בעזהי"ת                                       שטר כתובה
תחת כתובה דאישתכח בה טעותא
בשלישי בשבת תשעה ימים לחדש שבט שנת חמשת אלפים ושבע מאות ושבעים ותשע לבריאת עולם למנין שאנו מנין  פה גבעת שמואל ת"ו, אנן סהדי איך  אברהם בן תרח למשפחת זקנבו                                                                אתא קדמנא ואמר לנא מהודענא לכון ארי מן קדמת דנא  אנסבית  ית אנתתי  מרת שרה בת אביה במתא אור כשדים כדת משה  וישראל, וכתבית  לה  כתובה כדתקון רבנן לבנת ישראל מיומא  דאינסבא  לי, שהיה  ברביעי בשבת חמשה ועשרים יום לחדש אלול  שנת חמשת אלפים ושבע מאות ושבעים ושש לבריאת עולם, וכדו אישתכח טעותא בשטר כתובתא דאתיהיבת לה מנאי, ובעינא למכתב לה כתובה אחריתי בשעבוד כל נכסי כקמייתא  משום דאמור רבנן אסור לאדם  לשהות עם אשתו בלא כתובה  אפילו שעה אחת. ובכן אנן סהדי דחתימנא למטה כתבנו לה כתובה זו חילוף כתובתא קמייתא, איך אברהם בן תרח למשפחת זקנבו אמר לה למרת מרת שרה בת אביה הוי לי  לאנתו כדת  משה  וישראל כל  קבל דהוית מן קדמת  דנא,  ואנא במימרא ובסיעתא דשמיא אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס ואכלכל ואסובר ואכסה יתיכי כהלכת גוברין  יהודאין  דפלחין  ומוקירין וזנין  ומפרנסין  ומכלכלין  ומסוברין  ומכסין  ית  נשיהון בקושטא. ויהיבנא ליכי מוהר בתוליכי כסף זוזי מאתן דחזו ליכי, ועלי מזונייכי  וכסותייכי וספוקייכי  ומנדע יתיכי כאורח כל ארעא. וצביאת אנתתא דא והות ליה לאנתו. ודא נדוניא דהנעלת ליה מקדמת דנא סך מסוים והודה הבעל הנזכר שקבלם ועלו ובאו לרשותו במושלם עד סוף פרוטה אחרונה, והוסיף לה איהו מדיליה באותה שעה ועלה סך הכל מאתיים וחמישים אלף שקלים חדשים בר מעיקר כתובתה דחזי לה, ורצה והעלם על עצמו כנכסי צאן ברזל שאם  פחתו  פחתו  לו ואם הוסיפו הוסיפו לו. התנאים שהתנו ביניהם שרירין  וקיימין  כתנאי  בני  גד  ובני  ראובן, ואלו הן, מעשה ידיה לו מזונה וכל צרכה עליו, הדירה בארץ ישראל, הירושה כפי ההסכמה הנהוגה בעיה"ק ירושלם ת"ו, ולא ישא ולא ישדך ולא יקדש שום אישה אחרת עליה כי אם ברשות בית דין הצדק, ולא ימכור ולא ימשכן שום חפץ מחפציה כי אם ברשותה ורצונה הטוב והגמור, ולא יפתנה ולא יסיתנה שתמחול לו סכי כתובתה לא  כולה ולא מקצתה  ולא שום  תנאי מתנאי  הכתובה  ואם  תמחול הרי המחילה ההיא בטלה  ומבוטלת מעכשיו כחרס הנשבר  וכדבר  שאין בו  ממש, ולא  יצא  מארץ  ישראל כי אם ברשותה ובהסכמתה. וכך אמר הבעל הנזכר, אחריות  וחומר וחוזק  שטר  כתובתא דא קבלית  עלי ועל ירתאי בתראי ועל כל שפר ארג  נכסין  וקנינין  דאית לי  תחות שמיא מקרקעי ואגבן מטלטלי דקנאי ודאקנה כולהון  יהון  אחראין  וערבאין  ומשועבדין  שעבוד גמור ושלם כתקנת חכמים ז"ל להתפרעא  מנהון  שטר  כתובתא  דא  בחיי  ובתר  חיי  ואפילו  מגלימא  דאכתפאי.  והכל   דלא כאסמכתא ודלא כטופסי  דשטרי  בביטול כל מודעי  וכו' ובפיסול  עדיהן לדעת  הרשב"א  זלה"ה. וחומר  וחוזק  שטר  כתובתא  דא כחומר  וחוזק  כל שטרות הכשרים. ולא יבוטל ולא יפוסל שטר כתובתא דא. וקנינא  מיד  הבעל הנזכר קנין גמור ושלם במנא דכשר למקניא ביה מעכשיו כראוי וכתקנת חכמים ז"ל, וגם נשבע שבועה חמורה בתקיעת כף על דעת המקום ברוך הוא  ועל דעת  הנשבעים  באמת  לאשר  ולקיים  את  כל הכתוב עליו בשטר כתובתא דא בלתי  שום  שינוי ותמורה  ותחבולה  כלל  ועיקר. והכל  שריר ובריר ואמת ויציב ונכון וקיים. 
נאום_________________עד
נאום_________________עד
מודה אני הבעל הנז' ומאשר כל הנז"ל ובאתי על החתום יום הנ"ל                                      חתן 
 
 
 
