תיקון קוראים ספר תורה | הרב אברהם משיח, רו''ח גבעת שמואל

1
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ
והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום
ורוח אלהים מרחפת על פני המים ויאמר
אלהים יהי אור ויהי אור וירא אלהים את האור
כי טוב ויבדל אלהים בין האור ובין החשך
ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי
ערב ויהי בקר יום אחד
ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל
בין מים למים ויעש אלהים את הרקיע ויבדל
בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר
מעל לרקיע ויהי כן ויקרא אלהים לרקיע שמים
ויהי ערב ויהי בקר יום שני
ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל
מקום אחד ותראה היבשה ויהי כן ויקרא
אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים
וירא אלהים כי טוב ויאמר אלהים תדשא הארץ
דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו
אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן ותוצא הארץ
דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי
אשר זרעו בו למינהו וירא אלהים כי טוב ויהי
ערב ויהי בקר יום שלישי
ויאמר אלהים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל
בין היום ובין הלילה והיו לאתת ולמועדים
ולימים ושנים והיו למאורת ברקיע השמים
להאיר על הארץ ויהי כן ויעש אלהים את שני
המארת הגדלים את המאור הגדל לממשלת
היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת
הכוכבים ויתן אתם אלהים ברקיע השמים
להאיר על הארץ ולמשל ביום ובלילה ולהבדיל
בין האור ובין החשך וירא אלהים כי טוב ויהי
ערב ויהי בקר יום רביעי
ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה
ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים
ויברא אלהים את התנינם הגדלים ואת כל
נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם
ואת כל עוף כנף למינהו וירא אלהים כי טוב
ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את
המים בימים והעוף ירב בארץ ויהי ערב ויהי
בקר יום חמישי
ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה
בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה ויהי כן ויעש
אלהים את חית הארץ למינה ואת הבהמה למינה

2
ואת כל רמש האדמה למינהו וירא אלהים כי
טוב ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו
וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל
הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ ויברא
אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא
אתו זכר ונקבה ברא אתם ויברך אתם אלהים
ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ
וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה
הרמשת על הארץ ויאמר אלהים הנה נתתי לכם
את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ
ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם
יהיה לאכלה ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים
ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל
ירק עשב לאכלה ויהי כן וירא אלהים את כל
אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר
יום הששי
ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלהים ביום
השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי
מכל מלאכתו אשר עשה ויברך אלהים את יום
השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו
אשר ברא אלהים לעשות
אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום
עשות יהוה אלהים ארץ ושמים וכל שיח השדה
טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי
לא המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין
לעבד את האדמה ואד יעלה מן הארץ והשקה
את כל פני האדמה וייצר יהוה אלהים את
האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים
ויהי האדם לנפש חיה ויטע יהוה אלהים גן בעדן
מקדם וישם שם את האדם אשר יצר
ויצמח יהוה אלהים מן האדמה כל עץ נחמד
למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ
הדעת טוב ורע ונהר יצא מעדן להשקות את
הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים שם
האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה
אשר שם הזהב וזהב הארץ ההוא טוב שם
הבדלח ואבן השהם ושם הנהר השני גיחון הוא
הסובב את כל ארץ כוש ושם הנהר השלישי
חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי
הוא פרת ויקח יהוה אלהים את האדם וינחהו
בגן עדן לעבדה ולשמרה ויצו יהוה אלהים
על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל

3
ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום
אכלך ממנו מות תמות ויאמר יהוה אלהים לא
טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו ויצר
יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל
עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו
וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו
ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים
ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו
ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח
אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה ויבן יהוה
אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה
ויבאה אל האדם ויאמר האדם זאת הפעם עצם
מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש
לקחה זאת על כן יעזב איש את אביו ואת אמו
ודבק באשתו והיו לבשר אחד ויהיו שניהם
ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו והנחש היה
ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים
ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא
תאכלו מכל עץ הגן ותאמר האשה אל הנחש
מפרי עץ הגן נאכל ומפרי העץ אשר בתוך הגן
אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן
תמתון ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון
כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו
עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע ותרא
האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא
לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו
ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל ותפקחנה
עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה
תאנה ויעשו להם חגרת וישמעו את קול יהוה
אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם
ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן ויקרא
יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו איכה ויאמר
את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי
ואחבא ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ
אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת ויאמר
האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן
העץ ואכל ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת
עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל ויאמר
יהוה אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה
מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך
ועפר תאכל כל ימי חייך ואיבה אשית בינך ובין
האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש

4
ואתה תשופנו עקב                              אל
האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב
תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל
בך                             ולאדם אמר כי שמעת לקול
אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא
תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון
תאכלנה כל ימי חייך וקוץ ודרדר תצמיח לך
ואכלת את עשב השדה בזעת אפיך תאכל לחם
עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר
אתה ואל עפר תשוב ויקרא האדם שם אשתו חוה
כי הוא היתה אם כל חי ויעש יהוה אלהים לאדם
ולאשתו כתנות עור וילבשם
ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו
לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ
החיים ואכל וחי לעלם וישלחהו יהוה אלהים מגן
עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם ויגרש
את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת
להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ
החיים                   והאדם ידע את חוה אשתו
ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את יהוה
ותסף ללדת את אחיו את הבל ויהי הבל רעה צאן
וקין היה עבד אדמה ויהי מקץ ימים ויבא קין
מפרי האדמה מנחה ליהוה והבל הביא גם הוא
מבכרות צאנו ומחלבהן וישע יהוה אל הבל ואל
מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין
מאד ויפלו פניו ויאמר יהוה אל קין למה חרה לך
ולמה נפלו פניך הלוא אם תיטיב שאת ואם לא
תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה
תמשל בו ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם
בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו ויאמר
יהוה אל קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי
השמר אחי אנכי ויאמר מה עשית קול דמי אחיך
צעקים אלי מן האדמה ועתה ארור אתה מן
האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך
מידך כי תעבד את האדמה לא תסף תת כחה לך
נע ונד תהיה בארץ ויאמר קין אל יהוה גדול עוני
מנשא הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה
ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי
יהרגני ויאמר לו יהוה לכן כל הרג קין שבעתים
יקם וישם יהוה לקין אות לבלתי הכות אתו כל
מצאו ויצא קין מלפני יהוה וישב בארץ נוד קדמת
עדן וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך

5
ויהי בנה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך
ויולד לחנוך את עירד ועירד ילד את מחויאל
ומחייאל ילד את מתושאל ומתושאל ילד את
למך ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה
ושם השנית צלה ותלד עדה את יבל הוא היה
אבי ישב אהל ומקנה ושם אחיו יובל הוא היה
אבי כל תפש כנור ועוגב וצלה גם הוא ילדה
את תובל קין לטש כל חרש נחשת וברזל
ואחות תובל קין נעמה ויאמר למך לנשיו עדה
וצלה שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי כי איש
הרגתי לפצעי וילד לחברתי כי שבעתים יקם קין
ולמך שבעים ושבעה וידע אדם עוד את אשתו
ותלד בן ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים
זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין ולשת גם הוא
ילד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרא בשם
יהוה                         זה ספר תולדת אדם ביום
ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אתו זכר
ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם
ביום הבראם ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד
בדמותו כצלמו ויקרא את שמו שת ויהיו ימי אדם
אחרי הולידו את שת שמנה מאת שנה ויולד בנים
ובנות ויהיו כל ימי אדם אשר חי תשע מאות שנה
ושלשים שנה וימת                      ויחי שת חמש
שנים ומאת שנה ויולד את אנוש ויחי שת אחרי
הולידו את אנוש שבע שנים ושמנה מאות שנה
ויולד בנים ובנות ויהיו כל ימי שת שתים עשרה
שנה ותשע מאות שנה וימת                     ויחי
אנוש תשעים שנה ויולד את קינן ויחי אנוש אחרי
הולידו את קינן חמש עשרה שנה ושמנה מאות
שנה ויולד בנים ובנות ויהיו כל ימי אנוש חמש
שנים ותשע מאות שנה וימת             ויחי קינן
שבעים שנה ויולד את מהללאל ויחי קינן אחרי
הולידו את מהללאל ארבעים שנה ושמנה מאות
שנה ויולד בנים ובנות ויהיו כל ימי קינן עשר
שנים ותשע מאות שנה וימת                    ויחי
מהללאל חמש שנים וששים שנה ויולד את ירד
ויחי מהללאל אחרי הולידו את ירד שלשים שנה
ושמנה מאות שנה ויולד בנים ובנות ויהיו כל ימי
מהללאל חמש ותשעים שנה ושמנה מאות שנה
וימת                                               ויחי ירד
שתים וששים שנה ומאת שנה ויולד את חנוך
ויחי ירד אחרי הולידו את חנוך שמנה מאות שנה

6
ויולד בנים ובנות ויהיו כל ימי ירד שתים וששים
שנה ותשע מאות שנה וימת                   ויחי
חנוך חמש וששים שנה ויולד את מתושלח
ויתהלך חנוך את האלהים אחרי הולידו את
מתושלח שלש מאות שנה ויולד בנים ובנות ויהי
כל ימי חנוך חמש וששים שנה ושלש מאות שנה
ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אתו
אלהים                   ויחי מתושלח שבע ושמנים
שנה ומאת שנה ויולד את למך ויחי מתושלח
אחרי הולידו את למך שתים ושמונים שנה ושבע
מאות שנה ויולד בנים ובנות ויהיו כל ימי
מתושלח תשע וששים שנה ותשע מאות שנה
וימת ויחי למך שתים ושמנים שנה ומאת שנה
ויולד בן ויקרא את שמו נח לאמר זה
ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר
אררה יהוה ויחי למך אחרי הולידו את נח חמש
ותשעים שנה וחמש מאת שנה ויולד בנים ובנות
ויהי כל ימי למך שבע ושבעים שנה ושבע מאות
שנה וימת                                    ויהי נח בן
חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת
יפת ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה
ובנות ילדו להם ויראו בני האלהים את בנות
האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר
בחרו ויאמר יהוה לא ידון רוחי באדם לעלם
בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה
הנפלים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן אשר
יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם
המה הגברים אשר מעולם אנשי השם
וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר
מחשבת לבו רק רע כל היום וינחם יהוה כי
עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו ויאמר
יהוה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני
האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף
השמים כי נחמתי כי עשיתם ונח מצא חן בעיני
יהוה

נח

אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו
את האלהים התהלך נח ויולד נח שלשה בנים את
שם את חם ואת יפת ותשחת הארץ לפני האלהים
ותמלא הארץ חמס וירא אלהים את הארץ והנה
נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על
הארץ                             ויאמר אלהים לנח קץ כל
בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם
7
והנני משחיתם את הארץ עשה לך תבת עצי
גפר קנים תעשה את התבה וכפרת אתה מבית
ומחוץ בכפר וזה אשר תעשה אתה שלש מאות
אמה ארך התבה חמשים אמה רחבה ושלשים
אמה קומתה צהר תעשה לתבה ואל אמה
תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים
תחתים שנים ושלשים תעשה ואני הנני מביא
את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר
בו רוח חיים מתחת השמים כל אשר בארץ יגוע
והקמתי את בריתי אתך ובאת אל התבה אתה
ובניך ואשתך ונשי בניך אתך ומכל החי מכל
בשר שנים מכל תביא אל התבה להחית אתך
זכר ונקבה יהיו מהעוף למינהו ומן הבהמה
למינה מכל רמש האדמה למינהו שנים מכל
יבאו אליך להחיות ואתה קח לך מכל מאכל
אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאכלה
ויעש נח ככל אשר צוה אתו אלהים כן עשה
ויאמר יהוה לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה
כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה מכל
הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש
ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהרה הוא שנים איש
ואשתו גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה
לחיות זרע על פני כל הארץ כי לימים עוד שבעה
אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים
לילה ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני
האדמה ויעש נח ככל אשר צוהו יהוה ונח בן שש
מאות שנה והמבול היה מים על הארץ ויבא נח
ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התבה מפני מי
המבול מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר
איננה טהרה ומן העוף וכל אשר רמש על האדמה
שנים שנים באו אל נח אל התבה זכר ונקבה
כאשר צוה אלהים את נח ויהי לשבעת הימים ומי
המבול היו על הארץ בשנת שש מאות שנה לחיי
נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה
נבקעו כל מעינת תהום רבה וארבת השמים
נפתחו ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים
לילה בעצם היום הזה בא נח ושם וחם ויפת בני
נח ואשת נח ושלשת נשי בניו אתם אל התבה
המה וכל החיה למינה וכל הבהמה למינה וכל
הרמש הרמש על הארץ למינהו וכל העוף למינהו
כל צפור כל כנף ויבאו אל נח אל התבה שנים
שנים מכל הבשר אשר בו רוח חיים והבאים זכר
8
ונקבה מכל בשר באו כאשר צוה אתו אלהים
ויסגר יהוה בעדו ויהי המבול ארבעים יום על
הארץ וירבו המים וישאו את התבה ותרם מעל
הארץ ויגברו המים וירבו מאד על הארץ ותלך
התבה על פני המים והמים גברו מאד מאד על
הארץ ויכסו כל ההרים הגבהים אשר תחת כל
השמים חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים
ויכסו ההרים ויגוע כל בשר הרמש על הארץ
בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ השרץ על
הארץ וכל האדם כל אשר נשמת רוח חיים
באפיו מכל אשר בחרבה מתו וימח את כל היקום
אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש
ועד עוף השמים וימחו מן הארץ וישאר אך נח
ואשר אתו בתבה ויגברו המים על הארץ חמשים
ומאת יום ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת
כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח
על הארץ וישכו המים ויסכרו מעינת תהום וארבת
השמים ויכלא הגשם מן השמים וישבו המים מעל
הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים
ומאת יום ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה
עשר יום לחדש על הרי אררט והמים היו הלוך
וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש
נראו ראשי ההרים ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח
נח את חלון התבה אשר עשה וישלח את הערב
ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ
וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל
פני האדמה ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה
ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ
וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה ויחל
עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן
התבה ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית
טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ
וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה
ולא יספה שוב אליו עוד ויהי באחת ושש מאות
שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ
ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני
האדמה ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש
יבשה הארץ                              וידבר אלהים אל
נח לאמר צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי
בניך אתך כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף
ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא היצא אתך
ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ ויצא נח ובניו

9
ואשתו ונשי בניו אתו כל החיה כל הרמש וכל
העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן
התבה ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה
הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח
וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו
לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי
יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות
את כל חי כאשר עשיתי עד כל ימי הארץ זרע
וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו
ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו
ורבו ומלאו את הארץ ומוראכם וחתכם יהיה על
כל חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר
תרמש האדמה ובכל דגי הים בידכם נתנו כל
רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב
נתתי לכם את כל אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו
ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל חיה
אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את
נפש האדם שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי
בצלם אלהים עשה את האדם ואתם פרו ורבו
שרצו בארץ ורבו בה                         ויאמר
אלהים אל נח ואל בניו אתו לאמר ואני הנני
מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם ואת
כל נפש החיה אשר אתכם בעוף בבהמה ובכל
חית הארץ אתכם מכל יצאי התבה לכל חית
הארץ והקמתי את בריתי אתכם ולא יכרת כל
בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת
הארץ ויאמר אלהים זאת אות הברית אשר אני
נתן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה אשר אתכם
לדרת עולם את קשתי נתתי בענן והיתה לאות
ברית ביני ובין הארץ והיה בענני ענן על הארץ
ונראתה הקשת בענן וזכרתי את בריתי אשר ביני
וביניכם ובין כל נפש חיה בכל בשר ולא יהיה
עוד המים למבול לשחת כל בשר והיתה הקשת
בענן וראיתיה לזכר ברית עולם בין אלהים ובין
כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ ויאמר
אלהים אל נח זאת אות הברית אשר הקמתי ביני
ובין כל בשר אשר על הארץ
ויהיו בני נח היצאים מן התבה שם וחם ויפת וחם
הוא אבי כנען שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה
כל הארץ ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת
מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה וירא חם
אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ
10
ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם
שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם
ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו וייקץ נח
מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן ויאמר
ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו ויאמר ברוך
יהוה אלהי שם ויהי כנען עבד למו יפת אלהים
ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו ויחי
נח אחר המבול שלש מאות שנה וחמשים שנה
ויהיו כל ימי נח תשע מאות שנה וחמשים שנה
וימת
ואלה תולדת בני נח שם חם ויפת ויולדו להם
בנים אחר המבול בני יפת גמר ומגוג ומדי ויון
ותבל ומשך ותירס ובני גמר אשכנז וריפת
ותגרמה ובני יון אלישה ותרשיש כתים ודדנים
מאלה נפרדו איי הגוים בארצתם איש ללשנו
למשפחתם בגויהם ובני חם כוש ומצרים ופוט
וכנען ובני כוש סבא וחוילה וסבתה ורעמה
וסבתכא ובני רעמה שבא ודדן וכוש ילד את
נמרד הוא החל להיות גבר בארץ הוא היה גבר
ציד לפני יהוה על כן יאמר כנמרד גבור ציד
לפני יהוה ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד
וכלנה בארץ שנער מן הארץ ההוא יצא אשור
ויבן את נינוה ואת רחבת עיר ואת כלח ואת רסן
בין נינוה ובין כלח הוא העיר הגדלה ומצרים ילד
את לודים ואת ענמים ואת להבים ואת נפתחים
ואת פתרסים ואת כסלחים אשר יצאו משם
פלשתים ואת כפתרים                       וכנען ילד
את צידן בכרו ואת חת ואת היבוסי ואת האמרי
ואת הגרגשי ואת החוי ואת הערקי ואת הסיני ואת
הארודי ואת הצמרי ואת החמתי ואחר נפצו
משפחות הכנעני ויהי גבול הכנעני מצידן באכה
גררה עד עזה באכה סדמה ועמרה ואדמה וצבים
עד לשע אלה בני חם למשפחתם ללשנתם
בארצתם בגויהם                                     ולשם
ילד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול
בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם ובני
ארם עוץ וחול וגתר ומש וארפכשד ילד את
שלח ושלח ילד את עבר ולעבר ילד שני בנים
שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ ושם
אחיו יקטן ויקטן ילד את אלמודד ואת שלף
ואת חצרמות ואת ירח ואת הדורם ואת אוזל
ואת דקלה ואת עובל ואת אבימאל ואת שבא

11
ואת אופר ואת חוילה ואת יובב כל אלה בני יקטן
ויהי מושבם ממשא באכה ספרה הר הקדם אלה
בני שם למשפחתם ללשנתם בארצתם לגויהם
אלה משפחת בני נח לתולדתם בגויהם ומאלה
נפרדו הגוים בארץ אחר המבול
ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ויהי
בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו
שם ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים
ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר
היה להם לחמר ויאמרו הבה נבנה לנו עיר
ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ
על פני כל הארץ וירד יהוה לראת את העיר
ואת המגדל אשר בנו בני האדם ויאמר יהוה הן
עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות
ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות הבה
נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש
שפת רעהו ויפץ יהוה אתם משם על פני כל
הארץ ויחדלו לבנת העיר על כן קרא שמה
בבל כי שם בלל יהוה שפת כל הארץ ומשם
הפיצם יהוה על פני כל הארץ
אלה תולדת שם שם בן מאת שנה ויולד את
ארפכשד שנתים אחר המבול ויחי שם אחרי
הולידו את ארפכשד חמש מאות שנה ויולד
בנים ובנות                   וארפכשד חי חמש
ושלשים שנה ויולד את שלח ויחי ארפכשד
אחרי הולידו את שלח שלש שנים וארבע מאות
שנה ויולד בנים ובנות                        ושלח
חי שלשים שנה ויולד את עבר ויחי שלח אחרי
הולידו את עבר שלש שנים וארבע מאות שנה
ויולד בנים ובנות                            ויחי עבר
ארבע ושלשים שנה ויולד את פלג ויחי עבר
אחרי הולידו את פלג שלשים שנה וארבע מאות
שנה ויולד בנים ובנות                       ויחי פלג
שלשים שנה ויולד את רעו ויחי פלג אחרי הולידו
את רעו תשע שנים ומאתים שנה ויולד בנים
ובנות                          ויחי רעו שתים ושלשים
שנה ויולד את שרוג ויחי רעו אחרי הולידו את
שרוג שבע שנים ומאתים שנה ויולד בנים
ובנות                             ויחי שרוג שלשים שנה
ויולד את נחור ויחי שרוג אחרי הולידו את נחור
מאתים שנה ויולד בנים ובנות                 ויחי
נחור תשע ועשרים שנה ויולד את תרח
12
ויחי נחור אחרי הולידו את תרח תשע עשרה שנה
ומאת שנה ויולד בנים ובנות                      ויחי
תרח שבעים שנה ויולד את אברם את נחור ואת
הרן ואלה תולדת תרח תרח הוליד את אברם את
נחור ואת הרן והרן הוליד את לוט וימת הרן על
פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים ויקח
אברם ונחור להם נשים שם אשת אברם שרי ושם
אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה
ותהי שרי עקרה אין לה ולד ויקח תרח את אברם
בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת
אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה
כנען ויבאו עד חרן וישבו שם ויהיו ימי תרח חמש
שנים ומאתים שנה וימת תרח בחרן

לך לך

ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך
ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואעשך
לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה
ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל
משפחת האדמה וילך אברם כאשר דבר אליו
יהוה וילך אתו לוט ואברם בן חמש שנים
ושבעים שנה בצאתו מחרן ויקח אברם את
שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם
אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו
ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען ויעבר
אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה
והכנעני אז בארץ וירא יהוה אל אברם ויאמר
לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח
ליהוה הנראה אליו ויעתק משם ההרה מקדם
לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם
ויבן שם מזבח ליהוה ויקרא בשם יהוה ויסע
אברם הלוך ונסוע הנגבה
ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם
כי כבד הרעב בארץ ויהי כאשר הקריב לבוא
מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי
אשה יפת מראה את והיה כי יראו אתך
המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו
אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך
וחיתה נפשי בגללך ויהי כבוא אברם מצרימה
ויראו המצרים את האשה כי יפה הוא מאד
ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל פרעה
ותקח האשה בית פרעה ולאברם היטיב בעבורה
ויהי לו צאן ובקר וחמרים ועבדים ושפחת ואתנת
וגמלים וינגע יהוה את פרעה נגעים גדלים

13
ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם ויקרא
פרעה לאברם ויאמר מה זאת עשית לי למה לא
הגדת לי כי אשתך הוא למה אמרת אחתי הוא
ואקח אתה לי לאשה ועתה הנה אשתך קח ולך
ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו ואת אשתו
ואת כל אשר לו ויעל אברם ממצרים הוא
ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה ואברם
כבד מאד במקנה בכסף ובזהב וילך למסעיו
מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם
אהלה בתחלה בין בית אל ובין העי אל מקום
המזבח אשר עשה שם בראשנה ויקרא שם אברם
בשם יהוה וגם ללוט ההלך את אברם היה צאן
ובקר ואהלים ולא נשא אתם הארץ לשבת יחדו
כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדו ויהי ריב
בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט והכנעני
והפרזי אז ישב בארץ ויאמר אברם אל לוט אל
נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רעי ובין רעיך כי
אנשים אחים אנחנו הלא כל הארץ לפניך הפרד
נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין
ואשמאילה וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר
הירדן כי כלה משקה לפני שחת יהוה את סדם
ואת עמרה כגן יהוה כארץ מצרים באכה צער
ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן ויסע לוט מקדם
ויפרדו איש מעל אחיו אברם ישב בארץ כנען
ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד סדם ואנשי סדם
רעים וחטאים ליהוה מאד ויהוה אמר אל אברם
אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן
המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה כי
את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך
עד עולם ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם
יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה
קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה
ויאהל אברם ויבא וישב באלני ממרא אשר
בחברון ויבן שם מזבח ליהוה
ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר
כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים עשו
מלחמה את ברע מלך סדם ואת ברשע מלך
עמרה שנאב מלך אדמה ושמאבר מלך צביים
\ומלך בלע היא צער כל אלה חברו אל עמק
השדים הוא ים המלח שתים עשרה שנה עבדו
את כדרלעמר ושלש עשרה שנה מרדו ובארבע
עשרה שנה בא כדרלעמר והמלכים אשר אתו
14
ויכו את רפאים בעשתרת קרנים ואת הזוזים
בהם ואת האימים בשוה קריתים ואת החרי
בהררם שעיר עד איל פארן אשר על המדבר
וישבו ויבאו אל עין משפט הוא קדש ויכו את
כל שדה העמלקי וגם את האמרי הישב בחצצן
תמר ויצא מלך סדם ומלך עמרה ומלך אדמה
ומלך צביים צבוים ומלך בלע הוא צער ויערכו אתם
מלחמה בעמק השדים את כדרלעמר מלך עילם
ותדעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער ואריוך
מלך אלסר ארבעה מלכים את החמשה ועמק השדים
בארת בארת חמר וינסו מלך סדם ועמרה ויפלו
שמה והנשארים הרה נסו ויקחו את כל רכש סדם
ועמרה ואת כל אכלם וילכו ויקחו את לוט ואת
רכשו בן אחי אברם וילכו והוא ישב בסדם ויבא
הפליט ויגד לאברם העברי והוא שכן באלני
ממרא האמרי אחי אשכל ואחי ענר והם בעלי
ברית אברם וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק
את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות
וירדף עד דן ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו
ויכם וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק
וישב את כל הרכש וגם את לוט אחיו ורכשו
השיב וגם את הנשים ואת העם ויצא מלך סדם
לקראתו אחרי שובו מהכות את כדרלעמר ואת
המלכים אשר אתו אל עמק שוה הוא עמק המלך
ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן
לאל עליון ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון
קנה שמים וארץ וברוך אל עליון אשר מגן צריך
בידך ויתן לו מעשר מכל ויאמר מלך סדם אל
אברם תן לי הנפש והרכש קח לך ויאמר אברם
אל מלך סדם הרימתי ידי אל יהוה אל עליון קנה
שמים וארץ אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח
מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם
בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים
אשר הלכו אתי ענר אשכל וממרא הם יקחו
חלקם אחר הדברים האלה
היה דבר יהוה אל אברם במחזה לאמר אל תירא
אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד ויאמר
אברם אדני יהוה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי
ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר ויאמר אברם
הן לי לא נתתה זרע והנה בן ביתי יורש אתי והנה
דבר יהוה אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר
יצא ממעיך הוא יירשך ויוצא אתו החוצה
15
ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם
תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך
והאמן ביהוה ויחשבה לו צדקה ויאמר אליו אני
יהוה אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את
הארץ הזאת לרשתה ויאמר אדני יהוה במה
אדע כי אירשנה ויאמר אליו קחה לי עגלה
משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל ויקח
לו את כל אלה ויבתר אתם בתוך ויתן איש בתרו
לקראת רעהו ואת הצפר לא בתר וירד העיט על
הפגרים וישב אתם אברם ויהי השמש לבוא
ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה
נפלת עליו ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה
זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע
מאות שנה וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי
ואחרי כן יצאו ברכש גדול ואתה תבוא אל
אבתיך בשלום תקבר בשיבה טובה ודור רביעי
ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה ויהי
השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש
אשר עבר בין הגזרים האלה ביום ההוא כרת יהוה
את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ
הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת את
הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני ואת החתי ואת הפרזי
ואת הרפאים ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי
ואת היבוסי ושרי אשת אברם
לא ילדה לו ולה שפחה מצרית ושמה הגר ותאמר
שרי אל אברם הנה נא עצרני יהוה מלדת בא נא אל
שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי
ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית
שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ
כנען ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה ויבא
אל הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל גברתה
בעיניה ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך אנכי
נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל
בעיניה ישפט יהוה ביני וביניך ויאמר אברם אל
שרי הנה שפחתך בידך עשי לה הטוב בעיניך
ותענה שרי ותברח מפניה וימצאה מלאך יהוה
על עין המים במדבר על העין בדרך שור ויאמר
הגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה תלכי ותאמר
מפני שרי גברתי אנכי ברחת ויאמר לה מלאך
יהוה שובי אל גברתך והתעני תחת ידיה ויאמר
לה מלאך יהוה הרבה ארבה את זרעך ולא יספר
מרב ויאמר לה מלאך יהוה הנך הרה וילדת בן
16
וקראת שמו ישמעאל כי שמע יהוה אל עניך והוא
יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו ועל פני כל
אחיו ישכן ותקרא שם יהוה הדבר אליה אתה
אל ראי כי אמרה הגם הלם ראיתי אחרי ראי
על כן קרא לבאר באר לחי ראי הנה בין קדש
ובין ברד ותלד הגר לאברם בן ויקרא אברם
שם בנו אשר ילדה הגר ישמעאל ואברם בן
שמנים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל
לאברם ויהי אברם בן תשעים
שנה ותשע שנים

וירא

וירא יהוה אל אברם ויאמר אליו
אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים ואתנה
בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד ויפל
אברם על פניו וידבר אתו אלהים לאמר אני הנה
בריתי אתך והיית לאב המון גוים ולא יקרא עוד
את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון
גוים נתתיך והפרתי אתך במאד מאד ונתתיך
לגוים ומלכים ממך יצאו והקמתי את בריתי ביני
ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם
להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך ונתתי לך
ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען
לאחזת עולם והייתי להם לאלהים ויאמר אלהים
אל אברהם ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך
אחריך לדרתם זאת בריתי אשר תשמרו ביני
וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר
ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני
וביניכם ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר
לדרתיכם יליד בית ומקנת כסף מכל בן נכר אשר
לא מזרעך הוא המול ימול יליד ביתך ומקנת
כספך והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם וערל
זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש
ההוא מעמיה את בריתי הפר ויאמר
אלהים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את
שמה שרי כי שרה שמה וברכתי אתה וגם נתתי
ממנה לך בן וברכתיה והיתה לגוים מלכי עמים
ממנה יהיו ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר
בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים
שנה תלד ויאמר אברהם אל האלהים לו ישמעאל
יחיה לפניך ויאמר אלהים אבל שרה אשתך
ילדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקמתי את
בריתי אתו לברית עולם לזרעו אחריו ולישמעאל
שמעתיך הנה ברכתי אתו והפריתי אתו והרביתי
אתו במאד מאד שנים עשר נשיאם יוליד

17
ונתתיו לגוי גדול ואת בריתי אקים את יצחק אשר
תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת ויכל
לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם ויקח אברהם
את ישמעאל בנו ואת כל ילידי ביתו ואת כל
מקנת כספו כל זכר באנשי בית אברהם וימל את
בשר ערלתם בעצם היום הזה כאשר דבר אתו
אלהים ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו
בשר ערלתו וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה
בהמלו את בשר ערלתו בעצם היום הזה נמול
אברהם וישמעאל בנו וכל אנשי ביתו יליד בית
ומקנת כסף מאת בן נכר נמלו אתו
וירא אליו יהוה באלני ממרא והוא ישב פתח
האהל כחם היום וישא עיניו וירא והנה שלשה
אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח
האהל וישתחו ארצה ויאמר אדני אם נא מצאתי
חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך יקח נא מעט
מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ ואקחה פת
לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם
על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת וימהר
אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים
קמח סלת לושי ועשי עגות ואל הבקר רץ
אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער
וימהר לעשות אתו ויקח חמאה וחלב ובן הבקר
אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת
העץ ויאכלו ויאמרו אליו איה שרה אשתך
ויאמר הנה באהל ויאמר שוב אשוב אליך כעת
חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שמעת פתח
האהל והוא אחריו ואברהם ושרה זקנים באים
בימים חדל להיות לשרה ארח כנשים ותצחק
שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה
ואדני זקן ויאמר יהוה אל אברהם למה זה
צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי
היפלא מיהוה דבר למועד אשוב אליך כעת חיה
ולשרה בן ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי
יראה ויאמר לא כי צחקת ויקמו משם האנשים
וישקפו על פני סדם ואברהם הלך עמם לשלחם
ויהוה אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה
ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו
כל גויי הארץ כי ידעתיו למען אשר יצוה את
בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יהוה
לעשות צדקה ומשפט למען הביא יהוה על אברהם
את אשר דבר עליו ויאמר יהוה זעקת סדם
18
ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד ארדה נא
ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא
אדעה ויפנו משם האנשים וילכו סדמה ואברהם
עודנו עמד לפני יהוה ויגש אברהם ויאמר האף
תספה צדיק עם רשע אולי יש חמשים צדיקם
בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען
חמשים הצדיקם אשר בקרבה חללה לך מעשת
כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק
כרשע חללה לך השפט כל הארץ לא יעשה
משפט ויאמר יהוה אם אמצא בסדם חמשים
צדיקם בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם
ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל
אדני ואנכי עפר ואפר אולי יחסרון חמשים
הצדיקם חמשה התשחית בחמשה את כל העיר
ויאמר לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה
ויסף עוד לדבר אליו ויאמר אולי ימצאון שם
ארבעים ויאמר לא אעשה בעבור הארבעים ויאמר
אל נא יחר לאדני ואדברה אולי ימצאון שם
שלשים ויאמר לא אעשה אם אמצא שם שלשים
ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני אולי
ימצאון שם עשרים ויאמר לא אשחית בעבור
העשרים ויאמר אל נא יחר לאדני ואדברה אך
הפעם אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית
בעבור העשרה וילך יהוה כאשר כלה לדבר אל
אברהם ואברהם שב למקמו ויבאו שני
המלאכים סדמה בערב ולוט ישב בשער סדם
וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה
ויאמר הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם
ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם
לדרככם ויאמרו לא כי ברחוב נלין ויפצר בם
מאד ויסרו אליו ויבאו אל ביתו ויעש להם
משתה ומצות אפה ויאכלו טרם ישכבו ואנשי
העיר אנשי סדם נסבו על הבית מנער ועד זקן
כל העם מקצה ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה
האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו
ונדעה אתם ויצא אלהם לוט הפתחה והדלת
סגר אחריו ויאמר אל נא אחי תרעו הנה נא לי
שתי בנות אשר לא ידעו איש אוציאה נא אתהן
אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם רק לאנשים
האל אל תעשו דבר כי על כן באו בצל קרתי
ויאמרו גש הלאה ויאמרו האחד בא לגור וישפט
שפוט עתה נרע לך מהם ויפצרו באיש בלוט מאד
19
ויגשו לשבר הדלת וישלחו האנשים את ידם
ויביאו את לוט אליהם הביתה ואת הדלת סגרו
ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים
מקטן ועד גדול וילאו למצא הפתח ויאמרו
האנשים אל לוט עד מי לך פה חתן ובניך
ובנתיך וכל אשר לך בעיר הוצא מן המקום כי
משחתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה
צעקתם את פני יהוה וישלחנו יהוה לשחתה
ויצא לוט וידבר אל חתניו לקחי בנתיו ויאמר
קומו צאו מן המקום הזה כי משחית יהוה את
העיר ויהי כמצחק בעיני חתניו וכמו השחר עלה
ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום קח את
אשתך ואת שתי בנתיך הנמצאת פן תספה בעון
העיר ויתמהמה ויחזקו האנשים בידו וביד
אשתו וביד שתי בנתיו בחמלת יהוה עליו
ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר ויהי כהוציאם אתם
החוצה ויאמר המלט על נפשך אל תביט אחריך
ואל תעמד בכל הככר ההרה המלט פן תספה ויאמר
לוט אלהם אל נא אדני הנה נא מצא עבדך חן
בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את
נפשי ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן תדבקני
הרעה ומתי הנה נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה
והוא מצער אמלטה נא שמה הלא מצער הוא ותחי
נפשי ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה
לבלתי הפכי את העיר אשר דברת מהר המלט
שמה כי לא אוכל לעשות דבר עד באך שמה על כן
קרא שם העיר צוער השמש יצא על הארץ ולוט
בא צערה ויהוה המטיר על סדם ועל עמרה
גפרית ואש מאת יהוה מן השמים ויהפך את
הערים האל ואת כל הככר ואת כל ישבי הערים
וצמח האדמה ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב
מלח וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר
עמד שם את פני יהוה וישקף על פני סדם ועמרה
ועל כל פני ארץ הככר וירא והנה עלה קיטר
הארץ כקיטר הכבשן ויהי בשחת אלהים את ערי
הככר ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט
מתוך ההפכה בהפך את הערים אשר ישב בהן
לוט ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנתיו עמו
כי ירא לשבת בצוער וישב במערה הוא ושתי
בנתיו ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן
ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ לכה
נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע
20
ותשקין את אביהן יין בלילה הוא ותבא הבכירה
ותשכב את אביה ולא ידע בשכבה ובקומה ויהי
ממחרת ותאמר הבכירה אל הצעירה הן שכבתי
אמש את אבי נשקנו יין גם הלילה ובאי שכבי
עמו ונחיה מאבינו זרע ותשקין גם בלילה ההוא
את אביהן יין ותקם הצעירה ותשכב עמו ולא
ידע בשכבה ובקמה ותהרין שתי בנות לוט
מאביהן ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב
הוא אבי מואב עד היום והצעירה גם הוא ילדה
בן ותקרא שמו בן עמי הוא אבי בני עמון עד
היום ויסע משם אברהם ארצה
הנגב וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר ויאמר
אברהם אל שרה אשתו אחתי הוא וישלח
אבימלך מלך גרר ויקח את שרה ויבא אלהים
אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת
על האשה אשר לקחת והוא בעלת בעל
ואבימלך לא קרב אליה ויאמר אדני הגוי גם
צדיק תהרג הלא הוא אמר לי אחתי הוא והיא
גם הוא אמרה אחי הוא בתם לבבי ובנקין כפי
עשיתי זאת ויאמר אליו האלהים בחלם גם אנכי
ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ואחשך גם
אנכי אותך מחטו לי על כן לא נתתיך לנגע
אליה ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא
ויתפלל בעדך וחיה ואם אינך משיב דע כי מות
תמות אתה וכל אשר לך וישכם אבימלך בבקר
ויקרא לכל עבדיו וידבר את כל הדברים האלה
באזניהם וייראו האנשים מאד ויקרא אבימלך
לאברהם ויאמר לו מה עשית לנו ומה חטאתי לך
כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדלה מעשים
אשר לא יעשו עשית עמדי ויאמר אבימלך אל
אברהם מה ראית כי עשית את הדבר הזה ויאמר
אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה
והרגוני על דבר אשתי וגם אמנה אחתי בת אבי הוא
אך לא בת אמי ותהי לי לאשה ויהי כאשר התעו
אתי אלהים מבית אבי ואמר לה זה חסדך אשר
תעשי עמדי אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי
אחי הוא ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחת
ויתן לאברהם וישב לו את שרה אשתו ויאמר
אבימלך הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב ולשרה
אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות
עינים לכל אשר אתך ואת כל ונכחת ויתפלל
אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך

21
ואת אשתו ואמהתיו וילדו כי עצר עצר יהוה
בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרה
אשת אברהם ויהוה
פקד את שרה כאשר אמר ויעש יהוה לשרה
כאשר דבר ותהר ותלד שרה לאברהם בן
לזקניו למועד אשר דבר אתו אלהים ויקרא
אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו
שרה יצחק וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת
ימים כאשר צוה אתו אלהים ואברהם בן מאת
שנה בהולד לו את יצחק בנו ותאמר שרה צחק
עשה לי אלהים כל השמע יצחק לי ותאמר מי
מלל לאברהם היניקה בנים שרה כי ילדתי בן
לזקניו ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה
גדול ביום הגמל את יצחק ותרא שרה את בן
הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק
ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי
לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק וירע
הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו ויאמר
אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער
ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע
בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע וגם את בן
האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא וישכם אברהם
בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם
על שכמה ואת הילד וישלחה ותלך ותתע
במדבר באר שבע ויכלו המים מן החמת ותשלך
את הילד תחת אחד השיחם ותלך ותשב לה
מנגד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה
במות הילד ותשב מנגד ותשא את קלה ותבך
וישמע אלהים את קול הנער ויקרא מלאך
אלהים אל הגר מן השמים ויאמר לה מה לך
הגר אל תיראי כי שמע אלהים אל קול הנער
באשר הוא שם קומי שאי את הנער והחזיקי את
ידך בו כי לגוי גדול אשימנו ויפקח אלהים את
עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את החמת מים
ותשק את הנער ויהי אלהים את הנער ויגדל וישב
במדבר ויהי רבה קשת וישב במדבר פארן ותקח
לו אמו אשה מארץ מצרים
ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכל שר
צבאו אל אברהם לאמר אלהים עמך בכל
אשר אתה עשה ועתה השבעה לי באלהים הנה
אם תשקר לי ולניני ולנכדי כחסד אשר עשיתי
עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה
22
ויאמר אברהם אנכי אשבע והוכח אברהם את
אבימלך על אדות באר המים אשר גזלו עבדי
אבימלך ויאמר אבימלך לא ידעתי מי עשה את
הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנכי לא
שמעתי בלתי היום ויקח אברהם צאן ובקר ויתן
לאבימלך ויכרתו שניהם ברית ויצב אברהם את
שבע כבשת הצאן לבדהן ויאמר אבימלך אל
אברהם מה הנה שבע כבשת האלה אשר הצבת
לבדנה ויאמר כי את שבע כבשת תקח מידי
בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר
הזאת על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי
שם נשבעו שניהם ויכרתו ברית בבאר שבע
ויקם אבימלך ופיכל שר צבאו וישבו אל ארץ
פלשתים ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם
יהוה אל עולם ויגר אברהם בארץ פלשתים
ימים רבים
ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את
אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני ויאמר
קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את
יצחק ולך לך אל ארץ המריה והעלהו שם
לעלה על אחד ההרים אשר אמר אליך וישכם
אברהם בבקר ויחבש את חמרו ויקח את שני
נעריו אתו ואת יצחק בנו ויבקע עצי עלה ויקם
וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים ביום
השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום
מרחק ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה
עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה
ונשובה אליכם ויקח אברהם את עצי העלה
וישם על יצחק בנו ויקח בידו את האש ואת
המאכלת וילכו שניהם יחדו ויאמר יצחק אל
אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר
הנה האש והעצים ואיה השה לעלה ויאמר
אברהם אלהים יראה לו השה לעלה בני וילכו
שניהם יחדו ויבאו אל המקום אשר אמר לו
האלהים ויבן שם אברהם את המזבח ויערך את
העצים ויעקד את יצחק בנו וישם אתו על המזבח
ממעל לעצים וישלח אברהם את ידו ויקח את
המאכלת לשחט את בנו ויקרא אליו מלאך יהוה מן
השמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני ויאמר
אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה
כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ולא חשכת
את בנך את יחידך ממני וישא אברהם את עיניו
23
וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך
אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו
ויקרא אברהם שם המקום ההוא יהוה יראה אשר
יאמר היום בהר יהוה יראה ויקרא מלאך יהוה
אל אברהם שנית מן השמים ויאמר בי נשבעתי
נאם יהוה כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא
חשכת את בנך את יחידך כי ברך אברכך והרבה
ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על
שפת הים וירש זרעך את שער איביו והתברכו
בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקלי וישב
אברהם אל נעריו ויקמו וילכו יחדו אל באר שבע
וישב אברהם בבאר שבע
ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר
הנה ילדה מלכה גם הוא בנים לנחור אחיך את
עוץ בכרו ואת בוז אחיו ואת קמואל אבי ארם
ואת כשד ואת חזו ואת פלדש ואת ידלף ואת
בתואל ובתואל ילד את רבקה שמנה אלה ילדה
מלכה לנחור אחי אברהם ופילגשו ושמה
ראומה ותלד גם הוא את טבח ואת גחם ואת
תחש ואת מעכה

חיי שרה

ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע
שנים שני חיי שרה ותמת שרה בקרית ארבע
הוא חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספד
לשרה ולבכתה ויקם אברהם מעל פני מתו
וידבר אל בני חת לאמר גר ותושב אנכי עמכם
תנו לי אחזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני
ויענו בני חת את אברהם לאמר לו שמענו אדני
נשיא אלהים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבר
את מתך איש ממנו את קברו לא יכלה ממך
מקבר מתך ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ
לבני חת וידבר אתם לאמר אם יש את נפשכם
לקבר את מתי מלפני שמעוני ופגעו לי בעפרון
בן צחר ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו
אשר בקצה שדהו בכסף מלא יתננה לי בתוככם
לאחזת קבר ועפרון ישב בתוך בני חת ויען
עפרון החתי את אברהם באזני בני חת לכל
באי שער עירו לאמר לא אדני שמעני השדה
נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה לעיני
בני עמי נתתיה לך קבר מתך וישתחו אברהם
לפני עם הארץ וידבר אל עפרון באזני עם
הארץ לאמר אך אם אתה לו שמעני נתתי
כסף השדה קח ממני ואקברה את מתי שמה
24
ויען עפרון את אברהם לאמר לו אדני שמעני
ארץ ארבע מאת שקל כסף ביני ובינך מה הוא
ואת מתך קבר וישמע אברהם אל עפרון וישקל
אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני
חת ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר ויקם
שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא
השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה
אשר בכל גבלו סביב לאברהם למקנה לעיני
בני חת בכל באי שער עירו ואחרי כן קבר
אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה
המכפלה על פני ממרא הוא חברון בארץ כנען
ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחזת
קבר מאת בני חת ואברהם זקן
בא בימים ויהוה ברך את אברהם בכל ויאמר
אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו
שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך ביהוה אלהי
השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני
מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו כי אל
ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק
ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת
אחרי אל הארץ הזאת ההשב אשיב את בנך אל
הארץ אשר יצאת משם ויאמר אליו אברהם
השמר לך פן תשיב את בני שמה יהוה אלהי
השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי
ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן
את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת
אשה לבני משם ואם לא תאבה האשה ללכת
אחריך ונקית משבעתי זאת רק את בני לא תשב
שמה וישם העבד את ידו תחת ירך אברהם אדניו
וישבע לו על הדבר הזה ויקח העבד עשרה גמלים
מגמלי אדניו וילך וכל טוב אדניו בידו ויקם וילך
אל ארם נהרים אל עיר נחור ויברך הגמלים
מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת
השאבת ויאמר יהוה אלהי אדני אברהם הקרה נא
לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם הנה אנכי
נצב על עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב
מים והיה הנער אשר אמר אליה הטי נא כדך
ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הכחת
לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני
ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת אשר
ילדה לבתואל בן מלכה אשת נחור אחי אברהם
וכדה על שכמה והנער טבת מראה מאד בתולה
25
ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל
וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט
מים מכדך ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה
על ידה ותשקהו ותכל להשקתו ותאמר גם
לגמליך אשאב עד אם כלו לשתת ותמהר ותער
כדה אל השקת ותרץ עוד אל הבאר לשאב
ותשאב לכל גמליו והאיש משתאה לה מחריש
לדעת ההצליח יהוה דרכו אם לא ויהי כאשר
כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע
משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב
משקלם ויאמר בת מי את הגידי נא לי היש בית
אביך מקום לנו ללין ותאמר אליו בת בתואל
אנכי בן מלכה אשר ילדה לנחור ותאמר אליו
גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון ויקד
האיש וישתחו ליהוה ויאמר ברוך יהוה אלהי
אדני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם
אדני אנכי בדרך נחני יהוה בית אחי אדני ותרץ
הנער ותגד לבית אמה כדברים האלה ולרבקה
אח ושמו לבן וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין
ויהי כראת את הנזם ואת הצמדים על ידי אחתו
וכשמעו את דברי רבקה אחתו לאמר כה דבר
אלי האיש ויבא אל האיש והנה עמד על הגמלים
על העין ויאמר בוא ברוך יהוה למה תעמד בחוץ
ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים ויבא האיש
הביתה ויפתח הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים
ומים לרחץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו ויישם
לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם דברתי דברי
ויאמר דבר ויאמר עבד אברהם אנכי ויהוה ברך
את אדני מאד ויגדל ויתן לו צאן ובקר וכסף וזהב
ועבדם ושפחת וגמלים וחמרים ותלד שרה אשת
אדני בן לאדני אחרי זקנתה ויתן לו את כל אשר
לו וישבעני אדני לאמר לא תקח אשה לבני
מבנות הכנעני אשר אנכי ישב בארצו אם לא אל
בית אבי תלך ואל משפחתי ולקחת אשה לבני
ואמר אל אדני אלי לא תלך האשה אחרי ויאמר
אלי יהוה אשר התהלכתי לפניו ישלח מלאכו
אתך והצליח דרכך ולקחת אשה לבני ממשפחתי
ומבית אבי אז תנקה מאלתי כי תבוא אל משפחתי
ואם לא יתנו לך והיית נקי מאלתי ואבא היום
אל העין ואמר יהוה אלהי אדני אברהם אם ישך
נא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה הנה אנכי
נצב על עין המים והיה העלמה היצאת לשאב
26
ואמרתי אליה השקיני נא מעט מים מכדך
ואמרה אלי גם אתה שתה וגם לגמליך אשאב
הוא האשה אשר הכיח יהוה לבן אדני אני טרם
אכלה לדבר אל לבי והנה רבקה יצאת וכדה
על שכמה ותרד העינה ותשאב ואמר אליה
השקיני נא ותמהר ותורד כדה מעליה
ותאמר שתה וגם גמליך אשקה ואשת וגם הגמלים
השקתה ואשאל אתה ואמר בת מי את ותאמר בת
בתואל בן נחור אשר ילדה לו מלכה ואשם
הנזם על אפה והצמידים על ידיה ואקד
ואשתחוה ליהוה ואברך את יהוה אלהי אדני
אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת את בת
אחי אדני לבנו ועתה אם ישכם עשים חסד
ואמת את אדני הגידו לי ואם לא הגידו לי
ואפנה על ימין או על שמאל ויען לבן ובתואל
ויאמרו מיהוה יצא הדבר לא נוכל דבר אליך
רע או טוב הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה
לבן אדניך כאשר דבר יהוה ויהי כאשר שמע
עבד אברהם את דבריהם וישתחו ארצה ליהוה
ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן
לרבקה ומגדנת נתן לאחיה ולאמה ויאכלו וישתו
הוא והאנשים אשר עמו וילינו ויקומו בבקר ויאמר
שלחני לאדני ויאמר אחיה ואמה תשב הנער
אתנו ימים או עשור אחר תלך ויאמר אלהם אל
תאחרו אתי ויהוה הצליח דרכי שלחוני ואלכה
לאדני ויאמרו נקרא לנער ונשאלה את פיה
ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם האיש
הזה ותאמר אלך וישלחו את רבקה אחתם ואת
מנקתה ואת עבד אברהם ואת אנשיו ויברכו את
רבקה ויאמרו לה אחתנו את היי לאלפי רבבה
ויירש זרעך את שער שנאיו ותקם רבקה ונערתיה
ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש ויקח
העבד את רבקה וילך ויצחק בא מבוא באר לחי
ראי והוא יושב בארץ הנגב ויצא יצחק לשוח
בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים
באים ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק
ותפל מעל הגמל ותאמר אל העבד מי האיש הלזה
ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני
ותקח הצעיף ותתכס ויספר העבד ליצחק את כל
הדברים אשר עשה ויבאה יצחק האהלה שרה
אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה
וינחם יצחק אחרי אמו
27
ויסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ותלד לו
את זמרן ואת יקשן ואת מדן ואת מדין ואת
ישבק ואת שוח ויקשן ילד את שבא ואת דדן
ובני דדן היו אשורם ולטושים ולאמים ובני מדין
עיפה ועפר וחנך ואבידע ואלדעה כל אלה בני
קטורה ויתן אברהם את כל אשר לו
ליצחק ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם
מתנת וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה
אל ארץ קדם ואלה ימי שני חיי אברהם אשר
חי מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים ויגוע
וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל
עמיו ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו אל מערת
המכפלה אל שדה עפרן בן צחר החתי אשר על
פני ממרא השדה אשר קנה אברהם מאת בני
חת שמה קבר אברהם ושרה אשתו ויהי אחרי
מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו וישב
יצחק עם באר לחי ראי
ואלה תלדת ישמעאל בן אברהם אשר ילדה
הגר המצרית שפחת שרה לאברהם ואלה שמות
בני ישמעאל בשמתם לתולדתם בכר ישמעאל
נבית וקדר ואדבאל ומבשם ומשמע ודומה
ומשא חדד ותימא יטור נפיש וקדמה אלה הם
בני ישמעאל ואלה שמתם בחצריהם ובטירתם
שנים עשר נשיאם לאמתם ואלה שני חיי
ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים
ויגוע וימת ויאסף אל עמיו וישכנו מחוילה עד
שור אשר על פני מצרים באכה אשורה על פני
כל אחיו נפל

תולדת

ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד
את יצחק ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו
את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות
לבן הארמי לו לאשה ויעתר יצחק ליהוה לנכח
אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו יהוה ותהר רבקה
אשתו ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן
למה זה אנכי ותלך לדרש את יהוה ויאמר יהוה
לה שני גיים גוים בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו
ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר וימלאו ימיה
ללדת והנה תומם בבטנה ויצא הראשון אדמוני
כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו ואחרי כן
יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו
יעקב ויצחק בן ששים שנה בלדת אתם ויגדלו
הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה
28
ויעקב איש תם ישב אהלים ויאהב יצחק את עשו
כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב ויזד יעקב
נזיד ויבא עשו מן השדה והוא עיף ויאמר עשו
אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה כי עיף
אנכי על כן קרא שמו אדום ויאמר יעקב מכרה
כיום את בכרתך לי ויאמר עשו הנה אנכי הולך
למות ולמה זה לי בכרה ויאמר יעקב השבעה לי
כיום וישבע לו וימכר את בכרתו ליעקב ויעקב
נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם
וילך ויבז עשו את הבכרה
ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה
בימי אברהם וילך יצחק אל אבימלך מלך
פלשתים גררה וירא אליו יהוה ויאמר אל תרד
מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך גור בארץ
הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן
את כל הארצת האל והקמתי את השבעה אשר
נשבעתי לאברהם אביך והרביתי את זרעך
ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל הארצת
האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר
שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי
חקותי ותורתי וישב יצחק בגרר וישאלו אנשי
המקום לאשתו ויאמר אחתי הוא כי ירא
לאמר אשתי פן יהרגני אנשי המקום על
רבקה כי טובת מראה היא ויהי כי ארכו לו
שם הימים וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד
החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה
אשתו ויקרא אבימלך ליצחק ויאמר אך הנה
אשתך הוא ואיך אמרת אחתי הוא
ויאמר אליו יצחק כי אמרתי פן אמות עליה ויאמר
אבימלך מה זאת עשית לנו כמעט שכב אחד
העם את אשתך והבאת עלינו אשם ויצו
אבימלך את כל העם לאמר הנגע באיש הזה
ובאשתו מות יומת ויזרע יצחק בארץ ההוא
וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו יהוה
ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד
ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה
ויקנאו אתו פלשתים וכל הבארת אשר חפרו
עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים
וימלאום עפר ויאמר אבימלך אל יצחק לך
מעמנו כי עצמת ממנו מאד וילך משם יצחק
ויחן בנחל גרר וישב שם וישב יצחק ויחפר את
בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו
29
ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן
שמות כשמת אשר קרא להן אביו ויחפרו עבדי
יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים ויריבו
רעי גרר עם רעי יצחק לאמר לנו המים ויקרא
שם הבאר עשק כי התעשקו עמו ויחפרו באר
אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה ויעתק
משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא
שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב יהוה לנו
ופרינו בארץ ויעל משם באר שבע וירא אליו
יהוה בלילה ההוא ויאמר אנכי אלהי אברהם
אביך אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרביתי
את זרעך בעבור אברהם עבדי ויבן שם מזבח
ויקרא בשם יהוה ויט שם אהלו ויכרו שם עבדי
יצחק באר ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת
מרעהו ופיכל שר צבאו ויאמר אלהם יצחק
מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אתי ותשלחוני
מאתכם ויאמרו ראו ראינו כי היה יהוה עמך
ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך
ונכרתה ברית עמך אם תעשה עמנו רעה כאשר
לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך
בשלום אתה עתה ברוך יהוה ויעש להם משתה
ויאכלו וישתו וישכימו בבקר וישבעו איש לאחיו
וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום ויהי ביום
ההוא ויבאו עבדי יצחק ויגדו לו על אדות
הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים ויקרא
אתה שבעה על כן שם העיר באר שבע עד היום
הזה ויהי עשו בן ארבעים שנה
ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ואת
בשמת בת אילן החתי ותהיין מרת רוח ליצחק
ולרבקה ויהי כי זקן יצחק ותכהין
עיניו מראת ויקרא את עשו בנו הגדל ויאמר אליו
בני ויאמר אליו הנני ויאמר הנה נא זקנתי לא
ידעתי יום מותי ועתה שא נא כליך תליך וקשתך
וצא השדה וצודה לי צידה ציד ועשה לי מטעמים
כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברכך
נפשי בטרם אמות ורבקה שמעת בדבר יצחק אל
עשו בנו וילך עשו השדה לצוד ציד להביא ורבקה
אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך
מדבר אל עשו אחיך לאמר הביאה לי ציד ועשה
לי מטעמים ואכלה ואברככה לפני יהוה לפני
מותי ועתה בני שמע בקלי לאשר אני מצוה אתך
לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טבים
30
ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב והבאת
לאביך ואכל בעבר אשר יברכך לפני מותו
ויאמר יעקב אל רבקה אמו הן עשו אחי איש
שער ואנכי איש חלק אולי ימשני אבי והייתי
בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה
ותאמר לו אמו עלי קללתך בני אך שמע בקלי
ולך קח לי וילך ויקח ויבא לאמו ותעש אמו
מטעמים כאשר אהב אביו ותקח רבקה את בגדי
עשו בנה הגדל החמדת אשר אתה בבית ותלבש
את יעקב בנה הקטן ואת ערת גדיי העזים
הלבישה על ידיו ועל חלקת צואריו ותתן את
המטעמים ואת הלחם אשר עשתה ביד יעקב
בנה ויבא אל אביו ויאמר אבי ויאמר הנני מי
אתה בני ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכרך
עשיתי כאשר דברת אלי קום נא שבה ואכלה
מצידי בעבור תברכני נפשך ויאמר יצחק אל
בנו מה זה מהרת למצא בני ויאמר כי הקרה
יהוה אלהיך לפני ויאמר יצחק אל יעקב גשה
נא ואמשך בני האתה זה בני עשו אם לא ויגש
יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול
יעקב והידים ידי עשו ולא הכירו כי היו ידיו
כידי עשו אחיו שערת ויברכהו ויאמר אתה זה
בני עשו ויאמר אני ויאמר הגשה לי ואכלה
מציד בני למען תברכך נפשי ויגש לו ויאכל
ויבא לו יין וישת ויאמר אליו יצחק אביו גשה
נא ושקה לי בני ויגש וישק לו וירח את ריח
בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה
אשר ברכו יהוה ויתן לך האלהים מטל השמים
ומשמני הארץ ורב דגן ותירש יעבדוך עמים
וישתחו לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך
בני אמך ארריך ארור ומברכיך ברוך ויהי כאשר
כלה יצחק לברך את יעקב ויהי אך יצא יצא
יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו
ויעש גם הוא מטעמים ויבא לאביו ויאמר לאביו
יקם אבי ויאכל מציד בנו בעבור תברכני נפשך
ויאמר לו יצחק אביו מי אתה ויאמר אני בנך
בכרך עשו ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד
ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל
בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה כשמע עשו
את דברי אביו ויצעק צעקה גדלה ומרה עד מאד
ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי ויאמר בא אחיך
במרמה ויקח ברכתך ויאמר הכי קרא שמו יעקב

31
ויעקבני זה פעמים את בכרתי לקח והנה עתה
לקח ברכתי ויאמר הלא אצלת לי ברכה ויען
יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך ואת כל
אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירש סמכתיו
ולכה אפוא מה אעשה בני ויאמר עשו אל אביו
הברכה אחת הוא לך אבי ברכני גם אני אבי
וישא עשו קלו ויבך ויען יצחק אביו ויאמר אליו
הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל
ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד והיה כאשר
תריד ופרקת עלו מעל צוארך וישטם עשו
את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו
בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי
ויגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדל ותשלח
ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו הנה עשו
אחיך מתנחם לך להרגך ועתה בני שמע בקלי
וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה וישבת עמו ימים
אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך עד שוב אף
אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו ושלחתי
ולקחתיך משם למה אשכל גם שניכם יום אחד
ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות
חת אם לקח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות
הארץ למה לי חיים ויקרא יצחק אל יעקב ויברך
אתו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען
קום לך פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך וקח
לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך ואל שדי
יברך אתך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים ויתן
לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך
את ארץ מגריך אשר נתן אלהים לאברהם וישלח
יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן
בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשו וירא
עשו כי ברך יצחק את יעקב ושלח אתו פדנה
ארם לקחת לו משם אשה בברכו אתו ויצו עליו
לאמר לא תקח אשה מבנות כנען וישמע יעקב אל
אביו ואל אמו וילך פדנה ארם וירא עשו כי רעות
בנות כנען בעיני יצחק אביו וילך עשו אל
ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם
אחות נביות על נשיו לו לאשה

