סימן רס"ח
סעיף א'. מה המחלוקת בגר שטבל ואח"כ מל, ובמה תלויה מח' הפוסקים. התנאים לגיור- יבמות מו. מחלוקת תנאים ת"ר גר שמל ולא טבל ר"א אומר ה"ז גר שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו. טבל ולא מל ר' יהושוע אומר ה"ז גר שכן מצינו באמהות שטבלו ולא מלו. וחכמים אומרים טבל ולא מל, מל ולא טבל אין גר עד שימול ויטבול. ובעמוד הבא נפסקה הלכה כחכמים. בא להתגייר והוא כבר נימול- שבת קלה. מח' תנאים לגבי המקרים 1. גר שנתגייר כשהוא מהול. 2. נולד כשהוא מהול. ר"ת(י"ח)- אין לו תקנה, אבל בניו נימולין ונכנסין בקהל. שהרי התגייר בטבילה וכגר חשוב להכשיר זרעו אבל לא הוא. והט"ז א מביא שהקשו על דין זה שהרי גוי ועבד שבא על ישראלית הולד כשר ומה הרבותא כאן שבניו נימולין ונכנסין בקהל ויש שתירצו שמדובר שהבנות כשרות לכהונה, משא"כ בבת גוי וישראלית. ודעת הט"ז שכאן יש רבותא שנכנס לקדושת הקהל לענין שלא יקראו לו בר ארמאי. והפרישה כתב שזה נפק"מ אם נשא כהנת שאינו חייב בפדיון משא"כ בגוי שבא על כהנת שחייב הבן בפדיון. (ש"ה יח). בה"ק- יש לו תקנה שמטיפין ממנו דם ברית וכן פסק רשב"א רי"ף רמב"ם(א,ז) אלא שהרמב"ם הוסיף שגר מהול יש להטיף ממנו דם ביום שמיני שנתגייר והב"י מקשה אדרבא אם קיבל על עצמו מלין אותו מיד משום דשהויי מצוה לא משהינן ומשאיר בצ"ע. בעל העטור- אם נולד מהול א"צ להטיף ממנו דם ברית וסגי בטבילה כאשה כמו ישראל שנולד מהול. ואם לא נולד מהול אלא שנימול שלא לשם גירות כגון ערבי מהול צריך להטיף ממנו דם ברית. ב"י- תמה על הטור שסובר שיש מחלוקת בין בה"ק לבעל העטור, שכן התוס' כתבו סברת בה"ק ודעתו כבעל העטור, ומתרץ שהטור הבין בדעת בה"ק שדוקא בן ישראל שנולד מהול א"צ הטד"ב אבל גוי שנולד מהול צריך הטד"ב ואין חילוק בינו לבין נימול שלא לשם גירות אבל בעל העטור מחלק בין נימול מלידתו לנימול אח"כ שלא לשם גרות. רא"ש- בכל ענין צריך להטיף ממנו דם ברית. גוי שנכרת לו הגיד- רא"ש-סגי ליה בטבילה. וכן מוכח בגאונים. האם מברכים על הטד"ב בגוי מהול או בעבד מהול- רמב"ן-גר ועבד שנתגיירו כשהם מהולים מברך להטיף דם ברית מן הגויים וא מן העבדים שאין הטפה זו מספק אלא חובה, שכן בה נכנסים תחת כנפי השכינה. רשב"א- כרמב"ן. ונוסח הברכה הוא אקב"ו להטיף דם ברית מן הגרים (מן העבדים). רמב"ם(ג,ו)- אינו מברך על הטד"ב. (ב"י-משער שמא הרמב"ם הסתפק אם צריך להטיף מדינא ואע"פ שפסק להחמיר דצריך להטיף מכ"מ לא בברכה דסב"ל). מילת גר ביום חמישי-רשב"צ-אסור למול גר ביום חמישי כדי שלא יבוא שלישי למילה בשבת ויצטרכו לחלל עליו שבת וכן תינוק שנתרפא ביום ה' ממתינין לו עד למחר. ומדייק ממה שאסור להפליג בספינה פחות מג' ימים קודם שבת משום שא"א שלא יבוא לידי חילול שבת והוי כמתנה לחלל את השבת. טבילה לפני מילה כדי שלא להשהות המצוה- רמב"ן- כיון שהמילה קשה עליו מלין אותו תחילה, שאם יפרוש יפרוש. ומכ"מ אם טבל תחילה ה"ז גר. והראיה ממעוברת נכריה שטבלה ובנה א"צ טבילה. (ומכ"מ לכו"ע יש למול תחילה כמו שנאמר בגמ' עד שימול ויטבול, וכן הרא"ה כתב שכיון שהוא גוי עדין לא חזי למילה וא"כ עולה לו טבילה להוציאו מכלל גוי כמו אשה ואחרי שנולד הוא כישראל גמור אף בלא מילה אלא שמלין אותו כמו תינוק ישראל.). רשב"א- מסתפק אם טבל קודם שמל אם עולה לו. נימוק"י- אם טבל קודם שמל אינה טבילה אפילו דיעבד. (התוס' דחו ראית הרמב"ן שדוקא בעובר שלא חזי למילה מועילה הטבילה קודם הברית אבל בגוי הראי למילה יש למול תחילה ואח"כ לטבול). פסק שו"ע שגר הנכנס לקהל ישראל חייב למול תחילה ואם היה נימול בגיותו צריך להטיף ממנו דם ברית ואין מברכים עליו. ואם נכרת הגיד סגי ליה בטבילה. רמ"א- מביא מחלוקת רמב"ן ונימוק"י אם מועילה טבילה קודם מילה. והש"ך ב פסק כעט"ז שיש לחזור ולטבול, לחוש לאוסרים. האם אפשר לגייר גוי שא"א למולו מחמת סכנה אוצר הברית- בשו"ע פסק שאם נכרת הגיד סגי ליה בטבילה. ואם רופאים אסרו עליו למול כגון שאחיו מתו ממילה פסק בשו"ת הר צבי שיש לחלק שכן בנכרת הגיד אין לו ערלה כלל ואילו כאן יש לו ערלה וע"כ אין מקבלים אותו ללא מילה אף שהוא מסיבות בריאותיות. ובשו"ת דעת כהן הוכיח שאפשר לקבל משום שאין דנין אפשר משאי אפשר ולכן באפשר ללמוד לא לומדים מגיור האמהות אבל בנכרת הגיד דאי אפשר במילה לומדים דסגי בטבילה וה"ה כאן דא"א במילה מחמת הסכנה דסגי בטבילה. סעיף ג', ד'. מה דין גר שמל בפני שנים וקבל מצות בפני שלושה. מהו דין גר קטן שטבל בפני שנים וקבל מצות בפני שלושה. תהליכי גיור המצריכים בי"ד או זמן מיוחד- יבמות מו: אמר רבה עובדא היה בפני ג' חכמים לגבי גר שמל ולא טבל ואמרו לו חכה כאן עד מחר שיטבילו אותך. ולמדו בגמ' תלת ש"מ.
- גר צריך שלושה. 2. אינו גר עד שימול ויטבול. 3. אין מטבילין גר בלילה. (בגלל שאמרו לנו לחכות למחר).
אבל אין ראיה דבעינן בי"ד מומחין שמא נקלעו החכמים באקראי.
ועוד בגמ' אמר ר' חיא בר אבא אמר ר' יוחנן גר צריך ג' משפט כתוב ביה. [משפט אחד יהיה לכם ולגר (במדבר טו, טז)]. רש"י-ואין משפט פחות מג'.
ועוד בגמ' מה: היה אחד שהיו לו קוראים לו בן ארמית כיון שאמו לא טבלה משנתגיירה ור' אסי אמר שמכיון שטבלה לנידותה שוב הרי היא יהודיה. וכן מעשה דומה באיש שלא טבל וריב"ל אמר שמכיון שטבל לקרויו עלתה לו לטבילת גרות.
האם צריך טבילה בשלושה-רמב"ם (איסו"ה יג,ו-ז)- גר שמל ולא טבל או טבל ולא מל אינו גר עד שימול ויטבול וצריך לטבול בפני שלושה הואיל והדבר צריך בי"ד אין מטבילין אותו בשבת ולא בי"ט ולא בלילה ואם טבל ה"ז גר, טבל בינו בין עצמו ונתגייר בינו לבין עצמו ואפילו בפני שניים אינו גר.
תוס'- התוס' מקשים דלכאורא גר צריך שלושה בטבילה והלא אין דרך נשים להביא אנשים בשעת הטבילה ומתרצים התוס': 1. בענין שלושה דווקא לשלב קבלת המצוות אבל לא לטבילה ומה שנאמר שת"ח עומדים חוץ לבית טבילה הינו דוקא לכתחילה.
- כל שידוע לכל שטבלה, הוי כאילו עמדו שם ג'.
רי"ף- אמנם טבילה לנידתה מועילה אולם דוקא להכשיר את בנה או את בנו של זה שטבל לקרויו, שאם לא היה גר אמת לא היה טובל לקרויו. ומה שאמר ר' יוחנן דצריך ג' הכוונה שלכתחילה לא נוהגים בו כגר ולא מחתנים אותו עם בת ישראל עד שיטבול בפני שלושה.
