בית מרן 124
פתיחת ברז מים חמים מדוד שמש-לכאורא הוי מבשל בתולדות חמה. ואסור שבת לט.
האם ניתן להתיר מטעם פ"ר דלא ניחא ליה-יש סוברים כן. אבל דעת הרב יצחק יוסף שזה כן ניחא ליה שכן רוצה שיכנסו עוד מים ויתחממו. ובד"כ אוסרים פ"ר דניחא ליה בדרבנן (שלא כתרומת הדשן שמתיר)
ההיתר לפי הרב יצחק יוסף-כיוון שהוא איסור גזרה דרבנן אפשר להקל בו בפ"ר אף שניחא ליה.
שואל ומשיב תניינא ח"ב סימן ה'.           ילקו"י-שבת ג עמ' קסא.
וכן שש"כ מהדו"ק ואורל"צ.
פתיחת מים חמים מדוד חשמל-יבי"א ח"ד או"ח סימן ל"ה-מחמיר.
       אבל ביבי"א ח"י עמ' קיז אות כ"ח וכן בחזו"ע שבת ד עמ' ת"ה מתיר כי מסתמך על: 1.חת"ס יו"ד סימן רי"ד-פתיחת ברז דינא כגרמא, כיון שאינו עושה מעשה בידיים אלא רק מסיר המונע. (בתורה נאמר לא תעשה כל מלאכה ודווקא עשייה אסורה אבל גרמא מותר מהתורה ואסורה מדרבנן ולרוב ראשונים גרמא מותרת לגמרי)
וכן מביא עוד היתרים.
מכ"מ טוב להחמיר אבל מעיקר הדין-מותר.
 
בכיור סתום יש שאריות בשר וחלב האם מותר לערות לשם מים רותחים? והלא התורה אסרה גם בישול בבו"ח.
טעם האיסור בבישול בו"ח הוא שלא יבואו לאוכלו אבל היכן שאין חשש שיבואו לאוכלו אין איסור בבישול זה.
מקור-הכס"מ מקשה על הרמב"ם שפסק (מאכלות אסורות ט א) שהאוכל בו"ח לוקה ק"ו מזה שהתורה אוסרת לבשל יחד, שהרי אם האיסור של אכילה נובע מק"ו מדוע לוקין והלא אין לוקין מן הדין (כלומר לא מענישים על פי ק"ו)?
ומתרץ הכס"מ שאין הכוונה לק"ו בעלמא, אלא שהטעם שאסרה תורה בישול בו"ח הוא שלא יבואו לאוכלו שזה אסור ג"כ מדאו' ולכן לוקה אבל הוא לא נלמד מאיסור בישול.
הגאון מטשעבין דובב מישרים ח"א סס"ל אינו סומך על טעם זה למעשה כי לא דורשים טעם בפסוק להוציא ממנו הלכה. ע"פ רמב"ם מלוה ג א
מכ"מ: בצירוף טעמים נוספים כגון : שהחומרים פוגמים בטעם ,או שאין דין כ"ר כלל-אפשר להתיר.
האם כיור נאסר כאשר מערים מים רותחים על שאריות בשר וחלב
1.בדר"כ אין רגילות לערות לשם מים רותחים וכיוון שהולכים אחר רוב תשמישו אין לאסור מחשש זה.
2.אם המים החמים באים מברז אין זה עירוי מכלי ראשון כיוון שהכלי ראשון מרוחק מהברז. (דעת הרב יעקב יוסף זצ"ל)
3.אף אם נומר שכל המערכת המחוברת לדוד חשמל נחשבת ככלי אחד וכמו שצינורות מערכת ההסקה אע"פ שרחוקים מגופי החימום הכל נחשבים ככלי ראשון עפ"י יבי"א ח"ד או"ח סימן לג' שאוסר להוציא מים ממערכת הסקה כי נכנס לשם מים קרים ומתבשלים ומוכח שגם צינורות דינם ככלי ראשון וא"כ יש כאן עירוי מכלי ראשון.
ובדין עירוי מכ"ר יש מח' אם מבשל ככלי ראשון.
רשב"ם תוס' שבת מב : אבל- עירוי אינו מבשל.
אולם הלכה כר"ת שעירוי מכ"ר מבשל כדי קליפה וכן נפסק בשו"ע שי"ח י ,וביו"ד ס"ח י, ק"ה ג.
ומכ"מ דעת המכשירים חזי לאצטרופי להקל.
3.רוב פעמים מעורב שם חומרי ניקוי הפוגמים בטעם.
 
הבעיות שיש במדיח כלים שבו נותנים כלי חלב עם כלי בשר
1.האם כשמשתמשים במדיח כלים הוא נאסר מבליעת איסור בו"ח
אופן פעולת המדיח-1.משב מים קרים המנקה כלים מלכלוך גס.     
                  2.הכנסת מים קרים עם סבון.
                  3.חימום מים לחום של 70 או 80 מעלות. ואלו עושים ניקוי יסודי.
2.שאריות האוכל נצברים בתחתית ומתבשלים במים חמים בכ"ר.
ההיתרים
א.   טעם הכס"מ הנ"ל-אלא שהוא חלש, בפ"ע, וכנ"ל,
ב.   חומרים פוגמים הבשר וחלב.-ע"פ שו"ע יו"ד צ"ה ד אם נתנו אפר במים אף שיש שומן מותר כיוון שנותן טעם לפגם.
אמנם ש"ך וט"ז חולקים ואף הפרי חדש הסכים לשו"ע רק בהפסד מרובה.
          אולם הרבה פוסקים אחרים סוברים כשו"ע בזה. ילקו"י.
ג.    גם אם נבלע טעם בשר בדופן המדיח הרי הוא נ"ט בר נ"ט.
ד.   בעיה נוספת במדיח היא שהרי אסור להשתמש בכלי שאינו בן יומו אטו בן יומו וא"כ איך מותר לכתחילה להדיח כלים כשיש תערובת בו"ח מטעם שיש חומרי ניקוי שהוא נטל"פ?
רשב"א תורת הבית בית ד שער ד דל"ג רע"ב אם הכלי בלע טעם משובח ואח"כ נפגם על זה גזרו חכמים לכתחילה. אבל אם תחילת בליעה הייתה פגומה זה מותר לכתחילה ובמדיח כלים בליעה מקורית הייתה פגומה.
דין ביצים של היום
       כיום ביצים הם "ספנא דארעא" ולכן מעיקר הדין אף דם שנמצא בחלמון אינו אסור.
       אבל בביצים טבעיות אם הדם בחלבון זורק את הדם ואם בחלמון זורק את כל הביצה כי זה תחילת ריקום אפרוח.
 
 
בית מרן 144
הדלקת נר חנוכה בשקיעה או בצאת הכוכבים -שולחן ערוך סימן תערב סעיף א פסק אין מדליקים נר חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם סוף שקיעתה לא מאחרים ולא מקדימים ויש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להקדים מפלג המנחה ולמעלה ובלבד שיש בשמן עד שתכלה רגל מן השוק.
הגדרת משתשקע החמה -בגמרא מסכת תענית דף יב. כל תענית שלא שקעה עליו החמה לא שמיה תענית .
ובראשונים משתשקע החמה -פירושו צאת הכוכבים תוספות וראש
אבל גרא ובמשנה ברורה סעיף קטן אלף ובאור הלכה פוסקים להדליק בשקיעה.
 זמן ספירת העומר -בשולחן ערוך סימן תפט ב פסק שהמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים וכן ראוי לעשות . ומשמע שמעיקר הדין אפשר לספור בין השמשות כיוון שספירת העומר דרבנן ובין השמשות ספק יום ספק לילה .
האם מלים בשבת מי שנולד אחר שקיעה - נולד לאחר השקיעה ב-19 דקות אפשר למול אותו בשבת .
הרב אלישיב דווקא אם עברו 22 דקות
יביע אומר חלק ז אורח חיים סימן מא 20 דקות
 
בית מרן 149
נפקא מינה בין איסור אכילה דאורייתא לאיסור אכילה דרבנן- שולחן ערוך חושן משפט סימן רלד סעיף בית וגם סעיף גימל מי שמכר בשר והתברר שהוא טרף אז שהאף שהבשר נאכל מקבל את כספו חזרה. אבל בבשר שאיסורו מדרבנן אם נאכל אינו מקבל כספו חזרה .נתיבות המשפט סימן רלד אורים סעיף קטן גימל על איסור דאורייתא צריך לעשות תשובה וכפרה ולכן אין כאן הנאה. אבל על איסור דרבנן אין צריך כפרה .
יביע אומר -באיסור דאורייתא הוא איסור בחפצא והגוף ניזון הוא מתגדל מהאיסור אבל באיסור דרבנן הגוף לא גדל מאיסור כיוון שהוא איסור גברא ולכן אין צריך כפרה .
האם יש להתענות או להסתגף בדורות כיום בחזרה בתשובה -שות זרע אמת רבי ישמעאל הכהן חלק אורח חיים סימן פט כיום שהדורות חלשים אין חובה לעשות תעניות אלא יוסיף בלימוד תורה כל יום חצי שעה .
יביע אומר חלק א חלק יורה דעה סימן יד מי שנכשל בשוגג באיסור דרבנן בעניין טהרת המשפחה ימעט בתעניות ויוסיף בלימוד תורה.
 ספק ספקא לתת לילדים חלב שעה לאחר אכילת בשר 1. שמא כדעת הפוסקים שדי בסילוק שולחן 2. שמא כדעת המתירים לתת לקטן איסור דרבנן .
 
 
בית מרן 152
בעניין תפילה לאחר הנץ
 תפילה בנץ היא מצווה מן המובחר -וכן הרמבם בתשובה פאר הדור סימן סד שתפילה בנץ היא מידת חסידות.
זמן תפילת עמידה דיעבד עד חצות היום.
 
האם מותר ללמוד תורה ולקבל כסף עבור הלימוד- הרמבם התנגד לתלמידי חכמים המתפרנסים מקופת הציבור ולא מעמל כפיהם הלכות תלמוד תורה .מאידך קמו פוסקים מאוחרים שלא קיבלו את גישתו המחמירה.
 שות התשבץ רבי שמעון בן צמח דוראן א קמז-" הוא הפריז על מידותיו ואיתה כל הגאונים והרבנים זכרונם לברכה אשר היו לפניו ובזמנו ומתוך שבא לכלל כעס בא לכלל טעות עד שקראם משוגעים ואם הוא עזרו המזל להיות קרוב למלכות ונכבד בדורו מפני רפואתו וחוכמתו ולא נצטרך ליטול פרס מהקהילות מה יעשו הרבנים והחכמים אשר לא באו לידי מידה זו .
רבי יוסף קארו כסף משנה הלכות תלמוד תורה פרק גימל הלכה יוד וכן שולחן ערוך יורה דעה סימן רמו סעיף ה -אף שהלכה כדברי רבינו אפשר שהסכימו כן כל חכמי הדורות משום עת לעשות להשם הפרו תורתך שאילו לא הייתה פרנסת הלומדים והמלמדים מצווה לא היו יכולים לטרוח בתורה כראוי .
נפקא מינה הלכתית -הרמבם פוסק שמותר לקבל שכר עבור לימוד תורה שבכתב הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה ז** על פי הגמרא בנדרים דף לז. כי כשמלמדים תינוקות של בית רבן לקרוא בתורה השכר משולם למלמד על שמירת התינוקות וכן כיוון שמלמד אותם פיסוק טעמים .
בירושלמי דלת גימל מופע טעם נוסף שמדובר בשקר בטלה דהיינו שכר שהיה יכול להתפרנס ממלאכה אחרת שהוא בטל ממנה עקב עיסוקו בתינוקות של בית רבן .
ולפי זה פסק הרב משה פיינשטיין איגרות משה חושן משפט א נט שהיות שמדובר בשכר בטלה אם הם שובתים כלומר בטלים ממילאחלה עליהם חובה ללמד ורק אם הם עסוקים במאבק אחר להעלאת שכרם יכולים לשבות מלימוד.
 דרך כשרה לקבלת שכר עבור לימוד תורה עם כל מקבל מילגה יעשה עבודה כלשהיא לטובת הכלל
בית מרן 170
שימוש בחשמל ציבורי בשבת -רק 30% מהפעולות שנעשות בשבת בחברת חשמל נעשות באופן אוטומט ואם כן רוב העבודות נעשות על ידי עובדים יהודים המווסתים את ייצור החשמל לפי הביקוש .
חזון איש מועד סימן לח אות דלת כתב שאסור להנות מחשמל בשבת מפני שיש בשימוש בו איסור חילול השם שאינו חס לכבוד שמיים כיוון שהוא שימוש ציבורי והעובד בשבת הוא עושה במרד והנהנה ממעשיו מעיד חס ושלום שאין לבו כואב על חילול שבת .
הרב דושינסקי -אומנם אסור להנות מאור החשמל אבל כל שיש מנורה נוספת שאין בה חילול שבת אז הנאה מחשמל היא תוספת הנאה בלבד.
 הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך -מנחת שלמה תנינא חלק ב סימן רד כתב כמה צדדים להכשיר להנות מחשמל ובסוף מסייג שזה מכוער להתענג בשבת באש זרה וכל שכן בבתי הכנסת .
רבי משה פיינשטיין שות אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן סד מתיר על פי ספק ספיקא שמא לא היה קלקול בחשמל בשבת וכן שמה תוקן על ידי גויים .וקשה לסמוך על סברות אלו שאינם מציאותיות .
הגאון רבי צבי פסח פרנק -בשות הר צבי אורח חיים סימן קפ מתיר בשעות הראשונות עד חצות הלילה שאז הכל עובד על אוטומט וכן המציאות כיום.
 היתרים לשימוש בחשמל בשבת כיום אף לשיטת המחמירים שלא להנות בחשמל בשבת מכל מקום אם משתמש לסעודות שבת או ללמוד יש מתירים מטעם מצוות לאו ליהנות ניתנו וגם במצווה שיש בה הנאת גוף כמו עונג שבת אומרים מצוות לאו ליהנות ניתנו וכל שכן מה שלומד אחר הסעודה שזו הנאת הנפש .
סיבה 2 להתיר לגמרי הנאה מחשמל בשבת בכל עיר יש בית חולים בשם חשמל הוא הכרחי ויש פה פיקוח נפש. ובבתי חולים קטנים אין גנרטור ולא תמיד הגנרטור עובד.  כמו כן בכל עיר יש כמה חולים בבתים המחוברים למכשירים כמו חולה כליות לא עלינו ולכן מותר לתקן החשמל בשבילם וממילא גם לנו מותר להנות מחשמל אגב אותם חולים .
הערה 20 דקות אחר שקיעה זה זמן צאת שבת ואפשר להוסיף דקה לתוספת שבת .
האם שייך ריבוי בשיעורים  כיוון שתיקוני חשמל מועילים גם לבריאים ולא רק לחולים -אומנם בשולחן ערוך סימן שכח סעיף טז שבחולה שיש בו סכנה וצריך שני תאנים אין לחתוך ענף שבו יש שלושה תאנים. ויש מחלוקת אם מרבה בשיעורים זה איסור דאורייתא או דרבנן ולהלכה נפסק שזה איסור דרבנן .אבל בתיקוני חשמל של עובדי חברת החשמל אין איסור ריבוי באיסורים כיוון שאי אפשר לעשות תיקונים ולייצר חשמל רק עבור החולים .
סניף להיתר -לולא תיקוני החשמל יש סיכון ביטחוני .
שימוש בגנרטור לרב עובדיה לא היה גנרטור .
רבי יצחק יוסף אומנם הגנרטור היא חומרה חשובה ויכול לקחת מכספי מעשר.
 רבי משה פיינשטיין שאלות ותשובות אגרות משה אורח חיים ח"ד סימן סד אם אשתו מתנגדת לגנרטור אינו יכול לחייבה בחומרה זו מאחר ורוב תלמידי חכמים בארץ מקלים בזה.
 תיקון חשמל שנעשה בשבת בבניין פרטי אומנם אם רק בניין אחד התנתק מהחשמל ועבר תיקון בשבת ואין שם חולה אסור להנות מהחשמל.
 תבשיל המונח על הפלטה יש סברה אם התיקון נעשה בעוד שהתבשיל חם ולא יספיק להתקרר מותר לאוכלו חם כי התיקון מסייע רק לשמור על המצב הקיים כמו מקרר.
 אולם דעת הרב יצחק יוסף שאסור לאכול התבשיל בעודו חם וצריך להמתין עד שיתקרר ואף-על-פי שהבית יוסף סימן רנג מביא את הרשבא להלכה במי שאמר לגוי לחמם תבשיל בשבת שאסור לאוכלו גם לאחר שנצטנן וכן פסק רמא רנג סעיף ה מכל מקום שם מדובר באופן שאמר לגוי לעשות ולכן קונסים אותו אבל אצלנו חברת חשמל הגיע מעצמה ולא על ידי קריאתו אז די לאסור אכילה בעודו חם שזו הנאה מחילול שבת .
ואם המאכל לא היה מבושל כל צורכו אסור באכילה באותה שבת .
אוכל המונח במקרר -המקרר רק שומר על מאכלים שלא יתקלקלו ולא נחשב הנאה ממעשה שבת וממילא אפשר לשתות ולאכול גם שלא קר ולפיכך אינה הנאה כל כך.
 תאורה -אסור להנות ממנה לצורך הנאה כגון להסתכל בתמונות (שאין תחתם כיתוב גזירה משום שטרי הדיוטות ) אבל מותר מעיקר הדין ללמוד וכיוון שעוסק במצווה, מצוות לאו ליהנות ניתנו ולכן אין איסור הנאה ממעשה שבת ועדיף שילך למקום אחר כדי שלא להסתמך על קולה זו .
המשך בית מרן 170 שימוש בחשמל
 הפעלת שירים בשבת על ידי מחשב -בילקוט יוסף כתב שאין לעשות כן כי זה לא הנהגה נכונה של שבת ששומע מוזיקה במכשיר אלקטרוני .אומנם מעיקר הדין כיוון שאין איסור השמעת קול בשבת לכאורה מותר סימן רנב סעיף הי .
 ולכן אפשר שמכונת כביסה תפעל בתוך השבת הפוסקים כשולחן ערוך ויש לאסור לאשכנזים אלא אם כן במקום דחק והמכונה פועלת מערב שבת לתוך השבת .
מי שקם בלילה והדליק אור בשבת זה לא נקרא אונס שהרי הוא לא ישן וידע מה הוא עושה אלא ששכח שהיום שבת והרי זה שוגג ולכן אסור להנות מהדלקתו לצורך קריאה . ואם הדליק בשירותים מותר להיכנס כיוון שגם בחושך יכול להיכנס.
 הדלקת נרות בבית מלון
נרות חנוכה -ידליק ויחכה חצי שעה ואחר כך יכבה
נרות שבת- לאשכנזים שמברכים על תוספת אורה יש להסתפק כאשר כל הנשים מדליקות במגש אחד.
בלובי של בית המלון -אסור לברך .
בחדר המלון- לא מרשים להדליק ולכן מותר במנורה חשמלית ואפילו בפלורסנט .
אברהם יוסף הידברות 416
אכילה ושתייה לנשים לפני קידוש או הבדלה
בערב שבת -החובה לקדש היא רק לאחר שקיעה ולכן גם לאחר הדלקת נרות מותר לשתות.
 בשבת בבוקר - אם אישה רגילה להתפלל שחרית יכולה לשתות לפני התפילה אבל לא לאכול .
כי חובת קידוש חלה אחר התפילה אבל לאכול אסור לפני התפילה והיא יכולה להחמיר לקדש לפני תפילה .
מי שלא מתפללת שחרית חייבת בקידוש מיד לאחר השינה.
 
בית מרן 178
תקיעות בר"ה-לפי השו"ע תקצב א תוקעים רק בחזרה של מוסף.
            -המנהג שתוקעים גם בלחש כי זה מנהג קדמון ולא ענין של איסור והיתר.
            שו"ע כתב שלא בא לעקור מנהגים קדומים קודם חיבור הב"י.
דעת אור לציון-אפשר גם כיום להנהיג מנהגים נגד דעת מרן.
            אחרונים שדרשו על מנהגים-שולחן גבוה, נהר מצרים.
כיצד מתירים ממזר
התורה לא אסרה אלא ממזר ודאי ולא ספק ממזר. אלא שדרבן אסרו בספק ממזר כי עשו מעלה ביוחסין קידושין עג.
לכן בודקים את העדים לקידושין-עד פסול-חילונים פסולים לעדות כיוון שעוברים על התורה במזיד, ואף שחוששים לשיטת רמ"א אהע"ז מב שחוששין לקידושין בפני עד אחד מכ"מ זה דווקא כשיש רק אחד אבל כשיש 2 עדים ואחד פסול זה חמור יותר.
מדוע אין חוששין שמא עשה תשובה-כי זה רק כשמקדש בעצמו שאומר שהוא צדיק גמור.
 
בית מרן 209
להיכנס בספק סכנה כדי להציל מסכנה וודאי
ב"י חו"מ תכז מביא הג"מ בשם הירושלמי שאדם חייב להכניס עצמו בספק סכנה כדי להציל חברו מוודאי סכנה .
בירושלמי תרומות סוף פרק ח' מספר על רבי אמי שנתפס על ידי ליסטים וכשנודע לחכמים אמר רבי יונתן יכרך המת בסדינו , אבל ריש לקיש הלך להציל אותו .
הרי"ף והרמב"ם השמיטו את הירושלמי הזה ומשמע שלא נקטו להלכה כמוהו וכן השו"ע לא הביא דין זה .
מאידך בכתובות סא. אמימר מר זוטרא ורב אשי עברו במטבח של המלך , ומר זוטרא התחיל להחליף צבעים ואז רב אשי הוציא בידו אוכל לתוך פיו של מר זוטרא , השוטרים עצרו אותו והוא נתן תירוץ שהבשר היה של  חזיר מצורע .
יבי"א ח"ט מו"מ סימן יב – אין להביא ראיה מהאמוראים כי הם היו מלומדים בניסים .             
( שו"ת מנחת יצחק דן בעניין חלק ו סימן קג )
השתלת קרנית – שו"ת יביע אומר חלק ג יורה דעה כ , כא . מתיר לקחת קרנית של מת .
  אבל אור לציון – אסור ממת יהודי ומותר ממת גוי .
תרומת איברים – עמדת הרבנות שאין לקחת איברים ממת יהודי מאחר שאין הכרעה מה קובע את המוות , מוות מוחי או מוות לבבי .
ספירת העמר בעברית ואינו מבין
מגן אברהם חפט' סס"ק ב' – לא יצא ידי חובה .                                                          
בגמרא סוטה לב. אלו נאמרים בכל לשון פרשת סוטה . ווידוי מעשר , ק"ש  ותפילה וברכת המזון.
תוספות – מדוע לא הוזכרו קידוש וברכות ומתרצים שבקידוש וברכות אפילו כשאומר בלשון הקודש ולא מבין יצא ידי חובה , וכן נפסק בשו"ע קצג א .
ומקשה ערוך השולחן רבי יצחק טייב ר"ס חפט על המגן אברהם מהתוספות הנ"ל .
דבר אברהם חלק א סימן לד – מתרץ כי בכל הנ"ל המצווה היא " לומר " .
ואף שלא מבין וכן במגילה המצווה לשמוע אף שלא מבין מה זה " אחשתרנים בני הרמכים " אבל בספירת העומר המצווה לספור ואם אינו מבין אף כשסופר בלה"ק זה לא ספירה.
האם ספירת ספק נקראת ספירה
לפי דבר אברהם כל שאינו סופר נכון בוודאות לא מועילה ספירתו וא"א לספור היום 37 או 38 לעומר כי זה לא ספירה .
אבל דבר אברהם מפקפק בתירוץ זה עפ"י דין הרז"ה .
הרז"ה סוף פסחים כתב שבני חו"ל אינם סופרים פעמיים מספק כי אז יצטרכו לספור גם בליל שבועות ויבואו לזלזל בו ולא כתב בפשטות שספירת ספק אינה ספירה ,
ומוכח שלא הפריע לו שיש ספירת ספק שהרי גם ספירת ספק בין 37 ל38 זה בא לברר לאפוקי מ 36 ומ 39 וזה ברור מועיל .
הלכה למעשה למי שמסתפק מה הספירה הנכונה
לא יברך .אבל יספור על תנאי היום כך וכך לעומר או כך וכך לעומר ועושה תנאי שהוא מתכוון לספור את היום האמיתי וביום שיתברר לו המספר האמיתי ימשיך לספור בברכה .
תנאי מועיל במצוות
במסכת כתובות עד. נאמר שתנאי מועיל בדבר שיכולה להיות בו שליחות כדין תנאי בני גד ובני ראובן ומכ"מ זה דווקא בדיני ממונות אבל במצוות שבין אדם למקום מועיל תנאי גם כשלא שייך שליחות ולכן מועיל תנאי בק"ש כגון שחושש שיעבור זמן ק"ש עד שיתפלל בציבור ולכן קורא עכשיו בלי ברכות ועושה תנאי .                                                                 
איך מברכים אחר ש"צ והלא יש לחוש למ"ד מצוות דרבנן אינן צריכות כוונה – שו"ע סימן ס  ס"ד    וזו טענת ר' זלמן בשו"ע הרב חפט יב  .                                          
וכן קשה על האשכנזים ששומעים ברכת השחר מש"צ ואחר כך חוזרים ומברכים .               
והתירוץ בזה הוא שיש כוונה נגדית לא לצאת ובזה כולם מודים וגם אם אין כוונה נגדית מפורשת מכל מקום מעשיו מוכיחים שאינו רוצה לצאת ידי חובה .
קטע מודפס של איסורים שאינם בטלים .
 
‏ ‏יש כמה דברים שאינם בטלים אפילו באלף:
א.בריה לא בטלה אפילו באלף (ש"ע יו"ד סימן ק ט"א), כמו תולעת שלמה או זבוב שלם, וזה דוקא בדבר שאסור מעיקרו והוא שלם, ואילו יחלק אין שמו עליו. אבל חרק שאינו שלם בטל כששים, ולכן אשה שעשתה חלה, כמו שעשו השבת חלה בצורת מפתח , לטגולה, ושכחה לנפות את הקמח, אם זה קמח חדש שנטחן לאחר הפסח מסתמא אין בו תולעים,
אבל בקמח ישן אולי יש בו תולעים, אף על פי כן בדיעבד החלות מותרות, בילקוט יוטף (יו"ד סימן פד
סעיף לט) הבאנו בזה ספק ספיקא, שמא לא היו תולעים, ואילו היו שמא נמעכו בלישה ואין כאן בריה
ובטלים בששים.
‏ב. חתיכה הראויה להתכבד אינה בטלה אפילו באלף (יו"ד סימן קא ס"א), לא קטנה בגודל אצבע, אלא
חתיכה חשובה הראויה להתכבד בה בפני האורחים.
מרן זצ"ל בעצמו טיפר כאן ביזדים מעשה שהיה לפני כמעט חמישים שנה, בשנת תשל"א - כשהיה הרב הראשי לתל אביב - שחטו הרבה כבשים לכבוד ראש השבה, כל אחד רוצה ראש של כבש, ומיינו את האברים, והנה בכרס של אחד הכבשים
מצאו מסמר, כלומר שהכבש הזה טרף, ולא ידעו מאיזה כבש זה, השוחטים היו אשכנזים ורצו מיד לרב האשכנזי של תל אביב בזמנו שהיה פלפלן ושאלו אותו מה הדין, והוא התחיל לפלפל להם, אם איתחזק איסורא מחזקינן או לא, אם זה ניכר או לא וכו', אמרו לו: הרב עוד מעט ראש השנה ואנחנו צריכים תשובה, והוא המשיך לפלפל ... אחד השוחטים יצא בשקט מהחדר, ונכנס ללשכה של מרן זצ"ל, אז הרב היה רב ראשי לתל אביב והלשכות של הרבנים היו סמוכות, ואמר למרן: כבוד הרב, יש לנו
שאלה חמורה שאנחנו צריכים  עליה תשובה והרב השני עדיין מפלפל ולא פוסק לנו הלכה למעשה, הרב יכל לומר לו: שאלתם אותו תאכלו אותה ... אבל הרב ריחם עליהם. מרן נכנס לחדר של הרב השני ואמר לו שהוא צריך להחתים אותו על תעודת נישואין - אז שני הרבנים היו צריכים לחתום - וגם שאל אותו: מה השוחטים רוצים? כאילו הרב לא ידע, אבל משקרים מפני השלום ... והרב השני סיפר לו מה הם שואלים, ואמר שלכאורה יש לאסור להם כי זו חתיכה הראויה להתכבד והיא לא בטלה, מרן אמר לו מיד: אתה לא יודע מה שכתב רבי יוסף מולכו בספרו שלחן גבוה (סימן קא סק"ח) בשם רבי יצחק הכהן רפפורט - כמדומה שהיה האשכנזי היחידי שכיהן כראשון לציון - שאמר שרק בחתיכה מבושלת אומרים דין חתיכה הראויה להתכבד, אבל חתיכה לא מבושלת בטלה ברוב, ומרן הביא לו עוד פוסקים. מאיפה ידע אותם, הוא מכיר רק הגרנ"ט ... ואז אמר להם הרב בשני הנה, שמעתם? מותרים לכם! והם קמו ומכרו את הבשר.
‏ג. דבר חשוב כמו אגוז פרך ורימון בדן (יו"ד סימן קי ס"א).
‏ד. דבר שדרכו להימנות, כלומר דבר שאין מוכרים אותו אלא במנין ולא במשקל או באומד, יש אומרים שהוא חשוב ואינו בטל (שם).
‏ח. דבר שיש לו מתירים כגון ביצה שנולדה ביום טוב שנתערבה בביצים אחרות, אפילו נתערבה באלף כולן אטורות (יו"ד סימן קב סעיף א), כי עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר.
1 ‏.חמץ בפסח במשהו, ואפילו באלף לא בטיל (או"ח סימן תמז סעיף א).
‏ז. דבר דעביד לטעמא כמו תבלין ,טעמו נרגש ואינו בטל (יו"ד סימן צח סעיף ח).
‏ח. דבר המעמיד אפילו באלף לא בטיל (יו"ד סי' פז סעיף יא). פעם היו עושים מסטיק בזוקה מעצם של
חמור או של חזיר, ואף על פי שהחומר הזה מעמיד, אבל הוא פגום מאכילת כלב ולכן בטל.
‏ט.בעלי חיים חשיבי ולא בטילי (יו"ד סימן קי ט"א).
‏'.וכן אם ניכר איסורו, כגון דבר שנועד למראה, אינו בטל (או"ח סימן תקיג טעיף ג, ויו"ד סימן קב ט"א).
 
 
 
 
בית מרן 215
האם בניצוצות חשמליים יש איסור דאורייתא -הרב עובדיה מברטנורה ביצה לג. כותב שניצוצות פורחות באוויר אין בהבערתם איסור תורה .
וכן פרי מגדים סימן תקב במשבצות זהב סעיף קטן אלף דבהבערה דאורייתא שייך רק באש מתקיימת .
מאוורר שיש בו נורת חיווי עם חוט להט -יש בזה הבערה דאורייתא
 וזו מסקנה את האחרונים שמכיוון שזו אש גמורה ומאירה כמו במשכן וכן עשה מעשה הגאון אחיעזר שהיה מברך בורא מאורי האש על נורת חשמל
למעשה אין לברך מאורי האש על אש בעששית .
דעת יחיד המהרשם חלק ב סוף סימן רמז הראשון שהיה סבא של הרב שבדרון והסתפק שמא מנורת ליבון אינה הבערה דאורייתא משום שיש במשכן הייתה שורפת בשילוב חמצן מה שאין כן אש הנמצאת בעששית נטולת אויר.
 
הדלקת פלורסנט או נורת ליבון במה יש פחות חילול שבת -בפלורסנט יש 3 הצתות ניצוצות מדליקים את הגז ואילו במנורת ליבון יש מבעיר ויתכן גם בישול (חוט להט )על פי הרמב ם שמחמם מתכת עד שנהיית אדומה בהלכות שבת פרק ט הלכה ו.
כיבוי התראה של שעון יד המצלצל בשבת -כל שמפריע לתפילה עדיף על ידי ילד ומעיקר הדין יכול ב שינוי כיוון שאין יוצא ניצוץ בבטריה קטנה של שעון וכיוון שאין איסור תורה. של בונה וסותר.
במקום צורך גדול שבות דשבות גם ע"י ישראל.
 
 
בית מרן 217
קולות שיש בצום דרבנן דחוי -חתן בשבעת ימי המשתה,-בעלי ברית סנדק מוהל ואבי הבן
 ולכן בבוקר יצומו ואחר כך יכולים לאכול .
חתן בתענית ציבור -בגמרא עמוד ד. שבעת ימי משתה  של חתן דוחים את האבלות.
אבל ריטבא במסכת תענית דף לא אומר שרגל של יחיד לא דוחה אבלות של ציבור.
 מי שנעשה בר מצווה בעשירי באב ובאותה שנה נדחה צום תשעה באב לעשירי באב -
להלכה כיוון שהצום נדחה יש לפוטרו מלצום .
דין תינוק שנשבה בחילונים כיום -
 הרב וואזנר שבט הלוי חלק ב סימן .קעב וחלק ט סימן קצח אומר שחילונים הוא אפיקורס.
 אבל חזון איש יורה דעה סימן ב אות כח אומר שהם תינוקות שנשבו
 
 
 
 
בית מרן 220
האם סנדק אומר תחנון בבוקר -יביע אומר חלק גימל אורח חיים סימן יב כתב שאם נהגו שלא לומר תחנון בשחרית אין לשנות מפני המחלוקת .הרב עובדיה נהג שלא לומר וידוי כבר מהבוקר
 
 
 
 
בית מרן 221
 דוגמאות בהם פוסק משנה ברורה כרמא ולא כשו"ע –
האם כלי שני מבשל -המשנה ברורה בסימן שיח סעיף קטן מח פסק שכלי שני שהיד נכוית בו מבשל לכו"ע. אולם דעת בית יוסף יורה דעה סימן קה שכלי שני אפילו אם הוא רותח ומעלה בועות אינו מבשל .
בדין בישול אחר אפייה -המשנה ברורה בסימן שיחסעיף קטן מא ובביאור הלכה דיבור המתחיל יש פסק שיש בישול אחר אפיה אבל שולחן ערוך סימן שיח סעיף הי כתב יש ויש והלכה כי יש בתראה שאין בישול.
 
האם מברכים בורא מיני בשמים על מי בושם -חזון עובדיה ברכות עמוד שיג חזר מפסיקה קודמת ופסק שיש לברך .
 
 
 
 
בית מרן 224
משה רבינו עלה שלוש פעמים למשך ארבעים יום -תוספות ב"ק פב .
הארי היה אומר סליחות עם ספרדים -שער הכוונות דף פ"ט ע"ד. פרי עץ חיים שער ראש השנה פ"א.
 אבל שליח ציבור
במשך השבעה - שולחן ערוך הלכות אבלות שפד סעיף גימל כתב "אם אין מי שהתפלל להוציא את הרבים ידי חובתם יכול האבל להתפלל ולהוציאם," ומשמע שכשיש מי שיכול להיות שליח ציבור אין לאבל להיות שליח ציבור .
הרמא חולק ס"ס שעו- פוסק שהקדיש נתקן להמון העם והרבה יותר חשוב לאבל ללמוד תורה וכן להיות ש"צ למעט שבת ויום טוב.
 עיקרי הדוד טירני אורח חיים סימן גימל אות ט -בין על קרובים בין על אביו ואמו אין לאבל להיות שליח ציבור .
בית לחם יהודה שעז סעיף קטן ז- על אביו ואמו יעלה ש"צ אבל על קרוביו לא יעלה .
המנהג אבל עולה שליח ציבור גם בשבעה כיוון שזה מנהג קדום כדעת הרמא. והפוסקים כן :מסגרת השולחן שפד סעיף גימל .חתם סופר חלק אור החיים ס"ס ר"ה- כיוון שכולם מתפללים ועל כן לא צריך להקפיד שיהיה שליח ציבור ראוי .3 ערוך השולחן שפד  ח .
- מעלת שליח ציבור אבל
כף החיים סימן כח אות ב -כל קדיש מציל את הנפטר מאחד וחצי שעות בגיהנום ואם כן שישה עשר קדישים מצילים יום שלם בגיהנום.
 יביע אומר חלק ד חלק יורה דעה סימן לב אות ו- הקדיש מקל אך לא פוטר מגהינום.
ספר מאורי אור עוד למועד דף ק"מ עמוד א -המעלה דווקא בקדיש תתקבל.
 מנהגים בהם עושים שלא כמו שולחן ערוך
 1.אבל עולה שליח ציבור שפד.
2.  מנהג הכפרות תר"ה.
3.  המנהג לתקוע בתפילת לחש בראש השנה תקצב.
 
 נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים האם כפשוטו
המאמר נמצא בגמרא בבא מציעא דף נט.
מאידך בכתובות קג עמוד ב אמר רבי זרוק מרה בתלמידים .
הרמבם מיישב פ"ו הלכות דעות ה"ח.
שות הריבש סימן קעא דרך החכמים להפליג בחומרת העוונות כדי שאדם ישמר מהם אבל למעשה לא יפיל עצמו לכבשן האש ולא יאבד עצמו לדעת.
וכן מאירי ברכות מג עמוד א. סוטה דף י עמוד ב .
ואילו תוספות סוטה י . הבינו כפשוטו שיהרג ואל יעבור וכן עוד ראשונים .
דוגמאות נוספות להגזמה
פסחים קיח ,מכות כג. כל המספר לשון הרע וכל המקבל לשון הרע וכל המעיד עדות שקר ראוי להשליכו לכלבים.
 ערכין טו :  כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות כנגד שלוש עבירות עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים .
סנהדרין צב.  כל המחליף דיבורו כגון שלא עשה קניין וחזר בו כאילו עובד עבודה זרה .
זוהר הקדוש בראשית כז עמוד ב כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה .
נדרים מ עמוד אלף  כל שאינו מבקר את החולה כאילו שופך דמים .
יבי"א  ח"ו חו"ד סימן יג אות יב – משמע כריב"ש. וראיה שנאמר לגבי אונן ברכות לה עמוד אלף כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל ואילו באונן  אפילו מסר מתו לכתפים אסור לו לברך שולחן ערוך אורח חיים או"ח עא ס"א וכן  ביורה דעה שמא סעיף א . וא"כ איך אוכל בלא ברכה ומועל בקדשי שמיים??.
 
 
 
 
 
בית מרן 225
 התרת נדרים בחומרה של מצווה שאדם נהג - כגון שהלך שלושה ימים כל יום לטבול במקווה או יתפלל שלושה ימים בנץ אם לא אמר בלי נדר ילך לשלושה חכמים שיעשו לו התרה או יכול לסמוך על התרת נדרים שעושים בערב ראש השנה או בערב יום כיפור.
אם ארע אונס ובאופן חד פעמי רוצה שלא לנהוג באותה חומרה של מצווה הלכה כנודע ביהודה דגול מרבבה שאין צריך התרת נדרים. (אולם דעת השך יורה דעה סימן ריד סעיף קטן ד ) שצריך התרת נדרים .
אם היה רגיל ללמוד דף יומי הוא מפסיק כדי לעבור להלכה מעיקר הדין אין צריך התרת נדרים יחווה דעת חלק ו סימן נב
על דבר שאינו של מצווה אין צריך לומר בלי נהדר והאשכנזים מחמירים
האם יכול יחיד להתיר נדר- בגמרא נדרים עז. נאמר שיחיד יכול להתיר אם הוא מומחה
אולם בשולחן ערוך יורה דעה סימן רכח סעיף אלף ננפק שכיום חייב רק בשלושה
 
 מתי צריך לטבול-מנהג הרב עובדיה בטבילה לטבול רק בערב ראש השנה ובערב יום כיפור .
אמא של הארי אסרה עליו לטבול מחשש שיתקרר ואומנם הפסיק לטבול.
חיתוך ירקות בסלייסר בשבת- מותר סמוך לסעודה ואין בזה משום עובדין דחול .
 
המשך בית מרן 225
אסור לשמוע צד אחד בלי לשמוע את הצד השני -שולחן ערוך חושן משפט סימן ד סעיף ד ומדובר כגון שיש ויכוח על עסקי ממון או בין איש לאשתו בענייני גיטין וקידושין אבל בדברים של הנהגה כגון שביזו תלמיד חכם או שמעו שמדבר כפירה שיש לחוש לפרצה של הדור אפשר לשמוע צד אחד . מקור הדברים שולחן ערוך חושן משפט סימן ב סעיף א ובפתחי תשובה סעיף קטן אלף
 האם סומכים על חזקה דרבא בדאו'- גמרא נידה דף מח עמוד ב אומר רבה שאם הגיע לגיל בר מצווה חזקה שהביא שתי שערות.
 משנה ברורה פסק כמגן אברהם שאין סומכים על חזקה זו בדאורייתא בסימן תקפט סעיף קטן ב . אבל דעת הרב עובדיה בחזון עובדיה ימים נוראים עמוד קכז מביא ראשונים שאפשר לסמוך על חזקה דרבא גם בדאורייתא ורק בחליצה מחמירים מפני החומרה של התרת אשת איש לעלמא מה גם שיש לה חזקת איסור.
נפקא מינה כשיש בחור בן 13 האם יכול להוציא את אמו ידי חובה בקידוש.
 אמירה לגוי לעשות מלאכה דאורייתא בשבת כאשר זה לצורך מצווה דרבים-כגון תפילה אפשר גם לספרדים לסמוך על בעל העיטור אבל סעודת שבת אפילו של רבים אינה נחשבת מצוות רבים כי כל אחד מקיים עונג שבת לבדו
אבל האשכנזים סומכים על בעל העיטור גם במקום מצווה דיחיד ולכן יכול ספרדי לומר לאשכנזים שיאמר לגוי (בעל העיטור אינו דעת יחידאה )
האם אפשר להצטרף ללוויין דרך הרדיו או במחשב -מותר להצטרף ולענות אמן וגם מותר להצטרף להתרת נדרים לסליחות לקדיש וקדושה חזרת השליח ציבור וכמובן עניית אמן .ואף שיש הפרש של כמה שניות.
 ומכל מקום אי אפשר להצטרף למניין דרך המחשב כי זה צריך להיות במקום אחד עם הציבור.
האם יש לחוש לטינופת כפי שפסק שולחן ערוך בסימן נה סעיף כ כיוון שהלוויין גבוה וכן חוטי טלפון מעל עשרה טפחים אין לחוש לטינופת.
אמירת סליחות לפני חצות -רבי משה פיינשטיין אורח חיים סימן קה מקל במקום צורך.
 אבל רבי משה זכותא התשובות סימן למד אומר שמי שאומר סליחות לפני חצות מקצץ בנטיעות
בחוות דעת חלק א סימן מז אוסר להגיד סליחות לפני חצות .
הייתה שאלה מארגנטינה שרצו להצטרף לסליחות שנאמרו בארץ ישראל בחצות ואצלם היה לפני חצות -והתירו להם להצטרף כי אין בעיה על פי הפשט וכן מצרפים דעה שבסליחות אפשר ללכת לפי חצות של ארץ ישראל אף אם אומרים את זה בשאר מקומות בעולם וחוץ מזה שיש עניין של קירוב.
 לגבי אכילת סעודה שלישית בתוך בית כנסת -מגן אברהם בסימן קוף נון אלף סעיף קטן  ה אוסר אפילו בסעודת מצווה .
אבל  יחווה דעת חלק גימל סימן יוד וכן יביע אומר חלק יוד חלק אורח חיים סימן יד מתיר וכן עשה מעשה בזמן שהיה רב בעיר תל אביב.
 
 
 
 
בית מרן 226
שכר שבת במקום מצווה
בשולחן ערוך יש סתירה . בהלכות שבת שז סעיף ה נפסק בסתם שאסור להשכיר חזנים ויש אומרים שמותר.
בהלכות ראש השנה תקפה  ה הנוטל שכר לתקוע בשופר בראש השנה או כדי להתפלל או לתרגם בשבתות ויום טוב אינו רואה מאותו שכר סימן ברכה .ומשמע שאין סימן ברכה אבל אין איסור.
הסבר 1. שולחן ערוך חזר בו ומשנה אחרונה עיקר (השולחן ערוך נדפס שלוש פעמים. בפעם הראשונה בשנת שי"א והאחרון בשנת של"ד שנה לפני פטירתו של השולחן ערוך בגיל 87 ).
הסבר 2. ציץ אליעזר חלק ז  סימן כח אות ב  כיוון שהשולחן ערוך גילה דעתו בסימן תקפה שהלכה כיש אומרים לכן לא אומרים הלכה כסתם במקרה הזה .
הסבר 3. הבית יוסף תקפה מצדד בדעת רבי שמואל להתיר לקבל שכר שבת כי באמת אין איסור גמור אלא רק מחזי ובמקום מצווה לא גזרו חכמים.
 הסבר 4. רבי יהודה עייאש בספרו מטה יהודה סימן תקפה- כל מה שחששו בשכר שבת זה משום מקח וממכר וזה שייך ביחיד שמא יכתוב אבל בשליח ציבור שהוא ברבים אין לחוש.
 לכתחילה - עדיף על ידי הבלעה
 המנהג למעשה להקל בשכר שבת בדבר מצווה .רבי חיים בן ישראל בנבנישתי {מרן החביב }בספרו כנסת הגדולה . רבי יוסף מולכו -שולחן גבוה .  פקודת אלעזר. שואל ומשיב. החינה וחיסדא מעיד שכן המנהג בירושלים .
כללי שולחן ערוך סתם ויש אומרים הלכה כסתם
המקורות לזה הם : רבי מנחם עזריה מפאנו סימן צז . חלקת מחוקק סימן יג ס"קא. יד מלאכי כללי שולחן ערוך אות י ז . שדי חמד חלק  ו כללי הפוסקים סימן יג אות ח-ט עמוד 88 ועוד פוסקים . גם השו"ע כתב ספר בכללי פסיקה בשם הליכות עולם .
מי ששוכב על המיטה מפחד ליפול אבל מי ששוכב כבר על הרצפה לא מפחד ליפול
האם אדם רשאי לעשות דין לעצמו
בגמרא בבא קמא כז עמוד ב כשחברו גוזל ממנו ביד תקיפה ושכח אצלו חפץ והוא רוצה להשאיר את החפץ כפרעון לגזל ,
במקום שיש הפסד אם יתבע בבית דין לכו"ע עביד איניש דינא לנפשיה.
 אבל כשאין הפסד לפי רבי נחמן אדם עושה דין לעצמו ואינו צריך לטרוח לבוא לבית הדין .
ורבי יהודה חולק
הראש מחלק בין גזל שמותר לעשות דין לעצמו לבין חוב שאינו רשאי לקחת דבר כנגד חובו בלי רשות בית הדין .
שולחן ערוך חושן משפט סימן ד הלכה א פסק שאדם רשאי לעשות דין לעצמו אפילו בדבר שאין בו הפסד.
 וכן פסק יביע אומר חלק ו חושן משפט סימן א .
אבל קצות החושן סימן ד סעיף קטן א חולק על המתירים על פי הזוהר בפרשת במדבר קיט, וכן בזוהר חדש בראשית דף יח סע"ב.
 כשיש מחלוקת בין הקבלה לפשט הלכה
כשאין הלכה מפורשת בשס עושים כמו הזוהר אבל במחלוקת אין פוסקין כזוהר .
כך כתבו הרדבז חלק א סימן לו.  פ ., שלמי ציבור דף נג., חתם סופר או"ח נ"א.
 
 
 
 
בית מרן 228
טעה ואמר ברך עלינו בתקופה שבין שמחת תורה לז' בחשוון-
כה"ח ק"ח ס"ק נו-חוזר.
רבבות אפרים ח"ו סימן תי בשם הר' אלישיב-חייב לחזור.
אבל שו"ת יבי"א ח"ה או"ח סימן טו' . וכן יחו"ד ח"ב סימן י בשם תשובת רדב"ז שאמנם מחכים לז' חשוון בגלל עולי רגלים אבל כיוון שגם אינם סימני קללה לכן לא חוזר
וכן מביא אחרונים שפסקו כן.
 
 
 
 
בית מרן 229
אכל כזית פת ושאר מאכלים האם חייב בברכת המזון מדאורייתא או מדרבנן
אור לציון חלק ב פרק יג אות ו - חיובו מדרבנן ולכן אם מסתפק אם ברך אינו חוזר ומברך.
 בעל המאור פרק  ו ברכות מא: אמר רב פפא כל דבר שבא מחמת הסעודה נחשב בכלל שביעה .
האחרונים שפסקו כבעל המאור- הלק"ט חלק ב סימן רכז -רבי יעקב חגיז . וכן רבי מרדכי בנט בביאורו למרדכי פ"ז ברכות אות לג. וכן ילקוט יוסף קפד ו  וכן הרב עובדיה ביביע אומר ובחזון עובדיה .
אחרונים שפוסקים כאור לציון -בן איש חי פרשת חוקת אות י.
כשחוזרים על ברכת המזון מספק האם מברכים גם ברכה רביעית שהיא תקנת חזל ברכות מח עמוד ב
מגן אברהם קפד סק"ז- חוזר גם על ברכה רביעית שלא יבואו לזלזל בה . וכן פסק חידא, מב, אור לציון ותרומת הדשן .
אבל בן איש חי פרשת חוקת אות ט, וכן רשבא ברכות  כא. שאין לחוש שמא יזלזל בברכה רביעית וכן נפסק אליהו רבה קפד סק"ו והלחם משנה ברכות ב ב .
וכן דעת הרב עובדיה יביע אומר  ח"ט אורח חיים סימן קח אות פז למעשה שאם אין שיוציא אותו ידי חובה לא יברך משום סבל .
האם איסור ברכה לבטלה הוא גם כאשר מתכוון לצאת ידי חובה מחברו
איסור ברכה לבטלה הוא רק אם מבטא בשפתיו וכמו בשבועה .
האם המברך ברכה שאינה צריכה עובר בלא תישא את שם השם אלוהיך לשווא ואיסורו מדאורייתא או מדרבנן
רב האיי – שערי תשובה סימן קטו - איסור דאורייתא ומברך ברכה לבטלה וחייב מלקות .
וכן רמב ם ברכות פרק א הלכה טו .ומפורש בתשובת הרמבם  קפ שהמברך על קריאת מגילה בטו בערים המסופקות נכנס בספק ברכה לבטלה מדאורייתא .
אבל א"ר רטו סק"ב על פי תוספות הוי אסמכתא בעלמא ולעולם ברכה לבטלה הוא איסור דרבנן . ולאו דלא תישא מדאורייתא הוא דווקא בנשבע בשם השם שבועת שקר בפני בית דין וכן דעת עוד אחרונים .
הוכחה שאיסור ברכה לבטלה מדרבנן
פתח הדביר מקשה על הרמבם שהרי ברכה שאינה צריכה הוא לאו שאין בו מעשה וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו . פסחים סג:   ואם כן מוכח שאיסור ברכה לבטלה הוא מדרבנן והעובר חייב מכת מרדות.
 ויש מתרצים שלשון הרמבם שאומנם "דינו כנשבע שבועת שווא "ואף על פי שאין בו מעשה .ראה בהרחבה יביע אומר חלק א אורח חיים סימן לט אות ז. חלק  ח אורח חיים סימן מב אות ג.
האם ספק דאורייתא לחומרא זה דין דאורייתא או דרבנן
כלומר התורה אוסרת לאכול בשר טרף אבל אם הבשר ספק טרף מה דין האוכל, האם עבר איסור דאורייתא או איסור דרבנן .
הרשבא קידושין עג . -ספק דאורייתא אסור מדאורייתא . וכן רן קידושין דף טו עמוד בית בדפי הריף .
קורבן חטאת מביא כשעבר על כרת בשוגג כגון שהדליק אש בשבת כי לא ידע שכבר נכנסה שבת . אבל אם יש ספק בעצם המעשה אם עשה איסור כגון שמסתפק מתי הדליק את האור שמא קודם שבת שמא  משנכנסה שבת עליו להביא קורבן אשם תלוי ואם כן מוכח שמהתורה אסור גם ספק דאורייתא .
אבל רמבם טומאת מת ט יב  והראש קידושין ה: והריף קידושין ה עמוד ב סוברים שאיסורו מדרבנן . והמקור לזה בקידושין עג. שממזר ודאי אסור מדאורייתא לבוא בקהל .אבל ספק ממזר נאסר מדברי חכמים שעשו מעלה ביוחסין והרמבם לומד מזה בניין אב  לכל התורה.
ונפקא מינה בזה כאשר יש ספק ספקא שהרי אם יש ספק ספקא באיסור תורה הרי שספק הראשון מוריד אותו לאיסור דרבנן והספק שני מביא להתרתו. אבל אם ספק דאורייתא אסור מדאורייתא הרי שנשארים עם ספק דאורייתא לחומרא . יש לציין שגם באפשרות זו אם על ידי הספק השני יש רוב להיתר מתירים גם בספק דאורייתא מעין זה .
דעת רוב הראשונים שספק דאורייתא לחומרא מהתורה .
אולם השולחן ערוך כתב בהקדמת הבית יוסף שפוסק לפי שלושת עמודי ההוראה ריף רמבם ראש ומשמע גם נגד שאר הראשונים ומכיוון שרמב ם ו הריף פוסקים של ספק דאורייתא איסור מדרבנן . הרמא מאידך כתב בהקדמתו לד"מ לא הסכים לכלל שהולכים אחר שלושת עמודי ההוראה נגד הראשונים .
 
הרב יצחק יוסף למד בחברון לפני כחמישים שנה וראש הישיבה לעג על הרב עובדיה והרב יצחק יוסף פחד למחות בו.
 
 
 
 
 
בית מרן 230
דין חזקה
בפרשת משפטים כא כט נאמר "ואם שור נגח הוא מתמול שלשום והועד בבעליו ולא ישמרנו "
ומשמע ששור הופך למועד כל שנגח שלוש ימים ברצף וזאת דעת רבי יהודה ורבי יוסי במסכת בבא קמא כד עמוד א .ואילו רבי מאיר אומר אמר ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כל שכן .כלומר גם ביום אחד אם יגח שלוש פעמים נקרא שור מועד .
וקיימא לן במחלוקת רבי יהודה ורבי מאיר שהלכה כרבי יהודה וכל שכן כאן שגם רבי יוסי מסכים לרבי יהודה עירובין מו . כי לרב יוסי יש מעמד מיוחד רבי יוסי נימוקו עמו  גיטין סז עמוד א .
ואם כן דווקא לגבי שור בעינן את החילוק בימים כמשמעות הפסוק אבל בשאר חזקות אומנם מודים רבי יהודה ורבי יוסי שיש חזקה ב 3 פעמים ביום אחד.
 דין חזקה באמירת ברך עלינו
בירושלמי פ"ק דתענית ה"ה נאמר שמי  שמסופק אם אמר ברך עלינו או ברכנו עד 30 יום חזקה מה שהוא למוד הוא מזכיר .
דהיינו שעד ז כסלו עדיין לשונו אינה מורגלת לומר ברך עלינו וכנראה שאמר ברכנו ולכן חוזר על התפילה אבל לאחר 30 יום חזקה שהתרגל לומר ברך עלינו ואינו חוזר .
ואם כן חזקה זו מועילה אף לעניין ספק ברכות להקל.
 ומזה למדו שכל שעברו עליו 90 תפילות  יכול לסמוך על חזקה שהתרגל לומר ברך עלינו .
 מה דין מי שהחסיר כמה תפילות האם נפגעה חזקתו
הט"ז סימן קיד סקי"ג כתב שאף מי שהחסיר כמה תפילות בין בשוגג בין במזיד עדיין לא איבד את חזקתו כיוון שיש לו רצף של 30 יום . הוא מוכיח מהעובדה שאף שיתפלל במשך 30 יום עדיין אין לו 90 תפילות שהרי יש שבתות באמצע.
 מתי החזקה לעניין שליח ציבור המתפלל שתי תפילות באופן קבוע
לאחד כזה יש 18 יום שבהם מתפלל 5 תפילות בכל יום ולכן החל מכ"ה חשוון כל שמסתפק אין צריך לחזור וכן פסק בהליכות עולם ח"א עמ' קלג
המצאתו של מהר"ם מרוטנבורג מובא בתשבץ קטן סימן רכה
מנהג המהר ם מרוטנבורג לומר 90 פעם ברציפות "אתה רב להושיע מוריד הטל ".
וכך נפסק בשולחן ערוך קיד סעיף ט ולכן יאמר 90 פעם "רופא חולי עמו ישראל ברך עלינו ".
באילו ברכות עונה אמן על ברכותיו
הגמרא בברכות מה עמוד ב מיישבת את הסתירה בדין לגבי עניית אמן על ברכות עצמו בכך שעל ברכת בונה ירושלים בברכת המזון עונה אמן אבל על שאר ברכות הרי זה מגונה .
הרמב ם ברכות פרק א הלכה טז והלכה יח מסביר שכל שיש ברכות ברצף עליו לומר אמן על ברכותיו . וכן מביא הבית יוסף את מנהג הספרדים בסימן נא שעונים אמן על רצף ברכות שאסור להפסיק ביניהם .
ולכן עונים אמן 1. אחר ברכת ישתבח , 2. ברכות הלל ,3. ברכות קריאת שמע, 4. ברכות ההפטרה , 5. סוף תפילת 18.
 ועיין שו"ת יחו"ד חלק ב סימן כג .
מדוע הוסיפו פסוק יהיו לרצון בסוף תפילת עמידה
 פסוק יהיו לרצון חותם את מזמור יט בתהילים ומיד לאחריו אומרים במזמור  כ "יענך השם ביום צרה "וואיתא בירושלמי פרק א דברכות הלכה אלף שצריך לסמוך גאולה לתפילה ולכן תקנו גם בסיום 19 ברכות של תפילת עמידה את הפסוק יהיו לרצון .
מה עונה בין יהיו לרצון ראשון לשני
הראשון שייך לתפילה עצמה וכל עוד לא אמרו מיקרי שמצוי בתוך התפילה . אבל באלוקי  נצור עונה לדברים שנאמרים בעשרה ,
הפוסקים שאומרים שכל שעונה ברוך הוא וברוך שמו הרי זה הפסק ואף בדיעבד לא יצא ידי חובה
גר"ז קכד  ב. ערוךהשולחן קכד י  .אג"מ או "ח חלק ב ס"ס צח.
נמצא באלוקיי נצור ונזכר שלא אמר ברך עלינו באופן שחוזר ואז שומע קדושה האם עונה
רבי מתתיהו מאירוביץ שו"ת מתת ידו מביא דעת גדול שהתיר והוכיח ממי שנתעטש  למטה באמצע 18 שמתרחק ארבע אמות ואומר ריבון העולמים וכולי שו"ע קג סעיף ב ואם כן כיוון שיש לו ממילא הפסקה בתפילה רשאי לומר דבר שלא קשור עד שיחזור להתפלל .
הרב מתת ידו דוחה דאין לך בו אלא חידושו .
וכן פסק שואל ומשיב קמא חג סימן קסט לענין ראש חודש שאם לא אמר יעלה ויבוא בשחרית ומנחה ונזכר ב אלוקי נצור ושמע קדיש וקדושה לא יענה .
וכן פסק ביביע אומר חלק חלק  ה אורח חיים סימן יג אות גימל .
האם עדיף שש"צ יאמר עם הציבור קדיש או ימתין ויגיד אחריהם
מסכת ברכות כא עמוד ב , מסכת סוכה לח עמוד ב
לדעת רשי -יכול להמתין
לדעת תוספות -אם ממתין הרי זה הפסק
והתוספות מודים שמנהג העולם כרשי . וכן פסק שו"ע סימן קט ס"ג .לא מצאתי .
כאשר לא יכול לענות מחמת הפסק הוא מתכוון לשמוע ולצאת מהחזן האם זה נחשב לו כהפסק
יביע אומר ח"ד חלק אורח חיים סימן ד אות כה  -כיוון מחשבה טובה מצרף הקדוש ברוך הוא למעשה אבל מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרף למעשה קידושין מ.  ואם יש מחשבה אחת שיש בה מחשבה טובה וגם מחשבה רעה הקדוש ברוך הוא לוקח רק את המחשבה הטובה של עניית דברים שבקדושה ואילו את המחשבה הרעה של הפסק בעמידה אין הקדוש ברוך הוא מצרף למעשה.
 לא אמר ברך עלינו בערבית האם חוזר
שו"ת רבינו חיים כהן רפפורט חלק אורח חיים סימן ב -אינו חוזר כיוון שערבית רשות .
יחו"ד ח"ז סימן לז דוחה שהרי רק ביעלה ויבוא בערבית נתנו טעם שאין מקדשים החודש בלילה ומשמע שלולא טעם זה היה צריך לחזור.
ומשמעות תפילת ערבית רשות זה שלא יתפלל כשיש מצוה עוברת-רי"ף ברכות יט.
 ולכן טעה ולא אמר יעלה ויבוא בערבית בחול המועד -חוזר בה"ג ס"ס תפילת השחר.  וכן רוקח סימן רל .
אישה שמתפללת שלוש תפילות ולא אמרה ברך עלינו
אומנם לפי מנהג הספרדים אשה חייבת תפילה אחת רמבם תפילה פרק א הלכה א הלכה ב .
שו"ע קו סעיף ב ובכל זאת אם היא מתפללת ולא הזכירה חייבת לחזור ילקוט יוסף חלק א  עמוד רנה .
האם אישה חייבת במאה ברכות
הליכות עולם חלק א עמוד נט -חייבת כי זה מצוות עשה שאין הזמן גרמה .
שבט הלוי חלק ה סימן כג -פטורה כי שולחן ערוך לא הזכיר בחשבון הברכות בסימן מו את חיוב האישה.
 
 
מינוי רב על ידי ראש העיר
רוב הליך בחירת רב נתקלים בקשיים משפטיים המגיעים עד לבגצ .
שתיים -חיסכון לעירייה שלא משלמת את שכרו .
שלוש -לא מחוייב לפסיקות הרבנות הראשית .
ארבע -תקציב מועצה דתית משולם מהעירייה ולכן ראש העיר יכול למנות .
חמש -ראש העיר יכול לפרק את המועצה הדתית
 
 
 
 
בית מרן 233
ברכת השניצל -אם מוסיפים מעט קמח שהעוף לא ידבק במחבת ,השניצל הוא העיקר הוא ברכתו שהכל . כיום מוסיפים הרבה קמח או פירורי לחם וכל שיש בו תערובת של 5 מיני דגן שבא להטעים או להשביע יש לברך עליו בורא מיני מזונות שולחן ערוך רח סעיף ב .
האם ברכת בורא נפשות פוטרת ברכת מעין שלוש
הסוברים שברכת בורא נפשות פוטרת מעין שלוש -כנסת הגדולה הג"ט סוף סעיף ד -וכמו שברכת שהכל פוטרת כל ברכה ראשונה .
גינת ורדים כלל אלף סימן טז , אגרות משה אורח חיים חלק א סימן עד .
האוסרים לברך בורא נפשות כדי לפטור מעין שלוש- לבוש סימן רב סעיף יא, רבי מנחם עזריה מפאנו אלפסי זוטא ריש פרק כיצד מברכים .
להלכה -לכתחילה לא יברך בורא נפשות כדי לפטור מעין שלוש ,וגם מעין שלוש לא תפטור ברכת המזון .
  בדיעבד אם ברך יצא ידי חובה ולא יחזור לברך מעין שלוש . וכן פסקו פרי מגדים בפתיחה הכוללת להלכות ברכות ,שדי חמד מערכת ברכות סימן א אות לא, כף החיים רב ס"ק עט וסימן רח סעיף קטן צב .
מספר פוסקים שיש לחשוש ספק ברכות להקל -לב חיים רבי חיים פלגי חלק א סוף סימן ע"ח, סוף סימן צא אומרים סבל גם אם מיעוט פוסקים אומרים לא לברך נגד רוב הפוסקים שאומרים לברך.
 חסד לאברהם אלקלעי סימן יח דל"ח  אם כשיש סברא יחידאה אז זה לא להלכה אלא דווקא כשיש שניים שסברים שלא לברך חוששים לסבל .
 
אכל חצי כזית משבע מינים וחצי כזית משאר פירות מה מברך
מגן אברהם סימן רי סעיף קטן אלף -יברךבורא נפשות דהיינו שבורא נפשות פוטר החצי כזית של מעין שלוש .
רבי עקיבא איגר מראה על סתירה במגן אברהם שכן בסימן רח פסק המגן אברהם שמי שלא יודע לברך מעין שלוש אסור לו לברך בורא נפשות ונשאר בצריך עיון ,
אור לציון חלק א סימן יט מיישב הסתירה בכך שהאוכל כזית משבע מינים מתחייב במעין שלוש ולכן בורא נפשות לא יכול לפטור אבל באוכל רק חצי משבעת המינים יכולה בורא נפשות לפטור.
 ילקוט יוסף חלק גימל עמוד תף חולק על אור לציון הוא מוכיח מהראש ברכות לז עמוד א שמי שאכל חצי כזית לחם וחצי כזית עוגה לא יברך ברכה אחרונה כלל.
 דין שומע כעונה –
פרי מגדים פתיחה כוללת לאורח חיים חלק גימל אות כח -דין שומע כעונה הוא מדין שליחות. ששלוחו של אדם כמותו .
חזון איש אורח חיים סימן כט -דין שומע כעונה הוא התחברות השומע והמשמיע כאחד כלומר שכל מעשיו של האומר מתייחסים לשומע.
 לדוגמה
קריאת פרשת זכור שיש לקרוא בספר תורה כשר שנאמר כתוב זאת זכרון בספר.
 קריאת מגילה שיש לקוראה מתוך הקלף שנאמר והימים האלה נזכרים ונעשים במגילה יח .
ואם כן נחשב לשומע כאילו הוא קרא מספר כשר כי כל דיני המשמיע עוברים לשומע.
וכן בקידוש שמוציאים  בו ידי חובה אחרים .
נפקא מינה כאשר ספק התחייב ברכת על המחיה ומבקש מחברו שיוציאו אותו במעין שלוש וחברו מוסיף על הגפן ועל הפירות
     לפי הפמ"ג השליחות הייתה רק לגבי על המחיה ולא לעניין גפן או פרות ולכן יכול לצאת ידי חובה ממנו .
     ואילו לחזון איש שסובר שזו התחברות שומע -משמיע נמצא שהשומע כאילו אומר גם על הגפן וגם על הפירות וזה הפסק .
   חידא בספר ברכי יוסף סימן ריג סק"א – רק באומר בעצמו את הברכה שייך הפסק לגבי אמירת דברים שאין הם נצרכים לברכה אבל בשומע כדי לצאת זה לא נחשב הפסק ולכן יכול לצאת ידי חובה בשמיעה .
   החידא מביא ראיות שנסתרו על ידי הרב יצחק יוסף כי מדברים על דיעבד וכאן השאלה היא לכתחילה אם מותר בהפסק ומכל מקום פוסק אותו להלכה .
דין הפסק בברכת המזון או בתפילה -בין בשתיקה בין בדיבור עם משך ההפסקה הוא בשיעור שיכול להתחיל או לסיים את כל התפילה חוזר לראש .כל אחד לפי כמה זמן שרגיל להתפלל עמידה בין אם שבע דקות או שלוש דקות .
ובשאר דברים כגון קריאת שמע קריאת התורה חוזר תמיד להיכן שהפסיק.
 אם שליח ציבור מתפלל עמידה אחת לשם שחרית ואת החזרה מייעד  לתפילת תשלומין של ערבית -אינו חייב לומר אלוקי נצור אבל חייב לפסוע שלוש פסיעות.
 כללי פסיקה כשיש תיקו בגמרא - ספר יראים סימן שא והג"מ הלכות חמץ ומצה פרק ב הט"ז אות א פסקו שבכל תיקו יש להחמיר וכן פסק חזון איש שביעית סימן כב אות אלף .
  אולם דעת ילקוט יוסף בהלכות שביעית פסק שבתיקו דרבנן יש להקל.
      לדוגמא בירושלמי ערלה פרק א הלכה בית דורשים את הפסוק שדך לא תזרע דהיינו שאסור לזרוע בשדה שהיא תחת כיפת השמיים אבל בתוך הבית משאירה ירושלמי בתיקו והוא הדין לעניין עורלה .
     לפי חזון איש שיש לפסוק בתיקו ולחומרה אסור לנטוע בבית והוא הדין בחממות כמו בשדה .
אבל בילקוט יוסף הלכות שביעית פרק ד סעיף כא פסק להקל כי תיקו דרבנן לקולא וכיוון שלכו"ע שביעית מדרבנן ( גם לחזו"א שביעית סימן ג סק"ח).
מקור לכך שרק ברוב יין מברכים בפ"ג
בגמ' ב"ב צ"ו מבואר שאפשר לעשות יין משמרי יין (לפי העלון 17 אחוז לפי הגמרא 25% כפי שנפסק בשולחן ערוך ) .בבית יוסף מובאים דברי רבינו יונה בברכות פרק כיצד מברכים לב עמוד ב שרק בזמן התלמוד מזגו במעט ייו כי היין אז היה חזק מה שאין כן היום (מדובר לפני 800 שנה ).בית יוסף מסכים לברא זאת.
 אורחות חיים הלכות ברכות אות ד, ריטבא ב"ב צו:.
 שולחן ערוך כד סה
דעת אשכנזים רבי יצחק וייס לשים 20 אחוז . הרב יונגרייז מספיק 17 אחוז . הרב סלונים מספיק 20% .
הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך מנחת שלמה חלק א סימן ד. שות חזון עובדיה סימן ו סוף סעיף ב.
 