ויצא

ויצא
יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום וילן
שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם
מראשתיו וישכב במקום ההוא ויחלם והנה סלם
מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי
אלהים עלים וירדים בו והנה יהוה נצב עליו
32
ויאמר אני יהוה אלהי אברהם אביך ואלהי
יצחק הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה
ולזרעך והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה
וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל משפחת
האדמה ובזרעך והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל
אשר תלך והשבתיך אל האדמה הזאת כי לא
אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך
וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש יהוה במקום
הזה ואנכי לא ידעתי ויירא ויאמר מה נורא
המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער
השמים וישכם יעקב בבקר ויקח את האבן אשר
שם מראשתיו וישם אתה מצבה ויצק שמן על
ראשה ויקרא את שם המקום ההוא בית אל
ואולם לוז שם העיר לראשנה וידר יעקב נדר
לאמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה
אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד
ללבש ושבתי בשלום אל בית אבי והיה יהוה לי
לאלהים והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה
בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך
וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם וירא והנה
באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים
עליה כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן
גדלה על פי הבאר ונאספו שמה כל העדרים
וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן
והשיבו את האבן על פי הבאר למקמה ויאמר
להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו
ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור ויאמרו
ידענו ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה
רחל בתו באה עם הצאן ויאמר הן עוד היום גדול
לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו
ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים
וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן
עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן אשר
לאביה כי רעה הוא ויהי כאשר ראה יעקב את
רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו
ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את
צאן לבן אחי אמו וישק יעקב לרחל וישא את
קלו ויבך ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי
בן רבקה הוא ותרץ ותגד לאביה ויהי כשמע לבן
את שמע יעקב בן אחתו וירץ לקראתו ויחבק לו
וינשק לו ויביאהו אל ביתו ויספר ללבן את כל
הדברים האלה ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה
33
וישב עמו חדש ימים ויאמר לבן ליעקב הכי
אחי אתה ועבדתני חנם הגידה לי מה משכרתך
וללבן שתי בנות שם הגדלה לאה ושם הקטנה
רחל ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תאר
ויפת מראה ויאהב יעקב את רחל ויאמר
אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה ויאמר
לבן טוב תתי אתה לך מתתי אתה לאיש אחר
שבה עמדי ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו
בעיניו כימים אחדים באהבתו אתה ויאמר יעקב
אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה
אליה ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש
משתה ויהי בערב ויקח את לאה בתו ויבא אתה
אליו ויבא אליה ויתן לבן לה את זלפה שפחתו
ללאה בתו שפחה ויהי בבקר והנה הוא לאה
ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי הלא ברחל
עבדתי עמך ולמה רמיתני ויאמר לבן לא יעשה כן
במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה מלא שבע
זאת ונתנה לך גם את זאת בעבדה אשר תעבד
עמדי עוד שבע שנים אחרות ויעש יעקב כן וימלא
שבע זאת ויתן לו את רחל בתו לו לאשה ויתן לבן
לרחל בתו את בלהה שפחתו לה לשפחה ויבא
גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה ויעבד עמו
עוד שבע שנים אחרות וירא יהוה כי שנואה לאה
ויפתח את רחמה ורחל עקרה ותהר לאה ותלד
בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה יהוה
בעניי כי עתה יאהבני אישי ותהר עוד ותלד בן
ותאמר כי שמע יהוה כי שנואה אנכי ויתן לי גם
את זה ותקרא שמו שמעון ותהר עוד ותלד בן
ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו
שלשה בנים על כן קרא שמו לוי ותהר עוד ותלד
בן ותאמר הפעם אודה את יהוה על כן קראה שמו
יהודה ותעמד מלדת ותרא רחל כי לא ילדה
ליעקב ותקנא רחל באחתה ותאמר אל יעקב הבה
לי בנים ואם אין מתה אנכי ויחר אף יעקב ברחל
ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי
בטן ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על
ברכי ואבנה גם אנכי ממנה ותתן לו את בלהה
שפחתה לאשה ויבא אליה יעקב ותהר בלהה ותלד
ליעקב בן ותאמר רחל דנני אלהים וגם שמע בקלי
ויתן לי בן על כן קראה שמו דן ותהר עוד ותלד
בלהה שפחת רחל בן שני ליעקב ותאמר רחל
נפתולי אלהים נפתלתי עם אחתי גם יכלתי
34
ותקרא שמו נפתלי ותרא לאה כי עמדה מלדת
ותקח את זלפה שפחתה ותתן אתה ליעקב
לאשה ותלד זלפה שפחת לאה ליעקב בן
ותאמר לאה בגד בא גד ותקרא את שמו גד ותלד
זלפה שפחת לאה בן שני ליעקב ותאמר לאה
באשרי כי אשרוני בנות ותקרא את שמו אשר
וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים
בשדה ויבא אתם אל לאה אמו ותאמר רחל אל
לאה תני נא לי מדודאי בנך ותאמר לה המעט
קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני ותאמר
רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך ויבא
יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר
אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני וישכב
עמה בלילה הוא וישמע אלהים אל לאה ותהר
ותלד ליעקב בן חמישי ותאמר לאה נתן אלהים
שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו
יששכר ותהר עוד לאה ותלד בן ששי ליעקב
ותאמר לאה זבדני אלהים אתי זבד טוב הפעם
יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים ותקרא את
שמו זבלון ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה
ויזכר אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח
את רחמה ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלהים את
חרפתי ותקרא את שמו יוסף לאמר יסף יהוה לי
בן אחר ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר
יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי
תנה את נשי ואת ילדי אשר עבדתי אתך בהן
ואלכה כי אתה ידעת את עבדתי אשר עבדתיך
ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי
ויברכני יהוה בגללך ויאמר נקבה שכרך עלי
ואתנה ויאמר אליו אתה ידעת את אשר עבדתיך
ואת אשר היה מקנך אתי כי מעט אשר היה לך
לפני ויפרץ לרב ויברך יהוה אתך לרגלי ועתה
מתי אעשה גם אנכי לביתי ויאמר מה אתן לך
ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה אם תעשה לי
הדבר הזה אשובה ארעה צאנך אשמר אעבר בכל
צאנך היום הסר משם כל שה נקד וטלוא וכל שה
חום בכשבים וטלוא ונקד בעזים והיה שכרי וענתה
בי צדקתי ביום מחר כי תבוא על שכרי לפניך כל
אשר איננו נקד וטלוא בעזים וחום בכשבים גנוב
הוא אתי ויאמר לבן הן לו יהי כדברך ויסר ביום
ההוא את התישים העקדים והטלאים ואת
כל העזים הנקדות והטלאת כל אשר לבן בו
35
וכל חום בכשבים ויתן ביד בניו וישם דרך שלשת
ימים בינו ובין יעקב ויעקב רעה את צאן לבן
הנותרת ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון
ויפצל בהן פצלות לבנות מחשף הלבן אשר על
המקלות ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים
בשקתות המים אשר תבאן הצאן לשתות לנכח
הצאן ויחמנה בבאן לשתות ויחמו הצאן אל
המקלות ותלדן הצאן עקדים נקדים וטלאים
והכשבים הפריד יעקב ויתן פני הצאן אל עקד
וכל חום בצאן לבן וישת לו עדרים לבדו ולא
שתם על צאן לבן והיה בכל יחם הצאן המקשרות
ושם יעקב את המקלות לעיני הצאן ברהטים
ליחמנה במקלות ובהעטיף הצאן לא ישים והיה
העטפים ללבן והקשרים ליעקב ויפרץ האיש מאד
מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים
וחמרים וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח
יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה
את כל הכבד הזה וירא יעקב את פני לבן והנה
איננו עמו כתמול שלשום ויאמר יהוה אל יעקב
שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך
וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל
צאנו ויאמר להן ראה אנכי את פני אביכן כי
איננו אלי כתמל שלשם ואלהי אבי היה עמדי
ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן
ואביכן התל בי והחלף את משכרתי עשרת מנים
ולא נתנו אלהים להרע עמדי אם כה יאמר
נקדים יהיה שכרך וילדו כל הצאן נקדים ואם
כה יאמר עקדים יהיה שכרך וילדו כל הצאן
עקדים ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי
ויהי בעת יחם הצאן ואשא עיני וארא בחלום
והנה העתדים העלים על הצאן עקדים נקדים
וברדים ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב
ואמר הנני ויאמר שא נא עיניך וראה כל
העתדים העלים על הצאן עקדים נקדים וברדים
כי ראיתי את כל אשר לבן עשה לך אנכי האל
בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי
שם נדר עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל
ארץ מולדתך ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד
לנו חלק ונחלה בבית אבינו הלוא נכריות נחשבנו
לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספנו כי כל
העשר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו
ועתה כל אשר אמר אלהים אליך עשה ויקם יעקב
36
וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים וינהג את
כל מקנהו ואת כל רכשו אשר רכש מקנה קנינו
אשר רכש בפדן ארם לבוא אל יצחק אביו
ארצה כנען ולבן הלך לגזז את צאנו ותגנב
רחל את התרפים אשר לאביה ויגנב יעקב את לב
לבן הארמי על בלי הגיד לו כי ברח הוא ויברח
הוא וכל אשר לו ויקם ויעבר את הנהר וישם
את פניו הר הגלעד ויגד ללבן ביום השלישי כי
ברח יעקב ויקח את אחיו עמו וירדף אחריו
דרך שבעת ימים וידבק אתו בהר הגלעד ויבא
אלהים אל לבן הארמי בחלם הלילה ויאמר לו
השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע וישג
לבן את יעקב ויעקב תקע את אהלו בהר ולבן
תקע את אחיו בהר הגלעד ויאמר לבן ליעקב מה
עשית ותגנב את לבבי ותנהג את בנתי כשביות
חרב למה נחבאת לברח ותגנב אתי ולא הגדת לי
ואשלחך בשמחה ובשרים בתף ובכנור
ולא נטשתני לנשק לבני ולבנתי עתה הסכלת
עשו יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי
אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר
עם יעקב מטוב עד רע ועתה הלך הלכת כי
נכסף נכספתה לבית אביך למה גנבת את אלהי
ויען יעקב ויאמר ללבן כי יראתי כי אמרתי פן
תגזל את בנותיך מעמי עם אשר תמצא את
אלהיך לא יחיה נגד אחינו הכר לך מה עמדי
וקח לך ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם ויבא לבן
באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהת
ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל
ורחל לקחה את התרפים ותשמם בכר הגמל
ותשב עליהם וימשש לבן את כל האהל ולא
מצא ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדני כי
לוא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי ויחפש
ולא מצא את התרפים ויחר ליעקב וירב בלבן
ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי מה חטאתי כי
דלקת אחרי כי מששת את כל כלי מה מצאת
מכל כלי ביתך שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו
בין שנינו זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך
לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי טרפה לא הבאתי
אליך אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנבתי יום וגנבתי
לילה הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד
שנתי מעיני זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע
עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאנך
37
ותחלף את משכרתי עשרת מנים לולי אלהי
אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה
ריקם שלחתני את עניי ואת יגיע כפי ראה
אלהים ויוכח אמש ויען לבן ויאמר אל יעקב
הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר
אתה ראה לי הוא ולבנתי מה אעשה לאלה היום
או לבניהן אשר ילדו ועתה לכה נכרתה ברית אני
ואתה והיה לעד ביני ובינך ויקח יעקב אבן
וירימה מצבה ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים
ויקחו אבנים ויעשו גל ויאכלו שם על הגל ויקרא
לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד ויאמר
לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על כן קרא שמו
גלעד והמצפה אשר אמר יצף יהוה ביני ובינך כי
נסתר איש מרעהו אם תענה את בנתי ואם תקח
נשים על בנתי אין איש עמנו ראה אלהים עד ביני
ובינך ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה
המצבה אשר יריתי ביני ובינך עד הגל הזה ועדה
המצבה אם אני לא אעבר אליך את הגל הזה ואם
אתה לא תעבר אלי את הגל הזה ואת המצבה
הזאת לרעה אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו
בינינו אלהי אביהם וישבע יעקב בפחד אביו
יצחק ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכל
לחם ויאכלו לחם וילינו בהר וישכם לבן בבקר
וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם וילך וישב לבן
למקמו ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי
אלהים ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה
ויקרא שם המקום ההוא מחנים

וישלח

וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה
שעיר שדה אדום ויצו אתם לאמר כה תאמרון
לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי
ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור צאן ועבד
ושפחה ואשלחה להגיד לאדני למצא חן בעיניך
וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך
אל עשו וגם הלך לקראתך וארבע מאות איש
עמו ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את העם
אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני
מחנות ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת
והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה ויאמר
יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק יהוה
האמר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך
קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית
את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה
38
ועתה הייתי לשני מחנות הצילני נא מיד אחי
מיד עשו כי ירא אנכי אתו פן יבוא והכני אם
על בנים ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי
את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרב וילן
שם בלילה ההוא ויקח מן הבא בידו מנחה
לעשו אחיו עזים מאתים ותישים עשרים רחלים
מאתים ואילים עשרים גמלים מיניקות ובניהם
שלשים פרות ארבעים ופרים עשרה אתנת
עשרים ועירם עשרה ויתן ביד עבדיו עדר עדר
לבדו ויאמר אל עבדיו עברו לפני ורוח תשימו
בין עדר ובין עדר ויצו את הראשון לאמר כי
יפגשך עשו אחי ושאלך לאמר למי אתה ואנה
תלך ולמי אלה לפניך ואמרת לעבדך ליעקב
מנחה הוא שלוחה לאדני לעשו והנה גם הוא
אחרינו ויצו גם את השני גם את השלישי גם את
כל ההלכים אחרי העדרים לאמר כדבר הזה
תדברון אל עשו במצאכם אתו ואמרתם גם הנה
עבדך יעקב אחרינו כי אמר אכפרה פניו במנחה
ההלכת לפני ואחרי כן אראה פניו אולי ישא פני
ותעבר המנחה על פניו והוא לן בלילה ההוא
במחנה ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת
שתי שפחתיו ואת אחד עשר ילדיו ויעבר את
מעבר יבק ויקחם ויעברם את הנחל ויעבר את
אשר לו ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד
עלות השחר וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו
ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו ויאמר שלחני כי
עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני
ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב ויאמר לא יעקב
יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם
אלהים ועם אנשים ותוכל וישאל יעקב ויאמר
הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי
ויברך אתו שם ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי
ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי ויזרח לו
השמש כאשר עבר את פנואל והוא צלע על ירכו על
כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף
הירך עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב בגיד
הנשה וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא ועמו
ארבע מאות איש ויחץ את הילדים על לאה ועל
רחל ועל שתי השפחות וישם את השפחות ואת
ילדיהן ראשנה ואת לאה וילדיה אחרנים ואת רחל
ואת יוסף אחרנים והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה
שבע פעמים עד גשתו עד אחיו וירץ עשו לקראתו
39
ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו ויבכו וישא את
עיניו וירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה
לך ויאמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך
ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין ותגש גם
לאה וילדיה וישתחוו ואחר נגש יוסף ורחל
וישתחוו ויאמר מי לך כל המחנה הזה אשר
פגשתי ויאמר למצא חן בעיני אדני ויאמר עשו יש
לי רב אחי יהי לך אשר לך ויאמר יעקב אל נא
אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי
על כן ראיתי פניך כראת פני אלהים ותרצני קח
נא את ברכתי אשר הבאת לך כי חנני אלהים וכי
יש לי כל ויפצר בו ויקח ויאמר נסעה ונלכה
ואלכה לנגדך ויאמר אליו אדני ידע כי הילדים
רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד
ומתו כל הצאן יעבר נא אדני לפני עבדו ואני
אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל
הילדים עד אשר אבא אל אדני שעירה ויאמר
עשו אציגה נא עמך מן העם אשר אתי ויאמר למה
זה אמצא חן בעיני אדני וישב ביום ההוא עשו
לדרכו שעירה ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית
ולמקנהו עשה סכת על כן קרא שם המקום
סכות                                ויבא יעקב שלם
עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם
ויחן את פני העיר ויקן את חלקת השדה אשר
נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה
קשיטה ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי
ישראל                       ותצא דינה בת לאה
אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ וירא
אתה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ ויקח
אתה וישכב אתה ויענה ותדבק נפשו בדינה בת
יעקב ויאהב את הנער וידבר על לב הנער
ויאמר שכם אל חמור אביו לאמר קח לי את
הילדה הזאת לאשה ויעקב שמע כי טמא את
דינה בתו ובניו היו את מקנהו בשדה והחרש
יעקב עד באם ויצא חמור אבי שכם אל יעקב
לדבר אתו ובני יעקב באו מן השדה כשמעם
ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עשה
בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה וידבר
חמור אתם לאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם
תנו נא אתה לו לאשה והתחתנו אתנו בנתיכם
תתנו לנו ואת בנתינו תקחו לכם ואתנו תשבו
והארץ תהיה לפניכם שבו וסחרוה והאחזו בה
40
ויאמר שכם אל אביה ואל אחיה אמצא חן
בעיניכם ואשר תאמרו אלי אתן הרבו עלי מאד
מהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו אלי ותנו לי
את הנער לאשה ויענו בני יעקב את שכם ואת
חמור אביו במרמה וידברו אשר טמא את דינה
אחתם ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר
הזה לתת את אחתנו לאיש אשר לו ערלה כי
חרפה הוא לנו אך בזאת נאות לכם אם תהיו
כמנו להמל לכם כל זכר ונתנו את בנתינו לכם
ואת בנתיכם נקח לנו וישבנו אתכם והיינו לעם
אחד ואם לא תשמעו אלינו להמול ולקחנו את
בתנו והלכנו וייטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני
שכם בן חמור ולא אחר הנער לעשות הדבר כי
חפץ בבת יעקב והוא נכבד מכל בית אביו ויבא
חמור ושכם בנו אל שער עירם וידברו אל אנשי
עירם לאמר האנשים האלה שלמים הם אתנו
וישבו בארץ ויסחרו אתה והארץ הנה רחבת ידים
לפניהם את בנתם נקח לנו לנשים ואת בנתינו נתן
להם אך בזאת יאתו לנו האנשים לשבת אתנו
להיות לעם אחד בהמול לנו כל זכר כאשר הם
נמלים מקנהם וקנינם וכל בהמתם הלוא לנו הם
אך נאותה להם וישבו אתנו וישמעו אל חמור ואל
שכם בנו כל יצאי שער עירו וימלו כל זכר כל
יצאי שער עירו ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים
ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש
חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר ואת
חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את
דינה מבית שכם ויצאו בני יעקב באו על החללים
ויבזו העיר אשר טמאו אחותם את צאנם ואת
בקרם ואת חמריהם ואת אשר בעיר ואת
אשר בשדה לקחו ואת כל חילם ואת כל טפם ואת
נשיהם שבו ויבזו ואת כל אשר בבית ויאמר יעקב
אל שמעון ואל לוי עכרתם אתי להבאישני בישב
הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי
והכוני ונשמדתי אני וביתי ויאמרו הכזונה יעשה
את אחותנו
ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל ושב
שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך
מפני עשו אחיך ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל
אשר עמו הסרו את אלהי הנכר אשר בתככם
והטהרו והחליפו שמלתיכם ונקומה ונעלה בית אל
ואעשה שם מזבח לאל הענה אתי ביום צרתי

41
ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי ויתנו אל יעקב
את כל אלהי הנכר אשר בידם ואת הנזמים
אשר באזניהם ויטמן אתם יעקב תחת האלה
אשר עם שכם ויסעו ויהי חתת אלהים על
הערים אשר סביבתיהם ולא רדפו אחרי בני
יעקב ויבא יעקב לוזה אשר בארץ כנען הוא
בית אל הוא וכל העם אשר עמו ויבן שם מזבח
ויקרא למקום אל בית אל כי שם נגלו אליו
האלהים בברחו מפני אחיו ותמת דברה מינקת
רבקה ותקבר מתחת לבית אל תחת האלון
ויקרא שמו אלון בכות
וירא אלהים אל יעקב עוד בבאו מפדן ארם
ויברך אתו ויאמר לו אלהים שמך יעקב לא
יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך
ויקרא את שמו ישראל ויאמר לו אלהים אני
אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך
ומלכים מחלציך יצאו ואת הארץ אשר נתתי
לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך
אתן את הארץ ויעל מעליו אלהים במקום אשר
דבר אתו ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר
אתו מצבת אבן ויסך עליה נסך ויצק עליה שמן
ויקרא יעקב את שם המקום אשר דבר אתו שם
אלהים בית אל ויסעו מבית אל ויהי עוד כברת
הארץ לבוא אפרתה ותלד רחל ותקש בלדתה
ויהי בהקשתה בלדתה ותאמר לה המילדת אל
תיראי כי גם זה לך בן ויהי בצאת נפשה
כי מתה ותקרא שמו בן אוני ואביו קרא לו בנימין
ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה הוא בית לחם
ויצב יעקב מצבה על קברתה הוא מצבת קברת
רחל עד היום ויסע ישראל ויט אהלה מהלאה
למגדל עדר ויהי בשכן ישראל בארץ ההוא
וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע
ישראל
ויהיו בני יעקב שנים עשר בני לאה בכור יעקב
ראובן ושמעון ולוי ויהודה ויששכר וזבולן בני
רחל יוסף ובנימן ובני בלהה שפחת רחל דן
ונפתלי ובני זלפה שפחת לאה גד ואשר אלה
בני יעקב אשר ילד לו בפדן ארם ויבא יעקב
אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע הוא חברון
אשר גר שם אברהם ויצחק ויהיו ימי יצחק
מאת שנה ושמנים שנה ויגוע יצחק וימת ויאסף
אל עמיו זקן ושבע ימים ויקברו אתו עשו
42
ויעקב בניו
ואלה תלדות עשו הוא אדום עשו לקח את
נשיו מבנות כנען את עדה בת אילון החתי
ואת אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי ואת
בשמת בת ישמעאל אחות נביות ותלד עדה
לעשו את אליפז ובשמת ילדה את רעואל
ואהליבמה ילדה את יעיש יעוש ואת יעלם ואת
קרח אלה בני עשו אשר ילדו לו בארץ כנען
ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנתיו ואת
כל נפשות ביתו ואת מקנהו ואת כל בהמתו
ואת כל קנינו אשר רכש בארץ כנען וילך אל
ארץ מפני יעקב אחיו כי היה רכושם רב משבת
יחדו ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אתם מפני
מקניהם וישב עשו בהר שעיר עשו הוא אדום
ואלה תלדות עשו אבי אדום בהר שעיר אלה
שמות בני עשו אליפז בן עדה אשת עשו רעואל
בן בשמת אשת עשו ויהיו בני אליפז תימן אומר
צפו וגעתם וקנז ותמנע היתה פילגש לאליפז בן
עשו ותלד לאליפז את עמלק אלה בני עדה אשת
עשו ואלה בני רעואל נחת וזרח שמה ומזה אלה
היו בני בשמת אשת עשו ואלה היו בני אהליבמה
בת ענה בת צבעון אשת עשו ותלד לעשו את
יעיש ואת יעלם ואת קרח אלה אלופי בני עשו
בני אליפז בכור עשו אלוף תימן אלוף אומר
אלוף צפו אלוף קנז אלוף קרח אלוף געתם אלוף
עמלק אלה אלופי אליפז בארץ אדום אלה בני
עדה ואלה בני רעואל בן עשו אלוף נחת אלוף
זרח אלוף שמה אלוף מזה אלה אלופי רעואל
בארץ אדום אלה בני בשמת אשת עשו ואלה
בני אהליבמה אשת עשו אלוף יעוש אלוף
יעלם אלוף קרח אלה אלופי אהליבמה בת ענה
אשת עשו אלה בני עשו ואלה אלופיהם הוא
אדום אלה בני שעיר החרי
ישבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה ודשון
ואצר ודישן אלה אלופי החרי בני שעיר בארץ
אדום ויהיו בני לוטן חרי והימם ואחות לוטן
תמנע ואלה בני שובל עלון ומנחת ועיבל
שפו ואונם ואלה בני צבעון ואיה וענה הוא ענה
אשר מצא את הימם במדבר ברעתו את החמרים
לצבעון אביו ואלה בני ענה דשן ואהליבמה בת
ענה ואלה בני דישן חמדן ואשבן ויתרן וכרן אלה
בני אצר בלהן וזעון ועקן אלה בני דישן עוץ

43
וארן אלה אלופי החרי אלוף לוטן אלוף שובל
אלוף צבעון אלוף ענה אלוף דשן אלוף אצר
אלוף דישן אלה אלופי החרי לאלפיהם בארץ
שעיר ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני
מלך מלך לבני ישראל וימלך באדום בלע בן
בעור ושם עירו דנהבה וימת בלע וימלך תחתיו
יובב בן זרח מבצרה וימת יובב וימלך תחתיו
חשם מארץ התימני וימת חשם וימלך תחתיו
הדד בן בדד המכה את מדין בשדה מואב ושם
עירו עוית וימת הדד וימלך תחתיו שמלה
ממשרקה וימת שמלה וימלך תחתיו שאול
מרחבות הנהר וימת שאול וימלך תחתיו בעל חנן
בן עכבור וימת בעל חנן בן עכבור וימלך תחתיו
הדר ושם עירו פעו ושם אשתו מהיטבאל בת
מטרד בת מי זהב ואלה שמות אלופי עשו
למשפחתם למקמתם בשמתם אלוף תמנע אלוף
עלוה אלוף יתת אלוף אהליבמה אלוף אלה אלוף
פינן אלוף קנז אלוף תימן אלוף מבצר אלוף
מגדיאל אלוף עירם אלה אלופי אדום למשבתם
בארץ אחזתם הוא עשו אבי אדום

וישב

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען אלה
תלדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה היה רעה
את אחיו בצאן והוא נער את בני בלהה ואת
בני זלפה נשי אביו ויבא יוסף את דבתם רעה
אל אביהם וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי
בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים ויראו
אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו
אתו ולא יכלו דברו לשלם ויחלם יוסף חלום
ויגד לאחיו ויוספו עוד שנא אתו ויאמר אליהם
שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי והנה אנחנו
מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי
וגם נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין
לאלמתי ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם
משול תמשל בנו ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו
ועל דבריו ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו
ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח
ואחד עשר כוכבים משתחוים לי ויספר אל אביו
ואל אחיו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה
אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות
לך ארצה ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר
וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם
44
ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם
לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני ויאמר לו
לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן
והשבני דבר וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה
וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש
לאמר מה תבקש ויאמר את אחי אנכי מבקש
הגידה נא לי איפה הם רעים ויאמר האיש נסעו
מזה כי שמעתי אמרים נלכה דתינה וילך יוסף
אחר אחיו וימצאם בדתן ויראו אתו מרחק
ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אתו להמיתו
ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות הלזה
בא ועתה לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הברות
ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה יהיו
חלמתיו וישמע ראובן ויצלהו מידם ויאמר לא
נכנו נפש ויאמר אלהם ראובן אל תשפכו דם
השליכו אתו אל הבור הזה אשר במדבר ויד
אל תשלחו בו למען הציל אתו מידם להשיבו
אל אביו ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו ויפשיטו
את יוסף את כתנתו את כתנת הפסים אשר עליו
ויקחהו וישלכו אתו הברה והבור רק אין בו
מים וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה
ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים
נכאת וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה ויאמר
יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו
וכסינו את דמו לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו
אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו
ויעברו אנשים מדינים סחרים וימשכו ויעלו את
יוסף מן הבור וימכרו את יוסף לישמעאלים
בעשרים כסף ויביאו את יוסף מצרימה וישב
ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את
בגדיו וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו ואני
אנה אני בא ויקחו את כתנת יוסף וישחטו שעיר
עזים ויטבלו את הכתנת בדם וישלחו את כתנת
הפסים ויביאו אל אביהם ויאמרו זאת מצאנו הכר
נא הכתנת בנך הוא אם לא ויכירה ויאמר כתנת
בני חיה רעה אכלתהו טרף טרף יוסף ויקרע יעקב
שמלתיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים
רבים ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו וימאן
להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאלה ויבך
אתו אביו והמדנים מכרו אתו אל מצרים לפוטיפר
סריס פרעה שר הטבחים
ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו
45
ויט עד איש עדלמי ושמו חירה וירא שם יהודה
בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה
ותהר ותלד בן ויקרא את שמו ער ותהר עוד
ותלד בן ותקרא את שמו אונן ותסף עוד ותלד
בן ותקרא את שמו שלה והיה בכזיב בלדתה
אתו ויקח יהודה אשה לער בכורו ושמה תמר
ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יהוה וימתהו
יהוה ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך
ויבם אתה והקם זרע לאחיך וידע אונן כי לא לו
יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת
ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו וירע בעיני יהוה
אשר עשה וימת גם אתו ויאמר יהודה לתמר
כלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני
כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו ותלך תמר
ותשב בית אביה וירבו הימים ותמת בת שוע אשת
יהודה וינחם יהודה ויעל על גזזי צאנו הוא וחירה
רעהו העדלמי תמנתה ויגד לתמר לאמר הנה
חמיך עלה תמנתה לגז צאנו ותסר בגדי אלמנותה
מעליה ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עינים
אשר על דרך תמנתה כי ראתה כי גדל שלה והוא
לא נתנה לו לאשה ויראה יהודה ויחשבה לזונה
כי כסתה פניה ויט אליה אל הדרך ויאמר הבה
נא אבוא אליך כי לא ידע כי כלתו הוא ותאמר
מה תתן לי כי תבוא אלי ויאמר אנכי אשלח גדי
עזים מן הצאן ותאמר אם תתן ערבון עד שלחך
ויאמר מה הערבון אשר אתן לך ותאמר חתמך
ופתילך ומטך אשר בידך ויתן לה ויבא אליה
ותהר לו ותקם ותלך ותסר צעיפה מעליה ותלבש
בגדי אלמנותה וישלח יהודה את גדי העזים ביד
רעהו העדלמי לקחת הערבון מיד האשה ולא
מצאה וישאל את אנשי מקמה לאמר איה הקדשה
הוא בעינים על הדרך ויאמרו לא היתה בזה
קדשה וישב אל יהודה ויאמר לא מצאתיה וגם
אנשי המקום אמרו לא היתה בזה קדשה ויאמר
יהודה תקח לה פן נהיה לבוז הנה שלחתי הגדי
הזה ואתה לא מצאתה ויהי כמשלש חדשים ויגד
ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה
לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף הוא מוצאת
והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו
אנכי הרה ותאמר הכר נא למי החתמת והפתילים
והמטה האלה ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי
על כן לא נתתיה לשלה בני ולא יסף עוד לדעתה
46
ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה ויהי
בלדתה ויתן יד ותקח המילדת ותקשר על ידו
שני לאמר זה יצא ראשנה ויהי כמשיב ידו והנה
יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פרץ ויקרא
שמו פרץ ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני
ויקרא שמו זרח                               ויוסף
הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר
הטבחים איש מצרי מיד הישמעאלים אשר
הורדהו שמה ויהי יהוה את יוסף ויהי איש
מצליח ויהי בבית אדניו המצרי וירא אדניו כי
יהוה אתו וכל אשר הוא עשה יהוה מצליח בידו
וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אתו ויפקדהו על
ביתו וכל יש לו נתן בידו ויהי מאז הפקיד אתו
בביתו ועל כל אשר יש לו ויברך יהוה את בית
המצרי בגלל יוסף ויהי ברכת יהוה בכל אשר
יש לו בבית ובשדה ויעזב כל אשר לו ביד יוסף
ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא
אוכל ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה ויהי אחר
הדברים האלה ותשא אשת אדניו את עיניה אל
יוסף ותאמר שכבה עמי וימאן ויאמר אל אשת
אדניו הן אדני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר
יש לו נתן בידי איננו גדול בבית הזה ממני ולא
חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את
אשתו ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת וחטאתי
לאלהים ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע
אליה לשכב אצלה להיות עמה ויהי כהיום הזה
ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי
הבית שם בבית ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה
עמי ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה ויהי
כראותה כי עזב בגדו בידה וינס החוצה ותקרא
לאנשי ביתה ותאמר להם לאמר ראו הביא לנו
איש עברי לצחק בנו בא אלי לשכב עמי ואקרא
בקול גדול ויהי כשמעו כי הרימתי קולי ואקרא
ויעזב בגדו אצלי וינס ויצא החוצה ותנח בגדו
אצלה עד בוא אדניו אל ביתו ותדבר אליו
כדברים האלה לאמר בא אלי העבד העברי אשר
הבאת לנו לצחק בי ויהי כהרימי קולי ואקרא
ויעזב בגדו אצלי וינס החוצה ויהי כשמע אדניו
את דברי אשתו אשר דברה אליו לאמר כדברים
האלה עשה לי עבדך ויחר אפו ויקח אדני יוסף
אתו ויתנהו אל בית הסהר מקום אשר אסורי המלך
אסורים ויהי שם בבית הסהר ויהי יהוה את יוסף
47
ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסהר
ויתן שר בית הסהר ביד יוסף את כל האסירם
אשר בבית הסהר ואת כל אשר עשים שם הוא
היה עשה אין שר בית הסהר ראה את כל
מאומה בידו באשר יהוה אתו ואשר הוא עשה
יהוה מצליח
ויהי אחר הדברים האלה חטאו משקה מלך
מצרים והאפה לאדניהם למלך מצרים ויקצף
פרעה על שני סריסיו על שר המשקים ועל שר
האופים ויתן אתם במשמר בית שר הטבחים אל
בית הסהר מקום אשר יוסף אסור שם ויפקד
שר הטבחים את יוסף אתם וישרת אתם ויהיו
ימים במשמר ויחלמו חלום שניהם איש חלמו
בלילה אחד איש כפתרון חלמו המשקה והאפה
אשר למלך מצרים אשר אסורים בבית הסהר
ויבא אליהם יוסף בבקר וירא אתם והנם זעפים
וישאל את סריסי פרעה אשר אתו במשמר בית
אדניו לאמר מדוע פניכם רעים היום ויאמרו
אליו חלום חלמנו ופתר אין אתו ויאמר אלהם
יוסף הלוא לאלהים פתרנים ספרו נא לי ויספר
שר המשקים את חלמו ליוסף ויאמר לו בחלומי
והנה גפן לפני ובגפן שלשה שריגם והוא
כפרחת עלתה נצה הבשילו אשכלתיה ענבים
וכוס פרעה בידי ואקח את הענבים ואשחט אתם
אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה
ויאמר לו יוסף זה פתרנו שלשת השרגים שלשת
ימים הם בעוד שלשת ימים ישא פרעה את
ראשך והשיבך על כנך ונתת כוס פרעה בידו
כמשפט הראשון אשר היית משקהו כי אם
זכרתני אתך כאשר ייטב לך ועשית נא
עמדי חסד והזכרתני אל פרעה והוצאתני מן הבית
הזה כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא
עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור וירא שר האפים
כי טוב פתר ויאמר אל יוסף אף אני בחלומי והנה
שלשה סלי חרי על ראשי ובסל העליון מכל מאכל
פרעה מעשה אפה והעוף אכל אתם מן הסל מעל
ראשי ויען יוסף ויאמר זה פתרנו שלשת הסלים
שלשת ימים הם בעוד שלשת ימים ישא פרעה את
ראשך מעליך ותלה אותך על עץ ואכל העוף את
בשרך מעליך ויהי ביום השלישי יום הלדת את
פרעה ויעש משתה לכל עבדיו וישא את
ראש שר המשקים ואת ראש שר האפים בתוך עבדיו
48
וישב את שר המשקים על משקהו ויתן הכוס
על כף פרעה ואת שר האפים תלה כאשר
פתר להם יוסף ולא זכר שר המשקים את יוסף
וישכחהו

מקץ

ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד
על היאר והנה מן היאר עלת שבע פרות יפות
מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו והנה שבע
פרות אחרות עלות אחריהן מן היאר רעות
מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על
שפת היאר ותאכלנה הפרות רעות המראה
ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה
והבריאת וייקץ פרעה ויישן ויחלם שנית והנה
שבע שבלים עלות בקנה אחד בריאות וטבות
והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים צמחות
אחריהן ותבלענה השבלים הדקות את שבע
השבלים הבריאות והמלאות וייקץ פרעה והנה
חלום ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את
כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה
להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה וידבר
שר המשקים את פרעה לאמר את חטאי אני
מזכיר היום פרעה קצף על עבדיו ויתן אתי
במשמר בית שר הטבחים אתי ואת שר האפים
ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא איש
כפתרון חלמו חלמנו ושם אתנו נער עברי עבד
לשר הטבחים ונספר לו ויפתר לנו את חלמתינו
איש כחלמו פתר ויהי כאשר פתר לנו כן היה
אתי השיב על כני ואתו תלה וישלח פרעה
ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלף
שמלתיו ויבא אל פרעה ויאמר פרעה אל יוסף
חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך
לאמר תשמע חלום לפתר אתו ויען יוסף את
פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום
פרעה וידבר פרעה אל יוסף בחלמי הנני עמד
על שפת היאר והנה מן היאר עלת שבע פרות
בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו והנה
שבע פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות
תאר מאד ורקות בשר לא ראיתי כהנה בכל
ארץ מצרים לרע ותאכלנה הפרות הרקות
והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת
ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה
ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ וארא בחלמי
והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות
49
והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים
צמחות אחריהם ותבלען השבלים הדקת את
שבע השבלים הטבות ואמר אל החרטמים ואין
מגיד לי ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה
אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה
שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלים
הטבת שבע שנים הנה חלום אחד הוא ושבע
הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים
הנה ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים יהיו
שבע שני רעב הוא הדבר אשר דברתי אל
פרעה אשר האלהים עשה הראה את פרעה הנה
שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים
וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע
בארץ מצרים וכלה הרעב את הארץ ולא יודע
השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן כי
כבד הוא מאד ועל השנות החלום אל פרעה
פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר
האלהים לעשתו ועתה ירא פרעה איש נבון
וחכם וישיתהו על ארץ מצרים יעשה פרעה
ויפקד פקדים על הארץ וחמש את ארץ מצרים
בשבע שני השבע ויקבצו את כל אכל השנים
הטבת הבאת האלה ויצברו בר תחת יד פרעה
אכל בערים ושמרו והיה האכל לפקדון לארץ
לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא
תכרת הארץ ברעב וייטב הדבר בעיני פרעה
ובעיני כל עבדיו ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא
כזה איש אשר רוח אלהים בו ויאמר פרעה אל
יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין
נבון וחכם כמוך אתה תהיה על ביתי ועל פיך
ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך ויאמר פרעה
אל יוסף ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים ויסר
פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף
וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו
וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו
לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים ויאמר
פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש
את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים ויקרא פרעה
שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי
פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים
ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך
מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ
מצרים ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים

50
ויקבץ את כל אכל שבע שנים אשר היו בארץ
מצרים ויתן אכל בערים אכל שדה העיר אשר
סביבתיה נתן בתוכה ויצבר יוסף בר כחול הים
הרבה מאד עד כי חדל לספר כי אין מספר
וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב
אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און
ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני
אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי ואת שם
השני קרא אפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי
ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ
מצרים ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר
אמר יוסף ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ
מצרים היה לחם ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק
העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים
לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו והרעב היה
על כל פני הארץ ויפתח יוסף את כל אשר בהם
וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים וכל
הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף כי חזק
הרעב בכל הארץ וירא יעקב כי יש שבר
במצרים ויאמר יעקב לבניו למה תתראו ויאמר
הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה ושברו
לנו משם ונחיה ולא נמות וירדו אחי יוסף עשרה
לשבר בר ממצרים ואת בנימין אחי יוסף לא שלח
יעקב את אחיו כי אמר פן יקראנו אסון ויבאו בני
ישראל לשבר בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ
כנען ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר
לכל עם הארץ ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים
ארצה וירא יוסף את אחיו ויכרם ויתנכר אליהם
וידבר אתם קשות ויאמר אלהם מאין באתם
ויאמרו מארץ כנען לשבר אכל ויכר יוסף את
אחיו והם לא הכרהו ויזכר יוסף את
החלמות אשר חלם להם ויאמר אלהם מרגלים אתם
לראות את ערות הארץ באתם ויאמרו אליו לא
אדני ועבדיך באו לשבר אכל כלנו בני איש אחד
נחנו כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים ויאמר
אלהם לא כי ערות הארץ באתם לראות ויאמרו
שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד
בארץ כנען והנה הקטן את אבינו היום והאחד
איננו ויאמר אלהם יוסף הוא אשר דברתי אלכם
לאמר מרגלים אתם בזאת תבחנו חי פרעה אם
תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה
שלחו מכם אחד ויקח את אחיכם ואתם האסרו

51
ויבחנו דבריכם האמת אתכם ואם לא חי פרעה
כי מרגלים אתם ויאסף אתם אל משמר שלשת
ימים ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי זאת עשו
וחיו את האלהים אני ירא אם כנים אתם אחיכם
אחד יאסר בבית משמרכם ואתם לכו הביאו שבר
רעבון בתיכם ואת אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו
דבריכם ולא תמותו ויעשו כן ויאמרו איש אל
אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו
צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה
אלינו הצרה הזאת ויען ראובן אתם לאמר הלוא
אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא
שמעתם וגם דמו הנה נדרש והם לא ידעו כי שמע
יוסף כי המליץ בינתם ויסב מעליהם ויבך וישב
אלהם וידבר אלהם ויקח מאתם את שמעון ויאסר
אתו לעיניהם ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר
ולהשיב כספיהם איש אל שקו ולתת להם צדה
לדרך ויעש להם כן וישאו את שברם על חמריהם
וילכו משם ויפתח האחד את שקו לתת מספוא
לחמרו במלון וירא את כספו והנה הוא בפי
אמתחתו ויאמר אל אחיו הושב כספי וגם הנה
באמתחתי ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר
מה זאת עשה אלהים לנו ויבאו אל יעקב אביהם
ארצה כנען ויגידו לו את כל הקרת אתם לאמר
דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות ויתן אתנו
כמרגלים את הארץ ונאמר אליו כנים אנחנו לא
היינו מרגלים שנים עשר אנחנו אחים בני אבינו
האחד איננו והקטן היום את אבינו בארץ כנען
ויאמר אלינו האיש אדני הארץ בזאת אדע כי
כנים אתם אחיכם האחד הניחו אתי ואת רעבון
בתיכם קחו ולכו והביאו את אחיכם הקטן אלי
ואדעה כי לא מרגלים אתם כי כנים אתם את
אחיכם אתן לכם ואת הארץ תסחרו ויהי הם
מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו ויראו
את צררות כספיהם המה ואביהם וייראו ויאמר
אלהם יעקב אביהם אתי שכלתם יוסף איננו ושמעון
איננו ואת בנימן תקחו עלי היו כלנה ויאמר ראובן
אל אביו לאמר את שני בני תמית אם לא אביאנו
אליך תנה אתו על ידי ואני אשיבנו אליך ויאמר לא
ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר
וקראהו אסון בדרך אשר תלכו בה והורדתם את
שיבתי ביגון שאולה והרעב כבד בארץ ויהי כאשר
כלו לאכל את השבר אשר הביאו ממצרים
52
ויאמר אליהם אביהם שבו שברו לנו מעט אכל
ויאמר אליו יהודה לאמר העד העד בנו האיש
לאמר לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם אם
ישך משלח את אחינו אתנו נרדה ונשברה לך
אכל ואם אינך משלח לא נרד כי האיש אמר
אלינו לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם ויאמר
ישראל למה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם
אח ויאמרו שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו
לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח ונגד לו
על פי הדברים האלה הידוע נדע כי יאמר
הורידו את אחיכם ויאמר יהודה אל ישראל
אביו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה
ולא נמות גם אנחנו גם אתה גם טפנו אנכי
אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאתיו אליך
והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים כי לולא
התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים ויאמר
אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו
קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה
מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים
וכסף משנה קחו בידכם ואת הכסף המושב בפי
אמתחתיכם תשיבו בידכם אולי משגה הוא ואת
אחיכם קחו וקומו שובו אל האיש ואל שדי יתן
לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם
אחר ואת בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי
ויקחו האנשים את המנחה הזאת ומשנה כסף
לקחו בידם ואת בנימן ויקמו וירדו מצרים
ויעמדו לפני יוסף וירא יוסף אתם את בנימין
ויאמר לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה
וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים
ויעש האיש כאשר אמר יוסף ויבא האיש את
האנשים ביתה יוסף וייראו האנשים כי הובאו
בית יוסף ויאמרו על דבר הכסף השב
באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים להתגלל
עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אתנו לעבדים ואת
חמרינו ויגשו אל האיש אשר על בית יוסף וידברו
אליו פתח הבית ויאמרו בי אדני ירד ירדנו בתחלה
לשבר אכל ויהי כי באנו אל המלון ונפתחה את
אמתחתינו והנה כסף איש בפי אמתחתו כספנו
במשקלו ונשב אתו בידנו וכסף אחר הורדנו בידנו
לשבר אכל לא ידענו מי שם כספנו באמתחתינו
ויאמר שלום לכם אל תיראו אלהיכם ואלהי אביכם
נתן לכם מטמון באמתחתיכם כספכם בא אלי

53
ויוצא אלהם את שמעון ויבא האיש את האנשים
ביתה יוסף ויתן מים וירחצו רגליהם ויתן מספוא
לחמריהם ויכינו את המנחה עד בוא יוסף
בצהרים כי שמעו כי שם יאכלו לחם ויבא יוסף
הביתה ויביאו לו את המנחה אשר בידם הביתה
וישתחוו לו ארצה וישאל להם לשלום ויאמר
השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי
ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ויקדו
וישתחו וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן
אמו ויאמר הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי
ויאמר אלהים יחנך בני וימהר יוסף כי נכמרו
רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה
ויבך שמה וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו
לחם וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים
האכלים אתו לבדם כי לא יוכלון המצרים
לאכל את העברים לחם כי תועבה הוא למצרים
וישבו לפניו הבכר כבכרתו והצעיר כצערתו
ויתמהו האנשים איש אל רעהו וישא משאת
מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת
כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו ויצו את
אשר על ביתו לאמר מלא את אמתחת האנשים
אכל כאשר יוכלון שאת ושים כסף איש בפי
אמתחתו ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי
אמתחת הקטן ואת כסף שברו ויעש כדבר יוסף
אשר דבר הבקר אור והאנשים שלחו המה
וחמריהם הם יצאו את העיר לא הרחיקו ויוסף
אמר לאשר על ביתו קום רדף אחרי האנשים
והשגתם ואמרת אלהם למה שלמתם רעה תחת
טובה הלוא זה אשר ישתה אדני בו והוא נחש
ינחש בו הרעתם אשר עשיתם וישגם וידבר
אלהם את הדברים האלה ויאמרו אליו למה
ידבר אדני כדברים האלה חלילה לעבדיך מעשות
כדבר הזה הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחתינו
השיבנו אליך מארץ כנען ואיך נגנב מבית אדניך
כסף או זהב אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם
אנחנו נהיה לאדני לעבדים ויאמר גם עתה
כדבריכם כן הוא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד
ואתם תהיו נקים וימהרו ויורדו איש את אמתחתו
ארצה ויפתחו איש אמתחתו ויחפש בגדול החל
ובקטן כלה וימצא הגביע באמתחת בנימן ויקרעו
שמלתם ויעמס איש על חמרו וישבו העירה
ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף והוא עודנו שם
54
ויפלו לפניו ארצה ויאמר להם יוסף מה המעשה
הזה אשר עשיתם הלוא ידעתם כי נחש ינחש איש
אשר כמני ויאמר יהודה מה נאמר לאדני מה
נדבר ומה נצטדק האלהים מצא את עון עבדיך
הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא
הגביע בידו ויאמר חלילה לי מעשות זאת האיש
אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם
עלו לשלום אל אביכם

ויגש

ויגש אליו יהודה
ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני
ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה אדני שאל
את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח ונאמר אל
אדני יש לנו אב זקן וילד זקנים קטן ואחיו מת
ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו ותאמר אל
עבדיך הורדהו אלי ואשימה עיני עליו ונאמר אל
אדני לא יוכל הנער לעזב את אביו ועזב את אביו
ומת ותאמר אל עבדיך אם לא ירד אחיכם הקטן
אתכם לא תספון לראות פני ויהי כי עלינו אל
עבדך אבי ונגד לו את דברי אדני ויאמר אבינו
שבו שברו לנו מעט אכל ונאמר לא נוכל לרדת
אם יש אחינו הקטן אתנו וירדנו כי לא נוכל
לראות פני האיש ואחינו הקטן איננו אתנו ויאמר
עבדך אבי אלינו אתם ידעתם כי שנים ילדה לי
אשתי ויצא האחד מאתי ואמר אך טרף טרף ולא
ראיתיו עד הנה ולקחתם גם את זה מעם פני
וקרהו אסון והורדתם את שיבתי ברעה שאלה
ועתה כבאי אל עבדך אבי והנער איננו אתנו
ונפשו קשורה בנפשו והיה כראותו כי אין הנער
ומת והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון
שאלה כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר אם
לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים ועתה
ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעל עם
אחיו כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן
אראה ברע אשר ימצא את אבי ולא יכל יוסף
להתאפק לכל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש
מעלי ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו
ויתן את קלו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה
ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא
יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו ויאמר יוסף
אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם
אשר מכרתם אתי מצרימה ועתה אל תעצבו ואל
יחר בעיניכם כי מכרתם אתי הנה כי למחיה שלחני
אלהים לפניכם כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ
55
ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר וישלחני
אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ
ולהחיות לכם לפליטה גדלה ועתה לא אתם
שלחתם אתי הנה כי האלהים וישימני לאב
לפרעה ולאדון לכל ביתו ומשל בכל ארץ
מצרים מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה
אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל מצרים
רדה אלי אל תעמד וישבת בארץ גשן והיית
קרוב אלי אתה ובניך ובני בניך וצאנך ובקרך
וכל אשר לך וכלכלתי אתך שם כי עוד חמש
שנים רעב פן תורש אתה וביתך וכל אשר לך
והנה עיניכם ראות ועיני אחי בנימין כי פי
המדבר אליכם והגדתם לאבי את כל כבודי
במצרים ואת כל אשר ראיתם ומהרתם
והורדתם את אבי הנה ויפל על צוארי בנימן
אחיו ויבך ובנימן בכה על צואריו וינשק לכל
אחיו ויבך עלהם ואחרי כן דברו אחיו אתו
והקל נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף
וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו ויאמר
פרעה אל יוסף אמר אל אחיך זאת עשו טענו
את בעירכם ולכו באו ארצה כנען וקחו את
אביכם ואת בתיכם ובאו אלי ואתנה לכם את טוב
ארץ מצרים ואכלו את חלב הארץ ואתה צויתה
זאת עשו קחו לכם מארץ מצרים עגלות לטפכם
ולנשיכם ונשאתם את אביכם ובאתם ועינכם אל
תחס על כליכם כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא
ויעשו כן בני ישראל ויתן להם יוסף עגלות על פי
פרעה ויתן להם צדה לדרך לכלם נתן לאיש
חלפות שמלת ולבנימן נתן שלש מאות כסף וחמש
חלפת שמלת ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים
נשאים מטוב מצרים ועשר אתנת נשאת בר ולחם
ומזון לאביו לדרך וישלח את אחיו וילכו ויאמר
אלהם אל תרגזו בדרך ויעלו ממצרים ויבאו ארץ
כנען אל יעקב אביהם ויגדו לו לאמר עוד יוסף חי
וכי הוא משל בכל ארץ מצרים ויפג לבו כי לא
האמין להם וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר
דבר אלהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף
לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם ויאמר ישראל
רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות
ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע ויזבח
זבחים לאלהי אביו יצחק ויאמר אלהים לישראל
במראת הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני
56
ויאמר אנכי האל אלהי אביך אל תירא מרדה
מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם אנכי ארד
עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ויוסף ישית
ידו על עיניך ויקם יעקב מבאר שבע וישאו בני
ישראל את יעקב אביהם ואת טפם ואת נשיהם
בעגלות אשר שלח פרעה לשאת אתו ויקחו את
מקניהם ואת רכושם אשר רכשו בארץ כנען
ויבאו מצרימה יעקב וכל זרעו אתו בניו ובני
בניו אתו בנתיו ובנות בניו וכל זרעו הביא אתו
מצרימה              ואלה שמות בני ישראל
הבאים מצרימה יעקב ובניו בכר יעקב ראובן
ובני ראובן חנוך ופלוא וחצרן וכרמי ובני
שמעון ימואל וימין ואהד ויכין וצחר ושאול בן
הכנענית ובני לוי גרשון קהת ומררי ובני יהודה
ער ואונן ושלה ופרץ וזרח וימת ער ואונן בארץ
כנען ויהיו בני פרץ חצרן וחמול ובני יששכר
תולע ופוה ויוב ושמרן ובני זבולון סרד ואלון
ויחלאל אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן
ארם ואת דינה בתו כל נפש בניו ובנותיו
שלשים ושלש ובני גד צפיון וחגי שוני ואצבן
ערי וארודי ואראלי ובני אשר ימנה וישוה וישוי
ובריעה ושרח אחתם ובני בריעה חבר ומלכיאל
אלה בני זלפה אשר נתן לבן ללאה בתו ותלד
את אלה ליעקב שש עשרה נפש בני רחל אשת
יעקב יוסף ובנימן ויולד ליוסף בארץ מצרים
אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן אן את
מנשה ואת אפרים ובני בנימן בלע ובכר ואשבל
גרא ונעמן אחי וראש מפים וחפים וארד אלה
בני רחל אשר ילד ליעקב כל נפש ארבעה עשר
ובני דן חשים ובני נפתלי יחצאל וגוני ויצר
ושלם אלה בני בלהה אשר נתן לבן לרחל בתו
ותלד את אלה ליעקב כל נפש שבעה כל הנפש
הבאה ליעקב מצרימה יצאי ירכו מלבד נשי בני
יעקב כל נפש ששים ושש ובני יוסף אשר ילד
לו במצרים נפש שנים כל הנפש לבית יעקב
הבאה מצרימה שבעים                ואת
יהודה שלח לפניו אל יוסף להורת לפניו
גשנה ויבאו ארצה גשן ויאסר יוסף מרכבתו
ויעל לקראת ישראל אביו גשנה וירא אליו
ויפל על צואריו ויבך על צואריו עוד ויאמר
ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי
את פניך כי עודך חי ויאמר יוסף אל אחיו
57
ואל בית אביו אעלה ואגידה לפרעה ואמרה
אליו אחי ובית אבי אשר בארץ כנען באו אלי
והאנשים רעי צאן כי אנשי מקנה היו וצאנם
ובקרם וכל אשר להם הביאו והיה כי יקרא
לכם פרעה ואמר מה מעשיכם ואמרתם אנשי
מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה גם אנחנו
גם אבתינו בעבור תשבו בארץ גשן כי תועבת
מצרים כל רעה צאן ויבא יוסף ויגד לפרעה
ויאמר אבי ואחי וצאנם ובקרם וכל אשר להם
באו מארץ כנען והנם בארץ גשן ומקצה אחיו
לקח חמשה אנשים ויצגם לפני פרעה ויאמר
פרעה אל אחיו מה מעשיכם ויאמרו אל פרעה
רעה צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו ויאמרו
אל פרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן
אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען ועתה
ישבו נא עבדיך בארץ גשן ויאמר פרעה אל
יוסף לאמר אביך ואחיך באו אליך ארץ מצרים
לפניך הוא במיטב הארץ הושב את אביך ואת
אחיך ישבו בארץ גשן ואם ידעת ויש בם אנשי
חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי ויבא יוסף את
יעקב אביו ויעמדהו לפני פרעה ויברך יעקב את
פרעה ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך
ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים
ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי ולא השיגו
את ימי שני חיי אבתי בימי מגוריהם ויברך יעקב
את פרעה ויצא מלפני פרעה ויושב יוסף את אביו
ואת אחיו ויתן להם אחזה בארץ מצרים במיטב
הארץ בארץ רעמסס כאשר צוה פרעה ויכלכל
יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם
לפי הטף ולחם אין בכל הארץ כי כבד הרעב
מאד ותלה ארץ מצרים וארץ כנען מפני הרעב
וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים
ובארץ כנען בשבר אשר הם שברים ויבא יוסף
את הכסף ביתה פרעה ויתם הכסף מארץ מצרים
ומארץ כנען ויבאו כל מצרים אל יוסף לאמר
הבה לנו לחם ולמה נמות נגדך כי אפס כסף
ויאמר יוסף הבו מקניכם ואתנה לכם במקניכם אם
אפס כסף ויביאו את מקניהם אל יוסף ויתן להם
יוסף לחם בסוסים ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר
ובחמרים וינהלם בלחם בכל מקנהם בשנה ההוא
ותתם השנה ההוא ויבאו אליו בשנה השנית
ויאמרו לו לא נכחד מאדני כי אם תם הכסף
58
ומקנה הבהמה אל אדני לא נשאר לפני אדני
בלתי אם גויתנו ואדמתנו למה נמות לעיניך גם
אנחנו גם אדמתנו קנה אתנו ואת אדמתנו בלחם
ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה ותן זרע
ונחיה ולא נמות והאדמה לא תשם ויקן יוסף את
כל אדמת מצרים לפרעה כי מכרו מצרים איש
שדהו כי חזק עלהם הרעב ותהי הארץ לפרעה
ואת העם העביר אתו לערים מקצה גבול מצרים
ועד קצהו רק אדמת הכהנים לא קנה כי חק
לכהנים מאת פרעה ואכלו את חקם אשר נתן
להם פרעה על כן לא מכרו את אדמתם ויאמר
יוסף אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם
לפרעה הא לכם זרע וזרעתם את האדמה והיה
בתבואת ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידת
יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם ולאשר בבתיכם
ולאכל לטפכם ויאמרו החיתנו נמצא חן בעיני
אדני והיינו עבדים לפרעה וישם אתה יוסף לחק
עד היום הזה על אדמת מצרים לפרעה לחמש רק
אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה וישב
ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה ויפרו
וירבו מאד

ויחי

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה
שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים
ומאת שנה ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו
ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא
ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא
תקברני במצרים ושכבתי עם אבתי ונשאתני
ממצרים וקברתני בקברתם ויאמר אנכי אעשה
כדברך ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו
ישראל על ראש המטה
ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך
חלה ויקח את שני בניו עמו את מנשה ואת
אפרים ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך
ויתחזק ישראל וישב על המטה ויאמר יעקב אל
יוסף אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען ויברך
אתי ויאמר אלי הנני מפרך והרביתך ונתתיך
לקהל עמים ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך
אחזת עולם ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ
מצרים עד באי אליך מצרימה לי הם אפרים
ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ומולדתך אשר
הולדת אחריהם לך יהיו על שם אחיהם יקראו
בנחלתם ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בארץ
כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה
59
ואקברה שם בדרך אפרת הוא בית לחם וירא
ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה ויאמר
יוסף אל אביו בני הם אשר נתן לי אלהים
בזה ויאמר קחם נא אלי ואברכם ועיני ישראל
כבדו מזקן לא יוכל לראות ויגש אתם אליו
וישק להם ויחבק להם ויאמר ישראל אל יוסף
ראה פניך לא פללתי והנה הראה אתי אלהים
גם את זרעך ויוצא יוסף אתם מעם ברכיו
וישתחו לאפיו ארצה ויקח יוסף את שניהם
את אפרים בימינו משמאל ישראל ואת מנשה
בשמאלו מימין ישראל ויגש אליו וישלח ישראל
את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר ואת
שמאלו על ראש מנשה שכל את ידיו כי מנשה
הבכור ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר
התהלכו אבתי לפניו אברהם ויצחק האלהים
הרעה אתי מעודי עד היום הזה המלאך הגאל אתי
מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם
אבתי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ וירא
יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע
בעיניו ויתמך יד אביו להסיר אתה מעל ראש
אפרים על ראש מנשה ויאמר יוסף אל אביו לא
כן אבי כי זה הבכר שים ימינך על ראשו וימאן
אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם
וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו
יהיה מלא הגוים ויברכם ביום ההוא לאמור בך
יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים
וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה ויאמר
ישראל אל יוסף הנה אנכי מת והיה אלהים עמכם
והשיב אתכם אל ארץ אבתיכם ואני נתתי לך
שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמרי
בחרבי ובקשתי
ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם
את אשר יקרא אתכם באחרית הימים הקבצו
ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם
ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת
ויתר עז פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי
אביך אז חללת יצועי עלה
שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם בסדם אל
תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי כי באפם
הרגו איש וברצנם עקרו שור ארור אפם כי עז
ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם
בישראל
60
יהודה אתה יודוך אחיך ידך בערף איביך
ישתחוו לך בני אביך גור אריה יהודה מטרף
בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו
לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד
כי יבא שילה ולו יקהת עמים אסרי לגפן
עירה ולשרקה בני אתנו כבס ביין לבשו ובדם
ענבים סותה חכלילי עינים מיין ולבן שנים
מחלב
זבולן לחוף ימים ישכן והוא לחוף אנית
וירכתו על צידן
יששכר חמר גרם רבץ בין המשפתים וירא מנחה
כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי
למס עבד              דן ידין עמו כאחד
שבטי ישראל יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי
ארח הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור לישועתך
קויתי יהוה           גד גדוד יגודנו והוא
יגד עקב              מאשר שמנה לחמו
והוא יתן מעדני מלך                  נפתלי אילה
שלחה הנתן אמרי שפר              בן פרת
יוסף בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור
וימררהו ורבו וישטמהו בעלי חצים ותשב באיתן
קשתו ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משם
רעה אבן ישראל מאל אביך ויעזרך ואת שדי
ויברכך ברכת שמים מעל ברכת תהום רבצת
תחת ברכת שדים ורחם ברכת אביך גברו על
ברכת הורי עד תאות גבעת עולם תהיין לראש
יוסף ולקדקד נזיר אחיו
בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד ולערב
יחלק שלל כל אלה שבטי ישראל שנים
עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך
אותם איש אשר כברכתו ברך אתם ויצו
אותם ויאמר אלהם אני נאסף אל עמי קברו
אתי אל אבתי אל המערה אשר בשדה
עפרון החתי במערה אשר בשדה המכפלה
אשר על פני ממרא בארץ כנען אשר קנה
אברהם את השדה מאת עפרן החתי לאחזת
קבר שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו
שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו
ושמה קברתי את לאה מקנה השדה והמערה
אשר בו מאת בני חת ויכל יעקב לצות את
בניו ויאסף רגליו אל המטה ויגוע ויאסף אל
עמיו ויפל יוסף על פני אביו ויבך עליו וישק לו

61
ויצו יוסף את עבדיו את הרפאים לחנט את
אביו ויחנטו הרפאים את ישראל וימלאו לו
ארבעים יום כי כן ימלאו ימי החנטים
ויבכו אתו מצרים שבעים יום ויעברו ימי בכיתו
וידבר יוסף אל בית פרעה לאמר אם נא
מצאתי חן בעיניכם דברו נא באזני פרעה
לאמר אבי השביעני לאמר הנה אנכי מת
בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה
תקברני ועתה אעלה נא ואקברה את אבי
ואשובה ויאמר פרעה עלה וקבר את אביך
כאשר השביעך ויעל יוסף לקבר את אביו
ויעלו אתו כל עבדי פרעה זקני ביתו וכל זקני
ארץ מצרים וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו
רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גשן ויעל
עמו גם רכב גם פרשים ויהי המחנה כבד מאד
ויבאו עד גרן האטד אשר בעבר הירדן ויספדו
שם מספד גדול וכבד מאד ויעש לאביו אבל
שבעת ימים וירא יושב הארץ הכנעני את
האבל בגרן האטד ויאמרו אבל כבד זה
למצרים על כן קרא שמה אבל מצרים אשר
בעבר הירדן ויעשו בניו לו כן כאשר צום
וישאו אתו בניו ארצה כנען ויקברו אתו
במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם את
השדה לאחזת קבר מאת עפרן החתי על פני
ממרא וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל
העלים אתו לקבר את אביו אחרי קברו את
אביו ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו
לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה
אשר גמלנו אתו ויצוו אל יוסף לאמר אביך
צוה לפני מותו לאמר כה תאמרו ליוסף אנא
שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך
ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך ויבך
יוסף בדברם אליו וילכו גם אחיו ויפלו לפניו
ויאמרו הננו לך לעבדים ויאמר אלהם יוסף
אל תיראו כי התחת אלהים אני ואתם חשבתם
עלי רעה אלהים חשבה לטבה למען עשה
כיום הזה להחית עם רב ועתה אל תיראו אנכי אכלכל
אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על לבם
וישב יוסף במצרים הוא ובית אביו ויחי יוסף מאה
ועשר שנים וירא יוסף לאפרים בני שלשים גם בני
מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף ויאמר יוסף
אל אחיו אנכי מת ואלהים פקד יפקד אתכם
62
והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר
נשבע לאברהם ליצחק וליעקב וישבע יוסף את
בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם
והעלתם את עצמתי מזה וימת יוסף בן מאה
ועשר שנים ויחנטו אתו ויישם בארון במצרים
שורה ריקה
שורה ריקה
שורה ריקה
שורה ריקה

שמות

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את
יעקב איש וביתו באו ראובן שמעון לוי ויהודה
יששכר זבולן ובנימן דן ונפתלי גד ואשר ויהי
כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף
היה במצרים וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור
ההוא ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו
במאד מאד ותמלא הארץ אתם
ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את
יוסף ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב
ועצום ממנו הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה
כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו
ונלחם בנו ועלה מן הארץ וישימו עליו שרי
מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות
לפרעה את פתם ואת רעמסס וכאשר יענו אתו
כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל
ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך וימררו
את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים ובכל
עבדה בשדה את כל עבדתם אשר עבדו בהם
בפרך ויאמר מלך מצרים למילדת העברית
אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה
ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על
האבנים אם בן הוא והמתן אתו ואם בת הוא
וחיה ותיראן המילדת את האלהים ולא עשו
כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין
את הילדים ויקרא מלך מצרים למילדת ויאמר
להן מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את
הילדים ותאמרן המילדת אל פרעה כי לא
כנשים המצרית העברית כי חיות הנה בטרם
תבוא אלהן המילדת וילדו וייטב אלהים
למילדת וירב העם ויעצמו מאד ויהי כי יראו
המילדת את האלהים ויעש להם בתים ויצו
פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה
תשליכהו וכל הבת תחיון
63
וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי ותהר
האשה ותלד בן ותרא אתו כי טוב הוא
ותצפנהו שלשה ירחים ולא יכלה עוד הצפינו
ותקח לו תבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת
ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאר
ותתצב אחתו מרחק לדעה מה יעשה לו
ותרד בת פרעה לרחץ על היאר ונערתיה
הלכת על יד היאר ותרא את התבה בתוך
הסוף ותשלח את אמתה ותקחה ותפתח
ותראהו את הילד והנה נער בכה ותחמל עליו
ותאמר מילדי העברים זה ותאמר אחתו אל
בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן
העברית ותינק לך את הילד ותאמר לה בת
פרעה לכי ותלך העלמה ותקרא את אם הילד
ותאמר לה בת פרעה היליכי את הילד הזה
והינקהו לי ואני אתן את שכרך ותקח האשה
הילד ותניקהו ויגדל הילד ותבאהו לבת פרעה
ויהי לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן
המים משיתהו ויהי בימים ההם ויגדל משה
ויצא אל אחיו וירא בסבלתם וירא איש מצרי
מכה איש עברי מאחיו ויפן כה וכה וירא כי
אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול ויצא
ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים
ויאמר לרשע למה תכה רעך ויאמר מי שמך
לאיש שר ושפט עלינו הלהרגני אתה אמר
כאשר הרגת את המצרי ויירא משה ויאמר
אכן נודע הדבר וישמע פרעה את הדבר
הזה ויבקש להרג את משה ויברח משה מפני
פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר ולכהן
מדין שבע בנות ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את
הרהטים להשקות צאן אביהן ויבאו הרעים
ויגרשום ויקם משה ויושען וישק את צאנם
ותבאנה אל רעואל אביהן ויאמר מדוע מהרתן
בא היום ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרעים
וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן ויאמר אל
בנתיו ואיו למה זה עזבתן את האיש קראן לו
ויאכל לחם ויואל משה לשבת את האיש ויתן את
צפרה בתו למשה ותלד בן ויקרא את שמו גרשם
כי אמר גר הייתי בארץ נכריה
ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו
בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל
האלהים מן העבדה וישמע אלהים את נאקתם

64
ויזכר אלהים את בריתו את אברהם את יצחק
ואת יעקב וירא אלהים את בני ישראל וידע
אלהים                        ומשה היה רעה את צאן
יתרו חתנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר
המדבר ויבא אל הר האלהים חרבה וירא
מלאך יהוה אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא
והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל ויאמר
משה אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה
מדוע לא יבער הסנה וירא יהוה כי סר לראות
ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה
משה ויאמר הנני ויאמר אל תקרב הלם של
נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד
עליו אדמת קדש הוא ויאמר אנכי אלהי אביך
אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ויסתר
משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים ויאמר
יהוה ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים
ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את
מכאביו וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן
הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ
זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני והחתי
והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי ועתה הנה
צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את
הלחץ אשר מצרים לחצים אתם ועתה לכה
ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל
ממצרים ויאמר משה אל האלהים מי אנכי כי
אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל
ממצרים ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי
אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים
תעבדון את האלהים על ההר הזה ויאמר משה
אל האלהים הנה אנכי בא אל בני ישראל
ואמרתי להם אלהי אבותיכם שלחני אליכם
ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם ויאמר
אלהים אל משה אהיה אשר אהיה ויאמר כה
תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם ויאמר
עוד אלהים אל משה כה תאמר אל בני ישראל
יהוה אלהי אבתיכם אלהי אברהם אלהי יצחק
ואלהי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעלם וזה
זכרי לדר דר לך ואספת את זקני ישראל
ואמרת אלהם יהוה אלהי אבתיכם נראה אלי
אלהי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי
אתכם ואת העשוי לכם במצרים ואמר אעלה
אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי
65
והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי אל ארץ זבת
חלב ודבש ושמעו לקלך ובאת אתה וזקני
ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו יהוה
אלהי העבריים נקרה עלינו ועתה נלכה נא דרך
שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו ואני
ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך ולא
ביד חזקה ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים
בכל נפלאתי אשר אעשה בקרבו ואחרי כן
ישלח אתכם ונתתי את חן העם הזה בעיני
מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם ושאלה
אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי
זהב ושמלת ושמתם על בניכם ועל בנתיכם
ונצלתם את מצרים ויען משה ויאמר והן לא
יאמינו לי ולא ישמעו בקלי כי יאמרו לא
נראה אליך יהוה ויאמר אליו יהוה מזה בידך
ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה וישלכהו
ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו ויאמר יהוה
אל משה שלח ידך ואחז בזנבו וישלח ידו
ויחזק בו ויהי למטה בכפו למען יאמינו כי
נראה אליך יהוה אלהי אבתם אלהי אברהם
אלהי יצחק ואלהי יעקב ויאמר יהוה לו עוד
הבא נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוצאה
והנה ידו מצרעת כשלג ויאמר השב ידך אל
חיקך וישב ידו אל חיקו ויוצאה מחיקו והנה
שבה כבשרו והיה אם לא יאמינו לך ולא
ישמעו לקל האת הראשון והאמינו לקל האת
האחרון והיה אם לא יאמינו גם לשני האתות
האלה ולא ישמעון לקלך ולקחת ממימי היאר
ושפכת היבשה והיו המים אשר תקח מן היאר
והיו לדם ביבשת ויאמר משה אל יהוה בי
אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם
משלשם גם מאז דברך אל עבדך כי כבד פה
וכבד לשון אנכי ויאמר יהוה אליו מי שם פה
לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או
עור הלא אנכי יהוה ועתה לך ואנכי אהיה עם
פיך והוריתיך אשר תדבר ויאמר בי אדני
שלח נא ביד תשלח ויחר אף יהוה במשה
ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר
ידבר הוא וגם הנה הוא יצא לקראתך וראך
ושמח בלבו ודברת אליו ושמת את הדברים
בפיו ואנכי אהיה עם פיך ועם פיהו והוריתי
אתכם את אשר תעשון ודבר הוא לך אל העם

