הקמת עסק מתחרה על ידי עובד לשעבר
השאלה הופנתה במקור על ידי איש יקר,  תושב הגבעה, משומעי לקחו של הרב זינגר, התומך בלומדי תורה.
 
חתני עוסק בשווק מוצרים  לרשתות הפארם.  הוא עובד עבור מפיץ ראשי אשר משלם לו שכר בסיס בנוסף לעמלות שונות.
כעת רוצה להקים עסק מתחרה, ומבקש ממני הלוואה גדולה לרכישת מלאי ראשוני של מוצרים. אני יודע כי הוא מתכוון למכור את הסחורה לאותם לקוחות שהיה איתם בקשר בזמן עבודתו כשכיר עבור הסוכן הראשי
האם אין אני מסייע לדבר עברה
 
פתיחת עסק מתחרה  
בנושא זה נתן דעתו השולחן ערוך ופסק בגניבת לקוחות סימן קנו סעיף ה'.
כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהם לא חייט ולא בורסי ולא אחד מבעלי אומניות. היה שם במבוי אחד מבני מבוי אומן ולא מיחו בו, או שהיתה שם מרחץ או חנות או רחים ובא חבירו ועשה מרחץ אחרת כנגדו, אינו יכול למונעו ולומר לו: אתה פוסק חיי; ואפילו היה מבני מבוי אחר, אינם יכולים למונעו, שהרי יש ביניהם אותה אומנות.
כלומר עקרונית ניתן לפתוח עסק  מתחרה אף אם ימשוך לקוחות מבית העסק הראשון, אולם כל עוד לא יגרום לאיבוד פרנסת חברו לגמרי.
יש לציין כי במציאות הכלכלית בימינו, מתחרים חברות שונות על מתן שרות/מכירת מוצר בין בהכפשת המתחרה ובין בהבלטת יתרונותיו. אין ספק כי הלכתית דרך שניה רצויה מסיבות של לה"ר  וכדו'.
 
עד כה עסקנו בתחרות על לקוחות בין 2 גופים כלכליים, שאין ביניהם יחסי עובד-מעביד.
במקרה דנן, המפיץ הראשי משלם לשכיריו עבור השגת לקוחות פוטנציאלים, וא"כ הלקוחות שייכים לסוכן הראשי, ואסור לחתן שלך להעביר אותם אליו.
ואם אמנם תסייע בידו בהחלט יש בזה משום מסייע לדבר עברה.
ואת אשת רעהו לא טימא שלא ירד לאומנות חברו, סנהדרין פא.
עד כאן לתשובת הרב אברהם משיח, רו"ח. בית כנסת המרכזי גבעת שמואל.
 
הרחבה.
ידועה ומפורסמת מידתו של מו"ר הרב זינגר זצ"ל שהיה מסכים לקבוע חברותא עם כל מי שרצה. הרב זצ"ל למד בחברותא עם בני רחמים נ"י בתקופת הבחינות לישיבות, ועם החברותא שלי שעבד כמפתח תוכנה. ולא עוד אלא שראה תמיד את היהודי שעומד מולו ללא קשר לרמתו הסוציו אקונומית. כך למשל שמע בשלות נפש כי אישיות בכירה חזרה בתשובה משל היה חוטב עצים ושואב מים שגילה את אור האמונה.
אולם כשהדבר נגע בתומכי תורה וחסד כפי שואל השאלה הנ"ל יצא מגדרו ובקשני להרחיב קצת לכבוד התורם הנדיב ולחיבה של תורה בדבוק חברים בכולל אברכים "זיו התורה", בנושא גנבת לקוחות מסחריים וזה החלי בעזרת החונן לאדם דעת.
 