 
ספר נחלת שבעה שטרות סימן יד  -נוסח אשכנזי
כתובה דאישתכח בה טעותא
מה דהות (א) קדמנא באחד בשבת [כך וכך לחודש פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם] למנין שאנו מנין כאן בעיר פלונית, איך רבי פלוני בר פלוני אתא לקדמנא ואמר לנא הדא מרת פלונית בת פלוני כד הוית בתולתא אנסיבת לי לאנתו במתא פלונית מן קדמת דנא כהלכות בנת ישראל דמתנסבין לגובריהון בחופה וקידושין ובכתובה. וכדו אשתכח טעותא בשטר כתובתא דהוה כתב לה מנאי מיומא דאתנסבית לי שהיה ברביעי בשבת (ב) ארבעה עשר יום לחודש פלוני שנת פלוני לבריאת עולם. ואמרו רבנן דאסור לבר ישראל לשהויי עם אנתתיה בלא כתובתא אפילו שעתא חדא. וכען בעינא למכתב לה כתובתא אחריתא בחריקא דכתובתא קמייתא נדוניא ותוספתא דילה. ובכן אנחנו סהדי דחתימו לתחות קנינא מיניה השתא כי סהדי קמאי דחתימן תחות כתובתא קמייתא ליתניהו (ג). וכתבנו לה כתובתא דא חלופי כתובתא קמייתא מיומא דנן. ובלישנא דהוית כתיבה כתובתא קמייתא דאשתכח בהו טעותא. איך רבי פלוני בר פלוני [אמר לה להדא אנתתיה מרת פלונית בת פלוני כד הוית בתולתא מן קדמת דנא הות לי לאנתו כדת משה וישראל. ואנא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס יתיכי (בפולין ליכי) כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהון בקושטא. ויהיבנא ליכי מהר בתוליכי כסף זוזי מאתן דחזי ליכי מדאוריתא. ומזוניכי וכסותיכי וסיפוקיכי ומיעל לותיכי כאורח כל ארעא. וצביאת מרת פלונית בת פלוני דא דהוית בתולתא מן קדמת דנא והות ליה לאנתו. ודין נדוניא דהנעלת ליה מבי אבוה (מבי נשי) בין בכסף בין בדהב (בפולין בין בכסף ובין בזהב) בין בתכשיטין במאני דלבושא (בפולין ובשימושא דירה) ובשימושא דערסא הכל קבל עליו פלוני בר פלוני דנן בחמשין ליטרין. וצבי רבי פלוני דנן והוסיף לה מן דיליה חמשין לטרין. סך הכל מאה לטרין דכסף. (ובפולין מאה זקוקים כסף צרוף, וצבי רבי פלוני דנן והוסיף לה מן דיליה עוד מאה זקוקים כסף צרוף אחרים כנגדן. סך הכל מאתים זקוקים כסף צרוף). וכך אמר רבי פלוני דנן, אחריות שטר כתובתא דא (בפולין נדוניא דן ותוספתא דא) ותוספתא דין קבלית עלי ועל ירתי בתראי להתפרע מכל שפר ארג נכסין וקנינין דאית לי תחות כל שמיא. דקנאי ודעתיד אנא למקני. נכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות. כלהון יהון אחראין וערבאין לפרוע מנהון שטר כתובתא דא (בפולין נדוניא דן ותוספתא דא) ותוספתא דין, מנאי ואפילו מן גלימא דעל כתפאי, בחיים ובמות, מן יומא דנן ולעלם. ואחריות שטר כתובתא דא ותוספתא דין (בפולין נדוניא דן ותוספתא דא) קיבל עליו רבי פלוני דנן כחומר כל שטרי כתובות ותוספתות דנהגין בבנת ישראל העשויין כתיקון חז"ל, דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. וקנינא מן רבי פלוני בר פלוני דנן למרת פלונית בת פלוני דא דהוית בתולתא כד אתנסבית ליה בקדמיתא, ככל מה דכתיב ומפורש לעיל, במנא דכשר למקניא ביה, הכל שריר וקים]:


 

כתובה דאישתכח בה טעותא - נוסח ספרדי

__________בשבת __________לחדש __________שנת חמשת אלפים ושבע מאות __________לבריאת עולם למנין שאנו מנין פה __________אנן סהדי איך אתא קדמנא ה' ____________________וכה אמר לו דעו איך מקדמת דנא כד נסיבית לי ____________________לאנתו בכתובה וקדושין כדת משה וישראל כתבית לה בכתובתא __________זוזי דחזו לה ותוספת ונדוניא וכו' כתחז"ל ובשעכ"ן והות כתיבה מההוא יומא דאנסיבת לי ועל סמך אותה כתובה שהתה עמי וכען אישתכח בה טעותא ואיצטריכנא לחדותי לה שט"כ אחריתי בחריקא משום הא דאמור רבנן אסור לו לאדם לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלי כתובה וקבלית עלי מזונהא וכסותהא וסיפוקא ומנדע יתא כארח כל ארעא ודא כתובה דעבד לה ס"ה ____________________והודה החתן הנזכר שקבל בההוא שעתה כל הסך הנזכר ורצה והעלם על עצמו כנכסי צאן ברזל שאם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לו התנאים שהתנו בניהם שרירין וקימין כתנאי בני גד ובני ראובן ואלו הן: מעשה ידיה לו, מזונה וכל צרכיה עליו, הדירה הירושה כפי ההסכמה הנהוגה פה __________ולא ישא ולא ישדך ולא יקדש שום אשה אחרת עליה כי אם ברשות בית דין הצדק, ולא ימכור ולא ימשכן שום חפץ מחפציה כי אם ברשותה ורצונה הטוב והגמור ולא יפתנה ולא יסיתנה שתמחול לו סכי כתובתה לא כולה ולא מקצתה ולא שום תנאי מתנאי הכתובה ואם תמחול הרי המחילה ההיא בטלה מעכשיו כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש, ולא יצא מארץ ישראל כי אם ברשותה והסכמתה. וכך אמר החתן הנזכר אחריות וחומר וחוזק שטר כתובה דנא קבלית עלי ועל ירתאי בתראי ועל כל שפר ארג נכסין וקנינין דלי תחות שמיא מקרקעי ואגבן מטלטלי דקניתי ודאקני ולהון יהון אחראין וערבאין ומשועבדין שעבוד גמור ושלם כתקנת חכמים ז"ל לאתפרעא מנהון שטר כתובה דנא בחיי ובתר חיי ואפילו מגלימא דאכתפאי והכל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי בביטול כל מודעי ובפיסול עדיהן לדעת הרשב"א זלה"ה וחומר וחוזק שטר כתובה דנא כחומר וחוזק כל שטרות הכשרים ולא יבוטל ולא יפוסל שטר כתובא דנא וכו'. וקנינא מיד החתן הנזכר קנין גמור ושלם במנא דכשר למקניא ביה מעכשיו כראוי וכתקנת חכמים ז"ל על כל הנזכר למעלה וגם נשבע שבועה חמורה בתקיעת כף על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הנשבעים באמת לאשר ולקיים את כל הכתוב עליו בשטר כתובה דנא בלתי שום שנוי ועורמה ותחבולה כלל ועיקר. והכל שריר ובריר ואמת ויציב ונכון וקיים
__________עד
__________עד
גם אני החתן מודה אני על כל הנזכר לעיל 
__________
 