66
והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים
ואת המטה הזה תקח בידך אשר תעשה בו את
האתת
וילך משה וישב אל יתר חתנו ויאמר לו אלכה
נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה
העודם חיים ויאמר יתרו למשה לך לשלום
ויאמר יהוה אל משה במדין לך שב מצרים כי
מתו כל האנשים המבקשים את נפשך ויקח
משה את אשתו ואת בניו וירכבם על החמר
וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה האלהים
בידו ויאמר יהוה אל משה בלכתך לשוב
מצרימה ראה כל המפתים אשר שמתי בידך
ועשיתם לפני פרעה ואני אחזק את לבו ולא
ישלח את העם ואמרת אל פרעה כה אמר יהוה
בני בכרי ישראל ואמר אליך שלח את בני
ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הרג את בנך
בכרך ויהי בדרך במלון ויפגשהו יהוה ויבקש
המיתו ותקח צפרה צר ותכרת את ערלת בנה
ותגע לרגליו ותאמר כי חתן דמים אתה לי וירף
ממנו אז אמרה חתן דמים למולת
   ויאמר יהוה אל אהרן לך לקראת משה
המדברה וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו
ויגד משה לאהרן את כל דברי יהוה אשר
שלחו ואת כל האתת אשר צוהו וילך משה
ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל וידבר
אהרן את כל הדברים אשר דבר יהוה אל
משה ויעש האתת לעיני העם ויאמן העם
וישמעו כי פקד יהוה את בני ישראל וכי ראה
את ענים ויקדו וישתחוו ואחר באו משה ואהרן
ויאמרו אל פרעה כה אמר יהוה אלהי ישראל
שלח את עמי ויחגו לי במדבר ויאמר פרעה מי
יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא
ידעתי את יהוה וגם את ישראל לא אשלח
ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא
דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו
פן יפגענו בדבר או בחרב ויאמר אלהם מלך
מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם
ממעשיו לכו לסבלתיכם ויאמר פרעה הן רבים
עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם ויצו
פרעה ביום ההוא את הנגשים בעם ואת שטריו
לאמר לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים
כתמול שלשם הם ילכו וקששו להם תבן
67
ואת מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול
שלשם תשימו עליהם לא תגרעו ממנו כי נרפים
הם על כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה
לאלהינו תכבד העבדה על האנשים ויעשו בה
ואל ישעו בדברי שקר ויצאו נגשי העם ושטריו
ויאמרו אל העם לאמר כה אמר פרעה אינני
נתן לכם תבן אתם לכו קחו לכם תבן מאשר
תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר ויפץ העם
בכל ארץ מצרים לקשש קש לתבן והנגשים
אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר
בהיות התבן ויכו שטרי בני ישראל אשר שמו
עלהם נגשי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם
ללבן כתמול שלשם גם תמול גם היום ויבאו
שטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר למה
תעשה כה לעבדיך תבן אין נתן לעבדיך ולבנים
אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך
ויאמר נרפים אתם נרפים על כן אתם אמרים
נלכה נזבחה ליהוה ועתה לכו עבדו ותבן לא
ינתן לכם ותכן לבנים תתנו ויראו שטרי בני
ישראל אתם ברע לאמר לא תגרעו מלבניכם
דבר יום ביומו ויפגעו את משה ואת אהרן
נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה
ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט אשר
הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו
לתת חרב בידם להרגנו וישב משה אל יהוה
ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה
שלחתני ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך
הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך ויאמר
יהוה אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה
כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם
מארצו

וארא

וידבר אלהים אל משה
ויאמר אליו אני יהוה וארא אל אברהם אל יצחק
ואל יעקב באל שדי ושמי יהוה לא נודעתי להם
וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ
כנען את ארץ מגריהם אשר גרו בה וגם אני
שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים
מעבדים אתם ואזכר את בריתי לכן אמר לבני ישראל
אני יהוה והוצאתי אתכם מתחת סבלת
מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם
בזרוע נטויה ובשפטים גדלים ולקחתי אתכם לי
לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני יהוה
אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים
68
והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי
לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי
אתה לכם מורשה אני יהוה וידבר משה כן אל
בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח
ומעבדה קשה
וידבר יהוה אל משה לאמר בא דבר אל
פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל
מארצו וידבר משה לפני יהוה לאמר הן בני
ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה
ואני ערל שפתים
וידבר יהוה אל משה ואל אהרן ויצום אל בני
ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את
בני ישראל מארץ מצרים                  אלה
ראשי בית אבתם בני ראובן בכר ישראל
חנוך ופלוא חצרן וכרמי אלה משפחת ראובן
ובני שמעון ימואל וימין ואהד ויכין וצחר
ושאול בן הכנענית אלה משפחת שמעון ואלה
שמות בני לוי לתלדתם גרשון וקהת ומררי
ושני חיי לוי שבע ושלשים ומאת שנה בני
גרשון לבני ושמעי למשפחתם ובני קהת עמרם
ויצהר וחברון ועזיאל ושני חיי קהת שלש
ושלשים ומאת שנה ובני מררי מחלי ומושי
אלה משפחת הלוי לתלדתם ויקח עמרם את
יוכבד דדתו לו לאשה ותלד לו את אהרן ואת
משה ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה
ובני יצהר קרח ונפג וזכרי ובני עזיאל מישאל
ואלצפן וסתרי ויקח אהרן את אלישבע בת
עמינדב אחות נחשון לו לאשה ותלד לו את
נדב ואת אביהוא את אלעזר ואת איתמר ובני
קרח אסיר ואלקנה ואביאסף אלה משפחת
הקרחי ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל
לו לאשה ותלד לו את פינחס אלה ראשי אבות
הלוים למשפחתם הוא אהרן ומשה אשר אמר
יהוה להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים
על צבאתם הם המדברים אל פרעה מלך מצרים
להוציא את בני ישראל ממצרים הוא משה
ואהרן ויהי ביום דבר יהוה אל משה בארץ
מצרים                                             וידבר
יהוה אל משה לאמר אני יהוה דבר אל פרעה
מלך מצרים את כל אשר אני דבר אליך
ויאמר משה לפני יהוה הן אני ערל שפתים
ואיך ישמע אלי פרעה
69
ויאמר יהוה אל משה ראה נתתיך אלהים
לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך אתה תדבר
את כל אשר אצוך ואהרן אחיך ידבר אל פרעה
ושלח את בני ישראל מארצו ואני אקשה את לב
פרעה והרביתי את אתתי ואת מופתי בארץ
מצרים ולא ישמע אלכם פרעה ונתתי את ידי
במצרים והוצאתי את צבאתי את עמי בני
ישראל מארץ מצרים בשפטים גדלים וידעו
מצרים כי אני יהוה בנטתי את ידי על מצרים
והוצאתי את בני ישראל מתוכם ויעש משה
ואהרן כאשר צוה יהוה אתם כן עשו ומשה בן
שמנים שנה ואהרן בן שלש ושמנים שנה
בדברם אל פרעה
ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר כי ידבר
אלכם פרעה לאמר תנו לכם מופת ואמרת אל
אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין
ויבא משה ואהרן אל פרעה ויעשו כן כאשר צוה
יהוה וישלך אהרן את מטהו לפני פרעה ולפני
עבדיו ויהי לתנין ויקרא גם פרעה לחכמים
ולמכשפים ויעשו גם הם חרטמי מצרים בלהטיהם
כן וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינם ויבלע מטה
אהרן את מטתם ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם
כאשר דבר יהוה                           ויאמר יהוה אל
משה כבד לב פרעה מאן לשלח העם לך אל
פרעה בבקר הנה יצא המימה ונצבת לקראתו
על שפת היאר והמטה אשר נהפך לנחש תקח
בידך ואמרת אליו יהוה אלהי העברים שלחני
אליך לאמר שלח את עמי ויעבדני במדבר
והנה לא שמעת עד כה כה אמר יהוה בזאת
תדע כי אני יהוה הנה אנכי מכה במטה אשר
בידי על המים אשר ביאר ונהפכו לדם והדגה
אשר ביאר תמות ובאש היאר ונלאו מצרים
לשתות מים מן היאר                           ויאמר
יהוה אל משה אמר אל אהרן קח מטך ונטה
ידך על מימי מצרים על נהרתם על יאריהם
ועל אגמיהם ועל כל מקוה מימיהם ויהיו דם
והיה דם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים
ויעשו כן משה ואהרן כאשר צוה יהוה וירם
במטה ויך את המים אשר ביאר לעיני פרעה
ולעיני עבדיו ויהפכו כל המים אשר
ביאר לדם והדגה אשר ביאר מתה ויבאש
היאר ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאר
70
ויהי הדם בכל ארץ מצרים ויעשו כן חרטמי
מצרים בלטיהם ויחזק לב פרעה ולא שמע
אלהם כאשר דבר יהוה ויפן פרעה ויבא אל
ביתו ולא שת לבו גם לזאת ויחפרו כל מצרים
סביבת היאר מים לשתות כי לא יכלו לשתת
ממימי היאר וימלא שבעת ימים אחרי הכות
יהוה את היאר

בא

ויאמר יהוה אל משה בא אל פרעה ואמרת
אליו כה אמר יהוה שלח את עמי ויעבדני ואם
מאן אתה לשלח הנה אנכי נגף את כל גבולך
בצפרדעים ושרץ היאר צפרדעים ועלו ובאו
בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך ובבית עבדיך
ובעמך ובתנוריך ובמשארותיך ובכה ובעמך
ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים ויאמר יהוה אל
משה אמר אל אהרן נטה את ידך במטך על
הנהרת על היארים ועל האגמים והעל את
הצפרדעים על ארץ מצרים ויט אהרן את ידו
על מימי מצרים ותעל הצפרדע ותכס את ארץ
מצרים ויעשו כן החרטמים בלטיהם ויעלו את
הצפרדעים על ארץ מצרים ויקרא פרעה
למשה ולאהרן ויאמר העתירו אל יהוה ויסר
הצפרדעים ממני ומעמי ואשלחה את העם
ויזבחו ליהוה ויאמר משה לפרעה התפאר עלי
למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך להכרית
הצפרדעים ממך ומבתיך רק ביאר תשארנה
ויאמר למחר ויאמר כדברך למען תדע כי אין
כיהוה אלהינו וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך
ומעבדיך ומעמך רק ביאר תשארנה ויצא משה
ואהרן מעם פרעה ויצעק משה אל יהוה על
דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה ויעש יהוה
כדבר משה וימתו הצפרדעים מן הבתים מן
החצרת ומן השדת ויצברו אתם חמרם חמרם
ותבאש הארץ וירא פרעה כי היתה הרוחה
והכבד את לבו ולא שמע אלהם כאשר דבר
יהוה ויאמר יהוה אל משה אמר אל
אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ והיה
לכנם בכל ארץ מצרים ויעשו כן ויט אהרן את
ידו במטהו ויך את עפר הארץ ותהי הכנם באדם
ובבהמה כל עפר הארץ היה כנים בכל ארץ
מצרים ויעשו כן החרטמים בלטיהם להוציא
את הכנים ולא יכלו ותהי הכנם באדם ובבהמה
ויאמרו החרטמם אל פרעה אצבע אלהים הוא

71
ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר
יהוה                ויאמר יהוה אל משה השכם
בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה
ואמרת אליו כה אמר יהוה שלח עמי ויעבדני
כי אם אינך משלח את עמי הנני משליח בך
ובעבדיך ובעמך ובבתיך את הערב ומלאו בתי
מצרים את הערב וגם האדמה אשר הם עליה
והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי
עמד עליה לבלתי היות שם ערב למען תדע כי
אני יהוה בקרב הארץ ושמתי פדת בין עמי
ובין עמך למחר יהיה האת הזה ויעש יהוה כן
ויבא ערב כבד ביתה פרעה ובית עבדיו ובכל
ארץ מצרים תשחת הארץ מפני הערב ויקרא
פרעה אל משה ולאהרן ויאמר לכו זבחו
לאלהיכם בארץ ויאמר משה לא נכון לעשות
כן כי תועבת מצרים נזבח ליהוה אלהינו הן
נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלנו
דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו ליהוה
אלהינו כאשר יאמר אלינו ויאמר פרעה אנכי
אשלח אתכם וזבחתם ליהוה אלהיכם במדבר
רק הרחק לא תרחיקו ללכת העתירו בעדי
ויאמר משה הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי
אל יהוה וסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו
מחר רק אל יסף פרעה התל לבלתי שלח את
העם לזבח ליהוה ויצא משה מעם פרעה ויעתר
אל יהוה ויעש יהוה כדבר משה ויסר הערב
מפרעה מעבדיו ומעמו לא נשאר אחד ויכבד
פרעה את לבו גם בפעם הזאת ולא שלח את
העם
ויאמר יהוה אל משה בא אל פרעה ודברת
אליו כה אמר יהוה אלהי העברים שלח את
עמי ויעבדני כי אם מאן אתה לשלח ועודך
מחזיק בם הנה יד יהוה הויה במקנך אשר
בשדה בסוסים בחמרים בגמלים בבקר ובצאן
דבר כבד מאד והפלה יהוה בין מקנה ישראל
ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל
דבר וישם יהוה מועד לאמר מחר יעשה יהוה
הדבר הזה בארץ ויעש יהוה את הדבר הזה
ממחרת וימת כל מקנה מצרים וממקנה בני
ישראל לא מת אחד וישלח פרעה והנה לא
מת ממקנה ישראל עד אחד ויכבד לב פרעה
ולא שלח את העם

72
ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא
חפניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימה לעיני
פרעה והיה לאבק על כל ארץ מצרים והיה על
האדם ועל הבהמה לשחין פרח אבעבעת בכל
ארץ מצרים ויקחו את פיח הכבשן ויעמדו לפני
פרעה ויזרק אתו משה השמימה ויהי שחין
אבעבעת פרח באדם ובבהמה ולא יכלו
החרטמים לעמד לפני משה מפני השחין כי היה
השחין בחרטמם ובכל מצרים ויחזק יהוה את
לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר יהוה אל
משה                          ויאמר יהוה אל משה השכם
בבקר והתיצב לפני פרעה ואמרת אליו כה אמר
יהוה אלהי העברים שלח את עמי ויעבדני כי
בפעם הזאת אני שלח את כל מגפתי אל לבך
ובעבדיך ובעמך בעבור תדע כי אין כמני בכל
הארץ כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת
עמך בדבר ותכחד מן הארץ ואולם בעבור זאת
העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר
שמי בכל הארץ עודך מסתולל בעמי לבלתי
שלחם הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד
אשר לא היה כמהו במצרים למן היום הוסדה
ועד עתה ועתה שלח העז את מקנך ואת כל
אשר לך בשדה כל האדם והבהמה אשר ימצא
בשדה ולא יאסף הביתה וירד עלהם הברד
ומתו הירא את דבר יהוה מעבדי פרעה הניס
את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים ואשר לא
שם לבו אל דבר יהוה ויעזב את עבדיו ואת
מקנהו בשדה
ויאמר יהוה אל משה נטה את ידך על השמים ויהי
ברד בכל ארץ מצרים על האדם ועל הבהמה ועל
כל עשב השדה בארץ מצרים ויט משה את מטהו
על השמים ויהוה נתן קלת וברד ותהלך אש
ארצה וימטר יהוה ברד על ארץ מצרים ויהי ברד
ואש מתלקחת בתוך הברד כבד מאד אשר לא
היה כמהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי ויך
הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה
מאדם ועד בהמה ואת כל עשב השדה הכה הברד
ואת כל עץ השדה שבר רק בארץ גשן אשר שם
בני ישראל לא היה ברד וישלח פרעה ויקרא
למשה ולאהרן ויאמר אלהם חטאתי הפעם יהוה
הצדיק ואני ועמי הרשעים העתירו אל יהוה
ורב מהית קלת אלהים וברד ואשלחה אתכם

73
ולא תספון לעמד ויאמר אליו משה כצאתי את
העיר אפרש את כפי אל יהוה הקלות יחדלון
והברד לא יהיה עוד למען תדע כי ליהוה הארץ
ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני יהוה
אלהים והפשתה והשערה נכתה כי השערה
אביב והפשתה גבעל והחטה והכסמת לא נכו כי
אפילת הנה ויצא משה מעם פרעה את העיר
ויפרש כפיו אל יהוה ויחדלו הקלות והברד
ומטר לא נתך ארצה וירא פרעה כי חדל המטר
והברד והקלת ויסף לחטא ויכבד לבו הוא
ועבדיו ויחזק לב פרעה ולא שלח את בני
ישראל כאשר דבר יהוה ביד משה
ויאמר יהוה אל משה בא אל פרעה כי אני
הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי
אתתי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן
בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי
אשר שמתי בם וידעתם כי אני יהוה ויבא משה
ואהרן אל פרעה ויאמרו אליו כה אמר יהוה
אלהי העברים עד מתי מאנת לענת מפני שלח
עמי ויעבדני כי אם מאן אתה לשלח את עמי
הנני מביא מחר ארבה בגבלך וכסה את עין
הארץ ולא יוכל לראת את הארץ ואכל את יתר
הפלטה הנשארת לכם מן הברד ואכל את כל
העץ הצמח לכם מן השדה ומלאו בתיך ובתי כל
עבדיך ובתי כל מצרים אשר לא ראו אבתיך
ואבות אבתיך מיום היותם על האדמה עד היום
הזה ויפן ויצא מעם פרעה ויאמרו עבדי פרעה
אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את
האנשים ויעבדו את יהוה אלהיהם הטרם תדע
כי אבדה מצרים ויושב את משה ואת אהרן אל
פרעה ויאמר אלהם לכו עבדו את יהוה אלהיכם
מי ומי ההלכים ויאמר משה בנערינו ובזקנינו
נלך בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו נלך כי
חג יהוה לנו ויאמר אלהם יהי כן יהוה עמכם
כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה
נגד פניכם לא כן לכו נא הגברים ועבדו את
יהוה כי אתה אתם מבקשים ויגרש אתם מאת
פני פרעה                               ויאמר יהוה אל
משה נטה ידך על ארץ מצרים בארבה ויעל על
ארץ מצרים ויאכל את כל עשב הארץ את כל
אשר השאיר הברד ויט משה את מטהו על ארץ
מצרים ויהוה נהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא

74
וכל הלילה הבקר היה ורוח הקדים נשא את
הארבה ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וינח
בכל גבול מצרים כבד מאד לפניו לא היה כן
ארבה כמהו ואחריו לא יהיה כן ויכס את עין
כל הארץ ותחשך הארץ ויאכל את כל עשב
הארץ ואת כל פרי העץ אשר הותיר הברד ולא
נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ
מצרים וימהר פרעה לקרא למשה ולאהרן
ויאמר חטאתי ליהוה אלהיכם ולכם ועתה שא
נא חטאתי אך הפעם והעתירו ליהוה אלהיכם
ויסר מעלי רק את המות הזה ויצא מעם פרעה
ויעתר אל יהוה ויהפך יהוה רוח ים חזק מאד
וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף לא נשאר
ארבה אחד בכל גבול מצרים ויחזק יהוה את
לב פרעה ולא שלח את בני ישראל
ויאמר יהוה אל משה נטה ידך על השמים ויהי
חשך על ארץ מצרים וימש חשך ויט משה את
ידו על השמים ויהי חשך אפלה בכל ארץ
מצרים שלשת ימים לא ראו איש את אחיו ולא
קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל בני ישראל
היה אור במושבתם ויקרא פרעה אל משה
ויאמר לכו עבדו את יהוה רק צאנכם ובקרכם
יצג גם טפכם ילך עמכם ויאמר משה גם אתה
תתן בידנו זבחים ועלות ועשינו ליהוה אלהינו
וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה כי ממנו
נקח לעבד את יהוה אלהינו ואנחנו לא נדע מה
נעבד את יהוה עד באנו שמה ויחזק יהוה את
לב פרעה ולא אבה לשלחם ויאמר לו פרעה לך
מעלי השמר לך אל תסף ראות פני כי ביום
ראתך פני תמות ויאמר משה כן דברת לא אסף
עוד ראות פניך
ויאמר יהוה אל משה עוד נגע אחד אביא על
פרעה ועל מצרים אחרי כן ישלח אתכם מזה
כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה דבר נא
באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה
מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ויתן יהוה את
חן העם בעיני מצרים גם האיש משה גדול
מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני
העם                           ויאמר משה כה אמר יהוה
כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים ומת כל
בכור בארץ מצרים מבכור פרעה הישב על
כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחים

75
וכל בכור בהמה והיתה צעקה גדלה בכל ארץ
מצרים אשר כמהו לא נהיתה וכמהו לא תסף
ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשנו למאיש
ועד בהמה למען תדעון אשר יפלה יהוה בין
מצרים ובין ישראל וירדו כל עבדיך אלה אלי
והשתחוו לי לאמר צא אתה וכל העם אשר
ברגליך ואחרי כן אצא ויצא מעם פרעה בחרי
אף                  ויאמר יהוה אל משה לא ישמע
אליכם פרעה למען רבות מופתי בארץ מצרים
ומשה ואהרן עשו את כל המפתים האלה לפני
פרעה ויחזק יהוה את לב פרעה ולא שלח את
בני ישראל מארצו                         ויאמר יהוה
אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החדש
הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי
השנה דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר
לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת שה
לבית ואם ימעט הבית מהית משה ולקח הוא
ושכנו הקרב אל ביתו במכסת נפשת איש לפי
אכלו תכסו על השה שה תמים זכר בן שנה
יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו והיה
לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה
ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל בין הערבים
ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזת ועל
המשקוף על הבתים אשר יאכלו אתו בהם
ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על
מררים יאכלהו אל תאכלו ממנו נא ובשל
מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו
ועל קרבו ולא תותירו ממנו עד בקר והנתר
ממנו עד בקר באש תשרפו וככה תאכלו אתו
מתניכם חגרים נעליכם ברגליכם ומקלכם
בידכם ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא ליהוה
ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל
בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל
אלהי מצרים אעשה שפטים אני יהוה והיה הדם
לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את
הדם ופסחתי עלכם ולא יהיה בכם נגף למשחית
בהכתי בארץ מצרים והיה היום הזה לכם
לזכרון וחגתם אתו חג ליהוה לדרתיכם חקת
עולם תחגהו שבעת ימים מצות תאכלו אך ביום
הראשון תשביתו שאר מבתיכם כי כל אכל חמץ
ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשן
עד יום השבעי וביום הראשון מקרא קדש

76
וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל
מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל
נפש הוא לבדו יעשה לכם ושמרתם את
המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את
צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את היום
הזה לדרתיכם חקת עולם בראשן בארבעה
עשר יום לחדש בערב תאכלו מצת עד יום
האחד ועשרים לחדש בערב שבעת ימים שאר
לא ימצא בבתיכם כי כל אכל מחמצת
ונכרתה הנפש ההוא מעדת ישראל בגר
ובאזרח הארץ כל מחמצת לא תאכלו בכל
מושבתיכם תאכלו מצות
ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אלהם משכו
וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח
ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף
והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם
אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו
עד בקר ועבר יהוה לנגף את מצרים וראה את
הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח יהוה
על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם
לנגף ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך
עד עולם והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן
יהוה לכם כאשר דבר ושמרתם את העבדה
הזאת והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה
העבדה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא
ליהוה אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים
בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם
וישתחוו וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה
יהוה את משה ואהרן כן עשו                 ויהי
בחצי הלילה ויהוה הכה כל בכור בארץ
מצרים מבכר פרעה הישב על כסאו עד בכור
השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה ויקם
פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי
צעקה גדלה במצרים כי אין בית אשר אין שם
מת ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו
צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו
עבדו את יהוה כדברכם גם צאנכם גם בקרכם
קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אתי
ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן
הארץ כי אמרו כלנו מתים וישא העם את
בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם
על שכמם ובני ישראל עשו כדבר משה

77
וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת
ויהוה נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום
וינצלו את מצרים
ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות
אלף רגלי הגברים לבד מטף וגם ערב רב עלה
אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד ויאפו את
הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא
חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם
צדה לא עשו להם ומושב בני ישראל אשר ישבו
במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי
מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה ויהי בעצם
היום הזה יצאו כל צבאות יהוה מארץ מצרים
ליל שמרים הוא ליהוה להוציאם מארץ מצרים
הוא הלילה הזה ליהוה שמרים לכל בני ישראל
לדרתם
ויאמר יהוה אל משה ואהרן זאת חקת הפסח
כל בן נכר לא יאכל בו וכל עבד איש מקנת
כסף ומלתה אתו אז יאכל בו תושב ושכיר לא
יאכל בו בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית
מן הבשר חוצה ועצם לא תשברו בו כל עדת
ישראל יעשו אתו וכי יגור אתך גר ועשה פסח
ליהוה המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה
כאזרח הארץ וכל ערל לא יאכל בו תורה אחת
יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם ויעשו כל בני
ישראל כאשר צוה יהוה את משה ואת אהרן כן
עשו                                           ויהי בעצם היום
הזה הוציא יהוה את בני ישראל מארץ מצרים
על צבאתם
וידבר יהוה אל משה לאמר קדש לי כל בכור
פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי
הוא ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה
אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק
יד הוציא יהוה אתכם מזה ולא יאכל חמץ
היום אתם יצאים בחדש האביב והיה כי
יביאך יהוה אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי
והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך
ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את העבדה הזאת
בחדש הזה שבעת ימים תאכל מצת וביום
השביעי חג ליהוה מצות יאכל את שבעת
הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר
בכל גבלך והגדת לבנך ביום ההוא לאמר
בעבור זה עשה יהוה לי בצאתי ממצרים

78
והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען
תהיה תורת יהוה בפיך כי ביד חזקה הוצאך
יהוה ממצרים ושמרת את החקה הזאת למועדה
מימים ימימה
והיה כי יבאך יהוה אל ארץ הכנעני כאשר
נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך והעברת כל פטר
רחם ליהוה וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך
הזכרים ליהוה וכל פטר חמר תפדה בשה ואם
לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה
והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת
ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים
מבית עבדים ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו
ויהרג יהוה כל בכור בארץ מצרים מבכר אדם
ועד בכור בהמה על כן אני זבח ליהוה כל פטר
רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה והיה לאות
על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד
הוציאנו יהוה ממצרים

בשלח

ויהי בשלח
פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ
פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן ינחם
העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה ויסב אלהים
את העם דרך המדבר ים סוף וחמשים עלו בני
ישראל מארץ מצרים ויקח משה את עצמות
יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל
לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעליתם את
עצמתי מזה אתכם ויסעו מסכת ויחנו באתם
בקצה המדבר ויהוה הלך לפניהם יומם בעמוד
ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר
להם ללכת יומם ולילה לא ימיש עמוד הענן
יומם ועמוד האש לילה לפני העם
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני
ישראל וישבו ויחנו לפני פי החירת בין מגדל
ובין הים לפני בעל צפן נכחו תחנו על הים
ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ סגר
עליהם המדבר וחזקתי את לב פרעה ורדף
אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו
מצרים כי אני יהוה ויעשו כן ויגד למלך מצרים
כי ברח העם ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם
ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל
מעבדנו ויאסר את רכבו ואת עמו לקח עמו ויקח
שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלשם על
כלו ויחזק יהוה את לב פרעה מלך מצרים וירדף
אחרי בני ישראל ובני ישראל יצאים ביד רמה

79
וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חנים על
הים כל סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו על פי
החירת לפני בעל צפן ופרעה הקריב וישאו
בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע
אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל
יהוה ויאמרו אל משה המבלי אין קברים
במצרים לקחתנו למות במדבר מה זאת עשית
לנו להוציאנו ממצרים הלא זה הדבר אשר
דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו
ונעבדה את מצרים כי טוב לנו עבד את
מצרים ממתנו במדבר ויאמר משה אל העם
אל תיראו התיצבו וראו את ישועת יהוה אשר
יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים
היום לא תסיפו לראתם עוד עד עולם יהוה
ילחם לכם ואתם תחרישון
ויאמר יהוה אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני
ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך ונטה את ידך
על הים ובקעהו ויבאו בני ישראל בתוך הים
ביבשה ואני הנני מחזק את לב מצרים ויבאו
אחריהם ואכבדה בפרעה ובכל חילו ברכבו
ובפרשיו וידעו מצרים כי אני יהוה בהכבדי
בפרעה ברכבו ובפרשיו ויסע מלאך האלהים
ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע
עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם ויבא בין
מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך
ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה כל הלילה
ויט משה את ידו על הים ויולך יהוה את הים
ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה
ויבקעו המים ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה
והמים להם חמה מימינם ומשמאלם וירדפו
מצרים ויבאו אחריהם כל סוס פרעה רכבו
ופרשיו אל תוך הים ויהי באשמרת הבקר וישקף
יהוה אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם את
מחנה מצרים ויסר את אפן מרכבתיו וינהגהו
בכבדת ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי
יהוה נלחם להם במצרים
ויאמר יהוה אל משה נטה את ידך על הים
וישבו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו
ויט משה את ידו על הים וישב הים לפנות
בקר לאיתנו ומצרים נסים לקראתו וינער
יהוה את מצרים בתוך הים וישבו המים ויכסו
את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה

80
הבאים אחריהם בים לא נשאר בהם עד אחד ובני ישראל הלכו
ביבשה בתוך הים והמים להם חמה מימינם ומשמאלם ויושע
יהוה ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים
מת על שפת הים וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה יהוה
במצרים וייראו העם את יהוה ויאמינו ביהוה ובמשה עבדו
אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליהוה ויאמרו
לאמר                      אשירה ליהוה כי גאה גאה                     סוס
ורכבו רמה בים                                           עזי וזמרת יה ויהי לי
לישועה                             זה אלי ואנוהו                        אלהי
אבי וארממנהו                                        יהוה איש מלחמה יהוה
שמו                    מרכבת פרעה וחילו ירה בים               ומבחר
שלשיו טבעו בים סוף                      תהמת יכסימו ירדו במצולת כמו
אבן                               ימינך יהוה נאדרי בכח                   ימינך
יהוה תרעץ אויב                                             וברב גאונך תהרס
קמיך                          תשלח חרנך יאכלמו כקש                וברוח
אפיך נערמו מים                                                נצבו כמו נד
נזלים                               קפאו תהמת בלב ים                 אמר
אויב ארדף אשיג                                      אחלק שלל תמלאמו
נפשי                          אריק חרבי תורישמו ידי            נשפת
ברוחך כסמו ים                                             צללו כעופרת במים
אדירים                          מי כמכה באלם יהוה                       מי
כמכה נאדר בקדש                                      נורא תהלת עשה
פלא                        נטית ימינך תבלעמו ארץ                 נחית
בחסדך עם זו גאלת                                        נהלת בעזך אל נוה
קדשך                                  שמעו עמים ירגזון                    חיל
אחז ישבי פלשת                                                 אז נבהלו אלופי
אדום                             אילי מואב יאחזמו רעד                 נמגו
כל ישבי כנען                                                תפל עליהם אימתה
ופחד                              בגדל זרועך ידמו כאבן                 עד
יעבר עמך יהוה                                              עד יעבר עם זו
קנית                           תבאמו ותטעמו בהר נחלתך           מכון
לשבתך פעלת יהוה                                         מקדש אדני כוננו
ידיך                              יהוה ימלך לעלם ועד                         כי
בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים             וישב יהוה עלהם את מי
הים                      ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך                הים

שורה ריקה               שורה ריקה                      שורה ריקה

ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאן כל הנשים
אחריה בתפים ובמחלת ותען להם מרים שירו ליהוה כי גאה גאה סוס
ורכבו רמה בים                      ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו
אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ויבאו מרתה
ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה

81
וילנו העם על משה לאמר מה נשתה ויצעק אל
יהוה ויורהו יהוה עץ וישלך אל המים וימתקו
המים שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו ויאמר
אם שמוע תשמע לקול יהוה אלהיך והישר
בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו
כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך
כי אני יהוה רפאך                                 ויבאו
אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים
תמרים ויחנו שם על המים ויסעו מאילם ויבאו
כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין
אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני
לצאתם מארץ מצרים וילינו וילונו כל עדת בני
ישראל על משה ועל אהרן במדבר ויאמרו
אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד יהוה
בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר
באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל
המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה
ברעב                         ויאמר יהוה אל משה
הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם
ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך
בתורתי אם לא והיה ביום הששי והכינו את
אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום
יום ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל
ערב וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ
מצרים ובקר וראיתם את כבוד יהוה בשמעו
את תלנתיכם על יהוה ונחנו מה כי תלונו
עלינו ויאמר משה בתת יהוה לכם בערב בשר
לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע יהוה את
תלנתיכם אשר אתם מלינם עליו ונחנו מה לא
עלינו תלנתיכם כי על יהוה ויאמר משה אל
אהרן אמר אל כל עדת בני ישראל קרבו
לפני יהוה כי שמע את תלנתיכם ויהי כדבר
אהרן אל כל עדת בני ישראל ויפנו אל המדבר
והנה כבוד יהוה נראה בענן
וידבר יהוה אל משה לאמר שמעתי את תלונת
בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים
תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני
יהוה אלהיכם ויהי בערב ותעל השלו ותכס את
המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה
ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק
מחספס דק ככפר על הארץ ויראו בני ישראל
ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא

82
ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם
לאכלה זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש
לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש
לאשר באהלו תקחו ויעשו כן בני ישראל וילקטו
המרבה והממעיט וימדו בעמר ולא העדיף המרבה
והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו ויאמר
משה אלהם איש אל יותר ממנו עד בקר ולא
שמעו אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בקר וירם
תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה וילקטו אתו
בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס ויהי
ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד
ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה ויאמר אלהם
הוא אשר דבר יהוה שבתון שבת קדש ליהוה
מחר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו
ואת כל העדף הניחו לכם למשמרת עד הבקר
ויניחו אתו עד הבקר כאשר צוה משה ולא
הבאיש ורמה לא היתה בו ויאמר משה אכלהו
היום כי שבת היום ליהוה היום לא תמצאהו
בשדה ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא
יהיה בו ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט
ולא מצאו                                        ויאמר יהוה אל
משה עד אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי ראו כי
יהוה נתן לכם השבת על כן הוא נתן לכם ביום
הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש
ממקמו ביום השביעי וישבתו העם ביום השבעי
ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן
וטעמו כצפיחת בדבש ויאמר משה זה הדבר אשר
צוה יהוה מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם
למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם
במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים ויאמר משה
אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר
מן והנח אתו לפני יהוה למשמרת לדרתיכם
כאשר צוה יהוה אל משה ויניחהו אהרן לפני
העדת למשמרת ובני ישראל אכלו את המן
ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת את המן
אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען והעמר עשרית
האיפה הוא
ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין למסעיהם
על פי יהוה ויחנו ברפידים ואין מים לשתת העם
וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה
ויאמר להם משה מה תריבון עמדי מה תנסון את
יהוה ויצמא שם העם למים וילן העם על משה

83
ויאמר למה זה העליתנו ממצרים להמית אתי
ואת בני ואת מקני בצמא ויצעק משה אל יהוה
לאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלני
ויאמר יהוה אל משה עבר לפני העם וקח אתך
מזקני ישראל ומטך אשר הכית בו את היאר קח
בידך והלכת הנני עמד לפניך שם על הצור בחרב
והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם ויעש כן
משה לעיני זקני ישראל ויקרא שם המקום מסה
ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסתם את יהוה
לאמר היש יהוה בקרבנו אם אין
ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם ויאמר
משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם
בעמלק מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה
האלהים בידי ויעש יהושע כאשר אמר לו משה
להלחם בעמלק ומשה אהרן וחור עלו ראש
הגבעה והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל
וכאשר יניח ידו וגבר עמלק וידי משה כבדים
ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה ואהרן
וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו
אמונה עד בא השמש ויחלש יהושע את עמלק
ואת עמו לפי חרב
ויאמר יהוה אל משה כתב זאת זכרון בספר
ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר
עמלק מתחת השמים ויבן משה מזבח ויקרא
שמו יהוה נסי ויאמר כי יד על כס יה מלחמה
ליהוה בעמלק מדר דר

יתרו

וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר
עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא
יהוה את ישראל ממצרים ויקח יתרו חתן משה
את צפרה אשת משה אחר שלוחיה ואת שני
בניה אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי
בארץ נכריה ושם האחד אליעזר כי אלהי אבי
בעזרי ויצלני מחרב פרעה ויבא יתרו חתן משה
ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חנה
שם הר האלהים ויאמר אל משה אני חתנך יתרו
בא אליך ואשתך ושני בניה עמה ויצא משה
לקראת חתנו וישתחו וישק לו וישאלו איש
לרעהו לשלום ויבאו האהלה ויספר משה לחתנו
את כל אשר עשה יהוה לפרעה ולמצרים על
אודת ישראל את כל התלאה אשר מצאתם בדרך
ויצלם יהוה ויחד יתרו על כל הטובה אשר
עשה יהוה לישראל אשר הצילו מיד מצרים

84
ויאמר יתרו ברוך יהוה אשר הציל אתכם מיד
מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת
יד מצרים עתה ידעתי כי גדול יהוה מכל
האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם ויקח יתרו
חתן משה עלה וזבחים לאלהים ויבא אהרן וכל
זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני
האלהים ויהי ממחרת וישב משה לשפט את
העם ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב
וירא חתן משה את כל אשר הוא עשה לעם
ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עשה לעם
מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן
בקר עד ערב ויאמר משה לחתנו כי יבא אלי
העם לדרש אלהים כי יהיה להם דבר בא אלי
ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי
האלהים ואת תורתיו ויאמר חתן משה אליו לא
טוב הדבר אשר אתה עשה נבל תבל גם אתה
גם העם הזה אשר עמך כי כבד ממך הדבר לא
תוכל עשהו לבדך עתה שמע בקלי איעצך ויהי
אלהים עמך היה אתה לעם מול האלהים
והבאת אתה את הדברים אל האלהים
והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת
והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה
אשר יעשון ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל
יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע ושמת
עלהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים
ושרי עשרת ושפטו את העם בכל עת והיה כל
הדבר הגדל יביאו אליך וכל הדבר הקטן
ישפטו הם והקל מעליך ונשאו אתך אם את
הדבר הזה תעשה וצוך אלהים ויכלת עמד וגם
כל העם הזה על מקמו יבא בשלום וישמע
משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר ויבחר
משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אתם ראשים
על העם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים
ושרי עשרת ושפטו את העם בכל עת את
הדבר הקשה יביאון אל משה וכל הדבר הקטן
ישפוטו הם וישלח משה את חתנו וילך לו אל
ארצו
בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים
ביום הזה באו מדבר סיני ויסעו מרפידים ויבאו
מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד
ההר ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו
יהוה מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב

85
ותגיד לבני ישראל אתם ראיתם אשר עשיתי
למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא
אתכם אלי ועתה אם שמוע תשמעו בקלי
ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל
העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת
כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר
אל בני ישראל ויבא משה ויקרא לזקני העם
וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר
צוהו יהוה ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל
אשר דבר יהוה נעשה וישב משה את דברי
העם אל יהוה ויאמר יהוה אל משה הנה אנכי
בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי
עמך וגם בך יאמינו לעולם ויגד משה את
דברי העם אל יהוה ויאמר יהוה אל משה לך
אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלתם
והיו נכנים ליום השלישי כי ביום השלשי ירד
יהוה לעיני כל העם על הר סיני והגבלת את
העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגע
בקצהו כל הנגע בהר מות יומת לא תגע בו יד
כי סקול יסקל או ירה יירה אם בהמה אם
איש לא יחיה במשך היבל המה יעלו בהר
וירד משה מן ההר אל העם ויקדש את העם
ויכבסו שמלתם ויאמר אל העם היו נכנים
לשלשת ימים אל תגשו אל אשה ויהי ביום
השלישי בהית הבקר ויהי קלת וברקים וענן
כבד על ההר וקל שפר חזק מאד ויחרד כל
העם אשר במחנה ויוצא משה את העם
לקראת האלהים מן המחנה ויתיצבו בתחתית
ההר והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו
יהוה באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל
ההר מאד ויהי קול השפר הולך וחזק מאד
משה ידבר והאלהים יעננו בקול וירד יהוה
על הר סיני אל ראש ההר ויקרא יהוה למשה
אל ראש ההר ויעל משה ויאמר יהוה אל משה
רד העד בעם פן יהרסו אל יהוה לראות ונפל
ממנו רב וגם הכהנים הנגשים אל יהוה
יתקדשו פן יפרץ בהם יהוה ויאמר משה אל
יהוה לא יוכל העם לעלת אל הר סיני כי
אתה העדתה בנו לאמר הגבל את ההר
וקדשתו ויאמר אליו יהוה לך רד ועלית אתה
ואהרן עמך והכהנים והעם אל יהרסו לעלת
אל יהוה פן יפרץ בם וירד משה אל העם

86
ויאמר אלהם                  וידבר אלהים את כל
הדברים האלה לאמר                   אנכי יהוה
אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית
עבדים לא יהיה לך אלהים אחרים על פני לא
תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל
ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ
לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי יהוה
אלהיך אל קנא פקד עון אבת על בנים על
שלשים ועל רבעים לשנאי ועשה חסד לאלפים
לאהבי ולשמרי מצותי                      לא תשא את
שם יהוה אלהיך לשוא כי לא ינקה יהוה את
אשר ישא את שמו לשוא
זכור את יום השבת לקדשו ששת ימים תעבד
ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת ליהוה
אלהיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך
עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך כי
ששת ימים עשה יהוה את השמים ואת
הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום
השביעי על כן ברך יהוה את יום השבת
ויקדשהו                          כבד את אביך ואת אמך
למען יארכון ימיך על האדמה אשר יהוה אלהיך
נתן לך               לא תרצח                       לא
תנאף          לא תגנב                              לא
תענה ברעך עד שקר                                 לא
תחמד בית רעך                                      לא
תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו
וכל אשר לרעך
וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידם ואת קול
השפר ואת ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו
מרחק ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה
ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות ויאמר משה אל
העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא
האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי
תחטאו ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל הערפל
אשר שם האלהים                         ויאמר יהוה אל
משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן
השמים דברתי עמכם לא תעשון אתי אלהי כסף
ואלהי זהב לא תעשו לכם מזבח אדמה תעשה
לי וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך את צאנך
ואת בקרך בכל המקום אשר אזכיר את שמי
אבוא אליך וברכתיך ואם מזבח אבנים תעשה
לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה

87
ותחללה ולא תעלה במעלת על מזבחי אשר לא
תגלה ערותך עליו

משפטים

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כי תקנה
עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי
חנם אם בגפו יבא בגפו יצא אם בעל אשה הוא
ויצאה אשתו עמו אם אדניו יתן לו אשה וילדה
לו בנים או בנות האשה וילדיה תהיה לאדניה
והוא יצא בגפו ואם אמר יאמר העבד אהבתי
את אדני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי
והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת או
אל המזוזה ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו
לעלם                                              וכי
ימכר איש את בתו לאמה לא תצא כצאת
העבדים אם רעה בעיני אדניה אשר לא יעדה
והפדה לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה
ואם לבנו ייעדנה כמשפט הבנות יעשה לה אם
אחרת יקח לו שארה כסותה וענתה לא יגרע
ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין
כסף                              מכה איש ומת מות
יומת ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו ושמתי
לך מקום אשר ינוס שמה                      וכי
יזד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי
תקחנו למות                           ומכה אביו
ואמו מות יומת                    וגנב איש ומכרו
ונמצא בידו מות יומת                     ומקלל
אביו ואמו מות יומת                       וכי יריבן
אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרף
ולא ימות ונפל למשכב אם יקום והתהלך בחוץ
על משענתו ונקה המכה רק שבתו יתן ורפא
ירפא                                 וכי יכה איש את
עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת ידו נקם
ינקם אך אם יום או יומים יעמד לא יקם כי
כספו הוא                              וכי ינצו אנשים
ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון
ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן
בפללים ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש
עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת
רגל כויה תחת כויה פצע תחת פצע חבורה
תחת חבורה                         וכי יכה איש את
עין עבדו או את עין אמתו ושחתה לחפשי
ישלחנו תחת עינו   ואם שן עבדו או שן אמתו
יפיל לחפשי ישלחנו תחת שנו

88
וכי יגח שור את איש או את אשה ומת סקול
יסקל השור ולא יאכל את בשרו ובעל השור
נקי ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד
בבעליו ולא ישמרנו והמית איש או אשה השור
יסקל וגם בעליו יומת אם כפר יושת עליו ונתן
פדין נפשו ככל אשר יושת עליו או בן יגח או
בת יגח כמשפט הזה יעשה לו אם עבד יגח
השור או אמה כסף שלשים שקלים יתן לאדניו
והשור יסקל                    וכי יפתח איש בור
או כי יכרה איש בר ולא יכסנו ונפל שמה שור
או חמור בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו
והמת יהיה לו                           וכי יגף
שור איש את שור רעהו ומת ומכרו את השור
החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון או נודע
כי שור נגח הוא מתמול שלשם ולא ישמרנו
בעליו שלם ישלם שור תחת השור והמת יהיה
לו                               כי יגנב איש שור או שה
וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור
וארבע צאן תחת השה אם במחתרת ימצא הגנב
והכה ומת אין לו דמים אם זרחה השמש עליו
דמים לו שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו
אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור
עד שה חיים שנים ישלם                       כי
יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה בעירו
ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו
ישלם                      כי תצא אש ומצאה קצים
ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם
המבער את הבערה                               כי
יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגנב
מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים אם לא
ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלהים אם
לא שלח ידו במלאכת רעהו על כל דבר פשע
על שור על חמור על שה על שלמה על כל
אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלהים יבא
דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים
לרעהו                                                   כי
יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל
בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה אין ראה
שבעת יהוה תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו
במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם ואם גנב
יגנב מעמו ישלם לבעליו אם טרף יטרף יבאהו
עד הטרפה לא ישלם

89
וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת בעליו
אין עמו שלם ישלם אם בעליו עמו לא ישלם אם
שכיר הוא בא בשכרו                               וכי
יפתה איש בתולה אשר לא ארשה ושכב
עמה מהר ימהרנה לו לאשה אם מאן
ימאן אביה לתתה לו כסף ישקל כמהר
הבתולת                               מכשפה לא תחיה
כל שכב עם בהמה מות יומת                         זבח
לאלהים יחרם בלתי ליהוה לבדו וגר לא תונה
ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים כל
אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אתו כי
אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו וחרה
אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות
ובניכם יתמים
אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה
לו כנשה לא תשימון עליו נשך אם חבל תחבל
שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו
כי הוא כסותה לבדה הוא שמלתו לערו במה
ישכב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון
אני                                  אלהים לא תקלל ונשיא
בעמך לא תאר מלאתך ודמעך לא תאחר בכור
בניך תתן לי כן תעשה לשרך לצאנך שבעת
ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תתנו לי ואנשי
קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו
לכלב תשלכון אתו                            לא תשא
שמע שוא אל תשת ידך עם רשע להית עד
חמס   לא תהיה אחרי רבים לרעת ולא תענה על
רב לנטת אחרי רבים להטת ודל לא תהדר
בריבו                                  כי תפגע שור איבך או
חמרו תעה השב תשיבנו לו                              כי
תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב
לו עזב תעזב עמו                               לא תטה משפט
אבינך בריבו מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל
תהרג כי לא אצדיק רשע ושחד לא תקח כי
השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים וגר לא
תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם
בארץ מצרים ושש שנים תזרע את ארצך ואספת
את תבואתה והשביעת תשמטנה ונטשתה ואכלו
אביני עמך ויתרם תאכל חית השדה כן תעשה
לכרמך לזיתך ששת ימים תעשה מעשיך וביום
השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן
אמתך והגר ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו

90
ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על
פיך שלש רגלים תחג לי בשנה את חג המצות
תשמר שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך
למועד חדש האביב כי בו יצאת ממצרים ולא
יראו פני ריקם וחג הקציר בכורי מעשיך אשר
תזרע בשדה וחג האסף בצאת השנה באספך את
מעשיך מן השדה שלש פעמים בשנה יראה כל
זכורך אל פני האדן יהוה לא תזבח על חמץ דם
זבחי ולא ילין חלב חגי עד בקר ראשית בכורי
אדמתך תביא בית יהוה אלהיך לא תבשל גדי
בחלב אמו
הנה אנכי שלח מלאך לפניך לשמרך בדרך
ולהביאך אל המקום אשר הכנתי השמר מפניו
ושמע בקלו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי
שמי בקרבו כי אם שמוע תשמע בקלו ועשית כל
אשר אדבר ואיבתי את איביך וצרתי את צרריך
כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמרי והחתי
והפרזי והכנעני החוי והיבוסי והכחדתיו לא
תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם ולא תעשה
כמעשיהם כי הרס תהרסם ושבר תשבר מצבתיהם
ועבדתם את יהוה אלהיכם וברך את לחמך ואת
מימיך והסרתי מחלה מקרבך                       לא
תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך
אמלא את אימתי אשלח לפניך והמתי את כל
העם אשר תבא בהם ונתתי את כל איביך אליך
ערף ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החוי
את הכנעני ואת החתי מלפניך לא אגרשנו
מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה ורבה
עליך חית השדה מעט מעט אגרשנו מפניך עד
אשר תפרה ונחלת את הארץ ושתי את גבלך
מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר כי
אתן בידכם את ישבי הארץ וגרשתמו מפניך לא
תכרת להם ולאלהיהם ברית לא ישבו בארצך
פן יחטיאו אתך לי כי תעבד את אלהיהם כי
יהיה לך למוקש
ואל משה אמר עלה אל יהוה אתה ואהרן נדב
ואביהוא ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם
מרחק ונגש משה לבדו אל יהוה והם לא יגשו
והעם לא יעלו עמו ויבא משה ויספר לעם את כל
דברי יהוה ואת כל המשפטים ויען כל העם קול
אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר יהוה נעשה
ויכתב משה את כל דברי יהוה וישכם בבקר

91
ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מצבה לשנים
עשר שבטי ישראל וישלח את נערי בני ישראל
ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים ליהוה פרים ויקח
משה חצי הדם וישם באגנת וחצי הדם זרק על
המזבח ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם
ויאמרו כל אשר דבר יהוה נעשה ונשמע ויקח
משה את הדם ויזרק על העם ויאמר הנה דם
הברית אשר כרת יהוה עמכם על כל הדברים
האלה ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים
מזקני ישראל ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו
כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר ואל
אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלהים
ויאכלו וישתו ויאמר יהוה אל
משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את
לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי
להורתם ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה
אל הר האלהים ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה
עד אשר נשוב אליכם והנה אהרן וחור עמכם
מי בעל דברים יגש אלהם ויעל משה אל ההר
ויכס הענן את ההר וישכן כבוד יהוה על הר
סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה
ביום השביעי מתוך הענן ומראה כבוד יהוה
כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל ויבא
משה בתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר
ארבעים יום וארבעים לילה

תרומה

וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני
ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר
ידבנו לבו תקחו את תרומתי וזאת התרומה
אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת ותכלת
וארגמן ותולעת שני ושש ועזים וערת אילם
מאדמים וערת תחשים ועצי שטים שמן למאר
בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים אבני
שהם ואבני מלאים לאפד ולחשן ועשו לי
מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה
אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו
וכן תעשו                                ועשו ארון עצי
שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו
ואמה וחצי קמתו וצפית אתו זהב טהור מבית
ומחוץ תצפנו ועשית עליו זר זהב סביב ויצקת לו
ארבע טבעת זהב ונתתה על ארבע פעמתיו ושתי
טבעת על צלעו האחת ושתי טבעת על צלעו
השנית ועשית בדי עצי שטים וצפית אתם זהב

92
והבאת את הבדים בטבעת על צלעת הארן
לשאת את הארן בהם בטבעת הארן יהיו הבדים
לא יסרו ממנו ונתת אל הארן את העדת אשר
אתן אליך ועשית כפרת זהב טהור אמתים וחצי
ארכה ואמה וחצי רחבה ועשית שנים כרבים
זהב מקשה תעשה אתם משני קצות הכפרת
ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה
מזה מן הכפרת תעשו את הכרבים על שני
קצותיו והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה
סככים בכנפיהם על הכפרת ופניהם איש אל
אחיו אל הכפרת יהיו פני הכרבים ונתת את
הכפרת על הארן מלמעלה ואל הארן תתן את
העדת אשר אתן אליך ונועדתי לך שם ודברתי
אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים אשר על
ארן העדת את כל אשר אצוה אותך אל בני
ישראל
ועשית שלחן עצי שטים אמתים ארכו ואמה רחבו
ואמה וחצי קמתו וצפית אתו זהב טהור ועשית לו
זר זהב סביב ועשית לו מסגרת טפח סביב ועשית
זר זהב למסגרתו סביב ועשית לו ארבע טבעת זהב
ונתת את הטבעת על ארבע הפאת אשר לארבע
רגליו לעמת המסגרת תהיין הטבעת לבתים לבדים
לשאת את השלחן ועשית את הבדים עצי שטים
וצפית אתם זהב ונשא בם את השלחן ועשית
קערתיו וכפתיו וקשותיו ומנקיתיו אשר יסך בהן
זהב טהור תעשה אתם ונתת על השלחן לחם פנים
לפני תמיד
ועשית מנרת זהב טהור מקשה תעשה המנורה
ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה ממנה יהיו
וששה קנים יצאים מצדיה שלשה קני מנרה
מצדה האחד ושלשה קני מנרה מצדה השני
שלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתר ופרח
ושלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתר
ופרח כן לששת הקנים היצאים מן המנרה
ובמנרה ארבעה גבעים משקדים כפתריה
ופרחיה וכפתר תחת שני הקנים ממנה וכפתר
תחת שני הקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים
ממנה לששת הקנים היצאים מן המנרה כפתריהם
וקנתם ממנה יהיו כלה מקשה אחת זהב טהור
ועשית את נרתיה שבעה והעלה את נרתיה והאיר
על עבר פניה ומלקחיה ומחתתיה זהב טהור
ככר זהב טהור יעשה אתה את כל הכלים האלה

93
וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה
בהר                       ואת המשכן תעשה עשר יריעת
שש משזר ותכלת וארגמן ותלעת שני כרבים
מעשה חשב תעשה אתם ארך היריעה האחת
שמנה ועשרים באמה ורחב ארבע באמה
היריעה האחת מדה אחת לכל היריעת חמש
היריעת תהיין חברת אשה אל אחתה וחמש
יריעת חברת אשה אל אחתה ועשית ללאת
תכלת על שפת היריעה האחת מקצה בחברת
וכן תעשה בשפת היריעה הקיצונה במחברת
השנית חמשים ללאת תעשה ביריעה האחת
וחמשים ללאת תעשה בקצה היריעה אשר
במחברת השנית מקבילת הללאת אשה אל
אחתה ועשית חמשים קרסי זהב וחברת את
היריעת אשה אל אחתה בקרסים והיה המשכן
אחד ועשית יריעת עזים לאהל על המשכן עשתי
עשרה יריעת תעשה אתם ארך היריעה האחת
שלשים באמה ורחב ארבע באמה היריעה
האחת מדה אחת לעשתי עשרה יריעת וחברת
את חמש היריעת לבד ואת שש היריעת לבד
וכפלת את היריעה הששית אל מול פני האהל
ועשית חמשים ללאת על שפת היריעה האחת
הקיצנה בחברת וחמשים ללאת על שפת
היריעה החברת השנית ועשית קרסי נחשת
חמשים והבאת את הקרסים בללאת וחברת את
האהל והיה אחד וסרח העדף ביריעת האהל
חצי היריעה העדפת תסרח על אחרי המשכן
והאמה מזה והאמה מזה בעדף בארך יריעת
האהל יהיה סרוח על צדי המשכן מזה ומזה
לכסתו ועשית מכסה לאהל ערת אילם מאדמים
ומכסה ערת תחשים מלמעלה
ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עמדים
עשר אמות ארך הקרש ואמה וחצי האמה רחב
הקרש האחד שתי ידות לקרש האחד משלבת
אשה אל אחתה כן תעשה לכל קרשי המשכן
ועשית את הקרשים למשכן עשרים קרש לפאת
נגבה תימנה וארבעים אדני כסף תעשה תחת
עשרים הקרש שני אדנים תחת הקרש האחד
לשתי ידתיו ושני אדנים תחת הקרש האחד לשתי
ידתיו ולצלע המשכן השנית לפאת צפון עשרים
קרש וארבעים אדניהם כסף שני אדנים תחת
הקרש האחד ושני אדנים תחת הקרש האחד

94
ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים
ושני קרשים תעשה למקצעת המשכן
בירכתים ויהיו תאמים מלמטה ויחדו יהיו
תמים על ראשו אל הטבעת האחת כן יהיה
לשניהם לשני המקצעת יהיו והיו שמנה
קרשים ואדניהם כסף ששה עשר אדנים שני
אדנים תחת הקרש האחד ושני אדנים תחת
הקרש האחד ועשית בריחם עצי שטים
חמשה לקרשי צלע המשכן האחד וחמשה
בריחם לקרשי צלע המשכן השנית וחמשה
בריחם לקרשי צלע המשכן לירכתים ימה
והבריח התיכן בתוך הקרשים מברח מן
הקצה אל הקצה ואת הקרשים תצפה זהב
ואת טבעתיהם תעשה זהב בתים לבריחם
וצפית את הבריחם זהב והקמת את המשכן
כמשפטו אשר הראית בהר                     ועשית
פרכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר
מעשה חשב יעשה אתה כרבים ונתתה אתה
על ארבעה עמודי שטים מצפים זהב וויהם
זהב על ארבעה אדני כסף ונתתה את
הפרכת תחת הקרסים והבאת שמה מבית
לפרכת את ארון העדות והבדילה הפרכת
לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים ונתת את
הכפרת על ארון העדת בקדש הקדשים
ושמת את השלחן מחוץ לפרכת ואת המנרה
נכח השלחן על צלע המשכן תימנה והשלחן
תתן על צלע צפון ועשית מסך לפתח האהל
תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה
רקם ועשית למסך חמשה עמודי שטים וצפית
אתם זהב וויהם זהב ויצקת להם חמשה אדני
נחשת                         ועשית את המזבח עצי
שטים חמש אמות ארך וחמש אמות רחב
רבוע יהיה המזבח ושלש אמות קמתו ועשית
קרנתיו על ארבע פנתיו ממנו תהיין קרנתיו
וצפית אתו נחשת ועשית סירתיו לדשנו
ויעיו ומזרקתיו ומזלגתיו ומחתתיו לכל כליו
תעשה נחשת ועשית לו מכבר מעשה רשת
נחשת ועשית על הרשת ארבע טבעת נחשת
על ארבע קצותיו ונתתה אתה תחת כרכב
המזבח מלמטה והיתה הרשת עד חצי
המזבח ועשית בדים למזבח בדי עצי שטים
וצפית אתם נחשת והובא את בדיו בטבעת

95
והיו הבדים על שתי צלעת המזבח בשאת אתו
נבוב לחת תעשה אתו כאשר הראה אתך בהר
כן יעשו
                                ועשית את חצר המשכן
לפאת נגב תימנה קלעים לחצר שש משזר מאה
באמה ארך לפאה האחת ועמדיו עשרים
ואדניהם עשרים נחשת ווי העמדים וחשקיהם
כסף וכן לפאת צפון בארך קלעים מאה ארך
ועמדו ועמודיו עשרים ואדניהם עשרים נחשת ווי
העמדים וחשקיהם כסף ורחב החצר לפאת ים
קלעים חמשים אמה עמדיהם עשרה ואדניהם
עשרה ורחב החצר לפאת קדמה מזרחה חמשים
אמה וחמש עשרה אמה קלעים לכתף עמדיהם
שלשה ואדניהם שלשה ולכתף השנית חמש
עשרה קלעים עמדיהם שלשה ואדניהם שלשה
ולשער החצר מסך עשרים אמה תכלת וארגמן
ותולעת שני ושש משזר מעשה רקם עמדיהם
ארבעה ואדניהם ארבעה כל עמודי החצר סביב
מחשקים כסף וויהם כסף ואדניהם נחשת ארך
החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים וקמה
חמש אמות שש משזר ואדניהם נחשת לכל כלי
המשכן בכל עבדתו וכל יתדתיו וכל יתדת
החצר נחשת

תצוה

ואתה תצוה את
בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית
למאור להעלת נר תמיד באהל מועד מחוץ
לפרכת אשר על העדת יערך אתו אהרן ובניו
מערב עד בקר לפני יהוה חקת עולם לדרתם
מאת בני ישראל              ואתה הקרב אליך
את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל
לכהנו לי אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר
בני אהרן ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך
לכבוד ולתפארת ואתה תדבר אל כל חכמי לב
אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן
לקדשו לכהנו לי ואלה הבגדים אשר יעשו חשן
ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט ועשו
בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי והם
יקחו את הזהב ואת התכלת ואת הארגמן ואת
תולעת השני ואת השש
ועשו את האפד זהב תכלת וארגמן תולעת שני
ושש משזר מעשה חשב שתי כתפת חברת יהיה
לו אל שני קצותיו וחבר וחשב אפדתו אשר עליו
כמעשהו ממנו יהיה זהב תכלת וארגמן ותולעת
שני ושש משזר ולקחת את שתי אבני שהם

96
ופתחת עליהם שמות בני ישראל ששה משמתם
על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על
האבן השנית כתולדתם מעשה חרש אבן פתוחי
חתם תפתח את שתי האבנים על שמת בני
ישראל מסבת משבצות זהב תעשה אתם ושמת
את שתי האבנים על כתפת האפד אבני זכרן
לבני ישראל ונשא אהרן את שמותם לפני יהוה
על שתי כתפיו לזכרן                           ועשית
משבצת זהב ושתי שרשרת זהב טהור מגבלת
תעשה אתם מעשה עבת ונתתה את שרשרת
העבתת על המשבצת                        ועשית
חשן משפט מעשה חשב כמעשה אפד תעשנו
זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר
תעשה אתו רבוע יהיה כפול זרת ארכו וזרת
רחבו ומלאת בו מלאת אבן ארבעה טורים אבן
טור אדם פטדה וברקת הטור האחד והטור
השני נפך ספיר ויהלם והטור השלישי לשם שבו
ואחלמה והטור הרביעי תרשיש ושהם וישפה
משבצים זהב יהיו במלואתם והאבנים תהיין על
שמת בני ישראל שתים עשרה על שמתם פתוחי
חותם איש על שמו תהיין לשני עשר שבט ועשית
על החשן שרשת גבלת מעשה עבת זהב טהור
ועשית על החשן שתי טבעות זהב ונתת את שתי
הטבעות על שני קצות החשן ונתתה את שתי
עבתת הזהב על שתי הטבעת אל קצות החשן ואת
שתי קצות שתי העבתת תתן על שתי המשבצות
ונתתה על כתפות האפד אל מול פניו ועשית שתי
טבעות זהב ושמת אתם על שני קצות החשן על
שפתו אשר אל עבר האפד ביתה ועשית שתי
טבעות זהב ונתתה אתם על שתי כתפות האפוד
מלמטה ממול פניו לעמת מחברתו ממעל לחשב
האפוד וירכסו את החשן מטבעתו מטבעתיו אל טבעת
האפד בפתיל תכלת להיות על חשב האפוד ולא
יזח החשן מעל האפוד ונשא אהרן את שמות בני
ישראל בחשן המשפט על לבו בבאו אל הקדש
לזכרן לפני יהוה תמיד ונתת אל חשן המשפט את
האורים ואת התמים והיו על לב אהרן בבאו לפני
יהוה ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו
לפני יהוה תמיד                               ועשית את
מעיל האפוד כליל תכלת והיה פי ראשו בתוכו
שפה יהיה לפיו סביב מעשה ארג כפי תחרא
יהיה לו לא יקרע ועשית על שוליו רמני תכלת

97
וארגמן ותולעת שני על שוליו סביב ופעמני זהב
בתוכם סביב פעמן זהב ורמון פעמן זהב ורמון על
שולי המעיל סביב והיה על אהרן לשרת ונשמע
קולו בבאו אל הקדש לפני יהוה ובצאתו ולא
ימות                                ועשית ציץ זהב טהור
ופתחת עליו פתוחי חתם קדש ליהוה ושמת אתו
על פתיל תכלת והיה על המצנפת אל מול פני
המצנפת יהיה והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את
עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנת
קדשיהם והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני
יהוה ושבצת הכתנת שש ועשית מצנפת שש ואבנט
תעשה מעשה רקם ולבני אהרן תעשה כתנת
ועשית להם אבנטים ומגבעות תעשה להם לכבוד
ולתפארת והלבשת אתם את אהרן אחיך ואת בניו
אתו ומשחת אתם ומלאת את ידם וקדשת אתם
וכהנו לי ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה
ממתנים ועד ירכים יהיו והיו על אהרן ועל בניו
בבאם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח
לשרת בקדש ולא ישאו עון ומתו חקת עולם לו
ולזרעו אחריו                             וזה הדבר אשר
תעשה להם לקדש אתם לכהן לי לקח פר אחד
בן בקר ואילם שנים תמימם ולחם מצות וחלת
מצת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן
סלת חטים תעשה אתם ונתת אותם על סל אחד
והקרבת אתם בסל ואת הפר ואת שני האילם ואת
אהרן ואת בניו תקריב אל פתח אהל מועד
ורחצת אתם במים ולקחת את הבגדים והלבשת
את אהרן את הכתנת ואת מעיל האפד ואת האפד
ואת החשן ואפדת לו בחשב האפד ושמת
המצנפת על ראשו ונתת את נזר הקדש על
המצנפת ולקחת את שמן המשחה ויצקת על ראשו
ומשחת אתו ואת בניו תקריב והלבשתם כתנת
וחגרת אתם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם
מגבעת והיתה להם כהנה לחקת עולם ומלאת
יד אהרן ויד בניו והקרבת את הפר לפני אהל
מועד וסמך אהרן ובניו את ידיהם על ראש הפר
ושחטת את הפר לפני יהוה פתח אהל מועד
ולקחת מדם הפר ונתתה על קרנת המזבח
באצבעך ואת כל הדם תשפך אל יסוד המזבח
ולקחת את כל החלב המכסה את הקרב ואת
היתרת על הכבד ואת שתי הכלית ואת החלב
אשר עליהן והקטרת המזבחה ואת בשר הפר

