header

מקורות למגילת רות
בועז מת באותו לילה – ילק"ש רות תרח – ויקח בועז את רות אמרו אותה הלילה שבא עליה – מת.
אגרת שמואל – ר' שמואל די אוזידא מגורי האר"י מביא מקורות:   1. ר' שלמה אלקבץ מחבר לכה דודי כי כתוב ותלד בן ובכל המקומות כתב ותלד לו בן ורואים שכאשר  נולד  כבר לא היה בחיים.
2 ר' יהודה בן שושן כתב מפני שקראו לו השכנות שם ואם היה הוא בחיים אין ספק שהוא היה קורא לו בשם.
3. דעת ר' שמואל עצמו – "היום" בשביל יום אחד לא הושבת לך גואל.  
רות
ילקוט שמעוני רות רמז תר -ר' ביבי בשם ר' ראובן אמר רות וערפה בנות עגלון היו דכתיב דבר סתר לי אליך המלך ויקם מעל הכסא, א"ל הקב"ה אתה עמדת מכסאך בשביל כבודי הריני מעמיד ממך בן יושב על כסאי שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך:
תלמוד בבלי מסכת נזיר דף כג עמוד ב -וא"ר יוסי בר' חנינא: רות בת בנו של עגלון מלך מואב היתה .
שופטים פרק ג -(כ) ואהוד בא אליו והוא ישב בעלית המקרה אשר לו לבדו ויאמר אהוד דבר א-להים לי אליך ויקם מעל הכסא:(כא) וישלח אהוד את יד שמאלו ויקח את החרב מעל ירך ימינו ויתקעה בבטנו:(כב) ויבא גם הנצב אחר הלהב ויסגר החלב בעד הלהב כי לא שלף החרב מבטנו ויצא הפרשדנה:
רות רבה (לרנר) פרשה א -בימי שפוט השופטים ..ר' יהושע בן לוי אמ', שמגר ואהוד היו.
רות פרק ב - ותאמר אמצא חן בעיניך אדני כי נחמתני וכי דברת על לב שפחתך ואנכי לא אהיה כאחת שפחתיך:  ... ופרשת כנפך על אמתך...
שמואל א פרק כה - ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדני ולשפך דם חנם ולהושיע אדני לו והיטב יקוק לאדני וזכרת את אמתך: ילקוט שמעוני שמואל א רמז קלד -וזכרת את אמתך. א"ר יצחק פסוק זה הזכיר פגם של אביגיל אביגל חסר יו"ד מפני שנתנה בו עיניה כשהיא אשת איש:
רש"י רות פרק א -כי אל אשר תלכי אלך - מכאן אמרו רבותינו ז"ל גר שבא להתגייר מודיעים לו מקצת עונשים שאם בא לחזור בו יחזור שמתוך דברים של רות אתה למד שאמרה לה נעמי אסור לנו לצאת חוץ לתחום בשבת א"ל באשר תלכי אלך, אסור לנו להתייחד נקבה עם זכר שאינה אישה אמרה לה באשר תליני אלין, עמנו מובדלים משאר עמים בשש מאות ושלש עשרה מצות עמך עמי, אסור לנו ע"א אלהיך אלהי, ארבע מיתות נמסרו לבית דין באשר תמותי אמות, שני קברים נמסרו לבית דין אחד לנסקלין ונשרפין ואחד לנהרגין ונחנקין אמרה לה ושם אקבר: מאידך מקבלת - את עצתה הנועזת של נעמי.
נתונים פיסיים- איפת שעורים, וילפת ,
נעמי-יורדת מהארץ אחריו,  אלימלך איש נעמי,
כי פקד ה' את עמו- חוסר יכולת להביא לידי יבום, יבמתך, ושכבתי, מגואלנו, לא עזב חסדו עם המתים, ה' פקד את שרה
רמב"ם הלכות גירושין פרק יב -הלכה טז-והכל נאמנים להעיד לה עדות זו חוץ מחמש נשים שחזקתן שונאות זו את זו שאין מעידות זו לזו במיתת בעלה שמא יתכוונו לאסרה על בעלה ועדיין הוא קיים, ואלו הן: חמותה, ובת חמותה, וצרתה, ויבמתה, ובת בעלה. אפילו גוי ג המשיח לפי תומו נאמן ומשיאין על פיו כמו שיתבאר, ואם נתכוון להעיד אינו נאמן.
מדרש זוטא - רות (בובר) פרשה א -[ח] ותאמר נעמי לשתי כלותיה. מפני מה היתה מחזרת אותן כדי שלא תתבייש בהן שכן מצינו עשרה שווקים היו בירושלים. ולא היו מערבין אלו עם אלו שוק של מלכים, שוק של נביאים, שוק של כהנים, שוק של לוים, שוק של ישראל, ניכרים בלבושיהם בשווקים, מה שאלו לובשין לא היו אלו לובשין.