 
 
נוסח תימן
נוסח פסוקים
 
ב ________שבא, דהוא __________לחדש ___________שנת חמשה אלפין ושבע
מאה ו_______ לבריאת עלמא, דהיא שנת תרין אלפין ותלת מאה ו _________לשטרי,
למניינא די רגילנא לממני ביה, במאתא _________, ביומא דנן, אתא לקדמנא אנן סהדי
דחתימין לתתא, ____________בן _____________, וכן אמר לנא, אתון ידעי רבנן,
דאנא נסיבנא להדא _________________בת _____________________ אנתתי
בכתובה וקדושין, וכדו אשתכח טעותא בשטר כתובה דאתיהיבת לה מנאי מההוא יומא דנסיבית לה,
דהוה ב _____שבא, דהוא ____לחדש_________ שנת חמש אלפין ושבע
מאה ו ______לבריאת עלמא, דהיא שנת תרין אלפין ו________ לשטרי. ואמרו
רבנן, אסור לו לאדם לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה. והשתא בעיתי למכתב לה
כתובה, ככתובתא קמייתא דאשתכח ביה טעותא. ודין קיומא. ביומא דנן, בזכות אברהם אבונא,
איך_____________בן ____________חתנא, אמר לה ל_________________
בת ______________כלתא _______________, הוי לי לאנתו כדת משה וישראל. ואנא
במימרא דשמיא, אפלח ואייקר ואסובר ואזון ואפרניס ואכסי יתיכי, כהלכת גוברין יהודאין דפלחין
ומייקרין ומסוברין וזנין ומפרנסין ומכסין ית נשיהון בקשוט. ויהיבנא ליכי מוהרי________
כסף זוזי______ דאינון מזוזי כספא דכיא_______ דחאזו ליכי, ומזוניכי וכסותיכי
וסופקיכי, ומיעל לותיכי כאורח כל ארעא. וצביאת כלתא דא והות ליה לאנתו. ודא נדוניא דהנעילת
ליה_________ , הכל נתקבל חתן זה ובא לידו ונעשה ברשותו, וזקף הכל על עצמו
במלו הורשו. ודי יהב לה בעלה חתנא דנן במתנתא קמייתא _______ ודרתא במדור
יהודאי במפקנה ומעלנה, וכל צורכה דחאזו לה מארעית תהומא ועד רום רקיעא. ורצה והוסיף לה
תוספת בסוף מוהרא ____________ סך הכל נדוניא ומתנתא קמייתא ותוספתא
עולים _______________________ וכך אמר לנא חתנא דנן, אחריות כתובה
דא כולה, עיקר ונדוניא ומתנתא קמייתא ודרתא ותוספתא, עם כל שאר תנאיי כתובה, קבילית עלי
ועל ירתאי בתראי, ועל כל שפר ארג נכסין וקניינין דאית לי תחות כל שמיא, דקניתי ודעתיד אנא
למקני, מקרקעי ומטלטלי, מטלטלי אגב מקרקעי, כולהון יהון אחראין וערבאין לכתובה דא כולה,
עיקר ונדוניא ומתנתא קמייתא ודרתא ותוספתא, לאתפרעא מנהון בחיאי ובתר חיאי, ואפילו
מגלימה דאכתפאי, וקנינו מן ____________דנן  ל ________ דא , על כל מאי
דכתיב ומפרש לעיל, קנין שלם חמור גמור מעכשיו, בכלי הכשר לקנות בו, בביטול כל מודעי ותנאיי
עד סופהון. ושטר כתובה דא, לא כאסמכתא ולא כטופסי דשטרי, אלא כחומר חוזק כל שטרי
כתובות הנוהגות בישראל, וכהוגן וכתיקון רבותינו זכרונם לברכה. הכל שרי ובריר וקיים:
___________בו____________ יצ"ו
___________ בן _____________ יצ"ו
 
 

