בית כנסת אוהל יצחק ואסתר אזרד
בבתי כנסת ספרדים נוהגים למכור את הכיבודים, עליות מפטיר וכו'... . בבית כנסת מסוים ננקטה לכאורא, פעולה לא חוקית באופן שהוכרז מחיר שלא הוצע כלל, על מנת שהחפץ במצווה יתחייב לסכום גדול יותר.
תשובת הרב אברהם משיח שכונת רמת הדר.
כיון שהדיון נעשה במעמד צד אחד אתייחס רק לצד ההלכתי על פי הנתונים שנמסרו מבלי להתייחס לאמינותם.
הקדמה- המכילתא משפטים פרשה יג מלמדת כי יש שבעה גנבים והראשון שבגנבים גונב דעת הבריות וכו'.
וברמב"ם דעות פ"ב ו אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעת נכרי כגון לא ימכור לנכרי בשר נבלה במקום בשר שחוטה וכו'.
ומכאן נלמד איסור להטעות את הקונה באשר לשלמות הסחורה, כלשון הרמב"ם אפילו מילה אחת של פיתוי וגניבת דעת - אסור.
יש 2 סוגיות עליהם יש לתת את הדעת.
1. האם יש איסור של גניבת דעת שו"ע חו"מ רכ"ח.
2. האם צריך להחזיר את הכסף- נראה שתשובה לשאלה זו הינה שלילית משום שהקונה התחייב לשלם את הסכום עבור המצווה וא"כ הקניה נעשתה מרצון.
ולגבי השאלה הראשונה
לענ"ד ניתן להביא ראיה בסוגית הגמרא שדנה במקרה כאשר מוכר בעלמא מצהיר כי הרבה עומדים בתור לקנות את המוצר האם אין בזה משום גניבת דעת כאשר במציאות המוצר יושב על המדף כבר מספר שנים.
בסימן שלב ס"ד פסק הט"ז שמכיוון שמנהג הסוחרים להשתמש בדרכי הונאה מסוג זה, הרי שאף שעברו משום אונאת דברים מכ"מ כך מנהג העולם במקח וממכר וע"כ אין הקונה יכול לחזור בו כיון שאף לכתחילה אין לקונה לקחת את דברי המוכר כתורה מסיני.
ואם כנים אנחנו הרי שאם נעשתה הפעולה הנ"ל בזדון יש בהחלט איסור גניבת דעת.
עד כאן לתשובת הרב אברהם משיח רו"ח שכונת רמת הדר בבית כנסת אוהל יצחק ואסתר אזרד
בית -כנסת אוהל יצחק ואסתר
יש בתי כנסיות שנוהגים לעשות מכירות ביום כיפור עבור חג סוכות ושמחת תורה מנהג זה נועד לשתף כמה שיותר אנשים ולמקסם את תרומות המשמשות לאחזקת בית הכנסת [מנהג זה אינו עולה בקנה אחד עם הדין שאוסר הכנה ממועד למועד] אולם במקרה שלפנינו התחרו שתי מתפללים על הזכות לרכוש מצווה מסוימת הצעת כל אחד מהם גררה הצעה נגדית גבוהה יותר מצד חברו עד שאחד הצדדים הפסיק להציע.
במועד קיום המצווה נעדר רוכש המצווה והגבאי העביר את המצווה לזה שהתמודד מולו במוצאי החג הודיע לו חגיגית שהוא צריך לשלם על פי ההצעה האחרונה שלו ברגע ההתמודדות ואילו הלה טוען שברגע שלא זכה במצווה במועד ההתמודדות שוב אין לו כל התחייבות
תשובה
בכדי לחייב אדם ממון צריך שיהיה מעשה קנין והשאלה העיקרית היא: האם מציע הצעה עושה קניין על המצווה אותה קנה בבית הכנסת או שמא יכול לחזור בו לשלם את מוצא פיו
ומצאנו בסוגיה זו כמה דעות
דעה 1.אופן המכירה שבבתי הכנסת הוא קניין מחייב מסוג "סיטומתא" כלומר קניין המקובל בשטח מסוים כגון מחווה או פעולה מוסכמת וידועה באותו שטח מסחרי המהוה קניין הלכתי מחייב אף שאינו מסוג הקניינים המקובלים (משיכה, הגבהה, קניין חליפין,וכו')
דוגמא לכך היא לחיצת יד בתוספת המילים מזל וברכה שהיא הסכמה וקניין הלכת מחייב במסחר יהלומים.