וכן רמב"ם (איסו"ה יג,ט)- גיורת שראינוה נוהגת בדרכי ישראל תמיד כגון שטובלת לנידתה ומפרישה חלה וכן מי שנוהג בדרכי ישראל שטובל לקרויו, הרי אלו בחזקת גרי צדק, ואע"פ שאין עדים לפני מי נתגיירו, ואע"פ כן אם בא להתערב בישראל, אין משיאים אותם עד שיבואו עדים או עד שיטבלו בפנינו הואיל והוחזקו גויים.
ה"ה בדעת הרמב"ם- הרמב"ם הבין שכל שטבלה ונוהגת בכל המצוות כישראל גמור מדובר להכשיר הבנים ובלבד שידעו שטבלו לאיזה דבר.
רמב"ן- לכתחילה צריך שלושה בין במילה בין בטבילה. ואם נתגייר בינו לבין עצמו אפילו דיעבד אינו גר, וגוי גמור הוא דכתיב ביה משפט. אבל אם קיבל עליו בפני שלושה למול ולטבול והודיעוהו מקצת מצוות והלך ומל וטבל שלא בפני בי"ד ה"ז כשר ולא פסלינן את זרעו ומכ"מ לא מחתנים אותו עם בת ישראל עד שיטבול בפני שלושה משום שלכתחילה בעינן שלשה בין בקבלה בין בטבילה.
זמן טבילה-תוס'- אין מטבילין גר בלילה משום שנאמר בו משפט.
ועוד מקשים התוס' ממה שהתירו ר' אסי להסתמך על טבילה לנידתה והלא טבילת נידה בלילה ולעיל איתא בגמ' שלא מטבילין גר בלילה.
ומתרצים התוס' שמה שנאמר שלא מטבילין גר בלילה זה דוקא לכתחילה מדרבנן ומה שמשוים למשפט ואין משפט אלא ביום, יש לומר 1. המילה משפט נאמרה רק לענין קבלת מצוות ולא לעניין טבילה.
2. אמנם אין מטבילין בלילה אבל כמו שגמר דין יכול להיעשות בלילה כך קבלת מצוות ביום דהי תחילת דין וטבילה דהי גמר דין ומותר אפילו בלילה.
וא"כ מדרבנן בעינן יום והוי לכתחילה. [קבלת מצוות הוא שגוף הדבר והתחלתו אבל מילה וטבילה הוה כגמר דין דמן התורה הוה אף בלילה – ט"ז ט.].
רמב"ם (איסו"ה י"ג, ו')- ...אין מטבילין אותו...ולא בלילה ואם טבל ה"ז גר.
רמב"ן- אם טבל בלילה צריך טבילה אחרת ביום. וכן נימוק"י וכן ריטב"א.
רשב"א- כרמב"ם דטבילה בדיעבד כגמר דין.
האם מילה צריכה בי"ד-טור- מילה צריכה להיות בפני שלשה.
ב"י- אמנם לא נתפרש בגמ' להדיא מכ"מ יש ללמוד מטבילה דלא גרעה מילה מטבילה.
טבילה בפני קרובים-מרדכי- גר שטבל בפני שלשה קרובים, ה"ז גר שכן אפילו לר' יוחנן אם מל וטבל אף בלא ג' אינו עושה יין נסך במגעו. ויש אוסרים כיון שהיו קרובים ולא עלתה לו טבילה.
[רמ"א חו"מ ז,ט- הדיינים לא יהיו קרובים זל"ז].
פסק שו"ע בסע' ג' שלכתחילה שכל עניני הגר א. בין להוציא המצוות לקבלם. ב. בין המילה. ג. בין הטבילה. צריך שיהיו בשלשה כשרים לדין וביום ולגבי קבלת המצוות אפילו דיעבד אינו מועיל אם לא בפני ג' וביום.
דיעבד אם מל או טבל בפני שנים או בלילה (רמ"א-או קרובים) אפילו לא טבל לשם גירות אלא לקריו או לנדתה
בדעת סתם-ה"ז גר ומותר בישראלית.
רי"ף ורמב"ם- מעכב ואסור בישראלית, ומכ"מ אם נשא והוליד בן לא פסלינן ליה.
טבילת גר בשבת- יבמות מו: מח' תנאים ר' יהודה סובר שמטבילין גר בשבת ור' יוסי אומר אין מטבילין ולמסקנת הגמ' ר' יהודה מכשיר כיון שממילא המילה היא העיקר וא"כ כאשר טובל ממילא אין זו תקנה בשבילו. ואילו לר' יוסי בעינן תרי וע"כ טבילה אסור מפני שמתקני גברא.
סמ"ג בשם בה"ק- מטבילין גר בשבת לכתחילה. [וכן פסק ש"ך יג].
ובסע' ד' פסק שו"ע כרמב"ם שהואיל וטבילת גר צריך בי"ד של ג', אין מטבילין אותו בשבת ולא בי"ט ולא בלילה ואם טבל ה"ז גר.
טבל לקרויו ולא בפני בי"ד-השו"ע פסק עפ"י הרי"ף שכל שידענו בבכור שטבל לקריו, אז עולה לו טבילה לשם גרות אע"פ שלא הזכיר בפרוש, כיון שאם לא היה בדעתו להיות גר לא היה טובל גם לקרי.
ומקשה הט"ז ח מסע' י"א שבו אינו נאמן לומר שנתגייר בינו לבין עצמו, עד שיטבול בפני ג'. ומדוע לא עלתה לו טבילה לקריו ומתרץ הט"ז שבסע' י"א לא ראינו אותו שטובל לקריו ועכשיו שרוצה לטבול בעינן שלשה. והב"ח תירץ שהיכן שטבל לקריו, כבר טבל בפני ג' אולם הט"ז דוחה כי משמע שטבל בפ"ע.
נשא ישראלית והוליד ממנה בן- השו"ע פסק בדעת שניה את הרי"ף והרמב"ם שאם טבל או מל בשנים או בלילה עדיין הוא גר ואסור בישראלית ומה שהתירו ר' אסי וריב"ל זה דוקא כשכבר נשא ישראלית והוליד ממנה בן שאז לא פוסלים אותו ומקשה הט"ז י הרי גם אם היה גוי בא על ישראלית הולד כשר ומה הרבותא של הרי"ף ורמב"ם ומתרץ כי בן גוי אע"פ שהוא כשר מכ"מ אין מתחתנים איתו המיוחסים ואילו כאן מחדש הרי"ף שאין פסול גיות כלל ומיוחסים יכולים להתחתן אתו.
והש"ך י"א מביא עוד נפק"מ והוא לעניין פדיון הבן סימן ש"ה סע' יח שאם כהנת נתעברה מגוי צריך פדיון. כיון שנתחללה אמו מן הכהונה. ועוד נפק"מ לעניין כהונה, שמי שנולד מעכו"ם פסול לכהונה ואילו כאן כשר לכהונה.
קבלת מצוות בלילה- בשו"ע נפסק שקבלת מצוות אם לא היה בפני ג' אפילו בדיעבד מעכב דהוי כתחילת דין (תוס') וכן נפסק בח"מ סימן ה'. אבל טבילה ומילה הוי כגמר דין דנפסק שם שגומרים בלילה.
ומקשה הט"ז ט שהרי הרמ"א פסק בסע' ב' די"א שאם עברו ודנו בלילה דיניהם דין וא"כ אפילו בקבלת מצוות שנעשתה בלילה סגי בדיעבד ומתרץ הש"ך שלעניין דיני ממונות חשש הרמ"א לסברת הי"א משום דהפקר בי"ד, הפקר אבל בעניני אישות אין מקום להתיר וכמו שחליצה בלילה פסולה.
מל או טבל בפני אחד- השו"ע פסק בדעת סתם שאם מל או טבל בפני שנים וכו' הוי גר. והש"ך י' כתב עפ"י התוס' שאפילו בפני אחד נמי ומכ"מ נקט שו"ע בפני שנים לומר שאם היו מכירים אותו שהיה גוי, אינו נאמן לומר גיירתי עצמי וא"כ צריך לפחות שניים שידעו שנתגייר כראוי. ואף באשה בשעה שטובלת לנדתה צריך שניים שיהיו עדים בדבר.
גר קטן שמל וטבל בפני שניים- השו"ע פסק בסתם שמועיל, כיון שאצלו קבלת המצוות עיקר וזו היתה בפני ג' והמילה והטבילה אינם אלא גמר דין וע"כ סגי פחות מג' ואפילו בלילה אבל בגר קטן שלא שייך בו קבלת מצוות והטבילה היא העיקר שמטבילין אותו ע"ד בי"ד צריך להיות ביום ובפני ג'.
דין גר שמל בשבת- אוצר הברית- מילת גרים אינה דוחה שבת כיון שדוקא מילה בזמנה ואם מל בשבת יש מחלוקת האם דומה לשוחט כיון שנעשה תיקון אבל הגרי"ז סובר שצריך הטד"ב כיון שאם מילה בלילה כשרה כי מילת גר עניניה. רק הכשר ולא מצוה ולפיכך אין לדון במילה בשבת כמצוה.