בוררות
נושא הבוררות- גניבת לקוחות                                           [תמצות הבוררות נכתב ע"י י.ח.מ. נ"י]
צד א' בבוררות הוא רו"ח בעל פירמת רו"ח קטנה (להלן הרו"ח)
צד ב' בבוררות הוא רו"ח צעיר שעשה התמחות במשרד רו"ח הנ"ל (להלן המתמחה)
פרטי המקרה- בכדי לקבל רישיון רו"ח על פי חוק רו"ח נדרשים המועמדים לעמוד בהצלחה במבחני                           מועצת רו"ח וכן להתאמן במשך שנתיים תחת רו"ח בעל ותק מסוים.
המתמחה הנ"ל עשה התמחות במשרדו של הרו"ח ומשקיבל את רשיונו פתח משרד עצמאי ולטענת רו"ח, שכנע המתמחה חלק מלקוחות המשרד לעבור אליו.
המתמחה טוען כי הלקוחות עברו אליו מרצונם החופשי וללא שידול מצדו וכי על רואה החשבון להוכיח כי העובד לשעבר עשה סחורה בפרתו של חברו שלא במשפט ומשנכשל בנטל ההוכחה, או להוציא מידיו את הלקוחות דהמוציא לחברו עליו הראיה.
הבוררות מתנהלת אצל הרב אברהם משיח, רו"ח.
להלן תמצית פסק הבורר.
הגמ' בבא בתרא דף כא עמוד ב' מובא מקרה בו בעל ריחיים לטחינת חיטים נוכח לדעת כי חברו העמיד אף הוא ריחיים בסמיכות אליו וגוזל את לקוחותיו וטענת הטוחן הותיק בפיו "דאמר ליה קא פסקת ליה לחיותי" ובלשון מדוברת "שברת את מטה לחמי". ואלו דברי ר' הונא.
עוד בגמרא נאמר "מרחיקין מצודת הדג מן הדג כמלוא ריצת הדג" ומדובר בדייג שאיתר את פתחה של מאורת דג שברצונו לדוג והניח שם מלכודת, ושומר על שאר הדייגים להניח את מלכודותם הרחק משום שהדג רואה את הפיתיון ונמשך אליו והדבר נחשב שהדג כבר עלה במצודת הדייג הראשון וע"כ נחשב כשלו.
ויש הבדלים בין המקרים בגמרא. במקרה הראשון יכול לטעון הצד ??? כי מדובר בתחרות עסקית טהורה ומי שיבוא לטחון ברחיים שלך – הרי אלו שלך ומי שיבוא לטחון בריחיים שלי הרי אלו שלי, וכל אחד פועל במסגרת רשותו.
לעומת זאת במקרה השני בגמ' הרי שהעמדת מצודה בקרבת מקום למקום מחילתו של הדג גורמת בהכרח לגזלת הדג, פרנסה שכבר הובטחה, מחמת הרגלו של הדג, לצייד הראשון, ונמצא הדייג השני מזיק בידים בתוך רשות הדייג הראשון.
ואמנם בפסיקת ההלכה יש אבחנה ברורה בין המקרים.
שו"ע בחלק חושן משפט סימן קנ"ו סעיף ה' פוסק שאמנם מותר לשני להניח ריחיים בסמוך לריחיים             של חברו וכלשון הבריתא עושה אדם חנות בצד חנותו של חברו ומרחץ בצד מרחצו של חברו             ואינו יכול למחות בידו מהנימוקים כדלקמן:

1. כל אחד עושה בתוך שלו, ואין עדיפות לראשון במה שהקדים לפתוח העסק
2. כמו שהראשון טוען לקיפוח פרנסתו, יכול גם השני לטעון טענה דומהץ אגרות משה.
3. כל אחד יקבל מה שנפסק לו משמיים לפרנסתו (יד רמ"ה) .

ואם נאמנים דברינו הרי שאין מנועה לפתוח עסק מתחרה בצד עסק קיים (כל עוד לא ברי היזיקא ועיין תשובות רמ"א סימו י וארמ"ל)
מאידך כשנכנס האחד לרשות חברו וגוזל את פרנסתו וודאי שיש איסור קא פסקת לחיותי ובין אם איסורו מהתורה כשיטת חת"ס סימן ע"ט דהוי מדין גזל דאו' או מדברי סופרים כשיטת הב"י סימן קנ"ו (חו"מ) משום תיקון העולם.
אמנם צדקה טענת המתמחה כי הלקוחות פנו מיוזמתם אליו ללא שקדמה פעולת שידול מצידו וא"כ אין מקום לטענת "קא פסקת ליה לחיותי"
וכי המוציא מחברו עליו הראיה, אולם נוכח הנסיבות ומתוך היכרותי את הענף סבורני כי פסיקת ההלכה במקרה זה צריכה להיות מההיבט המוסרי ועל כללי האתיקה המקצועית הנהוגה בין רו"ח ועל כן ברוח "ועשית הישר והטוב" על המתמחה להוכיח שהוא לא שידל את לקוחות מעבידו לשעבר לעבור אליו, ואם לא יוכל לעמוד בנטל ההוכחה, חובה עליו לפצות את מעבידו לשעבר.
לצדדים נתנה ארכה של שבועיים לשם וצורת מנגנון פיצוי מוסכם. ומנגנון זה קיבל את תיקוף של פסק בוררות. והאמת והשלום אהבו.       
 
 
בוררות
נושא הבוררות- שכר טרחת רואה חשבון בעבודה לא צלחה את שביעות רצונו של הלקוח.
בעל חברת הזנק (start-up) פנה לרואה חשבון על מנת שיגיש את דוחותיה השנתיים למס הכנסה.
רואה החשבון השקיע שעות עבודה מרובות בתיק ובסיומן אכן הגיש את הדוחות לרשויות המס, שומת המס לא אחרה לבוא והביאה באמתחתה אכזבה רבה למנהל החברה כיוון שנדרש ממנו לשלם מס נוסף על הוצאות החברה.
רואה החשבון הצטדק כי הדוחות נעשו עפ"י כלל דווח מקובלים והנדרש ממנו בחוות דעת המבקר.
ברבות הימים פנה הלקוח בשנית לרואה החשבון ונפשו בשאלתו. מסתבר שחברה דומה קיבלה שומת מס נמוכה בהרבה משומת המס של החברה בבעלותו, ומשברר באמצעות מנהלה של החברה השנייה התברר לו כי סכומי כסף ששולמו במהלך הקמת החברה נחשבו כהוצאה בייצור הכנסה ולפיכך מפחיתים את שיעור המס. ומשכך טוען הלקוח כלפי רואה החשבון שלו כי "לתיקוניה שדרתיך ולא לעוותיה" ועליך לערוך את הדוחות באופן שסכומי הכסף ששילמו עבור פעילות מסוימת נחשבו כהוצאה פחתות המוכרת כהוצאה בשנת המס כפי שהוצגו בדוחות הראשונים כהוצאה הונית אשר מופחתת לאורך שנים.
משכך, ערך רואה החשבון את הדוחות והגישם באופן המשופר ואכן תשלומי המס פחתו. משירדה חרבה של רשות המס התפנו הצדדים להתגושש בנושא שכר הטרחה. רואה החשבון דורש את שכר השעות שעבד בין בעבודתו הראשונה ובין בעבודה השנייה.
לעומתו טוען הלקוח כי על רואה החשבון לשאת בתוצאות עבודתו שלא הביאה לתוצאות משביעות רצון. ולהסתפק כך בשכר טרחתו בגרסה השנייה של עבודתו.
הנושאים שנידונו בבוררות הם:

