סימן רצ"ה

סעיף א'.

האם יש הבדל בין חו"ל לארץ לענין הרכבת אילן.

איסור הרכבת אילן- קדושין לז.  משנה כלאים נוהגים אף בחו"ל.
     ובגמ' לט:  א"ר יוסי א"ר יוחנן לוקין על הכלאים דבר תורה. מקשה עליו ר"א שהרי למדנו במשנה (ערלה ג,ט) והכלאים מדברי סופרים. ומתרצת הגמ' בכלאי הכרם כאן בהרכבת האילן כדשמואל דאמר שמואל את חקתי תשמורו, חוקים שחקקתי לך כבר, בהמתך לא תרביע, כלאים, שדך לא תזרע, מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה, ומה בהמתך נוהג בין בארץ בין בחו"ל אף שדך נוהג בין בארץ בין בחו"ל.
     מקשה הגמ' והכתוב שדך, דהינו המיוחד לך ואילו שדך שבחו"ל לא הקנו לך מן השמים וא"F לא שייך שם איסור הרכבה.
     מתרצת הגמ' שהשדך בא לאפוקי כלאי הכרם בחו"ל שאין לוקין עליהם וכיון שהתורה נקטה בלשון זריעה לכן נקטה במילה שדך.
     ועכ"פ לומדים מההיקש שכמו שבהמה אפילו בחו"ל אסור כיון שהוא חובת הגוף. אף הרכבה בחו"ל אסורה מדאו'.
     ובהמשך הגמ' ר' יוסף מערב זרעים וזרע. א"ל אביי והתנן אסור מד"ס, א"ל לא קשיא כאן בכלאי הכרם, שבארץ אסורים בהנאה, בחו"ל נמי גזרו בהם חכמים אבל כלאי זרעים שבארץ לא אסורים בהנאה בחו"ל נמי לא גזרו בהו רבנן.
     ומסכם הרא"ש את דני כלאים בחו"ל כדלקמן:  1. הרכבת אילן מדאו'.
       2. כלאי כרם – מדרבנן.
       3. כלאי זרעים – מותר.
פסק שו"ע שכלאי אילנות הם בכלל שדך לא תזרע כלאים. וע"כ המרכיב אילן באילן כגון שהרכיב יחור תפוח באתרוג או אתרוג בתפוח, ה"ז לוקה מן התורה בכל מקום, בין בארץ בין בחו"ל.
וכן המרכיב ירק באילן או אילן בירק לוקה בכל מקום.
האם שייך כלאים בזריעת 2 מיני אילן בא"י- הטור כתב שכלאי אילנות הם בכלל שדך לא תזרע כלאים והפרישה דייק שיהיה אסור לזרוע 2 מני אילן בא"י ודינו ככלאי זרעים והט"ז א דחה דיש רמב"ם מפורש כלאים א שמותר לערב זרעי אילנות ולזרען כאחד, כיון שאין שייך כלאים באילן אלא בהרכבה, וכן מוכח בגמ' בכורות נד.

סעיף ב'.

האם מותר לומר לגוי להרכיב לו אילן.

אמירה לגוי להרכיב לו אילן- רמב"ם כלאים א ו- אסור להניח לגוי להרכיב בשלו.
     כס"מ- האיסור נובע מדין אמירה לעכו"ם.
     משנה למלך- האיסור נובע מלפני עוור לא תתן מכשול שכן הרמב"ם פוסק כר' אלעזר (סנהדרין נו: ) שבני נח הוזהרו על הרכבת אילן. וכן כתב הגר"א בדעת הרמב"ם עפ"י שבת קלט.
     וכן הרא"ש- פסק שאסור שגוי ירכיב בשל ישראל.
פסק שו"ע סע' ב' שאסור לישראל להניח לעכו"ם שירכיב לו כלאים באילנו.
     והרמב"ם פסק כלאים ח יג כר' משרשיא לגבי כרם שמותר לומר לתינוק גוי לזרוע לו בחו"ל 2 מיני זרעים עם חרצן במפולת יד.
     ולגבי כלאי זרעים פסק הרמב"ם (כלאים א ג) שאסור לזרוע כלאים לגוי ומותר לומר לגוי לזרוע לו כלאי זרעים לכתחילה. ובחו"ל אפילו לישראל עצמו מותר לזורעם.
     והטור מדייק בדברי הרמב"ם שמותר לומר לגוי לזרוע כלאי זרעים אפילו בשל ישראל ומקשה על הרמב"ם שהרי אם אסור לקימו אך מותר לומר לגוי לזורעם .
     וכן הקשו הר"ן והראב"ד.
     והרא"ש- סובר שאסור שכן פסק שאסור להניח לגוי להרכיב באילן של ישראל.
     ומדייק הב"י בדברי הרא"ש שרב משרשיא לא התיר אלא ברשיתא אבל לא בשאר זרעים ומכ"מ הרא"ש עצמו אף ברשיתא בכרמא לא מתיר מכיון שלא אסר לבני בשכר לפי שאינם בני תורה ואף אנו עכשיו איננו בני תורה וכמו שכתבו התוס' (שבת קלט:  ד"ה יו"ט) לענין מת בי"ט שני. [ואף הגר"א ס"ק פ"ו פירש שהסוגיא התירה רק ברשיתא אבל בשאר זרעים אין הבדל בין בחו"ל לא"י].
פסק שו"ע בסע' ס"ט שכל השיעורים שמרחיקים בין הגפנים והתבואה או הירק אינם אלא בא"י או בסוריה.
אבל בחו"ל מותר לזרוע בצד הגפנים בתוך הכרם לכתחילה. ולא אסרו בחו"ל אלא לזרוע 2 מני ירק או תבואה עם החרצן במפולת יד.
ואם אמר לתינוק עכו"ם לזרוע לו בחו"ל, מותר. אבל לא יאמר לעכו"ם גדול שלא יתחלף בישראל. [ט"ז כא- ומותר לכתחילה לומר שהרי איסורן מדרבנן אף בחטה ושעורה וחרצן במפולת יד ולא דמי לסריס בהמה שאסור ע"י גוי אה"ע סימן כ' כיון ששם זה איסור דאו'].
ואע"פ שמותר לזרוע הירק בצד הכרם בחו"ל, הרי אותו הירק הזרוע שם אסור באכילה ואפילו בחו"ל, והוא שנראה אותו לוקט ומוכר אבל ספוקו מותר.
   הג"ה     חולק ומתיר לאכול מהירק שנזרע בצד הגפנים הואיל ומותר לזורעו שם. ואין לאסור אלא היכן שנזרעו 2 מני ירק עם חרצן במפולת יד ומכיון שלא שכיח שנזרעו באיסור נהגו להקל.
ופסק שו"ע בסימן רצ"ז סעיף ב' כלשון הרמב"ם כלאים א :
א. אסור לזרוע כלאים לעכו"ם.
ב. מותר לומר לעכו"ם לזרוע לו כלאי זרעים, ואסור לקימן בשדהו אלא עוקרן ואם קיימן אינו לוקה.
ג. מותר לישראל לזרוע כלאי זרעים בידו בחו"ל ואפילו לערב זרעים לכתחילה ולזרעם בחו"ל מותר ודברים אלו דברי קבלה.
[מקורות מהגמ' ומהמשנה להנ"ל ראה ברמב"ם ובבאר הגולה]

