header
1
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ
 והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום
 ורוח אלהים מרחפת על פני המים  ויאמר
 אלהים יהי אור ויהי אור  וירא אלהים את האור
 כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך
 ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי
 ערב ויהי בקר יום אחד
  ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל
בין מים למים  ויעש אלהים את הרקיע ויבדל
 בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר
 מעל לרקיע ויהי כן  ויקרא אלהים לרקיע שמים
ויהי ערב ויהי בקר יום שני
ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל
 מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן  ויקרא
 אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים
 וירא אלהים כי טוב  ויאמר אלהים תדשא הארץ
 דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו
 אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן  ותוצא הארץ
 דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי
 אשר זרעו בו למינהו וירא אלהים כי טוב  ויהי
 ערב ויהי בקר יום שלישי
ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל
בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים
 ולימים ושנים  והיו למאורת ברקיע השמים
 להאיר על הארץ ויהי כן  ויעש אלהים את שני
 המארת הגדלים את המאור הגדל לממשלת
היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת
 הכוכבים  ויתן אתם אלהים ברקיע השמים
 להאיר על הארץ  ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל
 בין האור ובין החשך וירא אלהים כי טוב  ויהי
 ערב ויהי בקר יום רביעי
ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה
 ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים
  ויברא אלהים את התנינם הגדלים ואת כל
 נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם
 ואת כל עוף כנף למינהו וירא אלהים כי טוב
  ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את
 המים בימים והעוף ירב בארץ  ויהי ערב ויהי
 בקר יום חמישי
ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה
בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה ויהי כן  ויעש
אלהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה
 
2
ואת כל רמש האדמה למינהו וירא אלהים כי
 טוב  ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו
 וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל
 הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ  ויברא
 אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא
 אתו זכר ונקבה ברא אתם  ויברך אתם אלהים
 ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ
 וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה
 הרמשת על הארץ  ויאמר אלהים הנה נתתי לכם
 את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ
ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם
 יהיה לאכלה  ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים
 ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל
 ירק עשב לאכלה ויהי כן  וירא אלהים את כל
 אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר
 יום הששי
ויכלו השמים והארץ וכל צבאם  ויכל אלהים ביום
 השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי
 מכל מלאכתו אשר עשה  ויברך אלהים את יום
 השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו
 אשר ברא אלהים לעשות
אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום
 עשות יהוה אלהים ארץ ושמים  וכל שיח השדה
 טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי
 לא המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין
 לעבד את האדמה  ואד יעלה מן הארץ והשקה
 את כל פני האדמה  וייצר יהוה אלהים את
 האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים
 ויהי האדם לנפש חיה  ויטע יהוה אלהים גן בעדן
 מקדם וישם שם את האדם אשר יצר
  ויצמח יהוה אלהים מן האדמה כל עץ נחמד
 למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ
 הדעת טוב ורע  ונהר יצא מעדן להשקות את
 הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים  שם
 האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה
 אשר שם הזהב  וזהב הארץ ההוא טוב שם
 הבדלח ואבן השהם  ושם הנהר השני גיחון הוא
 הסובב את כל ארץ כוש  ושם הנהר השלישי
 חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי
 הוא פרת  ויקח יהוה אלהים את האדם וינחהו
 בגן עדן לעבדה ולשמרה  ויצו יהוה אלהים
 על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל
 
3
  ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום
 אכלך ממנו מות תמות  ויאמר יהוה אלהים לא
 טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו  ויצר
 יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל
 עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו
 וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו
  ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים
 ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו
 ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח
אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה  ויבן יהוה
 אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה
ויבאה אל האדם  ויאמר האדם זאת הפעם עצם
 מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש
 לקחה זאת  על כן יעזב איש את אביו ואת אמו
 ודבק באשתו והיו לבשר אחד  ויהיו שניהם
ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו והנחש היה
 ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים
ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא
תאכלו מכל עץ הגן  ותאמר האשה אל הנחש
 מפרי עץ הגן נאכל  ומפרי העץ אשר בתוך הגן
 אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן
 תמתון  ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון
  כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו
 עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע  ותרא
האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא
לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו
ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל  ותפקחנה
 עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה
תאנה ויעשו להם חגרת  וישמעו את קול יהוה
 אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם
 ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן  ויקרא
 יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו איכה  ויאמר
 את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי
 ואחבא  ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ
 אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת  ויאמר
 האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן
 העץ ואכל  ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת
 עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל  ויאמר
 יהוה אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה
 מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך
 ועפר תאכל כל ימי חייך  ואיבה אשית בינך ובין
 האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש
 
4
ואתה תשופנו עקב                              אל
האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב
 תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל
 בך                             ולאדם אמר כי שמעת לקול
 אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא
 תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון
 תאכלנה כל ימי חייך  וקוץ ודרדר תצמיח לך
 ואכלת את עשב השדה  בזעת אפיך תאכל לחם
עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר
 אתה ואל עפר תשוב  ויקרא האדם שם אשתו חוה
 כי הוא היתה אם כל חי  ויעש יהוה אלהים לאדם
 ולאשתו כתנות עור וילבשם
  ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו
 לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ
 החיים ואכל וחי לעלם  וישלחהו יהוה אלהים מגן
עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם  ויגרש
 את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת
 להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ
 החיים                   והאדם ידע את חוה אשתו
 ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את יהוה
  ותסף ללדת את אחיו את הבל ויהי הבל רעה צאן
 וקין היה עבד אדמה  ויהי מקץ ימים ויבא קין
מפרי האדמה מנחה ליהוה  והבל הביא גם הוא
 מבכרות צאנו ומחלבהן וישע יהוה אל הבל ואל
 מנחתו  ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין
מאד ויפלו פניו  ויאמר יהוה אל קין למה חרה לך
 ולמה נפלו פניך  הלוא אם תיטיב שאת ואם לא
תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה
 תמשל בו  ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם
 בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו  ויאמר
 יהוה אל קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי
 השמר אחי אנכי  ויאמר מה עשית קול דמי אחיך
 צעקים אלי מן האדמה  ועתה ארור אתה מן
 האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך
 מידך  כי תעבד את האדמה לא תסף תת כחה לך
 נע ונד תהיה בארץ  ויאמר קין אל יהוה גדול עוני
 מנשא  הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה
ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי
 יהרגני  ויאמר לו יהוה לכן כל הרג קין שבעתים
יקם וישם יהוה לקין אות לבלתי הכות אתו כל
 מצאו  ויצא קין מלפני יהוה וישב בארץ נוד קדמת
 עדן  וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך
 
5
ויהי בנה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך
  ויולד לחנוך את עירד ועירד ילד את מחויאל
 ומחייאל ילד את מתושאל ומתושאל ילד את
למך  ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה
 ושם השנית צלה  ותלד עדה את יבל הוא היה
 אבי ישב אהל ומקנה  ושם אחיו יובל הוא היה
 אבי כל תפש כנור ועוגב  וצלה גם הוא ילדה
 את תובל קין לטש כל חרש נחשת וברזל
 ואחות תובל קין נעמה  ויאמר למך לנשיו עדה
 וצלה שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי כי איש
 הרגתי לפצעי וילד לחברתי  כי שבעתים יקם קין
 ולמך שבעים ושבעה  וידע אדם עוד את אשתו
 ותלד בן ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים
זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין  ולשת גם הוא
 ילד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם
 יהוה                         זה ספר תולדת אדם ביום
 ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אתו  זכר
ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם
ביום הבראם  ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד
 בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת  ויהיו ימי אדם
 אחרי הולידו את שת שמנה מאת שנה ויולד בנים
 ובנות  ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה
 ושלשים שנה וימת                      ויחי שת חמש
 שנים ומאת שנה ויולד את אנוש  ויחי שת אחרי
 הולידו את אנוש שבע שנים ושמנה מאות שנה
 ויולד בנים ובנות  ויהיו כל ימי שת שתים עשרה
שנה ותשע מאות שנה וימת                     ויחי
 אנוש תשעים שנה ויולד את קינן  ויחי אנוש אחרי
 הולידו את קינן חמש עשרה שנה ושמנה מאות
שנה ויולד בנים ובנות  ויהיו כל ימי אנוש חמש
 שנים ותשע מאות שנה וימת             ויחי קינן
 שבעים שנה ויולד את מהללאל  ויחי קינן אחרי
 הולידו את מהללאל ארבעים שנה ושמנה מאות
 שנה ויולד בנים ובנות  ויהיו כל ימי קינן עשר
 שנים ותשע מאות שנה וימת                    ויחי
מהללאל חמש שנים וששים שנה ויולד את ירד
  ויחי מהללאל אחרי הולידו את ירד שלשים שנה
 ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות  ויהיו כל ימי
 מהללאל חמש ותשעים שנה ושמנה מאות שנה
וימת                                               ויחי ירד
 שתים וששים שנה ומאת שנה ויולד את חנוך
  ויחי ירד אחרי הולידו את חנוך שמנה מאות שנה
 
 
6
 ויולד בנים ובנות  ויהיו כל ימי ירד שתים וששים
 שנה ותשע מאות שנה וימת                   ויחי
חנוך חמש וששים שנה ויולד את מתושלח
 ויתהלך חנוך את האלהים אחרי הולידו את
מתושלח שלש מאות שנה ויולד בנים ובנות  ויהי
 כל ימי חנוך חמש וששים שנה ושלש מאות שנה
 ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אתו
 אלהים                   ויחי מתושלח שבע ושמנים
שנה ומאת שנה ויולד את למך  ויחי מתושלח
אחרי הולידו את למך שתים ושמונים שנה ושבע
מאות שנה ויולד בנים ובנות  ויהיו כל ימי
מתושלח תשע וששים שנה ותשע מאות שנה
וימת  ויחי למך שתים ושמנים שנה ומאת שנה
ויולד בן  ויקרא את שמו נח לאמר זה
ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר
אררה יהוה  ויחי למך אחרי הולידו את נח חמש
ותשעים שנה וחמש מאת שנה ויולד בנים ובנות 
ויהי כל ימי למך שבע ושבעים שנה ושבע מאות
שנה וימת                                     ויהי נח בן
חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת
יפת ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה
ובנות ילדו להם  ויראו בני האלהים את בנות
האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר
 בחרו  ויאמר יהוה לא ידון רוחי באדם לעלם
בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה 
הנפלים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן אשר
יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם
המה הגברים אשר מעולם אנשי השם 
 וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר
מחשבת לבו רק רע כל היום  וינחם יהוה כי
עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו  ויאמר
יהוה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני
האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף
השמים כי נחמתי כי עשיתם  ונח מצא חן בעיני
 יהוה

נח

אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו
 את האלהים התהלך נח  ויולד נח שלשה בנים את
 שם את חם ואת יפת  ותשחת הארץ לפני האלהים
ותמלא הארץ חמס  וירא אלהים את הארץ והנה
נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על
הארץ                              ויאמר אלהים לנח קץ כל
בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם 
7
והנני משחיתם את הארץ  עשה לך תבת עצי
גפר קנים תעשה את התבה וכפרת אתה מבית
 ומחוץ בכפר  וזה אשר תעשה אתה שלש מאות
 אמה ארך התבה חמשים אמה רחבה ושלשים
 אמה קומתה  צהר תעשה לתבה ואל אמה
תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים
תחתים שנים ושלשים תעשה  ואני הנני מביא
 את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר
 בו רוח חיים מתחת השמים כל אשר בארץ יגוע
 והקמתי את בריתי אתך ובאת אל התבה אתה
 ובניך ואשתך ונשי בניך אתך  ומכל החי מכל
 בשר שנים מכל תביא אל התבה להחית אתך
זכר ונקבה יהיו  מהעוף למינהו ומן הבהמה
למינה מכל רמש האדמה למינהו שנים מכל
יבאו אליך להחיות  ואתה קח לך מכל מאכל
 אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה
  ויעש נח ככל אשר צוה אתו אלהים כן עשה
 ויאמר יהוה לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה
 כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה  מכל
הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש
 ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהרה הוא שנים איש
 ואשתו  גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה
 לחיות זרע על פני כל הארץ  כי לימים עוד שבעה
 אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים
 לילה ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני
 האדמה  ויעש נח ככל אשר צוהו יהוה  ונח בן שש
 מאות שנה והמבול היה מים על הארץ  ויבא נח
ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התבה מפני מי
המבול  מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר
איננה טהרה ומן העוף וכל אשר רמש על האדמה
  שנים שנים באו אל נח אל התבה זכר ונקבה
 כאשר צוה אלהים את נח  ויהי לשבעת הימים ומי
המבול היו על הארץ  בשנת שש מאות שנה לחיי
נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה
 נבקעו כל מעינת תהום רבה וארבת השמים
נפתחו  ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים
 לילה  בעצם היום הזה בא נח ושם וחם ויפת בני
נח ואשת נח ושלשת נשי בניו אתם אל התבה 
המה וכל החיה למינה וכל הבהמה למינה וכל
הרמש הרמש על הארץ למינהו וכל העוף למינהו
 כל צפור כל כנף  ויבאו אל נח אל התבה שנים
שנים מכל הבשר אשר בו רוח חיים  והבאים זכר
8
ונקבה מכל בשר באו כאשר צוה אתו אלהים
ויסגר יהוה בעדו  ויהי המבול ארבעים יום על
 הארץ וירבו המים וישאו את התבה ותרם מעל
הארץ  ויגברו המים וירבו מאד על הארץ ותלך
התבה על פני המים  והמים גברו מאד מאד על
 הארץ ויכסו כל ההרים הגבהים אשר תחת כל
 השמים  חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים
 ויכסו ההרים  ויגוע כל בשר הרמש על הארץ
בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ השרץ על
 הארץ וכל האדם  כל אשר נשמת רוח חיים
 באפיו מכל אשר בחרבה מתו  וימח את כל היקום
 אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש
 ועד עוף השמים וימחו מן הארץ וישאר אך נח
 ואשר אתו בתבה  ויגברו המים על הארץ חמשים
 ומאת יום ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת
 כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח
על הארץ וישכו המים  ויסכרו מעינת תהום וארבת
השמים ויכלא הגשם מן השמים  וישבו המים מעל
 הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים
ומאת יום  ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה
 עשר יום לחדש על הרי אררט  והמים היו הלוך
 וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש
 נראו ראשי ההרים  ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח
 נח את חלון התבה אשר עשה  וישלח את הערב
 ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ
 וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל
פני האדמה  ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה
 ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ
וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה  ויחל
עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן
 התבה  ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית
טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ 
וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה
 ולא יספה שוב אליו עוד  ויהי באחת ושש מאות
 שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ
ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני
האדמה  ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש
 יבשה הארץ                               וידבר אלהים אל
נח לאמר  צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי
בניך אתך  כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף
ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא היצא אתך
 ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ  ויצא נח ובניו
 
9
ואשתו ונשי בניו אתו  כל החיה כל הרמש וכל
 העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן
התבה  ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה
הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח
  וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו
 לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי
 יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות
 את כל חי כאשר עשיתי  עד כל ימי הארץ זרע
וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו
ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו
 ורבו ומלאו את הארץ  ומוראכם וחתכם יהיה על
 כל חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר
תרמש האדמה ובכל דגי הים בידכם נתנו  כל
 רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב
 נתתי לכם את כל  אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו
  ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל חיה
 אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את
נפש האדם  שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי
 בצלם אלהים עשה את האדם  ואתם פרו ורבו
שרצו בארץ ורבו בה                          ויאמר
אלהים אל נח ואל בניו אתו לאמר  ואני הנני
מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם  ואת
 כל נפש החיה אשר אתכם בעוף בבהמה ובכל
חית הארץ אתכם מכל יצאי התבה לכל חית
הארץ  והקמתי את בריתי אתכם ולא יכרת כל
 בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת
 הארץ  ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני
 נתן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם
לדרת עולם  את קשתי נתתי בענן והיתה לאות
ברית ביני ובין הארץ  והיה בענני ענן על הארץ
ונראתה הקשת בענן  וזכרתי את בריתי אשר ביני
וביניכם ובין כל נפש חיה בכל בשר ולא יהיה
 עוד המים למבול לשחת כל בשר  והיתה הקשת
 בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין
 כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ  ויאמר
 אלהים אל נח זאת אות הברית אשר הקמתי ביני
 ובין כל בשר אשר על הארץ
ויהיו בני נח היצאים מן התבה שם וחם ויפת וחם
 הוא אבי כנען  שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה
 כל הארץ  ויחל נח איש האדמה ויטע כרם  וישת
מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה  וירא חם
 אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ  
10
ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם
 שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם
ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו  וייקץ נח
 מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן  ויאמר
 ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו  ויאמר ברוך
יהוה אלהי שם ויהי כנען עבד למו  יפת אלהים
ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו  ויחי
 נח אחר המבול שלש מאות שנה וחמשים שנה
 ויהיו כל ימי נח תשע מאות שנה וחמשים שנה
 וימת
ואלה תולדת בני נח שם חם ויפת ויולדו להם
בנים אחר המבול  בני יפת גמר ומגוג ומדי ויון
 ותבל ומשך ותירס  ובני גמר אשכנז וריפת
 ותגרמה  ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודדנים
  מאלה נפרדו איי הגוים בארצתם איש ללשנו
למשפחתם בגויהם  ובני חם כוש ומצרים ופוט
 וכנען  ובני כוש סבא וחוילה וסבתה ורעמה
וסבתכא ובני רעמה שבא ודדן  וכוש ילד את
נמרד הוא החל להיות גבר בארץ  הוא היה גבר
 ציד לפני יהוה על כן יאמר כנמרד גבור ציד
לפני יהוה  ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד
 וכלנה בארץ שנער  מן הארץ ההוא יצא אשור
 ויבן את נינוה ואת רחבת עיר ואת כלח  ואת רסן
בין נינוה ובין כלח הוא העיר הגדלה  ומצרים ילד
את לודים ואת ענמים ואת להבים ואת נפתחים
 ואת פתרסים ואת כסלחים אשר יצאו משם
פלשתים ואת כפתרים                        וכנען ילד
 את צידן בכרו ואת חת  ואת היבוסי ואת האמרי
 ואת הגרגשי  ואת החוי ואת הערקי ואת הסיני  ואת
הארודי ואת הצמרי ואת החמתי ואחר נפצו
משפחות הכנעני  ויהי גבול הכנעני מצידן באכה
גררה עד עזה באכה סדמה ועמרה ואדמה וצבים
עד לשע  אלה בני חם למשפחתם ללשנתם
בארצתם בגויהם                                      ולשם
ילד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול
 בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם  ובני
 ארם עוץ וחול וגתר ומש  וארפכשד ילד את
שלח ושלח ילד את עבר  ולעבר ילד שני בנים
שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ ושם
אחיו יקטן  ויקטן ילד את אלמודד ואת שלף
ואת חצרמות ואת ירח  ואת הדורם ואת אוזל
 ואת דקלה  ואת עובל ואת אבימאל ואת שבא  
 
11
ואת אופר ואת חוילה ואת יובב כל אלה בני יקטן
  ויהי מושבם ממשא באכה ספרה הר הקדם  אלה
 בני שם למשפחתם ללשנתם בארצתם לגויהם
  אלה משפחת בני נח לתולדתם בגויהם ומאלה
נפרדו הגוים בארץ אחר המבול
ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים  ויהי
בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו
 שם  ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים
 ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר
 היה להם לחמר  ויאמרו הבה נבנה לנו עיר
ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ
 על פני כל הארץ  וירד יהוה לראת את העיר
 ואת המגדל אשר בנו בני האדם  ויאמר יהוה הן
 עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות
ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות  הבה
נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש
 שפת רעהו  ויפץ יהוה אתם משם על פני כל
הארץ ויחדלו לבנת העיר  על כן קרא שמה
בבל כי שם בלל יהוה שפת כל הארץ ומשם
הפיצם יהוה על פני כל הארץ
  אלה תולדת שם שם בן מאת שנה ויולד את
ארפכשד שנתים אחר המבול  ויחי שם אחרי
 הולידו את ארפכשד חמש מאות שנה ויולד
בנים ובנות                   וארפכשד חי חמש
 ושלשים שנה ויולד את שלח  ויחי ארפכשד
אחרי הולידו את שלח שלש שנים וארבע מאות
 שנה ויולד בנים ובנות                        ושלח
חי שלשים שנה ויולד את עבר  ויחי שלח אחרי
הולידו את עבר שלש שנים וארבע מאות שנה
ויולד בנים ובנות                            ויחי עבר
 ארבע ושלשים שנה ויולד את פלג  ויחי עבר
 אחרי הולידו את פלג שלשים שנה וארבע מאות
 שנה ויולד בנים ובנות                       ויחי פלג
שלשים שנה ויולד את רעו  ויחי פלג אחרי הולידו
 את רעו תשע שנים ומאתים שנה ויולד בנים
 ובנות                          ויחי רעו שתים ושלשים
 שנה ויולד את שרוג  ויחי רעו אחרי הולידו את
 שרוג שבע שנים ומאתים שנה ויולד בנים
 ובנות                             ויחי שרוג שלשים שנה
ויולד את נחור  ויחי שרוג אחרי הולידו את נחור
 מאתים שנה ויולד בנים ובנות                 ויחי
נחור תשע ועשרים שנה ויולד את תרח  
12
ויחי נחור אחרי הולידו את תרח תשע עשרה שנה
 ומאת שנה ויולד בנים ובנות                      ויחי
 תרח שבעים שנה ויולד את אברם את נחור ואת
הרן  ואלה תולדת תרח תרח הוליד את אברם את
 נחור ואת הרן והרן הוליד את לוט  וימת הרן על
 פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים  ויקח
אברם ונחור להם נשים שם אשת אברם שרי ושם
 אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה
 ותהי שרי עקרה אין לה ולד  ויקח תרח את אברם
 בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת
 אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה
 כנען ויבאו עד חרן וישבו שם  ויהיו ימי תרח חמש
שנים ומאתים שנה וימת תרח בחרן 

לך לך

ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך
ומבית אביך אל הארץ אשר אראך  ואעשך
 לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה
 ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל
משפחת האדמה  וילך אברם כאשר דבר אליו
יהוה וילך אתו לוט ואברם בן חמש שנים
ושבעים שנה בצאתו מחרן  ויקח אברם את
שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם
אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו
 ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען  ויעבר
 אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה
והכנעני אז בארץ  וירא יהוה אל אברם ויאמר
 לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח
ליהוה הנראה אליו  ויעתק משם ההרה מקדם
 לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם
ויבן שם מזבח ליהוה ויקרא בשם יהוה  ויסע
אברם הלוך ונסוע הנגבה
  ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם
כי כבד הרעב בארץ  ויהי כאשר הקריב לבוא
 מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי
 אשה יפת מראה את  והיה כי יראו אתך
המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו
  אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך
וחיתה נפשי בגללך  ויהי כבוא אברם מצרימה
 ויראו המצרים את האשה כי יפה הוא מאד 
ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל פרעה
ותקח האשה בית פרעה  ולאברם היטיב בעבורה
 ויהי לו צאן ובקר וחמרים ועבדים ושפחת ואתנת
וגמלים  וינגע יהוה את פרעה נגעים גדלים
 
13
ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם  ויקרא
 פרעה לאברם ויאמר מה זאת עשית לי למה לא
הגדת לי כי אשתך הוא  למה אמרת אחתי הוא
 ואקח אתה לי לאשה ועתה הנה אשתך קח ולך
  ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו ואת אשתו
ואת כל אשר לו ויעל אברם ממצרים הוא
ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה  ואברם
כבד מאד במקנה בכסף ובזהב  וילך למסעיו
 מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם
 אהלה בתחלה בין בית אל ובין העי  אל מקום
 המזבח אשר עשה שם בראשנה ויקרא שם אברם
בשם יהוה  וגם ללוט ההלך את אברם היה צאן
 ובקר ואהלים  ולא נשא אתם הארץ לשבת יחדו
כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדו  ויהי ריב
 בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט והכנעני
והפרזי אז ישב בארץ  ויאמר אברם אל לוט אל
נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רעי ובין רעיך כי
 אנשים אחים אנחנו  הלא כל הארץ לפניך הפרד
 נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין
ואשמאילה  וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר
הירדן כי כלה משקה לפני שחת יהוה את סדם
 ואת עמרה כגן יהוה כארץ מצרים באכה צער
 ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן ויסע לוט מקדם
ויפרדו איש מעל אחיו  אברם ישב בארץ כנען
ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדם  ואנשי סדם
רעים וחטאים ליהוה מאד  ויהוה אמר אל אברם
 אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן
המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה  כי
את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך
עד עולם  ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם
יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה
 קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה
  ויאהל אברם ויבא וישב באלני ממרא אשר
 בחברון ויבן שם מזבח ליהוה  
ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר
כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים  עשו
 מלחמה את ברע מלך סדם ואת ברשע מלך
עמרה שנאב מלך אדמה ושמאבר מלך צביים
\ומלך בלע היא צער  כל אלה חברו אל עמק
השדים הוא ים המלח  שתים עשרה שנה עבדו
 את כדרלעמר ושלש עשרה שנה מרדו  ובארבע
 עשרה שנה בא כדרלעמר והמלכים אשר אתו
14
ויכו את רפאים בעשתרת קרנים ואת הזוזים
בהם ואת האימים בשוה קריתים  ואת החרי
בהררם שעיר עד איל פארן אשר על המדבר
  וישבו ויבאו אל עין משפט הוא קדש ויכו את
 כל שדה העמלקי וגם את האמרי הישב בחצצן
 תמר  ויצא מלך סדם ומלך עמרה ומלך אדמה
ומלך צביים צבוים ומלך בלע הוא צער ויערכו אתם
 מלחמה בעמק השדים  את כדרלעמר מלך עילם
 ותדעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער ואריוך
 מלך אלסר ארבעה מלכים את החמשה  ועמק השדים
 בארת בארת חמר וינסו מלך סדם ועמרה ויפלו
שמה והנשארים הרה נסו  ויקחו את כל רכש סדם
ועמרה ואת כל אכלם וילכו  ויקחו את לוט ואת
רכשו בן אחי אברם וילכו והוא ישב בסדם  ויבא
הפליט ויגד לאברם העברי והוא שכן באלני
ממרא האמרי אחי אשכל ואחי ענר והם בעלי
 ברית אברם  וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק
 את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות
וירדף עד דן  ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו
ויכם וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק
  וישב את כל הרכש וגם את לוט אחיו ורכשו
 השיב וגם את הנשים ואת העם  ויצא מלך סדם
 לקראתו אחרי שובו מהכות את כדרלעמר ואת
המלכים אשר אתו אל עמק שוה הוא עמק המלך
  ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן
לאל עליון  ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון
קנה שמים וארץ  וברוך אל עליון אשר מגן צריך
 בידך ויתן לו מעשר מכל  ויאמר מלך סדם אל
אברם תן לי הנפש והרכש קח לך  ויאמר אברם
אל מלך סדם הרימתי ידי אל יהוה אל עליון קנה
שמים וארץ  אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח
 מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם
 בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים
אשר הלכו אתי ענר אשכל וממרא הם יקחו
 חלקם                              אחר הדברים האלה
היה דבר יהוה אל אברם במחזה לאמר אל תירא
 אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד  ויאמר
 אברם אדני יהוה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי
 ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר  ויאמר אברם
הן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי יורש אתי  והנה
 דבר יהוה אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר
 יצא ממעיך הוא יירשך  ויוצא אתו החוצה
15
ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם
 תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך
  והאמן ביהוה ויחשבה לו צדקה  ויאמר אליו אני
 יהוה אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את
 הארץ הזאת לרשתה  ויאמר אדני יהוה במה
אדע כי אירשנה  ויאמר אליו קחה לי עגלה
משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל  ויקח
לו את כל אלה ויבתר אתם בתוך ויתן איש בתרו
לקראת רעהו ואת הצפר לא בתר  וירד העיט על
 הפגרים וישב אתם אברם  ויהי השמש לבוא
ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה
 נפלת עליו  ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה
 זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע
מאות שנה  וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי
ואחרי כן יצאו ברכש גדול  ואתה תבוא אל
אבתיך בשלום תקבר בשיבה טובה  ודור רביעי
ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה  ויהי
 השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש
אשר עבר בין הגזרים האלה  ביום ההוא כרת יהוה
את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ
 הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת  את
 הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני  ואת החתי ואת הפרזי
 ואת הרפאים  ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי
ואת היבוסי                                    ושרי אשת אברם
לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר  ותאמר
שרי אל אברם הנה נא עצרני יהוה מלדת בא נא אל
שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי
 ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית
שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ
 כנען ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה  ויבא
 אל הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל גברתה
 בעיניה  ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך אנכי
נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל
בעיניה ישפט יהוה ביני וביניך  ויאמר אברם אל
 שרי הנה שפחתך בידך עשי לה הטוב בעיניך
ותענה שרי ותברח מפניה  וימצאה מלאך יהוה
על עין המים במדבר על העין בדרך שור  ויאמר
הגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה תלכי ותאמר
 מפני שרי גברתי אנכי ברחת  ויאמר לה מלאך
יהוה שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה  ויאמר
לה מלאך יהוה הרבה ארבה את זרעך ולא יספר
 מרב  ויאמר לה מלאך יהוה הנך הרה וילדת בן
16
וקראת שמו ישמעאל כי שמע יהוה אל עניך  והוא
 יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו ועל פני כל
 אחיו ישכן  ותקרא שם יהוה הדבר אליה אתה
אל ראי כי אמרה הגם הלם ראיתי אחרי ראי
 על כן קרא לבאר באר לחי ראי הנה בין קדש
 ובין ברד  ותלד הגר לאברם בן ויקרא אברם
שם בנו אשר ילדה הגר ישמעאל  ואברם בן
 שמנים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל
 לאברם ויהי אברם בן תשעים
שנה ותשע שנים

וירא

וירא יהוה אל אברם ויאמר אליו
 אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים  ואתנה
 בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד  ויפל
אברם על פניו וידבר אתו אלהים לאמר  אני הנה
 בריתי אתך והיית לאב המון גוים  ולא יקרא עוד
 את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון
גוים נתתיך  והפרתי אתך במאד מאד ונתתיך
 לגוים ומלכים ממך יצאו  והקמתי את בריתי ביני
ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם
להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך  ונתתי לך
ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען
לאחזת עולם והייתי להם לאלהים  ויאמר אלהים
 אל אברהם ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך
אחריך לדרתם  זאת בריתי אשר תשמרו ביני
וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר
 ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני
 וביניכם  ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר
 לדרתיכם יליד בית ומקנת כסף מכל בן נכר אשר
 לא מזרעך הוא  המול ימול יליד ביתך ומקנת
 כספך והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם  וערל
 זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש
ההוא מעמיה את בריתי הפר                          ויאמר
אלהים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את
 שמה שרי כי שרה שמה  וברכתי אתה וגם נתתי
 ממנה לך בן וברכתיה והיתה לגוים מלכי עמים
 ממנה יהיו  ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר
בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים
 שנה תלד  ויאמר אברהם אל האלהים לו ישמעאל
 יחיה לפניך  ויאמר אלהים אבל שרה אשתך
 ילדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקמתי את
 בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו  ולישמעאל
שמעתיך הנה ברכתי אתו והפריתי אתו והרביתי
אתו במאד מאד שנים עשר נשיאם יוליד
 
17
ונתתיו לגוי גדול  ואת בריתי אקים את יצחק אשר
 תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת  ויכל
לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם  ויקח אברהם
 את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו ואת כל
מקנת כספו כל זכר באנשי בית אברהם וימל את
בשר ערלתם בעצם היום הזה כאשר דבר אתו
אלהים  ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו
בשר ערלתו  וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה
בהמלו את בשר ערלתו  בעצם היום הזה נמול
אברהם וישמעאל בנו  וכל אנשי ביתו יליד בית
ומקנת כסף מאת בן נכר נמלו אתו
וירא אליו יהוה באלני ממרא והוא ישב פתח
 האהל כחם היום  וישא עיניו וירא והנה שלשה
 אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח
 האהל וישתחו ארצה  ויאמר אדני אם נא מצאתי
חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך  יקח נא מעט
מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ  ואקחה פת
 לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם
 על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת  וימהר
אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים
 קמח סלת לושי ועשי עגות  ואל הבקר רץ
אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער
וימהר לעשות אתו  ויקח חמאה וחלב ובן הבקר
אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת
העץ ויאכלו  ויאמרו אליו איה שרה אשתך
ויאמר הנה באהל  ויאמר שוב אשוב אליך כעת
 חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שמעת פתח
 האהל והוא אחריו  ואברהם ושרה זקנים באים
 בימים חדל להיות לשרה ארח כנשים  ותצחק
 שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה
ואדני זקן  ויאמר יהוה אל אברהם למה זה
צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי
 היפלא מיהוה דבר למועד אשוב אליך כעת חיה
ולשרה בן  ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי
יראה ויאמר לא כי צחקת  ויקמו משם האנשים
וישקפו על פני סדם ואברהם הלך עמם לשלחם
  ויהוה אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה
  ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו
כל גויי הארץ  כי ידעתיו למען אשר יצוה את
בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יהוה
לעשות צדקה ומשפט למען הביא יהוה על אברהם
 את אשר דבר עליו  ויאמר יהוה זעקת סדם
18
ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד  ארדה נא
 ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא
אדעה  ויפנו משם האנשים וילכו סדמה ואברהם
עודנו עמד לפני יהוה  ויגש אברהם ויאמר האף
 תספה צדיק עם רשע  אולי יש חמשים צדיקם
בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען
חמשים הצדיקם אשר בקרבה  חללה לך מעשת
 כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק
כרשע חללה לך השפט כל הארץ לא יעשה
משפט  ויאמר יהוה אם אמצא בסדם חמשים
 צדיקם בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם
  ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל
אדני ואנכי עפר ואפר  אולי יחסרון חמשים
הצדיקם חמשה התשחית בחמשה את כל העיר
 ויאמר לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה
 ויסף עוד לדבר אליו ויאמר אולי ימצאון שם
 ארבעים ויאמר לא אעשה בעבור הארבעים  ויאמר
 אל נא יחר לאדני ואדברה אולי ימצאון שם
שלשים ויאמר לא אעשה אם אמצא שם שלשים
  ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני אולי
ימצאון שם עשרים ויאמר לא אשחית בעבור
העשרים  ויאמר אל נא יחר לאדני ואדברה אך
 הפעם אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית
בעבור העשרה  וילך יהוה כאשר כלה לדבר אל
אברהם ואברהם שב למקמו ויבאו שני
המלאכים סדמה בערב ולוט ישב בשער סדם
וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה 
ויאמר הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם
ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם
לדרככם ויאמרו לא כי ברחוב נלין  ויפצר בם
מאד ויסרו אליו ויבאו אל ביתו ויעש להם
 משתה ומצות אפה ויאכלו  טרם ישכבו ואנשי
העיר אנשי סדם נסבו על הבית מנער ועד זקן
 כל העם מקצה  ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה
האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו
ונדעה אתם  ויצא אלהם לוט הפתחה והדלת
סגר אחריו  ויאמר אל נא אחי תרעו  הנה נא לי
 שתי בנות אשר לא ידעו איש אוציאה נא אתהן
אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם רק לאנשים
 האל אל תעשו דבר כי על כן באו בצל קרתי
 ויאמרו גש הלאה ויאמרו האחד בא לגור וישפט
שפוט עתה נרע לך מהם ויפצרו באיש בלוט מאד
19
ויגשו לשבר הדלת  וישלחו האנשים את ידם
ויביאו את לוט אליהם הביתה ואת הדלת סגרו
  ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים
מקטן ועד גדול וילאו למצא הפתח  ויאמרו
 האנשים אל לוט עד מי לך פה חתן ובניך
 ובנתיך וכל אשר לך בעיר הוצא מן המקום  כי
 משחתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה
צעקתם את פני יהוה וישלחנו יהוה לשחתה
 ויצא לוט וידבר אל חתניו לקחי בנתיו ויאמר
קומו צאו מן המקום הזה כי משחית יהוה את
 העיר ויהי כמצחק בעיני חתניו  וכמו השחר עלה
ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום קח את
אשתך ואת שתי בנתיך הנמצאת פן תספה בעון
העיר  ויתמהמה ויחזקו האנשים בידו וביד
אשתו וביד שתי בנתיו בחמלת יהוה עליו
ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר  ויהי כהוציאם אתם
החוצה ויאמר המלט על נפשך אל תביט אחריך
 ואל תעמד בכל הככר ההרה המלט פן תספה  ויאמר
לוט אלהם אל נא אדני  הנה נא מצא עבדך חן
בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את
נפשי ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן תדבקני
הרעה ומתי  הנה נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה
 והוא מצער אמלטה נא שמה הלא מצער הוא ותחי
נפשי  ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה
לבלתי הפכי את העיר אשר דברת  מהר המלט
שמה כי לא אוכל לעשות דבר עד באך שמה על כן
 קרא שם העיר צוער  השמש יצא על הארץ ולוט
 בא צערה  ויהוה המטיר על סדם ועל עמרה
גפרית ואש מאת יהוה מן השמים  ויהפך את
הערים האל ואת כל הככר ואת כל ישבי הערים
וצמח האדמה  ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב
מלח  וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר
עמד שם את פני יהוה  וישקף על פני סדם ועמרה
ועל כל פני ארץ הככר וירא והנה עלה קיטר
הארץ כקיטר הכבשן  ויהי בשחת אלהים את ערי
הככר ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט
 מתוך ההפכה בהפך את הערים אשר ישב בהן
לוט  ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנתיו עמו
 כי ירא לשבת בצוער וישב במערה הוא ושתי
בנתיו  ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן
ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ  לכה
 נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע
20
ותשקין את אביהן יין בלילה הוא ותבא הבכירה
 ותשכב את אביה ולא ידע בשכבה ובקומה  ויהי
ממחרת ותאמר הבכירה אל הצעירה הן שכבתי
 אמש את אבי נשקנו יין גם הלילה ובאי שכבי
 עמו ונחיה מאבינו זרע  ותשקין גם בלילה ההוא
 את אביהן יין ותקם הצעירה ותשכב עמו ולא
 ידע בשכבה ובקמה  ותהרין שתי בנות לוט
מאביהן  ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב
 הוא אבי מואב עד היום  והצעירה גם הוא ילדה
 בן ותקרא שמו בן עמי הוא אבי בני עמון עד
 היום                              ויסע משם אברהם ארצה
 הנגב וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר  ויאמר
 אברהם אל שרה אשתו אחתי הוא וישלח
אבימלך מלך גרר ויקח את שרה  ויבא אלהים
אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת
על האשה אשר לקחת והוא בעלת בעל
  ואבימלך לא קרב אליה ויאמר אדני הגוי גם
 צדיק תהרג  הלא הוא אמר לי אחתי הוא והיא
 גם הוא אמרה אחי הוא בתם לבבי ובנקין כפי
 עשיתי זאת  ויאמר אליו האלהים בחלם גם אנכי
 ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ואחשך גם
 אנכי אותך מחטו לי על כן לא נתתיך לנגע
 אליה  ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא
 ויתפלל בעדך וחיה ואם אינך משיב דע כי מות
 תמות אתה וכל אשר לך  וישכם אבימלך בבקר
 ויקרא לכל עבדיו וידבר את כל הדברים האלה
באזניהם וייראו האנשים מאד  ויקרא אבימלך
 לאברהם ויאמר לו מה עשית לנו ומה חטאתי לך
 כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדלה מעשים
 אשר לא יעשו עשית עמדי  ויאמר אבימלך אל
 אברהם מה ראית כי עשית את הדבר הזה  ויאמר
 אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה
והרגוני על דבר אשתי  וגם אמנה אחתי בת אבי הוא
אך לא בת אמי ותהי לי לאשה  ויהי כאשר התעו
אתי אלהים מבית אבי ואמר לה זה חסדך אשר
תעשי עמדי אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי
אחי הוא  ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחת
 ויתן לאברהם וישב לו את שרה אשתו  ויאמר
 אבימלך הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב  ולשרה
 אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות
 עינים לכל אשר אתך ואת כל ונכחת  ויתפלל
אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך
21
ואת אשתו ואמהתיו וילדו  כי עצר עצר יהוה
 בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרה
אשת אברהם                                      ויהוה
פקד את שרה כאשר אמר ויעש יהוה לשרה
 כאשר דבר  ותהר ותלד שרה לאברהם בן
לזקניו למועד אשר דבר אתו אלהים  ויקרא
 אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו
 שרה יצחק  וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת
 ימים כאשר צוה אתו אלהים  ואברהם בן מאת
שנה בהולד לו את יצחק בנו  ותאמר שרה צחק
עשה לי אלהים כל השמע יצחק לי  ותאמר מי
 מלל לאברהם היניקה בנים שרה כי ילדתי בן
לזקניו  ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה
גדול ביום הגמל את יצחק  ותרא שרה את בן
 הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק 
ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי
לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק  וירע
הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו  ויאמר
 אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער
ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע
בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע  וגם את בן
האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא  וישכם אברהם
 בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם
על שכמה ואת הילד וישלחה ותלך ותתע
במדבר באר שבע  ויכלו המים מן החמת ותשלך
 את הילד תחת אחד השיחם  ותלך ותשב לה
מנגד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה
 במות הילד ותשב מנגד ותשא את קלה ותבך
 וישמע אלהים את קול הנער ויקרא מלאך
 אלהים אל הגר מן השמים ויאמר לה מה לך
הגר אל תיראי כי שמע אלהים אל קול הנער
 באשר הוא שם  קומי שאי את הנער והחזיקי את
 ידך בו כי לגוי גדול אשימנו  ויפקח אלהים את
עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את החמת מים
ותשק את הנער  ויהי אלהים את הנער ויגדל וישב
במדבר ויהי רבה קשת  וישב במדבר פארן ותקח
 לו אמו אשה מארץ מצרים
  ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכל שר
צבאו אל אברהם לאמר אלהים עמך בכל
אשר אתה עשה  ועתה השבעה לי באלהים הנה
 אם תשקר לי ולניני ולנכדי כחסד אשר עשיתי
 עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה  
22
ויאמר אברהם אנכי אשבע  והוכח אברהם את
אבימלך על אדות באר המים אשר גזלו עבדי
אבימלך  ויאמר אבימלך לא ידעתי מי עשה את
 הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנכי לא
שמעתי בלתי היום  ויקח אברהם צאן ובקר ויתן
 לאבימלך ויכרתו שניהם ברית  ויצב אברהם את
שבע כבשת הצאן לבדהן  ויאמר אבימלך אל
אברהם מה הנה שבע כבשת האלה אשר הצבת
לבדנה  ויאמר כי את שבע כבשת תקח מידי
 בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר
הזאת  על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי
שם נשבעו שניהם  ויכרתו ברית בבאר שבע
 ויקם אבימלך ופיכל שר צבאו וישבו אל ארץ
פלשתים  ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם
 יהוה אל עולם  ויגר אברהם בארץ פלשתים
ימים רבים
ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את
 אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני  ויאמר
 קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את
יצחק ולך לך אל ארץ המריה והעלהו שם
 לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך  וישכם
אברהם בבקר ויחבש את חמרו ויקח את שני
 נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עלה ויקם
 וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים  ביום
השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום
מרחק  ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה
עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה
 ונשובה אליכם  ויקח אברהם את עצי העלה
וישם על יצחק בנו ויקח בידו את האש ואת
המאכלת וילכו שניהם יחדו  ויאמר יצחק אל
אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר
 הנה האש והעצים ואיה השה לעלה  ויאמר
 אברהם אלהים יראה לו השה לעלה בני וילכו
שניהם יחדו  ויבאו אל המקום אשר אמר לו
האלהים ויבן שם אברהם את המזבח ויערך את
העצים ויעקד את יצחק בנו וישם אתו על המזבח
 ממעל לעצים  וישלח אברהם את ידו ויקח את
המאכלת לשחט את בנו  ויקרא אליו מלאך יהוה מן
השמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני  ויאמר
אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה
כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת
את בנך את יחידך ממני  וישא אברהם את עיניו
23
וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך
 אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו 
ויקרא אברהם שם המקום ההוא יהוה יראה אשר
 יאמר היום בהר יהוה יראה  ויקרא מלאך יהוה
אל אברהם שנית מן השמים  ויאמר בי נשבעתי
נאם יהוה כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא
חשכת את בנך את יחידך  כי ברך אברכך והרבה
 ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על
שפת הים וירש זרעך את שער איביו  והתברכו
 בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקלי  וישב
אברהם אל נעריו ויקמו וילכו יחדו אל באר שבע
וישב אברהם בבאר שבע
  ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר
 הנה ילדה מלכה גם הוא בנים לנחור אחיך  את
 עוץ בכרו ואת בוז אחיו ואת קמואל אבי ארם
 ואת כשד ואת חזו ואת פלדש ואת ידלף ואת
 בתואל  ובתואל ילד את רבקה שמנה אלה ילדה
 מלכה לנחור אחי אברהם  ופילגשו ושמה
 ראומה ותלד גם הוא את טבח ואת גחם ואת
 תחש ואת מעכה

חיי שרה

ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע
שנים שני חיי שרה  ותמת שרה בקרית ארבע
הוא חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספד
לשרה ולבכתה  ויקם אברהם מעל פני מתו
וידבר אל בני חת לאמר  גר ותושב אנכי עמכם
 תנו לי אחזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני
 ויענו בני חת את אברהם לאמר לו  שמענו אדני
נשיא אלהים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבר
את מתך איש ממנו את קברו לא יכלה ממך
מקבר מתך  ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ
לבני חת  וידבר אתם לאמר אם יש את נפשכם
לקבר את מתי מלפני שמעוני ופגעו לי בעפרון
בן צחר  ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו
אשר בקצה שדהו בכסף מלא יתננה לי בתוככם
לאחזת קבר  ועפרון ישב בתוך בני חת ויען
עפרון החתי את אברהם באזני בני חת לכל
 באי שער עירו לאמר  לא אדני שמעני השדה
 נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה לעיני
בני עמי נתתיה לך קבר מתך  וישתחו אברהם
 לפני עם הארץ  וידבר אל עפרון באזני עם
הארץ לאמר אך אם אתה לו שמעני נתתי
כסף השדה קח ממני ואקברה את מתי שמה  
24
ויען עפרון את אברהם לאמר לו  אדני שמעני
ארץ ארבע מאת שקל כסף ביני ובינך מה הוא
 ואת מתך קבר  וישמע אברהם אל עפרון וישקל
 אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני
 חת ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר  ויקם
שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא
 השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה
אשר בכל גבלו סביב  לאברהם למקנה לעיני
בני חת בכל באי שער עירו  ואחרי כן קבר
אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה
המכפלה על פני ממרא הוא חברון בארץ כנען
 ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחזת
 קבר מאת בני חת                            ואברהם זקן
בא בימים ויהוה ברך את אברהם בכל  ויאמר
 אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו
 שים נא ידך תחת ירכי  ואשביעך ביהוה אלהי
 השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני
מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו  כי אל
ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק
  ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת
אחרי אל הארץ הזאת ההשב אשיב את בנך אל
 הארץ אשר יצאת משם  ויאמר אליו אברהם
השמר לך פן תשיב את בני שמה  יהוה אלהי
השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי
 ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן
את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת
 אשה לבני משם  ואם לא תאבה האשה ללכת
אחריך ונקית משבעתי זאת רק את בני לא תשב
 שמה  וישם העבד את ידו תחת ירך אברהם אדניו
וישבע לו על הדבר הזה  ויקח העבד עשרה גמלים
 מגמלי אדניו וילך וכל טוב אדניו בידו ויקם וילך
אל ארם נהרים אל עיר נחור  ויברך הגמלים
מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת
 השאבת  ויאמר יהוה אלהי אדני אברהם הקרה נא
לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם  הנה אנכי
 נצב על עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב
 מים  והיה הנער אשר אמר אליה הטי נא כדך
ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הכחת
 לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני
 ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת אשר
ילדה לבתואל בן מלכה אשת נחור אחי אברהם
וכדה על שכמה  והנער טבת מראה מאד בתולה
25
ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל
וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט
מים מכדך  ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה
על ידה ותשקהו  ותכל להשקתו ותאמר גם
לגמליך אשאב עד אם כלו לשתת  ותמהר ותער
כדה אל השקת ותרץ עוד אל הבאר לשאב
ותשאב לכל גמליו  והאיש משתאה לה מחריש
לדעת ההצליח יהוה דרכו אם לא  ויהי כאשר
כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע
משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב
משקלם  ויאמר בת מי את הגידי נא לי היש בית
אביך מקום לנו ללין  ותאמר אליו בת בתואל
אנכי בן מלכה אשר ילדה לנחור  ותאמר אליו
גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון  ויקד
האיש וישתחו ליהוה  ויאמר ברוך יהוה אלהי
אדני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם
אדני אנכי בדרך נחני יהוה בית אחי אדני  ותרץ
הנער ותגד לבית אמה כדברים האלה  ולרבקה
אח ושמו לבן וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין
ויהי כראת את הנזם ואת הצמדים על ידי אחתו
וכשמעו את דברי רבקה אחתו לאמר כה דבר
אלי האיש ויבא אל האיש והנה עמד על הגמלים
על העין  ויאמר בוא ברוך יהוה למה תעמד בחוץ
ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים  ויבא האיש
הביתה ויפתח הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים
ומים לרחץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו  ויישם
לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם דברתי דברי
ויאמר דבר  ויאמר עבד אברהם אנכי  ויהוה ברך
את אדני מאד ויגדל ויתן לו צאן ובקר וכסף וזהב
ועבדם ושפחת וגמלים וחמרים  ותלד שרה אשת
אדני בן לאדני אחרי זקנתה ויתן לו את כל אשר
לו  וישבעני אדני לאמר לא תקח אשה לבני
מבנות הכנעני אשר אנכי ישב בארצו  אם לא אל
בית אבי תלך ואל משפחתי ולקחת אשה לבני
ואמר אל אדני אלי לא תלך האשה אחרי  ויאמר
אלי יהוה אשר התהלכתי לפניו ישלח מלאכו
אתך והצליח דרכך ולקחת אשה לבני ממשפחתי
ומבית אבי  אז תנקה מאלתי כי תבוא אל משפחתי
ואם לא יתנו לך והיית נקי מאלתי  ואבא היום
אל העין ואמר יהוה אלהי אדני אברהם אם ישך
נא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה  הנה אנכי
נצב על עין המים והיה העלמה היצאת לשאב
26
ואמרתי אליה השקיני נא מעט מים מכדך
 ואמרה אלי גם אתה שתה וגם לגמליך אשאב
 הוא האשה אשר הכיח יהוה לבן אדני  אני טרם
 אכלה לדבר אל לבי והנה רבקה יצאת וכדה
על שכמה ותרד העינה ותשאב ואמר אליה
 השקיני נא  ותמהר ותורד כדה מעליה
 ותאמר שתה וגם גמליך אשקה ואשת וגם הגמלים
 השקתה  ואשאל אתה ואמר בת מי את ותאמר בת
 בתואל בן נחור אשר ילדה לו מלכה ואשם
 הנזם על אפה והצמידים על ידיה  ואקד
ואשתחוה ליהוה ואברך את יהוה אלהי אדני
אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת את בת
אחי אדני לבנו  ועתה אם ישכם עשים חסד
ואמת את אדני הגידו לי ואם לא הגידו לי
 ואפנה על ימין או על שמאל  ויען לבן ובתואל
ויאמרו מיהוה יצא הדבר לא נוכל דבר אליך
רע או טוב  הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה
 לבן אדניך כאשר דבר יהוה  ויהי כאשר שמע
 עבד אברהם את דבריהם וישתחו ארצה ליהוה
  ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן
לרבקה ומגדנת נתן לאחיה ולאמה  ויאכלו וישתו
 הוא והאנשים אשר עמו וילינו ויקומו בבקר ויאמר
 שלחני לאדני  ויאמר אחיה ואמה תשב הנער
אתנו ימים או עשור אחר תלך  ויאמר אלהם אל
 תאחרו אתי ויהוה הצליח דרכי שלחוני ואלכה
לאדני  ויאמרו נקרא לנער ונשאלה את פיה 
ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם האיש
 הזה ותאמר אלך  וישלחו את רבקה אחתם ואת
 מנקתה ואת עבד אברהם ואת אנשיו  ויברכו את
 רבקה ויאמרו לה אחתנו את היי לאלפי רבבה
 ויירש זרעך את שער שנאיו  ותקם רבקה ונערתיה
 ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש ויקח
 העבד את רבקה וילך  ויצחק בא מבוא באר לחי
ראי והוא יושב בארץ הנגב  ויצא יצחק לשוח
בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים
באים  ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק
ותפל מעל הגמל  ותאמר אל העבד מי האיש הלזה
ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני
 ותקח הצעיף ותתכס  ויספר העבד ליצחק את כל
 הדברים אשר עשה  ויבאה יצחק האהלה שרה
אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה
 וינחם יצחק אחרי אמו
27
ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה  ותלד לו
 את זמרן ואת יקשן ואת מדן ואת מדין ואת
ישבק ואת שוח  ויקשן ילד את שבא ואת דדן
 ובני דדן היו אשורם ולטושים ולאמים  ובני מדין
 עיפה ועפר וחנך ואבידע ואלדעה כל אלה בני
 קטורה  ויתן אברהם את כל אשר לו
ליצחק  ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם
מתנת וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה
 אל ארץ קדם  ואלה ימי שני חיי אברהם אשר
 חי מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים  ויגוע
 וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל
 עמיו  ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו אל מערת
 המכפלה אל שדה עפרן בן צחר החתי אשר על
 פני ממרא  השדה אשר קנה אברהם מאת בני
חת שמה קבר אברהם ושרה אשתו  ויהי אחרי
מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו וישב
יצחק עם באר לחי ראי
  ואלה תלדת ישמעאל בן אברהם אשר ילדה
 הגר המצרית שפחת שרה לאברהם  ואלה שמות
 בני ישמעאל בשמתם לתולדתם בכר ישמעאל
נבית וקדר ואדבאל ומבשם  ומשמע ודומה
 ומשא  חדד ותימא יטור נפיש וקדמה  אלה הם
 בני ישמעאל ואלה שמתם בחצריהם ובטירתם
 שנים עשר נשיאם לאמתם  ואלה שני חיי
 ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים
 ויגוע וימת ויאסף אל עמיו  וישכנו מחוילה עד
שור אשר על פני מצרים באכה אשורה על פני
 כל אחיו נפל
 

תולדת

ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד
את יצחק  ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו
את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות
 לבן הארמי לו לאשה  ויעתר יצחק ליהוה לנכח
 אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו יהוה ותהר רבקה
אשתו  ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן
למה זה אנכי ותלך לדרש את יהוה  ויאמר יהוה
 לה שני גיים גוים בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו
ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר  וימלאו ימיה
 ללדת והנה תומם בבטנה  ויצא הראשון אדמוני
 כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו  ואחרי כן
יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו
 יעקב ויצחק בן ששים שנה בלדת אתם  ויגדלו
הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה
28
ויעקב איש תם ישב אהלים  ויאהב יצחק את עשו
 כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב  ויזד יעקב
 נזיד ויבא עשו מן השדה והוא עיף  ויאמר עשו
אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה כי עיף
 אנכי על כן קרא שמו אדום  ויאמר יעקב מכרה
כיום את בכרתך לי  ויאמר עשו הנה אנכי הולך
למות ולמה זה לי בכרה  ויאמר יעקב השבעה לי
כיום וישבע לו וימכר את בכרתו ליעקב  ויעקב
נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם
וילך ויבז עשו את הבכרה
ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה
 בימי אברהם וילך יצחק אל אבימלך מלך
 פלשתים גררה  וירא אליו יהוה ויאמר אל תרד
 מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך  גור בארץ
 הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן
 את כל הארצת האל והקמתי את השבעה אשר
נשבעתי לאברהם אביך  והרביתי את זרעך
ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל הארצת
האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ  עקב אשר
 שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי
 חקותי ותורתי  וישב יצחק בגרר  וישאלו אנשי
המקום לאשתו ויאמר אחתי הוא כי ירא
לאמר אשתי פן יהרגני אנשי המקום על
רבקה כי טובת מראה היא  ויהי כי ארכו לו
שם הימים וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד
החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה
אשתו  ויקרא אבימלך ליצחק ויאמר אך הנה
 אשתך הוא ואיך אמרת אחתי הוא
ויאמר אליו יצחק כי אמרתי פן אמות עליה  ויאמר
 אבימלך מה זאת עשית לנו כמעט שכב אחד
 העם את אשתך והבאת עלינו אשם  ויצו
אבימלך את כל העם לאמר הנגע באיש הזה
ובאשתו מות יומת  ויזרע יצחק בארץ ההוא
וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו יהוה
  ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד 
ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה
 ויקנאו אתו פלשתים  וכל הבארת אשר חפרו
עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים
וימלאום עפר  ויאמר אבימלך אל יצחק לך
מעמנו כי עצמת ממנו מאד  וילך משם יצחק
ויחן בנחל גרר וישב שם  וישב יצחק ויחפר את
 בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו
29
ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן
שמות כשמת אשר קרא להן אביו  ויחפרו עבדי
 יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים  ויריבו
 רעי גרר עם רעי יצחק לאמר לנו המים ויקרא
 שם הבאר עשק כי התעשקו עמו  ויחפרו באר
 אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה  ויעתק
משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא
 שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב יהוה לנו
ופרינו בארץ  ויעל משם באר שבע  וירא אליו
יהוה בלילה ההוא ויאמר אנכי אלהי אברהם
 אביך אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרביתי
את זרעך בעבור אברהם עבדי  ויבן שם מזבח
ויקרא בשם יהוה ויט שם אהלו ויכרו שם עבדי
יצחק באר  ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת
מרעהו ופיכל שר צבאו  ויאמר אלהם יצחק
מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אתי ותשלחוני
מאתכם  ויאמרו ראו ראינו כי היה יהוה עמך
 ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך
ונכרתה ברית עמך  אם תעשה עמנו רעה כאשר
 לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך
 בשלום אתה עתה ברוך יהוה  ויעש להם משתה
 ויאכלו וישתו  וישכימו בבקר וישבעו איש לאחיו
 וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום  ויהי ביום
ההוא ויבאו עבדי יצחק ויגדו לו על אדות
הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים  ויקרא
אתה שבעה על כן שם העיר באר שבע עד היום
הזה                           ויהי עשו בן ארבעים שנה
 ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ואת
בשמת בת אילן החתי  ותהיין מרת רוח ליצחק
 ולרבקה                          ויהי כי זקן יצחק ותכהין
עיניו מראת ויקרא את עשו בנו הגדל ויאמר אליו
בני ויאמר אליו הנני  ויאמר הנה נא זקנתי לא
 ידעתי יום מותי  ועתה שא נא כליך תליך וקשתך
וצא השדה וצודה לי צידה ציד  ועשה לי מטעמים
כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברכך
נפשי בטרם אמות  ורבקה שמעת בדבר יצחק אל
עשו בנו וילך עשו השדה לצוד ציד להביא  ורבקה
אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך
מדבר אל עשו אחיך לאמר  הביאה לי ציד ועשה
 לי מטעמים ואכלה ואברככה לפני יהוה לפני
מותי  ועתה בני שמע בקלי לאשר אני מצוה אתך 
לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טבים
                                                          30
ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב  והבאת
לאביך ואכל בעבר אשר יברכך לפני מותו
 ויאמר יעקב אל רבקה אמו הן עשו אחי איש
שער ואנכי איש חלק  אולי ימשני אבי והייתי
 בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה
 ותאמר לו אמו עלי קללתך בני אך שמע בקלי
ולך קח לי  וילך ויקח ויבא לאמו ותעש אמו
מטעמים כאשר אהב אביו  ותקח רבקה את בגדי
 עשו בנה הגדל החמדת אשר אתה בבית ותלבש
 את יעקב בנה הקטן  ואת ערת גדיי העזים
הלבישה על ידיו ועל חלקת צואריו  ותתן את
 המטעמים ואת הלחם אשר עשתה ביד יעקב
בנה  ויבא אל אביו ויאמר אבי ויאמר הנני מי
אתה בני  ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכרך
 עשיתי כאשר דברת אלי קום נא שבה ואכלה
מצידי בעבור תברכני נפשך  ויאמר יצחק אל
בנו מה זה מהרת למצא בני ויאמר כי הקרה
 יהוה אלהיך לפני  ויאמר יצחק אל יעקב גשה
נא ואמשך בני האתה זה בני עשו אם לא  ויגש
 יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול
 יעקב והידים ידי עשו  ולא הכירו כי היו ידיו
כידי עשו אחיו שערת ויברכהו  ויאמר אתה זה
 בני עשו ויאמר אני  ויאמר הגשה לי ואכלה
מציד בני למען תברכך נפשי ויגש לו ויאכל
ויבא לו יין וישת  ויאמר אליו יצחק אביו גשה
 נא ושקה לי בני  ויגש וישק לו וירח את ריח
בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה
 אשר ברכו יהוה  ויתן לך האלהים מטל השמים
ומשמני הארץ ורב דגן ותירש  יעבדוך עמים
וישתחו לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך
 בני אמך ארריך ארור ומברכיך ברוך  ויהי כאשר
כלה יצחק לברך את יעקב ויהי אך יצא יצא
 יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו
 ויעש גם הוא מטעמים ויבא לאביו ויאמר לאביו
יקם אבי ויאכל מציד בנו בעבור תברכני נפשך
 ויאמר לו יצחק אביו מי אתה ויאמר אני בנך
 בכרך עשו  ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד
ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל
 בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה  כשמע עשו
את דברי אביו ויצעק צעקה גדלה ומרה עד מאד
ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי  ויאמר בא אחיך
במרמה ויקח ברכתך  ויאמר הכי קרא שמו יעקב
 
31
ויעקבני זה פעמים את בכרתי לקח והנה עתה
 לקח ברכתי ויאמר הלא אצלת לי ברכה  ויען
יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך ואת כל
 אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירש סמכתיו
ולכה אפוא מה אעשה בני  ויאמר עשו אל אביו
 הברכה אחת הוא לך אבי ברכני גם אני אבי
 וישא עשו קלו ויבך  ויען יצחק אביו ויאמר אליו
הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל
 ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד והיה כאשר
תריד ופרקת עלו מעל צוארך  וישטם עשו
את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו
 בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי
  ויגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדל ותשלח
 ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו הנה עשו
אחיך מתנחם לך להרגך  ועתה בני שמע בקלי
וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה  וישבת עמו ימים
 אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך  עד שוב אף
אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו ושלחתי
 ולקחתיך משם למה אשכל גם שניכם יום אחד
  ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות
 חת אם לקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות
 הארץ למה לי חיים ויקרא יצחק אל יעקב ויברך
 אתו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען
  קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח
לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך  ואל שדי
יברך אתך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים  ויתן
 לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך
 את ארץ מגריך אשר נתן אלהים לאברהם  וישלח
 יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן
בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו  וירא
 עשו כי ברך יצחק את יעקב ושלח אתו פדנה
 ארם לקחת לו משם אשה בברכו אתו ויצו עליו
לאמר לא תקח אשה מבנות כנען  וישמע יעקב אל
 אביו ואל אמו וילך פדנה ארם  וירא עשו כי רעות
 בנות כנען בעיני יצחק אביו  וילך עשו אל
ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם
אחות נביות על נשיו לו לאשה                      