98
ואת ערו ואת פרשו תשרף באש מחוץ למחנה
חטאת הוא ואת האיל האחד תקח וסמכו אהרן
ובניו את ידיהם על ראש האיל ושחטת את האיל
ולקחת את דמו וזרקת על המזבח סביב ואת האיל
תנתח לנתחיו ורחצת קרבו וכרעיו ונתת על
נתחיו ועל ראשו והקטרת את כל האיל המזבחה
עלה הוא ליהוה ריח ניחוח אשה ליהוה הוא
ולקחת את האיל השני וסמך אהרן ובניו את
ידיהם על ראש האיל ושחטת את האיל ולקחת
מדמו ונתתה על תנוך אזן אהרן ועל תנוך אזן בניו
הימנית ועל בהן ידם הימנית ועל בהן רגלם
הימנית וזרקת את הדם על המזבח סביב ולקחת
מן הדם אשר על המזבח ומשמן המשחה והזית על
אהרן ועל בגדיו ועל בניו ועל בגדי בניו אתו
וקדש הוא ובגדיו ובניו ובגדי בניו אתו ולקחת מן
האיל החלב והאליה ואת החלב המכסה את
הקרב ואת יתרת הכבד ואת שתי הכלית ואת
החלב אשר עלהן ואת שוק הימין כי איל מלאים
הוא וככר לחם אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק
אחד מסל המצות אשר לפני יהוה ושמת הכל על
כפי אהרן ועל כפי בניו והנפת אתם תנופה לפני
יהוה ולקחת אתם מידם והקטרת המזבחה על
העלה לריח ניחוח לפני יהוה אשה הוא ליהוה
ולקחת את החזה מאיל המלאים אשר לאהרן
והנפת אתו תנופה לפני יהוה והיה לך למנה
וקדשת את חזה התנופה ואת שוק התרומה אשר
הונף ואשר הורם מאיל המלאים מאשר לאהרן
ומאשר לבניו והיה לאהרן ולבניו לחק עולם מאת
בני ישראל כי תרומה הוא ותרומה יהיה מאת בני
ישראל מזבחי שלמיהם תרומתם ליהוה ובגדי
הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה
בהם ולמלא בם את ידם שבעת ימים ילבשם הכהן
תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד לשרת
בקדש ואת איל המלאים תקח ובשלת את בשרו
במקם קדש ואכל אהרן ובניו את בשר האיל ואת
הלחם אשר בסל פתח אהל מועד ואכלו אתם אשר
כפר בהם למלא את ידם לקדש אתם וזר לא יאכל
כי קדש הם ואם יותר מבשר המלאים ומן הלחם עד
הבקר ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש
הוא ועשית לאהרן ולבניו ככה ככל אשר צויתי
אתכה שבעת ימים תמלא ידם ופר חטאת תעשה
ליום על הכפרים וחטאת על המזבח בכפרך עליו

99
ומשחת אתו לקדשו שבעת ימים תכפר על
המזבח וקדשת אתו והיה המזבח קדש קדשים
כל הנגע במזבח יקדש                      וזה אשר
תעשה על המזבח כבשים בני שנה שנים ליום
תמיד את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש
השני תעשה בין הערבים ועשרן סלת בלול בשמן
כתית רבע ההין ונסך רבעית ההין יין לכבש
האחד ואת הכבש השני תעשה בין הערבים
כמנחת הבקר וכנסכה תעשה לה לריח ניחח
אשה ליהוה עלת תמיד לדרתיכם פתח אהל מועד
לפני יהוה אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם
ונעדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבדי וקדשתי
את אהל מועד ואת המזבח ואת אהרן ואת בניו
אקדש לכהן לי ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי
להם לאלהים וידעו כי אני יהוה אלהיהם אשר
הוצאתי אתם מארץ מצרים לשכני בתוכם אני
יהוה אלהיהם
ועשית מזבח מקטר קטרת עצי שטים תעשה אתו
אמה ארכו ואמה רחבו רבוע יהיה ואמתים
קמתו ממנו קרנתיו וצפית אתו זהב טהור את
גגו ואת קירתיו סביב ואת קרנתיו ועשית לו זר
זהב סביב ושתי טבעת זהב תעשה לו מתחת לזרו
על שתי צלעתיו תעשה על שני צדיו והיה
לבתים לבדים לשאת אתו בהמה ועשית את
הבדים עצי שטים וצפית אתם זהב ונתתה אתו
לפני הפרכת אשר על ארן העדת לפני הכפרת
אשר על העדת אשר אועד לך שמה והקטיר
עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו
את הנרת יקטירנה ובהעלת אהרן את הנרת בין
הערבים יקטירנה קטרת תמיד לפני יהוה
לדרתיכם לא תעלו עליו קטרת זרה ועלה
ומנחה ונסך לא תסכו עליו וכפר אהרן על
קרנתיו אחת בשנה מדם חטאת הכפרים אחת
בשנה יכפר עליו לדרתיכם קדש קדשים הוא
ליהוה
וידבר יהוה אל משה לאמר

כי תשא

כי תשא את ראש
בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו
ליהוה בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם
זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל
בשקל הקדש עשרים גרה השקל מחצית השקל
תרומה ליהוה כל העבר על הפקדים מבן עשרים
שנה ומעלה יתן תרומת יהוה העשיר לא ירבה

100
והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את
תרומת יהוה לכפר על נפשתיכם ולקחת את
כסף הכפרים מאת בני ישראל ונתת אתו על
עבדת אהל מועד והיה לבני ישראל לזכרון
לפני יהוה לכפר על נפשתיכם
וידבר יהוה אל משה לאמר ועשית כיור נחשת
וכנו נחשת לרחצה ונתת אתו בין אהל מועד
ובין המזבח ונתת שמה מים ורחצו אהרן ובניו
ממנו את ידיהם ואת רגליהם בבאם אל אהל
מועד ירחצו מים ולא ימתו או בגשתם אל
המזבח לשרת להקטיר אשה ליהוה ורחצו
ידיהם ורגליהם ולא ימתו והיתה להם חק עולם
לו ולזרעו לדרתם
וידבר יהוה אל משה לאמר ואתה קח לך
בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם
מחציתו חמשים ומאתים וקנה בשם חמשים
ומאתים וקדה חמש מאות בשקל הקדש ושמן
זית הין ועשית אתו שמן משחת קדש רקח
מרקחת מעשה רקח שמן משחת קדש יהיה
ומשחת בו את אהל מועד ואת ארון העדת ואת
השלחן ואת כל כליו ואת המנרה ואת כליה
ואת מזבח הקטרת ואת מזבח העלה ואת כל
כליו ואת הכיר ואת כנו וקדשת אתם והיו קדש
קדשים כל הנגע בהם יקדש ואת אהרן ואת בניו
תמשח וקדשת אתם לכהן לי ואל בני ישראל
תדבר לאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי
לדרתיכם על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא
תעשו כמהו קדש הוא קדש יהיה לכם איש אשר
ירקח כמהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת
מעמיו ויאמר יהוה אל משה קח לך
סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבנה זכה בד
בבד יהיה ועשית אתה קטרת רקח מעשה רוקח
ממלח טהור קדש ושחקת ממנה הדק ונתתה
ממנה לפני העדת באהל מועד אשר אועד לך
שמה קדש קדשים תהיה לכם והקטרת אשר
תעשה במתכנתה לא תעשו לכם קדש תהיה לך
ליהוה איש אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת
מעמיו וידבר יהוה אל משה לאמר
ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה
יהודה ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה
ובדעת ובכל מלאכה לחשב מחשבת לעשות
בזהב ובכסף ובנחשת ובחרשת אבן למלאת

101
ובחרשת עץ לעשות בכל מלאכה ואני הנה
נתתי אתו את אהליאב בן אחיסמך למטה דן
ובלב כל חכם לב נתתי חכמה ועשו את כל
אשר צויתך את אהל מועד ואת הארן לעדת
ואת הכפרת אשר עליו ואת כל כלי האהל ואת
השלחן ואת כליו ואת המנרה הטהרה ואת כל
כליה ואת מזבח הקטרת ואת מזבח העלה ואת
כל כליו ואת הכיור ואת כנו ואת בגדי השרד
ואת בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת בגדי בניו
לכהן ואת שמן המשחה ואת קטרת הסמים
לקדש ככל אשר צויתך יעשו
ויאמר יהוה אל משה לאמר ואתה דבר אל
בני ישראל לאמר אך את שבתתי תשמרו כי
אות הוא ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני
יהוה מקדשכם ושמרתם את השבת כי קדש
הוא לכם מחלליה מות יומת כי כל העשה בה
מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה
ששת ימים יעשה מלאכה וביום השביעי שבת
שבתון קדש ליהוה כל העשה מלאכה ביום
השבת מות יומת ושמרו בני ישראל את השבת
לעשות את השבת לדרתם ברית עולם ביני
ובין בני ישראל אות הוא לעלם כי ששת ימים
עשה יהוה את השמים ואת הארץ וביום
השביעי שבת וינפש ויתן אל משה
ככלתו לדבר אתו בהר סיני שני לחת העדת
לחת אבן כתבים באצבע אלהים וירא העם כי
בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על
אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר
ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו
מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו ויאמר
אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני
נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי ויתפרקו
כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו
אל אהרן ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו
עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר
העלוך מארץ מצרים וירא אהרן ויבן מזבח
לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליהוה מחר
וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב
העם לאכל ושתו ויקמו לצחק
וידבר יהוה אל משה לך רד כי שחת עמך אשר
העלית מארץ מצרים סרו מהר מן הדרך אשר
צויתם עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו

102
ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך
מארץ מצרים ויאמר יהוה אל משה ראיתי
את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא
ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם
ואעשה אותך לגוי גדול ויחל משה את פני
יהוה אלהיו ויאמר למה יהוה יחרה אפך
בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח
גדול וביד חזקה למה יאמרו מצרים לאמר
ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלתם
מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם
על הרעה לעמך זכר לאברהם ליצחק
ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך
ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי
השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן
לזרעכם ונחלו לעלם וינחם יהוה על הרעה
אשר דבר לעשות לעמו
ויפן וירד משה מן ההר ושני לחת העדת
בידו לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה
הם כתבים והלחת מעשה אלהים המה
והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת
וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל
משה קול מלחמה במחנה ויאמר אין קול
ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות
אנכי שמע ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא
את העגל ומחלת ויחר אף משה וישלך מידו
את הלחת וישבר אתם תחת ההר ויקח את
העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר
דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל
ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה
כי הבאת עליו חטאה גדלה ויאמר אהרן אל
יחר אף אדני אתה ידעת את העם כי ברע
הוא ויאמרו לי עשה לנו אלהים אשר ילכו
לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ
מצרים לא ידענו מה היה לו ואמר להם למי
זהב התפרקו ויתנו לי ואשלכהו באש ויצא
העגל הזה וירא משה את העם כי פרע הוא
כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם ויעמד משה
בשער המחנה ויאמר מי ליהוה אלי ויאספו
אליו כל בני לוי ויאמר להם כה אמר יהוה
אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו
עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו
איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו

103
ויעשו בני לוי כדבר משה ויפל מן העם ביום
ההוא כשלשת אלפי איש ויאמר משה מלאו
ידכם היום ליהוה כי איש בבנו ובאחיו ולתת
עליכם היום ברכה ויהי ממחרת ויאמר משה
אל העם אתם חטאתם חטאה גדלה ועתה
אעלה אל יהוה אולי אכפרה בעד חטאתכם
וישב משה אל יהוה ויאמר אנא חטא העם
הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב ועתה
אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך
אשר כתבת ויאמר יהוה אל משה מי אשר
חטא לי אמחנו מספרי ועתה לך נחה את העם
אל אשר דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך
וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם ויגף יהוה
את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה
אהרן וידבר יהוה אל משה לך
עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ
מצרים אל הארץ אשר נשבעתי לאברהם
ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה ושלחתי
לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני האמרי
והחתי והפרזי החוי והיבוסי אל ארץ זבת
חלב ודבש כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה
ערף אתה פן אכלך בדרך וישמע העם את
הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתו איש עדיו
עליו ויאמר יהוה אל משה אמר אל בני
ישראל אתם עם קשה ערף רגע אחד אעלה
בקרבך וכליתיך ועתה הורד עדיך מעליך
ואדעה מה אעשה לך ויתנצלו בני ישראל את
עדים מהר חורב ומשה יקח את האהל ונטה
לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו
אהל מועד והיה כל מבקש יהוה יצא אל אהל
מועד אשר מחוץ למחנה והיה כצאת משה אל
האהל יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו
והביטו אחרי משה עד באו האהלה והיה כבא
משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח
האהל ודבר עם משה וראה כל העם את עמוד
הענן עמד פתח האהל וקם כל העם והשתחוו
איש פתח אהלו ודבר יהוה אל משה פנים אל
פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל
המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש
מתוך האהל
ויאמר משה אל יהוה ראה אתה אמר אלי העל את
העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי

104
ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן
בעיני ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך
הודעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן
בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה ויאמר פני
ילכו והנחתי לך ויאמר אליו אם אין פניך
הלכים אל תעלנו מזה ובמה יודע אפוא כי
מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך
עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על
פני האדמה
ויאמר יהוה אל משה גם את הדבר הזה
אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני
ואדעך בשם ויאמר הראני נא את כבדך
ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי
בשם יהוה לפניך וחנתי את אשר אחן
ורחמתי את אשר ארחם ויאמר לא תוכל
לראת את פני כי לא יראני האדם וחי
ויאמר יהוה הנה מקום אתי ונצבת על הצור
והיה בעבר כבדי ושמתיך בנקרת הצור
ושכתי כפי עליך עד עברי והסרתי את כפי
וראית את אחרי ופני לא יראו
ויאמר יהוה אל משה פסל לך שני לחת אבנים
כראשנים וכתבתי על הלחת את הדברים אשר
היו על הלחת הראשנים אשר שברת והיה נכון
לבקר ועלית בבקר אל הר סיני ונצבת לי שם
על ראש ההר ואיש לא יעלה עמך וגם איש אל
ירא בכל ההר גם הצאן והבקר אל ירעו אל
מול ההר ההוא ויפסל שני לחת אבנים
כראשנים וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני
כאשר צוה יהוה אתו ויקח בידו שני לחת
אבנים וירד יהוה בענן ויתיצב עמו שם ויקרא
בשם יהוה ויעבר יהוה על פניו ויקרא יהוה יהוה
אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת
נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה
ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים ועל
בני בנים על שלשים ועל רבעים וימהר משה
ויקד ארצה וישתחו ויאמר אם נא מצאתי חן
בעיניך אדני ילך נא אדני בקרבנו כי עם
קשה ערף הוא וסלחת לעוננו ולחטאתנו
ונחלתנו ויאמר הנה אנכי כרת ברית נגד כל
עמך אעשה נפלאת אשר לא נבראו בכל הארץ
ובכל הגוים וראה כל העם אשר אתה בקרבו את
מעשה יהוה כי נורא הוא אשר אני עשה עמך

105
שמר לך את אשר אנכי מצוך היום הנני גרש
מפניך את האמרי והכנעני והחתי והפרזי והחוי
והיבוסי השמר לך פן תכרת ברית ליושב הארץ
אשר אתה בא עליה פן יהיה למוקש בקרבך כי
את מזבחתם תתצון ואת מצבתם תשברון ואת
אשריו תכרתון כי לא תשתחוה לאל אחר כי
יהוה קנא שמו אל קנא הוא פן תכרת ברית
ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם
וקרא לך ואכלת מזבחו ולקחת מבנתיו לבניך וזנו
בנתיו אחרי אלהיהן והזנו את בניך אחרי אלהיהן
אלהי מסכה לא תעשה לך את חג המצות תשמר
שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתך למועד חדש
האביב כי בחדש האביב יצאת ממצרים כל פטר
רחם לי וכל מקנך תזכר פטר שור ושה ופטר
חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו כל
בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם ששת ימים
תעבד וביום השביעי תשבת בחריש ובקציר תשבת
וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חטים וחג
האסיף תקופת השנה שלש פעמים בשנה יראה כל
זכורך את פני האדן יהוה אלהי ישראל כי אוריש
גוים מפניך והרחבתי את גבולך ולא יחמד איש
את ארצך בעלתך לראות את פני יהוה אלהיך
שלש פעמים בשנה לא תשחט על חמץ דם זבחי
ולא ילין לבקר זבח חג הפסח ראשית בכורי
אדמתך תביא בית יהוה אלהיך לא תבשל גדי
בחלב אמו
ויאמר יהוה אל משה כתב לך את הדברים האלה
כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת
ישראל ויהי שם עם יהוה ארבעים יום וארבעים
לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ויכתב על
הלחת את דברי הברית עשרת הדברים ויהי
ברדת משה מהר סיני ושני לחת העדת ביד משה
ברדתו מן ההר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו
בדברו אתו וירא אהרן וכל בני ישראל את משה
והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו ויקרא
אלהם משה וישבו אליו אהרן וכל הנשאים בעדה
וידבר משה אלהם ואחרי כן נגשו כל בני ישראל
ויצום את כל אשר דבר יהוה אתו בהר סיני ויכל
משה מדבר אתם ויתן על פניו מסוה ובבא משה
לפני יהוה לדבר אתו יסיר את המסוה עד צאתו
ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה וראו
בני ישראל את פני משה כי קרן עור פני משה

106
והשיב משה את המסוה על פניו עד באו לדבר
אתו

ויקהל

ויקהל משה את כל עדת בני
ישראל ויאמר אלהם אלה הדברים אשר צוה
יהוה לעשת אתם ששת ימים תעשה מלאכה
וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון
ליהוה כל העשה בו מלאכה יומת לא תבערו
אש בכל משבתיכם ביום השבת
ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמר זה
הדבר אשר צוה יהוה לאמר קחו מאתכם
תרומה ליהוה כל נדיב לבו יביאה את תרומת
יהוה זהב וכסף ונחשת ותכלת וארגמן ותולעת
שני ושש ועזים וערת אילם מאדמים וערת
תחשים ועצי שטים ושמן למאור ובשמים לשמן
המשחה ולקטרת הסמים ואבני שהם ואבני
מלאים לאפוד ולחשן וכל חכם לב בכם יבאו
ויעשו את כל אשר צוה יהוה את המשכן את
אהלו ואת מכסהו את קרסיו ואת קרשיו את
בריחו את עמדיו ואת אדניו את הארן ואת בדיו
את הכפרת ואת פרכת המסך את השלחן ואת
בדיו ואת כל כליו ואת לחם הפנים ואת מנרת
המאור ואת כליה ואת נרתיה ואת שמן המאור
ואת מזבח הקטרת ואת בדיו ואת שמן המשחה
ואת קטרת הסמים ואת מסך הפתח לפתח
המשכן את מזבח העלה ואת מכבר הנחשת
אשר לו את בדיו ואת כל כליו את הכיר ואת
כנו את קלעי החצר את עמדיו ואת אדניה ואת
מסך שער החצר את יתדת המשכן ואת יתדת
החצר ואת מיתריהם את בגדי השרד לשרת
בקדש את בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת בגדי
בניו לכהן ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה
ויבאו כל איש אשר נשאו לבו וכל אשר נדבה
רוחו אתו הביאו את תרומת יהוה למלאכת אהל
מועד ולכל עבדתו ולבגדי הקדש ויבאו האנשים
על הנשים כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת
וכומז כל כלי זהב וכל איש אשר הניף תנופת זהב
ליהוה וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן
ותולעת שני ושש ועזים וערת אילם מאדמים וערת
תחשים הביאו כל מרים תרומת כסף ונחשת
הביאו את תרומת יהוה וכל אשר נמצא אתו
עצי שטים לכל מלאכת העבדה הביאו וכל
אשה חכמת לב בידיה טוו ויביאו מטוה את
התכלת ואת הארגמן את תולעת השני ואת השש

107
וכל הנשים אשר נשא לבן אתנה בחכמה טוו
את העזים והנשאם הביאו את אבני השהם
ואת אבני המלאים לאפוד ולחשן ואת הבשם ואת
השמן למאור ולשמן המשחה ולקטרת הסמים
כל איש ואשה אשר נדב לבם אתם להביא לכל
המלאכה אשר צוה יהוה לעשות ביד משה
הביאו בני ישראל נדבה ליהוה
ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא יהוה
בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה
וימלא אתו רוח אלהים בחכמה בתבונה
ובדעת ובכל מלאכה ולחשב מחשבת לעשת
בזהב ובכסף ובנחשת ובחרשת אבן למלאת
ובחרשת עץ לעשות בכל מלאכת מחשבת
ולהורת נתן בלבו הוא ואהליאב בן אחיסמך
למטה דן מלא אתם חכמת לב לעשות כל
מלאכת חרש וחשב ורקם בתכלת ובארגמן
בתולעת השני ובשש וארג עשי כל מלאכה
וחשבי מחשבת ועשה בצלאל ואהליאב וכל
איש חכם לב אשר נתן יהוה חכמה ותבונה
בהמה לדעת לעשת את כל מלאכת עבדת
הקדש לכל אשר צוה יהוה ויקרא משה אל
בצלאל ואל אהליאב ואל כל איש חכם לב
אשר נתן יהוה חכמה בלבו כל אשר נשאו לבו
לקרבה אל המלאכה לעשת אתה ויקחו
מלפני משה את כל התרומה אשר הביאו בני
ישראל למלאכת עבדת הקדש לעשת אתה
והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר ויבאו
כל החכמים העשים את כל מלאכת הקדש
איש איש ממלאכתו אשר המה עשים ויאמרו
אל משה לאמר מרבים העם להביא מדי
העבדה למלאכה אשר צוה יהוה לעשת אתה
ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר איש
ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש
ויכלא העם מהביא והמלאכה היתה דים לכל
המלאכה לעשות אתה והותר               ויעשו
כל חכם לב בעשי המלאכה את המשכן עשר
יריעת שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני
כרבים מעשה חשב עשה אתם ארך היריעה
האחת שמנה ועשרים באמה ורחב ארבע
באמה היריעה האחת מדה אחת לכל
היריעת ויחבר את חמש היריעת אחת אל
אחת וחמש יריעת חבר אחת אל אחת

108
ויעש ללאת תכלת על שפת היריעה האחת
מקצה במחברת כן עשה בשפת היריעה
הקיצונה במחברת השנית חמשים ללאת עשה
ביריעה האחת וחמשים ללאת עשה בקצה
היריעה אשר במחברת השנית מקבילת
הללאת אחת אל אחת ויעש חמשים קרסי זהב
ויחבר את הירעת אחת אל אחת בקרסים
ויהי המשכן אחד
ויעש יריעת עזים לאהל על המשכן עשתי עשרה
יריעת עשה אתם ארך היריעה האחת שלשים
באמה וארבע אמות רחב היריעה האחת מדה
אחת לעשתי עשרה יריעת ויחבר את חמש
היריעת לבד ואת שש היריעת לבד ויעש ללאת
חמשים על שפת היריעה הקיצנה במחברת
וחמשים ללאת עשה על שפת היריעה החברת
השנית ויעש קרסי נחשת חמשים לחבר את האהל
להית אחד ויעש מכסה לאהל ערת אילם מאדמים
ומכסה ערת תחשים מלמעלה                  ויעש
את הקרשים למשכן עצי שטים עמדים עשר
אמת ארך הקרש ואמה וחצי האמה רחב הקרש
האחד שתי ידת לקרש האחד משלבת אחת אל
אחת כן עשה לכל קרשי המשכן ויעש את
הקרשים למשכן עשרים קרשים לפאת נגב
תימנה וארבעים אדני כסף עשה תחת עשרים
הקרשים שני אדנים תחת הקרש האחד לשתי
ידתיו ושני אדנים תחת הקרש האחד לשתי ידתיו
ולצלע המשכן השנית לפאת צפון עשה
עשרים קרשים וארבעים אדניהם כסף שני
אדנים תחת הקרש האחד ושני אדנים תחת
הקרש האחד ולירכתי המשכן ימה עשה ששה
קרשים ושני קרשים עשה למקצעת המשכן
בירכתים והיו תואמם מלמטה ויחדו יהיו תמים
אל ראשו אל הטבעת האחת כן עשה לשניהם
לשני המקצעת והיו שמנה קרשים ואדניהם כסף
ששה עשר אדנים שני אדנים שני אדנים תחת
הקרש האחד ויעש בריחי עצי שטים חמשה
לקרשי צלע המשכן האחת וחמשה בריחם לקרשי
צלע המשכן השנית וחמשה בריחם לקרשי המשכן
לירכתים ימה ויעש את הבריח התיכן לברח
בתוך הקרשים מן הקצה אל הקצה ואת הקרשים
צפה זהב ואת טבעתם עשה זהב בתים לבריחם
ויצף את הבריחם זהב ויעש את הפרכת תכלת

109
וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה חשב
עשה אתה כרבים ויעש לה ארבעה עמודי שטים
ויצפם זהב וויהם זהב ויצק להם ארבעה אדני
כסף ויעש מסך לפתח האהל תכלת וארגמן
ותולעת שני ושש משזר מעשה רקם ואת עמודיו
חמשה ואת וויהם וצפה ראשיהם וחשקיהם זהב
ואדניהם חמשה נחשת
ויעש בצלאל את הארן עצי שטים אמתים וחצי
ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קמתו
ויצפהו זהב טהור מבית ומחוץ ויעש לו זר זהב
סביב ויצק לו ארבע טבעת זהב על ארבע
פעמתיו ושתי טבעת על צלעו האחת ושתי טבעות
על צלעו השנית ויעש בדי עצי שטים ויצף אתם
זהב ויבא את הבדים בטבעת על צלעת הארן
לשאת את הארן ויעש כפרת זהב טהור אמתים
וחצי ארכה ואמה וחצי רחבה ויעש שני כרבים
זהב מקשה עשה אתם משני קצות הכפרת כרוב
אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה מן
הכפרת עשה את הכרבים משני קצוותו קצותיו ויהיו
הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם
על הכפרת ופניהם איש אל אחיו אל הכפרת
היו פני הכרבים
ויעש את השלחן עצי שטים אמתים ארכו ואמה
רחבו ואמה וחצי קמתו ויצף אתו זהב טהור
ויעש לו זר זהב סביב ויעש לו מסגרת טפח
סביב ויעש זר זהב למסגרתו סביב ויצק לו
ארבע טבעת זהב ויתן את הטבעת על ארבע
הפאת אשר לארבע רגליו לעמת המסגרת היו
הטבעת בתים לבדים לשאת את השלחן ויעש
את הבדים עצי שטים ויצף אתם זהב לשאת את
השלחן ויעש את הכלים אשר על השלחן את
קערתיו ואת כפתיו ואת מנקיתיו ואת הקשות
אשר יסך בהן זהב טהור
ויעש את המנרה זהב טהור מקשה עשה את
המנרה ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה ממנה
היו וששה קנים יצאים מצדיה שלשה קני מנרה
מצדה האחד ושלשה קני מנרה מצדה השני
שלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתר ופרח
ושלשה גבעים משקדים בקנה אחד כפתר ופרח כן
לששת הקנים היצאים מן המנרה ובמנרה ארבעה
גבעים משקדים כפתריה ופרחיה וכפתר תחת שני
הקנים ממנה וכפתר תחת שני הקנים ממנה

110
וכפתר תחת שני הקנים ממנה לששת הקנים
היצאים ממנה כפתריהם וקנתם ממנה היו כלה
מקשה אחת זהב טהור ויעש את נרתיה שבעה
ומלקחיה ומחתתיה זהב טהור ככר זהב טהור
עשה אתה ואת כל כליה
ויעש את מזבח הקטרת עצי שטים אמה ארכו
ואמה רחבו רבוע ואמתים קמתו ממנו היו
קרנתיו ויצף אתו זהב טהור את גגו ואת קירתיו
סביב ואת קרנתיו ויעש לו זר זהב סביב ושתי
טבעת זהב עשה לו מתחת לזרו על שתי צלעתיו
על שני צדיו לבתים לבדים לשאת אתו בהם
ויעש את הבדים עצי שטים ויצף אתם זהב ויעש
את שמן המשחה קדש ואת קטרת הסמים טהור
מעשה רקח                     ויעש את מזבח העלה
עצי שטים חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו
רבוע ושלש אמות קמתו ויעש קרנתיו על ארבע
פנתיו ממנו היו קרנתיו ויצף אתו נחשת ויעש את
כל כלי המזבח את הסירת ואת היעים ואת
המזרקת את המזלגת ואת המחתת כל כליו עשה
נחשת ויעש למזבח מכבר מעשה רשת נחשת תחת
כרכבו מלמטה עד חציו ויצק ארבע טבעת בארבע
הקצות למכבר הנחשת בתים לבדים ויעש את
הבדים עצי שטים ויצף אתם נחשת ויבא את
הבדים בטבעת על צלעת המזבח לשאת אתו בהם
נבוב לחת עשה אתו                         ויעש את הכיור
נחשת ואת כנו נחשת במראת הצבאת אשר צבאו
פתח אהל מועד                            ויעש את החצר
לפאת נגב תימנה קלעי החצר שש משזר מאה
באמה עמודיהם עשרים ואדניהם עשרים נחשת ווי
העמדים וחשקיהם כסף ולפאת צפון מאה באמה
עמודיהם עשרים ואדניהם עשרים נחשת ווי
העמודים וחשקיהם כסף ולפאת ים קלעים חמשים
באמה עמודיהם עשרה ואדניהם עשרה ווי
העמדים וחשוקיהם כסף ולפאת קדמה מזרחה
חמשים אמה קלעים חמש עשרה אמה אל הכתף
עמודיהם שלשה ואדניהם שלשה ולכתף השנית
מזה ומזה לשער החצר קלעים חמש עשרה אמה
עמדיהם שלשה ואדניהם שלשה כל קלעי החצר
סביב שש משזר והאדנים לעמדים נחשת ווי
העמודים וחשוקיהם כסף וצפוי ראשיהם כסף
והם מחשקים כסף כל עמדי החצר ומסך שער
החצר מעשה רקם תכלת וארגמן ותולעת שני

111
ושש משזר ועשרים אמה ארך וקומה ברחב
חמש אמות לעמת קלעי החצר ועמדיהם ארבעה
ואדניהם ארבעה נחשת וויהם כסף וצפוי
ראשיהם וחשקיהם כסף וכל היתדת למשכן
ולחצר סביב נחשת

פקודי

אלה פקודי
המשכן משכן העדת אשר פקד על פי משה
עבדת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן
ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את
כל אשר צוה יהוה את משה ואתו אהליאב בן
אחיסמך למטה דן חרש וחשב ורקם בתכלת
ובארגמן ובתולעת השני ובשש                כל
הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקדש ויהי
זהב התנופה תשע ועשרים ככר ושבע מאות
ושלשים שקל בשקל הקדש וכסף פקודי העדה
מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים
שקל בשקל הקדש בקע לגלגלת מחצית השקל
בשקל הקדש לכל העבר על הפקדים מבן
עשרים שנה ומעלה לשש מאות אלף ושלשת
אלפים וחמש מאות וחמשים ויהי מאת ככר הכסף
לצקת את אדני הקדש ואת אדני הפרכת מאת
אדנים למאת הככר ככר לאדן ואת האלף ושבע
המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים וצפה
ראשיהם וחשק אתם ונחשת התנופה שבעים ככר
ואלפים וארבע מאות שקל ויעש בה את אדני
פתח אהל מועד ואת מזבח הנחשת ואת מכבר
הנחשת אשר לו ואת כל כלי המזבח ואת אדני
החצר סביב ואת אדני שער החצר ואת כל יתדת
המשכן ואת כל יתדת החצר סביב ומן התכלת
והארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד לשרת
בקדש ויעשו את בגדי הקדש אשר לאהרן כאשר
צוה יהוה את משה
ויעש את האפד זהב תכלת וארגמן ותולעת שני
ושש משזר וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילם
לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן ובתוך תולעת
השני ובתוך השש מעשה חשב כתפת עשו לו
חברת על שני קצוותו קצותיו חבר וחשב אפדתו אשר
עליו ממנו הוא כמעשהו זהב תכלת וארגמן
ותולעת שני ושש משזר כאשר צוה יהוה את
משה                  ויעשו את אבני השהם מסבת
משבצת זהב מפתחת פתוחי חותם על שמות בני
ישראל וישם אתם על כתפת האפד אבני זכרון
לבני ישראל כאשר צוה יהוה את משה

112
ויעש את החשן מעשה חשב כמעשה אפד זהב
תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר רבוע היה
כפול עשו את החשן זרת ארכו וזרת רחבו כפול
וימלאו בו ארבעה טורי אבן טור אדם פטדה
וברקת הטור האחד והטור השני נפך ספיר
ויהלם והטור השלישי לשם שבו ואחלמה והטור
הרביעי תרשיש שהם וישפה מוסבת משבצות זהב
במלאתם והאבנים על שמת בני ישראל הנה
שתים עשרה על שמתם פתוחי חתם איש על
שמו לשנים עשר שבט ויעשו על החשן שרשרת
גבלת מעשה עבת זהב טהור ויעשו שתי משבצת
זהב ושתי טבעת זהב ויתנו את שתי הטבעת על
שני קצות החשן ויתנו שתי העבתת הזהב על
שתי הטבעת על קצות החשן ואת שתי קצות
שתי העבתת נתנו על שתי המשבצת ויתנם על
כתפת האפד אל מול פניו ויעשו שתי טבעת זהב
וישימו על שני קצות החשן על שפתו אשר אל
עבר האפד ביתה ויעשו שתי טבעת זהב ויתנם
על שתי כתפת האפד מלמטה ממול פניו לעמת
מחברתו ממעל לחשב האפד וירכסו את החשן
מטבעתיו אל טבעת האפד בפתיל תכלת להית
על חשב האפד ולא יזח החשן מעל האפד
כאשר צוה יהוה את משה
ויעש את מעיל האפד מעשה ארג כליל תכלת
ופי המעיל בתוכו כפי תחרא שפה לפיו סביב
לא יקרע ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת
וארגמן ותולעת שני משזר ויעשו פעמני זהב
טהור ויתנו את הפעמנים בתוך הרמנים על שולי
המעיל סביב בתוך הרמנים פעמן ורמן פעמן
ורמן על שולי המעיל סביב לשרת כאשר צוה
יהוה את משה                        ויעשו את הכתנת
שש מעשה ארג לאהרן ולבניו ואת המצנפת שש
ואת פארי המגבעת שש ואת מכנסי הבד שש
משזר ואת האבנט שש משזר ותכלת וארגמן
ותולעת שני מעשה רקם כאשר צוה יהוה את
משה                             ויעשו את ציץ נזר
הקדש זהב טהור ויכתבו עליו מכתב פתוחי
חותם קדש ליהוה ויתנו עליו פתיל תכלת לתת
על המצנפת מלמעלה כאשר צוה יהוה את
משה              ותכל כל עבדת משכן אהל
מועד ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה יהוה את
משה כן עשו

113
ויביאו את המשכן אל משה את האהל ואת כל
כליו קרסיו קרשיו בריחו בריחיו ועמדיו ואדניו ואת
מכסה עורת האילם המאדמים ואת מכסה ערת
התחשים ואת פרכת המסך את ארן העדת ואת
בדיו ואת הכפרת את השלחן את כל כליו ואת
לחם הפנים את המנרה הטהרה את נרתיה נרת
המערכה ואת כל כליה ואת שמן המאור ואת
מזבח הזהב ואת שמן המשחה ואת קטרת
הסמים ואת מסך פתח האהל את מזבח הנחשת
ואת מכבר הנחשת אשר לו את בדיו ואת כל
כליו את הכיר ואת כנו את קלעי החצר את
עמדיה ואת אדניה ואת המסך לשער החצר את
מיתריו ויתדתיה ואת כל כלי עבדת המשכן
לאהל מועד את בגדי השרד לשרת בקדש את
בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת בגדי בניו לכהן
ככל אשר צוה יהוה את משה כן עשו בני
ישראל את כל העבדה וירא משה את כל
המלאכה והנה עשו אתה כאשר צוה יהוה כן
עשו ויברך אתם משה
וידבר יהוה אל משה לאמר ביום החדש
הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל
מועד ושמת שם את ארון העדות וסכת על הארן
את הפרכת והבאת את השלחן וערכת את ערכו
והבאת את המנרה והעלית את נרתיה ונתתה
את מזבח הזהב לקטרת לפני ארון העדת ושמת
את מסך הפתח למשכן ונתתה את מזבח העלה
לפני פתח משכן אהל מועד ונתת את הכיר בין
אהל מועד ובין המזבח ונתת שם מים ושמת את
החצר סביב ונתת את מסך שער החצר ולקחת
את שמן המשחה ומשחת את המשכן ואת כל
אשר בו וקדשת אתו ואת כל כליו והיה קדש
ומשחת את מזבח העלה ואת כל כליו וקדשת
את המזבח והיה המזבח קדש קדשים ומשחת את
הכיר ואת כנו וקדשת אתו והקרבת את אהרן
ואת בניו אל פתח אהל מועד ורחצת אתם במים
והלבשת את אהרן את בגדי הקדש ומשחת אתו
וקדשת אתו וכהן לי ואת בניו תקריב והלבשת
אתם כתנת ומשחת אתם כאשר משחת את אביהם
וכהנו לי והיתה להית להם משחתם לכהנת עולם
לדרתם ויעש משה ככל אשר צוה יהוה אתו כן
עשה                                          ויהי בחדש
הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן

114
ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וישם
את קרשיו ויתן את בריחיו ויקם את עמודיו
ויפרש את האהל על המשכן וישם את מכסה
האהל עליו מלמעלה כאשר צוה יהוה את
משה               ויקח ויתן את העדת אל הארן
וישם את הבדים על הארן ויתן את הכפרת על
הארן מלמעלה ויבא את הארן אל המשכן
וישם את פרכת המסך ויסך על ארון העדות
כאשר צוה יהוה את משה                    ויתן
את השלחן באהל מועד על ירך המשכן צפנה
מחוץ לפרכת ויערך עליו ערך לחם לפני יהוה
כאשר צוה יהוה את משה                         וישם
את המנרה באהל מועד נכח השלחן על ירך
המשכן נגבה ויעל הנרת לפני יהוה כאשר צוה
יהוה את משה                                   וישם
את מזבח הזהב באהל מועד לפני הפרכת
ויקטר עליו קטרת סמים כאשר צוה יהוה את
משה                                וישם את מסך הפתח
למשכן ואת מזבח העלה שם פתח משכן אהל
מועד ויעל עליו את העלה ואת המנחה כאשר
צוה יהוה את משה                            וישם את
הכיר בין אהל מועד ובין המזבח ויתן שמה מים
לרחצה ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו את
ידיהם ואת רגליהם בבאם אל אהל מועד
ובקרבתם אל המזבח ירחצו כאשר צוה יהוה
את משה                        ויקם את החצר סביב
למשכן ולמזבח ויתן את מסך שער החצר ויכל
משה את המלאכה
ויכס הענן את אהל מועד וכבוד יהוה מלא את
המשכן ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד כי
שכן עליו הענן וכבוד יהוה מלא את המשכן
ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בני ישראל בכל
מסעיהם ואם לא יעלה הענן ולא יסעו עד יום
העלתו כי ענן יהוה על המשכן יומם ואש תהיה
לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם
שורה ריקה
שורה ריקה
שורה ריקה
שורה ריקה

ויקרא

ויקרא אל משה וידבר יהוה אליו מאהל מועד
לאמר   דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי
יקריב מכם קרבן ל יהוה מן הבהמה מן הבקר

115
ומן הצאן תקריבו את קרבנכם   אם עלה קרבנו
מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל
מועד יקריב אתו לרצנו לפני יהוה   וסמך ידו על
ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו   ושחט את בן
הבקר לפני יהוה והקריבו בני אהרן הכהנים את
הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח
אהל מועד   והפשיט את העלה ונתח אתה לנתחיה
   ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים
על האש   וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את
הראש ואת הפדר על העצים אשר על האש אשר
על המזבח   וקרבו וכרעיו ירחץ במים והקטיר
הכהן את הכל המזבחה עלה אשה ריח ניחוח
ל יהוה                               ואם מן הצאן קרבנו
מן הכשבים או מן העזים לעלה זכר תמים יקריבנו
ושחט אתו על ירך המזבח צפנה לפני יהוה וזרקו
בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב   ונתח
אתו לנתחיו ואת ראשו ואת פדרו וערך הכהן
אתם על העצים אשר על האש אשר על המזבח
והקרב והכרעים ירחץ במים והקריב הכהן את
הכל והקטיר המזבחה עלה הוא אשה ריח ניחח
ל יהוה
ואם מן העוף עלה קרבנו ל יהוה והקריב מן
התרים או מן בני היונה את קרבנו   והקריבו הכהן
אל המזבח ומלק את ראשו והקטיר המזבחה
ונמצה דמו על קיר המזבח והסיר את מראתו
בנצתה והשליך אתה אצל המזבח קדמה אל מקום
הדשן   ושסע אתו בכנפיו לא יבדיל והקטיר אתו
הכהן המזבחה על העצים אשר על האש עלה הוא
אשה ריח ניחח ל יהוה                      ונפש כי
תקריב קרבן מנחה ליהוה סלת יהיה קרבנו ויצק
עליה שמן ונתן עליה לבנה והביאה אל בני
אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קמצו מסלתה
ומשמנה על כל לבנתה והקטיר הכהן את
אזכרתה המזבחה אשה ריח ניחח ליהוה
והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים
מאשי יהוה                              וכי תקרב קרבן מנחה
מאפה תנור סלת חלות מצת בלולת בשמן
ורקיקי מצות משחים בשמן                        ואם
מנחה על המחבת קרבנך סלת בלולה בשמן
מצה תהיה פתות אתה פתים ויצקת עליה שמן
מנחה הוא                                           ואם
מנחת מרחשת קרבנך סלת בשמן תעשה

116
והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה ליהוה
והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח והרים
הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה
אשה ריח ניחח ליהוה והנותרת מן המנחה לאהרן
ולבניו קדש קדשים מאשי יהוה כל המנחה אשר
תקריבו ליהוה לא תעשה חמץ כי כל שאר וכל
דבש לא תקטירו ממנו אשה ליהוה קרבן ראשית
תקריבו אתם ליהוה ואל המזבח לא יעלו לריח
ניחח וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולא תשבית
מלח ברית אלהיך מעל מנחתך על כל קרבנך
תקריב מלח                                          ואם
תקריב מנחת בכורים ליהוה אביב קלוי באש
גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך ונתת
עליה שמן ושמת עליה לבנה מנחה הוא והקטיר
הכהן את אזכרתה מגרשה ומשמנה על כל
לבנתה אשה ליהוה
ואם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר הוא
מקריב אם זכר אם נקבה תמים יקריבנו לפני
יהוה וסמך ידו על ראש קרבנו ושחטו
פתח אהל מועד וזרקו בני אהרן הכהנים את הדם על
המזבח סביב והקריב מזבח השלמים אשה
ליהוה את החלב המכסה את הקרב ואת כל
החלב אשר על הקרב ואת שתי הכלית ואת
החלב אשר עלהן אשר על הכסלים ואת היתרת
על הכבד על הכליות יסירנה והקטירו אתו בני
אהרן המזבחה על העלה אשר על העצים אשר
על האש אשה ריח ניחח ליהוה
ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים ליהוה זכר או
נקבה תמים יקריבנו אם כשב הוא מקריב את
קרבנו והקריב אתו לפני יהוה וסמך את ידו על
ראש קרבנו ושחט אתו לפני אהל מועד וזרקו בני
אהרן את דמו על המזבח סביב והקריב מזבח
השלמים אשה ליהוה חלבו האליה תמימה לעמת
העצה יסירנה ואת החלב המכסה את הקרב ואת
כל החלב אשר על הקרב ואת שתי הכלית ואת
החלב אשר עלהן אשר על הכסלים ואת היתרת
על הכבד על הכלית יסירנה והקטירו הכהן
המזבחה לחם אשה ליהוה
ואם עז קרבנו והקריבו לפני יהוה וסמך את ידו
על ראשו ושחט אתו לפני אהל מועד וזרקו בני
אהרן את דמו על המזבח סביב והקריב ממנו
קרבנו אשה ליהוה את החלב המכסה את הקרב

117
ואת כל החלב אשר על הקרב ואת שתי הכלית
ואת החלב אשר עלהן אשר על הכסלים ואת
היתרת על הכבד על הכלית יסירנה והקטירם
הכהן המזבחה לחם אשה לריח ניחח כל חלב
ליהוה חקת עולם לדרתיכם בכל מושבתיכם כל
חלב וכל דם לא תאכלו
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני
ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות
יהוה אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה אם
הכהן המשיח יחטא לאשמת העם והקריב על
חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים ליהוה
לחטאת והביא את הפר אל פתח אהל מועד
לפני יהוה וסמך את ידו על ראש הפר ושחט
את הפר לפני יהוה ולקח הכהן המשיח מדם
הפר והביא אתו אל אהל מועד וטבל הכהן את
אצבעו בדם והזה מן הדם שבע פעמים לפני
יהוה את פני פרכת הקדש ונתן הכהן מן הדם
על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני יהוה אשר
באהל מועד ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד
מזבח העלה אשר פתח אהל מועד ואת כל חלב
פר החטאת ירים ממנו את החלב המכסה על
הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב ואת שתי
הכלית ואת החלב אשר עליהן אשר על
הכסלים ואת היתרת על הכבד על הכליות
יסירנה כאשר יורם משור זבח השלמים
והקטירם הכהן על מזבח העלה ואת עור הפר
ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו
ופרשו והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה
אל מקום טהור אל שפך הדשן ושרף אתו על
עצים באש על שפך הדשן ישרף
ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני
הקהל ועשו אחת מכל מצות יהוה אשר לא
תעשינה ואשמו ונודעה החטאת אשר חטאו עליה
והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת והביאו אתו
לפני אהל מועד וסמכו זקני העדה את ידיהם על
ראש הפר לפני יהוה ושחט את הפר לפני יהוה
והביא הכהן המשיח מדם הפר אל אהל מועד
וטבל הכהן אצבעו מן הדם והזה שבע פעמים לפני
יהוה את פני הפרכת ומן הדם יתן על קרנת
המזבח אשר לפני יהוה אשר באהל מועד ואת כל
הדם ישפך אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל
מועד ואת כל חלבו ירים ממנו והקטיר המזבחה

118
ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה
לו וכפר עלהם הכהן ונסלח להם והוציא את
הפר אל מחוץ למחנה ושרף אתו כאשר שרף
את הפר הראשון חטאת הקהל הוא
אשר נשיא יחטא ועשה אחת מכל מצות יהוה
אלהיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם או הודע
אליו חטאתו אשר חטא בה והביא את קרבנו
שעיר עזים זכר תמים וסמך ידו על ראש השעיר
ושחט אתו במקום אשר ישחט את העלה לפני
יהוה חטאת הוא ולקח הכהן מדם החטאת
באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה ואת דמו
ישפך אל יסוד מזבח העלה ואת כל חלבו
יקטיר המזבחה כחלב זבח השלמים וכפר עליו
הכהן מחטאתו ונסלח לו
ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ
בעשתה אחת ממצות יהוה אשר לא תעשינה
ואשם או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא
קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה על חטאתו
אשר חטא וסמך את ידו על ראש החטאת
ושחט את החטאת במקום העלה ולקח הכהן
מדמה באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה ואת
כל דמה ישפך אל יסוד המזבח ואת כל חלבה יסיר
כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים
והקטיר הכהן המזבחה לריח ניחח ל יהוה
וכפר עליו הכהן ונסלח לו
ואם כבש יביא קרבנו לחטאת נקבה תמימה
יביאנה   וסמך את ידו על ראש החטאת ושחט
אתה לחטאת במקום אשר ישחט את העלה
   ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על
קרנת מזבח העלה ואת כל דמה ישפך אל יסוד
המזבח   ואת כל חלבה יסיר כאשר יוסר חלב
הכשב מזבח השלמים והקטיר הכהן אתם
המזבחה על אשי יהוה וכפר עליו הכהן על
חטאתו אשר חטא ונסלח לו
ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או
ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו או נפש אשר
תגע בכל דבר טמא או בנבלת חיה טמאה או
בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא ונעלם
ממנו והוא טמא ואשם או כי יגע בטמאת אדם
לכל טמאתו אשר יטמא בה ונעלם ממנו והוא ידע
ואשם או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע
או להיטיב לכל אשר יבטא האדם בשבעה

119
ונעלם ממנו והוא ידע ואשם לאחת מאלה והיה
כי יאשם לאחת מאלה והתודה אשר חטא עליה
והביא את אשמו ליהוה על חטאתו אשר חטא
נקבה מן הצאן כשבה או שעירת עזים לחטאת
וכפר עליו הכהן מחטאתו ואם לא תגיע ידו די
שה והביא את אשמו אשר חטא שתי תרים או
שני בני יונה ליהוה אחד לחטאת ואחד לעלה
והביא אתם אל הכהן והקריב את אשר לחטאת
ראשונה ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל
והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם
ימצה אל יסוד המזבח חטאת הוא ואת השני
יעשה עלה כמשפט וכפר עליו הכהן מחטאתו
אשר חטא ונסלח לו              ואם לא תשיג
ידו לשתי תרים או לשני בני יונה והביא את
קרבנו אשר חטא עשירת האפה סלת לחטאת
לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבנה כי
חטאת היא והביאה אל הכהן וקמץ הכהן ממנה
מלוא קמצו את אזכרתה והקטיר המזבחה על
אשי יהוה חטאת הוא וכפר עליו הכהן על
חטאתו אשר חטא מאחת מאלה ונסלח לו
והיתה לכהן כמנחה                    וידבר יהוה אל
משה לאמר נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה
מקדשי יהוה והביא את אשמו ליהוה איל תמים
מן הצאן בערכך כסף שקלים בשקל הקדש
לאשם ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת
חמישתו יוסף עליו ונתן אתו לכהן והכהן יכפר
עליו באיל האשם ונסלח לו
ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות יהוה
אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא
איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן וכפר
עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע
ונסלח לו אשם הוא אשם אשם ליהוה
וידבר יהוה אל משה לאמר נפש כי תחטא
ומעלה מעל ביהוה וכחש בעמיתו בפקדון או
בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא
אבדה וכחש בה ונשבע על שקר על אחת מכל
אשר יעשה האדם לחטא בהנה והיה כי יחטא
ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל או את
העשק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד
אתו או את האבדה אשר מצא או מכל אשר
ישבע עליו לשקר ושלם אתו בראשו וחמשתיו
יסף עליו לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו

120
ואת אשמו יביא ליהוה איל תמים מן הצאן
בערכך לאשם אל הכהן וכפר עליו הכהן לפני
יהוה ונסלח לו על אחת מכל אשר יעשה
לאשמה בה

צו

וידבר יהוה אל משה לאמר צו את אהרן ואת
בניו לאמר זאת תורת העלה הוא העלה על
מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש
המזבח תוקד בו ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד
ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל
האש את העלה על המזבח ושמו אצל המזבח
ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את
הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור והאש
על המזבח תוקד בו לא תכבה ובער עליה הכהן
עצים בבקר בבקר וערך עליה העלה והקטיר
עליה חלבי השלמים אש תמיד תוקד על המזבח
לא תכבה וזאת תורת המנחה
הקרב אתה בני אהרן לפני יהוה אל פני המזבח
והרים ממנו בקמצו מסלת המנחה ומשמנה ואת
כל הלבנה אשר על המנחה והקטיר המזבח ריח
ניחח אזכרתה ליהוה והנותרת ממנה יאכלו
אהרן ובניו מצות תאכל במקום קדש בחצר
אהל מועד יאכלוה לא תאפה חמץ חלקם נתתי
אתה מאשי קדש קדשים הוא כחטאת וכאשם
כל זכר בבני אהרן יאכלנה חק עולם לדרתיכם
מאשי יהוה כל אשר יגע בהם יקדש
וידבר יהוה אל משה לאמר זה קרבן אהרן
ובניו אשר יקריבו ליהוה ביום המשח אתו
עשירת האפה סלת מנחה תמיד מחציתה בבקר
ומחציתה בערב על מחבת בשמן תעשה מרבכת
תביאנה תפיני מנחת פתים תקריב ריח ניחח
ליהוה והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אתה
חק עולם ליהוה כליל תקטר וכל מנחת כהן
כליל תהיה לא תאכל
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל אהרן ואל
בניו לאמר זאת תורת החטאת במקום אשר תשחט
העלה תשחט החטאת לפני יהוה קדש קדשים
הוא הכהן המחטא אתה יאכלנה במקום קדש
תאכל בחצר אהל מועד כל אשר יגע בבשרה
יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה
תכבס במקום קדש וכלי חרש אשר תבשל בו
ישבר ואם בכלי נחשת בשלה ומרק ושטף במים
כל זכר בכהנים יאכל אתה קדש קדשים הוא

121
וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד
לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף
וזאת תורת האשם קדש קדשים הוא במקום
אשר ישחטו את העלה ישחטו את האשם ואת
דמו יזרק על המזבח סביב ואת כל חלבו יקריב
ממנו את האליה ואת החלב המכסה את הקרב
ואת שתי הכלית ואת החלב אשר עליהן אשר
על הכסלים ואת היתרת על הכבד על הכלית
יסירנה והקטיר אתם הכהן המזבחה אשה ליהוה
אשם הוא כל זכר בכהנים יאכלנו במקום קדוש
יאכל קדש קדשים הוא כחטאת כאשם תורה
אחת להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה
והכהן המקריב את עלת איש עור העלה אשר הקריב
לכהן לו יהיה וכל מנחה אשר תאפה בתנור
וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב
אתה לו תהיה וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה
לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו
וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב ליהוה
אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה
חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות
משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן
על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח
תודת שלמיו והקריב ממנו אחד מכל קרבן
תרומה ליהוה לכהן הזרק את דם השלמים לו
יהיה ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו
יאכל לא יניח ממנו עד בקר ואם נדר או
נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את זבחו יאכל
וממחרת והנותר ממנו יאכל והנותר מבשר
הזבח ביום השלישי באש ישרף ואם האכל
יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא
ירצה המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה
והנפש האכלת ממנו עונה תשא והבשר אשר
יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף והבשר
כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר
מזבח השלמים אשר ליהוה וטמאתו עליו
ונכרתה הנפש ההוא מעמיה ונפש כי תגע בכל
טמא בטמאת אדם או בבהמה טמאה או בכל
שקץ טמא ואכל מבשר זבח השלמים אשר
ליהוה ונכרתה הנפש ההוא מעמיה וידבר
יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל
לאמר כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו
וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה

122
ואכל לא תאכלהו כי כל אכל חלב מן הבהמה
אשר יקריב ממנה אשה ליהוה ונכרתה הנפש
האכלת מעמיה וכל דם לא תאכלו בכל
מושבתיכם לעוף ולבהמה כל נפש אשר תאכל
כל דם ונכרתה הנפש ההוא מעמיה
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני
ישראל לאמר המקריב את זבח שלמיו ליהוה
יביא את קרבנו ליהוה מזבח שלמיו ידיו
תביאינה את אשי יהוה את החלב על החזה
יביאנו את החזה להניף אתו תנופה לפני יהוה
והקטיר הכהן את החלב המזבחה והיה החזה
לאהרן ולבניו ואת שוק הימין תתנו תרומה
לכהן מזבחי שלמיכם המקריב את דם השלמים
ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין
למנה כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה
לקחתי מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם ואתן
אתם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם מאת בני
ישראל זאת משחת אהרן ומשחת בניו מאשי
יהוה ביום הקריב אתם לכהן ליהוה אשר צוה
יהוה לתת להם ביום משחו אתם מאת בני
ישראל חקת עולם לדרתם זאת התורה לעלה
למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח
השלמים אשר צוה יהוה את משה בהר סיני
ביום צותו את בני ישראל להקריב את
קרבניהם ליהוה במדבר סיני
וידבר יהוה אל משה לאמר קח את אהרן ואת
בניו אתו ואת הבגדים ואת שמן המשחה ואת פר
החטאת ואת שני האילים ואת סל המצות ואת כל
העדה הקהל אל פתח אהל מועד ויעש משה
כאשר צוה יהוה אתו ותקהל העדה אל פתח אהל
מועד ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה
יהוה לעשות ויקרב משה את אהרן ואת בניו
וירחץ אתם במים ויתן עליו את הכתנת ויחגר אתו
באבנט וילבש אתו את המעיל ויתן עליו את
האפד ויחגר אתו בחשב האפד ויאפד לו בו וישם
עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת
התמים וישם את המצנפת על ראשו וישם על
המצנפת אל מול פניו את ציץ הזהב נזר הקדש
כאשר צוה יהוה את משה ויקח משה את שמן
המשחה וימשח את המשכן ואת כל אשר בו
ויקדש אתם ויז ממנו על המזבח שבע פעמים
וימשח את המזבח ואת כל כליו ואת הכיר

123
ואת כנו לקדשם ויצק משמן המשחה על ראש
אהרן וימשח אתו לקדשו ויקרב משה את בני
אהרן וילבשם כתנת ויחגר אתם אבנט ויחבש
להם מגבעות כאשר צוה יהוה את משה ויגש את
פר החטאת ויסמך אהרן ובניו את ידיהם על
ראש פר החטאת וישחט ויקח משה את הדם
ויתן על קרנות המזבח סביב באצבעו ויחטא את
המזבח ואת הדם יצק אל יסוד המזבח ויקדשהו
לכפר עליו ויקח את כל החלב אשר על הקרב
ואת יתרת הכבד ואת שתי הכלית ואת חלבהן
ויקטר משה המזבחה ואת הפר ואת ערו ואת
בשרו ואת פרשו שרף באש מחוץ למחנה
כאשר צוה יהוה את משה ויקרב את איל העלה
ויסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל
וישחט ויזרק משה את הדם על המזבח סביב
ואת האיל נתח לנתחיו ויקטר משה את הראש
ואת הנתחים ואת הפדר ואת הקרב ואת
הכרעים רחץ במים ויקטר משה את כל האיל
המזבחה עלה הוא לריח ניחח אשה הוא ליהוה
כאשר צוה יהוה את משה ויקרב את האיל
השני איל המלאים ויסמכו אהרן ובניו את
ידיהם על ראש האיל וישחט ויקח משה מדמו
ויתן על תנוך אזן אהרן הימנית ועל בהן ידו
הימנית ועל בהן רגלו הימנית ויקרב את בני
אהרן ויתן משה מן הדם על תנוך אזנם הימנית
ועל בהן ידם הימנית ועל בהן רגלם הימנית ויזרק
משה את הדם על המזבח סביב ויקח את החלב
ואת האליה ואת כל החלב אשר על הקרב ואת
יתרת הכבד ואת שתי הכלית ואת חלבהן ואת
שוק הימין ומסל המצות אשר לפני יהוה לקח
חלת מצה אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד
וישם על החלבים ועל שוק הימין ויתן את הכל על
כפי אהרן ועל כפי בניו וינף אתם תנופה לפני
יהוה ויקח משה אתם מעל כפיהם ויקטר המזבחה
על העלה מלאים הם לריח ניחח אשה הוא ליהוה
ויקח משה את החזה ויניפהו תנופה לפני יהוה
מאיל המלאים למשה היה למנה כאשר צוה יהוה
את משה ויקח משה משמן המשחה ומן הדם
אשר על המזבח ויז על אהרן על בגדיו ועל בניו
ועל בגדי בניו אתו ויקדש את אהרן את בגדיו
ואת בניו ואת בגדי בניו אתו ויאמר משה אל
אהרן ואל בניו בשלו את הבשר פתח אהל מועד

124
ושם תאכלו אתו ואת הלחם אשר בסל המלאים
כאשר צויתי לאמר אהרן ובניו יאכלהו והנותר
בבשר ובלחם באש תשרפו ומפתח אהל מועד לא
תצאו שבעת ימים עד יום מלאת ימי מלאיכם כי
שבעת ימים ימלא את ידכם כאשר עשה ביום הזה
צוה יהוה לעשת לכפר עליכם ופתח אהל מועד
תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את
משמרת יהוה ולא תמותו כי כן צויתי ויעש אהרן
ובניו את כל הדברים אשר צוה יהוה ביד
משה

שמיני

ויהי ביום השמיני
קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל ויאמר אל
אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה
תמימם והקרב לפני יהוה ואל בני ישראל תדבר
לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני
שנה תמימם לעלה ושור ואיל לשלמים לזבח
לפני יהוה ומנחה בלולה בשמן כי היום יהוה
נראה אליכם ויקחו את אשר צוה משה אל
פני אהל מועד ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני יהוה
ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה תעשו
וירא אליכם כבוד יהוה ויאמר משה אל אהרן
קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עלתך
וכפר בעדך ובעד העם ועשה את קרבן העם
וכפר בעדם כאשר צוה יהוה ויקרב אהרן אל
המזבח וישחט את עגל החטאת אשר לו ויקרבו
בני אהרן את הדם אליו ויטבל אצבעו בדם ויתן
על קרנות המזבח ואת הדם יצק אל יסוד
המזבח ואת החלב ואת הכלית ואת היתרת מן
הכבד מן החטאת הקטיר המזבחה כאשר צוה
יהוה את משה ואת הבשר ואת העור שרף באש
מחוץ למחנה וישחט את העלה וימצאו בני
אהרן אליו את הדם ויזרקהו על המזבח סביב
ואת העלה המציאו אליו לנתחיה ואת הראש
ויקטר על המזבח וירחץ את הקרב ואת הכרעים
ויקטר על העלה המזבחה ויקרב את קרבן העם
ויקח את שעיר החטאת אשר לעם וישחטהו
ויחטאהו כראשון ויקרב את העלה ויעשה
כמשפט ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה
ויקטר על המזבח מלבד עלת הבקר וישחט
את השור ואת האיל זבח השלמים אשר לעם
וימצאו בני אהרן את הדם אליו ויזרקהו
על המזבח סביב ואת החלבים מן השור ומן
האיל האליה והמכסה והכלית ויתרת הכבד

125
וישימו את החלבים על החזות ויקטר החלבים
המזבחה ואת החזות ואת שוק הימין הניף אהרן
תנופה לפני יהוה כאשר צוה משה וישא אהרן את
ידו ידיו אל העם ויברכם וירד מעשת החטאת והעלה
והשלמים ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו
ויברכו את העם וירא כבוד יהוה אל כל העם
ותצא אש מלפני יהוה ותאכל על המזבח את
העלה ואת החלבים וירא כל העם וירנו ויפלו על
פניהם ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו
ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקרבו לפני
יהוה אש זרה אשר לא צוה אתם ותצא אש מלפני
יהוה ותאכל אותם וימתו לפני יהוה ויאמר משה
אל אהרן הוא אשר דבר יהוה לאמר בקרבי
אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרן ויקרא
משה אל מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דד אהרן
ויאמר אלהם קרבו שאו את אחיכם מאת פני
הקדש אל מחוץ למחנה ויקרבו וישאם בכתנתם
אל מחוץ למחנה כאשר דבר משה ויאמר משה
אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו ראשיכם אל
תפרעו ובגדיכם לא תפרמו ולא תמתו ועל כל
העדה יקצף ואחיכם כל בית ישראל יבכו את
השרפה אשר שרף יהוה ומפתח אהל מועד לא
תצאו פן תמתו כי שמן משחת יהוה עליכם ויעשו
כדבר משה
וידבר יהוה אל אהרן לאמר יין ושכר אל תשת
אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד ולא תמתו
חקת עולם לדרתיכם ולהבדיל בין הקדש ובין
החל ובין הטמא ובין הטהור ולהורת את
בני ישראל את כל החקים אשר דבר יהוה אליהם
ביד משה
וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר
בניו הנותרים קחו את המנחה הנותרת מאשי
יהוה ואכלוה מצות אצל המזבח כי קדש קדשים
הוא ואכלתם אתה במקום קדש כי חקך וחק
בניך הוא מאשי יהוה כי כן צויתי ואת חזה
התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור
אתה ובניך ובנתיך אתך כי חקך וחק בניך נתנו
מזבחי שלמי בני ישראל שוק התרומה וחזה
התנופה על אשי החלבים יביאו להניף תנופה
לפני יהוה והיה לך ולבניך אתך לחק עולם
כאשר צוה יהוה ואת שעיר החטאת דרש
דרש משה והנה שרף ויקצף על אלעזר

126
ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר מדוע לא
אכלתם את החטאת במקום הקדש כי קדש
קדשים הוא ואתה נתן לכם לשאת את עון
העדה לכפר עליהם לפני יהוה הן לא הובא את
דמה אל הקדש פנימה אכול תאכלו אתה בקדש
כאשר צויתי וידבר אהרן אל משה הן היום
הקריבו את חטאתם ואת עלתם לפני יהוה
ותקראנה אתי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב
בעיני יהוה וישמע משה וייטב בעיניו
וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר אלהם
דברו אל בני ישראל לאמר זאת החיה אשר
תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ כל מפרסת
פרסה ושסעת שסע פרסת מעלת גרה בבהמה
אתה תאכלו אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה
וממפריסי הפרסה את הגמל כי מעלה גרה הוא
ופרסה איננו מפריס טמא הוא לכם ואת השפן כי
מעלה גרה הוא ופרסה לא יפריס טמא הוא לכם
ואת הארנבת כי מעלת גרה הוא ופרסה לא
הפריסה טמאה הוא לכם ואת החזיר כי מפריס
פרסה הוא ושסע שסע פרסה והוא גרה לא יגר
טמא הוא לכם מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא
תגעו טמאים הם לכם את זה תאכלו מכל אשר
במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים
ובנחלים אתם תאכלו וכל אשר אין לו סנפיר
וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל
נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם ושקץ יהיו
לכם מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו כל
אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים שקץ הוא לכם
ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו שקץ הם את
הנשר ואת הפרס ואת העזניה ואת הדאה ואת
האיה למינה את כל ערב למינו ואת בת היענה
ואת התחמס ואת השחף ואת הנץ למינהו ואת
הכוס ואת השלך ואת הינשוף ואת התנשמת ואת
הקאת ואת הרחם ואת החסידה האנפה למינה
ואת הדוכיפת ואת העטלף כל שרץ העוף ההלך
על ארבע שקץ הוא לכם אך את זה תאכלו מכל
שרץ העוף ההלך על ארבע אשר לא לו כרעים
ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ את אלה מהם
תאכלו את הארבה למינו ואת הסלעם למינהו
ואת החרגל למינהו ואת החגב למינהו וכל שרץ
העוף אשר לו ארבע רגלים שקץ הוא לכם ולאלה
תטמאו כל הנגע בנבלתם יטמא עד הערב