סעיף ה'. מהם ברכות הגירות ומתי. ברכות מילת הגרים- שבת קלז: המל את הגרים מברך בא"י אקב"ו על המילה. והמברך אומר אקב"ו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית שאלמלא דם ברית לא נתקימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי בא"י כורת הברית. בטור מובאת הברכה השניה בלבד ומוסיף הטור שלדברו האומר שמברכים שתים על העבדים גם על הגרים מברכים שתים. פסק שו"ע שהמל את הגרים מברך 1. אקב"ו למול את הגרים. 2. ברכה שניה שבטור "עד לא שמתי" אבל לא חותם. [ט"ז יב-וחותם בא"י כורת הברית]. ברכת הגר עצמו- בסע' ב' נפסק שהגר מברך אחר הטבילה אקב"ו "על הטבילה. פסחים ז: . סעיף ו', ז', ח'. עכו"ם שנתגיירה מעוברת האם בנה יכול למחות משיגדיל. מתי גר קטן כשהגדיל אינו יכול למחות. מה דינו של היין שנגע בו גר קטן לאחר המחאה. עובר שאמו נתגיירה- יבמות עח. אמר רבא נכרית שנתגיירה והיא מעוברת בנה א"צ טבילה. רש"י- דסלקא ליה טבילה דאמיה. פסק שו"ע סע' ו' שכותית שנתגיירה והיא מעוברת בנה אין צריך טבילה. פ"ת ז' מביא מדגו"מ שכל זה בתנאי שבי"ד ידעו שהיא מעוברת בזמן הטבילה אבל אם לא ידעו יש בזה אריכות דברים, ותליא באשלי רברבי. עובר שנתגיירה אמו האם יכול למחות- פ"ת ח- תפל"מ כתב שאם הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אינו יכול למחות. גיור גוי קטן- כתובות יא. א"ר הונא גר קטן מטבילין אותו ע"ד בי"ד משום דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו. ואע"פ שבמשנה כבר נאמר שהגוים והשבויה והשפחה שנפדו ושנשתחררו ושנתגירו פחותות מגיל 3 שנים יום אחד נחשבות כבנות ישראל לענין כתובה, מכ"מ זה דוקא כאשר מתגירות עם הורים ואז נוח להם במה שהוריהם עושים אבל כאן מדובר שאפילו אין לו הורים, ומכ"מ מגירין אותו כיון שזו זכות בשבילו להתגייר. רש"י- מדובר שאין לו אב, ואמו מביאתו להתגייר. ובעינן ג' בטבילתו כדרך טבילת הגרים והם נעשים לו אב והרי הוא גר ומגעו ביין כשר. ועוד בגמ' א"ר יוסי אם הגדילו יכולין למחות ולמסקנת הגמ' כיון שהגדילו שעה אחת ולא מיחו שוב אינם יכולים למחות. ומפרש רש"י בין שהתגירו עם אביהם ובין בלי, כל שמוחים ואומרים שאין רצונם להיות גרים הרי שהם חוזרים לסורן ואם קידש אשה לאחר שמחה, א"צ גט (לעומת ישראל משומד שקידש אשה שאז צריכה גט). ר"ן- נותן 2 אפשרויות לפירוש "אם הגדילו יכולין למחות" 1. משמע שמחאה בהיותם קטנים לא נחשבת אלא עד שיגדילו, ומכ"מ אם מיחו כשהיו קטנים והתחרטו אמנם נתבטלה המחאה, אולם מיחו משהיו קטנים ומשגדלו עמדו במחאתם, מועילה המחאה והם אינם יהודים. 2. כל שגדלה כדת משה ויהודית שוב אינה יכולה למחות. אבל אם לא התנהגה כדת משה ויהודית משגדלה שוב אינה יהודיה. וכן תוס'-יכולים למחות קודם שראינום נוהגים דם יהודית אבל מיום שהגדילו וראינום מקימי מצוות שוב אינם יכולים למחות. גיור חרש שוטה וקטן- בה"ג- חרש שוטה וקטן שבאו להתגייר אין מקבלים אותם מפני שאין כשרים להתנות עליהם אבל קטן אע"פ שאין בו דעת מלין אותו על"פי אבותיו. טור- איני יודע למה פסק דלא כר' הונא שאמר שמטבילין קטן ע"ד בי"ד. ב"י- בה"ג סובר כר' הונא וכוונתו שמה שמתיר ר' הונא בגיור קטן זה דוקא כשאמו מביאתו להתגייר אבל אם בא מעצמו-לא מגיירין אותו. ואע"פ שעבד קטן או עבד שוטה מוטבל על דעת בי"ד (רס"ז) ואין דוחים אותו משום שרשות רבו על העבד והרי הוא כגר שמטבילין אותו על פי אבותיו. מרדכי- מטבילין גר קטן ובלבד שרצונו בכך. אבל אם אינו רוצה אין מגיירים אע"פ שיד ישראל תקפה. פסק שו"ע בסע' ז', ח' שעכו"ם קטן שיש לו אב יכול להתגייר, ואם אין לו אב ובא להתגייר, או שאמו מביאתו להתגייר ג"כ מגיירין אותו שזכות היא לו וזכין לאדם שלא בפניו. ומכ"מ בין קטן שגיירו אביו ובין שנתגייר ע"י בי"ד יכול למחות משיגדיל ואין דינו כישראל מומר אלא כעכו"ם. [והש"ך יז הביא את הר"ן שאם מחה משהיה קטן ונשאר במחאתו משהגדיל אינו יהודי]. ומקרי שמיחה כל שלא נהג מנהגי יהדות משהגדיל, אבל נהג מנהגי יהדות משהגדיל אינו יכול למחות. [ואם חזר בו אח"כ דינו כישראל מומר - ש"ך יח]. הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה או שלא בקדושה- פ"ת ח- תפל"מ תב שאם התיירה בעודה מעוברת שוב אינו יכול למחות. והחת"ס כתב שכל שהתגייר עם אחד מאבותיו שוב לא יכול למחות כיון שהרי"ף לא פסק את ר' יוסף אלא רק את ר' הונא וא"כ גר קטן לא יכול למחות לעולם ואפילו גיירוהו בי"ד ודברי הרי"ף כדברי קבלה. ובה"ג חילק בין אם אחד מאבותיו מגיירו או שמתגייר מעצמו, באופן שאם הביאוהו להתגייר שוב לא יכול למחות ואפילו אבותיו נשארו גויים. האם גר שמחה פוסל יין שנגע בו מעיקרא- פ"ת ח-חת"ס כתב שהיכן שהוא מיחה, הרי הוא עיקר הגרות למפרע וא"כ יין שנגע בו בהיותו קטן נפסל כדין יין שנגע בו עכו"ם קטן. ואם בא על בת ישראל בהיותו בן ט' שנים ויום אחד פסל אותה לכהונה. מכ"מ אין אנו חוששין שמא ימחה ולכן מברכין בשעת הטבילה ומניחים אותו ליגע ביין או להינשא לישראל. סעיף ט'. האם מותר למול גר שלא לשם גרות. למול גוי לשם גרות- ע"ז כו: משמע בגמ' שמלים את הגוי רק לשם גרות אבל לא לשם מורנא. רש"י- מורנא היא תולעת שבערלתו ואסור לרפאותו בחינם משום לא מעלין ולא מורידין. וכן רמב"ם מילה ג,ז- גוי שבא לחתוך ערלתו מפני מכה או מפני שחין שנולד לו בה אסור לישראל לחתכה לו מפני שהגויים אין מעלים אותם מידי מיתה ולא מורידים אותם אליה אע"פ שנעשית מצוה ברפואה זו, שהרי לא נתכוון למצוה, לפיכך אם נתכוון הגוי למילה מצוה לישראל למול אותו. ב"י - לדעת הרמב"ם אם הגוי מתכוון לשם גר מותר אע"פ שמתכוון גם לשם מורנא. פסק שו"ע שעכו"ם שבא לחתוך ערלתו מפני מכה או מפני שחין שנולד לו בה, אסור לישראל לחתכה מפני שלא נתכוון למצוה. לפיכך אם נתכוון העכו"ם למילה מצוה לישראל למול אותו. [ט"ז טו ואם מתכוון לשם מצוה מותר אע"פ שהיא גם רפואה כיון שלא מתכוון לרפואה]. רמ"א- ובמקום שמותר לרפא עכו"ם מותר בכל ענין. מילת גוי שלא לשם מצוה ולא לשם רפואה- בשו"ע אסר לשם רפואה ובש"ך יט כתב שאם עושה שלא לשם רפואה בדבר שרי (ומשמע אף שלא גרות) וכן היכן שמותר לרפאותן משום איבה או בשכר שיהיה ג"כ מותר. וראה סוף סימן רס"ג. סעיף י'. איזה עדות צריך כדי שנדע שהיה גיור. גר שאומר שנתגייר האם נאמן במיגו. דין נאמנות בגר- יבמות מו: מי שבא ואטמר גר אני יש להצריכו הטפת דם ברית וטבילה אא"כ הוא מוחזק לנו. אם בא ועדיו עמו מנין שנאמן... ובהמשך מח' ר' יהודה וחכמים. לפי ר' יהודה בא"י צריך להביא ראיה שהתגייר בבי"ד דשמא ובעינו מהול הוא ומשים שבחה של א"י הוא משקר. אבל בחו"ל אין צריך להביא ראיה. ואילו חכמים אומרים בין בארץ ובין בחו"ל צריך להביא ראיה. מקשה הגמ' אם בא עם עדים למה צריך פסוק ללמוד