ויצא

ויצא
 יעקב מבאר שבע וילך חרנה  ויפגע במקום וילן
 שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם
 מראשתיו וישכב במקום ההוא  ויחלם והנה סלם
מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי
 אלהים עלים וירדים בו  והנה יהוה נצב עליו
32
ויאמר אני יהוה אלהי אברהם אביך ואלהי
 יצחק הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה
 ולזרעך  והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה
וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל משפחת
 האדמה ובזרעך  והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל
 אשר תלך והשבתיך אל האדמה הזאת כי לא
אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך
  וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש יהוה במקום
 הזה ואנכי לא ידעתי  ויירא ויאמר מה נורא
המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער
 השמים  וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר
שם מראשתיו וישם אתה מצבה ויצק שמן על
 ראשה  ויקרא את שם המקום ההוא בית אל
ואולם לוז שם העיר לראשנה  וידר יעקב נדר
 לאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה
 אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד
ללבש  ושבתי בשלום אל בית אבי והיה יהוה לי
 לאלהים  והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה
 בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך
וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם  וירא והנה
 באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים
 עליה כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן
גדלה על פי הבאר  ונאספו שמה כל העדרים
 וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן
והשיבו את האבן על פי הבאר למקמה  ויאמר
 להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו
  ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור ויאמרו
ידענו  ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה
 רחל בתו באה עם הצאן  ויאמר הן עוד היום גדול
 לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו
 ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים
וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן
  עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן אשר
 לאביה כי רעה הוא  ויהי כאשר ראה יעקב את
 רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו
 ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את
 צאן לבן אחי אמו  וישק יעקב לרחל וישא את
קלו ויבך  ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי
 בן רבקה הוא ותרץ ותגד לאביה  ויהי כשמע לבן
 את שמע יעקב בן אחתו וירץ לקראתו ויחבק לו
וינשק לו ויביאהו אל ביתו ויספר ללבן את כל
הדברים האלה  ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה
33
וישב עמו חדש ימים  ויאמר לבן ליעקב הכי
 אחי אתה ועבדתני חנם הגידה לי מה משכרתך
  וללבן שתי בנות שם הגדלה לאה ושם הקטנה
רחל  ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תאר
 ויפת מראה  ויאהב יעקב את רחל ויאמר
 אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה  ויאמר
 לבן טוב תתי אתה לך מתתי אתה לאיש אחר
 שבה עמדי  ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו
בעיניו כימים אחדים באהבתו אתה  ויאמר יעקב
 אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה
אליה  ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש
משתה  ויהי בערב ויקח את לאה בתו ויבא אתה
 אליו ויבא אליה  ויתן לבן לה את זלפה שפחתו
ללאה בתו שפחה  ויהי בבקר והנה הוא לאה
 ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי הלא ברחל
עבדתי עמך ולמה רמיתני  ויאמר לבן לא יעשה כן
 במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה  מלא שבע
זאת ונתנה לך גם את זאת בעבדה אשר תעבד
עמדי עוד שבע שנים אחרות  ויעש יעקב כן וימלא
שבע זאת ויתן לו את רחל בתו לו לאשה  ויתן לבן
לרחל בתו את בלהה שפחתו לה לשפחה  ויבא
גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה ויעבד עמו
 עוד שבע שנים אחרות  וירא יהוה כי שנואה לאה
 ויפתח את רחמה ורחל עקרה  ותהר לאה ותלד
בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה יהוה
 בעניי כי עתה יאהבני אישי  ותהר עוד ותלד בן
ותאמר כי שמע יהוה כי שנואה אנכי ויתן לי גם
 את זה ותקרא שמו שמעון  ותהר עוד ותלד בן
 ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו
שלשה בנים על כן קרא שמו לוי  ותהר עוד ותלד
בן ותאמר הפעם אודה את יהוה על כן קראה שמו
יהודה ותעמד מלדת ותרא רחל כי לא ילדה
ליעקב ותקנא רחל באחתה ותאמר אל יעקב הבה
 לי בנים ואם אין מתה אנכי  ויחר אף יעקב ברחל
 ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי
בטן  ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על
 ברכי ואבנה גם אנכי ממנה  ותתן לו את בלהה
שפחתה לאשה ויבא אליה יעקב  ותהר בלהה ותלד
ליעקב בן  ותאמר רחל דנני אלהים וגם שמע בקלי
ויתן לי בן על כן קראה שמו דן  ותהר עוד ותלד
בלהה שפחת רחל בן שני ליעקב  ותאמר רחל
 נפתולי אלהים נפתלתי עם אחתי גם יכלתי
34
ותקרא שמו נפתלי  ותרא לאה כי עמדה מלדת
ותקח את זלפה שפחתה ותתן אתה ליעקב
 לאשה  ותלד זלפה שפחת לאה ליעקב בן
 ותאמר לאה בגד בא גד ותקרא את שמו גד  ותלד
 זלפה שפחת לאה בן שני ליעקב  ותאמר לאה
באשרי כי אשרוני בנות ותקרא את שמו אשר
  וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים
בשדה ויבא אתם אל לאה אמו ותאמר רחל אל
 לאה תני נא לי מדודאי בנך  ותאמר לה המעט
קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני ותאמר
 רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך  ויבא
 יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר
 אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני וישכב
עמה בלילה הוא  וישמע אלהים אל לאה ותהר
ותלד ליעקב בן חמישי  ותאמר לאה נתן אלהים
 שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו
יששכר  ותהר עוד לאה ותלד בן ששי ליעקב
  ותאמר לאה זבדני אלהים אתי זבד טוב הפעם
 יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים ותקרא את
 שמו זבלון  ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה
 ויזכר אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח
את רחמה  ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלהים את
 חרפתי  ותקרא את שמו יוסף לאמר יסף יהוה לי
 בן אחר  ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר
 יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי
 תנה את נשי ואת ילדי אשר עבדתי אתך בהן
ואלכה כי אתה ידעת את עבדתי אשר עבדתיך
  ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי
 ויברכני יהוה בגללך  ויאמר נקבה שכרך עלי
 ואתנה  ויאמר אליו אתה ידעת את אשר עבדתיך
 ואת אשר היה מקנך אתי  כי מעט אשר היה לך
 לפני ויפרץ לרב ויברך יהוה אתך לרגלי ועתה
מתי אעשה גם אנכי לביתי  ויאמר מה אתן לך
 ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה אם תעשה לי
הדבר הזה אשובה ארעה צאנך אשמר  אעבר בכל
 צאנך היום הסר משם כל שה נקד וטלוא וכל שה
 חום בכשבים וטלוא ונקד בעזים והיה שכרי  וענתה
 בי צדקתי ביום מחר כי תבוא על שכרי לפניך כל
אשר איננו נקד וטלוא בעזים וחום בכשבים גנוב
 הוא אתי  ויאמר לבן הן לו יהי כדברך  ויסר ביום
 ההוא את התישים העקדים והטלאים ואת
 כל העזים הנקדות והטלאת כל אשר לבן בו
35
וכל חום בכשבים ויתן ביד בניו  וישם דרך שלשת
 ימים בינו ובין יעקב ויעקב רעה את צאן לבן
 הנותרת  ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון
ויפצל בהן פצלות לבנות מחשף הלבן אשר על
 המקלות  ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים
 בשקתות המים אשר תבאן הצאן לשתות לנכח
הצאן ויחמנה בבאן לשתות  ויחמו הצאן אל
המקלות ותלדן הצאן עקדים נקדים וטלאים
  והכשבים הפריד יעקב ויתן פני הצאן אל עקד
 וכל חום בצאן לבן וישת לו עדרים לבדו ולא
שתם על צאן לבן  והיה בכל יחם הצאן המקשרות
 ושם יעקב את המקלות לעיני הצאן ברהטים
ליחמנה במקלות  ובהעטיף הצאן לא ישים והיה
 העטפים ללבן והקשרים ליעקב  ויפרץ האיש מאד
מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים
וחמרים וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח
יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה
 את כל הכבד הזה  וירא יעקב את פני לבן והנה
איננו עמו כתמול שלשום  ויאמר יהוה אל יעקב
 שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך
 וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל
 צאנו  ויאמר להן ראה אנכי את פני אביכן כי
 איננו אלי כתמל שלשם ואלהי אבי היה עמדי
  ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן
 ואביכן התל בי והחלף את משכרתי עשרת מנים
 ולא נתנו אלהים להרע עמדי  אם כה יאמר
 נקדים יהיה שכרך וילדו כל הצאן נקדים ואם
כה יאמר עקדים יהיה שכרך וילדו כל הצאן
עקדים  ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי 
ויהי בעת יחם הצאן ואשא עיני וארא בחלום
והנה העתדים העלים על הצאן עקדים נקדים
וברדים  ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב
 ואמר הנני  ויאמר שא נא עיניך וראה כל
 העתדים העלים על הצאן עקדים נקדים וברדים
 כי ראיתי את כל אשר לבן עשה לך  אנכי האל
בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי
 שם נדר עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל
 ארץ מולדתך  ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד
 לנו חלק ונחלה בבית אבינו  הלוא נכריות נחשבנו
 לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספנו  כי כל
 העשר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו
 ועתה כל אשר אמר אלהים אליך עשה  ויקם יעקב
36
וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים  וינהג את
 כל מקנהו ואת כל רכשו אשר רכש מקנה קנינו
 אשר רכש בפדן ארם לבוא אל יצחק אביו
ארצה כנען  ולבן הלך לגזז את צאנו ותגנב
 רחל את התרפים אשר לאביה  ויגנב יעקב את לב
 לבן הארמי על בלי הגיד לו כי ברח הוא  ויברח
הוא וכל אשר לו ויקם ויעבר את הנהר וישם
 את פניו הר הגלעד  ויגד ללבן ביום השלישי כי
ברח יעקב  ויקח את אחיו עמו וירדף אחריו
 דרך שבעת ימים וידבק אתו בהר הגלעד  ויבא
אלהים אל לבן הארמי בחלם הלילה ויאמר לו
השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע  וישג
לבן את יעקב ויעקב תקע את אהלו בהר ולבן
תקע את אחיו בהר הגלעד  ויאמר לבן ליעקב מה
 עשית ותגנב את לבבי ותנהג את בנתי כשביות
 חרב  למה נחבאת לברח ותגנב אתי ולא הגדת לי
 ואשלחך בשמחה ובשרים בתף ובכנור
 ולא נטשתני לנשק לבני ולבנתי עתה הסכלת
 עשו  יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי
אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר
 עם יעקב מטוב עד רע  ועתה הלך הלכת כי
נכסף נכספתה לבית אביך למה גנבת את אלהי
 ויען יעקב ויאמר ללבן כי יראתי כי אמרתי פן
תגזל את בנותיך מעמי  עם אשר תמצא את
אלהיך לא יחיה נגד אחינו הכר לך מה עמדי
וקח לך ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם  ויבא לבן
באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהת
ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל
 ורחל לקחה את התרפים ותשמם בכר הגמל
ותשב עליהם וימשש לבן את כל האהל ולא
מצא  ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדני כי
לוא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי ויחפש
 ולא מצא את התרפים  ויחר ליעקב וירב בלבן
 ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי מה חטאתי כי
 דלקת אחרי  כי מששת את כל כלי מה מצאת
מכל כלי ביתך שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו
בין שנינו  זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך
לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי  טרפה לא הבאתי
 אליך אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנבתי יום וגנבתי
לילה  הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד
 שנתי מעיני  זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע
 עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאנך
37
ותחלף את משכרתי עשרת מנים  לולי אלהי
 אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה
 ריקם שלחתני את עניי ואת יגיע כפי ראה
 אלהים ויוכח אמש  ויען לבן ויאמר אל יעקב
 הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר
 אתה ראה לי הוא ולבנתי מה אעשה לאלה היום
או לבניהן אשר ילדו  ועתה לכה נכרתה ברית אני
 ואתה והיה לעד ביני ובינך  ויקח יעקב אבן
וירימה מצבה  ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים
 ויקחו אבנים ויעשו גל ויאכלו שם על הגל  ויקרא
 לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד  ויאמר
 לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על כן קרא שמו
 גלעד  והמצפה אשר אמר יצף יהוה ביני ובינך כי
נסתר איש מרעהו  אם תענה את בנתי ואם תקח
נשים על בנתי אין איש עמנו ראה אלהים עד ביני
ובינך  ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה
המצבה אשר יריתי ביני ובינך  עד הגל הזה ועדה
 המצבה אם אני לא אעבר אליך את הגל הזה ואם
 אתה לא תעבר אלי את הגל הזה ואת המצבה
הזאת לרעה  אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו
 בינינו אלהי אביהם וישבע יעקב בפחד אביו
יצחק  ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכל
 לחם ויאכלו לחם וילינו בהר וישכם לבן בבקר
 וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם וילך וישב לבן
 למקמו  ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי
 אלהים ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה
 ויקרא שם המקום ההוא מחנים

וישלח

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה
 שעיר שדה אדום  ויצו אתם לאמר כה תאמרון
לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי
 ואחר עד עתה  ויהי לי שור וחמור צאן ועבד
ושפחה ואשלחה להגיד לאדני למצא חן בעיניך
וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך
אל עשו וגם הלך לקראתך וארבע מאות איש
 עמו  ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את העם
אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני
 מחנות  ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת
והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה  ויאמר
 יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק יהוה
האמר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך
  קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית
 את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה
38
ועתה הייתי לשני מחנות  הצילני נא מיד אחי
 מיד עשו כי ירא אנכי אתו פן יבוא והכני אם
 על בנים  ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי
 את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרב  וילן
שם בלילה ההוא ויקח מן הבא בידו מנחה
לעשו אחיו  עזים מאתים ותישים עשרים רחלים
 מאתים ואילים עשרים  גמלים מיניקות ובניהם
 שלשים פרות ארבעים ופרים עשרה אתנת
עשרים ועירם עשרה  ויתן ביד עבדיו עדר עדר
 לבדו ויאמר אל עבדיו עברו לפני ורוח תשימו
בין עדר ובין עדר  ויצו את הראשון לאמר כי
יפגשך עשו אחי ושאלך לאמר למי אתה ואנה
 תלך ולמי אלה לפניך  ואמרת לעבדך ליעקב
 מנחה הוא שלוחה לאדני לעשו והנה גם הוא
אחרינו  ויצו גם את השני גם את השלישי גם את
 כל ההלכים אחרי העדרים לאמר כדבר הזה
תדברון אל עשו במצאכם אתו  ואמרתם גם הנה
 עבדך יעקב אחרינו כי אמר אכפרה פניו במנחה
 ההלכת לפני ואחרי כן אראה פניו אולי ישא פני
 ותעבר המנחה על פניו והוא לן בלילה ההוא
במחנה  ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת
שתי שפחתיו ואת אחד עשר ילדיו ויעבר את
 מעבר יבק  ויקחם ויעברם את הנחל ויעבר את
 אשר לו  ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד
עלות השחר  וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו
ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו  ויאמר שלחני כי
 עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני
 ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב  ויאמר לא יעקב
יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם
אלהים ועם אנשים ותוכל  וישאל יעקב ויאמר
 הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי
 ויברך אתו שם  ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי
 ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי  ויזרח לו
 השמש כאשר עבר את פנואל והוא צלע על ירכו  על
 כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף
 הירך עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב בגיד
הנשה וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא ועמו
ארבע מאות איש ויחץ את הילדים על לאה ועל
רחל ועל שתי השפחות  וישם את השפחות ואת
 ילדיהן ראשנה ואת לאה וילדיה אחרנים ואת רחל
ואת יוסף אחרנים  והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה
 שבע פעמים עד גשתו עד אחיו  וירץ עשו לקראתו
39
ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו ויבכו  וישא את
עיניו וירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה
לך ויאמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך
ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין  ותגש גם
לאה וילדיה וישתחוו ואחר נגש יוסף ורחל
וישתחוו  ויאמר מי לך כל המחנה הזה אשר
פגשתי ויאמר למצא חן בעיני אדני  ויאמר עשו יש
לי רב אחי יהי לך אשר לך  ויאמר יעקב אל נא
אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי
על כן ראיתי פניך כראת פני אלהים ותרצני  קח
נא את ברכתי אשר הבאת לך כי חנני אלהים וכי
יש לי כל ויפצר בו ויקח  ויאמר נסעה ונלכה
ואלכה לנגדך  ויאמר אליו אדני ידע כי הילדים
רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד
ומתו כל הצאן  יעבר נא אדני לפני עבדו ואני
 אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל
 הילדים עד אשר אבא אל אדני שעירה  ויאמר
 עשו אציגה נא עמך מן העם אשר אתי ויאמר למה
זה אמצא חן בעיני אדני  וישב ביום ההוא עשו
לדרכו שעירה  ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית
ולמקנהו עשה סכת על כן קרא שם המקום
סכות                                ויבא יעקב שלם  
עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם
 ויחן את פני העיר  ויקן את חלקת השדה אשר
 נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה
 קשיטה  ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי
 ישראל                       ותצא דינה בת לאה
אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ  וירא
אתה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ ויקח
אתה וישכב אתה ויענה  ותדבק נפשו בדינה בת
יעקב ויאהב את הנער וידבר על לב הנער
 ויאמר שכם אל חמור אביו לאמר קח לי את
הילדה הזאת לאשה  ויעקב שמע כי טמא את
 דינה בתו ובניו היו את מקנהו בשדה והחרש
יעקב עד באם  ויצא חמור אבי שכם אל יעקב
לדבר אתו  ובני יעקב באו מן השדה כשמעם
ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עשה
בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה  וידבר
חמור אתם לאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם
תנו נא אתה לו לאשה  והתחתנו אתנו בנתיכם
תתנו לנו ואת בנתינו תקחו לכם  ואתנו תשבו
 והארץ תהיה לפניכם שבו וסחרוה והאחזו בה  
40
ויאמר שכם אל אביה ואל אחיה אמצא חן
 בעיניכם ואשר תאמרו אלי אתן  הרבו עלי מאד
 מהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו אלי ותנו לי
 את הנער לאשה  ויענו בני יעקב את שכם ואת
 חמור אביו במרמה וידברו אשר טמא את דינה
 אחתם  ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר
 הזה לתת את אחתנו לאיש אשר לו ערלה כי
חרפה הוא לנו  אך בזאת נאות לכם אם תהיו
 כמנו להמל לכם כל זכר  ונתנו את בנתינו לכם
ואת בנתיכם נקח לנו וישבנו אתכם והיינו לעם
אחד  ואם לא תשמעו אלינו להמול ולקחנו את
בתנו והלכנו  וייטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני
 שכם בן חמור  ולא אחר הנער לעשות הדבר כי
 חפץ בבת יעקב והוא נכבד מכל בית אביו  ויבא
 חמור ושכם בנו אל שער עירם וידברו אל אנשי
עירם לאמר  האנשים האלה שלמים הם אתנו
וישבו בארץ ויסחרו אתה והארץ הנה רחבת ידים
לפניהם את בנתם נקח לנו לנשים ואת בנתינו נתן
להם  אך בזאת יאתו לנו האנשים לשבת אתנו
להיות לעם אחד בהמול לנו כל זכר כאשר הם
נמלים  מקנהם וקנינם וכל בהמתם הלוא לנו הם
 אך נאותה להם וישבו אתנו  וישמעו אל חמור ואל
 שכם בנו כל יצאי שער עירו וימלו כל זכר כל
יצאי שער עירו  ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים
 ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש
חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר  ואת
 חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את
דינה מבית שכם ויצאו  בני יעקב באו על החללים
 ויבזו העיר אשר טמאו אחותם  את צאנם ואת
בקרם ואת חמריהם ואת אשר בעיר ואת
אשר בשדה לקחו  ואת כל חילם ואת כל טפם ואת
נשיהם שבו ויבזו ואת כל אשר בבית  ויאמר יעקב
 אל שמעון ואל לוי עכרתם אתי להבאישני בישב
הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי
והכוני ונשמדתי אני וביתי  ויאמרו הכזונה יעשה
 את אחותנו
ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל ושב
שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך
מפני עשו אחיך  ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל
 אשר עמו הסרו את אלהי הנכר אשר בתככם
והטהרו והחליפו שמלתיכם  ונקומה ונעלה בית אל
 ואעשה שם מזבח לאל הענה אתי ביום צרתי
41
ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי  ויתנו אל יעקב
את כל אלהי הנכר אשר בידם ואת הנזמים
אשר באזניהם ויטמן אתם יעקב תחת האלה
 אשר עם שכם  ויסעו ויהי חתת אלהים על
 הערים אשר סביבתיהם ולא רדפו אחרי בני
יעקב  ויבא יעקב לוזה אשר בארץ כנען הוא
 בית אל הוא וכל העם אשר עמו  ויבן שם מזבח
ויקרא למקום אל בית אל כי שם נגלו אליו
האלהים בברחו מפני אחיו  ותמת דברה מינקת
 רבקה ותקבר מתחת לבית אל תחת האלון
ויקרא שמו אלון בכות
וירא אלהים אל יעקב עוד בבאו מפדן ארם
 ויברך אתו  ויאמר לו אלהים שמך יעקב לא
יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך
 ויקרא את שמו ישראל  ויאמר לו אלהים אני
 אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך
ומלכים מחלציך יצאו  ואת הארץ אשר נתתי
לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך
אתן את הארץ  ויעל מעליו אלהים במקום אשר
דבר אתו  ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר
אתו מצבת אבן ויסך עליה נסך ויצק עליה שמן
 ויקרא יעקב את שם המקום אשר דבר אתו שם
אלהים בית אל  ויסעו מבית אל ויהי עוד כברת
הארץ לבוא אפרתה ותלד רחל ותקש בלדתה
 ויהי בהקשתה בלדתה ותאמר לה המילדת אל
תיראי כי גם זה לך בן  ויהי בצאת נפשה
 כי מתה ותקרא שמו בן אוני ואביו קרא לו בנימין
 ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה הוא בית לחם
 ויצב יעקב מצבה על קברתה הוא מצבת קברת
 רחל עד היום  ויסע ישראל ויט אהלה מהלאה
למגדל עדר  ויהי בשכן ישראל בארץ ההוא
 וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע
ישראל
ויהיו בני יעקב שנים עשר  בני לאה בכור יעקב
ראובן ושמעון ולוי ויהודה ויששכר וזבולן  בני
רחל יוסף ובנימן  ובני בלהה שפחת רחל דן
ונפתלי  ובני זלפה שפחת לאה גד ואשר אלה
בני יעקב אשר ילד לו בפדן ארם  ויבא יעקב
אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע הוא חברון
 אשר גר שם אברהם ויצחק  ויהיו ימי יצחק
מאת שנה ושמנים שנה  ויגוע יצחק וימת ויאסף
אל עמיו זקן ושבע ימים ויקברו אתו עשו
42
ויעקב בניו
ואלה תלדות עשו הוא אדום  עשו לקח את
 נשיו מבנות כנען את עדה בת אילון החתי
 ואת אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי  ואת
 בשמת בת ישמעאל אחות נביות  ותלד עדה
 לעשו את אליפז ובשמת ילדה את רעואל
ואהליבמה ילדה את יעיש יעוש ואת יעלם ואת
 קרח אלה בני עשו אשר ילדו לו בארץ כנען 
ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנתיו ואת
כל נפשות ביתו ואת מקנהו ואת כל בהמתו
ואת כל קנינו אשר רכש בארץ כנען וילך אל
 ארץ מפני יעקב אחיו  כי היה רכושם רב משבת
 יחדו ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אתם מפני
מקניהם  וישב עשו בהר שעיר עשו הוא אדום
 ואלה תלדות עשו אבי אדום בהר שעיר  אלה
 שמות בני עשו אליפז בן עדה אשת עשו רעואל
בן בשמת אשת עשו  ויהיו בני אליפז תימן אומר
 צפו וגעתם וקנז  ותמנע היתה פילגש לאליפז בן
עשו ותלד לאליפז את עמלק אלה בני עדה אשת
עשו  ואלה בני רעואל נחת וזרח שמה ומזה אלה
היו בני בשמת אשת עשו  ואלה היו בני אהליבמה
בת ענה בת צבעון אשת עשו ותלד לעשו את
 יעיש ואת יעלם ואת קרח  אלה אלופי בני עשו
 בני אליפז בכור עשו אלוף תימן אלוף אומר
 אלוף צפו אלוף קנז  אלוף קרח אלוף געתם אלוף
 עמלק אלה אלופי אליפז בארץ אדום אלה בני
 עדה  ואלה בני רעואל בן עשו אלוף נחת אלוף
 זרח אלוף שמה אלוף מזה אלה אלופי רעואל
בארץ אדום אלה בני בשמת אשת עשו  ואלה
 בני אהליבמה אשת עשו אלוף יעוש אלוף
 יעלם אלוף קרח אלה אלופי אהליבמה בת ענה
 אשת עשו  אלה בני עשו ואלה אלופיהם הוא
 אדום                          אלה בני שעיר החרי
 ישבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה  ודשון
ואצר ודישן אלה אלופי החרי בני שעיר בארץ
 אדום  ויהיו בני לוטן חרי והימם ואחות לוטן
 תמנע  ואלה בני שובל עלון ומנחת ועיבל
 שפו ואונם  ואלה בני צבעון ואיה וענה הוא ענה
 אשר מצא את הימם במדבר ברעתו את החמרים
 לצבעון אביו  ואלה בני ענה דשן ואהליבמה בת
 ענה  ואלה בני דישן חמדן ואשבן ויתרן וכרן  אלה
 בני אצר בלהן וזעון ועקן  אלה בני דישן עוץ
 
43
וארן  אלה אלופי החרי אלוף לוטן אלוף שובל
 אלוף צבעון אלוף ענה  אלוף דשן אלוף אצר
 אלוף דישן אלה אלופי החרי לאלפיהם בארץ
שעיר  ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני
מלך מלך לבני ישראל  וימלך באדום בלע בן
 בעור ושם עירו דנהבה  וימת בלע וימלך תחתיו
 יובב בן זרח מבצרה  וימת יובב וימלך תחתיו
חשם מארץ התימני  וימת חשם וימלך תחתיו
הדד בן בדד המכה את מדין בשדה מואב ושם
עירו עוית  וימת הדד וימלך תחתיו שמלה
ממשרקה  וימת שמלה וימלך תחתיו שאול
מרחבות הנהר  וימת שאול וימלך תחתיו בעל חנן
בן עכבור  וימת בעל חנן בן עכבור וימלך תחתיו
 הדר ושם עירו פעו ושם אשתו מהיטבאל בת
מטרד בת מי זהב  ואלה שמות אלופי עשו
למשפחתם למקמתם בשמתם אלוף תמנע אלוף
עלוה אלוף יתת  אלוף אהליבמה אלוף אלה אלוף
 פינן  אלוף קנז אלוף תימן אלוף מבצר  אלוף
 מגדיאל אלוף עירם אלה אלופי אדום למשבתם
בארץ אחזתם הוא עשו אבי אדום

וישב

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען  אלה
 תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה
את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת
 בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה
אל אביהם  וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי
בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים  ויראו
אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו
 אתו ולא יכלו דברו לשלם  ויחלם יוסף חלום
 ויגד לאחיו ויוספו עוד שנא אתו  ויאמר אליהם
 שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי  והנה אנחנו
מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי
 וגם נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין
לאלמתי  ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם
משול תמשל בנו ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו
ועל דבריו  ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו
ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח
ואחד עשר כוכבים משתחוים לי  ויספר אל אביו
ואל אחיו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה
 אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות
לך ארצה  ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר
 וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם  
44
ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם
לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני  ויאמר לו
לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן
והשבני דבר וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה
  וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש
 לאמר מה תבקש  ויאמר את אחי אנכי מבקש
הגידה נא לי איפה הם רעים  ויאמר האיש נסעו
מזה כי שמעתי אמרים נלכה דתינה וילך יוסף
אחר אחיו וימצאם בדתן  ויראו אתו מרחק
ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אתו להמיתו 
ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות הלזה
 בא  ועתה לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הברות
 ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה יהיו
 חלמתיו  וישמע ראובן ויצלהו מידם ויאמר לא
נכנו נפש  ויאמר אלהם ראובן אל תשפכו דם
השליכו אתו אל הבור הזה אשר במדבר ויד
 אל תשלחו בו למען הציל אתו מידם להשיבו
אל אביו  ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו ויפשיטו
את יוסף את כתנתו את כתנת הפסים אשר עליו
  ויקחהו וישלכו אתו הברה והבור רק אין בו
מים  וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה
ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים
 נכאת וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה  ויאמר
 יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו
 וכסינו את דמו  לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו
אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו
 ויעברו אנשים מדינים סחרים וימשכו ויעלו את
יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים
 בעשרים כסף ויביאו את יוסף מצרימה  וישב
 ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את
 בגדיו  וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו ואני
 אנה אני בא  ויקחו את כתנת יוסף וישחטו שעיר
 עזים ויטבלו את הכתנת בדם  וישלחו את כתנת
הפסים ויביאו אל אביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר
 נא הכתנת בנך הוא אם לא  ויכירה ויאמר כתנת
בני חיה רעה אכלתהו טרף טרף יוסף  ויקרע יעקב
שמלתיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים
רבים  ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו וימאן
 להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאלה ויבך
 אתו אביו  והמדנים מכרו אתו אל מצרים לפוטיפר
 סריס פרעה שר הטבחים
ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו
45
ויט עד איש עדלמי ושמו חירה  וירא שם יהודה
 בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה 
ותהר ותלד בן ויקרא את שמו ער  ותהר עוד
ותלד בן ותקרא את שמו אונן  ותסף עוד ותלד
 בן ותקרא את שמו שלה והיה בכזיב בלדתה
 אתו  ויקח יהודה אשה לער בכורו ושמה תמר
 ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יהוה וימתהו
 יהוה  ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך
 ויבם אתה והקם זרע לאחיך  וידע אונן כי לא לו
יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת
ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו  וירע בעיני יהוה
אשר עשה וימת גם אתו  ויאמר יהודה לתמר
כלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני
 כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו ותלך תמר
 ותשב בית אביה  וירבו הימים ותמת בת שוע אשת
יהודה וינחם יהודה ויעל על גזזי צאנו הוא וחירה
רעהו העדלמי תמנתה  ויגד לתמר לאמר הנה
 חמיך עלה תמנתה לגז צאנו  ותסר בגדי אלמנותה
 מעליה ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עינים
 אשר על דרך תמנתה כי ראתה כי גדל שלה והוא
לא נתנה לו לאשה  ויראה יהודה ויחשבה לזונה
 כי כסתה פניה  ויט אליה אל הדרך ויאמר הבה
נא אבוא אליך כי לא ידע כי כלתו הוא ותאמר
מה תתן לי כי תבוא אלי  ויאמר אנכי אשלח גדי
עזים מן הצאן ותאמר אם תתן ערבון עד שלחך
 ויאמר מה הערבון אשר אתן לך ותאמר חתמך
ופתילך ומטך אשר בידך ויתן לה ויבא אליה
ותהר לו  ותקם ותלך ותסר צעיפה מעליה ותלבש
 בגדי אלמנותה  וישלח יהודה את גדי העזים ביד
 רעהו העדלמי לקחת הערבון מיד האשה ולא
 מצאה  וישאל את אנשי מקמה לאמר איה הקדשה
 הוא בעינים על הדרך ויאמרו לא היתה בזה
קדשה  וישב אל יהודה ויאמר לא מצאתיה וגם
אנשי המקום אמרו לא היתה בזה קדשה  ויאמר
 יהודה תקח לה פן נהיה לבוז הנה שלחתי הגדי
הזה ואתה לא מצאתה  ויהי כמשלש חדשים ויגד
ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה
לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף  הוא מוצאת
והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו
אנכי הרה ותאמר הכר נא למי החתמת והפתילים
 והמטה האלה  ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי
על כן לא נתתיה לשלה בני ולא יסף עוד לדעתה  
46
ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה  ויהי
 בלדתה ויתן יד ותקח המילדת ותקשר על ידו
שני לאמר זה יצא ראשנה  ויהי כמשיב ידו והנה
 יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פרץ ויקרא
שמו פרץ  ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני
 ויקרא שמו זרח                               ויוסף
הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר
הטבחים איש מצרי מיד הישמעאלים אשר
הורדהו שמה  ויהי יהוה את יוסף ויהי איש
מצליח ויהי בבית אדניו המצרי  וירא אדניו כי
יהוה אתו וכל אשר הוא עשה יהוה מצליח בידו
 וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אתו ויפקדהו על
ביתו וכל יש לו נתן בידו  ויהי מאז הפקיד אתו
בביתו ועל כל אשר יש לו ויברך יהוה את בית
המצרי בגלל יוסף ויהי ברכת יהוה בכל אשר
 יש לו בבית ובשדה  ויעזב כל אשר לו ביד יוסף
ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא
אוכל ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה  ויהי אחר
הדברים האלה ותשא אשת אדניו את עיניה אל
 יוסף ותאמר שכבה עמי  וימאן ויאמר אל אשת
 אדניו הן אדני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר
יש לו נתן בידי  איננו גדול בבית הזה ממני ולא
 חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את
אשתו ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת וחטאתי
 לאלהים  ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע
 אליה לשכב אצלה להיות עמה  ויהי כהיום הזה
ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי
הבית שם בבית  ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה
עמי ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה  ויהי
כראותה כי עזב בגדו בידה וינס החוצה  ותקרא
לאנשי ביתה ותאמר להם לאמר ראו הביא לנו
איש עברי לצחק בנו בא אלי לשכב עמי ואקרא
בקול גדול  ויהי כשמעו כי הרימתי קולי ואקרא
ויעזב בגדו אצלי וינס ויצא החוצה  ותנח בגדו
 אצלה עד בוא אדניו אל ביתו  ותדבר אליו
כדברים האלה לאמר בא אלי העבד העברי אשר
הבאת לנו לצחק בי  ויהי כהרימי קולי ואקרא
ויעזב בגדו אצלי וינס החוצה  ויהי כשמע אדניו
 את דברי אשתו אשר דברה אליו לאמר כדברים
האלה עשה לי עבדך ויחר אפו  ויקח אדני יוסף
 אתו ויתנהו אל בית הסהר מקום אשר אסורי המלך
 אסורים ויהי שם בבית הסהר  ויהי יהוה את יוסף
47
ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסהר
ויתן שר בית הסהר ביד יוסף את כל האסירם
אשר בבית הסהר ואת כל אשר עשים שם הוא
היה עשה  אין שר בית הסהר ראה את כל
מאומה בידו באשר יהוה אתו ואשר הוא עשה
יהוה מצליח
ויהי אחר הדברים האלה חטאו משקה מלך
מצרים והאפה לאדניהם למלך מצרים  ויקצף
פרעה על שני סריסיו על שר המשקים ועל שר
האופים  ויתן אתם במשמר בית שר הטבחים אל
בית הסהר מקום אשר יוסף אסור שם  ויפקד
שר הטבחים את יוסף אתם וישרת אתם ויהיו
ימים במשמר  ויחלמו חלום שניהם איש חלמו
בלילה אחד איש כפתרון חלמו המשקה והאפה
אשר למלך מצרים אשר אסורים בבית הסהר 
ויבא אליהם יוסף בבקר וירא אתם והנם זעפים 
וישאל את סריסי פרעה אשר אתו במשמר בית
אדניו לאמר מדוע פניכם רעים היום  ויאמרו
אליו חלום חלמנו ופתר אין אתו ויאמר אלהם
יוסף הלוא לאלהים פתרנים ספרו נא לי  ויספר
שר המשקים את חלמו ליוסף ויאמר לו בחלומי
והנה גפן לפני  ובגפן שלשה שריגם והוא
כפרחת עלתה נצה הבשילו אשכלתיה ענבים 
וכוס פרעה בידי ואקח את הענבים ואשחט אתם
אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה 
ויאמר לו יוסף זה פתרנו שלשת השרגים שלשת
ימים הם  בעוד שלשת ימים ישא פרעה את
ראשך והשיבך על כנך ונתת כוס פרעה בידו
כמשפט הראשון אשר היית משקהו  כי אם
זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא
עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית
הזה  כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא
עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור  וירא שר האפים
כי טוב פתר ויאמר אל יוסף אף אני בחלומי והנה
שלשה סלי חרי על ראשי  ובסל העליון מכל מאכל
פרעה מעשה אפה והעוף אכל אתם מן הסל מעל
ראשי  ויען יוסף ויאמר זה פתרנו שלשת הסלים
שלשת ימים הם  בעוד שלשת ימים ישא פרעה את
ראשך מעליך ותלה אותך על עץ ואכל העוף את
בשרך מעליך  ויהי ביום השלישי יום הלדת את
פרעה ויעש משתה לכל עבדיו וישא את
ראש שר המשקים ואת ראש שר האפים בתוך עבדיו  
48
וישב את שר המשקים על משקהו ויתן הכוס
על כף פרעה  ואת שר האפים תלה כאשר
פתר להם יוסף  ולא זכר שר המשקים את יוסף
וישכחהו

מקץ

ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד
על היאר  והנה מן היאר עלת שבע פרות יפות
מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו  והנה שבע
פרות אחרות עלות אחריהן מן היאר רעות
מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על
שפת היאר  ותאכלנה הפרות רעות המראה
ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה
והבריאת וייקץ פרעה  ויישן ויחלם שנית והנה
שבע שבלים עלות בקנה אחד בריאות וטבות
 והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים צמחות
אחריהן  ותבלענה השבלים הדקות את שבע
השבלים הבריאות והמלאות וייקץ פרעה והנה
חלום  ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את
כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה
להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה  וידבר
שר המשקים את פרעה לאמר את חטאי אני
מזכיר היום  פרעה קצף על עבדיו ויתן אתי
במשמר בית שר הטבחים אתי ואת שר האפים 
ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא איש
כפתרון חלמו חלמנו  ושם אתנו נער עברי עבד
לשר הטבחים ונספר לו ויפתר לנו את חלמתינו
איש כחלמו פתר  ויהי כאשר פתר לנו כן היה
אתי השיב על כני ואתו תלה  וישלח פרעה
ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלף
שמלתיו ויבא אל פרעה  ויאמר פרעה אל יוסף
 חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך
 לאמר תשמע חלום לפתר אתו  ויען יוסף את
פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום
פרעה  וידבר פרעה אל יוסף בחלמי הנני עמד
על שפת היאר  והנה מן היאר עלת שבע פרות
 בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו  והנה
 שבע פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות
תאר מאד ורקות בשר לא ראיתי כהנה בכל
ארץ מצרים לרע  ותאכלנה הפרות הרקות
והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת
 ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה
 ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ  וארא בחלמי
והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות  
49
והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים
צמחות אחריהם  ותבלען השבלים הדקת את
שבע השבלים הטבות ואמר אל החרטמים ואין
מגיד לי  ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה
אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה
שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלים
הטבת שבע שנים הנה חלום אחד הוא  ושבע
הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים
הנה ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים יהיו
שבע שני רעב  הוא הדבר אשר דברתי אל
פרעה אשר האלהים עשה הראה את פרעה  הנה
שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים
וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע
בארץ מצרים וכלה הרעב את הארץ  ולא יודע
השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן כי
כבד הוא מאד  ועל השנות החלום אל פרעה
פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר
האלהים לעשתו  ועתה ירא פרעה איש נבון
וחכם וישיתהו על ארץ מצרים  יעשה פרעה
ויפקד פקדים על הארץ וחמש את ארץ מצרים
בשבע שני השבע  ויקבצו את כל אכל השנים
הטבת הבאת האלה ויצברו בר תחת יד פרעה
אכל בערים ושמרו  והיה האכל לפקדון לארץ
לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא
תכרת הארץ ברעב  וייטב הדבר בעיני פרעה
ובעיני כל עבדיו  ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא
כזה איש אשר רוח אלהים בו  ויאמר פרעה אל
יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין
נבון וחכם כמוך  אתה תהיה על ביתי ועל פיך
ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך  ויאמר פרעה
אל יוסף ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים  ויסר
פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף
וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו
וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו
לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים  ויאמר
פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש
את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים  ויקרא פרעה
שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי
פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים 
ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך
מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ
מצרים  ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים
 
50
ויקבץ את כל אכל שבע שנים אשר היו בארץ
מצרים ויתן אכל בערים אכל שדה העיר אשר
סביבתיה נתן בתוכה  ויצבר יוסף בר כחול הים
הרבה מאד עד כי חדל לספר כי אין מספר
וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב
אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און 
ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני
אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי  ואת שם
השני קרא אפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי 
ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ
מצרים  ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר
אמר יוסף ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ
מצרים היה לחם  ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק
העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים
לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו  והרעב היה
על כל פני הארץ ויפתח יוסף את כל אשר בהם
וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים  וכל
הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף כי חזק
הרעב בכל הארץ וירא יעקב כי יש שבר
במצרים ויאמר יעקב לבניו למה תתראו  ויאמר
הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה ושברו
לנו משם ונחיה ולא נמות  וירדו אחי יוסף עשרה
 לשבר בר ממצרים  ואת בנימין אחי יוסף לא שלח
 יעקב את אחיו כי אמר פן יקראנו אסון  ויבאו בני
ישראל לשבר בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ
כנען  ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר
לכל עם הארץ ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים
ארצה  וירא יוסף את אחיו ויכרם ויתנכר אליהם
וידבר אתם קשות ויאמר אלהם מאין באתם
ויאמרו מארץ כנען לשבר אכל  ויכר יוסף את
אחיו והם לא הכרהו  ויזכר יוסף את
החלמות אשר חלם להם ויאמר אלהם מרגלים אתם
לראות את ערות הארץ באתם  ויאמרו אליו לא
אדני ועבדיך באו לשבר אכל  כלנו בני איש אחד
נחנו כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים  ויאמר
אלהם לא כי ערות הארץ באתם לראות  ויאמרו
שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד
בארץ כנען והנה הקטן את אבינו היום והאחד
איננו  ויאמר אלהם יוסף הוא אשר דברתי אלכם
לאמר מרגלים אתם  בזאת תבחנו חי פרעה אם
תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה 
שלחו מכם אחד ויקח את אחיכם ואתם האסרו
51
ויבחנו דבריכם האמת אתכם ואם לא חי פרעה
כי מרגלים אתם  ויאסף אתם אל משמר שלשת
ימים  ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי זאת עשו
וחיו את האלהים אני ירא  אם כנים אתם אחיכם
אחד יאסר בבית משמרכם ואתם לכו הביאו שבר
רעבון בתיכם  ואת אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו
 דבריכם ולא תמותו ויעשו כן  ויאמרו איש אל
אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו
צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה
אלינו הצרה הזאת  ויען ראובן אתם לאמר הלוא
אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא
שמעתם וגם דמו הנה נדרש  והם לא ידעו כי שמע
יוסף כי המליץ בינתם  ויסב מעליהם ויבך וישב
אלהם וידבר אלהם ויקח מאתם את שמעון ויאסר
 אתו לעיניהם  ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר
ולהשיב כספיהם איש אל שקו ולתת להם צדה
לדרך ויעש להם כן  וישאו את שברם על חמריהם
 וילכו משם  ויפתח האחד את שקו לתת מספוא
לחמרו במלון וירא את כספו והנה הוא בפי
 אמתחתו  ויאמר אל אחיו הושב כספי וגם הנה
 באמתחתי ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר
מה זאת עשה אלהים לנו  ויבאו אל יעקב אביהם
 ארצה כנען ויגידו לו את כל הקרת אתם לאמר 
דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות ויתן אתנו
כמרגלים את הארץ  ונאמר אליו כנים אנחנו לא
 היינו מרגלים  שנים עשר אנחנו אחים בני אבינו
 האחד איננו והקטן היום את אבינו בארץ כנען
 ויאמר אלינו האיש אדני הארץ בזאת אדע כי
כנים אתם אחיכם האחד הניחו אתי ואת רעבון
בתיכם קחו ולכו  והביאו את אחיכם הקטן אלי
ואדעה כי לא מרגלים אתם כי כנים אתם את
אחיכם אתן לכם ואת הארץ תסחרו  ויהי הם
מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו ויראו
את צררות כספיהם המה ואביהם וייראו  ויאמר
אלהם יעקב אביהם אתי שכלתם יוסף איננו ושמעון
 איננו ואת בנימן תקחו עלי היו כלנה  ויאמר ראובן
אל אביו לאמר את שני בני תמית אם לא אביאנו
אליך תנה אתו על ידי ואני אשיבנו אליך  ויאמר לא
ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר
 וקראהו אסון בדרך אשר תלכו בה והורדתם את
 שיבתי ביגון שאולה והרעב כבד בארץ  ויהי כאשר
כלו לאכל את השבר אשר הביאו ממצרים
52
ויאמר אליהם אביהם שבו שברו לנו מעט אכל 
ויאמר אליו יהודה לאמר העד העד בנו האיש
לאמר לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם  אם
ישך משלח את אחינו אתנו נרדה ונשברה לך
אכל  ואם אינך משלח לא נרד כי האיש אמר
אלינו לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם  ויאמר
 ישראל למה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם
 אח  ויאמרו שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו
 לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח ונגד לו
 על פי הדברים האלה הידוע נדע כי יאמר
 הורידו את אחיכם  ויאמר יהודה אל ישראל
 אביו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה
 ולא נמות גם אנחנו גם אתה גם טפנו  אנכי
 אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאתיו אליך
והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים  כי לולא
 התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים  ויאמר
 אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו
קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה
 מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים
  וכסף משנה קחו בידכם ואת הכסף המושב בפי
 אמתחתיכם תשיבו בידכם אולי משגה הוא  ואת
 אחיכם קחו וקומו שובו אל האיש  ואל שדי יתן
לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם
אחר ואת בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי
 ויקחו האנשים את המנחה הזאת ומשנה כסף
 לקחו בידם ואת בנימן ויקמו וירדו מצרים
ויעמדו לפני יוסף  וירא יוסף אתם את בנימין
ויאמר לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה
 וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים
  ויעש האיש כאשר אמר יוסף ויבא האיש את
האנשים ביתה יוסף  וייראו האנשים כי הובאו
בית יוסף ויאמרו על דבר הכסף השב
באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים להתגלל
עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אתנו לעבדים ואת
 חמרינו  ויגשו אל האיש אשר על בית יוסף וידברו
 אליו פתח הבית  ויאמרו בי אדני ירד ירדנו בתחלה
 לשבר אכל  ויהי כי באנו אל המלון ונפתחה את
אמתחתינו והנה כסף איש בפי אמתחתו כספנו
במשקלו ונשב אתו בידנו  וכסף אחר הורדנו בידנו
לשבר אכל לא ידענו מי שם כספנו באמתחתינו
 ויאמר שלום לכם אל תיראו אלהיכם ואלהי אביכם
 נתן לכם מטמון באמתחתיכם כספכם בא אלי
 
53
ויוצא אלהם את שמעון  ויבא האיש את האנשים
ביתה יוסף ויתן מים וירחצו רגליהם ויתן מספוא
לחמריהם  ויכינו את המנחה עד בוא יוסף
 בצהרים כי שמעו כי שם יאכלו לחם  ויבא יוסף
הביתה ויביאו לו את המנחה אשר בידם הביתה
 וישתחוו לו ארצה  וישאל להם לשלום ויאמר
השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי 
ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ויקדו
וישתחו  וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן
 אמו ויאמר הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי
 ויאמר אלהים יחנך בני  וימהר יוסף כי נכמרו
רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה
ויבך שמה  וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו
 לחם  וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים
האכלים אתו לבדם כי לא יוכלון המצרים
לאכל את העברים לחם כי תועבה הוא למצרים
וישבו לפניו הבכר כבכרתו והצעיר כצערתו
 ויתמהו האנשים איש אל רעהו  וישא משאת
מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת
 כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו ויצו את
אשר על ביתו לאמר מלא את אמתחת האנשים
אכל כאשר יוכלון שאת ושים כסף איש בפי
אמתחתו  ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי
אמתחת הקטן ואת כסף שברו ויעש כדבר יוסף
 אשר דבר  הבקר אור והאנשים שלחו המה
וחמריהם  הם יצאו את העיר לא הרחיקו ויוסף
אמר לאשר על ביתו קום רדף אחרי האנשים
 והשגתם ואמרת אלהם למה שלמתם רעה תחת
 טובה  הלוא זה אשר ישתה אדני בו והוא נחש
 ינחש בו הרעתם אשר עשיתם  וישגם וידבר
אלהם את הדברים האלה  ויאמרו אליו למה
ידבר אדני כדברים האלה חלילה לעבדיך מעשות
 כדבר הזה  הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחתינו
 השיבנו אליך מארץ כנען ואיך נגנב מבית אדניך
 כסף או זהב  אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם
 אנחנו נהיה לאדני לעבדים  ויאמר גם עתה
כדבריכם כן הוא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד
ואתם תהיו נקים  וימהרו ויורדו איש את אמתחתו
 ארצה ויפתחו איש אמתחתו  ויחפש בגדול החל
 ובקטן כלה וימצא הגביע באמתחת בנימן  ויקרעו
שמלתם ויעמס איש על חמרו וישבו העירה 
ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף והוא עודנו שם
54
ויפלו לפניו ארצה  ויאמר להם יוסף מה המעשה
הזה אשר עשיתם הלוא ידעתם כי נחש ינחש איש
 אשר כמני  ויאמר יהודה מה נאמר לאדני מה
נדבר ומה נצטדק האלהים מצא את עון עבדיך
הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא
הגביע בידו  ויאמר חלילה לי מעשות זאת האיש
 אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם
 עלו לשלום אל אביכם             

ויגש

ויגש אליו יהודה
ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני
 ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה  אדני שאל
את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח  ונאמר אל
אדני יש לנו אב זקן וילד זקנים קטן ואחיו מת
ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו  ותאמר אל
עבדיך הורדהו אלי ואשימה עיני עליו  ונאמר אל
אדני לא יוכל הנער לעזב את אביו ועזב את אביו
 ומת  ותאמר אל עבדיך אם לא ירד אחיכם הקטן
 אתכם לא תספון לראות פני  ויהי כי עלינו אל
עבדך אבי ונגד לו את דברי אדני  ויאמר אבינו
שבו שברו לנו מעט אכל  ונאמר לא נוכל לרדת
 אם יש אחינו הקטן אתנו וירדנו כי לא נוכל
לראות פני האיש ואחינו הקטן איננו אתנו  ויאמר
עבדך אבי אלינו אתם ידעתם כי שנים ילדה לי
אשתי  ויצא האחד מאתי ואמר אך טרף טרף ולא
 ראיתיו עד הנה  ולקחתם גם את זה מעם פני
וקרהו אסון והורדתם את שיבתי ברעה שאלה
 ועתה כבאי אל עבדך אבי והנער איננו אתנו
ונפשו קשורה בנפשו  והיה כראותו כי אין הנער
 ומת והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון
 שאלה  כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר אם
 לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים  ועתה
ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעל עם
 אחיו  כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן
אראה ברע אשר ימצא את אבי ולא יכל יוסף
להתאפק לכל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש
 מעלי ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו
  ויתן את קלו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה
  ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא
יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו  ויאמר יוסף
 אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם
 אשר מכרתם אתי מצרימה  ועתה אל תעצבו ואל
יחר בעיניכם כי מכרתם אתי הנה כי למחיה שלחני
 אלהים לפניכם  כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ
55
ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר  וישלחני
אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ
ולהחיות לכם לפליטה גדלה  ועתה לא אתם
 שלחתם אתי הנה כי האלהים וישימני לאב
 לפרעה ולאדון לכל ביתו ומשל בכל ארץ
מצרים  מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה
 אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל מצרים
 רדה אלי אל תעמד  וישבת בארץ גשן והיית
 קרוב אלי אתה ובניך ובני בניך וצאנך ובקרך
 וכל אשר לך  וכלכלתי אתך שם כי עוד חמש
שנים רעב פן תורש אתה וביתך וכל אשר לך
 והנה עיניכם ראות ועיני אחי בנימין כי פי
המדבר אליכם  והגדתם לאבי את כל כבודי
 במצרים ואת כל אשר ראיתם ומהרתם
והורדתם את אבי הנה  ויפל על צוארי בנימן
 אחיו ויבך ובנימן בכה על צואריו  וינשק לכל
 אחיו ויבך עלהם ואחרי כן דברו אחיו אתו 
והקל נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף
 וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו  ויאמר
פרעה אל יוסף אמר אל אחיך זאת עשו טענו
 את בעירכם ולכו באו ארצה כנען  וקחו את
אביכם ואת בתיכם ובאו אלי ואתנה לכם את טוב
 ארץ מצרים ואכלו את חלב הארץ  ואתה צויתה
זאת עשו קחו לכם מארץ מצרים עגלות לטפכם
 ולנשיכם ונשאתם את אביכם ובאתם  ועינכם אל
תחס על כליכם כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא
 ויעשו כן בני ישראל ויתן להם יוסף עגלות על פי
פרעה ויתן להם צדה לדרך  לכלם נתן לאיש
חלפות שמלת ולבנימן נתן שלש מאות כסף וחמש
 חלפת שמלת  ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים
 נשאים מטוב מצרים ועשר אתנת נשאת בר ולחם
 ומזון לאביו לדרך  וישלח את אחיו וילכו ויאמר
אלהם אל תרגזו בדרך  ויעלו ממצרים ויבאו ארץ
 כנען אל יעקב אביהם  ויגדו לו לאמר עוד יוסף חי
 וכי הוא משל בכל ארץ מצרים ויפג לבו כי לא
האמין להם  וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר
 דבר אלהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף
לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם  ויאמר ישראל
 רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות
ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע ויזבח
זבחים לאלהי אביו יצחק  ויאמר אלהים לישראל
 במראת הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני  
56
ויאמר אנכי האל אלהי אביך אל תירא מרדה
 מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם  אנכי ארד
 עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ויוסף ישית
 ידו על עיניך  ויקם יעקב מבאר שבע וישאו בני
 ישראל את יעקב אביהם ואת טפם ואת נשיהם
 בעגלות אשר שלח פרעה לשאת אתו  ויקחו את
 מקניהם ואת רכושם אשר רכשו בארץ כנען
 ויבאו מצרימה יעקב וכל זרעו אתו  בניו ובני
בניו אתו בנתיו ובנות בניו וכל זרעו הביא אתו
 מצרימה              ואלה שמות בני ישראל
 הבאים מצרימה יעקב ובניו בכר יעקב ראובן
 ובני ראובן חנוך ופלוא וחצרן וכרמי  ובני
שמעון ימואל וימין ואהד ויכין וצחר ושאול בן
הכנענית  ובני לוי גרשון קהת ומררי  ובני יהודה
 ער ואונן ושלה ופרץ וזרח וימת ער ואונן בארץ
 כנען ויהיו בני פרץ חצרן וחמול  ובני יששכר
 תולע ופוה ויוב ושמרן  ובני זבולון סרד ואלון
ויחלאל  אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן
ארם ואת דינה בתו כל נפש בניו ובנותיו
שלשים ושלש  ובני גד צפיון וחגי שוני ואצבן
 ערי וארודי ואראלי  ובני אשר ימנה וישוה וישוי
 ובריעה ושרח אחתם ובני בריעה חבר ומלכיאל
  אלה בני זלפה אשר נתן לבן ללאה בתו ותלד
 את אלה ליעקב שש עשרה נפש  בני רחל אשת
 יעקב יוסף ובנימן  ויולד ליוסף בארץ מצרים
 אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן אן את
 מנשה ואת אפרים  ובני בנימן בלע ובכר ואשבל
 גרא ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד  אלה
 בני רחל אשר ילד ליעקב כל נפש ארבעה עשר
  ובני דן חשים  ובני נפתלי יחצאל וגוני ויצר
ושלם  אלה בני בלהה אשר נתן לבן לרחל בתו
 ותלד את אלה ליעקב כל נפש שבעה  כל הנפש
 הבאה ליעקב מצרימה יצאי ירכו מלבד נשי בני
יעקב כל נפש ששים ושש  ובני יוסף אשר ילד
לו במצרים נפש שנים כל הנפש לבית יעקב
הבאה מצרימה שבעים                ואת
יהודה שלח לפניו אל יוסף להורת לפניו
 גשנה ויבאו ארצה גשן  ויאסר יוסף מרכבתו
 ויעל לקראת ישראל אביו גשנה וירא אליו
 ויפל על צואריו ויבך על צואריו עוד  ויאמר
 ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי
 את פניך כי עודך חי  ויאמר יוסף אל אחיו
57
ואל בית אביו אעלה ואגידה לפרעה ואמרה
 אליו אחי ובית אבי אשר בארץ כנען באו אלי
  והאנשים רעי צאן כי אנשי מקנה היו וצאנם
 ובקרם וכל אשר להם הביאו  והיה כי יקרא
לכם פרעה ואמר מה מעשיכם  ואמרתם אנשי
 מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה גם אנחנו
 גם אבתינו בעבור תשבו בארץ גשן כי תועבת
 מצרים כל רעה צאן ויבא יוסף ויגד לפרעה
ויאמר אבי ואחי וצאנם ובקרם וכל אשר להם
באו מארץ כנען והנם בארץ גשן  ומקצה אחיו
 לקח חמשה אנשים ויצגם לפני פרעה  ויאמר
 פרעה אל אחיו מה מעשיכם ויאמרו אל פרעה
 רעה צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו  ויאמרו
אל פרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן
אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען ועתה
 ישבו נא עבדיך בארץ גשן  ויאמר פרעה אל
יוסף לאמר אביך ואחיך באו אליך  ארץ מצרים
 לפניך הוא במיטב הארץ הושב את אביך ואת
 אחיך ישבו בארץ גשן ואם ידעת ויש בם אנשי
 חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי  ויבא יוסף את
 יעקב אביו ויעמדהו לפני פרעה ויברך יעקב את
פרעה  ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך 
ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים
ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו
 את ימי שני חיי אבתי בימי מגוריהם  ויברך יעקב
את פרעה ויצא מלפני פרעה  ויושב יוסף את אביו
 ואת אחיו ויתן להם אחזה בארץ מצרים במיטב
הארץ בארץ רעמסס כאשר צוה פרעה  ויכלכל
 יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם
לפי הטף  ולחם אין בכל הארץ כי כבד הרעב
מאד ותלה ארץ מצרים וארץ כנען מפני הרעב 
וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים
ובארץ כנען בשבר אשר הם שברים ויבא יוסף
את הכסף ביתה פרעה  ויתם הכסף מארץ מצרים
 ומארץ כנען ויבאו כל מצרים אל יוסף לאמר
 הבה לנו לחם ולמה נמות נגדך כי אפס כסף
 ויאמר יוסף הבו מקניכם ואתנה לכם במקניכם אם
 אפס כסף  ויביאו את מקניהם אל יוסף ויתן להם
יוסף לחם בסוסים ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר
ובחמרים וינהלם בלחם בכל מקנהם בשנה ההוא
  ותתם השנה ההוא ויבאו אליו בשנה השנית
ויאמרו לו לא נכחד מאדני כי אם תם הכסף
58
ומקנה הבהמה אל אדני לא נשאר לפני אדני
בלתי אם גויתנו ואדמתנו  למה נמות לעיניך גם
 אנחנו גם אדמתנו קנה אתנו ואת אדמתנו בלחם
 ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה ותן זרע
ונחיה ולא נמות והאדמה לא תשם  ויקן יוסף את
 כל אדמת מצרים לפרעה כי מכרו מצרים איש
שדהו כי חזק עלהם הרעב ותהי הארץ לפרעה
  ואת העם העביר אתו לערים מקצה גבול מצרים
 ועד קצהו  רק אדמת הכהנים לא קנה כי חק
 לכהנים מאת פרעה ואכלו את חקם אשר נתן
 להם פרעה על כן לא מכרו את אדמתם  ויאמר
 יוסף אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם
 לפרעה הא לכם זרע וזרעתם את האדמה  והיה
 בתבואת ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידת
יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם ולאשר בבתיכם
 ולאכל לטפכם  ויאמרו החיתנו נמצא חן בעיני
אדני והיינו עבדים לפרעה  וישם אתה יוסף לחק
עד היום הזה על אדמת מצרים לפרעה לחמש רק
 אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה  וישב
ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה ויפרו
וירבו מאד

ויחי

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה
שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים
ומאת שנה  ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו
ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא
 ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא
תקברני במצרים  ושכבתי עם אבתי ונשאתני
ממצרים וקברתני בקברתם ויאמר אנכי אעשה
כדברך  ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו
ישראל על ראש המטה
ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך
חלה ויקח את שני בניו עמו את מנשה ואת
אפרים  ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך
 ויתחזק ישראל וישב על המטה  ויאמר יעקב אל
יוסף אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען ויברך
אתי  ויאמר אלי הנני מפרך והרביתך ונתתיך
 לקהל עמים ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך
 אחזת עולם  ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ
מצרים עד באי אליך מצרימה לי הם אפרים
 ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי  ומולדתך אשר
 הולדת אחריהם לך יהיו על שם אחיהם יקראו
בנחלתם  ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ
 כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה
59
ואקברה שם בדרך אפרת הוא בית לחם  וירא
 ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה  ויאמר
יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלהים
בזה ויאמר קחם נא אלי ואברכם  ועיני ישראל
 כבדו מזקן לא יוכל לראות ויגש אתם אליו
וישק להם ויחבק להם  ויאמר ישראל אל יוסף
 ראה פניך לא פללתי והנה הראה אתי אלהים
 גם את זרעך  ויוצא יוסף אתם מעם ברכיו
 וישתחו לאפיו ארצה  ויקח יוסף את שניהם
 את אפרים בימינו משמאל ישראל ואת מנשה
 בשמאלו מימין ישראל ויגש אליו  וישלח ישראל
 את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר ואת
 שמאלו על ראש מנשה שכל את ידיו כי מנשה
הבכור  ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר
התהלכו אבתי לפניו אברהם ויצחק האלהים
 הרעה אתי מעודי עד היום הזה  המלאך הגאל אתי
מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם
אבתי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ וירא
יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע
בעיניו ויתמך יד אביו להסיר אתה מעל ראש
אפרים על ראש מנשה  ויאמר יוסף אל אביו לא
 כן אבי כי זה הבכר שים ימינך על ראשו  וימאן
אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם
וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו
 יהיה מלא הגוים  ויברכם ביום ההוא לאמור בך
יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים
 וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה  ויאמר
 ישראל אל יוסף הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם
 והשיב אתכם אל ארץ אבתיכם  ואני נתתי לך
שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמרי
בחרבי ובקשתי
ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם
 את אשר יקרא אתכם באחרית הימים  הקבצו
 ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם
 ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת
 ויתר עז  פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי
אביך אז חללת יצועי עלה
שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם  בסדם אל
תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי כי באפם
הרגו איש וברצנם עקרו שור  ארור אפם כי עז
 ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם
בישראל
60
יהודה אתה יודוך אחיך ידך בערף איביך
 ישתחוו לך בני אביך  גור אריה יהודה מטרף
בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו 
לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד
 כי יבא שילה ולו יקהת עמים  אסרי לגפן
 עירה ולשרקה בני אתנו כבס ביין לבשו ובדם
 ענבים סותה  חכלילי עינים מיין ולבן שנים
מחלב
זבולן לחוף ימים ישכן והוא לחוף אנית
וירכתו על צידן
יששכר חמר גרם רבץ בין המשפתים  וירא מנחה
כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי
למס עבד              דן ידין עמו כאחד
שבטי ישראל  יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי
ארח הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור  לישועתך
 קויתי יהוה            גד גדוד יגודנו והוא
 יגד עקב               מאשר שמנה לחמו
והוא יתן מעדני מלך                   נפתלי אילה
שלחה הנתן אמרי שפר              בן פרת
יוסף בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור 
וימררהו ורבו וישטמהו בעלי חצים  ותשב באיתן
 קשתו ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משם
רעה אבן ישראל  מאל אביך ויעזרך ואת שדי
ויברכך ברכת שמים מעל ברכת תהום רבצת
 תחת ברכת שדים ורחם  ברכת אביך גברו על
 ברכת הורי עד תאות גבעת עולם תהיין לראש
 יוסף ולקדקד נזיר אחיו
בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד ולערב
יחלק שלל  כל אלה שבטי ישראל שנים
עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך
 אותם איש אשר כברכתו ברך אתם  ויצו
אותם ויאמר אלהם אני נאסף אל עמי קברו
 אתי אל אבתי אל המערה אשר בשדה
עפרון החתי  במערה אשר בשדה המכפלה
 אשר על פני ממרא בארץ כנען אשר קנה
 אברהם את השדה מאת עפרן החתי לאחזת
 קבר  שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו
 שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו
ושמה קברתי את לאה  מקנה השדה והמערה
אשר בו מאת בני חת  ויכל יעקב לצות את
 בניו ויאסף רגליו אל המטה ויגוע ויאסף אל
 עמיו ויפל יוסף על פני אביו ויבך עליו וישק לו  
61
ויצו יוסף את עבדיו את הרפאים לחנט את
 אביו ויחנטו הרפאים את ישראל  וימלאו לו
ארבעים יום כי כן ימלאו ימי החנטים
ויבכו אתו מצרים שבעים יום  ויעברו ימי בכיתו
וידבר יוסף אל בית פרעה לאמר אם נא
מצאתי חן בעיניכם דברו נא באזני פרעה
לאמר  אבי השביעני לאמר הנה אנכי מת
בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה
תקברני ועתה אעלה נא ואקברה את אבי
 ואשובה  ויאמר פרעה עלה וקבר את אביך
 כאשר השביעך  ויעל יוסף לקבר את אביו
ויעלו אתו כל עבדי פרעה זקני ביתו וכל זקני
 ארץ מצרים  וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו
רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גשן  ויעל
 עמו גם רכב גם פרשים ויהי המחנה כבד מאד
  ויבאו עד גרן האטד אשר בעבר הירדן ויספדו
 שם מספד גדול וכבד מאד ויעש לאביו אבל
שבעת ימים  וירא יושב הארץ הכנעני את
האבל בגרן האטד ויאמרו אבל כבד זה
למצרים על כן קרא שמה אבל מצרים אשר
בעבר הירדן  ויעשו בניו לו כן כאשר צום 
וישאו אתו בניו ארצה כנען ויקברו אתו
במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם את
 השדה לאחזת קבר מאת עפרן החתי על פני
 ממרא  וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל
העלים אתו לקבר את אביו אחרי קברו את
אביו  ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו
 לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה
 אשר גמלנו אתו  ויצוו אל יוסף לאמר אביך
צוה לפני מותו לאמר  כה תאמרו ליוסף אנא
שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך
 ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך ויבך
יוסף בדברם אליו  וילכו גם אחיו ויפלו לפניו
 ויאמרו הננו לך לעבדים  ויאמר אלהם יוסף
 אל תיראו כי התחת אלהים אני  ואתם חשבתם
 עלי רעה אלהים חשבה לטבה למען עשה
 כיום הזה להחית עם רב  ועתה אל תיראו אנכי אכלכל
 אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על לבם
 וישב יוסף במצרים הוא ובית אביו ויחי יוסף מאה
 ועשר שנים  וירא יוסף לאפרים בני שלשים גם בני
 מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף  ויאמר יוסף
אל אחיו אנכי מת ואלהים פקד יפקד אתכם
62
והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר
נשבע לאברהם ליצחק וליעקב  וישבע יוסף את
 בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם
והעלתם את עצמתי מזה  וימת יוסף בן מאה
ועשר שנים ויחנטו אתו ויישם בארון במצרים
שורה ריקה
שורה ריקה
שורה ריקה
שורה ריקה