תורה תמימה רות פרק א -אל בנותי - אללי בנותינא, כי מר לי מכם בשבילכם, כי יצאה בי ובבני ובבעלי יד ה'
אלשיך - נעמי מסתפקת אם אהבת רות אליה היא אהבה אמיתית ושמא לא תרצה להתחבר אליה אחר שנתעשרה עושר גדול – והראיה שלא לקחה מיד את הילד ורק לאחר שהשכנות אמרו לה שזה באמת לשם שמים דהיינו שרות ובועז נתכוונו לשם מצוות ייבום אז תבוא נשמת מחלון בוולד ורק אז משתכנעת.
מי את בתי, האתה זה בני עשו, מי במובן מה – מי שמך שופטים יג יז
דוד-תלמוד בבלי מסכת יבמות דף עו עמוד ב - מתני'. עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם, אבל נקבותיהם מותרות מיד....-גמ'. מנא ה"מ? א"ר יוחנן, דאמר קרא: +שמואל א' י"ז+ וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי, ולא ידע ליה? והכתיב: +שמואל א' ט"ז+ ויאהבהו מאד ויהי לו נושא כלים! אלא אאבוה קא משאיל. ואביו לא ידע ליה? והכתיב: +שמואל א' י"ז+ והאיש בימי שאול זקן בא באנשים, ואמר רב ואיתימא רבי אבא: זה ישי אבי דוד, שנכנס באוכלוסא ויצא באוכלוסא! ה"ק שאול: אי מפרץ אתי, אי מזרח אתי? אי מפרץ אתי - מלכא הוי, שהמלך פורץ לעשות דרך ואין ממחין בידו, אי מזרח אתי - חשיבא בעלמא הוי. מ"ט אמר ליה שאל עליה? דכתיב: +שמואל א' י"ז+ וילבש שאול את דוד מדיו - כמדתו, וכתיב ביה בשאול: +שמואל א' ט+ משכמו ומעלה גבוה מכל העם. א"ל דואג האדומי: עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו, שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו. מ"ט? דקאתי מרות המואביה. א"ל אבנר, תנינא: עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית. אלא מעתה, ממזר - ולא ממזרת! ממזר כתיב, מום זר. מצרי - ולא מצרית! שאני הכא, דמפרש טעמא דקרא: +דברים כ"ג+ על אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, דרכו של איש לקדם, ולא דרכה של אשה לקדם. היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים, ונשים לקראת נשים! אישתיק. מיד: ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם, התם קרי ליה נער, הכא קרי ליה עלם! הכי קא אמר ליה: הלכה נתעלמה ממך, צא ושאל בבית המדרש. שאל, אמרו ליה: עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית.אקשי להו דואג כל הני קושייתא, אישתיקו. בעי לאכרוזי עליה, מיד: +שמואל ב' י"ז+ ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש, וכתיב: +דברי הימים א' ב'+ יתר הישמעאלי! אמר רבא: מלמד, שחגר חרבו כישמעאל ואמר: כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב, כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי: עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית. ומי מהימן? והאמר רבי אבא אמר רב: כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא, אם קודם מעשה אמרה - שומעין לו, ואם לאו - אין שומעין לו! שאני הכא, דהא שמואל ובית דינו קיים. מכל מקום קשיא!
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף עז עמוד א  -דרש רבא, מאי דכתיב: +תהלים קט"ז+ פתחת למוסרי? אמר דוד לפני הקב"ה: רבונו של עולם, שני מוסרות שהיו עלי פתחתם, רות המואביה ונעמה העמונית.
רות רבה (וילנא) פרשה ח - רבי אבא בר כהנא פתח (תהלים ד') רגזו ואל תחטאו, אמר דוד לפני הקב"ה עד אימתי הם מתרגזים עלי ואומרים לא פסול משפחה הוא ולא מרות המואביה הוא, (שם /תהלים ד'/) אמרו בלבבכם על משכבכם אף אתם לא באתם משתי אחיות אתם ראו מה עיקרכם ודומו סלה, ואף תמר שלקחה יהודה זקניכם לא מפסול משפחה הוא אלא בתו של שם בן נח מה אתם יש לכם יוחסים
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יד עמוד ב - ומי כתבן? משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב; יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה; שמואל כתב ספרו ושופטים ורות;
הקדמה ל"שרש ישי" מאת ר' שלמה אלקבץ – בשם ר' שמריה האיקריטי: ואני אומר שזה הספר (מגילת רות ) כללו ופרטו נכתב להכשיר את דוד ע"ה ולהראות שהמואבית כשרה לבוא בקהל. ואם תאמר אחרי שהספר נכתב לפסק דין על עניין רות, א"כ למה לא הביאונו לראיה על מחלוקת אבנר ודואג בימי שאול? ולמה הוצרכו לקבל עמשא שאמר: כך מקובלני מבי"ד של שמואל הרמתי מואבי ולא מואבית.