שנאמן ומתרץ ר' ששת שהעדים אומרים ששמעו שנתגייר בבי"ד פלוני קמלשמאמינים לו. והלכה נפסקה כחכמים שאינו נאמן בין בא"י ובין בחו"ל עד שיביא ראיה. רא"ש-מסתפק שמא עדות השמיעה היא גלוי מילתא וסגי בכך או שמא זה דוקא לר' יהודה שמקל בחו"ל אבל לרבנן שמצריכים ראיה בין בא"י ובין בחו"ל צריך להביא ראיה ברורה ועדות ברורה. רי"ף-, רמב"ם יג,ז- בעינן עדות ברורה ואינו נאמן עד דמייתי סהדי. מתי נאמן במיגו- תוס', רא"ש- אם לא הכרנוהו שהיה גוי ובא ואמר נתגיירתי בבי"ד פלוני נאמן. ומקורם ממה שהגוי היה בא כל שנה לאכול בפסחים (פסחים ג: ). דהיינו מה שמצריכים עדים זה דוקא כשהיה לנו ידוע שהוא היה גוי. אבל רמב"ם- במה דברים אמורים בא"י ובאותם ימים שחזקת הכל שם בחזקת ישראל אבל בחו"ל צריך להביא ראיה (ואני אומר) שמעלה עשו ביוחסין. סמ"ג- אם אין אנו מכירים בו שהוא גוי נאמן במיגו שהיה יול לומר ישראל אני והיה נאמן מו שחכמים אמרו יבמות מה. לבני אדם שהם פגומים שיגלו. וכן מעשה בכל יום שבאים אורחים ואנו בודקים אחריהם ושותים אנו עמהם יין ואוכלים משחיטתם. פסק שו"ע שגוי שבא ואמר שנתגייר בבי"ד של פלוני אינו נאמן עד שיביא עדים. ואם ראינום שנוהגים כדרכי ישראל הרי אלו בחזקת גרי צדק ואעפ"כ אין משיאים אותם עד שיביאו עדים שיעידו בפני מי נתגיירו, או שיטבלו בפנינו הואיל והוחזקו עכו"ם. אבל מי שבא ואמר שהיה גוי ונתגייר, נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. והרמב"ם פוסק שדוקא בא"י יש מיגו אבל בחו"ל שאין הכל בחזקת ישראל צריך להביא ראיה משום שמעלה עשו ביוחסין. [ש"ך כא- והב"ח כתב שלמרות הרמב"ם נוהגים להקל להאמינו ואף להשיאו לישראלית. ולגבי אורחים אפשר שמודה הרמב"ם שהם נאמנים, אף שרובם גויים שכל משפחות בחזקת כשרות.]. סעיף י"א. מי שהןחזק כיהודי, וטוען שהתגייר בבי"ד רפורמי, מה דינו ודין צאצאיו. דין גייר את עצמו- יבמות מז. מעשה באחד שבא לפני ר' יהודה ואמר לו נץתגיירתי ביני לבין עצמי א"ל ר' יהודה יש לך עדים, אמר ליה לאו, יש לך בנים א"ל הן א"ל נאמן אתה לפסול את עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך. מ"ט לדבריך גוי אתה ואין עדות לגוי. (רש"י- הואיל ובניך מוחזקים בכשרות אין אתה נאמן להעיד עליהן לפוסלן.). רא"ש- נאמן לפסול את עצמו רק לענין דשויה נפשיה חתיכא דאיסורא ואסור בבת ישראל. אבל לא נאמן לענינים אחרים כגון:
- אם בא על בת ישראל-לא נפסלת לכהונה, משום שאין אדם משים עצמו רשע.
- כיון שבניו כשרים, לא יתכן שהוא גוי, וע"כ אינו נאמן אף לעדות עצמו וע"כ אם בא על בת ישראל לא יפסלנה. [והש"ך כב מביא לשון הרא"ש].
נימוק"י- מקשה מדוע יש הוא לפסול הבנים והלא אפילו אם הוא נאמן קי"ל דגוי ועבד שבא על בת ישראל הולד כשר, אלא מדובר כאן בגר וגיורת ושניהם טוענים שהתגיירו בינם לבין עצמם ולכאורה הם פוסלים את בניהם, ע"כ נאמר שאין הוא נאמן לפסול בניו.
יש עדים שהיה גוי/ אין לו חזקת כשרות- ר' ירוחם בשם רמ"ה- אם יש עדים שנתגייר בינו לבין עצמו אפילו בניו פסולים, ולא אמרינן שמא נתגייר בבי"ד אח"כ. כיון שמה שלא נאמן לפסול בניו זה דוקא שכולם היו בחזקת כשרות כגון שנתגייר הוא ואשתו והוחזקו בכשרות. אבל אם לא הוחזקו בחזקת גרים, אפילו יאמר שנתגייר בבי"ד גדול אינו נאמן ואפילו בניו פסולים וכ"ש אם אמר שנתגייר בינו לבין עצמו.
וכל זה אם נשא גיורת כמותו אבל אם נשא בת ישראל בניו כשרים דקי"ל גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר.
האם גר צריך ראיה שהתגייר כדבעי- ר' ירוחם- כל שיש חזקת יהודי אין צורך בראיה שנתגייר בפני בי"ד.
פסק שו"ע שמי שהיה מוחזק בישראל ואומר שנתגייר בינו לבין עצמו, אינו נאמן על הבנים אך נאמן לשוי עצמו חתיכה דאיסורא להיאסר בבת ישראל עד שיטבול בפני בי"ד.
סעיף י"ב, ב גר שטבל ומל וקבל מצוות, ואח"כ חולל מה דינו. תהליך הגיור- יבמות מז. ת"ר גר שבא להתגייר בזה"ז אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר תנו רבנן: גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים, דחופים, סחופים ומטורפין, ויסורין באין עליהם? אם אומר: יודע אני ואיני כדאי, מקבלין אותו מיד. ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. ומודיעין אותו ענשן של מצות, אומרים לו: הוי יודע, שעד שלא באת למדה זו, אכלת חלב אי אתה ענוש כרת, חללת שבת אי אתה ענוש סקילה, ועכשיו, אכלת חלב ענוש כרת, חללת שבת ענוש סקילה. וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות, כך מודיעין אותו מתן שכרן, אומרים לו: הוי יודע, שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה - אינם יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות. ואין מרבין עליו, ואין מדקדקין עליו. קיבל, מלין אותו מיד. נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה, חוזרים ומלין אותו שניה. נתרפא, מטבילין אותו מיד; ושני ת"ח עומדים על גביו, ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות; טבל ועלה - הרי הוא כישראל לכל דבריו. אשה, נשים מושיבות אותה במים עד צוארה, ושני ת"ח עומדים לה מבחוץ, ומודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. אחד גר ואחד עבד משוחרר. ובמקום שנדה טובלת, שם גר ועבד משוחרר טובלין; וכל דבר שחוצץ בטבילה, חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה. האם הודעת המצוות מעכב- נימוק"י- אם לא הודיעוהו אינו מעכב. ד"מ א- והטור חולק על שיטה זו (עיין שאלה העוסקת בהרכב הנדרש ועיין בהגהות בטור סע' פח) שהרי כתב דאם לא היו שלושה הרי זה לעכובא. ש"ך ג- פסק שהודעת מצוות לא מעכב. מדוע מודיעים על חומרת המצוות- בגמ' איתא שאולי יחזור בו מלהתגייר משום דאמר ר'חלבי קשים גרים לישראל כספחת. סמ"ג- כדי שלא יאמר אח"כ שאם היה יודע לא הייתי מתגייר. ואין מרבין (בהזכרת עונשין-שך ד) ואין מדקדקין-(להודיעו כל דיקדוקי העונשין אלא בצורה כללית דשמא כוונתו לשמים ש"ך ה) . יבמות מז: ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה (רות יח). קבל, מלין אותו מיד- שהויי מצוה לא שהינן. וכשנרפא מהברית טובל אבל אם לא נתרפא אין מלין כי המים מכבידים את החולי. ר' ירוחם- אם קיבל מלין אותו מיד, קודם לטבילה ולא לאחר הטבילה. והרמב"ן- כתב שמלין קודם כיון שזה שלב קשה ואם יפרוש, יפרוש ומכ"מ אם טבל תחילה ה"ז גר והביאו ט"ז ד. גזיזת צפרניים ידיים ורגלים- רי"ף- עליו לגוז צפרני ידיו ורגליו. ואמנם לא נזכר בשו"ע אלא שמטבילין אותו טבילה הוגנת בלא חציצה (דני חציצה כמו באשה סימן קצה). והרמ"א חולק וסובר שאף אם אין חציצה צריך לגוז שערו וצפורניו קודם הטבילה. והב"ח כתב שמקור הרמ"א ברש"י פרשת בהעלותך לגבי נטילת שיער בגר משום שנכנס לכלל יהדות. והוסיף