בית כנסת אברהם יגל- הרב יעקב יוסף זינגר- הרב אברהם משיח
 
 
מתווך דירות העובד בחברת אנגלו סכסון נשלח לסקר בית שהוצע למכירה . כיון שהיה צריך ג"כ לקנות בית, והבית היה במחיר מציאה החליט לסגור את העסקה בינו לבין בעלי הדירה ואילו  לבעלים דיווח כי הבעלים מצא קונה לדירתו .
 
לפי פסיקת השו"ע קס"ג ס"א הבית אמנם שייך למתווך ואף שהוא נהג שלא ביושר עכ"פ כיון שברכישת הדירה נעשתה מכספו הרי שא"א להוציא מידיו אלא שלא יקבל משכורת על הזמן שהשקיע בטיפול בדירה זו.
 
 
עד כאן לתשובת הרב אברהם משיח בית כנסת אברהם יגל.
 
 
 
בית כנסת אברהם יגל- הרב יעקב יוסף זינגר- הרב אברהם משיח
 
תושב גבעת שמואל רכש משקפיים בחנות אופטומטריה השייכת אף היא לתושב בגבעת שמואל.
המוכר בחנות הודיע לו חגיגית כי יש אחריות על העדשות ובכל מקרה של שבר זכאי הלקוח לקבל עדשות חדשות.
לאחר זמן נשברה עדשת ימין, ומשהגיע לחנות נתבשר על ידי בעלי החנות כי אינו זכאי לקבל עדשה בחינם, מחמת שנעשתה טעות במכירה וכי המוכר המקורי היה שכיר שלא ידע את המחיר האמיתי של המסגרת, ולטענת בעלי החנות הוא הפסיד ממילא במכירה הזאת. ועל כן אינו חייב באחריות, אלא אם כן תושלם יתרת המחיר.
תושב הגבעה מודה שהמשקפיים מסוג בי פוקל נמכרו במחיר הנופל ממחיר הרגיל עבור משקפיים מסוג זהה.
   הצדדים פנו לרב הישוב הרב יעקב יוסף זינגר שליט"א, אשר הפנה את הצדדים לרב אברהם משיח לשם כתיבת תשובה.
לכאורא טוען המוכר כי יש אונאה במחיר.
האם בפנינו עומד מקרה של אונאה
המשנה ב"ב פג:  מונה סוגים של אונאה.
1. אי זהות בחפץ- כגון אם ביקש לקנות כסא וקיבל שולחן. שני הצדדים יכולים לחזור בהם ואף שנעשה בשוגג ואף ששולחן שווה יותר מכסא.
     במקרה דנן סוג זה של אונאה אינו רלוונטי.
2. אי התאמה בטיב- כגון שהזמין ספה וקיבל ספה שבורה וכאן המתאנה רשאי לחזור בו אם א"א במתן תרופה ע"י המוכר כגון תיקון.
      __ 2 הצדדים מסכימים שניתן מוצר בר שימוש ולפי דרישות הקונה.
3. עוד סוגים של אונאה אינם רלוונטיים.
וא"כ נותרה לנו רק בעיית הדמים שכן טוען המוכר ש"המשקפיים נמכרו בפחות משווים ויש הפרש של שתות בין מחיר ששולם למחיר האמיתי.
מאידך טוען הקונה כי המשקפים נמכרו ב SALE וא"כ אף שהדמים מודיעים ששילם עבור מוצר שאינו מצוי במדף בימים רגילים במחיר הקניה מכ"מ זו היתה תקופה של הנחת מחיר.
   נוהג שמוצרים נמכרים בחנות בפחות משווים הרגיל כי המוכר זקוק למזומן או שרוצה להיפטר ממלאי מת, ובמקרה כזה לא שייך אונאה במחיר המביאה לביטול המקח.
וזה לשון שולחן ערוך חושן משפט סימן רכז סעיף ט':
 במה דברים אמורים, בשלא נשתנה השער. אבל אם נשתנה השער ומפני כך רוצה לחזור בו, אינו רשאי. הגה: אמר המאנה שנשתנה השער, ומתאנה אומר שלא נשתנה, על המתאנה להביא ראיה, דדרך השערים להשתנות תמיד (מרדכי ס"פ המדיר). וכן אם מכר מפני דוחקו, וזלזל במכירתו יותר מכדי שהדעת טועה, שניכר שמפני דוחקו הוצרך לזלזל, אינו יכול לחזור, דידע ומחיל.
ולכן אומרים שאמנם המוכר ידע את מחירה האמיתי של המסגרת אלא שהסכים למוכרה בהנחה ניכרת.
באשר לטענה כי הפועל השכיר לא ידע את המחיר האמיתי, לענ"ד טענה זו דינה להידחות על הסף, מכיוון שאין הבדל בין בעל החנות לשלוחו ואף אם נעשתה טעות שומה, על בעל החנות לספוג את ההפסד.
 
אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר. הדעת אינה סובלת כיצד נכנסים מחבלים ופוגעים ב 6 חיילי הנדסה קרבית ויוצאים כלעומת שבאו. אין זאת כי גם עיני בשר ודם המצוידות באמצעי ראיה מתוחכמים לא יוכלו להבחין במה שמכסה ה' מעיניהם.
עד כאן לתשובת הרב אברהם משיח ישיבת מרכז הרב.
 
 
 
 
 
תושב גבעת שמואל הזמין מיטות + מזרונים עבורם שילם מראש. כשהגיע המוביל נוכח שהמזרונים לא היו מסוג "פולירון מסדרת המזרן הכחול לשינה רצופה" אלא מסוג פשוט. בשיחת בירור עם בעל החנות היתמם האחרון, שלא נכתב בהזמנה שמדובר במזרון פולירון. התושב הערים על המוביל והורה להכניס לביתו כורסת נוחות ששווייה אלפי שקלים, בתוספת למיטות ולמזרונים.
השאלה היא מתי ובאיזה מקרה רשאי אדם לעשות דין לעצמו
 תשובה
הפנוי האלים בעמונה והפגיעה בכבודן של בנות מעורר תהיה שמא מותר היה לעשות דין ולהתנגד בצורה פעילה יותר ובודאי שישבו על המדוכה בנושא זה ומכ"מ נפנה לעניינינו.
 
הגמרא בבא קמא דף כ''ז איתא שמותר לאדם לעשות דין לעצמו ולהוציא מהמזיק את ההפסד שגרם והגמ' משתמשת  בביטוי שמותר לשבור שיניו ,אמנם בראשונים יש מחלוקת האם הכוונה שמותר לקחת ממנו בכח או שמא עליו להמתין ולתבוע את שלו כדין.
השולחן ערוך פסק  כגישה ראשונה חושן משפט סימן ד' סעיף א ' שאין דורשין מאדם לעמוד בשעה שנוטלים את ממונו ומותר לו להוציא בכח את שלו "את שלי אני נוטל".
מה הדין כאשר הנגזל יכול להשיב את הפסדו באמצעות גניבה –בהלכה הנ"ל נפסק שאם אדם רואה רכוש שנגנב ממנו ביד חבירו מותר לו לקחתו בחוזקה , אולם אם רוצה להיכנס לרשות חבירו הנ"ל ולקחת לו חפץ אחר כערבון להחזרת רכושו הרי זה מעשה גניבה העומד בפני עצמו על פי הגמרא בבכורות שבה רואים שר' הונא הפסיד את חביות היין שלו כיון שלא שילם לפועלו את משכורתו אף על פי שהפועל היה גונב ממנו באופן קבוע, ומכל מקום כיון שהשלמת החסר לא היה באותו חפץ שנגזל ממנו ,שוב נחשבת הפעולה כגנבה לכל דבר.
לפיכך כאן ברור שאסור היה ליטול את כורסת הנוחות ועל פי דין תורה צריך להחזירה.
יתכן גם שהנפגע מההערמה זו אינו בעל החנות אלא המוביל, דבר שבודאי מקשה על המצב ומצריך אף התנצלות.
 
הרב אברהם משיח בית כנסת אברהם יגל.