בכספי מעשר אפשר להשתמש להידור מצוה ולכן אפשר לקנות מגילת אסתר ותפילין ר"ת מכספי מעשר
 
 
 
 
 
בית מרן 236
כח הסברא בהלכה
בגמרא נאמר בכמה מקומות "למה לי קרא סברא היא" בבא קמא מו: . בדין המוציא מחברו עליו הראיה וכן כתובות כב. בדין הפה שאסר הוא הפה שהתיר.
 וכן בברכות לה. דנים מהיכן לומדים שיש חובה לברך ברכות הנהנין וכו' והמסקנה סברא היא שאסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה "
וכתב הפני יהושוע ברכות לה. שחיוב ברכות הוא מהתורה כי סברה היא דאורייתא ואם כן מדוע יש סב"ל והלא ספק דאורייתא לחומרא ? הפני יהושע מתרץ שכנגד ספק זה יש ספק אחר של לא תישא את שם השם אלוקיך לשווא ולכן שב ואל תעשה עדיף .
וקשה על הפני יהושוע שהרי לפי חידושו אדם שמסתפק אם בירך ברכת המזון הרי נכנס לספק של לא תישא" ולא מברך ,שהרי אין סברא לחלק בין ברכת ברכת המזון לבין שאר הברכות משום שכולם דאורייתא, ואילו בברכת המזון מפורש שמסתפק חייב לברך לחזור ולברך .
ועוד קשה על הפני יהושע שיש כמה ראיות מהבבלי ומירושלמי (דף ראשון עמוד שני בדינן מסתפק אם ברך ברכת המזון שרק הוא דאורייתא ו לכן חוזר) .וכן ובראשונים שברכות הן מדרבנן.
וכן פסק שולחן ערוך קפד סעיף  ד ובסימן רט סעיף גימל שרק ברכת המזון דאורייתא וזה על פי הרמבם ברכות פ"ח י"ב .
ניסיון לתירוץ :אומנם רק בסברה חזקה מאוד כמו סברת הפה שאסר הוא הפה שהתיר יש לה דין דאורייתא אבל סברא לחייב ברכה לפני שנהנה אינה סברא החזקה כי יתכן שאפשר להודות להשם גם באופן אחר.
וראיה לכך שדווקא בברכות הסברה היא לא ממש דאורייתא ממה שכתבו התוספות בברכות לה. על מה שנאמר בגמרא קל וחומר שצריך לברך ברכה לפניה שקל וחומר זה אינו קל וחומר גמור שהוא מדאורייתא כדין יג מידות שהתורה נדרשת בהם שערי מוכח בברכות כא. שהברכות הנהנין מדרבנן וכן הוכיחו שברכות אינן מדאורייתא ממה שנאמר לגבי בעל קרי שאינו מברך ברכות קריאת שמע וכן אינו מברך על המזון אלא רק ברכת המזון כי היא מדאו' משא"כ שאר ברכות
וא"כ יש חיזוק לכך שאף שסברא מחייבת ברכה לפני האכילה מכ"מ אינה סברא גמורה מדאו'.
אם אומרים סב"ל מדוע נזקקים גם לכלל ספק דרבנן לקולא
ספר זרע יעקב (צבאן כללי הספקות אות כ ד"ל ע"א)  אומנם בכל ספק דרבנן רשאי אדם להחמיר על עצמו והמחמיר תבוא עליו ברכה מה שאין כן בברכות שאסור עליו להחמיר ולברך.
 אם המתנה בין בשר לחלב היא מדרבנן מדוע פסק שולחן ערוך סעיף להחמיר כשני הטעמים של רשי והרמבם במקרים הבאים
א: לועס בשר לתת לתינוק -לפי הרמבם מאכלות אסורות פרק  ט כח עד שש שעות יש חשש שנשאר בשר ברווח שבין השיניים או בחור שבשן ואם יאכל חלב תוך הזמן הזה נמצא שלועס בשר בחלב לכן צריך להמתין שש שעות מאידך לשיטת רשי בחולין קה. הטעם להמתנה שהבשר מושך טעם עד שש שעות ואם יאכל חלב ירגיש כאילו אוכלו יחד עם בשר ואם כן בלועס לבנו כיוון שלא בולע לא נמשך טעם ולא צריך לחכות.
 2 אכל שומן של בשר-   לרמבם לא צריך לחכות כי שומן לא נתקע בשיניים אבל לשיטת רשי צריך לחכות .
3. לשיטת הרמבם כל שחיטט בשיניו באמצעות קיסם והוציא את כל שאריות הבשר יכול לאכול חלב אבל לרשי צריך לחכות 6 שעות כי נמשך טעמו של הבשר.
 וכאמור בבית יוסף סימן קעג ובשולחן ערוך פט סעיף א פסק להחמיר כשני הטעמים וממילא כל המקרים הנל נפסקו לחומרה הוא מדוע לא נאמר בהם ספק דרבנן לקולא?
 בספר יד יהודה על הלכות בשר וחלב ומליחה של רבי יהודה לנדא כתב בסימן פט בפירושו הארוך סעיף קטן א שכשיש ספק אם עברו 6 שעות ליו להמתין עד שיעברו בוודאות כדין דבר שיש לו מתירין ולכן בשאלה דידן אין אומרים ספק דרבנן לקולא .
אולם הטור בסימן פט והבית יוסף סימן קעג כתבו שטוב לאחוז כחומרות של שני הטעמים ומשמע שאומנם מעיקר הדין היה אפשר להקל אלא שמחמירים כיוון שאפשר בנקל להיזהר בזה ועל כל פנים ודאי שאין איסור גמור מצד דבר שיש לו מתירין .
הסבר דבר שיש לו מתירין הסותר את הסברו של יד יהודה :
הנודע ביהודה צלח פסחים ט עמוד ב כותב שדבר שיש לו מתירין נאמר רק על דבר שהשימוש בו כגון אכילתו נעשה בפעם אחת בלבד אבל דבר שאפשר להשתמש בו כמה פעמים היינו נעצר מחמת דבר שיש לו מתירין .
וראייתו  ממסכת ביצה דף ב עמוד א ש ביצה שנולדה ביום טוב ונתערבה באלף ביצים כולם אסורות כיוון שאפשר לאכול את הביצה במוצאי יום טוב.
 ומכאן שדבר שיש לו מתירין זה דווקא בביצה ששייך לומר עד שתאכלנו  באיסור תאכלנו בהיתר אבל לעניין כלי שיש עליו ספק מוקצה אין לאוסרו מטעם דבר שיש לו מתירין כיוון שרוצה להשתמש בו היום וגם בעתיד .ואם כן גם כאשר מסתפק אם עברו 6 שעות מאכילת בשר לא שייך לאסור מטעם זה עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר על ידי שתחכה שהרי הוא רוצה עכשיו לאכול חלב וגם להבא לאחר שיעברו שש שעות ולכן מעיקר הדין המסופק אם עברו 6 שעות יכול להקל כשאר ספק דרבנן לקולא .
ואף לכתחילה במקום צורך יש להקל מחמש וחצי שעות כגון בישיבות ובצבא ובפרט אחר אכילת עוף .
מדוע ספק דרבנן לקולא הרי בכל דרבנן יש צד דאורייתא של לא תסור
הרמבם כתב בספר המצוות שורש אלף שכל מה שאמרו חכמים לעשותו וכל מה שהזהירו אותנו כלל בכלל הציווי של משה רבנו עליו השלום בתורה הקדושה "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" וכן כתב במצווה קעד ציוונו לשמוע לבית הדין הגדול ולעשות כל מה שיצוו בו  והוא אמרו יתעלה בפרשת שופטים "על פי התורה אשר יורוך" ומשמע שעל כל דין דרבנן יש לאו דאורייתא של לא תסור.
 מקשה הרמבן (בהשגות לספר המצוות שורש אלף ) אם נכונים דברי הרמבם מדוע אומרים ספק דרבנן להקל והלא בכל מצוות דרבנן יש גם מצווה דאורייתא והרי זה ספק דאורייתא של ספק לא תסור .
הרשבצ בספרו זוהר הרקיע (שורש ראשון ) מתרץ שאומנם בדרבנן יש מרכיב דאורייתא אבל זה דווקא בוודאי אך לא בספק דהיינו שאם מדובר בספק איסור דרבנן לא שייך לאו דלא תסור וחכמים עצמם הקלו בספק שלהם .
ולפי זה המסופק אם עברו 6 שעות יכול להקל .
המביט בהקדמה לספרו קרית ספר פרק היי תרד שעל איסור דרבנן
המביט בהקדמה לספרו קרית ספר פרק ה תירץ שעל איסור דרבנן לא עובר בלאו דלא תסור אלא כאשר חולק על כל דברי חז"ל אבל העובר רק לפעמים אינו עובר בלא אסור, כיוון שחכמים מחלו לו שלא יחשב כעובר על דברי תורה מטעם שלא יראה שהם מוסיפים על התורה דשייך בו "בל תוסיף " .
האם צריך לתת תכלת בציצית
הרבנים הבאים לא חששו לדעתו של האדמור מרוזין שטען כי גילה את התכלת רבי עזרא עטיה הרב עובדיה הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך הרב אלישיב הרב בן ציון אבא שאול .
וכן איתא במדרש ספרי פרשת וזאת הברכה פרק שנד וכן בספר עולם רבה פרק יז שהתכלת האמיתי נגנז והתגלה רק כשיבוא המשיח .
האם המדבר לשון הרע מפסיד כל זכויותיו לטובת זה שסיפר עליו
חובות הלבבות שער כניעה פרק ז המדבר לשון הרע כל זכויותיו עוברות למי ש דיבר עליו וכן אמר המלאך לבית יוסף בספר מגיד מישרים פרשת ויקהל.
 
 
 
 
בית מרן 237
מסתפק אם בירך
להלכה - יכול להמשיך לאכול או לשתות בלא ברכה בגלל סב"ל שו"ע קסז ט ,
ויש דעות שצריך לברך מהרש"א – פסחים קב. רע"ק גיליון הש"ס ברכות יב. מו"ק קסז ט .
וסברתם כיוון שייתכן שלא בירך וכל הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה כאילו מעל ברכות לה.
שיעור פת הפוטרת מאכלים מברכה
בספר ברכת ה' ח"ג ע"מ שלט כתב שגם האוכל פחות מכזית פת פוטר שאר מאכלים וראייתו ממה ששתה מעט יין שפוטר שאר משקאות .
אבל ביביע אומר ח"י או"ח סימן יז' חולק ופוסק שדווקא כזית פת פוטרת .
מי יש לו חצי מצה האם מברך על אכילת מצה
יש פוסקים שמצריכים ברכה כי גם אם לא עושה מצווה גמורה מכל מקום יש מצווה בחצי שיעור . חיד"א , חת"ס .
מאידך יש פוסקים שמכיוון שאין שום מצווה באכילה של פחות מכזית אין לברך . שאגת אריה , שבות יעקב .
ודעת הרב יצחק יוסף שיש לאכול ללא ברכה .
ברכה על גלידה שאוכל בסעודה
הרב עובדיה היה נמנע מלאכול גלידה בתוך הסעודה משום סב"ל והיה משאיר לאחר ברכת המזון בין בשבת בין בחול ובין גלידה חלבית ובין פרווה . ואע"פי שמברך על סוכריה או שוקולד מכל מקום גלידה זה כמו משקה שאם באה על ירקות מכשירה לקבל טומאה .
ומאידך אם גלידה מכוסה בשוקולד מברך שהכול על השוקולד .
 
בית מרן 238
הרחבה בדין סב"ל
בגמרא ברכות לג. כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תישא .
רמת איסור ברכה לבטלה
שו"ע רטו ד איסור ברכה לבטלה מדאורייתא , וכן הרמב"ם ברכות א טו .
תוספות ר"ה לג. – מדרבנן , וכן רא"ש קידושין סימן מט.
האם אמרינן סב"ל נגד שו"ע                     
ספר בית דוד אורח חיים סימן תא ועוד פוסקים כיוון ששו"ע הוא המרא דאתרא לכן אם אומר לברך צריך לברך .
החיד"א שו"ת חיים שאל ח"ב סימן טו אומרים סב"ל נגד מרן וכן דעת רוב אחרונים .
ולכן מי שבאמצע ארוחה יצא לרחוב ימשיך לאכול ללא ברכה כשיטת הרמ"א , וכן פסק בא"ח בהעלותך אות ב, כף החיים קיא יד , ומ"ב הקדמה קעח וכן הלכה וכן המנהג .
אור לציון ח"א יז – במקום חשש של ברכה לבטלה אומרים סב"ל נגד מרן אבל בחשש ברכה שאינה צריכה פוסקים כמרן ולא אומרים סב"ל נגד מרן .
הוכחות האור לציון שלא חוששים לברכה שאינה צריכה והחשש הוא רק לגבי ברכה לבטלה ,
1, הרמב"ם תפילה ז טז כתב שבשביל להשלים 100 ברכות אוכל מעט ירק ומברך לפניו ואחריו ואח"כ חוזר ואוכל מפרי זה  ומברך לפניו ולאחריו.
2, שו"ע פסק רצא ג שמי שהיה באמצע סעודה בשבת ועכשיו צריך לאכול סעודה שלישית , אז יברך ברכת המזון על מה שאכל ומיד יעשה נטילת ידיים ויברך המוציא .
ולכן פוסק האור לציון שאם שינה מקום בסעודה חוזר לברך ואינו חושש לברכה שאינה צריכה .
תשובות הרב יצחק כנגד ראיות האור לציון
לגבי סעודה שלישית – כיוון שיש בה מצווה אין לחוש לברכה שאינה צריכה .
לגבי 100 ברכות – כיוון שיש לה חשיבות רבה מותר לגרום לברכה שאינה צריכה .
ראיות ששו"ע עצמו חשש לסב"ל
1, אם לא אמר רצה והחליצנו בסעודה שלישית אינו חוזר כי אף שפוסק שצריך פת מכל מקום חושש לסוברים שאין צריך פת בסעודה שלישית , מ"א קפ"ח ס"ק טז .
נפק"מ – מי שאכל עוגות בבוקר שבת ובירך מעין שלוש ואח"כ עשה המוציא ושכח רצה והחליצנו , אינו חוזר ומברך ברכת המזון כיוון שיש אומרים שיצא ידי חובת הסעודה שניה בעוגות שאכל , וסעודה אחרונה שאכל נחשבת סעודה שלישית . מדין סב"ל .
2, ספירת העומר אף שמצוות צריכות כוונה ס  ד מכל מקום מי שאמר לחברו את הספירה הנכונה בתוספת המילה היום אינו יכול לברך תפט ד .                                   
3, בברכת הסוכר – רמב"ם – שהכול . גאונים – בפ"א . טור – בפ"ע . והב"י אף שמצדד בדעת הטור מכל מקום פוסק לברך שהכול כנראה בגלל סב"ל .                               
חיוב נשים בתפילה
רמב"ם תפילה א , א אישה חייבת בתפילה אחת ביום .
הרב יצחק יוסף – עדיף שחרית כדי שיברכו ברכות השחר וברכות התורה אבל לא ב"ש וישתבח וברכות ק"ש. ואם עסוקה בבוקר תתפלל מנחה או ערבית .
מנהג האשכנזים – 2 תפילות שחרית ומנחה .
מ"ב קו ס"ק ד – ערבית אינה צריכה כי רשות ובשונה מהגברים לא קיבלוה כחובה.
והחתן סופר – מוכיח מתוס' ברכות כ. שחייבות גם בערבית שכל התפילות הן רחמים .
 
ברכת שוקולד , סוכר , לדר .
בשו"ע רב ז פירות שמיעכם לגמרי מברכים עליהם בורא פרי העץ .                      
ולפי זה על שוקולד לדר וסוכר יש לברך בפ"ע .
מתי משתנית הברכה לברכת שהכול – ברכת יוסף חלק ב דף כו. – רבי יוסף ידיד הלוי – כל שיש 5 תנאים – נשתנה שמו , נשתנה טעמו , נשתנה מראיתו , יש בו תערובת , עבר בישול  .     
ורדב"ז ח"ג סימן תרו כתב שהסוכר השתנה לגמרי ופנים חדשות באו לעולם .
ולכן מברכים על הנ"ל שהכל . ומי שברך על שוקולד בורא פרי העץ – יש לו על מי שיסמוך .
 
מי שאכל סעודת לחם מעבר לשלוש סעודות חובה בשבת ושכח רצה והחליצנו – אינו חוזר כיוון שזו סעודת רשות .
דעת ב"ש אינה מצטרפת לס"ס ברכות לו: ביצה יא: יבמות ט: .
אבל בדעות ראשונים הדעה שלא נפסקה להלכה מצטרפת לספק ולכן חשש שו"ע לדעה החולקת .
 
בית מרן 240
שש נפקא מינא אם ברכות התורה הם ברכת המצוות או ברכות השבח

1. מסופק אם ברך ברכות התורה -אם הם ברכת המצוות מדרבנן הרי שיש ספק ברכות להקל וכן משמע ב רמב ם הלכות ברכות פרק א הלכה אלף ובית שרק ברכת המזון מדאורייתא. וכן חזר וכתב בפרק ח הלכה יב שכל הברכות אם נסתפק אינו חוזר ומברך. מאידך אם ברכת המצוות היא מדאורייתא יש לחזור ולברך על פי הגמרא בברכות עמוד כא. אמר רבי יהודה מנין לברכות התורה לפניה מן התורה שנאמר כי שם ה אקרא הבו גודל לאלהינו ומסביר המהרשא שכל התורה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא אומר משה לישראל כשאני קורא את שם השם דהיינו מלמד אתכם תורה הבו גודל על ידי שתברכו ברכות התורה.

 ויתכן שברכת התורה הם ברכות השבח ועל כן הם מדאורייתא ספק דאורייתא לחומרא
 
2 האם צריך ללמוד תורה מיד לאחר שברך ברכות התורה -אם ברכות התורה הם ברכות המצוות חייבים לסמוך את הברכה למצווה ולומר פסוקים כגון ברכת כהנים ואם הם ברכות השבח אין צורך.
3האם מברך כאשר לא מבין מה הוא לומד -אם הם ברכת המצוות צריך להבין כי אם לא מבין לא מקיים מצוות תלמוד תורה וכן נפסק במגן אברהם סימן גימל סעיף קטן ולכן הגורס גמרא זבחים ומנחות ולא מבין לא מקיים מצוות תלמוד תורה ואינו יכול לעשות סיום על מנת לפטור בכורות .ואם הם ברכות השבח לא צריך להבין .
4. האם נשים חייבות בברכות התורה -אם הברכה על מצוות לימוד תורה הרי שנשים פטורות מלימוד תורה על פי הגמרא בקידושין כט עמוד ב ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם ואם הם ברכות השבח הרי שגם על הנשים לשבח את השם על שנולדו לעם היהודי ושהיו במעמד הר סיני .
5. אם המהרהר בדברי תורה חייב לברך ברכות התורה -אם הם ברכת המצוות הרי שמקיים גם בהרהור והגית בו יומם ולילה והיגיון הלב הוא הרהור וחייב בברכות התורה. אבל אם הם ברכות השבח כמו בחופה הרי שאינו מברך אלא על דבר ניכר הוא מוחשי הוא כמו שמברך שעשה את הים הגדול על הים התיכון חזון עובדיה ברכות דף עמוד תסז כדעת שולחן ערוך ערוך רכח סעיף א שהוא הים שבו עוברים לארץ ישראל או למצרים .
6. נוסח הברכה -אם ברכת המצוות הנוסחה לעסוק בדברי תורה וכן נוהגים האשכנזים ואם ברכות השבח על דברי תורה כי הברכה באה לשבח את השם על שנתן תורה
הלעטת אווזים- בעבר היו מלעיטים אותם והיה חשש שהוושט ניקב וע"כ לא היתה כשרות מהודרת. כיום אפשר לתת כשרות מהודרת לכבד אווז מאחר ומכניסים להם אוכל מרוסק על ידי צינורות דקים וכמעט שלא מצוי טרפה בתהליך .
דבר תורה להכנסת ספר תורה
גמרא ברכות דף יא עמוד ב יש ארבע דעות על מה מברכים ברכות התורה .רב הונא -דווקא על מקרא ולא על מדרש .רבי אליעזר- למקרא ולמדרש אבל למשנה אין צריך .רבי יוחנן -אף למשנה אבל לתלמוד אין צריך .דהיינו אדם יכול ללמוד דף יומי לפני התפילה ולא לברך ברכות התורה .לדעת רבא - שאף לתלמוד יש לברך ברכות התורה. וקשה הרי כל ההלכות שלנו נובעות מהתורה שבעל פה היכן עושים ברית ,היכן מניחים תפילין ,איסור הדלקת חשמל ,להתחתן מואבית. ואם כן מדוע חלקו על רבא?
 בגמרא במסכת שבת פה. דורשים את הפסוק ויתיצבו בתחתית ההר אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם .
התוספות שם שואלים והלא כבר קיבלו מעצמם באומרם נעשה ונשמע ומה צורך יש לאיים עליהם. ויש תירוצים שונים ובמדרש תנחומא נח אות גימל מתרץ שבהתחלה השם הראה להם תורה ואת זה קיבלו ואמרו נעשה ונשמע (גם גויים לומדים תנך ) אולם משהראה להם את הגמרא בבלי וירושלמי גאונים ראשונים אמרו לא התכוונו לכל זה וסרבו לקבל את התורה שבעל פה ואז הכריח אותם.
 היוצא מהנ"ל שאם תורה שבעל פה קיבלנו באונס הרי שלא שייך לשבח על דבר שלא רצינו כמו שמי שמקבל מתנה שאינו רוצה בה אינו מברך את מיטיבו כל כך .
ואילו רבא סובר שברכת התורה הם ברכת המצוות וניתן לברך על אף שקיבלנו באונס .
ולהלכה פסקו הרמבם  בהלכות תפילה פרק ז סעיף י שמברכים ברכת התורה הן על תורה שבכתב והן על תורה שבעל פה וכן נפסק בשולחן ערוך  מז סעיף ב כי לא שייך לברך ברכות השבח על התורה שניתנה באונס וכן שהם ברכות מצוות דרבנן והמקור שהובא בגמרא "הבו גודל " הינו אסמכתא בעלמא . ואף ש הדור קיבלוה מרצון שבת סח עמוד א מכל מקום הולכים אחר ההתחלה.
ואילו לרמבן ברכות התורה הן ברכות השבח כי הדור בימי אחשורוש וקיבלוה מרצון ולכן סבר שברכות התורה מדאו' והולכים אחר סוף הקבלה.
המגן אברהם סימן כד סעיף קטן כ מצביע על סתירה בשולחן ערוך בדין מי שאנסוהו לאכול האם חייב בברכה. הבית יוסף בסימן רד הביא בשם הרא"ה שמי שאנסוהו לאכול לא מברך על אכילה באונס וכן פסק הרמא בסעיף ח.
מאידך פסק השולחן ערוך סימן תעה ד על פי הגמרא שמי שכפאוהו לאכול מצה בליל הסדר יצא ומשמע שאכילת אונס הוי אכילה .
המשנה ברורה בשע"צ לח תירץ  את קושיית המגן אברהם על פי הרמבם הלכות גירושין פרק ב הלכה כ  שמי שכופין אותו לגרש את אשתו כגון שיש לו ריח רע מהפה או מוכה שחין בית דין מכין אותו עד שיאמר רוצה אני והגט כשר.
 והרמבם מסביר שאומנם רצונו הפנימי לעשות את רצון השם אלא שיצר הרע תקפו ולפי זה מי שכפו  אותו לאכול מצה זה לא נחשב באמת כאכילת אונס כי מסתמא חושב אם כבר אכלתי לפחות נרוויח מצווה אבל באכילת רשות שאין בה מצווה אומנם אכילת אונס אין שמיה .אכילה ולא מברך .
והאליהו רבה כד ס"קיג תירץ שבברכת הנהנים יש שבח לה' וכאשר כופים אותו לא משבח אבל באכילת מצווה יש הנאה שקיים המצווה ולכן מברך .
סנקציות למעגן את אשתו -לקיחת הדרכון ,,הקפאת חשבון בנק ,כלא. על צו מעצר שיצא בבית הדין האזורי בית הדין הגדול יכול להאריך עד 10 שנים.
 אישה שמעגנת את בעלה- רוצה חצי מזכויות הפנסיה חצי מזכויות הביטוח בנוסף לחצי מהדירה והרכוש וגם את הכתובה
האוסר את המותר חמור יותר מהמתיר את האסור משום שהראשון גורם לנזק של בין אדם לחברו חזון עובדיה הלכות פסח עמוד תיב
 
 
 
בית מרן 241
הרהור בדברי תורה
שולחן ערוך פסק בסימן מז סעיף ד שהמהרהר בדברי תורה אינו צריך לברך ברכות התורה .מאידך בסעיף ג פסק שהכותב דברי תורה אף על פי שאינו קורא צריך לברך .
ומקשה הגאון מוילנה שהרי גם בהרהור הוא מקיים מצוות תלמוד תורה שנאמר והגית בו יומם ולילה והיגיון הוא מחשבה בלב שנאמר והגיון לבי לפניך .
התירוץ לסתירה
מגן אברהם וטורי הזהב - סופר סתם שכותב תפילין ומזוזות לא יברך כיוון שאין לו כוונה ללמוד תורה אלא רק להעתיק .
אולם ילקוט יוסף -כותב שגם בכותב סתם גם כן חייב לדעת השולחן ערוך בברכות התורה ומכל מקום מחשש ספק ברכות להקל יקרא פרשת ברכת כהנים .
ביביע אומר חלק ד אורח חיים אות ח - כתיבת דברי תורה ראויה להרבה אנשים ,מה שאין כן הירהור ,ולכן טעונה ברכה .
תירוץ נוסף כותב דברי תורה לפעמים מוציאים מילים בפיו .
תירוץ נוסף כותב יותר ניכר ממהרהר.
 
מדוע לא עושים חדר ייחוד והלא בעינן עובר לעשייתן
לכאורה ברכות החופה הן ברכות השבח וצריך להיות ניכר על מה הברכה תוך כדי דיבור לכן לכאורה יש עניין ללוות החתן והכלה לחדר יחוד
 רבי עזרא עטיה - אין צריך עובר לעשייתן בברכות החופה אלא רק בברכה שעוברת כגון ברכת רעמים וברקים שנעלמים מיד וההוכחה מכלה שאינה טהורה שלכו"ע אין עושים חדר יחוד.
 2 פריסת טלית נחשבת חופה.
 3 גמר הקניין הוא דווקא שמביאה לתוך ביתו ומתיחד איתה כפסק הרמבם .
לכאורה יש קושי על שיטת האשכנזים שאם חדר ייחוד הוא גמר הקניין מדוע לא מחוייבת מיד לשים פאה כשהיא יוצאת מחדר יחוד . מאידך יש גם קושי על שיטת הספרדים אם גמר הקניין רק כשמתיחד בביתו איך מברכים שבע ברכות והלא לא נגמרו עדיין הנישואים .
הרדבז חלק ד סימן רמט תירץ שכיוון שביום החתונה יש שימחה מיוחדת יותר משאר ימי שבע ברכות לכן אף על פי שזה לא בית חתנים ואף שאין פנים חדשות מברכים שבע ברכות בסעודה ראשונה.
 
על מה הולכת שבועה חמורה
הרב עובדיה -השבועה באה על כל מה שכתוב בכתובה כמו שכתוב בכתובה "וגם נשבע שבועה חמורה על כל האמור בשטר כתובה דא".
הרב יצחק יוסף -השבועה באה בעיקר על ארבע דברים: 1. לא ישא אישה על אישתו שהרי מעיקר הדין לספרדים לא חוששים לחרם דרבינו גרשום על פי בית יוסף סימן קסט בסדר החליצה סעיף מ"ו
2. שלא ישעבד נכסי מלוג שלה .
3. שלא יגרשנה בעל כורחה   שהרי אם הוא סופר סתם יכול לגרש בגט קיט  סעיף ו.
 4 .שלא יברח לחול .
מדוע אין מברכים על מצוות כיבוד אב ואם על מצוות ביקור חולים על מצוות ניחום אבלים ונתינת צדקה
אור זרוע חלק א סימן קמ -לא מברכים על דבר שאין לך עיתים להיפטר ממנה כלומר אין מברכים על דבר שחיובו כל הזמן .וכן כתב מגן אברהם סימן קו סעיף קטן ד בשם אבודרהם .
מי שנעור כל הלילה האם מברך ברכות התורה
האשכנזים נוהגים כרמא סימן מז סעיף קטן יב שאין מברך .
הספרדים נוהגים כמו החידא ברכי יוסף סימן מו סקי"ב -מצוות תלמוד תורה מתחדשת בעלות השחר ולכן צריך לברך.
 מדוע אין אומרים סבל בזה ?  תרומת הדשן סימן לד במקום מנהג אין אומרים סבל .
מתי נותנים היתר לשאת אישה שניה
נשיא בית הדין הגדול יכול לתת היתר כאשר האישה השתגעה לא עלינו וזה לפי הספרדים ואילו לאשכנזים צריך 100 רבנים .
ואף שנשבע  שבועה חמורה מכל מקום שבועתו הייתה על דעת בית דין כפי שנכתב "על דעת ה נשבעים באמת"  ואם כן בית הדין מתיר לו .ומעיקר הדין אין צריך לעשות התרת נדרים.
 
 
בית מרן 242
האם מותר להתענות תענית יחיד בטו בשבט
בגמרא ובגאונים לא נזכר טו בשבט כיום חג אלא לעניין תרומות ומעשרות וערלה.
מרדכי ( לפני 770 היה נשי לבתו של רבי יחיאל מפריס ונהרג עם חמש ילדיו בגרמניה ) אין מתענים בטו בשבט כיוון שנכלל בראשי שנים ,
שו"ע בהלכות נפילת אפיים קלא ו אין אומרים וודוי בטו בשבט .
וכן פסק בהלכות תענית שאין גוזרים תענית ציבור בטו בשבט שיש בו קצת שמחה תקעב ג .
ואם כן מעיקר הדין ייתכן שמותר להתענות תענית יחיד אבל המנהג שלא להתענות .
סדר טו בשבט
תיקון יששכר ( חי לפני 450 שנה ) דף לא: נהגו לעטר השולחן בכל פירות האילן ובמיוחד בפרות משבעת המינים , והובא במ"א קלא ס"ק טז ופר"ח קלא טו .
על הכול אם ברך שהכול יצא – ברכות לח.
אבל אבודרהם ( תחילת ברכות ) . מה שנאמר בברכות לה. שכל הנהנה מן העולם בלא ברכה מעל פירושו שלא בירך את הברכה המיוחדת לאותו דבר .
להלכה גם ברכות התורה מדרבנן .
ברכת מעין שלוש
משנה ברכות מד: אכל ענבים תאנים ורימונים לדעת ר"ג מברך 3 ברכות וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלוש .
כ 20 ראשונים סוברים שמעין 3 מדאורייתא וזה דווקא כאשר אכל ושבע כיוון שלומדים מברכת המזון שנאמר בה ואכלת ושבעת וברכת . ספר החינוך מצווה תל . פמ"ג ר"ח מש"ז סס"ק א'  חי"א ח"א כלל ג . אולם חזו"א סימן לד ס"ק ה משאיר בצ"ע .
כ-6 ראשונים סוברים שמעין שלוש מדרבנן פרק א ברכות סעיף א ו-ב
שו"ע כט ג משמע שרק ברכת המזון מדאורייתא .
6 נפק"מ אם מעין שלוש מדאורייתא או מדרבנן .
1. האם צריך לשבת כשמברכים מעין שלוש , 2. מי שיצא לפני שברך האם חייב לחזור למקומו כדי לברך , 3. מסתפק אם בירך , 4. להפסיק לקדיש וקדושה , 5. לשים כובע וחליפה , 6. אם נתחייב באשר יצר - מה יקדים .
חבישת כובע בברכת המזון – הרב עובדיה הקפיד לשים כובע בברכת המזון ואפילו בלי מעיל ורק בזקנתו היה לו קשה להקפיד .
חבישת כובע בתפילת עמידה – שו"ע ח"ב מידת חסידות לשים טלית אבל זה לא חובה . הרב עובדיה לא היה שם טלית .
מי שאכל 18  גרם ענבי שלמים
יש כאן לכאורה ספק ספיקא 1. ספק ראשון שמא הלכה כרמב"ם שכזית זה 6 דרהם 18 גרם ( להלכה אנו פוסקים כתוספות חולין ב ג. שכזית זה 9 דרהם 27 גרם ), 2. ספק שני שמא הלכה כירושלמי שהאוכל בריה צריך ברכה אחרונה .
מ"ב רטו ס"ק ה – לא עבדינן ספר ספיקא בברכות .
וכן יחווה דעת ח"א סימן טז . יחו"ד ח"ה סימן כא עמוד צו בהערה ,
מדוע בספירת העומר עושים ספק ספיקא - 1. שמא בירך , 2. שמא כל יום הווי מצווה בפ"ע , משא"כ בברכה מעין שלוש שלכו"ע אם לא שבע הווי מדרבנן כי 18 גרם לא נהיה שבע . ולכן אין עושים ספק ספיקא בזה . וראיה לזה מברכת לישב בסוכה באוכל עוגה
בחזו"א סוכה עמוד קלו כתב שמי שאוכל עוגה ב 16 גרם מברך ליישב בסוכה . דהינו פוסק שקביעת סעודה כרמב"ם ( עירובים א ט ) זה שלוש ביצים [ להלכה פוסקים כרש"י עירובין ד שקביעת  סעודה זה 216 גרם 4 בביצים ] .
ודעת גינת וורדים רבי אברהם הלוי , שבשיעור ביצה 54 גרם יש לברך לישב בסוכה .
והרב עובדיה עושה ספק ספיקא 1. שמא ההלכה כגינת וורדים , 2. שמא כרמב"ם .
מדוע לא חושש לסב"ל ?
ומתרץ שיש לסמוך על הספק ספיקא במקום מצווה דאורייתא .
האם צריך  לשבת בברכת מעין שלוש
בברכת המזון צריך לשבת ברכות נא. ובתוספות בשם  רבי משה אלברט נלמד " ושב – עת " אף על פי שלפי שו"ע מעין שלוש אינה מדאורייתא מכל מקום פסק בקפג , שצריך לשבת בשעת הברכה וכן הרמב"ם .
הגר"א תירץ שמכיוון שצריך לחזור למקומו כדי לברך מעין שלוש ה"ה שצריך לשבת .
אפשרות לתרץ – כיוון שהוא " מעין " ברכת המזון אז נתנו לו דין כמו ברכת המזון .
עניית קדיש וקדושה במעין שלוש
אור לציון ח"ב פמ"ו אות כג – מפסיק לענות , וכן מאמ"ר סימן קד .
אבל יביע אומר ח"א סימן יד – לא מפסיק כדין ברכת המזון .
מעבר בין קבוצות בחברה הישראלית
פרופסור דן בן דוד נשיא מוסד שורש למחקר כללי חברתי
 
 
 
 
בית מרן 243
כללי פסיקה מתוך ראשון לציון מהר"ם בן חביב בספר גט פשוט בכללים שבסוף הספר
הכלל אחרי רבים להטות נאמר רק לגבי דיינים היושבים בסנהדרין או בבית דין שרואים זה את זה או מתווכחים ביניהם ומבררים הדין ובפסק הדין כל הדיינים חותמים על פי דעת הרוב ומציינים את דעת המיעוט כי אין בית דין שקול.
אבל כשיש מחלוקת פוסקים מתוך ספרים שכתבו אין זה רוב מדאורייתא כיוון שלא דיברו ביניהם והיו במקומות שונים בזמנים שונים וייתכן שאם היו נפגשים היו אומנם מכריעים הדין כדעת המיעוט.
 בהקדמת בית יוסף כתב שאין לנו להכריע במחלוקת הראשונים מחמת קוצר דעתנו ועל כן הוא פוסק כרוב שבין שלושה עמודי הוראה רמבם ראש ריף. ואם יש מחלוקת ביניהם והשלישי לא גילה דעתו פונים אל שאר הראשונים : רמבן רשבא רן מורדכי סמג ושם נפסוק על פי הרוב .
ואם כן בעניין ברכת מעין שלוש יש מחלוקת ראש ורמבם אם היא מדאורייתא והריף לא גילה דעתו והיה צריך ללכת אחר רוב ראשונים שסוברים שברכת מעין שלוש מדאורייתא ומדוע פסק כשיטת הרמב ם שהיא מדרבנן .
נפקא מינה אם ברכת מעין שלוש היא מדאורייתא או מדרבנן

1. אם צריך לשבת או מותר ללכת תוך כדי הברכה כמו ובורא נפשות ואשר יצר 2 .האם צריך לחזור למקומו כדי לברך 3. כאשר מסתפק עם ברך. 4. להפסיק לענות חמישה אמנים או קדושה .5 האם יקום באמצע לכבוד חכם 6 .כובע וחליפה 7. אכל ענבים והיה בשירותים איזו ברכה עליו להקדים

 תשובות לשאלה הנל
אומנם הבית יוסף פוסק כרוב אבל זה לא מעיקר הדין וכנ"ל אלא "הנחת עבודה" ולכן חשש לרמבם מדין סבל
 2 פסק רמבם מכוח מעלתו של הרמבם.
וכאן צריך לבוא קטע מודפס על מעלת הרמבם בפסיקה
מתחייב מעין שלוש ואשר יצר מה יברך קודם ומדובר כשאין חשש שהיא שכח לברך אחת הברכות
יש לדון מכמה צדדים 1 האם ברכה מדאורייתא קודמת לברכה מדרבנן וכן סוברין צלח  ברכות נא עמוד בית .חת"ס פסחים קב עמוד ב כיוון שמצוות דאורייתא חשובה יותר .
אבל שאגת אריה סימן כב חולק משום שדין קדימה שייך רק במצוות ששוות בדרגתם כגון ששניהם מדאורייתא או מדרבנן .אבל כשאחת דאורייתא ואחת מדרבנן יקדים איזו שירצה .
.2 .תדיר ושאינו תדיר ילקוט יוסף חלק ג עמוד תעז פסק שיקדים אשר יצר ואחר יאמר מעין שלוש כפסק רבי חיים פלגי בספרו רוח חיים סימן ז** סעיף קטן  א . וטעמו שברכת אשר יצר מחוייב לברך מיד ואינו יכול להמתין אבל במעין 3 חייב לחזור למקומו ולברך ומוכח שיכול להמתין אף שכבר עבר זמן הנאתה .
וקשה על רבי חיים פלגי שכן השולחן ערוך פסק קעח  סעיף ה וכן קפד ג   כיש אומרים שאין חייב לברך מעין שלוש במקום הראשון .
ואומנם בהליכות עולם חלק אלף עמוד מב וביביע אומר ח"ח או "ח סימן לג אות ד פסק שיש להקדים מעין שלוש לברכת אשר יצר כיוון שיש הרבה ראשונים שאומרים שמעין שלוש מדאורייתא .
נתחייב בורא נפשות ואשר יצר איזו מהם יקדים
רבי חיים פלגי -אשר יצר קודם לבורא נפשות רוח חיים סימן ז** סעיף קטן א.
רבי יצחק יוסף מביא הוכחות לפסק זה שכן יש פוסקים שאומרים שבורא נפשות הינה רשות ולא חובה ולא היו מברכים אותה בזמן המשנה אלא רק בזמן הגמרא.
 רשי ספר הפרדס הגדול סימן עח. אביו של הריטבא חידושים לברכות לה.  גרא בהגהות לירושלמי ברכות פ"ו הלכה ד.
 דיבור בין נטילת ידיים לברכת המוציא
 שולחן ערוך קסו סעיף כתב שטוב להיזהר שלא להפסיק בין נטילה ראשונה לברכה.
 רבי יצחק יוסף אין זה מעיקר הדין לכן אפשר לברך לשלום אורח שנכנס הרב עובדיה היה מדבר בין נטילה לסעודה .
רבי יצחק יוסף עצמו היה מדבר אחר נטילה כשהיה בישיבה .
אבל משנטל מים אחרונים אסור לדבר כי תכף לנטילה ברכה ברכות מב. אולם לפוסקים מעיקר הדין מותר . ואם יש חשש שישכח לברך אשר יצר יכול גם לברך.
ברכת מעין שלוש בישיבה
 כן פסקו הרמב ם ברכות פרק ד הלכה א וגם שוע  קפג סעיף יוד .
גרא מקשה מדוע להחמיר לשבת אם לשיטתם זו ברכה מדרבנן
רבי יצחק יוסף -כיוון שנקראת מעין שלוש יש לה דין של ברכת המזון דאורייתא .
מותר לדבר בקדיש אחר  5 אמנים ראשונים.
 לענות אמן אחר אשכנזי ששתה מעט מעט וברך בורא נפשות
 יש ספק ספקא שמא הלכה כראבד הלכות תרומות פרק י  ג  שיכול לשתות אפילו קמעה קמעה .
ואף שהלכה כרמבם שביתת עשור פרק ב הלכה ד וכן במאכלות אסורות פרק יד הלכה ט  שצריך לשתות דווקא רביעית מכל מקום שמא בדבר שהרגילות לשתות מעט מעט מודה הרמבם. ( שות גינת ורדים חלק אורח חיים כלל אלף סימן יז ) ולכן מועיל ספק ספיקא כמו בכל התורה שאפילו אשת איש מותרת בס"ס ורק לגבי ברכה לבטלה לא עושים ספק ספקא.
 ברכה אחרונה על קפה או מרק צלול שאין דרך לשתותם קר וכן גלידה שאין דרך לבלוע רביעית בבת אחת
אין מברכים עליהם בורא נפשות ואפילו אם שותים אותם קר אין מברכים.
 