סעיף ד', ה'.

האם מותר להרכיב אילנות מתחת הקרקע.

איסור הרכבה תחת הקרקע- משנה כלאים ז א- המבריך את הגפן בארץ, אם אין עפר על גבה ג' טפחים, לא יבוא זרע עליה, אפילו הבריכה בדלעת או בסילון. הבריכה בסלע, אע"פ שאין עפר על גבה אלא ג' אצבעות מותר להביא זרע עליה, וכו'.
     ברטנורא- דובר שההברכה היא חוץ ל6 טפחים מעיקר הגפן, והזריעה שם מותרת.
סיג הסילון- בירושלמי איתא שמדובר בסילון של חרס אבל סילון של אבר א"צ שיהא בו ג' טפחים.
הברכה בסלע- בירושמי איתא שדוקא בסלע שהוא קשה אבל לא באבן שהיא רכה.
אין איסור הרכבה בשרשים- רא"ש- מקשה שהרי אף שמותר לזרוע בין הגפנים בחו"ל מכ"מ לכאורא יהא אסור משום הרכבת ירק באילן שאסור מדאו' אף בחו"ל שהרי איתא במשנה שהמבריך את הגפן... לא יביא זרע עליה.
     והירושלמי מברר מה הטעם שאסור. אם מטעם שאסור להרכיב ירק באילן, וכאן השרשים של הירק נכנסים בגפן, אז לכאורא לא רק בגפן נאמר איסור זה אלא בכל שאר האילנות שהרי משנה מפורשת (א,ז) אין מביאין ירק באילן.
ומאידך הסיבה שיש להרחיק מן הגפן משום עבודה, הרי שיש להרחיק 6 טפחים תחת הזרעים כמו שמרחיקים הזרעים מהצד, ואילו במשנה דלעיל משמע דדוקא על גבי הגפן אסור לזרוע, אבל בצדה אה"נ דמותר.
     ומסביר הרא"ש שהאיסור הוא משום הרכבה ומכ"מ דוקא בגפן אסור כי הגפן רכה והשרשים חודרים אליה משא"כ בשאר אילנות שענפיהם קשים ואין שרשי הירק נכנסים בהם. וא"כ יוצא ששייך איסור הרכבה גם תחת האדמה ומכ"מ זה דוקא כשיש זמורה תחת הקרקע ויש עליה שם אילן קודם ההברכה.
ואף בגפן אין מקרי הרכבה כשנכנסים שרשי הזרעים בשרשי הגפן (כל שאין זמורה) כיון שאין שם אילן על השרשים. והראיה שגפן יחידית עבודתה 6 טפחים אע"פ שהשרשים מתפשטים חוץ ל 6 טפחים ולא חיישינן להרכבה וכן אם יש גדר ביניהם אפשר לסמוך אותם ואע"פ שנכנסים שרשי התבואה לשרשי הגפן, וזאת כיון שאין שם אילן עליהם.
     רמב"ם כלאים ו, ז-ח – פסק כלשון המשנה כדלעיל. שהמבריך את הגפן בארץ אפילו הבריכה בתוך הדלעת שיבשה ונעשית כסילון או בתוך סילון של חרס, אם היה העפר על גבה ג' טפחים או יותר ה"ז מותר לזרוע על גבה ואם היה על גבה פחות מזה אסור לזרוע על גבה ומותר לזרוע בצדה. (ב"ב יט: ).
הבריכה בסלע אע"פ שאין עפר על גבה אלא ג' אצבעות מותר להביא זרע עליה. בד"א כשאין עיקר הגפן נראה. אבל אם נראה צריך להרחיק 6 טפחים לכל רוח ואח"כ יזרע כמו שמרחיק מכל גפן יחידית שלא הוברכה. (ירושלמי ז יא.).
     תוספות קדושין לט.  הר"ש מאווירא-טור להיזהר שלא לזרוע זרעים סמוך ג"ט מעיקרו של אילן דנראה דמרכיב הזרעים בתוך האילן.
     ב"י- משמע דהוא ממדת הישר והטוב ולא מן הדין אלא מפני מראית עין.
     ר"ן- אין לחוש להרכבה אלא בזורע על גפן ממש. בזמן שאין שם עפר ג' טפחים לפי ששרשי הזרעים יורדים כנגדם ונכנסים בתוך הגפן. אבל בצדדים מותר משום שזרעים לאו לצדדין משתרשים. וגם שרשי הגפן אין משתרשים לצדדים אלא לאחר שמעמיקים ג' טפחים.
פסק שו"ע בסע' ד'  א. יש איסור הרכבה אפילו תחת הקרקע כגון זמורת הגפן שהבריכה תחת הקרקע  
                             אסור לזרוע עליה ירק אא"כ יש על גבה עפר ג' טפחים.
 ב. ואפילו הבריכה בתוך דלעת שיבשה או סילון של חרס ג"כ צריך ג"ט עפר מפני
                            שנשרש בה והוה ליה מרכיב ירק באילן.
 ג. ופחות מג"ט אסור לזרוע על גבה ומותר לזרוע בצדה.
 ד. ואם הבריכה בסלע קשה, מותר להביא עליה זרע אפילו אם אין עפר אלא ג'  
                            אצבעות ובלבד שאין עיקר הגפן נראה, אבל אם עיקר הגפן נראה צריך להרחיק ו'  
                            טפחים לכל רוח ואח"כ זורע כמו שמרחיק מכל גפן יחידית שלא הוברכה.


