בית כנסת רינת הדר
לכבוד הרב אברהם משיח
נוכחתי בעת שהעברת שיחה בנושא חינוך ילדים ,בה דובר על יצירת פס קשר רחב בקשר עם הילדים ,אני אוהבת לתת מחמאות לילדים ובעלי "מתחרפן" מהנושאים השוליים שעליהם אני משבחת ומהללת. הוא דוקא יותר בקטע של ביקורת... תשובה
אנסה להשיב באמצעות דוגמה
נאמר שבנך מצייר עץ שדומה יותר לבית רב קומות ,
אפשרות ראשונה לתגובה מצדך סופרלטיבים מנותקים ממציאות -1. אם הבן לא מתאמץ בציור וכבר מקבל תשבחות יווצר מצב בו רק בבית הוא מקבל שבחים מופרזים מאמא אבל בחוץ הוא יתמיד בקושי עם חוסר הפרגון שהוא רגיל אליו.
2.לילדים יש כושר אבחנה מתי מחמאה אמיתית ומתי הינה רק מהשפה ולחוץ.
אפשרות שניה לתגובה ביקורת בנוגע לצד האומנותי –מקצועי,בסגנון של הציור הוא סתם קשקוש,אתה לא יודע לצייר,זה דומה לבנין ולא לעץ ,תראה איך אחותך מציירת וכו' ..,הבן מקבל מסרים שליליים הוא נוכח לדעת שאין לו שום סיכוי לקבל מילה טובה כשהוא מצייר וסופו שיניח תחום זה לחלוטין .יתכן גם שהוא יקח את זה יותר עמוק ויפנים כי הבעיה הוא "בו בעצמו" (מעבר לצד האומנותי)וקיבלת נחיתות ,חוסר ביטחון עצמי .
אפשרות שלישית לתגובה מחמאות וחיזוקים מבלי לסטות בצורה מוגזמת מן האמת,ילדים צריכים לקבל חיזוקים על מנת שיוכלו לפתח את ערכם בעיניהם וממילא את בטחונם העצמי ,
המחמאות במקרה זה יכולים להתקבל כאשר יש בהם צד אמיתי כגון:"איזה קווים ישרים"(הבן לומד שהוא יכול לדייק בתמונה)2. איזה ענפים /עלים גדולים ,ממש יש שיפור מאשר הציורים לפני שנה,3.רואים שהשקעת והשתדלת ,וכאן מחזקים את תכונת ההתמדה מבלי קשר לתוצאה הסופית 4.יש לשבח גם על כך שהוא מנסה להתמודד עם תמונה שיש להמחיש אותה בעזרת ציור .
כך לענ"ד יש יכול לתת מוטיבציה נוספת לציור.
ככלל איני רואה סיבה שבעלך יתנגד לאפשרות השלישית כיון שאין בה סטיה ממידת האמת וכי אין את מחלקת מחמאות ללא כיסוי ,שכן אם הקווים ישרים –כל אחד יכול להעיד על כך ואם היתה השקעה בציור גם בעלך יודה.
לסיום חיזוקים הם הכרחיים ,ובתנאי שאינם מנותקים מהמציאות.
לבקשתך אחזור על עיקרי השיחות שמסרתי בנושא ציורי ילדים ומה אפשר ללמוד מהם.
עלי לציין שידע זה נרכש באמצעות הכשרה שקיבלתי במסגרת רבנות קהילתית ונמסר אמנם על ידי איש מקצוע. אך בכוונתי רק לעורר ובכל מקרה אין הוא מחליף חוות דעת מקצועית.
מה הורים יכולים ללמוד מציורי ילדיהם בגן ?
בכל קבוצת גיל יש סגנון מקובל של ציור. את הנורמה ההתפתחותית אפשר ללמוד מעיון בכמה ציורים שנעשו אף הם באותה כתת גן.
מטרתנו לבדוק האם יש סטיה בין ציור ילדינו לאמת הנורמה.
גיל 2-3 - הילד מעדיף לצייר על פיסת נייר גדולה, כאשר משתמש ביד השניה לייצוב הדף.
הקווים הראשונים בד"כ יהיו עגול, אליפסה, ריבוע משולש.
לתשומת לב- דיוק בצורות מראה על קואורדינציה ומוטוריקה.
הצבעים אינם משמעותיים בשלב זה ולכן לא מהוה עילה לויכוח בין ילדים על סוג הצבע.
בשלב זה נותן הילד כינויים לצורות ורגע זה מעניין במיוחד כי כאן מתבטאת החשיבה הסימבולית (והענין הטכני של הציור נדחק).
החשיבה הסימבולית מביעה את תפיסת המציאות של הילד בסביבתו.
גיל 3-4 - בגיל זה מוסף הילד קוים פנימיים בתוך הצורה שכבר צייר איזון בין הקווים הפנימיים מראה מידת חשיבות שיש להם בעיני הילד.
לדוגמה עגול עם קוים פנימיים המסמלים עינים אף פה.
בד"כ הילדים מיחסים חשיבות לראש ולכן יצירו אותו עם מירב הפרטים ואילו את הידים והרגלים יצירו בקו יחיד ופשוט.
הבטן תתבטא בעגול קטן או מלבן, מספר האצבעות אינו מוקפד.
הסיבה לכך כי הראש הוא החלק החשוב בעיני הילד מאחר ודרכו אוכלים שומעים ומדברים.
מאוחר יותר יקבלו הרגלים "נפח" ע"י ציור רגל ויד ב 2 קוים מקבילים.
ולצורך שווי משקל תתווסף גם כף רגל.
בנות מציירות בשלב זה שיער.
אין להתיחס להעדפה לצבע אדום, מרבית הילדים נמשכים לחפצים אדומים (גם מטדורים משתמשים באריג אדום לשלהב הצופים, השור עצמו עיוור צבעים).
הנני מצרף מס' ציורי ילדים לשם תרגול כתרגיל מסכם לסדנא שהעברתי בהנחיית הורים
מאחל לך נחת יהודי מילדייך.
בברכה הרב אברהם משיח בית כנסת רינת הדר גבעת שמואל.