שמות

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את
 יעקב איש וביתו באו  ראובן שמעון לוי ויהודה 
יששכר זבולן ובנימן  דן ונפתלי גד ואשר  ויהי
 כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף
 היה במצרים  וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור
 ההוא  ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו
במאד מאד ותמלא הארץ אתם
  ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את
יוסף  ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב
 ועצום ממנו  הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה
כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו
 ונלחם בנו ועלה מן הארץ  וישימו עליו שרי
מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות
לפרעה את פתם ואת רעמסס  וכאשר יענו אתו
 כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל
 ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך  וימררו
 את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל
 עבדה בשדה את כל עבדתם אשר עבדו בהם
 בפרך  ויאמר מלך מצרים למילדת העברית
אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה 
ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על
האבנים אם בן הוא והמתן אתו ואם בת הוא
 וחיה  ותיראן המילדת את האלהים ולא עשו
כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין
את הילדים  ויקרא מלך מצרים למילדת ויאמר
 להן מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את
הילדים  ותאמרן המילדת אל פרעה כי לא
כנשים המצרית העברית כי חיות הנה בטרם
 תבוא אלהן המילדת וילדו  וייטב אלהים
למילדת וירב העם ויעצמו מאד  ויהי כי יראו
המילדת את האלהים ויעש להם בתים  ויצו
פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה
 תשליכהו וכל הבת תחיון 
63
וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי  ותהר
 האשה ותלד בן ותרא אתו כי טוב הוא
 ותצפנהו שלשה ירחים  ולא יכלה עוד הצפינו
 ותקח לו תבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת
ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאר
  ותתצב אחתו מרחק לדעה מה יעשה לו
 ותרד בת פרעה לרחץ על היאר ונערתיה
הלכת על יד היאר ותרא את התבה בתוך
הסוף ותשלח את אמתה ותקחה  ותפתח
ותראהו את הילד והנה נער בכה ותחמל עליו
ותאמר מילדי העברים זה  ותאמר אחתו אל
בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן
 העברית ותינק לך את הילד  ותאמר לה בת
 פרעה לכי ותלך העלמה ותקרא את אם הילד
  ותאמר לה בת פרעה היליכי את הילד הזה
 והינקהו לי ואני אתן את שכרך ותקח האשה
 הילד ותניקהו  ויגדל הילד ותבאהו לבת פרעה
 ויהי לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן
 המים משיתהו  ויהי בימים ההם ויגדל משה
ויצא אל אחיו וירא בסבלתם וירא איש מצרי
מכה איש עברי מאחיו  ויפן כה וכה וירא כי
אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול  ויצא
 ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים
ויאמר לרשע למה תכה רעך  ויאמר מי שמך
לאיש שר ושפט עלינו הלהרגני אתה אמר
 כאשר הרגת את המצרי ויירא משה ויאמר
אכן נודע הדבר  וישמע פרעה את הדבר
 הזה ויבקש להרג את משה ויברח משה מפני
 פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר  ולכהן
מדין שבע בנות ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את
הרהטים להשקות צאן אביהן  ויבאו הרעים
ויגרשום ויקם משה ויושען וישק את צאנם 
ותבאנה אל רעואל אביהן ויאמר מדוע מהרתן
 בא היום  ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרעים
 וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן  ויאמר אל
בנתיו ואיו למה זה עזבתן את האיש קראן לו
ויאכל לחם  ויואל משה לשבת את האיש ויתן את
 צפרה בתו למשה  ותלד בן ויקרא את שמו גרשם
 כי אמר גר הייתי בארץ נכריה
  ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו
 בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל
 האלהים מן העבדה  וישמע אלהים את נאקתם
 
64
ויזכר אלהים את בריתו את אברהם את יצחק
 ואת יעקב  וירא אלהים את בני ישראל וידע
אלהים                        ומשה היה רעה את צאן
 יתרו חתנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר
המדבר ויבא אל הר האלהים חרבה  וירא
מלאך יהוה אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא
והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל  ויאמר
 משה אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה
מדוע לא יבער הסנה  וירא יהוה כי סר לראות
ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה
משה ויאמר הנני  ויאמר אל תקרב הלם של
 נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד
 עליו אדמת קדש הוא  ויאמר אנכי אלהי אביך
 אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ויסתר
משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים  ויאמר
 יהוה ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים
ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את
 מכאביו  וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן
 הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ
זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני והחתי
והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי  ועתה הנה
 צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את
 הלחץ אשר מצרים לחצים אתם  ועתה לכה
 ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל
 ממצרים  ויאמר משה אל האלהים מי אנכי כי
 אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל
 ממצרים  ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי
 אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים
תעבדון את האלהים על ההר הזה  ויאמר משה
 אל האלהים הנה אנכי בא אל בני ישראל
ואמרתי להם אלהי אבותיכם שלחני אליכם
ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם  ויאמר
אלהים אל משה אהיה אשר אהיה ויאמר כה
תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם  ויאמר
 עוד אלהים אל משה כה תאמר אל בני ישראל
 יהוה אלהי אבתיכם אלהי אברהם אלהי יצחק
ואלהי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעלם וזה
זכרי לדר דר  לך ואספת את זקני ישראל
 ואמרת אלהם יהוה אלהי אבתיכם נראה אלי
אלהי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי
אתכם ואת העשוי לכם במצרים  ואמר אעלה
 אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי 
65
והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי אל ארץ זבת
חלב ודבש  ושמעו לקלך ובאת אתה וזקני
 ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו יהוה
אלהי העבריים נקרה עלינו ועתה נלכה נא דרך
 שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו  ואני
 ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך ולא
 ביד חזקה  ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים
בכל נפלאתי אשר אעשה בקרבו ואחרי כן
ישלח אתכם  ונתתי את חן העם הזה בעיני
 מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם  ושאלה
אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי
 זהב ושמלת ושמתם על בניכם ועל בנתיכם
 ונצלתם את מצרים ויען משה ויאמר והן לא
 יאמינו לי ולא ישמעו בקלי כי יאמרו לא
נראה אליך יהוה  ויאמר אליו יהוה מזה בידך
 ויאמר מטה  ויאמר השליכהו ארצה וישלכהו
ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו  ויאמר יהוה
אל משה שלח ידך ואחז בזנבו וישלח ידו
 ויחזק בו ויהי למטה בכפו  למען יאמינו כי
 נראה אליך יהוה אלהי אבתם אלהי אברהם
 אלהי יצחק ואלהי יעקב  ויאמר יהוה לו עוד
הבא נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוצאה
 והנה ידו מצרעת כשלג  ויאמר השב ידך אל
 חיקך וישב ידו אל חיקו ויוצאה מחיקו והנה
 שבה כבשרו  והיה אם לא יאמינו לך ולא
 ישמעו לקל האת הראשון והאמינו לקל האת
האחרון  והיה אם לא יאמינו גם לשני האתות
האלה ולא ישמעון לקלך ולקחת ממימי היאר
 ושפכת היבשה והיו המים אשר תקח מן היאר
 והיו לדם ביבשת  ויאמר משה אל יהוה בי
אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם
 משלשם גם מאז דברך אל עבדך כי כבד פה
 וכבד לשון אנכי  ויאמר יהוה אליו מי שם פה
 לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או
עור הלא אנכי יהוה  ועתה לך ואנכי אהיה עם
פיך והוריתיך אשר תדבר  ויאמר בי אדני
שלח נא ביד תשלח  ויחר אף יהוה במשה
ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר
ידבר הוא וגם הנה הוא יצא לקראתך וראך
ושמח בלבו  ודברת אליו ושמת את הדברים
בפיו ואנכי אהיה עם פיך ועם פיהו והוריתי
אתכם את אשר תעשון  ודבר הוא לך אל העם
 
66
והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים
 ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את
 האתת
 וילך משה וישב אל יתר חתנו ויאמר לו אלכה
 נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה
 העודם חיים ויאמר יתרו למשה לך לשלום
 ויאמר יהוה אל משה במדין לך שב מצרים כי
מתו כל האנשים המבקשים את נפשך  ויקח
 משה את אשתו ואת בניו וירכבם על החמר
וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה האלהים
 בידו  ויאמר יהוה אל משה בלכתך לשוב
מצרימה ראה כל המפתים אשר שמתי בידך
ועשיתם לפני פרעה ואני אחזק את לבו ולא
ישלח את העם  ואמרת אל פרעה כה אמר יהוה
 בני בכרי ישראל  ואמר אליך שלח את בני
 ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הרג את בנך
 בכרך  ויהי בדרך במלון ויפגשהו יהוה ויבקש
המיתו  ותקח צפרה צר ותכרת את ערלת בנה
 ותגע לרגליו ותאמר כי חתן דמים אתה לי  וירף
ממנו אז אמרה חתן דמים למולת
   ויאמר יהוה אל אהרן לך לקראת משה
המדברה וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו
  ויגד משה לאהרן את כל דברי יהוה אשר
 שלחו ואת כל האתת אשר צוהו  וילך משה
 ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל  וידבר
אהרן את כל הדברים אשר דבר יהוה אל
משה ויעש האתת לעיני העם  ויאמן העם
וישמעו כי פקד יהוה את בני ישראל וכי ראה
את ענים ויקדו וישתחוו ואחר באו משה ואהרן
 ויאמרו אל פרעה כה אמר יהוה אלהי ישראל
שלח את עמי ויחגו לי במדבר  ויאמר פרעה מי
יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא
 ידעתי את יהוה וגם את ישראל לא אשלח
 ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא
דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו
פן יפגענו בדבר או בחרב  ויאמר אלהם מלך
 מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם
 ממעשיו לכו לסבלתיכם  ויאמר פרעה הן רבים
 עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם  ויצו
 פרעה ביום ההוא את הנגשים בעם ואת שטריו
לאמר  לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים
כתמול שלשם הם ילכו וקששו להם תבן 
67
ואת מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול
שלשם תשימו עליהם לא תגרעו ממנו כי נרפים
הם על כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה
לאלהינו  תכבד העבדה על האנשים ויעשו בה
ואל ישעו בדברי שקר  ויצאו נגשי העם ושטריו
ויאמרו אל העם לאמר כה אמר פרעה אינני
נתן לכם תבן  אתם לכו קחו לכם תבן מאשר
תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר  ויפץ העם
בכל ארץ מצרים לקשש קש לתבן  והנגשים
אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר
 בהיות התבן  ויכו שטרי בני ישראל אשר שמו
 עלהם נגשי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם
ללבן כתמול שלשם גם תמול גם היום  ויבאו
 שטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר למה
 תעשה כה לעבדיך  תבן אין נתן לעבדיך ולבנים
 אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך
  ויאמר נרפים אתם נרפים על כן אתם אמרים
 נלכה נזבחה ליהוה  ועתה לכו עבדו ותבן לא
ינתן לכם ותכן לבנים תתנו  ויראו שטרי בני
ישראל אתם ברע לאמר לא תגרעו מלבניכם
 דבר יום ביומו  ויפגעו את משה ואת אהרן
נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה
 ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט אשר
הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו
לתת חרב בידם להרגנו  וישב משה אל יהוה
 ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה
שלחתני  ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך
הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך ויאמר
 יהוה אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה
כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם
מארצו                            

וארא

וידבר אלהים אל משה
 ויאמר אליו אני יהוה  וארא אל אברהם אל יצחק
 ואל יעקב באל שדי ושמי יהוה לא נודעתי להם
  וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ
כנען את ארץ מגריהם אשר גרו בה  וגם אני
 שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים
 מעבדים אתם ואזכר את בריתי  לכן אמר לבני ישראל
 אני יהוה והוצאתי אתכם מתחת סבלת
 מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם
בזרוע נטויה ובשפטים גדלים  ולקחתי אתכם לי
לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני יהוה
 אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים 
68
 והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי
 לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי
אתה לכם מורשה אני יהוה  וידבר משה כן אל
בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח
ומעבדה קשה
  וידבר יהוה אל משה לאמר  בא דבר אל
 פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל
מארצו  וידבר משה לפני יהוה לאמר הן בני
 ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה
 ואני ערל שפתים
  וידבר יהוה אל משה ואל אהרן ויצום אל בני
ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את
בני ישראל מארץ מצרים                  אלה
ראשי בית אבתם בני ראובן בכר ישראל
חנוך ופלוא חצרן וכרמי אלה משפחת ראובן
 ובני שמעון ימואל וימין ואהד ויכין וצחר
 ושאול בן הכנענית אלה משפחת שמעון  ואלה
 שמות בני לוי לתלדתם גרשון וקהת ומררי
 ושני חיי לוי שבע ושלשים ומאת שנה  בני
גרשון לבני ושמעי למשפחתם  ובני קהת עמרם
ויצהר וחברון ועזיאל ושני חיי קהת שלש
ושלשים ומאת שנה  ובני מררי מחלי ומושי
 אלה משפחת הלוי לתלדתם  ויקח עמרם את
 יוכבד דדתו לו לאשה ותלד לו את אהרן ואת
משה ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה
  ובני יצהר קרח ונפג וזכרי  ובני עזיאל מישאל
ואלצפן וסתרי  ויקח אהרן את אלישבע בת
 עמינדב אחות נחשון לו לאשה ותלד לו את
נדב ואת אביהוא את אלעזר ואת איתמר  ובני
 קרח אסיר ואלקנה ואביאסף אלה משפחת
הקרחי  ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל
 לו לאשה ותלד לו את פינחס אלה ראשי אבות
הלוים למשפחתם  הוא אהרן ומשה אשר אמר
 יהוה להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים
 על צבאתם  הם המדברים אל פרעה מלך מצרים
 להוציא את בני ישראל ממצרים הוא משה
 ואהרן  ויהי ביום דבר יהוה אל משה בארץ
מצרים                                             וידבר
יהוה אל משה לאמר אני יהוה דבר אל פרעה
 מלך מצרים את כל אשר אני דבר אליך 
ויאמר משה לפני יהוה הן אני ערל שפתים
ואיך ישמע אלי פרעה 
69
ויאמר יהוה אל משה ראה נתתיך אלהים
לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך  אתה תדבר
את כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה
ושלח את בני ישראל מארצו  ואני אקשה את לב
 פרעה והרביתי את אתתי ואת מופתי בארץ
 מצרים  ולא ישמע אלכם פרעה ונתתי את ידי
 במצרים והוצאתי את צבאתי את עמי בני
 ישראל מארץ מצרים בשפטים גדלים  וידעו
 מצרים כי אני יהוה בנטתי את ידי על מצרים
והוצאתי את בני ישראל מתוכם  ויעש משה
 ואהרן כאשר צוה יהוה אתם כן עשו  ומשה בן
 שמנים שנה ואהרן בן שלש ושמנים שנה
בדברם אל פרעה 
 ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר  כי ידבר
 אלכם פרעה לאמר תנו לכם מופת ואמרת אל
 אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין
 ויבא משה ואהרן אל פרעה ויעשו כן כאשר צוה
יהוה וישלך אהרן את מטהו לפני פרעה ולפני
 עבדיו ויהי לתנין  ויקרא גם פרעה לחכמים
 ולמכשפים ויעשו גם הם חרטמי מצרים בלהטיהם
 כן  וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינם ויבלע מטה
אהרן את מטתם  ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם
 כאשר דבר יהוה                           ויאמר יהוה אל
 משה כבד לב פרעה מאן לשלח העם  לך אל
 פרעה בבקר הנה יצא המימה ונצבת לקראתו
על שפת היאר והמטה אשר נהפך לנחש תקח
בידך  ואמרת אליו יהוה אלהי העברים שלחני
אליך לאמר שלח את עמי ויעבדני במדבר
והנה לא שמעת עד כה  כה אמר יהוה בזאת
 תדע כי אני יהוה הנה אנכי מכה במטה אשר
 בידי על המים אשר ביאר ונהפכו לדם  והדגה
 אשר ביאר תמות ובאש היאר ונלאו מצרים
 לשתות מים מן היאר                            ויאמר
 יהוה אל משה אמר אל אהרן קח מטך ונטה
 ידך על מימי מצרים על נהרתם על יאריהם
 ועל אגמיהם ועל כל מקוה מימיהם ויהיו דם
והיה דם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים
 ויעשו כן משה ואהרן כאשר צוה יהוה וירם
במטה ויך את המים אשר ביאר לעיני פרעה
 ולעיני עבדיו ויהפכו כל המים אשר
 ביאר לדם  והדגה אשר ביאר מתה ויבאש
 היאר ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאר
70
 ויהי הדם בכל ארץ מצרים  ויעשו כן חרטמי
 מצרים בלטיהם ויחזק לב פרעה ולא שמע
 אלהם כאשר דבר יהוה  ויפן פרעה ויבא אל
 ביתו ולא שת לבו גם לזאת  ויחפרו כל מצרים
סביבת היאר מים לשתות כי לא יכלו לשתת
ממימי היאר  וימלא שבעת ימים אחרי הכות
 יהוה את היאר
 

בא

ויאמר יהוה אל משה בא אל פרעה ואמרת
 אליו כה אמר יהוה שלח את עמי ויעבדני  ואם
 מאן אתה לשלח הנה אנכי נגף את כל גבולך
 בצפרדעים  ושרץ היאר צפרדעים ועלו ובאו
בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך ובבית עבדיך
ובעמך ובתנוריך ובמשארותיך  ובכה ובעמך
 ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים  ויאמר יהוה אל  
משה אמר אל אהרן נטה את ידך במטך על
 הנהרת על היארים ועל האגמים והעל את
הצפרדעים על ארץ מצרים  ויט אהרן את ידו
על מימי מצרים ותעל הצפרדע ותכס את ארץ
 מצרים  ויעשו כן החרטמים בלטיהם ויעלו את
 הצפרדעים על ארץ מצרים  ויקרא פרעה
למשה ולאהרן ויאמר העתירו אל יהוה ויסר
הצפרדעים ממני ומעמי ואשלחה את העם
ויזבחו ליהוה  ויאמר משה לפרעה התפאר עלי
 למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך להכרית
הצפרדעים ממך ומבתיך רק ביאר תשארנה
  ויאמר למחר ויאמר כדברך למען תדע כי אין
כיהוה אלהינו  וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך
 ומעבדיך ומעמך רק ביאר תשארנה  ויצא משה
 ואהרן מעם פרעה ויצעק משה אל יהוה על
דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה  ויעש יהוה
כדבר משה וימתו הצפרדעים מן הבתים מן
החצרת ומן השדת  ויצברו אתם חמרם חמרם
 ותבאש הארץ  וירא פרעה כי היתה הרוחה
 והכבד את לבו ולא שמע אלהם כאשר דבר
יהוה                      ויאמר יהוה אל משה אמר אל
אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ והיה
 לכנם בכל ארץ מצרים  ויעשו כן ויט אהרן את
 ידו במטהו ויך את עפר הארץ ותהי הכנם באדם
 ובבהמה כל עפר הארץ היה כנים בכל ארץ
 מצרים  ויעשו כן החרטמים בלטיהם להוציא
 את הכנים ולא יכלו ותהי הכנם באדם ובבהמה
  ויאמרו החרטמם אל פרעה אצבע אלהים הוא
 
71
ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר
 יהוה                ויאמר יהוה אל משה השכם
בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה
 ואמרת אליו כה אמר יהוה שלח עמי ויעבדני 
כי אם אינך משלח את עמי הנני משליח בך
 ובעבדיך ובעמך ובבתיך את הערב ומלאו בתי
מצרים את הערב וגם האדמה אשר הם עליה
  והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי
 עמד עליה לבלתי היות שם ערב למען תדע כי
 אני יהוה בקרב הארץ  ושמתי פדת בין עמי
 ובין עמך למחר יהיה האת הזה  ויעש יהוה כן
 ויבא ערב כבד ביתה פרעה ובית עבדיו ובכל
ארץ מצרים תשחת הארץ מפני הערב  ויקרא
פרעה אל משה ולאהרן ויאמר לכו זבחו
לאלהיכם בארץ  ויאמר משה לא נכון לעשות
כן כי תועבת מצרים נזבח ליהוה אלהינו הן
נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלנו
 דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו ליהוה
אלהינו כאשר יאמר אלינו  ויאמר פרעה אנכי
 אשלח אתכם וזבחתם ליהוה אלהיכם במדבר
 רק הרחק לא תרחיקו ללכת העתירו בעדי
 ויאמר משה הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי
 אל יהוה וסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו
מחר רק אל יסף פרעה התל לבלתי שלח את
 העם לזבח ליהוה  ויצא משה מעם פרעה ויעתר
 אל יהוה  ויעש יהוה כדבר משה ויסר הערב
 מפרעה מעבדיו ומעמו לא נשאר אחד  ויכבד
פרעה את לבו גם בפעם הזאת ולא שלח את
העם
ויאמר יהוה אל משה בא אל פרעה ודברת
 אליו כה אמר יהוה אלהי העברים שלח את
עמי ויעבדני  כי אם מאן אתה לשלח ועודך
מחזיק בם  הנה יד יהוה הויה במקנך אשר
בשדה בסוסים בחמרים בגמלים בבקר ובצאן
דבר כבד מאד  והפלה יהוה בין מקנה ישראל
ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל
דבר  וישם יהוה מועד לאמר מחר יעשה יהוה
 הדבר הזה בארץ  ויעש יהוה את הדבר הזה
ממחרת וימת כל מקנה מצרים וממקנה בני
 ישראל לא מת אחד  וישלח פרעה והנה לא
 מת ממקנה ישראל עד אחד ויכבד לב פרעה
 ולא שלח את העם
 
72
  ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא
 חפניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימה לעיני
פרעה  והיה לאבק על כל ארץ מצרים והיה על
 האדם ועל הבהמה לשחין פרח אבעבעת בכל
ארץ מצרים  ויקחו את פיח הכבשן ויעמדו לפני
פרעה ויזרק אתו משה השמימה ויהי שחין
 אבעבעת פרח באדם ובבהמה  ולא יכלו
 החרטמים לעמד לפני משה מפני השחין כי היה
 השחין בחרטמם ובכל מצרים  ויחזק יהוה את
 לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר יהוה אל
משה                          ויאמר יהוה אל משה השכם
בבקר והתיצב לפני פרעה ואמרת אליו כה אמר
יהוה אלהי העברים שלח את עמי ויעבדני  כי
בפעם הזאת אני שלח את כל מגפתי אל לבך
 ובעבדיך ובעמך בעבור תדע כי אין כמני בכל
 הארץ  כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת
 עמך בדבר ותכחד מן הארץ  ואולם בעבור זאת
העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר
 שמי בכל הארץ  עודך מסתולל בעמי לבלתי
שלחם  הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד
 אשר לא היה כמהו במצרים למן היום הוסדה
 ועד עתה  ועתה שלח העז את מקנך ואת כל
אשר לך בשדה כל האדם והבהמה אשר ימצא
בשדה ולא יאסף הביתה וירד עלהם הברד
 ומתו  הירא את דבר יהוה מעבדי פרעה הניס
את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים  ואשר לא
 שם לבו אל דבר יהוה ויעזב את עבדיו ואת
 מקנהו בשדה
  ויאמר יהוה אל משה נטה את ידך על השמים ויהי
ברד בכל ארץ מצרים על האדם ועל הבהמה ועל
 כל עשב השדה בארץ מצרים  ויט משה את מטהו
 על השמים ויהוה נתן קלת וברד ותהלך אש
ארצה וימטר יהוה ברד על ארץ מצרים  ויהי ברד
ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאד אשר לא
היה כמהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי  ויך
הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה
מאדם ועד בהמה ואת כל עשב השדה הכה הברד
 ואת כל עץ השדה שבר  רק בארץ גשן אשר שם
 בני ישראל לא היה ברד  וישלח פרעה ויקרא
 למשה ולאהרן ויאמר אלהם חטאתי הפעם יהוה
 הצדיק ואני ועמי הרשעים  העתירו אל יהוה
 ורב מהית קלת אלהים וברד ואשלחה אתכם
 
73
ולא תספון לעמד  ויאמר אליו משה כצאתי את
 העיר אפרש את כפי אל יהוה הקלות יחדלון
והברד לא יהיה עוד למען תדע כי ליהוה הארץ
 ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני יהוה
 אלהים  והפשתה והשערה נכתה כי השערה
אביב והפשתה גבעל  והחטה והכסמת לא נכו כי
 אפילת הנה  ויצא משה מעם פרעה את העיר
 ויפרש כפיו אל יהוה ויחדלו הקלות והברד
ומטר לא נתך ארצה  וירא פרעה כי חדל המטר
 והברד והקלת ויסף לחטא ויכבד לבו הוא
 ועבדיו  ויחזק לב פרעה ולא  שלח  את  בני
ישראל כאשר דבר יהוה ביד משה
ויאמר יהוה אל משה בא אל פרעה כי אני
 הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי
 אתתי אלה בקרבו  ולמען תספר באזני בנך ובן
 בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי
 אשר שמתי בם וידעתם כי אני יהוה  ויבא משה
 ואהרן אל פרעה ויאמרו אליו כה אמר יהוה
אלהי העברים עד מתי מאנת לענת מפני שלח
 עמי ויעבדני  כי אם מאן אתה לשלח את עמי
 הנני מביא מחר ארבה בגבלך  וכסה את עין
הארץ ולא יוכל לראת את הארץ ואכל את יתר
 הפלטה הנשארת לכם מן הברד ואכל את כל
העץ הצמח לכם מן השדה  ומלאו בתיך ובתי כל
 עבדיך ובתי כל מצרים אשר לא ראו אבתיך
 ואבות אבתיך מיום היותם על האדמה עד היום
 הזה ויפן ויצא מעם פרעה  ויאמרו עבדי פרעה
 אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את
האנשים ויעבדו את יהוה אלהיהם הטרם תדע
 כי אבדה מצרים  ויושב את משה ואת אהרן אל
 פרעה ויאמר אלהם לכו עבדו את יהוה אלהיכם
 מי ומי ההלכים  ויאמר משה בנערינו ובזקנינו
נלך בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו נלך כי
חג יהוה לנו  ויאמר אלהם יהי כן יהוה עמכם
כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה
נגד פניכם  לא כן לכו נא הגברים ועבדו את
יהוה כי אתה אתם מבקשים ויגרש אתם מאת
 פני פרעה                               ויאמר יהוה אל
 משה נטה ידך על ארץ מצרים בארבה ויעל על
ארץ מצרים ויאכל את כל עשב הארץ את כל
אשר השאיר הברד  ויט משה את מטהו על ארץ
 מצרים ויהוה נהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא 
 
74
וכל הלילה הבקר היה ורוח הקדים נשא את
 הארבה  ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וינח
בכל גבול מצרים כבד מאד לפניו לא היה כן
ארבה כמהו ואחריו לא יהיה כן  ויכס את עין
כל הארץ ותחשך הארץ ויאכל את כל עשב
 הארץ ואת כל פרי העץ אשר הותיר הברד ולא
 נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ
מצרים  וימהר פרעה לקרא למשה ולאהרן
 ויאמר חטאתי ליהוה אלהיכם ולכם  ועתה שא
 נא חטאתי אך הפעם והעתירו ליהוה אלהיכם
ויסר מעלי רק את המות הזה  ויצא מעם פרעה
ויעתר אל יהוה  ויהפך יהוה רוח ים חזק מאד
 וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף לא נשאר
 ארבה אחד בכל גבול מצרים  ויחזק יהוה את
 לב פרעה ולא שלח את בני ישראל
  ויאמר יהוה אל משה נטה ידך על השמים ויהי
חשך על ארץ מצרים וימש חשך  ויט משה את
ידו על השמים ויהי חשך אפלה בכל ארץ
 מצרים שלשת ימים  לא ראו איש את אחיו ולא
קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל בני ישראל
היה אור במושבתם  ויקרא פרעה אל משה
 ויאמר לכו עבדו את יהוה רק צאנכם ובקרכם
 יצג גם טפכם ילך עמכם  ויאמר משה גם אתה
 תתן בידנו זבחים ועלות ועשינו ליהוה אלהינו
 וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה כי ממנו
נקח לעבד את יהוה אלהינו ואנחנו לא נדע מה
 נעבד את יהוה עד באנו שמה  ויחזק יהוה את
לב פרעה ולא אבה לשלחם  ויאמר לו פרעה לך
 מעלי השמר לך אל תסף ראות פני כי ביום
ראתך פני תמות  ויאמר משה כן דברת לא אסף
 עוד ראות פניך
 ויאמר יהוה אל משה עוד נגע אחד אביא על
 פרעה ועל מצרים אחרי כן ישלח אתכם מזה
כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה  דבר נא
 באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה
 מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב  ויתן יהוה את
 חן העם בעיני מצרים גם האיש משה גדול
מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני
העם                           ויאמר משה כה אמר יהוה
 כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים  ומת כל
בכור בארץ מצרים מבכור פרעה הישב על
כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחים 
 
75
וכל בכור בהמה  והיתה צעקה גדלה בכל ארץ
 מצרים אשר כמהו לא נהיתה וכמהו לא תסף
 ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשנו למאיש
ועד בהמה למען תדעון אשר יפלה יהוה בין
מצרים ובין ישראל  וירדו כל עבדיך אלה אלי
והשתחוו לי לאמר צא אתה וכל העם אשר
 ברגליך ואחרי כן אצא ויצא מעם פרעה בחרי
 אף                  ויאמר יהוה אל משה לא ישמע
 אליכם פרעה למען רבות מופתי בארץ מצרים
 ומשה ואהרן עשו את כל המפתים האלה לפני
פרעה ויחזק יהוה את לב פרעה ולא שלח את
בני ישראל מארצו                         ויאמר יהוה
אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר  החדש
הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי
 השנה  דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר
לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה
לבית  ואם ימעט הבית מהית משה ולקח הוא
 ושכנו הקרב אל ביתו במכסת נפשת איש לפי
אכלו תכסו על השה  שה תמים זכר בן שנה
יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו  והיה
לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה
 ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים
 ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזת ועל
המשקוף על הבתים אשר יאכלו אתו בהם 
ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על
 מררים יאכלהו  אל תאכלו ממנו נא ובשל
 מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו
 ועל קרבו  ולא תותירו ממנו עד בקר והנתר
 ממנו עד בקר באש תשרפו  וככה תאכלו אתו
 מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם
 בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא ליהוה
 ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל
בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל
אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה  והיה הדם
לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את
הדם ופסחתי עלכם ולא יהיה בכם נגף למשחית
בהכתי בארץ מצרים  והיה היום הזה לכם
 לזכרון וחגתם אתו חג ליהוה לדרתיכם חקת
 עולם תחגהו  שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום
 הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל אכל חמץ
ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן
 עד יום השבעי  וביום הראשון מקרא קדש
 
76
וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל
 מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל
 נפש הוא לבדו יעשה לכם  ושמרתם את
המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את
 צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את היום
הזה לדרתיכם חקת עולם  בראשן בארבעה
עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום
האחד ועשרים לחדש בערב  שבעת ימים שאר
לא ימצא בבתיכם כי כל אכל מחמצת
ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר
ובאזרח הארץ  כל מחמצת לא תאכלו בכל
מושבתיכם תאכלו מצות
  ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אלהם משכו
 וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח
 ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף
 והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם
אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו
עד בקר  ועבר יהוה לנגף את מצרים וראה את
 הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח יהוה
על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם
לנגף  ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך
 עד עולם  והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן
יהוה לכם כאשר דבר ושמרתם את העבדה
הזאת  והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה
 העבדה הזאת לכם  ואמרתם זבח פסח הוא
 ליהוה אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים
בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם
וישתחוו  וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה
יהוה את משה ואהרן כן עשו                 ויהי
 בחצי הלילה ויהוה הכה כל בכור בארץ
מצרים מבכר פרעה הישב על כסאו עד בכור
 השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה  ויקם
 פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי
צעקה גדלה במצרים כי אין בית אשר אין שם
 מת  ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו
צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו
 עבדו את יהוה כדברכם  גם צאנכם גם בקרכם
 קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אתי
 ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן
 הארץ כי אמרו כלנו מתים  וישא העם את
בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם
על שכמם  ובני ישראל עשו כדבר משה
 
77
וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת
 ויהוה נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום
 וינצלו את מצרים
  ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות
אלף רגלי הגברים לבד מטף  וגם ערב רב עלה
אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד  ויאפו את
הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא
 חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם
צדה לא עשו להם  ומושב בני ישראל אשר ישבו
 במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה  ויהי
מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם
 היום הזה יצאו כל צבאות יהוה מארץ מצרים
  ליל שמרים הוא ליהוה להוציאם מארץ מצרים
 הוא הלילה הזה ליהוה שמרים לכל בני ישראל
 לדרתם
  ויאמר יהוה אל משה ואהרן זאת חקת הפסח
 כל בן נכר לא יאכל בו  וכל עבד איש מקנת
כסף ומלתה אתו אז יאכל בו  תושב ושכיר לא
יאכל בו  בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית
 מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו  כל עדת
 ישראל יעשו אתו  וכי יגור אתך גר ועשה פסח
 ליהוה המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה
 כאזרח הארץ וכל ערל לא יאכל בו  תורה אחת
יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם  ויעשו כל בני
ישראל כאשר צוה יהוה את משה ואת אהרן כן
 עשו                                           ויהי בעצם היום
הזה הוציא יהוה את בני ישראל מארץ מצרים
 על צבאתם
וידבר יהוה אל משה לאמר  קדש לי כל בכור
 פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי
 הוא  ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה
 אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק
 יד הוציא יהוה אתכם מזה ולא יאכל חמץ
  היום אתם יצאים בחדש האביב  והיה כי
 יביאך יהוה אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי
 והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך
ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את העבדה הזאת
בחדש הזה  שבעת ימים תאכל מצת וביום
השביעי חג ליהוה  מצות יאכל את שבעת
הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר
בכל גבלך  והגדת לבנך ביום ההוא לאמר
 בעבור זה עשה יהוה לי בצאתי ממצרים
 
78
 והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען
תהיה תורת יהוה בפיך כי ביד חזקה הוצאך
 יהוה ממצרים  ושמרת את החקה הזאת למועדה
 מימים ימימה
והיה כי יבאך יהוה אל ארץ הכנעני כאשר
 נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך  והעברת כל פטר
 רחם ליהוה וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך
 הזכרים ליהוה  וכל פטר חמר תפדה בשה ואם
 לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה
 והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת
ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים
 מבית עבדים  ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו
ויהרג יהוה כל בכור בארץ מצרים מבכר אדם
 ועד בכור בהמה על כן אני זבח ליהוה כל פטר
רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה  והיה לאות
על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד
הוציאנו יהוה ממצרים                         

בשלח

ויהי בשלח
פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ
פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן ינחם
העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה  ויסב אלהים
 את העם דרך המדבר ים סוף וחמשים עלו בני
 ישראל מארץ מצרים  ויקח משה את עצמות
יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל
לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעליתם את
עצמתי מזה אתכם  ויסעו מסכת ויחנו באתם
 בקצה המדבר  ויהוה הלך לפניהם יומם בעמוד
ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר
 להם ללכת יומם ולילה  לא ימיש עמוד הענן
יומם ועמוד האש לילה לפני העם
וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל בני
ישראל וישבו ויחנו לפני פי החירת בין מגדל
ובין הים לפני בעל צפן נכחו תחנו על הים
 ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ סגר
 עליהם המדבר  וחזקתי את לב פרעה ורדף
אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו
מצרים כי אני יהוה ויעשו כן  ויגד למלך מצרים
כי ברח העם ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם
 ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל
 מעבדנו  ויאסר את רכבו ואת עמו לקח עמו  ויקח
שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלשם על
 כלו  ויחזק יהוה את לב פרעה מלך מצרים וירדף
 אחרי בני ישראל ובני ישראל יצאים ביד רמה
 
79
 וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חנים על
 הים כל סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו על פי
החירת לפני בעל צפן  ופרעה הקריב וישאו
 בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע
 אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל
 יהוה  ויאמרו אל משה המבלי אין קברים
במצרים לקחתנו למות במדבר מה זאת עשית
 לנו להוציאנו ממצרים  הלא זה הדבר אשר
דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו
ונעבדה את מצרים כי טוב לנו עבד את
מצרים ממתנו במדבר  ויאמר משה אל העם
אל תיראו התיצבו וראו את ישועת יהוה אשר
יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים
 היום לא תסיפו לראתם עוד עד עולם  יהוה
ילחם לכם ואתם תחרישון
ויאמר יהוה אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני
ישראל ויסעו  ואתה הרם את מטך ונטה את ידך
 על הים ובקעהו ויבאו בני ישראל בתוך הים
 ביבשה  ואני הנני מחזק את לב מצרים ויבאו
אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל חילו ברכבו
 ובפרשיו  וידעו מצרים כי אני יהוה בהכבדי
בפרעה ברכבו ובפרשיו  ויסע מלאך האלהים
 ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע
עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם  ויבא בין
מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך
 ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה כל הלילה 
ויט משה את ידו על הים ויולך יהוה את הים
ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה
ויבקעו המים  ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה
 והמים להם חמה מימינם ומשמאלם  וירדפו
מצרים ויבאו אחריהם כל סוס פרעה רכבו
ופרשיו אל תוך הים  ויהי באשמרת הבקר וישקף
 יהוה אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם את
 מחנה מצרים  ויסר את אפן מרכבתיו וינהגהו
בכבדת ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי
יהוה נלחם להם במצרים
ויאמר יהוה אל משה נטה את ידך על הים
וישבו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו
 ויט משה את ידו על הים וישב הים לפנות
 בקר לאיתנו ומצרים נסים לקראתו וינער
יהוה את מצרים בתוך הים  וישבו המים ויכסו
 את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה
 
80
הבאים אחריהם בים לא נשאר בהם עד אחד  ובני ישראל הלכו
ביבשה בתוך הים והמים להם חמה מימינם ומשמאלם  ויושע
 יהוה ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים
 מת על שפת הים  וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה יהוה
 במצרים וייראו העם את יהוה ויאמינו ביהוה ובמשה עבדו
 אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליהוה ויאמרו
 לאמר                      אשירה ליהוה כי גאה גאה                      סוס
ורכבו רמה בים                                           עזי וזמרת יה ויהי לי
לישועה                             זה אלי ואנוהו                        אלהי
אבי וארממנהו                                         יהוה איש מלחמה יהוה
שמו                     מרכבת פרעה וחילו ירה בים               ומבחר
שלשיו טבעו בים סוף                      תהמת יכסימו ירדו במצולת כמו
אבן                               ימינך יהוה נאדרי בכח                   ימינך
יהוה תרעץ אויב                                             וברב גאונך תהרס
קמיך                           תשלח חרנך יאכלמו כקש                 וברוח
אפיך נערמו מים                                                נצבו כמו נד
נזלים                                קפאו תהמת בלב ים                 אמר
אויב ארדף אשיג                                      אחלק שלל תמלאמו
נפשי                           אריק חרבי תורישמו ידי            נשפת
ברוחך כסמו ים                                              צללו כעופרת במים
אדירים                          מי כמכה באלם יהוה                       מי
כמכה נאדר בקדש                                       נורא תהלת עשה
פלא                         נטית ימינך תבלעמו ארץ                  נחית
בחסדך עם זו גאלת                                        נהלת בעזך אל נוה
קדשך                                   שמעו עמים ירגזון                    חיל
אחז ישבי פלשת                                                 אז נבהלו אלופי
אדום                             אילי מואב יאחזמו רעד                 נמגו
כל ישבי כנען                                                 תפל עליהם אימתה
ופחד                              בגדל זרועך ידמו כאבן                  עד
יעבר עמך יהוה                                               עד יעבר עם זו
קנית                           תבאמו ותטעמו בהר נחלתך            מכון
לשבתך פעלת יהוה                                         מקדש אדני כוננו
ידיך                              יהוה ימלך לעלם ועד                          כי
בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים             וישב יהוה עלהם את מי
הים                       ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך                 הים
 
שורה ריקה                שורה ריקה                      שורה  ריקה
 
ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאן כל הנשים
אחריה בתפים ובמחלת  ותען להם מרים שירו ליהוה כי גאה גאה סוס
 ורכבו רמה בים                      ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו
אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים  ויבאו מרתה
ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה
 
 
81
 וילנו העם על משה לאמר מה נשתה  ויצעק אל
 יהוה ויורהו יהוה עץ וישלך אל המים וימתקו
המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו  ויאמר
אם שמוע תשמע לקול יהוה אלהיך והישר
 בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו
 כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך
 כי אני יהוה רפאך                                 ויבאו
אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים
 תמרים ויחנו שם על המים ויסעו מאילם ויבאו
 כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין
 אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני
לצאתם מארץ מצרים  וילינו וילונו כל עדת בני
ישראל על משה ועל אהרן במדבר  ויאמרו
אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד יהוה
בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר
 באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל
המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה
 ברעב                         ויאמר יהוה אל משה
הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם
ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך
בתורתי אם לא  והיה ביום הששי והכינו את
 אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום
 יום  ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל
 ערב וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ
מצרים  ובקר וראיתם את כבוד יהוה בשמעו
את תלנתיכם על יהוה ונחנו מה כי תלונו
עלינו  ויאמר משה בתת יהוה לכם בערב בשר
 לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע יהוה את
 תלנתיכם אשר אתם מלינם עליו ונחנו מה לא
עלינו תלנתיכם כי על יהוה  ויאמר משה אל
 אהרן אמר אל כל עדת בני ישראל קרבו
לפני יהוה כי שמע את תלנתיכם  ויהי כדבר
 אהרן אל כל עדת בני ישראל ויפנו אל המדבר
 והנה כבוד יהוה נראה בענן
  וידבר יהוה אל משה לאמר  שמעתי את תלונת
 בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים
תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני
יהוה אלהיכם  ויהי בערב ותעל השלו ותכס את
 המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה
 ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק
מחספס דק ככפר על הארץ  ויראו בני ישראל
 ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא
 
82
 ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם
לאכלה  זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש
 לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש
לאשר באהלו תקחו  ויעשו כן בני ישראל וילקטו
המרבה והממעיט  וימדו בעמר ולא העדיף המרבה
 והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו  ויאמר
משה אלהם איש אל יותר ממנו עד בקר  ולא
שמעו אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בקר וירם
תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה  וילקטו אתו
 בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס  ויהי
ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד
ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה  ויאמר אלהם
הוא אשר דבר יהוה שבתון שבת קדש ליהוה
מחר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו
 ואת כל העדף הניחו לכם למשמרת עד הבקר
 ויניחו אתו עד הבקר כאשר צוה משה ולא
 הבאיש ורמה לא היתה בו  ויאמר משה אכלהו
 היום כי שבת היום ליהוה היום לא תמצאהו
 בשדה  ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא
 יהיה בו  ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט
 ולא מצאו                                        ויאמר יהוה אל
 משה עד אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי  ראו כי
יהוה נתן לכם השבת על כן הוא נתן לכם ביום
 הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש
ממקמו ביום השביעי  וישבתו העם ביום השבעי
 ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן
 וטעמו כצפיחת בדבש  ויאמר משה זה הדבר אשר
צוה יהוה מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם
למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם
במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים  ויאמר משה
 אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר
מן והנח אתו לפני יהוה למשמרת לדרתיכם
 כאשר צוה יהוה אל משה ויניחהו אהרן לפני
העדת למשמרת  ובני ישראל אכלו את המן
ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת את המן
אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען  והעמר עשרית
האיפה הוא
ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין למסעיהם
 על פי יהוה ויחנו ברפידים ואין מים לשתת העם 
וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה
 ויאמר להם משה מה תריבון עמדי מה תנסון את
יהוה  ויצמא שם העם למים וילן העם על משה
 
83
ויאמר למה זה העליתנו ממצרים להמית אתי
ואת בני ואת מקני בצמא  ויצעק משה אל יהוה
לאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלני
 ויאמר יהוה אל משה עבר לפני העם וקח אתך
מזקני ישראל ומטך אשר הכית בו את היאר קח
 בידך והלכת  הנני עמד לפניך שם על הצור בחרב
והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם ויעש כן
משה לעיני זקני ישראל  ויקרא שם המקום מסה
ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסתם את יהוה
לאמר היש יהוה בקרבנו אם אין
ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם  ויאמר
 משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם
בעמלק מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה
האלהים בידי  ויעש יהושע כאשר אמר לו משה
 להלחם בעמלק ומשה אהרן וחור עלו ראש
הגבעה  והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל
וכאשר יניח ידו וגבר עמלק  וידי משה כבדים
ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה ואהרן
 וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו
 אמונה עד בא השמש  ויחלש יהושע את עמלק
ואת עמו לפי חרב
ויאמר יהוה אל משה כתב זאת זכרון בספר
ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר
עמלק מתחת השמים  ויבן משה מזבח ויקרא
 שמו יהוה נסי  ויאמר כי יד על כס יה מלחמה
 ליהוה בעמלק מדר דר

יתרו

וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר
 עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא
 יהוה את ישראל ממצרים  ויקח יתרו חתן משה
את צפרה אשת משה אחר שלוחיה  ואת שני
בניה אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי
 בארץ נכריה  ושם האחד אליעזר כי אלהי אבי
בעזרי ויצלני מחרב פרעה  ויבא יתרו חתן משה
 ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חנה
שם הר האלהים  ויאמר אל משה אני חתנך יתרו
 בא אליך ואשתך ושני בניה עמה  ויצא משה
 לקראת חתנו וישתחו וישק לו וישאלו איש
לרעהו לשלום ויבאו האהלה  ויספר משה לחתנו
את כל אשר עשה יהוה לפרעה ולמצרים על
אודת ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך
 ויצלם יהוה  ויחד יתרו על כל הטובה אשר
עשה יהוה לישראל אשר הצילו מיד מצרים
 
84
 ויאמר יתרו ברוך יהוה אשר הציל אתכם מיד
 מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת
 יד מצרים  עתה ידעתי כי גדול יהוה מכל
האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם  ויקח יתרו
חתן משה עלה וזבחים לאלהים ויבא אהרן וכל
זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני
 האלהים  ויהי ממחרת וישב משה לשפט את
 העם ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב
  וירא חתן משה את כל אשר הוא עשה לעם
 ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עשה לעם
מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן
בקר עד ערב  ויאמר משה לחתנו כי יבא אלי
העם לדרש אלהים  כי יהיה להם דבר בא אלי
ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי
האלהים ואת תורתיו  ויאמר חתן משה אליו לא
 טוב הדבר אשר אתה עשה  נבל תבל גם אתה
גם העם הזה אשר עמך כי כבד ממך הדבר לא
תוכל עשהו לבדך  עתה שמע בקלי איעצך ויהי
אלהים עמך היה אתה לעם מול האלהים
והבאת אתה את הדברים אל האלהים 
והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת
 והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה
אשר יעשון  ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל
יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע ושמת
 עלהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים
ושרי עשרת  ושפטו את העם בכל עת והיה כל
 הדבר הגדל יביאו אליך וכל הדבר הקטן
ישפטו הם והקל מעליך ונשאו אתך  אם את
הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמד וגם
 כל העם הזה על מקמו יבא בשלום  וישמע
משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר  ויבחר
משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אתם ראשים
 על העם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים
 ושרי עשרת  ושפטו את העם בכל עת את
הדבר הקשה יביאון אל משה וכל הדבר הקטן
ישפוטו הם  וישלח משה את חתנו וילך לו אל
ארצו
בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים
 ביום הזה באו מדבר סיני  ויסעו מרפידים ויבאו
 מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד
ההר  ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו
 יהוה מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב
 
85
ותגיד לבני ישראל  אתם ראיתם אשר עשיתי
למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא
 אתכם אלי  ועתה אם שמוע תשמעו בקלי
ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל
 העמים כי לי כל הארץ  ואתם תהיו לי ממלכת
כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר
 אל בני ישראל  ויבא משה ויקרא לזקני העם
וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר
 צוהו יהוה  ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל
אשר דבר יהוה נעשה וישב משה את דברי
 העם אל יהוה  ויאמר יהוה אל משה הנה אנכי
בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי
עמך וגם בך יאמינו לעולם ויגד משה את
דברי העם אל יהוה  ויאמר יהוה אל משה לך
אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלתם
  והיו נכנים ליום השלישי כי ביום השלשי ירד
יהוה לעיני כל העם על הר סיני  והגבלת את
 העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגע
בקצהו כל הנגע בהר מות יומת  לא תגע בו יד
 כי סקול יסקל או ירה יירה אם בהמה אם
איש לא יחיה במשך היבל המה יעלו בהר 
וירד משה מן ההר אל העם ויקדש את העם
 ויכבסו שמלתם  ויאמר אל העם היו נכנים
לשלשת ימים אל תגשו אל אשה  ויהי ביום
השלישי בהית הבקר ויהי קלת וברקים וענן
 כבד על ההר וקל שפר חזק מאד ויחרד כל
העם אשר במחנה  ויוצא משה את העם
 לקראת האלהים מן המחנה ויתיצבו בתחתית
 ההר  והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו
 יהוה באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל
 ההר מאד  ויהי קול השפר הולך וחזק מאד
משה ידבר והאלהים יעננו בקול  וירד יהוה
 על הר סיני אל ראש ההר ויקרא יהוה למשה
 אל ראש ההר ויעל משה  ויאמר יהוה אל משה
רד העד בעם פן יהרסו אל יהוה לראות ונפל
ממנו רב  וגם הכהנים הנגשים אל יהוה
יתקדשו פן יפרץ בהם יהוה  ויאמר משה אל
 יהוה לא יוכל העם לעלת אל הר סיני כי
 אתה העדתה בנו לאמר הגבל את ההר
וקדשתו  ויאמר אליו יהוה לך רד ועלית אתה
 ואהרן עמך והכהנים והעם אל יהרסו לעלת
 אל יהוה פן יפרץ בם  וירד משה אל העם
 
86
 ויאמר אלהם                  וידבר אלהים את כל
 הדברים האלה לאמר                   אנכי יהוה
 אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית
 עבדים לא יהיה לך אלהים אחרים על פני  לא
 תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל
ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ
  לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי יהוה
אלהיך אל קנא פקד עון אבת על בנים על
שלשים ועל רבעים לשנאי  ועשה חסד לאלפים
 לאהבי ולשמרי מצותי                      לא תשא את
שם יהוה אלהיך לשוא כי לא ינקה יהוה את
 אשר ישא את שמו לשוא
 זכור את יום השבת לקדשו  ששת ימים תעבד
ועשית כל מלאכתך  ויום השביעי שבת ליהוה
 אלהיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך
 עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך  כי
ששת ימים עשה יהוה את השמים ואת
הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום
 השביעי על כן ברך יהוה את יום השבת
ויקדשהו                          כבד את אביך ואת אמך
למען יארכון ימיך על האדמה אשר יהוה אלהיך
נתן לך               לא תרצח                       לא
תנאף          לא תגנב                               לא
תענה ברעך עד שקר                                 לא
 תחמד בית רעך                                       לא
 תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו
 וכל אשר לרעך
  וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידם ואת קול
 השפר ואת ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו
מרחק  ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה
 ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות  ויאמר משה אל
העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא
האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי
 תחטאו  ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל הערפל
 אשר שם האלהים                         ויאמר יהוה אל
משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן
 השמים דברתי עמכם  לא תעשון אתי אלהי כסף
ואלהי זהב לא תעשו לכם  מזבח אדמה תעשה
לי וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך את צאנך
ואת בקרך בכל המקום אשר אזכיר את שמי
אבוא אליך וברכתיך  ואם מזבח אבנים תעשה
לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה
 
87
ותחללה  ולא תעלה במעלת על מזבחי אשר לא
 תגלה ערותך עליו

משפטים

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם  כי תקנה
 עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי
חנם  אם בגפו יבא בגפו יצא אם בעל אשה הוא
 ויצאה אשתו עמו  אם אדניו יתן לו אשה וילדה
לו בנים או בנות האשה וילדיה תהיה לאדניה
 והוא יצא בגפו  ואם אמר יאמר העבד אהבתי
 את אדני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי 
והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת או
אל המזוזה ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו
לעלם                                              וכי
ימכר איש את בתו לאמה לא תצא כצאת
העבדים  אם רעה בעיני אדניה אשר לא יעדה
והפדה לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה
  ואם לבנו ייעדנה כמשפט הבנות יעשה לה  אם
אחרת יקח לו שארה כסותה וענתה לא יגרע
 ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין
כסף                              מכה איש ומת מות
יומת  ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו ושמתי
 לך מקום אשר ינוס שמה                      וכי
 יזד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי
 תקחנו למות                            ומכה אביו
 ואמו מות יומת                    וגנב איש ומכרו
 ונמצא בידו מות יומת                      ומקלל
אביו ואמו מות יומת                       וכי יריבן
אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרף
 ולא ימות ונפל למשכב  אם יקום והתהלך בחוץ
 על משענתו ונקה המכה רק שבתו יתן ורפא
 ירפא                                 וכי יכה איש את
 עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת ידו נקם
ינקם  אך אם יום או יומים יעמד לא יקם כי
כספו הוא                              וכי ינצו אנשים
 ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון
ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן
 בפללים  ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש
  עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת
רגל  כויה תחת כויה פצע תחת פצע חבורה
תחת חבורה                          וכי יכה איש את
 עין עבדו או את עין אמתו ושחתה לחפשי
 ישלחנו תחת עינו   ואם שן עבדו או שן אמתו
 יפיל לחפשי ישלחנו תחת שנו
 
88
  וכי יגח שור את איש או את אשה ומת סקול
יסקל השור ולא יאכל את בשרו ובעל השור
נקי  ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד
בבעליו ולא ישמרנו והמית איש או אשה השור
 יסקל וגם בעליו יומת  אם כפר יושת עליו ונתן
פדין נפשו ככל אשר יושת עליו  או בן יגח או
 בת יגח כמשפט הזה יעשה לו  אם עבד יגח
 השור או אמה כסף שלשים שקלים יתן לאדניו
 והשור יסקל                    וכי יפתח איש בור
 או כי יכרה איש בר ולא יכסנו ונפל שמה שור
או חמור  בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו
והמת יהיה לו                            וכי יגף
שור איש את שור רעהו ומת ומכרו את השור
 החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון  או נודע
כי שור נגח הוא מתמול שלשם ולא ישמרנו
 בעליו שלם ישלם שור תחת השור והמת יהיה
לו                                כי יגנב איש שור או שה
 וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור
וארבע צאן תחת השה אם במחתרת ימצא הגנב
והכה ומת אין לו דמים  אם זרחה השמש עליו
 דמים לו שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו
  אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור
עד שה חיים שנים ישלם                        כי
יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה בעירו
 ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו
ישלם                       כי תצא אש ומצאה קצים
ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם
המבער את הבערה                               כי
יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגנב
מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים  אם לא
 ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלהים אם
 לא שלח ידו במלאכת רעהו  על כל דבר פשע
 על שור על חמור על שה על שלמה על כל
 אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלהים יבא
 דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים
 לרעהו                                                   כי
 יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל
 בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה אין ראה
 שבעת יהוה תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו
במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם  ואם גנב
 יגנב מעמו ישלם לבעליו  אם טרף יטרף יבאהו
עד הטרפה לא ישלם
 
89
  וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו
אין עמו שלם ישלם  אם בעליו עמו לא ישלם אם
 שכיר הוא בא בשכרו                                וכי
יפתה איש בתולה אשר לא ארשה ושכב
עמה מהר ימהרנה לו לאשה  אם מאן
ימאן אביה לתתה לו כסף ישקל כמהר
הבתולת                                מכשפה לא תחיה  
כל שכב עם בהמה מות יומת                         זבח
 לאלהים יחרם בלתי ליהוה לבדו  וגר לא תונה
 ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים  כל
אלמנה ויתום לא תענון  אם ענה תענה אתו כי
אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו  וחרה
אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות
 ובניכם יתמים 
 אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה
 לו כנשה לא תשימון עליו נשך  אם חבל תחבל
שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו
  כי הוא כסותה לבדה הוא שמלתו לערו במה
 ישכב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון
אני                                  אלהים לא תקלל ונשיא
 בעמך לא תאר  מלאתך ודמעך לא תאחר בכור
בניך תתן לי  כן תעשה לשרך לצאנך שבעת
ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תתנו לי  ואנשי
קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו
לכלב תשלכון אתו                             לא תשא
שמע שוא אל תשת ידך עם רשע להית עד
חמס   לא תהיה אחרי רבים לרעת ולא תענה על
 רב לנטת אחרי רבים להטת  ודל לא תהדר
בריבו                                   כי תפגע שור איבך או
חמרו תעה השב תשיבנו לו                              כי
 תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב
לו עזב תעזב עמו                                לא תטה משפט
 אבינך בריבו  מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל
 תהרג כי לא אצדיק רשע  ושחד לא תקח כי
השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים  וגר לא
תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם
 בארץ מצרים  ושש שנים תזרע את ארצך ואספת
את תבואתה  והשביעת תשמטנה ונטשתה ואכלו
אביני עמך ויתרם תאכל חית השדה כן תעשה
לכרמך לזיתך  ששת ימים תעשה מעשיך וביום
השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן
אמתך והגר  ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו
 
90
ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על
פיך  שלש רגלים תחג לי בשנה  את חג המצות
 תשמר שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך
למועד חדש האביב כי בו יצאת ממצרים ולא
 יראו פני ריקם  וחג הקציר בכורי מעשיך אשר
 תזרע בשדה וחג האסף בצאת השנה באספך את
מעשיך מן השדה  שלש פעמים בשנה יראה כל
 זכורך אל פני האדן יהוה  לא תזבח על חמץ דם
 זבחי ולא ילין חלב חגי עד בקר  ראשית בכורי
אדמתך תביא בית יהוה אלהיך לא תבשל גדי
 בחלב אמו  
הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך
 ולהביאך אל המקום אשר הכנתי  השמר מפניו
ושמע בקלו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי
שמי בקרבו  כי אם שמוע תשמע בקלו ועשית כל
אשר אדבר ואיבתי את איביך וצרתי את צרריך
 כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמרי והחתי
והפרזי והכנעני החוי והיבוסי והכחדתיו  לא
תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם ולא תעשה
כמעשיהם כי הרס תהרסם ושבר תשבר מצבתיהם
  ועבדתם את יהוה אלהיכם וברך את לחמך ואת
מימיך והסרתי מחלה מקרבך                        לא
 תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך
אמלא  את אימתי אשלח לפניך והמתי את כל
העם אשר תבא בהם ונתתי את כל איביך אליך
ערף  ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החוי
 את הכנעני ואת החתי מלפניך  לא אגרשנו
מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה ורבה
עליך חית השדה  מעט מעט אגרשנו מפניך עד
אשר תפרה ונחלת את הארץ  ושתי את גבלך
 מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר כי
אתן בידכם את ישבי הארץ וגרשתמו מפניך  לא
 תכרת להם ולאלהיהם ברית  לא ישבו בארצך
 פן יחטיאו אתך לי כי תעבד את אלהיהם כי
יהיה לך למוקש
ואל משה אמר עלה אל יהוה אתה ואהרן נדב
ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם
מרחק  ונגש משה לבדו אל יהוה והם לא יגשו
והעם לא יעלו עמו  ויבא משה ויספר לעם את כל
 דברי יהוה ואת כל המשפטים ויען כל העם קול
 אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר יהוה נעשה
 ויכתב משה את כל דברי יהוה וישכם בבקר
 
91
 ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה לשנים
 עשר שבטי ישראל  וישלח את נערי בני ישראל
 ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים ליהוה פרים  ויקח
משה חצי הדם וישם באגנת וחצי הדם זרק על
המזבח  ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם
ויאמרו כל אשר דבר יהוה נעשה ונשמע  ויקח
 משה את הדם ויזרק על העם ויאמר הנה דם
הברית אשר כרת יהוה עמכם על כל הדברים
האלה  ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים
 מזקני ישראל  ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו
כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר  ואל
אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלהים
 ויאכלו וישתו                              ויאמר יהוה אל
 משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את
 לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי
להורתם  ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה
 אל הר האלהים  ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה
 עד אשר נשוב אליכם והנה אהרן וחור עמכם
 מי בעל דברים יגש אלהם  ויעל משה אל ההר
ויכס הענן את ההר  וישכן כבוד יהוה על הר
סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה
 ביום השביעי מתוך הענן  ומראה כבוד יהוה
כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל  ויבא
משה בתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר
 ארבעים יום וארבעים לילה

תרומה

וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל בני
 ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר
ידבנו לבו תקחו את תרומתי  וזאת התרומה
אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת  ותכלת
וארגמן ותולעת שני ושש ועזים  וערת אילם
 מאדמים וערת תחשים ועצי שטים  שמן למאר
 בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים  אבני
שהם ואבני מלאים לאפד ולחשן  ועשו לי
מקדש ושכנתי בתוכם  ככל אשר אני מראה
אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו
וכן תעשו                                ועשו ארון עצי
 שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו
 ואמה וחצי קמתו  וצפית אתו זהב טהור מבית
 ומחוץ תצפנו ועשית עליו זר זהב סביב  ויצקת לו
 ארבע טבעת זהב ונתתה על ארבע פעמתיו ושתי
טבעת על צלעו האחת ושתי טבעת על צלעו
השנית  ועשית בדי עצי שטים וצפית אתם זהב
 
92
  והבאת את הבדים בטבעת על צלעת הארן
לשאת את הארן בהם  בטבעת הארן יהיו הבדים
 לא יסרו ממנו  ונתת אל הארן את העדת אשר
אתן אליך  ועשית כפרת זהב טהור אמתים וחצי
ארכה ואמה וחצי רחבה  ועשית שנים כרבים
 זהב מקשה תעשה אתם משני קצות הכפרת
ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה
מזה מן הכפרת תעשו את הכרבים על שני
קצותיו  והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה
סככים בכנפיהם על הכפרת ופניהם איש אל
 אחיו אל הכפרת יהיו פני הכרבים  ונתת את
הכפרת על הארן מלמעלה ואל הארן תתן את
העדת אשר אתן אליך  ונועדתי לך שם ודברתי
 אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים אשר על
ארן העדת את כל אשר אצוה אותך אל בני
ישראל
  ועשית שלחן עצי שטים אמתים ארכו ואמה רחבו
 ואמה וחצי קמתו  וצפית אתו זהב טהור ועשית לו
 זר זהב סביב  ועשית לו מסגרת טפח סביב ועשית
 זר זהב למסגרתו סביב  ועשית לו ארבע טבעת זהב
 ונתת את הטבעת על ארבע הפאת אשר לארבע
רגליו  לעמת המסגרת תהיין הטבעת לבתים לבדים
לשאת את השלחן  ועשית את הבדים עצי שטים
 וצפית אתם זהב ונשא בם את השלחן  ועשית
קערתיו וכפתיו וקשותיו ומנקיתיו אשר יסך בהן
זהב טהור תעשה אתם  ונתת על השלחן לחם פנים
 לפני תמיד
  ועשית מנרת זהב טהור מקשה תעשה המנורה
 ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה ממנה יהיו
  וששה קנים יצאים מצדיה שלשה קני מנרה
 מצדה האחד ושלשה קני מנרה מצדה השני
 שלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתר ופרח
ושלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתר
 ופרח כן לששת הקנים היצאים מן המנרה 
ובמנרה ארבעה גבעים משקדים כפתריה
ופרחיה  וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר
תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים
ממנה לששת הקנים היצאים מן המנרה  כפתריהם
 וקנתם ממנה יהיו כלה מקשה אחת זהב טהור
 ועשית את נרתיה שבעה והעלה את נרתיה והאיר
על עבר פניה  ומלקחיה ומחתתיה זהב טהור
 ככר זהב טהור יעשה אתה את כל הכלים האלה
 
93
 וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה
בהר                       ואת המשכן תעשה עשר יריעת
 שש משזר ותכלת וארגמן ותלעת שני כרבים
מעשה חשב תעשה אתם  ארך היריעה האחת
שמנה ועשרים באמה ורחב ארבע באמה
היריעה האחת מדה אחת לכל היריעת  חמש
 היריעת תהיין חברת אשה אל אחתה וחמש
 יריעת חברת אשה אל אחתה  ועשית ללאת
תכלת על שפת היריעה האחת מקצה בחברת
וכן תעשה בשפת היריעה הקיצונה במחברת
השנית  חמשים ללאת תעשה ביריעה האחת
וחמשים ללאת תעשה בקצה היריעה אשר
במחברת השנית מקבילת הללאת אשה אל
אחתה  ועשית חמשים קרסי זהב וחברת את
היריעת אשה אל אחתה בקרסים והיה המשכן
 אחד  ועשית יריעת עזים לאהל על המשכן עשתי
 עשרה יריעת תעשה אתם  ארך היריעה האחת
שלשים באמה ורחב ארבע באמה היריעה
 האחת מדה אחת לעשתי עשרה יריעת  וחברת
את חמש היריעת לבד ואת שש היריעת לבד
 וכפלת את היריעה הששית אל מול פני האהל
 ועשית חמשים ללאת על שפת היריעה האחת
הקיצנה בחברת וחמשים ללאת על שפת
היריעה החברת השנית  ועשית קרסי נחשת
 חמשים והבאת את הקרסים בללאת וחברת את
האהל והיה אחד  וסרח העדף ביריעת האהל
חצי היריעה העדפת תסרח על אחרי המשכן
  והאמה מזה והאמה מזה בעדף בארך יריעת
האהל יהיה סרוח על צדי המשכן מזה ומזה
 לכסתו  ועשית מכסה לאהל ערת אילם מאדמים
 ומכסה ערת תחשים מלמעלה
ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עמדים
 עשר אמות ארך הקרש ואמה וחצי האמה רחב
 הקרש האחד  שתי ידות לקרש האחד משלבת
אשה אל אחתה כן תעשה לכל קרשי המשכן 
ועשית את הקרשים למשכן עשרים קרש לפאת
 נגבה תימנה  וארבעים אדני כסף תעשה תחת
עשרים הקרש שני אדנים תחת הקרש האחד
לשתי ידתיו ושני אדנים תחת הקרש האחד לשתי
 ידתיו  ולצלע המשכן השנית לפאת צפון עשרים
 קרש  וארבעים אדניהם כסף שני אדנים תחת
הקרש האחד ושני אדנים תחת הקרש האחד 
 