ופסק שו"ע בסע' ה'  א. שכל ההגבלות הנ"ל הם דוקא שנקרא עליו שם אילן קודם שהבריכה, אבל מותר  
                            לזרוע אצל האילן אע"פ ששרשי הירק נכנסים בתוך שרשי האילן, כיון שאין על
                            השרשים שם אילן.
  ב. ואפילו במבריך, דוקא בזמורת הגפן מפני שהיא רכה ושרשי הזרעים נכנסים בה.  
                            אבל המבריך ענף מאילן אחר, מותר לזרוע על גביו אפילו אין עליו עפר ג' אצבעות.
זריעת זרעים ע"ג שרשי האילן- בשו"ע פסק שמותר לזרוע על שרשים כיון שאין הם אילן ואע"פ ששרשי הירק נכנסים בתוך שרשי האילן.
ואילו בגפן אסור לזרוע על גבי גפן ממש כי שרשי הזרעים יורדים כנגד הזמורה ונכנסים בה אבל בצדדים לירא איסורא כיון שגם הגפן עצמה לא מתפשטת אלא לאחר ג' ג' טפחים וזה הסבר הר"ן.
     ודעת הר"ן לגבי זריעה על שרשי אילן היא שיש בזה איסור הרכבה אע"פ שזה רק שורשים.
     וא"כ דעת השו"ע היא לא כהר"ן לענין זריעה ע"ג שורשים, שהרי מתיר לזרוע אע"פ ששרשי הירק נכנסים בשרשי האילן וקשה אם כן על העט"ז שחיבר אם דעת הר"ן עם דעת השו"ע שלא פסק כהר"ן.
     ומדייק הט"ז לדינא שיש להחמיר כהר"ן וכדעת התוס' שטוב להיזהר שלא לזרוע זרעים סמוך ג"ט לעיקרו של האילן דנראה כמרכיב הזרעים בתוך האילן. כלומר אע"פ שהזרעים לא משתרשים בשרשים יש להיזהר משום דנראה כמרכיב. ואם יודע שנכנסים לתוכו בודאי הרי זה אסור מדינא.

סעיף ו'.

האם אשכוליות ולימונים נחשבים כלאים זה בזה.
המכליא תאנים שחורות עם לבנות האם אסור משום כלאים.

איזה אילנות לא מקרי כלאים זב"ז- כלאים א, ד- האגסים וקרוסטמלין (=אגסי בר קטנים) ופרושים (=חבושים) ועוזרדים (=שיח בר שפרותיו כתפוחים) אינם כלאים זב"ז.
התפוח והחזרד (=תפוח בר) והפרסקים והשקדין והשזיפין והרימון (=סנה)אע"פ שדומים זל"ז כלאים זב"ז.
     ובירושלמי יש מחלוקת האם כל 4 המינים מותרים זב"ז או דוקא 2 הזוגות בלבד.
     רמב"ם פיהמ"ש- בתלמוד, יש מהם שהלכו בהם אחר הפרי ויש מהם שהלכו אחר העלים כלומר אם הם דומים לפרי או לעלים אינו נחשב כלאים.
     א"ח-מותר להרכיב אילנות מין במינו אפילו שחורות בלבנות ודקות בגסות אע"פ שיש להם שם לואי.
     סמ"ק- ולפי שאין המין העולם מכירים רוב המינים טוב להיזהר בכולם.
פסק שו"ע שיש באילנות הדומים זה לזה בעלים או בפרות ואעפ"כ הם כלאים כגון תפוח וחזרד, פרסקין עם שזיפין ושקדים.
    אבל אגסים עם קרוסטמלין והפרושן עםעוזרדים אינם כלאים זב"ז.
     רמ"א- ומותר להרכיב מין א' אפילו שחורות בלבנות ודקות בגסות אע"פ שיש לו שם לואי.
וכן מותר להרכיב סרק על גבי סרק אע"פ שאינו מינו (טור).
ומ"מ הואיל ואין רוב העולם מכירים רוב המינים טוב להיזהר בכולם.
     ובפ"ת ב הביא בשם לבו"ש שכתב בשני סוגי תפוחים שהם כלאים כיון שטעמיהם חלוקים זמ"ז.
     והמשכנות יעקב חלק עליו והתיר לכתחילה שכן טעמים חלוקים לא כלאים כל שהוא מין אחד של תפוחים וכמו דלעת המותרת ברמוצה (=דלעת מרה שממתקים ע"י האש).
     ובסימן רצז סע' טו מביא קריטריונים של דמיון עלים, פרות כגון לפת וצנון, אבל אם הטעם שונה לא יועיל הדמיון הנ"ל.
הרכבת עצי ריח זה בזה- משמע בשו"ע שכל שהוא סרק מותר והפ"ת ג מביא בשם חת"ס שיהיה מותר להרכיב 2 עצי ריח שונים ומכ"מ שומר נפשו ירחק מזה ויחוש לגרסה בירושלמי שיש איסור גם בהברכת אילני סרק זה על זה.
תפוזים ואשכוליות-בספר חזו"א כלאים ג ז מסתפק בדין לימון והתפוז והאשכולית אם הם מין אחד מטעם שדומים בהשקאה שגדלים על כל מים (=צריכים השקאה) ודרים באילנם משנה לשנה. ושוים במראה ותבנית. וכיוב"ז התיר הרמב"ם אפילו ב 2 מינים.
ולדעתו תפוז עם חושחש (=תפוז יערי) מותר כיון שהם מין אחד.
     ובספר זרע הארץ כתב שאין למחות במרכיבים תפוז עם אשכולית, ואסור תפוז בלימון מתוק בגלל ריחוק הטעם.
     ובשו"ת משפט כהן סימן כה- אין אשכולית ותפוז מין אחד כיון שטעמם רחוק זה מזה ורמב"ם פסק כלאים ג,ו שאם הטעם רחוק אין מועיל גם כשהעלים דומים והפרי דומה. ומה שמועיל דמיון בעלים והפרי רק אם הטעם ג"כ דומה.
ומתיר בלימון מתוק להרכיבו בתפוז.