1. האם רואה החשבון הינו שכיר של הלקוח או קבלן והנפק"מ לשאלה זו האם שכר הטרחה ישתלם רק בגין התוצאה הסופית.
2. האם רשאי אדם לתבוע על פעולה הצלה שעשה לחברו.
3. האם רשאי אדם שנתבקש לתבוע שכר הפסדיו כאשר ההצלה נעשתה מאליה והוא לא נטל בה חלק.
4. האם רשאי מי שנתבקש לבצע פעולה לצורך הצלה, לתבוע שכרו גם כאשר ההצלה נעשתה מאליה והוא לא נטל בה חלק.

הבוררות הובאה בפני הרב אברהם משיח רואה – חשבון (c.p.a)
            ולהלן תמצות פסק הבורר.
בשאלת מעמדו של רואה החשבון, נראה בפשטות שרואה חשבון נחשב כקבלן של הלקוח הן מאחר ולא מתקיימים יחסי עובד-מעביד, כבשכיר רגיל והן כיוון שאת הלקוח מעניינת רק הגשת הדוחות כתוצאה סופית.
לפיכך משכשל רואה החשבון להציג את תוצאות הפעולות העסקות בדרך שתוטיב עם הלקוח ממילא יהיה פטור מתשלום שכר טרחתו. (יש לציין כי אין מדובר ברשלנות מקצועית כיוון שיש אסכולות שונות בצורת הדווח וארמ"ל)  
ובגמ' בבא קמא דף קטז עמוד א' מובא מקרה בו זנח אדם את חמורו ע"מ להציל את חמורו של חברו שנסחף בזרם. בסופו של יום נשאר המציל קרח מכאן ומכאן שכן לא הצליח בפעולת הצלה, ולא עוד אלא שהפסיד את חמורו בסחף.
בגמרא נפסק שהפיצוי שיקבל לא יכלול את עלות החמור שהפסיד אלא רק כפועל בשוק עבור הזמן שהשקיע בפעולת ההצלה.
וכן נפסק בשו"ע חושן משפט סימן רס"ד סעיף ד.
והרמ"א שם חולק על פסק דינו של השו"ע ולדעתו המציל אינו זכאי כלל לפיצוי מכל סוג שהוא, מאחר ולא צלח בפעולת הצלתו, וא"כ לא הועיל כלל לבעל החמור שנסחף.
ולפי דעת הרמ"א זכאי המציל לשכר טרחה כפועל בשוק רק באופן שהתנה המציל עם בעל החמור שישלם לו את טרחתו.
ומקרה נוסף המובא ברמ"א מספר על מי שירד להציל חמור חברו, ולפליאת הסובבים גילה החמור תושיה וחילץ את עצמו וגם במקרה זה פוסק הרמ"א כי אם לא הייתה התנאה מוקדמת על שכר טרחתו, לא יהיה זכאי המציל לכל פיצוי.
מאידך גם הרמ"א יודה למובא בתוספתא בבא מציעא פרק ז' הלכה ב' במי ששכר אדם להביא תרופה לחולה ועד שהגיע לחולה, קם הלה ממיטתו והתהלך כאחד האדם ושם הדין שצריך לשלם עבור שליחותו, אע"פ שהעלתה חרס כיוון שביצע את המוטל עליו ושכרו לא היה בזיקה לתוצאות המלאכה.
המקור האחרון מאושש את עמדתו של רואה החשבון בנידוננו כיוון ששכר לא הותנה בהפחתת שיעור המס אלא בהגשת דוחות החברה.
ואף בפסיקת הרמ"א הנ"ל שלחו יד נושאי כליו, הלא הם הבעל מאירת עיניים והש"ך והוסיפו כי אם התנה המציל עם בעל החמור שנסחף כי ישלם לו את שכר טרחתו וגם עבור הנזק שארע לחמורו הרי שאף שלא הצליח במשימתו, זכאי לקבל שכרו מושלם.
וא"כ המסכנה בעניינו כי רואה החשבון זכאי לקבל שכרו מושלם מאחר והנוהג בשוק ששכר רואה חשבון משתלם לפי שעת עבודה ולא עבור הצלחה בהשגת שומה, דבר שמעוגן בכללי האתיקה (בניגוד לשכר טרחה עורך דין יכול להיות בעל זיקה לתוצאות).
ניתן כאן בגבעת שמואל.     
 
 
בוררות - ביטול חוזה שכירות מעשה קניין מול סיכום בע"פ.
 
גב' ק. משכירת חדרי ארוח בגבעת שמואל. השכרת החדרים נעשית בין באופן ישיר בחתימת חוזה השכירות, וכן ע"י שכירת חדרים באמצעות האינטרנט.
 