 
 
בית מרן 258
שומר בפתח בי"ח עם אקדח מד חום.
מערכת אוטומטית הבודקת חום לנכנס בתוכה.
האם בדיקת חום באופן הנ"ל הוא דאו' או דרבנן
  הבדיקה פועלת על זרם והנורות הן לד וללא חוט להט וע"כ איסורו מדרבנן.
  המספרים הנכתבים אינם כתיבה מתקיימת, וגם אין צריך כתיבה בכך ולכן אין כותב דאו'.
  עדיף שהשומר יהיה גוי וא"כ מותר מצד שבות דשבות במקום מצוה או קצת חולי שז ה. ובמיוחד שגוי אדעתא דנפשיה עביד.
  כאשר יש שומר יהודי יש סוגיא נוספת- והיא האם יש איסור לפני עיוור לא תיתן מכשול באיסור דרבנן.
לפני עיוור באיסור דרבנן
חולין קז : א"ר זירא אמר רב לא ייתן אדם פרוסה לתוך פיו של שמש אא"כ יודע בו שנטל ידיו.
וכן נפסק בשו"ע קסט ב שלא ייתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך.
ראש ריש מו"ק אין איסור לפני עיוור באיסורי דרבנן ,מאידך ראש איזהו נשך סימן מב יש איסור לפני עיוור גם באיסורי דרבנן.
ספר המקנה ח"ב דס"ב סע"ג מחלק בדעת הרא"ש-שאם נותן לו את האיסור בידיים באופן שיש בזה לפני עיוור דאו', אז שייך בזה איסור לפני עיוור גם באיסורי דרבנן אבל אם הוא רק מסייע שאיסורו דרבנן אין איסור מסייע באיסורי דרבנן.
יד מלאכי כלל שסד-מביא פוסקים שאמרו שיש איסור לפני עיוור גם באיסורי דרבנן.
        וראה גם פתחי תשובה בנחלת צבי ר"ס קס.
נתינת כיבוד לאדם שאינו מברך
שו"ע-לא ייתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך.
רמ"א-יש מקילין אם נותן לעני כי מביא לו מדין צדקה.
פתרון הרב יהודה צדקה ראש ישיבת פורת יוסף-בע"ב יאמר לפועל לשמוע ושהוא מברך עליך/בשבילך ואז בע"ב יברך.
-לפחות יוצא למ"ד מצוות לא צריכות כוונה ב"י ריג, ריט
-בקרובי משפחה שלא מברכים-הש"ך יו"ד קנ"א סק"י-ב"מומר העובר איסורי תורה אין איסור לפני עיוור".
-מוכר פלאפל-כיוון שהחילוני קונה ממנו בכסף שוב אין "לפני עיוור".
מקרים של פסיק רישיה דרבנן
1.מעלית שבת-בכניסה למעלית יש ניצוצות מהמנוע, אבל הם לא נקראים אש עפ"י רמב"ם שבת ה שמבעיר אש זה רק בהבערת אש מתקיימת אבל ניצוצות זה מדרבנן. 
        וכן כתבו:פמ"ג תקב  מש"ז סק"א,  חזו"א סימן ג' אות ס בד"ה ולעניין, מנחת שלמה ח"א סימן ט'
2.מצלמות בלובי בניין, רובע יהודי, כותל-
3.פחי אשפה עם חיישנים-כאשר פח מתמלא החיישן שולח אותות לעירייה וזו מפנה את האשפה.
        האם מותר להשליך אשפה בשבת כאשר מפעיל דוחס אשפה.
4.מדי מים דיגיטליים-כגון בצימרים בטבריה והמספרים נרשמים כשפותחים מים.
המשותף לכל המקרים הוא שהם פ"ר והרמב"ם שבת א ו מגדיר "עשה מעשה ונעשית בגללו מלאכה שוודאי תעשה בשביל אותו מעשה אע"פ שלא נתכוון לה חייב שהדבר ידוע שא"א שלא תיעשה אותה מלאכה, כיצד הרי שצריך  לראש עוף לשחק בו לקטן וחתך ראשו בשבת או שרצה להראות איך שוחטים, אע"פ שמטרתו אינה להרוג את התרנגול הרי הוא חייב כי הדבר ידוע שא"א שיחתוך הראש והתרנגול יחיה.
פ"ר דלא ניחא ליה בדרבנן
לא ניחא ליה=לא אכפת ליה-תוס' שבת קג. לא צריכא-לגבי מיעוט ענבי הדס שאם ממעט ענבי הדס בי"ט לצורך אכילתם-מותר ואע"פ שבזה מכשירו למצוות 4 המינים. אך מכיוון שאינו מתכוון לזה וגם אית ליה הושענא אחריתי ה"ז בגדר פ"ר דלא איכפת ליה בדרבנן ומותר.
מתקן הדסים בי"ט הוא מתקן מנא מדרבנן כי זה רק להכשיר למצווה והוא תיקון רוחני להבדיל מתיקון כסא -תוס' יומא לה. בשם מהר"מ מרוטנבורג-רבו של הרא"ש.
וכן סוברים עוד פוסקים.
דעת חזו"א בפ"ר דלא ניחא ליה בדרבנן
        סימן ג' אות ה'-"פ"ר" דלא ניחא ליה באיסור שבות קל כמו מיעוט ענבי הדס-מותר ומשמע שבשאר איסורי דרבנן אין להקל.
        אבל בסימן נו אות ה'-פ"ר דלא ניחא ליה בדרבנן-מותר.
וכן פסק חזו"א סימן סא אות א ופסק כרמ"א בסימן ש"מ סע' ג ונגד הט"ז (סק"ב) בעניין מי שאוכל עוגה ומוחק אותיות וכיוון שאינו נהנה מהמחיקה וזה גם מדרבנן כי לא נעשית ע"ד לכתוב ולכן מותר.
וא"כ רוב הפוסקים יתירו בפ"ר באיסור דרבנן דלא ניחא ליה.
פ"ר דניחא ליה בדרבנן
תרומת הדשן סימן סד פ"ר בדרבנן אפילו שניחא ליה -מותר. והסכימו עימו הרבה אחרונים. (ומה שהגמ' אוסרת פ"ר בלא ניחא ליה מדובר במלאכה דאו')
מהי דעת שו"ע
מא ש"ד סק"ה סובר שפ"ר דניחא ליה בדרבנן אסור.
דוגמאות
ס"ס שכ . שכ"ח מח.
שכ"ו ז רוחץ בנהר צריך שינגב גופו יפה כדי שלא ישארו מים עליו ויטלטלם בכרמלית.
        וברור שהוא לא מתכוון לטלטל המים אלא כיוון שהוא נהנה מהמים שעליו הרי זה פ"ר דניחא ליה ורואים ששו"ע אוסר.
האם פ"ר באיסור דאו' נאסר מדרבנן או מדאו'
רבי דניאל הבבלי דור אחר הרמב"ם (שו"ת ברכת אברהם סימן יט) כתב שאיסורו מדרבנן כי התורה אסרה מלאכת מחשבת.
אבל ר' אברהם בן הרמב"ם (שם עמ' לג) הוכיח מלשון הרמב"ם שכתב חייב וא"כ הוי מדאו'.
ר' חננאל שבת קיא: פ"ר איסור מדאו'.
יבי"א ח"ד סימן לד אות ב' מביא חולקים ומסקנתו שפ"ר במלאכות דאו' אסור מדאו'.
בשעת דחק יש להקל בפ"ר דלא ניחא באיסור דאו'
דעת הרשב"א שבת קז. בדין צידת צבי (כאשר נכנס צבי לבית וסוגר הדלת כדי שלא תכנס רוח הרי זה מותר כי לא מתכוון לצידת הצבי).
שו"ת שבט הלוי ח"ט סימן סט-מי שעובר ברחוב ויודע שנדלקת מנורת ליבון או פלורוסנט מותר להמשיך ללכת ואע"פ שזה פ"ר בדאו' מכ"מ לא אכפת לו ואין לו כוונה למנורה ומותר. וגם כי הליכתו לא נחשבת כמעשה.
יבי"א ח"ט או"ח לה -לא פסק הרשב"א להלכה אבל בצירוף במקום הצורך.
        וכן איכא בחשב האפוד ח"ג סימן פג.
        חזו"א שבת ב ע"מ כ"ג הערה ז.
        וכן כתב הרב יצחק יוסף מכתב למי שקנה דירה והדרך אליה מחייבת הדלקת מנורה והתיר לו.
        ומכ"מ דעת הר' יצחק יוסף שאביו לא הקל כרשב"א ולכתחילה במנורה יש להקיף כדי שלא תידלק.
 
האם מותר למוהל להפריד את עור הערלה קודם הברית בשבת
הרב יצחק יוסף מספר שאביו ישב סנדק בשבת בישיבת חברון, והמוהל היה יעקב ששון והמוהל הפריד את הערלה ויצא דם. וראש ישיבת חברון הרב משה חברוני (משאת משה) גער במוהל על חילול שבת. אבל הגרע"י הורה להמשיך וטען שיש כאן לכל היותר פ"ר דלא ניחא ליה בדרבנן.
 
סוגי סלייסר בשבת
סוג 1 .חותך כמו סכין ביצים שבנוי מ4 סכינים והחותך נעשה ע"י לחיצה.
סוג 2 .חותך לקוביות קטנות
        בשניהם מותר ואין חשש עובדין דחול כי נעשה בכמות קטנה ואין טחינה אלא חיתוך.
סוג 3 .ע"י משיכת חוט-אמנם אין עובדין דחול אבל יש בעיית טוחן ולכן אין להשתמש בו בשבת.
 
 
 
בית מרן 263
הגדרת לא תתגודדו
אם יש שני בתי דין בעיר אחת שכל אחד עושה כדעת בי"ד לא שייך בזה איסור של לא תתגודדו.
 ריף ראש מאירי יבמות יד עמוד א
 
אשכנזים שבאו לארץ ישראל צריכים לנהוג כמנהג הספרדים
שות אבקת רוכל סימן ריב . האשכנזים שבאו לארץ ישראל בטלים לרוב הספרדי הקיים בארץ  קמא קמא בטיל ואף שנתרבו .
הפנים מאירות חלק ב סימן קלג מסכים לעיקרון של קמא קמא בטיל אלה שפוסק שלאחר שהמשיכו במנהגם וייסדו בית-דין משלהם נעשו קהל ויכולים לנהוג כמנהג האשכנזים.
 תימנים צריכים לנהוג כשולחן ערוך שו"ת רביד הזהב סימן כז אף בתימן קיבלו הוראות השולחן ערוך אף נגד הרמבם.
 מאידך בשו"ת פעולת צדיק חלק ב קפ ,רנא נהגו ברמבם נגד שולחן ערוך .
אמירה לגוי באיסור דאורייתא בשאר איסורי תורה ב"ב צ. האם מותר לומר לגוי חסום פי פרתי ודוש בה דהיינו שמורה לגוי להשתמש בפרה של יהודי לדישה ולמנוע ממנה מלאכול שיש בזה לאו "לא תחסום שור בדישו ".
והמחלוקת בראשונים אם אמירה לגוי אסורה דווקא באיסורי שבת או גם בשאר איסורי תורה וכן רשי עז" טו עמוד ב .
אמירה לגוי באיסורי שבת
הכלל שמותר שבות דשבות במקום צורך גדול או במקום הפסד מרובה או במקום מצווה.
 במכילתא פרשת בוא פרשת ט אמירה משמע שאמירה לגוי בשבת אסורה מהתורה .
סמ"ג הדרשה מהפסוק במכילתא היא דרשה גמורה ולפי זה אמירה לגוי אסורה מדאורייתא .
אבל רמבן -הפסוק במכילתא הוא אסמכתא בעלמא איסור אמירה לגוי בשבת הוא מדרבנן .
הרב יצחק יוסף אף אם לפי המכילתא זה דאורייתא קיימא לן כתלמוד דידן שאמירה לגוי דרבנן וכן הלכה .
שלוש טעמים לאיסור אמירה לגוי
1. רשי ב"מ צ. כל איסור אמירה לגוי הוא משום שליחות ואף שאין שליחות לגוי שנלמד מהפסוק תרימו גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בן ברית קידושין מא:  ולכן אי אפשר לשלוח גוי לקדש אישה או לתת גט לאישה אבל אומר רשי שלחומרא יש שליחות לגוי לכן לגבי איסורי שבת אם שולח גוי לעשות איסור שלוחו של אדם כמותו .

1. רשי ע"ז  טו עמוד א -איסור אמירה לגוי הוא משום ודבר דבר שלא יהיה דיבורך בשבת כדבורך בחול שלוש רמב ם הלכות שבת פרק ז הלכה עם you
2. רמב ם הלכות שבת פרק ו הלכה יא אם יאמר לגוי לעשות מלאכה בשבת השבת תהיה קלה בעיניו ויבוא לעשות בעצמו.

 נפקא מינה בפירושי רשי -אבני נזר חלק אורח חיים סימן מג אות ו כאשר אומר מערב שבת לגוי שיבוא למחרת להדליק אור אם מצד שליחות אסור ואם מצד דיבור בשבת הלא לא דיבר מאומה בשבת .
 האם יתכן שמצד אחד יהיה מותר אבל מצד שני יהיה אסור .ובכל זאת כשהדין עוסק בצד הראשון נוקטים בלשון מותר אף על פי שיש צד אחר של איסור .
המשנה בשבת דף ב עמוד א יציאות השבת 2 שהם 4 עני עומד בחוץ ובעל הבית מבפנים פשט העני את ידו ונטל מתוך ידו של בעל הבית עני חייב משום עקירה והנחה ובעל הבית פטור .
והגמרא ג. אמרו שבעל הבית פטור הכוונה שמותר.
 תוספות מקשים והלא בעל הבית עובר מצד לפני עיוור לא תתן מכשול ומדוע מותר.
 התוספות מתרצים שמדובר בעני גוי אבל זה דוחק שהרי במפורש אמרו שהעני חייב .
תוספות ישנים מתרצים שאומנם מצד הלכות שבת בעל הבית מותר אבל מצד לפני עיוור לא תתן מכשול הוא עובר איסור .
וכן הרן מביא את העיקרון שאף שנוקטים מותר זה דווקא לעניין אחד אבל מצד אחר יכול להיות אסור.
רבי עקיבא איגר על הדף מקשה מה נפקא מינה אם אסור מצד שבת או מצד לפני עיוור ומסקנתו שיש לחלק אם הוא מומר לדבר אחד בתורה שזה לפני עיוור או שהוא מומר לכל התורה כולה כשאר מחלל שבת בפרהסיה.
 מומר לדבר אחד כגון מגלח בתער אומנם פסול לעדות אך כשר לשחיטה ויין שמזג אינו נסך אבל מומר לשבת פסול לשחיטה אף שישראל עומד על גביו ויינו וסך ונחשב כמומר לכל התורה כולה.
 ולפי זה יש לתרץ גם את לשון המכילתא כ"ל מלאכה לא יעשה בהם" לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה העכום מלאכתך.
 ולכאורה קשה מדוע צריכה המכילתא לאסור על מלאכת החבר הרי הוא יהודי והוא מוזהר כמוני ואם הכוונה שאני לא אכשיל אותו הלא כבר נאסר מצד לפני עיוור לא תתן מכשול ואם כן מה באה המכילתא לומר?
 והתירוץ לפי רבי עקיבא איגר שיש נפקא מינא אם בעל הבית עבר על "לפני עיוור" או על איסור שבת שכן אם אומר לחברו להוציא מרשות לרשות הוא עובר לפי המכילתא על הלכות שבת ודינו כמומר לכל התורה כולה אבל אם לא ציווה להוציא במפורש כמו שדובר במשנה אומנם אינו עובר על הלכות שבת אלא רק לפני עיוור ודינו כמומר לדבר אחד מהתורה.
עיקרון זה מתרץ גם מה שנאמר בתורה לא תעשה מלאכה אתה ובנך ובתך שמות פרק כ פסוק ט אם מדובר על קטנים הלא אינם חייבים .ואם מדובר על בן ובת גדולים הלא הם מצווים ועומדים מדין "אתה ".
ואומנם המכילתא מוסיפה שמדובר בבנך ובתך הקטנים .
והקשה בשו"ת מוצל מאש סוף סימן דלת מדוע יש פסוק מיוחד על חינוך הקטן ,והלא לרוב ראשונים אין חייב קטן במצוות כלל ורק על אביב מוטל לחנכו מדרבנן ?
ותירץ רבי חיים מוולוזין שות אחיעזר חלק ג סימן כא סוף אות כג שמי שאומר לבנו לחלל שבת הוא מומר לשבת ואם אומר לו בפרהסיה הוא מומר לכל התורה.
 בדיקת מכונת גילוח
הסטייפלר -על ידי שצובעים יד בדיו ואם לא מוחק את הצבע כשרה.
 יביע אומר חלק אלף חלק יורה דעה סימן י- האיסור דווקא בתער אבל חיתוך בשילוב סכין והרשת זה כמו מספריים ומותר אף שמתגלח היטב.
 ויש אוסרים גם במכונת גילוח משום צער .
ויש תלמידי חכמים שהתגלחו- הרב של ארגנטינה הרב יצחק שחיבר הרב מטלוב עבאדי מניו יורק .
שמיעת שירים בימי בין המצרים וספירת העומר ביום שישי אחר חצות או במוצש -הרב יצחק יוסף אוסר  ומוכיח הלכות אבלות אם האבל מחליף בגד ביום שישי אחר חצות חייב לקרוע ורק אחר שהתפלל מנחה וקיבל שבת ואמר בואי כלה בואי כלה יחליף בגדו ואף שהרב עובדיה התיר לשמוע שירים ביום שישי אחר חצות.
 
בית מרן 271
אמירה לגוי להדליק נר שבת אחר שקיעה והאשה מברכת.
שו"ע רסא א  שז כב   שמב א   כל שבות דרבנן מותר בין השמשות לצורך מצווה כגון לומר לגוי להדליק לו נר בין השמשות (½ 13 דק' אחרי השקיעה)
מא רסג סק י"א מביא מהר"מ שכלה יכולה לצוות לגוי להדליק בביה"ש ומ"א חולק ואוסר (וניתן לחזק דברי המ"א שמכיוון שנאמר שהדלקה עושה מצווה שבת כג : ואמר ההוא סבא ובלבד שלא יקדים ולא יאחר.)
ואם הדלקה היא המצווה כיצד גוי עושה את המצווה.
לכן יכולה לומר לגוי להדליק אך לא תברך.
ספק איסור אמירה לגוי בשבת
אמנם אמירה לגוי אסור מדרבנן וזה איסור דרבנן. אבל בספק איסור דרבנן כגון מח' בפוסקים הרי שאע"פ שמחמירים מכ"מ מותר לומר לגוי
וכן פסקו חיד"א שיורי ברכה שי"ח סק"א, ב"י שי"ד בדין שבירת פותחת החבית.
          וכן פסק בשו"ע שיד ז.
ואף המ"ב שב סק"ו מתיר לנער עפר ואבק ע"י גוי ממי שנתלכלכה חליפתו בשבת אע"פ שלרמ"א אסור, מכ"מ לשו"ע-מותר. ובפרט שיש כבוד הבריות.
אמנם המ"ב כתב גם להתיר רק בהפסד מרובה שיד סק לז  ולא להתיר בכל מחלוקת וכן פסק האג"מ או"ח ח"ב סימן עט.
אבל הלכה כחיד"א ויש עוד פוסקים שמקילים.
לכן מותר לומר לגוי להניח מרק על הפלטה. (איסור דאו' שמבוצע ע"י גוי יורד לאיסור דרבנן וכיוון שיש מתירים-ספק דרבנן לקולא)
ואילו הכלל שמה שאסור לישראל אסור לומר לגוי שז ב זה דווקא באיסור דאו' ודאי אבל באיסור מחמת ספק דאו' מותר בגוי.
הוכחות נגד חדר יחוד
1.חופת נידה לא עושים חדר יחוד
2.אין דין של "עובר לעשייתן" שהרי רק בחופה בער"ש מזהירים לעשות יחוד לפני שבת שלא יראה כקונה בשבת. אבל בשאר ימים לא אכפת שהייחוד יהיה מאוחר יותר ומוכח שלא צריך חדר יחוד סמוך לחופה.
שו"ת ראשון לציון ח"ב אה"ע סימן ט.
 
 
בית מרן 274
שימוש במטריה בשבת
 
מתירים לפתוח מטריה בשבת-חת"ס או"ח סימן עב    -ומעיד על מנהג פרשבורג בהונגריה שנושאים מטריה בשבת.
וכן חיד"א בברכ"י שיורי ברכה סימן שטו מביא שו"ת גבעת פנחס מותר להשתמש במטריה הפתוחה מבע"י.
אוסרים להשתמש במטריה בשבת ואפילו הייתה פתוחה מבע"י
מכתם לדוד-ר' דוד פארדו-או"ח סימן א' אסור לשאת מטריה כי זה אוהל ואפילו פתוחה מער"ש כי ברגע שמרים את המטריה על ראשו נמצא שמאהיל על עצמו ועושה בידיו אוהל ארעי. והוא משווה זאת למה שפסק שו"ע שאסור לחבוש כובע עם שוליים אפילו בתוך הבית.
וכן אוסר הבא"ח שמות שנה ב' אות ח' וכן מ"ב.
 
לבישת כובע רחב שוליים בשבת
בגמ' שבת קלח: נאמר שאסור לצאת בכובע רוחב טפח אם הוא לא מהודק על הראש.
שיטת רש"י-החשש שמא יעוף ויטלטלנו ברה"ר. וכן סוברים עוד ראשונים.
תוס'-החשש מצד אוהל וכן רמב"ם שבת כב לא ועוד ראשונים.
שו"ע פסק בשא סע' מ כרמב"ם ובסעיף מא פסק כרש"י
לדינא בחבישת כובע רחב שוליים

1. לשיטת רש"י כל שהכובע מהודק על ראשו מותר ללובשו אף שיש לו רוחב טפח.
2. גם לשיטת רמב"ם יש שפסקו שכל האיסור הוא כשמסדר את הטפח בשבת עצמה ולא בכובעים מוכנים.

מהרשד"מ או"ח סימן ד'.     נוב"י תנינא או"ח ס"ס ל

1. מ"א ש"א סק נא שהאיסור דווקא בשולי כובע קשים כמו כובע "המבורג".
2. ט"ז ש"א סק כז, שטו ס"ק ח-מותר בכל הכובעים כי לא מתכוון להגן מהגשם אלא רק לכבוד.
3. פ"ר בדרבנן דניחא ליה-להלכה אמנם אסור כשיטת מ"א שי"ד סק"ה אבל כיון שיש פוסקים שמותר.

ר' יצחק אלחנן שו"ת באר יצחק או"ח סימן ט"ו. ומכ"מ מצרפים את המקילים.
האם שייך לאסור משום מראית עין באיסור דרבנן
ש"ך יו"ד פ"ז סק"ו,ח יש איסור מ"ע גם דאיסור דרבנן.
רמ"א פ"ז סע' ג, ד פוסק עפ"י  רשב"א ורמב"ם מאכלות אסורות ט,ד, ובהלכות ממרים ב,ט. שעוף מותר לבשל בחלב וכן עוף עם חלב אשה או חלב שקדים.
 
 
בית מרן 275
אמירת ד"ת בסעודה מחשיבה סעודה כסעודת מצוה

1. מהרש"ל ים של שלמה ב"ק פ"ז אות לז בסעודת חנוכת בית שאומר בה ד"ת נחשבת לסעודת מצוה.
2. אף שסעודות בחנוכה הינן רשות ולא מצוה לשו"ע תרע ב מכ"מ הרמא פסק שיש קצת מצוה כיוון שהייתה חנוכת המזבח וכשאומרים זמירות ושבחות אז הוי סעודת מצוה.

 
מדוע בפורים יש מצוות אכילה משא"כ בחנוכה
לבוש-סימן תרע בפורים הגזרה הייתה על הגוף לכן משמחים הגוף משא"כ בחנוכה.
ב"ח-בפורים נהנו מסעודתו של אחשוורוש ואח"כ צמו וכל הגזרה הייתה בגלל אכילה.
          ובחנוכה הגזרה הייתה על עבודת בית מקדש ולכן קבעו לומר הלל שזה כמו עבודת בית מקדש.
ט"ז-מקשה על הלבוש שהרי גדול המחטיאו יותר מן ההורגו?
          א"ר סק י"ד מתרץ שגדול המחטיאו זה כאשר משכנע אותו לחטוא אבל לא באונס ובחנוכה כפו אותם לחלל שבת וכו'. ועל זה לא נאמר גדול המחטיאו.
רמב"ם חנוכה ג ג התקינו חכמים שבאותו הדור ... ימי שמחה והלל.
          ואין שמחה אלא בבשר ויין פסחים קט.
          וכן הביא ר' שלמה קלוגר בנין שלמה על הרמב"ם.
מדוע אוכלים סופגניות בחנוכה

1. 1.    ר' מימון אבי הרמב"ם (ספר שריד ופליט עמוד 7) שאין להקל בשום מנהג ולכן יש לאכול סופגניות בשמן. "ומנהג קדמוניות לעשות אל ספינג'" חזו"ע חנוכה עמ' יט.
2. גרש"ז הליכות שלמה ח"ב מועדים פי"ז, מטעם שאת המזבח לא ידעו איך לטהר ולכן שברו את המזבח וגנזו את האבנים ע"ז נב.ונאלצו לעשות מזבח וחנכו אותוועל צער זה אוכלים סופגניות שמברכים עליו מעין 3 שמוזכר שם המזבח.

הרב עובדיה לא היה עושה נגל ווסר
לא נוטל ידיים ליד המיטה. אלא הולך לשירותים ושם מתלבש ואח"כ נכנס למטבח ונוטל ידיו ומברך לפני הניגוב.
מנהג שיש בו צד של איסור
מ"א סימן תרצ ס"ק כב פסק שלא משנים מנהג ואפילו יש בו צד איסור (ראה גם שלא להוציא לעז-בתפילין)
בילקו"י שבת א' כרך ב' עמוד תקכג מביא הרבה פוסקים שיש לבטל מנהג שיש בו שמץ איסור
 
 
בית מרן 276
האם בתענית דרבנן אפשר לאכול לאחר השקיעה-הגמ' תענית יב. תענית שלא שקעה עליו החמה אינה תענית.
       ותוס' בע"ז לד. מביאים מח' אם הכוונה לשקיעה או לצה"כ.
       שו"ע תקס"ב א – דווקא צה"כ.
יש רב דפסק שבכל תעניות דרבנן אפשר לאכול אחר השקיעה כי ביה"ש זה ספק יום ספק לילה. וכתב שכך פסק לו הרב מאיר ועקנין.
וכן ראה בה"ל סימן רמ"ט סעיף ד ד"ה אם שכתב שתלוי ברצון המתענה אם להשלים תענית עד הלילה.
       חזו"ע תעניות עמ' כ' מביא עוד שהקלו.
חישוב פלג המנחה
שעה ורבע בשעות זמניות-לפי ספרדים מלפני צאת כוכבים.
                                   לפי אשכנזים-מלפני השקיעה.
 
 
 
בית מרן 279
בירך לפני תפילת שחרית האם יטעם
לא תאכלו על הדם מול איסור ברכה לבטלה.
ר' משה לוי ברכת ה' ח"ב פ"א הלכה כז שב ואל תעשה עדיף. כיון שיש בכל אחד מהאיסורים הנ"ל דעות שהם מדרבנן או מדאו'.
אכילה לפני תפילה סימן כט-דעת הרא"ה ברכות י: איסורו מדאו'.
                                      לדעת שו"ע-מדרבנן.
ברכה לבטלה-תוספות ר"ה לג. ד"ה הא איסורו מדרבנן והפסוק הוא אסמכתא בעלמא. אבל יבי"א חלק י' או"ח, סימן ו אות ו דוחה את ברכת ה'. 1.כיוון שהולך לפי פסיקת השו"ע.
       2.אכילה פחות מכזית אינה אכילה (אולם קשה לפי מה שכתב הרמב"ם ועוד ראשונים שאף אסור לטעום)
       3.אם איסור אכילה היה איסור תורה אפילו בטעימה איך התירו לצמא ורעב לאכול לפני תפילה אלא הסיבה לאסור הוא שלא יתגאה "ואותי השלכת אחרי גווך" וא"כ זה שייך רק במי שאוכל לשובע ולא בטועם.  
 
 
 
בית מרן 280
רפואה והלכה
פסוקים בתורה 1. דברים ד טו ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.
                         2. אחרי מות ויקרא יח ה ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה'.
בגמרא על פסוק 1 ברכות לב שצריך אדם מאוד להיזהר שלא יבוא לידי סכנה.
                       כתובות ל, ב"מ קז:  הכל בידי שמיים חוץ מצינים ופחים. ויש דיון אם יכול לברך
                       ב"מ קמד ,ע"ז ג:    הגומל כאשר לא שמר עצמו והתקרר עד שנפל   למשכב.
       על פסוק 2 וחי בהם ולא שימות בהם שאין משפטי התורה אלא דרך של חיים.
שבת ל. קנא. נדה סא: במתים חפשי-אדם מת חפשי מן המצוות ומהתורה ולכן חייב לשמור עצמו כדי שיוכל לחיות ולקיים מצוות.
       ועל דרך הלצה-"למענך אלוהים-חיים."
האם מותר לרופא לטפל גם כשיש סיכון שהחולה יפגע כתוצאה מהטיפול
ורפא ירפא שמות כא יט
גמרא ברכות ס. ב"ק מה. ניתנה רשות לרופא לרפאות. ולכאורא מה החידוש הרי דואג לפרנסתו?
ש"ך הלכות ביקור חולים יו"ד של"ו סק"יא-רופא רשאי לרפא גם כשיש חשש שמא הוא יזיק.
קבלת טיפול רפואי שיש סיכון בלקיחתו
פירוש תפארת ישראל על המשניות יומא ח בועז אות ג. אף שיש סיכון של 1:1000 שמת יש לקבל חיסון נגד אבעבועות ומביא ראיה מב"י שבסמוך.
ובאות א' הוא מכנה את אדוארד ג'נר כחסיד אומות העולם על הצלת נפשות רבות.
להסתכן כדי להציל את חברו
ב"י חו"מ ס"ס תכ"ו בשם הג"מ הלכות רוצח א יד בשם ירושלמי-חייב אדם להכניס עצמו בספק סכנה כדי להציל את חברו בוודאי סכנה.
ירושלמי תרומות סוף פר' ח'-ר' אמי שהיה מגדולי אמוראים ונשבה. ר' יונתן וויתר עליו אבל ר"ל הציל אותו.
כתובות סא. דאמוראים ישבו פתח ארמון המלך, והאחד פגע באוכל המלך והסתכן כדי להציל את חברו שנתקף בולמוס.
האם הירושלמי נפסק להלכה
חוות יאיר קמ"ו וכן מביא ראיה מב"מ סב.
סמ"ע תכ"ו סק"א-ירושלמי לא להלכה ולכן שו"ע, רמב"ם רי"ף רא"ש ועוד ראשונים השמיטוהו.
ראיות שאין להיכנס בספק סכנה כדי להציל חברו
נידה סא. בני גליל שהיו מבוקשים על רצח, ור' טרפון מסרב להסתיר אותם.
סנהדרין עג. על הפסוק לא תעמוד על דם רעך ויקרא יט טז הגמ' מדייקת שהרי כבר נאמר בהשבת אבדה "והשבותו לו" וא"כ זה כשגוף חברו בסכנה (השב תשיבם לאחיך-באבדת ממונו) ומסקנת הגמ' שעליו להוציא כסף כדי להציל גוף חברו, ומשמע דווקא כסף אבל לא להסתכן בעצמו.
פוסקים שאין לאדם להסתכן כדי להציל את חברו-וכך הלכה.

1. ר' יונה גירונדי איסור והיתר כלל נט דין לח-אין להיכנס בספק סכנה כדי להציל חברו מסכנה וודאית .
2. שו"ת רדב"ז חלק ג' סימן תרכה-המתחסד כנ"ל הוי חסיד שוטה.
3. א"ר שכ"ט, גרז שכ"ט ערוך השולחן תכ"ו משפט כהן קמ"ג,קמ"ד (הרב קוק)

הרב הרצוג היכל יצחק או"ח סימן לט       אג"מ יו"ד סימן קמ"ה.
מה נקרא ספק סכנה
מנחת שלמה ח"ב סימן ר (כ)"ט אות ד כאב וצער הרבה ואפשר בסיכון נמוך שיצמח מזה סכנה. ועל זה מחללים שבת "כל שדרך רוב ב"א לברוח מכזאת סכנה".
תרומת כליה
שו"ת מנחת יצחק ח"י סימן קג-אסור לתרום כי קיימת סכנה לתורם בניתוח עכשיו או שבעתיד יסתכן.
       ציץ אליעזר ח"ט סימן מ"ה-רופאים אמרו שהוצאת כליה זה סכנת נפשות.
גר"ע-עפ"י רופאים 99% מתורמי כליה לא ניזוקו כלל.
       וע"כ מצוה לתרום כליה (יבי"א ח"ט חו"מ סימן י"ב      יחו"ד ח"ג סימן פ"ד)
ומחלק בין ספק סכנה רחוק לספק סכנה שקול 40% 30%.
השתלת קרנית
נלקחת מאדם אחר מותו בחתימת הנפטר על הסכמתו.
האם מותר לקחת מהמת חלקים

1. עור מת אסור בהנאה מן התורה.
2. יש מצוה לקבור את כל חלקי המת, כולל דם, ואפילו הוא פחות מכזית (מי שכורתים לו איבר כגון חולה סוכר צריך לדאוג שח"ק ישמרו בקירור ויקבר בבא היום איתו, לרב עוזיאל כרתו רגל בגלל סוכר ואח"כ נקבר איתו.
3. ניוול המת מדאו'.