הב"ח שכן המנהג במומרים כשחוזרים לדת ישראל. ופוסק הש"ך ז- דיעבד אם לא הסתפר וגזז צפורניו עלתה לו טבילה כל שלא היה חציצה. זמן הברכה- כאשר עולה מהטבילה מברך אקב"ו על הטבילה. ב"י- ואע"פ שכל המצוות מברך עובר לעשייתן (פסחים ז: ) הא אמר ר' חסדא התם חוץ לטבילה משום שלפני טבילה ארתי גברא דלא חזי. רי"ף- כיון שבגר מילה בלא טבילה לא מועיל, ע"כ לא יכול לברך קודם טבילה כיון שעדיין לא מצווה על המצוות. פ"ת א- תשובות רדב"ז- וצריך לברך גם שהחיינו, שהרי באותה שעה נגמרה גרותו. תהליך בעבד- רמב"ם איסו"ב יד ט- עבד הנלקח מן הגויים אין אומרים לו מה ראית שבאת אלא אומרים לו רצונך שתכנס לכלל עבדי ישראל ותהיה מן הכשרים או לא. אם רצה מודיעין לו מקצת עקרי הדת ומקצת מצוות קלות וחמורות ועונשן ושכרן כמו שמודיעין הגר ומטבילין אותו כגר ומודיעין אותו כשהוא במים. פסק שו"ע סע' ב' כלשון הבריתא והטור והרמב"ם- כשבא להתגייר ג אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר, או אתה יודע שישראל בזמן הזה דחופים סחופים (פי' אבודים וסחופים מן מדוע נסחף אביריך (ירמיה מו, טו)) ומטורפים, ויסורים באים עליהם. אם אמר: יודע אני ואיני כדאי להתחבר עמהם, מקבלין אותו מיד ומודיעים אותו ו] עיקרי הדת שהוא יחוד ה' ואיסור עבודת כוכבים, ומאריכין עמו בדבר זה, ז] ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ומודיעים אותו מקצת עונשין של מצות, שאומרים לו: קודם שבאת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת, חללת שבת אי אתה חייב סקילה, ועכשיו אכלת חלב אתה ענוש כרת, חללת שבת אתה חייב סקילה. ד ואין מרבין עליו ה ואין מדקדקין עליו. וכשם שמודיעים אותו ענשן של מצות כך מודיעים אותו שכרן של מצות, ומודיעים אותו שבעשיית מצות אלו יזכה לחיי העוה"ב, ושאין שום צדיק גמור אלא בעל החכמה שעושה מצות אלו ויודעם. ואומרים לו: הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים, והם ישראל וזה שתראה ישראל בצער בעולם הזה, טובה היא צפונה להם שאינם יכולים לקבל רוב טובה בעוה"ז כעובדי כוכבים, שמא ירום לבם ויתעו ויפסידו שכר עולם הבא, ואין הקב"ה מביא עליהם רוב פורענות כדי שלא יאבדו, ח] אלא כל העובדי כוכבים כלים והם עומדים. ומאריכין בדבר זה כדי לחבבן. אם קבל, מלין אותו מיד וממתינים לו עד שיתרפא רפואה שלימה ואח"כ (א) מטבילין אותו טבילה ט] הוגנת ו בלא חציצה. ז (י] וי"א שיגלח שערותיו ויטול צפרני ידיו ורגליו קודם טבילה) (טור ורי"ף ורא"ש) ושלשה (תלמידי חכמים) (ג"ז טור) עומדים על גביו ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות פעם שנייה, והוא עומד במים. ואם היתה אשה, נשים מושיבות אותה במים עד צוארה, והדיינים מבחוץ, ומודיעין אותה מקצת מצות קלות וחמורות, והיא יושבת במים, ואח"כ טובלת (ב) בפניהם יא] והם מחזירים פניהם ויוצאין, כדי שלא יראו אותה כשתעלה מהמים, יב] ויברך על הטבילה אחר שיעלה מן המים, וכיון שטבל הרי הוא כישראל, שאם חזר לסורו הרי הוא כישראל מומר שאם קדש קדושיו קדושין. פירוש חזר לסורו- ש"ך ו'- פרישה עפ"י רש"י- סר שלו הוא רע דהינו היצר הרע. מי שנתגייר לשום דבר ולא לשם שמיים-יבמות כד: למסקנת הגמ' הלכה כדברי האומר כולם גרים וע"כ מי שנתגייר לשום אישה/ איש לשום שולחן מלכים לשום עבדי שלמה גרי אריות, גרי חלומות (אמרו להם להתגייר בחלום) גרי מרדכי ואסתר. רמב"ם איסו"ב יג- הלכה יג- ובמקוה הכשר לטבילת נדה שם מטבילין את הגרים ואת העבדים ואת המשוחררים וכל דבר שחוצץ בנדה חוצץ בגרים ובעבדים ובמשוחררים. הלכה יד - אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל או שלמה מלך ישראל שנקרא ידיד יי' נשאו נשים נכריות בגיותן, אלא סוד הדבר כך הוא, שהמצוה הנכונה כשיבא הגר או הגיורת להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא להכנס לדת, ואם איש הוא בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית, ואם אשה היא בודקין שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל, אם לא נמצא להם עילה מודיעין אותן כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות כדי שיפרושו, אם קבלו ולא פירשו וראו אותן שחזרו מאהבה מקבלים אותן שנאמר ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה. הלכה טו- לפיכך לא קבלו בית דין גרים כל ימי דוד ושלמה, בימי דוד שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה שמא בשביל המלכות והטובה והגדולה שהיו בה ישראל חזרו, שכל החוזר מן העכו"ם בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגירי הצדק, ואעפ"כ היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות, והיו ב"ד הגדול חוששין להם לא דוחין אותן אחר שטבלו מכ"מ ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתם. הלכה טז - ולפי שגייר שלמה נשים ונשאן, וכן שמשון גייר ונשא, והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר, ולא על פי ב"ד גיירום חשבן הכתוב כאילו הן עכו"ם ובאיסורן עומדין, ועוד שהוכיח סופן על תחלתן שהן עובדות כו"ם שלהן ובנו להן במות והעלה עליו הכתוב כאילו הוא בנאן שנאמר אז יבנה שלמה במה. הלכה יז- גר שלא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו המצות ועונשן ומל וטבל בפני ג' הדיוטות ה"ז גר, אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל העכו"ם וחוששין לו עד שיתבאר צדקותו, ואפילו חזר ועבד כו"ם הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושין, ומצוה להחזיר אבידתו מאחר שטבל נעשה כישראל, ולפיכך קיימו שמשון ושלמה נשותיהן ואע"פ שנגלה סודן. קבלת גרים בימי דוד ושלמה- ה"ה-ביבמות עו. איתא שלא קבלו גרים בזמן דוד ושלמה. מאידך נאמר (עט.) שבימי דוד ניתוספו 150 אלף גרים וע"כ כתב הרמב"ם שנתגיירו ע"י בי"ד של הדיוטות. ובדיעבד כולם גרים. ב"י- ה"ה לא דקדק בלשון הרמב"ם, שכן הרמב"ם לא כתב שבי"ד של הדיוטות היו מקבלים אותם, שהרי בי"ד בזה"ז גם מקרי בי"ד של הדיוטות גיטין פח: ועכ"ז אין מקבלים אותם בבי"ד שלנו. אלא כוונת הרמב"ם שהדיוטות סתם קיבלו את הגרים ודיעבד הרי הם גרים. גר שלא בדקו אחריו- ה"ה- משום שאין הודעת המצוות מעכבת שהרי אמרו יבמות מז: טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבר שאם קידש ישראל משומד הוא וקידושיו קידושין. מקרים בהם אפשר לגיר שלא לשם שמים- 1. תוס'- מה שהלל קיבל גר ע"מ שיעשה כהן גדול, כיון שהיה בטוח שסופו לעשות לשם שמים. וכן אותה זונה שהתגיירה אצל רבי ע"מ שתינשא לאותו תלמיד (מנחות מד. ). ב"י- ומכאן יש ללמוד דהכל לפי ראות עיני בית דין. וכן פסק ש"ך כג. מרדכי- נראה לי שמי שבא להתגייר וידוע לנו שבשביל תועלת דבר הם עושים אין לקבלם. גר