94
ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים 
ושני קרשים תעשה למקצעת המשכן
 בירכתים  ויהיו תאמים מלמטה ויחדו יהיו
תמים על ראשו אל הטבעת האחת כן יהיה
 לשניהם לשני המקצעת יהיו  והיו שמנה
קרשים ואדניהם כסף ששה עשר אדנים שני
אדנים תחת הקרש האחד ושני אדנים תחת
 הקרש האחד  ועשית בריחם עצי שטים
 חמשה לקרשי צלע המשכן האחד  וחמשה
בריחם לקרשי צלע המשכן השנית וחמשה
בריחם לקרשי צלע המשכן לירכתים ימה 
והבריח התיכן בתוך הקרשים מברח מן
הקצה אל הקצה  ואת הקרשים תצפה זהב
ואת טבעתיהם תעשה זהב בתים לבריחם
 וצפית את הבריחם זהב  והקמת את המשכן
כמשפטו אשר הראית בהר                     ועשית
פרכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר
מעשה חשב יעשה אתה כרבים  ונתתה אתה
 על ארבעה עמודי שטים מצפים זהב וויהם
זהב על ארבעה אדני כסף  ונתתה את
הפרכת תחת הקרסים והבאת שמה מבית
 לפרכת את ארון העדות והבדילה הפרכת
לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים  ונתת את
הכפרת על ארון העדת בקדש הקדשים
 ושמת את השלחן מחוץ לפרכת ואת המנרה
 נכח השלחן על צלע המשכן תימנה והשלחן
תתן על צלע צפון  ועשית מסך לפתח האהל
 תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה
רקם  ועשית למסך חמשה עמודי שטים וצפית
 אתם זהב וויהם זהב ויצקת להם חמשה אדני
 נחשת                         ועשית את המזבח עצי
 שטים חמש אמות ארך וחמש אמות רחב
רבוע יהיה המזבח ושלש אמות קמתו  ועשית
 קרנתיו על ארבע פנתיו ממנו תהיין קרנתיו
 וצפית אתו נחשת  ועשית סירתיו לדשנו
 ויעיו ומזרקתיו ומזלגתיו ומחתתיו לכל כליו
 תעשה נחשת  ועשית לו מכבר מעשה רשת
נחשת ועשית על הרשת ארבע טבעת נחשת
על ארבע קצותיו  ונתתה אתה תחת כרכב
המזבח מלמטה והיתה הרשת עד חצי
המזבח  ועשית בדים למזבח בדי עצי שטים
 וצפית אתם נחשת  והובא את בדיו בטבעת
 
95
 והיו הבדים על שתי צלעת המזבח בשאת אתו
 נבוב לחת תעשה אתו כאשר הראה אתך בהר
כן יעשו
                                ועשית את חצר המשכן
לפאת נגב תימנה קלעים לחצר שש משזר מאה
 באמה ארך לפאה האחת  ועמדיו עשרים
ואדניהם עשרים נחשת ווי העמדים וחשקיהם
 כסף  וכן לפאת צפון בארך קלעים מאה ארך
 ועמדו ועמודיו עשרים ואדניהם עשרים נחשת ווי
העמדים וחשקיהם כסף  ורחב החצר לפאת ים
קלעים חמשים אמה עמדיהם עשרה ואדניהם
עשרה  ורחב החצר לפאת קדמה מזרחה חמשים
 אמה  וחמש עשרה אמה קלעים לכתף עמדיהם
 שלשה ואדניהם שלשה  ולכתף השנית חמש
עשרה קלעים עמדיהם שלשה ואדניהם שלשה
  ולשער החצר מסך עשרים אמה תכלת וארגמן
ותולעת שני ושש משזר מעשה רקם עמדיהם
ארבעה ואדניהם ארבעה  כל עמודי החצר סביב
מחשקים כסף וויהם כסף ואדניהם נחשת  ארך
החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים וקמה
חמש אמות שש משזר ואדניהם נחשת  לכל כלי
המשכן בכל עבדתו וכל יתדתיו וכל יתדת
החצר נחשת                        

תצוה

ואתה תצוה את
בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית
 למאור להעלת נר תמיד  באהל מועד מחוץ
לפרכת אשר על העדת יערך אתו אהרן ובניו
מערב עד בקר לפני יהוה חקת עולם לדרתם
מאת בני ישראל              ואתה הקרב אליך
 את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל
 לכהנו לי אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר
בני אהרן  ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך
לכבוד ולתפארת  ואתה תדבר אל כל חכמי לב
 אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן
לקדשו לכהנו לי  ואלה הבגדים אשר יעשו חשן
ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט ועשו
בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי  והם
יקחו את הזהב ואת התכלת ואת הארגמן ואת
 תולעת השני ואת השש
ועשו את האפד זהב תכלת וארגמן תולעת שני
 ושש משזר מעשה חשב  שתי כתפת חברת יהיה
לו אל שני קצותיו וחבר  וחשב אפדתו אשר עליו
 כמעשהו ממנו יהיה זהב תכלת וארגמן ותולעת
 שני ושש משזר  ולקחת את שתי אבני שהם
 
96
 ופתחת עליהם שמות בני ישראל  ששה משמתם
 על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על
האבן השנית כתולדתם  מעשה חרש אבן פתוחי
חתם תפתח את שתי האבנים על שמת בני
 ישראל מסבת משבצות זהב תעשה אתם  ושמת
 את שתי האבנים על כתפת האפד אבני זכרן
לבני ישראל ונשא אהרן את שמותם לפני יהוה
על שתי כתפיו לזכרן                           ועשית
 משבצת זהב  ושתי שרשרת זהב טהור מגבלת
תעשה אתם מעשה עבת ונתתה את שרשרת
העבתת על המשבצת                        ועשית
 חשן משפט מעשה חשב כמעשה אפד תעשנו
 זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר
 תעשה אתו  רבוע יהיה כפול זרת ארכו וזרת
רחבו  ומלאת בו מלאת אבן ארבעה טורים אבן
 טור אדם פטדה וברקת הטור האחד  והטור
השני נפך ספיר ויהלם  והטור השלישי לשם שבו
 ואחלמה  והטור הרביעי תרשיש ושהם וישפה
משבצים זהב יהיו במלואתם  והאבנים תהיין על
שמת בני ישראל שתים עשרה על שמתם פתוחי
 חותם איש על שמו תהיין לשני עשר שבט  ועשית
 על החשן שרשת גבלת מעשה עבת זהב טהור 
ועשית על החשן שתי טבעות זהב ונתת את שתי
הטבעות על שני קצות החשן  ונתתה את שתי
עבתת הזהב על שתי הטבעת אל קצות החשן  ואת
 שתי קצות שתי העבתת תתן על שתי המשבצות
ונתתה על כתפות האפד אל מול פניו  ועשית שתי
 טבעות זהב ושמת אתם על שני קצות החשן על
 שפתו אשר אל עבר האפד ביתה  ועשית שתי
טבעות זהב ונתתה אתם על שתי כתפות האפוד
מלמטה ממול פניו לעמת מחברתו ממעל לחשב
האפוד  וירכסו את החשן מטבעתו מטבעתיו אל טבעת
האפד בפתיל תכלת להיות על חשב האפוד ולא
יזח החשן מעל האפוד  ונשא אהרן את שמות בני
ישראל בחשן המשפט על לבו בבאו אל הקדש
לזכרן לפני יהוה תמיד  ונתת אל חשן המשפט את
האורים ואת התמים והיו על לב אהרן בבאו לפני
 יהוה ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו
לפני יהוה תמיד                               ועשית את
 מעיל האפוד כליל תכלת  והיה פי ראשו בתוכו
 שפה יהיה לפיו סביב מעשה ארג כפי תחרא
יהיה לו לא יקרע  ועשית על שוליו רמני תכלת
 
97
 וארגמן ותולעת שני על שוליו סביב ופעמני זהב
 בתוכם סביב  פעמן זהב ורמון פעמן זהב ורמון על
שולי המעיל סביב  והיה על אהרן לשרת ונשמע
קולו בבאו אל הקדש לפני יהוה ובצאתו ולא
ימות                                ועשית ציץ זהב טהור
ופתחת עליו פתוחי חתם קדש ליהוה  ושמת אתו
על פתיל תכלת והיה על המצנפת אל מול פני
המצנפת יהיה  והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את
 עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנת
 קדשיהם והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני
 יהוה  ושבצת הכתנת שש ועשית מצנפת שש ואבנט
 תעשה מעשה רקם  ולבני אהרן תעשה כתנת
ועשית להם אבנטים ומגבעות תעשה להם לכבוד
ולתפארת  והלבשת אתם את אהרן אחיך ואת בניו
אתו ומשחת אתם ומלאת את ידם וקדשת אתם
וכהנו לי  ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה
ממתנים ועד ירכים יהיו  והיו על אהרן ועל בניו
בבאם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח
לשרת בקדש ולא ישאו עון ומתו חקת עולם לו
ולזרעו אחריו                             וזה הדבר אשר
תעשה להם לקדש אתם לכהן לי לקח פר אחד
בן בקר ואילם שנים תמימם  ולחם מצות וחלת
 מצת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן
 סלת חטים תעשה אתם  ונתת אותם על סל אחד
והקרבת אתם בסל ואת הפר ואת שני האילם  ואת
אהרן ואת בניו תקריב אל פתח אהל מועד
 ורחצת אתם במים  ולקחת את הבגדים והלבשת
 את אהרן את הכתנת ואת מעיל האפד ואת האפד
ואת החשן ואפדת לו בחשב האפד  ושמת
המצנפת על ראשו ונתת את נזר הקדש על
המצנפת  ולקחת את שמן המשחה ויצקת על ראשו
 ומשחת אתו  ואת בניו תקריב והלבשתם כתנת
 וחגרת אתם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם
מגבעת והיתה להם כהנה לחקת עולם ומלאת
יד אהרן ויד בניו  והקרבת את הפר לפני אהל
 מועד וסמך אהרן ובניו את ידיהם על ראש הפר
  ושחטת את הפר לפני יהוה פתח אהל מועד
 ולקחת מדם הפר ונתתה על קרנת המזבח
באצבעך ואת כל הדם תשפך אל יסוד המזבח
  ולקחת את כל החלב המכסה את הקרב ואת
היתרת על הכבד ואת שתי הכלית ואת החלב
אשר עליהן והקטרת המזבחה  ואת בשר הפר
 
98
ואת ערו ואת פרשו תשרף באש מחוץ למחנה
 חטאת הוא  ואת האיל האחד תקח וסמכו אהרן
ובניו את ידיהם על ראש האיל  ושחטת את האיל
 ולקחת את דמו וזרקת על המזבח סביב  ואת האיל
 תנתח לנתחיו ורחצת קרבו וכרעיו ונתת על
 נתחיו ועל ראשו  והקטרת את כל האיל המזבחה
 עלה הוא ליהוה ריח ניחוח אשה ליהוה הוא 
ולקחת את האיל השני וסמך אהרן ובניו את
ידיהם על ראש האיל  ושחטת את האיל ולקחת
 מדמו ונתתה על תנוך אזן אהרן ועל תנוך אזן בניו
 הימנית ועל בהן ידם הימנית ועל בהן רגלם
 הימנית וזרקת את הדם על המזבח סביב  ולקחת
 מן הדם אשר על המזבח ומשמן המשחה והזית על
אהרן ועל בגדיו ועל בניו ועל בגדי בניו אתו
וקדש הוא ובגדיו ובניו ובגדי בניו אתו  ולקחת מן
האיל החלב והאליה ואת החלב המכסה את
הקרב ואת יתרת הכבד ואת שתי הכלית ואת
החלב אשר עלהן ואת שוק הימין כי איל מלאים
 הוא  וככר לחם אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק
 אחד מסל המצות אשר לפני יהוה  ושמת הכל על
 כפי אהרן ועל כפי בניו והנפת אתם תנופה לפני
יהוה  ולקחת אתם מידם והקטרת המזבחה על
העלה לריח ניחוח לפני יהוה אשה הוא ליהוה
 ולקחת את החזה מאיל המלאים אשר לאהרן
והנפת אתו תנופה לפני יהוה והיה לך למנה 
וקדשת את חזה התנופה ואת שוק התרומה אשר
 הונף ואשר הורם מאיל המלאים מאשר לאהרן
 ומאשר לבניו  והיה לאהרן ולבניו לחק עולם מאת
בני ישראל כי תרומה הוא ותרומה יהיה מאת בני
ישראל מזבחי שלמיהם תרומתם ליהוה  ובגדי
 הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה
בהם ולמלא בם את ידם  שבעת ימים ילבשם הכהן
תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד לשרת
 בקדש  ואת איל המלאים תקח ובשלת את בשרו
במקם קדש  ואכל אהרן ובניו את בשר האיל ואת
 הלחם אשר בסל פתח אהל מועד  ואכלו אתם אשר
 כפר בהם למלא את ידם לקדש אתם וזר לא יאכל
כי קדש הם  ואם יותר מבשר המלאים ומן הלחם עד
הבקר ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש
 הוא  ועשית לאהרן ולבניו ככה ככל אשר צויתי
אתכה שבעת ימים תמלא ידם  ופר חטאת תעשה
 ליום על הכפרים וחטאת על המזבח בכפרך עליו
 
99
ומשחת אתו לקדשו  שבעת ימים תכפר על
המזבח וקדשת אתו והיה המזבח קדש קדשים
 כל הנגע במזבח יקדש                      וזה אשר
תעשה על המזבח כבשים בני שנה שנים ליום
 תמיד  את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש
השני תעשה בין הערבים  ועשרן סלת בלול בשמן
כתית רבע ההין ונסך רבעית ההין יין לכבש
האחד  ואת הכבש השני תעשה בין הערבים
כמנחת הבקר וכנסכה תעשה לה לריח ניחח
אשה ליהוה  עלת תמיד לדרתיכם פתח אהל מועד
לפני יהוה אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם 
ונעדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבדי  וקדשתי
את אהל מועד ואת המזבח ואת אהרן ואת בניו
אקדש לכהן לי  ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי
 להם לאלהים  וידעו כי אני יהוה אלהיהם אשר
הוצאתי אתם מארץ מצרים לשכני בתוכם אני
 יהוה אלהיהם
ועשית מזבח מקטר קטרת עצי שטים תעשה אתו
 אמה ארכו ואמה רחבו רבוע יהיה ואמתים
קמתו ממנו קרנתיו  וצפית אתו זהב טהור את
 גגו ואת קירתיו סביב ואת קרנתיו ועשית לו זר
זהב סביב  ושתי טבעת זהב תעשה לו מתחת לזרו
 על שתי צלעתיו תעשה על שני צדיו והיה
לבתים לבדים לשאת אתו בהמה  ועשית את
הבדים עצי שטים וצפית אתם זהב  ונתתה אתו
לפני הפרכת אשר על ארן העדת לפני הכפרת
 אשר על העדת אשר אועד לך שמה  והקטיר
עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו
 את הנרת יקטירנה  ובהעלת אהרן את הנרת בין
הערבים יקטירנה קטרת תמיד לפני יהוה
 לדרתיכם  לא תעלו עליו קטרת זרה ועלה
ומנחה ונסך לא תסכו עליו  וכפר אהרן על
 קרנתיו אחת בשנה מדם חטאת הכפרים אחת
בשנה יכפר עליו לדרתיכם קדש קדשים הוא
ליהוה
וידבר יהוה אל משה לאמר 

כי תשא

כי תשא את ראש
 בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו
 ליהוה בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם
 זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל
 בשקל הקדש עשרים גרה השקל מחצית השקל
 תרומה ליהוה  כל העבר על הפקדים מבן עשרים
 שנה ומעלה יתן תרומת יהוה  העשיר לא ירבה
 
100
 והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את
 תרומת יהוה לכפר על נפשתיכם  ולקחת את
 כסף הכפרים מאת בני ישראל ונתת אתו על
עבדת אהל מועד והיה לבני ישראל לזכרון
 לפני יהוה לכפר על נפשתיכם
  וידבר יהוה אל משה לאמר  ועשית כיור נחשת
 וכנו נחשת לרחצה ונתת אתו בין אהל מועד
 ובין המזבח ונתת שמה מים  ורחצו אהרן ובניו
 ממנו את ידיהם ואת רגליהם  בבאם אל אהל
מועד ירחצו מים ולא ימתו או בגשתם אל
המזבח לשרת להקטיר אשה ליהוה  ורחצו
ידיהם ורגליהם ולא ימתו והיתה להם חק עולם
 לו ולזרעו לדרתם
  וידבר יהוה אל משה לאמר  ואתה קח לך
בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם
מחציתו חמשים ומאתים וקנה בשם חמשים
 ומאתים  וקדה חמש מאות בשקל הקדש ושמן
זית הין  ועשית אתו שמן משחת קדש רקח
 מרקחת מעשה רקח שמן משחת קדש יהיה
  ומשחת בו את אהל מועד ואת ארון העדת  ואת
השלחן ואת כל כליו ואת המנרה ואת כליה
ואת מזבח הקטרת  ואת מזבח העלה ואת כל
כליו ואת הכיר ואת כנו  וקדשת אתם והיו קדש
קדשים כל הנגע בהם יקדש  ואת אהרן ואת בניו
 תמשח וקדשת אתם לכהן לי  ואל בני ישראל
תדבר לאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי
לדרתיכם  על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא
תעשו כמהו קדש הוא קדש יהיה לכם  איש אשר
ירקח כמהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת
מעמיו              ויאמר יהוה אל משה קח לך
סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה בד
 בבד יהיה  ועשית אתה קטרת רקח מעשה רוקח
ממלח טהור קדש  ושחקת ממנה הדק ונתתה
 ממנה לפני העדת באהל מועד אשר אועד לך
שמה קדש קדשים תהיה לכם  והקטרת אשר
תעשה במתכנתה לא תעשו לכם קדש תהיה לך
ליהוה  איש אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת
מעמיו                    וידבר יהוה אל משה לאמר 
ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה
 יהודה  ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה
 ובדעת ובכל מלאכה  לחשב מחשבת לעשות
בזהב ובכסף ובנחשת  ובחרשת אבן למלאת
 
101
 ובחרשת עץ לעשות בכל מלאכה  ואני הנה
 נתתי אתו את אהליאב בן אחיסמך למטה דן
 ובלב כל חכם לב נתתי חכמה ועשו את כל
 אשר צויתך  את אהל מועד ואת הארן לעדת
 ואת הכפרת אשר עליו ואת כל כלי האהל  ואת
השלחן ואת כליו ואת המנרה הטהרה ואת כל
כליה ואת מזבח הקטרת  ואת מזבח העלה ואת
 כל כליו ואת הכיור ואת כנו  ואת בגדי השרד
 ואת בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת בגדי בניו
לכהן  ואת שמן המשחה ואת קטרת הסמים
 לקדש ככל אשר צויתך יעשו
ויאמר יהוה אל משה לאמר  ואתה דבר אל
בני ישראל לאמר אך את שבתתי תשמרו כי
 אות הוא ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני
 יהוה מקדשכם  ושמרתם את השבת כי קדש
הוא לכם מחלליה מות יומת כי כל העשה בה
 מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה
 ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת
שבתון קדש ליהוה כל העשה מלאכה ביום
 השבת מות יומת  ושמרו בני ישראל את השבת
לעשות את השבת לדרתם ברית עולם  ביני
ובין בני ישראל אות הוא לעלם כי ששת ימים
 עשה יהוה את השמים ואת הארץ וביום
 השביעי שבת וינפש                 ויתן אל משה
 ככלתו לדבר אתו בהר סיני שני לחת העדת
 לחת אבן כתבים באצבע אלהים וירא העם כי
בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על
אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר
 ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו
 מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו  ויאמר
 אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני
נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי  ויתפרקו
 כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו
 אל אהרן  ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו
עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר
העלוך מארץ מצרים  וירא אהרן ויבן מזבח
 לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליהוה מחר
 וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב
העם לאכל ושתו ויקמו לצחק
  וידבר יהוה אל משה לך רד כי שחת עמך אשר
 העלית מארץ מצרים  סרו מהר מן הדרך אשר
צויתם עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו
 
102
 ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך
מארץ מצרים  ויאמר יהוה אל משה ראיתי
 את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא
  ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם
ואעשה אותך לגוי גדול  ויחל משה את פני
יהוה אלהיו ויאמר למה יהוה יחרה אפך
 בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח
גדול וביד חזקה  למה יאמרו מצרים לאמר
ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלתם
מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם
על הרעה לעמך  זכר לאברהם ליצחק
 ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך
 ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי
 השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן
 לזרעכם ונחלו לעלם  וינחם יהוה על הרעה
 אשר דבר לעשות לעמו
  ויפן וירד משה מן ההר ושני לחת העדת
 בידו לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה
הם כתבים  והלחת מעשה אלהים המה
 והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת
וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל
 משה קול מלחמה במחנה  ויאמר אין קול
ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות
אנכי שמע  ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא
 את העגל ומחלת ויחר אף משה וישלך מידו
את הלחת וישבר אתם תחת ההר  ויקח את
 העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר
 דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל
 ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה
 כי הבאת עליו חטאה גדלה  ויאמר אהרן אל
יחר אף אדני אתה ידעת את העם כי ברע
הוא  ויאמרו לי עשה לנו אלהים אשר ילכו
לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ
 מצרים לא ידענו מה היה לו  ואמר להם למי
 זהב התפרקו ויתנו לי ואשלכהו באש ויצא
העגל הזה  וירא משה את העם כי פרע הוא
כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם  ויעמד משה
בשער המחנה ויאמר מי ליהוה אלי ויאספו
אליו כל בני לוי  ויאמר להם כה אמר יהוה
 אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו
עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו
איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו
 
103
  ויעשו בני לוי כדבר משה ויפל מן העם ביום
 ההוא כשלשת אלפי איש  ויאמר משה מלאו
ידכם היום ליהוה כי איש בבנו ובאחיו ולתת
עליכם היום ברכה  ויהי ממחרת ויאמר משה
 אל העם אתם חטאתם חטאה גדלה ועתה
 אעלה אל יהוה אולי אכפרה בעד חטאתכם
 וישב משה אל יהוה ויאמר אנא חטא העם
הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב  ועתה
 אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך
אשר כתבת  ויאמר יהוה אל משה מי אשר
 חטא לי אמחנו מספרי  ועתה לך נחה את העם
 אל אשר דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך
וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם  ויגף יהוה
 את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה
אהרן                            וידבר יהוה אל משה לך
עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ
 מצרים אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם
 ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה  ושלחתי
 לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני האמרי
 והחתי והפרזי החוי והיבוסי  אל ארץ זבת
 חלב ודבש כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה
ערף אתה פן אכלך בדרך  וישמע העם את
 הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתו איש עדיו
 עליו  ויאמר יהוה אל משה אמר אל בני
ישראל אתם עם קשה ערף רגע אחד אעלה
 בקרבך וכליתיך ועתה הורד עדיך מעליך
ואדעה מה אעשה לך  ויתנצלו בני ישראל את
עדים מהר חורב  ומשה יקח את האהל ונטה
לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו
אהל מועד והיה כל מבקש יהוה יצא אל אהל
מועד אשר מחוץ למחנה  והיה כצאת משה אל
האהל יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו
והביטו אחרי משה עד באו האהלה  והיה כבא
 משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח
האהל ודבר עם משה  וראה כל העם את עמוד
הענן עמד פתח האהל וקם כל העם והשתחוו
איש פתח אהלו  ודבר יהוה אל משה פנים אל
פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל
 המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש
מתוך האהל
  ויאמר משה אל יהוה ראה אתה אמר אלי העל את
 העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי
 
104
 ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן
 בעיני  ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך
הודעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן
 בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה  ויאמר פני
 ילכו והנחתי לך  ויאמר אליו אם אין פניך
הלכים אל תעלנו מזה  ובמה יודע אפוא כי
 מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך
עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על
פני האדמה
ויאמר יהוה אל משה גם את הדבר הזה
 אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני
ואדעך בשם  ויאמר הראני נא את כבדך
 ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי
 בשם יהוה לפניך וחנתי את אשר אחן
 ורחמתי את אשר ארחם  ויאמר לא תוכל
 לראת את פני כי לא יראני האדם וחי
 ויאמר יהוה הנה מקום אתי ונצבת על הצור 
והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור
 ושכתי כפי עליך עד עברי  והסרתי את כפי
 וראית את אחרי ופני לא יראו
ויאמר יהוה אל משה פסל לך שני לחת אבנים
כראשנים וכתבתי על הלחת את הדברים אשר
 היו על הלחת הראשנים אשר שברת  והיה נכון
לבקר ועלית בבקר אל הר סיני ונצבת לי שם
על ראש ההר  ואיש לא יעלה עמך וגם איש אל
ירא בכל ההר גם הצאן והבקר אל ירעו אל
 מול ההר ההוא  ויפסל שני לחת אבנים
כראשנים וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני
 כאשר צוה יהוה אתו ויקח בידו שני לחת
אבנים  וירד יהוה בענן ויתיצב עמו שם ויקרא
 בשם יהוה  ויעבר יהוה על פניו ויקרא יהוה יהוה
 אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת
 נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה
ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים ועל
בני בנים על שלשים ועל רבעים  וימהר משה
 ויקד ארצה וישתחו  ויאמר אם נא מצאתי חן
בעיניך אדני ילך נא אדני בקרבנו כי עם
קשה ערף הוא וסלחת לעוננו ולחטאתנו
ונחלתנו  ויאמר הנה אנכי כרת ברית נגד כל
 עמך אעשה נפלאת אשר לא נבראו בכל הארץ
 ובכל הגוים וראה כל העם אשר אתה בקרבו את
 מעשה יהוה כי נורא הוא אשר אני עשה עמך
 
105
  שמר לך את אשר אנכי מצוך היום הנני גרש
מפניך את האמרי והכנעני והחתי והפרזי והחוי
 והיבוסי  השמר לך פן תכרת ברית ליושב הארץ
אשר אתה בא עליה פן יהיה למוקש בקרבך  כי
את מזבחתם תתצון ואת מצבתם תשברון ואת
אשריו תכרתון  כי לא תשתחוה לאל אחר כי
יהוה קנא שמו אל קנא הוא  פן תכרת ברית
 ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם
וקרא לך ואכלת מזבחו  ולקחת מבנתיו לבניך וזנו
 בנתיו אחרי אלהיהן והזנו את בניך אחרי אלהיהן
  אלהי מסכה לא תעשה לך  את חג המצות תשמר
 שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתך למועד חדש
 האביב כי בחדש האביב יצאת ממצרים  כל פטר
רחם לי וכל מקנך תזכר פטר שור ושה  ופטר
חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו כל
בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם  ששת ימים
תעבד וביום השביעי תשבת בחריש ובקציר תשבת
  וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חטים וחג
האסיף תקופת השנה  שלש פעמים בשנה יראה כל
 זכורך את פני האדן יהוה אלהי ישראל  כי אוריש
 גוים מפניך והרחבתי את גבולך ולא יחמד איש
את ארצך בעלתך לראות את פני יהוה אלהיך
 שלש פעמים בשנה  לא תשחט על חמץ דם זבחי
 ולא ילין לבקר זבח חג הפסח  ראשית בכורי
אדמתך תביא בית יהוה אלהיך לא תבשל גדי
בחלב אמו
  ויאמר יהוה אל משה כתב לך את הדברים האלה
כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת
ישראל  ויהי שם עם יהוה ארבעים יום וארבעים
לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ויכתב על
 הלחת את דברי הברית עשרת הדברים  ויהי
ברדת משה מהר סיני ושני לחת העדת ביד משה
 ברדתו מן ההר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו
 בדברו אתו  וירא אהרן וכל בני ישראל את משה
והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו  ויקרא
אלהם משה וישבו אליו אהרן וכל הנשאים בעדה
וידבר משה אלהם  ואחרי כן נגשו כל בני ישראל
ויצום את כל אשר דבר יהוה אתו בהר סיני  ויכל
 משה מדבר אתם ויתן על פניו מסוה  ובבא משה
 לפני יהוה לדבר אתו יסיר את המסוה עד צאתו
ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה  וראו
 בני ישראל את פני משה כי קרן עור פני משה
 
106
 והשיב משה את המסוה על פניו עד באו לדבר
אתו  

ויקהל

ויקהל משה את כל עדת בני
ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה
 יהוה לעשת אתם  ששת ימים תעשה מלאכה
וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון
 ליהוה כל העשה בו מלאכה יומת  לא תבערו
 אש בכל משבתיכם ביום השבת
  ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמר זה
 הדבר אשר צוה יהוה לאמר  קחו מאתכם
תרומה ליהוה כל נדיב לבו יביאה את תרומת
יהוה זהב וכסף ונחשת  ותכלת וארגמן ותולעת
 שני ושש ועזים  וערת אילם מאדמים וערת
תחשים ועצי שטים  ושמן למאור ובשמים לשמן
 המשחה ולקטרת הסמים  ואבני שהם ואבני
מלאים לאפוד ולחשן  וכל חכם לב בכם יבאו
ויעשו את כל אשר צוה יהוה  את המשכן את
אהלו ואת מכסהו את קרסיו ואת קרשיו את
בריחו את עמדיו ואת אדניו  את הארן ואת בדיו
את הכפרת ואת פרכת המסך  את השלחן ואת
 בדיו ואת כל כליו ואת לחם הפנים  ואת מנרת
המאור ואת כליה ואת נרתיה ואת שמן המאור
 ואת מזבח הקטרת ואת בדיו ואת שמן המשחה
 ואת קטרת הסמים ואת מסך הפתח לפתח
המשכן  את מזבח העלה ואת מכבר הנחשת
 אשר לו את בדיו ואת כל כליו את הכיר ואת
כנו  את קלעי החצר את עמדיו ואת אדניה ואת
 מסך שער החצר  את יתדת המשכן ואת יתדת
 החצר ואת מיתריהם  את בגדי השרד לשרת
 בקדש את בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת בגדי
בניו לכהן  ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה
 ויבאו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה
 רוחו אתו הביאו את תרומת יהוה למלאכת אהל
מועד ולכל עבדתו ולבגדי הקדש  ויבאו האנשים
על הנשים כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת
וכומז כל כלי זהב וכל איש אשר הניף תנופת זהב
ליהוה  וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן
ותולעת שני ושש ועזים וערת אילם מאדמים וערת
תחשים הביאו  כל מרים תרומת כסף ונחשת
 הביאו את תרומת יהוה וכל אשר נמצא אתו
 עצי שטים לכל מלאכת העבדה הביאו  וכל
 אשה חכמת לב בידיה טוו ויביאו מטוה את
 התכלת ואת הארגמן את תולעת השני ואת השש
 
107
  וכל הנשים אשר נשא לבן אתנה בחכמה טוו
את העזים  והנשאם הביאו את אבני השהם
 ואת אבני המלאים לאפוד ולחשן  ואת הבשם ואת
השמן למאור ולשמן המשחה ולקטרת הסמים
  כל איש ואשה אשר נדב לבם אתם להביא לכל
המלאכה אשר צוה יהוה לעשות ביד משה
הביאו בני ישראל נדבה ליהוה
  ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא יהוה
 בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה 
וימלא אתו רוח אלהים בחכמה בתבונה
ובדעת ובכל מלאכה  ולחשב מחשבת לעשת
 בזהב ובכסף ובנחשת  ובחרשת אבן למלאת
 ובחרשת עץ לעשות בכל מלאכת מחשבת
  ולהורת נתן בלבו הוא ואהליאב בן אחיסמך
למטה דן  מלא אתם חכמת לב לעשות כל
 מלאכת חרש וחשב ורקם בתכלת ובארגמן
בתולעת השני ובשש וארג עשי כל מלאכה
וחשבי מחשבת ועשה בצלאל ואהליאב וכל
איש חכם לב אשר נתן יהוה חכמה ותבונה
בהמה לדעת לעשת את כל מלאכת עבדת
הקדש לכל אשר צוה יהוה  ויקרא משה אל
 בצלאל ואל אהליאב ואל כל איש חכם לב
אשר נתן יהוה חכמה בלבו כל אשר נשאו לבו
 לקרבה אל המלאכה לעשת אתה  ויקחו
מלפני משה את כל התרומה אשר הביאו בני
ישראל למלאכת עבדת הקדש לעשת אתה
והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר  ויבאו
 כל החכמים העשים את כל מלאכת הקדש
איש איש ממלאכתו אשר המה עשים  ויאמרו
אל משה לאמר מרבים העם להביא מדי
העבדה למלאכה אשר צוה יהוה לעשת אתה
 ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר איש
ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש
 ויכלא העם מהביא  והמלאכה היתה דים לכל
המלאכה לעשות אתה והותר               ויעשו
 כל חכם לב בעשי המלאכה את המשכן עשר
יריעת שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני
 כרבים מעשה חשב עשה אתם  ארך היריעה
האחת שמנה ועשרים באמה ורחב ארבע
באמה היריעה האחת מדה אחת לכל
 היריעת  ויחבר את חמש היריעת אחת אל
 אחת וחמש יריעת חבר אחת אל אחת 
 
108
ויעש ללאת תכלת על שפת היריעה האחת
מקצה במחברת כן עשה בשפת היריעה
 הקיצונה במחברת השנית  חמשים ללאת עשה
 ביריעה האחת וחמשים ללאת עשה בקצה
 היריעה אשר במחברת השנית מקבילת
הללאת אחת אל אחת  ויעש חמשים קרסי זהב
ויחבר את הירעת אחת אל אחת בקרסים
ויהי המשכן אחד
  ויעש יריעת עזים לאהל על המשכן עשתי עשרה
 יריעת עשה אתם  ארך היריעה האחת שלשים
באמה וארבע אמות רחב היריעה האחת מדה
אחת לעשתי עשרה יריעת  ויחבר את חמש
היריעת לבד ואת שש היריעת לבד  ויעש ללאת
 חמשים על שפת היריעה הקיצנה במחברת
 וחמשים ללאת עשה על שפת היריעה החברת
 השנית  ויעש קרסי נחשת חמשים לחבר את האהל
להית אחד  ויעש מכסה לאהל ערת אילם מאדמים
 ומכסה ערת תחשים מלמעלה                  ויעש
 את הקרשים למשכן עצי שטים עמדים  עשר
 אמת ארך הקרש ואמה וחצי האמה רחב הקרש
האחד  שתי ידת לקרש האחד משלבת אחת אל
אחת כן עשה לכל קרשי המשכן  ויעש את
הקרשים למשכן עשרים קרשים לפאת נגב
תימנה  וארבעים אדני כסף עשה תחת עשרים
 הקרשים שני אדנים תחת הקרש האחד לשתי
ידתיו ושני אדנים תחת הקרש האחד לשתי ידתיו
 ולצלע המשכן השנית לפאת צפון עשה
 עשרים קרשים  וארבעים אדניהם כסף שני
 אדנים תחת הקרש האחד ושני אדנים תחת
 הקרש האחד  ולירכתי המשכן ימה עשה ששה
 קרשים  ושני קרשים עשה למקצעת המשכן
בירכתים  והיו תואמם מלמטה ויחדו יהיו תמים
 אל ראשו אל הטבעת האחת כן עשה לשניהם
לשני המקצעת  והיו שמנה קרשים ואדניהם כסף
ששה עשר אדנים שני אדנים שני אדנים תחת
הקרש האחד  ויעש בריחי עצי שטים חמשה
 לקרשי צלע המשכן האחת  וחמשה בריחם לקרשי
צלע המשכן השנית וחמשה בריחם לקרשי המשכן
 לירכתים ימה  ויעש את הבריח התיכן לברח
בתוך הקרשים מן הקצה אל הקצה  ואת הקרשים
צפה זהב ואת טבעתם עשה זהב בתים לבריחם
 ויצף את הבריחם זהב  ויעש את הפרכת תכלת
 
109
וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה חשב
עשה אתה כרבים  ויעש לה ארבעה עמודי שטים
 ויצפם זהב וויהם זהב ויצק להם ארבעה אדני
כסף  ויעש מסך לפתח האהל תכלת וארגמן
 ותולעת שני ושש משזר מעשה רקם  ואת עמודיו
 חמשה ואת וויהם וצפה ראשיהם וחשקיהם זהב
 ואדניהם חמשה נחשת
ויעש בצלאל את הארן עצי שטים אמתים וחצי
 ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו
 ויצפהו זהב טהור מבית ומחוץ ויעש לו זר זהב
סביב  ויצק לו ארבע טבעת זהב על ארבע
פעמתיו ושתי טבעת על צלעו האחת ושתי טבעות
 על צלעו השנית  ויעש בדי עצי שטים ויצף אתם
זהב  ויבא את הבדים בטבעת על צלעת הארן
לשאת את הארן  ויעש כפרת זהב טהור אמתים
 וחצי ארכה ואמה וחצי רחבה  ויעש שני כרבים
זהב מקשה עשה אתם משני קצות הכפרת  כרוב
אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה מן
 הכפרת עשה את הכרבים משני קצוותו קצותיו  ויהיו
 הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם
על הכפרת ופניהם איש אל אחיו אל הכפרת
היו פני הכרבים
  ויעש את השלחן עצי שטים אמתים ארכו ואמה
 רחבו ואמה וחצי קמתו  ויצף אתו זהב טהור
ויעש לו זר זהב סביב  ויעש לו מסגרת טפח
סביב ויעש זר זהב למסגרתו סביב  ויצק לו
ארבע טבעת זהב ויתן את הטבעת על ארבע
 הפאת אשר לארבע רגליו  לעמת המסגרת היו
 הטבעת בתים לבדים לשאת את השלחן  ויעש
את הבדים עצי שטים ויצף אתם זהב לשאת את
 השלחן  ויעש את הכלים אשר על השלחן את
קערתיו ואת כפתיו ואת מנקיתיו ואת הקשות
 אשר יסך בהן זהב טהור
  ויעש את המנרה זהב טהור מקשה עשה את
המנרה ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה ממנה
היו  וששה קנים יצאים מצדיה שלשה קני מנרה
מצדה האחד ושלשה קני מנרה מצדה השני
  שלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתר ופרח
 ושלשה גבעים משקדים בקנה אחד כפתר ופרח כן
לששת הקנים היצאים מן המנרה  ובמנרה ארבעה
גבעים משקדים כפתריה ופרחיה  וכפתר תחת שני
 הקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים ממנה
 
110
וכפתר תחת שני הקנים ממנה לששת הקנים
 היצאים ממנה  כפתריהם וקנתם ממנה היו כלה
 מקשה אחת זהב טהור  ויעש את נרתיה שבעה
 ומלקחיה ומחתתיה זהב טהור  ככר זהב טהור
 עשה אתה ואת כל כליה
 ויעש את מזבח הקטרת עצי שטים אמה ארכו
ואמה רחבו רבוע ואמתים קמתו ממנו היו
קרנתיו  ויצף אתו זהב טהור את גגו ואת קירתיו
 סביב ואת קרנתיו ויעש לו זר זהב סביב  ושתי
טבעת זהב עשה לו מתחת לזרו על שתי צלעתיו
על שני צדיו לבתים לבדים לשאת אתו בהם
  ויעש את הבדים עצי שטים ויצף אתם זהב  ויעש
את שמן המשחה קדש ואת קטרת הסמים טהור
מעשה רקח                     ויעש את מזבח העלה
עצי שטים חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו
רבוע ושלש אמות קמתו  ויעש קרנתיו על ארבע
 פנתיו ממנו היו קרנתיו ויצף אתו נחשת  ויעש את
כל כלי המזבח את הסירת ואת היעים ואת
המזרקת את המזלגת ואת המחתת כל כליו עשה
נחשת  ויעש למזבח מכבר מעשה רשת נחשת תחת
כרכבו מלמטה עד חציו  ויצק ארבע טבעת בארבע
הקצות למכבר הנחשת בתים לבדים  ויעש את
הבדים עצי שטים ויצף אתם נחשת  ויבא את
הבדים בטבעת על צלעת המזבח לשאת אתו בהם
 נבוב לחת עשה אתו                         ויעש את הכיור
 נחשת ואת כנו נחשת במראת הצבאת אשר צבאו
פתח אהל מועד                            ויעש את החצר
לפאת נגב תימנה קלעי החצר שש משזר מאה
 באמה  עמודיהם עשרים ואדניהם עשרים נחשת ווי
העמדים וחשקיהם כסף  ולפאת צפון מאה באמה
עמודיהם עשרים ואדניהם עשרים נחשת ווי
 העמודים וחשקיהם כסף  ולפאת ים קלעים חמשים
באמה עמודיהם עשרה ואדניהם עשרה ווי
 העמדים וחשוקיהם כסף  ולפאת קדמה מזרחה
 חמשים אמה  קלעים חמש עשרה אמה אל הכתף
עמודיהם שלשה ואדניהם שלשה  ולכתף השנית
מזה ומזה לשער החצר קלעים חמש עשרה אמה
עמדיהם שלשה ואדניהם שלשה  כל קלעי החצר
 סביב שש משזר  והאדנים לעמדים נחשת ווי
העמודים וחשוקיהם כסף וצפוי ראשיהם כסף
והם מחשקים כסף כל עמדי החצר  ומסך שער
 החצר מעשה רקם תכלת וארגמן ותולעת שני
 
 
111
 ושש משזר ועשרים אמה ארך וקומה ברחב
חמש אמות לעמת קלעי החצר  ועמדיהם ארבעה
ואדניהם ארבעה נחשת וויהם כסף וצפוי
ראשיהם וחשקיהם כסף  וכל היתדת למשכן
 ולחצר סביב נחשת                       

פקודי

אלה פקודי
המשכן משכן העדת אשר פקד על פי משה
עבדת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן 
ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את
כל אשר צוה יהוה את משה  ואתו אהליאב בן
 אחיסמך למטה דן חרש וחשב ורקם בתכלת
ובארגמן ובתולעת השני ובשש                 כל
הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקדש ויהי
זהב התנופה תשע ועשרים ככר ושבע מאות
ושלשים שקל בשקל הקדש  וכסף פקודי העדה
 מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים
 שקל בשקל הקדש  בקע לגלגלת מחצית השקל
בשקל הקדש לכל העבר על הפקדים מבן
 עשרים שנה ומעלה לשש מאות אלף ושלשת
אלפים וחמש מאות וחמשים  ויהי מאת ככר הכסף
 לצקת את אדני הקדש ואת אדני הפרכת מאת
 אדנים למאת הככר ככר לאדן  ואת האלף ושבע
המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים וצפה
ראשיהם וחשק אתם  ונחשת התנופה שבעים ככר
 ואלפים וארבע מאות שקל  ויעש בה את אדני
פתח אהל מועד ואת מזבח הנחשת ואת מכבר
הנחשת אשר לו ואת כל כלי המזבח  ואת אדני
החצר סביב ואת אדני שער החצר ואת כל יתדת
המשכן ואת כל יתדת החצר סביב ומן התכלת
 והארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד לשרת
בקדש ויעשו את בגדי הקדש אשר לאהרן כאשר
 צוה יהוה את משה
  ויעש את האפד זהב תכלת וארגמן ותולעת שני
 ושש משזר  וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילם
 לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן ובתוך תולעת
 השני ובתוך השש מעשה חשב  כתפת עשו לו
חברת על שני קצוותו קצותיו חבר  וחשב אפדתו אשר
 עליו ממנו הוא כמעשהו זהב תכלת וארגמן
ותולעת שני ושש משזר כאשר צוה יהוה את
משה                  ויעשו את אבני השהם מסבת
 משבצת זהב מפתחת פתוחי חותם על שמות בני
ישראל  וישם אתם על כתפת האפד אבני זכרון
לבני ישראל כאשר צוה יהוה את משה
 
112
  ויעש את החשן מעשה חשב כמעשה אפד זהב
 תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר  רבוע היה
כפול עשו את החשן זרת ארכו וזרת רחבו כפול
  וימלאו בו ארבעה טורי אבן טור אדם פטדה
וברקת הטור האחד  והטור השני נפך ספיר
ויהלם  והטור השלישי לשם שבו ואחלמה  והטור
 הרביעי תרשיש שהם וישפה מוסבת משבצות זהב
 במלאתם  והאבנים על שמת בני ישראל הנה
 שתים עשרה על שמתם פתוחי חתם איש על
שמו לשנים עשר שבט  ויעשו על החשן שרשרת
 גבלת מעשה עבת זהב טהור  ויעשו שתי משבצת
זהב ושתי טבעת זהב ויתנו את שתי הטבעת על
שני קצות החשן  ויתנו שתי העבתת הזהב על
שתי הטבעת על קצות החשן  ואת שתי קצות
שתי העבתת נתנו על שתי המשבצת ויתנם על
כתפת האפד אל מול פניו  ויעשו שתי טבעת זהב
וישימו על שני קצות החשן על שפתו אשר אל
עבר האפד ביתה  ויעשו שתי טבעת זהב ויתנם
על שתי כתפת האפד מלמטה ממול פניו לעמת
מחברתו ממעל לחשב האפד  וירכסו את החשן
מטבעתיו אל טבעת האפד בפתיל תכלת להית
על חשב האפד ולא יזח החשן מעל האפד
כאשר צוה יהוה את משה 
ויעש את מעיל האפד מעשה ארג כליל תכלת 
ופי המעיל בתוכו כפי תחרא שפה לפיו סביב
לא יקרע  ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת
וארגמן ותולעת שני משזר  ויעשו פעמני זהב
טהור ויתנו את הפעמנים בתוך הרמנים על שולי
המעיל סביב בתוך הרמנים  פעמן ורמן פעמן
 ורמן על שולי המעיל סביב לשרת כאשר צוה
יהוה את משה                        ויעשו את הכתנת
 שש מעשה ארג לאהרן ולבניו  ואת המצנפת שש
 ואת פארי המגבעת שש ואת מכנסי הבד שש
משזר  ואת האבנט שש משזר ותכלת וארגמן
ותולעת שני מעשה רקם כאשר צוה יהוה את
משה                             ויעשו את ציץ נזר
הקדש זהב טהור ויכתבו עליו מכתב פתוחי
חותם קדש ליהוה  ויתנו עליו פתיל תכלת לתת
 על המצנפת מלמעלה כאשר צוה יהוה את
 משה               ותכל כל עבדת משכן אהל
מועד ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה יהוה את
 משה כן עשו
 
113
  ויביאו את המשכן אל משה את האהל ואת כל
כליו קרסיו קרשיו בריחו בריחיו ועמדיו ואדניו  ואת
מכסה עורת האילם המאדמים ואת מכסה ערת
 התחשים ואת פרכת המסך  את ארן העדת ואת
 בדיו ואת הכפרת  את השלחן את כל כליו ואת
לחם הפנים  את המנרה הטהרה את נרתיה נרת
המערכה ואת כל כליה ואת שמן המאור  ואת
מזבח הזהב ואת שמן המשחה ואת קטרת
הסמים ואת מסך פתח האהל  את מזבח הנחשת
 ואת מכבר הנחשת אשר לו את בדיו ואת כל
כליו את הכיר ואת כנו  את קלעי החצר את
 עמדיה ואת אדניה ואת המסך לשער החצר את
 מיתריו ויתדתיה ואת כל כלי עבדת המשכן
 לאהל מועד  את בגדי השרד לשרת בקדש את
בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת בגדי בניו לכהן
 ככל אשר צוה יהוה את משה כן עשו בני
ישראל את כל העבדה  וירא משה את כל
המלאכה והנה עשו אתה כאשר צוה יהוה כן
 עשו ויברך אתם משה
וידבר יהוה אל משה לאמר  ביום החדש
 הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל
 מועד  ושמת שם את ארון העדות וסכת על הארן
את הפרכת  והבאת את השלחן וערכת את ערכו
והבאת את המנרה והעלית את נרתיה  ונתתה
 את מזבח הזהב לקטרת לפני ארון העדת ושמת
 את מסך הפתח למשכן  ונתתה את מזבח העלה
לפני פתח משכן אהל מועד  ונתת את הכיר בין
אהל מועד ובין המזבח ונתת שם מים  ושמת את
החצר סביב ונתת את מסך שער החצר  ולקחת
את שמן המשחה ומשחת את המשכן ואת כל
אשר בו וקדשת אתו ואת כל כליו והיה קדש
 ומשחת את מזבח העלה ואת כל כליו וקדשת
את המזבח והיה המזבח קדש קדשים  ומשחת את
הכיר ואת כנו וקדשת אתו  והקרבת את אהרן
ואת בניו אל פתח אהל מועד ורחצת אתם במים
 והלבשת את אהרן את בגדי הקדש ומשחת אתו
וקדשת אתו וכהן לי  ואת בניו תקריב והלבשת
 אתם כתנת  ומשחת אתם כאשר משחת את אביהם
 וכהנו לי והיתה להית להם משחתם לכהנת עולם
לדרתם  ויעש משה ככל אשר צוה יהוה אתו כן
 עשה                                          ויהי בחדש
הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן
 
114
 ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וישם
את קרשיו ויתן את בריחיו ויקם את עמודיו 
ויפרש את האהל על המשכן וישם את מכסה
האהל עליו מלמעלה כאשר צוה יהוה את
משה               ויקח ויתן את העדת אל הארן
 וישם את הבדים על הארן ויתן את הכפרת על
הארן מלמעלה  ויבא את הארן אל המשכן
וישם את פרכת המסך ויסך על ארון העדות
כאשר צוה יהוה את משה                    ויתן
את השלחן באהל מועד על ירך המשכן צפנה
מחוץ לפרכת  ויערך עליו ערך לחם לפני יהוה
כאשר צוה יהוה את משה                         וישם
את המנרה באהל מועד נכח השלחן על ירך
המשכן נגבה  ויעל הנרת לפני יהוה כאשר צוה
יהוה את משה                                   וישם
 את מזבח הזהב באהל מועד לפני הפרכת
 ויקטר עליו קטרת סמים כאשר צוה יהוה את
משה                                וישם את מסך הפתח
למשכן  ואת מזבח העלה שם פתח משכן אהל
מועד ויעל עליו את העלה ואת המנחה כאשר
צוה יהוה את משה                            וישם את
הכיר בין אהל מועד ובין המזבח ויתן שמה מים
לרחצה  ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו את
ידיהם ואת רגליהם  בבאם אל אהל מועד
ובקרבתם אל המזבח ירחצו כאשר צוה יהוה
את משה                        ויקם את החצר סביב
למשכן ולמזבח ויתן את מסך שער החצר ויכל
 משה את המלאכה
  ויכס הענן את אהל מועד וכבוד יהוה מלא את
המשכן  ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד כי
שכן עליו הענן וכבוד יהוה מלא את המשכן
 ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל
 מסעיהם  ואם לא יעלה הענן ולא יסעו עד יום
העלתו  כי ענן יהוה על המשכן יומם ואש תהיה
 לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם
שורה ריקה
שורה ריקה
שורה ריקה
שורה ריקה

ויקרא

ויקרא אל משה וידבר  יהוה אליו מאהל מועד
לאמר   דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי
 יקריב מכם קרבן ל יהוה מן הבהמה מן הבקר 
 
   115
ומן הצאן תקריבו את קרבנכם   אם עלה קרבנו
מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל
מועד יקריב אתו לרצנו לפני  יהוה   וסמך ידו על
 ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו   ושחט את בן
 הבקר לפני  יהוה והקריבו בני אהרן הכהנים את
הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח
 אהל מועד   והפשיט את העלה ונתח אתה לנתחיה
   ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים
 על האש   וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את
 הראש ואת הפדר על העצים אשר על האש אשר
על המזבח   וקרבו וכרעיו ירחץ במים והקטיר
הכהן את הכל המזבחה עלה אשה ריח ניחוח
ל יהוה                               ואם מן הצאן קרבנו
מן הכשבים או מן העזים לעלה זכר תמים יקריבנו 
 ושחט אתו על ירך המזבח צפנה לפני  יהוה וזרקו
 בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב   ונתח
אתו לנתחיו ואת ראשו ואת פדרו וערך הכהן
אתם על העצים אשר על האש אשר על המזבח
  והקרב והכרעים ירחץ במים והקריב הכהן את
הכל והקטיר המזבחה עלה הוא אשה ריח ניחח
 ל יהוה
 ואם מן העוף עלה קרבנו ל יהוה והקריב מן
התרים או מן בני היונה את קרבנו   והקריבו הכהן
 אל המזבח ומלק את ראשו והקטיר המזבחה
ונמצה דמו על קיר המזבח   והסיר את מראתו
בנצתה והשליך אתה אצל המזבח קדמה אל מקום
הדשן   ושסע אתו בכנפיו לא יבדיל והקטיר אתו
הכהן המזבחה על העצים אשר על האש עלה הוא
אשה ריח ניחח ל יהוה                       ונפש כי
 תקריב קרבן מנחה ליהוה סלת יהיה קרבנו ויצק
עליה שמן ונתן עליה לבנה  והביאה אל בני
 אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קמצו מסלתה
ומשמנה על כל לבנתה והקטיר הכהן את
אזכרתה המזבחה אשה ריח ניחח ליהוה
 והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים
 מאשי יהוה                              וכי תקרב קרבן מנחה
מאפה תנור סלת חלות מצת בלולת בשמן
 ורקיקי מצות משחים בשמן                        ואם
מנחה על המחבת קרבנך סלת בלולה בשמן
 מצה תהיה  פתות אתה פתים ויצקת עליה שמן
מנחה הוא                                           ואם
מנחת מרחשת קרבנך סלת בשמן תעשה 
 
116
והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה ליהוה
 והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח  והרים
 הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה
אשה ריח ניחח ליהוה  והנותרת מן המנחה לאהרן
 ולבניו קדש קדשים מאשי יהוה  כל המנחה אשר
תקריבו ליהוה לא תעשה חמץ כי כל שאר וכל
דבש לא תקטירו ממנו אשה ליהוה  קרבן ראשית
 תקריבו אתם ליהוה ואל המזבח לא יעלו לריח
 ניחח  וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית
 מלח ברית אלהיך מעל מנחתך על כל קרבנך
 תקריב מלח                                          ואם
תקריב מנחת בכורים ליהוה אביב קלוי באש
גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך  ונתת
 עליה שמן ושמת עליה לבנה מנחה הוא  והקטיר
 הכהן את אזכרתה מגרשה ומשמנה על כל
לבנתה אשה ליהוה
ואם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר הוא
מקריב אם זכר אם נקבה תמים יקריבנו לפני
 יהוה  וסמך ידו על ראש קרבנו ושחטו
פתח אהל מועד וזרקו בני אהרן הכהנים את הדם על
המזבח סביב  והקריב מזבח השלמים אשה
 ליהוה את החלב המכסה את הקרב ואת כל
החלב אשר על הקרב  ואת שתי הכלית ואת
החלב אשר עלהן אשר על הכסלים ואת היתרת
 על הכבד על הכליות יסירנה  והקטירו אתו בני
 אהרן המזבחה על העלה אשר על העצים אשר
על האש אשה ריח ניחח ליהוה
 ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים ליהוה זכר או
 נקבה תמים יקריבנו  אם כשב הוא מקריב את
קרבנו והקריב אתו לפני יהוה  וסמך את ידו על
 ראש קרבנו ושחט אתו לפני אהל מועד וזרקו בני
אהרן את דמו על המזבח סביב  והקריב מזבח
השלמים אשה ליהוה חלבו האליה תמימה לעמת
העצה יסירנה ואת החלב המכסה את הקרב ואת
 כל החלב אשר על הקרב  ואת שתי הכלית ואת
החלב אשר עלהן אשר על הכסלים ואת היתרת
 על הכבד על הכלית יסירנה  והקטירו הכהן
 המזבחה לחם אשה ליהוה
 ואם עז קרבנו והקריבו לפני יהוה  וסמך את ידו
 על ראשו ושחט אתו לפני אהל מועד וזרקו בני
 אהרן את דמו על המזבח סביב  והקריב ממנו
קרבנו אשה ליהוה את החלב המכסה את הקרב
 
117
ואת כל החלב אשר על הקרב  ואת שתי הכלית
 ואת החלב אשר עלהן אשר על הכסלים ואת
 היתרת על הכבד על הכלית יסירנה  והקטירם
 הכהן המזבחה לחם אשה לריח ניחח כל חלב
ליהוה  חקת עולם לדרתיכם בכל מושבתיכם כל
חלב וכל דם לא תאכלו
וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל בני
 ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות
 יהוה אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה  אם
הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על
 חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים ליהוה
לחטאת  והביא את הפר אל פתח אהל מועד
לפני יהוה וסמך את ידו על ראש הפר ושחט
את הפר לפני יהוה  ולקח הכהן המשיח מדם
 הפר והביא אתו אל אהל מועד  וטבל הכהן את
אצבעו בדם והזה מן הדם שבע פעמים לפני
יהוה את פני פרכת הקדש  ונתן הכהן מן הדם
 על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני יהוה אשר
 באהל מועד ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד
מזבח העלה אשר פתח אהל מועד  ואת כל חלב
 פר החטאת ירים ממנו את החלב המכסה על
הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב  ואת שתי
 הכלית ואת החלב אשר עליהן אשר על
הכסלים ואת היתרת על הכבד על הכליות
 יסירנה  כאשר יורם משור זבח השלמים
והקטירם הכהן על מזבח העלה  ואת עור הפר
 ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו
 ופרשו  והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה
 אל מקום טהור אל שפך הדשן ושרף אתו על
עצים באש על שפך הדשן ישרף
 ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני
הקהל ועשו אחת מכל מצות יהוה אשר לא
 תעשינה ואשמו  ונודעה החטאת אשר חטאו עליה
 והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת והביאו אתו
 לפני אהל מועד  וסמכו זקני העדה את ידיהם על
 ראש הפר לפני יהוה ושחט את הפר לפני יהוה
 והביא הכהן המשיח מדם הפר אל אהל מועד 
וטבל הכהן אצבעו מן הדם והזה שבע פעמים לפני
יהוה את פני הפרכת  ומן הדם יתן על קרנת
 המזבח אשר לפני יהוה אשר באהל מועד ואת כל
 הדם ישפך אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל
מועד  ואת כל חלבו ירים ממנו והקטיר המזבחה
 
118 
ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה
 לו וכפר עלהם הכהן ונסלח להם  והוציא את
הפר אל מחוץ למחנה ושרף אתו כאשר שרף
 את הפר הראשון חטאת הקהל הוא
 אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות יהוה
 אלהיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם  או הודע
אליו חטאתו אשר חטא בה והביא את קרבנו
שעיר עזים זכר תמים  וסמך ידו על ראש השעיר
 ושחט אתו במקום אשר ישחט את העלה לפני
יהוה חטאת הוא  ולקח הכהן מדם החטאת
באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה ואת דמו
 ישפך אל יסוד מזבח העלה  ואת כל חלבו
 יקטיר המזבחה כחלב זבח השלמים וכפר עליו
 הכהן מחטאתו ונסלח לו
 ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ
בעשתה אחת ממצות יהוה אשר לא תעשינה
 ואשם  או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא
 קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על חטאתו
אשר חטא  וסמך את ידו על ראש החטאת
 ושחט את החטאת במקום העלה  ולקח הכהן
 מדמה באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה ואת
 כל דמה ישפך אל יסוד המזבח  ואת כל חלבה יסיר
כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים
והקטיר הכהן המזבחה לריח ניחח ל יהוה
וכפר עליו הכהן ונסלח לו
  ואם כבש יביא קרבנו לחטאת נקבה תמימה
 יביאנה   וסמך את ידו על ראש החטאת ושחט
אתה לחטאת במקום אשר ישחט את העלה
   ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על
 קרנת מזבח העלה ואת כל דמה ישפך אל יסוד
 המזבח   ואת כל חלבה יסיר כאשר יוסר חלב
 הכשב מזבח השלמים והקטיר הכהן אתם
 המזבחה על אשי  יהוה וכפר עליו הכהן על
 חטאתו אשר חטא ונסלח לו 
ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או
ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו  או נפש אשר
 תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או
 בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא ונעלם
 ממנו והוא טמא ואשם  או כי יגע בטמאת אדם
 לכל טמאתו אשר יטמא בה ונעלם ממנו והוא ידע
 ואשם  או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע
 או להיטיב לכל אשר יבטא האדם בשבעה 
 
             119
ונעלם ממנו והוא ידע ואשם לאחת מאלה  והיה
 כי יאשם לאחת מאלה והתודה אשר חטא עליה
 והביא את אשמו ליהוה על חטאתו אשר חטא
 נקבה מן הצאן כשבה או שעירת עזים לחטאת
 וכפר עליו הכהן מחטאתו  ואם לא תגיע ידו די
 שה והביא את אשמו אשר חטא שתי תרים או
שני בני יונה ליהוה אחד לחטאת ואחד לעלה
 והביא אתם אל הכהן והקריב את אשר לחטאת
ראשונה ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל
 והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם
ימצה אל יסוד המזבח חטאת הוא  ואת השני
יעשה עלה כמשפט וכפר עליו הכהן מחטאתו
 אשר חטא ונסלח לו               ואם לא תשיג
ידו לשתי תרים או לשני בני יונה והביא את
קרבנו אשר חטא עשירת האפה סלת לחטאת
 לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבנה כי
 חטאת היא  והביאה אל הכהן וקמץ הכהן ממנה
 מלוא קמצו את אזכרתה והקטיר המזבחה על
אשי יהוה חטאת הוא  וכפר עליו הכהן על
 חטאתו אשר חטא מאחת מאלה ונסלח לו
והיתה לכהן כמנחה                    וידבר יהוה אל
משה לאמר  נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה
 מקדשי יהוה והביא את אשמו ליהוה איל תמים
מן הצאן בערכך כסף שקלים בשקל הקדש
לאשם  ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת
חמישתו יוסף עליו ונתן אתו לכהן והכהן יכפר
 עליו באיל האשם ונסלח לו                     
 ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות יהוה
 אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו  והביא
 איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן וכפר
 עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע
 ונסלח לו  אשם הוא אשם אשם ליהוה
 וידבר יהוה אל משה לאמר  נפש כי תחטא
ומעלה מעל ביהוה וכחש בעמיתו בפקדון או
בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו  או מצא
אבדה וכחש בה ונשבע על שקר על אחת מכל
אשר יעשה האדם לחטא בהנה  והיה כי יחטא
 ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל או את
העשק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד
 אתו או את האבדה אשר מצא  או מכל אשר
ישבע עליו לשקר ושלם אתו בראשו וחמשתיו
 יסף עליו לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו
 
       120
  ואת אשמו יביא ליהוה איל תמים מן הצאן
 בערכך לאשם אל הכהן  וכפר עליו הכהן לפני
 יהוה ונסלח לו על אחת מכל אשר יעשה
 לאשמה בה

צו

וידבר יהוה אל משה לאמר  צו את אהרן ואת
 בניו לאמר זאת תורת העלה הוא העלה על
מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש
המזבח תוקד בו  ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד
 ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל
האש את העלה על המזבח ושמו אצל המזבח
  ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את
 הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור  והאש
 על המזבח תוקד בו לא תכבה ובער עליה הכהן
 עצים בבקר בבקר וערך עליה העלה והקטיר
עליה חלבי השלמים  אש תמיד תוקד על המזבח
לא תכבה                           וזאת תורת המנחה
 הקרב אתה בני אהרן לפני יהוה אל פני המזבח
  והרים ממנו בקמצו מסלת המנחה ומשמנה ואת
 כל הלבנה אשר על המנחה והקטיר המזבח ריח
 ניחח אזכרתה ליהוה  והנותרת ממנה יאכלו
 אהרן ובניו מצות תאכל במקום קדש בחצר
 אהל מועד יאכלוה  לא תאפה חמץ חלקם נתתי
 אתה מאשי קדש קדשים הוא כחטאת וכאשם 
כל זכר בבני אהרן יאכלנה חק עולם לדרתיכם
 מאשי יהוה כל אשר יגע בהם יקדש
 וידבר יהוה אל משה לאמר  זה קרבן אהרן
 ובניו אשר יקריבו ליהוה ביום המשח אתו
עשירת האפה סלת מנחה תמיד מחציתה בבקר
 ומחציתה בערב  על מחבת בשמן תעשה מרבכת
תביאנה תפיני מנחת פתים תקריב ריח ניחח
 ליהוה  והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אתה
 חק עולם ליהוה כליל תקטר  וכל מנחת כהן
כליל תהיה לא תאכל
  וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל אהרן ואל
בניו לאמר זאת תורת החטאת במקום אשר תשחט
 העלה תשחט החטאת לפני יהוה קדש קדשים
הוא  הכהן המחטא אתה יאכלנה במקום קדש
תאכל בחצר אהל מועד  כל אשר יגע בבשרה
יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה
 תכבס במקום קדש  וכלי חרש אשר תבשל בו
ישבר ואם בכלי נחשת בשלה ומרק ושטף במים
  כל זכר בכהנים יאכל אתה קדש קדשים הוא  
121
וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד
לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף
וזאת תורת האשם קדש קדשים הוא  במקום
 אשר ישחטו את העלה ישחטו את האשם ואת
 דמו יזרק על המזבח סביב  ואת כל חלבו יקריב
 ממנו את האליה ואת החלב המכסה את הקרב 
ואת שתי הכלית ואת החלב אשר עליהן אשר
על הכסלים ואת היתרת על הכבד על הכלית
 יסירנה  והקטיר אתם הכהן המזבחה אשה ליהוה
 אשם הוא  כל זכר בכהנים יאכלנו במקום קדוש
יאכל קדש קדשים הוא  כחטאת כאשם תורה
אחת להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה 
והכהן המקריב את עלת איש עור העלה אשר הקריב
לכהן לו יהיה  וכל מנחה אשר תאפה בתנור
וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב
 אתה לו תהיה  וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה
לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו
וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב ליהוה
 אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה
 חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות
משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן
 על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח
תודת שלמיו  והקריב ממנו אחד מכל קרבן
תרומה ליהוה לכהן הזרק את דם השלמים לו
יהיה  ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו
 יאכל לא יניח ממנו עד בקר  ואם נדר או
נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את זבחו יאכל
וממחרת והנותר ממנו יאכל  והנותר מבשר
 הזבח ביום השלישי באש ישרף  ואם האכל
 יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא
 ירצה המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה
 והנפש האכלת ממנו עונה תשא  והבשר אשר
יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף והבשר
כל טהור יאכל בשר  והנפש אשר תאכל בשר
מזבח השלמים אשר ליהוה וטמאתו עליו
ונכרתה הנפש ההוא מעמיה  ונפש כי תגע בכל
טמא בטמאת אדם או בבהמה טמאה או בכל
שקץ טמא ואכל מבשר זבח השלמים אשר
 ליהוה ונכרתה הנפש ההוא מעמיה וידבר
 יהוה אל משה לאמר  דבר אל בני ישראל
 לאמר כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו
  וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה 
 