סעיף ז'.

מה דין קיום כלאי אילן ומה דין הפרות.

דין קיום אילן מורכב- משנה כלאים ח א כלאי הכרם אסור מלזרוע ומלקיים ואסורים בהנאה, כלאי זרעים אסור מלזרוע ומלקיים ומותרים באכילה.
     ירושלמי כלאים א ד  גוי שהרכיב אגוז על גבי פרסק, אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן, נוטל ממנו יחור והולך ונוטע במקום אחר.
     רמב"ם א ג – אסור לקיים המורכב אבל הפרי היוצא ממנו מותר (א, ז) ואפילו לזה שעבר והרכיבו ומותר ליקח ענף מן המורכב ולנוטעו במקום אחר.
     וכן הרא"ש- שהטעם הוא שרק בכלאי הכרם נאסרים הפרות.
     ב"י- הרמב"ם והרא"ש מדמים הרכבת אילן לכלאי זרעים המותרים באכילה.
פסק שו"ע שאסור לקיים המורכב כלאים, אבל הפרי היוצא ממנו מותר. ואפילו לזה שעבר והרכיבו ומותר ליקח ענף מהמורכב ולנטעו במקום אחר.
יהודי שקנה שדה עם כלאי אילן האם יכול לקיימו- משמע בשו"ע שכלאי אילן נוהג בחו"ל ואסור לקיימו. ובח"ס כתב ליהודים שמנהג אבותיהם היה לקנות אדמה עם אילנות מורכבים ומקיימים אותם, והתיר להם להמשיך במנהגם כיון שלדעת התוספות מותר לקיים בלי מעשה בידים וה"ה באילן ובחו"ל אבל כשלא עושה המעשה אפשר לסמוך. והפ"ת ד כתב שאע"פ שיש בזה ללמד זכות מכ"מ משמע בשו"ע שאין להקל ומכ"מ טוב שיהיה שותף ערבי שהוא יקטוף הפרות, ואח"כ ממילא הפרות מותרים.

סימן רצ"ו

סעיף ס"ט.

האם מותר לגוי לזרוע כלאים בשדה ובכרם

אמריה לגוי לזרוע כלאים- שבת קלט.  בני בשכר שאלו את לוי האם שייך כלאים אם זורעים כישות בכרם והספק הוא האם הכשות היא ירק ואסור משום כלאים או שהוא אילן ומותר לזורעו בכרם. ומאר והשיבו להם שזה כלאים ואע"פ שר' טרפון סובר שכישות אינו כלאים בכרם וחכמים סוברים שזה כלאים, ואע"פ דקי"ל שכל המקל בא"י הלכה כמותו בחו"ל, מכ"מ לפי שאינן בני תורה אסרו להם כדי שלא יבואו להקל יותר.
     רב מכריז שמותר לזרוע כשות בכרם.
     ר' עמרם החסיד מנגיד על מי שחושב כן.
     ר' משרשיא נותן פרוטה לתינוק גוי שיזרע לו כשות בכרם, ואינו נותן לתינוק ישראל מחשש מסכך ואינו נותן לגוי גדול דלמא אתי לאחלופי בישראל. [רש"י- רב  משרשיא סובר שמותר בחו"ל ומיהו ראה דאפשר משנים כדי שלא ילמדו להקל].
אמירה לגוי בדני כלאים והרכבה- בסימן רצז סע' ב' פסק השו"ע שמותר לומר לגוי לזרוע לו כלאי זרעים בא"י ומקשה הט"ז רצז סק"א, מדוע בסוף רצו התיר דוקא בגוי קטן אע"ג שכלאי זרעים בחו"ל הוי דרבנן ואילו כאן שהוא כלאי זרעים דאו' התיר בסתם.
     ועוד מקשה הט"ז שהרי באה"ע סימן ה' סע' י"ד אסר לומר לגוי לסרס בהמה שהרי הגמ' (ב"מ ד) נשארה בספק אם מותר לומר לגוי לעשות איסור תורה וא"כ איך התיר כאן.
     ועוד קשה מזה שאסר לגוי להרכיב לו אילן רצ"ה ס"ב.
     ומתרץ הט"ז שיש לחלק בין חובת גוף לבין שאינו חובת גוף. דהינו מה שהוא חובת הגוף אפילו בחו"ל אסור ואפילו באמירה לעכו"ם כגון הרכבה. אבל בכלאי זרעים אין בזה חובת הגוף וע"כ אין איסור אלא בא"י ומותר לומר לגוי. ומה שמותר לומר לגוי לזרוע כלאים מסביר הט"ז שאין מדובר בשדה של ישראל אלא בשדה של הגוי עצמו(ובכך מתורצת קושית הטור דמה הועילו שמותר לומר לגוי לזרוע כלאי זרעים בשדה ישראל אם ממילא נפסק שאסור לקימן) והחידוש הוא שהיתי יכול לומר שיהיה אסור לומר לגוי לזרוע כלאים בשדהו משום שאין קנין לגוי בא"י, וא"כ אף אמירה לגוי לעשות בשלו יהיה אסור וע"כ מחדשים שיהיה מותר.