שחזר לסורו- גיטין מה. גר שחזר לסורו הוה ליה מין. מה: ס"ת שכתבו מין ישרף. חולין יג. שחיטת מין לע"ז, פתי פת כותי יינו יין נסך ספריו (תנ"ך-רש"י) ספרי קוסמין (ספרי ע"ז)פרותיו טבלים. החזרת אבדתו של גר שחזר לעבוד ע"ז- ה"ה- עפ"י מה שפסק הרמב"ם (גזלה יא ב) שמחזירין אבדת המשומד ובלבד שהוא משומד לתיאבון. ב"י- מדוע הוא מחלק בין משומד לתיאבון או להכעיס, לגבי משומד הרי אבחנה זו נעשתה רק לעניין אוכל נבלות גזל, ועריות שנפשו של אדם מחמדתן (מכות כג: ) אבל בע"ז בין לתיאבון ובין להכעיס הרי הם כגוי כיון שהמודה בה ככופר בכל התורה וכן המחלל שבת בפרהסיא ואסור להחזיר לו אבדה. לפיכך מדייק הב"י שמה שאמר הרמב"ם איסו"ב יג שמצוה להחזיר לו אבדתו אין הכוונה שחזר לע"ז אלא מתכוון למצב הגר לאחר שמל וטבל ויוצא מכלל הגויים כיון שנעשה לישראל. בה"ג- גר שחזר לסורו יינו יין נסך ופתו פת כותי פרותיו טבלים וספריו ספר קוסמין ושמנו ויינו ובשאר כל דבריו כגוי. טור- ונראה שלא לכל דבר מקרי גוי שהרי אם קדש בת ישראל קידושיו קידושין וכוונת בה"ג להרחיקו מחברת ישראל. נימוק"י- בדיני ממונות הקנאות וחייבים נידון כישראל. מיהו אם דין מלכות שיהא קונה ומקנה כגוי דינא דמלכותא דינא. ישראל שחטא ועשה תשובה- נימוק"י- לכו"ע מדינא א"צ טבילה ואע"פ טובל מדרבנן משום מעלה דומיא דעבד משוחרר שאין טבילתו אלא מדרבנן. טור בשם גאון- ישראל משומד א"צ טבילה אלא מלקות. בני אנוסים- רשב"צ- כל שאמם מישראל אפילו מכמה דורות ואפילו גוי הבא על המשומדת, זרע הבן הוא ישראל, עד סוף העולם. וכשבאיםלחזור בתשובה א"צ להודיעם מקצת מצוות קלות וחמורות לפי שהם מחוייבים כמונו ואין להם דין גרים כלל ןכשמלים מברכים כמו ישראל דהוא מצוה המוטלת עליהם. ובפ"ת י מובא בשם רשב"ש שבמילתם מברך ברכת להכניסו וכן 2 ברכות על המילה 1. על המילה. 2. אשר קידש. וכן מביאים תפילה / בקשה בהתאם. פסק שו"ע סע' יב - כג כו] כשיבא הגר להתגייר, בודקים אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא ליכנס לדת. כז] ואם איש הוא, בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית. ואם אשה היא, בודקין אחריה שמא עיניה נתנה בבחורי ישראל, ואם לא נמצאת להם עילה מודיעים להם כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות, כדי שיפרשו. אם קיבלו ולא פירשו, וראו אותם שחזרו מאהבה, מקבלים אותם. ואם לא בדקו אחריו, (ט) או שלא הודיעוהו שכר המצות ועונשן, ומל וטבל בפני ג' הדיוטות, ה"ז גר אפי' נודע שבשביל דבר הוא מתגייר, הואיל ומל וטבל יצא מכלל העובדי כוכבים, וחוששים לו עד שתתברר צדקתו; כח] ואפילו חזר ועבד עבודת כוכבים, הרי הוא כט] כישראל מומר שקדושיו קדושין. כד (ישראל מומר שעשה תשובה, א"צ לטבול; ל] רק מדרבנן (י) יש לו לטבול לא] ולקבל עליו דברי חבירות בפני ג') (נ"י פ' החולץ). יין של גר שחזר לסורו- בטור כתב בשם בה"ג שאם חזר לסורו יינו יין נסך ובפרישה מקשה דהלא מילתא פשיטא היא שהרי אף ישראל מומר יינו יין נסך ומתרצים שכאן יש רבותא שאפילו למפרע אוסרים את יינו ואפילו קודם שחזר לסורו. והט"ז טז חולק שהרי אם בא לכלל ישראל שוב הוחזק לכל דבר כישראל ואין לך לפוסלו עד שיוודע לך שהוא פסול מכאן ולהבא. ומה שבה"ג מתכוון שלעניין הדברים שמזה נחשב כגוי לחומרא אבל לא לקולא, וכמו שמדייק הטור שלעניין קדושין שלו דהוה קדושין. טבילת ישראל מומר- מ"א (סימן שכ"ו) כתב שישראל מומר שעשה תשובה יכול לטבול אפילו בשבת כיון שאינו מדאו'. והביאו פ"ת י'. קבלת מצוות בג'- בהגהות פח מביא סתירה דלכאורא הרמב"ם כתב שהודעת מצוות לא מעכבת וכן כתב נימוק"י וכן פסק שו"ע בסע' יב אולם הטור כתב בסע' ג' שקבלת מצוות מעכבת וכן פסק בשו"ע סע' ג' ובתשובות חמדת שלמה חולק בין הודעת המצוות שאינה מעכבת לבין קבלת מצוות שמעכבת והביאו הפ"ת ט. גט של גר שחזר לסורו- בד"מ ה מביא מחלוקת כשחזר לסורו האם גיטו גט והמרדכי סובר שאפילו קידש בעודו ישראל ולאחר שנשתמד נתן גט הגט מועיל. ויש שחלקו עליו. סימן רס"ט
סעיף א', ב', ג'. אלו קרובים שנתגיירו אסורים זה בזה משום שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. " " " " " " כדי שלא יבואו להחליף בישראליות. קשר בין 2 אחים שנתגיירו- יבמות צז: בני יודן היו עבדים והשתחררו ונשאו נשים ור' אחא בר יעקב התיר להם לשאת. האחד את אשת השני כאשר נתגרשה מאחיו או שמת ואע"פ שהיו לו בנים. ומשמע בגמ' שרב ששת אוסר. והגמ' מדייקת שלכו"ע אם הקרבה היא רק מהאב מותר לגר משום שאין אחוה מן האב לגוי וכיון שהכל יודעים שאין אחוה לגוי מהאב לא יבואו להחליף בישראל ולהתיר בקרובי האב. אבל בקרובי האם כו"ע סוברים שאסור כיון שיכולים ישראל להחליף ולשאת קרובי האם. אלא שמחלוקתם בגרים שיש להם אב ואם משותפים, האם נאסרים. המתיר סובר שיש לתת עדיפות לאב ומכיון שהם נקראים קרובי האם מותר בגר. ואילו האוסר סובר שאסור מכיון שנקראים גם ע"ש האם ואתו לאחליפו. ועוד בגמ' איכא דאמרי שר' אחא בר יעקב מתיר אפילו באחים מן האם כיון שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. מחלוקת ראשונים בגר מאותו אב ואם- רי"ף, רא"ש- כיון שלא נפסק הלכה כר' אחא בר יעקב או כר' ששת עבדינן לחומרא וכר' ששת. אבל רמב"ם עפ"י הבנת ב"י- אחים מן האם והאב מותר. ויסו"ב יד יג. [ה"ה-יתכן להסביר הרמב"ם שפוסק כל"ק וכר' אחא לקולא שמותר בקרובי אב ולא מאם. או שאפשר לומר שהוא פוסק כל"ב שאפילו באחים מן האם מותר ועל זה ר' ששת חולק, ומכ"מ בגרים מן האב והאם גם ר' ששת מודה וא"כ פוסק הרמב"ם כר' ששת וכל"ב]. ריטב"א- פוסקים כר' אחא לקולא כיון שזה איסור דרבנן וכן כיון שמעשהו מוטכיח. וא"כ פוסקים כל"ב שגר מאב ואם מותר גם לר' ששת ואפילו מאם בלבד מותר כר' אחא. נשים שהיו נשואות בגיותן- נימוק"י כל הסוגיא בגמ' מדברת דוקא בנשים שנשאו האחים בגרותן, דהיינו שלאחר שנתגיירו באו על הנשים לשם קידושין כיון שנשים שהיו נשואות בגיותן לכו"ע שרי אהדדי. דין שאר עריות האסורות לגר- רא"ש- מדין אשת אח נלמד שכל העריות האסורות בישראל אסור במשפחה של גרים. ב"י- מיהו דוקא בעריות מצד האם אבל בעריות מצד האב משפט אחר להם. וכן הרמב"ם יד יג- גר אסור בשאר אם אחר שנתגייר מד"ס ומותר בשאר אב. לפיכך נושא אשת אחיו מאביו אבל אינו נושא אחותו מאמו, אחות אמו, מאותה אמא. ולא אשה שנשא אחיו מאמו לאחר שנתגייר. דין גר העובר על הנ"ל- יבמות צז: שני אחים תאומים גרים וכן משוחררים לא חולצין ולא מיבמין ואין חייבים משום אשת אח. רש"י- משום גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. וע"כ אף אם נשא ערוה ממשפחת אמו אין חייב עליה. 2 אחים מאם האחד גר ואחד יהודי- ר"י- כל שאחד הורתו לידתו שלא בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה