header
הרב אברהם משיח בית כנסת בית אל גבעת שמואל
קיבלתי בהשאלה מכשיר חשמלי, במהלך שימוש נתקלקל המכשיר.
 
תשובה
השאלה הינה סוגיא בגמרא בפרק המפקיד .
שומר שהתרשל בשמירת הפרה והיא יצאה למקום הפקר ,אם הבהמה היתה נגנבת הרי שברור שפשיעת השומר בשמירה גרמה לאבדן הפרה אולם בפועל הפרה מתה כתוצאה מכח עליון שאם היה קורה בבית השומר ,השומר היה פטור (כגון שהפרה חטפה התקף לב ).ויש מחלוקת בין אביי ורבא מה הדין.
והלכה נפסקה בשולחן ערוך חושן משפט סימן רצא' סעיף ט' שאף על פי שהנזק לא היה בגרימת פשיעת השומר על כל פנים הוא חייב בתשלום,
ואם כן גם בנדון זה.
 
עד כאן לתשובתו של הרב אברהם משיח, רו"ח לומד ומלמד תורה בישיבת מרכז הרב בירושלים תובב"א.
 
 
 
 
הרב אברהם משיח בית כנסת בית אל גבעת שמואל.
 
במקרה שלפנינו  שכנים שאין אהבה שוררת בניהם. אחד מהם בנה קיר בין הבתים. השכן השני ניצל את הקיר והרכיב על הקיר יחידה חיצונית של מזגן אויר ודוד חשמל והוסיף סככה וקורות מעץ. הראשון שמע שהשכן השני מנצל את הקיר ו"החליט" למנוע את השימוש בו וע"כ הרס אותו , באופן שנגרם נזק לרכושו של השכן השני.
השכן  הניזוק טוען כי שכנו עשה כן במטרה: " להזיק לרכושי במתכוון ", ועל כן דורש את נזקיו.
ואילו השכן הפוגע טוען: " כי הקיר נבנה בתחומי ולא חרגתי לתוך גבול חברי ". "ברצוני אבנה וברצוני אהרוס".
 
תשובה
 
ברשות מוהר"ר יעקב יוסף זינגר שליט"א אשר הורמנותיה העניק להוציא דין אמת ויהי רצון שלא תצא תקלה תחת ידי יד כהה.
 
המשורר האמריקאי וולט ויטמן כתב כי "גדרות הפרדה חזקים מביאים לשכנות טובה".
בגמרא מובאים 2 מקרים הנראים לכאורה סותרים זה את זה .
במקרה הראשון בעל חבית היין הועמדה תוך שימוש שלא ברשות בחפץ חברו. בעל החפץ ראה אמנם שקיומה של החבית תלוי  בחפץ ועם כל זה החליט ליטלו ובכך הגיעה החבית לסיום חייה.
בשו"ע חו"מ  שפ"ג נפסק שבעל החפץ אחראי בתשלומי הנזק אם יכול היה למנוע את שבירת החבית על ידי שיניח חפץ אחר במקום החפץ שלו ,ומכל מקום אינו צריך לטרוח יתר ממידה סבירה בכדי שהוא עצמו לא יפסיד.
מאידך בגמרא נוספת מדובר במקרה שבו פתח אדם בור ברשות הרבים וכיסה אותו בדלת של חברו,משהגיע בעל הדלת ,נטל את דלתו ,והשאיר את הבור פתוח ,וכך אירע שנפל לתוכו אדם וניזוק,
כאן פסק השו"ע בסימן ת"י שדווקא חופר הבור הוא אחראי לתשלומי הנזק.
בספר מאירת עיניים מנושאי כליו של השולחן ערוך לחלק חושן משפט מביא חילוק הלכתי בין 2 המקרים ,לדבריו במקרה הראשון נטילת החפץ מתחת החבית הביאה באופן מיידי לפגיעה בחבית ואם כן נמצא שהוא הזיק בידים (או שהוא התחיל את תהליך הנזק ואף על פי שהחבית התרסקה שעה מאוחר יותר) לעומת זאת במסיר מכסה הבור לא ברור שיגרם כל נזק שהרי לא בהכרח ייפול שם אדם.
ומענייני דיומא אם שכנו הבדואי של החקלאי שי דרומי היה שומר על גדר ההפרדה ביניהם, החקלאי לא היה מואשם בהריגה. "אם במחתרת ימצא הגנב אין לו דמים".
ולענייננו נראה שהריסת הקיר נחשבת כהיזק בידיים בצורה ברורה ומידית ,ולולא הריסת הקיר לא היה הרכוש נפגע.
וכן נראה לפסוק הלכה למעשה וה' יצילנו משגיאות ויראנו באור תורתו .
ולפסק דין זה סמך הרב יעקב יוסף זינגר את ידיו .נמסר ל 2 הצדדים.
 
