רווח לא צפוי שהגיע לידי אחד השותפים ללא ידיעת השותף השני
צעירי הדר
שולחן ערוך חושן משפט סימן ר"ס
שני שותפים רכשו דירה להשקעה בגבעת שמואל.הדירה נמצאת בשכונת גיורא ומושכרת מזה כ 8 שנים ושוכרים שונים גרו בה.לאחרונה עזב שוכר את הדירה, ועד לכניסת השוכר הבא הועסקה חברת תחזוקה  לשם שיפוץ הדירה,עובדי חברת התחזוקה שנשכרה, מצאו שקיק במהלך השיפוץ תכשיטים שערכם כלל וכלל אינו מבוטל והביאו לשותף ששכר אותם. השותף שקיבל את המציאה טוען כי במציאה אין הוא צריך לחלוק עם שותפו ועל כן נגשו לדין תורה בשאלה האם רווחי המציאה ברכוש משותף הם בכלל רווחים שצריך לחלוק עם שותפו?
תשובה
 
יש להתחשב בכמה סוגיות בש"ס
1.מה הדין  מציאה בדירה שמחליפה שוכרים
2. מה דין מציאה שנמצאה מתחת למרצפה בחדר השינה.
3. האם שייך דין "רשות" הקונה לבעליה.
4. האם הכסף שייך לעובדי השיפוץ או שמא הם ידו הארוכה של הבעלים ואין 
    הם יכולים להחזיק במציאה.
5. האם המציאה שייכת ל 2 השותפים, או שמא אין הם שותפים ברווח שבא
    מעלמא.
 
כעיקרון חצר של אדם קונה לו גם מבלי ידיעתו כל שהיא חצר משתמרת דהיינו שאין רבים נכנסים לשם.
סוגיא 1. דירה שמחליפה שוכרים-כאשר נמצא חפץ בדירת מגורים החפץ שייך לדיירים האחרונים וכל שכן כשיכול לתת סימנים ושייך בזה מצוות השבת אבדה.
          אמנם אם שקיק התכשיטים נמצאה במקום מחבוא יתכן שהוא שייכת לאחד מהמתגוררים בדירה בעבר ולא דווקא לדייר האחרון ולכן יש לפרסם מודעה של השבת אבדה ואם אין דורשים מותר ליטלה יש לציין שאם ניכר שהוא היה שם מלפני זמן רב הרי הוא של המוצא כיון שמדובר בבניין שגילו מעל 40 שנה ואין צריך לפרסם מודעה כנ"ל.
 למי שייך חפץ הנמצא בדירה-
כעיקרון חצר של אדם קונה לו גם שלא מדעתו כל שהיא חצר המשתמרת דהינו שאין רבים נכנסים לשם
לפי עקרון זה המציאה שייכת לבעלי הדירה [כאשר אי אפשר לאתר את הבעלים המקוריים וכנ"ל בסעי' 1,] אלא שכאן שקיק התכשיטים נמצא במקום שאינו גלוי לעיין וא"כ יש סבירות גבוהה כי היא לא הייתה מתגלית לעיני הבעלים וע"כ במקרה זה אין חצר קונה לבעליה,
ולפי זה השקית שייכת לבעלי חברת השיפוץ [וכ"ש שעובדים בה בני מיעוטים שאינם חשודים על מצות השבת אבדה]
4.כאשר המציאה מצאה דרכה לאחד השותפים ובאופן שדירה שייכת ל2 שותפים יש מח' מי זוכה
לפי שיטה1. מי שהמציאה הגיע לידו                                                                                             לפי שיטה2. שייכת לשתי השותפים ולמעשה מעיקר הדין השקית שייכת לשותף האוחז בה (בהנחה שמתקיימים התנאים שבסעי' 1.) ולפנים משורת הדין טוב יעשה אם יחלוק עם שותפו למנוע תרעומת.
 
עד כאן לתשובת הרב אברהם משיח
 
 
דמי עמלה מופרזים ברכישת ריהוט לבית כנסת
 
הציע לרכוש ריהוט לבית הכנסת מקיבוץ לביא תמורת ..... בעוד שהעלות בפועל הייתה נמוכה בהרבה. לאחר זמן התגלתה התרמית ובית הכנסת דורש את ההפרש אולם המתווך דורש תוספת על טרחה, זמן, דלק וקשרים אישיים.
ועד בית הכנסת טוען  שלא מעוניין לשלם דמי תווך גבוהים כל כך.
 
תשובת הרב אברהם משיח, רו"ח  בית כנסת צעירי הדר.
 
 
על מנת לצאת ידי חובה כלפי שמיא והבריות יש לעשות מו"מ ללא כוונת אונאה, ובאופן זה שהכל שקוף,
דהיינו שהמוכר אומר לקונה בכמה הוא קונה וכמה הוא מרוויח וכן נפסק בשו"ע חושן משפט סימן רכז סעיף כז-
 הנושא ונותן באמונה, אין לו עליו אונאה. כיצד, חפץ זה בכך וכך לקחתיו כך וכך אני משתכר בו, אין לו עליו אונאה.
 
במקרה שהמתווך מתעלם או משקר וטוען שהמחיר גבוה, על מנת שיוכל לשלשל ההפרש לכיסו יש מחלוקת בפוסקים האם העסקה מתבטלת כליל ובמקרה זה עלות הרהיטים תהיה רק שהועברו למפעל הרהיטים ושאר הכסף יחזור לקופת בית הכנסת, או אולי, המקח לא יתבטל כיון שהאונאה היתה בגודל של 16 אחוז מהמחיר המקובל. במקרה כזה יכול המתווך המפוקפק ליטול את הוצאות שהיו כפי שמוגדר בשולחן ערוך בסעיף כח' שהם דמי הובלה אחסנה,דלק, שעות טרחה,אולם לא את שכר טרחתו כפי שהוא שואף לקבל אלא כפי שמקובל בעסקות תווך ,כיון שאין אדם טורח אלא למען הרווח שלו.
 
והעירני עו"ד...כי יש בגמ' משום מעשה לסתור, שכן נפסק שטור חו"מ רס"ד שכאשר התנה בעל קנקנים ריקים את עזרתו לשמור דבש שהיה נשפך לריק, במחיר מופקע,אין לו אלא שכרו הראוי לו כיון שלא הפסיד כלום. וכן אם היה בורח מבית האסורים והיתה מעבורת לפניו אינו משלם לו אלא מחיר רגילאף שבשעת דחקו הסכים האסיר הנמלט לשלם כל הון שבעולם.
והגמ' מחלקת שאם אמנם התנו על שכר מופקע אולם ההפסד לנותן השרות הינו מועט אינו חייב לשלם כפי המחיר המופקע אלא לפי המחיר הרגיל. אולם אם העושה נפסד מעבודתו הקבועה שהיה עסוק בה משלם לו מה שקבע לו. כגון ציד שהיה נפסד מעבודתו עקב עזרתו לשני.
ולטענת ידידי העו"ד המלומד במקום שרגילים ליטול שכר גבוה, אף שהמאמץ המושקע מצד נותן השרות הינו נמוך יש לשלמו באופן מושלם כיון שקבעו שכר גבוה והסכימו ביניהם. ולכן יכולים עו"ד, מתווכים, נוטריונים ליטול שכר גבוה אע"פ שהשקעתם נמוכה כיון שכך נהגו ליטול כולם.
ולענ"ד נראה שאין הנדון דומה כיון שכאן לא סוכם על מחיר עבור התווך ונמצא שהמתווך עושה סחורה ברהיטי בית הכנסת ואכמ"ל.
 
עד כאן לתשובת הרב אברהם משיח