127
וכל הנשא מנבלתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב
לכל הבהמה אשר הוא מפרסת פרסה ושסע
איננה שסעת וגרה איננה מעלה טמאים הם לכם
כל הנגע בהם יטמא וכל הולך על כפיו בכל
החיה ההלכת על ארבע טמאים הם לכם כל
הנגע בנבלתם יטמא עד הערב והנשא את
נבלתם יכבס בגדיו וטמא עד הערב טמאים המה
לכם וזה לכם הטמא בשרץ השרץ
על הארץ החלד והעכבר והצב למינהו והאנקה
והכח והלטאה והחמט והתנשמת אלה הטמאים
לכם בכל השרץ כל הנגע בהם במתם יטמא עד
הערב וכל אשר יפל עליו מהם במתם יטמא מכל
כלי עץ או בגד או עור או שק כל כלי אשר יעשה
מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וטהר
וכל כלי חרש אשר יפל מהם אל תוכו כל אשר
בתוכו יטמא ואתו תשברו מכל האכל אשר יאכל
אשר יבוא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה
בכל כלי יטמא וכל אשר יפל מנבלתם עליו יטמא
תנור וכירים יתץ טמאים הם וטמאים יהיו לכם אך
מעין ובור מקוה מים יהיה טהור ונגע בנבלתם
יטמא וכי יפל מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע
טהור הוא וכי יתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו
טמא הוא לכם וכי ימות מן הבהמה
אשר היא לכם לאכלה הנגע בנבלתה יטמא עד
הערב והאכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד
הערב והנשא את נבלתה יכבס בגדיו וטמא עד
הערב וכל השרץ השרץ על הארץ שקץ הוא לא
יאכל כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע עד
כל מרבה רגלים לכל השרץ השרץ על הארץ
לא תאכלום כי שקץ הם אל תשקצו את
נפשתיכם בכל השרץ השרץ ולא תטמאו בהם
ונטמתם בם כי אני יהוה אלהיכם והתקדשתם
והייתם קדשים כי קדוש אני ולא תטמאו את
נפשתיכם בכל השרץ הרמש על הארץ כי אני
יהוה המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם
לאלהים והייתם קדשים כי קדוש אני זאת תורת
הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים
ולכל נפש השרצת על הארץ להבדיל בין
הטמא ובין הטהר ובין החיה הנאכלת ובין החיה
אשר לא תאכל

תזריע

וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני
ישראל לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר

128
וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא
וביום השמיני ימול בשר ערלתו ושלשים יום ושלשת
ימים תשב בדמי טהרה בכל קדש לא תגע ואל
המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה ואם
נקבה תלד וטמאה שבעים כנדתה וששים יום
וששת ימים תשב על דמי טהרה ובמלאת ימי
טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעלה
ובן יונה או תר לחטאת אל פתח אהל מועד אל
הכהן והקריבו לפני יהוה וכפר עליה וטהרה
ממקר דמיה זאת תורת הילדת לזכר או לנקבה
ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תרים
או שני בני יונה אחד לעלה ואחד לחטאת
וכפר עליה הכהן וטהרה
וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר אדם כי
יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה
בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן או
אל אחד מבניו הכהנים וראה הכהן את הנגע
בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן ומראה הנגע
עמק מעור בשרו נגע צרעת הוא וראהו הכהן
וטמא אתו ואם בהרת לבנה הוא בעור בשרו
ועמק אין מראה מן העור ושערה לא הפך לבן
והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים וראהו הכהן
ביום השביעי והנה הנגע עמד בעיניו לא פשה
הנגע בעור והסגירו הכהן שבעת ימים שנית וראה
הכהן אתו ביום השביעי שנית והנה כהה הנגע ולא
פשה הנגע בעור וטהרו הכהן מספחת היא וכבס
בגדיו וטהר ואם פשה תפשה המספחת בעור
אחרי הראתו אל הכהן לטהרתו ונראה שנית אל
הכהן וראה הכהן והנה פשתה המספחת בעור
וטמאו הכהן צרעת הוא
נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן וראה
הכהן והנה שאת לבנה בעור והיא הפכה שער לבן
ומחית בשר חי בשאת צרעת נושנת הוא בעור
בשרו וטמאו הכהן לא יסגרנו כי טמא הוא ואם
פרוח תפרח הצרעת בעור וכסתה הצרעת את כל
עור הנגע מראשו ועד רגליו לכל מראה עיני
הכהן וראה הכהן והנה כסתה הצרעת את כל
בשרו וטהר את הנגע כלו הפך לבן טהור הוא
וביום הראות בו בשר חי יטמא וראה הכהן את
הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא צרעת
הוא או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן ובא
אל הכהן וראהו הכהן והנה נהפך הנגע ללבן

129
וטהר הכהן את הנגע טהור הוא
ובשר כי יהיה בו בערו שחין ונרפא והיה
במקום השחין שאת לבנה או בהרת לבנה
אדמדמת ונראה אל הכהן וראה הכהן והנה
מראה שפל מן העור ושערה הפך לבן וטמאו
הכהן נגע צרעת הוא בשחין פרחה ואם יראנה
הכהן והנה אין בה שער לבן ושפלה איננה מן
העור והיא כהה והסגירו הכהן שבעת ימים ואם
פשה תפשה בעור וטמא הכהן אתו נגע הוא ואם
תחתיה תעמד הבהרת לא פשתה צרבת השחין
הוא וטהרו הכהן                                     או
בשר כי יהיה בערו מכות אש והיתה מחית
המכוה בהרת לבנה אדמדמת או לבנה וראה
אתה הכהן והנה נהפך שער לבן בבהרת ומראה
עמק מן העור צרעת הוא במכוה פרחה וטמא
אתו הכהן נגע צרעת הוא ואם יראנה הכהן
והנה אין בבהרת שער לבן ושפלה איננה מן
העור והוא כהה והסגירו הכהן שבעת ימים
וראהו הכהן ביום השביעי אם פשה תפשה בעור
וטמא הכהן אתו נגע צרעת הוא ואם תחתיה
תעמד הבהרת לא פשתה בעור והוא כהה שאת
המכוה הוא וטהרו הכהן כי צרבת המכוה
הוא
ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן
וראה הכהן את הנגע והנה מראהו עמק מן העור
ובו שער צהב דק וטמא אתו הכהן נתק הוא
צרעת הראש או הזקן הוא וכי יראה הכהן את
נגע הנתק והנה אין מראהו עמק מן העור ושער
שחר אין בו והסגיר הכהן את נגע הנתק שבעת
ימים וראה הכהן את הנגע ביום השביעי והנה
לא פשה הנתק ולא היה בו שער צהב ומראה
הנתק אין עמק מן העור והתגלח ואת הנתק לא
יגלח והסגיר הכהן את הנתק שבעת ימים שנית
וראה הכהן את הנתק ביום השביעי והנה לא
פשה הנתק בעור ומראהו איננו עמק מן העור
וטהר אתו הכהן וכבס בגדיו וטהר ואם פשה
יפשה הנתק בעור אחרי טהרתו וראהו הכהן
והנה פשה הנתק בעור לא יבקר הכהן לשער
הצהב טמא הוא ואם בעיניו עמד הנתק ושער
שחר צמח בו נרפא הנתק טהור הוא וטהרו
הכהן                              ואיש או אשה כי יהיה
בעור בשרם בהרת בהרת לבנת וראה הכהן

130
והנה בעור בשרם בהרת כהות לבנת בהק הוא
פרח בעור טהור הוא                              ואיש
כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא ואם מפאת
פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא וכי יהיה
בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם צרעת
פרחת הוא בקרחתו או בגבחתו וראה אתו
הכהן והנה שאת הנגע לבנה אדמדמת בקרחתו
או בגבחתו כמראה צרעת עור בשר איש צרוע
הוא טמא הוא טמא יטמאנו הכהן בראשו נגעו
והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו
יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא כל
ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא בדד ישב
מחוץ למחנה מושבו                         והבגד כי
יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים
או בשתי או בערב לפשתים ולצמר או בעור או
בכל מלאכת עור והיה הנגע ירקרק או אדמדם
בבגד או בעור או בשתי או בערב או בכל כלי
עור נגע צרעת הוא והראה את הכהן וראה
הכהן את הנגע והסגיר את הנגע שבעת ימים
וראה את הנגע ביום השביעי כי פשה הנגע
בבגד או בשתי או בערב או בעור לכל אשר
יעשה העור למלאכה צרעת ממארת הנגע טמא
הוא ושרף את הבגד או את השתי או את הערב
בצמר או בפשתים או את כל כלי העור אשר
יהיה בו הנגע כי צרעת ממארת הוא באש
תשרף ואם יראה הכהן והנה לא פשה הנגע
בבגד או בשתי או בערב או בכל כלי עור וצוה
הכהן וכבסו את אשר בו הנגע והסגירו שבעת
ימים שנית וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע
והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה
טמא הוא באש תשרפנו פחתת הוא בקרחתו
או בגבחתו ואם ראה הכהן והנה כהה הנגע אחרי
הכבס אתו וקרע אתו מן הבגד או מן העור או מן
השתי או מן הערב ואם תראה עוד בבגד או בשתי
או בערב או בכל כלי עור פרחת הוא באש
תשרפנו את אשר בו הנגע והבגד או השתי או
הערב או כל כלי העור אשר תכבס וסר מהם
הנגע וכבס שנית וטהר זאת תורת נגע צרעת בגד
הצמר או הפשתים או השתי או הערב או כל כלי
עור לטהרו או לטמאו

מצרע

וידבר יהוה אל משה לאמר זאת תהיה
תורת המצרע ביום טהרתו והובא אל הכהן

131
ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה
נרפא נגע הצרעת מן הצרוע וצוה הכהן ולקח
למטהר שתי צפרים חיות טהרות ועץ ארז ושני
תולעת ואזב וצוה הכהן ושחט את הצפור האחת
אל כלי חרש על מים חיים את הצפר החיה
יקח אתה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת
האזב וטבל אותם ואת הצפר החיה בדם הצפר
השחטה על המים החיים והזה על המטהר מן
הצרעת שבע פעמים וטהרו ושלח את הצפר
החיה על פני השדה וכבס המטהר את בגדיו
וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר
יבוא אל המחנה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים
והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו
ואת זקנו ואת גבת עיניו ואת כל שערו יגלח
וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר
וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה
אחת בת שנתה תמימה ושלשה עשרנים סלת
מנחה בלולה בשמן ולג אחד שמן והעמיד הכהן
המטהר את האיש המטהר ואתם לפני יהוה
פתח אהל מועד ולקח הכהן את הכבש האחד
והקריב אתו לאשם ואת לג השמן והניף אתם
תנופה לפני יהוה ושחט את הכבש במקום אשר
ישחט את החטאת ואת העלה במקום הקדש כי
כחטאת האשם הוא לכהן קדש קדשים הוא
ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על תנוך אזן
המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו
הימנית ולקח הכהן מלג השמן ויצק על כף
הכהן השמאלית וטבל הכהן את אצבעו הימנית
מן השמן אשר על כפו השמאלית והזה מן השמן
באצבעו שבע פעמים לפני יהוה ומיתר השמן
אשר על כפו יתן הכהן על תנוך אזן המטהר
הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו
הימנית על דם האשם והנותר בשמן אשר על
כף הכהן יתן על ראש המטהר וכפר עליו הכהן
לפני יהוה ועשה הכהן את החטאת וכפר על
המטהר מטמאתו ואחר ישחט את העלה והעלה
הכהן את העלה ואת המנחה המזבחה וכפר
עליו הכהן וטהר                          ואם דל הוא
ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם לתנופה
לכפר עליו ועשרון סלת אחד בלול בשמן
למנחה ולג שמן ושתי תרים או שני בני יונה
אשר תשיג ידו והיה אחד חטאת והאחד עלה

132
והביא אתם ביום השמיני לטהרתו אל הכהן אל
פתח אהל מועד לפני יהוה ולקח הכהן את כבש
האשם ואת לג השמן והניף אתם הכהן תנופה
לפני יהוה ושחט את כבש האשם ולקח הכהן מדם
האשם ונתן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל
בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית ומן השמן
יצק הכהן על כף הכהן השמאלית והזה הכהן באצבעו
הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית שבע
פעמים לפני יהוה ונתן הכהן מן השמן אשר על
כפו על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו
הימנית ועל בהן רגלו הימנית על מקום דם
האשם והנותר מן השמן אשר על כף הכהן יתן
על ראש המטהר לכפר עליו לפני יהוה ועשה
את האחד מן התרים או מן בני היונה מאשר
תשיג ידו את אשר תשיג ידו את האחד חטאת
ואת האחד עלה על המנחה וכפר הכהן על
המטהר לפני יהוה זאת תורת אשר בו נגע
צרעת אשר לא תשיג ידו בטהרתו
וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר כי תבאו
אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה ונתתי
נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם ובא אשר לו הבית
והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית וצוה הכהן
ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הנגע
ולא יטמא כל אשר בבית ואחר כן יבא הכהן
לראות את הבית וראה את הנגע והנה הנגע
בקירת הבית שקערורת ירקרקת או אדמדמת
ומראיהן שפל מן הקיר ויצא הכהן מן הבית אל
פתח הבית והסגיר את הבית שבעת ימים ושב
הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירת
הבית וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהן
הנגע והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אל מקום
טמא ואת הבית יקצע מבית סביב ושפכו את
העפר אשר הקצו אל מחוץ לעיר אל מקום טמא
ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים
ועפר אחר יקח וטח את הבית ואם ישוב הנגע
ופרח בבית אחר חלץ את האבנים ואחרי הקצות
את הבית ואחרי הטוח ובא הכהן וראה והנה פשה
הנגע בבית צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא ונתץ
את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית
והוציא אל מחוץ לעיר אל מקום טמא והבא אל
הבית כל ימי הסגיר אתו יטמא עד הערב והשכב
בבית יכבס את בגדיו והאכל בבית יכבס את בגדיו

133
ואם בא יבא הכהן וראה והנה לא פשה הנגע
בבית אחרי הטח את הבית וטהר הכהן את
הבית כי נרפא הנגע ולקח לחטא את הבית
שתי צפרים ועץ ארז ושני תולעת ואזב ושחט
את הצפר האחת אל כלי חרש על מים חיים
ולקח את עץ הארז ואת האזב ואת שני התולעת
ואת הצפר החיה וטבל אתם בדם הצפר
השחוטה ובמים החיים והזה אל הבית שבע
פעמים וחטא את הבית בדם הצפור ובמים
החיים ובצפר החיה ובעץ הארז ובאזב ובשני
התולעת ושלח את הצפר החיה אל מחוץ לעיר
אל פני השדה וכפר על הבית וטהר זאת התורה
לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית
ולשאת ולספחת ולבהרת להורת ביום הטמא
וביום הטהר זאת תורת הצרעת
וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר דברו אל
בני ישראל ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב
מבשרו זובו טמא הוא וזאת תהיה טמאתו בזובו
רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו טמאתו
הוא כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל
הכלי אשר ישב עליו יטמא ואיש אשר יגע
במשכבו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
והישב על הכלי אשר ישב עליו הזב יכבס בגדיו
ורחץ במים וטמא עד הערב והנגע בבשר הזב
יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וכי ירק
הזב בטהור וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד
הערב וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא וכל
הנגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב
והנושא אותם יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד
הערב וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים
וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וכלי
חרש אשר יגע בו הזב ישבר וכל כלי עץ ישטף
במים וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים
לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר
וביום השמיני יקח לו שתי תרים או שני בני יונה
ובא לפני יהוה אל פתח אהל מועד ונתנם אל
הכהן ועשה אתם הכהן אחד חטאת והאחד עלה
וכפר עליו הכהן לפני יהוה מזובו                   ואיש
כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל
בשרו וטמא עד הערב וכל בגד וכל עור אשר
יהיה עליו שכבת זרע וכבס במים וטמא עד
הערב ואשה אשר ישכב איש אתה שכבת זרע

134
ורחצו במים וטמאו עד הערב
ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה שבעת
ימים תהיה בנדתה וכל הנגע בה יטמא עד
הערב וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא וכל
אשר תשב עליו יטמא וכל הנגע במשכבה יכבס
בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וכל הנגע
בכל כלי אשר תשב עליו יכבס בגדיו ורחץ
במים וטמא עד הערב ואם על המשכב הוא או
על הכלי אשר הוא ישבת עליו בנגעו בו יטמא
עד הערב ואם שכב ישכב איש אתה ותהי נדתה
עליו וטמא שבעת ימים וכל המשכב אשר ישכב
עליו יטמא                  ואשה כי יזוב זוב דמה
ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה
כל ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה טמאה הוא
כל המשכב אשר תשכב עליו כל ימי זובה
כמשכב נדתה יהיה לה וכל הכלי אשר תשב
עליו טמא יהיה כטמאת נדתה וכל הנוגע בם
יטמא וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר
תטהר וביום השמיני תקח לה שתי תרים או שני
בני יונה והביאה אותם אל הכהן אל פתח אהל
מועד ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד
עלה וכפר עליה הכהן לפני יהוה מזוב טמאתה
והזרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימתו
בטמאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם זאת
תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע לטמאה
בה והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה
ולאיש אשר ישכב עם טמאה

אחרי מות

וידבר יהוה אל משה אחרי מות שני בני אהרן
בקרבתם לפני יהוה וימתו ויאמר יהוה אל משה
דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל
הקדש מבית לפרכת אל פני הכפרת אשר על
הארן ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת
בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר
לחטאת ואיל לעלה כתנת בד קדש ילבש
ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגר
ובמצנפת בד יצנף בגדי קדש הם ורחץ במים
את בשרו ולבשם ומאת עדת בני ישראל יקח
שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעלה
והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר
בעדו ובעד ביתו ולקח את שני השעירם והעמיד
אתם לפני יהוה פתח אהל מועד ונתן אהרן על

135
שני השעירם גורלות גורל אחד ליהוה וגורל
אחד לעזאזל והקריב אהרן את השעיר אשר
עלה עליו הגורל ליהוה ועשהו חטאת והשעיר
אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי לפני
יהוה לכפר עליו לשלח אתו לעזאזל המדברה
והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר
בעדו ובעד ביתו ושחט את פר החטאת אשר לו
ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח
מלפני יהוה ומלא חפניו קטרת סמים דקה
והביא מבית לפרכת ונתן את הקטרת על האש
לפני יהוה וכסה ענן הקטרת את הכפרת אשר
על העדות ולא ימות ולקח מדם הפר והזה
באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת
יזה שבע פעמים מן הדם באצבעו ושחט את
שעיר החטאת אשר לעם והביא את דמו אל
מבית לפרכת ועשה את דמו כאשר עשה לדם
הפר והזה אתו על הכפרת ולפני הכפרת וכפר
על הקדש מטמאת בני ישראל ומפשעיהם לכל
חטאתם וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך
טמאתם וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו
לכפר בקדש עד צאתו וכפר בעדו ובעד ביתו
ובעד כל קהל ישראל ויצא אל המזבח אשר
לפני יהוה וכפר עליו ולקח מדם הפר ומדם
השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב והזה עליו
מן הדם באצבעו שבע פעמים וטהרו וקדשו
מטמאת בני ישראל וכלה מכפר את הקדש ואת
אהל מועד ואת המזבח והקריב את השעיר החי
וסמך אהרן את שתי ידו על ראש השעיר החי
והתודה עליו את כל עונת בני ישראל ואת כל
פשעיהם לכל חטאתם ונתן אתם על ראש השעיר
ושלח ביד איש עתי המדברה ונשא השעיר עליו
את כל עונתם אל ארץ גזרה ושלח את השעיר
במדבר ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד
אשר לבש בבאו אל הקדש והניחם שם ורחץ
את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו
ויצא ועשה את עלתו ואת עלת העם וכפר בעדו
ובעד העם ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה
והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו ורחץ
את בשרו במים ואחרי כן יבוא אל המחנה ואת
פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את
דמם לכפר בקדש יוציא אל מחוץ למחנה
ושרפו באש את ערתם ואת בשרם ואת פרשם

136
והשרף אתם יכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים
ואחרי כן יבוא אל המחנה והיתה לכם לחקת
עולם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את
נפשתיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר
הגר בתוככם כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר
אתכם מכל חטאתיכם לפני יהוה תטהרו שבת
שבתון היא לכם ועניתם את נפשתיכם חקת
עולם וכפר הכהן אשר ימשח אתו ואשר ימלא
את ידו לכהן תחת אביו ולבש את בגדי הבד
בגדי הקדש וכפר את מקדש הקדש ואת אהל
מועד ואת המזבח יכפר ועל הכהנים ועל כל עם
הקהל יכפר והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר
על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה ויעש
כאשר צוה יהוה את משה
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל אהרן ואל
בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם זה
הדבר אשר צוה יהוה לאמר איש איש מבית
ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה
או אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אהל
מועד לא הביאו להקריב קרבן ליהוה לפני
משכן יהוה דם יחשב לאיש ההוא דם שפך
ונכרת האיש ההוא מקרב עמו למען אשר יביאו
בני ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים על פני
השדה והביאם ליהוה אל פתח אהל מועד אל
הכהן וזבחו זבחי שלמים ליהוה אותם וזרק
הכהן את הדם על מזבח יהוה פתח אהל מועד
והקטיר החלב לריח ניחח ליהוה ולא יזבחו
עוד את זבחיהם לשעירם אשר הם זנים אחריהם
חקת עולם תהיה זאת להם לדרתם ואלהם
תאמר איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר
יגור בתוכם אשר יעלה עלה או זבח ואל פתח
אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו ליהוה ונכרת
האיש ההוא מעמיו ואיש איש מבית ישראל ומן
הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל דם ונתתי פני
בנפש האכלת את הדם והכרתי אתה מקרב עמה
כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על
המזבח לכפר על נפשתיכם כי הדם הוא בנפש
יכפר על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם
לא תאכל דם והגר הגר בתוככם לא יאכל דם
ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר
יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו
וכסהו בעפר כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא

137
ואמר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו
כי נפש כל בשר דמו הוא כל אכליו יכרת
וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח
ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב
וטהר ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא
עונו
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני
ישראל ואמרת אלהם אני יהוה אלהיכם
כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא
תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא
אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו
את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ללכת
בהם אני יהוה אלהיכם ושמרתם את חקתי
ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם
אני יהוה                                    איש איש
אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה
אני יהוה                                       ערות
אביך וערות אמך לא תגלה אמך הוא לא
תגלה ערותה                      ערות אשת אביך
לא תגלה ערות אביך הוא                     ערות
אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או
מולדת חוץ לא תגלה ערותן                   ערות
בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך
הנה                                     ערות בת אשת
אביך מולדת אביך אחותך הוא לא תגלה
ערותה                      ערות אחות אביך לא תגלה
שאר אביך הוא                      ערות אחות אמך
לא תגלה כי שאר אמך הוא                 ערות אחי
אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דדתך
הוא                                                     ערות
  כלתך לא תגלה אשת בנך הוא לא תגלה
ערותה                                 ערות אשת אחיך לא
תגלה ערות אחיך הוא                             ערות
אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת
בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה
הוא ואשה אל אחתה לא תקח לצרר לגלות
ערותה עליה בחייה ואל אשה בנדת טמאתה
לא תקרב לגלות ערותה ואל אשת עמיתך לא
תתן שכבתך לזרע לטמאה בה ומזרעך לא תתן
להעביר למלך ולא תחלל את שם אלהיך אני
יהוה ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה
הוא ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה

138
ואשה לא תעמד לפני בהמה לרבעה תבל הוא
אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו
הגוים אשר אני משלח מפניכם ותטמא הארץ
ואפקד עונה עליה ותקא הארץ את ישביה
ושמרתם אתם את חקתי ואת משפטי ולא
תעשו מכל התועבת האלה האזרח והגר הגר
בתוככם כי את כל התועבת האל עשו אנשי
הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ ולא תקיא
הארץ אתכם בטמאכם אתה כאשר קאה את
הגוי אשר לפניכם כי כל אשר יעשה מכל
התועבות האלה ונכרתו הנפשות העשת מקרב
עמם ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות
מחקות התועבת אשר נעשו לפניכם ולא
תטמאו בהם אני יהוה אלהיכם

קדשים

וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל כל עדת
בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש
אני יהוה אלהיכם איש אמו ואביו תיראו ואת
שבתתי תשמרו אני יהוה אלהיכם אל תפנו אל
האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם אני יהוה
אלהיכם וכי תזבחו זבח שלמים ליהוה לרצנכם
תזבחהו ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד
יום השלישי באש ישרף ואם האכל יאכל ביום
השלישי פגול הוא לא ירצה ואכליו עונו ישא כי
את קדש יהוה חלל ונכרתה הנפש ההוא מעמיה
ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת
שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט וכרמך לא
תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזב
אתם אני יהוה אלהיכם לא תגנבו ולא תכחשו
ולא תשקרו איש בעמיתו ולא תשבעו בשמי
לשקר וחללת את שם אלהיך אני יהוה לא
תעשק את רעך ולא תגזל לא תלין פעלת שכיר
אתך עד בקר לא תקלל חרש ולפני עור לא
תתן מכשל ויראת מאלהיך אני יהוה לא תעשו
עול במשפט לא תשא פני דל ולא תהדר פני
גדול בצדק תשפט עמיתך לא תלך רכיל בעמיך
לא תעמד על דם רעך אני יהוה לא תשנא את
אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא
עליו חטא לא תקם ולא תטר את בני עמך ואהבת
לרעך כמוך אני יהוה את חקתי תשמרו בהמתך
לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ובגד
כלאים שעטנז לא יעלה עליך ואיש כי ישכב את
אשה שכבת זרע והוא שפחה נחרפת לאיש

139
והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה בקרת
תהיה לא יומתו כי לא חפשה והביא את אשמו
ליהוה אל פתח אהל מועד איל אשם וכפר עליו
הכהן באיל האשם לפני יהוה על חטאתו אשר
חטא ונסלח לו מחטאתו אשר חטא
וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל
וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהיה לכם
ערלים לא יאכל ובשנה הרביעת יהיה כל פריו
קדש הלולים ליהוה ובשנה החמישת תאכלו את
פריו להוסיף לכם תבואתו אני יהוה אלהיכם
לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו לא
תקפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך
ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתבת קעקע
לא תתנו בכם אני יהוה אל תחלל את בתך
להזנותה ולא תזנה הארץ ומלאה הארץ זמה את
שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני יהוה אל
תפנו אל האבת ואל הידענים אל תבקשו
לטמאה בהם אני יהוה אלהיכם מפני שיבה
תקום והדרת פני זקן ויראת מאלהיך אני
יהוה וכי יגור אתך גר בארצכם
לא תונו אתו כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר
אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ
מצרים אני יהוה אלהיכם לא תעשו עול במשפט
במדה במשקל ובמשורה מאזני צדק אבני צדק
איפת צדק והין צדק יהיה לכם אני יהוה
אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים
ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם
אתם אני יהוה
וידבר יהוה אל משה לאמר ואל בני ישראל
תאמר איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר
בישראל אשר יתן מזרעו למלך מות יומת עם
הארץ ירגמהו באבן ואני אתן את פני באיש ההוא
והכרתי אתו מקרב עמו כי מזרעו נתן למלך למען
טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי ואם העלם
יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא בתתו
מזרעו למלך לבלתי המית אתו ושמתי אני את פני
באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אתו ואת כל
הזנים אחריו לזנות אחרי המלך מקרב עמם
והנפש אשר תפנה אל האבת ואל הידענים
לזנת אחריהם ונתתי את פני בנפש ההוא והכרתי
אתו מקרב עמו והתקדשתם והייתם קדשים
כי אני יהוה אלהיכם ושמרתם את חקתי

140
ועשיתם אתם אני יהוה מקדשכם כי איש איש
אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת אביו
ואמו קלל דמיו בו ואיש אשר ינאף את אשת
איש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנאף
והנאפת ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערות
אביו גלה מות יומתו שניהם דמיהם בם ואיש
אשר ישכב את כלתו מות יומתו שניהם תבל עשו
דמיהם בם ואיש אשר ישכב את זכר משכבי
אשה תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם
ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה הוא
באש ישרפו אתו ואתהן ולא תהיה זמה בתוככם
ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת
הבהמה תהרגו ואשה אשר תקרב אל כל בהמה
לרבעה אתה והרגת את האשה ואת הבהמה מות
יומתו דמיהם בם ואיש אשר יקח את אחתו בת
אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה
את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם
ערות אחתו גלה עונו ישא ואיש אשר ישכב את
אשה דוה וגלה את ערותה את מקרה הערה
והיא גלתה את מקור דמיה ונכרתו שניהם
מקרב עמם וערות אחות אמך ואחות אביך לא
תגלה כי את שארו הערה עונם ישאו ואיש אשר
ישכב את דדתו ערות דדו גלה חטאם ישאו
ערירים ימתו ואיש אשר יקח את אשת אחיו
נדה הוא ערות אחיו גלה ערירים יהיו ושמרתם
את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אתם ולא
תקיא אתכם הארץ אשר אני מביא אתכם שמה
לשבת בה ולא תלכו בחקת הגוי אשר אני
משלח מפניכם כי את כל אלה עשו ואקץ בם
ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה
לכם לרשת אתה ארץ זבת חלב ודבש אני יהוה
אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים
והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה ובין העוף
הטמא לטהר ולא תשקצו את נפשתיכם בבהמה
ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר הבדלתי
לכם לטמא והייתם לי קדשים כי קדוש אני
יהוה ואבדל אתכם מן העמים להיות לי ואיש או
אשה כי יהיה בהם אוב או ידעני מות יומתו
באבן ירגמו אתם דמיהם בם

אמר

ויאמר יהוה אל משה אמר אל הכהנים בני
אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו כי
אם לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו

141
ולבתו ולאחיו ולאחתו הבתולה הקרובה אליו
אשר לא היתה לאיש לה יטמא לא יטמא בעל
בעמיו להחלו לא יקרחה יקרחו קרחה בראשם ופאת
זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת
קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם
כי את אשי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם
והיו קדש אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה
גרושה מאישה לא יקחו כי קדש הוא לאלהיו
וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדש
יהיה לך כי קדוש אני יהוה מקדשכם ובת איש
כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש
תשרף                     והכהן הגדול מאחיו אשר
יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו
ללבש את הבגדים את ראשו לא יפרע ובגדיו
לא יפרם ועל כל נפשת מת לא יבא לאביו
ולאמו לא יטמא ומן המקדש לא יצא ולא יחלל
את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו
אני יהוה והוא אשה בבתוליה יקח אלמנה
וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח כי אם
בתולה מעמיו יקח אשה ולא יחלל זרעו בעמיו
כי אני יהוה מקדשו                              וידבר
יהוה אל משה לאמר דבר אל אהרן לאמר איש
מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב
להקריב לחם אלהיו כי כל איש אשר בו מום
לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע
או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד או
גבן או דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או
מרוח אשך כל איש אשר בו מום מזרע אהרן
הכהן לא יגש להקריב את אשי יהוה מום בו את
לחם אלהיו לא יגש להקריב לחם אלהיו
מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל אך אל
הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו
ולא יחלל את מקדשי כי אני יהוה מקדשם
וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני
ישראל
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל אהרן
ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא
יחללו את שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני
יהוה אמר אלהם לדרתיכם כל איש אשר
יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו
בני ישראל ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש
ההוא מלפני אני יהוה איש איש מזרע אהרן

142
והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר
יטהר והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא
ממנו שכבת זרע או איש אשר יגע בכל שרץ
אשר יטמא לו או באדם אשר יטמא לו לכל
טמאתו נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא
יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים ובא
השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו
הוא נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אני
יהוה ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא
ומתו בו כי יחללהו אני יהוה מקדשם וכל זר
לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש
וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו
ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו ובת כהן כי תהיה
לאיש זר הוא בתרומת הקדשים לא תאכל ובת
כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה
אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל וכל
זר לא יאכל בו ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף
חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש ולא יחללו
את קדשי בני ישראל את אשר ירימו ליהוה
והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם
כי אני יהוה מקדשם
   וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל אהרן ואל
בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש
מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב
קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו
ליהוה לעלה לרצנכם תמים זכר בבקר בכשבים
ובעזים כל אשר בו מום לא תקריבו כי
לא לרצון יהיה לכם ואיש כי יקריב זבח שלמים
ליהוה לפלא נדר או לנדבה בבקר או בצאן
תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו עורת או
שבור או חרוץ או יבלת או גרב או ילפת לא
תקריבו אלה ליהוה ואשה לא תתנו מהם על
המזבח ליהוה ושור ושה שרוע וקלוט נדבה
תעשה אתו ולנדר לא ירצה ומעוך וכתות
ונתוק וכרות לא תקריבו ליהוה ובארצכם לא
תעשו ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם
אלהיכם מכל אלה כי משחתם בהם מום בם לא
ירצו לכם                                            וידבר
יהוה אל משה לאמר שור או כשב או עז כי
יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום
השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה ליהוה ושור
או שה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד

143
וכי תזבחו זבח תודה ליהוה לרצנכם תזבחו
ביום ההוא יאכל לא תותירו ממנו עד בקר
אני יהוה ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אני
יהוה ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי
בתוך בני ישראל אני יהוה מקדשכם המוציא
אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני
יהוה
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני
ישראל ואמרת אלהם מועדי יהוה אשר תקראו
אתם מקראי קדש אלה הם מועדי ששת ימים
תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא
קדש כל מלאכה לא תעשו שבת הוא ליהוה
בכל מושבתיכם
אלה מועדי יהוה מקראי קדש אשר תקראו
אתם במועדם בחדש הראשון בארבעה עשר
לחדש בין הערבים פסח ליהוה ובחמשה
עשר יום לחדש הזה חג המצות ליהוה שבעת
ימים מצות תאכלו ביום הראשון מקרא קדש
יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו
והקרבתם אשה ליהוה שבעת ימים ביום
השביעי מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא
תעשו
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני
ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ
אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה
והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן
והניף את העמר לפני יהוה לרצנכם ממחרת
השבת יניפנו הכהן ועשיתם ביום הניפכם את
העמר כבש תמים בן שנתו לעלה ליהוה
ומנחתו שני עשרנים סלת בלולה בשמן אשה
ליהוה ריח ניחח ונסכה יין רביעת ההין ולחם
וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה
עד הביאכם את קרבן אלהיכם חקת עולם
לדרתיכם בכל משבתיכם                   וספרתם
לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר
התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה עד
ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום
והקרבתם מנחה חדשה ליהוה ממושבתיכם
תביאו לחם תנופה שתים שני עשרנים סלת
תהיינה חמץ תאפינה בכורים ליהוה והקרבתם
על הלחם שבעת כבשים תמימם בני שנה ופר בן
בקר אחד ואילם שנים יהיו עלה ליהוה ומנחתם

144
ונסכיהם אשה ריח ניחח ליהוה ועשיתם שעיר עזים
אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח
שלמים והניף הכהן אתם על לחם הבכורים
תנופה לפני יהוה על שני כבשים קדש יהיו
ליהוה לכהן וקראתם בעצם היום הזה מקרא
קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו
חקת עולם בכל מושבתיכם לדרתיכם ובקצרכם
את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך
ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם
אני יהוה אלהיכם
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני
ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם
שבתון זכרון תרועה מקרא קדש כל
מלאכת עבדה לא תעשו והקרבתם אשה
ליהוה                                                 וידבר יהוה
אל משה לאמר אך בעשור לחדש השביעי הזה
יום הכפרים הוא מקרא קדש יהיה לכם ועניתם
את נפשתיכם והקרבתם אשה ליהוה וכל
מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפרים
הוא לכפר עליכם לפני יהוה אלהיכם כי כל
הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה
מעמיה וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם
היום הזה והאבדתי את הנפש ההוא מקרב עמה
כל מלאכה לא תעשו חקת עולם לדרתיכם בכל
משבתיכם שבת שבתון הוא לכם ועניתם את
נפשתיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב
תשבתו שבתכם
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל
לאמר בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג
הסכות שבעת ימים ליהוה ביום הראשון מקרא
קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו שבעת ימים
תקריבו אשה ליהוה ביום השמיני מקרא קדש
יהיה לכם והקרבתם אשה ליהוה עצרת הוא כל
מלאכת עבדה לא תעשו אלה מועדי יהוה אשר
תקראו אתם מקראי קדש להקריב אשה ליהוה
עלה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו מלבד
שבתת יהוה ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם
ומלבד כל נדבותיכם אשר תתנו ליהוה אך
בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את
תבואת הארץ תחגו את חג יהוה שבעת ימים ביום
הראשון שבתון וביום השמיני שבתון ולקחתם
לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים

145
וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני יהוה
אלהיכם שבעת ימים וחגתם אתו חג ליהוה
שבעת ימים בשנה חקת עולם לדרתיכם בחדש
השביעי תחגו אתו בסכת תשבו שבעת ימים כל
האזרח בישראל ישבו בסכת למען ידעו דרתיכם
כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי
אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם וידבר
משה את מעדי יהוה אל בני ישראל
וידבר יהוה אל משה לאמר צו את בני ישראל
ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת
נר תמיד מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערך
אתו אהרן מערב עד בקר לפני יהוה תמיד חקת
עולם לדרתיכם על המנרה הטהרה יערך את
הנרות לפני יהוה תמיד
ולקחת סלת ואפית אתה שתים עשרה חלות
שני עשרנים יהיה החלה האחת ושמת אותם
שתים מערכות שש המערכת על השלחן הטהר
לפני יהוה ונתת על המערכת לבנה זכה והיתה
ללחם לאזכרה אשה ליהוה ביום השבת ביום
השבת יערכנו לפני יהוה תמיד מאת בני
ישראל ברית עולם והיתה לאהרן ולבניו
ואכלהו במקום קדש כי קדש קדשים הוא לו
מאשי יהוה חק עולם                              ויצא בן
אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני
ישראל וינצו במחנה בן הישראלית ואיש
הישראלי ויקב בן האשה הישראלית את השם
ויקלל ויביאו אתו אל משה ושם אמו שלמית
בת דברי למטה דן ויניחהו במשמר לפרש
להם על פי יהוה
וידבר יהוה אל משה לאמר הוצא את המקלל
אל מחוץ למחנה וסמכו כל השמעים את ידיהם
על ראשו ורגמו אתו כל העדה ואל בני ישראל
תדבר לאמר איש איש כי יקלל אלהיו ונשא
חטאו ונקב שם יהוה מות יומת רגום ירגמו בו
כל העדה כגר כאזרח בנקבו שם יומת ואיש כי
יכה כל נפש אדם מות יומת ומכה נפש בהמה
ישלמנה נפש תחת נפש ואיש כי יתן מום
בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו שבר תחת
שבר עין תחת עין שן תחת שן כאשר יתן מום
באדם כן ינתן בו ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם
יומת משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה כי
אני יהוה אלהיכם וידבר משה אל בני ישראל

146
ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה וירגמו
אתו אבן ובני ישראל עשו כאשר צוה יהוה את
משה

בהר

וידבר יהוה אל משה בהר סיני לאמר דבר אל
בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ
אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת ליהוה
שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך
ואספת את תבואתה ובשנה השביעת שבת
שבתון יהיה לארץ שבת ליהוה שדך לא תזרע
וכרמך לא תזמר את ספיח קצירך לא תקצור
ואת ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה
לארץ והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך
ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך
ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל
תבואתה לאכל                                 וספרת לך
שבע שבתת שנים שבע שנים שבע פעמים והיו
לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה
והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור
לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם
וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור
בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם
איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו יובל
הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו
ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזריה
כי יובל הוא קדש תהיה לכם מן השדה תאכלו
את תבואתה בשנת היובל הזאת תשבו איש אל
אחזתו וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד
עמיתך אל תונו איש את אחיו במספר שנים
אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני
תבואת ימכר לך לפי רב השנים תרבה מקנתו
ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר
תבואת הוא מכר לך ולא תונו איש את
עמיתו ויראת מאלהיך כי אני יהוה אלהיכם
ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם
אתם וישבתם על הארץ לבטח ונתנה הארץ פריה
ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה וכי תאמרו
מה נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף
את תבואתנו וצויתי את ברכתי לכם בשנה
הששית ועשת את התבואה לשלש השנים וזרעתם
את השנה השמינת ואכלתם מן התבואה ישן עד
השנה התשיעת עד בוא תבואתה תאכלו ישן
והארץ לא תמכר לצמתת כי לי הארץ כי גרים

147
ותושבים אתם עמדי ובכל ארץ אחזתכם גאלה
תתנו לארץ                                      כי ימוך אחיך
ומכר מאחזתו ובא גאלו הקרב אליו וגאל את
ממכר אחיו ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה
ידו ומצא כדי גאלתו וחשב את שני ממכרו
והשיב את העדף לאיש אשר מכר לו ושב
לאחזתו ואם לא מצאה ידו די השיב לו והיה
ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל ויצא ביבל
ושב לאחזתו                        ואיש כי ימכר בית
מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו
ימים תהיה גאלתו ואם לא יגאל עד מלאת לו
שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר לא לו חמה
לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל ובתי
החצרים אשר אין להם חמה סביב על שדה
הארץ יחשב גאלה תהיה לו וביבל יצא וערי
הלוים בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים
ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחזתו
ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני
ישראל ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי אחזת
עולם הוא להם                                        וכי
ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר
ותושב וחי עמך אל תקח מאתו נשך ותרבית
ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך את כספך לא
תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך אני
יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ
מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם
לאלהים                            וכי ימוך אחיך עמך
ונמכר לך לא תעבד בו עבדת עבד כשכיר
כתושב יהיה עמך עד שנת היבל יעבד עמך
ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו
ואל אחזת אבתיו ישוב כי עבדי הם אשר
הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת
עבד לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך
ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים
אשר סביבתיכם מהם תקנו עבד ואמה וגם
מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו
וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו
בארצכם והיו לכם לאחזה והתנחלתם אתם
לבניכם אחריכם לרשת אחזה לעלם בהם
תעבדו ובאחיכם בני ישראל איש באחיו
לא תרדה בו בפרך                              וכי
תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו

148
ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר
אחרי נמכר גאלה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו
או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו
ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל וחשב
עם קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה
כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו
אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו מכסף
מקנתו ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היבל
וחשב לו כפי שניו ישיב את גאלתו כשכיר שנה
בשנה יהיה עמו לא ירדנו בפרך לעיניך ואם לא
יגאל באלה ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו כי
לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי
אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם לא תעשו
לכם אלילם ופסל ומצבה לא תקימו לכם ואבן
משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה כי
אני יהוה אלהיכם את שבתתי תשמרו ומקדשי
תיראו אני יהוה

בחקתי

אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם
אתם ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה
ועץ השדה יתן פריו והשיג לכם דיש את בציר
ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשבע
וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ
ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן
הארץ וחרב לא תעבר בארצכם ורדפתם את
איביכם ונפלו לפניכם לחרב ורדפו מכם חמשה
מאה ומאה מכם רבבה ירדפו ונפלו איביכם
לפניכם לחרב ופניתי אליכם והפריתי אתכם
והרביתי אתכם והקימתי את בריתי אתכם
ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו ונתתי
משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם
והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם
תהיו לי לעם אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי
אתכם מארץ מצרים מהית להם עבדים ואשבר
מטת עלכם ואולך אתכם קוממיות
ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות
האלה ואם בחקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל
נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי להפרכם את
בריתי אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם
בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים
ומדיבת נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו
איביכם ונתתי פני בכם ונגפתם לפני איביכם
ורדו בכם שנאיכם ונסתם ואין רדף אתכם

149
ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם
שבע על חטאתיכם ושברתי את גאון עזכם ונתתי
את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה ותם לריק
כחכם ולא תתן ארצכם את יבולה ועץ הארץ לא
יתן פריו ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמע לי
ויספתי עליכם מכה שבע כחטאתיכם והשלחתי
בכם את חית השדה ושכלה אתכם והכריתה את
בהמתכם והמעיטה אתכם ונשמו דרכיכם ואם
באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי קרי והלכתי אף
אני עמכם בקרי והכיתי אתכם גם אני שבע על
חטאתיכם והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית
ונאספתם אל עריכם ושלחתי דבר בתוככם ונתתם
ביד אויב בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים
לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל
ואכלתם ולא תשבעו ואם בזאת
לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם
בחמת קרי ויסרתי אתכם אף אני שבע על
חטאתיכם ואכלתם בשר בניכם ובשר בנתיכם
תאכלו והשמדתי את במתיכם והכרתי את חמניכם
ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם וגעלה נפשי
אתכם ונתתי את עריכם חרבה והשמותי את
מקדשיכם ולא אריח בריח ניחחכם והשמתי אני
את הארץ ושממו עליה איביכם הישבים בה
ואתכם אזרה בגוים והריקתי אחריכם חרב והיתה
ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה אז תרצה
הארץ את שבתתיה כל ימי השמה ואתם בארץ
איביכם אז תשבת הארץ והרצת את שבתתיה כל
ימי השמה תשבת את אשר לא שבתה בשבתתיכם
בשבתכם עליה והנשארים בכם והבאתי מרך
בלבבם בארצת איביהם ורדף אתם קול עלה נדף
ונסו מנסת חרב ונפלו ואין רדף וכשלו איש
באחיו כמפני חרב ורדף אין ולא תהיה לכם
תקומה לפני איביכם ואבדתם בגוים ואכלה אתכם
ארץ איביכם והנשארים בכם ימקו בעונם בארצת
איביכם ואף בעונת אבתם אתם ימקו והתודו את
עונם ואת עון אבתם במעלם אשר מעלו בי ואף
אשר הלכו עמי בקרי אף אני אלך עמם בקרי
והבאתי אתם בארץ איביהם או אז יכנע לבבם
הערל ואז ירצו את עונם וזכרתי את בריתי יעקוב
ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם
אזכר והארץ אזכר והארץ תעזב מהם ותרץ את
שבתתיה בהשמה מהם והם ירצו את עונם יען

150
וביען במשפטי מאסו ואת חקתי געלה נפשם
ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים
ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני
יהוה אלהיהם וזכרתי להם ברית ראשנים אשר
הוצאתי אתם מארץ מצרים לעיני הגוים להיות
להם לאלהים אני יהוה אלה החקים והמשפטים
והתורת אשר נתן יהוה בינו ובין בני ישראל
בהר סיני ביד משה
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל
ואמרת אלהם איש כי יפלא נדר בערכך נפשת
ליהוה והיה ערכך הזכר מבן עשרים שנה ועד בן
ששים שנה והיה ערכך חמשים שקל כסף בשקל
הקדש ואם נקבה הוא והיה ערכך שלשים שקל
ואם מבן חמש שנים ועד בן עשרים שנה והיה
ערכך הזכר עשרים שקלים ולנקבה עשרת שקלים
ואם מבן חדש ועד בן חמש שנים והיה ערכך
הזכר חמשה שקלים כסף ולנקבה ערכך שלשת
שקלים כסף ואם מבן ששים שנה ומעלה אם זכר
והיה ערכך חמשה עשר שקל ולנקבה עשרה
שקלים ואם מך הוא מערכך והעמידו לפני הכהן
והעריך אתו הכהן על פי אשר תשיג יד הנדר
יעריכנו הכהן ואם בהמה
אשר יקריבו ממנה קרבן ליהוה כל אשר יתן
ממנו ליהוה יהיה קדש לא יחליפנו ולא ימיר
אתו טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר
בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קדש
ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה
קרבן ליהוה והעמיד את הבהמה לפני הכהן
והעריך הכהן אתה בין טוב ובין רע כערכך
הכהן כן יהיה ואם גאל יגאלנה ויסף חמישתו
על ערכך ואיש כי יקדש את ביתו קדש ליהוה
והעריכו הכהן בין טוב ובין רע כאשר יעריך
אתו הכהן כן יקום ואם המקדיש יגאל את ביתו
ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו ואם משדה
אחזתו יקדיש איש ליהוה והיה ערכך לפי זרעו
זרע חמר שערים בחמשים שקל כסף אם משנת
היבל יקדיש שדהו כערכך יקום ואם אחר היבל
יקדיש שדהו וחשב לו הכהן את הכסף על פי
השנים הנותרת עד שנת היבל ונגרע מערכך ואם
גאל יגאל את השדה המקדיש אתו ויסף חמשית
כסף ערכך עליו וקם לו ואם לא יגאל את השדה
ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד

151
והיה השדה בצאתו ביבל קדש ליהוה כשדה
החרם לכהן תהיה אחזתו ואם את שדה מקנתו
אשר לא משדה אחזתו יקדיש ליהוה וחשב לו
הכהן את מכסת הערכך עד שנת היבל ונתן את
הערכך ביום ההוא קדש ליהוה בשנת היובל ישוב
השדה לאשר קנהו מאתו לאשר לו אחזת הארץ
וכל ערכך יהיה בשקל הקדש עשרים גרה יהיה
השקל אך בכור אשר יבכר ליהוה בבהמה לא
יקדיש איש אתו אם שור אם שה ליהוה הוא ואם
בבהמה הטמאה ופדה בערכך ויסף חמשתו עליו
ואם לא יגאל ונמכר בערכך אך כל חרם אשר
יחרם איש ליהוה מכל אשר לו מאדם ובהמה
ומשדה אחזתו לא ימכר ולא יגאל כל חרם
קדש קדשים הוא ליהוה כל חרם אשר יחרם מן
האדם לא יפדה מות יומת וכל מעשר הארץ
מזרע הארץ מפרי העץ ליהוה הוא קדש ליהוה
ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמשיתו יסף עליו
וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת
השבט העשירי יהיה קדש ליהוה לא יבקר בין
טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו והיה הוא
ותמורתו יהיה קדש לא יגאל אלה המצות אשר
צוה יהוה את משה אל בני ישראל בהר סיני

במדבר

וידבר יהוה אל משה במדבר סיני באהל מועד
באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ
מצרים לאמר שאו את ראש כל עדת בני ישראל
למשפחתם לבית אבתם במספר שמות כל זכר
לגלגלתם מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא
בישראל תפקדו אתם לצבאתם אתה ואהרן
ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית
אבתיו הוא ואלה שמות האנשים אשר יעמדו
אתכם לראובן אליצור בן שדיאור לשמעון שלמיאל
בן צורישדי ליהודה נחשון בן עמינדב ליששכר
נתנאל בן צוער לזבולן אליאב בן חלן לבני יוסף
לאפרים אלישמע בן עמיהוד למנשה גמליאל בן
פדהצור לבנימן אבידן בן גדעני לדן אחיעזר בן
עמישדי לאשר פגעיאל בן עכרן לגד אליסף בן
דעואל לנפתלי אחירע בן עינן אלה קריאי קרואי העדה
נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל הם
152
ויקח משה ואהרן את האנשים האלה אשר
נקבו בשמות ואת כל העדה הקהילו באחד
לחדש השני ויתילדו על משפחתם לבית
אבתם במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה
לגלגלתם כאשר צוה יהוה את משה ויפקדם
במדבר סיני                                 ויהיו בני ראובן
בכר ישראל תולדתם למשפחתם לבית אבתם
במספר שמות לגלגלתם כל זכר מבן עשרים
שנה ומעלה כל יצא צבא פקדיהם למטה ראובן
ששה וארבעים אלף וחמש מאות
לבני שמעון תולדתם למשפחתם לבית אבתם
פקדיו במספר שמות לגלגלתם כל זכר מבן
עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא פקדיהם
למטה שמעון תשעה וחמשים אלף ושלש
מאות
לבני גד תולדתם למשפחתם לבית אבתם
במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה כל
יצא צבא פקדיהם למטה גד חמשה וארבעים
אלף ושש מאות וחמשים
לבני יהודה תולדתם למשפחתם לבית אבתם
במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל
יצא צבא פקדיהם למטה יהודה ארבעה
ושבעים אלף ושש מאות
לבני יששכר תולדתם למשפחתם לבית
אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה
כל יצא צבא פקדיהם למטה יששכר ארבעה
וחמשים אלף וארבע מאות
לבני זבולן תולדתם למשפחתם לבית
אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל
יצא צבא פקדיהם למטה זבולן שבעה
וחמשים אלף וארבע מאות
לבני יוסף לבני אפרים תולדתם למשפחתם
לבית אבתם במספר שמת מבן עשרים שנה
ומעלה כל יצא צבא פקדיהם למטה אפרים
ארבעים אלף וחמש מאות
לבני מנשה תולדתם למשפחתם לבית אבתם
במספר שמות מבן עשרים שנה ומעלה כל
יצא צבא פקדיהם למטה מנשה שנים
ושלשים אלף ומאתים
לבני בנימן תולדתם למשפחתם לבית אבתם
במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא
צבא פקדיהם למטה בנימן חמשה ושלשים אלף

153
וארבע מאות
לבני דן תולדתם למשפחתם לבית אבתם
במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא
צבא פקדיהם למטה דן שנים וששים אלף ושבע
מאות
לבני אשר תולדתם למשפחתם לבית אבתם
במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא
צבא פקדיהם למטה אשר אחד וארבעים אלף
וחמש מאות
בני נפתלי תולדתם למשפחתם לבית אבתם
במספר שמת מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא
צבא פקדיהם למטה נפתלי שלשה וחמשים אלף
וארבע מאות
אלה הפקדים אשר פקד משה ואהרן ונשיאי
ישראל שנים עשר איש איש אחד לבית אבתיו
היו ויהיו כל פקודי בני ישראל לבית אבתם
מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא בישראל
ויהיו כל הפקדים שש מאות אלף ושלשת
אלפים וחמש מאות וחמשים והלוים למטה
אבתם לא התפקדו בתוכם
וידבר יהוה אל משה לאמר אך את מטה לוי
לא תפקד ואת ראשם לא תשא בתוך בני
ישראל ואתה הפקד את הלוים על משכן
העדת ועל כל כליו ועל כל אשר לו המה
ישאו את המשכן ואת כל כליו והם ישרתהו
וסביב למשכן יחנו ובנסע המשכן יורידו אתו
הלוים ובחנת המשכן יקימו אתו הלוים והזר
הקרב יומת וחנו בני ישראל איש על מחנהו
ואיש על דגלו לצבאתם והלוים יחנו סביב
למשכן העדת ולא יהיה קצף על עדת בני
ישראל ושמרו הלוים את משמרת משכן
העדות ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה יהוה
את משה כן עשו
וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר איש על
דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד
סביב לאהל מועד יחנו והחנים קדמה מזרחה
דגל מחנה יהודה לצבאתם ונשיא לבני יהודה
נחשון בן עמינדב וצבאו ופקדיהם ארבעה
ושבעים אלף ושש מאות והחנים עליו מטה
יששכר ונשיא לבני יששכר נתנאל בן צוער וצבאו
ופקדיו ארבעה וחמשים אלף וארבע מאות
מטה זבולן ונשיא לבני זבולן אליאב בן חלן

154
וצבאו ופקדיו שבעה וחמשים אלף וארבע מאות
כל הפקדים למחנה יהודה מאת אלף ושמנים
אלף וששת אלפים וארבע מאות לצבאתם
ראשנה יסעו                                 דגל מחנה
ראובן תימנה לצבאתם ונשיא לבני ראובן
אליצור בן שדיאור וצבאו ופקדיו ששה
וארבעים אלף וחמש מאות והחונם עליו מטה
שמעון ונשיא לבני שמעון שלמיאל בן צורישדי
וצבאו ופקדיהם תשעה וחמשים אלף ושלש מאות
ומטה גד ונשיא לבני גד אליסף בן רעואל
וצבאו ופקדיהם חמשה וארבעים אלף ושש
מאות וחמשים כל הפקדים למחנה ראובן מאת
אלף ואחד וחמשים אלף וארבע מאות וחמשים
לצבאתם ושנים יסעו                 ונסע אהל מועד
מחנה הלוים בתוך המחנת כאשר יחנו כן יסעו
איש על ידו לדגליהם                            דגל
מחנה אפרים לצבאתם ימה ונשיא לבני אפרים
אלישמע בן עמיהוד וצבאו ופקדיהם ארבעים
אלף וחמש מאות ועליו מטה מנשה ונשיא לבני
מנשה גמליאל בן פדהצור וצבאו ופקדיהם שנים
ושלשים אלף ומאתים ומטה בנימן ונשיא לבני
בנימן אבידן בן גדעני וצבאו ופקדיהם חמשה
ושלשים אלף וארבע מאות כל הפקדים למחנה
אפרים מאת אלף ושמנת אלפים ומאה לצבאתם
ושלשים יסעו                                           דגל
מחנה דן צפנה לצבאתם ונשיא לבני דן
אחיעזר בן עמישדי וצבאו ופקדיהם שנים
וששים אלף ושבע מאות והחנים עליו מטה
אשר ונשיא לבני אשר פגעיאל בן עכרן
וצבאו ופקדיהם אחד וארבעים אלף וחמש
מאות ומטה נפתלי ונשיא לבני נפתלי אחירע
בן עינן וצבאו ופקדיהם שלשה וחמשים אלף
וארבע מאות כל הפקדים למחנה דן מאת
אלף ושבעה וחמשים אלף ושש מאות
לאחרנה יסעו לדגליהם
אלה פקודי בני ישראל לבית אבתם כל
פקודי המחנת לצבאתם שש מאות אלף
ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים והלוים
לא התפקדו בתוך בני ישראל כאשר צוה
יהוה את משה ויעשו בני ישראל ככל אשר
צוה יהוה את משה כן חנו לדגליהם וכן נסעו
איש למשפחתיו על בית אבתיו

155
ואלה תולדת אהרן ומשה ביום דבר יהוה את
משה בהר סיני ואלה שמות בני אהרן הבכור נדב
ואביהוא אלעזר ואיתמר אלה שמות בני אהרן
הכהנים המשחים אשר מלא ידם לכהן וימת נדב
ואביהוא לפני יהוה בהקרבם אש זרה לפני יהוה
במדבר סיני ובנים לא היו להם ויכהן אלעזר
ואיתמר על פני אהרן אביהם
וידבר יהוה אל משה לאמר הקרב את מטה לוי
והעמדת אתו לפני אהרן הכהן ושרתו אתו
ושמרו את משמרתו ואת משמרת כל העדה
לפני אהל מועד לעבד את עבדת המשכן ושמרו
את כל כלי אהל מועד ואת משמרת בני ישראל
לעבד את עבדת המשכן ונתתה את הלוים
לאהרן ולבניו נתונם נתונם המה לו מאת בני
ישראל ואת אהרן ואת בניו תפקד ושמרו את
כהנתם והזר הקרב יומת
וידבר יהוה אל משה לאמר ואני הנה לקחתי
את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר
רחם מבני ישראל והיו לי הלוים כי לי כל
בכור ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים
הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה
לי יהיו אני יהוה
וידבר יהוה אל משה במדבר סיני לאמר פקד את
בני לוי לבית אבתם למשפחתם כל זכר מבן חדש
ומעלה תפקדם ויפקד אתם משה על פי יהוה
כאשר צוה ויהיו אלה בני לוי בשמתם גרשון
וקהת ומררי ואלה שמות בני גרשון למשפחתם
לבני ושמעי ובני קהת למשפחתם עמרם ויצהר
חברון ועזיאל ובני מררי למשפחתם מחלי ומושי
אלה הם משפחת הלוי לבית אבתם לגרשון
משפחת הלבני ומשפחת השמעי אלה הם משפחת
הגרשני פקדיהם במספר כל זכר מבן חדש ומעלה
פקדיהם שבעת אלפים וחמש מאות משפחת
הגרשני אחרי המשכן יחנו ימה ונשיא בית אב
לגרשני אליסף בן לאל ומשמרת בני גרשון באהל
מועד המשכן והאהל מכסהו ומסך פתח אהל מועד
וקלעי החצר ואת מסך פתח החצר אשר על
המשכן ועל המזבח סביב ואת מיתריו לכל
עבדתו                                  ולקהת משפחת
העמרמי ומשפחת היצהרי ומשפחת החברני
ומשפחת העזיאלי אלה הם משפחת הקהתי
במספר כל זכר מבן חדש ומעלה שמנת אלפים

156
ושש מאות שמרי משמרת הקדש משפחת בני
קהת יחנו על ירך המשכן תימנה ונשיא בית אב
למשפחת הקהתי אליצפן בן עזיאל ומשמרתם
הארן והשלחן והמנרה והמזבחת וכלי הקדש
אשר ישרתו בהם והמסך וכל עבדתו ונשיא
נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן הכהן פקדת שמרי
משמרת הקדש למררי משפחת המחלי ומשפחת
המושי אלה הם משפחת מררי ופקדיהם במספר
כל זכר מבן חדש ומעלה ששת אלפים ומאתים
ונשיא בית אב למשפחת מררי צוריאל בן
אביחיל על ירך המשכן יחנו צפנה ופקדת
משמרת בני מררי קרשי המשכן ובריחיו ועמדיו
ואדניו וכל כליו וכל עבדתו ועמדי החצר סביב
ואדניהם ויתדתם ומיתריהם והחנים לפני
המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה
ואהרן ובניו שמרים משמרת המקדש למשמרת
בני ישראל והזר הקרב יומת כל פקודי הלוים
אשר פקד משה ואהרן על פי יהוה למשפחתם
כל זכר מבן חדש ומעלה שנים ועשרים
אלף                                            ויאמר
יהוה אל משה פקד כל בכר זכר לבני ישראל
מבן חדש ומעלה ושא את מספר שמתם ולקחת
את הלוים לי אני יהוה תחת כל בכר בבני
ישראל ואת בהמת הלוים תחת כל בכור
בבהמת בני ישראל ויפקד משה כאשר צוה
יהוה אתו את כל בכר בבני ישראל ויהי כל
בכור זכר במספר שמות מבן חדש ומעלה
לפקדיהם שנים ועשרים אלף שלשה ושבעים
ומאתים
וידבר יהוה אל משה לאמר קח את הלוים תחת
כל בכור בבני ישראל ואת בהמת הלוים תחת
בהמתם והיו לי הלוים אני יהוה ואת פדויי
השלשה והשבעים והמאתים העדפים על הלוים
מבכור בני ישראל ולקחת חמשת חמשת שקלים
לגלגלת בשקל הקדש תקח עשרים גרה השקל
ונתתה הכסף לאהרן ולבניו פדויי העדפים
בהם ויקח משה את כסף הפדיום מאת
העדפים על פדויי הלוים מאת בכור בני
ישראל לקח את הכסף חמשה וששים ושלש
מאות ואלף בשקל הקדש ויתן משה את כסף
הפדים לאהרן ולבניו על פי יהוה כאשר צוה
יהוה את משה

157

נשא

וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר נשא את
ראש בני קהת מתוך בני לוי למשפחתם לבית
אבתם מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים
שנה כל בא לצבא לעשות מלאכה באהל מועד
זאת עבדת בני קהת באהל מועד קדש הקדשים
ובא אהרן ובניו בנסע המחנה והורדו את פרכת
המסך וכסו בה את ארן העדת ונתנו עליו כסוי
עור תחש ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה
ושמו בדיו ועל שלחן הפנים יפרשו בגד תכלת
ונתנו עליו את הקערת ואת הכפת ואת המנקית
ואת קשות הנסך ולחם התמיד עליו יהיה ופרשו
עליהם בגד תולעת שני וכסו אתו במכסה עור
תחש ושמו את בדיו ולקחו בגד תכלת וכסו את
מנרת המאור ואת נרתיה ואת מלקחיה ואת
מחתתיה ואת כל כלי שמנה אשר ישרתו לה בהם
ונתנו אתה ואת כל כליה אל מכסה עור תחש
ונתנו על המוט ועל מזבח הזהב יפרשו בגד תכלת
וכסו אתו במכסה עור תחש ושמו את בדיו ולקחו
את כל כלי השרת אשר ישרתו בם בקדש ונתנו
אל בגד תכלת וכסו אותם במכסה עור תחש ונתנו
על המוט ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד
ארגמן ונתנו עליו את כל כליו אשר ישרתו עליו
בהם את המחתת את המזלגת ואת היעים ואת
המזרקת כל כלי המזבח ופרשו עליו כסוי עור
תחש ושמו בדיו וכלה אהרן ובניו לכסת את
הקדש ואת כל כלי הקדש בנסע המחנה ואחרי כן
יבאו בני קהת לשאת ולא יגעו אל הקדש ומתו
אלה משא בני קהת באהל מועד ופקדת אלעזר בן
אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת
התמיד ושמן המשחה פקדת כל המשכן וכל אשר
בו בקדש ובכליו
וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר אל
תכריתו את שבט משפחת הקהתי מתוך הלוים
וזאת עשו להם וחיו ולא ימתו בגשתם את קדש
הקדשים אהרן ובניו יבאו ושמו אותם איש איש
על עבדתו ואל משאו ולא יבאו לראות כבלע את
הקדש ומתו
וידבר יהוה אל משה לאמר נשא את ראש בני
גרשון גם הם לבית אבתם למשפחתם מבן
שלשים שנה ומעלה עד בן חמשים שנה תפקד
אותם כל הבא לצבא צבא לעבד עבדה באהל
מועד זאת עבדת משפחת הגרשני לעבד ולמשא