עד כאן תשובתו של הרב אברהם משיח, רו"ח לומד ומלמד תורה בישיבת מרכז הרב בירושלים תובב"א.
 
 
 
 
עובדי המועצה משתמשים ברכבים של המועצה המקומית של גבעת שמואל לצורך עבודתם.
בין הרכבים קיים רכב מנופי המשמש לתליית דגלים וכו'.
במשך תקופה שימש הרכב המנופי את פעילות המועצה במשך היום ואילו במשך הלילה ובסופי שבוע הושכר לאנשים פרטיים לשימוש אישי. התמורה שולשלה לכיסו של עובד המועצה שבחזקתו הופקדו המפתחות.
מה דינם של דמי השימוש ?
 
השו"ע בחושן משפט סימן שמב סעיף א'-
 אין השואל רשאי להשאיל, אפילו שאל ספר תורה, שעושה מצוה בשאלתו, אינו רשאי להשאיל לאחרים; ואם השאיל לאחרים, אפילו נתקלקל מחמת המלאכה ששאלו בשבילה, חייב, אלא אם כן יש לו ראיה שיכול ליפטר בה אילו היה ב ידו, כמו שנתבאר בסימן רצ"א סעיף כ"ו. הגה: מיהו דבר שאי אפשר להבריח ולכפור בו, כגון בית או ספינה, מותר להשאיל (תשובות רשב"א אלף נ"ג, ואלף קמ"ה). וע"ל סימן שט"ז.
 
כלומר מי ששאל חפץ אסור לו להשאיל לאחר או להשכיר כיון שאנו יודעים שהבעלים לא מסכימים להעביר את רכושם למי שהם לא סומכים עליו. סוגיה זו מצויה בפרק המפקיד בבבא מציעא בלשון "אין רצוני שהיא פקדוני ביד אחר"  ולכן אסור לשומר להעביר לשומר אחר אא"כ הבעלים מסכימים.
במקרה שלנו עובד המועצה השכיר את הרכב בנגוד להלכה.
הרמ"א פוסק בסימן שס"ג סעיף י' שאם אדם השכיר את רכוש חברו בנגוד להלכה, הרי שדמי השכירות שייכים לבעל הרכוש כי אין אדם עושה סחורה בפרתו של חברו ובלשון משפטית דהיום הוא בגדר עושה עושר ולא במשפט(בטוי לקוח מהנביא).
ועל פי הדברים הנ"ל עליך להחזיר את דמי השכירות.
עד כאן להלכה היבשה, אולם כמו שאושר חוק להורדת ישובי גוש קטיף, ועם כל זה ראש ישיבת מרכז הרב פסק שעל החיילים לסרב פקודה על כן למעשה במקרה שלך יש לעשות ברור נוסף בסוגיה.
 
האם רכב ציבורי מוגדר כרכב שיש לו בעלים, וכן דין החזרת כסף הכרוכה באיבוד פרנסה. אלו סוגיות שעליך לברר מול הרב הראשי יעקב זינגר באופן אישי.
 
הרב אברהם משיח בית כנסת בית אל.
 
שאלה לרב אברהם משיח בית כנסת בית אל שכונת גיורא גבעת שמואל
הרב זינגר הפנה אותי אליך,כדי שתעזור לי בבעיה שיש לי עם בעלי.
 תקופת החגים מביאה אתה מתח רב בבית. בעלי מעונין להיות אצל הוריו ואני רוצה לחגוג אצל הורי. בפסח שעבר היה ויכוח שעלה לטונים גבוהים, נטלתי את בתי התינוקת והשארתי את בעלי והבן בבית.
לאחר מכן התברר לי כי הם נסעו להוריו. אני שונאת את תקופת החגים, כל חג מביא אתו גהינום לבית.
האם אין מה לעשות ?
 