ר' בן ציון אבא שאול זצ"ל אסר לקחת מיהודי אלא רק מגוי. והגר"ע מתיר כשא"א לקחת מגוי יבי"א ח"ג סימן כ', כא-כג.
ניתוחי מתים לצורך מחקר מציל חיים
חת"ס יו"ד סימן של"ו-לצורך מציאת תרופה למחלה והצלת חולה אחר מותר לנתח את המת.
חתימה על כרטיס אדי
אין לחתום למעט בקרנית כי יתכן שלוקחים איברים כשהוא גוסס וכל מעצים עיני גוסס ה"ז שופך דמים שבת קנא : 
                      
 
 
 
 
בית מרן 300
קופסאות שנועדו לזריקה -אין בהם איסור של פתיחת קופסאות פלאג'י רוח חיים שיד סעיף קטן ב.
כיריים אינדוקציה -גלי מיקרו מחממים את הסיר שבו המאכל . (במיקרו לעומת זאת גלי הקרינה מחממים את המאכל )
 אינדוקציה לעניין בישול גויים - רשבא גזירת חכמים רק בבישול באש וכן רמבם על מעושן לא גזרו
בישול בקיטור לעניין בישול גויים- יביע אומר חלק  ה יורה דעה  ט ב אין בישולי גויים .
בישול במיקרוגל לעניין בישול גויים -שבט הלוי ח קפה אסור כי 1.עובד על חשמל 2. זו הדרך הרגילה לבשל היום.
 הרב עובדיה-אין איסור כי רק באש גזרו וחשמל זה לא אש
טבילת כלי פלסטיק -לכאורה על פי הגמרא עבודה זרה עה: משמע שזכוכית חייבת בטבילה כיוון שניתכת כמו מתכת ולכאורה הוא הדין בפלסטיק .
יביע אומר חלק  ד יורה דעה ג - אין לגזור מדעתנו לאחר חתימת התלמוד.
 תלמידי רבי עקיבא מתו במלחמה -איגרת רבי שרירא גאון דהוה השמדה .
רמבם מלכים יא ג רבי עקיבא היה נושא כליו של רבי עקיבא של בר כוכבא (הנוסח לא בגמרא מצונזרת שלנו אלה צילום גמרא של תימנים ספר אלף דוד חלק ב עמוד 116 )
ולעניות דעתי גם באחד הפירושים במשנה ויש לה על זה באתר .
ברכת לבנה -בגמרא סנהדרין עמוד מא: עד מתי מברכים על הלבנה יש אומרים עד שבעה ויש אומרים עד חמישה עשר יום ואם כן לפני כן גם כן מותר.
 שולחן ערוך תכו סעיף ד דווקא אחרי 7 ימים מהמולד ומשמע שזה על פי הקבלה.
 כהן שיש לו טבל ודאי מפירות שקנה או קיבל מיהודי שנגמר המלאכה אצלו צריך לתת מעשר ללוי וכן נותן לוי  ללוי אחר רמב ם הלכות מעשר פרק ו הלכה טו.
 אבל אם גדל אצלו מפריש תרומות ומעשרות ואין נותן מעשר ראשון ללוי אל הם משאירו לעצמו פרק א הלכה ד  שנאמר כי תקחו מבני ישראל
ההבדל בין קמץ לפתח
 
הבדל בין קמץ לפתח -רבינו בחיי פרשת וירא -אף על פי שנראה שהקמץ והפתח דומים אין הדבר כן כי הקמץ הברתו למעלה מהפתח .
יעבץ בהקדמה לסידור כתב שקמץ זה או .
רשי בברכות יג: אחד בפתח ועוד בברכות מז. אמן בפתח כלומר לרשי קמץ נקרא כפתח.
 מעשר כספים
אחד פירעון משכנתא נועד לחסוך דמי שכירות ולכן זה יורד מההכנסה המחושבת למעשה גם אם מדובר בפרעון מוקדם .
שתיים וכן זוג חוסך כסף לדירה 3.
 טיפולי הפריה.
 ארבע מי שעובד במוסד תורני ונותן שעות על חשבונו יכול להחשיב את השעות כמעשר כספים לאותו מוסד
 תשלום ריבית לבנק -שות צפנת פענח קפד רוגוצובר וכן מהריא הלוי חלק ב סימן נד אומרים שלא צריך היתר עסקה כי אין אדם שהכסף שייך לו אלא חברה בע מ
מובאים גם בהליכות עולם חלק ח עמוד מ מביא אותם לצירוף
 
 
 
בית מרן 304
מהו צום העשירי ? הפסוק בזכריה פרק ח פסוק יט "כה אמר השם צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו"
 צום רביעי הוא בתמוז שהוא חודש רביעי מניסן
צום החמישי הוא תשעה באב שהוא חודש חמישי מניסן
 צום השביעי הוא צום גדליה בגימל תשרי שהוא חודש שביעי מניסן
וצום העשירי הוא בחודש טבת שהוא עשירי מניסן
אולם על איזה אירוע שארע בטבת מתענים ? בגמרא ראש השנה דף יח עמוד ב רבי עקיבא אומר על עשרה בטבת הוא יום בו התחילו במצור ולפי זה סדר המאורעות בפסוק לא הולך לפי סדר שהרי תחילת המצור קדם לכל המאורעות הנל. ואילו לפי רבי שמעון צום העשירי הוא חמישה בטבת בו הגיעה השמועה על חורבן הבית לבני הגולה ועשו אותו כיום שריפת בית המקדש ומכיוון שהלכה כרבי עקיבא אנו צמים דווקא בעשרה בטבת.
 סיום הצום - לגבי תשעה באב פסק שולחן ערוך תקנג סעיף בית על פי הגמרא בפסחים דף נד עמוד ב שהוא זמן צאת הכוכבים .
אבל לגבי שאר תעניות לכאורה ספק דרבנן להקל וכיוון שבין השמשות הוא ספק יש להוציא הצום בשקיעה. הראשונים פסקו שהצום מסתיים בצאת הכוכבים.
 אך רבינו יונה פסק שהצום מסתיים בשקיעה ןהביא דעתו בערוך השולחן סימן תקסב ב.
 זמן רבינו תם ו-דאי שלא משום שרק בלאוין דאורייתא שיש עליהם כרת או סקילה מחמירים כרבנו תם אבל לא במצוות עשה וכל שכן במצוות דרבנן .
מתי כדאי להתפלל בזמן תענית -כיוון שהצום יוצא בצאת הכוכבים יש להתפלל ערבית באופן שיסיימו התפילה בצאת הצום ויזכירו לומר קריאת שמע .
סדר תפילת שחרית של צום כאשר יש חתן בבית הכנסת -אומרים וידוי רגיל אך לא עושים נפילת אפיים דהיינו לדוד אליך השם נפשי אשא .
מי שלא מניקה בפועל המהרשם בדעת תורה תקג אישה פטורה כל 24 חודש כי איבריה מפורקים ואף על פי שלא מניקה על פי הגמרא בנידה דף טעמוד א דף שיולדת איבריה מתפרקים ואינה חוזרת לכוחותיה עד 24 חודשים.
 
 
 
 
בית מרן 321
אכילת סופגניה
נטילת ידיים -אף שדבר שטיבולו במשקה צריך נטילת ידיים מכל מקום זה דווקא כשמטוגן בשמן זית יד שחט דם
ברכת הסופגניה -בגמרא ברכות מב עמוד א פת הבאה בכיסנין מברכין עליה בורא מיני מזונות
רב האי גאון ספר הערוך ערך כסן -כל דבר הנכסס בשיניים כמו בייגלה או מצה אובלטים מברכים עליו מזונות אבל חלה מתוקה ורוגעלך לכאורה יוצא המוציא
רבנו חננאל - מאפה ממולא אוזני המן רוגלך מעמול מברכים עליו מזונות ולפי זה יוצא שעל בייגלה מברכים המוציא .ואם המילוי הוכנס אחר כך הרי זו מחלוקת בדעת רבינו חננאל.
 דעת הרמב ם ברכות פרק ג הלכה ט- עיסה שנילושה בשמן דבש סוכר וחלב וטעמם ניכר בעיסה מברכים עליה בורא מיני מזונות
שולחן ערוך סימן קסא סעיף  ז פסק הלכה כדברי כולם משום סבל
 ואם כן סופגניה שנילוש סוכר ברכת מזונות וגם מצד שמלאה בריבה
וסופגניה שאין בב סוכר או מצד שהיא מטוגנת ולא נעשתה בדרך אפייה כפי שפסק שם בדעת סתם בסימן קסח יג כדעת ר"ש (וירא שמיים לרבינו תם שסובר שכל שבלילתה עבה ברכתה המוציא אף בטיגון )
ברכת המצה-עד מתי מברכים המוציא אחר פסח- כל עוד שאין לרוב העם לחם ולכן במימונה מברכים המוציא ולמחרת באיסרו חג מזונות
הרב עובדיה בספרים כתב שמברכים על מצה מזונות
לדעת הרב יצחק יוסף זקן שבמשך השנה רוב מאכלו מצה יכול לסמוך על הפוסקים שכל השנה מברך המוציא . (לשיטת פוסקים אלו אין אוכלים מצה לקינוח סעודה כמו עוגה ולכן יש לברך המוציא )
קביעת סעודה על מצה או עוגה -מברך המוציא וברכת המזון .
מהו שיעור קביעת סעודה -רמבם  ג' ביצים 162 גרם
רשי 4 ביצים 216 גרם .
שולחן ערוך פסק כרמבם שסח סעיף גימל, סימן תט סעיף ז ,סימן תריב סעיף ד
בפועל סב"ל ולכן נוהגים כרשי.
כיצד מגיעים משיעור ביצים למשקל בגרם –
 רבי חיים נאה שיעורי תורה -דרהם הוא 3.199 גרם ולפי זה קביעת סעודה היא 72 דרהם יוצא של קביעות סעודה לרבי חיים נאה הוא 230 גרם
מאידך הרב מרגולין הדרהם שוקל בין 2.8 גרם ל 3 גרם ולפי זה 216 גרם היא קביעת סעודה .
המסורת ביד הספרדים כרבי חיים נאה
המחקר מראה כהרב מרגולין
דעת הרב עובדיה נאמר מאור ישראל פסחים מח. חזון עובדיה ליל הסדר עג. חזון עובדיה ברכות נה נוטה לרב מרגולין ומכל מקום כיוון שיש חשש ברכה יש להחמיר כר' חיים נאה.
למעשה אם אוכל פס עוגה גם אם יש 216 גרם יברך המוציא וברכת המזון כיוון שמצרפים את דעת הרמבם שיעור קביעת סעודה גימל ביצים (יש מחלוקת עם לברך על נטילת ידיים )
מה מברכים על לחמניות מתוקות -לשיטת הרב עובדיה אף עם כובע מה אכלו על חלה מתוקה חייב שיהיה ב-72 דרהם
קובע סעודה על סופגניה -עף עם אוכל חצי קילו סוגי סופגניות לעולם מברך מזונות או מעין שלוש אלף הסופגניה מטוגנת ולא אפויה ולכן לא נקראת לחם בית אפילו בדיעבד יוצא ברכת מזונות סופגניה שאופים אותה ולאחר מכן מטגנים אותה כיוון שגמר מלכתה בטיגון ברכת מזונות גוי שעפה סופגניה כיוון שנחשב כמבושל ולא נעשה את לכאורה אינטר שלפתע קום מכל מקום כיוון שיש ספק אין לעניין ברכה שמה זה לחם אף על פי שלא נפצע כמותם ואין לי עניין בת עקום אז לגבי הברכה אומרים סבל או מברכים מזונות אבל לגבי ספק דרבנן שלפתע קום ספק לכולה ולכן אין לאסור מדין פת עכו ם ומכל מקום אחד שיש השגחה יקפידו שיהודי ידליק את האש משגיח חדשים משגיחות כשרות הרב פיינשטיין יורה דעה חלק ב סימן כתב להכל
 
בית מרן 327
אבקת חלב גויים -המתירים חזון איש יורה דעה סימן מא אות ד.
ציץ אליעזר חלק טז סימן כה
המחמירים מנחת יצחק חלק י סימן לא אות לז .
ואפשר להקל לקטנים וכן עשה מעשה הרב עובדיה .
האם אפשר לעשות ספק ספקא כיום- השך בכלל ספק ספקא כלל ביורה דעה כותב שאין לעשות כיום ספק ספק להקל אלא מה שנאמר בשולחן ערוך סימן קי קיא .אבל כרתי ופלתי של רבי יונתן אייבשיץ סוף קונטרס בית הספק דיבור המתחיל השך מעיד שרבותיו עשו ספק ספקא בניגוד לשך כי לפי השך ספק דאורייתא לחומרא זה מדאורייתא אבל המקילים פסקו שספק דאורייתא לחומרא זה מדרבנן . (רמבם פרק ט הלכות טומאת מת הלכה יב ספק ראשון אסור מדרבנן וספק שני מתיר מדין ספק דרבנן לקולא ) וכן לפי הרשבא ספק ספקא מותר מדין רוב שהרי ספק אחד זה 50% וספק שני עושה רוב לקולא ונפקא מינה בין הרמבם לרשבא שיש ספקות שאינם שקולים לפי הרמבם יש להתיר.
 
המשך בית מרן 327
עוד פוסקים שאפשר לעשות ספק ספקא-החוות דעת בסוף כללי ספק ספקא .פני יהושע פסחים י: .
החידא ברכי יוסף אורח חיים סימן קפו סעיף קטן ד.
גזרות התורה כדי להרחיק אדם מן העבירה -אחד בל יראה ובל ימצא כדי שלא יאכל חמץ בפסח רן פסחים בית עמוד אלף .
שתיים התורה אוסרת זוג וחרצן אף על פי שהם אינם יין ובמדרש רבה נשא י ח לך לך אמרינן לנזירא סחור-סחור לכרמא לא תקרב .
שלוש אבן שלמה וצדק יהיה לך אסור להשהות אבן משקל מזויפת כדי שלא ישקול בה .
ארבע לא תקרבו לגלות ערוה .
חמש איסור ייחוד עם אישה בגמרא עבודה זרה לו עמוד ב יש יחוד שאסור מדאורייתא ויש יחוד שדוד גזר .
שש איסור למלך לא להרבות נשים בין יסירו  לבבו דברים פרק זי פסוק יז.
 לא תתחתן בם לדעת רבי שמעון במסכת עבודה זרה דף לו עמוד ב זו גזרה שלא יתחתן עם גויה (לאו דווקא משבע עממין ) כדי שלא יסיר את בנו מהיהדות .
8 איסור בישול בשר וחלב גזירה שמא יבוא לאכול כסף משנה הוא מרן הבית יוסף פרק א הלכות טומאת מת הלכה ב
שיעור זמן של יחוד עם אישה -שיעור של צליית ביצה וגמיעתה.  ואין לאסור משום חצי שיעור שאסור מן התורה כי זה דווקא באיסור חפצא כמו נבלה וטרפה וחמץ אבל באיסור גברא אין איסור בחצי שיעור .
הוצאת מים מדוד חשמל בשבת יביע אומר חלק אורח חיים סימן לה אסור בגלל בישול בתולדות האור ורק לצורך חולי . אבל ביביע אומר חלק  י אורח חיים סימן נה כתב שזו חומרא ומצרף דעת חתם סופר ורשבא. ואפשר לצורך תינוק שהתלכלך לרחוץ במים חמים של בוילר.
 
 
בית מרן 337
קראו 4 פרשיות באדר א'
משנה מגילה ו:  קראו את המגילה באדר א' ונתעברה השנה קוראים אותה באדר ב' .
ובגמרא יש מחלוקת תנאים איזה אדר נחשב עיקר
            רבי אליעזר ברבי יוסי – אדר א' כי סמוך לשבט ,
            רשב"ג בשם רבי יוסי – אדר ב' כי סמוך לניסן ,
אולם לגבי 4 פרשיות נאמר " הא לעניין סדר פרשיות זה לזה שווין " כלומר אם קראו 4 פרשיות באדר א' יצאו , ובגמרא הלכה כרשב"ג וכן בטו"ר ובשו"ע .
ולגבי קריאת 4 פרשות באדר א' פסק הטו"ר תרפ"ח שיצא .
בדק הבית -כיוון שהלכה כרשב"ג ה"ה לעניין 4 פרשיות .
מ"ב – תרס"ב ס"ק ב' כותב שב"י מסכים שאין צריך לחזור , ומביא ד"מ וא"ר שחולקים .
הבדל בין פרשיות דאורייתא לפרשות התורה שקוראים בכל שבוע
1, להעלות קטן – יש להחמיר שלא להעלות בארבע פרשיות .
2, פרשות התורה הרגילות הם חובת ציבור מדרבנן – בעוד שארבע פרשיות הם חובת יחיד .
3, א. אם הפסיד קריאת התורה כשהיה בשירותים אין צריך לשמוע במקום אחר כי זה חובת ציבור .  ( רמב"ן במלחמות מגילה ה. ר"ן )
    ב. השלמת מניין בבית אבל כשאין להם ספר תורה .
 
 
 
בית מרן 340
מיום שנחתם התלמוד אין כח לשום חכם לגזור גזרות מדעתו ואין לנו אלא מה שגזרו חכמים.
מקור-ראש שבת במה מדליקין סימן ט"ז. (לז)
 לדוג': 1.מצה עשירה בפסח-רמב"ם חמץ ומצה ה,ב, מותר.
                                      רי"ף-מותר.
                                      ראב"ד-זה דווקא בזריזים ולא לכל אדם.
                                      ה"ה-ה,כ, אין לגזור גזרות מדעתנו (היה תלמיד הרשב"א וחברו של הר"ן)
          2.מצה עשירה ביטש"ג-ב"י תסב מביא דעת הכל בו שיש הנוהגים שלא לאכול מצה עשירה ב2 ימים ראשונים של פסח שמא יטעה ויאכל מצה עשירה בליל סדר.
         ב"י-דוחה דבריו כי אין לגזור גזרות חדשות מדעתנו.  וכן כתבו עוד פוסקים.
מעין 7 בליל פסח
שו"ע תפ"ז א-ע"פ הבבלי שבת כד: לברכת מעין 7 אין דין חזרת ש"צ אלא תקנה מיוחדת מפני העם בשדות. אבל בליל פסח שהוא ליל שימורים וכו' פסחים קט א"צ לברך וכן פסקו עשרות ראשונים. בב"י מביא שכך הוא המנהג.
דעת הרש"ש נהר שלום דנ"ח ע"ב-יש לברך מעין 7 בליל פסח (לא מטעם של קבלה) אלא שבגמ' אמרו שיש לברך בשבת מעין 7 ולא חילקו לגבי פסח שחל בשבת.
דעת הקבלה-דעת הזוהר תיקונים תיקון ה' ד"כ ע"א-אמנם תפילת ערבית רשות ברכות כז: יומא פז: זה דווקא בחול ולכן אין חזרה. אבל בשבת תפילת ערבית חובה ולכן תיקנו מעין 7 לחזרת התפילה להוציא מי שאינו יודע להתפלל.
נפק"מ:1.  3  פסיעות בסוף עמידה. 2.מי ששכח לומר המלך הקדוש. 3.במקום שלא קבוע לתפילה.
         בא"ח-ע"פ הקבלה יש לומר מעין 7 בבית חתנים ול"ע בבית אבלים. (שנה ב וירא י)
אמן על ברכת אשכנזי
חומרת אמן יתומה כל העונה אמן יתומה וכו' ברכות מז.

1. שומע ברכת על מצוות תפילין-פמ"ג מה א"א סק"י-אין עונים אמן. כי יש אומרים שזו ברכה לבטלה.
2. ברכת אמן על קידוש בבית כנסת-תשב"צ ח"ג סימן רמ"ו פסק לקיים את המנהג לעשות קידוש בבי"כ בער"ש. אבל בשו"ת יכין ובועז סימן קי"ח מעיד שהרשב"צ עצמו לא היה עונה אמן על קידוש זה.
3. ברכת לולב על אתרוג מורכב-שו"ת הרמ"א סימן קי"ז יש לענות. והאחרונים חולקים.
4. לקרא את ההלל-ר' יצחק יוסף-אין לענות.

  אורל"צ-כיוון שתגיד לאשכנזי לברך-לא יתכן שלא תענה אמן שהרי הוא עושה כדעת רבותיו .
    והגר"ע לא ענה על זה.
מהר"ל מפראג היה או לא היה-סטייפלר חיי עולם פר' ל'-במהדורא ראשונה כתב שמהר"ל עשה גולם אבל במהדורא ב' כתב י"א.
       שולחן המערכת-ר' יצחק יוסף-אות א' מערכת אדם מביא ראיות שהיה גולם.
בניית בתים לגובה-עפ"י המאירי האיסור כשבונים לגובה לנוי אבל לצורך דיורין אין איסור, כ"ש מפני מצוות יישוב הארץ.
חוזר בתשובה ינהג כמנהג אבותיו או מה שבוחר-ר' יצחק יוסף פסק לאשכנזי חוזר בתשובה שאביו דתי עם כיפה בנט שהוא צריך לנהוג לפי הרמ"א.
       אבל אם הוריו חילונים לא שייך אל תיטוש תורת אמך ויכול לנהוג כספרדי.     
 
 
 
בית מרן 344
חזרה על ספירת העומר בשחרית
ה"ר שטרנבוך-חשיבות והנהגות ח"א סימן שי"ב, ח"ב סימן רמ"ז-מי שחוזר על ספירת העומר ביום עובר על "בל תוסיף".
       הגדרת בל תוסיף-תוס' ר"ה טז.-אין איסור בל תוסיף בקיום מצוה כמה פעמים ביום כגון אם אוכל 3 כזית במקום 1 כזית. וכל איסור בל תוסיף הוא דווקא בשעת מצוה ממש כגון שנוטל שני אתרוגים או יושב בשמיני עצרת בסוכה לשם מצות סוכה. אבל אם יבנה סוכה עכשיו אע"פ שישב בה לשם מצוה אינו עובר על בל תוסיף.
פוסקים שכתבו לחזור ולספור ביום-נהר מצרים הלכות ספירת העומר סעיף כד.
                                               מהרש"ל-ים של שלמה ב"ק אות מ"ד.
 
לא ספר יום אחד בעומר האם כל ברכותיו שעשה עד ליום זה היו לבטלה
חיד"א-מורה באצבע רי"ז אם שכח , כל ברכותיו היו לבטלה וביטל מ"ע.
 אבל חזו"ע סימן כ"ח ח"ב עמוד תק"י, במהדורה חדשה עמ' רכ"ד-לא ממש לבטלה.
 
מי שהתעלף באמצע עמידה האם ברכות שהתפלל עד שהתעלף היו לבטלה
שדי חמד אסיפת דינים מערכת ברכות סימן א' אות כט' בשם שפתי הים-אין ברכותיו לבטלה.
וכן ספר בית יהודה יהודה עייאש-או"ח סימן לג.-אין ברכותיו לבטלה.
רוב אחרונים-כל שחיסר ברכה אחת הפסיד את כל התפילה ומשמע שברכותיו היו לבטלה.
 
ברך על נט"י ונמלך ולא אכל
ריטב"א חולין קו:-אם נטל ידיו בברכה ע"מ לאכול פת ובסוף נמלך שלא לאכול פת או שאכל פחות מכשיעור פת אין ברכת נט"י לבטלה כי בזמן הנטילה חשב לאכול כביצה פת (54 גרם מצריך ברכה 27 מצריך נטילה ללא ברכה).
       והחיד"א, מחזיק ברכה קי"א סימן קנח פוסק כריטב"א.
וא"כ כיוון שהתחיל להתפלל עמידה ע"ד להשלים והפסיק באמצע מדוע באחרונים נפסק שברכותיו לבטלה , מ"ש מפסק הריטב"א.
חילוק ה"ר עובדיה-ח"א חיו"ד סימן כ"א אות ב', ח"ב חאו"ח סימן ט' אות ב'.
       בנט"י הוא עשה מעשה הנטילה בשלמות וכדין ורק בתנאי של אכילת שיעור היה חיסרון אבל בספירת העומר לדעת בה"ג שהכל מצוה אחת הרי הוא חיסר במעשה      הספירה ולכן ברכותיו לבטלה (וכמו מי שאחז בחזקה חפץ בעת הנטילה שלא יצא יד"ח וברכתו לבטלה)
וכן מי שנתעלף-באמצע עמידה לא קיים מצוות תפילה ולכן ברכותיו היו לבטלה וכן במקרה בו שכח לומר המלך המשפט שאינו חוזר לברכת השיבה שלא שייך כאן דעת הריטב"א כיוון שלא שמעשה התפילה אינו שלם.(יבי"א ח"ב או"ח סימן ח-י) (ח"ו או"ח סימן  מ"ח אות ג' , ח"ז או"ח סימן נ"א)  
ומכ"מ יש שרצו לדמות את דעת הריטב"א לזה שלא אמר "המלך המשפט".
בא"ח ניצבים אות ה' וכן תלמידי ר' יונה ספ"ק דברכות ועוד ראשונים.
ולפי זה כל עוד נתכוון בתחילה לומר המלך המשפט הרי אף שטעה זה כדברי הריטב"א ואין ברכותיו לבטלה.
הסוברים שברכה לבטלה אסורה מדרבנן
תוס' ר"ה לג. ד"ה הא-לא תשא (שמות כ,ו, דברים ה, י,) נאמר רק על מי שנשבע שבועת שווא בשם ה' בבי"ד. אבל ברכה לבטלה אסורה מדרבנן כי ס"ס ברך את ה' ולא אמר לחינם.
נשמת אדם כלל ה' אפילו לרמבם שו"ת פאר הדור סימן קה שסובר שאיסור ברכה לבטלה הוא מדאו' מכ"מ זה דווקא שזו ברכה שאינה צריכה דרך שחוק והיתול כגון שהוא אפיקורס ומזלזל אבל אם מברך בכוונה להודות לה' אינו אלא מדרבנן.
קושי על דעת בה"ג וחידא
כיצד מברך על ספירת העומר הרי יש חשש שישכח ונמצא שכל ברכותיו היו לבטלה לדעת חיד"א הנ"ל ולדעת בה"ג תוס' מנחות סו. ד''ה זכר) שאם חיסר ספירה אחת הפסיד את כל המצווה
ושאלה דומה מקשה השדי חמד (מערכת יום כיפורים סימן א' אות ג') הרי יתכן שימות באמצע ואם כן כיצד מברך מידי יום ויתכן לתרץ שלמיתה לא חיישינן  כפי שאומרים  לגבי שליח גט שיש לו חזקת חיים גיטין כח:
והרא"ש כתב לזמן מרובה כן חיישינן למיתה כגון לנזירות של 30 יום נדרים ג:
אלא שכנראה גם אם מת זה אונס גדול ולא יתבעו אותו בשביל זה.
ומכ"מ שכחה מצויה ושכחה אינה כאונס רמ"א יו"ד סימן רלב סי"ב (שינה מכ"מ נחשבת אונס) וא"כ קשה לבה"ג.
תירוץ הר' יצחק יוסף-בה"ג כנראה סובר שברכה לבטלה היא מדרבנן.
דין ½ שיעור במצוות עשה
שו"ע תפ"ט ח' פוסק שמי שחיסר יום אחד ימשיך לספור בלא ברכה.
מדייק הבא"ח בשו"ת רב פעלים ח"ג או"ח סימן ל"ב שאם ממשיך לספור משמע שיש בזה מצווה אף ב ½ שיעור וא"כ כשיש לו ½ כזית מצה יאכל ויקיים מצוות עשה מדאו' של אכילת מצה. (מכ"מ על אכילת מצה לא יברך כי כל אכילה בתורה מצוותה בכזית)
ביבי"א י' או"ח סימן נ"ה  (ב)-מביא רב פעלים ודוחה אותו, שהרי מה שממשיך לספור הוא מחמת הפוסקים שכל לילה יש מצווה בפ"ע.
ראיה נוספת לקיום מצווה מדאו' ב ½ שיעור ברב פעלים מביא מהשו"ע תקפ"ט ה' ועוד ראיות.
והיבי"א דוחה ומחלק בין חיסרון בחפצא לבין חיסרון בגברא כי בחיסרון חפצא אין מצוות בכלל (½ שיעור) אבל בחיסרון בגברא מכ"מ יכול לעשות מצווה בשלמות ולכן מחוייב מצד הגברא שבו (½עבד ו½ בן חורין חייב בשמיעת שופר)
האם יוצאים י"ח בספירת העומר של החזן מדין אין מצוות צריכות כוונה בדרבנן.
גר"ז תפ"ט י"ב העיר על הבעייתיות שהקהל סופר בברכה אחרי שהש"צ ספר.
דעת שו"ע אע"פ שנפסק שמצוות צריכות כוונה (ס,ד,) מכ"מ במקום חשש ברכה לבטלה יש לחוש למ"ד מצוות א"צ כוונה.
       לדוג':
הוכחת הפר"ח  -מי שחברו שואל כמה ימי הספירה, כיוון שענה לו היום וכו' אינו יכול 
תפ"ט ד         לברך יותר ומוכח שאע"פ שלא נתכוון למצוות ספירה מכ"מ חשש שו"ע למ"ד מצוות א"צ כוונה.
הוכחת המ"א    -רצ"א סקט"ז-שו"ע פסק שיש לאכול פת בסעודה שלישית עכ"ז אם שכח רצה והחליצנו אינו חוזר על ברהמ"ז כי חושש לסב"ל שהרי יש שסוברים שאין חובה לאכול פת.
       וכ"ש לפי המ"א סימן ס' סק"ג שפסק כרדב"ז שמצוות דרבנן א"צ כוונה וא"כ ברור שהקהל יצאו י"ח במה ששמעו מהש"צ.
       תירוץ-כאן יש כוונה נגדית ומועיל גם למ"ד מצוות א"צ כוונה תוס' סוכה לט. ,  בית יוסף-תקפ"ט.
דעת יחידאה-דעת הרא"ה שסובר שלמ"ד מצווה א"צ כוונה יוצא אף שיש לו כוונה נגדית.
 
 
 
בית מרן 353
מעשר כספים-לרמ"א זהו דין גמור ואפילו דבר מצווה לא יעשה בו אלא יתננו לעניים.
          רמ"א רמט א.
          לספרדים-בגדר מנהג טוב וחשוב            שו"ת בית דינו של שלמה יו"ד סימן א.
לדוג: אברך אינו צריך לתת מעשר כספים אלא יחסוך לנישואי ילדיו.
          בחור ישיבה המקבל כסף מהוריו אין צריך לתת מעשר.
          חתן המקבל סיוע לדירה, וכן א"צ מהמתנות.
          וכ"ש מי שיש לו חובות.
תרומת איברים-קרנית-מותר כי עדיין יעילה גם כמה שעות לאחר מוות.
מצוה בין אדם לחברו מול מצוה בין אדם למקום-מה קודם
מצד אחד-מצוות שב"א למקום-קידושין לא. שגם האם חייבת בכבוד האב ולכן גם פה האב והחבר חייב בכבוד ה'
מצד שני-ב"ב פח: אמר ר' לוי קשה עונשן של מידות יותר מעונשן של עריות.
          רמב"ם גניבה ז יב. בין אדם לחבירו חמור מבין אדם למקום.
          וכן ראש פאה א ג. תוס' ב"מ כ:
 
 
בית מרן 354
במקום דוחק או בהפסד מרובה אפשר לסמוך על אחרונים כנגד שו"ע
בניין עולם או"ח סימן יד                וכן יצחק ירנן סימן ל
חקרי לב ח"א יו"ד ס"ס קכז וקצג
זבחי צדק יו"ד סימן י"ח סק"ע
                         סימן צב אות י"ב
 
 
 
בית מרן 360
ש"צ אבל בסליחות
נוב"י קמא או"ח סימן לב האוסרים סוברים שמכיוון שמידת הדין מתוחה על האבל, אינו יכול להליץ יושר על הציבור והנוב"י פוסק שמותר ואדרבה ימים אלו הם לא ימי דין אלא ימי רחמים ולכן אפילו בתוך שבעה.
ש"צ בשאר ימות השנה
גמ' שבת קו. אחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבור
שו"ע שפ"ד ס"ג אם אין מי שיתפלל להוציא רבים ידי חובתם יכול האבל ומשמע שלכתחילה כשיש אדם אחר, לא יעלה האבל.
וכן פסקו עיקרי הד"ט או"ח סימן ג' אות ט'. ובמסגרת השולחן סימן שפד ס"ג.
רמ"א שפד יותר חשוב לאבל לעלות ש"צ מאשר לומר קדיש כי בזכותו הציבור שומעים את כל החזרה ועונים בהו"ש ואמן.
ערוך השולחן שפד ח' הרבה גדולים חלקו על השו"ע והכריעו שיש מצווה לאבל להתפלל.
חת"ס או"ח ס"ס כה ובדרשות שס"ח ל"ב-מידת דין מתוחה דווקא כשש"צ מוציא הציבור י"ח משא"כ כיום שכל הציבור יודעים להתפלל ולכן יכול האבל לעלות ש"צ.
המנהג- אבל עולה ש"צ.
שמיעת תזמורת לאבל תוך י"ב חודש בפורים
חזו"ע פורים ע"מ קפ יש לאבל להימנע מלהשתתף אם יש תזמורת.
מאידך שו"ת זקן אהרון סימן רי"ג מביא חכם ופוסק כי אבלות י"ב חודש בטלה בפורים שהרי אבל חייב בכל המצוות ובכללם שמחת פורים, וכן שמחת בית שואבה.
       וכיוון שחייב לשמוח מותר אף בתזמורת.
מאידך בחתונה ובר מצווה אינו חייב לשמוח.
        
בית מרן 362
האם חייבים ללכת תמיד כדעת האר"י
בא"ח-יש לעשות כאר"י תמיד כיוון שבהקדמת מהרח"ו לשער ההקדמות נכתב שהאר"י קיבל את תורתו מאליהו הנביא. ולכן אין אומרים סב"ל נגדו.
אבל גאון מווילנא אגרות התניא צ"נ ע"א-לא כל תורת האר"י מאליהו הנביא אלא היו לו חידושים משלו ולכן אפשר לחלוק. והראיה שיש דברים שמהרח"ו נהג שלא כאר''י ילקו"י כרך א' חלק ג' סימן רעד
תשובה מאהבה ח"א ס"ס י"ג (תלמיד הנוב"י) אין לנו עסק בנסתרות.
מנהג קידושין בטבעת
טבעת-תיקוני זוהר ריש תיקון ה'.
כסף טהור-בא"ח ש"א שופטים אות ח' בשם האר"י כי זהב רומז לדין וכסף לרחמים.
 
בית מרן 184
וראה גם 185 396 397 398 399
אמירה לגוי בשבת
בכמה מקומות בש"ס אמירה לגוי שבות
טעמים באיסור אמירה לגוי
רמבם - שלא תהיה שבת קלה בעיניהם ויבואו לעשות בעצמם.
 רשי -שבת  קנג שהגוי נעשה שלוחו של ישראל לעשות את המלאכה ואף על פי ש בקידושין אין שליחות לגוי כי אינו בן ברית מכל מקום יש שליחות לגוי לחומר.
 רשי -ע"ז סו . ממצוא חפצך ודבר דבר שלא יהיה דיבורך   של שבת כדיבורך של חול והוא הדין שאסור לומר לגוי בשבת לעשות מלאכה .
נפק"מ לטעמים

1. אומר לגוי שיעשה לו מלאכה במוצש. מותר  1 2 .אסור  3.
2. אומר לגוי בערב שבת שיעשה מלאכה בשבת .מותר 3אסור  1  2.

להלכה -מחמירים כמו כל הטעמים .
חומרת איסור אמירה לגוי
מלשון הגמרא משמע שזה דרבנן
מכילתא כל מלאכה לא יעשה בהם ולא יעשה הגוי מלאכתך משמע מדאו'.
ב"י – משמע שזה אסמכתא בעלמא .
אמירה לגוי שבות באיסור דרבנן -שבות דשבות
רמבם ו  ט-י - מותר לומר לגוי שיעשה איסור דרבנן כל שיש שם קצת חולי או לצורך גדול או לצורך מצווה או הפסד מרובה.
 קושי  על המכילתא
במכילתא נאמר לא יעשה מלאכה לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה הגוי מלאכתך מיהו חברך כנראה יהודי ואם כן מה החידוש הרי גם לחבר אסור לחלל שבת
וכן קשה על הפסוק לא תעשה מלאכתך אתה ובנך ובתך והרי אסור ממילא בין מדרבנן אם הם קטנים ואם גדולים אסור מצד הדין
תירוץ אחיעזר קי"ל שמחלל שבת בפרהסיא דינו כגוי וזה רק בחילול שבת
ומי שאומר לבנו לחלל שבת וזה עושה מחמת יראה הרי שיש איסור על האב מצד לפני עיוור לא תתן מכשול ומכל מקום עדיין האב לא נחשב כגוי אולם לפי המכילתא אף האב נחשב כמי שחילל שבת ולכן נחשב כגוי .
אין לגזור גזירות חדשות
ראש -אין לשום חכם רשות לגזור גזרה חדשה אחרי שנחתם התלמוד.
"שות הרדב"ז - מותר לעשות הגהה בשבת ולסמן בציפורן או אטב.
 מאידך יש גאונים שגזרו כמה גזרות כמו בדני טהרת המשפחה אבל לאחר הגאונים הראשונים לא גזרו גזרות עד כאן בית מרן 184
 
בית מרן 185
נפקמ לטעמים בדין אמירה לגוי בשבת

1. אם מאלף כלב או קוף שידליק אור מטעם שלא תהא קלה יש לאסור ואין שייך שליחות ואף בדבר דבר יהיה מותר אם רק רומז .