לא שייך לאחלופי ומותר כל אחד בנשי חברו אפילו נשא לאחר שנתגייר. אבל התוס' פקפקו בהיתר זה. קרובים של גר מצד האב בלבד- טור- אע"פ שכל עריות מדינא מותרים לגר כיון שאין לו קירבה לקרוביו אלא מדרבנן שגזרו בקרובים מצד האם משום דלא ליתו לאחלופי בישראל. אבל בקרובים מצד האב ליכא למיחש לאחלופידכו"ע יודעים שאין אבות לגוי ועכ"ז יש קירבות שאסור גם מצד האב כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה, והרי זה לאיסורי עריות מצד אב שהיו לגוי בזמן גיותו ואע"פ שמותרים משנתגייר, ואע"פ שהם קרובי אם, אסרו חכמים כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. והעריות האסורות לגוי עפ"י הגמ' ביבמות כב. בן נח אינו אסור בקרובות אביו אלא באשת אביו לר' עקיבא ואילו ר"א סובר שגוי אסור באחות אביו. ושניהם נחלקו בפרוש הפס' ע"כ יעזב איש את אביו. ר"ע סובר שמותר באחות אביו ור"א סובר שמותר באשת אביו. ועוד בגמ' איתא גר יש לו שאר אם ואין לו שאר אב... ושאר כל העריות מותרות לו לאתויי אשת אב. תוס'- הבריתא כר"א כיון שמתירה אשת האב אבל ר"ע חולק. ופוסקים שיש להחמיר כשניהם וכן סובר הרא"ש וכן סובר הטור. בה"ג- פוסק כר"ע בלבד. וכן דעת ב"י שמכיון שמדובר באיסור דרבנן ומשום גזרה ד"שמא יאמרו" אין להחמיר לדעת אלו שסוברים שיש לאסור גם בקרובי האב. אבל רמב"ם יד יג- קרובים מצד האב מותרים לגרים ואפילו האסורים לבני נח שהרי פסק כר"ע שלבן נח אסור באשת אביו ומאידך פסק שהגר מותר בכל קרובות אביו ואפילו באשת אביו. וכן דעת הרי"ף. ב"י- וא"כ שנאמר בגמ' "דלא יאמרו מקדושה וכו'" לשיטת רמב"ם ורי"ף מדובר בקרובים מן האם שנאסרו לגוי בזמן גיותו אבל בקרובות האב מותר בכל גווני. ולא יאמרו "באנו וכו'" כיון דסו"ס נאסרות להם קרובות האם בגירותן. וא"כ עיקר הגזרה מחמת "שמא יאמרו". קרובות המותרות לפי שיטת הרמב"ם- אשת אביו- שנשא בגרותו, וכיון שמת מותרת לבן. אשת אבי אביו, אשת אביו- בריתא צח: ואילו ראב"ד חולק וסובר שאם נשא האם משנתגייר אסור לבן וה"ה דחאו וכתב שהרמב"ן ורשב"א פסקו כרמב"ם. אחות אמו מאביה- יבמות צח: אם אם ----- ----- דודה אמו \/ גר נשא אחות האם מן האם יוציא. מן האב ר"מ אומר יוציא וחכמים אומרים יקיים ופסק רמב"ם כחכמים. אחותו מאביו- בריתא. בתו- גר מותר בבתו כיון שלא גזרו בשאר האב כלל. דבר האסור לבן נח מחמת חוקיהם נימוק"י בדבר המותר לבן נח מהתורה ואסור מחוקותיהם מותר לגר ולא אמרינן "שמא יאמרו באנו" . אחות מן האם ומן האב- יבמות צח: נשא אחותו מן האם יוציא, מן האב יקיים. אחות האב מן האם יוציא, מן האב יקיים. אחות האם מן האם יוציא, מן האב ר"מ אומר יוציא וחכמים אומרים יקיים. ונאמר בגמ' שלכתחילה לא יכניס. ב"י- והרמב"ם כתב שלכתחילה נושא אותה לכתחילה כיון שלדידן לא מצינו שאר לאב א"כ אחות אם מהאב וכל השאר מהאב מותרות. וכן דעת הרי"ף. פסק שו"ע סע' א' דין תורה שמותר לגר לשאת אמו או אחותו מאמו שנתגיירו, אבל חכמים אסרו כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. וכן גר שבא על אמו או אחותוכשלא נתגיירו, הרי זה כבא על ארמית. [ש"ך א- כיון שבן נח אסור בשאר אם וכדי שלא יגידו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה]. פסק שו"ע בסע' ב' שאם היה נשוי לאמו או לאחותו מאמו בהיותו גוי. ונתגיירו, אז מפרישים אותם אולם אם היה נשוי לשאר עריות ונתגייר הוא ואשתו אין מפרישים אותם. [ש"ך ב- אם בהיותו גוי נשא אמו או אחותו ונתגיירו, מפרישין אותם לעולם, כיון שאם לא ימחו יאמר שבא לקדושה קלה שהרי מקודם חי באיסור ועכשיו לכתחילה (לבן נח נאסרו 6 עריות: האם, אשת אב, אשת איש, אחותו מאמו, זכור, בהמה) ואם היה נשוי שאר עריות כשהוא גוי אפילו מצד אם ונתגיירו כיון שהאסור הוא רק מחמת שמא איחלופי, וכיון שהיה נשוי אין מפרישים אותם עולמית אלא רק ג' חדשים להבחין בין זרע שנזרע שלא בקדושה לזרע שנזרע בקדושה]. פסק שו"ע סע' ג' עכו"ם אסור בשאר אם לאחר שנתגייר [כל עוד לא נשא בהיותו גוי- ש"ך ג]. מד"ס ומותר בשאר אב. לפיכך נושא הגר אשת אחיו מאביו, אשת אחי אביו, אשת אביו, אשת בנו. וכן אחות אמו מאביה, ואחותו מאביו, ובתו שנתגיירו מותרות לו. [רמ"א- יש אוסרים אשת אביו- טור בה"ג וכן פסק ש"ך וב"ח לאסור גם באחות אביו-ש"ך ד]. אבל קרובות אמו- אינו נושא- אחותו מאמו, אחות אמו מאמה, אשת אחיו מאמוי. אבל אם נשא אחיו מאמו בהיותו גוי, ה"ז מותרת [שהרי אינה אשת אחיו שלא היה לו קדושין בה בהיותו גוי-ש"ך ה.]. דין נשא שאר אם משנתגיירו- ש"ך ג- העט"ז כתב שיוציא כיון שנשא באיסור יהדות דחמיר טפי. סעיף ד'. שני אחים תאומים שרק נולדו בקדושה, האם חייבים משום אשת אח, ומה הדין אם אחד רק לידתו בקדושה והשני גם הורתו בקדושה. הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה- יבמות צז: בריתא היתה הורתן שלא בקדושה, חייבים משום אשת אח. רש"י- חייבים כרת משום אשת אח מן האם שהרי היא כישראלית שילדה בנים. פסק שו"ע שני אחים תאומים שהיתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה חייבים משום אשת אחיו אבל לא חולצין ולא מיבמין. [ש"ך ז- כיון שמן התורה הם אחים רק מהאם ולא מן האב אע"פ אה"ע קנ"ו. ואם הורתן ולידתן בקדושה הרי הן כישראל גמור לכל דבר]. האם תאומים בדוקא- בשו"ע משמע דוקא תאומים וכן כתב בעט"ז וכן רמב"ם אבל הב"ח סובר שאפילו אינם אבל דעת הש"ך ו דדוקא תאומים. ובפ"ת א מביא מתשובת הנוב"י שחולק על הש"ך ולדעתו שייך כרת אף במקרה אחר עפ"י רש"י יבמות צח. כגון שאח אחד נולד בקדושה ונשא את אחותו שהורתה ולידתה בקדושה, שאז חייב כרת. וע"כ א"צ לומר דוקא שהורתם של שניהם בקדושה אלא הלידה היא העיקר. סעיף ה', ו', ז'. האם מותר להתחתן עם שתי אחיות גיורות. האם מותר להתחתן עם חמותו לאחר מות אשתו. גוי שהיה נשוי לאשה ובתה- יבמות כב: נשא אשה ובתה כונס אחת ומוציא אחת. רש"י- גר שנשא בגיותו אשה ובתה ונתגיירו עמו. תוס', רא"ש- והוא הדין לאשה ואחותה מן האם או אשה ובת בתה. רמב"ם יד טו- הנושא גיורת ובתה הגיורת או 2 אחיות מן האם, יושב עם אחת מהן ומגרש השניה. ה"ה- נשא אשה ובתה כונס אחת מהן ומוציא אחת. טור- משווה אשה ובתה לדין 2 אחיות מן האם, כיון שיש להן צד שאר אם בגיותן והוא הדין לאם חמותו. נימוק"י- כונס אחת ומוציא אחת משום גזרה דלא ליתי למושכי בישראל אשה ובתה אבל ליכא למימר טעמא משום שלא יאמרו דהא בן נח מותר באשה ובתה. פסק שו"ע בסע' ה' שהנושא גיורת ובתה הגיורת או 2 אחיות מן האם יושב עם אחת מהן ומגרש השניה. [ש"ך ח- דוקא גיורת מן האם אבל גיורת מן האב נושא לכתחילה, דלא נאסר בשאר אב ואת השניה הוא מגרש בגט שהרי קדושין תופסים בה]. גר הנושא חמותו- יבמות כב: תניא מתה אשתו מותר בחמותו ר' ישמעאל