תשובת הרב אברהם משיח בית כנסת בית אל שכונת גיורא גבעת שמואל
נדמה שאין סוף לשאלות מסוג הזה.
 נדמה כי ערבי שבת וערבי חג טומנים בחובם מתח, אך האמת הוא שהם רק פתח לשחרור מתח זוגי, המצטבר כשכבלי מסגרת של עבודה או לימודים, מתרופפים.
במילים אחרות לא נראה כי המתח הזוגי הוא פרי ערב חג אלא כתוצאה מזוגיות לקויה ממנה אתם סובלים. כדאי לכם לפנות לגורם מוסמך לשם ייעוץ, אפשר להיוועץ גם עם בעל ניסיון שמכיר אתכם היטב ורוצה בטובתכם.
ויכוח, בין בני זוג, העולה לטונים גבוהים גורם בד"כ לנזקים קשים לזוגיות ולעולם אינו פותר את הבעיה, בד"כ נכנסים לפגיעות אישיות שהחלמתן קשה ולפעמים בלתי אפשרותי והראיה שהחבילה התפרקה.
לקחת את הבת ולעזוב את הבית הינה מעשה מאוד קיצוני אשר יש לנקוט בו כך כשקיימת סכנה פיזית או נפשית  (רק לפני חודש נרצחה אשה בהריון ואם לשניים על ידי בעלה בגרזן )אך במקרה של וויכוח, פתרון של עזיבת הבית, שובר את הכלים ,גורם לתסכול רב אצל בן הזוג ומוציא את הויכוח מחוץ לכותלי הבית ומהוה פתח להכנסת דעות נוספות שלא בהכרח יתרמו לשלום הבית.
צורה אחרת להסתכל על "פיתרון" מעין זה הוא לחשוב כיצד יקבלו ההורים את בן הזוג כאשר תתפייסו, כיצד יקבלו הורי בן הזוג אותך, האם לא ישארו משקעים אצלם ומי יערוב לך שההורים יוכלו לשים הכל מאחור ולהמשיך באווירה של "עסקים כרגיל".
תפנו לייעוץ זוגי ותבררו מה באמת מפריע לכם בזוגיות ותראי שרוב הבעיות יפתרו מאליהם.
 
בברכת חג שמח הרב אברהם משיח בית כנסת בית אל שכונת גיורא גבעת שמואל.
לכבוד הרב...
 בעלי לא מאמין לרבנים ומסרב לשתף פעולה...
לכבוד גב'...
התיעצתי עם הרב זינגר. סיפרתי לו כי אני שכן שלכם בבלוק...
הרב זינגר ביקש ממני ממני להעביר לכם דבר תורה של ר' נחמן מברסלב . באחד מסיפוריו של ר' נחמן הנקרא "שבעת הקבצנים" מסופר על 7 קבצנים שנותנים מתנות לזוג טרי לכבוד נישואיהם. הקבצן הראשון הינו סגי נהור והוא נותן להם במתנה את התכונה שלא לראות דברים מרגיזים בבן הזוג. הקבצן השני הינו חרש והוא מעניק להם את המתנה שלא לשמוע דברים מעצבנים מבן הזוג. הקבצן השלישי הינו מגמגם והוא מעניק להם את מתנת הכבדות שבדיבור המונעת שליפות חדות מהפה. הקבצן הרביעי בעל צואר עקום לרמוז כי יש להפנות מבט מכישלונותיו של בן הזוג את ההמשך תקראו לבד ...
כמו כן הרב הביע נכונות לעזור לכם כספית, יש לו רק תנאי אחד, שבכסף שהוא משלם, אחד מכם מתחיב למכור לו את הויכוחים שיש לו עם בן הזוג, ולהתחייב כי כל ביקורת ואי שביעות רצון יקבלו ביטוי רק בבית הרב זינגר (ולא בבית בנכחות הילדים),
 מה דעתכם על הצעתו הנדיבה של הרב?
 
שאלה שהופנתה לרב אברהם משיח שליט"א.
שאלה מאת אליהו שגיב, גבאי בית כנסת "בית-אל" בגבעת שמואל.
הפרטים המזהים הושמטו.

כהן שנסע מעל המהירות המותרת ופגע ברוכב אופניים. האם יכול לישא כפיו.
האם נחשב כאונס במה שלא יכל לעצור את הרכב והוא עצמו התחרט ועשה תשובה.
 
תשובת הרב אברהם משיח שליט"א:

נאמר בגמ' ברכות לב אמר רבי יוחנן: כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, שנאמר +ישעיהו א'+ ידיכם דמים מלאו.
ונפסק בשולחן ערוך סימן קכח  סעיף לה
כהן שהרג את הנפש, אפילו בשוגג, לא ישא את כפיו אפילו עשה תשובה. הגה: וי"א דאם עשה תשובה, נושא כפיו ויש להקל על בעלי תשובה, שלא לנעול דלת בפניהם,  והכי נהוג (טור ורש"י והרבה פוסקים אגור וב"י).
ונמצינו למדים כי הרמא מקל היכן שעשה תשובה בעוד ששו"ע מחמיר.
ולגבי הריגה באונס , מצאנו כי יש פוסקים המתירים לכהן שהרג את הנפש לישא כפיו , והיינו שהוא שוגג הקרוב לאונס, אולם נסיעה במהירות מופרזת אינה אונס כיון שהדבר ידוע ומפורסם שמהירות מופרזת יכולה ח"ו להביא אסון, וע"כ לענ"ד אין מקום להקל  והיעב"א.
 
עד כאן תשובת הרב אברהם משיח.