בתקופה הנכחית יש לבחון מחדש את עקרונות ההלכה בדני ירידה לאומנות חברו מאחר ונושא בשווק הפך לאגרסיבי תודות לאמצעי הייצור המשוכללים הכפר הגלובלי שבו אנו חיים המאפשר לצרוך מוצר המורכב ממאות מרכיבים שכל אחד מהם מגיע מנקודה גיאוגרפית שונה.
המכולת השכונתית מתחרה ברשתות גדולות אשר מתחרות זו בזו דרך כלי התקשורת החברתיים, וע"כ נדרשת אבחנה בין קידום מכירות לגיטימי והמותר בהלכה לבין ירידה לאומנות חברו.
1. פניה ישירה ללקוחות בין בפניה טלפונית בדיוור ישיר או בקשר בלתי אמצעי-הפסוק אומר "יערוף כמטר לקחי" כלומר המטר הוא חיים לעולם ומכאן מקור המושג "מערופיא" בלשון הפוסקים שפירושו מקור מחייתו של האדם.
   הרמ"א פוסק (חו"מ קנ"ו ס"ה) אדם שיש לו גוי מערופיא יש מקומות שדנים שאסור לאחרים לירד לחייתו ולעסוק עם הגוי ההוא ויש מקומות שאין דנים.
   והבאר היטב פסק שכיום אין דנים כלל דין מערופיא.
כלומר מדובר במקור פרנסה יחיד, ויש מנהגים חלוקים בשאלה האם מותר לנסות לשכנע את אותו הגוי לקנות ממקור אחר ממה שהיה רגיל.
2. שימוש בפיתוח טכנולוגי ללא רשות (אף במקום שלא נרשם פטנט)- הגמ' בגיטין נט: מביאה מקרה בו עני מצוי בראש אילן זיתים וחובט בענפים כדי להטיל הזיתים ולאוספים לאחר מכן.
     תוך שהעני עסוק בהכאת הענפים בא אחר ואוסף את הזיתים שעל הארץ.
  נפסק ברמב"ם שהנוטל נקרא גזלן מדרבנן ועם זאת אין מוציאים מידו.
3. מהפך בחררה- מוצר שאפשר להשיג במקומות שונים, וכגון וכאשר מתנהל מו"מ על רכישתו מאחד הספקים, ובא גורם שלישי ונוטל המוצר באחת, ובכך שם לאל את טרחתו של הרוכש הפוטנציאלי.
4. יורד לאומנות חברו
     1. "קרא פסקת לחיותי"- ניתוק מקור הפרנסה- כאשר יש אומן בתוך המבוי אסור לאומן זהה להתנחל בפתח המבוי מאחר והוא ימשוך את כל הלקוחות אליו וינתק את האומן הפנימי ממקור חיותו. ב"ב כא:
 
מקורות נוספים לעיון:
 
סוגי יורדים לאומנות חברם- מהרש"ל וש"ש קידושין פ"ג ב.
 
מתי אפשר להוציא מיד מסיג גבול- חת"ס שו"ת חו"מ עט.   סמ"ע חו"מ שפ"ו סק"י.
          מנחת יצחק ח"ג קכ"ז.
"לפיכך הרבה להם תורה ומצוות"
 
והסביר הרב זצ"ל שהקב"ה מעסיק אותנו בתורה ומצוות כדי שלא נבזבז את זמננו על הבלי העולם ונזכה אף מבלי שנתכוון בחיי עולם הבא.
 
 
 

 
לכבוד הרב אברהם משיח גבעת שמואל
 
בבעלותנו בית עסק המתמחה בגידול טיפול ומכירת תוכים בשם "בית התוכים".
ב"בית התוכים" אנו מדגירים ביצים ומטפלים באפרוחים עד למכירתם תוך לווי וטרינרי צמוד.
 
ב"בית התוכים" אנו מתמחים בטיפוח תוכים המשמשים כאמצעי טיפולי בילדים, שהומלצו לכך ע"י גורמים מקצועיים.
ילדים אלו מגדלים את התוכי מחוץ לכלוב, ולצורך זה, יש לגזור את נוצות כנפיהם ע"מ שלא יוכלו לעוף.
 