עוד  נפקמ שות אבני נזר.
 האם דברי קבלה כדברי תורה
דבר דבר מה הנביא ישעיה
מצוות עונג שבת
להלכה דברי קבלה לא כד"ת
עוד נידונים בדין פעולת גוי בשבת עבור ישראל

1. כאשר אומר לגוי לעשות מלאכה עבור הגוי עצמו ולא עבור היהודי
2. האם הגוי הוא פועל של בעל הבית  יד פועל כיד בעל הבית או קבלן עצמאי

ויש מי שכתב שיש להקל כל שאומר לגוי מראש שעל כל פעולה יקבל תשלום ואז גוי אדעתא דנפשיה עביד ואין כאן איסור שליחות .
אבל קשה שהרי לדעת הרמבם שייך עדיין הטעם שלא תהיה השבת קלה בעיניו .
ואף על פי שבשו"ת רב פעלים התיר ליהודי קוצ'ין להשתמש בגוי לצורך הדלקה בבית הכנסת מכל מקום שם היו עוד צירופים.
 אמירה לגוי בשאר איסורים
לא תחסום שור בדישו – ב"מ  צ. נשאר דבר בספק .
ראש -ספק דרבנן לקולא.
 רמב ם שכירות יג ג - אסור לומר לגוי חסום פרטי ודוש בה מיהו אינו לוקה כי זה לאו שאין בו מעשה.
 מדוע הרמבם אוסר אמירה לגוי בשאר איסורים - הר' בצלאל ז'ולטי -בשאר איסורים אין איסור אמירה לגוי אלא בשעה שהאיסור כבר חל ואז אומר לגוי ,מה שאין כן בשבת אסור לומר לגוי אף בערב שבת שלא תהיה שבת קלה בעיניהם וכן נפסק בשולחן ערוך שז   ב ג מה שאין כן בשאר איסורים.
 נפק"מ לאיסור אמירה לגוי כאשר אומר לו לצורך מצווה לטעם רשי מותר כי אין בזה משום דבר דבר. אמירה לגוי באיסור דאורייתא במקום מצווה ברבים
לוית חן סימן י"ז כגון כשנכבה האור ביום כיפור ויש מעל 10 ראשונים שפוסקים כבעל העיטור ולפיכך הוא לא סברא יחידאה.
במקום צורך גדול מותר לעשות נגד שולחן ערוך בדרבנן ועדיף שגוי יגיד לגוי.
 
בית מרן 188
עיין גם בבית מרן 277
הלכות חנוכה
הסבר מחלוקת תוספות ורמבם -על מה הולך מהדרין מן המהדרין .
מדוע פסק שולחן ערוך כתוספות ולא כרמבם- 1. יש עוד פוסקים כתוספות . 2. כך מנהג ספרדים לפני הרמבם 3. שדי חמד קד בשם חשק שלמה ברמבם עצמו הביא המנהג בהלכה ג.
דעת רמא ונפק"מ מדעת הרמבם והסיבה .
דברים שהעדות המזרח נהגו כפוסקים אשכנזים
 נרות חנוכה
ארבע כוסות בליל הסדר -לפי רמבם מברך על כל כוס וכן נוהגים אשכנזים ועדות המזרח נוהגים ראש כוס אחת ושלוש שולחן ערוך תע"ד.
 אמירת סליחות - עדות מזרח על פי בעל הטורים תקפח. והאשכנזים כרמבם תשובה ג ד עם תוספת כמה ימים לפני ראש השנה.
 צורת האותיות - בית יוסף העתיק מספר ב"ש .
ויעבץ מביא אותיות הספרדים
הסיבות לכך – כי ב"ש שהיה ספר מסודר דחוק.
 אותיות אשכנזים כשרות לספרדים וההפך .
להישאר ליד הנרות
להעיר בני ביתו
מדוע לא חוששים לרמבם ד ה שלאחר חצי שעה אין מברך
1. במקום מנהג אין אומרים סבל
2. כך עושים הרבה רבנים ואד מורים
3. כלל הרדב ז כל דבר שיש מחלוקת במצווה הברכה נגררת אחר המצווה ולא אומרים סב"ל.
 וגם כאן המחלוקת במצווה האם מדליקים אחר חצי שעה או לא, אין אומרים סב"ל .
האם שולחן ערוך מקבל את כלל הרדב ז
נט"י לדבר שטיבולו במשקה -לרמבם מברכים על נטילת נטילה זו .
לדעת תוספות -אין צריך ליטול ידיים .
ושולחן ערוך עשה פשרה שנוטל ללא ברכה אף על פי שזו מחלוקת במצווה ולא בברכה ואם כן רואים שהשולחן ערוך חושש לסבל
קריאת מגילה פסולה בברכה -מחלוקת פוסקים אם יוצא בה ידי חובה. שולחן ערוך פסק שיקרא ללא ברכ"א.
תירוץ אחרונים מדוע כאן סומכים על רדב"ז
 חיד"א - מזכיר את כלל הרדבז.
להרחבה עין יצחק ח"ב עמוד ת"י. יבי"א ה או"ח מב אות ד.
האם בחור ישיבה מדליקים נר חנוכה
לספרדים - כיוון שבחורי ישיבה נסמכים לשולחן ההורים הרי הם יוצאים בהדלקתם .כשהם חולים באים להורים ,בבין הזמנים ,בהוצאות חתונה, וגם אם סמוך על שולחן ראש הישיבה הרי שיוצא בהדלקתו וכך סוברים גרש"ז הליכות שלמה לספרדים שפטורים מההדלקה ועוד.
 רבי יצחק יוסף בישיבה
ביקש מראש הישיבה רשות לנסוע להלוויה הרב עזרא עטיה וסורב ונשאר בישיבה
צ עם יוד הפוכה
זוהר הקדמה צ"ה ע"ב - חזון איש טען שנדפס על ידי שבתאי צבי .
ספר שדה הארץ יו"ד י"ח הרב מיוחס אב"ד בי-ם לפני חמש מאות עשרים שנה -והחזון איש לא הכירו
שות חתם סופר יו"ד רסו
מדוע החיד"א כתב שאין לעלות בספר תורה אשכנזי
שות יוסף אומץ  יא -לא יעלה לספר תורה בכתב אשכנזי
ויש מתרצים כי ה -נ הייתה דומה ל ג כיוון שהיה לה עוקץ כלפי מטה והיום לא כותבים כך עד כאן לבית מרן 188
 
בית מרן 191
האם קבלת שבת תלויה בהדלקת נרות
מחלוקת בין בעל הלכות גדולות ותוספות רן שבת  כג:
שולחן ערוך רסג י
מנחה אחר הדלקת נרות
משנה ברורה רסג סקמ"ג  כל שהדליקה נרות לא יכולה להתפלל מנחה.
 חתם סופר כתב שגם לדעת בעל הלכות גדולות שמקבלת את שבת בהדלקה יכולה אישה לעשות שבות לאחר הדלקה והוא הדין שמותרת להתפלל מנחה אחר הדלקה
כן פסק הרב פלגי לב חיים
ציץ אליעזר מחלק בין קבלת שבת ביחיד שאז יכולה להתפלל מנחה אף לאחר שקיבלה שבת בהדלקה .
ועוד פוסקים אשכנזים כמו מנחת יצחק דברי יציב .
האם אפשר לעשות מלאכות דרבנן לצורך שבת למי שקיבל שבת
רבינו יואל מותר במקום צורך או מצווה כשם שמותר לעשות שבותים הנחוצים לו בין השמשות.
 הרב שמריה מותר דווקא בין השמשות וכל עוד לא קיבל עליו שבת אבל אם קיבל שבת אסור המחלוקת מובאת מרדכי שבת פ"ב סימן  רצ. (קוראים לחיבור שלו מרדכי בחיריק כמו מימוני אלפסי אושרי )
בשולחן ערוך יש סתירה
הלכות עירוב חצרות לגבי עירוב חצרות ומבואות שצג ב בין השמשות בסתם אפילו אם קיבל עליו תוספת שבת כרבינו יואל ויש אומרים כל שקיבל תוספת שבת אסור כרבינו שמריה.
 מאידך בהלכות שבת רסא ד אם ענה ברכו אף על פי שהוא יום אסור לערב ואין להטמין שהרי קיבל עליו שבת ולדידן אמירת מזמור שיר של יום השבת כעניית ברכו דידה.
ומשמע שכל שקיבל שבת מבעוד יום שוב נעסר כרבנו שמריה .
אין לומר שנפלה טעות מאחר ושולחן ערוך הודפס כמה פעמים.
א"ר רסא קח - קבלת שבת בציבור חמורה ובזה אסור מלאכות דרבנן אבל אם קיבל ביחיד לא גזרו חכמים על שבות בין השמשות .
ועוד אחרונים חילקו כמוהו .
ראיות שאפשר להתפלל מנחה אחר קבלת שבת מביא שתי ראיות .
תרתי דסתרי מנחה וערבית
לדעת רבי יהודה ברכות כו זמן מנחה הוא עד פלג המנחה ולאחר מכן יכול להתפלל ערבית.
 לדעת חכמים תפילת מנחה עד הערב.
 למסקנה עביד כמר עביד עביד .
שולחן ערוך רלג א פסק
אבל המנהג שלא כשו"ע ואפשר לעשות אפילו ביום אחד תרתי דסתרי דהיינו להתפלל מנחה אחר פלג המנחה כחכמים וערבית קודם שקיעה כרבי יהודה .
וכן מעיד על חכמים מקובלים שהיו מתפללים ערבית של שבת בפלג המנחה.
 תינוק שנולד ביום שישי אחר שקיעה
 אם נולד לפני שקיעה נימול ביום שישי הבא. (אבל הרב שלום מסאס שות שמש ומגן אם נולד 10 דקות לפני השקיעה נימול ביום ראשון)
 אם נולד עד תשע עשרה דקות אחר השקיעה מלים אותו ביום ראשון .
אם נולד אחר 19 דקות מהשקיעה מלים אותו בשבת .
ענה ברכו בליל שבת האם יכול להתפלל מנחה
שולחן ערוך רסג טו אם ענה ברכו עם הציבור לא יכול להתפלל מנחה אלה מתפלל שתי ערבית .וכן כתב שות יחווה דעת ולא מועיל שאתן שלא מקבל כי כל הציבור מקבל שבת ולכן עדיף שלא יענה ברכו ויתפלל מנחה.
ו הרב משאש סובר שאם כיוון דעתו שלא לקבל שבת אז יכול להתפלל מנחה .
בית מרן 213
ראה הרחבות ב 394
מנהג לעסוק בתורה בליל שבועות - מי שנשאר ער כל הלילה ושמח ואומר התיקון נרשם בספר הזכרונות לפני השם ומתברך ב-70 ברכות וכתרים של העולם העליון .
לעשות תיקון או ללמוד גמרא - מחלוקת החוק יעקב אומר ללמוד גמרא והתיקון הוא לא מארצות הגאון מוילנה והחידה אמרו התיכון
בישיבת חזון עובדיה לומדים גמרא עד חצות ואז עושים את התיקון
הכנה משבת לחול בשבת - אין לעשות הכנה שניכר שהוא לצורך לילה אבל מעט אוכל שיהיה ראוי לאכול ממנו בשבת אינו ניכר ויש להקל אף בבין השמשות במקום צורך גדול. אפשר להקל ולשים על הפלטה בבין השמשות .
זמן קידוש בליל שבועות - אברהם הלוי הורוביץ אביו של השל"ה (השלה כיהן כרבה של ירושלים לפני כארבע מאות חמישים שנה ) אין לקדש קודם צאת הכוכבים כדי שלא יחסר מתמימות.
 מביא האחרונים שחולקים ומעידים שהמנהג לקדש קודם צאת הכוכבים
דין תוספת שבת לרמב ם-  הרמבם כתב דין תוספת שבת רק בהלכות יום כיפור שביתת עשור א, ו ולא בהלכות שבת . מאידך בהלכות תפילה ג, ז  כתב שאפשר להתפלל ערבית של שבת מבעוד יום ואם נאמר שלדעת הרמבם אין דין תוספת שבת יוצא שאחר שהתפלל ערבית יכול לעשות מלאכות. ומביא אחרונים שדיברו בנושא .
נפק"מ האם כשמוסיפים מחול הקודש האם נחשב עדיין כיום – (כמובן שלא לעניין מלאכה ) 1. לעניין קידוש של לשבועות קודם צאת הכוכבים  2. קיבל שבת מבעוד יום ונזכר שלא ספר עומר 3.  קיבל שבת ונזכר שלא הניח תפילין 4. התפלל ערבית בערב הרגל וקיבל שמועה האם דיי לשבת מעט לפני שקיעה.
 אפשר לעשות תרתי דסתרי בדרבנן - להתפלל מנחה ומיד ערבית כי לכל צד אומרים ספק דרבנן לקולא וכן המנהג וכן מובא בספר קהילות יעקב ברכות א'.
כשיש הפרש גדול בין שקיעה לצאת הכוכבים - כגון בצרפת אומנם אחר 20 דקות מהשקיעה יכולים להקל מדרבנן כגון בהלכות טהרה, צומות ,,תפילת ערבית, אבל בדאו' יש להחמיר עד שיראו כוכבים.
 להתפלל ערבית כשמפריע לעוברים וושבים-  הגר"ע לא היה מתפלל במטוס כי מפריע לדיילים ונוסעים והיה מתפלל יחיד. למעט  תפילת ערבית שאין בחזרה .
קרקפתא דלא מנח תפילין - רק אם לא מניח כל היום אבל אם זה דעתו להניח לא נקרא שמעיד עדות שקר. יש אומרים שזה נאמר  על מי שלא הניח יום אחד ואין הלכה כמותם.
נאנס ולא הניח תפילין ביום והגיע הלילה יניח - שלא ברכה כי דוחה לא תעשה מדבריהם .אבל אם שכח לא יניח ויעשה תשובה .
להניח תפילין בבין השמשות - משנה ברורה בלי ברכה . ילקוט יוסף עם ברכה כי סב"ל אומרים כשיש מחלוקת בברכה אבל לא כשהמחלוקת במצווה.
 
 
בית מרן 274
דין רה"ר היום
בסימן שג יח פסק שוע שרחובות שלנו הם כרמלית ולא רה"ר אף שהם רחבים 16 אמה כי לאבוקעים בהם 60 רבוא ב"א ביום.
מאידך בהלכות ערובין שמה ו כתב שכל שיש 16 אמות נחשב רה"ר אע"פ שאין 60 רבוא בוקעים.
דעות אחרונים כיום
יבי"א ח"ט או"ח לג וס"ס לב – מצרף סברות להקל.
חזו"א סימן קז אות ה – אין היום רחובות מפולשים מעבר לעבר כמו שהיה בדגלי מדבר וגם רחוב אושן פרק בניו יורק נגמר סמוך לאוקינוס.
בית אפרים סימן כו – נסיעה במכונית אינה כהולכי רגל וע"כ אין רה"ר היום.
הגר"ע עצמו נהג שלא לטלטל אלא ע"י קטן.
 
 
בית מרן 277
הלכות חנוכה ראה גם עלון 188
לשיטת הרמא שכל בני הבית מדליקים זה רק בנים שהגיעו לגיל חינוך ומעלה אבל לא אשתו כי אשתו כגופו ולא הבנות כי זה לא צנוע שבנות תצאנה החוצה להדליק .
אסירים צריכים להדליק בבית הכנסת שבכלא וגם האישה תדליק בבית .
עדות רבי עזרא עטיה שהיה מדליק נרות שבת 20 דקות לפני שקיעה .
הדלקת נרות חנוכה בברכה למדליק יחידי
 משנה ברורה -בלא ברכה תרעב .וכן בא"ח וישב ז . בשער הציון אומר שזה סב"ל.
 מדוע הפוסקים לברך ביחיד על נרות חנוכה לא חששו לסבל
רבי יוסף ידיד - אם יש מנהג אין לחוש לסב"ל.
 הדלקה במקום ציבורי
הדלקת נר חנוכה שישמש גם לנר שבת
נר שבת קודם ומכאן שאי אפשר להשתמש בנר חנוכה גם לתשמיש מצווה וכן ראייה שהיו מדליקים על שולחן האוכל
הדלקה נרות חנוכה בבית רב קומות בקומה גבוהה או בלובי מחלוקת רשי ותוספות שבת אם מדליקים בפתח הבית או בפתח החצר .
היכן היה מדליק הרב עובדיה את נרות חנוכה
זמן הדלקת נרות
סתירה לכאורה בדברי גר"א.
 האם פרסום ניסה שייך גם בגויים עד שתכלה רגל תרמודאים מן השוק
היתר שימוש במעלית שבת
כוונה נגדית של בחור ישיבה שלא לצאת ידי חובה בהדלקה שמדליקים בבית ההורים - לא מועיל כי החובה היא על הבית ולא על עצמו ב"יי סימן תרע ז
הדלקת נרות חנוכה למי שהוריו בחו"ל
למי שהוריו בחו"ל כיוון שיש הפרש של שעות נמצא שבזמן שהוריו מדליקים בארץ כבר הגיע עמוד השחר ולכן יכול להדליק בברכה.
 אפשר לנהוג בערמה מול ראש הישיבה בענייני הלכה עד כאן בית מרן 277
 
בית מרן 284
פלפול המצביע שברכות הנהנין הן מדאורייתא
כמה פעמים בש"ס הגמרא אומרת למה לי קרא סברא היא.  כגון בב"ק מז: במי שרוצה להוציא ממון מחברו שניהם באים לבית הדין ונלמד הדין "המוציא מחברו עליו הראיה" מפסוק שמות כד יד "מי בעל דברים יגש אליהם" אל תקרא יגש אלא יגיש ,כלומר יגיש ראיה לבית הדין .ומקשה הגמרא למה לי קרא סברא היא ? ומשמע שסברא יש לה דין דאורייתא ,שהרי הגמרא אומרת שאין צריך פסוק.
 ואם כן כל מה שנלמד לכאורה בסברא לפי זה הוא דאורייתא כגון :ברכות נהנין.
 דין ברכות -בגמ' ברכות לה. הגמרא מביאה שהמקור לברכה ראשונה על האוכל הוא מהפסוק קודש הילולים לה ויקרא יט ולמסקנת הגמרא החיוב הוא מצד סברא שאסור לאדם להנות מהעולם הזה בלא ברכה ומי שנהנה בעולם הזה בלא ברכה כאילו מעל כי המאכל לפני ברכה הוא כמו קורבן קודש להשם .
ועוד בגמרא מביאים סתירה בין הפסוקים "לה' הארץ ומלואה" ומאידך "הארץ נתן לב"א " ומתרצת הגמרא שכאן לפני ברכה וכאן לאחר ברכה ולכן אסור להנות מהעולם בלא ברכה.
ועוד בגמרא ברכות מ  "ברוך השם יום יום יעמס לנו" כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו וכן כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו מזונות ,עץ ,אדמה, שהכל.
 פני יהושע ברכות לה .מחדש שהחיוב ברכות הנהנין הוא מדאורייתא שהרי גם דין ברכות נהנין נלמדים מסברא, ואם כן כיצד יסתדר מאמר הגמרא שספק ברכות להקל והלא לשיטתו הם דאורייתא וספק דאורייתא לחומרא (שהרי בעל קרי לא מברך, פועלים לא מברכים ) ?
מתרץ פני יהושע שכנגד לימוד ברכות מסברא יש גם לאו מהתורה  "לא תשא את שם א-להיך לשווא" ולכן אם בירך לבטלה עבר על לאו מהתורה ,ולכן יש מצד אחד חיוב מהתורה לברך ומצד שני איסור תורה לברך לבטלה ולכן אומרים סב"ל.
 תירוץ נוסף לפי תוספות שבועות כב: אב"א- רק בסברא חזקה מאוד אמרינן שהיא דאורייתא אבל סברא של ברכה אומנם מחייבת להודות לה' אבל לאו דווקא בנוסח של ברכה עם שם ומלכות . ולכן סברת ברכה אינה דאורייתא.
להלכה שו"ע  רט ג כל הברכות אם נסתפק אם ברך אם לאו אינו מברך לא בתחילה ולא בסוף חוץ מ ברכת המזון שהיא של תורה .
וורט אם יש כלל "ספק דרבנן לקולא" מדוע צריך גם את הכלל "ספק ברכות להקל"
 יבי"א אם היה כלל ראשון בלבד היה אדם ,שמסתפק אם ברך, יכול לברך שוב כיוון שתמיד אפשר להחמיר .אבל כשיש הכלל השני לומר שאסור לך להחמיר. יבי"א ח"י או"ח נד  ד .
מתי עובר על "לא תשא "
תוספתא סוטה ו ב מי שנתחייב שבועה לחברו בא לפני בית הדין ואומרים לו הוי יודע שכל העולם כולו נזדעזע ביום מתן תורה כאשר נאמר בעשרת הדיברות "לא תשא את שם אלהיך לשווא" כל עבירות נפרעים רק ממנו ,וזו ממנו ומכל העולם .וכן שכל עבירות בעולם נאמר בהם ונקה ובזה נאמר לא ינקה. כל עבירות נפרעים רק ממנו וזו ממנו ומקרוביו. כל העבירות שבעולם תולים ל2 ו 3 דורות וזו לאלתר .כל עבירות שבתורה בממונו וזו בממונו ובגופו .
האם מברך ברכה שאינה צריכה עובר בלא תישא
גמרא ברכות לג כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא.
 גמרא תמורה ג. וכן נפסק בשו"ע יור"ד שלד  לז -לח שמי ששומע הזכרת שם מפי חברו לשווא בין בשבועה בין בברכה חייב לנדותו.
 יש מחלוקת בראשונים אם איסור ברכה לבטלה הוא מדאורייתא או אולי הפסוק הוא רק אסמכתא בעלמא
שאילתות דרב אחאי יתרו שאילתא נג - לא רק הנשבע בשם ה לבטלה עובר איסור מהתורה אלא גם המזכיר שם ה לבטלה בלי שבועה כי נאמר "לא תשא" ולא "לא תשבע"
רמבם ברכות  א טז - המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמיים לשוא והרי הוא כנשבע לשווא ,ואסור לענות אחריו אמן .
וכן פסק בשו"ע רטו ד .
מ"א- ברכה לבטלה אסורה מדאורייתא לרמבם
אבל א"ר - הרמבם סובר כתוס' ר"ה לג ד"ה הא,  והראש ,שברכה שאינה צריכה אסורה מדרבנן והפסוק בגמרא הוא אסמכתא בעלמא והרי הוא "כנשבע" אבל לא ממש.
 יש סתירה בתשובות הרמבם
בתשובת הרמבם פאר הדור סימן קה -איסור ברכה לבטלה דאורייתא.
 מאידך בתשובת הרמבם פאר הדור סימן כו - חכמים הם שאמרו שהמברך ברכה לבטלה עובר על לא תשא ומשמע שאיסור ברכה לבטלה מדרבנן .
חיד"א ברכ"י סימן מו סק"ו מתרץ את הסתירה ברמבם.
 באחרונים
 יבי"א ח"א סימן לט אות ז, יבי"א ח"ה או"ח סימן כג אות ה
מביא הרבה פוסקים ופוסק שברכה לבטלה אסורה מדאורייתא.
 חזו"א סימן קלז אות ה-  דעת רמבם שאיסור ברכה לבטלה מדרבנן .
התנאים לברך שבע ברכות
יש 10 גדולים ,בית החתן עצמו ,שתי פנים חדשות , כך נהגו בירושלים ,כך הנהיגו חכמי ישיבת פורת יוסף .
אם מזדמן אשכנזי אפשר לתת לו לברך את הברכות כיוון שעושה כרבותיו .
צדדים להקל  בשבע ברכות
ט"ז סימן סב - יש לחלק בין זמנם לזמננו . ויש אומרים שאומנם לא חולק על שו"ע אלא מפרש . ויש אומרים שאומנם חולק על השו"ע.
 שכירות בית מלון לשבת חתן – ב"מ נו: שכירות ליומא ממכר נ הוא.
 שם השם במבטא ספרדי
הסטייפלר קריינא דאיגרתא קל"א - ספרדי שאומר הרי הוא בגדר מחרף ומגדף .
גר"ח קנייבסקי -ספרדים ימשיכו במנהגם .
ילקו"י פורים קונטרס אחרון סימן א -מביא ראיות שיש לומר במבטא ספרדי.
אם קיבלנו הוראות מרן מדוע אומרים סב"ל נגד מרן
רבותיו של החיד"א, חיים שאל , חלק ב סימן טו  חידשו את הכלל שלמרות שקיבלנו הוראות מרן אומרים סב"ל מחמת חומרת איסור ברכה לבטלה.
 דעה הסוברת שאין אומרים סב"ל נגד מרן הרב רבי יוסף חזן בספרו חקרי לב מהדו"ב חו"מ סימן  ד קיבלנו הוראות מרן אף במקום חשש ברכה לבטלה .
הגדרת היסח דעת בתפילין -רבינו יונה ברכות יד: דפי ריף -  המדבר דברים בטלים וליצנות אבל מי שלומד תורה או מתפלל לא נחשב לו היסח דעת .
אסור להחמיר היכן ששו"ע כתב להקל- כגון שמותר להשתמש בכלי זכוכית בפסח תנא כו .
להורות נגד מרן שוע -מי שמורה נגד מרן הרי הוא מזלזל בכבוד רבו ומחמיר נגד מרא דאתרא רבי יעקב פראג'י סימן נט דף נד עמוד א.
פלג המנחה
שוע פסק כר"ת לעניין שקיעה רסא ב ופלג המנחה לשיטתו מתחיל כשלוש דקות לפני שקיעה של הגאונים.
 ערבית ניתן להתפלל מפלג המנחה רצג ג .וק"ש יחזור ויאמר בצאת הכוכבים .
מי שאמר ק"ש אחר שקיעה - יש ס"ס שיצא ידי  חובה. אחד שמא הלכה כרבי אליעזר ממיץ שבין השמשות מתחיל קודם השקיעה שלנו . 2. שמא בין השמשות הוא לילה.
ספר פתח הדביר סימן רלה ס"ק  ג-ד מתיר.
 
 
בית מרן 290
הבטחות האר"י להיזהר מחמץ משהו בפסח
באר היטב  סימן תמז  ,פלא יועץ -ערך חמץ ,ערך פסח – כל הניזהר בפסח מחמץ כלשהו מובטח לו שלא יחטא כל השנה כולה.
חיד"א עבודת הקודש מורה באצבע סימן ז אות- קצו הנזהר מחמץ בפסח אפילו בכל שהוא בטוח שתעלה לו שנה טובה .
כיצד יכול הארי להבטיח כאלו הבטחות
ילקוט יוסף פסח כרך א עמוד רמז הביא שמונה תירוצים כגון

1. מי שמביא עצמו לידי ניסיון נכשל .

2 . רק אם לא סומך על אף קולא כמו ס"ס אינו חוזר וניעור.
האם מותר לחלוק על שולחן ערוך
 חמדה גנוזה סימן כג אות נו (רב מנתניה ) שכתב שאפשר לחלוק על השולחן ערוך והגר"ע מנע ממנו להתקדם בסולם הרבנות בשנת תשלג .
אכילת פירות יבשים בפסח
 לדר ,משמש ,שזיף , אין עליהם קמח גם במשך השנה ולכן מותר.
 אבל תאנים רגילים לפזר קמח וצריכים הכשר .
תבלין כמון - אם נטחן עם מיני דגן הרי שבפסח יחמיץ ולכן לא מועיל בו ביטול לפני פסח אשל אברהם בוטשאטש תמז סעיף ד'.
ויש מקילין כיוון שהוא בטל עוד לפני פסח הרב הופמן שות מלמד להועיל ח"ב יו"ד סימן מה. וכן הגרצ"פ מקראי קודש פסח ח"א סימן עג .
יש פיתרון אף למחמירים -אם מרטיבים את הכמון לפני פסח שות גינת ורדים  או"ח כלל ד סימן י.
חוזר וניעור בפסח
יש סתירה בשולחן ערוך -בסימן תמב ס"ד מביא רמב"ם לגבי תריאקי ומשמע שחמץ בפסח חוזר וניעור וכמו שביאר  בב"י בדעת הרמב ם
ואילו בסימן תמז ס"ד פסק שאם נתערב חמץ קודם הפסח ונתבטל בשישים אינו חוזר וניעור בפסח לאסור במשהו ואף על פי שמביא דעה חולקת מכל מקום הוי סתם ויש אומרים.
תירוצים מובאים ביבי"א ח"ב או"ח סימן כג , יחו"ד ח"ב סימן סב.

1. מ"א תמב- אם נתערב בשוגג -מותר בפסח. ואם נתערב במזיד כמו בטריאקי -אסור על פי העיקרון שאין מבטלים איסור לכתחילה יו"ד צט א.
2. יש לחלק בין דבר המעמיד לדבר שאינו מעמיד.

סתם ויש הלכה כסתם
כך פסקו חלקת מחוקק אבן העזר סימן א סקי"א.
רמ"ע סימן צז.
חיד"א ברכ"י או"ח סימן סא .ובשיורי ברכה סק"ב .
נפק"מ בן נטל"פ בפסח האם מותר או אסור
סימן תמז סעיף  י - מוצרי איפור ,משחת שיניים , האשכנזים נוהגים איסור מחשש שנותן טעם לפגם בפסח אסור .
בית מרן 306
ראה  גם 357 עלון
תשעה באב שחל במוצש -הפסקת אכילה בשקיעה.
 אמירת נחם בכל התפילות .
הבדלה לחולה
יולדת תוך 30 יום בתורה פטורה מלצום .
הנחת תפילין בתשעה באב.
 קריאת שמע ללא תפילין .
מחלוקת פשט וקבלה הלכה כפשט.
הרב ישראל יעקב אלגאזי (שלמי ציבור ) דבר ידוע שכל ענייני הקבלה זה לשרידים אשר ה' קורא יחידים בכל דור ודור שעושים כל מנהגיהם על פי הקבלה אבל כל העם כולו עושים כמו הפשטנים. וכן פרי חדש
חתם סופר מי שמערב קבלה עם הפשט עובר משום לא תזרע כרמך כלאים.
 לימוד תורה בערב תשעה באב וכן בערב תשעה באב שחל בשבת .
האם אפשר לברך על מצווה שפטור ממנה אך לאחרים יש חיוב -תוספות חולין קו :, ערכין י רעב . ברכה על מצווה שפטור ממנה וכן כל העולם פטור ממנה -לא מברכים כגון לברך על טלית שאולה תוך 30 יום והמברך עובר בברכה לבטלה .
וראה עוד יבי"א  ח יו"ד לה .
האם אבל חייב בלימוד תורה הרי נאמר בגמרא סוכה כה: שהאבל חייב בכל המצוות למעט תפילין והתירוצים .
לסמוך על קריאת שמע בזמן הגרא -  חזון איש סימן יג אות ג.
 ועוד פוסקים .
 
בית מרן 330
 הנפק"מ ליום טו בשבט
ראש השנה לאילנות לעניין הלכות עורלה נטע רבעי תרומות ומעשרות
מאידך ראש השנה לעניין יום הדין של אילנות הוא בעצרת דיהינו בחג השבועות.
 שהכל פוטר הכל
ברכות לה . הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה כאילו מעל.
 אבודרהם בדף הראשון של ברכות הכוונה אף שברך ויצא ידי חובה אלא שלא את הברכה הראויה. רבינו יונה כ"ה מדפי הריף מאי תקנתיה- חולק.
 ברכות שוות מול חביב
רמב ם ברכות ח ג מקדים חביב באותה שעה אף שברכותיהם שוות.
אבל הראש מקדים משבע מינים וכן פסק בשו"ע. רי"א א.
 ובסעיף ב פסק כרמבם.
גם באופן זה  יש לפסוק  לפי הכלל סתם ויש.
בזמן ביעור פירות שביעית האם מבער בפועל או שדי בהפקרה
אורל"צ שביעית פ"ג אות ד - צריך לבער כרמבם שהלכה כרמבם מול הר"ש שהרי הוא היה מרא דאתרא בא"י.
ילקו"י הלכות שביעית עמוד תקעב מנהג ירושלים להפקיר ולא לבער .
וכן בחזון עובדיה וביבי"א.
 האם מיץ ענבים פוטר שאר משקים
הרב אלישיב שבות יצחק פרק יא -יש לחוש שמיץ ענבים לא פוטר שאר משקים כי אינו משמח לבב אנוש .
דעת הרב עובדיה -פוטר ואפילו יין מפוסטר כיוון שהוא יין .
ברכת הטוב והמטיב
דווקא בסעודה , ולא נגמר היין הראשון , ובאופן שלא היו שניהם על השולחן .
מה מקדים בתמרים ויין
ברכת השם ח"ג פ"ט סע"ד פוסק כרבנו פרץ שמקדים יין .
ילקו"י  ג תקכה מקדים תמרים.
 פרי חדש מול שבעת המינים
שות לב אברהם -מברך על פרי חדש .
שות שרגא המאיר ח"ו -מקדים לברך על שבעת המינים.
רשב"צ חידושים לברכות מא.  מקדים לברך על פרי חדש שמברכים עליו שהחיינו ובמקום שחביב קודם .
חזון עובדיה ברכות רע"ה -לא הביא את הרשב"צ.
 
בית מרן 337
אם קראו ארבע פרשיות באדר א
 טור תרפח - יצאו ידי חובה ולא חוזרים.
 ב"י - כיוון שהלכה כרשבג שאדר ב  הוא העיקר לכן צריכים לחזור ולקרוא .
משנה ברורה – תרפה- אין צריך לחזור.
האם קטן יכול לעלות ב 4 פרשיות
גינת ורדים -רבי אברהם הלוי - כלל א ס"ס לו - אומנם אין קריאת ארבע פרשיות מדאורייתא אלא רק שיש להם סמך מהתורה ולכן ראוי להחמיר שלא להעלות קטן לקריאת  ארבע פרשיות כי פרשיות אלו נחשבות כחובת יחיד ולא ציבור כשאר פרשיות התורה .
לדעת רוב הפוסקים -רק זכור מהתורה .ויש אומרים שגם פרשת פרה מהתורה .
פרשיות התורה במשך השנה נחשבות כחובת ציבור ולא חובת יחיד ונפק"מ

1. קטן עולה למניין 7 בשבת  2. אם הפסיד קריאת התורה עקב יציאה לשירותים אין צריך ללכת למניין אחר 3. בשני וחמישי יכול להתפלל אצל אבלים אף שאין להם ספר תורה.

 חיוב קריאת פרשת זכור לנשים
ספר החינוך - נשים פטורות כי אינם נלחמות (יש אומרים שנתחבר על ידי הרא"ה)
 ויש חולקים ומחייבים - הרב נתן אדלר .
יש שאומרים שקריאת זכור אינה מן התורה -רמבם סמג לא מנו אותה בתריג מצוות.
 שולחן ערוך -פסק כראשונים שאומרים שחיוב קריאתה של פרשת זכור הוא מדאורייתא.
מצוות שאין מברכים על עשיתם
 1.אין מברכים על קריאת פרשת זכור רבי יצחק פלג'י בספרו יפה ללב כי זה קשור בחטא בני ישראל שרפו ידיהם מן התורה וכן פרשת פרה כי מזכיר את חטא העגל .
ואילו בשות רשבא - אין מברכים על קלקלה /מלחמה

1. אם אין מעשה אין ברכה אף על פי שיש דיבור
2. אין מברכים על מצוות תפילה
3. אין מברכים על מצוות ביטול חמץ כי היא בלב ולא במעשה תלב -ב"י
4. אין מברכים על הגדת פסח
5. מצוות צדקה
6. מצוות כיבוד אב ואם
7. מצוות אכילה בערב יום כיפור
8. מצוות והדרת פני זקן

מקורות נוספים ילקוט על הלכות  כיבוד או"א. חזון עובדיה סימן יד
מילים קשות בפרשת עמלק
אשר קרך , ויזנב בך כל הנחשלים אחריך , ולא ירא אלוהים שהכוונה על עמלק ולא על ישראל .
מועדים וזמנים -הרב משה שטרנבוך -מי שלא מבין המילים לא יצא ידי חובה כמו מי שיוצא בברכה חברו שצריך להבין כל מילה שולחן ערוך קצג א.
 הרב יצחק יוסף -כל שקוראים בלשון הקודש יוצאים ידי חובה אף שלא מבינים והעיקר שמבינים העניין כמו שלא יודעים משמעות האחשתרנים בני הרמכים הלכות פורים ילקו"י פורים.
האם מצוות דרבנן צריכות כוונה
אור לציון ח"ב פרק מה אות ד-  מצוות דרבנן אין צריכות כוונה.
 והרב יצחק יוסף מביא הוכחות שגם בברכות שהם מצוות דרבנן צריך כוונת שומע ומשמיע.
 הוכחה שאין הבדל בין קמץ לפתח
תוספות ברכות טו: בשם רב אלפס לגבי "וחרה אף" שיש להפסיק ביניהם שלא יקרא וחרף ועוד מקומות .
 