122
ואכל לא תאכלהו  כי כל אכל חלב מן הבהמה
אשר יקריב ממנה אשה ליהוה ונכרתה הנפש
 האכלת מעמיה  וכל דם לא תאכלו בכל
מושבתיכם לעוף ולבהמה  כל נפש אשר תאכל
כל דם ונכרתה הנפש ההוא מעמיה
 וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל בני
ישראל לאמר המקריב את זבח שלמיו ליהוה
 יביא את קרבנו ליהוה מזבח שלמיו  ידיו
 תביאינה את אשי יהוה את החלב על החזה
יביאנו את החזה להניף אתו תנופה לפני יהוה
 והקטיר הכהן את החלב המזבחה והיה החזה
 לאהרן ולבניו  ואת שוק הימין תתנו תרומה
לכהן מזבחי שלמיכם  המקריב את דם השלמים
ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין
למנה  כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה
 לקחתי מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם ואתן
אתם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם מאת בני
 ישראל  זאת משחת אהרן ומשחת בניו מאשי
יהוה ביום הקריב אתם לכהן ליהוה  אשר צוה
 יהוה לתת להם ביום משחו אתם מאת בני
 ישראל חקת עולם לדרתם  זאת התורה לעלה
 למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח
השלמים  אשר צוה יהוה את משה בהר סיני
 ביום צותו את בני ישראל להקריב את
 קרבניהם ליהוה במדבר סיני
 וידבר יהוה אל משה לאמר  קח את אהרן ואת
בניו אתו ואת הבגדים ואת שמן המשחה ואת פר
 החטאת ואת שני האילים ואת סל המצות  ואת כל
העדה הקהל אל פתח אהל מועד  ויעש משה
כאשר צוה יהוה אתו ותקהל העדה אל פתח אהל
 מועד  ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה
יהוה לעשות  ויקרב משה את אהרן ואת בניו
וירחץ אתם במים  ויתן עליו את הכתנת ויחגר אתו
באבנט וילבש אתו את המעיל ויתן עליו את
 האפד ויחגר אתו בחשב האפד ויאפד לו בו  וישם
 עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת
התמים  וישם את המצנפת על ראשו וישם על
המצנפת אל מול פניו את ציץ הזהב נזר הקדש
כאשר צוה יהוה את משה  ויקח משה את שמן
המשחה וימשח את המשכן ואת כל אשר בו
 ויקדש אתם  ויז ממנו על המזבח שבע פעמים
וימשח את המזבח ואת כל כליו ואת הכיר
 
123
ואת כנו לקדשם  ויצק משמן המשחה על ראש
אהרן וימשח אתו לקדשו  ויקרב משה את בני
 אהרן וילבשם כתנת ויחגר אתם אבנט ויחבש
 להם מגבעות כאשר צוה יהוה את משה  ויגש את
פר החטאת ויסמך אהרן ובניו את ידיהם על
ראש פר החטאת  וישחט ויקח משה את הדם
 ויתן על קרנות המזבח סביב באצבעו ויחטא את
המזבח ואת הדם יצק אל יסוד המזבח ויקדשהו
 לכפר עליו  ויקח את כל החלב אשר על הקרב
 ואת יתרת הכבד ואת שתי הכלית ואת חלבהן
 ויקטר משה המזבחה  ואת הפר ואת ערו ואת
 בשרו ואת פרשו שרף באש מחוץ למחנה
כאשר צוה יהוה את משה  ויקרב את איל העלה
ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל
  וישחט ויזרק משה את הדם על המזבח סביב
  ואת האיל נתח לנתחיו ויקטר משה את הראש
 ואת הנתחים ואת הפדר  ואת הקרב ואת
הכרעים רחץ במים ויקטר משה את כל האיל
המזבחה עלה הוא לריח ניחח אשה הוא ליהוה
 כאשר צוה יהוה את משה  ויקרב את האיל
השני איל המלאים ויסמכו אהרן ובניו את
ידיהם על ראש האיל  וישחט ויקח משה מדמו
 ויתן על תנוך אזן אהרן הימנית ועל בהן ידו
הימנית ועל בהן רגלו הימנית  ויקרב את בני
אהרן ויתן משה מן הדם על תנוך אזנם הימנית
 ועל בהן ידם הימנית ועל בהן רגלם הימנית ויזרק
 משה את הדם על המזבח סביב  ויקח את החלב
 ואת האליה ואת כל החלב אשר על הקרב ואת
יתרת הכבד ואת שתי הכלית ואת חלבהן ואת
 שוק הימין  ומסל המצות אשר לפני יהוה לקח
 חלת מצה אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד
 וישם על החלבים ועל שוק הימין  ויתן את הכל על
 כפי אהרן ועל כפי בניו וינף אתם תנופה לפני
 יהוה  ויקח משה אתם מעל כפיהם ויקטר המזבחה
 על העלה מלאים הם לריח ניחח אשה הוא ליהוה
  ויקח משה את החזה ויניפהו תנופה לפני יהוה
 מאיל המלאים למשה היה למנה כאשר צוה יהוה
את משה  ויקח משה משמן המשחה ומן הדם
אשר על המזבח ויז על אהרן על בגדיו ועל בניו
 ועל בגדי בניו אתו ויקדש את אהרן את בגדיו
ואת בניו ואת בגדי בניו אתו  ויאמר משה אל
אהרן ואל בניו בשלו את הבשר פתח אהל מועד
 
124
ושם תאכלו אתו ואת הלחם אשר בסל המלאים
כאשר צויתי לאמר אהרן ובניו יאכלהו  והנותר
בבשר ובלחם באש תשרפו  ומפתח אהל מועד לא
תצאו שבעת ימים עד יום מלאת ימי מלאיכם כי
 שבעת ימים ימלא את ידכם  כאשר עשה ביום הזה
צוה יהוה לעשת לכפר עליכם  ופתח אהל מועד
 תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את
משמרת יהוה ולא תמותו כי כן צויתי  ויעש אהרן
 ובניו את כל הדברים אשר צוה יהוה ביד
 משה                                  

שמיני

ויהי ביום השמיני
קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל  ויאמר אל
 אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה
 תמימם והקרב לפני יהוה  ואל בני ישראל תדבר
 לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני
שנה תמימם לעלה  ושור ואיל לשלמים לזבח
לפני יהוה ומנחה בלולה בשמן כי היום יהוה
 נראה אליכם  ויקחו את אשר צוה משה אל
פני אהל מועד ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני יהוה
 ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה תעשו
 וירא אליכם כבוד יהוה  ויאמר משה אל אהרן
קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עלתך
וכפר בעדך ובעד העם ועשה את קרבן העם
 וכפר בעדם כאשר צוה יהוה  ויקרב אהרן אל
 המזבח וישחט את עגל החטאת אשר לו  ויקרבו
 בני אהרן את הדם אליו ויטבל אצבעו בדם ויתן
על קרנות המזבח ואת הדם יצק אל יסוד
 המזבח  ואת החלב ואת הכלית ואת היתרת מן
 הכבד מן החטאת הקטיר המזבחה כאשר צוה
 יהוה את משה  ואת הבשר ואת העור שרף באש
מחוץ למחנה  וישחט את העלה וימצאו בני
אהרן אליו את הדם ויזרקהו על המזבח סביב
 ואת העלה המציאו אליו לנתחיה ואת הראש
ויקטר על המזבח  וירחץ את הקרב ואת הכרעים
 ויקטר על העלה המזבחה  ויקרב את קרבן העם
ויקח את שעיר החטאת אשר לעם וישחטהו
ויחטאהו כראשון  ויקרב את העלה ויעשה
 כמשפט  ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה
ויקטר על המזבח מלבד עלת הבקר  וישחט
את השור ואת האיל זבח השלמים אשר לעם
 וימצאו בני אהרן את הדם אליו ויזרקהו
על המזבח סביב  ואת החלבים מן השור ומן
האיל האליה והמכסה והכלית ויתרת הכבד 
 
125
וישימו את החלבים על החזות ויקטר החלבים
המזבחה  ואת החזות ואת שוק הימין הניף אהרן
תנופה לפני יהוה כאשר צוה משה  וישא אהרן את
 ידו ידיו אל העם ויברכם וירד מעשת החטאת והעלה
 והשלמים  ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו
 ויברכו את העם וירא כבוד יהוה אל כל העם
 ותצא אש מלפני יהוה ותאכל על המזבח את
העלה ואת החלבים וירא כל העם וירנו ויפלו על
פניהם ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו
ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקרבו לפני
 יהוה אש זרה אשר לא צוה אתם  ותצא אש מלפני
 יהוה ותאכל אותם וימתו לפני יהוה  ויאמר משה
אל אהרן הוא אשר דבר יהוה לאמר בקרבי
אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרן  ויקרא
 משה אל מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דד אהרן
ויאמר אלהם קרבו שאו את אחיכם מאת פני
 הקדש אל מחוץ למחנה  ויקרבו וישאם בכתנתם
אל מחוץ למחנה כאשר דבר משה  ויאמר משה
 אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו ראשיכם אל
תפרעו ובגדיכם לא תפרמו ולא תמתו ועל כל
העדה יקצף ואחיכם כל בית ישראל יבכו את
השרפה אשר שרף יהוה  ומפתח אהל מועד לא
 תצאו פן תמתו כי שמן משחת יהוה עליכם ויעשו
כדבר משה
וידבר יהוה אל אהרן לאמר  יין ושכר אל תשת
אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד ולא תמתו
חקת עולם לדרתיכם  ולהבדיל בין הקדש ובין
החל ובין הטמא ובין הטהור  ולהורת את
בני ישראל את כל החקים אשר דבר יהוה אליהם
 ביד משה 
וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר
בניו הנותרים קחו את המנחה הנותרת מאשי
יהוה ואכלוה מצות אצל המזבח כי קדש קדשים
הוא  ואכלתם אתה במקום קדש כי חקך וחק
 בניך הוא מאשי יהוה כי כן צויתי  ואת חזה
 התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור
אתה ובניך ובנתיך אתך כי חקך וחק בניך נתנו
 מזבחי שלמי בני ישראל  שוק התרומה וחזה
 התנופה על אשי החלבים יביאו להניף תנופה
 לפני יהוה והיה לך ולבניך אתך לחק עולם
כאשר צוה יהוה  ואת שעיר החטאת דרש
 דרש משה והנה שרף ויקצף על אלעזר
 
126
ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר  מדוע לא
אכלתם את החטאת במקום הקדש כי קדש
קדשים הוא ואתה נתן לכם לשאת את עון
העדה לכפר עליהם לפני יהוה  הן לא הובא את
דמה אל הקדש פנימה אכול תאכלו אתה בקדש
כאשר צויתי  וידבר אהרן אל משה הן היום
 הקריבו את חטאתם ואת עלתם לפני יהוה
ותקראנה אתי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב
 בעיני יהוה  וישמע משה וייטב בעיניו
וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר אלהם 
דברו אל בני ישראל לאמר זאת החיה אשר
תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ  כל מפרסת
פרסה ושסעת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה
 אתה תאכלו  אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה
וממפריסי הפרסה את הגמל כי מעלה גרה הוא
 ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם  ואת השפן כי
 מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס טמא הוא לכם
 ואת הארנבת כי מעלת גרה הוא ופרסה לא
הפריסה טמאה הוא לכם  ואת החזיר כי מפריס
פרסה הוא ושסע שסע פרסה והוא גרה לא יגר
טמא הוא לכם  מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא
 תגעו טמאים הם לכם  את זה תאכלו מכל אשר
 במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים
 ובנחלים אתם תאכלו  וכל אשר אין לו סנפיר
וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל
נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם  ושקץ יהיו
לכם מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו  כל
 אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים שקץ הוא לכם
  ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם את
 הנשר ואת הפרס ואת העזניה  ואת הדאה ואת
האיה למינה  את כל ערב למינו  ואת בת היענה
 ואת התחמס ואת השחף ואת הנץ למינהו  ואת
הכוס ואת השלך ואת הינשוף  ואת התנשמת ואת
 הקאת ואת הרחם  ואת החסידה האנפה למינה
ואת הדוכיפת ואת העטלף  כל שרץ העוף ההלך
 על ארבע שקץ הוא לכם אך את זה תאכלו מכל
שרץ העוף ההלך על ארבע אשר לא לו כרעים
ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ  את אלה מהם
תאכלו את הארבה למינו ואת הסלעם למינהו
ואת החרגל למינהו ואת החגב למינהו  וכל שרץ
העוף אשר לו ארבע רגלים שקץ הוא לכם  ולאלה
תטמאו כל הנגע בנבלתם יטמא עד הערב 
 
127
 וכל הנשא מנבלתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב
  לכל הבהמה אשר הוא מפרסת פרסה ושסע
איננה שסעת וגרה איננה מעלה טמאים הם לכם
 כל הנגע בהם יטמא  וכל הולך על כפיו בכל
החיה ההלכת על ארבע טמאים הם לכם כל
הנגע בנבלתם יטמא עד הערב  והנשא את
נבלתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב טמאים המה
לכם                    וזה לכם הטמא בשרץ השרץ
על הארץ החלד והעכבר והצב למינהו  והאנקה
והכח והלטאה והחמט והתנשמת  אלה הטמאים
 לכם בכל השרץ כל הנגע בהם במתם יטמא עד
הערב  וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל
כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר יעשה
 מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וטהר
  וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו כל אשר
בתוכו יטמא ואתו תשברו  מכל האכל אשר יאכל
אשר יבוא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה
 בכל כלי יטמא  וכל אשר יפל מנבלתם עליו יטמא
תנור וכירים יתץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם  אך
 מעין ובור מקוה מים יהיה טהור ונגע בנבלתם
 יטמא  וכי יפל מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע
 טהור הוא  וכי יתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו
טמא הוא לכם                      וכי ימות מן הבהמה
 אשר היא לכם לאכלה הנגע בנבלתה יטמא עד
הערב  והאכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד
הערב והנשא את נבלתה יכבס בגדיו וטמא עד
 הערב  וכל השרץ השרץ על הארץ שקץ הוא לא
 יאכל  כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע עד
כל מרבה רגלים לכל השרץ השרץ על הארץ
לא תאכלום כי שקץ הם  אל תשקצו את
נפשתיכם בכל השרץ השרץ ולא תטמאו בהם
ונטמתם בם  כי אני יהוה אלהיכם והתקדשתם
 והייתם קדשים כי קדוש אני ולא תטמאו את
נפשתיכם בכל השרץ הרמש על הארץ  כי אני
יהוה המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם
לאלהים והייתם קדשים כי קדוש אני  זאת תורת
 הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים
ולכל נפש השרצת על הארץ  להבדיל בין
הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת ובין החיה
אשר לא תאכל

תזריע

וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל בני
ישראל לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר
 
128
וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא
  וביום השמיני ימול בשר ערלתו  ושלשים יום ושלשת
 ימים תשב בדמי טהרה בכל קדש לא תגע ואל
המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה  ואם
 נקבה תלד וטמאה שבעים כנדתה וששים יום
וששת ימים תשב על דמי טהרה  ובמלאת ימי
טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעלה
 ובן יונה או תר לחטאת אל פתח אהל מועד אל
 הכהן  והקריבו לפני יהוה וכפר עליה וטהרה
ממקר דמיה זאת תורת הילדת לזכר או לנקבה
  ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תרים
או שני בני יונה אחד לעלה ואחד לחטאת
וכפר עליה הכהן וטהרה
וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר  אדם כי
יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה
 בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן או
 אל אחד מבניו הכהנים  וראה הכהן את הנגע
בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן ומראה הנגע
 עמק מעור בשרו נגע צרעת הוא וראהו הכהן
וטמא אתו  ואם בהרת לבנה הוא בעור בשרו
ועמק אין מראה מן העור ושערה לא הפך לבן
 והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים  וראהו הכהן
ביום השביעי והנה הנגע עמד בעיניו לא פשה
הנגע בעור והסגירו הכהן שבעת ימים שנית  וראה
הכהן אתו ביום השביעי שנית והנה כהה הנגע ולא
 פשה הנגע בעור וטהרו הכהן מספחת היא וכבס
 בגדיו וטהר  ואם פשה תפשה המספחת בעור
אחרי הראתו אל הכהן לטהרתו ונראה שנית אל
הכהן  וראה הכהן והנה פשתה המספחת בעור
וטמאו הכהן צרעת הוא 
נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן  וראה
 הכהן והנה שאת לבנה בעור והיא הפכה שער לבן
 ומחית בשר חי בשאת  צרעת נושנת הוא בעור
 בשרו וטמאו הכהן לא יסגרנו כי טמא הוא  ואם
פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל
עור הנגע מראשו ועד רגליו לכל מראה עיני
הכהן  וראה הכהן והנה כסתה הצרעת את כל
בשרו וטהר את הנגע כלו הפך לבן טהור הוא
 וביום הראות בו בשר חי יטמא  וראה הכהן את
הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא צרעת
הוא  או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן ובא
 אל הכהן  וראהו הכהן והנה נהפך הנגע ללבן
 
129
 וטהר הכהן את הנגע טהור הוא
 ובשר כי יהיה בו בערו שחין ונרפא  והיה
במקום השחין שאת לבנה או בהרת לבנה
אדמדמת ונראה אל הכהן  וראה הכהן והנה
מראה שפל מן העור ושערה הפך לבן וטמאו
הכהן נגע צרעת הוא בשחין פרחה  ואם יראנה
הכהן והנה אין בה שער לבן ושפלה איננה מן
העור והיא כהה והסגירו הכהן שבעת ימים  ואם
פשה תפשה בעור וטמא הכהן אתו נגע הוא  ואם
 תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה צרבת השחין
הוא וטהרו הכהן                                     או
 בשר כי יהיה בערו מכות אש והיתה מחית
 המכוה בהרת לבנה אדמדמת או לבנה  וראה
 אתה הכהן והנה נהפך שער לבן בבהרת ומראה
עמק מן העור צרעת הוא במכוה פרחה וטמא
 אתו הכהן נגע צרעת הוא  ואם יראנה הכהן
 והנה אין בבהרת שער לבן ושפלה איננה מן
 העור והוא כהה והסגירו הכהן שבעת ימים
 וראהו הכהן ביום השביעי אם פשה תפשה בעור
וטמא הכהן אתו נגע צרעת הוא  ואם תחתיה
 תעמד הבהרת לא פשתה בעור והוא כהה שאת
המכוה הוא וטהרו הכהן כי צרבת המכוה
הוא
 ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן
 וראה הכהן את הנגע והנה מראהו עמק מן העור
 ובו שער צהב דק וטמא אתו הכהן נתק הוא
 צרעת הראש או הזקן הוא  וכי יראה הכהן את
נגע הנתק והנה אין מראהו עמק מן העור ושער
שחר אין בו והסגיר הכהן את נגע הנתק שבעת
 ימים  וראה הכהן את הנגע ביום השביעי והנה
 לא פשה הנתק ולא היה בו שער צהב ומראה
הנתק אין עמק מן העור  והתגלח ואת הנתק לא
יגלח והסגיר הכהן את הנתק שבעת ימים שנית 
וראה הכהן את הנתק ביום השביעי והנה לא
פשה הנתק בעור ומראהו איננו עמק מן העור
וטהר אתו הכהן וכבס בגדיו וטהר  ואם פשה
 יפשה הנתק בעור אחרי טהרתו  וראהו הכהן
והנה פשה הנתק בעור לא יבקר הכהן לשער
הצהב טמא הוא  ואם בעיניו עמד הנתק ושער
 שחר צמח בו נרפא הנתק טהור הוא וטהרו
הכהן                              ואיש או אשה כי יהיה
 בעור בשרם בהרת בהרת לבנת  וראה הכהן
 
130
והנה בעור בשרם בהרת כהות לבנת בהק הוא
פרח בעור טהור הוא                              ואיש
 כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא  ואם מפאת
 פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא  וכי יהיה
בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם צרעת
פרחת הוא בקרחתו או בגבחתו  וראה אתו
הכהן והנה שאת הנגע לבנה אדמדמת בקרחתו
או בגבחתו כמראה צרעת עור בשר  איש צרוע
הוא טמא הוא טמא יטמאנו הכהן בראשו נגעו 
והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו
 יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא  כל
 ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא בדד ישב
מחוץ למחנה מושבו                         והבגד כי
 יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים
 או בשתי או בערב לפשתים ולצמר או בעור או
בכל מלאכת עור  והיה הנגע ירקרק או אדמדם
בבגד או בעור או בשתי או בערב או בכל כלי
עור נגע צרעת הוא והראה את הכהן  וראה
הכהן את הנגע והסגיר את הנגע שבעת ימים
 וראה את הנגע ביום השביעי כי פשה הנגע
בבגד או בשתי או בערב או בעור לכל אשר
יעשה העור למלאכה צרעת ממארת הנגע טמא
 הוא  ושרף את הבגד או את השתי או את הערב
 בצמר או בפשתים או את כל כלי העור אשר
 יהיה בו הנגע כי צרעת ממארת הוא באש
תשרף  ואם יראה הכהן והנה לא פשה הנגע
 בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור  וצוה
הכהן וכבסו את אשר בו הנגע והסגירו שבעת
 ימים שנית  וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע
 והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה
 טמא הוא באש תשרפנו פחתת הוא בקרחתו
או בגבחתו  ואם ראה הכהן והנה כהה הנגע אחרי
 הכבס אתו וקרע אתו מן הבגד או מן העור או מן
השתי או מן הערב  ואם תראה עוד בבגד או בשתי
או בערב או בכל כלי עור פרחת הוא באש
תשרפנו את אשר בו הנגע  והבגד או השתי או
הערב או כל כלי העור אשר תכבס וסר מהם
הנגע וכבס שנית וטהר  זאת תורת נגע צרעת בגד
הצמר או הפשתים או השתי או הערב או כל כלי
עור לטהרו או לטמאו

מצרע

וידבר יהוה אל משה לאמר  זאת תהיה
תורת המצרע ביום טהרתו והובא אל הכהן
 
 
 
131
ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה
נרפא נגע הצרעת מן הצרוע  וצוה הכהן ולקח
 למטהר שתי צפרים חיות טהרות ועץ ארז ושני
 תולעת ואזב  וצוה הכהן ושחט את הצפור האחת
אל כלי חרש על מים חיים  את הצפר החיה
 יקח אתה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת
האזב וטבל אותם ואת הצפר החיה בדם הצפר
השחטה על המים החיים  והזה על המטהר מן
הצרעת שבע פעמים וטהרו ושלח את הצפר
 החיה על פני השדה  וכבס המטהר את בגדיו
וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר
 יבוא אל המחנה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים 
והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו
ואת זקנו ואת גבת עיניו ואת כל שערו יגלח
 וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר
 וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה
 אחת בת שנתה תמימה ושלשה עשרנים סלת
מנחה בלולה בשמן ולג אחד שמן  והעמיד הכהן
 המטהר את האיש המטהר ואתם לפני יהוה
פתח אהל מועד  ולקח הכהן את הכבש האחד
והקריב אתו לאשם ואת לג השמן והניף אתם
 תנופה לפני יהוה  ושחט את הכבש במקום אשר
 ישחט את החטאת ואת העלה במקום הקדש כי
כחטאת האשם הוא לכהן קדש קדשים הוא
 ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על תנוך אזן
המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו
הימנית  ולקח הכהן מלג השמן ויצק על כף
הכהן השמאלית  וטבל הכהן את אצבעו הימנית
 מן השמן אשר על כפו השמאלית והזה מן השמן
 באצבעו שבע פעמים לפני יהוה  ומיתר השמן
 אשר על כפו יתן הכהן על תנוך אזן המטהר
הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו
הימנית על דם האשם  והנותר בשמן אשר על
 כף הכהן יתן על ראש המטהר וכפר עליו הכהן
לפני יהוה  ועשה הכהן את החטאת וכפר על
המטהר מטמאתו ואחר ישחט את העלה  והעלה
הכהן את העלה ואת המנחה המזבחה וכפר
 עליו הכהן וטהר                          ואם דל הוא
 ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם לתנופה
לכפר עליו ועשרון סלת אחד בלול בשמן
למנחה ולג שמן  ושתי תרים או שני בני יונה
 אשר תשיג ידו והיה אחד חטאת והאחד עלה 
 
132
 והביא אתם ביום השמיני לטהרתו אל הכהן אל
 פתח אהל מועד לפני יהוה  ולקח הכהן את כבש
האשם ואת לג השמן והניף אתם הכהן תנופה
לפני יהוה  ושחט את כבש האשם ולקח הכהן מדם
האשם ונתן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל
בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית  ומן השמן
יצק הכהן על כף הכהן השמאלית  והזה הכהן באצבעו
הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית שבע
פעמים לפני יהוה  ונתן הכהן מן השמן אשר על
כפו על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו
הימנית ועל בהן רגלו הימנית על מקום דם
 האשם  והנותר מן השמן אשר על כף הכהן יתן
על ראש המטהר לכפר עליו לפני יהוה  ועשה
 את האחד מן התרים או מן בני היונה מאשר
תשיג ידו  את אשר תשיג ידו את האחד חטאת
ואת האחד עלה על המנחה וכפר הכהן על
המטהר לפני יהוה  זאת תורת אשר בו נגע
צרעת אשר לא תשיג ידו בטהרתו
 וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר  כי תבאו
אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי
 נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם  ובא אשר לו הבית
והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית  וצוה הכהן
 ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הנגע
ולא יטמא כל אשר בבית ואחר כן יבא הכהן
לראות את הבית  וראה את הנגע והנה הנגע
 בקירת הבית שקערורת ירקרקת או אדמדמת
ומראיהן שפל מן הקיר  ויצא הכהן מן הבית אל
פתח הבית והסגיר את הבית שבעת ימים  ושב
 הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירת
הבית  וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהן
הנגע והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אל מקום
טמא  ואת הבית יקצע מבית סביב ושפכו את
העפר אשר הקצו אל מחוץ לעיר אל מקום טמא
  ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים
 ועפר אחר יקח וטח את הבית  ואם ישוב הנגע
 ופרח בבית אחר חלץ את האבנים ואחרי הקצות
את הבית ואחרי הטוח  ובא הכהן וראה והנה פשה
 הנגע בבית צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא  ונתץ
 את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית
והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום טמא  והבא אל
 הבית כל ימי הסגיר אתו יטמא עד הערב  והשכב
בבית יכבס את בגדיו והאכל בבית יכבס את בגדיו
 
 
133
 ואם בא יבא הכהן וראה והנה לא פשה הנגע
 בבית אחרי הטח את הבית וטהר הכהן את
הבית כי נרפא הנגע  ולקח לחטא את הבית
 שתי צפרים ועץ ארז ושני תולעת ואזב  ושחט
 את הצפר האחת אל כלי חרש על מים חיים
 ולקח את עץ הארז ואת האזב ואת שני התולעת
 ואת הצפר החיה וטבל אתם בדם הצפר
 השחוטה ובמים החיים והזה אל הבית שבע
פעמים  וחטא את הבית בדם הצפור ובמים
החיים ובצפר החיה ובעץ הארז ובאזב ובשני
התולעת  ושלח את הצפר החיה אל מחוץ לעיר
אל פני השדה וכפר על הבית וטהר  זאת התורה
 לכל נגע הצרעת ולנתק  ולצרעת הבגד ולבית
  ולשאת ולספחת ולבהרת  להורת ביום הטמא
 וביום הטהר זאת תורת הצרעת
וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר  דברו אל
 בני ישראל ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב
מבשרו זובו טמא הוא  וזאת תהיה טמאתו בזובו
 רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו טמאתו
הוא  כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל
הכלי אשר ישב עליו יטמא  ואיש אשר יגע
במשכבו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
 והישב על הכלי אשר ישב עליו הזב יכבס בגדיו
 ורחץ במים וטמא עד הערב  והנגע בבשר הזב
יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב  וכי ירק
 הזב בטהור וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד
הערב  וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא  וכל
הנגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב
והנושא אותם יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד
 הערב  וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים
וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב  וכלי
חרש אשר יגע בו הזב ישבר וכל כלי עץ ישטף
במים  וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים
לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר 
וביום השמיני יקח לו שתי תרים או שני בני יונה
ובא לפני יהוה אל פתח אהל מועד ונתנם אל
הכהן  ועשה אתם הכהן אחד חטאת והאחד עלה
וכפר עליו הכהן לפני יהוה מזובו                   ואיש
כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל
בשרו וטמא עד הערב  וכל בגד וכל עור אשר
 יהיה עליו שכבת זרע וכבס במים וטמא עד
הערב ואשה אשר ישכב איש אתה שכבת זרע
 
134
 ורחצו במים וטמאו עד הערב
 ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה שבעת
 ימים תהיה בנדתה וכל הנגע בה יטמא עד
הערב  וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא וכל
 אשר תשב עליו יטמא  וכל הנגע במשכבה יכבס
בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב  וכל הנגע
בכל כלי אשר תשב עליו יכבס בגדיו ורחץ
במים וטמא עד הערב  ואם על המשכב הוא או
על הכלי אשר הוא ישבת עליו בנגעו בו יטמא
עד הערב  ואם שכב ישכב איש אתה ותהי נדתה
עליו וטמא שבעת ימים וכל המשכב אשר ישכב
 עליו יטמא                  ואשה כי יזוב זוב דמה
 ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה
כל ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה טמאה הוא
 כל המשכב אשר תשכב עליו כל ימי זובה
כמשכב נדתה יהיה לה וכל הכלי אשר תשב
עליו טמא יהיה כטמאת נדתה  וכל הנוגע בם
 יטמא וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
  ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר
 תטהר  וביום השמיני תקח לה שתי תרים או שני
 בני יונה והביאה אותם אל הכהן אל פתח אהל
מועד  ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד
 עלה וכפר עליה הכהן לפני יהוה מזוב טמאתה 
והזרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימתו
בטמאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם  זאת
 תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע לטמאה
 בה  והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה
 ולאיש אשר ישכב עם טמאה

אחרי מות

וידבר יהוה אל משה אחרי מות שני בני אהרן
 בקרבתם לפני יהוה וימתו  ויאמר יהוה אל משה
 דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל
הקדש מבית לפרכת אל פני הכפרת אשר על
הארן ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת 
בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר
לחטאת ואיל לעלה  כתנת בד קדש ילבש
ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגר
ובמצנפת בד יצנף בגדי קדש הם ורחץ במים
את בשרו ולבשם  ומאת עדת בני ישראל יקח
שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעלה 
והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר
 בעדו ובעד ביתו  ולקח את שני השעירם והעמיד
 אתם לפני יהוה פתח אהל מועד  ונתן אהרן על
 
135
 שני השעירם גורלות גורל אחד ליהוה וגורל
אחד לעזאזל  והקריב אהרן את השעיר אשר
עלה עליו הגורל ליהוה ועשהו חטאת  והשעיר
אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי לפני
 יהוה לכפר עליו לשלח אתו לעזאזל המדברה
 והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר
 בעדו ובעד ביתו ושחט את פר החטאת אשר לו
 ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח
מלפני יהוה ומלא חפניו קטרת סמים דקה
 והביא מבית לפרכת  ונתן את הקטרת על האש
לפני יהוה וכסה ענן הקטרת את הכפרת אשר
 על העדות ולא ימות  ולקח מדם הפר והזה
באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת
יזה שבע פעמים מן הדם באצבעו  ושחט את
 שעיר החטאת אשר לעם והביא את דמו אל
מבית לפרכת ועשה את דמו כאשר עשה לדם
הפר והזה אתו על הכפרת ולפני הכפרת  וכפר
על הקדש מטמאת בני ישראל ומפשעיהם לכל
חטאתם וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך
 טמאתם  וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו
לכפר בקדש עד צאתו וכפר בעדו ובעד ביתו
ובעד כל קהל ישראל  ויצא אל המזבח אשר
 לפני יהוה וכפר עליו ולקח מדם הפר ומדם
השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב  והזה עליו
מן הדם באצבעו שבע פעמים וטהרו וקדשו
מטמאת בני ישראל  וכלה מכפר את הקדש ואת
אהל מועד ואת המזבח והקריב את השעיר החי 
וסמך אהרן את שתי ידו על ראש השעיר החי
 והתודה עליו את כל עונת בני ישראל ואת כל
פשעיהם לכל חטאתם ונתן אתם על ראש השעיר
ושלח ביד איש עתי המדברה  ונשא השעיר עליו
את כל עונתם אל ארץ גזרה ושלח את השעיר
במדבר  ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד
אשר לבש בבאו אל הקדש והניחם שם  ורחץ
את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו
ויצא ועשה את עלתו ואת עלת העם וכפר בעדו
 ובעד העם  ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה
 והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו ורחץ
 את בשרו במים ואחרי כן יבוא אל המחנה  ואת
 פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את
 דמם לכפר בקדש יוציא אל מחוץ למחנה
ושרפו באש את ערתם ואת בשרם ואת פרשם 
 
136
 והשרף אתם יכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים
 ואחרי כן יבוא אל המחנה  והיתה לכם לחקת
עולם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את
נפשתיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר
 הגר בתוככם  כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר
 אתכם מכל חטאתיכם לפני יהוה תטהרו  שבת
שבתון היא לכם ועניתם את נפשתיכם חקת
עולם  וכפר הכהן אשר ימשח אתו ואשר ימלא
 את ידו לכהן תחת אביו ולבש את בגדי הבד
 בגדי הקדש  וכפר את מקדש הקדש ואת אהל
מועד ואת המזבח יכפר ועל הכהנים ועל כל עם
הקהל יכפר  והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר
על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה ויעש
 כאשר צוה יהוה את משה
וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל אהרן ואל
בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם זה
 הדבר אשר צוה יהוה לאמר  איש איש מבית
ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה
 או אשר ישחט מחוץ למחנה  ואל פתח אהל
מועד לא הביאו להקריב קרבן ליהוה לפני
משכן יהוה דם יחשב לאיש ההוא דם שפך
ונכרת האיש ההוא מקרב עמו  למען אשר יביאו
 בני ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים על פני
השדה והביאם ליהוה אל פתח אהל מועד אל
הכהן וזבחו זבחי שלמים ליהוה אותם  וזרק
הכהן את הדם על מזבח יהוה פתח אהל מועד
והקטיר החלב לריח ניחח ליהוה  ולא יזבחו
 עוד את זבחיהם לשעירם אשר הם זנים אחריהם
 חקת עולם תהיה זאת להם לדרתם  ואלהם
תאמר איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר
 יגור בתוכם אשר יעלה עלה או זבח  ואל פתח
אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו ליהוה ונכרת
האיש ההוא מעמיו  ואיש איש מבית ישראל ומן
 הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל דם ונתתי פני
בנפש האכלת את הדם והכרתי אתה מקרב עמה
 כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על
המזבח לכפר על נפשתיכם כי הדם הוא בנפש
יכפר  על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם
לא תאכל דם והגר הגר בתוככם לא יאכל דם 
ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר
יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו
וכסהו בעפר  כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא
 
137
 ואמר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו
כי נפש כל בשר דמו הוא כל אכליו יכרת 
וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח
 ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
 וטהר  ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא
 עונו
וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל בני
ישראל ואמרת אלהם אני יהוה אלהיכם
 כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא
 תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא
 אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו
 את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ללכת
בהם אני יהוה אלהיכם  ושמרתם את חקתי
ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם
 אני יהוה                                    איש איש
אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה
אני יהוה                                       ערות
אביך וערות אמך לא תגלה אמך הוא לא
 תגלה ערותה                      ערות אשת אביך
לא תגלה ערות אביך הוא                      ערות
 אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או
מולדת חוץ לא תגלה ערותן                   ערות  
בת בנך  או בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך
הנה                                     ערות בת אשת
 אביך  מולדת  אביך  אחותך  הוא  לא  תגלה
ערותה                      ערות אחות אביך לא תגלה
 שאר אביך הוא                      ערות אחות אמך
 לא תגלה כי שאר אמך הוא                 ערות אחי  
 אביך  לא  תגלה  אל  אשתו  לא  תקרב  דדתך
 הוא                                                     ערות
  כלתך  לא  תגלה  אשת  בנך  הוא  לא  תגלה
ערותה                                 ערות אשת אחיך לא
 תגלה ערות אחיך הוא                              ערות
 אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת  
בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה
הוא  ואשה אל אחתה לא תקח לצרר לגלות
 ערותה עליה בחייה  ואל אשה בנדת טמאתה
לא תקרב לגלות ערותה  ואל אשת עמיתך לא
 תתן שכבתך לזרע לטמאה בה  ומזרעך לא תתן
 להעביר למלך ולא תחלל את שם אלהיך אני
 יהוה  ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה
 הוא  ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה 
 
138
 ואשה לא תעמד לפני בהמה לרבעה תבל הוא
  אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו
 הגוים אשר אני משלח מפניכם  ותטמא הארץ
ואפקד עונה עליה ותקא הארץ את ישביה
  ושמרתם אתם את חקתי ואת משפטי ולא
תעשו מכל התועבת האלה האזרח והגר הגר
בתוככם  כי את כל התועבת האל עשו אנשי
הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ  ולא תקיא
הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה את
הגוי אשר לפניכם  כי כל אשר יעשה מכל
התועבות האלה ונכרתו הנפשות העשת מקרב
עמם  ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות
מחקות התועבת אשר נעשו לפניכם ולא
 תטמאו בהם אני יהוה אלהיכם

קדשים

וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל כל עדת
בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש
 אני יהוה אלהיכם  איש אמו ואביו תיראו ואת
שבתתי תשמרו אני יהוה אלהיכם  אל תפנו אל
 האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם אני יהוה
 אלהיכם  וכי תזבחו זבח שלמים ליהוה לרצנכם
 תזבחהו  ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד
 יום השלישי באש ישרף  ואם האכל יאכל ביום
 השלישי פגול הוא לא ירצה  ואכליו עונו ישא כי
 את קדש יהוה חלל ונכרתה הנפש ההוא מעמיה
 ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת
 שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט  וכרמך לא
תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזב
 אתם אני יהוה אלהיכם  לא תגנבו ולא תכחשו
ולא תשקרו איש בעמיתו  ולא תשבעו בשמי
 לשקר וחללת את שם אלהיך אני יהוה  לא
תעשק את רעך ולא תגזל לא תלין פעלת שכיר
אתך עד בקר  לא תקלל חרש ולפני עור לא
תתן מכשל ויראת מאלהיך אני יהוה  לא תעשו
 עול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני
גדול בצדק תשפט עמיתך  לא תלך רכיל בעמיך
לא תעמד על דם רעך אני יהוה  לא תשנא את
אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא
עליו חטא  לא תקם ולא תטר את בני עמך ואהבת
 לרעך כמוך אני יהוה  את חקתי תשמרו בהמתך
 לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ובגד
 כלאים שעטנז לא יעלה עליך ואיש כי ישכב את
 אשה שכבת זרע והוא שפחה נחרפת לאיש 
 
139
והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה בקרת
תהיה לא יומתו כי לא חפשה  והביא את אשמו
 ליהוה אל פתח אהל מועד איל אשם  וכפר עליו
הכהן באיל האשם לפני יהוה על חטאתו אשר
חטא ונסלח לו מחטאתו אשר חטא
 וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל
 וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהיה לכם
 ערלים לא יאכל  ובשנה הרביעת יהיה כל פריו
 קדש הלולים ליהוה  ובשנה החמישת תאכלו את
פריו להוסיף לכם תבואתו אני יהוה אלהיכם
 לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו  לא
תקפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך
 ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתבת קעקע
לא תתנו בכם אני יהוה  אל תחלל את בתך
 להזנותה ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה  את
שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני יהוה  אל
תפנו אל האבת ואל הידענים אל תבקשו
 לטמאה בהם אני יהוה אלהיכם  מפני שיבה
תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני
יהוה                     וכי יגור אתך גר בארצכם
לא תונו אתו  כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר
 אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ
מצרים אני יהוה אלהיכם  לא תעשו עול במשפט
 במדה במשקל ובמשורה  מאזני צדק אבני צדק
 איפת צדק והין צדק יהיה לכם אני יהוה
אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים
  ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם
 אתם אני יהוה
וידבר יהוה אל משה לאמר  ואל בני ישראל
תאמר איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר
בישראל אשר יתן מזרעו למלך מות יומת עם
הארץ ירגמהו באבן  ואני אתן את פני באיש ההוא
 והכרתי אתו מקרב עמו כי מזרעו נתן למלך למען
טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי  ואם העלם
 יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא בתתו
מזרעו למלך לבלתי המית אתו  ושמתי אני את פני
 באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אתו ואת כל
הזנים אחריו לזנות אחרי המלך מקרב עמם 
והנפש אשר תפנה אל האבת ואל הידענים
 לזנת אחריהם ונתתי את פני בנפש ההוא והכרתי
 אתו מקרב עמו  והתקדשתם והייתם קדשים
כי אני יהוה אלהיכם  ושמרתם את חקתי 
 
 140
ועשיתם אתם אני יהוה מקדשכם  כי איש איש
 אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת אביו
 ואמו קלל דמיו בו  ואיש אשר ינאף את אשת
 איש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנאף
והנאפת  ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערות
 אביו גלה מות יומתו שניהם דמיהם בם  ואיש
אשר ישכב את כלתו מות יומתו שניהם תבל עשו
דמיהם בם  ואיש אשר ישכב את זכר משכבי
אשה תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם
  ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה הוא
באש ישרפו אתו ואתהן ולא תהיה זמה בתוככם
 ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת
הבהמה תהרגו  ואשה אשר תקרב אל כל בהמה
 לרבעה אתה והרגת את האשה ואת הבהמה מות
 יומתו דמיהם בם  ואיש אשר יקח את אחתו בת
אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה
את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם
ערות אחתו גלה עונו ישא  ואיש אשר ישכב את
 אשה דוה וגלה את ערותה את מקרה הערה
 והיא גלתה את מקור דמיה ונכרתו שניהם
 מקרב עמם  וערות אחות אמך ואחות אביך לא
 תגלה כי את שארו הערה עונם ישאו  ואיש אשר
 ישכב את דדתו ערות דדו גלה חטאם ישאו
ערירים ימתו  ואיש אשר יקח את אשת אחיו
נדה הוא ערות אחיו גלה ערירים יהיו  ושמרתם
 את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אתם ולא
 תקיא אתכם הארץ אשר אני מביא אתכם שמה
לשבת בה  ולא תלכו בחקת הגוי אשר אני
משלח מפניכם כי את כל אלה עשו ואקץ בם
 ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה
 לכם לרשת אתה ארץ זבת חלב ודבש אני יהוה
אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים
  והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה ובין העוף
 הטמא לטהר ולא תשקצו את נפשתיכם בבהמה
 ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר הבדלתי
לכם לטמא  והייתם לי קדשים כי קדוש אני
יהוה ואבדל אתכם מן העמים להיות לי  ואיש או
אשה כי יהיה בהם אוב או ידעני מות יומתו
באבן ירגמו אתם דמיהם בם
 

אמר

ויאמר יהוה אל משה אמר אל הכהנים בני
אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו  כי
אם לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו 
 
 
141
ולבתו ולאחיו  ולאחתו הבתולה הקרובה אליו
 אשר לא היתה לאיש לה יטמא  לא יטמא בעל
 בעמיו להחלו  לא יקרחה יקרחו קרחה בראשם ופאת
 זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת
 קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם
כי את אשי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם
 והיו קדש  אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה
 גרושה מאישה לא יקחו כי קדש הוא לאלהיו
 וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדש
יהיה לך כי קדוש אני יהוה מקדשכם  ובת איש
 כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש
תשרף                     והכהן הגדול מאחיו אשר
יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו
ללבש את הבגדים את ראשו לא יפרע ובגדיו
 לא יפרם  ועל כל נפשת מת לא יבא לאביו
ולאמו לא יטמא  ומן המקדש לא יצא ולא יחלל
את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו
אני יהוה  והוא אשה בבתוליה יקח  אלמנה
 וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח כי אם
 בתולה מעמיו יקח אשה  ולא יחלל זרעו בעמיו
 כי אני יהוה מקדשו                              וידבר
 יהוה אל משה לאמר  דבר אל אהרן לאמר איש
מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב
 להקריב לחם אלהיו  כי כל איש אשר בו מום
לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע
 או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד  או
גבן או דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או
מרוח אשך  כל איש אשר בו מום מזרע אהרן
הכהן לא יגש להקריב את אשי יהוה מום בו את
 לחם אלהיו לא יגש להקריב  לחם אלהיו
מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל  אך אל
 הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו
ולא יחלל את מקדשי כי אני יהוה מקדשם 
וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני
ישראל
וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל אהרן
ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא
 יחללו את שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני
יהוה  אמר אלהם לדרתיכם כל איש אשר
 יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו
בני ישראל ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש
 ההוא מלפני אני יהוה  איש איש מזרע אהרן 
 
142
והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר
 יטהר והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא
 ממנו שכבת זרע  או איש אשר יגע בכל שרץ
אשר יטמא לו או באדם אשר יטמא לו לכל
טמאתו  נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא
יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים  ובא
השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו
הוא  נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אני
יהוה  ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא
ומתו בו כי יחללהו אני יהוה מקדשם  וכל זר
לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש
  וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו
ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו  ובת כהן כי תהיה
 לאיש זר הוא בתרומת הקדשים לא תאכל  ובת
 כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה
 אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל
זר לא יאכל בו ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף
חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש  ולא יחללו
 את קדשי בני ישראל את אשר ירימו ליהוה
 והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם
 כי אני יהוה מקדשם
   וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל אהרן ואל
 בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש
מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב
קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו
 ליהוה לעלה  לרצנכם תמים זכר בבקר בכשבים
ובעזים  כל אשר בו מום לא תקריבו כי
לא לרצון יהיה לכם  ואיש כי יקריב זבח שלמים
 ליהוה לפלא נדר או לנדבה בבקר או בצאן
תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו  עורת או
 שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת לא
תקריבו אלה ליהוה ואשה לא תתנו מהם על
 המזבח ליהוה  ושור ושה שרוע וקלוט נדבה
תעשה אתו ולנדר לא ירצה  ומעוך וכתות
 ונתוק וכרות לא תקריבו ליהוה ובארצכם לא
תעשו  ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם
אלהיכם מכל אלה כי משחתם בהם מום בם לא
 ירצו לכם                                            וידבר
יהוה אל משה לאמר  שור או כשב או עז כי
יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום
השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליהוה  ושור
 או שה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד
 
143
  וכי תזבחו זבח תודה ליהוה לרצנכם תזבחו
 ביום ההוא יאכל לא תותירו ממנו עד בקר
אני יהוה  ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אני
יהוה  ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי
בתוך בני ישראל אני יהוה מקדשכם  המוציא
 אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני
יהוה
וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל בני
 ישראל ואמרת אלהם מועדי יהוה אשר תקראו
 אתם מקראי קדש אלה הם מועדי  ששת ימים
 תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא
 קדש כל מלאכה לא תעשו שבת הוא ליהוה
 בכל מושבתיכם  
אלה מועדי יהוה מקראי קדש אשר תקראו
אתם במועדם  בחדש הראשון בארבעה עשר
 לחדש בין הערבים פסח ליהוה  ובחמשה
עשר יום לחדש הזה חג המצות ליהוה שבעת
 ימים מצות תאכלו  ביום הראשון מקרא קדש
יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו
 והקרבתם אשה ליהוה שבעת ימים ביום
השביעי מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא
 תעשו
וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל בני
 ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ
 אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה
והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן
 והניף את העמר לפני יהוה לרצנכם ממחרת
השבת יניפנו הכהן  ועשיתם ביום הניפכם את
 העמר כבש תמים בן שנתו לעלה ליהוה 
ומנחתו שני עשרנים סלת בלולה בשמן אשה
 ליהוה ריח ניחח ונסכה יין רביעת ההין  ולחם
 וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה
עד הביאכם את קרבן אלהיכם חקת עולם
 לדרתיכם בכל משבתיכם                   וספרתם
 לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר
התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה  עד
ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום
והקרבתם מנחה חדשה ליהוה  ממושבתיכם
תביאו לחם תנופה שתים שני עשרנים סלת
 תהיינה חמץ תאפינה בכורים ליהוה  והקרבתם
 על הלחם שבעת כבשים תמימם בני שנה ופר בן
בקר אחד ואילם שנים יהיו עלה ליהוה ומנחתם 
 
144
ונסכיהם אשה ריח ניחח ליהוה  ועשיתם שעיר עזים
 אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח
 שלמים  והניף הכהן אתם על לחם הבכורים
תנופה לפני יהוה על שני כבשים קדש יהיו
ליהוה לכהן  וקראתם בעצם היום הזה מקרא
 קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו
 חקת עולם בכל מושבתיכם לדרתיכם  ובקצרכם
 את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך
ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם
אני יהוה אלהיכם 
 וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל בני
 ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם
שבתון זכרון תרועה מקרא קדש  כל
מלאכת עבדה לא תעשו והקרבתם אשה
 ליהוה                                                 וידבר יהוה
אל משה לאמר  אך בעשור לחדש השביעי הזה
 יום הכפרים הוא מקרא קדש יהיה לכם ועניתם
את נפשתיכם והקרבתם אשה ליהוה  וכל
 מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפרים
 הוא לכפר עליכם לפני יהוה אלהיכם  כי כל
הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה
 מעמיה  וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם
 היום הזה והאבדתי את הנפש ההוא מקרב עמה
  כל מלאכה לא תעשו חקת עולם לדרתיכם בכל
 משבתיכם  שבת שבתון הוא לכם ועניתם את
 נפשתיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב
תשבתו שבתכם
  וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל בני ישראל
לאמר בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג
הסכות שבעת ימים ליהוה  ביום הראשון מקרא
קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו  שבעת ימים
תקריבו אשה ליהוה ביום השמיני מקרא קדש
יהיה לכם והקרבתם אשה ליהוה עצרת הוא כל
מלאכת עבדה לא תעשו  אלה מועדי יהוה אשר
 תקראו אתם מקראי קדש להקריב אשה ליהוה
 עלה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו  מלבד
 שבתת יהוה ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם
 ומלבד כל נדבותיכם אשר תתנו ליהוה  אך
בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את
 תבואת הארץ תחגו את חג יהוה שבעת ימים ביום
הראשון שבתון וביום השמיני שבתון  ולקחתם
 לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים
 
145
וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני יהוה
 אלהיכם שבעת ימים  וחגתם אתו חג ליהוה
שבעת ימים בשנה חקת עולם לדרתיכם בחדש
השביעי תחגו אתו  בסכת תשבו שבעת ימים כל
האזרח בישראל ישבו בסכת  למען ידעו דרתיכם
 כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי
אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם  וידבר
משה את מעדי יהוה אל בני ישראל
וידבר יהוה אל משה לאמר  צו את בני ישראל
 ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת
נר תמיד  מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערך
אתו אהרן מערב עד בקר לפני יהוה תמיד חקת
עולם לדרתיכם  על המנרה הטהרה יערך את
הנרות לפני יהוה תמיד
 ולקחת סלת ואפית אתה שתים עשרה חלות
שני עשרנים יהיה החלה האחת  ושמת אותם
שתים מערכות שש המערכת על השלחן הטהר
 לפני יהוה  ונתת על המערכת לבנה זכה והיתה
ללחם לאזכרה אשה ליהוה  ביום השבת ביום
השבת יערכנו לפני יהוה תמיד מאת בני
ישראל ברית עולם  והיתה לאהרן ולבניו
ואכלהו במקום קדש כי קדש קדשים הוא לו
מאשי יהוה חק עולם                               ויצא בן
אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני
 ישראל וינצו במחנה בן הישראלית ואיש
 הישראלי  ויקב בן האשה הישראלית את השם
ויקלל ויביאו אתו אל משה ושם אמו שלמית
בת דברי למטה דן  ויניחהו במשמר לפרש
להם על פי יהוה
וידבר יהוה אל משה לאמר  הוצא את המקלל
אל מחוץ למחנה וסמכו כל השמעים את ידיהם
על ראשו ורגמו אתו כל העדה  ואל בני ישראל
 תדבר לאמר איש איש כי יקלל אלהיו ונשא
 חטאו  ונקב שם יהוה מות יומת רגום ירגמו בו
 כל העדה כגר כאזרח בנקבו שם יומת  ואיש כי
יכה כל נפש אדם מות יומת  ומכה נפש בהמה
 ישלמנה נפש תחת נפש  ואיש כי יתן מום
 בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו  שבר תחת
שבר עין תחת עין שן תחת שן כאשר יתן מום
 באדם כן ינתן בו  ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם
 יומת  משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה כי
 אני יהוה אלהיכם  וידבר משה אל בני ישראל
 
146
 ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה וירגמו
 אתו אבן ובני ישראל עשו כאשר צוה יהוה את
 משה

בהר

וידבר יהוה אל משה בהר סיני לאמר  דבר אל
בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ
אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת ליהוה
  שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך
 ואספת את תבואתה  ובשנה השביעת שבת
שבתון יהיה לארץ שבת ליהוה שדך לא תזרע
וכרמך לא תזמר  את ספיח קצירך לא תקצור
 ואת ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה
לארץ  והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך
ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך
 ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל
תבואתה לאכל                                 וספרת לך
 שבע שבתת שנים שבע שנים שבע פעמים והיו
לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה
 והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור
 לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם
 וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור
 בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם
 איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו  יובל
 הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו
ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזריה
  כי יובל הוא קדש תהיה לכם מן השדה תאכלו
 את תבואתה  בשנת היובל הזאת תשבו איש אל
 אחזתו  וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד
עמיתך אל תונו איש את אחיו  במספר שנים
אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני
תבואת ימכר לך  לפי רב השנים תרבה מקנתו
ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר
תבואת הוא מכר לך  ולא תונו איש את
עמיתו ויראת מאלהיך כי אני יהוה אלהיכם
 ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם
 אתם וישבתם על הארץ לבטח  ונתנה הארץ פריה
 ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה  וכי תאמרו
 מה נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף
 את תבואתנו  וצויתי את ברכתי לכם בשנה
הששית ועשת את התבואה לשלש השנים  וזרעתם
את השנה השמינת ואכלתם מן התבואה ישן עד
 השנה התשיעת עד בוא תבואתה תאכלו ישן 
והארץ לא תמכר לצמתת כי לי הארץ כי גרים
 
147
 ותושבים אתם עמדי  ובכל ארץ אחזתכם גאלה
 תתנו לארץ                                      כי ימוך אחיך
 ומכר מאחזתו ובא גאלו הקרב אליו וגאל את
ממכר אחיו  ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה
ידו ומצא כדי גאלתו  וחשב את שני ממכרו
 והשיב את העדף לאיש אשר מכר לו ושב
לאחזתו  ואם לא מצאה ידו די השיב לו והיה
ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל ויצא ביבל
 ושב לאחזתו                        ואיש כי ימכר בית
מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו
ימים תהיה גאלתו  ואם לא יגאל עד מלאת לו
שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר לא לו חמה
 לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל  ובתי
 החצרים אשר אין להם חמה סביב על שדה
הארץ יחשב גאלה תהיה לו וביבל יצא  וערי
הלוים בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים
 ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחזתו
ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני
ישראל  ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי אחזת
עולם הוא להם                                        וכי
ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר
ותושב וחי עמך  אל תקח מאתו נשך ותרבית
 ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך  את כספך לא
 תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך  אני
יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ
מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם
לאלהים                            וכי ימוך אחיך עמך
 ונמכר לך לא תעבד בו עבדת עבד  כשכיר
 כתושב יהיה עמך עד שנת היבל יעבד עמך
  ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו
 ואל אחזת אבתיו ישוב  כי עבדי הם אשר
הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת
עבד  לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך
 ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים
אשר סביבתיכם מהם תקנו עבד ואמה  וגם
מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו
 וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו
בארצכם והיו לכם לאחזה  והתנחלתם אתם
 לבניכם אחריכם לרשת אחזה לעלם בהם
 תעבדו ובאחיכם בני ישראל איש באחיו
 לא תרדה בו בפרך                              וכי
תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו
 
148
ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר
  אחרי נמכר גאלה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו
  או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו
 ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל  וחשב
עם קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה
 כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו
  אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו מכסף
מקנתו  ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היבל
וחשב לו כפי שניו ישיב את גאלתו  כשכיר שנה
 בשנה יהיה עמו לא ירדנו בפרך לעיניך  ואם לא
יגאל באלה ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו  כי
לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי
 אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם לא תעשו
 לכם אלילם ופסל ומצבה לא תקימו לכם ואבן
משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה כי
אני יהוה אלהיכם  את שבתתי תשמרו ומקדשי
תיראו אני יהוה

בחקתי

אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם
אתם  ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה
 ועץ השדה יתן פריו  והשיג לכם דיש את בציר
ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשבע
וישבתם לבטח בארצכם  ונתתי שלום בארץ
ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן
הארץ וחרב לא תעבר בארצכם  ורדפתם את
 איביכם ונפלו לפניכם לחרב  ורדפו מכם חמשה
 מאה ומאה מכם רבבה ירדפו ונפלו איביכם
 לפניכם לחרב  ופניתי אליכם והפריתי אתכם
 והרביתי אתכם והקימתי את בריתי אתכם
  ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו  ונתתי
משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם
 והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם
תהיו לי לעם  אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי
 אתכם מארץ מצרים מהית להם עבדים ואשבר
מטת עלכם ואולך אתכם קוממיות 
ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות
 האלה  ואם בחקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל
נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי להפרכם את
 בריתי  אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם
 בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים
ומדיבת נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו
 איביכם  ונתתי פני בכם ונגפתם לפני איביכם
ורדו בכם שנאיכם ונסתם ואין רדף אתכם 
 
149
 ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם
 שבע על חטאתיכם  ושברתי את גאון עזכם ונתתי
 את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה  ותם לריק
כחכם ולא תתן ארצכם את יבולה ועץ הארץ לא
יתן פריו  ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמע לי
 ויספתי עליכם מכה שבע כחטאתיכם  והשלחתי
 בכם את חית השדה ושכלה אתכם והכריתה את
בהמתכם והמעיטה אתכם ונשמו דרכיכם  ואם
באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי קרי  והלכתי אף
 אני עמכם בקרי והכיתי אתכם גם אני שבע על
חטאתיכם  והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית
 ונאספתם אל עריכם ושלחתי דבר בתוככם ונתתם
ביד אויב  בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים
 לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל
 ואכלתם ולא תשבעו                            ואם בזאת
לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי  והלכתי עמכם
בחמת קרי ויסרתי אתכם אף אני שבע על
חטאתיכם  ואכלתם בשר בניכם ובשר בנתיכם
תאכלו  והשמדתי את במתיכם והכרתי את חמניכם
ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם וגעלה נפשי
אתכם  ונתתי את עריכם חרבה והשמותי את
מקדשיכם ולא אריח בריח ניחחכם  והשמתי אני
 את הארץ ושממו עליה איביכם הישבים בה
 ואתכם אזרה בגוים והריקתי אחריכם חרב והיתה
 ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה  אז תרצה
הארץ את שבתתיה כל ימי השמה ואתם בארץ
 איביכם אז תשבת הארץ והרצת את שבתתיה  כל
ימי השמה תשבת את אשר לא שבתה בשבתתיכם
 בשבתכם עליה  והנשארים בכם והבאתי מרך
בלבבם בארצת איביהם ורדף אתם קול עלה נדף
 ונסו מנסת חרב ונפלו ואין רדף  וכשלו איש
 באחיו כמפני חרב ורדף אין ולא תהיה לכם
תקומה לפני איביכם  ואבדתם בגוים ואכלה אתכם
ארץ איביכם  והנשארים בכם ימקו בעונם בארצת
איביכם ואף בעונת אבתם אתם ימקו  והתודו את
עונם ואת עון אבתם במעלם אשר מעלו בי ואף
אשר הלכו עמי בקרי  אף אני אלך עמם בקרי
והבאתי אתם בארץ איביהם או אז יכנע לבבם
 הערל ואז ירצו את עונם  וזכרתי את בריתי יעקוב
ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם
אזכר והארץ אזכר  והארץ תעזב מהם ותרץ את
 שבתתיה בהשמה מהם והם ירצו את עונם יען
 
150
 וביען במשפטי מאסו ואת חקתי געלה נפשם 
ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים
ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני
יהוה אלהיהם  וזכרתי להם ברית ראשנים אשר
 הוצאתי אתם מארץ מצרים לעיני הגוים להיות
להם לאלהים אני יהוה  אלה החקים והמשפטים
 והתורת אשר נתן יהוה בינו ובין בני ישראל
בהר סיני ביד משה
וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל בני ישראל
ואמרת אלהם איש כי יפלא נדר בערכך נפשת
ליהוה  והיה ערכך הזכר מבן עשרים שנה ועד בן
ששים שנה והיה ערכך חמשים שקל כסף בשקל
הקדש  ואם נקבה הוא והיה ערכך שלשים שקל
 ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה והיה
ערכך הזכר עשרים שקלים ולנקבה עשרת שקלים
  ואם מבן חדש ועד בן חמש שנים והיה ערכך
הזכר חמשה שקלים כסף ולנקבה ערכך שלשת
שקלים כסף  ואם מבן ששים שנה ומעלה אם זכר
 והיה ערכך חמשה עשר שקל ולנקבה עשרה
 שקלים  ואם מך הוא מערכך והעמידו לפני הכהן
והעריך אתו הכהן על פי אשר תשיג יד הנדר
 יעריכנו הכהן                                  ואם בהמה
אשר יקריבו ממנה קרבן ליהוה כל אשר יתן
ממנו ליהוה יהיה קדש  לא יחליפנו ולא ימיר
אתו טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר
בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קדש
  ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה
 קרבן ליהוה והעמיד את הבהמה לפני הכהן 
והעריך הכהן אתה בין טוב ובין רע כערכך
הכהן כן יהיה  ואם גאל יגאלנה ויסף חמישתו
 על ערכך  ואיש כי יקדש את ביתו קדש ליהוה
 והעריכו הכהן בין טוב ובין רע כאשר יעריך
 אתו הכהן כן יקום  ואם המקדיש יגאל את ביתו
 ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו  ואם משדה
 אחזתו יקדיש איש ליהוה והיה ערכך לפי זרעו
זרע חמר שערים בחמשים שקל כסף  אם משנת
 היבל יקדיש שדהו כערכך יקום  ואם אחר היבל
 יקדיש שדהו וחשב לו הכהן את הכסף על פי
השנים הנותרת עד שנת היבל ונגרע מערכך  ואם
 גאל יגאל את השדה המקדיש אתו ויסף חמשית
 כסף ערכך עליו וקם לו  ואם לא יגאל את השדה
ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד 
151
 והיה השדה בצאתו ביבל קדש ליהוה כשדה
החרם לכהן תהיה אחזתו  ואם את שדה מקנתו
אשר לא משדה אחזתו יקדיש ליהוה  וחשב לו
הכהן את מכסת הערכך עד שנת היבל ונתן את
הערכך ביום ההוא קדש ליהוה  בשנת היובל ישוב
השדה לאשר קנהו מאתו לאשר לו אחזת הארץ
  וכל ערכך יהיה בשקל הקדש עשרים גרה יהיה
השקל אך בכור אשר יבכר ליהוה בבהמה לא
 יקדיש איש אתו אם שור אם שה ליהוה הוא  ואם
בבהמה הטמאה ופדה בערכך ויסף חמשתו עליו
ואם לא יגאל ונמכר בערכך  אך כל חרם אשר
 יחרם איש ליהוה מכל אשר לו מאדם ובהמה
ומשדה אחזתו לא ימכר ולא יגאל כל חרם
קדש קדשים הוא ליהוה  כל חרם אשר יחרם מן
האדם לא יפדה מות יומת  וכל מעשר הארץ
מזרע הארץ מפרי העץ ליהוה הוא קדש ליהוה
 ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמשיתו יסף עליו
  וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת
השבט העשירי יהיה קדש ליהוה  לא יבקר בין
 טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו והיה הוא
 ותמורתו יהיה קדש לא יגאל  אלה המצות אשר
 צוה יהוה את משה אל בני ישראל בהר סיני



במדבר

וידבר יהוה אל משה במדבר סיני באהל מועד
 באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ
מצרים לאמר  שאו את ראש כל עדת בני ישראל
 למשפחתם לבית אבתם במספר שמות כל זכר
לגלגלתם  מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא
 בישראל תפקדו אתם לצבאתם אתה ואהרן
  ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית
 אבתיו הוא  ואלה שמות האנשים אשר יעמדו
 אתכם לראובן אליצור בן שדיאור  לשמעון שלמיאל
בן צורישדי  ליהודה נחשון בן עמינדב  ליששכר
נתנאל בן צוער  לזבולן אליאב בן חלן  לבני יוסף
לאפרים אלישמע בן עמיהוד למנשה גמליאל בן
 פדהצור  לבנימן אבידן בן גדעני  לדן אחיעזר בן
 עמישדי  לאשר פגעיאל בן עכרן  לגד אליסף בן
דעואל  לנפתלי אחירע בן עינן  אלה קריאי קרואי העדה
 נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל הם 
152
 ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר
נקבו בשמות  ואת כל העדה הקהילו באחד
לחדש השני ויתילדו על משפחתם לבית
 אבתם במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה
 לגלגלתם  כאשר צוה יהוה את משה ויפקדם
 במדבר סיני                                 ויהיו בני ראובן
בכר ישראל תולדתם למשפחתם לבית אבתם
 במספר שמות לגלגלתם כל זכר מבן עשרים
שנה ומעלה כל יצא צבא  פקדיהם למטה ראובן
ששה וארבעים אלף וחמש מאות
לבני שמעון תולדתם למשפחתם לבית אבתם
פקדיו במספר שמות לגלגלתם כל זכר מבן
עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא  פקדיהם
 למטה שמעון תשעה וחמשים אלף ושלש
 מאות
  לבני גד תולדתם למשפחתם לבית אבתם
במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה כל
יצא צבא  פקדיהם למטה גד חמשה וארבעים
 אלף ושש מאות וחמשים
  לבני יהודה תולדתם למשפחתם לבית אבתם
 במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל
יצא צבא  פקדיהם למטה יהודה ארבעה
ושבעים אלף ושש מאות
  לבני יששכר תולדתם למשפחתם לבית
 אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה
 כל יצא צבא  פקדיהם למטה יששכר ארבעה
וחמשים אלף וארבע מאות
  לבני זבולן תולדתם למשפחתם לבית
אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל
 יצא צבא  פקדיהם למטה זבולן שבעה
 וחמשים אלף וארבע מאות
  לבני יוסף לבני אפרים תולדתם למשפחתם
 לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה
 ומעלה כל יצא צבא  פקדיהם למטה אפרים
ארבעים אלף וחמש מאות
 לבני מנשה תולדתם למשפחתם לבית אבתם
במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה כל
יצא צבא  פקדיהם למטה מנשה שנים
ושלשים אלף ומאתים
  לבני בנימן תולדתם למשפחתם לבית אבתם
 במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא
 צבא  פקדיהם למטה בנימן חמשה ושלשים אלף
 