סעיף א', ב', ג', י"ד.

האם יש הבדל בין חו"ל לארץ לענין כלאי הכרם / כלאי זרעים.
האם מותר לנטוע עצים בתוך כרם ענבים.
האם מותר לזרוע קישואים בתוך כרם ענבים.
האם מותר לזרוע כלאים צמחים שמיועדים לרפואה ואינם ראויים למאכל אדם ובהמה.

איסור תורה בכלאי כרם- דברים כ"ב ט- "לא תזרע כרמך כלאיים".
     משנה כלאים ח א-כלאי הכרם אסור לזרוע ולקיים ואסור בהנאה
שנאמר כלאי זרעים אסור לזרוע ולקיים ומותר באכילה וכ"ש בהנאה.
כלאי בגדים מותרים בכל דבר חוץ מללבוש.
כלאי בהמה מותר לגדל ולקיים ואינם אסורים אלא להרביע ואסורים זה בזה.
כלאי הכרם בחו"ל-איסור דרבנן עפ"י קדושין לט.  ראה סימן רצ"ה סע' א'.
ספק כלאי כרם- משנה ערלה ג,ט- משנה ערלה ג,ט כרם נטוע ירק, וירק נמכר חוצה לו, בא"י אסור, ובסוריא מותר. ובחו"ל יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד.
     הטור מפרש שמדובר בספק כלאים.
     ואילו הרמב"ם מאכ"א י, יא מפרש שמדובר בכלאים ודאי. [עיין בהרחבה סימן רצד].
כלאי זרעים- משנה כלאים ח א –כנ"ל.
כלאי זרעים בחו"ל- קדושין לט.  מותר לכתחילה לערבם ביחד ולזורעם.
מה מקרי כלאי כרם האסורים מדאו'- קדושין לט.  קי"ל כר' יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. [רש"י- משמע שזריעת הכרם עצמה תהיה בכלאים].
     רא"ש- ואע"פ שיש משניות ובריתות דלא כר' יאשיה כגון כלאים ז,ח. שמי שמעביר עציץ נקוב בכרם- הרי זה קידש. וכן שהמסכך גפנו על תבואת חברו הרי זה קידש תבואת חברו לת"ק.
     מכ"מ למסקנת ר"י בתוספות בדורות האחרונים חזרו להיות עושים כר' יאשיה.
     והתוספות לט. פירשו את ר' יאשיה-שאף שאינו נקרא כלאי כרם אלא בזורע שלשתן יחד, מכ"מ גם בשני זרעים (אף שאין חרצן) בלבד הוי כלאי זרעים, אבל אינו לוקה משום כלאי הכרם עד שיהיו שלשתן יחד.
     וכן רמב"ם כלאים ה א,ב- הזורע 2 מיני תבואה עם זרע הכרם ה"ז לוקה שתים. אחת משום שדך לא תזרע כלאים ואחת משום לא תזרע כרמך כלאים. ואינו לוקה משום לא תזרע כרמך כלאים עד שיזרע בא"י חיטה ושעורה וחרצן במפולת יד וכן אם חיפה אותם בעפר.
ובא"י אפילו זורע מין אחד של תבואה עם ירק או גפן אסורים באכילה ובהנאה דנקרא כלאי כרם.
     ראב"ד- אמנם לענים מלקות קי"ל כר' יאשיה אבל לענין איסור לא בעינן שיזרעם במפולת יד וההוכחה מהמשניות הנ,ל שנאסר.
     [רא"ש בדעת הראב"ד-בזורע בלא מפולת יד איכא איסורא דרבנן דוקא בא"י אבל בחו"ל מותר ואפילו בזורע 2 מינים בין הגפנים].
     מדייק הרא"ש לדעת ר"י- כיון דקי"ל כר' יאשיה, הרי שכל מה שנאמר במשניות הנ"ל מותר ואפילו איסורא דרבנן ליכא, שהרי ר"י מפרש שהן חולקות על ר' יאשיה.
     לעומת זאת לדעת הראב"ד ר' יאשיה מסכים למשניות הנ"ל. ומכ"מ כיון שאיסורן מדרבנן הרי שבחו"ל יהיו מותרים שכן לא עדיף מכלאי זרעים דאסור מדאו' בארץ ולא גזרו עליהם בחו"ל.
     רמ"ה- דעת ר' יאשיה הוא כדלקמן: אם זורע מין אחד על זרע בכרם בארץ –אסור. אבל בחו"ל מותר ולכן ר' נחמן לא שמתיה למי שזרע ביזרוני ביני גופני כיון שזרע רק סוג אחד. אבל אסור לזרוע בחו"ל 2 מיני זרעים בכרם כיון שכאשר יגדלו דמי לאיסור דאו' וכאילו נזרעו יחד במפולת יד. ובזריעת זרע מסוג אחד אמנם בארץ אסרו חכמים בהנאה אבל בחו"ל לא אסרו כלל.
     והרא"ש תמה  1. מהיכן מחלק בין זרע אחד ל 2 זרעים. ומלשון הגמ' משמע שמדובר בכמה סוגים.
         2. משמע שכלאי כרם אסורים מדאו' בהנאה.