בית מרן 338
שבע מצוות דרבנן
 בתחילת ספר החינוך – 1.ברכות הנהנין2 . נטילת ידיים3. נר שבת4. עירוב 5.הלל6. נר חנוכה 7.קריאת מגילה .
בגדר חיוב קריאת מגילת אסתר בלילה
במשנה מגילה כ: כל היום כשר לקריאת מגילה
 ובגמרא מגילה ד. אמר רבי יהושע בן לוי חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר אלוהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי.
 טורי אבן על הגמרא ( שאג"א)- שבזמן המשנה היו קוראים רק ביום ורבי יהושע בן לוי חידש שקוראים גם בלילה.
 ולפי זה קריאת מגילה ביום חיובה מדברי קבלה שהם דומים לד"ת (אבל עדיין בגדר דרבנן ולא דאורייתא) ואילו קריאת מגילה בלילה היא מדרבנן בלבד ולא מדברי קבלה.
 מנהג מרוקו של נשים לא שומעות מגילה ביום
הרב יוסף משאש מחיפה בספר מים חיים ח"א סימן ש מלמד זכות על מנהג זה
הרב יצחק יוסף חולק ומביא ראיה מגר"ש משאש שאמר לאחד שיקרא. מגילה לאשת הרב.
 מתי אמרו דברי קבלה כדברי תורה
בגמרא ראש השנה יט. נאמר "דברי קבלה כדברי תורה" לעניין אכילת בשר לאונן בפורים שאף על פי שאונן אסור באכילת בשר ויין מכל מקום בסעודת פורים מותר משום שעשה דרבים שזה שמחת פורים דוחה עשה דיחיד שזה אבלות על קרובו.
ואם כן שמחת פורים שהיא הסעודה זה כדברי תורה ולא מקרא מגילה .
האם אבל תוך חודש יכול לשמוע מוזיקה בפורים
ישכיל עבדי ח"ח או"ח סימן כ  עמוד כו -מתיר לאכול בבית חברו  בפורים אף על פי שיש שם מוזיקה. חזון עובדיה פורים עמוד קפ כתב שעליו להימנע משמיעת מוזיקה .
שות זקן אהרון (של חכם לפני חמש מאות חמישים שנה בשם אליה הלוי ומובא באבקת רוכל סימן קט ) סימן ריג - אף שאסור לאבל בסעודת מרעות מכל מקום בסעודת מצווה מותר כגון בפורים ושמחת בית השואבה ובזה לא גזרו חכמים .
וכן פסקו בכף החיים תרצו כו ועוד .
האם חייבים לאכול לחם בסעודת פורים
יחו"ד ח"א סימן פט- מעיקר הדין לא חייב.
 הגר"ע היה אוכל פת.
אבל תוך שבעה בחתונת בנו
אג"מ יו"ד ח"ב סימן קסט - אבל תוך 7 יכול לצאת כדי לשמח את בנו החתן .
חזון עובדיה אבלות ח"ב עמוד שמד - חולק על מקורות האג"מ ואוסר לצאת לחתונה באמצע שבעה. טעויות במגילה שמשנות משמעות
 ומרדכי יושב ואם קרא ישב לא יצא ידי חובה .
והמן נופל ואם קרא נפל לא יצא ידי חובה
כי פרסום הנס גדול יותר כשמגילה נקראת בלשון הווה .
ערים המסופקות הקוראות ביד וגם בטו
 הרן מגילה ד בשם גאונים - מן הדין אפשר לקרוא בעיירות מסופקות רק ביד שכן רוב העולם קורא ביד.  וכן שספק דרבנן לקולא ואף-על-פי שבגמרא מגילה נאמר ש חיזקיה קרא בטבריה יומיים מספק ועוד אמוראים ,זה דווקא ממידת חסידות .
אבל רמבם ושו"ע תרפח ד כתבו שבערים מסופקות יקראו ביד בברכה ובטו בלא ברכה וב 2הימים אומרים על הניסים וכן נותן מתנות לעניים יומיים .
חברון - הרדבז מוכיח שקרית ארבע היא חברון לא הייתה מעולם מוקפת חומה שהרי בגמרא מכות י נאמר שחברון הייתה עיר מקלט.
 והאחרונים כתבו שיש לקרוא בה פעמיים מספק.
 טבריה צפת עכו חיפה רמלה בית שאן באר שבע לוד
 יש לקרוא פעמיים מגילה ולתת מתנות לאביונים ולהשתכר יומיים
תל אביב ובני ברק
הגר"ע בהיותו רב בת"א היה קורא במגילה בטו ,כי תל אביב סמוכה ליפו .
החזון איש היה קורא גם ב-טו כי נראית ליפו ומחוברת ברצף של בתים .
חיד"א ברכ"י תרפח - מעיקר הדין אין סמוך ונראה לערים מסופקות צריכים לקרוא אלא רק בסמוך ונראה לעיר מוקפת בוודאות ולכן אין צריך להחמיר בבני ברק ובתל-אביב .
דין סמוך ונראה
בגמרא מגילה ב: אמר רבי יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נדון ככרך. עד כמה אמר רבי ירמיה וכולי כמחמתן לטבריה מיל . (=960 מטר ) האם מיל נאמר לעניין סמוך או לעניין נראה וזו מחלוקת בראשונים.
 לשיטה אחת סמוך זה מיל אבל נראה אפילו יותר ממיל.
 לשיטה שניה נראה זה מיל אבל סמוך זה 70 אמה ושירים שזה 35 מטר .
ב"י מקשה על הרמב ם ואינו מכריע בין השיטות .
חזון איש הלכות מגילה סימן קנא קנג  נוקט ששיעור מיל נאמר לעניין נראה ולעניין סמוך צריך שיעור עיבורה של עיר .
שכונת רמות
שכונת רמות מחוברת לירושלים תוך שיעור מהלך מיל וגם לחזון איש שמצריך חיבור של 35 מטר יש בורגנים המחברים .
בית שמש יקראו ביד בלבד
תל ציון יקראו ביד בלבד .
ואף על פי שאפשר להחמיר ביחיד בביתו אבל אין לעשות במניין מחשש לא תתגודדו .
מתי נקרא פרוז ומתי בן כרך= מוקף
רשי מגילה יט. נקבע לפי היכן שנמצא בעלות השחר של יד ועוד ראשונים.
 חזון איש סימן קנא, קנב- תלוי היכן נמצא בשקיעה.
 ירושלמי שבא להתארח ביד בתל אביב בפורים
 אם היה בדעתו להיות שם בזמן עלות השחר של יד חייב לקרוא בליל פורים וזה פרוז בן יומו.
וכן פסק טז בפירוש השולחן ערוך .
ואם נשאר שם בעלות השחר חייב לקרוא גם ביום וכן משמע בראשונים .
ויש בראשונים שכתבו שאין הולכים אחר מחשבתו אלא אחר הימצאותו בפועל .
ולהלכה פוסקים כשיטת הטז.
ירושלמי שהיה בליל יד בתל אביב וחזר לירושלים בליל טו
בירושלמי מגילה ב ,ג משמע שחייב לקרוא מגילה פעם נוספת כי מה שקרא אתמול היה מדין פרוז בן יומו אבל יש לו גם חובה כתושב ירושלים. וכן פוסקים ראשונים .
החיד"א מחזיק ברכה תרפח סק"ג וכן הגרא  תרפח, כף החיים אות כו .
ויש הסוברים שהירושלמי לא להלכה .
לדינא צריך לחזור לקרוא אבל לא בברכה וכן לא יכול להוציא ידי חובה תושב ירושלים כי חייב רק מספק.
 פטור מקריאת מגילה לגמרי
ירושלמי שבא בי"ד ביום לתל-אביב ונשאר לישון שם וחזר ב-טו לירושלים אחר עלות השחר מפסיד את כל מצוות הפורים.
 בן עיר (=פרוז )שהלך לכרך (מוקף)
 תושב תל אביב שקרא ביד ובליל טו מגיע לירושלים ונמצא שם בעלות השחר אינו חייב לקרוא מגילה בשנית בירושלים כי רק פרוז בן יומו חוזר וקורא ביום טו ולא מי שהוא תושב עיר שכבר קרא ויצא ידי חובה .וכן הורה הגר"ע לרבי יצחק יוסף .
וזאת לפי תוספות מגילה יט ד"ה בן כפר. ועוד ראשונים.
 גרש "ז אוירבך ,מנחת שלמה חלק א סימן כג - אומנם חייב בכל המצוות .
בן ישיבה שגר בירושלים ולומד בבני ברק
לפי שיטה אחת לעיל יצאו בקריאת יד ואין צריך לחזור ולקרוא.
 ולפי הגרש"ז צריך לחזור ולקרוא .
ספר אז נדברו -
 
בית מרן 339
האם בחורי ישיבות צריכים להפסיק מלימודיהם כדי ללמוד הלכות פסח
שו"ע פסק כדעת ראשונים שכתבו שואלים בהלכות פסח ולא נקט בלשון דורשים .
בהל שואלין - חולק על שולחן ערוך ופוסק כראשונים שאומרים דורשים ולפי זה נפק"מ אם בחורי ישיבות האם צריכים להפסיק בלימודם הרגיל .
סתם ויש כאשר הי"א הוא דעת רוב הראשונים .
להוציא ידי חובה בברכת השבח .
להוציא ידי חובה בברכת לבנה
ברכת האילנות באייר אם לא ברך בניסן יכול לברך באייר וכן יכול לברך בחודש אדר אם חושש שלא יוכל לברך בניסן. ובארצות שהפריחה בתשרי ובחשוון יברכו בזמן הפריחה אצלם ומכל מקום מברכים רק פעם אחת בשנה.
ברכת האילנות כאשר נפל פרח ויש פרי - יש רב בבני ברק שכתב שאפשר לברך על פי פרי מגדים רכ"ו  באשל אברהם ודחהו חזון עובדיה פסח עמוד כו.
בית מרן 341
הבדלים בין אשכנזים לספרדים בפסח
קטניות ,נותן טעם לפגם ,חוזר ונעור ,כלי זכוכית .
הרחבה בדין כלי זכוכית
פירות יבשים בפסח - כיום יש בתי חרושת מיוחדים להכנת פירות יבשים ואין שום חשש לתערובת חמץ .הרמא כתב לאסור כיוון שבזמנו היו מייבשים את הפירות בתנור שאופים בו לחם וריח הפת היה נדבק בפירות .ולכתחילה חוששים שריחא מילתא הוא. כיום אומנם בטל הטעם אך לא בטלה התקנה .
אופן הכנת חרוסת –
נותן טעם בן נותן טעם להיתירא-  חזון איש הקל. כגון סיר שבישלו איטריות ותוך 24 שעות בושלה שם חרוסת והרבה פוסקים האשכנזים מחמירים .
בעל תשובה האם יכול לנהוג כמנהג הספרדים -אם הוריו אינם שומרי מצוות אין שייך בזה אל תיטוש תורת אמך .
מצות מכונה
 יש שאסרו משום : 1.פרנסה 2. פירורים בחורים וסדקים . 3.כיוון שאין מגע יד חסר מצד שימור לשמה
ויש מתירים כי פירורים לפני הפסח בטלים בשישים ואף לאשכנזים המחמירים בחוזר ונעור מכל מקום כאן זה רק ספק ולא ודאי . וכן שיש להחמיר רק בתערובת יבש ויבש אבל לא בתערובת לח ולח ועל-פי תרומת הדשן רמא קיד עיסה נחשבת דבר לח.
 אפיית מצות בפסח
הרבנות אוסרת כי חמץ בפסח אוסר במשהו . בקום המדינה נוצר מחסור בגלל גלי העלייה והתירו לאפות בפסח.
 דין חוזר וניעור לדעת שולחן ערוך לכאורה סתירה והתירוצים.
 סתם ויש אומרים - 21 מקומות שכתב שולחן ערוך שיש לחוש ליש אומרים .
יש אומרים – רמ"ע - שולחן ערוך התכוון לחלוק כבוד אך אין הלכה כמותם.
 העושה כדעת י "א אין נקרא הדיוט.
מזוזה בבית מדרש
 דין שהיה בשחיטה של העוף .
נוסחה סודית של הקולה -כשרה גם לפסח
גילוי גילוח זקן רב פעלים- ההקפדה היא על תלישת שערות אבל במספריים או במכונת גילוח מותר.
מי שמחמיר במצה שמורה יחמיר במצה עשירה מחשש שהתערב שם חמץ בקמח
בית מרן 342
מעולם לא נהגו הספרדים כרבנו תם אלא כשיטת הגאונים
מהר"מ אלשקר סימן צו מלפני 500 שנה
וכן מנחת כהן לפני 350 שנה מאמר א פ"ו.
 חכמי פורת יוסף נהגו כשיטת גאונים גם במוצאי כיפור.
 מנהג הנוגד דין בשולחן ערוך
אור לציון במבוא לחלק ב' עמ' יב  כל מנהג מכריע נגד השולחן ערוך ואף אם הונהג אחר השולחן ערוך.
 הרב יצחק יוסף חולק וראייתו מהקדמת בית יוסף שלא בא לעקור מנהגים קדומים.
 מתי אין חוששים לרבנו תם
צאת שבת - אין זה מן הדין אלא חומרא ונפק"מ בתינוק שנולד 19 דקות אחר שקיעה שיש למול אותו בשבת הבאה כי נולד אחר צאת הכוכבים של ליל שבת. ואילו לפי רבנו תם נולד ביום שישי ואם מלים ביום שבת הוי חילול שבת .ומכל מקום אין הלכה כרבנו תם. וכן אם נולד במוצש אחר צאת הכוכבים של גאונים לרבנו תם מלים בשבת אך להלכה מלים ביום ראשון .
ליל סדר-  אין ממתינים לרבנו תם כי כל מצוות הלילה והיגדת לבנך ארבע כוסות וכולי הם מצוות עשה וחלקן מצוות מדרבנן ויש להחמיר כרבנו תם רק במצוות לא תעשה שיש בהם כריתות ומיתות בית דין.
 להתפלל מנחה וערבית אחר פלג המנחה - תרתי דסתרי
 שולחן ערוך רלג א משמע שאין לעשות תרתי דסתרי (מתפלל מנחה עם פלג המנחה כדעת חכמים וזה יום גמור ומאידך מתפלל ערבית כדעת רבי יהודה ומראה שזה לילה )
מנהג ספרדים שכן עושים תרתי דסתרי שהמנהג היה להתפלל מנחה וערבית מוקדם ולסמוך על ק"ש שעל המיטה .
וכן בראשונים בריש ברכות רשי תוספות מאירי ור"ן.
דעת אשכנזים בתרתי דסתרי
קהילות יעקב ברכות סימן א 2 שבילים שיש ב אחד מהם טומאה ואין יודעים באיזה שביל וההלכה שספק טומאה ברשות הרבים מותר .ואם הלכו שניים באותם בשבילים ובאים לשאול שניהם טהורים מדאורייתא ומכאן שכאשר מקילים מספק זה אפילו בתרתי דסתרי.
וכן כתבו רשי ותוס הנ"ל.
ואם כן בתפילה שהיא דרבנן יש להקל בספק אף שיש תרתי דסתרי
ומכל מקום כיום האשכנזים נוהגים להקפיד להתפלל אחר צאת הכוכבים .
לצאת ידי חובת קריאת שמע בפלג המנחה
פתח הדביר רל"ה הג,ד הקל לקרוא ק"ש אחר השקיעה. משום ס"ס : שמא הלכה כיראים שהשקיעה היא רבע שעה לפני שקיעה שלנו וצאת הכוכבים הוא בשקיעה שלנו 2. שמא משקיעה נחשב לילה.
 קידוש בערב שבת מבעוד יום
מביא מחלוקת אם תוספת שבת היא מצווה מדאורייתא או מדרבנן
ושולחן ערוך פסק רסז ב שמקדימים להתפלל ערבית יותר מבימות החול בפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפילת ערבית ולאכול ביד.
 אבל בספר חסידים רסט אם אכל סעודת שבת מבעוד יום צריך לאכול עוד כזית בלילה אחר צאת הכוכבים שכן נאמר אכלוהו היום ןכן' ומשמע דווקא ביום שבת .ואף שהוסיף מחול על הקודש עדיין זה יום שישי ולא שבת .
וכן פסקו הבח ובמשנה ברורה רסז.
לצאת בקידוש שחלקו נשמע וחלקו נאמר  על ידי השומעים
כאשר ראש וסוף הקידוש נאמרים על ידי המקדש ובאמצע נאמר גם על ידי המסובים.
שות רב פעלים מחמיר
ורבי עקיבא איגר מקל.
הרב יצחק יוסף יש להחמיר.
 עישון נרגילה בפסח
אף על פי שסיגריה שיש חמץ מותר ללא הכשר לפסח,  בכל מקום בנרגילה יש חומרות שנותנים טעם וזה הנאה הנחשבת ולכן יש להחמיר .
 
 
בית מרן 357
תשעה באב שחל בשבת -חקירה האם הצום נעקר משבת ונקבע ביום ראשון או שאומנם הצום ב-9 באב ממש וכיון שא"א לצום בשבת אז צמים ביום ראשון לתשלומים לימוד תורה בערב תשעה באב.
לימוד תורה בערב 9 באב - רמא על-פי מהריל - שאין ללמוד מחצות אלא בדברים המותרים גם בתשעה באב .
מאמר מרדכי אין לחוש לחומרת הרמא כי אין לה מקור.
הרהור בדברי תורה - שולחן ערוך אסור כי יש בזה שמחה.
 פרח -מתיר
חובת לימוד תורה בתשעה באב - שבט יהודה, ערך השולחן - כתבו שאין חיוב ללמוד תורה.
 ילקוט יוסף חולק .
האם יכול ללמוד תורה שאינו יכול ללמוד הדברים מצערים -חכם צבי - התיר .
 אמא אבלה בחופת בתה-  אגרות משה מתיר .וכן ילקוט יוסף .
וכן יש מתירים כי המת מוחל על כבודו וכן שההספד הוא  יקרא דשכבי.
 חזון עובדיה אבלות האם התעמוד בפתח לשמוע הברכות.
שפיכת מים בשכונת המת- שולחן ערוך שלט ה
 רבי עקיבא איגר בשבת אין לחוש .
הרב טולדנו (ים הגדול) - המנהג בטעות.
 יבי"א יש לחוש למנהג למעט מים שצינורות ובדוד שמש שנחשב במחובר לקרקע. ברכת שעשה לי כל צרכי - הרב עובדיה היה מברך ביום כיפור ותשעה באב.
 ילקוט יוסף - לא לברך.
 עושים כמנהג נגד שולחן ערוך
תקיעות בתפילת לחש בראש השנה
מנהג כפרות
הנחת תפילין במנחה על פי שולחן ערוך והמנהג בירושלים בבוקר
האם אבל מברך ברכות התורה
חיד"א - רק דברים שבין אדם למקום אומרים שמי שפטור ומחמיר נקרא הדיוט אבל בין אדם לחברו מותר לעשות לפנים משורת הדין
עד כאן לבית מרן 357
בית מרן 365
האם ברכות נהנין מדאורייתא
פני יהושע ברכות  לה. אם יש מקור לברכות שהוא סברה על פי הגמרא בברכות שאין צריך למצוא מקור לכך שצריך לברך שהרי זה סברה שאסור להנות מהעולם ללא ברכה . וכן בעוד מקומות בש"ס כדין המוציא מחברו עליו הראיה ב"ק מ"ו (ואם כן בספק ברכות יש להחמיר ולברך )
מאידך מוכח שברכות מדרבנן

1. בעל קרי מברך לאחר המזון ולא לפני המזון ברכות כ:

2 פועלים מברכים רק ברכת המזון ולא המוציא ברכות טז.

1. ירושלמי תחילת ברכות מי שאכל לחם ושבע ומסתפק אם ברך ברכת המזון יחזור ויברך כי חיובה מדאורייתא .

ולכן מתרץ הפני יהושע שאומנם מול סברת ברכה שהיא דאורייתא יש איסור דאורייתא של ברכה שאינה צריכה שכן עובר על לא תישא  ולכן במקום ספק איסור ברכה לבטלה דוחים את הסברא דאורייתא לברך .
בית אפריים מתרץ שרק סברה אלימתא  מקבל את דין דאורייתא מה שאין כן בברכה שאפשר לומר שיכול להודות בכל נוסח .
מביא עוד מחלוקת בראשונים  ובאחרונים אם ברכה לבטלה אסורה מדאורייתא או מדרבנן .
בית מרן 366
קריעה על מקום המקדש, ירושלים ,ערי יהודה
גמרא מו"ק כו. וכן בשו"ע או"ח  תקסא הרואה הרי יהודה בחורבנן וכו'  קורע.  הרואה ירושלים בחורבנה וכו' וקורע. וכשרואה בית המקדש אומר וקורע.
 הגדרת חרב - כפתור ופרח פ"ו עמוד קז אף-על-פי שמיושבים מכל מקום אם אין ישראל יושבים נקראים חרבים כגון בעיר העתיקה בירושלים ומקום המקדש וכן מקום הכותל המערבי.
 תושבי ירושלים האם קורעים על מקום המקדש
רדב"ז ח"ב תרמ"ו אג"מ תושב ירושלים שלא ראה מקום המקדש 30 יום צריך לקרוע .
חיד"א ברכ"י  תקסא סק"ב – לא  נהגו לקרוע.
 חזון עובדיה תעניות וגם באבלות - תושבי שכונות ירושלים חדשות אף שמעיקר הדין צריך לקרוע מכל מקום המנהג להקל כי נחשב כמחובר לירושלים וכמו לעניין פורים ולכן תושבי ירושלים לא צריכים לקרוע.
 דרכים להיפטר מקריעה

1. מכינים חולצה פשוטה ואותה קורעים כל פעם.
2.  2 שבט הלוי ח"ז סימן ע"ח אלה שמקנים הבגד לחבריהם אין זה מנהג ותיקים והוא נגד שס ופוסקים.
3.  מי שבא בשבת ויום טוב פטור  מלקרוע וגם אם נשאר שם במוצ"ש.
4.  מי שבא בחול המועד מנחת שלמה ח"א סימן עג.
5.  5 מי שמגיע בערב שבת צריך לקרוע תשובות והנהגות ח"א סימן שלד על פי החזון איש. ולדעת הרב יצחק יוסף אם מגיע ממש סמוך לקבלת שבת בלבוש שבת אין צריך לקרוע מפני כבוד השבת.

 קריעה על ערי יהודה
 כיום לא קורעים כי לא יודעים בדיוק את המקומות ואף חברון ובאר שבע לא ידע ידוע היכן עמדו בזמן בית המקדש וכל שכן שכיום הם ביישוב ישראל .
הרב זווין מועדים בהלכה עמוד שע"א.
 קריעה על ירושלים עצמה
כיוון שמיושבת אין צריך לקרוע -רבבות אפריים ח"ג שפ"ה
ברכה על הים התיכון
באי אמ"ה שעשה את הים הגדול - כל שלא ראה 30 יום ואפילו מסתכל בעד החלון הסגור חזון עובדיה ברכות עמוד תסז
 ברכה על ים המלח
אין לברך על ים המלך משום שנעשה רק לאחר זמן רשי לך לך עמק השידים הוא ים המלח שלאחר זמן נמשך הים לתוכו ונעשה ים המלח וכן הוא במדרש .
ברכה על תעלת סואץ
שוע – רכח  צריך שיראה הים במקום שלא נשתנה מהלכו על ידי אדם.
 טעם לברכת מחייה מתים למי שראה חברו אחר י"ב  חודש
מהרשא ברכות נח: כיוון שהאדם נידון בראש השנה וביום כיפור שבהם נגזר על מי ימות על ועל מי יחיה ולכן מברך מחייה המתים כי ניצול מדין מיתה.
האם מברכים למעשה – חיד"א ברכ"י כל שידע שהוא חי והיה לו קשר עמו במכתב או בטלפון או ששמע מאנשים אחרים שהוא חי לא מברך בשם ומלכות ,אלא ברכת שהחיינו
ברכת שהחיינו על חברו
כל שלא ראה חברו שלושים יום שולחן ערוך רכה א
בא"ח עקב  כד היום לא נהגו לברך.
 חסד לאלפים -היום לא נהגו כי ירדה חנופה לעולם .
משנה ברורה - אם קיבל ממנו מכתב ידע שהוא חיהוי  סב"ל.
לדעת הרב עובדיה אף שקיבל מכתבים ממנו צריך לברך כי בראייה יש שמחה גדולה יותר אף על פי שהיה איתו בקשר טלפוני.
 
בית מרן 367
דין ברכה שאינה צריכה
רמבם ברכות א טו - כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמיים לשווא והרי הוא כנשבע לשוא שאסור לענות אחריו אמן.
 וכן נפסק בשולחן ערוך רטו ג
מ"א - דעת הרמב ם שאיסור ברכה לבטלה מדאורייתא ואף על פי שהוא משבח את השם ולא מזכיר שם שמים בסתר אבל סו"ס מזכיר שלא לצורך והרי זה בכלל לא תישא את שם אלוקיך לשוא.
א"ר - לדעת הרמב ם איסור ברכה לבטלה הוא מדרבנן וכמו תוספות והראש ומה שנאמר בגמרא ברכות לג. לגבי לא תישא זה אסמכתא בעלמא.
 אבל הרמבם בתשובה פאר הדור קה - מי שמברך על מגילה בעיר מסופקת גם בטו הוי ברכה שאינה צריכה ואיסורא מדאורייתא שנושא שם שמים לבטלה ואין ראוי לעשות כן מפני הספק.
 יש שטוענים שזה שכתב הרמבם "ואין ראוי לעשות כן "ולא כתב שזה אסור משמע שאומנם עובר איסור דרבנן .
אבל הרב יצחק יוסף דוחה שכן המונח אין ראוי מתייחס למי שמברך בערים מסופקות שאינו עובר בוודאות על ברכה לבטלה. והמברך עובר באמת איסור דרבנן מדין ספק דאורייתא לחומרא -מדרבנן כלומר כאשר מברך לבטלה זה איסור דאורייתא בוודאות אבל במקום שיש ספק אם צריך לברך כלומר זה ספק ברכה לבטלה זה לא אסור מדאורייתא, כדין שאר ספק דאורייתא ,שאיסורו לא מדאורייתא אלא מדרבנן.
 חזון איש סימן קלז אות  ב -לדעת הרמב ם איסור ברכה לבטלה מדרבנן ואין להסתמך על כתבי יד הנדפסים מחדש ועוד אחרונים .
הוכחה שדעת הרמבם שספק איסור דאורייתא אינו אסור מדאורייתא אלא מדרבנן
רמב ם טומאת מת ט יב דבר ידוע שכל אלו הטומאות שהן משום ספק הרי הן של דבריהם ואין טמא מן התורה אלא מי שנטמא ודאי אבל כל הספקות בין הטומאות בין במאכלות אסורות בין בעריות ושבתות אין להם אלא מד"ס.
 וכן כתב איסורי ביאה יחי ז,  כלאיים י כז,  אבות הטומאות טז א
 יש ראשונים שסוברים שספק דאורייתא אסור מדאורייתא
בגדר דבר הנאסר מד"ס
 יבי"א חי יו"ד סימן ו ח
השואל ומשיב כתב שדעת הרמבם שספק דאורייתא לחומרא הוא מדאורייתא שכן הביטוי מד"ס דינו מדאורייתא ואף על פי שלא מפורש בתורה וכן מוכח מספר המצוות שורש ב.
וכן כתב הרב המגיד אישות א ב שקידושי כסף הנקראים מד"ס אצל הרמב ם דינם כדין תורה ממש. ועוד מביא דעת רשבא ברמבם ודעת  הרן ספר עין יצחק ח"א עמוד תכח .
והשולחן ערוך משמע ש ספק דאורייתא אסור מדרבנן תסז ט, יו"דסו ב.
 האם יש נפק"מ בין ברכה לבטלה לברכה שאינה צריכה
מלשון הרמב ם לגבי ברכת מגילה ביום טו בעיר מסופקת עולה כי לדעת הרמבם אין חילוק בין ברכה לבטלה לברכה שאינה צריכה .
אבל אור לציון א יז - מחלק .
עוד פוסקים המביאים הוכחה שהמברך ברכה שאינה צריכה אסור מדרבנן
פתח הדביר - הגאונים כתבו שהמברך ברכה שאינה צריכה עובר על איסור תורה וחייב מלקות וכלל יש בידינו שכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו מהתורה כגון אמר דיו ואז שור וחמור החלו לחרוש יחדיו ואם כן זה לא מלקות מדאורייתא אלא מכת מרדות מדרבנן .
והרב יצחק יוסף נותן תירוץ בהמשך .
 תוספות ראש השנה לג. מוכיחים שאיסור ברכה לבטלה מדרבנן על פי הגמרא ברכות כא. כשמסתפק אם אמר אמת ויציב חוזר על הברכה עד גאל ישראל .ולכאורא הוא ספק ברכות ומדוע לא חוששים לאיסור ברכה שאינה צריכה ומוכרח שזה מדרבנן.
( הערה להלכה נפסק שמי שמסתפק אם קרא ק"ש גם כן חוזר על הברכות ).
אבל הרשבא הובא ב"י סעיף ז שזו הייתה התקנה שאם קורא ק"ש מספק חוזר על הברכות.
הגר"ע סמך על הפוסקים שאיסור ברכה לבטלה מדרבנן לגבי אישה שהסתירה מבעלה שאין זה בנה הראשון וברך על פדיון הבן בשוגג. יבי"א ח"ח יו"ד לב והעובר על איסור דרבנן בשוגג אין צריך להפרישו .
 
 מדוע אומרים סב"ל והלא יש לשמוע למרא דאתרא גם בהלכות ברכות
כן כתב ספר בית דוד אורח חיים סימן ת"א ועוד אחרונים שהרי גם שולחן ערוך יודע מה זה סב"ל ובכל זאת פסק לברך.
ברכ"י  סימן  ז סק"ג , שות חיים שאל ח"ב סימן תא - איסור ברכה לבטלה חמור יותר משום שהוא זלזול בכבוד המלך .
לחלוק על השולחן ערוך
חיד"א בספרו דברים אחדים דכו מי שמייקל כדעת רמא נגד שולחן ערוך צריך תשובה וכפרה.
 הרב דוד שלוש בספרו חמדה גנוזה סימן כג חו נו הורה נגד השולחן ערוך .
בית מרן 368
 האם בורא נפשות פוטרת ברכה מעין שלוש
ראיות לכאורה מהגמ' שבורא נפשות לא פוטר מעין שלוש
ברכות לז כוסס חיטה מברך בפ"א ואם נטחנה ונעשתה עיסה מברכים עליה מזונות או המוציא.
 תוס' הכוסס מסתפקים בברכה אחרונה של מי שאכל חיטה קלויה בשיעור כזית
למסקנת תוספות נכון להחמיר לאכול דווקא בתוך סעודה .
ראש ברכות -בגלל שיש ספק לגבי ברכה אחרונה אין לאכול אלא באמצע סעודה . אומנם לגבי ברכה ראשונה גם יש ספק ומכ"מ יכול לברך ב"נ אבל ברכה אחרונה אין לו לברך אלא ברכה שניתקנה ומשמע שאף בדיעבד לא תפתור מעין שלוש.
 וכן מביא הראש ירושלמי ברכות רבי ירמיה לא אכל סולת מימיו כי הסתפק מה היא ברכתה האחרונה ומוכח שלא הייתה אפשרות לפתור בב"נ.
וכן כתבו רשבא חידושים על ברכות ,תשבץ סימן   שכב
2.  בסימן רב פסק שוע שמי שרית שמי צימוקים מברך עליהם שהכל. מאידך מסתפק בברכה אחרונה שלהם ולכן פוסק שישתה דווקא בסעודה.
 מכאן מוכח שב"נ לא יכולה לפטור מעין שלוש
אחרונים הפוסקים כמסקנה לעיל
מב רח ועוד אחרונים
הפוסקים שב"נ פוטרת מעין שלוש
כף החיים רבי יעקב סופר רב אות עט במקום ספק יברך ב"נ ויפטור מעין שלוש כמו ברכת שהכל שפוטרת הכל . וטעם נוסף כי כל הנהנה בעולם הזה בלא ברכה כאילו מעל ברכות לה ולכן עדיף לברך מאשר להימנע.
2 אג"מ או"ח ח"א סימן עד מי שאין לו סידור לברך מעין שלוש יברך ב"נ שפוטרת.
3.  רבי חיים גריינמן חידושים וביאורים ח"ב סימן ד אות טו.
תשובות לטענות כף החיים
חשש מעילה קיים רק לגבי ברכה ראשונה ולא לגבי ברכה אחרונה ברכות לה לה' הארץ ומלואה והארץ נתן לב"א.
פוסקים שדיברו בזילזול על פוסקים אחרים
 החידא מחב"ר א"ח קנג, חיים  שאל ח"ב מתמרמר על היעב"צ שמטיח דברים קשים נגד הרמב ן ושאר ראשונים .
2. לא נגע לא פגע ח"י חאו"ח סימן נה
3.רי"ח עוד יוסף חי ועוד מקומות
4. מענה לאגרות סימן כז משיג על אג"מ בענין האם ב"נ פוטר מעין 3.
 רבנים שחוזרים בהם בעקבות לחצים ואיומים
רבי שמואל רוזובסקי שהיה החתן של הרב פרנק כתב מאמר להתיר או לקבל בקהל את קהילת בני ישראל מהודו .ספר בני ישראל . ויצאו עליו ונאלץ לבאר שזה היה רק בגדר פלפול .
משקל או נפח להלכה
רבי שרירא גאון אוצר גאוני ביצה סימן א לפי משקל
ה"ה עירובין א יב  מזמן גאונים משערים במשקל .
בית מרן 369 עלון מקורי נמצא במחשב
ברכה על לחמניה מתוקה
אם אין טעם מתיקות אף על פי שנילוש במיץ תפוזים או חלב צריך לברך המוציא .
נטילת ידיים בשירותים
הרב עובדיה יבי"א ויחו"ד החמיר שלא ליטול ידיים בשירותים אלא רק באמבטיה .
האורל"צ מקל ליטול ידיים בשירותים .
בשעת הדחק כגון במטוס גם הרב עובדיה מודה שיוריד מכסה האסלה ויטול ידיו ויצא ואז יברך על נט"י .
האם ברכה מעיין שלוש פוטרת ברכת המזון
לכאורה תלוי האם ברהמ"ז מדאורייתא
בגמרא ברכות מח: מנין לברכת המזון מן התורה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת .
מאידך בגמרא בברכות טז. הפועלים מברכים ברמ"ז קצרה היינו ברכה ראשונה ומעין ברכה שתיים ושלוש ומשמיטים ברכה רביעית.
 תוספות חותם -מקשה איך חכמים קיצרו בברכת המזון והלא משמע לעיל שמניין ברכות ברכת המזון הוא מהתורה ומתרצים שיש כוח לחכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה מפני חומרת גזל.
 משמע לדעת התוספות ברהמ"ז דאורייתא וכן יש עוד ראשונים .
הב"י קצא מדייק ברמבם ספר המצוות מצווה יט שאומנם ברכת המזון מהתורה הוא מכ"מ רק ברכה אחת ומניין הברכות הוא מדרבנן והפסוק לאסמכתא ולכן מובן מדוע חכמים קיצרו .
לכאורה נפק"מ בין רמבם לתוספות, שלרמבם ברכת מעין  3 תפטור ברכת המזון כי זו ברכה אחת, מה שאין כן לדעת תוספות . ויש שדוחים .
ראייה שמעיין שלוש פוטרת ברכת המזון
בסימן קסח נפסק שקל סוגי פת הבאה בכיסנין (רב האי גאון -נכסס. רבינו חננאל -כיס. רמבם -מתוק ) ברכתם הראשונה מזונות ,וברכתם אחרונה על המחיה ,ואף על פי שלכל שיטה מהנ"ל הברכה הראויה על מאכל מהשיטות האחרות היא המוציא וברכת המזון .ואם כן מוכח שכל שברך מעין 3 פטר את ברכת המזון .
מקורות מאור ישראל, יבי"א חזון עובדיה ילקוט  יוסף.
ראייה שמעין 3 לא פוטרת ברכת המזון
ברכות מט . כל שלא אמר ברית ותורה בברכת המזון לא יצא ידי חובה .
ויש דוחים על פי רמבם ברכות ב ג שאמירת ברית ותורה לא מעכבת.
 באחרונים מחלוקת.
 להלכה לא יברך מעין 3 במקום ברכת המזון . בדיעבד אם בירך מעין 3 שוב לא יברך ברכת המזון משום סב"ל .
רב חברת אל על הרב שלמה דנינו מינוי של הרב יצחק יוסף
טוב להזמין מנה במטוס בכשרות מהדרין ואפשר לסמוך על רבנות חלק .
הסבר הזוהר לכך שערבית היא רשות חיי שרה קלג
אומנם בגמרא ברכות כז: תפילות אבות תקנום אברהם תיקן תפילת שחרית שנאמר וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפילה שנאמר ויעמוד פנחס ויפלל . יצחק תיקן תפילת מנחה שנאמר תפילה לעני כי יעטוף לפני השם ישפוך שיחו . יעקב תיקן תפילת ערבית שנאמר ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ואין פגיעה אלא תפילה שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רינה ותפילה ואל תפגע בי .
ושואל הזוהר הרי לאברהם וליצחק היה בן רשע ,וליעקב כולם צדיקים ומדוע תפילתו רשות ?
ומתרץ שאברהם ויצחק יצאו במיוחד לתקן תפילה , ואילו ויעקב לא הייתה הכוונה הראשונית אלא כשהגיע לחרן אמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ואני לא התפללתי בו נתן דעתו לחזור ומיד קפצה לו הדרך שנאמר ויפגע במקום סנהדרין צה:  וכיוון שהתפלל בלא כוונה תחילה נקבעה ערבית כרשות.
 מתי להלכה אומרים שתפילת ערבית רשות
רמב ם תפילה  א  ו כתב שקיבלו תפילת ערבית כחובה ומכ"מ ערבית רשות במקום מצווה עוברת כגון לשמח חתן יתום ביום חתונתו ולא בגלל עייפות .
בית מרן 370
 האם אמירת ברית ותורה בברכת המזון מעכבת
גמרא ברכות מט. איתא שכל שלא אמר ברית ותורה בברכת המזון לא יצא .
בשו"ת "אגורה באהלך" כתב שמכאן מוכח שאין ברכה מעין שלוש פוטרת ברכת המזון שכן לא מוזכר שם ברית ותורה.
 אבל יבי"א דוחה ראייתו כיוון שהרמבם ברכות ב ג פסק שהמעכב זה דווקא נוסח "ארץ חמדה טובה ורחבה" ודווקא בהשמיט את זה לא יצא ידי חובה ,אבל ברית בתורה אף על פי שצריך להזכיר ,מכ"מ לא כתב על זה שמעכב. ולכן אם כבר ברך מעין שלוש לא יחזור ויברך ברכת המזון .
ואם אכל חצי כזית לחם וחצי כזית עוגה לא מברך ברכה אחרונה כלל כי לכתחילה אין מעין שלוש פוטרת ברכת המזון .
כאשר רוצה לאכול עוגה באמצע הסעודה
אם העוגה מתוקה או כיס או נכסס אין לברך עליה מזונות כי יתכן שהיא לחם ונפטרה בהמוציא. אבל אם מתקיימים כל התנאים הנ"ל יש למברך על מה שיסמוך ולכן על בקלאווה אפשר לברך כי הבצק התחתון מתוק ובאמצע שקדים ולמעלה יש בצק עלים נכסס ילקו"י הלכות ברכות סימן קעז.
נושאים נוספים
1, האם מעין שלוש היא מדאורייתא או מדרבנן והנפק"מ. גם לסוברים שמעין שלוש דאורייתא, זה דווקא כאשר הוא אכל כדי שביעה דלא גרע מברכת המזון . (והחזון איש משאיר בצריך עיון )
2. פוסקים כרמבם גם כאשר דעתו במיעוט ומתי אומרים אחרי רבים להטות .
3. מחלוקות בהלכה בין החזון איש והמשנה ברורה -ספר שחיברו הרב יואל שבתאי .
ארבע הבדלים בין פסיקת משנה ברורה לדעת שולחן ערוך

1. מסופק אם ברך ברכות התורה - לפי משנה ברורה יברך אשר בחר בנו מ"ז .אבל לדעת רמבם ושולחן ערוך יש לחוש לברכה לבטלה .
2. לפי מב לא מועיל לסגור עיניו שעומדת לפניו אישה בלבוש לא צנוע כאשר רוצה לומר דברים שבקדושה אלה צריך להפנות גופו ואילו בשולחן ערוך סימן סו מתיר.