158
ונשאו את יריעת המשכן ואת אהל מועד
מכסהו ומכסה התחש אשר עליו מלמעלה ואת
מסך פתח אהל מועד ואת קלעי החצר ואת
מסך פתח שער החצר אשר על המשכן ועל
המזבח סביב ואת מיתריהם ואת כל כלי
עבדתם ואת כל אשר יעשה להם ועבדו על פי
אהרן ובניו תהיה כל עבדת בני הגרשני לכל
משאם ולכל עבדתם ופקדתם עלהם במשמרת
את כל משאם זאת עבדת משפחת בני הגרשני
באהל מועד ומשמרתם ביד איתמר בן אהרן
הכהן בני
מררי למשפחתם לבית אבתם תפקד אתם מבן
שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה
תפקדם כל הבא לצבא לעבד את עבדת אהל
מועד וזאת משמרת משאם לכל עבדתם באהל
מועד קרשי המשכן ובריחיו ועמודיו ואדניו
ועמודי החצר סביב ואדניהם ויתדתם
ומיתריהם לכל כליהם ולכל עבדתם ובשמת
תפקדו את כלי משמרת משאם זאת עבדת
משפחת בני מררי לכל עבדתם באהל מועד
ביד איתמר בן אהרן הכהן ויפקד משה ואהרן
ונשיאי העדה את בני הקהתי למשפחתם
ולבית אבתם מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן
חמשים שנה כל הבא לצבא לעבדה באהל
מועד ויהיו פקדיהם למשפחתם אלפים שבע
מאות וחמשים אלה פקודי משפחת הקהתי כל
העובד באהל מועד אשר פקד משה ואהרן על
פי יהוה ביד משה ופקודי בני
גרשון למשפחותם ולבית אבתם מבן שלשים
שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה כל הבא לצבא
לעבדה באהל מועד ויהיו פקדיהם למשפחתם
לבית אבתם אלפים ושש מאות ושלשים אלה
פקודי משפחת בני גרשון כל העבד באהל מועד
אשר פקד משה ואהרן על פי יהוה ופקודי
משפחת בני מררי למשפחתם לבית אבתם מבן
שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה כל
הבא לצבא לעבדה באהל מועד ויהיו פקדיהם
למשפחתם שלשת אלפים ומאתים אלה פקודי
משפחת בני מררי אשר פקד משה ואהרן על
פי יהוה ביד משה כל הפקדים אשר פקד משה
ואהרן ונשיאי ישראל את הלוים למשפחתם
ולבית אבתם מבן שלשים שנה ומעלה

159
ועד בן חמשים שנה כל הבא לעבד עבדת עבדה
ועבדת משא באהל מועד ויהיו פקדיהם שמנת
אלפים וחמש מאות ושמנים על פי יהוה פקד
אותם ביד משה איש איש על עבדתו ועל משאו
ופקדיו אשר צוה יהוה את משה
וידבר יהוה אל משה לאמר צו את בני ישראל
וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא
לנפש מזכר עד נקבה תשלחו אל מחוץ למחנה
תשלחום ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שכן
בתוכם ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם אל
מחוץ למחנה כאשר דבר יהוה אל משה כן עשו
בני ישראל
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל
איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל
מעל ביהוה ואשמה הנפש ההוא והתודו את
חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו
וחמישתו יסף עליו ונתן לאשר אשם לו ואם אין
לאיש גאל להשיב האשם אליו האשם המושב
ליהוה לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו
עליו וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר
יקריבו לכהן לו יהיה ואיש את קדשיו לו יהיו
איש אשר יתן לכהן לו יהיה
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני
ישראל ואמרת אלהם איש איש כי תשטה אשתו
ומעלה בו מעל ושכב איש אתה שכבת זרע
ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ועד
אין בה והוא לא נתפשה ועבר עליו רוח קנאה
וקנא את אשתו והוא נטמאה או עבר עליו רוח
קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה והביא
האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה
עליה עשירת האיפה קמח שערים לא יצק עליו
שמן ולא יתן עליו לבנה כי מנחת קנאת הוא
מנחת זכרון מזכרת עון והקריב אתה הכהן
והעמדה לפני יהוה ולקח הכהן מים קדשים
בכלי חרש ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן
יקח הכהן ונתן אל המים והעמיד הכהן את
האשה לפני יהוה ופרע את ראש האשה ונתן על
כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא וביד
הכהן יהיו מי המרים המאררים והשביע אתה
הכהן ואמר אל האשה אם לא שכב איש אתך
ואם לא שטית טמאה תחת אישך הנקי ממי
המרים המאררים האלה ואת כי שטית תחת אישך

160
וכי נטמאת ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי
אישך והשביע הכהן את האשה בשבעת האלה
ואמר הכהן לאשה יתן יהוה אותך לאלה
ולשבעה בתוך עמך בתת יהוה את ירכך נפלת
ואת בטנך צבה ובאו המים המאררים האלה
במעיך לצבות בטן ולנפל ירך ואמרה האשה
אמן אמן וכתב את האלת האלה הכהן בספר
ומחה אל מי המרים והשקה את האשה את מי
המרים המאררים ובאו בה המים המאררים
למרים ולקח הכהן מיד האשה את מנחת
הקנאת והניף את המנחה לפני יהוה והקריב
אתה אל המזבח וקמץ הכהן מן המנחה את
אזכרתה והקטיר המזבחה ואחר ישקה את
האשה את המים והשקה את המים והיתה אם
נטמאה ותמעל מעל באישה ובאו בה המים
המאררים למרים וצבתה בטנה ונפלה ירכה
והיתה האשה לאלה בקרב עמה ואם לא נטמאה
האשה וטהרה הוא ונקתה ונזרעה זרע זאת תורת
הקנאת אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה
או איש אשר תעבר עליו רוח קנאה וקנא את
אשתו והעמיד את האשה לפני יהוה ועשה לה
הכהן את כל התורה הזאת ונקה האיש מעון
והאשה ההוא תשא את עונה
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני
ישראל ואמרת אלהם איש או אשה כי יפלא
לנדר נדר נזיר להזיר ליהוה מיין ושכר יזיר
חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה וכל משרת
ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא
יאכל כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין
מחרצנים ועד זג לא יאכל כל ימי נדר נזרו
תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימם אשר
יזיר ליהוה קדש יהיה גדל פרע שער ראשו
כל ימי הזירו ליהוה על נפש מת לא יבא
לאביו ולאמו לאחיו ולאחתו לא יטמא להם
במתם כי נזר אלהיו על ראשו כל ימי נזרו
קדש הוא ליהוה וכי ימות מת עליו בפתע
פתאם וטמא ראש נזרו וגלח ראשו ביום טהרתו
ביום השביעי יגלחנו וביום השמיני יבא שתי
תרים או שני בני יונה אל הכהן אל פתח אהל
מועד ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעלה
וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וקדש את
ראשו ביום ההוא והזיר ליהוה את ימי נזרו

161
והביא כבש בן שנתו לאשם והימים הראשנים
יפלו כי טמא נזרו וזאת תורת הנזיר ביום מלאת
ימי נזרו יביא אתו אל פתח אהל מועד והקריב
את קרבנו ליהוה כבש בן שנתו תמים אחד לעלה
וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד
תמים לשלמים וסל מצות סלת חלת בלולת בשמן
ורקיקי מצות משחים בשמן ומנחתם ונסכיהם
והקריב הכהן לפני יהוה ועשה את חטאתו ואת
עלתו ואת האיל יעשה זבח שלמים ליהוה על סל
המצות ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו וגלח
הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו ולקח את
שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח
השלמים ולקח הכהן את הזרע בשלה מן האיל
וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחד ונתן
על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו והניף אותם
הכהן תנופה לפני יהוה קדש הוא לכהן על חזה
התנופה ועל שוק התרומה ואחר ישתה הנזיר יין
זאת תורת הנזיר אשר ידר קרבנו ליהוה על נזרו
מלבד אשר תשיג ידו כפי נדרו אשר ידר כן
יעשה על תורת נזרו
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל אהרן ואל
בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור
להם                                            יברכך יהוה
וישמרך                              יאר יהוה פניו אליך
ויחנך                         ישא יהוה פניו אליך וישם
לך שלום                               ושמו את שמי על
בני ישראל ואני אברכם                              ויהי
ביום כלות משה להקים את המשכן וימשח אתו
ויקדש אתו ואת כל כליו ואת המזבח ואת כל
כליו וימשחם ויקדש אתם ויקריבו נשיאי
ישראל ראשי בית אבתם הם נשיאי המטת הם
העמדים על הפקדים ויביאו את קרבנם לפני יהוה
שש עגלת צב ושני עשר בקר עגלה על שני
הנשאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן
ויאמר יהוה אל משה לאמר קח מאתם והיו לעבד
את עבדת אהל מועד ונתתה אותם אל הלוים איש
כפי עבדתו ויקח משה את העגלת ואת הבקר ויתן
אותם אל הלוים את שתי העגלת ואת ארבעת
הבקר נתן לבני גרשון כפי עבדתם ואת ארבע
העגלת ואת שמנת הבקר נתן לבני מררי כפי
עבדתם ביד איתמר בן אהרן הכהן ולבני קהת
לא נתן כי עבדת הקדש עלהם בכתף ישאו

162
ויקריבו הנשאים את חנכת המזבח ביום המשח
אתו ויקריבו הנשיאם את קרבנם לפני המזבח
ויאמר יהוה אל משה נשיא אחד ליום נשיא
אחד ליום יקריבו את קרבנם לחנכת
המזבח ויהי
המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן
עמינדב למטה יהודה וקרבנו קערת כסף אחת
שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים
שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה
בשמן למנחה כף אחת עשרה זהב מלאה
קטרת פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד
בן שנתו לעלה שעיר עזים אחד לחטאת
ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה
עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה זה
קרבן נחשון בן עמינדב
ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא
יששכר הקרב את קרבנו קערת כסף אחת
שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף
שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים
סלת בלולה בשמן למנחה כף אחת עשרה
זהב מלאה קטרת פר אחד בן בקר איל
אחד כבש אחד בן שנתו לעלה שעיר עזים
אחד לחטאת ולזבח השלמים בקר שנים
אילם חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה
חמשה זה קרבן נתנאל בן צוער
ביום השלישי נשיא לבני זבולן אליאב בן
חלן קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה
משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל
הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן
למנחה כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת
פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן
שנתו לעלה שעיר עזים אחד לחטאת ולזבח
השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים
חמשה כבשים בני שנה חמשה זה קרבן
אליאב בן חלן
ביום הרביעי נשיא לבני ראובן אליצור בן
שדיאור קרבנו קערת כסף אחת שלשים
ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל
בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה
בשמן למנחה כף אחת עשרה זהב מלאה
קטרת פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד
בן שנתו לעלה שעיר עזים אחד לחטאת

163
ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים
חמשה כבשים בני שנה חמשה זה קרבן אליצור
בן שדיאור
ביום החמישי נשיא לבני שמעון שלמיאל בן
צורישדי קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה
משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל
הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה
כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת פר אחד בן
בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לעלה שעיר
עזים אחד לחטאת ולזבח השלמים בקר שנים
אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה
חמשה זה קרבן שלמיאל בן צורישדי
ביום הששי נשיא לבני גד אליסף בן דעואל
קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה
מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש
שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה כף
אחת עשרה זהב מלאה קטרת פר אחד בן בקר
איל אחד כבש אחד בן שנתו לעלה שעיר עזים
אחד לחטאת ולזבח השלמים בקר שנים אילם
חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה חמשה זה
קרבן אליסף בן דעואל
ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן
עמיהוד קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה
משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל
הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן
למנחה כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת פר
אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו
לעלה שעיר עזים אחד לחטאת ולזבח
השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים
חמשה כבשים בני שנה חמשה זה קרבן
אלישמע בן עמיהוד
ביום השמיני נשיא לבני מנשה גמליאל בן
פדה צור קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה
משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל
הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה
כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת פר אחד בן
בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לעלה שעיר
עזים אחד לחטאת ולזבח השלמים בקר שנים
אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה
חמשה זה קרבן גמליאל בן פדהצור
ביום התשיעי נשיא לבני בנימן אבידן בן
גדעני קרבנו קערת כסף אחת שלשים

164
ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל
בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה
בשמן למנחה כף אחת עשרה זהב מלאה
קטרת פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד
בן שנתו לעלה שעיר עזים אחד לחטאת
ולזבח השלמים בקר שנים אילם חמשה
עתדים חמשה כבשים בני שנה חמשה זה
קרבן אבידן בן גדעני
ביום העשירי נשיא לבני דן אחיעזר בן
עמישדי קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה
משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל
הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן
למנחה כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת פר
אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו
לעלה שעיר עזים אחד לחטאת ולזבח
השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים
חמשה כבשים בני שנה חמשה זה
קרבן אחיעזר בן עמישדי
ביום עשתי עשר יום נשיא לבני אשר פגעיאל
בן עכרן קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה
משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל
הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן
למנחה כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת פר
אחד בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו
לעלה שעיר עזים אחד לחטאת ולזבח
השלמים בקר שנים אילם חמשה עתדים
חמשה כבשים בני שנה חמשה זה קרבן
פגעיאל בן עכרן
ביום שנים עשר יום נשיא לבני נפתלי אחירע
בן עינן קרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה
משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל
הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה
כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת פר אחד בן
בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לעלה שעיר
עזים אחד לחטאת ולזבח השלמים בקר שנים
אילם חמשה עתדים חמשה כבשים בני שנה
חמשה זה קרבן אחירע בן עינן
זאת חנכת המזבח ביום המשח אתו מאת
נשיאי ישראל קערת כסף שתים עשרה
מזרקי כסף שנים עשר כפות זהב שתים
עשרה שלשים ומאה הקערה האחת כסף
ושבעים המזרק האחד כל כסף הכלים אלפים

165
וארבע מאות בשקל הקדש כפות זהב שתים
עשרה מלאת קטרת עשרה עשרה הכף בשקל
הקדש כל זהב הכפות עשרים ומאה כל הבקר
לעלה שנים עשר פרים אילם שנים עשר
כבשים בני שנה שנים עשר ומנחתם ושעירי
עזים שנים עשר לחטאת וכל בקר זבח
השלמים עשרים וארבעה פרים אילם ששים
עתדים ששים כבשים בני שנה ששים זאת
חנכת המזבח אחרי המשח אתו ובבא משה
אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול
מדבר אליו מעל הכפרת אשר על ארן העדת
מבין שני הכרבים וידבר אליו

בהעלתך

וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל אהרן
ואמרת אליו בהעלתך את הנרת אל מול פני
המנורה יאירו שבעת הנרות ויעש כן אהרן אל
מול פני המנורה העלה נרתיה כאשר צוה יהוה
את משה וזה מעשה המנרה מקשה זהב עד ירכה
עד פרחה מקשה הוא כמראה אשר הראה יהוה
את משה כן עשה את המנרה
וידבר יהוה אל משה לאמר קח את הלוים מתוך
בני ישראל וטהרת אתם וכה תעשה להם לטהרם
הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם
וכבסו בגדיהם והטהרו ולקחו פר בן בקר ומנחתו
סלת בלולה בשמן ופר שני בן בקר תקח לחטאת
והקרבת את הלוים לפני אהל מועד והקהלת את
כל עדת בני ישראל והקרבת את הלוים לפני
יהוה וסמכו בני ישראל את ידיהם על הלוים
והניף אהרן את הלוים תנופה לפני יהוה מאת בני
ישראל והיו לעבד את עבדת יהוה והלוים יסמכו
את ידיהם על ראש הפרים ועשה את האחד
חטאת ואת האחד עלה ליהוה לכפר על הלוים
והעמדת את הלוים לפני אהרן ולפני בניו והנפת
אתם תנופה ליהוה והבדלת את הלוים מתוך בני
ישראל והיו לי הלוים ואחרי כן יבאו הלוים לעבד
את אהל מועד וטהרת אתם והנפת אתם תנופה כי
נתנים נתנים המה לי מתוך בני ישראל תחת
פטרת כל רחם בכור כל מבני ישראל לקחתי אתם
לי כי לי כל בכור בבני ישראל באדם ובבהמה
ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אתם
לי ואקח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל
ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני
ישראל לעבד את עבדת בני ישראל באהל מועד

166
ולכפר על בני ישראל ולא יהיה בבני ישראל
נגף בגשת בני ישראל אל הקדש ויעש משה
ואהרן וכל עדת בני ישראל ללוים ככל אשר
צוה יהוה את משה ללוים כן עשו להם בני
ישראל ויתחטאו הלוים ויכבסו בגדיהם וינף
אהרן אתם תנופה לפני יהוה ויכפר עליהם
אהרן לטהרם ואחרי כן באו הלוים לעבד את
עבדתם באהל מועד לפני אהרן ולפני בניו
כאשר צוה יהוה את משה על הלוים כן עשו
להם וידבר
יהוה אל משה לאמר זאת אשר ללוים מבן חמש
ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבא צבא בעבדת
אהל מועד ומבן חמשים שנה ישוב מצבא
העבדה ולא יעבד עוד ושרת את אחיו באהל
מועד לשמר משמרת ועבדה לא יעבד ככה
תעשה ללוים במשמרתם
וידבר יהוה אל משה במדבר סיני בשנה
השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון
לאמר ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו
בארבעה עשר יום בחדש הזה בין הערבים
תעשו אתו במועדו ככל חקתיו וככל משפטיו
תעשו אתו וידבר משה אל בני ישראל לעשת
הפסח ויעשו את הפסח בראשון בארבעה עשר
יום לחדש בין הערבים במדבר סיני ככל אשר
צוה יהוה את משה כן עשו בני ישראל ויהי
אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו
לעשת הפסח ביום ההוא ויקרבו לפני משה
ולפני אהרן ביום ההוא ויאמרו האנשים ההמה
אליו אנחנו טמאים לנפש אדם למה נגרע
לבלתי הקרב את קרבן יהוה במעדו בתוך
בני ישראל ויאמר אלהם משה עמדו ואשמעה
מה יצוה יהוה לכם
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני
ישראל לאמר איש איש כי יהיה טמא לנפש או
בדרך רחקה לכם או לדרתיכם ועשה פסח
ליהוה בחדש השני בארבעה עשר יום בין
הערבים יעשו אתו על מצות ומררים יאכלהו לא
ישאירו ממנו עד בקר ועצם לא ישברו בו ככל
חקת הפסח יעשו אתו והאיש אשר הוא טהור
ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה
הנפש ההוא מעמיה כי קרבן יהוה לא הקריב
במעדו חטאו ישא האיש ההוא וכי יגור אתכם גר

167
ועשה פסח ליהוה כחקת הפסח וכמשפטו כן
יעשה חקה אחת יהיה לכם ולגר ולאזרח
הארץ וביום הקים את המשכן
כסה הענן את המשכן לאהל העדת ובערב יהיה
על המשכן כמראה אש עד בקר כן יהיה תמיד
הענן יכסנו ומראה אש לילה ולפי העלת הענן
מעל האהל ואחרי כן יסעו בני ישראל ובמקום
אשר ישכן שם הענן שם יחנו בני ישראל על פי
יהוה יסעו בני ישראל ועל פי יהוה יחנו כל ימי
אשר ישכן הענן על המשכן יחנו ובהאריך הענן
על המשכן ימים רבים ושמרו בני ישראל את
משמרת יהוה ולא יסעו ויש אשר יהיה הענן
ימים מספר על המשכן על פי יהוה יחנו ועל פי
יהוה יסעו ויש אשר יהיה הענן מערב עד בקר
ונעלה הענן בבקר ונסעו או יומם ולילה ונעלה
הענן ונסעו או ימים או חדש או ימים בהאריך
הענן על המשכן לשכן עליו יחנו בני ישראל
ולא יסעו ובהעלתו יסעו על פי יהוה יחנו ועל
פי יהוה יסעו את משמרת יהוה שמרו על פי
יהוה ביד משה
וידבר יהוה אל משה לאמר עשה לך שתי
חצוצרת כסף מקשה תעשה אתם והיו לך
למקרא העדה ולמסע את המחנות ותקעו בהן
ונועדו אליך כל העדה אל פתח אהל מועד ואם
באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי
ישראל ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החנים
קדמה ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות החנים
תימנה תרועה יתקעו למסעיהם ובהקהיל את
הקהל תתקעו ולא תריעו ובני אהרן הכהנים
יתקעו בחצצרות והיו לכם לחקת עולם לדרתיכם
וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם
והרעתם בחצצרות ונזכרתם לפני יהוה אלהיכם
ונושעתם מאיביכם וביום שמחתכם ובמועדיכם
ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצצרת על עלתיכם
ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם
אני יהוה אלהיכם
ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים
בחדש נעלה הענן מעל משכן העדת ויסעו
בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני וישכן
הענן במדבר פארן ויסעו בראשנה על פי
יהוה ביד משה ויסע דגל מחנה בני יהודה
בראשנה לצבאתם ועל צבאו נחשון בן עמינדב

168
ועל צבא מטה בני יששכר נתנאל בן צוער ועל
צבא מטה בני זבולן אליאב בן חלון והורד
המשכן ונסעו בני גרשון ובני מררי נשאי המשכן
ונסע דגל מחנה ראובן לצבאתם ועל צבאו
אליצור בן שדיאור ועל צבא מטה בני שמעון
שלמיאל בן צורישדי ועל צבא מטה בני גד
אליסף בן דעואל ונסעו הקהתים נשאי המקדש
והקימו את המשכן עד באם ס ונסע דגל מחנה בני
אפרים לצבאתם ועל צבאו אלישמע בן עמיהוד
ועל צבא מטה בני מנשה גמליאל בן פדהצור
ועל צבא מטה בני בנימן אבידן בן גדעוני ונסע
דגל מחנה בני דן מאסף לכל המחנת לצבאתם
ועל צבאו אחיעזר בן עמישדי ועל צבא מטה בני
אשר פגעיאל בן עכרן ועל צבא מטה בני נפתלי
אחירע בן עינן אלה מסעי בני ישראל לצבאתם
ויסעו ויאמר משה לחבב בן רעואל
המדיני חתן משה נסעים אנחנו אל המקום אשר
אמר יהוה אתו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך
כי יהוה דבר טוב על ישראל ויאמר אליו לא
אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך ויאמר
אל נא תעזב אתנו כי על כן ידעת חנתנו
במדבר והיית לנו לעינים והיה כי תלך עמנו
והיה הטוב ההוא אשר ייטיב יהוה עמנו והטבנו
לך ויסעו מהר יהוה דרך שלשת ימים וארון
ברית יהוה נסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור
להם מנוחה וענן יהוה עליהם יומם בנסעם מן
המחנה ויהי בנסע הארן
ויאמר משה קומה יהוה ויפצו איביך וינסו
משנאיך מפניך ובנחה יאמר שובה יהוה רבבות
אלפי ישראל
ויהי העם כמתאננים רע באזני יהוה וישמע יהוה
ויחר אפו ותבער בם אש יהוה ותאכל בקצה
המחנה ויצעק העם אל משה ויתפלל משה אל
יהוה ותשקע האש ויקרא שם המקום ההוא
תבערה כי בערה בם אש יהוה והאספסף אשר
בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל
ויאמרו מי יאכלנו בשר זכרנו את הדגה אשר
נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים
ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים ועתה
נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו והמן
כזרע גד הוא ועינו כעין הבדלח שטו העם ולקטו
וטחנו ברחים או דכו במדכה ובשלו בפרור

169
ועשו אתו עגות והיה טעמו כטעם לשד השמן
וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו
וישמע משה את העם בכה למשפחתיו איש
לפתח אהלו ויחר אף יהוה מאד ובעיני משה
רע ויאמר משה אל יהוה למה הרעת לעבדך
ולמה לא מצתי חן בעיניך לשום את משא כל
העם הזה עלי האנכי הריתי את כל העם הזה אם
אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר
ישא האמן את הינק על האדמה אשר נשבעת
לאבתיו מאין לי בשר לתת לכל העם הזה כי יבכו
עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה לא אוכל אנכי
לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני ואם
ככה את עשה לי הרגני נא הרג אם מצאתי חן
בעיניך ואל אראה ברעתי
ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש
מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם
ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד והתיצבו שם
עמך וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח
אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא
העם ולא תשא אתה לבדך ואל העם תאמר
התקדשו למחר ואכלתם בשר כי בכיתם באזני
יהוה לאמר מי יאכלנו בשר כי טוב לנו במצרים
ונתן יהוה לכם בשר ואכלתם לא יום אחד
תאכלון ולא יומים ולא חמשה ימים ולא עשרה
ימים ולא עשרים יום עד חדש ימים עד אשר
יצא מאפכם והיה לכם לזרא יען כי מאסתם את
יהוה אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה
יצאנו ממצרים ויאמר משה שש מאות אלף רגלי
העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן
להם ואכלו חדש ימים הצאן ובקר ישחט להם
ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא
להם
ויאמר יהוה אל משה היד יהוה תקצר עתה
תראה היקרך דברי אם לא ויצא משה וידבר
אל העם את דברי יהוה ויאסף שבעים איש
מזקני העם ויעמד אתם סביבת האהל וירד יהוה
בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו
ויתן על שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם
הרוח ויתנבאו ולא יספו וישארו שני אנשים
במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד
ותנח עליהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו
האהלה ויתנבאו במחנה וירץ הנער ויגד למשה

170
ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה ויען
יהושע בן נון משרת משה מבחריו ויאמר אדני
משה כלאם ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי
יתן כל עם יהוה נביאים כי יתן יהוה את רוחו
עליהם ויאסף משה אל המחנה הוא
וזקני ישראל ורוח נסע מאת יהוה ויגז שלוים מן הים
ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה
סביבות המחנה וכאמתים על פני הארץ ויקם
העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת
ויאספו את השלו הממעיט אסף עשרה חמרים
וישטחו להם שטוח סביבות המחנה הבשר עודנו
בין שניהם טרם יכרת ואף יהוה חרה בעם ויך
יהוה בעם מכה רבה מאד ויקרא את שם המקום
ההוא קברות התאוה כי שם קברו את העם
המתאוים מקברות התאוה נסעו העם חצרות
ויהיו בחצרות
ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה
הכשית אשר לקח כי אשה כשית לקח ויאמרו
הרק אך במשה דבר יהוה הלא גם בנו דבר
וישמע יהוה והאיש משה ענו עניו מאד מכל האדם
אשר על פני האדמה ויאמר
יהוה פתאם אל משה ואל אהרן ואל מרים צאו
שלשתכם אל אהל מועד ויצאו שלשתם וירד
יהוה בעמוד ענן ויעמד פתח האהל ויקרא אהרן
ומרים ויצאו שניהם ויאמר שמעו נא דברי אם
יהיה נביאכם יהוה במראה אליו אתודע בחלום
אדבר בו לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא
פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידת ותמנת
יהוה יביט ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי
במשה ויחר אף יהוה בם וילך והענן סר מעל
האהל והנה מרים מצרעת כשלג ויפן אהרן אל
מרים והנה מצרעת ויאמר אהרן אל משה בי
אדני אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו
ואשר חטאנו אל נא תהי כמת אשר בצאתו
מרחם אמו ויאכל חצי בשרו ויצעק משה אל
יהוה לאמר אל נא רפא נא לה
ויאמר יהוה אל משה ואביה ירק ירק בפניה
הלא תכלם שבעת ימים תסגר שבעת ימים
מחוץ למחנה ואחר תאסף ותסגר מרים מחוץ
למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף
מרים ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר
פארן

171

שלח

וידבר יהוה אל משה לאמר שלח לך אנשים
ויתרו את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל
איש אחד איש אחד למטה אבתיו תשלחו כל
נשיא בהם וישלח אתם משה ממדבר פארן על
פי יהוה כלם אנשים ראשי בני ישראל המה
ואלה שמותם למטה ראובן שמוע בן זכור למטה
שמעון שפט בן חורי למטה יהודה כלב בן יפנה
למטה יששכר יגאל בן יוסף למטה אפרים הושע
בן נון למטה בנימן פלטי בן רפוא למטה זבולן
גדיאל בן סודי למטה יוסף למטה מנשה גדי בן
סוסי למטה דן עמיאל בן גמלי למטה אשר
סתור בן מיכאל למטה נפתלי נחבי בן ופסי
למטה גד גאואל בן מכי אלה שמות האנשים
אשר שלח משה לתור את הארץ ויקרא משה
להושע בן נון יהושע וישלח אתם משה לתור את
ארץ כנען ויאמר אלהם עלו זה בנגב ועליתם
את ההר וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם
הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב
ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה הוא אם
רעה ומה הערים אשר הוא יושב בהנה
הבמחנים אם במבצרים ומה הארץ השמנה הוא
אם רזה היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם
מפרי הארץ והימים ימי בכורי ענבים ויעלו
ויתרו את הארץ ממדבר צן עד רחב לבא חמת
ויעלו בנגב ויבא עד חברון ושם אחימן ששי
ותלמי ילידי הענק וחברון שבע שנים נבנתה
לפני צען מצרים ויבאו עד נחל אשכל ויכרתו
משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט
בשנים ומן הרמנים ומן התאנים למקום ההוא
קרא נחל אשכול על אדות האשכול אשר כרתו
משם בני ישראל וישבו מתור הארץ מקץ
ארבעים יום וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן
ואל כל עדת בני ישראל אל מדבר פארן קדשה
וישיבו אותם דבר ואת כל העדה ויראום את
פרי הארץ ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ
אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש הוא וזה
פריה אפס כי עז העם הישב בארץ והערים
בצרות גדלת מאד וגם ילדי הענק ראינו שם
עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי
והאמרי יושב בהר והכנעני ישב על הים ועל
יד הירדן ויהס כלב את העם אל משה ויאמר
עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה

172
והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות
אל העם כי חזק הוא ממנו ויוציאו דבת הארץ
אשר תרו אתה אל בני ישראל לאמר הארץ
אשר עברנו בה לתור אתה ארץ אכלת יושביה
הוא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות
ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפלים
ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם ותשא
כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה
ההוא וילנו על משה ועל אהרן כל בני ישראל
ויאמרו אלהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים
או במדבר הזה לו מתנו ולמה יהוה מביא אתנו
אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו
לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה ויאמרו איש
אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה ויפל משה
ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל
ויהושע בן נון וכלב בן יפנה מן התרים את
הארץ קרעו בגדיהם ויאמרו אל כל עדת בני
ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה
טובה הארץ מאד מאד אם חפץ בנו יהוה והביא
אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר הוא
זבת חלב ודבש אך ביהוה אל תמרדו ואתם אל
תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם
מעליהם ויהוה אתנו אל תיראם ויאמרו כל העדה
לרגום אתם באבנים וכבוד יהוה נראה באהל
מועד אל כל בני ישראל
ויאמר יהוה אל משה עד אנה ינאצני העם הזה
ועד אנה לא יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי
בקרבו אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי
גדול ועצום ממנו ויאמר משה אל יהוה ושמעו
מצרים כי העלית בכחך את העם הזה מקרבו
ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה
יהוה בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה
יהוה ועננך עמד עלהם ובעמד ענן אתה הלך
לפניהם יומם ובעמוד אש לילה והמתה את העם
הזה כאיש אחד ואמרו הגוים אשר שמעו את
שמעך לאמר מבלתי יכלת יהוה להביא את העם
הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר
ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר
יהוה ארך אפים ורב חסד נשא עון ופשע ונקה
לא ינקה פקד עון אבות על בנים על שלשים
ועל רבעים סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך
וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד הנה

173
ויאמר יהוה סלחתי כדברך ואולם חי אני
וימלא כבוד יהוה את כל הארץ כי כל האנשים
הראים את כבדי ואת אתתי אשר עשיתי
במצרים ובמדבר וינסו אתי זה עשר פעמים ולא
שמעו בקולי אם יראו את הארץ אשר נשבעתי
לאבתם וכל מנאצי לא יראוה ועבדי כלב עקב
היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו
אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורשנה
והעמלקי והכנעני יושב בעמק מחר פנו וסעו
לכם המדבר דרך ים סוף
וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר עד מתי
לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי את
תלנות בני ישראל אשר המה מלינים עלי
שמעתי אמר אלהם חי אני נאם יהוה אם לא
כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם במדבר הזה
יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן
עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי אם אתם
תבאו אל הארץ אשר נשאתי את ידי לשכן אתכם
בה כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון וטפכם
אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אתם וידעו את
הארץ אשר מאסתם בה ופגריכם אתם יפלו
במדבר הזה ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים
שנה ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר
במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום
יום לשנה יום לשנה תשאו את עונתיכם ארבעים
שנה וידעתם את תנואתי אני יהוה דברתי אם לא
זאת אעשה לכל העדה הרעה הזאת הנועדים עלי
במדבר הזה יתמו ושם ימתו והאנשים אשר שלח
משה לתור את הארץ וישבו וילונו וילינו עליו את כל
העדה להוציא דבה על הארץ וימתו האנשים
מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני יהוה ויהושע
בן נון וכלב בן יפנה חיו מן האנשים ההם ההלכים
לתור את הארץ וידבר משה את הדברים האלה
אל כל בני ישראל ויתאבלו העם מאד וישכמו
בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו
אל המקום אשר אמר יהוה כי חטאנו ויאמר
משה למה זה אתם עברים את פי יהוה והוא לא
תצלח אל תעלו כי אין יהוה בקרבכם ולא תנגפו
לפני איביכם כי העמלקי והכנעני שם לפניכם
ונפלתם בחרב כי על כן שבתם מאחרי יהוה ולא
יהיה יהוה עמכם ויעפלו לעלות אל ראש ההר
וארון ברית יהוה ומשה לא משו מקרב המחנה

174
וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא ויכום
ויכתום עד החרמה
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני
ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל ארץ
מושבתיכם אשר אני נתן לכם ועשיתם אשה
ליהוה עלה או זבח לפלא נדר או בנדבה או
במעדיכם לעשות ריח ניחח ליהוה מן הבקר או
מן הצאן והקריב המקריב קרבנו ליהוה מנחה
סלת עשרון בלול ברבעית ההין שמן ויין לנסך
רביעית ההין תעשה על העלה או לזבח לכבש
האחד או לאיל תעשה מנחה סלת שני עשרנים
בלולה בשמן שלשית ההין ויין לנסך שלשית
ההין תקריב ריח ניחח ליהוה וכי תעשה בן
בקר עלה או זבח לפלא נדר או שלמים ליהוה
והקריב על בן הבקר מנחה סלת שלשה עשרנים
בלול בשמן חצי ההין ויין תקריב לנסך חצי
ההין אשה ריח ניחח ליהוה ככה יעשה לשור
האחד או לאיל האחד או לשה בכבשים או
בעזים כמספר אשר תעשו ככה תעשו לאחד
כמספרם כל האזרח יעשה ככה את אלה
להקריב אשה ריח ניחח ליהוה וכי יגור אתכם
גר או אשר בתוככם לדרתיכם ועשה אשה ריח
ניחח ליהוה כאשר תעשו כן יעשה הקהל חקה
אחת לכם ולגר הגר חקת עולם לדרתיכם ככם
כגר יהיה לפני יהוה תורה אחת ומשפט אחד
יהיה לכם ולגר הגר אתכם
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני
ישראל ואמרת אלהם בבאכם אל הארץ אשר
אני מביא אתכם שמה והיה באכלכם מלחם
הארץ תרימו תרומה ליהוה ראשית ערסתכם
חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו
אתה מראשית ערסתיכם תתנו ליהוה תרומה
לדרתיכם וכי תשגו
ולא תעשו את כל המצות האלה אשר דבר יהוה
אל משה את כל אשר צוה יהוה אליכם ביד
משה מן היום אשר צוה יהוה והלאה לדרתיכם
והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל
העדה פר בן בקר אחד לעלה לריח ניחח
ליהוה ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד
לחטת וכפר הכהן על כל עדת בני ישראל
ונסלח להם כי שגגה הוא והם הביאו את קרבנם
אשה ליהוה וחטאתם לפני יהוה על שגגתם

175
ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם
כי לכל העם בשגגה ואם
נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה
לחטאת וכפר הכהן על הנפש השגגת בחטאה
בשגגה לפני יהוה לכפר עליו ונסלח לו האזרח
בבני ישראל ולגר הגר בתוכם תורה אחת יהיה
לכם לעשה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד
רמה מן האזרח ומן הגר את יהוה הוא מגדף
ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה כי דבר יהוה
בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההוא
עונה בה
ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקשש
עצים ביום השבת ויקריבו אתו המצאים אתו
מקשש עצים אל משה ואל אהרן ואל כל העדה
ויניחו אתו במשמר כי לא פרש מה יעשה
לו ויאמר יהוה אל משה
מות יומת האיש רגום אתו באבנים כל העדה
מחוץ למחנה ויציאו אתו כל העדה אל מחוץ
למחנה וירגמו אתו באבנים וימת כאשר צוה
יהוה את משה
ויאמר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני
ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי
בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל
תכלת והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם
את כל מצות יהוה ועשיתם אתם ולא תתרו
אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים
אחריהם למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי
והייתם קדשים לאלהיכם אני יהוה אלהיכם
אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם
לאלהים אני יהוה אלהיכם

קרח

ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן
ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן
ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים
ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם
ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב
לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם יהוה
ומדוע תתנשאו על קהל יהוה וישמע משה ויפל
על פניו וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר
בקר וידע יהוה את אשר לו ואת הקדוש
והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו
זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו ותנו
בהן אש ושימו עליהן קטרת לפני יהוה מחר

176
והיה האיש אשר יבחר יהוה הוא הקדוש רב
לכם בני לוי ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני
לוי המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם
מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבד את
עבדת משכן יהוה ולעמד לפני העדה לשרתם
ויקרב אתך ואת כל אחיך בני לוי אתך
ובקשתם גם כהנה לכן אתה וכל עדתך הנעדים
על יהוה ואהרן מה הוא כי תלונו תלינו עליו וישלח
משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו
לא נעלה המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב
ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם
השתרר אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש
הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם העיני
האנשים ההם תנקר לא נעלה ויחר למשה מאד
ויאמר אל יהוה אל תפן אל מנחתם לא חמור
אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את אחד מהם
ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו לפני
יהוה אתה והם ואהרן מחר וקחו איש מחתתו
ונתתם עליהם קטרת והקרבתם לפני יהוה איש
מחתתו חמשים ומאתים מחתת ואתה ואהרן
איש מחתתו ויקחו איש מחתתו ויתנו עליהם אש
וישימו עליהם קטרת ויעמדו פתח אהל מועד
ומשה ואהרן ויקהל עליהם קרח את כל העדה
אל פתח אהל מועד וירא כבוד יהוה אל כל
העדה וידבר יהוה אל משה ואל
אהרן לאמר הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה
אתם כרגע ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלהי
הרוחת לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל
העדה תקצף וידבר יהוה אל משה
לאמר דבר אל העדה לאמר העלו מסביב
למשכן קרח דתן ואבירם ויקם משה וילך אל דתן
ואבירם וילכו אחריו זקני ישראל וידבר אל
העדה לאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים
האלה ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל
חטאתם ויעלו מעל משכן קרח דתן ואבירם
מסביב ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם
ונשיהם ובניהם וטפם ויאמר משה בזאת תדעון כי
יהוה שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי
לא מלבי אם כמות כל האדם ימתון אלה ופקדת
כל האדם יפקד עליהם לא יהוה שלחני ואם
בריאה יברא יהוה ופצתה האדמה את פיה
ובלעה אתם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאלה

177
וידעתם כי נאצו האנשים האלה את יהוה ויהי
ככלתו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע
האדמה אשר תחתיהם ותפתח הארץ את פיה
ותבלע אתם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר
לקרח ואת כל הרכוש וירדו הם וכל אשר להם
חיים שאלה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך
הקהל וכל ישראל אשר סביבתיהם נסו לקלם
כי אמרו פן תבלענו הארץ ואש יצאה מאת
יהוה ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי
הקטרת וידבר יהוה אל משה
לאמר אמר אל אלעזר בן אהרן הכהן וירם את
המחתת מבין השרפה ואת האש זרה הלאה כי
קדשו את מחתות החטאים האלה בנפשתם ועשו
אתם רקעי פחים צפוי למזבח כי הקריבם לפני
יהוה ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל ויקח אלעזר
הכהן את מחתות הנחשת אשר הקריבו השרפים
וירקעום צפוי למזבח זכרון לבני ישראל למען
אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא
להקטיר קטרת לפני יהוה ולא יהיה כקרח
וכעדתו כאשר דבר יהוה ביד משה לו
וילנו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל
אהרן לאמר אתם המתם את עם יהוה ויהי בהקהל
העדה על משה ועל אהרן ויפנו אל אהל מועד
והנה כסהו הענן וירא כבוד יהוה ויבא משה
ואהרן אל פני אהל מועד וידבר
יהוה אל משה לאמר הרמו מתוך העדה הזאת
ואכלה אתם כרגע ויפלו על פניהם ויאמר משה
אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל
המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל העדה
וכפר עליהם כי יצא הקצף מלפני יהוה החל
הנגף ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך
הקהל והנה החל הנגף בעם ויתן את הקטרת
ויכפר על העם ויעמד בין המתים ובין החיים
ותעצר המגפה ויהיו המתים במגפה ארבעה עשר
אלף ושבע מאות מלבד המתים על דבר קרח
וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד
והמגפה נעצרה
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני
ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב מאת כל
נשיאהם לבית אבתם שנים עשר מטות איש את
שמו תכתב על מטהו ואת שם אהרן תכתב על
מטה לוי כי מטה אחד לראש בית אבותם

178
והנחתם באהל מועד לפני העדות אשר אועד
לכם שמה והיה האיש אשר אבחר בו מטהו
יפרח והשכתי מעלי את תלנות בני ישראל אשר
הם מלינם עליכם וידבר משה אל בני ישראל
ויתנו אליו כל נשיאיהם מטה לנשיא אחד מטה
לנשיא אחד לבית אבתם שנים עשר מטות ומטה
אהרן בתוך מטותם וינח משה את המטת לפני
יהוה באהל העדת ויהי ממחרת ויבא משה אל
אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי
ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים ויצא משה
את כל המטת מלפני יהוה אל כל בני ישראל
ויראו ויקחו איש מטהו
ויאמר יהוה אל משה השב את מטה אהרן לפני
העדות למשמרת לאות לבני מרי ותכל תלונתם
מעלי ולא ימתו ויעש משה כאשר צוה יהוה אתו
כן עשה
ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו
אבדנו כלנו אבדנו כל הקרב הקרב אל משכן
יהוה ימות האם תמנו לגוע ויאמר
יהוה אל אהרן אתה ובניך ובית אביך אתך
תשאו את עון המקדש ואתה ובניך אתך תשאו
את עון כהנתכם וגם את אחיך מטה לוי שבט
אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך ואתה
ובניך אתך לפני אהל העדת ושמרו משמרתך
ומשמרת כל האהל אך אל כלי הקדש ואל
המזבח לא יקרבו ולא ימתו גם הם גם אתם
ונלוו עליך ושמרו את משמרת אהל מועד לכל
עבדת האהל וזר לא יקרב אליכם ושמרתם את
משמרת הקדש ואת משמרת המזבח ולא יהיה
עוד קצף על בני ישראל ואני הנה לקחתי את
אחיכם הלוים מתוך בני ישראל לכם מתנה
נתנים ליהוה לעבד את עבדת אהל מועד ואתה
ובניך אתך תשמרו את כהנתכם לכל דבר
המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבדת מתנה
אתן את כהנתכם והזר הקרב יומת
וידבר יהוה אל אהרן ואני הנה נתתי לך את
משמרת תרומתי לכל קדשי בני ישראל לך
נתתים למשחה ולבניך לחק עולם זה יהיה לך
מקדש הקדשים מן האש כל קרבנם לכל
מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו
לי קדש קדשים לך הוא ולבניך בקדש הקדשים
תאכלנו כל זכר יאכל אתו קדש יהיה לך

179
וזה לך תרומת מתנם לכל תנופת בני ישראל
לך נתתים ולבניך ולבנתיך אתך לחק עולם כל
טהור בביתך יאכל אתו כל חלב יצהר וכל
חלב תירוש ודגן ראשיתם אשר יתנו ליהוה לך
נתתים בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו
ליהוה לך יהיה כל טהור בביתך יאכלנו כל
חרם בישראל לך יהיה כל פטר רחם לכל בשר
אשר יקריבו ליהוה באדם ובבהמה יהיה לך אך
פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה
הטמאה תפדה ופדויו מבן חדש תפדה בערכך
כסף חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה
הוא אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז
לא תפדה קדש הם את דמם תזרק על המזבח
ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח ליהוה
ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין לך
יהיה כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני
ישראל ליהוה נתתי לך ולבניך ולבנתיך אתך
לחק עולם ברית מלח עולם הוא לפני יהוה לך
ולזרעך אתך ויאמר יהוה אל אהרן בארצם לא
תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם אני חלקך
ונחלתך בתוך בני ישראל ולבני
לוי הנה נתתי כל מעשר בישראל לנחלה חלף
עבדתם אשר הם עבדים את עבדת אהל מועד
ולא יקרבו עוד בני ישראל אל אהל מועד
לשאת חטא למות ועבד הלוי הוא את עבדת
אהל מועד והם ישאו עונם חקת עולם לדרתיכם
ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה כי את
מעשר בני ישראל אשר ירימו ליהוה תרומה
נתתי ללוים לנחלה על כן אמרתי להם בתוך
בני ישראל לא ינחלו נחלה
וידבר יהוה אל משה לאמר ואל הלוים תדבר
ואמרת אלהם כי תקחו מאת בני ישראל את
המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם
והרמתם ממנו תרומת יהוה מעשר מן המעשר
ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן וכמלאה
מן היקב כן תרימו גם אתם תרומת יהוה מכל
מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל
ונתתם ממנו את תרומת יהוה לאהרן הכהן
מכל מתנתיכם תרימו את כל תרומת יהוה
מכל חלבו את מקדשו ממנו ואמרת אלהם
בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללוים כתבואת
גרן וכתבואת יקב ואכלתם אתו בכל מקום אתם

180
וביתכם כי שכר הוא לכם חלף עבדתכם באהל
מועד ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו
ממנו ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא
תמותו

חקת

וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר זאת
חקת התורה אשר צוה יהוה לאמר דבר אל בני
ישראל ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר
אין בה מום אשר לא עלה עליה על ונתתם אתה
אל אלעזר הכהן והוציא אתה אל מחוץ למחנה
ושחט אתה לפניו ולקח אלעזר הכהן מדמה
באצבעו והזה אל נכח פני אהל מועד מדמה
שבע פעמים ושרף את הפרה לעיניו את ערה
ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרף ולקח
הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל
תוך שרפת הפרה וכבס בגדיו הכהן ורחץ בשרו
במים ואחר יבוא אל המחנה וטמא הכהן עד
הערב והשרף אתה יכבס בגדיו במים ורחץ
בשרו במים וטמא עד הערב ואסף איש טהור
את אפר הפרה והניח מחוץ למחנה במקום
טהור והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי
נדה חטאת הוא וכבס האסף את אפר הפרה
את בגדיו וטמא עד הערב והיתה לבני ישראל
ולגר הגר בתוכם לחקת עולם הנגע במת לכל
נפש אדם וטמא שבעת ימים הוא יתחטא בו
ביום השלישי וביום השביעי יטהר ואם לא
יתחטא ביום השלישי וביום השביעי לא יטהר
כל הנגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא
יתחטא את משכן יהוה טמא ונכרתה הנפש
ההוא מישראל כי מי נדה לא זרק עליו טמא
יהיה עוד טמאתו בו זאת התורה אדם כי ימות
באהל כל הבא אל האהל וכל אשר באהל
יטמא שבעת ימים וכל כלי פתוח אשר אין צמיד
פתיל עליו טמא הוא וכל אשר יגע על פני
השדה בחלל חרב או במת או בעצם אדם או
בקבר יטמא שבעת ימים ולקחו לטמא מעפר
שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי
ולקח אזוב וטבל במים איש טהור והזה על
האהל ועל כל הכלים ועל הנפשות אשר היו שם
ועל הנגע בעצם או בחלל או במת או בקבר
והזה הטהר על הטמא ביום השלישי וביום
השביעי וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ
במים וטהר בערב ואיש אשר יטמא ולא יתחטא

181
ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל כי את מקדש
יהוה טמא מי נדה לא זרק עליו טמא הוא
והיתה להם לחקת עולם ומזה מי הנדה יכבס
בגדיו והנגע במי הנדה יטמא עד הערב וכל
אשר יגע בו הטמא יטמא והנפש הנגעת תטמא
עד הערב
ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צן בחדש
הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים
ותקבר שם ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה
ועל אהרן וירב העם עם משה ויאמרו לאמר ולו
גוענו בגוע אחינו לפני יהוה ולמה הבאתם את
קהל יהוה אל המדבר הזה למות שם אנחנו
ובעירנו ולמה העליתנו ממצרים להביא אתנו
אל המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגפן
ורמון ומים אין לשתות ויבא משה ואהרן מפני
הקהל אל פתח אהל מועד ויפלו על פניהם
וירא כבוד יהוה אליהם
וידבר יהוה אל משה לאמר קח את המטה
והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם
אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים
מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם ויקח
משה את המטה מלפני יהוה כאשר צוהו ויקהלו
משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר
להם שמעו נא המרים המן הסלע הזה נוציא
לכם מים וירם משה את ידו ויך את הסלע
במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשת העדה
ובעירם ויאמר
יהוה אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי
להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את
הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם המה מי
מריבה אשר רבו בני ישראל את יהוה ויקדש
בם וישלח
משה מלאכים מקדש אל מלך אדום כה אמר
אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה אשר
מצאתנו וירדו אבתינו מצרימה ונשב במצרים
ימים רבים וירעו לנו מצרים ולאבתינו ונצעק
אל יהוה וישמע קלנו וישלח מלאך ויצאנו
ממצרים והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך
נעברה נא בארצך לא נעבר בשדה ובכרם
ולא נשתה מי באר דרך המלך נלך לא נטה
ימין ושמאול עד אשר נעבר גבולך ויאמר אליו
אדום לא תעבר בי פן בחרב אצא לקראתך

182
ויאמרו אליו בני ישראל במסלה נעלה ואם מימיך
נשתה אני ומקני ונתתי מכרם רק אין דבר ברגלי
אעברה ויאמר לא תעבר ויצא אדום לקראתו בעם
כבד וביד חזקה וימאן אדום נתן את ישראל עבר
בגבלו ויט ישראל מעליו
ויסעו מקדש ויבאו בני ישראל כל העדה הר
ההר ויאמר יהוה אל משה ואל אהרן בהר ההר
על גבול ארץ אדום לאמר יאסף אהרן אל עמיו
כי לא יבא אל הארץ אשר נתתי לבני ישראל
על אשר מריתם את פי למי מריבה קח את
אהרן ואת אלעזר בנו והעל אתם הר ההר
והפשט את אהרן את בגדיו והלבשתם את
אלעזר בנו ואהרן יאסף ומת שם ויעש משה
כאשר צוה יהוה ויעלו אל הר ההר לעיני כל
העדה ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבש
אתם את אלעזר בנו וימת אהרן שם בראש ההר
וירד משה ואלעזר מן ההר ויראו כל העדה כי
גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית
ישראל וישמע הכנעני מלך ערד
ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם
בישראל וישב ממנו שבי וידר ישראל נדר
ליהוה ויאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי
והחרמתי את עריהם וישמע יהוה בקול ישראל
ויתן את הכנעני ויחרם אתהם ואת עריהם
ויקרא שם המקום חרמה
ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבב את ארץ
אדום ותקצר נפש העם בדרך וידבר העם
באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות
במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם
הקלקל וישלח יהוה בעם את הנחשים השרפים
וינשכו את העם וימת עם רב מישראל ויבא העם
אל משה ויאמרו חטאנו כי דברנו ביהוה ובך
התפלל אל יהוה ויסר מעלינו את הנחש ויתפלל
משה בעד העם ויאמר יהוה אל משה עשה לך
שרף ושים אתו על נס והיה כל הנשוך וראה אתו
וחי ויעש משה נחש נחשת וישמהו על הנס והיה
אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחשת
וחי ויסעו בני ישראל ויחנו באבת ויסעו מאבת
ויחנו בעיי העברים במדבר אשר על פני מואב
ממזרח השמש משם נסעו ויחנו בנחל זרד משם
נסעו ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר היצא
מגבל האמרי כי ארנון גבול מואב בין מואב

183
ובין האמרי על כן יאמר בספר מלחמת יהוה את
והב בסופה ואת הנחלים ארנון ואשד הנחלים
אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב ומשם
בארה הוא הבאר אשר אמר יהוה למשה אסף את
העם ואתנה להם מים אז ישיר
ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה באר
חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחקק במשענתם
וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות
ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה
ונשקפה על פני הישימן
וישלח ישראל מלאכים אל סיחן מלך האמרי
לאמר אעברה בארצך לא נטה בשדה ובכרם לא
נשתה מי באר בדרך המלך נלך עד אשר נעבר
גבלך ולא נתן סיחן את ישראל עבר בגבלו ויאסף
סיחן את כל עמו ויצא לקראת ישראל המדברה
ויבא יהצה וילחם בישראל ויכהו ישראל לפי
חרב ויירש את ארצו מארנן עד יבק עד בני עמון
כי עז גבול בני עמון ויקח ישראל את כל הערים
האלה וישב ישראל בכל ערי האמרי בחשבון
ובכל בנתיה כי חשבון עיר סיחן מלך האמרי הוא
והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל
ארצו מידו עד ארנן על כן יאמרו המשלים באו
חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון כי אש יצאה
מחשבון להבה מקרית סיחן אכלה ער מואב בעלי
במות ארנן אוי לך מואב אבדת עם כמוש נתן בניו
פליטם ובנתיו בשבית למלך אמרי סיחון ונירם
אבד חשבון עד דיבון ונשים עד נפח אשר עד
מידבא וישב ישראל בארץ האמרי וישלח משה
לרגל את יעזר וילכדו בנתיה ויירש ויורש את האמרי
אשר שם ויפנו ויעלו דרך הבשן ויצא עוג מלך
הבשן לקראתם הוא וכל עמו למלחמה אדרעי
ויאמר יהוה אל משה אל תירא אתו כי בידך
נתתי אתו ואת כל עמו ואת ארצו ועשית לו
כאשר עשית לסיחן מלך האמרי אשר יושב
בחשבון ויכו אתו ואת בניו ואת כל עמו עד
בלתי השאיר לו שריד ויירשו את ארצו ויסעו
בני ישראל ויחנו בערבות מואב מעבר לירדן
ירחו

בלק

וירא בלק בן צפור
את כל אשר עשה ישראל לאמרי ויגר מואב מפני
העם מאד כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל
ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל
את כל סביבתינו כלחך השור את ירק השדה

184
ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההוא וישלח
מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה אשר על
הנהר ארץ בני עמו לקרא לו לאמר הנה עם
יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ והוא ישב
ממלי ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי
עצום הוא ממני אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן
הארץ כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר
תאר יואר וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים
בידם ויבאו אל בלעם וידברו אליו דברי בלק
ויאמר אליהם לינו פה הלילה והשבתי אתכם
דבר כאשר ידבר יהוה אלי וישבו שרי מואב
עם בלעם ויבא אלהים אל בלעם ויאמר מי
האנשים האלה עמך ויאמר בלעם אל האלהים
בלק בן צפר מלך מואב שלח אלי הנה העם
היצא ממצרים ויכס את עין הארץ עתה לכה
קבה לי אתו אולי אוכל להלחם בו וגרשתיו
ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם לא
תאר את העם כי ברוך הוא ויקם בלעם בבקר
ויאמר אל שרי בלק לכו אל ארצכם כי מאן
יהוה לתתי להלך עמכם ויקומו שרי מואב ויבאו
אל בלק ויאמרו מאן בלעם הלך עמנו ויסף עוד
בלק שלח שרים רבים ונכבדים מאלה ויבאו אל
בלעם ויאמרו לו כה אמר בלק בן צפור אל נא
תמנע מהלך אלי כי כבד אכבדך מאד וכל
אשר תאמר אלי אעשה ולכה נא קבה לי את
העם הזה ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק אם
יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל
לעבר את פי יהוה אלהי לעשות קטנה או גדולה
ועתה שבו נא בזה גם אתם הלילה ואדעה מה
יסף יהוה דבר עמי ויבא אלהים אל בלעם
לילה ויאמר לו אם לקרא לך באו האנשים קום לך
אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו
תעשה ויקם בלעם בבקר ויחבש את אתנו
וילך עם שרי מואב ויחר אף אלהים כי הולך
הוא ויתיצב מלאך יהוה בדרך לשטן לו והוא
רכב על אתנו ושני נעריו עמו ותרא האתון
את מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלופה
בידו ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה ויך
בלעם את האתון להטתה הדרך ויעמד מלאך
יהוה במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה
ותרא האתון את מלאך יהוה ותלחץ אל הקיר
ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר ויסף להכתה

185
ויוסף מלאך יהוה עבור ויעמד במקום צר אשר
אין דרך לנטות ימין ושמאול ותרא האתון את
מלאך יהוה ותרבץ תחת בלעם ויחר אף בלעם
ויך את האתון במקל ויפתח יהוה את פי האתון
ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה
שלש רגלים ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי
לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך ותאמר האתון
אל בלעם הלוא אנכי אתנך אשר רכבת עלי
מעודך עד היום הזה ההסכן הסכנתי לעשות לך
כה ויאמר לא ויגל יהוה את עיני בלעם וירא
את מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלפה בידו
ויקד וישתחו לאפיו ויאמר אליו מלאך יהוה על
מה הכית את אתנך זה שלוש רגלים הנה אנכי
יצאתי לשטן כי ירט הדרך לנגדי ותראני האתון
ותט לפני זה שלש רגלים אולי נטתה מפני כי
עתה גם אתכה הרגתי ואותה החייתי ויאמר
בלעם אל מלאך יהוה חטאתי כי לא ידעתי כי
אתה נצב לקראתי בדרך ועתה אם רע בעיניך
אשובה לי ויאמר מלאך יהוה אל בלעם לך עם
האנשים ואפס את הדבר אשר אדבר אליך אתו
תדבר וילך בלעם עם שרי בלק וישמע בלק כי
בא בלעם ויצא לקראתו אל עיר מואב אשר על
גבול ארנן אשר בקצה הגבול ויאמר בלק אל
בלעם הלא שלח שלחתי אליך לקרא לך למה
לא הלכת אלי האמנם לא אוכל כבדך ויאמר
בלעם אל בלק הנה באתי אליך עתה היכול
אוכל דבר מאומה הדבר אשר ישים אלהים בפי
אתו אדבר וילך בלעם עם בלק ויבאו קרית חצות
ויזבח בלק בקר וצאן וישלח לבלעם ולשרים אשר
אתו ויהי בבקר ויקח בלק את בלעם ויעלהו במות
בעל וירא משם קצה העם ויאמר בלעם אל בלק
בנה לי בזה שבעה מזבחת והכן לי בזה שבעה
פרים ושבעה אילים ויעש בלק כאשר דבר בלעם
ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח ויאמר בלעם
לבלק התיצב על עלתך ואלכה אולי יקרה יהוה
לקראתי ודבר מה יראני והגדתי לך וילך שפי
ויקר אלהים אל בלעם ויאמר אליו את שבעת
המזבחת ערכתי ואעל פר ואיל במזבח וישם
יהוה דבר בפי בלעם ויאמר שוב אל בלק וכה
תדבר וישב אליו והנה נצב על עלתו הוא וכל
שרי מואב וישא משלו ויאמר מן ארם ינחני
בלק מלך מואב מהררי קדם לכה ארה לי יעקב

186
ולכה זעמה ישראל מה אקב לא קבה אל ומה
אזעם לא זעם יהוה כי מראש צרים אראנו
ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכן ובגוים לא
יתחשב מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע
ישראל תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי
כמהו ויאמר בלק אל בלעם מה עשית לי לקב
איבי לקחתיך והנה ברכת ברך ויען ויאמר הלא
את אשר ישים יהוה בפי אתו אשמר לדבר
ויאמר אליו בלק לך לכה נא אתי אל מקום אחר
אשר תראנו משם אפס קצהו תראה וכלו לא
תראה וקבנו לי משם ויקחהו שדה צפים אל
ראש הפסגה ויבן שבעה מזבחת ויעל פר ואיל
במזבח ויאמר אל בלק התיצב כה על עלתך
ואנכי אקרה כה ויקר יהוה אל בלעם וישם דבר
בפיו ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר ויבא אליו
והנו נצב על עלתו ושרי מואב אתו ויאמר לו
בלק מה דבר יהוה וישא משלו ויאמר קום בלק
ושמע האזינה עדי בנו צפר לא איש אל ויכזב
ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר
ולא יקימנה הנה ברך לקחתי וברך ולא
אשיבנה לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל
בישראל יהוה אלהיו עמו ותרועת מלך בו אל
מוציאם ממצרים כתועפת ראם לו כי לא נחש
ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב
ולישראל מה פעל אל הן עם כלביא יקום וכארי
יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים
ישתה ויאמר בלק אל בלעם גם קב לא תקבנו
גם ברך לא תברכנו ויען בלעם ויאמר אל בלק
הלא דברתי אליך לאמר כל אשר ידבר יהוה
אתו אעשה ויאמר בלק אל בלעם לכה נא
אקחך אל מקום אחר אולי יישר בעיני האלהים
וקבתו לי משם ויקח בלק את בלעם ראש
הפעור הנשקף על פני הישימן ויאמר בלעם אל
בלק בנה לי בזה שבעה מזבחת והכן לי בזה
שבעה פרים ושבעה אילים ויעש בלק כאשר
אמר בלעם ויעל פר ואיל במזבח וירא בלעם כי
טוב בעיני יהוה לברך את ישראל ולא הלך כפעם בפעם
לקראת נחשים וישת אל המדבר פניו וישא
בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו
ותהי עליו רוח אלהים וישא משלו ויאמר נאם
בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין נאם שמע
אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים

187
מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל כנחלים
נטיו כגנת עלי נהר כאהלים נטע יהוה כארזים
עלי מים יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירם
מאגג מלכו ותנשא מלכתו אל מוציאו ממצרים
כתועפת ראם לו יאכל גוים צריו ועצמתיהם
יגרם וחציו ימחץ כרע שכב כארי וכלביא מי
יקימנו מברכיך ברוך וארריך ארור ויחר אף
בלק אל בלעם ויספק את כפיו ויאמר בלק אל
בלעם לקב איבי קראתיך והנה ברכת ברך זה
שלש פעמים ועתה ברח לך אל מקומך אמרתי
כבד אכבדך והנה מנעך יהוה מכבוד ויאמר
בלעם אל בלק הלא גם אל מלאכיך אשר
שלחת אלי דברתי לאמר אם יתן לי בלק מלא
ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את פי יהוה
לעשות טובה או רעה מלבי אשר ידבר יהוה אתו
אדבר ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר
יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים וישא משלו
ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין
נאם שמע אמרי אל וידע דעת עליון מחזה שדי
יחזה נפל וגלוי עינים אראנו ולא עתה אשורנו
ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל
ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת והיה אדום
ירשה והיה ירשה שעיר איביו וישראל עשה חיל
וירד מיעקב והאביד שריד מעיר וירא את עמלק
וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו
עדי אבד וירא את הקיני וישא משלו ויאמר איתן
מושבך ושים בסלע קנך כי אם יהיה לבער קין עד
מה אשור תשבך וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה
משמו אל וצים מיד כתים וענו אשור וענו עבר וגם
הוא עדי אבד ויקם בלעם וילך וישב למקמו וגם
בלק הלך לדרכו
וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות
מואב ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם
וישתחוו לאלהיהן ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר
אף יהוה בישראל ויאמר יהוה אל משה קח את
כל ראשי העם והוקע אותם ליהוה נגד השמש
וישב חרון אף יהוה מישראל ויאמר משה אל
שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל
פעור והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל
אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת
בני ישראל והמה בכים פתח אהל מועד

פנחס

וירא
פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה

188
ויקח רמח בידו ויבא אחר איש ישראל אל
הקבה וידקר את שניהם את איש ישראל ואת
האשה אל קבתה ותעצר המגפה מעל בני
ישראל ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים
אלף
וידבר יהוה אל משה לאמר פינחס בן
אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל
בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני
ישראל בקנאתי לכן אמר הנני נתן לו את
בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו ברית
כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על
בני ישראל ושם איש ישראל המכה אשר הכה
את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב
לשמעני ושם האשה המכה המדינית כזבי בת
צור ראש אמות בית אב במדין הוא
וידבר יהוה אל משה לאמר צרור את המדינים
והכיתם אותם כי צררים הם לכם בנכליהם אשר
נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת
נשיא מדין אחתם המכה ביום המגפה על
דבר פעור ויהי אחרי המגפה
ויאמר יהוה אל משה ואל אלעזר בן אהרן הכהן
לאמר שאו את ראש כל עדת בני ישראל מבן
עשרים שנה ומעלה לבית אבתם כל יצא צבא
בישראל וידבר משה ואלעזר הכהן אתם בערבת
מואב על ירדן ירחו לאמר מבן עשרים שנה
ומעלה כאשר צוה יהוה את משה ובני ישראל
היצאים מארץ מצרים ראובן בכור ישראל בני
ראובן חנוך משפחת החנכי לפלוא משפחת
הפלאי לחצרן משפחת החצרוני לכרמי
משפחת הכרמי אלה משפחת הראובני ויהיו
פקדיהם שלשה וארבעים אלף ושבע מאות
ושלשים ובני פלוא אליאב ובני אליאב נמואל
ודתן ואבירם הוא דתן ואבירם קרואי קריאי העדה
אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח
בהצתם על יהוה ותפתח הארץ את פיה
ותבלע אתם ואת קרח במות העדה באכל
האש את חמשים ומאתים איש ויהיו לנס ובני
קרח לא מתו בני
שמעון למשפחתם לנמואל משפחת הנמואלי
לימין משפחת הימיני ליכין משפחת היכיני
לזרח משפחת הזרחי לשאול משפחת השאולי
אלה משפחת השמעני שנים ועשרים אלף

189
ומאתים                         בני גד למשפחתם לצפון
משפחת הצפוני לחגי משפחת החגי לשוני
משפחת השוני לאזני משפחת האזני לערי משפחת
הערי לארוד משפחת הארודי לאראלי משפחת
האראלי אלה משפחת בני גד לפקדיהם ארבעים
אלף וחמש מאות                           בני יהודה
ער ואונן וימת ער ואונן בארץ כנען ויהיו בני
יהודה למשפחתם לשלה משפחת השלני לפרץ
משפחת הפרצי לזרח משפחת הזרחי ויהיו בני
פרץ לחצרן משפחת החצרני לחמול משפחת
החמולי אלה משפחת יהודה לפקדיהם ששה
ושבעים אלף וחמש מאות               בני
יששכר למשפחתם תולע משפחת התולעי
לפוה משפחת הפוני לישוב משפחת הישובי
לשמרן משפחת השמרני אלה משפחת יששכר
לפקדיהם ארבעה וששים אלף ושלש
מאות                                           בני זבולן
למשפחתם לסרד משפחת הסרדי לאלון
משפחת האלני ליחלאל משפחת היחלאלי
אלה משפחת הזבולני לפקדיהם ששים אלף
וחמש מאות                     בני יוסף למשפחתם
מנשה ואפרים בני מנשה למכיר משפחת
המכירי ומכיר הוליד את גלעד לגלעד משפחת
הגלעדי אלה בני גלעד איעזר משפחת האיעזרי
לחלק משפחת החלקי ואשריאל משפחת
האשראלי ושכם משפחת השכמי ושמידע
משפחת השמידעי וחפר משפחת החפרי
וצלפחד בן חפר לא היו לו בנים כי אם בנות
ושם בנות צלפחד מחלה ונעה חגלה מלכה
ותרצה אלה משפחת מנשה ופקדיהם שנים
וחמשים אלף ושבע מאות                אלה בני
אפרים למשפחתם לשותלח משפחת השתלחי
לבכר משפחת הבכרי לתחן משפחת התחני ואלה
בני שותלח לערן משפחת הערני אלה משפחת
בני אפרים לפקדיהם שנים ושלשים אלף וחמש
מאות אלה בני יוסף למשפחתם                 בני
בנימן למשפחתם לבלע משפחת הבלעי לאשבל
משפחת האשבלי לאחירם משפחת האחירמי
לשפופם משפחת השופמי לחופם משפחת
החופמי ויהיו בני בלע ארד ונעמן משפחת
הארדי לנעמן משפחת הנעמי אלה בני בנימן
למשפחתם ופקדיהם חמשה וארבעים אלף