     רמב"ם כלאים ח יג,יד- בחו"ל מותר לזרוע בצד הגפנים בתוך הכרם לכתחילה. ומכ,מ אותו ירק אסור באכילה ואפילו בחו"ל והוא שיראה אותו לוקט ומוכר אבל ספקו מותר.
ומה שאסור הוא לזרוע 2 מיני זרעים עם חרצן במפולת יד.
ומדייק הרא"ש ברמב"ם: 1. מותר לכתחילה לזרוע 2 מינים בצד הגפנים וכן מוכח מההוא שזרע
   ביזרוני בינו ולא שמיתהו.
2. כיון שמותרים בזרעיה מותרים ג"כ באכילה, דאם היו נאסרים באכילה היו צריכים לנדות  
                  את הזורע, שהרי ברור שזורען כדי לאוכלן, והיו צריכים להפרישו מאיסור [והב"י דוחה
                      דאפשר שזרע לצורך גוי].
3. מכ"מ אם מצאו ירק בצד כרם ואין ידוע אם נזרע במפולת יד או נזרע בצד הגפנים אסור
                  באכילה אף בחו"ל עפ"י המשנה בערלה כרם שהוא נטוע ירק וכו'. וספקו מותר הכוונה
                  שספק כלאים דאו' וע"כ אם לקטן ביד אסור באכילה.
4. אם ידוע לו שנזרע בצד הגפנים ולא במפולת יד מותר ללקטן ולאוכלן וכן נהגו העם
                  שזורעים בין הגפנים.
דחיית הב"י את דיוק הרא"ש ברמב"ם- כיון שנראה מהרמב"ם גם ירק הנזרע בצד הגפנים ודאי אסור ללוקטו. וכן מוכח ברמב"ם עצמו שכתב בפר' ה' בכלאים שאסור לזרוע ירקות או תבואה בצד הגפנים או ליטע גפן בצד הירק או תבואה ואם עשה כן אע"פ שלא לוקה הרי זה קדש ונאסרו שניהם בהנאה שנאמר פן תקדש המלאה הזרע.
     מסקנת ב"י ברמב"ם- מה שמצריך ר' יאשיה ג' מינים היינו לחייב את הזורע מלקות, אבל הכרם והמלאה נאסרים בלא זה דמסתמא לא פליג ר' יאשיה על כל ההנך משניות האוסרים זריעת ירק בכרם. וכיון שבא"י ליכא מלקות בזריעה, בחו"ל מותר בזריעה , וכיון שבא"י אסור בהנאה, בחו,ל עכ"פ אסור באכילה.
פסק שו"ע סע' א' 1. הזורע 2 מני תבואה או 2 מני ירקות עם זרע הכרם ה"ז לוקה שתים אחת משום שדך  
                         לא תזרע כלאים ואחת משום לא תזרע כרמך כלאים.
2. לענין מלקות אינו לוקה משום לא תזרע כרמך כלאים, עד שיזרע בא"י חטה ושעורה  
                          וחרצן במפולת יד, וכן אם חפה אותם בעפר לוקה.
3. וכן אם זרע 2 מני ירק וחרצן או זרע אחד ירק וזרע אחד מין תבואה וחרצן במפולת
                          יד ה"ז לוקה.
4. ואינו חייב מן התורה אלא על קנבוס ולוף וכיוצא בהם, זרעים הנגמרים עם תבואת
                          הכרם אבל שאר זרעים אסורים מדבריהם.
5. וכן אסור מדבריהם לזרוע כלאי הכרם בחו"ל ואין עודרין עם העכו"ם בכלאים אבל
                          עוקרין עמו כדי למעט התיפלה.
פרוש נגמרים עם תבואת הכרם- ט"ז א- הרס"מ פירש שקנבוס ולוף אינם עושים אלא לג' שנים וכמו שתבואת הכרם אסורה עד ג' שנים.
     ר"ן- קנבוס ולוף אסורים לפי שגדלים הרבה ויש ערבוב עם הגפן, ועושים אשכלות כמו גפן.
ואמנם גם חטה ושעורה ושאר 5 מני דגן הוי כלאים מהתורה מכ"מ נקטו בקנבוס ולוף לאפוקי שאר זרעוני גינה שאינם נאכלים.
ופסק בשו"ע בסע' ב' [עפ"י הרמב"ם עפ"י משנת הארוס והקיסוס שהם זרעים שאינם נאכלים] שהאסור בכלאי הכרם הוא רק אם זורע שם מני תבואה ומני ירקות בלבד אבל שאר זרעים מותר לזורעם וכ"ש שאר אילנות.
ופסק שו"ע בסע' ג' עפ"י המשנה בכלאים וכלשון הרמב"ם שאם זרע ירקות או תבואה בצד הגפנים או שנטע גפן בצד ירק או תבואה, אע"פ שלא לוקה מכ"מ ה"ז קודש ונאסרו שניהם בהנאה הירק או התבואה, והגפנים. ושורפים את שניהם שנאמר פן תקדש המלאה הזרע ואפילו הקש של תבואה והעצים של גפנים האלו אסורים בהנאה ושורפים אותם ולא יסיק בהם תנור ורירים לא יבשל בהם בעת שריפתן.
דין שאר זרעים שזרע בכרם- כלאים ה,ח- המקים קוצים בכרם, ר"א אומר הרי זה קודש כי בערב מקיימים קוצים בשדות למאכל גמליהם, וע"כ הם נחשבים כלאים בכרם בכל מקום אולם הלכה כחכמים שלא קודש אלא דווקא בערב הואיל וזו הדרך שם אבל במקומות אחרים שאין מקיימים קוצים לגמלים [אלא עוקרים אותם] אף המקיים אותם לכתחילה מותר כגון הארוס והקיסוס ושושנת מלך [שושן צחור] וכל מני זרעים פרט למני ירק ותבואה.
     רמב"ם כלאים ה,ו- אבל שאר מני זרעים מותר לזרעם בכרם.
     רס"מ- שאר מני זרעים כמו קיסוס וכו' שאינם נאכלים, אבל זרעים הנאכלים הרי הם כלאים מדרבנן.
     רדב"ז- כל מני הזרעים מין הנאכלים ובין שאין נאכלים.
פסק שו"ע בסע' י"ד  א. שהרואה בכרם עשב שאין דרך בה לזורעה, אע"פ שהוא רוצה בקיומו לבהמה או
                              לרפואה ה"ז לא קודש עד שיקיים דבר שכמותו מקיימים רוב העם באותו מקום.
                              כגון המקיים קוצים בכרם בערב, שרוצים בקוצים לגמליהם, ה"ז קודש. הארוס
                              והקיסוס ושושנת המלך ושאר מני זרעים אינם כלאים בכרם.
   ב. הקינרס (ארטישוק) וצמר גפן הרי הם כשאר מני ירקות ומקדשים בכרם.
   ג. וכן כל מני דשאים שעולים מאליהם בשדה הרי הם מקדשים בכרם.
   ד. ופול המצרי מין זרעים הוא ואינו מקדש.