דוגמה נוספת היא הכאה בפטיש על פעמון גם הוא מהוה קניין בתחום מכירות פומביות
2.בקניית מצווה בבית הכנסת יש התחייבות או נדר דעה
דעה 3.מדובר בקניין של ממש שהרי רוכש המצווה יכול להעבירה למי שירצה.
למעשה באופן כללי לגבי מכירת מצוות בבתי כנסת גם אם אמר הגבאי את המלה "זכה" יש ספק אם ניתן לחייב את רוכש המצווה ובכל מקרה הוא יכול לומר "קים לי" כלומר אני פוסק כמו הדעה שאינה מחייבת מבחינה ממונית את רוכש המצוה שהרי אם מדובר בהתחייבות או בנדר ,פטור רוכש המצוה מתשלום כיון שלא קיים את המצווה וא"כ התחייבותו בטלה מעיקרא
המקרה הנדון הוא מקרה קל יחסית שכן לא נעשה כל קניין עם המתמודד שלא זכה ואף התחייבות לא הייתה פה שהרי ברור לכול שלאחר שאחר זכה במצווה שוב שאר המציעים האחרים אינם מחויבים בתשלום
ולענ"ד היה צריך לעשות את המכירה מחדש משנוכחו שקונה המצווה לא הופיע בבית הכנסת
ומשלא עשו כן יש לועד בית הכנסת להגיע לפשרה עם זה שעשה את המצווה והיעב"א
הרב אברהם משיח בית כנסת אוהל יצחק ואסתר אזרד.
האם כהן מחלל שבת יכול לישא כפיו ?
לכבוד
שכני....
הצטערתי מאד לשמוע כי הפסקת לפקוד את בית הכנסת, אני חוזר ואומר לך כי אין כל מניעה הלכתית לכך שתישא כפיים, הבעיה היחידה היא מבערותו של הקומיסר הרליגיוזי הפוסק בדני נפשות, מבלי כל הכשרה בהלכות ובהליכות.
בכל אופן אביא בפניך כמה מהלכות כהן כפי המצויות תחת ידי, החל מהשו"ע, ועד פוסקי זמננו, למען תדע כי אתה רצוי ואהוב לפני ה'.
מקור 1. כהן שהרג את הנפש אפילו בשוגג לא ישא כפיו –שולחן ערוך אורח חיים סימן קכ"ח סעיף ל"ה.
כיון שבידים שבהם הרג ושפך דם אין יכול לברך, דאין קטגור נעשה סניגור, (אין המדובר בפעילות מלחמתית המוגדרת מלחמת מצוה להציל ישראל מיד צר).
ואם עשה תשובה –מחלוקת שו"ע ורמ"א.
ואם הכריחו אותו להרוג - נושא כפיו.
רופא כהן שביצע הפלה באשה –נושא כפיו דאין חיבין מיתה על הריגת עוברים.
מקור 2. כבן שעובר על עבירות מהתורה- בסעיף ל"ט פסק השו"ע שרק עברות של עבודה זרה ושפיכות דמים, או עבירות המיוחדות לכהן, כגון אם נשא גרושה ,פוסלות כהן לישא כפיו, מה שאין כן בשאר עברות שאין פוסלות בכהן, ואפילו לא עשה תשובה ,ויכול לישא כפיו כי אין אומרים לאדם שעובר עברות להוסיף עבירה ולהימנע מקיום המצוות ,ואף שהוא עובר עבירה מכל מקום אין הברכה תלויה בו אלא בקדוש ברוך הוא ולא הכהן הוא המברך, אלא בלי שאמר והיה העולם .
ועל כן הכהן אינו נפסל מלישא כפיו אף בעבר עברות זנות ,ואף שאין מחויבין לכבדו דהיינו לפתוח במצוה תחילה מדין "קידשתו" מכל מקום לענין לישא כפיו –אינו נפסל.