 
 
 
153
וארבע מאות
 לבני דן תולדתם למשפחתם לבית אבתם
 במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא
 צבא  פקדיהם למטה דן שנים וששים אלף ושבע
 מאות
  לבני אשר תולדתם למשפחתם לבית אבתם
 במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא
 צבא  פקדיהם למטה אשר אחד וארבעים אלף
 וחמש מאות
  בני נפתלי תולדתם למשפחתם לבית אבתם
במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא
 צבא  פקדיהם למטה נפתלי שלשה וחמשים אלף
 וארבע מאות
  אלה הפקדים אשר פקד משה ואהרן ונשיאי
 ישראל שנים עשר איש איש אחד לבית אבתיו
היו  ויהיו כל פקודי בני ישראל לבית אבתם
מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא בישראל
 ויהיו כל הפקדים שש מאות אלף ושלשת
 אלפים וחמש מאות וחמשים  והלוים למטה
 אבתם לא התפקדו בתוכם
  וידבר יהוה אל משה לאמר  אך את מטה לוי
 לא תפקד ואת ראשם לא תשא בתוך בני
 ישראל  ואתה הפקד את הלוים על משכן
העדת ועל כל כליו ועל כל אשר לו המה
ישאו את המשכן ואת כל כליו והם ישרתהו
וסביב למשכן יחנו  ובנסע המשכן יורידו אתו
הלוים ובחנת המשכן יקימו אתו הלוים והזר
הקרב יומת  וחנו בני ישראל איש על מחנהו
ואיש על דגלו לצבאתם  והלוים יחנו סביב
למשכן העדת ולא יהיה קצף על עדת בני
ישראל ושמרו הלוים את משמרת משכן
העדות  ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה יהוה
 את משה כן עשו
 וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר  איש על
דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד
סביב לאהל מועד יחנו  והחנים קדמה מזרחה
 דגל מחנה יהודה לצבאתם ונשיא לבני יהודה
נחשון בן עמינדב  וצבאו ופקדיהם ארבעה
 ושבעים אלף ושש מאות  והחנים עליו מטה
יששכר ונשיא לבני יששכר נתנאל בן צוער  וצבאו
ופקדיו ארבעה וחמשים אלף וארבע מאות
 מטה זבולן ונשיא לבני זבולן אליאב בן חלן 
 
 
154
וצבאו ופקדיו שבעה וחמשים אלף וארבע מאות
 כל הפקדים למחנה יהודה מאת אלף ושמנים
אלף וששת אלפים וארבע מאות לצבאתם
ראשנה יסעו                                 דגל מחנה
 ראובן תימנה לצבאתם ונשיא לבני ראובן
אליצור בן שדיאור  וצבאו ופקדיו ששה
וארבעים אלף וחמש מאות  והחונם עליו מטה
 שמעון ונשיא לבני שמעון שלמיאל בן צורישדי
 וצבאו ופקדיהם תשעה וחמשים אלף ושלש מאות
 ומטה גד ונשיא לבני גד אליסף בן רעואל
 וצבאו ופקדיהם חמשה וארבעים אלף ושש
מאות וחמשים  כל הפקדים למחנה ראובן מאת
 אלף ואחד וחמשים אלף וארבע מאות וחמשים
 לצבאתם ושנים יסעו                 ונסע אהל מועד
 מחנה הלוים בתוך המחנת כאשר יחנו כן יסעו
איש על ידו לדגליהם                            דגל
 מחנה אפרים לצבאתם ימה ונשיא לבני אפרים
 אלישמע בן עמיהוד  וצבאו ופקדיהם ארבעים
 אלף וחמש מאות  ועליו מטה מנשה ונשיא לבני
מנשה גמליאל בן פדהצור  וצבאו ופקדיהם שנים
ושלשים אלף ומאתים  ומטה בנימן ונשיא לבני
בנימן אבידן בן גדעני  וצבאו ופקדיהם חמשה
 ושלשים אלף וארבע מאות  כל הפקדים למחנה
אפרים מאת אלף ושמנת אלפים ומאה לצבאתם
 ושלשים יסעו                                           דגל
מחנה דן צפנה לצבאתם ונשיא לבני דן
 אחיעזר בן עמישדי  וצבאו ופקדיהם שנים
 וששים אלף ושבע מאות  והחנים עליו מטה
אשר ונשיא לבני אשר פגעיאל בן עכרן 
וצבאו ופקדיהם אחד וארבעים אלף וחמש
 מאות  ומטה נפתלי ונשיא לבני נפתלי אחירע
בן עינן  וצבאו ופקדיהם שלשה וחמשים אלף
וארבע מאות  כל הפקדים למחנה דן מאת
אלף ושבעה וחמשים אלף ושש מאות
לאחרנה יסעו לדגליהם
  אלה פקודי בני ישראל לבית אבתם כל
פקודי המחנת לצבאתם שש מאות אלף
 ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים  והלוים
לא התפקדו בתוך בני ישראל כאשר צוה
 יהוה את משה  ויעשו בני ישראל ככל אשר
 צוה יהוה את משה כן חנו לדגליהם וכן נסעו
איש למשפחתיו על בית אבתיו
 
155
 ואלה תולדת אהרן ומשה ביום דבר יהוה את
 משה בהר סיני  ואלה שמות בני אהרן הבכור נדב
ואביהוא אלעזר ואיתמר  אלה שמות בני אהרן
הכהנים המשחים אשר מלא ידם לכהן  וימת נדב
 ואביהוא לפני יהוה בהקרבם אש זרה לפני יהוה
 במדבר סיני ובנים לא היו להם ויכהן אלעזר
ואיתמר על פני אהרן אביהם
  וידבר יהוה אל משה לאמר  הקרב את מטה לוי
והעמדת אתו לפני אהרן הכהן ושרתו אתו
 ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל העדה
 לפני אהל מועד לעבד את עבדת המשכן  ושמרו
את כל כלי אהל מועד ואת משמרת בני ישראל
 לעבד את עבדת המשכן  ונתתה את הלוים
לאהרן ולבניו נתונם נתונם המה לו מאת בני
ישראל  ואת אהרן ואת בניו תפקד ושמרו את
 כהנתם והזר הקרב יומת
  וידבר יהוה אל משה לאמר  ואני הנה לקחתי
 את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר
רחם מבני ישראל והיו לי הלוים  כי לי כל
בכור ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים
 הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה
 לי יהיו אני יהוה
  וידבר יהוה אל משה במדבר סיני לאמר  פקד את
 בני לוי לבית אבתם למשפחתם כל זכר מבן חדש
ומעלה תפקדם  ויפקד אתם משה על פי יהוה
כאשר צוה  ויהיו אלה בני לוי בשמתם גרשון
 וקהת ומררי  ואלה שמות בני גרשון למשפחתם
 לבני ושמעי  ובני קהת למשפחתם עמרם ויצהר
 חברון ועזיאל  ובני מררי למשפחתם מחלי ומושי
 אלה הם משפחת הלוי לבית אבתם  לגרשון
משפחת הלבני ומשפחת השמעי אלה הם משפחת
 הגרשני  פקדיהם במספר כל זכר מבן חדש ומעלה
 פקדיהם שבעת אלפים וחמש מאות  משפחת
 הגרשני אחרי המשכן יחנו ימה  ונשיא בית אב
לגרשני אליסף בן לאל  ומשמרת בני גרשון באהל
 מועד המשכן והאהל מכסהו ומסך פתח אהל מועד
 וקלעי החצר ואת מסך פתח החצר אשר על
המשכן ועל המזבח סביב ואת מיתריו לכל
 עבדתו                                  ולקהת משפחת
 העמרמי ומשפחת היצהרי ומשפחת החברני
ומשפחת העזיאלי אלה הם משפחת הקהתי
 במספר כל זכר מבן חדש ומעלה שמנת אלפים
 
156
ושש מאות שמרי משמרת הקדש  משפחת בני
קהת יחנו על ירך המשכן תימנה  ונשיא בית אב
למשפחת הקהתי אליצפן בן עזיאל  ומשמרתם
 הארן והשלחן והמנרה והמזבחת וכלי הקדש
אשר ישרתו בהם והמסך וכל עבדתו  ונשיא
נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן הכהן פקדת שמרי
 משמרת הקדש  למררי משפחת המחלי ומשפחת
 המושי אלה הם משפחת מררי  ופקדיהם במספר
 כל זכר מבן חדש ומעלה ששת אלפים ומאתים
 ונשיא בית אב למשפחת מררי צוריאל בן
 אביחיל על ירך המשכן יחנו צפנה  ופקדת
משמרת בני מררי קרשי המשכן ובריחיו ועמדיו
ואדניו וכל כליו וכל עבדתו  ועמדי החצר סביב
ואדניהם ויתדתם ומיתריהם  והחנים לפני
המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה
ואהרן ובניו שמרים משמרת המקדש למשמרת
בני ישראל והזר הקרב יומת  כל פקודי הלוים
אשר פקד משה ואהרן על פי יהוה למשפחתם
כל זכר מבן חדש ומעלה שנים ועשרים
אלף                                            ויאמר
 יהוה אל משה פקד כל בכר זכר לבני ישראל
 מבן חדש ומעלה ושא את מספר שמתם  ולקחת
את הלוים לי אני יהוה תחת כל בכר בבני
ישראל ואת בהמת הלוים תחת כל בכור
 בבהמת בני ישראל  ויפקד משה כאשר צוה
 יהוה אתו את כל בכר בבני ישראל  ויהי כל
בכור זכר במספר שמות מבן חדש ומעלה
 לפקדיהם שנים ועשרים אלף שלשה ושבעים
ומאתים
  וידבר יהוה אל משה לאמר  קח את הלוים תחת
 כל בכור בבני ישראל ואת בהמת הלוים תחת
 בהמתם והיו לי הלוים אני יהוה  ואת פדויי
השלשה והשבעים והמאתים העדפים על הלוים
 מבכור בני ישראל  ולקחת חמשת חמשת שקלים
לגלגלת בשקל הקדש תקח עשרים גרה השקל 
ונתתה הכסף לאהרן ולבניו פדויי העדפים
בהם  ויקח משה את כסף הפדיום מאת
 העדפים על פדויי הלוים  מאת בכור בני
ישראל לקח את הכסף חמשה וששים ושלש
מאות ואלף בשקל הקדש  ויתן משה את כסף
הפדים לאהרן ולבניו על פי יהוה כאשר צוה
 יהוה את משה
 
157
 

נשא

וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר  נשא את
ראש בני קהת מתוך בני לוי למשפחתם לבית
 אבתם  מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים
 שנה כל בא לצבא לעשות מלאכה באהל מועד
  זאת עבדת בני קהת באהל מועד קדש הקדשים
  ובא אהרן ובניו בנסע המחנה והורדו את פרכת
 המסך וכסו בה את ארן העדת  ונתנו עליו כסוי
 עור תחש ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה
 ושמו בדיו  ועל שלחן הפנים יפרשו בגד תכלת
ונתנו עליו את הקערת ואת הכפת ואת המנקית
 ואת קשות הנסך ולחם התמיד עליו יהיה  ופרשו
עליהם בגד תולעת שני וכסו אתו במכסה עור
 תחש ושמו את בדיו  ולקחו בגד תכלת וכסו את
מנרת המאור ואת נרתיה ואת מלקחיה ואת
מחתתיה ואת כל כלי שמנה אשר ישרתו לה בהם
  ונתנו אתה ואת כל כליה אל מכסה עור תחש
ונתנו על המוט  ועל מזבח הזהב יפרשו בגד תכלת
 וכסו אתו במכסה עור תחש ושמו את בדיו  ולקחו
 את כל כלי השרת אשר ישרתו בם בקדש ונתנו
 אל בגד תכלת וכסו אותם במכסה עור תחש ונתנו
על המוט  ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד
ארגמן  ונתנו עליו את כל כליו אשר ישרתו עליו
בהם את המחתת את המזלגת ואת היעים ואת
המזרקת כל כלי המזבח ופרשו עליו כסוי עור
תחש ושמו בדיו  וכלה אהרן ובניו לכסת את
 הקדש ואת כל כלי הקדש בנסע המחנה ואחרי כן
 יבאו בני קהת לשאת ולא יגעו אל הקדש ומתו
אלה משא בני קהת באהל מועד  ופקדת אלעזר בן
 אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת
התמיד ושמן המשחה פקדת כל המשכן וכל אשר
 בו בקדש ובכליו
  וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר  אל
 תכריתו את שבט משפחת הקהתי מתוך הלוים
 וזאת עשו להם וחיו ולא ימתו בגשתם את קדש
הקדשים אהרן ובניו יבאו ושמו אותם איש איש
על עבדתו ואל משאו  ולא יבאו לראות כבלע את
 הקדש ומתו
וידבר יהוה אל משה לאמר  נשא את ראש בני
גרשון גם הם לבית אבתם למשפחתם  מבן
 שלשים שנה ומעלה עד בן חמשים שנה תפקד
אותם כל הבא לצבא צבא לעבד עבדה באהל
מועד  זאת עבדת משפחת הגרשני לעבד ולמשא
 
158
  ונשאו את יריעת המשכן ואת אהל מועד
מכסהו ומכסה התחש אשר עליו מלמעלה ואת
 מסך פתח אהל מועד  ואת קלעי החצר ואת
מסך פתח שער החצר אשר על המשכן ועל
 המזבח סביב ואת מיתריהם ואת כל כלי
 עבדתם ואת כל אשר יעשה להם ועבדו  על פי
 אהרן ובניו תהיה כל עבדת בני הגרשני לכל
משאם ולכל עבדתם ופקדתם עלהם במשמרת
 את כל משאם  זאת עבדת משפחת בני הגרשני
באהל מועד ומשמרתם ביד איתמר בן אהרן
הכהן                                           בני
מררי למשפחתם לבית אבתם תפקד אתם  מבן
שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה
 תפקדם כל הבא לצבא לעבד את עבדת אהל
מועד  וזאת משמרת משאם לכל עבדתם באהל
מועד קרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו
 ועמודי החצר סביב ואדניהם ויתדתם
ומיתריהם לכל כליהם ולכל עבדתם ובשמת
תפקדו את כלי משמרת משאם  זאת עבדת
משפחת בני מררי לכל עבדתם באהל מועד
ביד איתמר בן אהרן הכהן  ויפקד משה ואהרן
ונשיאי העדה את בני הקהתי למשפחתם
ולבית אבתם  מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן
 חמשים שנה כל הבא לצבא לעבדה באהל
מועד  ויהיו פקדיהם למשפחתם אלפים שבע
מאות וחמשים  אלה פקודי משפחת הקהתי כל
העובד באהל מועד אשר פקד משה ואהרן על
 פי יהוה ביד משה                             ופקודי בני
גרשון למשפחותם ולבית אבתם  מבן שלשים
 שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה כל הבא לצבא
 לעבדה באהל מועד  ויהיו פקדיהם למשפחתם
לבית אבתם אלפים ושש מאות ושלשים  אלה
פקודי משפחת בני גרשון כל העבד באהל מועד
אשר פקד משה ואהרן על פי יהוה  ופקודי
משפחת בני מררי למשפחתם לבית אבתם  מבן
שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה כל
הבא לצבא לעבדה באהל מועד  ויהיו פקדיהם
למשפחתם שלשת אלפים ומאתים  אלה פקודי
משפחת בני מררי אשר פקד משה ואהרן על
 פי יהוה ביד משה  כל הפקדים אשר פקד משה
 ואהרן ונשיאי ישראל את הלוים למשפחתם
ולבית אבתם  מבן שלשים שנה ומעלה
 
159
ועד בן חמשים שנה כל הבא לעבד עבדת עבדה
ועבדת משא באהל מועד  ויהיו פקדיהם שמנת
אלפים וחמש מאות ושמנים  על פי יהוה פקד
אותם ביד משה איש איש על עבדתו ועל משאו
ופקדיו אשר צוה יהוה את משה
 וידבר יהוה אל משה לאמר  צו את בני ישראל
 וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא
 לנפש  מזכר עד נקבה תשלחו אל מחוץ למחנה
 תשלחום ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שכן
 בתוכם  ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם אל
מחוץ למחנה כאשר דבר יהוה אל משה כן עשו
בני ישראל
  וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל בני ישראל
 איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל
 מעל ביהוה ואשמה הנפש ההוא  והתודו את
 חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו
וחמישתו יסף עליו ונתן לאשר אשם לו  ואם אין
 לאיש גאל להשיב האשם אליו האשם המושב
ליהוה לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו
 עליו  וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר
 יקריבו לכהן לו יהיה  ואיש את קדשיו לו יהיו
 איש אשר יתן לכהן לו יהיה
  וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל בני
ישראל ואמרת אלהם איש איש כי תשטה אשתו
 ומעלה בו מעל  ושכב איש אתה שכבת זרע
ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ועד
 אין בה והוא לא נתפשה  ועבר עליו רוח קנאה
 וקנא את אשתו והוא נטמאה או עבר עליו רוח
קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה  והביא
האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה
עליה עשירת האיפה קמח שערים לא יצק עליו
שמן ולא יתן עליו לבנה כי מנחת קנאת הוא
 מנחת זכרון מזכרת עון  והקריב אתה הכהן
 והעמדה לפני יהוה  ולקח הכהן מים קדשים
בכלי חרש ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן
 יקח הכהן ונתן אל המים  והעמיד הכהן את
האשה לפני יהוה ופרע את ראש האשה ונתן על
כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא וביד
 הכהן יהיו מי המרים המאררים  והשביע אתה
הכהן ואמר אל האשה אם לא שכב איש אתך
 ואם לא שטית טמאה תחת אישך הנקי ממי
המרים המאררים האלה  ואת כי שטית תחת אישך
 
160
 וכי נטמאת ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי
אישך  והשביע הכהן את האשה בשבעת האלה
 ואמר הכהן לאשה יתן יהוה אותך לאלה
 ולשבעה בתוך עמך בתת יהוה את ירכך נפלת
 ואת בטנך צבה  ובאו המים המאררים האלה
במעיך לצבות בטן ולנפל ירך ואמרה האשה
אמן אמן  וכתב את האלת האלה הכהן בספר
 ומחה אל מי המרים  והשקה את האשה את מי
המרים המאררים ובאו בה המים המאררים
 למרים  ולקח הכהן מיד האשה את מנחת
הקנאת והניף את המנחה לפני יהוה והקריב
 אתה אל המזבח  וקמץ הכהן מן המנחה את
 אזכרתה והקטיר המזבחה ואחר ישקה את
האשה את המים  והשקה את המים והיתה אם
 נטמאה ותמעל מעל באישה ובאו בה המים
המאררים למרים וצבתה בטנה ונפלה ירכה
והיתה האשה לאלה בקרב עמה  ואם לא נטמאה
 האשה וטהרה הוא ונקתה ונזרעה זרע  זאת תורת
 הקנאת אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה
  או איש אשר תעבר עליו רוח קנאה וקנא את
אשתו והעמיד את האשה לפני יהוה ועשה לה
הכהן את כל התורה הזאת  ונקה האיש מעון
והאשה ההוא תשא את עונה
וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל בני
ישראל ואמרת אלהם איש או אשה כי יפלא
לנדר נדר נזיר להזיר ליהוה  מיין ושכר יזיר
חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה וכל משרת
 ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא
 יאכל  כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין
 מחרצנים ועד זג לא יאכל  כל ימי נדר נזרו
 תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימם אשר
 יזיר ליהוה קדש יהיה גדל פרע שער ראשו
 כל ימי הזירו ליהוה על נפש מת לא יבא
 לאביו ולאמו לאחיו ולאחתו לא יטמא להם
במתם כי נזר אלהיו על ראשו  כל ימי נזרו
קדש הוא ליהוה  וכי ימות מת עליו בפתע
 פתאם וטמא ראש נזרו וגלח ראשו ביום טהרתו
 ביום השביעי יגלחנו  וביום השמיני יבא שתי
 תרים או שני בני יונה אל הכהן אל פתח אהל
מועד  ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעלה
וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וקדש את
 ראשו ביום ההוא  והזיר ליהוה את ימי נזרו
 
161
 והביא כבש בן שנתו לאשם והימים הראשנים
יפלו כי טמא נזרו  וזאת תורת הנזיר ביום מלאת
 ימי נזרו יביא אתו אל פתח אהל מועד  והקריב
את קרבנו ליהוה כבש בן שנתו תמים אחד לעלה
 וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד
 תמים לשלמים  וסל מצות סלת חלת בלולת בשמן
 ורקיקי מצות משחים בשמן ומנחתם ונסכיהם
 והקריב הכהן לפני יהוה ועשה את חטאתו ואת
 עלתו  ואת האיל יעשה זבח שלמים ליהוה על סל
המצות ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו  וגלח
הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו ולקח את
 שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח
השלמים  ולקח הכהן את הזרע בשלה מן האיל
 וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחד ונתן
 על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו  והניף אותם
הכהן תנופה לפני יהוה קדש הוא לכהן על חזה
התנופה ועל שוק התרומה ואחר ישתה הנזיר יין
  זאת תורת הנזיר אשר ידר קרבנו ליהוה על נזרו
מלבד אשר תשיג ידו כפי נדרו אשר ידר כן
 יעשה על תורת נזרו
  וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל אהרן ואל
 בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור
להם                                            יברכך יהוה
 וישמרך                              יאר יהוה פניו אליך
 ויחנך                         ישא יהוה פניו אליך וישם
לך שלום                               ושמו את שמי על  
בני ישראל ואני אברכם                               ויהי
ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אתו
ויקדש אתו ואת כל כליו ואת המזבח ואת כל
כליו וימשחם ויקדש אתם  ויקריבו נשיאי
ישראל ראשי בית אבתם הם נשיאי המטת הם
העמדים על הפקדים  ויביאו את קרבנם לפני יהוה
שש עגלת צב ושני עשר בקר עגלה על שני
הנשאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן
  ויאמר יהוה אל משה לאמר  קח מאתם והיו לעבד
 את עבדת אהל מועד ונתתה אותם אל הלוים איש
כפי עבדתו  ויקח משה את העגלת ואת הבקר ויתן
 אותם אל הלוים  את שתי העגלת ואת ארבעת
 הבקר נתן לבני גרשון כפי עבדתם  ואת ארבע
העגלת ואת שמנת הבקר נתן לבני מררי כפי
 עבדתם ביד איתמר בן אהרן הכהן  ולבני קהת
 לא נתן כי עבדת הקדש עלהם בכתף ישאו
 
162
 ויקריבו הנשאים את חנכת המזבח ביום המשח
אתו ויקריבו הנשיאם את קרבנם לפני המזבח
 ויאמר יהוה אל משה נשיא אחד ליום נשיא
אחד ליום יקריבו את קרבנם לחנכת
המזבח                                                           ויהי
המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן
עמינדב למטה יהודה  וקרבנו קערת כסף אחת
 שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים
 שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה
בשמן למנחה  כף אחת עשרה זהב מלאה
קטרת  פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד
 בן שנתו לעלה  שעיר עזים אחד לחטאת
  ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה
עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה זה
קרבן נחשון בן עמינדב
ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא
יששכר  הקרב את קרבנו קערת כסף אחת
 שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף
 שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים
סלת בלולה בשמן למנחה  כף אחת עשרה
זהב מלאה קטרת  פר אחד בן בקר איל
אחד כבש אחד בן שנתו לעלה  שעיר עזים
 אחד לחטאת  ולזבח השלמים בקר שנים
 אילם חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה
 חמשה זה קרבן נתנאל בן צוער
  ביום השלישי נשיא לבני זבולן אליאב בן
 חלן  קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה
משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל
 הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן
 למנחה  כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת
  פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן
שנתו לעלה  שעיר עזים אחד לחטאת  ולזבח
 השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים
חמשה כבשים בני שנה חמשה זה קרבן
 אליאב בן חלן
  ביום הרביעי נשיא לבני ראובן אליצור בן
שדיאור  קרבנו קערת כסף אחת שלשים
ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל
בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה
בשמן למנחה  כף אחת עשרה זהב מלאה
 קטרת  פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד
 בן שנתו לעלה  שעיר עזים אחד לחטאת 
163
 ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים
 חמשה כבשים בני שנה חמשה זה קרבן אליצור
בן שדיאור
  ביום החמישי נשיא לבני שמעון שלמיאל בן
צורישדי  קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה
משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל
הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה
  כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת  פר אחד בן
בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לעלה  שעיר
 עזים אחד לחטאת  ולזבח השלמים בקר שנים
אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה
חמשה זה קרבן שלמיאל בן צורישדי
  ביום הששי נשיא לבני גד אליסף בן דעואל
 קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה
 מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש
שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה  כף
 אחת עשרה זהב מלאה קטרת  פר אחד בן בקר
 איל אחד כבש אחד בן שנתו לעלה  שעיר עזים
 אחד לחטאת  ולזבח השלמים בקר שנים אילם
 חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה חמשה זה
 קרבן אליסף בן דעואל
  ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן
עמיהוד  קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה
 משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל
 הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן
 למנחה  כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת  פר
אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו
לעלה  שעיר עזים אחד לחטאת  ולזבח
השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים
חמשה כבשים בני שנה חמשה זה קרבן
אלישמע בן עמיהוד
  ביום השמיני נשיא לבני מנשה גמליאל בן
פדה צור  קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה
 משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל
 הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה
  כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת  פר אחד בן
בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לעלה  שעיר
עזים אחד לחטאת  ולזבח השלמים בקר שנים
אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה
חמשה זה קרבן גמליאל בן פדהצור
  ביום התשיעי נשיא לבני בנימן אבידן בן
 גדעני  קרבנו קערת כסף אחת שלשים
 
164
 ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל
בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה
בשמן למנחה  כף אחת עשרה זהב מלאה
קטרת  פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד
בן שנתו לעלה  שעיר עזים אחד לחטאת
 ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה
עתדים חמשה כבשים בני שנה חמשה זה
 קרבן אבידן בן גדעני
  ביום העשירי נשיא לבני דן אחיעזר בן
עמישדי  קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה
 משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל
 הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן
למנחה  כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת  פר
אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו
לעלה  שעיר עזים אחד לחטאת  ולזבח
 השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים
חמשה כבשים בני שנה חמשה זה
קרבן אחיעזר בן עמישדי
  ביום עשתי עשר יום נשיא לבני אשר פגעיאל
בן עכרן  קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה
 משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל
הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן
 למנחה  כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת  פר
 אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו
לעלה  שעיר עזים אחד לחטאת  ולזבח
השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים
 חמשה כבשים בני שנה חמשה זה קרבן
פגעיאל בן עכרן
  ביום שנים עשר יום נשיא לבני נפתלי אחירע
 בן עינן  קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה
 משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל
הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה
  כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת  פר אחד בן
 בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לעלה  שעיר
 עזים אחד לחטאת  ולזבח השלמים בקר שנים
אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה
חמשה זה קרבן אחירע בן עינן
 זאת חנכת המזבח ביום המשח אתו מאת
נשיאי ישראל קערת כסף שתים עשרה
מזרקי כסף שנים עשר כפות זהב שתים
עשרה  שלשים ומאה הקערה האחת כסף
ושבעים המזרק האחד כל כסף הכלים אלפים
 
165
 וארבע מאות בשקל הקדש  כפות זהב שתים
עשרה מלאת קטרת עשרה עשרה הכף בשקל
 הקדש כל זהב הכפות עשרים ומאה  כל הבקר
 לעלה שנים עשר פרים אילם שנים עשר
כבשים בני שנה שנים עשר ומנחתם ושעירי
 עזים שנים עשר לחטאת  וכל בקר זבח
השלמים עשרים וארבעה פרים אילם ששים
 עתדים ששים כבשים בני שנה ששים זאת
חנכת המזבח אחרי המשח אתו  ובבא משה
 אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול
מדבר אליו מעל הכפרת אשר על ארן העדת
מבין שני הכרבים וידבר אליו
 

בהעלתך

וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל אהרן
ואמרת אליו בהעלתך את הנרת אל מול פני
המנורה יאירו שבעת הנרות  ויעש כן אהרן אל
 מול פני המנורה העלה נרתיה כאשר צוה יהוה
את משה  וזה מעשה המנרה מקשה זהב עד ירכה
עד פרחה מקשה הוא כמראה אשר הראה יהוה
את משה כן עשה את המנרה
  וידבר יהוה אל משה לאמר  קח את הלוים מתוך
בני ישראל וטהרת אתם  וכה תעשה להם לטהרם
 הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם
 וכבסו בגדיהם והטהרו  ולקחו פר בן בקר ומנחתו
סלת בלולה בשמן ופר שני בן בקר תקח לחטאת
  והקרבת את הלוים לפני אהל מועד והקהלת את
כל עדת בני ישראל  והקרבת את הלוים לפני
יהוה וסמכו בני ישראל את ידיהם על הלוים 
והניף אהרן את הלוים תנופה לפני יהוה מאת בני
ישראל והיו לעבד את עבדת יהוה  והלוים יסמכו
את ידיהם על ראש הפרים ועשה את האחד
 חטאת ואת האחד עלה ליהוה לכפר על הלוים
 והעמדת את הלוים לפני אהרן ולפני בניו והנפת
אתם תנופה ליהוה  והבדלת את הלוים מתוך בני
 ישראל והיו לי הלוים  ואחרי כן יבאו הלוים לעבד
 את אהל מועד וטהרת אתם והנפת אתם תנופה  כי
נתנים נתנים המה לי מתוך בני ישראל תחת
פטרת כל רחם בכור כל מבני ישראל לקחתי אתם
לי  כי לי כל בכור בבני ישראל באדם ובבהמה
 ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אתם
 לי  ואקח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל 
ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני
ישראל לעבד את עבדת בני ישראל באהל מועד
 
166
ולכפר על בני ישראל ולא יהיה בבני ישראל
 נגף בגשת בני ישראל אל הקדש  ויעש משה
ואהרן וכל עדת בני ישראל ללוים ככל אשר
 צוה יהוה את משה ללוים כן עשו להם בני
ישראל  ויתחטאו הלוים ויכבסו בגדיהם וינף
 אהרן אתם תנופה לפני יהוה ויכפר עליהם
 אהרן לטהרם  ואחרי כן באו הלוים לעבד את
 עבדתם באהל מועד לפני אהרן ולפני בניו
כאשר צוה יהוה את משה על הלוים כן עשו
 להם                                            וידבר
יהוה אל משה לאמר  זאת אשר ללוים מבן חמש
ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבא צבא בעבדת
אהל מועד  ומבן חמשים שנה ישוב מצבא
 העבדה ולא יעבד עוד  ושרת את אחיו באהל
 מועד לשמר משמרת ועבדה לא יעבד ככה
תעשה ללוים במשמרתם
 וידבר יהוה אל משה במדבר סיני בשנה
השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון
 לאמר  ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו
 בארבעה עשר יום בחדש הזה בין הערבים
תעשו אתו במועדו ככל חקתיו וככל משפטיו
 תעשו אתו  וידבר משה אל בני ישראל לעשת
הפסח  ויעשו את הפסח בראשון בארבעה עשר
יום לחדש בין הערבים במדבר סיני ככל אשר
צוה יהוה את משה כן עשו בני ישראל  ויהי
 אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו
 לעשת הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משה
ולפני אהרן ביום ההוא  ויאמרו האנשים ההמה
 אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע
לבלתי הקרב את קרבן יהוה במעדו בתוך
בני ישראל  ויאמר אלהם משה עמדו ואשמעה
 מה יצוה יהוה לכם
  וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל בני
 ישראל לאמר איש איש כי יהיה טמא לנפש או
בדרך רחקה לכם או לדרתיכם ועשה פסח
ליהוה  בחדש השני בארבעה עשר יום בין
הערבים יעשו אתו על מצות ומררים יאכלהו  לא
ישאירו ממנו עד בקר ועצם לא ישברו בו ככל
 חקת הפסח יעשו אתו  והאיש אשר הוא טהור
 ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה
הנפש ההוא מעמיה כי קרבן יהוה לא הקריב
במעדו חטאו ישא האיש ההוא  וכי יגור אתכם גר
 
167
 ועשה פסח ליהוה כחקת הפסח וכמשפטו כן
יעשה חקה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח
הארץ                              וביום הקים את המשכן
כסה הענן את המשכן לאהל העדת ובערב יהיה
 על המשכן כמראה אש עד בקר  כן יהיה תמיד
הענן יכסנו ומראה אש לילה  ולפי העלת הענן
מעל האהל ואחרי כן יסעו בני ישראל ובמקום
 אשר ישכן שם הענן שם יחנו בני ישראל  על פי
 יהוה יסעו בני ישראל ועל פי יהוה יחנו כל ימי
אשר ישכן הענן על המשכן יחנו  ובהאריך הענן
 על המשכן ימים רבים ושמרו בני ישראל את
משמרת יהוה ולא יסעו  ויש אשר יהיה הענן
ימים מספר על המשכן על פי יהוה יחנו ועל פי
יהוה יסעו  ויש אשר יהיה הענן מערב עד בקר
 ונעלה הענן בבקר ונסעו או יומם ולילה ונעלה
הענן ונסעו  או ימים או חדש או ימים בהאריך
הענן על המשכן לשכן עליו יחנו בני ישראל
ולא יסעו ובהעלתו יסעו  על פי יהוה יחנו ועל
פי יהוה יסעו את משמרת יהוה שמרו על פי
 יהוה ביד משה
 וידבר יהוה אל משה לאמר  עשה לך שתי
חצוצרת כסף מקשה תעשה אתם והיו לך
למקרא העדה ולמסע את המחנות  ותקעו בהן
ונועדו אליך כל העדה אל פתח אהל מועד  ואם
 באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי
ישראל  ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החנים
קדמה  ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות החנים
 תימנה תרועה יתקעו למסעיהם  ובהקהיל את
הקהל תתקעו ולא תריעו  ובני אהרן הכהנים
 יתקעו בחצצרות והיו לכם לחקת עולם לדרתיכם
  וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם
והרעתם בחצצרות ונזכרתם לפני יהוה אלהיכם
 ונושעתם מאיביכם  וביום שמחתכם ובמועדיכם
 ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצצרת על עלתיכם
ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם
אני יהוה אלהיכם
  ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים
 בחדש נעלה הענן מעל משכן העדת  ויסעו
בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני וישכן
הענן במדבר פארן  ויסעו בראשנה על פי
יהוה ביד משה  ויסע דגל מחנה בני יהודה
 בראשנה לצבאתם ועל צבאו נחשון בן עמינדב
 
168
  ועל צבא מטה בני יששכר נתנאל בן צוער  ועל
צבא מטה בני זבולן אליאב בן חלון  והורד
המשכן ונסעו בני גרשון ובני מררי נשאי המשכן
  ונסע דגל מחנה ראובן לצבאתם ועל צבאו
אליצור בן שדיאור  ועל צבא מטה בני שמעון
שלמיאל בן צורישדי  ועל צבא מטה בני גד
 אליסף בן דעואל  ונסעו הקהתים נשאי המקדש
 והקימו את המשכן עד באם ס  ונסע דגל מחנה בני
אפרים לצבאתם ועל צבאו אלישמע בן עמיהוד
 ועל צבא מטה בני מנשה גמליאל בן פדהצור
 ועל צבא מטה בני בנימן אבידן בן גדעוני  ונסע
דגל מחנה בני דן מאסף לכל המחנת לצבאתם
ועל צבאו אחיעזר בן עמישדי  ועל צבא מטה בני
 אשר פגעיאל בן עכרן  ועל צבא מטה בני נפתלי
 אחירע בן עינן  אלה מסעי בני ישראל לצבאתם
ויסעו                    ויאמר משה לחבב בן רעואל
 המדיני חתן משה נסעים אנחנו אל המקום אשר
אמר יהוה אתו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך
כי יהוה דבר טוב על ישראל  ויאמר אליו לא
 אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך  ויאמר
אל נא תעזב אתנו כי על כן ידעת חנתנו
במדבר והיית לנו לעינים  והיה כי תלך עמנו
 והיה הטוב ההוא אשר ייטיב יהוה עמנו והטבנו
לך  ויסעו מהר יהוה דרך שלשת ימים וארון
 ברית יהוה נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור
 להם מנוחה  וענן יהוה עליהם יומם בנסעם מן
המחנה                                        ויהי בנסע הארן
ויאמר משה קומה יהוה ויפצו איביך וינסו
משנאיך מפניך  ובנחה יאמר שובה יהוה רבבות
אלפי ישראל
 ויהי העם כמתאננים רע באזני יהוה וישמע יהוה
 ויחר אפו ותבער בם אש יהוה ותאכל בקצה
המחנה  ויצעק העם אל משה ויתפלל משה אל
יהוה ותשקע האש  ויקרא שם המקום ההוא
תבערה כי בערה בם אש יהוה  והאספסף אשר
 בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל
ויאמרו מי יאכלנו בשר  זכרנו את הדגה אשר
 נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים
 ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים  ועתה
 נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו  והמן
כזרע גד הוא ועינו כעין הבדלח  שטו העם ולקטו
 וטחנו ברחים או דכו במדכה ובשלו בפרור
 
169
 ועשו אתו עגות והיה טעמו כטעם לשד השמן
 וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו
 וישמע משה את העם בכה למשפחתיו איש
לפתח אהלו ויחר אף יהוה מאד ובעיני משה
רע  ויאמר משה אל יהוה למה הרעת לעבדך
ולמה לא מצתי חן בעיניך לשום את משא כל
העם הזה עלי  האנכי הריתי את כל העם הזה אם
 אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר
 ישא האמן את הינק על האדמה אשר נשבעת
לאבתיו  מאין לי בשר לתת לכל העם הזה כי יבכו
 עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה  לא אוכל אנכי
לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני  ואם
 ככה את עשה לי הרגני נא הרג אם מצאתי חן
 בעיניך ואל אראה ברעתי
  ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש
מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם
ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד והתיצבו שם
עמך  וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח
אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא
העם ולא תשא אתה לבדך  ואל העם תאמר
התקדשו למחר ואכלתם בשר כי בכיתם באזני
 יהוה לאמר מי יאכלנו בשר כי טוב לנו במצרים
 ונתן יהוה לכם בשר ואכלתם  לא יום אחד
 תאכלון ולא יומים ולא חמשה ימים ולא עשרה
 ימים ולא עשרים יום  עד חדש ימים עד אשר
 יצא מאפכם והיה לכם לזרא יען כי מאסתם את
יהוה אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה
יצאנו ממצרים  ויאמר משה שש מאות אלף רגלי
 העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן
להם ואכלו חדש ימים  הצאן ובקר ישחט להם
ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא
להם
  ויאמר יהוה אל משה היד יהוה תקצר עתה
 תראה היקרך דברי אם לא  ויצא משה וידבר
 אל העם את דברי יהוה ויאסף שבעים איש
מזקני העם ויעמד אתם סביבת האהל  וירד יהוה
 בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו
 ויתן על שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם
 הרוח ויתנבאו ולא יספו  וישארו שני אנשים
במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד
ותנח עליהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו
האהלה ויתנבאו במחנה  וירץ הנער ויגד למשה
 
170
 ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה  ויען
 יהושע בן נון משרת משה מבחריו ויאמר אדני
משה כלאם  ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי
יתן כל עם יהוה נביאים כי יתן יהוה את רוחו
עליהם  ויאסף משה אל המחנה הוא
וזקני ישראל  ורוח נסע מאת יהוה ויגז שלוים מן הים
ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה
סביבות המחנה וכאמתים על פני הארץ  ויקם
 העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת
 ויאספו את השלו הממעיט אסף עשרה חמרים
וישטחו להם שטוח סביבות המחנה  הבשר עודנו
 בין שניהם טרם יכרת ואף יהוה חרה בעם ויך
יהוה בעם מכה רבה מאד  ויקרא את שם המקום
 ההוא קברות התאוה כי שם קברו את העם
המתאוים  מקברות התאוה נסעו העם חצרות
ויהיו בחצרות
 ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה
הכשית אשר לקח כי אשה כשית לקח  ויאמרו
הרק אך במשה דבר יהוה הלא גם בנו דבר
 וישמע יהוה  והאיש משה ענו עניו מאד מכל האדם
 אשר על פני האדמה                                  ויאמר
יהוה פתאם אל משה ואל אהרן ואל מרים צאו
שלשתכם אל אהל מועד ויצאו שלשתם  וירד
 יהוה בעמוד ענן ויעמד פתח האהל ויקרא אהרן
ומרים ויצאו שניהם  ויאמר שמעו נא דברי אם
יהיה נביאכם יהוה במראה אליו אתודע בחלום
אדבר בו  לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא
 פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידת ותמנת
יהוה יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי
במשה  ויחר אף יהוה בם וילך  והענן סר מעל
האהל והנה מרים מצרעת כשלג ויפן אהרן אל
מרים והנה מצרעת  ויאמר אהרן אל משה בי
אדני אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו
ואשר חטאנו  אל נא תהי כמת אשר בצאתו
מרחם אמו ויאכל חצי בשרו  ויצעק משה אל
יהוה לאמר אל נא רפא נא לה 
ויאמר יהוה אל משה ואביה ירק ירק בפניה
 הלא תכלם שבעת ימים תסגר שבעת ימים
מחוץ למחנה ואחר תאסף  ותסגר מרים מחוץ
 למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף
מרים  ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר
 פארן
 
171

שלח

וידבר יהוה אל משה לאמר  שלח לך אנשים
 ויתרו את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל
איש אחד איש אחד למטה אבתיו תשלחו כל
נשיא בהם  וישלח אתם משה ממדבר פארן על
 פי יהוה כלם אנשים ראשי בני ישראל המה
 ואלה שמותם למטה ראובן שמוע בן זכור  למטה
 שמעון שפט בן חורי  למטה יהודה כלב בן יפנה
 למטה יששכר יגאל בן יוסף  למטה אפרים הושע
בן נון  למטה בנימן פלטי בן רפוא  למטה זבולן
 גדיאל בן סודי  למטה יוסף למטה מנשה גדי בן
סוסי  למטה דן עמיאל בן גמלי  למטה אשר
סתור בן מיכאל  למטה נפתלי נחבי בן ופסי
 למטה גד גאואל בן מכי  אלה שמות האנשים
אשר שלח משה לתור את הארץ ויקרא משה
להושע בן נון יהושע  וישלח אתם משה לתור את
 ארץ כנען ויאמר אלהם עלו זה בנגב ועליתם
את ההר  וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם
הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב
  ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה הוא אם
 רעה ומה הערים אשר הוא יושב בהנה
הבמחנים אם במבצרים  ומה הארץ השמנה הוא
 אם רזה היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם
 מפרי הארץ והימים ימי בכורי ענבים  ויעלו
ויתרו את הארץ ממדבר צן עד רחב לבא חמת
  ויעלו בנגב ויבא עד חברון ושם אחימן ששי
 ותלמי ילידי הענק וחברון שבע שנים נבנתה
לפני צען מצרים  ויבאו עד נחל אשכל ויכרתו
משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט
 בשנים ומן הרמנים ומן התאנים  למקום ההוא
 קרא נחל אשכול על אדות האשכול אשר כרתו
משם בני ישראל  וישבו מתור הארץ מקץ
ארבעים יום  וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן
ואל כל עדת בני ישראל אל מדבר פארן קדשה
 וישיבו אותם דבר ואת כל העדה ויראום את
פרי הארץ  ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ
אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש הוא וזה
פריה  אפס כי עז העם הישב בארץ והערים
בצרות גדלת מאד וגם ילדי הענק ראינו שם 
עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי
והאמרי יושב בהר והכנעני ישב על הים ועל
 יד הירדן  ויהס כלב את העם אל משה ויאמר
 עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה
 
172
 והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות
 אל העם כי חזק הוא ממנו  ויוציאו דבת הארץ
 אשר תרו אתה אל בני ישראל לאמר הארץ
 אשר עברנו בה לתור אתה ארץ אכלת יושביה
 הוא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות
 ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפלים
 ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם ותשא
כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה
 ההוא  וילנו על משה ועל אהרן כל בני ישראל
 ויאמרו אלהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים
 או במדבר הזה לו מתנו  ולמה יהוה מביא אתנו
אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו
לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה  ויאמרו איש
 אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה  ויפל משה
 ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל
  ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את
הארץ קרעו בגדיהם  ויאמרו אל כל עדת בני
ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה
טובה הארץ מאד מאד  אם חפץ בנו יהוה והביא
 אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר הוא
זבת חלב ודבש  אך ביהוה אל תמרדו ואתם אל
תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם
מעליהם ויהוה אתנו אל תיראם  ויאמרו כל העדה
 לרגום אתם באבנים וכבוד יהוה נראה באהל
 מועד אל כל בני ישראל
  ויאמר יהוה אל משה עד אנה ינאצני העם הזה
 ועד אנה לא יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי
 בקרבו  אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי
 גדול ועצום ממנו  ויאמר משה אל יהוה ושמעו
 מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו
 ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה
 יהוה בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה
 יהוה ועננך עמד עלהם ובעמד ענן אתה הלך
לפניהם יומם ובעמוד אש לילה  והמתה את העם
 הזה כאיש אחד ואמרו הגוים אשר שמעו את
שמעך לאמר  מבלתי יכלת יהוה להביא את העם
 הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר
  ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר 
יהוה ארך אפים ורב חסד נשא עון ופשע ונקה
לא ינקה פקד עון אבות על בנים על שלשים
ועל רבעים  סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך
וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה
 
173
  ויאמר יהוה סלחתי כדברך  ואולם חי אני
 וימלא כבוד יהוה את כל הארץ  כי כל האנשים
 הראים את כבדי ואת אתתי אשר עשיתי
במצרים ובמדבר וינסו אתי זה עשר פעמים ולא
 שמעו בקולי  אם יראו את הארץ אשר נשבעתי
לאבתם וכל מנאצי לא יראוה  ועבדי כלב עקב
היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו
אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורשנה
  והעמלקי והכנעני יושב בעמק מחר פנו וסעו
 לכם המדבר דרך ים סוף
  וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר  עד מתי
לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי את
 תלנות בני ישראל אשר המה מלינים עלי
שמעתי  אמר אלהם חי אני נאם יהוה אם לא
כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם  במדבר הזה
 יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן
עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי  אם אתם
תבאו אל הארץ אשר נשאתי את ידי לשכן אתכם
בה כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון  וטפכם
אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אתם וידעו את
 הארץ אשר מאסתם בה  ופגריכם אתם יפלו
במדבר הזה  ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים
 שנה ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר
 במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום
 יום לשנה יום לשנה תשאו את עונתיכם ארבעים
שנה וידעתם את תנואתי  אני יהוה דברתי אם לא
 זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי
 במדבר הזה יתמו ושם ימתו  והאנשים אשר שלח
 משה לתור את הארץ וישבו וילונו וילינו עליו את כל
 העדה להוציא דבה על הארץ  וימתו האנשים
מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני יהוה  ויהושע
 בן נון וכלב בן יפנה חיו מן האנשים ההם ההלכים
 לתור את הארץ  וידבר משה את הדברים האלה
אל כל בני ישראל ויתאבלו העם מאד  וישכמו
בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו
אל המקום אשר אמר יהוה כי חטאנו  ויאמר
משה למה זה אתם עברים את פי יהוה והוא לא
 תצלח  אל תעלו כי אין יהוה בקרבכם ולא תנגפו
לפני איביכם  כי העמלקי והכנעני שם לפניכם
ונפלתם בחרב כי על כן שבתם מאחרי יהוה ולא
יהיה יהוה עמכם  ויעפלו לעלות אל ראש ההר
וארון ברית יהוה ומשה לא משו מקרב המחנה
 
174
 וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא ויכום
 ויכתום עד החרמה
 וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל בני
 ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל ארץ
מושבתיכם אשר אני נתן לכם  ועשיתם אשה
 ליהוה עלה או זבח לפלא נדר או בנדבה או
במעדיכם לעשות ריח ניחח ליהוה מן הבקר או
 מן הצאן  והקריב המקריב קרבנו ליהוה מנחה
 סלת עשרון בלול ברבעית ההין שמן  ויין לנסך
 רביעית ההין תעשה על העלה או לזבח לכבש
האחד  או לאיל תעשה מנחה סלת שני עשרנים
בלולה בשמן שלשית ההין  ויין לנסך שלשית
ההין תקריב ריח ניחח ליהוה  וכי תעשה בן
בקר עלה או זבח לפלא נדר או שלמים ליהוה
 והקריב על בן הבקר מנחה סלת שלשה עשרנים
בלול בשמן חצי ההין  ויין תקריב לנסך חצי
ההין אשה ריח ניחח ליהוה  ככה יעשה לשור
 האחד או לאיל האחד או לשה בכבשים או
בעזים  כמספר אשר תעשו ככה תעשו לאחד
כמספרם  כל האזרח יעשה ככה את אלה
להקריב אשה ריח ניחח ליהוה  וכי יגור אתכם
גר או אשר בתוככם לדרתיכם ועשה אשה ריח
 ניחח ליהוה כאשר תעשו כן יעשה  הקהל חקה
 אחת לכם ולגר הגר חקת עולם לדרתיכם ככם
כגר יהיה לפני יהוה  תורה אחת ומשפט אחד
 יהיה לכם ולגר הגר אתכם
  וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל בני
ישראל ואמרת אלהם בבאכם אל הארץ אשר
 אני מביא אתכם שמה  והיה באכלכם מלחם
הארץ תרימו תרומה ליהוה  ראשית ערסתכם
 חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו
אתה  מראשית ערסתיכם תתנו ליהוה תרומה
 לדרתיכם                                     וכי תשגו
 ולא תעשו את כל המצות האלה אשר דבר יהוה
 אל משה  את כל אשר צוה יהוה אליכם ביד
משה מן היום אשר צוה יהוה והלאה לדרתיכם
  והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל
העדה פר בן בקר אחד לעלה לריח ניחח
ליהוה ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד
לחטת  וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל
ונסלח להם כי שגגה הוא והם הביאו את קרבנם
אשה ליהוה וחטאתם לפני יהוה על שגגתם 
 
175
ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם
 כי לכל העם בשגגה                                   ואם
נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה
לחטאת  וכפר הכהן על הנפש השגגת בחטאה
בשגגה לפני יהוה לכפר עליו ונסלח לו  האזרח
בבני ישראל ולגר הגר בתוכם תורה אחת יהיה
לכם לעשה בשגגה  והנפש אשר תעשה ביד
רמה מן האזרח ומן הגר את יהוה הוא מגדף
 ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה  כי דבר יהוה
 בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההוא
 עונה בה
  ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקשש
 עצים ביום השבת  ויקריבו אתו המצאים אתו
 מקשש עצים אל משה ואל אהרן ואל כל העדה
  ויניחו אתו במשמר כי לא פרש מה יעשה
 לו                                 ויאמר יהוה אל משה
 מות יומת האיש רגום אתו באבנים כל העדה
מחוץ למחנה  ויציאו אתו כל העדה אל מחוץ
 למחנה וירגמו אתו באבנים וימת כאשר צוה
יהוה את משה
  ויאמר יהוה אל משה לאמר  דבר אל בני
ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי
בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל
תכלת  והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם
 את כל מצות יהוה ועשיתם אתם ולא תתרו
 אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים
אחריהם  למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי
 והייתם קדשים לאלהיכם  אני יהוה אלהיכם
 אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם
 לאלהים אני יהוה אלהיכם
 

קרח

ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן
 ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן
 ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים
 ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם 
ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב
לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם יהוה
ומדוע תתנשאו על קהל יהוה  וישמע משה ויפל
 על פניו  וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר
 בקר וידע יהוה את אשר לו ואת הקדוש
 והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו
 זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו  ותנו
בהן אש ושימו עליהן קטרת לפני יהוה מחר
 
176
והיה האיש אשר יבחר יהוה הוא הקדוש רב
לכם בני לוי  ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני
 לוי  המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם
מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבד את
עבדת משכן יהוה ולעמד לפני העדה לשרתם
  ויקרב אתך ואת כל אחיך בני לוי אתך
 ובקשתם גם כהנה  לכן אתה וכל עדתך הנעדים
 על יהוה ואהרן מה הוא כי תלונו תלינו עליו  וישלח
משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו
 לא נעלה  המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב
ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם
 השתרר  אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש
הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם העיני
האנשים ההם תנקר לא נעלה  ויחר למשה מאד
 ויאמר אל יהוה אל תפן אל מנחתם לא חמור
 אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את אחד מהם
 ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו לפני
יהוה אתה והם ואהרן מחר  וקחו איש מחתתו
ונתתם עליהם קטרת והקרבתם לפני יהוה איש
 מחתתו חמשים ומאתים מחתת ואתה ואהרן
איש מחתתו  ויקחו איש מחתתו ויתנו עליהם אש
 וישימו עליהם קטרת ויעמדו פתח אהל מועד
ומשה ואהרן  ויקהל עליהם קרח את כל העדה
אל פתח אהל מועד וירא כבוד יהוה אל כל
העדה                  וידבר יהוה אל משה ואל
 אהרן לאמר  הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה
 אתם כרגע  ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלהי
הרוחת לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל
העדה תקצף                     וידבר יהוה אל משה
 לאמר  דבר אל העדה לאמר העלו מסביב
למשכן קרח דתן ואבירם  ויקם משה וילך אל דתן
 ואבירם וילכו אחריו זקני ישראל  וידבר אל
העדה לאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים
 האלה ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל
 חטאתם  ויעלו מעל משכן קרח דתן ואבירם
מסביב ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם
ונשיהם ובניהם וטפם  ויאמר משה בזאת תדעון כי
 יהוה שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי
לא מלבי  אם כמות כל האדם ימתון אלה ופקדת
כל האדם יפקד עליהם לא יהוה שלחני  ואם
 בריאה יברא יהוה ופצתה האדמה את פיה
ובלעה אתם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאלה
 
177
 וידעתם כי נאצו האנשים האלה את יהוה  ויהי
ככלתו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע
 האדמה אשר תחתיהם  ותפתח הארץ את פיה
 ותבלע אתם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר
לקרח ואת כל הרכוש  וירדו הם וכל אשר להם
חיים שאלה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך
הקהל  וכל ישראל אשר סביבתיהם נסו לקלם
 כי אמרו פן תבלענו הארץ  ואש יצאה מאת
 יהוה ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי
 הקטרת                         וידבר יהוה אל משה
לאמר  אמר אל אלעזר בן אהרן הכהן וירם את
המחתת מבין השרפה ואת האש זרה הלאה כי
 קדשו  את מחתות החטאים האלה בנפשתם ועשו
אתם רקעי פחים צפוי למזבח כי הקריבם לפני
 יהוה ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל  ויקח אלעזר
 הכהן את מחתות הנחשת אשר הקריבו השרפים
 וירקעום צפוי למזבח  זכרון לבני ישראל למען
 אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא
להקטיר קטרת לפני יהוה ולא יהיה כקרח
 וכעדתו כאשר דבר יהוה ביד משה לו
 וילנו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל
 אהרן לאמר אתם המתם את עם יהוה  ויהי בהקהל
 העדה על משה ועל אהרן ויפנו אל אהל מועד
 והנה כסהו הענן וירא כבוד יהוה  ויבא משה
ואהרן אל פני אהל מועד                              וידבר
 יהוה אל משה לאמר  הרמו מתוך העדה הזאת
 ואכלה אתם כרגע ויפלו על פניהם  ויאמר משה
 אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל
המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל העדה
 וכפר עליהם כי יצא הקצף מלפני יהוה החל
הנגף  ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך
 הקהל והנה החל הנגף בעם ויתן את הקטרת
ויכפר על העם  ויעמד בין המתים ובין החיים
ותעצר המגפה  ויהיו המתים במגפה ארבעה עשר
 אלף ושבע מאות מלבד המתים על דבר קרח
 וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד
 והמגפה נעצרה
  וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל בני
 ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב מאת כל
נשיאהם לבית אבתם שנים עשר מטות איש את
 שמו תכתב על מטהו  ואת שם אהרן תכתב על
מטה לוי כי מטה אחד לראש בית אבותם 
 
178
והנחתם באהל מועד לפני העדות אשר אועד
לכם שמה  והיה האיש אשר אבחר בו מטהו
יפרח והשכתי מעלי את תלנות בני ישראל אשר
 הם מלינם עליכם  וידבר משה אל בני ישראל
ויתנו אליו כל נשיאיהם מטה לנשיא אחד מטה
לנשיא אחד לבית אבתם שנים עשר מטות ומטה
 אהרן בתוך מטותם  וינח משה את המטת לפני
 יהוה באהל העדת  ויהי ממחרת ויבא משה אל
 אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי
ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים  ויצא משה
את כל המטת מלפני יהוה אל כל בני ישראל
ויראו ויקחו איש מטהו
  ויאמר יהוה אל משה השב את מטה אהרן לפני
 העדות למשמרת לאות לבני מרי ותכל תלונתם
מעלי ולא ימתו  ויעש משה כאשר צוה יהוה אתו
 כן עשה
  ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו
אבדנו כלנו אבדנו  כל הקרב הקרב אל משכן
 יהוה ימות האם תמנו לגוע                        ויאמר
יהוה אל אהרן אתה ובניך ובית אביך אתך
תשאו את עון המקדש ואתה ובניך אתך תשאו
את עון כהנתכם  וגם את אחיך מטה לוי שבט
אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך ואתה
 ובניך אתך לפני אהל העדת  ושמרו משמרתך
ומשמרת כל האהל אך אל כלי הקדש ואל
המזבח לא יקרבו ולא ימתו גם הם גם אתם 
ונלוו עליך ושמרו את משמרת אהל מועד לכל
 עבדת האהל וזר לא יקרב אליכם  ושמרתם את
 משמרת הקדש ואת משמרת המזבח ולא יהיה
 עוד קצף על בני ישראל  ואני הנה לקחתי את
אחיכם הלוים מתוך בני ישראל לכם מתנה
 נתנים ליהוה לעבד את עבדת אהל מועד  ואתה
 ובניך אתך תשמרו את כהנתכם לכל דבר
המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבדת מתנה
אתן את כהנתכם והזר הקרב יומת
  וידבר יהוה אל אהרן ואני הנה נתתי לך את
 משמרת תרומתי לכל קדשי בני ישראל לך
נתתים למשחה ולבניך לחק עולם  זה יהיה לך
 מקדש הקדשים מן האש כל קרבנם לכל
מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו
 לי קדש קדשים לך הוא ולבניך  בקדש הקדשים
 תאכלנו כל זכר יאכל אתו קדש יהיה לך 
 
179
וזה לך תרומת מתנם לכל תנופת בני ישראל
לך נתתים ולבניך ולבנתיך אתך לחק עולם כל
טהור בביתך יאכל אתו  כל חלב יצהר וכל
חלב תירוש ודגן ראשיתם אשר יתנו ליהוה לך
 נתתים  בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו
ליהוה לך יהיה כל טהור בביתך יאכלנו  כל
חרם בישראל לך יהיה  כל פטר רחם לכל בשר
 אשר יקריבו ליהוה באדם ובבהמה יהיה לך אך
 פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה
 הטמאה תפדה  ופדויו מבן חדש תפדה בערכך
כסף חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה
הוא  אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז
לא תפדה קדש הם את דמם תזרק על המזבח
 ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח ליהוה
 ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין לך
 יהיה  כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני
 ישראל ליהוה נתתי לך ולבניך ולבנתיך אתך
לחק עולם ברית מלח עולם הוא לפני יהוה לך
 ולזרעך אתך  ויאמר יהוה אל אהרן בארצם לא
תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם אני חלקך
ונחלתך בתוך בני ישראל                             ולבני
 לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה חלף
עבדתם אשר הם עבדים את עבדת אהל מועד
 ולא יקרבו עוד בני ישראל אל אהל מועד
לשאת חטא למות  ועבד הלוי הוא את עבדת
 אהל מועד והם ישאו עונם חקת עולם לדרתיכם
ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה  כי את
מעשר בני ישראל אשר ירימו ליהוה תרומה
נתתי ללוים לנחלה על כן אמרתי להם בתוך
 בני ישראל לא ינחלו נחלה
  וידבר יהוה אל משה לאמר  ואל הלוים תדבר
ואמרת אלהם כי תקחו מאת בני ישראל את
המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם
 והרמתם ממנו תרומת יהוה מעשר מן המעשר
  ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן וכמלאה
 מן היקב  כן תרימו גם אתם תרומת יהוה מכל
מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל
ונתתם ממנו את תרומת יהוה לאהרן הכהן 
מכל מתנתיכם תרימו את כל תרומת יהוה
מכל חלבו את מקדשו ממנו  ואמרת אלהם
בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים כתבואת
גרן וכתבואת יקב  ואכלתם אתו בכל מקום אתם
 
180
וביתכם כי שכר הוא לכם חלף עבדתכם באהל
מועד  ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו
ממנו ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא
תמותו

חקת

וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר  זאת
 חקת התורה אשר צוה יהוה לאמר דבר אל בני
ישראל ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר
 אין בה מום אשר לא עלה עליה על  ונתתם אתה
 אל אלעזר הכהן והוציא אתה אל מחוץ למחנה
 ושחט אתה לפניו  ולקח אלעזר הכהן מדמה
באצבעו והזה אל נכח פני אהל מועד מדמה
שבע פעמים  ושרף את הפרה לעיניו את ערה
 ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרף  ולקח
הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל
תוך שרפת הפרה  וכבס בגדיו הכהן ורחץ בשרו
 במים ואחר יבוא אל המחנה וטמא הכהן עד
הערב  והשרף אתה יכבס בגדיו במים ורחץ
בשרו במים וטמא עד הערב  ואסף איש טהור
 את אפר הפרה והניח מחוץ למחנה במקום
טהור והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי
נדה חטאת הוא  וכבס האסף את אפר הפרה
 את בגדיו וטמא עד הערב והיתה לבני ישראל
ולגר הגר בתוכם לחקת עולם  הנגע במת לכל
נפש אדם וטמא שבעת ימים  הוא יתחטא בו
ביום השלישי וביום השביעי יטהר ואם לא
 יתחטא ביום השלישי וביום השביעי לא יטהר
  כל הנגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא
יתחטא את משכן יהוה טמא ונכרתה הנפש
 ההוא מישראל כי מי נדה לא זרק עליו טמא
 יהיה עוד טמאתו בו  זאת התורה אדם כי ימות
 באהל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל
 יטמא שבעת ימים  וכל כלי פתוח אשר אין צמיד
 פתיל עליו טמא הוא  וכל אשר יגע על פני
 השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או
בקבר יטמא שבעת ימים  ולקחו לטמא מעפר
 שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי
 ולקח אזוב וטבל במים איש טהור והזה על
האהל ועל כל הכלים ועל הנפשות אשר היו שם
 ועל הנגע בעצם או בחלל או במת או בקבר
 והזה הטהר על הטמא ביום השלישי וביום
השביעי וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ
במים וטהר בערב  ואיש אשר יטמא ולא יתחטא
 
181
ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל כי את מקדש
 יהוה טמא מי נדה לא זרק עליו טמא הוא
 והיתה להם לחקת עולם ומזה מי הנדה יכבס
 בגדיו והנגע במי הנדה יטמא עד הערב  וכל
אשר יגע בו הטמא יטמא והנפש הנגעת תטמא
 עד הערב
ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צן בחדש
הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים
 ותקבר שם  ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה
 ועל אהרן  וירב העם עם משה ויאמרו לאמר ולו
 גוענו בגוע אחינו לפני יהוה  ולמה הבאתם את
קהל יהוה אל המדבר הזה למות שם אנחנו
 ובעירנו  ולמה העליתנו ממצרים להביא אתנו
אל המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגפן
 ורמון ומים אין לשתות  ויבא משה ואהרן מפני
 הקהל אל פתח אהל מועד ויפלו על פניהם
וירא כבוד יהוה אליהם
  וידבר יהוה אל משה לאמר  קח את המטה
 והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם
 אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים
 מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם  ויקח
 משה את המטה מלפני יהוה כאשר צוהו  ויקהלו
 משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר
 להם שמעו נא המרים המן הסלע הזה נוציא
לכם מים  וירם משה את ידו ויך את הסלע
 במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשת העדה
ובעירם                                                    ויאמר
 יהוה אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי
להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את
הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם  המה מי
מריבה אשר רבו בני ישראל את יהוה ויקדש
 בם                                                         וישלח
משה מלאכים מקדש אל מלך אדום כה אמר
 אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה אשר
מצאתנו  וירדו אבתינו מצרימה ונשב במצרים
ימים רבים וירעו לנו מצרים ולאבתינו  ונצעק
 אל יהוה וישמע קלנו וישלח מלאך ויצאנו
ממצרים והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך 
נעברה נא בארצך לא נעבר בשדה ובכרם
 ולא נשתה מי באר דרך המלך נלך לא נטה
 ימין ושמאול עד אשר נעבר גבולך  ויאמר אליו
אדום לא תעבר בי פן בחרב אצא לקראתך
 
182
 ויאמרו אליו בני ישראל במסלה נעלה ואם מימיך
נשתה אני ומקני ונתתי מכרם רק אין דבר ברגלי
אעברה  ויאמר לא תעבר ויצא אדום לקראתו בעם
 כבד וביד חזקה  וימאן אדום נתן את ישראל עבר
בגבלו ויט ישראל מעליו
  ויסעו מקדש ויבאו בני ישראל כל העדה הר
ההר  ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן בהר ההר
על גבול ארץ אדום לאמר  יאסף אהרן אל עמיו
 כי לא יבא אל הארץ אשר נתתי לבני ישראל
 על אשר מריתם את פי למי מריבה  קח את
אהרן ואת אלעזר בנו והעל אתם הר ההר 
והפשט את אהרן את בגדיו והלבשתם את
 אלעזר בנו ואהרן יאסף ומת שם  ויעש משה
 כאשר צוה יהוה ויעלו אל הר ההר לעיני כל
 העדה  ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבש
אתם את אלעזר בנו וימת אהרן שם בראש ההר
וירד משה ואלעזר מן ההר  ויראו כל העדה כי
גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית
 ישראל                           וישמע הכנעני מלך ערד
 ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם
בישראל וישב ממנו שבי  וידר ישראל נדר
 ליהוה ויאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי
והחרמתי את עריהם  וישמע יהוה בקול ישראל
 ויתן את הכנעני ויחרם אתהם ואת עריהם
ויקרא שם המקום חרמה
  ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבב את ארץ
 אדום ותקצר נפש העם בדרך  וידבר העם
 באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות
 במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם
 הקלקל  וישלח יהוה בעם את הנחשים השרפים
 וינשכו את העם וימת עם רב מישראל  ויבא העם
 אל משה ויאמרו חטאנו כי דברנו ביהוה ובך
התפלל אל יהוה ויסר מעלינו את הנחש ויתפלל
 משה בעד העם  ויאמר יהוה אל משה עשה לך
 שרף ושים אתו על נס והיה כל הנשוך וראה אתו
 וחי  ויעש משה נחש נחשת וישמהו על הנס והיה
 אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחשת
וחי  ויסעו בני ישראל ויחנו באבת  ויסעו מאבת
ויחנו בעיי העברים במדבר אשר על פני מואב
ממזרח השמש  משם נסעו ויחנו בנחל זרד  משם
נסעו ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר היצא
מגבל האמרי כי ארנון גבול מואב בין מואב
 