שאלתנו היא האם יש בפעולה של גזירת הנוצות משום צער בעלי חיים.
עלינו להוסיף כי בעולם מקובלות 2 שיטות לביצוע פעולה זו:
  1. על ידי גזירת הנוצות (יש אפשרות של הרדמה ע"י וטרינר בתוספת תשלום. באפשרות זו
        התוכי מקורקע לפרק זמן ארוך).
  2. על ידי תספורת של הנוצות. (באפשרות זו יש לגזור את הנוצות כל כמה חדשים, דבר הכרוך בטרחה ובהשקעה   
        כספית )
 
ב"בית התוכים" אנו מתבקשים על ידי הלקוחות ,לקרקע את התוכים, וברצוננו לשאול איזו דרך עדיפה מבחינה הלכתית.
 
תשובה ל"בית התוכים" מאת הרב אברהם משיח שליט"א גבעת שמואל.
 
לכבוד שלומי ואפרת כהן
"בית התוכים"
מזל טוב להולדת הבת, תזכו לגדלה לתפארת מתוך יישוב הדעת ושמחה.
 
ובאשר לשאלתכם, אמנם צער בעלי חיים איסורו מדאורייתא, והדבר ידוע ומפורסם בדברי הגמ' בבא מציעא לב.
 
אולם מצאנו מקרים רבים בהלכה שבהם הותר לצער בעלי חיים כאשר הדבר נעשה לצורך האדם בין אם לצורך רפואה או לצורך ממון ואפילו לצורך תוספת לכבוד האדם. אע"פ שבא בעקבות טיפול גופני מכאיב לבעל החיים שברשותו.
יש לציין כי הנאה לצורך ספורט וריגוש אינו נחשב כצרכי בני אדם וכן פסק הרמ"א (או"ח) בסימן שט"ז
המשסה כלב אחר חיה בשבת, הוי צידה (כלבו); וי"א אף בחול אסור לצוד בכלבים, משום מושב לצים (תהילים א, א) (א"ז).
 
והרחיבו פוסקי זמננו לאסור מלחמת שוורים או הכאת בעלי חיים לצורך "התפרקות" נפשית.
 
ולסיכום כללי ראה לשון ספר החינוך מצוה קפ"ו-...והענין הוא כי השם לא התיר לבני אדם בשר בעלי חיים רק לכפרה או לצרכי בני אדם, כגון מזון או רפואה או כל דבר שיש בו שום צורך בני אדם, אבל להמיתם מבלי שום תועלת כלל יש בדבר השחתה ונקרא שופך דם..
 
 
 
בדבר מריטת נוצות הרי שהרמ"א פסק באה"ע  ה ,י"ד
...כל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים, לית ביה משום איסור צער בעלי חיים (איסור והיתר הארוך סימן נ"ט). ולכן מותר למרוט נוצות מאווזות חיות, וליכא למיחש משום צער בעלי חיים (מהרא"י סי' ק"ס /ק"ה/). ומ"מ העולם נמנעים דהוי אכזריות.         
 
 
נמצאנו למדים- כי עקירת נוצות בתוכים המשמשים כאמצעי טיפולי, מותרת עפ"י הדין אלא שיש נמנעים ממידת חסידות.
ואף בהרדמה, מי תוקע לידנו שאין התוכי סובל כאבים כאשר פגה השפעת המאלחש. וכן שייך בה  השרשת אכזריות- דהוי  פעולה עצמה של קטיעת איברים מבעל חיים.
ואף שדעתי להתיר אף באופן זה , כיוון שהוא לצורך רפואה, מכ"מ כבר הורה זקן הלא הוא אבי מורי     ר' רחמים משיח שליט"א לאסור באופן זה.
 
לעומת זאת בדרך השניה של תספורת כפי שעולה מחו"ד הוטרינר אין צער ולכן יש לנקוט בדרך זו.
 
ושוב ברכותי להולדת הבת אמה תזכו לגדלה לתורה חופה ומע"ט.