מקור 3. וכן פסק בפרי מגדים (משבצות זהב סעיף קל"ה) דאף כהן רשע העובר שאר עברות , קודם לישראל.
מקור 4. ובשו"ת אגרות משה חלק או"ח סימן לג' .הדן בדבר כהן מחלל שבת, ומקנתו היא אינו נחשב כעובד עבודה זרה לענין נשיאת כפיים,וכל שכן אם חילול שבת נעשה בביתו בלבד ולא בפרהסיא. ומוסיף הרב פינשטין זצ"ל ואומר כי גם מי שעושה בפרהסיא הוא מחמת שיצרו תוקפו, ואפשר שגם הוא נדון בצנעא, ואם כן אין לפסול אלא משום מגדר מילתא, ועל כל פנים אין מחייבין למחות בידו מלעלות לישא כפיו.
מקור 5. כהן שנשא גרושה –אגרות משה או"ח סימן לג' אין מחייבין לקדשו ומכל מקום יכול לעלות לשאר עליות .
עתה הראת לדעת כי הנך רצוי וחביב לפני הקדוש ברוך הוא וכל חילול שבת הנעשה בביתך הוא בעקבות טיפולך המסור באשתך שתח' ובחמותך
והאמת והשלום אהבו.
בברכה הרב אברהם משיח
בית כנסת אוהל יצחק ואסתר אזרד שכונת רמת הדר גבעת שמואל
לכבוד
בני היקר דוד נ"י
אודות הסוגיא שנידונה בשולחן שבת בנוגע לפתיחת בקבוקים בשבת. ולאור הערת ראש הישיבה כי יש להחמיר בפתיחת הבקבוקים בשבת, אציע בפניך מקצת מקורות על מנת שתגבש דעתך בנושא.
ראה מקורות במשנה ובגמ' ואת שיטות הראשונים בשיעורים בשו"ע סימן שיד סע' א'.
ולמסקנה דעת השו"ע שאין לפתוח חבית חדשה אלא חבית מוסטקי שהיא חבית ממוחזרת ע"י חומר מדביק וגם באופן הזה שלא יעשה לה פתח יפה.
וא"כ בחבית חדשה שייך בניין וסתירה בכלים וכן פסק בשו"ע.
אומנם דעת הגר"א שאין בניין וסתירה בכלים ע"פ הרי"ף והרמב"ם, והמשנה ברורה הביא את דעתו החולקת, על השו"ע.
החזו"א פסק שאין לפתוח קופסת שימורים כיוון שע"י פתיחתה היא הופכת לכלי קיבול(נא, יא) ולשיטה זו אף אם נפתחה קופסת שימורים יש להחמיר שלא ליהנות מתכולתה ארחות שבת(יט הערה תקמז). מאידך שבט הלוי (ג לב) אף שאוסר פתיחת קופסת שימורים כדעת חזו"א מכ"מ כל שנפתחה, מותרת התכולה.
ולענ"ד היום שזורקים את קופסאות השימורים עם תום תכולה, אין דינה שונה מחותלות (=מקלעת קש המשמשת לאחסון תמרים) שמותר לחותכן בכדי להוציא את תכולתן.ראה סימן שיד הנ"ל.
וכן פסק בשמירת שבת כהלכתה ט' הערה י' בשם הגרש''ז אויערבך שהתיר פתיחת קופסאות שימורים בשבת. וכן פסק באור לציון (א כד) מטעם שרגילים לזרוק את הקופסאות. ולפיכך שווה דין פתיחת קופסת השימורים לדין פתיחת שקית במבה.
אמנם החמיר הגרש''ז אויערבך בפתיחת בקבוקים ויש שמחלקים בין פקקי פלסטיק לפקקי מתכת. והטענה היא שבפתיחת הבקבוק ניתקת הדיסקית התחתונה ונעשה הפקק כלי הראוי לסגירת בקבוקים אחרים.