183
 ובין האמרי  על כן יאמר בספר מלחמת יהוה את
 והב בסופה ואת הנחלים ארנון  ואשד הנחלים
אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב  ומשם
בארה הוא הבאר אשר אמר יהוה למשה אסף את
העם ואתנה להם מים                                 אז ישיר
 ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה  באר
 חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחקק במשענתם
 וממדבר מתנה  וממתנה נחליאל ומנחליאל במות
 ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה
ונשקפה על פני הישימן
  וישלח ישראל מלאכים אל סיחן מלך האמרי
לאמר  אעברה בארצך לא נטה בשדה ובכרם לא
נשתה מי באר בדרך המלך נלך עד אשר נעבר
 גבלך  ולא נתן סיחן את ישראל עבר בגבלו ויאסף
סיחן את כל עמו ויצא לקראת ישראל המדברה
ויבא יהצה וילחם בישראל  ויכהו ישראל לפי
חרב ויירש את ארצו מארנן עד יבק עד בני עמון
כי עז גבול בני עמון  ויקח ישראל את כל הערים
האלה וישב ישראל בכל ערי האמרי בחשבון
 ובכל בנתיה  כי חשבון עיר סיחן מלך האמרי הוא
 והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל
ארצו מידו עד ארנן  על כן יאמרו המשלים באו
 חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון  כי אש יצאה
מחשבון להבה מקרית סיחן אכלה ער מואב בעלי
במות ארנן  אוי לך מואב אבדת עם כמוש נתן בניו
 פליטם ובנתיו בשבית למלך אמרי סיחון  ונירם
אבד חשבון עד דיבון ונשים עד נפח אשר עד
מידבא  וישב ישראל בארץ האמרי  וישלח משה
 לרגל את יעזר וילכדו בנתיה ויירש ויורש את האמרי
 אשר שם  ויפנו ויעלו דרך הבשן ויצא עוג מלך
הבשן לקראתם הוא וכל עמו למלחמה אדרעי 
ויאמר יהוה אל משה אל תירא אתו כי בידך
 נתתי אתו ואת כל עמו ואת ארצו ועשית לו
כאשר עשית לסיחן מלך האמרי אשר יושב
בחשבון  ויכו אתו ואת בניו ואת כל עמו עד
בלתי השאיר לו שריד ויירשו את ארצו ויסעו
בני ישראל ויחנו בערבות מואב מעבר לירדן
ירחו                                            

בלק

וירא בלק בן צפור
את כל אשר עשה ישראל לאמרי  ויגר מואב מפני
 העם מאד כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל
  ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל
את כל סביבתינו כלחך השור את ירק השדה
 
184
ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההוא  וישלח
 מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה אשר על
הנהר ארץ בני עמו לקרא לו לאמר הנה עם
יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ והוא ישב
ממלי  ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי
עצום הוא ממני אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן
הארץ כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר
תאר יואר  וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים
 בידם ויבאו אל בלעם וידברו אליו דברי בלק
 ויאמר אליהם לינו פה הלילה והשבתי אתכם
דבר כאשר ידבר יהוה אלי וישבו שרי מואב
 עם בלעם  ויבא אלהים אל בלעם ויאמר מי
האנשים האלה עמך  ויאמר בלעם אל האלהים
בלק בן צפר מלך מואב שלח אלי  הנה העם
היצא ממצרים ויכס את עין הארץ עתה לכה
קבה לי אתו אולי אוכל להלחם בו וגרשתיו
 ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם לא
 תאר את העם כי ברוך הוא  ויקם בלעם בבקר
 ויאמר אל שרי בלק לכו אל ארצכם כי מאן
יהוה לתתי להלך עמכם  ויקומו שרי מואב ויבאו
אל בלק ויאמרו מאן בלעם הלך עמנו  ויסף עוד
 בלק שלח שרים רבים ונכבדים מאלה  ויבאו אל
 בלעם ויאמרו לו כה אמר בלק בן צפור אל נא
תמנע מהלך אלי  כי כבד אכבדך מאד וכל
אשר תאמר אלי אעשה ולכה נא קבה לי את
 העם הזה  ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק אם
 יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל
 לעבר את פי יהוה אלהי לעשות קטנה או גדולה
  ועתה שבו נא בזה גם אתם הלילה ואדעה מה
יסף יהוה דבר עמי  ויבא אלהים אל בלעם
לילה ויאמר לו אם לקרא לך באו האנשים קום לך
 אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו
תעשה  ויקם בלעם בבקר ויחבש את אתנו
וילך עם שרי מואב  ויחר אף אלהים כי הולך
הוא ויתיצב מלאך יהוה בדרך לשטן לו והוא
רכב על אתנו ושני נעריו עמו  ותרא האתון
את מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלופה
בידו ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה ויך
בלעם את האתון להטתה הדרך  ויעמד מלאך
 יהוה במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה
 ותרא האתון את מלאך יהוה ותלחץ אל הקיר
 ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר ויסף להכתה
 
185
 ויוסף מלאך יהוה עבור ויעמד במקום צר אשר
 אין דרך לנטות ימין ושמאול  ותרא האתון את
 מלאך יהוה ותרבץ תחת בלעם ויחר אף בלעם
 ויך את האתון במקל  ויפתח יהוה את פי האתון
 ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה
 שלש רגלים  ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי
לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך  ותאמר האתון
 אל בלעם הלוא אנכי אתנך אשר רכבת עלי
מעודך עד היום הזה ההסכן הסכנתי לעשות לך
כה ויאמר לא  ויגל יהוה את עיני בלעם וירא
את מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלפה בידו
ויקד וישתחו לאפיו  ויאמר אליו מלאך יהוה על
מה הכית את אתנך זה שלוש רגלים הנה אנכי
 יצאתי לשטן כי ירט הדרך לנגדי  ותראני האתון
 ותט לפני זה שלש רגלים אולי נטתה מפני כי
 עתה גם אתכה הרגתי ואותה החייתי  ויאמר
בלעם אל מלאך יהוה חטאתי כי לא ידעתי כי
אתה נצב לקראתי בדרך ועתה אם רע בעיניך
אשובה לי  ויאמר מלאך יהוה אל בלעם לך עם
 האנשים ואפס את הדבר אשר אדבר אליך אתו
 תדבר וילך בלעם עם שרי בלק  וישמע בלק כי
בא בלעם ויצא לקראתו אל עיר מואב אשר על
גבול ארנן אשר בקצה הגבול  ויאמר בלק אל
בלעם הלא שלח שלחתי אליך לקרא לך למה
לא הלכת אלי האמנם לא אוכל כבדך  ויאמר
בלעם אל בלק הנה באתי אליך עתה היכול
אוכל דבר מאומה הדבר אשר ישים אלהים בפי
אתו אדבר  וילך בלעם עם בלק ויבאו קרית חצות 
ויזבח בלק בקר וצאן וישלח לבלעם ולשרים אשר
 אתו  ויהי בבקר ויקח בלק את בלעם ויעלהו במות
 בעל וירא משם קצה העם ויאמר בלעם אל בלק
בנה לי בזה שבעה מזבחת והכן לי בזה שבעה
פרים ושבעה אילים  ויעש בלק כאשר דבר בלעם
 ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח  ויאמר בלעם
 לבלק התיצב על עלתך ואלכה אולי יקרה יהוה
 לקראתי ודבר מה יראני והגדתי לך וילך שפי
 ויקר אלהים אל בלעם ויאמר אליו את שבעת
המזבחת ערכתי ואעל פר ואיל במזבח  וישם
 יהוה דבר בפי בלעם ויאמר שוב אל בלק וכה
תדבר  וישב אליו והנה נצב על עלתו הוא וכל
שרי מואב  וישא משלו ויאמר מן ארם ינחני
בלק מלך מואב מהררי קדם לכה ארה לי יעקב
 
186
 ולכה זעמה ישראל  מה אקב לא קבה אל ומה
אזעם לא זעם יהוה  כי מראש צרים אראנו
ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכן ובגוים לא
יתחשב  מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע
ישראל תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי
 כמהו  ויאמר בלק אל בלעם מה עשית לי לקב
 איבי לקחתיך והנה ברכת ברך  ויען ויאמר הלא
 את אשר ישים יהוה בפי אתו אשמר לדבר
 ויאמר אליו בלק לך לכה נא אתי אל מקום אחר
 אשר תראנו משם אפס קצהו תראה וכלו לא
תראה וקבנו לי משם  ויקחהו שדה צפים אל
ראש הפסגה ויבן שבעה מזבחת ויעל פר ואיל
במזבח  ויאמר אל בלק התיצב כה על עלתך
ואנכי אקרה כה  ויקר יהוה אל בלעם וישם דבר
בפיו ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר  ויבא אליו
 והנו נצב על עלתו ושרי מואב אתו ויאמר לו
בלק מה דבר יהוה  וישא משלו ויאמר קום בלק
 ושמע האזינה עדי בנו צפר  לא איש אל ויכזב
 ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר
ולא יקימנה  הנה ברך לקחתי וברך ולא
אשיבנה  לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל
בישראל יהוה אלהיו עמו ותרועת מלך בו  אל
מוציאם ממצרים כתועפת ראם לו  כי לא נחש
ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב
ולישראל מה פעל אל  הן עם כלביא יקום וכארי
 יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים
 ישתה  ויאמר בלק אל בלעם גם קב לא תקבנו
 גם ברך לא תברכנו  ויען בלעם ויאמר אל בלק
 הלא דברתי אליך לאמר כל אשר ידבר יהוה
אתו אעשה  ויאמר בלק אל בלעם לכה נא
אקחך אל מקום אחר אולי יישר בעיני האלהים
וקבתו לי משם  ויקח בלק את בלעם ראש
הפעור הנשקף על פני הישימן  ויאמר בלעם אל
 בלק בנה לי בזה שבעה מזבחת והכן לי בזה
שבעה פרים ושבעה אילים  ויעש בלק כאשר
 אמר בלעם ויעל פר ואיל במזבח וירא בלעם כי
 טוב בעיני יהוה לברך את ישראל ולא הלך כפעם בפעם
 לקראת נחשים וישת אל המדבר פניו  וישא
 בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו
 ותהי עליו רוח אלהים  וישא משלו ויאמר נאם
בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין  נאם שמע
 אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים
 
187
  מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל  כנחלים
 נטיו כגנת עלי נהר כאהלים נטע יהוה כארזים
עלי מים  יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירם
מאגג מלכו ותנשא מלכתו  אל מוציאו ממצרים
כתועפת ראם לו יאכל גוים צריו ועצמתיהם
 יגרם וחציו ימחץ  כרע שכב כארי וכלביא מי
 יקימנו מברכיך ברוך וארריך ארור  ויחר אף
 בלק אל בלעם ויספק את כפיו ויאמר בלק אל
בלעם לקב איבי קראתיך והנה ברכת ברך זה
 שלש פעמים  ועתה ברח לך אל מקומך אמרתי
 כבד אכבדך והנה מנעך יהוה מכבוד  ויאמר
בלעם אל בלק הלא גם אל מלאכיך אשר
שלחת אלי דברתי לאמר  אם יתן לי בלק מלא
ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את פי יהוה
לעשות טובה או רעה מלבי אשר ידבר יהוה אתו
 אדבר  ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר
 יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים  וישא משלו
ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין
 נאם שמע אמרי אל וידע דעת עליון מחזה שדי
יחזה נפל וגלוי עינים  אראנו ולא עתה אשורנו
ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל
ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת  והיה אדום
ירשה והיה ירשה שעיר איביו וישראל עשה חיל
 וירד מיעקב והאביד שריד מעיר  וירא את עמלק
 וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו
 עדי אבד  וירא את הקיני וישא משלו ויאמר איתן
 מושבך ושים בסלע קנך  כי אם יהיה לבער קין עד
 מה אשור תשבך  וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה
משמו אל  וצים מיד כתים וענו אשור וענו עבר וגם
הוא עדי אבד  ויקם בלעם וילך וישב למקמו וגם
בלק הלך לדרכו
וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות
 מואב  ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם
וישתחוו לאלהיהן  ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר
 אף יהוה בישראל  ויאמר יהוה אל משה קח את
 כל ראשי העם והוקע אותם ליהוה נגד השמש
וישב חרון אף יהוה מישראל  ויאמר משה אל
שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל
 פעור  והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל
 אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת
 בני ישראל והמה בכים פתח אהל מועד 

פנחס

וירא
פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה
 
188
 ויקח רמח בידו  ויבא אחר איש ישראל אל
הקבה וידקר את שניהם את איש ישראל ואת
 האשה אל קבתה ותעצר המגפה מעל בני
 ישראל  ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים
אלף
וידבר יהוה אל משה לאמר  פינחס בן
אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל
בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני
 ישראל בקנאתי  לכן אמר הנני נתן לו את
בריתי שלום  והיתה לו ולזרעו אחריו ברית
 כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על
בני ישראל  ושם איש ישראל המכה אשר הכה
 את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב
לשמעני  ושם האשה המכה המדינית כזבי בת
 צור ראש אמות בית אב במדין הוא
  וידבר יהוה אל משה לאמר  צרור את המדינים
 והכיתם אותם  כי צררים הם לכם בנכליהם אשר
נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת
נשיא מדין אחתם המכה ביום המגפה על
דבר פעור ויהי אחרי המגפה
 ויאמר יהוה אל משה ואל אלעזר בן אהרן הכהן
לאמר  שאו את ראש כל עדת בני ישראל מבן
 עשרים שנה ומעלה לבית אבתם כל יצא צבא
בישראל  וידבר משה ואלעזר הכהן אתם בערבת
 מואב על ירדן ירחו לאמר  מבן עשרים שנה
 ומעלה כאשר צוה יהוה את משה ובני ישראל
 היצאים מארץ מצרים  ראובן בכור ישראל בני
ראובן חנוך משפחת החנכי לפלוא משפחת
הפלאי  לחצרן משפחת החצרוני לכרמי
 משפחת הכרמי  אלה משפחת הראובני ויהיו
פקדיהם שלשה וארבעים אלף ושבע מאות
ושלשים  ובני פלוא אליאב  ובני אליאב נמואל
 ודתן ואבירם הוא דתן ואבירם קרואי קריאי העדה
 אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח
בהצתם על יהוה  ותפתח הארץ את פיה
ותבלע אתם ואת קרח במות העדה באכל
 האש את חמשים ומאתים איש ויהיו לנס  ובני
קרח לא מתו                                             בני
 שמעון למשפחתם לנמואל משפחת הנמואלי
לימין משפחת הימיני ליכין משפחת היכיני
 לזרח משפחת הזרחי לשאול משפחת השאולי
 אלה משפחת השמעני שנים ועשרים אלף
 
189
 ומאתים                          בני גד למשפחתם לצפון
משפחת הצפוני לחגי משפחת החגי לשוני
משפחת השוני  לאזני משפחת האזני לערי משפחת
 הערי  לארוד משפחת הארודי לאראלי משפחת
האראלי  אלה משפחת בני גד לפקדיהם ארבעים
אלף וחמש מאות                           בני יהודה
 ער ואונן וימת ער ואונן בארץ כנען  ויהיו בני
יהודה למשפחתם לשלה משפחת השלני לפרץ
משפחת הפרצי לזרח משפחת הזרחי  ויהיו בני
פרץ לחצרן משפחת החצרני לחמול משפחת
החמולי  אלה משפחת יהודה לפקדיהם ששה
 ושבעים אלף וחמש מאות               בני
יששכר למשפחתם תולע משפחת התולעי
לפוה משפחת הפוני  לישוב משפחת הישובי
 לשמרן משפחת השמרני  אלה משפחת יששכר
לפקדיהם ארבעה וששים אלף ושלש
מאות                                           בני זבולן
למשפחתם לסרד משפחת הסרדי לאלון
משפחת האלני ליחלאל משפחת היחלאלי
 אלה משפחת הזבולני לפקדיהם ששים אלף
 וחמש מאות                     בני יוסף למשפחתם
מנשה ואפרים  בני מנשה למכיר משפחת
 המכירי ומכיר הוליד את גלעד לגלעד משפחת
 הגלעדי  אלה בני גלעד איעזר משפחת האיעזרי
לחלק משפחת החלקי  ואשריאל משפחת
האשראלי ושכם משפחת השכמי  ושמידע
משפחת השמידעי וחפר משפחת החפרי
 וצלפחד בן חפר לא היו לו בנים כי אם בנות
 ושם בנות צלפחד מחלה ונעה חגלה מלכה
 ותרצה  אלה משפחת מנשה ופקדיהם שנים
וחמשים אלף ושבע מאות                אלה בני
אפרים למשפחתם לשותלח משפחת השתלחי
 לבכר משפחת הבכרי לתחן משפחת התחני  ואלה
בני שותלח לערן משפחת הערני  אלה משפחת
 בני אפרים לפקדיהם שנים ושלשים אלף וחמש
 מאות אלה בני יוסף למשפחתם                  בני
בנימן למשפחתם לבלע משפחת הבלעי לאשבל
 משפחת האשבלי לאחירם משפחת האחירמי
 לשפופם משפחת השופמי לחופם משפחת
 החופמי  ויהיו בני בלע ארד ונעמן משפחת
הארדי לנעמן משפחת הנעמי  אלה בני בנימן
 למשפחתם ופקדיהם חמשה וארבעים אלף
 
190
ושש מאות                                    אלה
בני דן למשפחתם לשוחם משפחת השוחמי
 אלה משפחת דן למשפחתם  כל משפחת
השוחמי לפקדיהם ארבעה וששים אלף וארבע
 מאות                  בני אשר למשפחתם לימנה
 משפחת הימנה לישוי משפחת הישוי לבריעה
 משפחת הבריעי  לבני בריעה לחבר משפחת
החברי למלכיאל משפחת המלכיאלי  ושם בת
 אשר שרח  אלה משפחת בני אשר לפקדיהם
 שלשה וחמשים אלף וארבע מאות   בני
 נפתלי למשפחתם ליחצאל משפחת היחצאלי
לגוני משפחת הגוני  ליצר משפחת היצרי לשלם
משפחת השלמי  אלה משפחת נפתלי למשפחתם
 ופקדיהם חמשה וארבעים אלף וארבע מאות
  אלה פקודי בני ישראל שש מאות אלף ואלף
שבע מאות ושלשים
  וידבר יהוה אל משה לאמר  לאלה תחלק
 הארץ בנחלה במספר שמות  לרב תרבה
נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו איש לפי פקדיו
 יתן נחלתו  אך בגורל יחלק את הארץ לשמות
מטות אבתם ינחלו  על פי הגורל תחלק נחלתו
 בין רב למעט                                ואלה
פקודי הלוי למשפחתם לגרשון משפחת הגרשני
לקהת משפחת הקהתי למררי משפחת המררי
  אלה משפחת לוי משפחת הלבני משפחת החברני
 משפחת המחלי משפחת המושי משפחת הקרחי
וקהת הולד את עמרם  ושם אשת עמרם יוכבד בת
לוי אשר ילדה אתה ללוי במצרים ותלד לעמרם
את אהרן ואת משה ואת מרים אחתם  ויולד
 לאהרן את נדב ואת אביהוא את אלעזר ואת
איתמר  וימת נדב ואביהוא בהקריבם אש זרה
לפני יהוה  ויהיו פקדיהם שלשה ועשרים אלף כל
זכר מבן חדש ומעלה כי לא התפקדו בתוך בני
ישראל כי לא נתן להם נחלה בתוך בני ישראל
 אלה פקודי משה ואלעזר הכהן אשר פקדו את
 בני ישראל בערבת מואב על ירדן ירחו  ובאלה
לא היה איש מפקודי משה ואהרן הכהן אשר
 פקדו את בני ישראל במדבר סיני  כי אמר יהוה
 להם מות ימתו במדבר ולא נותר מהם איש כי אם
 כלב בן יפנה ויהושע בן נון ותקרבנה
 בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן
מכיר בן מנשה למשפחת מנשה בן יוסף
 
191
ואלה שמות בנתיו מחלה נעה וחגלה ומלכה
ותרצה  ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן
ולפני הנשיאם וכל העדה פתח אהל מועד לאמר
  אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה
 הנועדים על יהוה בעדת קרח כי בחטאו מת ובנים
 לא היו לו  למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי
אין לו בן תנה לנו אחזה בתוך אחי אבינו  ויקרב
 משה את משפטן לפני יהוה
 ויאמר יהוה אל משה לאמר  כן בנות צלפחד
דברת נתן תתן להם אחזת נחלה בתוך אחי
 אביהם והעברת את נחלת אביהן להן  ואל בני
ישראל תדבר לאמר איש כי ימות ובן אין לו
 והעברתם את נחלתו לבתו  ואם אין לו בת
ונתתם את נחלתו לאחיו  ואם אין לו אחים
ונתתם את נחלתו לאחי אביו  ואם אין אחים
 לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו
ממשפחתו וירש אתה והיתה לבני ישראל לחקת
 משפט כאשר צוה יהוה את משה
  ויאמר יהוה אל משה עלה אל הר העברים הזה
 וראה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל
 וראיתה אתה ונאספת אל עמיך גם אתה כאשר
 נאסף אהרן אחיך  כאשר מריתם פי במדבר צן
במריבת העדה להקדישני במים לעיניהם הם מי
 מריבת קדש מדבר צן                    וידבר משה
אל יהוה לאמר  יפקד יהוה אלהי הרוחת לכל
 בשר איש על העדה  אשר יצא לפניהם ואשר
יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא
 תהיה עדת יהוה כצאן אשר אין להם רעה
 ויאמר יהוה אל משה קח לך את יהושע בן נון
איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו  והעמדת
 אתו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה וצויתה
אתו לעיניהם  ונתתה מהודך עליו למען ישמעו
כל עדת בני ישראל  ולפני אלעזר הכהן יעמד
 ושאל לו במשפט האורים לפני יהוה על פיו
 יצאו ועל פיו יבאו הוא וכל בני ישראל אתו
וכל העדה  ויעש משה כאשר צוה יהוה אתו
ויקח את יהושע ויעמדהו לפני אלעזר הכהן
ולפני כל העדה  ויסמך את ידיו עליו ויצוהו
כאשר דבר יהוה ביד משה  וידבר יהוה
 אל      משה     לאמר      צו      את       בני
ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי
 לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו
 
192
 ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו ליהוה
 כבשים בני שנה תמימם שנים ליום עלה תמיד
 את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני
תעשה בין הערבים  ועשירית האיפה סלת
 למנחה בלולה בשמן כתית רביעת ההין  עלת
תמיד העשיה בהר סיני לריח ניחח אשה ליהוה
  ונסכו רביעת ההין לכבש האחד בקדש הסך
 נסך שכר ליהוה  ואת הכבש השני תעשה בין
הערבים כמנחת הבקר וכנסכו תעשה אשה ריח ניחח
ליהוה
  וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימם ושני
 עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן ונסכו  עלת
שבת בשבתו על עלת התמיד ונסכה
  ובראשי חדשיכם תקריבו עלה ליהוה פרים
 בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה
 תמימם  ושלשה עשרנים סלת מנחה בלולה
בשמן לפר האחד ושני עשרנים סלת מנחה
בלולה בשמן לאיל האחד  ועשרן עשרון סלת
מנחה בלולה בשמן לכבש האחד עלה ריח
ניחח אשה ליהוה  ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר
 ושלישת ההין לאיל ורביעת ההין לכבש יין זאת
 עלת חדש בחדשו לחדשי השנה  ושעיר עזים
אחד לחטאת ליהוה על עלת התמיד יעשה
ונסכו                                ובחדש הראשון בארבעה
עשר יום לחדש פסח ליהוה  ובחמשה עשר יום
לחדש הזה חג שבעת ימים מצות יאכל  ביום
הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא
תעשו  והקרבתם אשה עלה ליהוה פרים בני
בקר שנים ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה
תמימם יהיו לכם  ומנחתם סלת בלולה בשמן
שלשה עשרנים לפר ושני עשרנים לאיל תעשו
 עשרון עשרון תעשה לכבש האחד לשבעת
הכבשים  ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם  מלבד
עלת הבקר אשר לעלת התמיד תעשו את אלה
 כאלה תעשו ליום שבעת ימים לחם אשה ריח
 ניחח ליהוה על עולת התמיד יעשה ונסכו  וביום
השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת
עבדה לא תעשו                             וביום הבכורים
 בהקריבכם מנחה חדשה ליהוה בשבעתיכם
מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא
תעשו  והקרבתם עולה לריח ניחח ליהוה פרים
 בני בקר שנים איל אחד שבעה כבשים בני שנה
 
193
  ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר
 האחד שני עשרנים לאיל האחד  עשרון עשרון
 לכבש האחד לשבעת הכבשים  שעיר עזים אחד
 לכפר עליכם  מלבד עלת התמיד ומנחתו תעשו
תמימם יהיו לכם ונסכיהם
 ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה
לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו יום תרועה
 יהיה לכם  ועשיתם עלה לריח ניחח ליהוה פר
 בן בקר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה
תמימם  ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה
עשרנים לפר שני עשרנים לאיל  ועשרון אחד
לכבש האחד לשבעת הכבשים  ושעיר עזים אחד
חטאת לכפר עליכם  מלבד עלת החדש ומנחתה
 ועלת התמיד ומנחתה ונסכיהם כמשפטם לריח
 ניחח אשה ליהוה                          ובעשור
 לחדש השביעי הזה מקרא קדש יהיה לכם
 ועניתם את נפשתיכם כל מלאכה לא תעשו
 והקרבתם עלה ליהוה ריח ניחח פר בן בקר
 אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימם
יהיו לכם  ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה
 עשרנים לפר שני עשרנים לאיל האחד  עשרון
 עשרון לכבש האחד לשבעת הכבשים  שעיר עזים
 אחד חטאת מלבד חטאת הכפרים ועלת התמיד
ומנחתה ונסכיהם               ובחמשה
עשר יום לחדש השביעי מקרא קדש יהיה
לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו וחגתם חג
ליהוה שבעת ימים  והקרבתם עלה אשה ריח
ניחח ליהוה פרים בני בקר שלשה עשר אילם
שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימם
יהיו  ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה
עשרנים לפר האחד לשלשה עשר פרים שני
 עשרנים לאיל האחד לשני האילם  ועשרון
 עשרון לכבש האחד לארבעה עשר כבשים
 ושעיר עזים אחד חטאת מלבד עלת התמיד
מנחתה ונסכה                   וביום השני פרים
 בני בקר שנים עשר אילם שנים כבשים בני
שנה ארבעה עשר תמימם  ומנחתם ונסכיהם
לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט
 ושעיר עזים אחד חטאת מלבד עלת התמיד
 ומנחתה ונסכיהם                          וביום
השלישי פרים עשתי עשר אילם שנים כבשים
בני שנה ארבעה עשר תמימם  ומנחתם
 
194
ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם
 כמשפט  ושעיר חטאת אחד מלבד עלת התמיד
ומנחתה ונסכה                              וביום
הרביעי פרים עשרה אילם שנים כבשים בני
 שנה ארבעה עשר תמימם  מנחתם ונסכיהם
לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט 
ושעיר עזים אחד חטאת מלבד עלת התמיד
מנחתה ונסכה                   וביום החמישי פרים
 תשעה אילם שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר
תמימם  ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים
במספרם כמשפט  ושעיר חטאת אחד מלבד עלת
 התמיד ומנחתה ונסכה                               וביום
 הששי פרים שמנה אילם שנים כבשים בני שנה
 ארבעה עשר תמימם  ומנחתם ונסכיהם לפרים
 לאילם ולכבשים במספרם כמשפט  ושעיר
חטאת אחד מלבד עלת התמיד מנחתה
 ונסכיה                                        וביום
 השביעי פרים שבעה אילם שנים כבשים בני
 שנה ארבעה עשר תמימם  ומנחתם ונסכהם
לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפטם
 ושעיר חטאת אחד מלבד עלת התמיד מנחתה
 ונסכה                             ביום השמיני עצרת תהיה
לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו  והקרבתם עלה
 אשה ריח ניחח ליהוה פר אחד איל אחד
כבשים בני שנה שבעה תמימם  מנחתם ונסכיהם
 לפר לאיל ולכבשים במספרם כמשפט  ושעיר
 חטאת אחד מלבד עלת התמיד ומנחתה ונסכה
  אלה תעשו ליהוה במועדיכם לבד מנדריכם
ונדבתיכם לעלתיכם ולמנחתיכם ולנסכיכם
 ולשלמיכם ויאמר משה אל בני ישראל ככל
אשר צוה יהוה את משה

מטות

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל
לאמר זה הדבר אשר צוה יהוה  איש כי ידר
 נדר ליהוה או השבע שבעה לאסר אסר על
נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה 
ואשה כי תדר נדר ליהוה ואסרה אסר בבית
 אביה בנעריה  ושמע אביה את נדרה ואסרה אשר
אסרה על נפשה והחריש לה אביה וקמו כל
 נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה יקום  ואם
 הניא אביה אתה ביום שמעו כל נדריה ואסריה
 אשר אסרה על נפשה לא יקום ויהוה יסלח
 לה כי הניא אביה אתה  ואם היו תהיה לאיש
 
195
ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על
נפשה  ושמע אישה ביום שמעו והחריש לה וקמו
 נדריה ואסרה אשר אסרה על נפשה יקמו  ואם
 ביום שמע אישה יניא אותה והפר את נדרה
אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על
 נפשה ויהוה יסלח לה  ונדר אלמנה וגרושה כל
אשר אסרה על נפשה יקום עליה  ואם בית
אישה נדרה או אסרה אסר על נפשה בשבעה
 ושמע אישה והחרש לה לא הניא אתה וקמו כל
 נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה יקום
ואם הפר יפר אתם אישה ביום שמעו כל מוצא
שפתיה לנדריה ולאסר נפשה לא יקום אישה
 הפרם ויהוה יסלח לה  כל נדר וכל שבעת אסר
 לענת נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו  ואם
החרש יחריש לה אישה מיום אל יום והקים את
 כל נדריה או את כל אסריה אשר עליה הקים
 אתם כי החרש לה ביום שמעו  ואם הפר יפר
אתם אחרי שמעו ונשא את עונה  אלה החקים
 אשר צוה יהוה את משה בין איש לאשתו בין
 אב לבתו בנעריה בית אביה
 וידבר יהוה אל משה לאמר  נקם נקמת בני
ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך
  וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם
 אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת יהוה
 במדין  אלף למטה אלף למטה לכל מטות
 ישראל תשלחו לצבא  וימסרו מאלפי ישראל
 אלף למטה שנים עשר אלף חלוצי צבא  וישלח
 אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת פינחס
 בן אלעזר הכהן לצבא וכלי הקדש וחצצרות
התרועה בידו  ויצבאו על מדין כאשר צוה יהוה
 את משה ויהרגו כל זכר  ואת מלכי מדין הרגו
על חלליהם את אוי ואת רקם ואת צור ואת
חור ואת רבע חמשת מלכי מדין ואת בלעם בן
 בעור הרגו בחרב  וישבו בני ישראל את נשי
מדין ואת טפם ואת כל בהמתם ואת כל
מקנהם ואת כל חילם בזזו  ואת כל עריהם
 במושבתם ואת כל טירתם שרפו באש  ויקחו
את כל השלל ואת כל המלקוח באדם
 ובבהמה  ויבאו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל
 עדת בני ישראל את השבי ואת המלקוח ואת
השלל אל המחנה אל ערבת מואב אשר על
ירדן ירחו                                    ויצאו משה
 
196
 ואלעזר הכהן וכל נשיאי העדה לקראתם אל
 מחוץ למחנה  ויקצף משה על פקודי החיל שרי
 האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה
 ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה  הן הנה
היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל ביהוה
 על דבר פעור ותהי המגפה בעדת יהוה  ועתה
הרגו כל זכר בטף וכל אשה ידעת איש למשכב
זכר הרגו  וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב
זכר החיו לכם  ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת
ימים כל הרג נפש וכל נגע בחלל תתחטאו ביום
 השלישי וביום השביעי אתם ושביכם  וכל בגד
 וכל כלי עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ
תתחטאו                          ויאמר אלעזר הכהן אל
אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה
אשר צוה יהוה את משה  אך את הזהב ואת הכסף
את הנחשת את הברזל את הבדיל ואת העפרת
 כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך
במי נדה יתחטא וכל אשר לא יבא באש תעבירו
במים  וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם
 ואחר תבאו אל המחנה                              ויאמר
יהוה אל משה לאמר  שא את ראש מלקוח השבי
באדם ובבהמה אתה ואלעזר הכהן וראשי אבות
העדה  וחצית את המלקוח בין תפשי המלחמה
היצאים לצבא ובין כל העדה  והרמת מכס ליהוה
 מאת אנשי המלחמה היצאים לצבא אחד נפש
מחמש המאות מן האדם ומן הבקר ומן החמרים
ומן הצאן  ממחציתם תקחו ונתתה לאלעזר הכהן
תרומת יהוה  וממחצת בני ישראל תקח אחד
אחז מן החמשים מן האדם מן הבקר מן
 החמרים ומן הצאן מכל הבהמה ונתתה אתם
 ללוים שמרי משמרת משכן יהוה  ויעש משה
ואלעזר הכהן כאשר צוה יהוה את משה  ויהי
המלקוח יתר הבז אשר בזזו עם הצבא צאן שש
 מאות אלף ושבעים אלף וחמשת אלפים  ובקר
 שנים ושבעים אלף  וחמרים אחד וששים אלף
  ונפש אדם מן הנשים אשר לא ידעו משכב זכר
 כל נפש שנים ושלשים אלף  ותהי המחצה חלק
היצאים בצבא מספר הצאן שלש מאות אלף
ושלשים אלף ושבעת אלפים וחמש מאות  ויהי
 המכס ליהוה מן הצאן שש מאות חמש ושבעים
 והבקר ששה ושלשים אלף ומכסם ליהוה שנים
ושבעים  וחמרים שלשים אלף וחמש מאות
 
197
 ומכסם ליהוה אחד וששים  ונפש אדם ששה
 עשר אלף ומכסם ליהוה שנים ושלשים נפש  ויתן
 משה את מכס תרומת יהוה לאלעזר הכהן
כאשר צוה יהוה את משה  וממחצית בני ישראל
 אשר חצה משה מן האנשים הצבאים  ותהי
מחצת העדה מן הצאן שלש מאות אלף ושלשים
 אלף שבעת אלפים וחמש מאות  ובקר ששה
ושלשים אלף  וחמרים שלשים אלף וחמש מאות
  ונפש אדם ששה עשר אלף  ויקח משה ממחצת
 בני ישראל את האחז אחד מן החמשים מן
 האדם ומן הבהמה ויתן אתם ללוים שמרי
משמרת משכן יהוה כאשר צוה יהוה את משה
 ויקרבו אל משה הפקדים אשר לאלפי הצבא
שרי האלפים ושרי המאות  ויאמרו אל משה
עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידנו
 ולא נפקד ממנו איש  ונקרב את קרבן יהוה איש
אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל
 וכומז לכפר על נפשתינו לפני יהוה  ויקח משה
ואלעזר הכהן את הזהב מאתם כל כלי מעשה  ויהי
 כל זהב התרומה אשר הרימו ליהוה ששה עשר
 אלף שבע מאות וחמשים שקל מאת שרי האלפים
 ומאת שרי המאות  אנשי הצבא בזזו איש לו  ויקח
 משה ואלעזר הכהן את הזהב מאת שרי האלפים
 והמאות ויבאו אתו אל אהל מועד זכרון לבני
ישראל לפני יהוה
ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום
 מאד ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד
 והנה המקום מקום מקנה  ויבאו בני גד ובני
 ראובן ויאמרו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל
 נשיאי העדה לאמר  עטרות ודיבן ויעזר ונמרה
 וחשבון ואלעלה ושבם ונבו ובען  הארץ אשר
 הכה יהוה לפני עדת ישראל ארץ מקנה הוא
 ולעבדיך מקנה                              ויאמרו אם
 מצאנו חן בעיניך יתן את הארץ הזאת לעבדיך
 לאחזה אל תעברנו את הירדן  ויאמר משה לבני
גד ולבני ראובן האחיכם יבאו למלחמה ואתם
תשבו פה  ולמה תנואון תניאון את לב בני ישראל
 מעבר אל הארץ אשר נתן להם יהוה  כה עשו
 אבתיכם בשלחי אתם מקדש ברנע לראות את
הארץ  ויעלו עד נחל אשכול ויראו את הארץ
 ויניאו את לב בני ישראל לבלתי בא אל הארץ
אשר נתן להם יהוה  ויחר אף יהוה ביום ההוא
 
198
וישבע לאמר  אם יראו האנשים העלים ממצרים
 מבן עשרים שנה ומעלה את האדמה אשר
נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב כי לא מלאו
אחרי  בלתי כלב בן יפנה הקנזי ויהושע בן נון
כי מלאו אחרי יהוה  ויחר אף יהוה בישראל
 וינעם במדבר ארבעים שנה עד תם כל הדור
 העשה הרע בעיני יהוה  והנה קמתם תחת
אבתיכם תרבות אנשים חטאים לספות עוד על
 חרון אף יהוה אל ישראל  כי תשובן מאחריו
ויסף עוד להניחו במדבר ושחתם לכל העם
 הזה                             ויגשו אליו ויאמרו
גדרת צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו
 ואנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל עד אשר
אם הביאנם אל מקומם וישב טפנו בערי המבצר
 מפני ישבי הארץ  לא נשוב אל בתינו עד
 התנחל בני ישראל איש נחלתו  כי לא ננחל
 אתם מעבר לירדן והלאה כי באה נחלתנו
 אלינו מעבר הירדן מזרחה
 ויאמר אליהם משה אם תעשון את הדבר הזה
 אם תחלצו לפני יהוה למלחמה  ועבר לכם כל
 חלוץ את הירדן לפני יהוה עד הורישו את
 איביו מפניו  ונכבשה הארץ לפני יהוה ואחר
תשבו והייתם נקיים מיהוה ומישראל והיתה
 הארץ הזאת לכם לאחזה לפני יהוה  ואם לא
 תעשון כן הנה חטאתם ליהוה ודעו חטאתכם
אשר תמצא אתכם  בנו לכם ערים לטפכם וגדרת
 לצנאכם והיצא מפיכם תעשו  ויאמר בני גד ובני
ראובן אל משה לאמר עבדיך יעשו כאשר אדני
מצוה  טפנו נשינו מקננו וכל בהמתנו יהיו שם
בערי הגלעד  ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני
יהוה למלחמה כאשר אדני דבר  ויצו להם משה
 את אלעזר הכהן ואת יהושע בן נון ואת ראשי
 אבות המטות לבני ישראל  ויאמר משה אלהם אם
 יעברו בני גד ובני ראובן אתכם את הירדן כל
חלוץ למלחמה לפני יהוה ונכבשה הארץ לפניכם
ונתתם להם את ארץ הגלעד לאחזה  ואם לא
יעברו חלוצים אתכם ונאחזו בתככם בארץ כנען 
ויענו בני גד ובני ראובן לאמר את אשר דבר
יהוה אל עבדיך כן נעשה  נחנו נעבר חלוצים לפני
 יהוה ארץ כנען ואתנו אחזת נחלתנו מעבר לירדן
 ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט
מנשה בן יוסף את ממלכת סיחן מלך האמרי
 
199
ואת ממלכת עוג מלך הבשן הארץ לעריה
בגבלת ערי הארץ סביב  ויבנו בני גד את דיבן
ואת עטרת ואת ערער  ואת עטרת שופן ואת
יעזר ויגבהה  ואת בית נמרה ואת בית הרן ערי
מבצר וגדרת צאן  ובני ראובן בנו את חשבון
 ואת אלעלא ואת קריתים  ואת נבו ואת בעל
מעון מוסבת שם ואת שבמה ויקראו בשמת את
 שמות הערים אשר בנו  וילכו בני מכיר בן מנשה
 גלעדה וילכדה ויורש את האמרי אשר בה  ויתן
 משה את הגלעד למכיר בן מנשה וישב בה
 ויאיר בן מנשה הלך וילכד את חותיהם ויקרא
אתהן חות יאיר  ונבח הלך וילכד את קנת ואת
בנתיה ויקרא לה נבח בשמו

מסעי

אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים
לצבאתם ביד משה ואהרן  ויכתב משה את
מוצאיהם למסעיהם על פי יהוה ואלה מסעיהם
למוצאיהם  ויסעו מרעמסס בחדש הראשון
בחמשה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח
 יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים 
ומצרים מקברים את אשר הכה יהוה בהם כל
בכור ובאלהיהם עשה יהוה שפטים  ויסעו בני
ישראל מרעמסס ויחנו בסכת  ויסעו מסכת ויחנו
 באתם אשר בקצה המדבר  ויסעו מאתם וישב על
 פי החירת אשר על פני בעל צפון ויחנו לפני
מגדל  ויסעו מפני החירת ויעברו בתוך הים
המדברה וילכו דרך שלשת ימים במדבר אתם
ויחנו במרה  ויסעו ממרה ויבאו אילמה ובאילם
שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו שם 
ויסעו מאילם ויחנו על ים סוף  ויסעו מים סוף
ויחנו במדבר סין  ויסעו ממדבר סין ויחנו
 בדפקה  ויסעו מדפקה ויחנו באלוש  ויסעו
מאלוש ויחנו ברפידם ולא היה שם מים לעם
לשתות  ויסעו מרפידם ויחנו במדבר סיני  ויסעו
 ממדבר סיני ויחנו בקברת התאוה  ויסעו מקברת
 התאוה ויחנו בחצרת  ויסעו מחצרת ויחנו
ברתמה  ויסעו מרתמה ויחנו ברמן פרץ  ויסעו
 מרמן פרץ ויחנו בלבנה  ויסעו מלבנה ויחנו
ברסה  ויסעו מרסה ויחנו בקהלתה  ויסעו מקהלתה
 ויחנו בהר שפר  ויסעו מהר שפר ויחנו בחרדה
 ויסעו מחרדה ויחנו במקהלת  ויסעו ממקהלת ויחנו
בתחת  ויסעו מתחת ויחנו בתרח  ויסעו מתרח
ויחנו במתקה  ויסעו ממתקה ויחנו בחשמנה
 
200
 ויסעו מחשמנה ויחנו במסרות  ויסעו ממסרות
 ויחנו בבני יעקן  ויסעו מבני יעקן ויחנו בחר
 הגדגד  ויסעו מחר הגדגד ויחנו ביטבתה  ויסעו
מיטבתה ויחנו בעברנה  ויסעו מעברנה ויחנו
בעציון גבר  ויסעו מעציון גבר ויחנו במדבר צן
הוא קדש  ויסעו מקדש ויחנו בהר ההר בקצה
ארץ אדום  ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי
יהוה וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני
ישראל מארץ מצרים בחדש החמישי באחד
 לחדש  ואהרן בן שלש ועשרים ומאת שנה במתו
בהר ההר                         וישמע הכנעני מלך ערד
 והוא ישב בנגב בארץ כנען בבא בני ישראל
 ויסעו מהר ההר ויחנו בצלמנה  ויסעו מצלמנה
ויחנו בפונן  ויסעו מפונן ויחנו באבת  ויסעו
 מאבת ויחנו בעיי העברים בגבול מואב  ויסעו
מעיים ויחנו בדיבן גד  ויסעו מדיבן גד ויחנו
בעלמן דבלתימה  ויסעו מעלמן דבלתימה ויחנו
 בהרי העברים לפני נבו  ויסעו מהרי העברים
ויחנו בערבת מואב על ירדן ירחו  ויחנו על
הירדן מבית הישמת עד אבל השטים בערבת
 מואב                              וידבר יהוה אל משה
 בערבת מואב על ירדן ירחו לאמר  דבר אל בני
ישראל ואמרת אלהם כי אתם עברים את הירדן
אל ארץ כנען  והורשתם את כל ישבי הארץ
מפניכם ואבדתם את כל משכיתם ואת כל צלמי
מסכתם תאבדו ואת כל במתם תשמידו  והורשתם
 את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ
לרשת אתה  והתנחלתם את הארץ בגורל
למשפחתיכם לרב תרבו את נחלתו ולמעט תמעיט
 את נחלתו אל אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה
למטות אבתיכם תתנחלו  ואם לא תורישו את
 ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם
 לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על
הארץ אשר אתם ישבים בה  והיה כאשר דמיתי
לעשות להם אעשה לכם
 וידבר יהוה אל משה לאמר  צו את בני ישראל
 ואמרת אלהם כי אתם באים אל הארץ כנען זאת
 הארץ אשר תפל לכם בנחלה ארץ כנען לגבלתיה
  והיה לכם פאת נגב ממדבר צן על ידי אדום והיה
 לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה  ונסב לכם
הגבול מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה והיה
 תוצאתיו מנגב לקדש ברנע ויצא חצר אדר
 
201
 ועבר עצמנה  ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים
 והיו תוצאתיו הימה  וגבול ים והיה לכם הים
 הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים  וזה יהיה
לכם גבול צפון מן הים הגדל תתאו לכם הר
 ההר  מהר ההר תתאו לבא חמת והיו תוצאת
 הגבל צדדה  ויצא הגבל זפרנה והיו תוצאתיו
חצר עינן זה יהיה לכם גבול צפון  והתאויתם
לכם לגבול קדמה מחצר עינן שפמה  וירד הגבל
משפם הרבלה מקדם לעין וירד הגבול ומחה על
 כתף ים כנרת קדמה  וירד הגבול הירדנה והיו
 תוצאתיו ים המלח זאת תהיה לכם הארץ
לגבלתיה סביב  ויצו משה את בני ישראל לאמר
 זאת הארץ אשר תתנחלו אתה בגורל אשר צוה
 יהוה לתת לתשעת המטות וחצי המטה  כי לקחו
 מטה בני הראובני לבית אבתם ומטה בני הגדי
לבית אבתם וחצי מטה מנשה לקחו נחלתם  שני
המטות וחצי המטה לקחו נחלתם מעבר לירדן
ירחו קדמה מזרחה
  וידבר יהוה אל משה לאמר  אלה שמות האנשים
 אשר ינחלו לכם את הארץ אלעזר הכהן ויהושע
 בן נון  ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו
לנחל את הארץ  ואלה שמות האנשים למטה
יהודה כלב בן יפנה  ולמטה בני שמעון שמואל
 בן עמיהוד  למטה בנימן אלידד בן כסלון  ולמטה
 בני דן נשיא בקי בן יגלי  לבני יוסף למטה בני
מנשה נשיא חניאל בן אפד  ולמטה בני אפרים
נשיא קמואל בן שפטן  ולמטה בני זבולן נשיא
אליצפן בן פרנך  ולמטה בני יששכר נשיא
פלטיאל בן עזן  ולמטה בני אשר נשיא אחיהוד
 בן שלמי  ולמטה בני נפתלי נשיא פדהאל בן
עמיהוד  אלה אשר צוה יהוה לנחל את בני
 ישראל בארץ כנען
 וידבר יהוה אל משה בערבת מואב על ירדן ירחו
לאמר  צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת
אחזתם ערים לשבת ומגרש לערים סביבתיהם
 תתנו ללוים  והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם
יהיו לבהמתם ולרכשם ולכל חיתם  ומגרשי
הערים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וחוצה אלף
 אמה סביב  ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה
 אלפים באמה ואת פאת נגב אלפים באמה ואת
 פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים
 באמה והעיר בתוך זה יהיה להם מגרשי הערים
 
202
  ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי
המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח ועליהם
 תתנו ארבעים ושתים עיר  כל הערים אשר תתנו
ללוים ארבעים ושמנה עיר אתהן ואת מגרשיהן
 והערים אשר תתנו מאחזת בני ישראל מאת
הרב תרבו ומאת המעט תמעיטו איש כפי נחלתו
 אשר ינחלו יתן מעריו ללוים
  וידבר יהוה אל משה לאמר  דבר אל בני ישראל
 ואמרת אלהם כי אתם עברים את הירדן ארצה
 כנען  והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם
 ונס שמה רצח מכה נפש בשגגה  והיו לכם הערים
 למקלט מגאל ולא ימות הרצח עד עמדו לפני
העדה למשפט  והערים אשר תתנו שש ערי מקלט
תהיינה לכם  את שלש הערים תתנו מעבר לירדן
את שלש הערים תתנו בארץ כנען ערי מקלט
 תהיינה  לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה
 שש הערים האלה למקלט לנוס שמה כל מכה
 נפש בשגגה  ואם בכלי ברזל הכהו וימת רצח הוא
 מות יומת הרצח  ואם באבן יד אשר ימות בה
הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח  או בכלי
עץ יד אשר ימות בו הכהו וימת רצח הוא מות
 יומת הרצח  גאל הדם הוא ימית את הרצח בפגעו
בו הוא ימיתנו  ואם בשנאה יהדפנו או השליך עליו
בצדיה וימת  או באיבה הכהו בידו וימת מות יומת
 המכה רצח הוא גאל הדם ימית את הרצח בפגעו
 בו  ואם בפתע בלא איבה הדפו או השליך עליו
כל כלי בלא צדיה  או בכל אבן אשר ימות בה
בלא ראות ויפל עליו וימת והוא לא אויב לו
ולא מבקש רעתו  ושפטו העדה בין המכה ובין
גאל הדם על המשפטים האלה  והצילו העדה את
הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר
מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן
הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש  ואם יצא
יצא הרצח את גבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה
 ומצא אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו
ורצח גאל הדם את הרצח אין לו דם  כי בעיר
מקלטו ישב עד מות הכהן הגדל ואחרי מות
הכהן הגדל ישוב הרצח אל ארץ אחזתו  והיו אלה
 לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבתיכם
 כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרצח ועד
אחד לא יענה בנפש למות  ולא תקחו כפר
לנפש רצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת
 
203
  ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו לשוב
לשבת בארץ עד מות הכהן  ולא תחניפו את
הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את
הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי
אם בדם שפכו  ולא תטמא את הארץ אשר אתם
 ישבים בה אשר אני שכן בתוכה כי אני יהוה
 שכן בתוך בני ישראל
 ויקרבו ראשי האבות למשפחת בני גלעד בן מכיר
 בן מנשה ממשפחת בני יוסף וידברו לפני משה
 ולפני הנשאים ראשי אבות לבני ישראל  ויאמרו
את אדני צוה יהוה לתת את הארץ בנחלה בגורל
לבני ישראל ואדני צוה ביהוה לתת את נחלת
צלפחד אחינו לבנתיו  והיו לאחד מבני שבטי בני
 ישראל לנשים ונגרעה נחלתן מנחלת אבתינו
ונוסף על נחלת המטה אשר תהיינה להם ומגרל
נחלתנו יגרע  ואם יהיה היבל לבני ישראל ונוספה
 נחלתן על נחלת המטה אשר תהיינה להם
ומנחלת מטה אבתינו יגרע נחלתן  ויצו משה את
 בני ישראל על פי יהוה לאמר כן מטה בני יוסף
דברים  זה הדבר אשר צוה יהוה לבנות צלפחד
 לאמר לטוב בעיניהם תהיינה לנשים אך למשפחת
מטה אביהם תהיינה לנשים  ולא תסב נחלה לבני
 ישראל ממטה אל מטה כי איש בנחלת מטה
אבתיו ידבקו בני ישראל  וכל בת ירשת נחלה
ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת מטה אביה
 תהיה לאשה למען יירשו בני ישראל איש נחלת
 אבתיו  ולא תסב נחלה ממטה למטה אחר כי איש
 בנחלתו ידבקו מטות בני ישראל  כאשר צוה יהוה
 את משה כן עשו בנות צלפחד  ותהיינה מחלה
תרצה וחגלה ומלכה ונעה בנות צלפחד לבני
דדיהן לנשים  ממשפחת בני מנשה בן יוסף היו
 לנשים ותהי נחלתן על מטה משפחת אביהן
 אלה המצות והמשפטים אשר צוה יהוה ביד
 משה אל בני ישראל בערבת מואב על ירדן ירחו
------
------
------
------

דברים

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל
בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין
פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב  אחד עשר
 יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע
 
204
 ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד
לחדש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה
יהוה אתו אלהם  אחרי הכתו את סיחן מלך
האמרי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן
אשר יושב בעשתרת באדרעי  בעבר הירדן
בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת
 לאמר  יהוה אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר רב
לכם שבת בהר הזה  פנו וסעו לכם ובאו הר
 האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה
ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד
הנהר הגדל נהר פרת  ראה נתתי לפניכם את
 הארץ באו ורשו את הארץ אשר נשבע יהוה
 לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם
 ולזרעם אחריהם  ואמר אלכם בעת ההוא לאמר
 לא אוכל לבדי שאת אתכם  יהוה אלהיכם
הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב
 יהוה אלהי אבותכם יסף עליכם ככם אלף
 פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם  איכה
אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם  הבו לכם
אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם
בראשיכם  ותענו אתי ותאמרו טוב הדבר אשר
דברת לעשות  ואקח את ראשי שבטיכם אנשים
חכמים וידעים ואתן אתם ראשים עליכם שרי
 אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרת
ושטרים לשבטיכם  ואצוה את שפטיכם בעת ההוא
 לאמר שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש
ובין אחיו ובין גרו  לא תכירו פנים במשפט כקטן
כגדל תשמעון לא תגורו מפני איש כי המשפט
 לאלהים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי
 ושמעתיו  ואצוה אתכם בעת ההוא את כל הדברים
אשר תעשון  ונסע מחרב ונלך את כל המדבר
הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם דרך הר האמרי
כאשר צוה יהוה אלהינו אתנו ונבא עד קדש
ברנע  ואמר אלכם באתם עד הר האמרי אשר
 יהוה אלהינו נתן לנו  ראה נתן יהוה אלהיך לפניך
את הארץ עלה רש כאשר דבר יהוה אלהי
אבתיך לך אל תירא ואל תחת  ותקרבון אלי
כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו
 את הארץ וישבו אתנו דבר את הדרך אשר נעלה
בה ואת הערים אשר נבא אליהן  וייטב בעיני
הדבר ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד
לשבט  ויפנו ויעלו ההרה ויבאו עד נחל אשכל
 
205
 וירגלו אתה  ויקחו בידם מפרי הארץ ויורדו
 אלינו וישבו אתנו דבר ויאמרו טובה הארץ
אשר יהוה אלהינו נתן לנו  ולא אביתם לעלת
 ותמרו את פי יהוה אלהיכם  ותרגנו באהליכם
 ותאמרו בשנאת יהוה אתנו הוציאנו מארץ מצרים
 לתת אתנו ביד האמרי להשמידנו  אנה אנחנו
עלים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם
 ממנו ערים גדלת ובצורת בשמים וגם בני ענקים
 ראינו שם  ואמר אלכם לא תערצון ולא תיראון
מהם  יהוה אלהיכם ההלך לפניכם הוא ילחם לכם
 ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם  ובמדבר
 אשר ראית אשר נשאך יהוה אלהיך כאשר ישא
 איש את בנו בכל הדרך אשר הלכתם עד באכם
עד המקום הזה  ובדבר הזה אינכם מאמינם ביהוה
אלהיכם  ההלך לפניכם בדרך לתור לכם
מקום לחנתכם באש לילה לראתכם בדרך אשר תלכו
 בה ובענן יומם  וישמע יהוה את קול דבריכם
 ויקצף וישבע לאמר  אם יראה איש באנשים האלה
 הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי
לתת לאבתיכם  זולתי כלב בן יפנה הוא יראנה ולו
 אתן את הארץ אשר דרך בה ולבניו יען אשר
מלא אחרי יהוה  גם בי התאנף יהוה בגללכם
לאמר גם אתה לא תבא שם  יהושע בן נון העמד
לפניך הוא יבא שמה אתו חזק כי הוא ינחלנה את
 ישראל  וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה ובניכם
אשר לא ידעו היום טוב ורע המה יבאו שמה
 ולהם אתננה והם יירשוה  ואתם פנו לכם וסעו
המדברה דרך ים סוף  ותענו ותאמרו אלי חטאנו
 ליהוה אנחנו נעלה ונלחמנו ככל אשר צונו יהוה
אלהינו ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו
לעלת ההרה  ויאמר יהוה אלי אמר להם לא תעלו
 ולא תלחמו כי אינני בקרבכם ולא תנגפו לפני
איביכם  ואדבר אליכם ולא שמעתם ותמרו את פי
יהוה ותזדו ותעלו ההרה  ויצא האמרי הישב בהר
 ההוא לקראתכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה
 הדברים ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה  ותשבו
ותבכו לפני יהוה ולא שמע יהוה בקלכם ולא
האזין אליכם  ותשבו בקדש ימים רבים כימים
 אשר ישבתם ונפן ונסע המדברה דרך ים סוף
 כאשר דבר יהוה אלי ונסב את הר שעיר ימים
רבים                              ויאמר יהוה אלי
לאמר  רב לכם סב את ההר הזה פנו לכם צפנה
 
206
  ואת העם צו לאמר אתם עברים בגבול אחיכם
בני עשו הישבים בשעיר וייראו מכם ונשמרתם
 מאד  אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד
מדרך כף רגל כי ירשה לעשו נתתי את הר
שעיר  אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם
 מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם  כי יהוה אלהיך
ברכך בכל מעשה ידך ידע לכתך את המדבר
 הגדל הזה זה ארבעים שנה יהוה אלהיך עמך
 לא חסרת דבר  ונעבר מאת אחינו בני עשו
הישבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעצין
גבר                      ונפן ונעבר דרך מדבר
 מואב  ויאמר יהוה אלי אל תצר את מואב ואל
תתגר בם מלחמה כי לא אתן לך מארצו ירשה
 כי לבני לוט נתתי את ער ירשה  האמים לפנים
 ישבו בה עם גדול ורב ורם כענקים  רפאים
יחשבו אף הם כענקים והמאבים יקראו להם
 אמים  ובשעיר ישבו החרים לפנים ובני עשו
 יירשום וישמידום מפניהם וישבו תחתם כאשר
 עשה ישראל לארץ ירשתו אשר נתן יהוה להם
  עתה קמו ועברו לכם את נחל זרד ונעבר את נחל
 זרד  והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר
עברנו את נחל זרד שלשים ושמנה שנה עד תם
כל הדור אנשי המלחמה מקרב המחנה כאשר
נשבע יהוה להם  וגם יד יהוה היתה בם להמם
 מקרב המחנה עד תמם  ויהי כאשר תמו כל אנשי
המלחמה למות מקרב העם                   וידבר
יהוה אלי לאמר  אתה עבר היום את גבול
 מואב את ער  וקרבת מול בני עמון אל תצרם
 ואל תתגר בם כי לא אתן מארץ בני עמון לך
ירשה כי לבני לוט נתתיה ירשה  ארץ רפאים
 תחשב אף הוא רפאים ישבו בה לפנים
והעמנים יקראו להם זמזמים  עם גדול ורב ורם
 כענקים וישמידם יהוה מפניהם ויירשם וישבו
 תחתם  כאשר עשה לבני עשו הישבים בשעיר
 אשר השמיד את החרי מפניהם ויירשם וישבו
 תחתם עד היום הזה  והעוים הישבים בחצרים עד
 עזה כפתרים היצאים מכפתור השמידם וישבו
תחתם  קומו סעו ועברו את נחל ארנן ראה נתתי
בידך את סיחן מלך חשבון האמרי ואת ארצו
החל רש והתגר בו מלחמה  היום הזה אחל
תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל
השמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך
 
207
  ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך
 חשבון דברי שלום לאמר  אעברה בארצך בדרך
 בדרך אלך לא אסור ימין ושמאול  אכל בכסף
 תשברני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי רק
 אעברה ברגלי  כאשר עשו לי בני עשו הישבים
בשעיר והמואבים הישבים בער עד אשר אעבר
את הירדן אל הארץ אשר יהוה אלהינו נתן לנו
 ולא אבה סיחן מלך חשבון העברנו בו כי הקשה
 יהוה אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו למען תתו
 בידך כיום הזה                         ויאמר יהוה אלי
ראה החלתי תת לפניך את סיחן ואת ארצו החל
רש לרשת את ארצו  ויצא סיחן לקראתנו הוא
 וכל עמו למלחמה יהצה  ויתנהו יהוה אלהינו
לפנינו ונך אתו ואת בנו בניו ואת כל עמו  ונלכד את
 כל עריו בעת ההוא ונחרם את כל עיר מתם
והנשים והטף לא השארנו שריד  רק הבהמה בזזנו
 לנו ושלל הערים אשר לכדנו  מערער אשר על
 שפת נחל ארנן והעיר אשר בנחל ועד הגלעד לא
היתה קריה אשר שגבה ממנו את הכל נתן יהוה
אלהינו לפנינו  רק אל ארץ בני עמון לא קרבת
כל יד נחל יבק וערי ההר וכל אשר צוה יהוה
אלהינו ונפן ונעל דרך הבשן ויצא עוג מלך הבשן
לקראתנו הוא וכל עמו למלחמה אדרעי  ויאמר
 יהוה אלי אל תירא אתו כי בידך נתתי אתו ואת
 כל עמו ואת ארצו ועשית לו כאשר עשית לסיחן
 מלך האמרי אשר יושב בחשבון  ויתן יהוה אלהינו
 בידנו גם את עוג מלך הבשן ואת כל עמו ונכהו
עד בלתי השאיר לו שריד  ונלכד את כל עריו
בעת ההוא לא היתה קריה אשר לא לקחנו מאתם
 ששים עיר כל חבל ארגב ממלכת עוג בבשן  כל
אלה ערים בצרות חומה גבהה דלתים ובריח לבד
מערי הפרזי הרבה מאד  ונחרם אותם כאשר
עשינו לסיחן מלך חשבון החרם כל עיר מתם
הנשים והטף  וכל הבהמה ושלל הערים בזונו לנו
  ונקח בעת ההוא את הארץ מיד שני מלכי האמרי
אשר בעבר הירדן מנחל ארנן עד הר
 חרמון  צידנים יקראו לחרמון שרין והאמרי
יקראו לו שניר  כל ערי המישר וכל הגלעד וכל
 הבשן עד סלכה ואדרעי ערי ממלכת עוג בבשן
 כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים הנה
ערשו ערש ברזל הלה הוא ברבת בני עמון תשע אמות
 ארכה וארבע אמות רחבה באמת איש 
 
208
ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא מערער אשר
 על נחל ארנן וחצי הר הגלעד ועריו נתתי
לראובני ולגדי  ויתר הגלעד וכל הבשן ממלכת
 עוג נתתי לחצי שבט המנשה כל חבל הארגב
לכל הבשן ההוא יקרא ארץ רפאים  יאיר בן
 מנשה לקח את כל חבל ארגב עד גבול הגשורי
 והמעכתי ויקרא אתם על שמו את הבשן חות
יאיר עד היום הזה  ולמכיר נתתי את הגלעד
ולראובני ולגדי נתתי מן הגלעד ועד נחל ארנן
תוך הנחל וגבל ועד יבק הנחל גבול בני עמון
 והערבה והירדן וגבל מכנרת ועד ים הערבה ים
המלח תחת אשדת הפסגה מזרחה  ואצו אתכם
בעת ההוא לאמר יהוה אלהיכם נתן לכם את
הארץ הזאת לרשתה חלוצים תעברו לפני
אחיכם בני ישראל כל בני חיל  רק נשיכם
וטפכם ומקנכם ידעתי כי מקנה רב לכם ישבו
בעריכם אשר נתתי לכם  עד אשר יניח יהוה
לאחיכם ככם וירשו גם הם את הארץ אשר
יהוה אלהיכם נתן להם בעבר הירדן ושבתם
 איש לירשתו אשר נתתי לכם  ואת יהושוע צויתי
בעת ההוא לאמר עיניך הראת את כל אשר
עשה יהוה אלהיכם לשני המלכים האלה כן
יעשה יהוה לכל הממלכות אשר אתה עבר שמה
  לא תיראום כי יהוה אלהיכם הוא הנלחם
 לכם                              

ואתחנן

ואתחנן
אל יהוה בעת ההוא לאמר  אדני יהוה אתה
החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך
החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה
כמעשיך וכגבורתך  אעברה נא ואראה את
 הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה
 והלבנן  ויתעבר יהוה בי למענכם ולא שמע אלי
ויאמר יהוה אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד
 בדבר הזה  עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה
וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי לא
 תעבר את הירדן הזה  וצו את יהושע וחזקהו
 ואמצהו כי הוא יעבר לפני העם הזה והוא ינחיל
 אותם את הארץ אשר תראה  ונשב בגיא מול
 בית פעור
 ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר
 אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם
 וירשתם את הארץ אשר יהוה אלהי אבתיכם נתן
 לכם  לא תספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם
 