סעיף ה', ט"ז.

הרואה כלאים בכרם חברו, מתי הוא אסור בהנאתם.

פסק השו"ע בסע' ה' עפ"י הירושלמי וכלשון הרמב"ם בהלכות כלאים שהרואה כלאים בכרם חברו וקיימן, אסור בהנאתן וכל אדם מותרים בהם.
ואם קיימן בעל הכרם היה מקדיש אותם לכל אדם.
    ובסע' ט"ז פסק חילוק בין כשאמר כשאגיע איו אלקטנו אם ראהו יאמר כשאחזור אליו אלקטנו שאז אם התערב מרגע שראה הכלאים בכרם בשיעור שהוסיף 200 הרי זה קודש.
ואון החישוב עפ"י הרמב"ם- שיש לבדוק בכמה זמן הוא מתייבש עד שלא נשארת בו ליחה ואם נשתהה בארץ 1/200 מרגע שראהו, אז נאסר.
     והראב"ד כתב שמשער ע"י ששוקל אותם כאשר עוקר אותם ואחרי חצי שעה שוקל אותם וזה השיעור שמוסיפין כל 1/2 שעה.
שכן הרואה כלאים בכרם חברו- הראב"ד כתב עפ"י הירושלמי שמדובר בפועל, והינו בעה"ב שעסוק במלאכתו ועשאוהו פועל. וכן פירש ברס"מ שמדובר הן בפועל והן בבעה"ב ששוים לאסור כשאומר כשאחזור אלקטנו כבסע' ט"ז. והנפק"מ שאם אמר כשיגיע אליו אלקטנו מותר אע"פ שהוסיף יותר מ 200. ומה שנקטו בלשון פועל הוא ללמדנו מי שאינו בעה"ב אם נתיאש מלעוקרו הרי זה נאסר עליו.
     והט"ז ג' פירש שפועל הוא גם מי שאינו עוסק במלאכה אלא שיש לו רגילות ללכת שם ע"כ יכול לעקור הכלאים וכיון שלא עקר נאסר עליו מדין קנס ובעה"ב בשעה שהוא טרוד דינו כפועל שאינו אוסר אלא לעצמו אבל אם אין טרוד אוסר גם לאחרים. אבל שכן הרואה כלאים בכרם חברו אין בו שום קנס עפ"י ירושלמי כיון שאין בידו לעקרו או לקיימו כיון שאין בידו רשות לילך לכרם חברו ובעל הכרם מקפיד עליו ומי שאוסר על עצמו לפי הט"ז יהיה גם מי שבידו רשות לילך בכרם ובעה"ב לא מקפיד עליו, וגם הוא מקרי פועל.

סעיף ט"ו, כ"ב.

מה ההגדרה של עץ לגבי כלאים וערלה.

הגדרת עץ עפ"י יציאת העלים- בסע' ט"ו פסק השו"ע עפ"י ירושלמי שהקנים והורד והאטצין (הדסים) מני אילן הם ואינם כלאים בכרם עפ"י הכלל שכל המוציא עלין מעיקרו הרי זה ירק וכל שאינו מוציא עלין מעיקרו הרי זה אילן והצלף אילן לכל דבר.
הגדרת עץ עפ"י גבהו- פסק שו"ע בסע' כ"ב עפ"י גמ' סוטה מג:  שגפן ילדה פחות מטפח אינה מקדשת את הזרעים כאשר מדובר בכרם כרם אבל אם כל הכרם כך ה"ז מקדש.
שו"ת ציץ אליעזר בט"ו- לגבי האם נוהג ערלה בחצילים מביא הגדרות הבאות לענין האם הוא עץ.
1. עושה פרי בתוך שנה לזריעה ולפיכך הוא ירק ולא אילן. [עפ"י תוספתא וכן נראה דעת שו"ע או"ח כג שפסק שברכת הבננה בפ"א ובב"י השוה דין חציל לבננה].
2. באילן הפרות הולכים ומשתבחין ואילו בחציל הפרי הוא הולך ונהיה מר.
3. עפ"י רצ"ו שגזרו על גפנים שאינן גבוהים טפח שיהיו כירק משום שהם שפלים.
4. אין העץ דומה לעץ אילנות כיון שהוא חלול מבפנים.
וכן בשו"ת יחו"ד ד נב לגבי פרי הפאפאיה.
1. עץ שלא מתקיים ג' שנים.
2. וכן יש לצרף להקל דעת המשנה למלך מאכ"א פ,ר י הלכה י"א שלפי מה שכתבו התוס' יבמות פא. א  דלמאן דאמר תרוה"מ בזה"ז מדרבנן משום שבטלה קדושת הארץ וה"ה לכלאי הכרם בזה"ז דהוי מדרבנן, כיון שבטלה קדושת הארץ, ולפי זה נראה שה"ה לערלה דקי"ל ספק ערלה בחו"ל מותר שכך נאמרה הלמ"מ, ובזה"ז אף בא"י ספקא מותר משום שבטלה קדושת הארץ וכן איתא בתפארת ישראל וכ"כ הצל"ח בדעת הרמב"ם.
     ולמסקנת דברי פרי פאפאיה אין נוהג בו ערלה ומברכים עליו בפ"א.