תשובה – הספר הזה עדיין לא נכתב בימים ההם, כי הרי אמרו רז"ל ששמואל ע"ה כתב ספר שופטים ורות ועדיין לא כתבו שמואל כי מסתמא בסוף ימיו כתבם.
שמואל א פרק כב' - דוד מניח משפחתו אצל מלך מואב
שמואל ב פרק ח - ב) ויך את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות ותהי מואב לדוד לעבדים נשאי מנחה:
יגאל הגואל שלא גאל  כי בועז מכניס עז
דברים פרק כג - (ד) לא יבא עמוני ומואבי בקהל יקוק גם דור עשירי לא יבא להם בקהל יקוק עד עולם:
ילקוט שמעוני רות רמז תרו -אר"ש בר נחמני אלם היה בדברי תורה שאמר ראשונים לא מתו אלא בשביל שנטלו אותה אני אלך ואטלה לי שאני מערב פסול בבני, ולא היה יודע שכבר נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית:
דעת קהל
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף צא עמוד א -ת"ר: אין יוצאין מארץ לחו"ל - אא"כ עמדו סאתים בסלע.. וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר: אלימלך, מחלון וכליון, גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו? מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ, שנאמר: +רות א'+ ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי.  
אל תקראנה לי נעמי, בועז נמנע מליצור קשר עם נעמי- אלשיך-  כי נעמי היתה שנואה לבועז על אשר הביאה איתה מואבית האסורה בקהל ה' וכאשר יכלכל את נעמי יהיה מוכרח לכלכל גם את רות ע"כ התרחק בועז משתיהן.
תורה תמימה רות פרק ב -(ג) ותלך ותבא - מהו ותלך ותבא, א"ר אלעזר, שהלכה ובאה הלכה ובאה עד שראתה בני אדם המהוגנים לילך עמהם [שבת קי"ג ב']:
ואל יפגעו בך בשדה אחר, לגיטימציה מהשכנות ע"י הולדת נכד,
כללי
מצות יבום- דברים פרק כה , הפרדה בין בנים לבנות-הכתוב חוזר לכנוי מואביה, כפית נשואין ע"י הריון, , חוק מופז,עברות על חוקי יחוד, דיסאינפורמציה, ניצול סמכות, שדה מואב מול בית לחם, רעב בבית לחם מול שבע במואב,וגם ללוט ההולך עם אברם היו צאן ובקר ואוהלים,פרופ' קויפמן- תולדות האמונה- "סיפור רות הוא אידיליה שכולה שלום ושלוה", מתנות עניים- ויקרא יט.
ויתן ה' לה הריון – עיקר מוטרין לא היו לה.
חת"ס על מגילת רות-בפסוק משמע שמחלון התחתן עם ערפה וכליון עם רות וא"כ מדוע בסוף נאמר אשת המת מחלון – לכן נאמר "יבמתך" – מחלון יבם את רות .
א"כ איך בועז נשא אותה – קטלנית – שיכלה להתחתן עם דל כי אז תפרנס אותו.
ואע"פ שמחלון ייבם ולא הגנה עליו מצות ייבום, מכ"מ בבועז היתה גם מצוות גאולת השדה ומצוות גאולת קרובים היא מצוות עשה (רמב"ן פר' בהר)  
לסיום –
ישלם ה' פעלך תהי משכורתך שלמה – וכי יש שכר שאינו שלם ?
הפלאה – 1. אין שכר מצוות בעולם הזה שכר בהאי עלמא לירא .
 2. כל החפצים לא ישוו בשכר מצווה אחת.
 3. כמו שאדם ירצה לקנות רוגעלך בשוק בגודל התל"ג בארה"ב.
 4. לפעמים אדם קובע לו שכרו . כגון עושה מצוה ועוזב באמצע בגלל איזה הפסד ממון וא"כ אומר      ששווי מצווה אינו שווה כאותו רווח כספי שזכה בו.
     וא"כ קבע את שכר המצווה .
     והנה רות עזבה בית מלוכה, בית אביה, כבוד ועושר ובאה לעם אחר בשביל לקנות מצוות הרי      שהיא העריכה את המצוות ששוות כל מה שהפסידה ועל זה בועז מברך אותה שמשכורתה תהיה שלמה.