209
 ולא תגרעו ממנו לשמר את מצות יהוה אלהיכם
 אשר אנכי מצוה אתכם  עיניכם הראת את אשר
עשה יהוה בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך
אחרי בעל פעור השמידו יהוה אלהיך מקרבך 
ואתם הדבקים ביהוה אלהיכם חיים כלכם היום
 ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני
יהוה אלהי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם
באים שמה לרשתה  ושמרתם ועשיתם כי הוא
חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון
את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון
 הגוי הגדול הזה  כי מי גוי גדול אשר לו אלהים
קרבים אליו כיהוה אלהינו בכל קראנו אליו  ומי
 גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקם ככל
התורה הזאת אשר אנכי נתן לפניכם היום  רק
השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את
הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל
ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך  יום אשר
 עמדת לפני יהוה אלהיך בחרב באמר יהוה אלי
הקהל לי את העם ואשמעם את דברי אשר
 ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים על
האדמה ואת בניהם ילמדון  ותקרבון ותעמדון
תחת ההר וההר בער באש עד לב השמים חשך
 ענן וערפל  וידבר יהוה אליכם מתוך האש קול
דברים אתם שמעים ותמונה אינכם ראים זולתי
קול  ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם
לעשות עשרת הדברים ויכתבם על שני לחות
אבנים  ואתי צוה יהוה בעת ההוא ללמד אתכם
חקים ומשפטים לעשתכם אתם בארץ אשר אתם
עברים שמה לרשתה  ונשמרתם מאד לנפשתיכם
כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר יהוה אליכם
בחרב מתוך האש  פן תשחתון ועשיתם לכם פסל
תמונת כל סמל תבנית זכר או נקבה  תבנית כל
 בהמה אשר בארץ תבנית כל צפור כנף אשר
תעוף בשמים  תבנית כל רמש באדמה תבנית כל
 דגה אשר במים מתחת לארץ  ופן תשא עיניך
השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת
הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית
 להם ועבדתם אשר חלק יהוה אלהיך אתם
לכל העמים תחת כל השמים  ואתכם לקח
 יהוה ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים
להיות לו לעם נחלה כיום הזה  ויהוה התאנף
בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי את הירדן
 
210
 ולבלתי בא אל הארץ הטובה אשר יהוה אלהיך
 נתן לך נחלה  כי אנכי מת בארץ הזאת אינני
עבר את הירדן ואתם עברים וירשתם את הארץ
הטובה הזאת  השמרו לכם פן תשכחו את ברית
 יהוה אלהיכם אשר כרת עמכם ועשיתם לכם
 פסל תמונת כל אשר צוך יהוה אלהיך  כי יהוה
 אלהיך אש אכלה הוא אל קנא
  כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ
והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע
בעיני יהוה אלהיך להכעיסו  העידתי בכם היום
את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון מהר
 מעל הארץ אשר אתם עברים את הירדן שמה
 לרשתה לא תאריכן ימים עליה כי השמד
 תשמדון  והפיץ יהוה אתכם בעמים ונשארתם
מתי מספר בגוים אשר ינהג יהוה אתכם שמה 
ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן
 אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא
 יריחן  ובקשתם משם את יהוה אלהיך ומצאת כי
תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך  בצר לך
ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים
 ושבת עד יהוה אלהיך ושמעת בקלו  כי אל
 רחום יהוה אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא
 ישכח את ברית אבתיך אשר נשבע להם
 כי שאל נא לימים ראשנים אשר היו לפניך למן היום
 אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים
 ועד קצה השמים הנהיה כדבר הגדול הזה או
 הנשמע כמהו  השמע עם קול אלהים מדבר מתוך
 האש כאשר שמעת אתה ויחי  או הנסה אלהים
לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסת באתת
 ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה
ובמוראים גדלים ככל אשר עשה לכם יהוה
 אלהיכם במצרים לעיניך  אתה הראת לדעת כי
יהוה הוא האלהים אין עוד מלבדו  מן השמים
 השמיעך את קלו ליסרך ועל הארץ הראך את
 אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש  ותחת כי
אהב את אבתיך ויבחר בזרעו אחריו ויוצאך בפניו
 בכחו הגדל ממצרים  להוריש גוים גדלים ועצמים
ממך מפניך להביאך לתת לך את ארצם נחלה
כיום הזה  וידעת היום והשבת אל לבבך כי יהוה
 הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת
אין עוד  ושמרת את חקיו ואת מצותיו אשר
 אנכי מצוך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך
 
 
 
211
 ולמען תאריך ימים על האדמה אשר יהוה אלהיך
 נתן לך כל הימים
  אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה
שמש  לנס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי
דעת והוא לא שנא לו מתמל שלשום ונס אל אחת
 מן הערים האל וחי  את בצר במדבר בארץ
המישר לראובני ואת ראמת בגלעד לגדי ואת גולן
בבשן למנשי  וזאת התורה אשר שם משה לפני
בני ישראל  אלה העדת והחקים והמשפטים אשר
 דבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים
 בעבר הירדן בגיא מול בית פעור בארץ סיחן
 מלך האמרי אשר יושב בחשבון אשר הכה משה
ובני ישראל בצאתם ממצרים  ויירשו את ארצו
 ואת ארץ עוג מלך הבשן שני מלכי האמרי אשר
 בעבר הירדן מזרח שמש  מערער אשר על שפת
 נחל ארנן ועד הר שיאן הוא חרמון  וכל הערבה
 עבר הירדן מזרחה ועד ים הערבה תחת אשדת
 הפסגה
 ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אלהם שמע
 ישראל את החקים ואת המשפטים אשר אנכי
דבר באזניכם היום ולמדתם אתם ושמרתם
לעשתם  יהוה אלהינו כרת עמנו ברית בחרב  לא
את אבתינו כרת יהוה את הברית הזאת כי אתנו
אנחנו אלה פה היום כלנו חיים  פנים בפנים
דבר יהוה עמכם בהר מתוך האש  אנכי עמד בין
 יהוה וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את דבר
 יהוה כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר
 לאמר                            אנכי יהוה אלהיך אשר
 הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים לא יהיה
 לך אלהים אחרים על פני  לא תעשה לך פסל
 כל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ
 מתחת ואשר במים מתחת לארץ  לא תשתחוה
להם ולא תעבדם כי אנכי יהוה אלהיך אל קנא
 פקד עון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים
 לשנאי  ועשה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי
מצותו                    לא תשא את שם יהוה
אלהיך לשוא כי לא ינקה יהוה את אשר ישא
 את שמו לשוא                          שמור את
 יום השבת לקדשו כאשר צוך יהוה אלהיך  ששת
 ימים תעבד ועשית כל מלאכתך  ויום השביעי
 שבת ליהוה אלהיך לא תעשה כל מלאכה
אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמרך
 
212
 וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך למען ינוח
עבדך ואמתך כמוך  וזכרת כי עבד היית בארץ
 מצרים ויצאך יהוה אלהיך משם ביד חזקה
ובזרע נטויה על כן צוך יהוה אלהיך לעשות את
 יום השבת              כבד את אביך ואת אמך
כאשר צוך יהוה אלהיך למען יאריכן ימיך
ולמען ייטב לך על האדמה אשר יהוה אלהיך
נתן לך                            לא תרצח             ולא
 תנאף                   ולא תגנב              ולא
תענה ברעך עד שוא                            ולא תחמד
אשת רעך                      ולא תתאוה בית
רעך שדהו ועבדו ואמתו שורו וחמרו וכל אשר
 לרעך                                     את הדברים האלה
 דבר יהוה אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן
והערפל קול גדול ולא יסף ויכתבם על שני
לחת אבנים ויתנם אלי  ויהי כשמעכם את הקול
מתוך החשך וההר בער באש ותקרבון אלי כל
ראשי שבטיכם וזקניכם  ותאמרו הן הראנו יהוה
אלהינו את כבדו ואת גדלו ואת קלו שמענו מתוך
 האש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם
 וחי  ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדלה
 הזאת אם יספים אנחנו לשמע את קול יהוה
אלהינו עוד ומתנו  כי מי כל בשר אשר שמע קול
 אלהים חיים מדבר מתוך האש כמנו ויחי  קרב
אתה ושמע את כל אשר יאמר יהוה אלהינו ואת
 תדבר אלינו את כל אשר ידבר יהוה אלהינו
אליך ושמענו ועשינו  וישמע יהוה את קול דבריכם
 בדברכם אלי ויאמר יהוה אלי שמעתי את קול
 דברי העם הזה אשר דברו אליך היטיבו כל אשר
 דברו  מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי
 ולשמר את כל מצותי כל הימים למען ייטב להם
 ולבניהם לעלם  לך אמר להם שובו לכם לאהליכם
 ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך את כל
המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם ועשו
בארץ אשר אנכי נתן להם לרשתה  ושמרתם
לעשות כאשר צוה יהוה אלהיכם אתכם לא תסרו
ימין ושמאל  בכל הדרך אשר צוה יהוה אלהיכם
 אתכם תלכו למען תחיון וטוב לכם והארכתם ימים
בארץ אשר תירשון וזאת המצוה החקים
 והמשפטים אשר צוה יהוה אלהיכם ללמד אתכם
 לעשות בארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה
  למען תירא את יהוה אלהיך לשמר את כל חקתיו
 
213
 ומצותיו אשר אנכי מצוך אתה ובנך ובן בנך כל
ימי חייך ולמען יארכן ימיך  ושמעת ישראל
 ושמרת לעשות אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד
 כאשר דבר יהוה אלהי אבתיך לך ארץ זבת
 חלב ודבש
  שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד
  ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך
 ובכל מאדך  והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך
 היום על לבבך  ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך
בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך  וקשרתם
לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך  וכתבתם על
 מזוזת ביתך ובשעריך                          והיה כי
 יביאך יהוה אלהיך אל הארץ אשר נשבע
 לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת לך ערים
 גדלת וטבת אשר לא בנית  ובתים מלאים כל
 טוב אשר לא מלאת וברת חצובים אשר לא
חצבת כרמים וזיתים אשר לא נטעת ואכלת
ושבעת  השמר לך פן תשכח את יהוה אשר
 הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים  את יהוה
אלהיך תירא ואתו תעבד ובשמו תשבע  לא
תלכון אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר
סביבותיכם  כי אל קנא יהוה אלהיך בקרבך פן
יחרה אף יהוה אלהיך בך והשמידך מעל פני
האדמה                  לא תנסו את יהוה אלהיכם
 כאשר נסיתם במסה  שמור תשמרון את מצות
 יהוה אלהיכם ועדתיו וחקיו אשר צוך  ועשית
 הישר והטוב בעיני יהוה למען ייטב לך ובאת
 וירשת את הארץ הטבה אשר נשבע יהוה
לאבתיך  להדף את כל איביך מפניך כאשר דבר
 יהוה                     כי ישאלך בנך מחר לאמר מה
 העדת והחקים והמשפטים אשר צוה יהוה
אלהינו אתכם  ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה
 במצרים ויוציאנו יהוה ממצרים ביד חזקה  ויתן
 יהוה אותת ומפתים גדלים ורעים במצרים
בפרעה ובכל ביתו לעינינו  ואותנו הוציא משם
 למען הביא אתנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע
 לאבתינו  ויצונו יהוה לעשות את כל החקים האלה
ליראה את יהוה אלהינו לטוב לנו כל הימים
 לחיתנו כהיום הזה  וצדקה תהיה לנו כי נשמר
 לעשות את כל המצוה הזאת לפני יהוה אלהינו
כאשר צונו                      כי יביאך יהוה
אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה
 
214
 ונשל גוים רבים מפניך החתי והגרגשי והאמרי
 והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי שבעה גוים רבים
ועצומים ממך  ונתנם יהוה אלהיך לפניך והכיתם
 החרם תחרים אתם לא תכרת להם ברית ולא
 תחנם  ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו
לא תקח לבנך  כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו
אלהים אחרים וחרה אף יהוה בכם והשמידך
 מהר  כי אם כה תעשו להם מזבחתיהם תתצו
ומצבתם תשברו ואשירהם תגדעון ופסיליהם
תשרפון באש  כי עם קדוש אתה ליהוה אלהיך
 בך בחר יהוה אלהיך להיות לו לעם סגלה מכל
 העמים אשר על פני האדמה  לא מרבכם מכל
העמים חשק יהוה בכם ויבחר בכם כי אתם
המעט מכל העמים  כי מאהבת יהוה אתכם
 ומשמרו את השבעה אשר נשבע לאבתיכם
 הוציא יהוה אתכם ביד חזקה ויפדך מבית
 עבדים מיד פרעה מלך מצרים  וידעת כי יהוה
 אלהיך הוא האלהים האל הנאמן שמר הברית
 והחסד לאהביו ולשמרי מצותו מצותיו לאלף דור
  ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו לא יאחר
לשנאו אל פניו ישלם לו  ושמרת את המצוה
ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך
 היום לעשותם

עקב

והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם
 ועשיתם אתם ושמר יהוה אלהיך לך את הברית
 ואת החסד אשר נשבע לאבתיך  ואהבך וברכך
 והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך
 ותירשך ויצהרך שגר אלפיך ועשתרת צאנך על
האדמה אשר נשבע לאבתיך לתת לך  ברוך תהיה
מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך
  והסיר יהוה ממך כל חלי וכל מדוי מצרים הרעים
אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שנאיך
 ואכלת את כל העמים אשר יהוה אלהיך נתן לך
 לא תחס עינך עליהם ולא תעבד את אלהיהם כי
 מוקש הוא לך                  כי תאמר בלבבך רבים
 הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם  לא תירא
מהם זכר תזכר את אשר עשה יהוה אלהיך
לפרעה ולכל מצרים  המסת הגדלת אשר ראו
 עיניך והאתת והמפתים והיד החזקה והזרע הנטויה
אשר הוצאך יהוה אלהיך כן יעשה יהוה אלהיך
לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם  וגם את
הצרעה ישלח יהוה אלהיך בם עד אבד הנשארים
 
215
 והנסתרים מפניך  לא תערץ מפניהם כי יהוה
אלהיך בקרבך אל גדול ונורא  ונשל יהוה
אלהיך את הגוים האל מפניך מעט מעט לא
תוכל כלתם מהר פן תרבה עליך חית השדה
 ונתנם יהוה אלהיך לפניך והמם מהומה גדלה
 עד השמדם  ונתן מלכיהם בידך והאבדת את
 שמם מתחת השמים לא יתיצב איש בפניך עד
 השמדך אתם  פסילי אלהיהם תשרפון באש לא
 תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך פן תוקש בו
 כי תועבת יהוה אלהיך הוא  ולא תביא תועבה
אל ביתך והיית חרם כמהו שקץ תשקצנו ותעב
תתעבנו כי חרם הוא
 כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון
לעשות למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את
 הארץ אשר נשבע יהוה לאבתיכם  וזכרת את
 כל הדרך אשר הליכך יהוה אלהיך זה ארבעים
 שנה במדבר למען ענתך לנסתך לדעת את אשר
 בלבבך התשמר מצותו מצותיו אם לא  ויענך וירעבך
 ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון
אבתיך למען הודעך כי לא על הלחם לבדו
 יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם
  שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה
ארבעים שנה  וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש
 את בנו יהוה אלהיך מיסרך  ושמרת את מצות
 יהוה אלהיך ללכת בדרכיו וליראה אתו  כי יהוה
אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים
 עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר  ארץ חטה
ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש
 ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר
 כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב
 נחשת  ואכלת ושבעת וברכת את יהוה אלהיך על
 הארץ הטבה אשר נתן לך  השמר לך פן תשכח
את יהוה אלהיך לבלתי שמר מצותיו ומשפטיו
 וחקתיו אשר אנכי מצוך היום  פן תאכל ושבעת
ובתים טבים תבנה וישבת  ובקרך וצאנך ירבין
 וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה  ורם
 לבבך ושכחת את יהוה אלהיך המוציאך מארץ
 מצרים מבית עבדים  המוליכך במדבר הגדל
והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים
המוציא לך מים מצור החלמיש  המאכלך מן
במדבר אשר לא ידעון אבתיך למען ענתך ולמען
נסתך להיטבך באחריתך  ואמרת בלבבך כחי
 
216
 ועצם ידי עשה לי את החיל הזה  וזכרת את
 יהוה אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל
למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבתיך
 כיום הזה
  והיה אם שכח תשכח את יהוה אלהיך והלכת
אחרי אלהים אחרים ועבדתם והשתחוית להם
העדתי בכם היום כי אבד תאבדון  כגוים אשר
 יהוה מאביד מפניכם כן תאבדון עקב לא
תשמעון בקול יהוה אלהיכם
שמע ישראל אתה עבר היום את הירדן לבא
לרשת גוים גדלים ועצמים ממך ערים גדלת
 ובצרת בשמים  עם גדול ורם בני ענקים אשר
אתה ידעת ואתה שמעת מי יתיצב לפני בני ענק
 וידעת היום כי יהוה אלהיך הוא העבר לפניך
 אש אכלה הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך
 והורשתם והאבדתם מהר כאשר דבר יהוה לך
אל תאמר בלבבך בהדף יהוה אלהיך אתם
 מלפניך לאמר בצדקתי הביאני יהוה לרשת את
 הארץ הזאת וברשעת הגוים האלה יהוה מורישם
 מפניך  לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא
לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים האלה יהוה
אלהיך מורישם מפניך ולמען הקים את הדבר
 אשר נשבע יהוה לאבתיך לאברהם
ליצחק וליעקב  וידעת כי לא בצדקתך יהוה
 אלהיך נתן לך את הארץ הטובה הזאת לרשתה
 כי עם קשה ערף אתה  זכר אל תשכח את אשר
 הקצפת את יהוה אלהיך במדבר למן היום אשר
 יצאת מארץ מצרים עד באכם עד המקום הזה
ממרים הייתם עם יהוה  ובחרב הקצפתם את
 יהוה ויתאנף יהוה בכם להשמיד אתכם  בעלתי
ההרה לקחת לוחת האבנים לוחת הברית אשר
 כרת יהוה עמכם ואשב בהר ארבעים יום
 וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי
 ויתן יהוה אלי את שני לוחת האבנים כתבים
באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים אשר דבר
 יהוה עמכם בהר מתוך האש ביום הקהל  ויהי
מקץ ארבעים יום וארבעים לילה נתן יהוה אלי
 את שני לחת האבנים לחות הברית  ויאמר יהוה
אלי קום רד מהר מזה כי שחת עמך אשר
הוצאת ממצרים סרו מהר מן הדרך אשר צויתם
 עשו להם מסכה  ויאמר יהוה אלי לאמר ראיתי
את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא  הרף ממני
 
217
ואשמידם ואמחה את שמם מתחת השמים
ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו  ואפן וארד
 מן ההר וההר בער באש ושני לחת הברית על
 שתי ידי  וארא והנה חטאתם ליהוה אלהיכם
 עשיתם לכם עגל מסכה סרתם מהר מן הדרך
אשר צוה יהוה אתכם  ואתפש בשני הלחת
ואשלכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם
  ואתנפל לפני יהוה כראשנה ארבעים יום
וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי
על כל חטאתכם אשר חטאתם לעשות הרע
בעיני יהוה להכעיסו  כי יגרתי מפני האף והחמה
 אשר קצף יהוה עליכם להשמיד אתכם וישמע
 יהוה אלי גם בפעם ההוא  ובאהרן התאנף יהוה
מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן
 בעת ההוא  ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל
לקחתי ואשרף אתו באש ואכת אתו טחון היטב
עד אשר דק לעפר ואשלך את עפרו אל הנחל הירד
 מן ההר  ובתבערה ובמסה ובקברת התאוה
 מקצפים הייתם את יהוה  ובשלח יהוה אתכם
 מקדש ברנע לאמר עלו ורשו את הארץ אשר
 נתתי לכם ותמרו את פי יהוה אלהיכם ולא
האמנתם לו ולא שמעתם בקלו  ממרים הייתם עם
 יהוה מיום דעתי אתכם  ואתנפל לפני יהוה את
 ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי
 כי אמר יהוה להשמיד אתכם  ואתפלל אל יהוה
 ואמר אדני יהוה אל תשחת עמך ונחלתך אשר
פדית בגדלך אשר הוצאת ממצרים ביד חזקה  זכר
 לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב אל תפן אל קשי
 העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו  פן יאמרו הארץ
אשר הוצאתנו משם מבלי יכלת יהוה להביאם אל
 הארץ אשר דבר להם ומשנאתו אותם הוציאם
להמתם במדבר  והם עמך ונחלתך אשר הוצאת
 בכחך הגדל ובזרעך הנטויה
 בעת ההוא אמר יהוה אלי פסל לך שני לוחת
 אבנים כראשנים ועלה אלי ההרה ועשית לך
 ארון עץ  ואכתב על הלחת את הדברים אשר
 היו על הלחת הראשנים אשר שברת ושמתם
בארון  ואעש ארון עצי שטים ואפסל שני
לחת אבנים כראשנים ואעל ההרה ושני
 הלחת בידי  ויכתב על הלחת כמכתב הראשון
 את עשרת הדברים אשר דבר יהוה אליכם
 בהר מתוך האש ביום הקהל ויתנם יהוה אלי
 
218
 ואפן וארד מן ההר ואשם את הלחת בארון
אשר עשיתי ויהיו שם כאשר צוני יהוה  ובני
 ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה שם מת
אהרן ויקבר שם ויכהן אלעזר בנו תחתיו  משם
 נסעו הגדגדה ומן הגדגדה יטבתה ארץ נחלי
מים  בעת ההוא הבדיל יהוה את שבט הלוי
לשאת את ארון ברית יהוה לעמד לפני יהוה
לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה  על כן לא
 היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו יהוה הוא
נחלתו כאשר דבר יהוה אלהיך לו  ואנכי
עמדתי בהר כימים הראשנים ארבעים יום
 וארבעים לילה וישמע יהוה אלי גם בפעם ההוא
 לא אבה יהוה השחיתך  ויאמר יהוה אלי קום
 לך למסע לפני העם ויבאו וירשו את הארץ
אשר נשבעתי לאבתם לתת להם
ועתה ישראל מה יהוה אלהיך שאל מעמך כי
אם ליראה את יהוה אלהיך ללכת בכל
דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את יהוה אלהיך
בכל לבבך ובכל נפשך  לשמר את מצות
יהוה ואת חקתיו אשר אנכי מצוך היום
 לטוב לך  הן ליהוה אלהיך השמים ושמי
 השמים הארץ וכל אשר בה  רק באבתיך
 חשק יהוה לאהבה אותם ויבחר בזרעם
אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה  ומלתם
 את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד  כי
 יהוה אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני
האדנים האל הגדל הגבר והנורא אשר לא
 ישא פנים ולא יקח שחד  עשה משפט יתום
ואלמנה ואהב גר לתת לו לחם ושמלה
 ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ
 מצרים  את יהוה אלהיך תירא אתו תעבד
 ובו תדבק ובשמו תשבע  הוא תהלתך והוא
 אלהיך אשר עשה אתך את הגדלת ואת
 הנוראת האלה אשר ראו עיניך  בשבעים
נפש ירדו אבתיך מצרימה ועתה שמך יהוה
 אלהיך ככוכבי השמים לרב ואהבת את יהוה
 אלהיך ושמרת משמרתו וחקתיו ומשפטיו
ומצותיו כל הימים  וידעתם היום כי לא את
בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו את מוסר
 יהוה אלהיכם את גדלו את ידו החזקה וזרעו
הנטויה  ואת אתתיו ואת מעשיו אשר עשה
בתוך מצרים לפרעה מלך מצרים ולכל ארצו
 
219
ואשר עשה לחיל מצרים לסוסיו ולרכבו אשר
 הציף את מי ים סוף על פניהם ברדפם אחריכם
 ויאבדם יהוה עד היום הזה  ואשר עשה לכם
במדבר עד באכם עד המקום הזה  ואשר עשה
 לדתן ולאבירם בני אליאב בן ראובן אשר
פצתה הארץ את פיה ותבלעם ואת בתיהם ואת
אהליהם ואת כל היקום אשר ברגליהם בקרב
 כל ישראל  כי עיניכם הראת את כל מעשה יהוה
 הגדל אשר עשה  ושמרתם את כל המצוה אשר
 אנכי מצוך היום למען תחזקו ובאתם וירשתם את
 הארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה  ולמען
תאריכו ימים על האדמה אשר נשבע יהוה
לאבתיכם לתת להם ולזרעם ארץ זבת חלב
 ודבש                                             כי הארץ
 אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים
הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך
והשקית ברגלך כגן הירק  והארץ אשר אתם
 עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר
 השמים תשתה מים  ארץ אשר יהוה אלהיך דרש
 אתה תמיד עיני יהוה אלהיך בה מרשית השנה
ועד אחרית שנה                                          והיה
אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה
אתכם היום לאהבה את יהוה אלהיכם ולעבדו
בכל לבבכם ובכל נפשכם  ונתתי מטר ארצכם
 בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך
 ויצהרך  ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת
ושבעת  השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם
 ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם 
וחרה אף יהוה בכם ועצר את השמים ולא
יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה
ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר יהוה
 נתן לכם  ושמתם את דברי אלה על לבבכם
 ועל נפשכם וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו
לטוטפת בין עיניכם  ולמדתם אתם את בניכם
לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך
 ובשכבך ובקומך  וכתבתם על מזוזות ביתך
 ובשעריך  למען ירבו ימיכם וימי בניכם על
 האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיכם לתת להם
 כימי השמים על הארץ                        כי
אם שמר תשמרון את כל המצוה הזאת אשר
 אנכי מצוה אתכם לעשתה לאהבה את יהוה
אלהיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו 
 
220
והוריש יהוה את כל הגוים האלה מלפניכם
 וירשתם גוים גדלים ועצמים מכם  כל המקום
 אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה מן
 המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים
האחרון יהיה גבלכם  לא יתיצב איש בפניכם
פחדכם ומוראכם יתן יהוה אלהיכם על פני
כל הארץ אשר תדרכו בה כאשר דבר
לכם                      

ראה

ראה אנכי נתן לפניכם היום
 ברכה וקללה  את הברכה אשר תשמעו אל
מצות יהוה אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם
 היום  והקללה אם לא תשמעו אל מצות יהוה
אלהיכם וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה
אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים אשר
 לא ידעתם              והיה כי יביאך יהוה
 אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה
ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה
 על הר עיבל  הלא המה בעבר הירדן אחרי
דרך מבוא השמש בארץ הכנעני הישב בערבה
מול הגלגל אצל אלוני מרה  כי אתם עברים
 את הירדן לבא לרשת את הארץ אשר יהוה
אלהיכם נתן לכם וירשתם אתה וישבתם בה
 ושמרתם לעשות את כל החקים ואת
המשפטים אשר אנכי נתן לפניכם היום אלה
 החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות
 בארץ אשר נתן יהוה אלהי אבתיך לך
 לרשתה כל הימים אשר אתם חיים על
האדמה  אבד תאבדון את כל המקמות אשר
 עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את
 אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת
כל עץ רענן  ונתצתם את מזבחתם ושברתם את
 מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי
אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום
ההוא  לא תעשון כן ליהוה אלהיכם  כי אם אל
המקום אשר יבחר יהוה אלהיכם מכל
שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו
 ובאת שמה  והבאתם שמה עלתיכם וזבחיכם
 ואת מעשרתיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם
ונדבתיכם ובכרת בקרכם וצאנכם  ואכלתם שם
 לפני יהוה אלהיכם ושמחתם בכל משלח ידכם
 אתם ובתיכם אשר ברכך יהוה אלהיך  לא
תעשון ככל אשר אנחנו עשים פה היום איש כל
 הישר בעיניו  כי לא באתם עד עתה אל המנוחה
 
221
 ואל הנחלה אשר יהוה אלהיך נתן לך
 ועברתם את הירדן וישבתם בארץ אשר יהוה
 אלהיכם מנחיל אתכם והניח לכם מכל
איביכם מסביב וישבתם בטח  והיה המקום
 אשר יבחר יהוה אלהיכם בו לשכן שמו שם
שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם
עולתיכם וזבחיכם מעשרתיכם ותרמת ידכם
 וכל מבחר נדריכם אשר תדרו ליהוה 
ושמחתם לפני יהוה אלהיכם אתם ובניכם
 ובנתיכם ועבדיכם ואמהתיכם והלוי אשר
 בשעריכם כי אין לו חלק ונחלה אתכם  השמר
לך פן תעלה עלתיך בכל מקום אשר תראה  כי
אם במקום אשר יבחר יהוה באחד שבטיך שם
 תעלה עלתיך ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך
  רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר כברכת
 יהוה אלהיך אשר נתן לך בכל שעריך הטמא
 והטהור יאכלנו כצבי וכאיל  רק הדם לא
תאכלו על הארץ תשפכנו כמים  לא תוכל
לאכל בשעריך מעשר דגנך ותירשך ויצהרך
 ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר
ונדבתיך ותרומת ידך  כי אם לפני יהוה
אלהיך תאכלנו במקום אשר יבחר יהוה
 אלהיך בו אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך
 והלוי אשר בשעריך ושמחת לפני יהוה אלהיך
 בכל משלח ידך  השמר לך פן תעזב את הלוי
 כל ימיך על אדמתך                            כי
ירחיב יהוה אלהיך את גבולך כאשר דבר לך
ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכל
בשר בכל אות נפשך תאכל בשר  כי ירחק
ממך המקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשום
 שמו שם וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן
יהוה לך כאשר צויתך ואכלת בשעריך בכל
 אות נפשך  אך כאשר יאכל את הצבי ואת
האיל כן תאכלנו הטמא והטהור יחדו יאכלנו
 רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא הנפש
 ולא תאכל הנפש עם הבשר  לא תאכלנו על
 הארץ תשפכנו כמים  לא תאכלנו למען ייטב
לך ולבניך אחריך כי תעשה הישר בעיני יהוה
  רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת
 אל המקום אשר יבחר יהוה  ועשית עלתיך
הבשר והדם על מזבח יהוה אלהיך ודם זבחיך
 ישפך על מזבח יהוה אלהיך והבשר תאכל
 
222
 שמר ושמעת את כל הדברים האלה אשר
אנכי מצוך למען ייטב לך ולבניך אחריך עד
עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני יהוה
 אלהיך                           כי יכרית יהוה אלהיך
 את הגוים אשר אתה בא שמה לרשת אותם
מפניך וירשת אתם וישבת בארצם  השמר לך פן
תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך ופן תדרש
לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את
 אלהיהם ואעשה כן גם אני  לא תעשה כן ליהוה
 אלהיך כי כל תועבת יהוה אשר שנא עשו
 לאלהיהם כי גם את בניהם ואת בנתיהם ישרפו
 באש לאלהיהם את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם
 אתו תשמרו לעשות לא תסף עליו ולא
 תגרע ממנו
  כי יקום בקרבך נביא או חלם חלום ונתן אליך
 אות או מופת  ובא האות והמופת אשר דבר
אליך לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים אשר
לא ידעתם ונעבדם  לא תשמע אל דברי הנביא
ההוא או אל חולם החלום ההוא כי מנסה יהוה
אלהיכם אתכם לדעת הישכם אהבים את יהוה
אלהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם  אחרי יהוה
 אלהיכם תלכו ואתו תיראו ואת מצותיו תשמרו
 ובקלו תשמעו ואתו תעבדו ובו תדבקון  והנביא
 ההוא או חלם החלום ההוא יומת כי דבר סרה
 על יהוה אלהיכם המוציא אתכם מארץ מצרים
 והפדך מבית עבדים להדיחך מן הדרך אשר
 צוך יהוה אלהיך ללכת בה ובערת הרע
מקרבך                          כי יסיתך אחיך בן אמך
או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר
 כנפשך בסתר לאמר נלכה ונעבדה אלהים
אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיך  מאלהי
 העמים אשר סביבתיכם הקרבים אליך או
הרחקים ממך מקצה הארץ ועד קצה הארץ  לא
 תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו
 ולא תחמל ולא תכסה עליו  כי הרג תהרגנו ידך
 תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם
 באחרנה  וסקלתו באבנים ומת כי בקש להדיחך
 מעל יהוה אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית
עבדים  וכל ישראל ישמעו ויראון ולא יוספו
לעשות כדבר הרע הזה בקרבך              כי
תשמע באחת עריך אשר יהוה אלהיך נתן לך
 לשבת שם לאמר  יצאו אנשים בני בליעל מקרבך
 
223
 וידיחו את ישבי עירם לאמר נלכה ונעבדה
אלהים אחרים אשר לא ידעתם  ודרשת וחקרת
 ושאלת היטב והנה אמת נכון הדבר נעשתה
התועבה הזאת בקרבך  הכה תכה את ישבי העיר
 ההוא לפי חרב החרם אתה ואת כל אשר בה
ואת בהמתה לפי חרב  ואת כל שללה תקבץ אל
תוך רחבה ושרפת באש את העיר ואת כל
שללה כליל ליהוה אלהיך והיתה תל עולם לא
 תבנה עוד  ולא ידבק בידך מאומה מן החרם
למען ישוב יהוה מחרון אפו ונתן לך רחמים
ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך  כי תשמע
 בקול יהוה אלהיך לשמר את כל מצותיו אשר
אנכי מצוך היום לעשות הישר בעיני יהוה
אלהיך                                            בנים
אתם ליהוה אלהיכם לא תתגדדו ולא תשימו
 קרחה בין עיניכם למת  כי עם קדוש אתה
 ליהוה אלהיך ובך בחר יהוה להיות לו
לעם סגלה מכל העמים אשר על פני
האדמה                                            לא
 תאכל כל תועבה  זאת הבהמה אשר תאכלו
שור שה כשבים ושה עזים  איל וצבי ויחמור
 ואקו ודישן ותאו וזמר  וכל בהמה מפרסת
פרסה ושסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה
 בבהמה אתה תאכלו  אך את זה לא תאכלו
 ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה את
 הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה
 המה ופרסה לא הפריסו טמאים הם לכם  ואת
 החזיר כי מפריס פרסה הוא ולא גרה טמא
 הוא לכם מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא
תגעו                      את זה תאכלו מכל אשר
במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת תאכלו  וכל
 אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו טמא
 הוא לכם                                כל צפור טהרה
תאכלו  וזה אשר לא תאכלו מהם הנשר
 והפרס והעזניה  והראה ואת האיה והדיה
 למינה  ואת כל ערב למינו  ואת בת היענה ואת
 התחמס ואת השחף ואת הנץ למינהו  את
הכוס ואת הינשוף והתנשמת  והקאת ואת
 הרחמה ואת השלך  והחסידה והאנפה למינה
 והדוכיפת והעטלף  וכל שרץ העוף טמא הוא
 לכם לא יאכלו  כל עוף טהור תאכלו  לא
תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה
 
224
ואכלה או מכר לנכרי כי עם קדוש אתה ליהוה
אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו
  עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה
שנה שנה  ואכלת לפני יהוה אלהיך במקום אשר
 יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך
 ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למען תלמד ליראה
 את יהוה אלהיך כל הימים  וכי ירבה ממך הדרך
 כי לא תוכל שאתו כי ירחק ממך המקום אשר
 יבחר יהוה אלהיך לשום שמו שם כי יברכך
 יהוה אלהיך  ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך
 והלכת אל המקום אשר יבחר יהוה אלהיך בו  ונתתה
 הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין
ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם
לפני יהוה אלהיך ושמחת אתה וביתך  והלוי
אשר בשעריך לא תעזבנו כי אין לו חלק ונחלה
 עמך                     מקצה שלש שנים תוציא את
כל מעשר תבואתך בשנה ההוא והנחת בשעריך
  ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך והגר
והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו
למען יברכך יהוה אלהיך בכל מעשה ידך אשר
 תעשה                          מקץ שבע שנים תעשה
 שמטה  וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו
אשר ישה ברעהו לא יגש את רעהו ואת אחיו
כי קרא שמטה ליהוה  את הנכרי תגש ואשר
יהיה לך את אחיך תשמט ידך  אפס כי לא יהיה
 בך אביון כי ברך יברכך יהוה בארץ אשר יהוה
אלהיך נתן לך נחלה לרשתה  רק אם שמוע
תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר לעשות את כל
 המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום  כי יהוה
אלהיך ברכך כאשר דבר לך והעבטת גוים
רבים ואתה לא תעבט ומשלת בגוים רבים ובך
 לא ימשלו                                                 כי
 יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך
 בארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך לא תאמץ
את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון  כי
פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די
מחסרו אשר יחסר לו  השמר לך פן יהיה דבר
 עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת
השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן
לו וקרא עליך אל יהוה והיה בך חטא  נתון
תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל
הדבר הזה יברכך יהוה אלהיך בכל מעשך
 
225
 ובכל משלח ידך  כי לא יחדל אביון מקרב הארץ
 על כן אנכי מצוך לאמר פתח תפתח את ידך
 לאחיך לעניך ולאבינך בארצך               כי
 ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש
 שנים ובשנה השביעת תשלחנו חפשי מעמך  וכי
 תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם  העניק
תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך
יהוה אלהיך תתן לו  וזכרת כי עבד היית בארץ
 מצרים ויפדך יהוה אלהיך על כן אנכי מצוך את
 הדבר הזה היום  והיה כי יאמר אליך לא אצא
מעמך כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך
 ולקחת את המרצע ונתתה באזנו ובדלת והיה
לך עבד עולם ואף לאמתך תעשה כן  לא יקשה
 בעינך בשלחך אתו חפשי מעמך כי משנה שכר
שכיר עבדך שש שנים וברכך יהוה אלהיך בכל
 אשר תעשה
  כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר
 תקדיש ליהוה אלהיך לא תעבד בבכר שורך
 ולא תגז בכור צאנך  לפני יהוה אלהיך תאכלנו
 שנה בשנה במקום אשר יבחר יהוה אתה וביתך
  וכי יהיה בו מום פסח או עור כל מום רע לא
תזבחנו ליהוה אלהיך  בשעריך תאכלנו הטמא
 והטהור יחדו כצבי וכאיל  רק את דמו לא
תאכל על הארץ תשפכנו כמים
 שמור את חדש האביב ועשית פסח ליהוה
 אלהיך כי בחדש האביב הוציאך יהוה אלהיך ממצרים
לילה  וזבחת פסח ליהוה אלהיך צאן ובקר במקום
אשר יבחר יהוה לשכן שמו שם  לא תאכל עליו
חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני כי
בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכר את יום
 צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך  ולא יראה לך
 שאר בכל גבלך שבעת ימים ולא ילין מן הבשר
 אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר  לא תוכל
 לזבח את הפסח באחד שעריך אשר יהוה אלהיך
 נתן לך  כי אם אל המקום אשר יבחר יהוה אלהיך
 לשכן שמו שם תזבח את הפסח בערב כבוא
השמש מועד צאתך ממצרים  ובשלת ואכלת במקום
 אשר יבחר יהוה אלהיך בו ופנית בבקר
והלכת לאהליך  ששת ימים תאכל מצות וביום
 השביעי עצרת ליהוה אלהיך לא תעשה
מלאכה                                   שבעה שבעת תספר לך
 מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבעות
 
226
 ועשית חג שבעות ליהוה אלהיך מסת נדבת ידך
 אשר תתן כאשר יברכך יהוה אלהיך  ושמחת לפני
 יהוה אלהיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי
אשר בשעריך והגר והיתום והאלמנה אשר
בקרבך במקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשכן שמו
 שם  וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית
 את החקים האלה
  חג הסכת תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך
 ומיקבך  ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך
ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר
בשעריך  שבעת ימים תחג ליהוה אלהיך במקום
 אשר יבחר יהוה כי יברכך יהוה אלהיך בכל
תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח
  שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני
 יהוה אלהיך במקום אשר יבחר בחג המצות
ובחג השבעות ובחג הסכות ולא יראה את פני
יהוה ריקם  איש כמתנת ידו כברכת יהוה אלהיך
אשר נתן לך                                   

שפטים

שפטים
ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר יהוה
אלהיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם
משפט צדק  לא תטה משפט לא תכיר פנים
 ולא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים
 ויסלף דברי צדיקם  צדק צדק תרדף למען
תחיה וירשת את הארץ אשר יהוה אלהיך נתן
 לך                                        לא תטע לך אשרה
 כל עץ אצל מזבח יהוה אלהיך אשר תעשה
לך  ולא תקים לך מצבה אשר שנא יהוה
אלהיך                           לא תזבח ליהוה אלהיך
 שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע כי
 תועבת יהוה אלהיך הוא                    כי
 ימצא בקרבך באחד שעריך אשר יהוה אלהיך
 נתן לך איש או אשה אשר יעשה את הרע בעיני
יהוה אלהיך לעבר בריתו  וילך ויעבד אלהים
אחרים וישתחו להם ולשמש או לירח או לכל
 צבא השמים אשר לא צויתי  והגד לך ושמעת
ודרשת היטב והנה אמת נכון הדבר נעשתה
 התועבה הזאת בישראל  והוצאת את האיש ההוא
 או את האשה ההוא אשר עשו את הדבר הרע
הזה אל שעריך את האיש או את האשה וסקלתם
 באבנים ומתו  על פי שנים עדים או שלשה עדים
 יומת המת לא יומת על פי עד אחד  יד העדים
תהיה בו בראשנה להמיתו ויד כל העם באחרנה
 
227
ובערת הרע מקרבך
  כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין
לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך וקמת
 ועלית אל המקום אשר יבחר יהוה אלהיך בו 
ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה
בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט
  ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום
 ההוא אשר יבחר יהוה ושמרת לעשות ככל
אשר יורוך  על פי התורה אשר יורוך ועל
המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן
 הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל  והאיש אשר
 יעשה בזדון לבלתי שמע אל הכהן העמד לשרת
 שם את יהוה אלהיך או אל השפט ומת האיש
 ההוא ובערת הרע מישראל  וכל העם ישמעו
 ויראו ולא יזידון עוד                            כי תבא
 אל הארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך וירשתה
וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים
 אשר סביבתי  שום תשים עליך מלך אשר יבחר
 יהוה אלהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך
לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך
הוא  רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם
מצרימה למען הרבות סוס ויהוה אמר לכם לא
תספון לשוב בדרך הזה עוד  ולא ירבה לו נשים
 ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד
 והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את
 משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים
הלוים  והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען
 ילמד ליראה את יהוה אלהיו לשמר את כל
דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשתם
  לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה
 ימין ושמאול למען יאריך ימים על ממלכתו הוא
 ובניו בקרב ישראל                                    לא יהיה
לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם
 ישראל אשי יהוה ונחלתו יאכלון  ונחלה לא
יהיה לו בקרב אחיו יהוה הוא נחלתו כאשר
דבר לו                           וזה יהיה משפט הכהנים
מאת העם מאת זבחי הזבח אם שור אם שה ונתן
לכהן הזרע והלחיים והקבה  ראשית דגנך תירשך
 ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו  כי בו בחר יהוה
אלהיך מכל שבטיך לעמד לשרת בשם יהוה הוא
 ובניו כל הימים                                          וכי יבא
הלוי מאחד שעריך מכל ישראל אשר הוא גר שם
 
228
 ובא בכל אות נפשו אל המקום אשר יבחר יהוה
 ושרת בשם יהוה אלהיו ככל אחיו הלוים
העמדים שם לפני יהוה  חלק כחלק יאכלו לבד
ממכריו על האבות                     כי אתה בא
 אל הארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך לא תלמד
 לעשות כתועבת הגוים ההם  לא ימצא בך מעביר
בנו ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף
 וחבר חבר ושאל אוב וידעני ודרש אל המתים
 כי תועבת יהוה כל עשה אלה ובגלל התועבת
האלה יהוה אלהיך מוריש אותם מפניך  תמים
תהיה עם יהוה אלהיך ס  כי הגוים האלה אשר אתה
 יורש אותם אל מעננים ואל קסמים ישמעו ואתה
לא כן נתן לך יהוה אלהיך  נביא מקרבך מאחיך
כמני יקים לך יהוה אלהיך אליו תשמעון  ככל
 אשר שאלת מעם יהוה אלהיך בחרב ביום הקהל
לאמר לא אסף לשמע את קול יהוה אלהי ואת
האש הגדלה הזאת לא אראה עוד ולא אמות 
ויאמר יהוה אלי היטיבו אשר דברו  נביא אקים
להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר
 אליהם את כל אשר אצונו  והיה האיש אשר לא
ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרש
מעמו  אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את
 אשר לא צויתיו לדבר ואשר ידבר בשם אלהים
 אחרים ומת הנביא ההוא  וכי תאמר בלבבך איכה
 נדע את הדבר אשר לא דברו יהוה  אשר ידבר
 הנביא בשם יהוה ולא יהיה הדבר ולא יבוא הוא
 הדבר אשר לא דברו יהוה בזדון דברו הנביא לא
 תגור ממנו                      כי יכרית יהוה אלהיך את
 הגוים אשר יהוה אלהיך נתן לך את ארצם
וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם  שלוש ערים
 תבדיל לך בתוך ארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך
 לרשתה  תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך
 אשר ינחילך יהוה אלהיך והיה לנוס שמה כל
רצח  וזה דבר הרצח אשר ינוס שמה וחי אשר
 יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו מתמל
 שלשם  ואשר יבא את רעהו ביער לחטב עצים
 ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן העץ
 ומצא את רעהו ומת הוא ינוס אל אחת הערים
 האלה וחי  פן ירדף גאל הדם אחרי הרצח כי יחם
 לבבו והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש ולו אין
משפט מות כי לא שנא הוא לו מתמול שלשום
 על כן אנכי מצוך לאמר שלש ערים תבדיל לך
 
229
  ואם ירחיב יהוה אלהיך את גבלך כאשר נשבע
 לאבתיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת
לאבתיך  כי תשמר את כל המצוה הזאת לעשתה
 אשר אנכי מצוך היום לאהבה את יהוה אלהיך
וללכת בדרכיו כל הימים ויספת לך עוד שלש
 ערים על השלש האלה  ולא ישפך דם נקי בקרב
 ארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה והיה
עליך דמים
  וכי יהיה איש שנא לרעהו וארב לו וקם עליו
 והכהו נפש ומת ונס אל אחת הערים האל
 ושלחו זקני עירו ולקחו אתו משם ונתנו אתו
 ביד גאל הדם ומת  לא תחוס עינך עליו ובערת
 דם הנקי מישראל וטוב לך                   לא תסיג
 גבול רעך אשר גבלו ראשנים בנחלתך אשר
 תנחל בארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך
 לרשתה                 לא יקום עד אחד באיש
לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא על
 פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר
  כי יקום עד חמס באיש לענות בו סרה  ועמדו
 שני האנשים אשר להם הריב לפני יהוה לפני
הכהנים והשפטים אשר יהיו בימים ההם  ודרשו
השפטים היטב והנה עד שקר העד שקר ענה
באחיו  ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו
ובערת הרע מקרבך  והנשארים ישמעו ויראו
 ולא יספו לעשות עוד כדבר הרע הזה בקרבך
  ולא תחוס עינך נפש בנפש עין בעין שן בשן יד
 ביד רגל ברגל                

כי תצא

כי תצא למלחמה
 על איביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא
 תירא מהם כי יהוה אלהיך עמך המעלך מארץ
מצרים  והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן
 ודבר אל העם  ואמר אלהם שמע ישראל אתם
קרבים היום למלחמה על איביכם אל ירך
לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם
 כי יהוה אלהיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם
 איביכם להושיע אתכם  ודברו השטרים אל העם
לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו
 ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר
 יחנכנו  ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו ילך
 וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו
  ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה ילך וישב
 לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה  ויספו
השטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא
 
230
ורך הלבב ילך וישב לביתו ולא ימס את לבב
אחיו כלבבו  והיה ככלת השטרים לדבר אל העם
 ופקדו שרי צבאות בראש העם                       כי
 תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום 
והיה אם שלום תענך ופתחה לך והיה כל העם
 הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך  ואם לא תשלים
עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה  ונתנה יהוה
 אלהיך בידך והכית את כל זכורה לפי חרב  רק
 הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל
שללה תבז לך ואכלת את שלל איביך אשר נתן
יהוה אלהיך לך  כן תעשה לכל הערים הרחקת
 ממך מאד אשר לא מערי הגוים האלה הנה  רק
 מערי העמים האלה אשר יהוה אלהיך נתן לך
 נחלה לא תחיה כל נשמה  כי החרם תחרימם
החתי והאמרי הכנעני והפרזי החוי והיבוסי כאשר
 צוך יהוה אלהיך  למען אשר לא ילמדו אתכם
 לעשות ככל תועבתם אשר עשו לאלהיהם
וחטאתם ליהוה אלהיכם                       כי תצור אל
 עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא
 תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל
 ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך
 במצור  רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא
 אתו תשחית וכרת ובנית מצור על העיר אשר
הוא עשה עמך מלחמה עד רדתה
 כי ימצא חלל באדמה אשר יהוה אלהיך נתן
 לך לרשתה נפל בשדה לא נודע מי הכהו
 ויצאו זקניך ושפטיך ומדדו אל הערים אשר
 סביבת החלל  והיה העיר הקרבה אל החלל
ולקחו זקני העיר ההוא עגלת בקר אשר לא
עבד בה אשר לא משכה בעל  והורדו זקני
 העיר ההוא את העגלה אל נחל איתן אשר
 לא יעבד בו ולא יזרע וערפו שם את העגלה
 בנחל  ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר יהוה
אלהיך לשרתו ולברך בשם יהוה ועל פיהם
יהיה כל ריב וכל נגע  וכל זקני העיר ההוא
 הקרבים אל החלל ירחצו את ידיהם על
העגלה הערופה בנחל  וענו ואמרו ידינו לא
 שפכה שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו  כפר
 לעמך ישראל אשר פדית יהוה ואל תתן
 דם נקי בקרב עמך ישראל ונכפר להם הדם  ואתה
תבער הדם הנקי מקרבך כי תעשה הישר בעיני
 יהוה                   כי תצא למלחמה על איביך
 
231
 ונתנו יהוה אלהיך בידך ושבית שביו  וראית
 בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך
 לאשה  והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה
 ועשתה את צפרניה  והסירה את שמלת שביה
מעליה וישבה בביתך ובכתה את אביה ואת אמה
 ירח ימים ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך
לאשה  והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה
ומכר לא תמכרנה בכסף לא תתעמר בה תחת
אשר עניתה                      כי תהיין לאיש שתי
 נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילדו לו בנים
 האהובה והשנואה והיה הבן הבכור לשניאה  והיה
 ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו לא יוכל
 לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכר
 כי את הבכר בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים
בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אנו לו משפט
 הבכרה                          כי יהיה לאיש בן סורר
 ומורה איננו שמע בקול אביו ובקול אמו ויסרו
אתו ולא ישמע אליהם  ותפשו בו אביו ואמו
והוציאו אתו אל זקני עירו ואל שער מקמו  ואמרו
 אל זקני עירו בננו זה סורר ומרה איננו שמע
 בקלנו זולל וסבא  ורגמהו כל אנשי עירו באבנים
 ומת ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו
 ויראו                             וכי יהיה באיש חטא
משפט מות והומת ותלית אתו על עץ  לא תלין
 נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי
 קללת אלהים תלוי ולא תטמא את אדמתך אשר
 יהוה אלהיך נתן לך נחלה                            לא
 תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת
מהם השב תשיבם לאחיך  ואם לא קרוב אחיך
 אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך והיה
עמך עד דרש אחיך אתו והשבתו לו  וכן תעשה
לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת
אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל
 להתעלם                       לא תראה את חמור אחיך
 או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים
 עמו                              לא יהיה כלי גבר על אשה
ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת יהוה
 אלהיך כל עשה אלה
  כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ
או על הארץ אפרחים או ביצים והאם
 רבצת על האפרחים או על הביצים לא תקח
 האם על הבנים  שלח תשלח את האם
 
232
 ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת
 ימים                     כי תבנה בית חדש ועשית
 מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנפל
 ממנו לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה
 הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם                      לא
תחרש בשור ובחמר יחדו  לא תלבש שעטנז
 צמר ופשתים יחדו                             גדלים
תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה
בה                                כי יקח איש אשה ובא
אליה ושנאה  ושם לה עלילת דברים והוצא
עליה שם רע ואמר את האשה הזאת לקחתי
ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים  ולקח אבי
הנער ואמה והוציאו את בתולי הנער אל זקני
 העיר השערה  ואמר אבי הנער אל הזקנים את
 בתי נתתי לאיש הזה לאשה וישנאה  והנה הוא
 שם עלילת דברים לאמר לא מצאתי לבתך
בתולים ואלה בתולי בתי ופרשו השמלה לפני
זקני העיר  ולקחו זקני העיר ההוא את האיש
 ויסרו אתו  וענשו אתו מאה כסף ונתנו לאבי
הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל
ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל
 ימיו                      ואם אמת היה הדבר הזה לא
נמצאו בתולים לנער  והוציאו את הנער אל פתח
 בית אביה וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה כי
עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה ובערת
 הרע מקרבך                    כי ימצא איש שכב
 עם אשה בעלת בעל ומתו גם שניהם האיש
השכב עם האשה והאשה ובערת הרע
 מישראל                כי יהיה נער בתולה מארשה
לאיש ומצאה איש בעיר ושכב עמה  והוצאתם
את שניהם אל שער העיר ההוא וסקלתם אתם
 באבנים ומתו את הנער על דבר אשר לא צעקה
 בעיר ואת האיש על דבר אשר ענה את אשת
רעהו ובערת הרע מקרבך                     ואם בשדה
ימצא האיש את הנער המארשה והחזיק בה האיש
 ושכב עמה ומת האיש אשר שכב עמה לבדו
 ולנער לא תעשה דבר אין לנער חטא מות כי
כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר
 הזה  כי בשדה מצאה צעקה הנער המארשה ואין
מושיע לה                               כי ימצא איש נער
בתולה אשר לא ארשה ותפשה ושכב עמה ונמצאו 
ונתן האיש השכב עמה לאבי הנער חמשים כסף
 
233
ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה לא יוכל
שלחה כל ימיו                                 לא
 יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף
 אביו                              לא יבא פצוע דכא וכרות
 שפכה בקהל יהוה                            לא יבא
 ממזר בקהל יהוה גם דור עשירי לא יבא לו
בקהל יהוה                      לא יבא עמוני ומואבי
 בקהל יהוה גם דור עשירי לא יבא להם בקהל
 יהוה עד עולם  על דבר אשר לא קדמו אתכם
 בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר
 שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם
נהרים לקללך  ולא אבה יהוה אלהיך לשמע אל
 בלעם ויהפך יהוה אלהיך לך את הקללה
 לברכה כי אהבך יהוה אלהיך  לא תדרש שלמם
 וטבתם כל ימיך לעולם                        לא תתעב
 אדמי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית
 בארצו  בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא
 להם בקהל יהוה                       כי תצא מחנה על
איביך ונשמרת מכל דבר רע  כי יהיה בך איש
 אשר לא יהיה טהור מקרה לילה ויצא אל
מחוץ למחנה לא יבא אל תוך המחנה  והיה
לפנות ערב ירחץ במים וכבא השמש יבא אל
תוך המחנה  ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת
שמה חוץ  ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך
 חוץ וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך  כי יהוה
אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת
איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך
 ערות דבר ושב מאחריך                      לא תסגיר
עבד אל אדניו אשר ינצל אליך מעם אדניו  עמך
ישב בקרבך במקום אשר יבחר באחד שעריך
בטוב לו לא תוננו                                לא תהיה
קדשה מבנות ישראל ולא יהיה קדש מבני
ישראל  לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית
 יהוה אלהיך לכל נדר כי תועבת יהוה אלהיך
 גם שניהם                                לא תשיך לאחיך
 נשך כסף נשך אכל נשך כל דבר אשר ישך
  לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך למען יברכך
יהוה אלהיך בכל משלח ידך על הארץ אשר
אתה בא שמה לרשתה                                 כי
תדר נדר ליהוה אלהיך לא תאחר לשלמו כי
 דרש ידרשנו יהוה אלהיך מעמך והיה בך
חטא  וכי תחדל לנדר לא יהיה בך חטא
 
234
 מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת ליהוה
 אלהיך נדבה אשר דברת בפיך                      כי
 תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך
ואל כליך לא תתן                               כי תבא בקמת
 רעך וקטפת מלילת בידך וחרמש לא תניף על
 קמת רעך                      כי יקח איש אשה ובעלה
 והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות
 דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה
 מביתו  ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר
  ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת
 ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש
האחרון אשר לקחה לו לאשה  לא יוכל בעלה
 הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו
לאשה אחרי אשר הטמאה כי תועבה הוא לפני
יהוה ולא תחטיא את הארץ אשר יהוה אלהיך
 נתן לך נחלה                    כי יקח איש אשה
חדשה לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר
 נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו
 אשר לקח  לא יחבל רחים ורכב כי נפש הוא
 חבל                     כי ימצא איש גנב נפש מאחיו
מבני ישראל והתעמר בו ומכרו ומת הגנב ההוא
ובערת הרע מקרבך                    השמר בנגע
 הצרעת לשמר מאד ולעשות ככל אשר יורו
 אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתם תשמרו
 לעשות  זכור את אשר עשה יהוה אלהיך למרים
בדרך בצאתכם ממצרים                      כי תשה
 ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביתו לעבט
 עבטו  בחוץ תעמד והאיש אשר אתה נשה בו
 יוציא אליך את העבוט החוצה  ואם איש עני
הוא לא תשכב בעבטו  השב תשיב לו את העבוט
 כבא השמש ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה
צדקה לפני יהוה אלהיך                        לא תעשק
שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך
 בשעריך  ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש
כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו ולא יקרא
 עליך אל יהוה והיה בך חטא                         לא
 יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות
 איש בחטאו יומתו                                       לא
 תטה משפט גר יתום ולא תחבל בגד אלמנה
  וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך יהוה אלהיך
 משם על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר
הזה                               כי תקצר קצירך בשדך
 
235
 ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו לגר
 ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך יהוה אלהיך
 בכל מעשה ידיך                     כי תחבט זיתך לא
 תפאר אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה  כי
 תבצר כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום
 ולאלמנה יהיה  וזכרת כי עבד היית בארץ
מצרים על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר
 הזה                     כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו
אל המשפט ושפטום והצדיקו את הצדיק
 והרשיעו את הרשע  והיה אם בן הכות הרשע
 והפילו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר
  ארבעים יכנו לא יסיף פן יסיף להכתו על אלה
 מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך  לא תחסם שור
 בדישו                   כי ישבו אחים יחדו ומת אחד
 מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה
 לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה
 ויבמה  והיה הבכור אשר תלד יקום על שם
 אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל  ואם לא
יחפץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו
השערה אל הזקנים ואמרה מאן יבמי להקים
לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי  וקראו לו
 זקני עירו ודברו אליו ועמד ואמר לא חפצתי
 לקחתה  ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה
 נעלו מעל רגלו וירקה בפניו וענתה ואמרה ככה
 יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו  ונקרא
 שמו בישראל בית חלוץ הנעל                        כי
ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת
האחד להציל את אישה מיד מכהו ושלחה ידה
והחזיקה במבשיו  וקצתה את כפה לא תחוס
 עינך                     לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן
 גדולה וקטנה  לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה
 גדולה וקטנה  אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה
 שלמה וצדק יהיה לך למען יאריכו ימיך על
 האדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך  כי תועבת יהוה
אלהיך כל עשה אלה כל עשה עול
זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם
 ממצרים  אשר קרך בדרך ויזנב בך כל
 הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא
 אלהים  והיה בהניח יהוה אלהיך לך מכל איביך
 מסביב בארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה
לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא
 תשכח
 
236

כי תבוא

והיה כי תבוא אל הארץ אשר יהוה אלהיך נתן
 לך נחלה וירשתה וישבת בה  ולקחת מראשית
 כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר יהוה
אלהיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום
 אשר יבחר יהוה אלהיך לשכן שמו שם  ובאת
אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו
 הגדתי היום ליהוה אלהיך כי באתי אל הארץ
 אשר נשבע יהוה לאבתינו לתת לנו  ולקח הכהן
הטנא מידך והניחו לפני מזבח יהוה אלהיך
 וענית ואמרת לפני יהוה אלהיך ארמי אבד אבי
 וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי
 גדול עצום ורב  וירעו אתנו המצרים ויענונו
ויתנו עלינו עבדה קשה  ונצעק אל יהוה אלהי
אבתינו וישמע יהוה את קלנו וירא את ענינו
ואת עמלנו ואת לחצנו  ויוצאנו יהוה ממצרים
ביד חזקה ובזרע נטויה ובמרא גדל ובאתות
 ובמפתים  ויבאנו אל המקום הזה ויתן לנו את
הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש  ועתה הנה
 הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי
יהוה והנחתו לפני יהוה אלהיך והשתחוית לפני
יהוה אלהיך  ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך
יהוה אלהיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר
 בקרבך                 כי תכלה לעשר את כל
 מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר
 ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו
בשעריך ושבעו  ואמרת לפני יהוה אלהיך בערתי
 הקדש מן הבית וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום
 ולאלמנה ככל מצותך אשר צויתני לא עברתי
 ממצותיך ולא שכחתי  לא אכלתי באני ממנו
ולא בערתי ממנו בטמא ולא נתתי ממנו למת
 שמעתי בקול יהוה אלהי עשיתי ככל אשר
 צויתני  השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך
 את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה
לנו כאשר נשבעת לאבתינו ארץ זבת חלב
 ודבש                            היום הזה יהוה
אלהיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת
 המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל
 נפשך  את יהוה האמרת היום להיות לך לאלהים
 וללכת בדרכיו ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו
 ולשמע בקלו  ויהוה האמירך היום להיות לו
 לעם סגלה כאשר דבר לך ולשמר כל מצותיו
  ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה
 
237
 ולשם ולתפארת ולהיתך עם קדש ליהוה אלהיך
 כאשר דבר
 ויצו משה וזקני ישראל את העם לאמר שמר את
 כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם היום
 והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר
 יהוה אלהיך נתן לך והקמת לך אבנים גדלות ושדת
אתם בשיד  וכתבת עליהן את כל דברי התורה
 הזאת בעברך למען אשר תבא אל הארץ אשר
יהוה אלהיך נתן לך ארץ זבת חלב ודבש כאשר
דבר יהוה אלהי אבתיך לך  והיה בעברכם את
 הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה
 אתכם היום בהר עיבל ושדת אותם בשיד  ובנית
שם מזבח ליהוה אלהיך מזבח אבנים לא תניף
 עליהם ברזל  אבנים שלמות תבנה את מזבח יהוה
 אלהיך והעלית עליו עולת ליהוה אלהיך  וזבחת
שלמים ואכלת שם ושמחת לפני יהוה אלהיך
 וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת
באר היטב                     וידבר משה והכהנים
 הלוים אל כל ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל
 היום הזה נהיית לעם ליהוה אלהיך  ושמעת בקול
 יהוה אלהיך ועשית את מצותו ואת חקיו אשר
אנכי מצוך היום                         ויצו משה את
העם ביום ההוא לאמר  אלה יעמדו לברך את העם
 על הר גרזים בעברכם את הירדן שמעון ולוי
 ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן  ואלה יעמדו על
הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולן דן
ונפתלי  וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול
 רם                                                 ארור
 האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת יהוה מעשה
 ידי חרש ושם בסתר וענו כל העם ואמרו
אמן                       ארור מקלה אביו ואמו ואמר כל
 העם אמן                        ארור מסיג גבול רעהו ואמר
 כל העם אמן                                             ארור
משגה עור בדרך ואמר כל העם
 אמן                                       ארור מטה משפט גר
יתום ואלמנה ואמר כל העם אמן  ארור שכב עם
 אשת אביו כי גלה כנף אביו ואמר כל העם
אמן              ארור שכב עם כל בהמה ואמר
 כל העם אמן                              ארור שכב עם
 אחתו בת אביו או בת אמו ואמר כל העם
אמן                       ארור שכב עם חתנתו ואמר כל
 העם אמן                       ארור מכה רעהו בסתר
 
238
 ואמר כל העם אמן                                     ארור
לקח שחד להכות נפש דם נקי ואמר כל העם
אמן                                        ארור אשר לא יקים
 את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל
העם אמן
 והיה אם שמוע תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר
לעשות את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום
 ונתנך יהוה אלהיך עליון על כל גויי הארץ  ובאו
עליך כל הברכות האלה והשיגך כי תשמע בקול
 יהוה אלהיך  ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה
 ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך שגר
 אלפיך ועשתרות צאנך  ברוך טנאך ומשארתך
  ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך  יתן יהוה
את איביך הקמים עליך נגפים לפניך בדרך אחד
 יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך  יצו יהוה
אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידך וברכך
בארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך  יקימך יהוה לו
לעם קדוש כאשר נשבע לך כי תשמר את מצות
 יהוה אלהיך והלכת בדרכיו  וראו כל עמי הארץ
כי שם יהוה נקרא עליך ויראו ממך  והותרך יהוה
לטובה בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך
על האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיך לתת לך 
יפתח יהוה לך את אוצרו הטוב את השמים לתת
 מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך
 והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה  ונתנך
 יהוה לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה
 למטה כי תשמע אל מצות יהוה אלהיך אשר אנכי
מצוך היום לשמר ולעשות  ולא תסור מכל הדברים
אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאול ללכת
 אחרי אלהים אחרים לעבדם
  והיה אם לא תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר
 לעשות את כל מצותיו וחקתיו אשר אנכי מצוך
 היום ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך
 ארור אתה בעיר וארור אתה בשדה  ארור
טנאך ומשארתך  ארור פרי בטנך ופרי אדמתך
שגר אלפיך ועשתרת צאנך  ארור אתה בבאך
 וארור אתה בצאתך  ישלח יהוה בך את
 המארה את המהומה ואת המגערת בכל משלח
ידך אשר תעשה עד השמדך ועד אבדך מהר
מפני רע מעלליך אשר עזבתני  ידבק יהוה בך
את הדבר עד כלתו אתך מעל האדמה אשר
 אתה בא שמה לרשתה  יככה יהוה בשחפת
 
239
ובקדחת ובדלקת ובחרחר ובחרב ובשדפון
ובירקון ורדפוך עד אבדך  והיו שמיך אשר על
 ראשך נחשת והארץ אשר תחתיך ברזל  יתן
 יהוה את מטר ארצך אבק ועפר מן השמים ירד
 עליך עד השמדך  יתנך יהוה נגף לפני איביך
 בדרך אחד תצא אליו ובשבעה דרכים תנוס
 לפניו והיית לזעוה לכל ממלכות הארץ  והיתה
 נבלתך למאכל לכל עוף השמים ולבהמת הארץ
 ואין מחריד  יככה יהוה בשחין מצרים ובעפלים
ובטחרים ובגרב ובחרס אשר לא תוכל להרפא  יככה
 יהוה בשגעון ובעורון ובתמהון לבב  והיית ממשש
בצהרים כאשר ימשש העור באפלה ול