סעיף כ"ז-ל'.

גפן הנטועה רחוק מן הזרעים אולם מסככת עליהם האם הם נאסרים.

גפן הגדלה על חוטי כביסה האם אוסרת הזרעים אשר מסככת עליהם- כלאים ו',ג'- המדלה את הגפן על מקצת אפיפירית, לא יביא זרע אל מתחת המותר ואם הביא לא קידש.
[כלונסאות שנועדו לתמוך בשריגי הגפן באויר נקראים אפיפירית. וכשהגפן כבר מטפסת עליהם נקרא אותו חלק עריס. וכיון שהאפיפירות מיוחדות להתפשטות הגפן אסור כבר מעכשיו לזרוע שם, אבל עדין לא קידש]
   ואם הולך החדש אסור [וצריך לעקור].
וכן המדלה על מקצת אילן סרק. [אילן שאינו עושה פרות דינו כאפיפירית כיון שאדם מבטל מעץ סרק ביחס לגפן].
המדלה את הגפן על מקצת אילן מאכל מותר להביא זרע אל תחת המותר ואם הולך החדש יחזירנו.
ופסק השו"ע בסע' כ"ז  א. כל הזורע תחת השריגים והעלים היוצאים מן הגפן ה"ז קודש. ואע"פ שהזרע
         רחוק מעיקר הגפן כמה אמות.
      ב. הדלה את הגפן על מקצת אפיפירית, לא יזרע תחת מותר האפיפירית ואע"פ  
         שאין עליהם לא עלים ולא שריגים.
      ג. ואם זרע תחת מותר האפיפירית, הואיל ואין הזרע תחת סכך הגפן ה"ז מותר.
      ד. וכן מותר דיעבד אם הדלה בגפן על מקצת בדי אילן שאינו עושה פרות כגון
          הארז והברוש.
      ה. אבל אם הדלה על מקצת אילן מאכל הרי זה מותר לכתחילה לזרוע תחת בדי  
          האילן שלא נמשכו עליהם שריגי הגפן שאין מבטל אילן מאכל ועושהו
          אפיפירית לגפן.
       ו. ואם נמשכו השריגים אחר שזרע סככו על הזרע הרי זה מחזירם למקום אחר.
ופסק בסע' כ"ח  הזורע תחת מותר האפיפירית או תחת מותר האילן שאינו עושה פרות ונמשכו השריגים
  וסככו על הזרעים הרי זה אסור לקימו או להחזיר השריגים, אלא עוקר את הזרע.
ופסק בסע' כ"ט- קנים היוצאים מן העריס וחס עליהם לפסקם כדי שלא ישחית האפיפירית, ה"ז מותר לזרוע תחתיהם. [כיון שאין רצונו לדלות עליהם הגפנים אלא חס על הקנים עצמם]. ואם הניחם כדי שיהלכו עליו השריגים והעלים היוצאים ה"ז אסור לזרוע תחתיהן.
ופסק בסע' ל'- שפרח היוצא מן העריס או מן הדלית [גפן יחידית המודלית על כלונסאות]רואים אותו כאילן משקולת תלויה בו עד הארץ ואסור לזרוע תחתיו.
וכן המותח זמורה מאילן לאילן, אסור לזרוע תחתיו.
ואם קשר חבל בזמורה ובראש האילן מותר לזרוע תחת החבל אא"כ מתכוון שהגפן תתפשט עליו, ואז דינו כאפיפירית.

סעיף ל"א, ל"ב, ל"ג, ל"ד, ל"ה, ל"ו, ל"ז.

הגדר מהו כרם קטן ומה ההבדל בינו לבין שורה אחת של גפנים
מה הגדרה של כרם לענין הרחקה.
אם רצה לזרוע ליד הכרם או הגפן כמה צריך להרחיק.

השו"ע פסק כלשון הרמב"ם ועפ"י המשנה בכלאיים.

מה מקרי כרם לענין הרחקה של 4 אמות מתי מקרי גפן יחידית לענין הרחקה של 6 טפחים

לב  1)  2 שורות של 3 גפנים ברווח מ 4 עד 8  
          אמות .

לג   2)  3 שורות ואע"פ שביניהם פחות מ 4 אמות
          [יש מחלוקת אם בעינן ג' גפנים בשורה או סגי ב 2]

לה  3)  2 שורות ברווח פחות מ 8, בבעלות שונה
          ואע"פ שמפסיק ביניהם רה"ר או גדר נמוך
          מ 10 טפחים .

לו   4)  2 שורות והעליונה נמצאת על מדרגה
           בגובה פחות מ 10 טפחים.

לז   5)  5 גפנים  : :
                        '   לב  1)  שורה 1 של גפנים אפילו 100 נטיעות.

לב  2)  2 שורות של ג' גפנים ברווח 8 אמות.

לב  3)  2 שורות של ג' גפנים ברווח פחות מ 4
          אמות.

לז  4)  :':

לז  5)  : :
            '



מקרה ביניים סע' ל"ד בפנים  מרחק 6 טפחים בחוץ 4 אמות                                  
[ט"ז ט- מפני מראית העין שהעומד בחוץ לא  יידע שבתוכו מרוחקים ונראה לו ככרם גמור].                        
ודינו קל מכרם שחרב דבעין 16 אמות משום שמלכתחילה נטעם מרוחקים.

        --------------------------------------------------------------------------

                                  8 אמות                         8 אמות

מותר    <4 אמות>  O                               O O<4 אמות >    מותר
לזרוע          O     מותר            O             מותר          O                   לזרוע
         O     לזרוע              O          לזרוע         O
             O                               O                         O
                                                       
                   6טפחים          6 טפחים              6 טפחים
        --------------------------------------------------------------------------



והכלל במשנה שמכרם מרחק 4 אמות ומגפן יחידית 6 טפחים, סע' ל"א.