190
ושש מאות                                    אלה
בני דן למשפחתם לשוחם משפחת השוחמי
אלה משפחת דן למשפחתם כל משפחת
השוחמי לפקדיהם ארבעה וששים אלף וארבע
מאות                  בני אשר למשפחתם לימנה
משפחת הימנה לישוי משפחת הישוי לבריעה
משפחת הבריעי לבני בריעה לחבר משפחת
החברי למלכיאל משפחת המלכיאלי ושם בת
אשר שרח אלה משפחת בני אשר לפקדיהם
שלשה וחמשים אלף וארבע מאות   בני
נפתלי למשפחתם ליחצאל משפחת היחצאלי
לגוני משפחת הגוני ליצר משפחת היצרי לשלם
משפחת השלמי אלה משפחת נפתלי למשפחתם
ופקדיהם חמשה וארבעים אלף וארבע מאות
אלה פקודי בני ישראל שש מאות אלף ואלף
שבע מאות ושלשים
וידבר יהוה אל משה לאמר לאלה תחלק
הארץ בנחלה במספר שמות לרב תרבה
נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו איש לפי פקדיו
יתן נחלתו אך בגורל יחלק את הארץ לשמות
מטות אבתם ינחלו על פי הגורל תחלק נחלתו
בין רב למעט                                ואלה
פקודי הלוי למשפחתם לגרשון משפחת הגרשני
לקהת משפחת הקהתי למררי משפחת המררי
אלה משפחת לוי משפחת הלבני משפחת החברני
משפחת המחלי משפחת המושי משפחת הקרחי
וקהת הולד את עמרם ושם אשת עמרם יוכבד בת
לוי אשר ילדה אתה ללוי במצרים ותלד לעמרם
את אהרן ואת משה ואת מרים אחתם ויולד
לאהרן את נדב ואת אביהוא את אלעזר ואת
איתמר וימת נדב ואביהוא בהקריבם אש זרה
לפני יהוה ויהיו פקדיהם שלשה ועשרים אלף כל
זכר מבן חדש ומעלה כי לא התפקדו בתוך בני
ישראל כי לא נתן להם נחלה בתוך בני ישראל
אלה פקודי משה ואלעזר הכהן אשר פקדו את
בני ישראל בערבת מואב על ירדן ירחו ובאלה
לא היה איש מפקודי משה ואהרן הכהן אשר
פקדו את בני ישראל במדבר סיני כי אמר יהוה
להם מות ימתו במדבר ולא נותר מהם איש כי אם
כלב בן יפנה ויהושע בן נון ותקרבנה
בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן
מכיר בן מנשה למשפחת מנשה בן יוסף

191
ואלה שמות בנתיו מחלה נעה וחגלה ומלכה
ותרצה ותעמדנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן
ולפני הנשיאם וכל העדה פתח אהל מועד לאמר
אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה
הנועדים על יהוה בעדת קרח כי בחטאו מת ובנים
לא היו לו למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי
אין לו בן תנה לנו אחזה בתוך אחי אבינו ויקרב
משה את משפטן לפני יהוה
ויאמר יהוה אל משה לאמר כן בנות צלפחד
דברת נתן תתן להם אחזת נחלה בתוך אחי
אביהם והעברת את נחלת אביהן להן ואל בני
ישראל תדבר לאמר איש כי ימות ובן אין לו
והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת
ונתתם את נחלתו לאחיו ואם אין לו אחים
ונתתם את נחלתו לאחי אביו ואם אין אחים
לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו
ממשפחתו וירש אתה והיתה לבני ישראל לחקת
משפט כאשר צוה יהוה את משה
ויאמר יהוה אל משה עלה אל הר העברים הזה
וראה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל
וראיתה אתה ונאספת אל עמיך גם אתה כאשר
נאסף אהרן אחיך כאשר מריתם פי במדבר צן
במריבת העדה להקדישני במים לעיניהם הם מי
מריבת קדש מדבר צן וידבר משה
אל יהוה לאמר יפקד יהוה אלהי הרוחת לכל
בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר
יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא
תהיה עדת יהוה כצאן אשר אין להם רעה
ויאמר יהוה אל משה קח לך את יהושע בן נון
איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו והעמדת
אתו לפני אלעזר הכהן ולפני כל העדה וצויתה
אתו לעיניהם ונתתה מהודך עליו למען ישמעו
כל עדת בני ישראל ולפני אלעזר הכהן יעמד
ושאל לו במשפט האורים לפני יהוה על פיו
יצאו ועל פיו יבאו הוא וכל בני ישראל אתו
וכל העדה ויעש משה כאשר צוה יהוה אתו
ויקח את יהושע ויעמדהו לפני אלעזר הכהן
ולפני כל העדה ויסמך את ידיו עליו ויצוהו
כאשר דבר יהוה ביד משה וידבר יהוה
אל משה לאמר צו את בני
ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי
לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו

192
ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו ליהוה
כבשים בני שנה תמימם שנים ליום עלה תמיד
את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני
תעשה בין הערבים ועשירית האיפה סלת
למנחה בלולה בשמן כתית רביעת ההין עלת
תמיד העשיה בהר סיני לריח ניחח אשה ליהוה
ונסכו רביעת ההין לכבש האחד בקדש הסך
נסך שכר ליהוה ואת הכבש השני תעשה בין
הערבים כמנחת הבקר וכנסכו תעשה אשה ריח ניחח
ליהוה
וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימם ושני
עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן ונסכו עלת
שבת בשבתו על עלת התמיד ונסכה
ובראשי חדשיכם תקריבו עלה ליהוה פרים
בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה
תמימם ושלשה עשרנים סלת מנחה בלולה
בשמן לפר האחד ושני עשרנים סלת מנחה
בלולה בשמן לאיל האחד ועשרן עשרון סלת
מנחה בלולה בשמן לכבש האחד עלה ריח
ניחח אשה ליהוה ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר
ושלישת ההין לאיל ורביעת ההין לכבש יין זאת
עלת חדש בחדשו לחדשי השנה ושעיר עזים
אחד לחטאת ליהוה על עלת התמיד יעשה
ונסכו ובחדש הראשון בארבעה
עשר יום לחדש פסח ליהוה ובחמשה עשר יום
לחדש הזה חג שבעת ימים מצות יאכל ביום
הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא
תעשו והקרבתם אשה עלה ליהוה פרים בני
בקר שנים ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה
תמימם יהיו לכם ומנחתם סלת בלולה בשמן
שלשה עשרנים לפר ושני עשרנים לאיל תעשו
עשרון עשרון תעשה לכבש האחד לשבעת
הכבשים ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם מלבד
עלת הבקר אשר לעלת התמיד תעשו את אלה
כאלה תעשו ליום שבעת ימים לחם אשה ריח
ניחח ליהוה על עולת התמיד יעשה ונסכו וביום
השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת
עבדה לא תעשו וביום הבכורים
בהקריבכם מנחה חדשה ליהוה בשבעתיכם
מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא
תעשו והקרבתם עולה לריח ניחח ליהוה פרים
בני בקר שנים איל אחד שבעה כבשים בני שנה

193
ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר
האחד שני עשרנים לאיל האחד עשרון עשרון
לכבש האחד לשבעת הכבשים שעיר עזים אחד
לכפר עליכם מלבד עלת התמיד ומנחתו תעשו
תמימם יהיו לכם ונסכיהם
ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה
לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו יום תרועה
יהיה לכם ועשיתם עלה לריח ניחח ליהוה פר
בן בקר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה
תמימם ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה
עשרנים לפר שני עשרנים לאיל ועשרון אחד
לכבש האחד לשבעת הכבשים ושעיר עזים אחד
חטאת לכפר עליכם מלבד עלת החדש ומנחתה
ועלת התמיד ומנחתה ונסכיהם כמשפטם לריח
ניחח אשה ליהוה                          ובעשור
לחדש השביעי הזה מקרא קדש יהיה לכם
ועניתם את נפשתיכם כל מלאכה לא תעשו
והקרבתם עלה ליהוה ריח ניחח פר בן בקר
אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימם
יהיו לכם ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה
עשרנים לפר שני עשרנים לאיל האחד עשרון
עשרון לכבש האחד לשבעת הכבשים שעיר עזים
אחד חטאת מלבד חטאת הכפרים ועלת התמיד
ומנחתה ונסכיהם               ובחמשה
עשר יום לחדש השביעי מקרא קדש יהיה
לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו וחגתם חג
ליהוה שבעת ימים והקרבתם עלה אשה ריח
ניחח ליהוה פרים בני בקר שלשה עשר אילם
שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימם
יהיו ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה
עשרנים לפר האחד לשלשה עשר פרים שני
עשרנים לאיל האחד לשני האילם ועשרון
עשרון לכבש האחד לארבעה עשר כבשים
ושעיר עזים אחד חטאת מלבד עלת התמיד
מנחתה ונסכה                   וביום השני פרים
בני בקר שנים עשר אילם שנים כבשים בני
שנה ארבעה עשר תמימם ומנחתם ונסכיהם
לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט
ושעיר עזים אחד חטאת מלבד עלת התמיד
ומנחתה ונסכיהם                          וביום
השלישי פרים עשתי עשר אילם שנים כבשים
בני שנה ארבעה עשר תמימם ומנחתם

194
ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים במספרם
כמשפט ושעיר חטאת אחד מלבד עלת התמיד
ומנחתה ונסכה                              וביום
הרביעי פרים עשרה אילם שנים כבשים בני
שנה ארבעה עשר תמימם מנחתם ונסכיהם
לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפט
ושעיר עזים אחד חטאת מלבד עלת התמיד
מנחתה ונסכה                   וביום החמישי פרים
תשעה אילם שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר
תמימם ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילם ולכבשים
במספרם כמשפט ושעיר חטאת אחד מלבד עלת
התמיד ומנחתה ונסכה                               וביום
הששי פרים שמנה אילם שנים כבשים בני שנה
ארבעה עשר תמימם ומנחתם ונסכיהם לפרים
לאילם ולכבשים במספרם כמשפט ושעיר
חטאת אחד מלבד עלת התמיד מנחתה
ונסכיה                                        וביום
השביעי פרים שבעה אילם שנים כבשים בני
שנה ארבעה עשר תמימם ומנחתם ונסכהם
לפרים לאילם ולכבשים במספרם כמשפטם
ושעיר חטאת אחד מלבד עלת התמיד מנחתה
ונסכה                             ביום השמיני עצרת תהיה
לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו והקרבתם עלה
אשה ריח ניחח ליהוה פר אחד איל אחד
כבשים בני שנה שבעה תמימם מנחתם ונסכיהם
לפר לאיל ולכבשים במספרם כמשפט ושעיר
חטאת אחד מלבד עלת התמיד ומנחתה ונסכה
אלה תעשו ליהוה במועדיכם לבד מנדריכם
ונדבתיכם לעלתיכם ולמנחתיכם ולנסכיכם
ולשלמיכם ויאמר משה אל בני ישראל ככל
אשר צוה יהוה את משה

מטות

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל
לאמר זה הדבר אשר צוה יהוה איש כי ידר
נדר ליהוה או השבע שבעה לאסר אסר על
נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה
ואשה כי תדר נדר ליהוה ואסרה אסר בבית
אביה בנעריה ושמע אביה את נדרה ואסרה אשר
אסרה על נפשה והחריש לה אביה וקמו כל
נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה יקום ואם
הניא אביה אתה ביום שמעו כל נדריה ואסריה
אשר אסרה על נפשה לא יקום ויהוה יסלח
לה כי הניא אביה אתה ואם היו תהיה לאיש

195
ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על
נפשה ושמע אישה ביום שמעו והחריש לה וקמו
נדריה ואסרה אשר אסרה על נפשה יקמו ואם
ביום שמע אישה יניא אותה והפר את נדרה
אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על
נפשה ויהוה יסלח לה ונדר אלמנה וגרושה כל
אשר אסרה על נפשה יקום עליה ואם בית
אישה נדרה או אסרה אסר על נפשה בשבעה
ושמע אישה והחרש לה לא הניא אתה וקמו כל
נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה יקום
ואם הפר יפר אתם אישה ביום שמעו כל מוצא
שפתיה לנדריה ולאסר נפשה לא יקום אישה
הפרם ויהוה יסלח לה כל נדר וכל שבעת אסר
לענת נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו ואם
החרש יחריש לה אישה מיום אל יום והקים את
כל נדריה או את כל אסריה אשר עליה הקים
אתם כי החרש לה ביום שמעו ואם הפר יפר
אתם אחרי שמעו ונשא את עונה אלה החקים
אשר צוה יהוה את משה בין איש לאשתו בין
אב לבתו בנעריה בית אביה
וידבר יהוה אל משה לאמר נקם נקמת בני
ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך
וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם
אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת יהוה
במדין אלף למטה אלף למטה לכל מטות
ישראל תשלחו לצבא וימסרו מאלפי ישראל
אלף למטה שנים עשר אלף חלוצי צבא וישלח
אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת פינחס
בן אלעזר הכהן לצבא וכלי הקדש וחצצרות
התרועה בידו ויצבאו על מדין כאשר צוה יהוה
את משה ויהרגו כל זכר ואת מלכי מדין הרגו
על חלליהם את אוי ואת רקם ואת צור ואת
חור ואת רבע חמשת מלכי מדין ואת בלעם בן
בעור הרגו בחרב וישבו בני ישראל את נשי
מדין ואת טפם ואת כל בהמתם ואת כל
מקנהם ואת כל חילם בזזו ואת כל עריהם
במושבתם ואת כל טירתם שרפו באש ויקחו
את כל השלל ואת כל המלקוח באדם
ובבהמה ויבאו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל
עדת בני ישראל את השבי ואת המלקוח ואת
השלל אל המחנה אל ערבת מואב אשר על
ירדן ירחו ויצאו משה

196
ואלעזר הכהן וכל נשיאי העדה לקראתם אל
מחוץ למחנה ויקצף משה על פקודי החיל שרי
האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה
ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה הן הנה
היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל ביהוה
על דבר פעור ותהי המגפה בעדת יהוה ועתה
הרגו כל זכר בטף וכל אשה ידעת איש למשכב
זכר הרגו וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב
זכר החיו לכם ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת
ימים כל הרג נפש וכל נגע בחלל תתחטאו ביום
השלישי וביום השביעי אתם ושביכם וכל בגד
וכל כלי עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ
תתחטאו ויאמר אלעזר הכהן אל
אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה
אשר צוה יהוה את משה אך את הזהב ואת הכסף
את הנחשת את הברזל את הבדיל ואת העפרת
כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך
במי נדה יתחטא וכל אשר לא יבא באש תעבירו
במים וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם
ואחר תבאו אל המחנה ויאמר
יהוה אל משה לאמר שא את ראש מלקוח השבי
באדם ובבהמה אתה ואלעזר הכהן וראשי אבות
העדה וחצית את המלקוח בין תפשי המלחמה
היצאים לצבא ובין כל העדה והרמת מכס ליהוה
מאת אנשי המלחמה היצאים לצבא אחד נפש
מחמש המאות מן האדם ומן הבקר ומן החמרים
ומן הצאן ממחציתם תקחו ונתתה לאלעזר הכהן
תרומת יהוה וממחצת בני ישראל תקח אחד
אחז מן החמשים מן האדם מן הבקר מן
החמרים ומן הצאן מכל הבהמה ונתתה אתם
ללוים שמרי משמרת משכן יהוה ויעש משה
ואלעזר הכהן כאשר צוה יהוה את משה ויהי
המלקוח יתר הבז אשר בזזו עם הצבא צאן שש
מאות אלף ושבעים אלף וחמשת אלפים ובקר
שנים ושבעים אלף וחמרים אחד וששים אלף
ונפש אדם מן הנשים אשר לא ידעו משכב זכר
כל נפש שנים ושלשים אלף ותהי המחצה חלק
היצאים בצבא מספר הצאן שלש מאות אלף
ושלשים אלף ושבעת אלפים וחמש מאות ויהי
המכס ליהוה מן הצאן שש מאות חמש ושבעים
והבקר ששה ושלשים אלף ומכסם ליהוה שנים
ושבעים וחמרים שלשים אלף וחמש מאות

197
ומכסם ליהוה אחד וששים ונפש אדם ששה
עשר אלף ומכסם ליהוה שנים ושלשים נפש ויתן
משה את מכס תרומת יהוה לאלעזר הכהן
כאשר צוה יהוה את משה וממחצית בני ישראל
אשר חצה משה מן האנשים הצבאים ותהי
מחצת העדה מן הצאן שלש מאות אלף ושלשים
אלף שבעת אלפים וחמש מאות ובקר ששה
ושלשים אלף וחמרים שלשים אלף וחמש מאות
ונפש אדם ששה עשר אלף ויקח משה ממחצת
בני ישראל את האחז אחד מן החמשים מן
האדם ומן הבהמה ויתן אתם ללוים שמרי
משמרת משכן יהוה כאשר צוה יהוה את משה
ויקרבו אל משה הפקדים אשר לאלפי הצבא
שרי האלפים ושרי המאות ויאמרו אל משה
עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידנו
ולא נפקד ממנו איש ונקרב את קרבן יהוה איש
אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל
וכומז לכפר על נפשתינו לפני יהוה ויקח משה
ואלעזר הכהן את הזהב מאתם כל כלי מעשה ויהי
כל זהב התרומה אשר הרימו ליהוה ששה עשר
אלף שבע מאות וחמשים שקל מאת שרי האלפים
ומאת שרי המאות אנשי הצבא בזזו איש לו ויקח
משה ואלעזר הכהן את הזהב מאת שרי האלפים
והמאות ויבאו אתו אל אהל מועד זכרון לבני
ישראל לפני יהוה
ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום
מאד ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד
והנה המקום מקום מקנה ויבאו בני גד ובני
ראובן ויאמרו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל
נשיאי העדה לאמר עטרות ודיבן ויעזר ונמרה
וחשבון ואלעלה ושבם ונבו ובען הארץ אשר
הכה יהוה לפני עדת ישראל ארץ מקנה הוא
ולעבדיך מקנה ויאמרו אם
מצאנו חן בעיניך יתן את הארץ הזאת לעבדיך
לאחזה אל תעברנו את הירדן ויאמר משה לבני
גד ולבני ראובן האחיכם יבאו למלחמה ואתם
תשבו פה ולמה תנואון תניאון את לב בני ישראל
מעבר אל הארץ אשר נתן להם יהוה כה עשו
אבתיכם בשלחי אתם מקדש ברנע לראות את
הארץ ויעלו עד נחל אשכול ויראו את הארץ
ויניאו את לב בני ישראל לבלתי בא אל הארץ
אשר נתן להם יהוה ויחר אף יהוה ביום ההוא

198
וישבע לאמר אם יראו האנשים העלים ממצרים
מבן עשרים שנה ומעלה את האדמה אשר
נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב כי לא מלאו
אחרי בלתי כלב בן יפנה הקנזי ויהושע בן נון
כי מלאו אחרי יהוה ויחר אף יהוה בישראל
וינעם במדבר ארבעים שנה עד תם כל הדור
העשה הרע בעיני יהוה והנה קמתם תחת
אבתיכם תרבות אנשים חטאים לספות עוד על
חרון אף יהוה אל ישראל כי תשובן מאחריו
ויסף עוד להניחו במדבר ושחתם לכל העם
הזה ויגשו אליו ויאמרו
גדרת צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו
ואנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל עד אשר
אם הביאנם אל מקומם וישב טפנו בערי המבצר
מפני ישבי הארץ לא נשוב אל בתינו עד
התנחל בני ישראל איש נחלתו כי לא ננחל
אתם מעבר לירדן והלאה כי באה נחלתנו
אלינו מעבר הירדן מזרחה
ויאמר אליהם משה אם תעשון את הדבר הזה
אם תחלצו לפני יהוה למלחמה ועבר לכם כל
חלוץ את הירדן לפני יהוה עד הורישו את
איביו מפניו ונכבשה הארץ לפני יהוה ואחר
תשבו והייתם נקיים מיהוה ומישראל והיתה
הארץ הזאת לכם לאחזה לפני יהוה ואם לא
תעשון כן הנה חטאתם ליהוה ודעו חטאתכם
אשר תמצא אתכם בנו לכם ערים לטפכם וגדרת
לצנאכם והיצא מפיכם תעשו ויאמר בני גד ובני
ראובן אל משה לאמר עבדיך יעשו כאשר אדני
מצוה טפנו נשינו מקננו וכל בהמתנו יהיו שם
בערי הגלעד ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני
יהוה למלחמה כאשר אדני דבר ויצו להם משה
את אלעזר הכהן ואת יהושע בן נון ואת ראשי
אבות המטות לבני ישראל ויאמר משה אלהם אם
יעברו בני גד ובני ראובן אתכם את הירדן כל
חלוץ למלחמה לפני יהוה ונכבשה הארץ לפניכם
ונתתם להם את ארץ הגלעד לאחזה ואם לא
יעברו חלוצים אתכם ונאחזו בתככם בארץ כנען
ויענו בני גד ובני ראובן לאמר את אשר דבר
יהוה אל עבדיך כן נעשה נחנו נעבר חלוצים לפני
יהוה ארץ כנען ואתנו אחזת נחלתנו מעבר לירדן
ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט
מנשה בן יוסף את ממלכת סיחן מלך האמרי

199
ואת ממלכת עוג מלך הבשן הארץ לעריה
בגבלת ערי הארץ סביב ויבנו בני גד את דיבן
ואת עטרת ואת ערער ואת עטרת שופן ואת
יעזר ויגבהה ואת בית נמרה ואת בית הרן ערי
מבצר וגדרת צאן ובני ראובן בנו את חשבון
ואת אלעלא ואת קריתים ואת נבו ואת בעל
מעון מוסבת שם ואת שבמה ויקראו בשמת את
שמות הערים אשר בנו וילכו בני מכיר בן מנשה
גלעדה וילכדה ויורש את האמרי אשר בה ויתן
משה את הגלעד למכיר בן מנשה וישב בה
ויאיר בן מנשה הלך וילכד את חותיהם ויקרא
אתהן חות יאיר ונבח הלך וילכד את קנת ואת
בנתיה ויקרא לה נבח בשמו

מסעי

אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים
לצבאתם ביד משה ואהרן ויכתב משה את
מוצאיהם למסעיהם על פי יהוה ואלה מסעיהם
למוצאיהם ויסעו מרעמסס בחדש הראשון
בחמשה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח
יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים
ומצרים מקברים את אשר הכה יהוה בהם כל
בכור ובאלהיהם עשה יהוה שפטים ויסעו בני
ישראל מרעמסס ויחנו בסכת ויסעו מסכת ויחנו
באתם אשר בקצה המדבר ויסעו מאתם וישב על
פי החירת אשר על פני בעל צפון ויחנו לפני
מגדל ויסעו מפני החירת ויעברו בתוך הים
המדברה וילכו דרך שלשת ימים במדבר אתם
ויחנו במרה ויסעו ממרה ויבאו אילמה ובאילם
שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו שם
ויסעו מאילם ויחנו על ים סוף ויסעו מים סוף
ויחנו במדבר סין ויסעו ממדבר סין ויחנו
בדפקה ויסעו מדפקה ויחנו באלוש ויסעו
מאלוש ויחנו ברפידם ולא היה שם מים לעם
לשתות ויסעו מרפידם ויחנו במדבר סיני ויסעו
ממדבר סיני ויחנו בקברת התאוה ויסעו מקברת
התאוה ויחנו בחצרת ויסעו מחצרת ויחנו
ברתמה ויסעו מרתמה ויחנו ברמן פרץ ויסעו
מרמן פרץ ויחנו בלבנה ויסעו מלבנה ויחנו
ברסה ויסעו מרסה ויחנו בקהלתה ויסעו מקהלתה
ויחנו בהר שפר ויסעו מהר שפר ויחנו בחרדה
ויסעו מחרדה ויחנו במקהלת ויסעו ממקהלת ויחנו
בתחת ויסעו מתחת ויחנו בתרח ויסעו מתרח
ויחנו במתקה ויסעו ממתקה ויחנו בחשמנה

200
ויסעו מחשמנה ויחנו במסרות ויסעו ממסרות
ויחנו בבני יעקן ויסעו מבני יעקן ויחנו בחר
הגדגד ויסעו מחר הגדגד ויחנו ביטבתה ויסעו
מיטבתה ויחנו בעברנה ויסעו מעברנה ויחנו
בעציון גבר ויסעו מעציון גבר ויחנו במדבר צן
הוא קדש ויסעו מקדש ויחנו בהר ההר בקצה
ארץ אדום ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי
יהוה וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני
ישראל מארץ מצרים בחדש החמישי באחד
לחדש ואהרן בן שלש ועשרים ומאת שנה במתו
בהר ההר וישמע הכנעני מלך ערד
והוא ישב בנגב בארץ כנען בבא בני ישראל
ויסעו מהר ההר ויחנו בצלמנה ויסעו מצלמנה
ויחנו בפונן ויסעו מפונן ויחנו באבת ויסעו
מאבת ויחנו בעיי העברים בגבול מואב ויסעו
מעיים ויחנו בדיבן גד ויסעו מדיבן גד ויחנו
בעלמן דבלתימה ויסעו מעלמן דבלתימה ויחנו
בהרי העברים לפני נבו ויסעו מהרי העברים
ויחנו בערבת מואב על ירדן ירחו ויחנו על
הירדן מבית הישמת עד אבל השטים בערבת
מואב וידבר יהוה אל משה
בערבת מואב על ירדן ירחו לאמר דבר אל בני
ישראל ואמרת אלהם כי אתם עברים את הירדן
אל ארץ כנען והורשתם את כל ישבי הארץ
מפניכם ואבדתם את כל משכיתם ואת כל צלמי
מסכתם תאבדו ואת כל במתם תשמידו והורשתם
את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ
לרשת אתה והתנחלתם את הארץ בגורל
למשפחתיכם לרב תרבו את נחלתו ולמעט תמעיט
את נחלתו אל אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה
למטות אבתיכם תתנחלו ואם לא תורישו את
ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם
לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על
הארץ אשר אתם ישבים בה והיה כאשר דמיתי
לעשות להם אעשה לכם
וידבר יהוה אל משה לאמר צו את בני ישראל
ואמרת אלהם כי אתם באים אל הארץ כנען זאת
הארץ אשר תפל לכם בנחלה ארץ כנען לגבלתיה
והיה לכם פאת נגב ממדבר צן על ידי אדום והיה
לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה ונסב לכם
הגבול מנגב למעלה עקרבים ועבר צנה והיה
תוצאתיו מנגב לקדש ברנע ויצא חצר אדר

201
ועבר עצמנה ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים
והיו תוצאתיו הימה וגבול ים והיה לכם הים
הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים וזה יהיה
לכם גבול צפון מן הים הגדל תתאו לכם הר
ההר מהר ההר תתאו לבא חמת והיו תוצאת
הגבל צדדה ויצא הגבל זפרנה והיו תוצאתיו
חצר עינן זה יהיה לכם גבול צפון והתאויתם
לכם לגבול קדמה מחצר עינן שפמה וירד הגבל
משפם הרבלה מקדם לעין וירד הגבול ומחה על
כתף ים כנרת קדמה וירד הגבול הירדנה והיו
תוצאתיו ים המלח זאת תהיה לכם הארץ
לגבלתיה סביב ויצו משה את בני ישראל לאמר
זאת הארץ אשר תתנחלו אתה בגורל אשר צוה
יהוה לתת לתשעת המטות וחצי המטה כי לקחו
מטה בני הראובני לבית אבתם ומטה בני הגדי
לבית אבתם וחצי מטה מנשה לקחו נחלתם שני
המטות וחצי המטה לקחו נחלתם מעבר לירדן
ירחו קדמה מזרחה
וידבר יהוה אל משה לאמר אלה שמות האנשים
אשר ינחלו לכם את הארץ אלעזר הכהן ויהושע
בן נון ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו
לנחל את הארץ ואלה שמות האנשים למטה
יהודה כלב בן יפנה ולמטה בני שמעון שמואל
בן עמיהוד למטה בנימן אלידד בן כסלון ולמטה
בני דן נשיא בקי בן יגלי לבני יוסף למטה בני
מנשה נשיא חניאל בן אפד ולמטה בני אפרים
נשיא קמואל בן שפטן ולמטה בני זבולן נשיא
אליצפן בן פרנך ולמטה בני יששכר נשיא
פלטיאל בן עזן ולמטה בני אשר נשיא אחיהוד
בן שלמי ולמטה בני נפתלי נשיא פדהאל בן
עמיהוד אלה אשר צוה יהוה לנחל את בני
ישראל בארץ כנען
וידבר יהוה אל משה בערבת מואב על ירדן ירחו
לאמר צו את בני ישראל ונתנו ללוים מנחלת
אחזתם ערים לשבת ומגרש לערים סביבתיהם
תתנו ללוים והיו הערים להם לשבת ומגרשיהם
יהיו לבהמתם ולרכשם ולכל חיתם ומגרשי
הערים אשר תתנו ללוים מקיר העיר וחוצה אלף
אמה סביב ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה
אלפים באמה ואת פאת נגב אלפים באמה ואת
פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים
באמה והעיר בתוך זה יהיה להם מגרשי הערים

202
ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי
המקלט אשר תתנו לנס שמה הרצח ועליהם
תתנו ארבעים ושתים עיר כל הערים אשר תתנו
ללוים ארבעים ושמנה עיר אתהן ואת מגרשיהן
והערים אשר תתנו מאחזת בני ישראל מאת
הרב תרבו ומאת המעט תמעיטו איש כפי נחלתו
אשר ינחלו יתן מעריו ללוים
וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל
ואמרת אלהם כי אתם עברים את הירדן ארצה
כנען והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם
ונס שמה רצח מכה נפש בשגגה והיו לכם הערים
למקלט מגאל ולא ימות הרצח עד עמדו לפני
העדה למשפט והערים אשר תתנו שש ערי מקלט
תהיינה לכם את שלש הערים תתנו מעבר לירדן
את שלש הערים תתנו בארץ כנען ערי מקלט
תהיינה לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה
שש הערים האלה למקלט לנוס שמה כל מכה
נפש בשגגה ואם בכלי ברזל הכהו וימת רצח הוא
מות יומת הרצח ואם באבן יד אשר ימות בה
הכהו וימת רצח הוא מות יומת הרצח או בכלי
עץ יד אשר ימות בו הכהו וימת רצח הוא מות
יומת הרצח גאל הדם הוא ימית את הרצח בפגעו
בו הוא ימיתנו ואם בשנאה יהדפנו או השליך עליו
בצדיה וימת או באיבה הכהו בידו וימת מות יומת
המכה רצח הוא גאל הדם ימית את הרצח בפגעו
בו ואם בפתע בלא איבה הדפו או השליך עליו
כל כלי בלא צדיה או בכל אבן אשר ימות בה
בלא ראות ויפל עליו וימת והוא לא אויב לו
ולא מבקש רעתו ושפטו העדה בין המכה ובין
גאל הדם על המשפטים האלה והצילו העדה את
הרצח מיד גאל הדם והשיבו אתו העדה אל עיר
מקלטו אשר נס שמה וישב בה עד מות הכהן
הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש ואם יצא
יצא הרצח את גבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה
ומצא אתו גאל הדם מחוץ לגבול עיר מקלטו
ורצח גאל הדם את הרצח אין לו דם כי בעיר
מקלטו ישב עד מות הכהן הגדל ואחרי מות
הכהן הגדל ישוב הרצח אל ארץ אחזתו והיו אלה
לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבתיכם
כל מכה נפש לפי עדים ירצח את הרצח ועד
אחד לא יענה בנפש למות ולא תקחו כפר
לנפש רצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת

203
ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו לשוב
לשבת בארץ עד מות הכהן ולא תחניפו את
הארץ אשר אתם בה כי הדם הוא יחניף את
הארץ ולארץ לא יכפר לדם אשר שפך בה כי
אם בדם שפכו ולא תטמא את הארץ אשר אתם
ישבים בה אשר אני שכן בתוכה כי אני יהוה
שכן בתוך בני ישראל
ויקרבו ראשי האבות למשפחת בני גלעד בן מכיר
בן מנשה ממשפחת בני יוסף וידברו לפני משה
ולפני הנשאים ראשי אבות לבני ישראל ויאמרו
את אדני צוה יהוה לתת את הארץ בנחלה בגורל
לבני ישראל ואדני צוה ביהוה לתת את נחלת
צלפחד אחינו לבנתיו והיו לאחד מבני שבטי בני
ישראל לנשים ונגרעה נחלתן מנחלת אבתינו
ונוסף על נחלת המטה אשר תהיינה להם ומגרל
נחלתנו יגרע ואם יהיה היבל לבני ישראל ונוספה
נחלתן על נחלת המטה אשר תהיינה להם
ומנחלת מטה אבתינו יגרע נחלתן ויצו משה את
בני ישראל על פי יהוה לאמר כן מטה בני יוסף
דברים זה הדבר אשר צוה יהוה לבנות צלפחד
לאמר לטוב בעיניהם תהיינה לנשים אך למשפחת
מטה אביהם תהיינה לנשים ולא תסב נחלה לבני
ישראל ממטה אל מטה כי איש בנחלת מטה
אבתיו ידבקו בני ישראל וכל בת ירשת נחלה
ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת מטה אביה
תהיה לאשה למען יירשו בני ישראל איש נחלת
אבתיו ולא תסב נחלה ממטה למטה אחר כי איש
בנחלתו ידבקו מטות בני ישראל כאשר צוה יהוה
את משה כן עשו בנות צלפחד ותהיינה מחלה
תרצה וחגלה ומלכה ונעה בנות צלפחד לבני
דדיהן לנשים ממשפחת בני מנשה בן יוסף היו
לנשים ותהי נחלתן על מטה משפחת אביהן
אלה המצות והמשפטים אשר צוה יהוה ביד
משה אל בני ישראל בערבת מואב על ירדן ירחו
------
------
------
------

דברים

אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל
בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין
פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב אחד עשר
יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע

204
ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד
לחדש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה
יהוה אתו אלהם אחרי הכתו את סיחן מלך
האמרי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן
אשר יושב בעשתרת באדרעי בעבר הירדן
בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת
לאמר יהוה אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר רב
לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם ובאו הר
האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה
ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד
הנהר הגדל נהר פרת ראה נתתי לפניכם את
הארץ באו ורשו את הארץ אשר נשבע יהוה
לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם
ולזרעם אחריהם ואמר אלכם בעת ההוא לאמר
לא אוכל לבדי שאת אתכם יהוה אלהיכם
הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב
יהוה אלהי אבותכם יסף עליכם ככם אלף
פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם איכה
אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם הבו לכם
אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם
בראשיכם ותענו אתי ותאמרו טוב הדבר אשר
דברת לעשות ואקח את ראשי שבטיכם אנשים
חכמים וידעים ואתן אתם ראשים עליכם שרי
אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרת
ושטרים לשבטיכם ואצוה את שפטיכם בעת ההוא
לאמר שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש
ובין אחיו ובין גרו לא תכירו פנים במשפט כקטן
כגדל תשמעון לא תגורו מפני איש כי המשפט
לאלהים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי
ושמעתיו ואצוה אתכם בעת ההוא את כל הדברים
אשר תעשון ונסע מחרב ונלך את כל המדבר
הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם דרך הר האמרי
כאשר צוה יהוה אלהינו אתנו ונבא עד קדש
ברנע ואמר אלכם באתם עד הר האמרי אשר
יהוה אלהינו נתן לנו ראה נתן יהוה אלהיך לפניך
את הארץ עלה רש כאשר דבר יהוה אלהי
אבתיך לך אל תירא ואל תחת ותקרבון אלי
כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו
את הארץ וישבו אתנו דבר את הדרך אשר נעלה
בה ואת הערים אשר נבא אליהן וייטב בעיני
הדבר ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד
לשבט ויפנו ויעלו ההרה ויבאו עד נחל אשכל

205
וירגלו אתה ויקחו בידם מפרי הארץ ויורדו
אלינו וישבו אתנו דבר ויאמרו טובה הארץ
אשר יהוה אלהינו נתן לנו ולא אביתם לעלת
ותמרו את פי יהוה אלהיכם ותרגנו באהליכם
ותאמרו בשנאת יהוה אתנו הוציאנו מארץ מצרים
לתת אתנו ביד האמרי להשמידנו אנה אנחנו
עלים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם
ממנו ערים גדלת ובצורת בשמים וגם בני ענקים
ראינו שם ואמר אלכם לא תערצון ולא תיראון
מהם יהוה אלהיכם ההלך לפניכם הוא ילחם לכם
ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם ובמדבר
אשר ראית אשר נשאך יהוה אלהיך כאשר ישא
איש את בנו בכל הדרך אשר הלכתם עד באכם
עד המקום הזה ובדבר הזה אינכם מאמינם ביהוה
אלהיכם ההלך לפניכם בדרך לתור לכם
מקום לחנתכם באש לילה לראתכם בדרך אשר תלכו
בה ובענן יומם וישמע יהוה את קול דבריכם
ויקצף וישבע לאמר אם יראה איש באנשים האלה
הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי
לתת לאבתיכם זולתי כלב בן יפנה הוא יראנה ולו
אתן את הארץ אשר דרך בה ולבניו יען אשר
מלא אחרי יהוה גם בי התאנף יהוה בגללכם
לאמר גם אתה לא תבא שם יהושע בן נון העמד
לפניך הוא יבא שמה אתו חזק כי הוא ינחלנה את
ישראל וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה ובניכם
אשר לא ידעו היום טוב ורע המה יבאו שמה
ולהם אתננה והם יירשוה ואתם פנו לכם וסעו
המדברה דרך ים סוף ותענו ותאמרו אלי חטאנו
ליהוה אנחנו נעלה ונלחמנו ככל אשר צונו יהוה
אלהינו ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו
לעלת ההרה ויאמר יהוה אלי אמר להם לא תעלו
ולא תלחמו כי אינני בקרבכם ולא תנגפו לפני
איביכם ואדבר אליכם ולא שמעתם ותמרו את פי
יהוה ותזדו ותעלו ההרה ויצא האמרי הישב בהר
ההוא לקראתכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה
הדברים ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה ותשבו
ותבכו לפני יהוה ולא שמע יהוה בקלכם ולא
האזין אליכם ותשבו בקדש ימים רבים כימים
אשר ישבתם ונפן ונסע המדברה דרך ים סוף
כאשר דבר יהוה אלי ונסב את הר שעיר ימים
רבים ויאמר יהוה אלי
לאמר רב לכם סב את ההר הזה פנו לכם צפנה

206
ואת העם צו לאמר אתם עברים בגבול אחיכם
בני עשו הישבים בשעיר וייראו מכם ונשמרתם
מאד אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד
מדרך כף רגל כי ירשה לעשו נתתי את הר
שעיר אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם
מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם כי יהוה אלהיך
ברכך בכל מעשה ידך ידע לכתך את המדבר
הגדל הזה זה ארבעים שנה יהוה אלהיך עמך
לא חסרת דבר ונעבר מאת אחינו בני עשו
הישבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעצין
גבר ונפן ונעבר דרך מדבר
מואב ויאמר יהוה אלי אל תצר את מואב ואל
תתגר בם מלחמה כי לא אתן לך מארצו ירשה
כי לבני לוט נתתי את ער ירשה האמים לפנים
ישבו בה עם גדול ורב ורם כענקים רפאים
יחשבו אף הם כענקים והמאבים יקראו להם
אמים ובשעיר ישבו החרים לפנים ובני עשו
יירשום וישמידום מפניהם וישבו תחתם כאשר
עשה ישראל לארץ ירשתו אשר נתן יהוה להם
עתה קמו ועברו לכם את נחל זרד ונעבר את נחל
זרד והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר
עברנו את נחל זרד שלשים ושמנה שנה עד תם
כל הדור אנשי המלחמה מקרב המחנה כאשר
נשבע יהוה להם וגם יד יהוה היתה בם להמם
מקרב המחנה עד תמם ויהי כאשר תמו כל אנשי
המלחמה למות מקרב העם וידבר
יהוה אלי לאמר אתה עבר היום את גבול
מואב את ער וקרבת מול בני עמון אל תצרם
ואל תתגר בם כי לא אתן מארץ בני עמון לך
ירשה כי לבני לוט נתתיה ירשה ארץ רפאים
תחשב אף הוא רפאים ישבו בה לפנים
והעמנים יקראו להם זמזמים עם גדול ורב ורם
כענקים וישמידם יהוה מפניהם ויירשם וישבו
תחתם כאשר עשה לבני עשו הישבים בשעיר
אשר השמיד את החרי מפניהם ויירשם וישבו
תחתם עד היום הזה והעוים הישבים בחצרים עד
עזה כפתרים היצאים מכפתור השמידם וישבו
תחתם קומו סעו ועברו את נחל ארנן ראה נתתי
בידך את סיחן מלך חשבון האמרי ואת ארצו
החל רש והתגר בו מלחמה היום הזה אחל
תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל
השמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך

207
ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך
חשבון דברי שלום לאמר אעברה בארצך בדרך
בדרך אלך לא אסור ימין ושמאול אכל בכסף
תשברני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי רק
אעברה ברגלי כאשר עשו לי בני עשו הישבים
בשעיר והמואבים הישבים בער עד אשר אעבר
את הירדן אל הארץ אשר יהוה אלהינו נתן לנו
ולא אבה סיחן מלך חשבון העברנו בו כי הקשה
יהוה אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו למען תתו
בידך כיום הזה ויאמר יהוה אלי
ראה החלתי תת לפניך את סיחן ואת ארצו החל
רש לרשת את ארצו ויצא סיחן לקראתנו הוא
וכל עמו למלחמה יהצה ויתנהו יהוה אלהינו
לפנינו ונך אתו ואת בנו בניו ואת כל עמו ונלכד את
כל עריו בעת ההוא ונחרם את כל עיר מתם
והנשים והטף לא השארנו שריד רק הבהמה בזזנו
לנו ושלל הערים אשר לכדנו מערער אשר על
שפת נחל ארנן והעיר אשר בנחל ועד הגלעד לא
היתה קריה אשר שגבה ממנו את הכל נתן יהוה
אלהינו לפנינו רק אל ארץ בני עמון לא קרבת
כל יד נחל יבק וערי ההר וכל אשר צוה יהוה
אלהינו ונפן ונעל דרך הבשן ויצא עוג מלך הבשן
לקראתנו הוא וכל עמו למלחמה אדרעי ויאמר
יהוה אלי אל תירא אתו כי בידך נתתי אתו ואת
כל עמו ואת ארצו ועשית לו כאשר עשית לסיחן
מלך האמרי אשר יושב בחשבון ויתן יהוה אלהינו
בידנו גם את עוג מלך הבשן ואת כל עמו ונכהו
עד בלתי השאיר לו שריד ונלכד את כל עריו
בעת ההוא לא היתה קריה אשר לא לקחנו מאתם
ששים עיר כל חבל ארגב ממלכת עוג בבשן כל
אלה ערים בצרות חומה גבהה דלתים ובריח לבד
מערי הפרזי הרבה מאד ונחרם אותם כאשר
עשינו לסיחן מלך חשבון החרם כל עיר מתם
הנשים והטף וכל הבהמה ושלל הערים בזונו לנו
ונקח בעת ההוא את הארץ מיד שני מלכי האמרי
אשר בעבר הירדן מנחל ארנן עד הר
חרמון צידנים יקראו לחרמון שרין והאמרי
יקראו לו שניר כל ערי המישר וכל הגלעד וכל
הבשן עד סלכה ואדרעי ערי ממלכת עוג בבשן
כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים הנה
ערשו ערש ברזל הלה הוא ברבת בני עמון תשע אמות
ארכה וארבע אמות רחבה באמת איש

208
ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא מערער אשר
על נחל ארנן וחצי הר הגלעד ועריו נתתי
לראובני ולגדי ויתר הגלעד וכל הבשן ממלכת
עוג נתתי לחצי שבט המנשה כל חבל הארגב
לכל הבשן ההוא יקרא ארץ רפאים יאיר בן
מנשה לקח את כל חבל ארגב עד גבול הגשורי
והמעכתי ויקרא אתם על שמו את הבשן חות
יאיר עד היום הזה ולמכיר נתתי את הגלעד
ולראובני ולגדי נתתי מן הגלעד ועד נחל ארנן
תוך הנחל וגבל ועד יבק הנחל גבול בני עמון
והערבה והירדן וגבל מכנרת ועד ים הערבה ים
המלח תחת אשדת הפסגה מזרחה ואצו אתכם
בעת ההוא לאמר יהוה אלהיכם נתן לכם את
הארץ הזאת לרשתה חלוצים תעברו לפני
אחיכם בני ישראל כל בני חיל רק נשיכם
וטפכם ומקנכם ידעתי כי מקנה רב לכם ישבו
בעריכם אשר נתתי לכם עד אשר יניח יהוה
לאחיכם ככם וירשו גם הם את הארץ אשר
יהוה אלהיכם נתן להם בעבר הירדן ושבתם
איש לירשתו אשר נתתי לכם ואת יהושוע צויתי
בעת ההוא לאמר עיניך הראת את כל אשר
עשה יהוה אלהיכם לשני המלכים האלה כן
יעשה יהוה לכל הממלכות אשר אתה עבר שמה
לא תיראום כי יהוה אלהיכם הוא הנלחם
לכם

ואתחנן

ואתחנן
אל יהוה בעת ההוא לאמר אדני יהוה אתה
החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך
החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה
כמעשיך וכגבורתך אעברה נא ואראה את
הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה
והלבנן ויתעבר יהוה בי למענכם ולא שמע אלי
ויאמר יהוה אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד
בדבר הזה עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה
וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי לא
תעבר את הירדן הזה וצו את יהושע וחזקהו
ואמצהו כי הוא יעבר לפני העם הזה והוא ינחיל
אותם את הארץ אשר תראה ונשב בגיא מול
בית פעור
ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר
אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם
וירשתם את הארץ אשר יהוה אלהי אבתיכם נתן
לכם לא תספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם

209
ולא תגרעו ממנו לשמר את מצות יהוה אלהיכם
אשר אנכי מצוה אתכם עיניכם הראת את אשר
עשה יהוה בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך
אחרי בעל פעור השמידו יהוה אלהיך מקרבך
ואתם הדבקים ביהוה אלהיכם חיים כלכם היום
ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני
יהוה אלהי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם
באים שמה לרשתה ושמרתם ועשיתם כי הוא
חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון
את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון
הגוי הגדול הזה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים
קרבים אליו כיהוה אלהינו בכל קראנו אליו ומי
גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקם ככל
התורה הזאת אשר אנכי נתן לפניכם היום רק
השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את
הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל
ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר
עמדת לפני יהוה אלהיך בחרב באמר יהוה אלי
הקהל לי את העם ואשמעם את דברי אשר
ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים על
האדמה ואת בניהם ילמדון ותקרבון ותעמדון
תחת ההר וההר בער באש עד לב השמים חשך
ענן וערפל וידבר יהוה אליכם מתוך האש קול
דברים אתם שמעים ותמונה אינכם ראים זולתי
קול ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם
לעשות עשרת הדברים ויכתבם על שני לחות
אבנים ואתי צוה יהוה בעת ההוא ללמד אתכם
חקים ומשפטים לעשתכם אתם בארץ אשר אתם
עברים שמה לרשתה ונשמרתם מאד לנפשתיכם
כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר יהוה אליכם
בחרב מתוך האש פן תשחתון ועשיתם לכם פסל
תמונת כל סמל תבנית זכר או נקבה תבנית כל
בהמה אשר בארץ תבנית כל צפור כנף אשר
תעוף בשמים תבנית כל רמש באדמה תבנית כל
דגה אשר במים מתחת לארץ ופן תשא עיניך
השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת
הכוכבים כל צבא השמים ונדחת והשתחוית
להם ועבדתם אשר חלק יהוה אלהיך אתם
לכל העמים תחת כל השמים ואתכם לקח
יהוה ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים
להיות לו לעם נחלה כיום הזה ויהוה התאנף
בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי את הירדן

210
ולבלתי בא אל הארץ הטובה אשר יהוה אלהיך
נתן לך נחלה כי אנכי מת בארץ הזאת אינני
עבר את הירדן ואתם עברים וירשתם את הארץ
הטובה הזאת השמרו לכם פן תשכחו את ברית
יהוה אלהיכם אשר כרת עמכם ועשיתם לכם
פסל תמונת כל אשר צוך יהוה אלהיך כי יהוה
אלהיך אש אכלה הוא אל קנא
כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ
והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע
בעיני יהוה אלהיך להכעיסו העידתי בכם היום
את השמים ואת הארץ כי אבד תאבדון מהר
מעל הארץ אשר אתם עברים את הירדן שמה
לרשתה לא תאריכן ימים עליה כי השמד
תשמדון והפיץ יהוה אתכם בעמים ונשארתם
מתי מספר בגוים אשר ינהג יהוה אתכם שמה
ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן
אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא
יריחן ובקשתם משם את יהוה אלהיך ומצאת כי
תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך בצר לך
ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים
ושבת עד יהוה אלהיך ושמעת בקלו כי אל
רחום יהוה אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא
ישכח את ברית אבתיך אשר נשבע להם
כי שאל נא לימים ראשנים אשר היו לפניך למן היום
אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים
ועד קצה השמים הנהיה כדבר הגדול הזה או
הנשמע כמהו השמע עם קול אלהים מדבר מתוך
האש כאשר שמעת אתה ויחי או הנסה אלהים
לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסת באתת
ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה
ובמוראים גדלים ככל אשר עשה לכם יהוה
אלהיכם במצרים לעיניך אתה הראת לדעת כי
יהוה הוא האלהים אין עוד מלבדו מן השמים
השמיעך את קלו ליסרך ועל הארץ הראך את
אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש ותחת כי
אהב את אבתיך ויבחר בזרעו אחריו ויוצאך בפניו
בכחו הגדל ממצרים להוריש גוים גדלים ועצמים
ממך מפניך להביאך לתת לך את ארצם נחלה
כיום הזה וידעת היום והשבת אל לבבך כי יהוה
הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת
אין עוד ושמרת את חקיו ואת מצותיו אשר
אנכי מצוך היום אשר ייטב לך ולבניך אחריך

211
ולמען תאריך ימים על האדמה אשר יהוה אלהיך
נתן לך כל הימים
אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה
שמש לנס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי
דעת והוא לא שנא לו מתמל שלשום ונס אל אחת
מן הערים האל וחי את בצר במדבר בארץ
המישר לראובני ואת ראמת בגלעד לגדי ואת גולן
בבשן למנשי וזאת התורה אשר שם משה לפני
בני ישראל אלה העדת והחקים והמשפטים אשר
דבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים
בעבר הירדן בגיא מול בית פעור בארץ סיחן
מלך האמרי אשר יושב בחשבון אשר הכה משה
ובני ישראל בצאתם ממצרים ויירשו את ארצו
ואת ארץ עוג מלך הבשן שני מלכי האמרי אשר
בעבר הירדן מזרח שמש מערער אשר על שפת
נחל ארנן ועד הר שיאן הוא חרמון וכל הערבה
עבר הירדן מזרחה ועד ים הערבה תחת אשדת
הפסגה
ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אלהם שמע
ישראל את החקים ואת המשפטים אשר אנכי
דבר באזניכם היום ולמדתם אתם ושמרתם
לעשתם יהוה אלהינו כרת עמנו ברית בחרב לא
את אבתינו כרת יהוה את הברית הזאת כי אתנו
אנחנו אלה פה היום כלנו חיים פנים בפנים
דבר יהוה עמכם בהר מתוך האש אנכי עמד בין
יהוה וביניכם בעת ההוא להגיד לכם את דבר
יהוה כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר
לאמר                            אנכי יהוה אלהיך אשר
הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים לא יהיה
לך אלהים אחרים על פני לא תעשה לך פסל
כל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ
מתחת ואשר במים מתחת לארץ לא תשתחוה
להם ולא תעבדם כי אנכי יהוה אלהיך אל קנא
פקד עון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים
לשנאי ועשה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי
מצותו                  לא תשא את שם יהוה
אלהיך לשוא כי לא ינקה יהוה את אשר ישא
את שמו לשוא                          שמור את
יום השבת לקדשו כאשר צוך יהוה אלהיך ששת
ימים תעבד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי
שבת ליהוה אלהיך לא תעשה כל מלאכה
אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמרך

212
וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך למען ינוח
עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית בארץ
מצרים ויצאך יהוה אלהיך משם ביד חזקה
ובזרע נטויה על כן צוך יהוה אלהיך לעשות את
יום השבת              כבד את אביך ואת אמך
כאשר צוך יהוה אלהיך למען יאריכן ימיך
ולמען ייטב לך על האדמה אשר יהוה אלהיך
נתן לך                            לא תרצח            ולא
תנאף                  ולא תגנב             ולא
תענה ברעך עד שוא                            ולא תחמד
אשת רעך                      ולא תתאוה בית
רעך שדהו ועבדו ואמתו שורו וחמרו וכל אשר
לרעך                                     את הדברים האלה
דבר יהוה אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן
והערפל קול גדול ולא יסף ויכתבם על שני
לחת אבנים ויתנם אלי ויהי כשמעכם את הקול
מתוך החשך וההר בער באש ותקרבון אלי כל
ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו הן הראנו יהוה
אלהינו את כבדו ואת גדלו ואת קלו שמענו מתוך
האש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם
וחי ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדלה
הזאת אם יספים אנחנו לשמע את קול יהוה
אלהינו עוד ומתנו כי מי כל בשר אשר שמע קול
אלהים חיים מדבר מתוך האש כמנו ויחי קרב
אתה ושמע את כל אשר יאמר יהוה אלהינו ואת
תדבר אלינו את כל אשר ידבר יהוה אלהינו
אליך ושמענו ועשינו וישמע יהוה את קול דבריכם
בדברכם אלי ויאמר יהוה אלי שמעתי את קול
דברי העם הזה אשר דברו אליך היטיבו כל אשר
דברו מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי
ולשמר את כל מצותי כל הימים למען ייטב להם
ולבניהם לעלם לך אמר להם שובו לכם לאהליכם
ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך את כל
המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם ועשו
בארץ אשר אנכי נתן להם לרשתה ושמרתם
לעשות כאשר צוה יהוה אלהיכם אתכם לא תסרו
ימין ושמאל בכל הדרך אשר צוה יהוה אלהיכם
אתכם תלכו למען תחיון וטוב לכם והארכתם ימים
בארץ אשר תירשון וזאת המצוה החקים
והמשפטים אשר צוה יהוה אלהיכם ללמד אתכם
לעשות בארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה
למען תירא את יהוה אלהיך לשמר את כל חקתיו

213
ומצותיו אשר אנכי מצוך אתה ובנך ובן בנך כל
ימי חייך ולמען יארכן ימיך ושמעת ישראל
ושמרת לעשות אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד
כאשר דבר יהוה אלהי אבתיך לך ארץ זבת
חלב ודבש
שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד
ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך
ובכל מאדך והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך
היום על לבבך ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך
בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך וקשרתם
לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך וכתבתם על
מזוזת ביתך ובשעריך                          והיה כי
יביאך יהוה אלהיך אל הארץ אשר נשבע
לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת לך ערים
גדלת וטבת אשר לא בנית ובתים מלאים כל
טוב אשר לא מלאת וברת חצובים אשר לא
חצבת כרמים וזיתים אשר לא נטעת ואכלת
ושבעת השמר לך פן תשכח את יהוה אשר
הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים את יהוה
אלהיך תירא ואתו תעבד ובשמו תשבע לא
תלכון אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר
סביבותיכם כי אל קנא יהוה אלהיך בקרבך פן
יחרה אף יהוה אלהיך בך והשמידך מעל פני
האדמה                  לא תנסו את יהוה אלהיכם
כאשר נסיתם במסה שמור תשמרון את מצות
יהוה אלהיכם ועדתיו וחקיו אשר צוך ועשית
הישר והטוב בעיני יהוה למען ייטב לך ובאת
וירשת את הארץ הטבה אשר נשבע יהוה
לאבתיך להדף את כל איביך מפניך כאשר דבר
יהוה                     כי ישאלך בנך מחר לאמר מה
העדת והחקים והמשפטים אשר צוה יהוה
אלהינו אתכם ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה
במצרים ויוציאנו יהוה ממצרים ביד חזקה ויתן
יהוה אותת ומפתים גדלים ורעים במצרים
בפרעה ובכל ביתו לעינינו ואותנו הוציא משם
למען הביא אתנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע
לאבתינו ויצונו יהוה לעשות את כל החקים האלה
ליראה את יהוה אלהינו לטוב לנו כל הימים
לחיתנו כהיום הזה וצדקה תהיה לנו כי נשמר
לעשות את כל המצוה הזאת לפני יהוה אלהינו
כאשר צונו                     כי יביאך יהוה
אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה

214
ונשל גוים רבים מפניך החתי והגרגשי והאמרי
והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי שבעה גוים רבים
ועצומים ממך ונתנם יהוה אלהיך לפניך והכיתם
החרם תחרים אתם לא תכרת להם ברית ולא
תחנם ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו
לא תקח לבנך כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו
אלהים אחרים וחרה אף יהוה בכם והשמידך
מהר כי אם כה תעשו להם מזבחתיהם תתצו
ומצבתם תשברו ואשירהם תגדעון ופסיליהם
תשרפון באש כי עם קדוש אתה ליהוה אלהיך
בך בחר יהוה אלהיך להיות לו לעם סגלה מכל
העמים אשר על פני האדמה לא מרבכם מכל
העמים חשק יהוה בכם ויבחר בכם כי אתם
המעט מכל העמים כי מאהבת יהוה אתכם
ומשמרו את השבעה אשר נשבע לאבתיכם
הוציא יהוה אתכם ביד חזקה ויפדך מבית
עבדים מיד פרעה מלך מצרים וידעת כי יהוה
אלהיך הוא האלהים האל הנאמן שמר הברית
והחסד לאהביו ולשמרי מצותו מצותיו לאלף דור
ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו לא יאחר
לשנאו אל פניו ישלם לו ושמרת את המצוה
ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך
היום לעשותם

עקב

והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם
ועשיתם אתם ושמר יהוה אלהיך לך את הברית
ואת החסד אשר נשבע לאבתיך ואהבך וברכך
והרבך וברך פרי בטנך ופרי אדמתך דגנך
ותירשך ויצהרך שגר אלפיך ועשתרת צאנך על
האדמה אשר נשבע לאבתיך לתת לך ברוך תהיה
מכל העמים לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך
והסיר יהוה ממך כל חלי וכל מדוי מצרים הרעים
אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שנאיך
ואכלת את כל העמים אשר יהוה אלהיך נתן לך
לא תחס עינך עליהם ולא תעבד את אלהיהם כי
מוקש הוא לך כי תאמר בלבבך רבים
הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם לא תירא
מהם זכר תזכר את אשר עשה יהוה אלהיך
לפרעה ולכל מצרים המסת הגדלת אשר ראו
עיניך והאתת והמפתים והיד החזקה והזרע הנטויה
אשר הוצאך יהוה אלהיך כן יעשה יהוה אלהיך
לכל העמים אשר אתה ירא מפניהם וגם את
הצרעה ישלח יהוה אלהיך בם עד אבד הנשארים

215
והנסתרים מפניך לא תערץ מפניהם כי יהוה
אלהיך בקרבך אל גדול ונורא ונשל יהוה
אלהיך את הגוים האל מפניך מעט מעט לא
תוכל כלתם מהר פן תרבה עליך חית השדה
ונתנם יהוה אלהיך לפניך והמם מהומה גדלה
עד השמדם ונתן מלכיהם בידך והאבדת את
שמם מתחת השמים לא יתיצב איש בפניך עד
השמדך אתם פסילי אלהיהם תשרפון באש לא
תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך פן תוקש בו
כי תועבת יהוה אלהיך הוא ולא תביא תועבה
אל ביתך והיית חרם כמהו שקץ תשקצנו ותעב
תתעבנו כי חרם הוא
כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון
לעשות למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את
הארץ אשר נשבע יהוה לאבתיכם וזכרת את
כל הדרך אשר הליכך יהוה אלהיך זה ארבעים
שנה במדבר למען ענתך לנסתך לדעת את אשר
בלבבך התשמר מצותו מצותיו אם לא ויענך וירעבך
ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון
אבתיך למען הודעך כי לא על הלחם לבדו
יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם
שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה
ארבעים שנה וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש
את בנו יהוה אלהיך מיסרך ושמרת את מצות
יהוה אלהיך ללכת בדרכיו וליראה אתו כי יהוה
אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים
עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר ארץ חטה
ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש
ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר
כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב
נחשת ואכלת ושבעת וברכת את יהוה אלהיך על
הארץ הטבה אשר נתן לך השמר לך פן תשכח
את יהוה אלהיך לבלתי שמר מצותיו ומשפטיו
וחקתיו אשר אנכי מצוך היום פן תאכל ושבעת
ובתים טבים תבנה וישבת ובקרך וצאנך ירבין
וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה ורם
לבבך ושכחת את יהוה אלהיך המוציאך מארץ
מצרים מבית עבדים המוליכך במדבר הגדל
והנורא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים
המוציא לך מים מצור החלמיש המאכלך מן
במדבר אשר לא ידעון אבתיך למען ענתך ולמען
נסתך להיטבך באחריתך ואמרת בלבבך כחי

216
ועצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את
יהוה אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל
למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבתיך
כיום הזה
והיה אם שכח תשכח את יהוה אלהיך והלכת
אחרי אלהים אחרים ועבדתם והשתחוית להם
העדתי בכם היום כי אבד תאבדון כגוים אשר
יהוה מאביד מפניכם כן תאבדון עקב לא
תשמעון בקול יהוה אלהיכם
שמע ישראל אתה עבר היום את הירדן לבא
לרשת גוים גדלים ועצמים ממך ערים גדלת
ובצרת בשמים עם גדול ורם בני ענקים אשר
אתה ידעת ואתה שמעת מי יתיצב לפני בני ענק
וידעת היום כי יהוה אלהיך הוא העבר לפניך
אש אכלה הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך
והורשתם והאבדתם מהר כאשר דבר יהוה לך
אל תאמר בלבבך בהדף יהוה אלהיך אתם
מלפניך לאמר בצדקתי הביאני יהוה לרשת את
הארץ הזאת וברשעת הגוים האלה יהוה מורישם
מפניך לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא
לרשת את ארצם כי ברשעת הגוים האלה יהוה
אלהיך מורישם מפניך ולמען הקים את הדבר
אשר נשבע יהוה לאבתיך לאברהם
ליצחק וליעקב וידעת כי לא בצדקתך יהוה
אלהיך נתן לך את הארץ הטובה הזאת לרשתה
כי עם קשה ערף אתה זכר אל תשכח את אשר
הקצפת את יהוה אלהיך במדבר למן היום אשר
יצאת מארץ מצרים עד באכם עד המקום הזה
ממרים הייתם עם יהוה ובחרב הקצפתם את
יהוה ויתאנף יהוה בכם להשמיד אתכם בעלתי
ההרה לקחת לוחת האבנים לוחת הברית אשר
כרת יהוה עמכם ואשב בהר ארבעים יום
וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי
ויתן יהוה אלי את שני לוחת האבנים כתבים
באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים אשר דבר
יהוה עמכם בהר מתוך האש ביום הקהל ויהי
מקץ ארבעים יום וארבעים לילה נתן יהוה אלי
את שני לחת האבנים לחות הברית ויאמר יהוה
אלי קום רד מהר מזה כי שחת עמך אשר
הוצאת ממצרים סרו מהר מן הדרך אשר צויתם
עשו להם מסכה ויאמר יהוה אלי לאמר ראיתי
את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא הרף ממני

217
ואשמידם ואמחה את שמם מתחת השמים
ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו ואפן וארד
מן ההר וההר בער באש ושני לחת הברית על
שתי ידי וארא והנה חטאתם ליהוה אלהיכם
עשיתם לכם עגל מסכה סרתם מהר מן הדרך
אשר צוה יהוה אתכם ואתפש בשני הלחת
ואשלכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם
ואתנפל לפני יהוה כראשנה ארבעים יום
וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי
על כל חטאתכם אשר חטאתם לעשות הרע
בעיני יהוה להכעיסו כי יגרתי מפני האף והחמה
אשר קצף יהוה עליכם להשמיד אתכם וישמע
יהוה אלי גם בפעם ההוא ובאהרן התאנף יהוה
מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן
בעת ההוא ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל
לקחתי ואשרף אתו באש ואכת אתו טחון היטב
עד אשר דק לעפר ואשלך את עפרו אל הנחל הירד
מן ההר ובתבערה ובמסה ובקברת התאוה
מקצפים הייתם את יהוה ובשלח יהוה אתכם
מקדש ברנע לאמר עלו ורשו את הארץ אשר
נתתי לכם ותמרו את פי יהוה אלהיכם ולא
האמנתם לו ולא שמעתם בקלו ממרים הייתם עם
יהוה מיום דעתי אתכם ואתנפל לפני יהוה את
ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי
כי אמר יהוה להשמיד אתכם ואתפלל אל יהוה
ואמר אדני יהוה אל תשחת עמך ונחלתך אשר
פדית בגדלך אשר הוצאת ממצרים ביד חזקה זכר
לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב אל תפן אל קשי
העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו פן יאמרו הארץ
אשר הוצאתנו משם מבלי יכלת יהוה להביאם אל
הארץ אשר דבר להם ומשנאתו אותם הוציאם
להמתם במדבר והם עמך ונחלתך אשר הוצאת
בכחך הגדל ובזרעך הנטויה
בעת ההוא אמר יהוה אלי פסל לך שני לוחת
אבנים כראשנים ועלה אלי ההרה ועשית לך
ארון עץ ואכתב על הלחת את הדברים אשר
היו על הלחת הראשנים אשר שברת ושמתם
בארון ואעש ארון עצי שטים ואפסל שני
לחת אבנים כראשנים ואעל ההרה ושני
הלחת בידי ויכתב על הלחת כמכתב הראשון
את עשרת הדברים אשר דבר יהוה אליכם
בהר מתוך האש ביום הקהל ויתנם יהוה אלי