ולענ''ד גם באלו אין להחמיר כיוון שערך הפקקים ככלי שימושי דומה לערכו השימושי של מכסה שמנת, שאף שראוי לצור פי צלוחית קטנה, מכ''מ כיוון שאין כוונה להשתמש בו אלא עד שתסתיים תכולת השמנת כך אין להחמיר בפקק שמסיים את תפקידו במתקן המחזור ברגע שתכולת הבקבוק נגמרת.
בברכה
אביך אוהבך אברהם משיח.
בית כנסת אוהל יצחק ואסתר אזרד.
מעשר כספים
האם מעשר כספים הינו מדרבנן או מדאוריתא או מנהג אסמכתא, מידת חסידות
מדרבנן : ט"ז יור"ד ס, סימן של"א ס’ נ לב’
מדאוריתא : רבי יהודה החסיד לפי מה שפירש החיד"א בפירושו על ספר חסידים ס’ קמ"ד תוספות תענית דף ט’ עמוד א’,
מנהג,אסמכתא,מידת חסידות: ב"ח יור"ד סימן של"א,
מדין צדקה – רמב"ם טור ושו"ע שכתבו ענין חומש בהלכות צדקה ,
עני המחזר על הפתחים אין נותנים לו מתנה מרובה אבל נותנים לו מתנה מועטת
בבא בתרא דף ט’ עמוד א’, רש"י ותוס’,
טור יור"ד סימן ר"נ – אסור להחזיר פני עני שביקש צדקה מדין " אל ישוב נכלם " ( תהילים )
רמב"ם הלכה ז’,טו"ר יור"ד ר"נ , רמ"א רמ"ט סעיף ד’,
ממה מפרישים מעשר כספים: רכ"ב 1,ירושת אשתו-אין חייב אלא אם יורשה ,
2,הפרשה מקרקעות ומנדל"ן-אין חיוב,
3,מחפצים שמקבלים-לא מוזכר כל חיוב,
4,מכוח שנתייאש ונכה בו-יש להפריש כיוון שזה חדש בשבילו
5,מה שהרוויח באיסור-מחלוקת,
6,מקבל כסף בשביל שיקנה לו אוכל באופן שחייבים לתת לו אוכל כגון חתן בבית חמיו המקבל כסף תמורת ארוחותיו שחמיו מתחייב לספק לו
7,אין מפרישין על דבר שקרן בספק
ניכויים מותרים
כל נזק שחל בעיסקו וכל הוצאה ביצור הכנסה,
ניכוי מיסים
מיסי הכנסה : מס שהרוויח ואין מעשר עליהם,משום שנחשב שלא הרוויח אותם כלל אג"מ יור"ד סימן קמ"ג,
מס גולגולת : יש להפריש ממנה מס אם מושל על ראשו,וזהו כשאר חוב וכן לכאורה שאר מיסים
צירוף רווח והפסד משתי עסקים : מותר-אם בכל שנה רואה שהרוויח פה והפסיד שם ואז מותר לקזז
אסור : אם ראה שהפסיד בעסק מסוים,ויש לו את החשבון ואח"כ הוא הרוויח בעסק אחר,אז צריך לתת המעשר מהרווח שבעסק השני,כיוון שהרווח אחר הוא ענין בפ"ע,
דעה נוספת-מפריש לפי רווח כללי בכל השנהודין מעשר דגן ובהמה שאין מפרישין משנה לשנה,
אין לזרות ה-יד’ פרנסת ביתו
למי נותנים כספי מעשר : 1,לבניו הגדולים שאינו חייב לטפל בהם, הוצאת תלמוד תורה של בניו,שולחן ערוך הרב הלכות ת"ת סע’ ז 3,מתנות לאביונים-א"א "כיוון שזה דבר בחירה", 4,פדיון כפרות-א"א 5,קניית מצוות-מותר אם ר"נ בשעת קניית המצוות להשתמש בכספי מעשר אחרת הוא סתם פורע חובו מכספי מעשר,
6,תשלום מיסים וארנונה-אסור,
ט"ז יור"ד רמ"ט סנ"א-רוחב שמה שנושלים או מקע’ בר"ת נחשב כצדקה,
ואסור לפרוע מכספי מעשר