אסור בחמותו כיון שחמותו לאחר מותה עומדת באיסורה ולפיכך גזרו חכמים בגר. ואילו ר"ע המתיר ומתיר בחמותו לאחר מותה משום שהאיסור ----- דאינה בשרפה וגבי גר לא גזרו חכמים. ר"ח- פסק כר' ישמעאל. רא"ש- מביא את ר"ח ומביא שיש שפסקו כר"ע. רמב"ם- פסק כר"ע. פסק שו"ע בסע' ו' שאם נשא גיורת ומתה מותר לישא אמה או בתה שלא גזרו חכמים אלא בחייהן. [ש"ך י- ויש פוסקים דאפילו לאחר מותה אסור וכן דעת הטור להחמיר]. אשה ובת בנה, אשה ואחותה מן האב- רא"ש- ואע"ג דאחות האב מן האם וכן אחות האם מן האב וכן אחותו מאביו שאמרו חכמים שמותר לקיים אמרינן בסיפא לכתחילה לא יכניס, שאני הכא שאין האיסור בא אלא ע"י קידושין. רמב"ם- מותר לאדם לשאת 2 אחיות גיורות מן האב שלא גזרו בשאר האב. פסק שו"ע בסע' ז' שמותר לאדם לישא 2 אחיות גיורות מן האב שלא גזרו משאר האב. סעיף ח'. האם מותר לגר לשאת את הנכדה של אשתו שנתגיירה. עריות שניות בגרים- יבמות כב. כל השניות שאסרום חכמים מותרים בגרים. רמב"ם יג טז- השניות כולן לא גזרו עליהם בגרים לפיכך מותר הגר לישא את אם אמו ונושא אדם גיורת ואם אם אמה או בת בת בתה, וכן בשאר השניות. סבתא > אם אם אמה סבתה אם אמה " אמא אמה " גר > אשה - גיורת בתה " + בת בתה " > בת בת בתה פסק שו"ע שעל שניות לא גזרו בגרים לפיכך מותר הגר לישא את סבתו ואת סבתא של אשתו ואת בתה של נכדת אשתו, וכן בשאר השניות. שניות דרבנן- אה"ע סימן טו. סבתא של אשתו- בשו"ע פסק שמותר אבל ברמב"ם ---- נאמר דוקא אמא של סבתא של אשתו ובש"ך יב דייק כן משום שאם אמה וכן בת בתה אסורות מדאו' [אה"ע סימן טו יג ט"ו] עפ"י הפסוק את בת בתה ואת בת בנה לא תקח. אלא כוונת השו"ע לומר שנושא אדם גיורת ואת סבתא של אמא שלה. וכן גיורת ואת הבת של הנכדה שלה ודלא כעט"ז שכתב שנושא את הסבתא ואת הנכדה. סעיף ט'. מה דין גר שנתגייר עם אשתו הזקנה האם צריכים אבחנה. דין אבחנה בזוג שנתגייר- יבמות מב. גר וגיורת צריכים להמתין ג' חדשים להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה. רש"י- גר שנתגייר ואשתו עמו צריכים להמתין ג' חדשים לפרוש זה מזה. רא"ש- יש במדרש שגר ואשתו אינם יכולים לחיות יחד שמא יחזרו לסורן, ואין משמע כן בגמרא. והמרדכי פסק כמדרש. פסק שו"ע שגר ואשתו שנתגיירו צריכים לפרוש זה מזה ג' חדשים להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה. רמ"א- ואם אינו רוצה לקימה א"צ גט אלא יוצאת ממנו בלא גט. (מקור הרמ"א ממה שנאמר בגמ' שאם היה נשוי לאם ובתה כונס איזה מהם שירצה-גר"א יא) [ואת זאת שרוצה לכנוס חייב בחו"ק ולענין כתובה אה"ע סימן ס"ז-פ"ת ג]. המתנה בגיורת זקנה ובעלה-פ"ת ב- דגו"מ פסק שאם הגיורת זקנה א"צ הפרשה ואף שבאה"ע סימן יג הסתפק הח"מ יד בגיורת זקנה מכ"מ זה דוקא כשרצתה להינשא לאחר אבל למי שהיה בעלה א"צ הפרשה. דין שבעה נקיים בגיורת ובעלה- פ"ת ב- דגו"מ כתב שלאחר המתנת ג' חדשים א"צ שבעה נקיים אם לא פרסה נידה בינתיים אע"פ שהמחזיר גרושתו צריכה ז"נ. מכ"מ בהלכות גרושין הוא גירש אותה לגמרי אבל כאן לא ניתק מהם הקשר לגמרי, וע"כ אין חימוד חדש. כתובת גיורת- בסימן ס"ז סי"א יש מחלוקת רא"ש ורמב"ם באשר לסכום כתובת גיורת. לרמב"ם אין כתובתה אלא מנה כיון דכל נכרית בחזקת בעולה. ואילו לתוס' ורא"ש כתובתה 200. ויש מקום להרחיב האם כתובתה הקודמת תופסת. ולדעת הח"מ אם כתב לה כתובה כשהיו גויים דעתו על הכתובה גם משנתגיירו וע"כ חייב לה מה שכתב מעיקרא ואם קיימה בסתם. וכך מיישב מח' רא"ש ורמב"ם שהרא"ש מדבר שכתב לה כתובה בגיותה 200 ודעתו עליה ולרמב"ם לא כתב לה כתובה בגיותה. סעיף י'. האם 2 אחים גרים כשרים לעדות ביחד. עדות 2 אחים שנתגיירו- יבמות כב. אמימר אמר אפילו אחים מן האם נמי מעידין לכתחילה ומ"ש מעריות, ערוה לכל מסורה, עדות לבי"ד מסורה וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. [וסתם בי"ד בקיאין בדבר ולא יבואו לאיחלופי באחים מישראל-ש"ך יג]. פסק שו"ע שלעניין עדות אפילו אחים מן האם מעידים זל"ז דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה- בחוה"מ סימן לג הסתפק הב"י האם אחים גרים יכולים להעיד זל"ז כאשר הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה. והד"מ כתב שמלשון ר"ש משמע שרק אם גם לידתן היתה שלא בקדושה יכולים להעיד זל"ז. והש"ך ג"כ אוסר ומביא הוכחה שהרי אם הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה חייבים כרת משום אשת אח וא"כ פסולים מדאו' ומה שאומרים שעדות מסורה לבי"ד זה דוקא בפסולי דרבנן. נתיבות המשפט י- אם אחד מהם לידתו בקדושה והשני שלא בקדושה ג"כ יכולים להעיד. סעיף י"א. האם גר כשר להתמנות דיין. האם גר יכול להתמנות דיין- יבמות קא: אמר רבא גר דן את חברו דבר תורה דכתוב (דברים יז טו) שום תשים עליך מלך... מקרב אחיך תשים עליך מלך. עליך הוא דבעינן מקרב אחיך, אבל גר דן את חברו הגר. ואם היתה אמו מישראל דן אפילו ישראל. ולעניין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל. רש"י- גר אינו דן ישראל דוקא בדני נפשות אבל דני נפשות דן. אבל רא"ש- כיון דדרוש מקרא, אפילו דני ממונות אין דן את ישראל וכן משמע ברי"ף וברמב"ם. [והרא"ש מסביר שמה שאומרים בסנהדרין לו: הכל כשרים לדין, הכונה שגר יכול לדון גר חברו. וביבמות קא: אמר רב שמואל שבי"ד של גרים פסול לשאר דינים וא"כ מדוע צריך פסוק לפסול בי"ד של גרים לעניין חליצה ומתרץ הרא"ש כמה תרוצים מדוע צריך פסוק מפורש לפסול בי"ד של גרים לעניין חליצה:
- לפסול בי"ד של גרים אפילו לחליצה של גרים שהיתה הורתן ולידתן בקדושה.
- אפילו קיבלו בי"ד עליהם יכולים לדון בממונות אך לא לחליצה. [ואם מקבל עליו לדין מותר בגר-ש"ך טו].
- אף בדין ישראל כשר לדון היכן שלא שייך כפיה דלא שייך שומה ודבר של שררה אלא ברפייה וכמו שרבא מינה את מרי בר רחל. אבל בדבר שאין בו שררה לא שייך איסור לא תשים.
פסק שו"ע שגר יהיה כשר לדון דין ממונות ובלבד שאמו מישראל [ש"ך יד-או אביו עפ"י חו"מ ז], אבל אם אמו אינה מישראל פסול לדון ישראל אבל יכול לדון גר חברו ומכ"מ לעניין חליצה פסול אפילו לחליצת גרים עד שיהיו אביו ואמו מישראל. [ש"ך יז- באה"ע קסט ב יש מתירים אף באביו בלבד מישראל].
מינוי דוד ושלמה למלך- בשו"ע פסק שגר פסול לדון בדני ממונות עד שתהא אמו מישראל והסמ"ע בח"מ סימן ז' מביא הרמב"ם שכתב "שום תשים עליך מלך" לאפוקי גר ואפילו זרע זרעו של גרים אסור בכל שומות. וכן כתבו התוס' שאגריפס המלך לא היה אפשר להיות מלך משום דבעינן במלך שאביו ואמו מישראל וכך לעניין לדון ממון מותר כשאמו ישראלית. וא"כ דוד המלך שאביו בא מזרעה של רות, איך נמשח למלך וכן הקשה הבאר שבע מירבעם שאמו היתה נעמה ודלא כתוס' ולכן היה מותר לרחבעם למלוך וכן דוד.
| |
|