218
ואפן וארד מן ההר ואשם את הלחת בארון
אשר עשיתי ויהיו שם כאשר צוני יהוה ובני
ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה שם מת
אהרן ויקבר שם ויכהן אלעזר בנו תחתיו משם
נסעו הגדגדה ומן הגדגדה יטבתה ארץ נחלי
מים בעת ההוא הבדיל יהוה את שבט הלוי
לשאת את ארון ברית יהוה לעמד לפני יהוה
לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה על כן לא
היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו יהוה הוא
נחלתו כאשר דבר יהוה אלהיך לו ואנכי
עמדתי בהר כימים הראשנים ארבעים יום
וארבעים לילה וישמע יהוה אלי גם בפעם ההוא
לא אבה יהוה השחיתך ויאמר יהוה אלי קום
לך למסע לפני העם ויבאו וירשו את הארץ
אשר נשבעתי לאבתם לתת להם
ועתה ישראל מה יהוה אלהיך שאל מעמך כי
אם ליראה את יהוה אלהיך ללכת בכל
דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את יהוה אלהיך
בכל לבבך ובכל נפשך לשמר את מצות
יהוה ואת חקתיו אשר אנכי מצוך היום
לטוב לך הן ליהוה אלהיך השמים ושמי
השמים הארץ וכל אשר בה רק באבתיך
חשק יהוה לאהבה אותם ויבחר בזרעם
אחריהם בכם מכל העמים כיום הזה ומלתם
את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד כי
יהוה אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני
האדנים האל הגדל הגבר והנורא אשר לא
ישא פנים ולא יקח שחד עשה משפט יתום
ואלמנה ואהב גר לתת לו לחם ושמלה
ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ
מצרים את יהוה אלהיך תירא אתו תעבד
ובו תדבק ובשמו תשבע הוא תהלתך והוא
אלהיך אשר עשה אתך את הגדלת ואת
הנוראת האלה אשר ראו עיניך בשבעים
נפש ירדו אבתיך מצרימה ועתה שמך יהוה
אלהיך ככוכבי השמים לרב ואהבת את יהוה
אלהיך ושמרת משמרתו וחקתיו ומשפטיו
ומצותיו כל הימים וידעתם היום כי לא את
בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו את מוסר
יהוה אלהיכם את גדלו את ידו החזקה וזרעו
הנטויה ואת אתתיו ואת מעשיו אשר עשה
בתוך מצרים לפרעה מלך מצרים ולכל ארצו

219
ואשר עשה לחיל מצרים לסוסיו ולרכבו אשר
הציף את מי ים סוף על פניהם ברדפם אחריכם
ויאבדם יהוה עד היום הזה ואשר עשה לכם
במדבר עד באכם עד המקום הזה ואשר עשה
לדתן ולאבירם בני אליאב בן ראובן אשר
פצתה הארץ את פיה ותבלעם ואת בתיהם ואת
אהליהם ואת כל היקום אשר ברגליהם בקרב
כל ישראל כי עיניכם הראת את כל מעשה יהוה
הגדל אשר עשה ושמרתם את כל המצוה אשר
אנכי מצוך היום למען תחזקו ובאתם וירשתם את
הארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ולמען
תאריכו ימים על האדמה אשר נשבע יהוה
לאבתיכם לתת להם ולזרעם ארץ זבת חלב
ודבש                                             כי הארץ
אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים
הוא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך
והשקית ברגלך כגן הירק והארץ אשר אתם
עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת למטר
השמים תשתה מים ארץ אשר יהוה אלהיך דרש
אתה תמיד עיני יהוה אלהיך בה מרשית השנה
ועד אחרית שנה                                          והיה
אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה
אתכם היום לאהבה את יהוה אלהיכם ולעבדו
בכל לבבכם ובכל נפשכם ונתתי מטר ארצכם
בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך
ויצהרך ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת
ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם
ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם
וחרה אף יהוה בכם ועצר את השמים ולא
יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה
ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר יהוה
נתן לכם ושמתם את דברי אלה על לבבכם
ועל נפשכם וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו
לטוטפת בין עיניכם ולמדתם אתם את בניכם
לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך
ובשכבך ובקומך וכתבתם על מזוזות ביתך
ובשעריך למען ירבו ימיכם וימי בניכם על
האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיכם לתת להם
כימי השמים על הארץ                        כי
אם שמר תשמרון את כל המצוה הזאת אשר
אנכי מצוה אתכם לעשתה לאהבה את יהוה
אלהיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו

220
והוריש יהוה את כל הגוים האלה מלפניכם
וירשתם גוים גדלים ועצמים מכם כל המקום
אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה מן
המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים
האחרון יהיה גבלכם לא יתיצב איש בפניכם
פחדכם ומוראכם יתן יהוה אלהיכם על פני
כל הארץ אשר תדרכו בה כאשר דבר
לכם

ראה

ראה אנכי נתן לפניכם היום
ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו אל
מצות יהוה אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם
היום והקללה אם לא תשמעו אל מצות יהוה
אלהיכם וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה
אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים אשר
לא ידעתם והיה כי יביאך יהוה
אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה
ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה
על הר עיבל הלא המה בעבר הירדן אחרי
דרך מבוא השמש בארץ הכנעני הישב בערבה
מול הגלגל אצל אלוני מרה כי אתם עברים
את הירדן לבא לרשת את הארץ אשר יהוה
אלהיכם נתן לכם וירשתם אתה וישבתם בה
ושמרתם לעשות את כל החקים ואת
המשפטים אשר אנכי נתן לפניכם היום אלה
החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות
בארץ אשר נתן יהוה אלהי אבתיך לך
לרשתה כל הימים אשר אתם חיים על
האדמה אבד תאבדון את כל המקמות אשר
עבדו שם הגוים אשר אתם ירשים אתם את
אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת
כל עץ רענן ונתצתם את מזבחתם ושברתם את
מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי
אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום
ההוא לא תעשון כן ליהוה אלהיכם כי אם אל
המקום אשר יבחר יהוה אלהיכם מכל
שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו
ובאת שמה והבאתם שמה עלתיכם וזבחיכם
ואת מעשרתיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם
ונדבתיכם ובכרת בקרכם וצאנכם ואכלתם שם
לפני יהוה אלהיכם ושמחתם בכל משלח ידכם
אתם ובתיכם אשר ברכך יהוה אלהיך לא
תעשון ככל אשר אנחנו עשים פה היום איש כל
הישר בעיניו כי לא באתם עד עתה אל המנוחה

221
ואל הנחלה אשר יהוה אלהיך נתן לך
ועברתם את הירדן וישבתם בארץ אשר יהוה
אלהיכם מנחיל אתכם והניח לכם מכל
איביכם מסביב וישבתם בטח והיה המקום
אשר יבחר יהוה אלהיכם בו לשכן שמו שם
שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם
עולתיכם וזבחיכם מעשרתיכם ותרמת ידכם
וכל מבחר נדריכם אשר תדרו ליהוה
ושמחתם לפני יהוה אלהיכם אתם ובניכם
ובנתיכם ועבדיכם ואמהתיכם והלוי אשר
בשעריכם כי אין לו חלק ונחלה אתכם השמר
לך פן תעלה עלתיך בכל מקום אשר תראה כי
אם במקום אשר יבחר יהוה באחד שבטיך שם
תעלה עלתיך ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך
רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר כברכת
יהוה אלהיך אשר נתן לך בכל שעריך הטמא
והטהור יאכלנו כצבי וכאיל רק הדם לא
תאכלו על הארץ תשפכנו כמים לא תוכל
לאכל בשעריך מעשר דגנך ותירשך ויצהרך
ובכרת בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדר
ונדבתיך ותרומת ידך כי אם לפני יהוה
אלהיך תאכלנו במקום אשר יבחר יהוה
אלהיך בו אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך
והלוי אשר בשעריך ושמחת לפני יהוה אלהיך
בכל משלח ידך השמר לך פן תעזב את הלוי
כל ימיך על אדמתך כי
ירחיב יהוה אלהיך את גבולך כאשר דבר לך
ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכל
בשר בכל אות נפשך תאכל בשר כי ירחק
ממך המקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשום
שמו שם וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן
יהוה לך כאשר צויתך ואכלת בשעריך בכל
אות נפשך אך כאשר יאכל את הצבי ואת
האיל כן תאכלנו הטמא והטהור יחדו יאכלנו
רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא הנפש
ולא תאכל הנפש עם הבשר לא תאכלנו על
הארץ תשפכנו כמים לא תאכלנו למען ייטב
לך ולבניך אחריך כי תעשה הישר בעיני יהוה
רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת
אל המקום אשר יבחר יהוה ועשית עלתיך
הבשר והדם על מזבח יהוה אלהיך ודם זבחיך
ישפך על מזבח יהוה אלהיך והבשר תאכל

222
שמר ושמעת את כל הדברים האלה אשר
אנכי מצוך למען ייטב לך ולבניך אחריך עד
עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני יהוה
אלהיך                           כי יכרית יהוה אלהיך
את הגוים אשר אתה בא שמה לרשת אותם
מפניך וירשת אתם וישבת בארצם השמר לך פן
תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך ופן תדרש
לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את
אלהיהם ואעשה כן גם אני לא תעשה כן ליהוה
אלהיך כי כל תועבת יהוה אשר שנא עשו
לאלהיהם כי גם את בניהם ואת בנתיהם ישרפו
באש לאלהיהם את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם
אתו תשמרו לעשות לא תסף עליו ולא
תגרע ממנו
כי יקום בקרבך נביא או חלם חלום ונתן אליך
אות או מופת ובא האות והמופת אשר דבר
אליך לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים אשר
לא ידעתם ונעבדם לא תשמע אל דברי הנביא
ההוא או אל חולם החלום ההוא כי מנסה יהוה
אלהיכם אתכם לדעת הישכם אהבים את יהוה
אלהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם אחרי יהוה
אלהיכם תלכו ואתו תיראו ואת מצותיו תשמרו
ובקלו תשמעו ואתו תעבדו ובו תדבקון והנביא
ההוא או חלם החלום ההוא יומת כי דבר סרה
על יהוה אלהיכם המוציא אתכם מארץ מצרים
והפדך מבית עבדים להדיחך מן הדרך אשר
צוך יהוה אלהיך ללכת בה ובערת הרע
מקרבך                         כי יסיתך אחיך בן אמך
או בנך או בתך או אשת חיקך או רעך אשר
כנפשך בסתר לאמר נלכה ונעבדה אלהים
אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיך מאלהי
העמים אשר סביבתיכם הקרבים אליך או
הרחקים ממך מקצה הארץ ועד קצה הארץ לא
תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו
ולא תחמל ולא תכסה עליו כי הרג תהרגנו ידך
תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם
באחרנה וסקלתו באבנים ומת כי בקש להדיחך
מעל יהוה אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית
עבדים וכל ישראל ישמעו ויראון ולא יוספו
לעשות כדבר הרע הזה בקרבך              כי
תשמע באחת עריך אשר יהוה אלהיך נתן לך
לשבת שם לאמר יצאו אנשים בני בליעל מקרבך

223
וידיחו את ישבי עירם לאמר נלכה ונעבדה
אלהים אחרים אשר לא ידעתם ודרשת וחקרת
ושאלת היטב והנה אמת נכון הדבר נעשתה
התועבה הזאת בקרבך הכה תכה את ישבי העיר
ההוא לפי חרב החרם אתה ואת כל אשר בה
ואת בהמתה לפי חרב ואת כל שללה תקבץ אל
תוך רחבה ושרפת באש את העיר ואת כל
שללה כליל ליהוה אלהיך והיתה תל עולם לא
תבנה עוד ולא ידבק בידך מאומה מן החרם
למען ישוב יהוה מחרון אפו ונתן לך רחמים
ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך כי תשמע
בקול יהוה אלהיך לשמר את כל מצותיו אשר
אנכי מצוך היום לעשות הישר בעיני יהוה
אלהיך                                           בנים
אתם ליהוה אלהיכם לא תתגדדו ולא תשימו
קרחה בין עיניכם למת כי עם קדוש אתה
ליהוה אלהיך ובך בחר יהוה להיות לו
לעם סגלה מכל העמים אשר על פני
האדמה                                            לא
תאכל כל תועבה זאת הבהמה אשר תאכלו
שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור
ואקו ודישן ותאו וזמר וכל בהמה מפרסת
פרסה ושסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה
בבהמה אתה תאכלו אך את זה לא תאכלו
ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה את
הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה
המה ופרסה לא הפריסו טמאים הם לכם ואת
החזיר כי מפריס פרסה הוא ולא גרה טמא
הוא לכם מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא
תגעו                      את זה תאכלו מכל אשר
במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת תאכלו וכל
אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו טמא
הוא לכם                                כל צפור טהרה
תאכלו וזה אשר לא תאכלו מהם הנשר
והפרס והעזניה והראה ואת האיה והדיה
למינה ואת כל ערב למינו ואת בת היענה ואת
התחמס ואת השחף ואת הנץ למינהו את
הכוס ואת הינשוף והתנשמת והקאת ואת
הרחמה ואת השלך והחסידה והאנפה למינה
והדוכיפת והעטלף וכל שרץ העוף טמא הוא
לכם לא יאכלו כל עוף טהור תאכלו לא
תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה

224
ואכלה או מכר לנכרי כי עם קדוש אתה ליהוה
אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו
עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה
שנה שנה ואכלת לפני יהוה אלהיך במקום אשר
יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך
ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך למען תלמד ליראה
את יהוה אלהיך כל הימים וכי ירבה ממך הדרך
כי לא תוכל שאתו כי ירחק ממך המקום אשר
יבחר יהוה אלהיך לשום שמו שם כי יברכך
יהוה אלהיך ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך
והלכת אל המקום אשר יבחר יהוה אלהיך בו ונתתה
הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין
ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם
לפני יהוה אלהיך ושמחת אתה וביתך והלוי
אשר בשעריך לא תעזבנו כי אין לו חלק ונחלה
עמך                     מקצה שלש שנים תוציא את
כל מעשר תבואתך בשנה ההוא והנחת בשעריך
ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך והגר
והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו
למען יברכך יהוה אלהיך בכל מעשה ידך אשר
תעשה                         מקץ שבע שנים תעשה
שמטה וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו
אשר ישה ברעהו לא יגש את רעהו ואת אחיו
כי קרא שמטה ליהוה את הנכרי תגש ואשר
יהיה לך את אחיך תשמט ידך אפס כי לא יהיה
בך אביון כי ברך יברכך יהוה בארץ אשר יהוה
אלהיך נתן לך נחלה לרשתה רק אם שמוע
תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר לעשות את כל
המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום כי יהוה
אלהיך ברכך כאשר דבר לך והעבטת גוים
רבים ואתה לא תעבט ומשלת בגוים רבים ובך
לא ימשלו                                                 כי
יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך
בארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך לא תאמץ
את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון כי
פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די
מחסרו אשר יחסר לו השמר לך פן יהיה דבר
עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת
השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן
לו וקרא עליך אל יהוה והיה בך חטא נתון
תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל
הדבר הזה יברכך יהוה אלהיך בכל מעשך

225
ובכל משלח ידך כי לא יחדל אביון מקרב הארץ
על כן אנכי מצוך לאמר פתח תפתח את ידך
לאחיך לעניך ולאבינך בארצך כי
ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש
שנים ובשנה השביעת תשלחנו חפשי מעמך וכי
תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם העניק
תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך
יהוה אלהיך תתן לו וזכרת כי עבד היית בארץ
מצרים ויפדך יהוה אלהיך על כן אנכי מצוך את
הדבר הזה היום והיה כי יאמר אליך לא אצא
מעמך כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך
ולקחת את המרצע ונתתה באזנו ובדלת והיה
לך עבד עולם ואף לאמתך תעשה כן לא יקשה
בעינך בשלחך אתו חפשי מעמך כי משנה שכר
שכיר עבדך שש שנים וברכך יהוה אלהיך בכל
אשר תעשה
כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר
תקדיש ליהוה אלהיך לא תעבד בבכר שורך
ולא תגז בכור צאנך לפני יהוה אלהיך תאכלנו
שנה בשנה במקום אשר יבחר יהוה אתה וביתך
וכי יהיה בו מום פסח או עור כל מום רע לא
תזבחנו ליהוה אלהיך בשעריך תאכלנו הטמא
והטהור יחדו כצבי וכאיל רק את דמו לא
תאכל על הארץ תשפכנו כמים
שמור את חדש האביב ועשית פסח ליהוה
אלהיך כי בחדש האביב הוציאך יהוה אלהיך ממצרים
לילה וזבחת פסח ליהוה אלהיך צאן ובקר במקום
אשר יבחר יהוה לשכן שמו שם לא תאכל עליו
חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני כי
בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכר את יום
צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ולא יראה לך
שאר בכל גבלך שבעת ימים ולא ילין מן הבשר
אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר לא תוכל
לזבח את הפסח באחד שעריך אשר יהוה אלהיך
נתן לך כי אם אל המקום אשר יבחר יהוה אלהיך
לשכן שמו שם תזבח את הפסח בערב כבוא
השמש מועד צאתך ממצרים ובשלת ואכלת במקום
אשר יבחר יהוה אלהיך בו ופנית בבקר
והלכת לאהליך ששת ימים תאכל מצות וביום
השביעי עצרת ליהוה אלהיך לא תעשה
מלאכה שבעה שבעת תספר לך
מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבעות

226
ועשית חג שבעות ליהוה אלהיך מסת נדבת ידך
אשר תתן כאשר יברכך יהוה אלהיך ושמחת לפני
יהוה אלהיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי
אשר בשעריך והגר והיתום והאלמנה אשר
בקרבך במקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשכן שמו
שם וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית
את החקים האלה
חג הסכת תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך
ומיקבך ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך
ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר
בשעריך שבעת ימים תחג ליהוה אלהיך במקום
אשר יבחר יהוה כי יברכך יהוה אלהיך בכל
תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח
שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני
יהוה אלהיך במקום אשר יבחר בחג המצות
ובחג השבעות ובחג הסכות ולא יראה את פני
יהוה ריקם איש כמתנת ידו כברכת יהוה אלהיך
אשר נתן לך

שפטים

שפטים
ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר יהוה
אלהיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם
משפט צדק לא תטה משפט לא תכיר פנים
ולא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים
ויסלף דברי צדיקם צדק צדק תרדף למען
תחיה וירשת את הארץ אשר יהוה אלהיך נתן
לך                                        לא תטע לך אשרה
כל עץ אצל מזבח יהוה אלהיך אשר תעשה
לך ולא תקים לך מצבה אשר שנא יהוה
אלהיך                          לא תזבח ליהוה אלהיך
שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע כי
תועבת יהוה אלהיך הוא                    כי
ימצא בקרבך באחד שעריך אשר יהוה אלהיך
נתן לך איש או אשה אשר יעשה את הרע בעיני
יהוה אלהיך לעבר בריתו וילך ויעבד אלהים
אחרים וישתחו להם ולשמש או לירח או לכל
צבא השמים אשר לא צויתי והגד לך ושמעת
ודרשת היטב והנה אמת נכון הדבר נעשתה
התועבה הזאת בישראל והוצאת את האיש ההוא
או את האשה ההוא אשר עשו את הדבר הרע
הזה אל שעריך את האיש או את האשה וסקלתם
באבנים ומתו על פי שנים עדים או שלשה עדים
יומת המת לא יומת על פי עד אחד יד העדים
תהיה בו בראשנה להמיתו ויד כל העם באחרנה

227
ובערת הרע מקרבך
כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין
לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך וקמת
ועלית אל המקום אשר יבחר יהוה אלהיך בו
ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה
בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט
ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום
ההוא אשר יבחר יהוה ושמרת לעשות ככל
אשר יורוך על פי התורה אשר יורוך ועל
המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן
הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל והאיש אשר
יעשה בזדון לבלתי שמע אל הכהן העמד לשרת
שם את יהוה אלהיך או אל השפט ומת האיש
ההוא ובערת הרע מישראל וכל העם ישמעו
ויראו ולא יזידון עוד                            כי תבא
אל הארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך וירשתה
וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים
אשר סביבתי שום תשים עליך מלך אשר יבחר
יהוה אלהיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך
לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך
הוא רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם
מצרימה למען הרבות סוס ויהוה אמר לכם לא
תספון לשוב בדרך הזה עוד ולא ירבה לו נשים
ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה לו מאד
והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את
משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים
הלוים והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען
ילמד ליראה את יהוה אלהיו לשמר את כל
דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשתם
לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה
ימין ושמאול למען יאריך ימים על ממלכתו הוא
ובניו בקרב ישראל                                   לא יהיה
לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם
ישראל אשי יהוה ונחלתו יאכלון ונחלה לא
יהיה לו בקרב אחיו יהוה הוא נחלתו כאשר
דבר לו                           וזה יהיה משפט הכהנים
מאת העם מאת זבחי הזבח אם שור אם שה ונתן
לכהן הזרע והלחיים והקבה ראשית דגנך תירשך
ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו כי בו בחר יהוה
אלהיך מכל שבטיך לעמד לשרת בשם יהוה הוא
ובניו כל הימים                                          וכי יבא
הלוי מאחד שעריך מכל ישראל אשר הוא גר שם

228
ובא בכל אות נפשו אל המקום אשר יבחר יהוה
ושרת בשם יהוה אלהיו ככל אחיו הלוים
העמדים שם לפני יהוה חלק כחלק יאכלו לבד
ממכריו על האבות כי אתה בא
אל הארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך לא תלמד
לעשות כתועבת הגוים ההם לא ימצא בך מעביר
בנו ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף
וחבר חבר ושאל אוב וידעני ודרש אל המתים
כי תועבת יהוה כל עשה אלה ובגלל התועבת
האלה יהוה אלהיך מוריש אותם מפניך תמים
תהיה עם יהוה אלהיך ס כי הגוים האלה אשר אתה
יורש אותם אל מעננים ואל קסמים ישמעו ואתה
לא כן נתן לך יהוה אלהיך נביא מקרבך מאחיך
כמני יקים לך יהוה אלהיך אליו תשמעון ככל
אשר שאלת מעם יהוה אלהיך בחרב ביום הקהל
לאמר לא אסף לשמע את קול יהוה אלהי ואת
האש הגדלה הזאת לא אראה עוד ולא אמות
ויאמר יהוה אלי היטיבו אשר דברו נביא אקים
להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר
אליהם את כל אשר אצונו והיה האיש אשר לא
ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרש
מעמו אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי את
אשר לא צויתיו לדבר ואשר ידבר בשם אלהים
אחרים ומת הנביא ההוא וכי תאמר בלבבך איכה
נדע את הדבר אשר לא דברו יהוה אשר ידבר
הנביא בשם יהוה ולא יהיה הדבר ולא יבוא הוא
הדבר אשר לא דברו יהוה בזדון דברו הנביא לא
תגור ממנו כי יכרית יהוה אלהיך את
הגוים אשר יהוה אלהיך נתן לך את ארצם
וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם שלוש ערים
תבדיל לך בתוך ארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך
לרשתה תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך
אשר ינחילך יהוה אלהיך והיה לנוס שמה כל
רצח וזה דבר הרצח אשר ינוס שמה וחי אשר
יכה את רעהו בבלי דעת והוא לא שנא לו מתמל
שלשם ואשר יבא את רעהו ביער לחטב עצים
ונדחה ידו בגרזן לכרת העץ ונשל הברזל מן העץ
ומצא את רעהו ומת הוא ינוס אל אחת הערים
האלה וחי פן ירדף גאל הדם אחרי הרצח כי יחם
לבבו והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש ולו אין
משפט מות כי לא שנא הוא לו מתמול שלשום
על כן אנכי מצוך לאמר שלש ערים תבדיל לך

229
ואם ירחיב יהוה אלהיך את גבלך כאשר נשבע
לאבתיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת
לאבתיך כי תשמר את כל המצוה הזאת לעשתה
אשר אנכי מצוך היום לאהבה את יהוה אלהיך
וללכת בדרכיו כל הימים ויספת לך עוד שלש
ערים על השלש האלה ולא ישפך דם נקי בקרב
ארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה והיה
עליך דמים
וכי יהיה איש שנא לרעהו וארב לו וקם עליו
והכהו נפש ומת ונס אל אחת הערים האל
ושלחו זקני עירו ולקחו אתו משם ונתנו אתו
ביד גאל הדם ומת לא תחוס עינך עליו ובערת
דם הנקי מישראל וטוב לך                   לא תסיג
גבול רעך אשר גבלו ראשנים בנחלתך אשר
תנחל בארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך
לרשתה                 לא יקום עד אחד באיש
לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא על
פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר
כי יקום עד חמס באיש לענות בו סרה ועמדו
שני האנשים אשר להם הריב לפני יהוה לפני
הכהנים והשפטים אשר יהיו בימים ההם ודרשו
השפטים היטב והנה עד שקר העד שקר ענה
באחיו ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו
ובערת הרע מקרבך והנשארים ישמעו ויראו
ולא יספו לעשות עוד כדבר הרע הזה בקרבך
ולא תחוס עינך נפש בנפש עין בעין שן בשן יד
ביד רגל ברגל

כי תצא

כי תצא למלחמה
על איביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא
תירא מהם כי יהוה אלהיך עמך המעלך מארץ
מצרים והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן
ודבר אל העם ואמר אלהם שמע ישראל אתם
קרבים היום למלחמה על איביכם אל ירך
לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם
כי יהוה אלהיכם ההלך עמכם להלחם לכם עם
איביכם להושיע אתכם ודברו השטרים אל העם
לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו
ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר
יחנכנו ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו ילך
וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו
ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה ילך וישב
לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה ויספו
השטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא

230
ורך הלבב ילך וישב לביתו ולא ימס את לבב
אחיו כלבבו והיה ככלת השטרים לדבר אל העם
ופקדו שרי צבאות בראש העם                       כי
תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום
והיה אם שלום תענך ופתחה לך והיה כל העם
הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך ואם לא תשלים
עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה ונתנה יהוה
אלהיך בידך והכית את כל זכורה לפי חרב רק
הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל
שללה תבז לך ואכלת את שלל איביך אשר נתן
יהוה אלהיך לך כן תעשה לכל הערים הרחקת
ממך מאד אשר לא מערי הגוים האלה הנה רק
מערי העמים האלה אשר יהוה אלהיך נתן לך
נחלה לא תחיה כל נשמה כי החרם תחרימם
החתי והאמרי הכנעני והפרזי החוי והיבוסי כאשר
צוך יהוה אלהיך למען אשר לא ילמדו אתכם
לעשות ככל תועבתם אשר עשו לאלהיהם
וחטאתם ליהוה אלהיכם                       כי תצור אל
עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא
תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל
ואתו לא תכרת כי האדם עץ השדה לבא מפניך
במצור רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא
אתו תשחית וכרת ובנית מצור על העיר אשר
הוא עשה עמך מלחמה עד רדתה
כי ימצא חלל באדמה אשר יהוה אלהיך נתן
לך לרשתה נפל בשדה לא נודע מי הכהו
ויצאו זקניך ושפטיך ומדדו אל הערים אשר
סביבת החלל והיה העיר הקרבה אל החלל
ולקחו זקני העיר ההוא עגלת בקר אשר לא
עבד בה אשר לא משכה בעל והורדו זקני
העיר ההוא את העגלה אל נחל איתן אשר
לא יעבד בו ולא יזרע וערפו שם את העגלה
בנחל ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר יהוה
אלהיך לשרתו ולברך בשם יהוה ועל פיהם
יהיה כל ריב וכל נגע וכל זקני העיר ההוא
הקרבים אל החלל ירחצו את ידיהם על
העגלה הערופה בנחל וענו ואמרו ידינו לא
שפכה שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו כפר
לעמך ישראל אשר פדית יהוה ואל תתן
דם נקי בקרב עמך ישראל ונכפר להם הדם ואתה
תבער הדם הנקי מקרבך כי תעשה הישר בעיני
יהוה                   כי תצא למלחמה על איביך

231
ונתנו יהוה אלהיך בידך ושבית שביו וראית
בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך
לאשה והבאתה אל תוך ביתך וגלחה את ראשה
ועשתה את צפרניה והסירה את שמלת שביה
מעליה וישבה בביתך ובכתה את אביה ואת אמה
ירח ימים ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך
לאשה והיה אם לא חפצת בה ושלחתה לנפשה
ומכר לא תמכרנה בכסף לא תתעמר בה תחת
אשר עניתה                      כי תהיין לאיש שתי
נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילדו לו בנים
האהובה והשנואה והיה הבן הבכור לשניאה והיה
ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו לא יוכל
לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכר
כי את הבכר בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים
בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אנו לו משפט
הבכרה                          כי יהיה לאיש בן סורר
ומורה איננו שמע בקול אביו ובקול אמו ויסרו
אתו ולא ישמע אליהם ותפשו בו אביו ואמו
והוציאו אתו אל זקני עירו ואל שער מקמו ואמרו
אל זקני עירו בננו זה סורר ומרה איננו שמע
בקלנו זולל וסבא ורגמהו כל אנשי עירו באבנים
ומת ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו
ויראו                             וכי יהיה באיש חטא
משפט מות והומת ותלית אתו על עץ לא תלין
נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי
קללת אלהים תלוי ולא תטמא את אדמתך אשר
יהוה אלהיך נתן לך נחלה                           לא
תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת
מהם השב תשיבם לאחיך ואם לא קרוב אחיך
אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך והיה
עמך עד דרש אחיך אתו והשבתו לו וכן תעשה
לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת
אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל
להתעלם                      לא תראה את חמור אחיך
או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים
עמו                             לא יהיה כלי גבר על אשה
ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת יהוה
אלהיך כל עשה אלה
כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ
או על הארץ אפרחים או ביצים והאם
רבצת על האפרחים או על הביצים לא תקח
האם על הבנים שלח תשלח את האם

232
ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת
ימים                     כי תבנה בית חדש ועשית
מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנפל
ממנו לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה
הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם                    לא
תחרש בשור ובחמר יחדו לא תלבש שעטנז
צמר ופשתים יחדו                            גדלים
תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה
בה                                כי יקח איש אשה ובא
אליה ושנאה ושם לה עלילת דברים והוצא
עליה שם רע ואמר את האשה הזאת לקחתי
ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים ולקח אבי
הנער ואמה והוציאו את בתולי הנער אל זקני
העיר השערה ואמר אבי הנער אל הזקנים את
בתי נתתי לאיש הזה לאשה וישנאה והנה הוא
שם עלילת דברים לאמר לא מצאתי לבתך
בתולים ואלה בתולי בתי ופרשו השמלה לפני
זקני העיר ולקחו זקני העיר ההוא את האיש
ויסרו אתו וענשו אתו מאה כסף ונתנו לאבי
הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל
ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה כל
ימיו                      ואם אמת היה הדבר הזה לא
נמצאו בתולים לנער והוציאו את הנער אל פתח
בית אביה וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה כי
עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה ובערת
הרע מקרבך                  כי ימצא איש שכב
עם אשה בעלת בעל ומתו גם שניהם האיש
השכב עם האשה והאשה ובערת הרע
מישראל              כי יהיה נער בתולה מארשה
לאיש ומצאה איש בעיר ושכב עמה והוצאתם
את שניהם אל שער העיר ההוא וסקלתם אתם
באבנים ומתו את הנער על דבר אשר לא צעקה
בעיר ואת האיש על דבר אשר ענה את אשת
רעהו ובערת הרע מקרבך                     ואם בשדה
ימצא האיש את הנער המארשה והחזיק בה האיש
ושכב עמה ומת האיש אשר שכב עמה לבדו
ולנער לא תעשה דבר אין לנער חטא מות כי
כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר
הזה כי בשדה מצאה צעקה הנער המארשה ואין
מושיע לה                              כי ימצא איש נער
בתולה אשר לא ארשה ותפשה ושכב עמה ונמצאו
ונתן האיש השכב עמה לאבי הנער חמשים כסף

233
ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה לא יוכל
שלחה כל ימיו                                 לא
יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף
אביו                              לא יבא פצוע דכא וכרות
שפכה בקהל יהוה                           לא יבא
ממזר בקהל יהוה גם דור עשירי לא יבא לו
בקהל יהוה                    לא יבא עמוני ומואבי
בקהל יהוה גם דור עשירי לא יבא להם בקהל
יהוה עד עולם על דבר אשר לא קדמו אתכם
בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר
שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם
נהרים לקללך ולא אבה יהוה אלהיך לשמע אל
בלעם ויהפך יהוה אלהיך לך את הקללה
לברכה כי אהבך יהוה אלהיך לא תדרש שלמם
וטבתם כל ימיך לעולם                      לא תתעב
אדמי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית
בארצו בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא
להם בקהל יהוה                     כי תצא מחנה על
איביך ונשמרת מכל דבר רע כי יהיה בך איש
אשר לא יהיה טהור מקרה לילה ויצא אל
מחוץ למחנה לא יבא אל תוך המחנה והיה
לפנות ערב ירחץ במים וכבא השמש יבא אל
תוך המחנה ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת
שמה חוץ ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך
חוץ וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך כי יהוה
אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת
איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך
ערות דבר ושב מאחריך                    לא תסגיר
עבד אל אדניו אשר ינצל אליך מעם אדניו עמך
ישב בקרבך במקום אשר יבחר באחד שעריך
בטוב לו לא תוננו                                לא תהיה
קדשה מבנות ישראל ולא יהיה קדש מבני
ישראל לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית
יהוה אלהיך לכל נדר כי תועבת יהוה אלהיך
גם שניהם                                לא תשיך לאחיך
נשך כסף נשך אכל נשך כל דבר אשר ישך
לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך למען יברכך
יהוה אלהיך בכל משלח ידך על הארץ אשר
אתה בא שמה לרשתה                                 כי
תדר נדר ליהוה אלהיך לא תאחר לשלמו כי
דרש ידרשנו יהוה אלהיך מעמך והיה בך
חטא וכי תחדל לנדר לא יהיה בך חטא

234
מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת ליהוה
אלהיך נדבה אשר דברת בפיך                     כי
תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך
ואל כליך לא תתן                               כי תבא בקמת
רעך וקטפת מלילת בידך וחרמש לא תניף על
קמת רעך                     כי יקח איש אשה ובעלה
והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות
דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה
מביתו ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר
ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת
ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש
האחרון אשר לקחה לו לאשה לא יוכל בעלה
הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו
לאשה אחרי אשר הטמאה כי תועבה הוא לפני
יהוה ולא תחטיא את הארץ אשר יהוה אלהיך
נתן לך נחלה                    כי יקח איש אשה
חדשה לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר
נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו
אשר לקח לא יחבל רחים ורכב כי נפש הוא
חבל                     כי ימצא איש גנב נפש מאחיו
מבני ישראל והתעמר בו ומכרו ומת הגנב ההוא
ובערת הרע מקרבך                  השמר בנגע
הצרעת לשמר מאד ולעשות ככל אשר יורו
אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתם תשמרו
לעשות זכור את אשר עשה יהוה אלהיך למרים
בדרך בצאתכם ממצרים                      כי תשה
ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביתו לעבט
עבטו בחוץ תעמד והאיש אשר אתה נשה בו
יוציא אליך את העבוט החוצה ואם איש עני
הוא לא תשכב בעבטו השב תשיב לו את העבוט
כבא השמש ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה
צדקה לפני יהוה אלהיך                        לא תעשק
שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך
בשעריך ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש
כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו ולא יקרא
עליך אל יהוה והיה בך חטא                         לא
יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות
איש בחטאו יומתו                                     לא
תטה משפט גר יתום ולא תחבל בגד אלמנה
וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך יהוה אלהיך
משם על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר
הזה                               כי תקצר קצירך בשדך

235
ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו לגר
ליתום ולאלמנה יהיה למען יברכך יהוה אלהיך
בכל מעשה ידיך                    כי תחבט זיתך לא
תפאר אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה כי
תבצר כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום
ולאלמנה יהיה וזכרת כי עבד היית בארץ
מצרים על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר
הזה                    כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו
אל המשפט ושפטום והצדיקו את הצדיק
והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע
והפילו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר
ארבעים יכנו לא יסיף פן יסיף להכתו על אלה
מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך לא תחסם שור
בדישו                   כי ישבו אחים יחדו ומת אחד
מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה
לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה
ויבמה והיה הבכור אשר תלד יקום על שם
אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל ואם לא
יחפץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו
השערה אל הזקנים ואמרה מאן יבמי להקים
לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי וקראו לו
זקני עירו ודברו אליו ועמד ואמר לא חפצתי
לקחתה ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה
נעלו מעל רגלו וירקה בפניו וענתה ואמרה ככה
יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא
שמו בישראל בית חלוץ הנעל                        כי
ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת
האחד להציל את אישה מיד מכהו ושלחה ידה
והחזיקה במבשיו וקצתה את כפה לא תחוס
עינך                     לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן
גדולה וקטנה לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה
גדולה וקטנה אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה
שלמה וצדק יהיה לך למען יאריכו ימיך על
האדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך כי תועבת יהוה
אלהיך כל עשה אלה כל עשה עול
זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם
ממצרים אשר קרך בדרך ויזנב בך כל
הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא
אלהים והיה בהניח יהוה אלהיך לך מכל איביך
מסביב בארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה
לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא
תשכח

236

כי תבוא

והיה כי תבוא אל הארץ אשר יהוה אלהיך נתן
לך נחלה וירשתה וישבת בה ולקחת מראשית
כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר יהוה
אלהיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום
אשר יבחר יהוה אלהיך לשכן שמו שם ובאת
אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו
הגדתי היום ליהוה אלהיך כי באתי אל הארץ
אשר נשבע יהוה לאבתינו לתת לנו ולקח הכהן
הטנא מידך והניחו לפני מזבח יהוה אלהיך
וענית ואמרת לפני יהוה אלהיך ארמי אבד אבי
וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי
גדול עצום ורב וירעו אתנו המצרים ויענונו
ויתנו עלינו עבדה קשה ונצעק אל יהוה אלהי
אבתינו וישמע יהוה את קלנו וירא את ענינו
ואת עמלנו ואת לחצנו ויוצאנו יהוה ממצרים
ביד חזקה ובזרע נטויה ובמרא גדל ובאתות
ובמפתים ויבאנו אל המקום הזה ויתן לנו את
הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש ועתה הנה
הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי
יהוה והנחתו לפני יהוה אלהיך והשתחוית לפני
יהוה אלהיך ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך
יהוה אלהיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר
בקרבך כי תכלה לעשר את כל
מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר
ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו
בשעריך ושבעו ואמרת לפני יהוה אלהיך בערתי
הקדש מן הבית וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום
ולאלמנה ככל מצותך אשר צויתני לא עברתי
ממצותיך ולא שכחתי לא אכלתי באני ממנו
ולא בערתי ממנו בטמא ולא נתתי ממנו למת
שמעתי בקול יהוה אלהי עשיתי ככל אשר
צויתני השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך
את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה
לנו כאשר נשבעת לאבתינו ארץ זבת חלב
ודבש היום הזה יהוה
אלהיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת
המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל
נפשך את יהוה האמרת היום להיות לך לאלהים
וללכת בדרכיו ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו
ולשמע בקלו ויהוה האמירך היום להיות לו
לעם סגלה כאשר דבר לך ולשמר כל מצותיו
ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה

237
ולשם ולתפארת ולהיתך עם קדש ליהוה אלהיך
כאשר דבר
ויצו משה וזקני ישראל את העם לאמר שמר את
כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם היום
והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר
יהוה אלהיך נתן לך והקמת לך אבנים גדלות ושדת
אתם בשיד וכתבת עליהן את כל דברי התורה
הזאת בעברך למען אשר תבא אל הארץ אשר
יהוה אלהיך נתן לך ארץ זבת חלב ודבש כאשר
דבר יהוה אלהי אבתיך לך והיה בעברכם את
הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה
אתכם היום בהר עיבל ושדת אותם בשיד ובנית
שם מזבח ליהוה אלהיך מזבח אבנים לא תניף
עליהם ברזל אבנים שלמות תבנה את מזבח יהוה
אלהיך והעלית עליו עולת ליהוה אלהיך וזבחת
שלמים ואכלת שם ושמחת לפני יהוה אלהיך
וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת
באר היטב                     וידבר משה והכהנים
הלוים אל כל ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל
היום הזה נהיית לעם ליהוה אלהיך ושמעת בקול
יהוה אלהיך ועשית את מצותו ואת חקיו אשר
אנכי מצוך היום                         ויצו משה את
העם ביום ההוא לאמר אלה יעמדו לברך את העם
על הר גרזים בעברכם את הירדן שמעון ולוי
ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן ואלה יעמדו על
הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולן דן
ונפתלי וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול
רם                                                 ארור
האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת יהוה מעשה
ידי חרש ושם בסתר וענו כל העם ואמרו
אמן                       ארור מקלה אביו ואמו ואמר כל
העם אמן                        ארור מסיג גבול רעהו ואמר
כל העם אמן                                             ארור
משגה עור בדרך ואמר כל העם
אמן                                       ארור מטה משפט גר
יתום ואלמנה ואמר כל העם אמן ארור שכב עם
אשת אביו כי גלה כנף אביו ואמר כל העם
אמן              ארור שכב עם כל בהמה ואמר
כל העם אמן                             ארור שכב עם
אחתו בת אביו או בת אמו ואמר כל העם
אמן                       ארור שכב עם חתנתו ואמר כל
העם אמן                      ארור מכה רעהו בסתר

238
ואמר כל העם אמן ארור
לקח שחד להכות נפש דם נקי ואמר כל העם
אמן ארור אשר לא יקים
את דברי התורה הזאת לעשות אותם ואמר כל
העם אמן
והיה אם שמוע תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר
לעשות את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום
ונתנך יהוה אלהיך עליון על כל גויי הארץ ובאו
עליך כל הברכות האלה והשיגך כי תשמע בקול
יהוה אלהיך ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה
ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך שגר
אלפיך ועשתרות צאנך ברוך טנאך ומשארתך
ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך יתן יהוה
את איביך הקמים עליך נגפים לפניך בדרך אחד
יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך יצו יהוה
אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידך וברכך
בארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך יקימך יהוה לו
לעם קדוש כאשר נשבע לך כי תשמר את מצות
יהוה אלהיך והלכת בדרכיו וראו כל עמי הארץ
כי שם יהוה נקרא עליך ויראו ממך והותרך יהוה
לטובה בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך
על האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיך לתת לך
יפתח יהוה לך את אוצרו הטוב את השמים לתת
מטר ארצך בעתו ולברך את כל מעשה ידך
והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה ונתנך
יהוה לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה
למטה כי תשמע אל מצות יהוה אלהיך אשר אנכי
מצוך היום לשמר ולעשות ולא תסור מכל הדברים
אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאול ללכת
אחרי אלהים אחרים לעבדם
והיה אם לא תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר
לעשות את כל מצותיו וחקתיו אשר אנכי מצוך
היום ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך
ארור אתה בעיר וארור אתה בשדה ארור
טנאך ומשארתך ארור פרי בטנך ופרי אדמתך
שגר אלפיך ועשתרת צאנך ארור אתה בבאך
וארור אתה בצאתך ישלח יהוה בך את
המארה את המהומה ואת המגערת בכל משלח
ידך אשר תעשה עד השמדך ועד אבדך מהר
מפני רע מעלליך אשר עזבתני ידבק יהוה בך
את הדבר עד כלתו אתך מעל האדמה אשר
אתה בא שמה לרשתה יככה יהוה בשחפת

239
ובקדחת ובדלקת ובחרחר ובחרב ובשדפון
ובירקון ורדפוך עד אבדך והיו שמיך אשר על
ראשך נחשת והארץ אשר תחתיך ברזל יתן
יהוה את מטר ארצך אבק ועפר מן השמים ירד
עליך עד השמדך יתנך יהוה נגף לפני איביך
בדרך אחד תצא אליו ובשבעה דרכים תנוס
לפניו והיית לזעוה לכל ממלכות הארץ והיתה
נבלתך למאכל לכל עוף השמים ולבהמת הארץ
ואין מחריד יככה יהוה בשחין מצרים ובעפלים
ובטחרים ובגרב ובחרס אשר לא תוכל להרפא יככה
יהוה בשגעון ובעורון ובתמהון לבב והיית ממשש
בצהרים כאשר ימשש העור באפלה ולא תצליח
את דרכיך והיית אך עשוק וגזול כל הימים ואין
מושיע אשה תארש ואיש אחר ישגלנה בית
תבנה ולא תשב בו כרם תטע ולא תחללנו
שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו חמרך גזול
מלפניך ולא ישוב לך צאנך נתנות לאיביך ואין
לך מושיע בניך ובנתיך נתנים לעם אחר ועיניך
ראות וכלות אליהם כל היום ואין לאל ידך פרי
אדמתך וכל יגיעך יאכל עם אשר לא ידעת
והיית רק עשוק ורצוץ כל הימים והיית משגע
ממראה עיניך אשר תראה יככה יהוה בשחין רע
על הברכים ועל השקים אשר לא תוכל להרפא
מכף רגלך ועד קדקדך יולך יהוה אתך ואת
מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת
אתה ואבתיך ועבדת שם אלהים אחרים עץ ואבן
והיית לשמה למשל ולשנינה בכל העמים אשר
ינהגך יהוה שמה זרע רב תוציא השדה ומעט
תאסף כי יחסלנו הארבה כרמים תטע ועבדת ויין
לא תשתה ולא תאגר כי תאכלנו התלעת זיתים
יהיו לך בכל גבולך ושמן לא תסוך כי ישל זיתך
בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך כי ילכו בשבי כל
עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל הגר אשר
בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד
מטה מטה הוא ילוך ואתה לא תלונו הוא יהיה
לראש ואתה תהיה לזנב ובאו עליך כל הקללות
האלה ורדפוך והשיגוך עד השמדך כי לא שמעת
בקול יהוה אלהיך לשמר מצותיו וחקתיו אשר
צוך והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם תחת
אשר לא עבדת את יהוה אלהיך בשמחה ובטוב לבב
מרב כל ועבדת את איביך אשר ישלחנו
יהוה בך ברעב ובצמא ובעירם ובחסר כל

240
ונתן על ברזל על צוארך עד השמידו אתך ישא
יהוה עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה
הנשר גוי אשר לא תשמע לשנו גוי עז פנים אשר
לא ישא פנים לזקן ונער לא יחן ואכל פרי
בהמתך ופרי אדמתך עד השמדך אשר לא ישאיר
לך דגן תירוש ויצהר שגר אלפיך ועשתרת צאנך
עד האבידו אתך והצר לך בכל שעריך עד רדת
חמתיך הגבהות והבצרות אשר אתה בטח בהן
בכל ארצך והצר לך בכל שעריך בכל ארצך
אשר נתן יהוה אלהיך לך ואכלת פרי בטנך בשר
בניך ובנתיך אשר נתן לך יהוה אלהיך במצור
ובמצוק אשר יציק לך איבך האיש הרך בך והענג
מאד תרע עינו באחיו ובאשת חיקו וביתר בניו
אשר יותיר מתת לאחד מהם מבשר בניו אשר
יאכל מבלי השאיר לו כל במצור ובמצוק אשר
יציק לך איבך בכל שעריך הרכה בך והענגה אשר
לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג ומרך
תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה ובשליתה
היוצת מבין רגליה ובבניה אשר תלד כי תאכלם
בחסר כל בסתר במצור ובמצוק אשר יציק לך
איבך בשעריך אם לא תשמר לעשות את כל דברי
התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם
הנכבד והנורא הזה את יהוה אלהיך והפלא יהוה
את מכתך ואת מכות זרעך מכות גדלות ונאמנות
וחלים רעים ונאמנים והשיב בך את כל מדוה מצרים
אשר יגרת מפניהם ודבקו בך גם כל חלי וכל מכה
אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם יהוה עליך
עד השמדך ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם
ככוכבי השמים לרב כי לא שמעת בקול יהוה
אלהיך והיה כאשר שש יהוה עליכם להיטיב אתכם
ולהרבות אתכם כן ישיש יהוה עליכם להאביד
אתכם ולהשמיד אתכם ונסחתם מעל האדמה אשר
אתה בא שמה לרשתה והפיצך יהוה בכל העמים
מקצה הארץ ועד קצה הארץ ועבדת שם אלהים
אחרים אשר לא ידעת אתה ואבתיך עץ ואבן ובגוים
ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך ונתן יהוה
לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש והיו חייך
תלאים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין
בחייך בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר
מי יתן בקר מפחד לבבך אשר תפחד וממראה
עיניך אשר תראה והשיבך יהוה מצרים באניות
בדרך אשר אמרתי לך לא תסיף עוד לראתה

241
והתמכרתם שם לאיביך לעבדים ולשפחות ואין
קנה אלה דברי הברית אשר צוה
יהוה את משה לכרת את בני ישראל בארץ מואב
מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב
ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אלהם אתם
ראיתם את כל אשר עשה יהוה לעיניכם בארץ
מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו המסות
הגדלת אשר ראו עיניך האתת והמפתים הגדלים
ההם ולא נתן יהוה לכם לב לדעת ועינים
לראות ואזנים לשמע עד היום הזה ואולך אתכם
ארבעים שנה במדבר לא בלו שלמתיכם
מעליכם ונעלך לא בלתה מעל רגלך לחם לא
אכלתם ויין ושכר לא שתיתם למען תדעו כי אני
יהוה אלהיכם ותבאו אל המקום הזה ויצא סיחן
מלך חשבון ועוג מלך הבשן לקראתנו למלחמה
ונכם ונקח את ארצם ונתנה לנחלה לראובני
ולגדי ולחצי שבט המנשי ושמרתם את דברי
הברית הזאת ועשיתם אתם למען תשכילו את
כל אשר תעשון

נצבים

אתם נצבים היום כלכם לפני יהוה אלהיכם
ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש
ישראל טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך
מחטב עציך עד שאב מימיך לעברך בברית
יהוה אלהיך ובאלתו אשר יהוה אלהיך כרת עמך
היום למען הקים אתך היום לו לעם והוא יהיה
לך לאלהים כאשר דבר לך וכאשר נשבע
לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב ולא אתכם
לבדכם אנכי כרת את הברית הזאת ואת האלה
הזאת כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני
יהוה אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום כי
אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ואת
אשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם ותראו את
שקוציהם ואת גלליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר
עמהם פן יש בכם איש או אשה או משפחה או
שבט אשר לבבו פנה היום מעם יהוה אלהינו
ללכת לעבד את אלהי הגוים ההם פן יש בכם
שרש פרה ראש ולענה והיה בשמעו את דברי
האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי
כי בשררות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה
לא יאבה יהוה סלח לו כי אז יעשן אף יהוה
וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה
בספר הזה ומחה יהוה את שמו מתחת השמים

242
והבדילו יהוה לרעה מכל שבטי ישראל ככל
אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה ואמר
הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם
והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וראו את מכות
הארץ ההוא ואת תחלאיה אשר חלה יהוה בה
גפרית ומלח שרפה כל ארצה לא תזרע ולא
תצמח ולא יעלה בה כל עשב כמהפכת סדם
ועמרה אדמה וצביים וצבוים אשר הפך יהוה באפו
ובחמתו ואמרו כל הגוים על מה עשה יהוה
ככה לארץ הזאת מה חרי האף הגדול הזה ואמרו על
אשר עזבו את ברית יהוה אלהי אבתם אשר כרת
עמם בהוציאו אתם מארץ מצרים וילכו ויעבדו
אלהים אחרים וישתחוו להם אלהים אשר לא
ידעום ולא חלק להם ויחר אף יהוה בארץ ההוא
להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה
ויתשם יהוה מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף
גדול וישלכם אל ארץ אחרת כיום הזה הנסתרת
ליהוה אלהינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם לעשות
את כל דברי התורה הזאת והיה כי
יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר
נתתי לפניך והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר
הדיחך יהוה אלהיך שמה ושבת עד יהוה אלהיך
ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך
בכל לבבך ובכל נפשך ושב יהוה אלהיך את שבותך
ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך יהוה
אלהיך שמה אם יהיה נדחך בקצה השמים משם
יקבצך יהוה אלהיך ומשם יקחך והביאך יהוה
אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה
והיטבך והרבך מאבתיך ומל יהוה אלהיך את לבבך
ואת לבב זרעך לאהבה את יהוה אלהיך בכל לבבך
ובכל נפשך למען חייך ונתן יהוה אלהיך את כל
האלות האלה על איביך ועל שנאיך אשר רדפוך
ואתה תשוב ושמעת בקול יהוה ועשית את כל
מצותיו אשר אנכי מצוך היום והותירך יהוה אלהיך
בכל מעשה ידך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי
אדמתך לטבה כי ישוב יהוה לשוש עליך לטוב
כאשר שש על אבתיך כי תשמע בקול יהוה אלהיך
לשמר מצותיו וחקתיו הכתובה בספר התורה הזה
כי תשוב אל יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל
נפשך כי המצוה הזאת אשר
אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחקה
הוא לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה

243
ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה ולא מעבר לים
הוא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה
לנו וישמענו אתה ונעשנה כי קרוב אליך הדבר
מאד בפיך ובלבבך לעשתו ראה
נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות
ואת הרע אשר אנכי מצוך היום לאהבה את יהוה
אלהיך ללכת בדרכיו ולשמר מצותיו וחקתיו
ומשפטיו וחיית ורבית וברכך יהוה אלהיך בארץ
אשר אתה בא שמה לרשתה ואם יפנה לבבך
ולא תשמע ונדחת והשתחוית לאלהים אחרים
ועבדתם הגדתי לכם היום כי אבד תאבדון לא
תאריכן ימים על האדמה אשר אתה עבר את
הירדן לבא שמה לרשתה העידתי בכם היום את
השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך
הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה
וזרעך לאהבה את יהוה אלהיך לשמע בקלו
ולדבקה בו כי הוא חייך וארך ימיך לשבת על
האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיך לאברהם
ליצחק וליעקב לתת להם

וילך

וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל
ישראל ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי
היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא ויהוה אמר
אלי לא תעבר את הירדן הזה יהוה אלהיך הוא
עבר לפניך הוא ישמיד את הגוים האלה מלפניך
וירשתם יהושע הוא עבר לפניך כאשר דבר
יהוה ועשה יהוה להם כאשר עשה לסיחון ולעוג
מלכי האמרי ולארצם אשר השמיד אתם ונתנם
יהוה לפניכם ועשיתם להם ככל המצוה אשר
צויתי אתכם חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו
מפניהם כי יהוה אלהיך הוא ההלך עמך לא ירפך
ולא יעזבך ויקרא משה ליהושע ויאמר
אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ כי אתה תבוא
את העם הזה אל הארץ אשר נשבע יהוה לאבתם
לתת להם ואתה תנחילנה אותם ויהוה הוא ההלך
לפניך הוא יהיה עמך לא ירפך ולא יעזבך לא
תירא ולא תחת ויכתב משה את התורה הזאת
ויתנה אל הכהנים בני לוי הנשאים את ארון ברית
יהוה ואל כל זקני ישראל ויצו משה אותם לאמר
מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות
בבוא כל ישראל לראות את פני יהוה אלהיך
במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד
כל ישראל באזניהם הקהל את העם האנשים

244
והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו
ולמען ילמדו ויראו את יהוה אלהיכם ושמרו
לעשות את כל דברי התורה הזאת ובניהם אשר
לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את יהוה אלהיכם
כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר
אתם עברים את הירדן שמה לרשתה
ויאמר יהוה אל משה הן קרבו ימיך למות קרא
את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו וילך
משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד וירא יהוה
באהל בעמוד ענן ויעמד עמוד הענן על פתח
האהל ויאמר יהוה אל משה הנך שכב עם
אבתיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר
הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר
את בריתי אשר כרתי אתו וחרה אפי בו ביום
ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל
ומצאהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא
הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות
האלה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על
כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים
אחרים ועתה כתבו לכם את השירה הזאת
ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען
תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל כי
אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבתיו זבת
חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים
אחרים ועבדום ונאצוני והפר את בריתי והיה
כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות וענתה
השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי
זרעו כי ידעתי את יצרו אשר הוא עשה היום
בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי ויכתב
משה את השירה הזאת ביום ההוא וילמדה את
בני ישראל ויצו את יהושע בן נון ויאמר חזק
ואמץ כי אתה תביא את בני ישראל אל
הארץ אשר נשבעתי להם ואנכי אהיה עמך
ויהי ככלות משה לכתב את דברי התורה
הזאת על ספר עד תמם ויצו משה את הלוים
נשאי ארון ברית יהוה לאמר לקח את ספר
התורה הזה ושמתם אתו מצד ארון ברית יהוה
אלהיכם והיה שם בך לעד כי אנכי ידעתי את
מריך ואת ערפך הקשה הן בעודני חי עמכם
היום ממרים היתם עם יהוה ואף כי אחרי
מותי הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם
ושטריכם ואדברה באזניהם את הדברים האלה

245
ואעידה בם את השמים ואת הארץ כי ידעתי
אחרי מותי כי השחת תשחתון וסרתם מן
הדרך אשר צויתי אתכם וקראת אתכם הרעה
באחרית הימים כי תעשו את הרע בעיני יהוה
להכעיסו במעשה ידיכם וידבר משה באזני כל
קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תמם
============
האזינו
האזינו השמים ואדברה                      ותשמע הארץ אמרי פי
יערף כמטר לקחי                              תזל כטל אמרתי
כשעירם עלי דשא                             וכרביבים עלי עשב
כי שם יהוה אקרא                           הבו גדל לאלהינו
הצור תמים פעלו                               כי כל דרכיו משפט
אל אמונה ואין עול                            צדיק וישר הוא
שחת לו לא בניו מומם                       דור עקש ופתלתל
ה ליהוה תגמלו זאת                         עם נבל ולא חכם
הלוא הוא אביך קנך                          הוא עשך ויכננך
זכר ימות עולם                                בינו שנות דור ודור
שאל אביך ויגדך                              זקניך ויאמרו לך
בהנחל עליון גוים                            בהפרידו בני אדם
יצב גבלת עמים                               למספר בני ישראל
כי חלק יהוה עמו                            יעקב חבל נחלתו
ימצאהו בארץ מדבר                       ובתהו ילל ישמן
יסבבנהו יבוננהו                               יצרנהו כאישון עינו
כנשר יעיר קנו                                 על גוזליו ירחף
יפרש כנפיו יקחהו                            ישאהו על אברתו
יהוה בדד ינחנו                              ואין עמו אל נכר
ירכבהו על במותי ארץ                      ויאכל תנובת שדי
וינקהו דבש מסלע                             ושמן מחלמיש צור
חמאת בקר וחלב צאן                      עם חלב כרים
ואילים בני בשן ועתודים                    עם חלב כליות חטה
ודם ענב תשתה חמר                        וישמן ישרון ויבעט
שמנת עבית כשית                            ויטש אלוה עשהו
וינבל צור ישעתו                              יקנאהו בזרים
בתועבת יכעיסהו                             יזבחו לשדים לא אלה
אלהים לא ידעום                             חדשים מקרב באו
לא שערום אבתיכם                          צור ילדך תשי
ותשכח אל מחללך                            וירא יהוה וינאץ
מכעס בניו ובנתיו                              ויאמר אסתירה פני מהם
אראה מה אחריתם                          כי דור תהפכת המה
בנים לא אמן בם                            הם קנאוני בלא אל
כעסוני בהבליהם                             ואני אקניאם בלא עם
בגוי נבל אכעיסם                             כי אש קדחה באפי

246
ותיקד עד שאול תחתית                     ותאכל ארץ ויבלה
ותלהט מוסדי הרים                           אספה עלימו רעות
חצי אכלה בם                                 מזי רעב ולחמי רשף
וקטב מרירי                                     ושן בהמות אשלח
בם עם חמת זחלי עפר                       מחוץ תשכל חרב
ומחדרים אימה                               גם בחור גם בתולה
יונק עם איש שיבה                            אמרתי אפאיהם
אשביתה מאנוש זכרם                       לולי כעס אויב אגור
פן ינכרו צרימו                                 פן יאמרו ידינו רמה
ולא יהוה פעל כל זאת                      כי גוי אבד עצות המה
ואין בהם תבונה                              לו חכמו ישכילו זאת
יבינו לאחריתם                               איכה ירדף אחד אלף
ושנים יניסו רבבה                            אם לא כי צורם מכרם
ויהוה הסגירם                                 כי לא כצורנו צורם
ואיבינו פלילים                               כי מגפן סדם גפנם
ומשדמת עמרה                                ענבמו ענבי רוש
אשכלת מררת למו                           חמת תנינם יינם
וראש פתנים אכזר                            הלא הוא כמס עמדי
חתם באוצרתי                                  לי נקם ושלם
לעת תמוט רגלם                              כי קרוב יום אידם
וחש עתדת למו                                 כי ידין יהוה עמו
ועל עבדיו יתנחם                              כי יראה כי אזלת יד
ואפס עצור ועזוב                              ואמר אי אלהימו
צור חסיו בו                                     אשר חלב זבחימו יאכלו
ישתו יין נסיכם                                 יקומו ויעזרכם
יהי עליכם סתרה                              ראו עתה כי אני אני הוא
ואין אלהים עמדי                             אני אמית ואחיה
מחצתי ואני ארפא                             ואין מידי מציל
כי אשא אל שמים ידי                       ואמרתי חי אנכי לעלם
אם שנותי ברק חרבי                         ותאחז במשפט ידי
אשיב נקם לצרי                               ולמשנאי אשלם
אשכיר חצי מדם                             וחרבי תאכל בשר
מדם חלל ושביה                             מראש פרעות אויב
הרנינו גוים עמו                                 כי דם עבדיו יקום
ונקם ישיב לצריו                              וכפר אדמתו עמו
========================
ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני
העם הוא והושע בן נון ויכל משה לדבר את כל
הדברים האלה אל כל ישראל ויאמר אלהם שימו
לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום
אשר תצום את בניכם לשמר לעשות את כל דברי
התורה הזאת כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם

247
ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם
עברים את הירדן שמה לרשתה
וידבר יהוה אל משה בעצם היום הזה לאמר
עלה אל הר העברים הזה הר נבו אשר בארץ
מואב אשר על פני ירחו וראה את ארץ כנען
אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה ומת בהר
אשר אתה עלה שמה והאסף אל עמיך כאשר
מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל עמיו על
אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת
קדש מדבר צן על אשר לא קדשתם אותי
בתוך בני ישראל כי מנגד תראה את הארץ
ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נתן לבני
ישראל

וזאת הברכה

וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים
את בני ישראל לפני מותו ויאמר יהוה מסיני
בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה
מרבבת קדש מימינו אשדת אש דת למו אף חבב
עמים כל קדשיו בידך והם תכו לרגלך ישא
מדברתיך תורה צוה לנו משה מורשה קהלת
יעקב ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם
יחד שבטי ישראל יחי ראובן ואל ימת ויהי
מתיו מספר                       וזאת ליהודה ויאמר
שמע יהוה קול יהודה ואל עמו תביאנו ידיו
רב לו ועזר מצריו תהיה
וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך
אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה
האמר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו
לא הכיר ואת בנו בניו לא ידע כי שמרו
אמרתך ובריתך ינצרו יורו משפטיך ליעקב
ותורתך לישראל ישימו קטורה באפך
וכליל על מזבחך ברך יהוה חילו ופעל
ידיו תרצה מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן
יקומון                 לבנימן אמר ידיד
יהוה ישכן לבטח עליו חפף עליו כל היום
ובין כתפיו שכן                         וליוסף
אמר מברכת יהוה ארצו ממגד שמים מטל
ומתהום רבצת תחת וממגד תבואת שמש
וממגד גרש ירחים ומראש הררי קדם וממגד
גבעות עולם וממגד ארץ ומלאה ורצון שכני
סנה תבואתה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו
בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם
עמים ינגח יחדו אפסי ארץ והם רבבות אפרים

248
והם אלפי מנשה                        ולזבולן אמר
שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך עמים הר
יקראו שם יזבחו זבחי צדק כי שפע ימים יינקו
ושפוני טמוני חול                        ולגד אמר
ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף
קדקד וירא ראשית לו כי שם חלקת מחקק
ספון ויתא ראשי עם צדקת יהוה עשה ומשפטיו
עם ישראל                                        ולדן
אמר דן גור אריה יזנק מן הבשן ולנפתלי אמר
נפתלי שבע רצון ומלא ברכת יהוה ים ודרום
ירשה                            ולאשר אמר ברוך מבנים
אשר יהי רצוי אחיו וטבל בשמן רגלו ברזל
ונחשת מנעליך וכימיך דבאך אין כאל ישרון
רכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים מענה אלהי
קדם ומתחת זרעת עולם ויגרש מפניך אויב
ויאמר השמד וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב
אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל אשריך
ישראל מי כמוך עם נושע ביהוה מגן עזרך ואשר
חרב גאותך ויכחשו איביך לך ואתה על
במותימו תדרך                       ויעל משה
מערבת מואב אל הר נבו ראש הפסגה אשר על
פני ירחו ויראהו יהוה את כל הארץ את הגלעד
עד דן ואת כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה
ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון ואת הנגב
ואת הככר בקעת ירחו עיר התמרים עד צער
ויאמר יהוה אליו זאת הארץ אשר נשבעתי
לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה
הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבר וימת שם משה
עבד יהוה בארץ מואב על פי יהוה ויקבר אתו
בגי בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש
את קברתו עד היום הזה ומשה בן מאה ועשרים
שנה במתו לא כהתה עינו ולא נס לחה ויבכו
בני ישראל את משה בערבת מואב שלשים יום
ויתמו ימי בכי אבל משה ויהושע בן נון מלא
רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו וישמעו
אליו בני ישראל ויעשו כאשר צוה יהוה את
משה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר
ידעו יהוה פנים אל פנים לכל האתות
והמופתים אשר שלחו יהוה לעשות בארץ
מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו ולכל
היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה
לעיני כל ישראל