גב' ק. השכירה את חדרי הארוח שלה לגב' מ. אף היא תושבת ג"ש, לרגל שבת חתן, אשר הייתה אמורה להתקיים בעוד חודש. בחוזה השכירות נאמר שכל  חדרי הארוח מושכרים החל מיום שישי ועד צהרי יום ראשון. במעמד החתימה שולמו דמי קדימה.
 
לאחר שבוע וחצי ממועד החתימה הודיעה משכירת החדרים כי אינה יכולה לקיים את חלקה, מאחר ו 5 חדרי ארוח הושכרו באינטרנט.
בנסיבות אלו התפתח בטלפון דין ודברים קשים בין גב' מ. לגב' ק. ובסופם סוכם כי גב' ק. תחזיר את דמי הקדימה והעסקה בין גב' ק. לגב' מ. תבוטל.
 
בינתיים חזרה בה גב' מ. מהסכמתה לביטול החוזה מאחר ולא הצליחה למצא פתרונות דיור לאורחים שהיו מוזמנים לשבת חתן ועתה עומדת על כך שעסקת השכירות תצא אל הפועל. מה עוד שדמי הקדימה ששולמו טרם הוחזרו.
 
גב' '. וגב' מ. נגשו לבוררות בפני הרב אברהם משיח, רו"ח.
 
להלן תמצית פסק הבורר  (נערך ע"י הבה"ח י.ח.מ. נ"י).
א. האם נעשה מעשה קניין לשכירת חדרי הארוח.
   התשובה לכך היא חיובית ללא פקפוק מאחר ששכירות קרקע נעשית בדרך שנעשית מכירה במקרקעין וכמפורש בשולחן ערוך חלק חושן משפט סימן קצ"ה סעיף ט' 1. בקניין כסף  או 2. קניין שטר, 3. קניין חזקה, 4. קניין סודר.
    במקרה הנדון נחתם חוזה שכירות לפיכך הוי קניין שטר. כמו"כ שולמו דמי קדימה וא"כ יש גם קניין כסף.
    ולענ"ד אין מקום לטענתו של בנה המלומד של המשכירה כי אין קניין כסף קונה לבדו היכן שדרך לכתוב שטר (שולחן ערוך סימן ק"צ סעיף ז') מאחר וכבר פסק הרמ"א בסימן קצ"ה סעיף ט' שדווקא במכר כסף אינו קונה לבדו במקום שנהגו לכתוב שטר משא"כ בשכירות- שבה קניין כסף קונה לבדו, ולפיכך מסיבה זו ונימוקים נוספים נוכל לקבוע כי נעשה גם קניין כסף.
 
ב. האם הסכמתה בע"פ של השוכרת ,גב' מ., ורצונה בביטול הקניין מועיל לעניין ביטול שנעשה בין בקניין שטר ובין בקניין כסף.
   בשולחן ערוך חלק חושן משפט סימן קפ"ט נפסק שכל שנגמר המקח באחד הקניינים המקובלים באותו ענף, שוב אין אחד מהצדדים יכול לחזור בו, והרמ"א מחזק את פסק השולחן ערוך שאף במחלו הצדדים זה לזה, לא מועיל, עד שיעשה קניין מחדש שבו השוכר מקנה למשכיר את זכויות במקרקעין.
  ומקור דיני השולחן ערוך והרמ"א בגמ' בבא מציעא דף נו עמוד ב' דשכירות הוי מכירה לימים.
 
ומצאתי בשו"ת הריב"ש סימן תק"י שכל שנעשה קניין קרקע לזמן מוגדר, אין אפשרות להסתלק מן הקניין, אף במעמד 2 עדים, אלא אם עושים קניין גמור שבו מקנה השוכר את הזכות במקרקעין למשכיר.
ואם כנים אנו לדברינו יצא כי אין אפשרות לבטל קניין שכירות בדברים שבע"פ.
אולם חזות קשה ראיתי בספר מחנה אפרים הלכות שכירות סימן ט' דמסיק כי משכיר שחזר באמצע זמן השכירות בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי הוא מסתלק מהשכירות וכי העסק מבוטל, מועיל לבטל קניין שכירות, וזכויות הקניין חוזרות אל המשכיר ואותה הרוח הייתה גם עם מחבר ספר שער המשפט, שכל שהשוכר מוחל על זכויותיו הרי השכירות בטלה ואין צורך במעשה קניין.
 
פסק הבוררות
חוזה השכירות בין גב' מ. לגב' ק. הינו שריר בריר וקיים ועל המשכירה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי גב' מ.
 
נימוקים
1. בספר שואל ומשיב (ספר שו"ת לרב ישר נתנזון) כרך ג' מהד"ג חלק ב' סימן ח'  דוחה את סברת שער המשפט בטענה פשוטה שלא מצינו הבדל בין קניין בבעלות הנכס לבין קניין בזכות שימוש בנכס וא"כ העברת זכות ממונות נעשית כדרך העברת בעלות, ותוקפה כדרך כל קניין.
 
2. סברת המחנה אפרים ושער המשפט מותנית במחילה גמורה של המשכיר, וקשה להלום סברה זו בנידון דידן מאחר והמשכירה חסרת יכולת לותור על חדרי הארוח, וא"כ הסכמת המשכירה לביטול נעשתה מתוך לחץ נפשי וכעס ואינה מחילה גמורה בלב ונפש.
 
3. ומעבר לכך דמי הקדימה עד למועד עריכת הבוררות לא הוחזרו, וא"כ דרישתה היסודית של השוכרת להחזרת דמי הקדימה ודאי שלא נתקיימה, וממילא אין הסתלקות המשכירה מההסכם לכו"ע.
 
 
 
 

 
שו"ת גבעת שמואל - בית כנסת המרכזי
 
לכבוד חברות הנהלה של עמותת....    הגב' נ.ל, ר.א, ש.ש,
 
קריאת מגילה לנשים
בגבעת שמואל יש קריאת מגילה לנשים ע"י נשים האם יכול אחד הבעלים להצטרף לאשתו  ולצאת יד"ח.
חיוב אישה
במגילה          בגמ' מגילה ד: נשים חייבות במקרא מגילה
 
האם אישה          קריאת מגילה ע"י אישה – בספר העטור מגילה קיג ד כתב שאשה לא יכולה הוציא את
יכולה להוציא        האנשים בקריאת מגילה.
אחרים בקריאה     וכן פסק באורחות חיים מגילה ב.
                 אבל רש"י ערכין ג רמב"ם פסק שאשה יכולה לקרוא מגילה ולהוציא את הרבים ידי
                 חובתם וכן פסק בשו"ע תרפ"ט א.
פסק שו"ע            ועוד פסק שו"ע בהלכות קריאת התורה שאשה לא תקרא בתורה מפני כבוד הציבור
וצ"ע היום כשנשים תופסות תפקידי מפתח בכל התחומים ומלמדות בכל מוסדות ההשכלה אם כבוד הציבור יפגע כשיש אישה שיודעת לקרא טוב יותר מגברים.
שמיעת קול אישה- בגמ' ברכות קול באשה ערווה ברכות כד והינו כשמכיר את האישה ורואה אתה וכשהיא שרה אך לא בציבור סתמי. (עפ"י הר' פינשטין והר' עובדיה)
                ואם כנים אנחנו ויש בקריאת המגילה בטעמים משום ניגון הרי שלמעט בעלה של האשה הקוראת במגילה אין אחר יכול לשמוע אותה, משום קול באשה ערווה.
                ואם קוראת באופן סתמי כדרך מגישת חדשות – מותר.
למסקנה למעשה
       1. אשה יכולה לקרא מגילה לצורך הוצאת נשים ידי חובתן.
       2. יכולה להוציא את בני משפחתה.
       3. ואם קוראת ללא טעמים ובלא ניגון כלל אלא בצורה יבשה יכולה להוציא גם אחרים שאינם משפחה,
       4. ומכ"מ דוקא במסגרת פרטית ולא בבית כנסת.
עד כאן הרב אברהם משיח בית  כנסת המרכזי.
 
 
 
בחול המועד סוכות אני מתארח בסוכתו של הרב זינגר, כאשר נכנס נכד הרב, המתגורר בירושלים כולו נסער ומבוהל. הרב מרגיע את נכדו בגלידה וכו'... לאחר שהנכד המשיך לדרכו נתברר כי הנכד נסע בלא רישיון. ובכניסה לגבעת שמואל, פגע ברכבו נהג שלא נתן זכות קדימה, כמו כן נגרם נזק לרכב שלישי ולחנות סמוכה...
וכאן נכנסנו לדיון בנושא דינא דמלכותא דינא כאשר יש התנגשות בין דינא דמלכותא מול דין תורה
 
 תשובה
 
לאמיתו של דבר השאלה נראית מופרכת מעיקרא. חוקי התעבורה נקבעו על ידי אנשי מקצוע, אשר מנחים את צבור הנהגים, על מנת לקיים תחבורה שוטפת, וללא נפגעים בנפש וברכוש. ואם כן, ברור, שבחוקי  התחבורה שייך לומר דינא דמלכותא דינא כי חריגה מהם כרוכה באיסור "ונשמרתם מאד לנפשותיכם".
ולפי זה חוקי המדינה מקבלים תוקף הלכתי מכח "תקנת בני המדינה" ועל כן לו יצוייר שמשפטי תעבורה היו באים לדון בפני בית דין הלכתי, לא מן הנמנע שהדיינים היו מחויבים להבין היטב את חוקי התעבורה על תקנותיהם. וכן כתב פוסק העדה החרדית הר' וויס זצ"ל בשו"ת "מנחת יצחק".
מי שאינו עוצר לפני מעבר חציה ומי שעוקף רכב אחר בצורה מסוכנת, איש נוהג ברכב ללא רשיון, כל אלו בכלל רודף ואף אם אין כוונתו לסכן הוי בכלל "רודף".
לעומת זאת כאשר קורה ארוע המחייב תשלומי נזק, יש להתחשב בדיני התורה .
כגון:מכונית נוסעת בדרך חצץ ומעיפה חלקי חצץ, הפוגעים בעומדים בצדי הדרך, האם יש על נהג המכונית לשלם נזק שלם או שמא חצי נזק, כדין צרורות, או שמא פטור.
מי שנוסע ללא רישיון ודאי  עובר על החוק, וחייב בפלילים מכל מקום האם ניתן להחיל עליו תשלומי נזק במדה והנהג השני הוא זה שגרם נזק.
 
ובמקרה הנדון לפי חוקי התורה , אסור לנסוע ללא רישיון, מדין דינא דמלכותא דינא, אולם אם הצד השני הוא זה שעבר עבירת תנועה ובעטיו נגרם הנזק ,יש להחיל את הפיצוי לחובתו ,בלבד.
ומי שנסע ללא רישיון פטור מתשלום נזק, כל שבוודאות הנהג השני לא נתן זכות קדימה וגרם לתאונה. (ובסוגיא של אחריות יכול להכריע רק בוחן תנועה).
 
סוגית תשלום מסים
אפשר לדייק ברמב"ם שמי שמעלים מס עובר על גזל ממש שכן חוב למלכות אינו חוב ממוני רגיל, כיון שיש לו מוחזקות ממשית בממון. ומכון שנפסק בגמ' (ב"ב נה.) שיש למלך הסמכות להטיל מס ממילא הגענו לאיסור הלכתי.
אולם הרמ"א חו"מ סימן שס"ט פסק שחוב לשלטון אינו אלא חוב ממוני.
ולא עוד אלא שאם אין החוק שוה לכולם הרי הוא מאבד את מעמדו ההלכתי.
בניה ללא רישיון- גם לשיטת המחמירים אינו עובר עבירה הלכתית שו"ת משכנות ישראל סי' ז.
חוק פינוי בינוי- לכאורא גם דייר אחד יכול לעכב.
עד כאן לתשובת הרב אברהם משיח בית כנסת המרכזי
 
 
 
 
בחנות חביב מוצגים מוצרים מעל גבי מדפים בזמן חגים מניחים מוצרים גם על הרצפה לקוח שבחן את המוצרים גרם לשבירתם של מארז בקבוקי בירה. 
אחראי המשמרת טוען שברת – שילמת
 השאלה הופנתה ע"י הרב יעקב יוסף זינגר לרב אברהם משיח.
 
 תשובה
לא ברור מלשון השאלה אם הבקבוקים שנשברו עמדו על הרצפה או שמא נפלו מידיו של הלקוח ,לפיכך אנסה לפרט בתשובתי כפי שידי ,יד כהה מגעת.
מה דין לקוח שבחן מוצר וזה נפל מידיו ונשבר –בחושן משפט סימן ר' סעיף יא' פוסק השו"ע שהלקוח חיב לשלם את מחיר החפץ תהא סיבת התקלה אפילו באונס .
הסיבה לכך הוא כאשר הלקוח בודק את טיבו של החפץ ,החפץ מונח באחריותו עד שיחליט מה לעשות בו ,האם לקנותו או שמא להשאירו בחנות  ויש בראשונים שמתייחסים לאותו קונה פוטנציאלי כאל שואל.
לכן ברור שאותו קונה יצטרך לשלם עבור הבקבוקים.
לפי איזה ערך משלמים עליו האם לפי מחירו לצרכן או לפי עלותו לבעל החנות –הכלל הנקוט בשולחן ערוך חו"מ שס"ב סעיף יב' הוא שמקילים לאדם המזיק ,באופן שמשלם לפי המחיר הנמוך בין השניים .
שונה תהיה פסיקת הדין אם יתברר שהבקבוקים הונחו במעברים המשמשים להלוך הקונים על עגלותיהם שכן מעברים אלו נחשבים כרשות הרבים והמזיק בהם פטור.
 
עד כאן לתשובת הרב אברהם משיח בשם הרב יעקב יוסף זינגר
בית כנסת המרכזי גבעת שמואל.
 
 
מרכזי
מזה תקופה שגבעת שמואל חווה פריצות לבתים פרטיים.
משיקולי זהירות מחביאים הפורצים את השלל בסליקים, שהוכנו מראש, ולאחר זמן אוספים את השלל. אחד הסליקים נתגלה ע"י תושב גבעת שמואל בחצרו. התושב זיהה שמדובר ברכוש גנוב מאחד השכנים אשר ביתו נפרץ יום קודם.  מכיון שהיה שרוי במצב נפשי קשה (מצוי בסכסוך כספי עם שותפו) השתלט עליו הפחד שמא רוצים להפליל אותו, ובכדי להציל את עצמו הטיל את תיק התכשיטים למכולת האשפה הסמוכה לביתו.
כעת בא בפני המרא דאתרא ונפשו בשאלתו ...
 
הרב זינגר בענוותנותו פנה לרב אברהם משיח לשם מתן חוות דעת הלכתית באותו מעמד.
להלן תשובתו של הרב אברהם משיח:
 
לענ"ד יש לדון במקרה זה כדין אדם המציל עצמו בממון חברו.
מצאנו בגמ' ובפוסקים מספר ארועים דומים.
1. אדם מציל רבים בממון חברו
     בגמרא בבא קמא יז:  מובא שאחד מנוסעי הספינה העלה בניגוד להוראות הבטיחות נוסע סמוי בצורת חמור.
     במהלך ההפלגה השתולל החמור וסיכן את בטיחות ההפלגה וע"כ הוטל אל הים. משהובא הדין לרבה נפסק כי משליך החמור פטור כיון שלחמור היה דין רודף.
     ואם כן במקרה זה בעל החמור נהג שלא כדין בכך שהעלה את החמור לספינה. מאידך היה לחמור דין רודף דרבים וע"כ כדין עשה אותו נוסע שהטילו לים ובכך הציל נפשות הנוסעים.
 
2. אדם מציל ממונו ע"י שפוגע בממון זולתו.
     בשו"ע חושן משפט סימן שפ"ג סעיף ב' נפסק ששור שנכנס לחצר פרטית ועלה על שור אחר במטרה להורגו, מותר לבעל השור המותקף להציל את שורו ממוות, אף במחיר פגיעה בשור התוקף ובלבד שהפעיל שיקול דעת כדי להציל שורו במינימום פגיעה בשור התוקף.
 
3. אדם המציל את עצמו באמצעות פגיעה בממון זולתו.
     במקרה זה הדומה לשאלה שבנדון פועל אדם להסיר איום מעליו ע"י פגיעה בממון זולתו. מובן שאין הכוונה שיטול הממון לעצמו, אלא במטרה לסלק מעליו את התכשיטים שיש להם דין "רודף" לגביו.
בשולי הדברים - גם כאן למדנו ממו"ר כיצד יש לכבד דעת הקטנים ממנו, בבחינת "כל אדם יהיה גדול ממך בעיניך" הסבלנות להקשיב לדברי השני, הבעות הפנים המראות על הקשבה מלאה, העידוד להשמיע, ומעל לכל לחשוב היטב על השאלה ואפילו הפשוטה ביותר ולשקול ביתר זהירות את התשובה הניתנת.
עד כאן לתשובת הרב אברהם משיח- בית כנסת המרכזי.