3.לפי משנה ברורה כלי שני שיד נכוית בו מבשל לכו"ע אבל דעת ב"י יו"ד קב שאף שכלי שני רותח ומעלה בועות אינו מבשל.
4. לפי משנה ברורה יש בישול אחר אפייה שיח .אבל לפי שו"ע הלכה כיש בתרא ואין בישול אחר אפייה או קליה ולכן מותר לערות מים רותחים על קפה.
האם ספרדים צריכים ללכת אחר פסק משנה ברורה
רבי חיים קנייבסקי כתב בכתב ידו אליבא דהלכתא גיליון לט שהמשנה ברורה פסק לפי מנהג האשכנזים וכן בהקדמת השונה הלכות
שיעור כזית – ילקו"י ברכות שו"ת יחו"ד ח"א סימן טז. לריף ולרמבם 18 גרם . ולתוספות 27 גרם בשו"ע פסק בהלכות פסח תפ"ו כתוס'.
האם אפשר לברך כשיש ספק ספיקא
1.מי שאכל ענבים שלמים במשקל בין 18 גרם ל 27 גרם ויש ספק ספקא אחד שמא 18 גרם הוא שיעור כזית כרמבם. ושמא יש לברך על בריה .
המשנה ברורה רטו פסק שלא עושים ספק ספיקא בברכות מדין סב"ל. יחו"ד ח"ה סימן כא.

1. מאידך מי שמסופק אם ספר ספירת העומר- כתב תרומת הדשן סימן לז שיש לו ספק ספקא שמא ברך אתמול ןכן שמא כל יום מצווה בפני עצמה וכן נפסק בשולחן ערוך תפט ח.
2.  חזון עובדיה סוכות עמוד קלו . מי שאוכל עוגה במשקל 162 גרם מברך לישב בסוכה משום ספק ספיקא אחד לפי רמבם שיעור קביעות סעודה שלוש ביצים [להלכה כרשי -ארבע ] ושמא הלכה כגינת ורדים או"ח כלל  ד סימן ו שהאוכל עוגה חייב לברך לישב בסוכה כל שאוכל כביצה 54 גרם ביצה ואין צריך קביעות סעודה.

ואם כן רואים שעושים ספק ספיקא בברכות
חזון עובדיה מסביר שבמקום מצווה דאו'  אין לחוש לסב"ל במקום ספק ספיקא. כלומר היכן שיש צד דאורייתא כגון בספירת העומר עושים ספק ספיקא וכן אכילה בסוכה מה שאין כן באכילה רגילה .
עד כאן בית מרן 370
בית מרן 372
מדוע בשבת מברכים להדליק נר של שבת ובחנוכה להדליק נר חנוכה
חיד"א מחזיק ברכה תרעו סק"א בשבת יש הרבה מצוות קידוש עונג שבת לחם משנה והדלקת נר הינה אחת מן המצוות לכן צריך להדגיש שהנר מיוחד לשבת אבל בחנוכה שהדלקת הנר היא רק לחנוכה ולא לתאורה המהות של ההדלקה היא חנוכה .
נוסח הברכה של  ר חנוכה
בגמרא -נר של חנוכה . ברמבם -חנוכה ג ד שלחנוכה. שולחן ערוך -נר חנוכה .שער הכוונות דק"ח נר חנוכה שהוא ר"ת נחל שזה שם קדוש היוצא מפסוק נפשנו חכתה לה'. ובעניין שאינו מהותי מבחינה הלכתית כגון נוסחאות תפילה הולכים אחר קבלה.
 האם אסור לאישה נידה למזוג מיץ ענבים לבעלה
בספר הוראה ברורה בהוצאת כיסא רחמים כתבו לאסור כיוון שדין מיץ ענבים כדין יין לגבי קידוש והבדלה וארבע כוסות יין נסך.
 ובילקו"י- הלכות קידוש כתב להתיר כיוון שאינו מרגיל לדבר עבירה וכמו שפסק הרש א שהובא בב"י קצה שדווקא דבר המרגיל בעברה אסור וזה דווקא ביין ולא במיץ ענבים.
 סברה התומכת במדליקים נר שבת ואחר מברכים
יש טוענים שכיוון שהיא מצווה מתמשכת לכן אין חשש ברכה לבטלה גם כשמברך אחר ההדלקה. הרב יצחק יוסף דוחה כי הדלקה עושה מצווה .
סוברים שהדלקת נר חנוכה בזמן פלג המנחה
דעת רשבא והר"ן שאפשר להדליק נר חנוכה לכתחילה בפלג המנחה כי מפלג המנחה נקרא ערב וכמו לעניין תפילת ערבית .
מהרי אבוהב בשם אורחות חיים אם הוא טרוד יכול להדליק מפלג המנחה והראיה שביום שישי אסור להדליק שתשקע החמה אלא חייבים להדליק לפני כן ולא יתכן שחכמים יקבעו זמן הדלקה שונה לימי החול ולערב שבת.
 בכולל חזון עובדיה שהיה ברחוב אלקנה במקלט היו מתפללים מנחה וערבית ומדליקים נרות חנוכה בפלג המנחה והאור לציון היה נוכח.
סוברים שזמן הדלקת נר חנוכה הוא בשקיעה
לשון הברייתא ומצותה משתשקע החמה
גר"א תרעב זמן הדלקת נרות חנוכה בשקיעה
 אבל ביו"ד סימן רסז כתב שיש להדליק בצאת הכוכבים.
ספר תשובות והנהגות מביא עדות שבזמן הגרא הדליקו בצאת הכוכבים.
 ספר מעשה רב מעיד שבזמן הגרא הדליקו בשקיעה. וכן בספר שערי רחמים .
סברא -כיוון שבין השמשות הוא ספק יום ספק לילה והדלקת נרות מדרבנן וספק דרבנן לקולא כמו שאפשר לספור עומר בבין השמשות.
 סוברים שזמן הדלקת נרות חנוכה בצאת הכוכבים
שולחן ערוך ועוד ראשונים ואחרונים ובכלל החזון איש .
מקרים בהם לא מחכים לצאת הכוכבים של רבינו תם
הדלקת נרות חנוכה כי המנהג כדעת הגאונים
ספירת העומר
קריאת מגילה
קידוש של שבת
הוכחה שרמבם סובר כרבנו תם לעניין השקיעה
יבי"א ח"ב או"ח אות ד - מוכיח שרמבם סובר כר"ת שהרי כתב בפירוש המשניות שבת ספ"ב שאחר ביאת השמש כשנראה כוכב אחד זה עדיין יום וכשנראים שני כוכבים זה בין השמשות וכשנראים 3 כוכבים זה זמן צאת הכוכבים ולא יתכן שפוסק כמו הגאונים משום שלדעת הגאונים מיד בשקיעה מתחיל בין השמשות ואין תלוי כלל בראיית כוכבים. ועוד שהרי הרמבם הוסיף על דברי הברייתא בשבת לה: את המילים אחר ביאת השמש כשנראה כוכב אחד זה עדיין יום .
הדלקת נרות חנוכה בפנס חשמלי
בפנס חשמלי חזון עובדיה חנוכה עמ'  צז ילקו"י עמ' רא -בלי ברכה. כי צריך שמן ונר כמו בבית המקדש.
 זמן הדלקת נרות שבת בירושלים
כף החיים רסא כג, רנו ד מנהג הספרדים בירושלים להדליק נרות 10 או 20 דקות קודם השקיעה.
 ילקו"י רסג מה.
מתי נחשב  זמן נץ
ישיבת כיסא רחמים - שיצא כל גלגל החמה. יש שיטות בראשונים ילקו"י פט ס"ג.
 עין יצחק ח"ג עמוד רעג.
 
 
.
בית מרן 374
 ראיות לנוהגים לברך על הדלקת נר שבת לאחר ההדלקה
ספר הנייר מבעלי התוספות לכאורה יש בו סתירה בהגהות ומזכיר שיטה שמברכים אחר הדלקה . מהרי"ו - לפני חמש מאות חמישים שנה בתפר בין ראשונים לאחרונים כתב שמקצת נשים נוהגות שמברכות אחר ההדלקה והביאו בד"מ והגה רסג ה.
 בה"ג- בהדלקת נרות מקבלים שבת .
שו"ע- הלכות חנוכה בער"ש יש להדליק נרות חנוכה ואחר כך נרות שבת והב"י ביאר שזה כדי לחוש לבה"ג.
 אורל"צ-  מבוא ח"ב ענף א אות ד, פרק יח אות ג - יש לחוש תמיד לבה"ג וכן מביא שאפשר לברך ענט"י אחר הנטילה.
 חיד"א מחזיק ברכה רסג - מביא שהיה מנהג אצל הספרדים להדליק ואחר לברך וטוען שעל כל פנים בי"ט ודאי יש לברך ואחר להדליק.
 ילקוט שבת א ח"ב קונטרס אחרון סימן ב -מביא הפולמוס ודעתו שלפני מהרי"ו היו אומנם כולם מברכות ואחר מדליקות.
ומעיד שאימו של חכם שלום כהן אשתו של הרב אפריים כהן הייתה מברכת אחר הדלקה וכן אישתו של האורל"צ.
 
 מנהג נשים המברכות על לולב וסוכה
אורל"צ מלמד זכות-  אורל"צ ח"ד פל"ז ט"ז.
 
איך מקבלים שבת בדעת השולחן ערוך
הלכות חנוכה חושש לבה"ג -קבלת שבת תלויה בברכה .
ואילו בהלכות שבת רסג י מביא בה"ג ומכ"מ מועיל תנאי ועוד דעה שדווקא בתפילת ערבית באמירת ברכו ולדידן כיוון שהתחילו ב מזמור שיר ליום השבת הוי ברכו לדידהו .
דעת הרב יצחק יוסף שאם עבר וענה ברכו למניין שהתפלל ערבית של שבת בפלג המנחה קיבל שבת ומתפלל ערבית שתיים .
האם מנהג עוקר הלכה
תשובה ריב"ש סימן לה שכו - בדין האם קטן עולה למפטיר בס"ת שני ואף על פי שיש לאסור מפני כבודו של ספר שקורא בו רק עולה אחד ולא ראוי שקטן יעלה ויקרא בו מכ"מ הגבאים לא שומעים בקולו ומעלים קטן לס"ת שני משיקולי רווח.
 סברות להדליק נר חנוכה אחר שידליקו נר שבת

1. כיוון שנר שבת תדיר ומקודש יש להקדימו.
2.  אף שהאישה מדליקה נר שבת מותרים שאר בני הבית במלאכה א"ז ח"ב סימן טז בשם רב שרירא גאון מובא ברמא רסג י.
3.  וכן דעת רוב ראשונים שיש להקדים נר שבת לנר חנוכה

ראה בד"מ הארוך שתמה על השולחן ערוך .
 
האם גדול בדור יכול לשנות מנהגים
 פרי חדש - גדול הדור יכול לשנות מנהגים .
מהרי"ק שורש ט - גדול דור אינו יכול לשנות מנהגים. וכן בספר מטה יהודה ובשו"ת בית יהודה .המחלוקת מובאת בספר מגן אבות שחובר על ידי רב מקנדה שני כרכים.
 
 האם הנוהג לברך אחר הדלקת שבת זה קולא או חומרא
חיד"א - כתב שלברך אחר הדלקה זה חומרא.
 שיבולי הלקט הארוך הלכות הדלקת נרות אות נט - אישה המברכת אחר הדלקה עושה ברכה לבטלה.
 וא"כ זו קולא לברך אחר ההדלקה.
 ילקו"י שבת ח"ב עמוד תרכד.  יבי"א ח"י או"ח סימן רא אות ד.
 
 שם חתן כשם חמיו
ספר האשכול נכתב על ידי רבי אברהם שהיה חמיו של הראבד.
בית מרן 377
לימוד אנגלית
הרב עובדיה היה בעד שילמדו אנגלית בת"ת בכיתות הקטנות הרב שלום כהן התנגד . בסוף העלון מעיד הרב מדינה שהרב בעדני דיבר אנגלית ונתן שיחת מוסר בניו-יורק .
ברכת בורא נפשות במקום מעין שלוש
ברכת השם חלב עמוד ענן תנהג אם בירך בורא נפשות במקום מעין שלוש לא יצא אפילו דיעבד ועליו לחזור ולברך מעין שלוש והרב יצחק יוסף מביא שהיה לו לחוש איסור ברכה לבטלה הוא מביא אותו סכין ומביא עוד פוסקים
שבע ברכות שלו בבית חתן
ברכת השם ח"ב עמוד שסד- מברכים שבע ברכות בכל מקום ומביא ראיה מרדב"ז ח"ד סימן 1320 והרב יצחק יוסף מביא שהיה לו לחוש לחכמי פורת יוסף . מעיד שאצלם במשפחה רצה המחותן המרוקאי לברך שבע ברכות והרב עובדיה התנגד ובסוף ברכו חבריו האשכנזים של החתן מחברון כי לא הולכים אחר החתן אלא אחר רבותיהם והרב עובדיה הסכים לזה.
האם אפשר להוציא ידי חובה בברכת השבח
האם יכול לברך עבור מי שאינו יודע את הברכה לאחר שכבר ברך לעצמו ,כגון ברכת אשר יצר אתכם בדין או ברכת שכוחו וגבורתו מלא עולם
 מאירי ראש השנה כט. -  אין דין ערבות בזה כיוון שבברכות השבח אין האדם מחויב כברכת המצוות אלא רק אם מזדמן מברך.
 ריטב"א – ר"ה כט.  יש דין ערבות .
רבי יצחק יוסף כשיש מחלוקת בראשונים בדין ברכות אומרים סב"ל.
ברכת השם חלק אלף עמוד קעד ,ח"ד עמוד ס"ו - אף על פי שיצא מוציא גם בברכות השבח.
 ברכת לבנה מקוצרת
ברכת השם ח"ד עמוד רס - מי שאינו יודע לברך ברכת לבנה בעל פה יכול לברך בא"י אמ"ה מחדש חודשים.
 מאירי - עמי ארצות רשאים לברך את הברכה הקצרה .
חיד"א- מחזיק ברכה תכו מביא המאירי ונשאר בצריך עיון.
 
ברכת אשר יצר קשר הולך כמה פעמים לשירותים
ברכת השם ח"ד עמוד תפא - מברך כמה פעמים.
 הרב יצחק יוסף יש לחוש לסב"ל הוא מזלזל בו שאינו יודע מהיכן יש לברכת השם ביטחון מופרז ומי חינך אותו .
גר"ע לא חשש לבטל ברכה לבטלה
הגר"ע היה עושה הבדלה בבית הכנסת וחוזר ועושה בבית לאשתו ולבנות ואף על פי שאשתו יכלה לעשות הבדלה בעצמה ומדוע לא חשש לשו"ע רסד שאף על פי שיצא מוציא זה רק את הלא בקי.
מתי מברך אשר יצר אתכם בדין

1. כל שלא ראה בית קברות במשך 30 יום.
2. אף על פי שהיה תוך 30 יום מכ"מ הוסיפו שם קבר חדש.

 
 נושאים נוספים
 האם בורא נפשות פוטר מעין שלוש סתירה במ"א ויישוב האורל"צ .
האם שייך מעילה כאשר לא מברך ברכה אחרונה
 
דעות ראשונים שברכת בורא נפשות היא רשות ולא חובה
1.רשי בספר פרדס הגדול סימן עח.
 2 רוקח סימן שמב .

1. חידושי הריטב"א ברכות לה ..
2. גר"א הגהות ירושלמי ברכות פ"ו ה"ד.

 העיקרון -בורא נפשות לרשות ולא היו מברכים ברכה זו בזמן המשנה אלא רק מזמן הגמרא.
 
עד מתי נקרא אונן
מביא דיין ממחנה יהודה שכתב ספר על אבלות וכתב שם בשם הרב עובדיה שכל שמסר מתו לח"ק מברך את כל הברכות.
 רבי יצחק אומר שאף שמסר המת לח"ק לא מברך ובפרט שיש עוד טרדות להודיע ,לתלות מודעות , וכך פשטה ההוראה שלא מברך ולא מתפלל ומכ"מ אם טרם נודע לו עדיף לבשר לו אחר שיתפלל שחרית כדי שירוויח תפילה . ומכ"מ אונן יכול לברך המפיל ,ולקרוא ק"ש כי זה שמירה וכן תפילת הדרך בלא שם ומלכות.
 
 הרב עובדיה היה עושה יין מצימוקים בשריה של שלוש ימים או שמבשל צימוקים עם מים. לגבי הברכה כדי לברך בורא פרי הגפן על יין צימוקים צריך להפריד המים מהצימוקים ואם לא מפריד הצימוקים ושמרי היין יברך שהכל .
 
בית מרן 378 יש עלון
דין המסתפק אם ברך ברכת הנהנין
כאשר מחזיק מאכל בידו ואינו זוכר אם ברך אם ברך
מהרשא ורע"ק סוברים שלא רק שאסור לו לברך מדין סב"ל ,אלא גם אסור לו לאכול כי אם לא ברך הרי נחשב כמועל בקודשי שמיים ברכות לה. כל הנהנה מהעולם הזה בלא ברכה כאילו מעל.
 וכן כתב המו"בק
וברבינו יונה משמע שמי שאוכל בלא ברכה צריך להביא קורבן מעילה.
 מאידך דעת שו"ע בדין בציעת הפת קסז ט שאם מסופק אם ברך המוציא אינו חוזר ומברך.
 מגן גיבורים - אומנם כל ספק ברכות להקל ומה שאמרו שמועיל באופן שלא מברך זה דווקא כשעובר על ציווי חכמים שאמרו לברך . אבל אם חכמים אסרו לברך במקום ספק אין בזה משום כאילו מעל.
האם אכילת פחות מכזית לחם פוטרת שאר מאכלים
ברכת ה' ח"ג עמוד שלט כמו שמעט יין פוטרת שאר משקים כך פחות מכזית לחם פוטרת שאר מאכלים .
וכן כתב בספר אבן העוזר סימן קעד .
אבל יבי"א חלק  י או"ח סימן יז  - יש לחלק בין יין שפוטר לפת שפוטרת שכן ביין סחיטת הענבים גורמת לברכה יותר משובחת מה שאין כן בסחיטת שאר פירות שברכתם יורדת לשהכל אבל פת שפוטרת זה דווקא כאשר הוא מרכז הסעודה ואדרבה פוטר רק מה שבא מחמת סעודה ולא פירות. וכל סעודה היא דווקא בכזית פת וזו דעת הריטבא. ומביא עוד אחרונים שפוסקים כן .
האם מקיים מצוות עשה בחצי שיעור והאם מברך
כגון האוכל חצי כזית מצה
ויש בזה מחלוקת
חתם סופר- יש בזה קצת מצווה .
כתב סופר -אין בזה מצווה .
להלכה יאכל כדי לחוש שיש מצווה אבל לא יברך משום סב"ל.
עוד דן בחצי מצווה בספירת העומר
וכן חצי מצווה בתקיעת שופר
בדיקת חסה מתולעים
לשים חסה בשמש על בד לבן .
מחקר בהדסה מראה על שכיחות המחלה בציבור החרדי כיוון שאוכלים מירקות עלים המרוססים בחומר זרחני .
במפעלים בדרך-כלל שוטפים את העלים בכמה אמבטיות להוציא את החומר הזרחני
ברכה על מסטיק
ברכת ה' -אין לברך על מסטיק ח"ב עמוד מא כי בליעת טעם לא נחשבת אכילה.
 להלכה רבי יצחק יוסף -יש לברך על מסטיק .
מסטיקים וסוכריות אפשר לסמוך על הכשר רבנות עד כאן אלון 378
 
 
בית מרן 380
סב"ל נגד הוראת השולחן ערוך
כיוון שמקבלים הוראות שולחן ערוך הלכות שבת וטהרה שיש בהם כריתות ומיתות בית דין מדוע אומרים סב"ל בברכות נגד שולחן ערוך?

1. הכלל סבל נגד שולחן ערוך התחדש על ידי רבותיו של החיד"א.
2. יש 2 סברות א.חומרת איסור ברכה לבטלה ב.שב אל תעשה .

דוגמה שאומרים סב"ל נגד מרן
יצא מהבית  או לחצר בזמן הסעודה - לדעת הרמא- מי שיצא באמצע הסעודה לחדר אחר לא יחזור ויברך המוציא אלא ימשיך לאכול וכשיגמור יברך ברכת המזון על הכל .
ויש אחרונים ספרדים שפסקו כך .
מאידך אורל"צ פוסק כדעת שולחן ערוך שאומר שיברך ברכת המזון ושוב המוציא. כי יש חילוק בין ברכה לבטלה לברכה שאינה צריכה .ורק בספק ברכה לבטלה אומרים סב"ל נגד מרן אבל בספק ברכה שאינה צריכה כמו כאן שמברך ברהמ"ז והמוציא יש לפסוקי כשולחן ערוך.
 הוכחת האורל"צ - רמבם תפילה  ז יד יט - חייב אדם לברך מאה ברכות בין היום והלילה ובשבתות ובימים טובים צריך להשלים מן הפירות כיצד אוכל מעט ירק ומברך לפניו ולאחריו וחוזר ואוכל מעט פרי זה ומברך לפניו ולאחריו .
ומכאן רואים שעושים ברכה שאינה צריכה לצורך מאה ברכות והוא הדין אצלנו כדעת שולחן ערוך
הוכחה 2 לאור לציון השולחן ערוך פסק רצה שאם נמשיך סעודתו השנייה בשבת עד זמן מנחה יפסיק הסעודה ויברך ברהמז ויטול ידיו ומברך המוציא ויאכל סעודה שלישית .
דחיית הרב יצחק יוסף על פי הראשונים מותר לעשות כן רק פה בגלל מצות סעודה שלישית וכן שמצות מאה ברכות אם מצווה חשובה ביותר ולצורכה עושים ברכה שאינה צריכה ואז הגיב האור לציון שגם לשמוע למרן זו מצווה
יחו"ד ו סימן מ כתב שאין כוונת הרמבם שיגרום לו ברכה שאינה צריכה אלא נמלך בדעתו כל פעם .
פתרון המהר"מ גלנטי - שיביא לשולחן כל פרי בנפרד ואז יברך על כל פרי ופרי אף על פי שכולם אותה ברכה וכיוון שאינם כולם על השולחן לא נחשב ברכה שאינה צריכה.
הוכחה 3 לאורל"צ - בננה יש אומרים שברכתה העץ  וי"א  האדמה . כי אמנם גדלה על גבי על עץ גבוה אבל מתייבש כל שנה ומתחדש ועולה מהשורש כמו ירקות.  ואם יש לפניו תמר ובננה כתב ביבי"א ח או"ח סימן מ שיקדים העץ ויכוון שלא לפטור הבננה כי כוונה נגדית מועילה אף למ"ד אין מצוות צריכות כוונה( רבנו יונה ברכות ו בדפי הריף ) ולכאורה גורם לברכה שאינה צריכה .
ועיין שם חילוק הרב יצחק יוסף .
 
 
האם נשים חייבות במאה ברכות
הליכות עולם - חייבות ואין זו מצווה התלויה בזמן
 ויש לכאורא הוכחה לפטור ממה שהב"י כתב בכלל מאה ברכות את מצוות ציצית ותפילין .
יש שכתבו שנשים פטורות שהרי לפי הרמבם ושו"ע נשים חייבות בתפילה אחת.
ויש שאמרו אם זה מאה ברכות ביום הרי זה מצווה שהזמן גרמא.
 הראשל"צ דוחה הסבר הזו כי הגדרת מצוות עשה שהזמן גרמה זה רק באופן שיש לה זמן מסוים ביום.
ברכות ק"ש אחר ארבע שעות זמניות
שו"ע נח -ועד ארבע שעות בלבד .
רב פעלים אור"ח סימן יט -עד חצות .
אולם בבא"ח וארא אות ה. עוד יוסף חי וארא אות יז- כתב עד ארבע שעות .
האם ברכת ברוך שאמר וישתבח עד חצות היום
סברת הרב עובדיה שרק עד חצות וראייתו מהגמרא שאמר רבי יוסי יהי חלקי מגומרי הלל בכל יום והגמרא בשבת קיח מבארת שמדבר על פסד"ז. ועוד בגמרא ברכות לה לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל ומכאן שפסד"ז תלויים בתפילה וכיוון שתפילה רק עד חצות גם ב"ש וישתבח עד חצות.
תענית בטו בשבט
מרדכי ראש השנה סימן תשא - לא גוזרים על ציבור להתענות בטו בשבט כשם שאין מתענים בשאר ראשי שנים ונפסק בשו"ע תקעב ג  וכן אין אומרים וידוי .
תענית יחיד -בשו"ע תקעב אין מתענה ביום שנה של אביו וכן חתן .
תענית חתן ביום חופתו
ספרדים לא מתענים ביום חופה - יבי"א ח"ג אה"ע סימן ט. יחו"ד א סימן כא. ח"ד סימן ס"א.
סדר טו בשבט
תיקון יששכר רל"א מקובל בדור מרן הב"י בליל טו בשבט נוהגים להביא פירות ובפרט פירות משבעת המינים שנשתבחה בהם א"י ולברך עליהם ברכות .
ונפסק בכנסת הגדולה קלא והמגן אברהם קלא.
 דיני קדימה בפירות 7 מינים או פרי האדמה
 מקדים איזה מהם שירצה שו"ע ריא בדעת סתם.
 יין ותמרים – ב"י -כל שאין ברכותיהם שווים אין דין קדימה .
פרי משבע מינים שברכתו העץ ופרי עץ שאינו משבע מינים שיש לברך עליו שהחיינו
להקדים פרי חדש כי יש בו יותר מצוות .
ויש דעה חולקת שרגא המאיר מרבני איטליה בדור האחרון שכתב להקדים מין 7 הוא מביא רשב"ץ כמוהו
בית מרן 394
אשכנזים הולכים אחר מנהגים אף שאינם מדינא דגמרא
בחורים לא מתעטפים בטלית
בברכת תפילה לאחר הטבילה
לא מקפידים על ציצית צמר
 
 
אסור להחמיר נגד השולחן ערוך
אודות מנהגי מרוקו שהונהגו על ידי אשכנזים
 
בית מרן 399
אמירה לגוי בדבר שהוא מחלוקת הפוסקים
אין בישול אחר בישול
שבירת מנעול של חבית
ניקוי בגד מאבק
סתירה במשנה ברורה בדין אמירה לגוי בין הנחת תבשיל דבר לח לבין ניקוי כובע מאבק. ותירוצים. בדין אמירה לגוי לטאטא במקום שאינו מרוצף
 אמירה לגוי ב פסיק רישא
ליטול קדירה מגחלים לוחשות בשבת
הוצאה ממקרר בשבת היכן שתדלק מנורה
הוצאה מרכב בשבת אחד שתדלק מנורה
הוצאת מים חמים מדוד חשמל
אמירה לגוי והדבר שאסור מצד חומרא בעלמה
גוי מחזיק מטריה מעל ישראל מעצמו
פתיחת קופסאות בשבת
הכנת סלט דק בשבת היתר טוחן לאלתר בשבת
רשבא -מותר.
 שלטי גיבורים- מקשה וכי מותר לאפות לאלתר וכן סובר החזון איש
הסבר רשבא- כל שאוכל לאלתר זה דרך אכילה ולא דרך מלאכה ולכן מותר.
 לדוגמא ברירה לאלתר
 שבירת ביסקוויט שיש עליו כיתוב
בשריפת מכתב לא עובר משום מוחק כי מוחק זה באופן שנשאר הנייר .
נתינת איסור דרבנן לקטן
מורדכי -מותר לתת לקטנים עוגה עם כיתוב בדבש ללקק ואף שהוא איסור דרבנן (כיוון שאינו מוחק על מנת לכתוב )לגדול מכל מקום מותר לתת לקטן איסור דרבנן .
וכן בעוגיות שיש עליהם כתב
להישען על רכב בשבת אף על פי שזז
מנוחת אהבה אוסר כדין נגיעה בביצה בשבת
ילקוט יוסף מתיר כיוון שדווקא ביצה זזה בנגיעה
בישול אחר בישול בלח
יש שלמדו ברמבם שאוסר שהרי דיבר בגוש
 מנורת לד האם אסורה מדרבנן או מדאורייתא עד כאן בית מרן 399
 
בית מרן 400
כיבוד שהגיע ברכב בשבת
רשבא, ריטבא - רק אם נעשה חילול השבת בגוף הדבר אסור ליהנות ממנו בשבת אבל אם לא נעשה חילול שבת בגוף הדבר מותר בהנאה.
 אבל רמבם שבת ו כד - פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו בשוגג יאכלו בשבת שהרי לא נעשה בגופם מעשה ולא נשתנו ובמזיד לא יאכלו עד מוצש .
שולחן ערוך סימן תה  ט  פירות שהוציאו מחוץ לתחום וכולי בשוגג מותרים באכילה וכו'  ובמזיד אסור לאכלם אפילו מי שלא הוציאם ויש מתירים למי שלא הוציאם.
 ביאור הלכה שיח אם הוציאו במזיד מרשות לרשות יש להחמיר אף לאחרים
וכן פסק במנוחת אהבה
יבי"א - אם עברו איסור דרבנן של תחומים החמירו בו אבל באופן שעברו על איסור דאורייתא של נסיעה ברכב מותר על פי דברי הרב המגיד שבת שהחמירו חכמים בתחומים שלדבריהם יותר מהוצאה והעברה ארבע אמות ברשות הרבים דאורייתא .
וכל שכן שיש להקל משום כשם שמצווה לומר דבר הנשמע כך מצווה לא לומר דבר שלא נשמע יבמות סה.
 ועוד בילקו"י שבת ג עמוד קא.
בישול בקיטור
אין בישולי גויים כי חכמים גזרו רק בבישול על אש .יוד" קיג יג.
 בישול במיקרוגל
אין לחוש את בישולי גויים
כיריים אינדוקציה
אפשרות לפתרון של בישול גויים במסעדות
בישול בתולדות האור
ירושלמי שבת ג ה איזה הוא בישול ברור כל שהאור מהלך תחתיו וכולי
ומשמע שבישול בכלי ראשון או עירוי מכלי ראשון אינו אסור מהתורה .
רשבא רן רמבם העתיקו דברי הירושלמי אבל אין כוונתם לפסוק כמוהו כי הבבלי חולק .
משנה שבת לח אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל ולא יפקיענה בסודרים ואם גלגל חייב חטאת
ומכאן שבישול בתולדות האור איסור מדאורייתא
ועוד שרואים שגזרו על תולדות חמה אטו תולדות אור מוכח שתולדות אור הינו מדאורייתא כי אין גוזרים גזירה לגזירה .
עירוי מכלי ראשון
לירושלמי הנל אין איסור מדאורייתא
בראשונים
ריף -ערוי אינו מבשל
רבנו תם- ערוי מבשל
 שולחן ערוך שיח  י -ערוי מבשל כדי קליפה . וכן יוד סח י , קה ג – ערוי מבליע ומפליט.
 כיוון שמצוי במחלוקת מותר לומר לגוי לערות מים רותחים מכלי ראשון על דבר שאינו מבושל.
 חימום בקבוק חלב לתינוק .

1.  על ידי עירוי מכלי ראשון כי הבקבוק הוא כדי קליפה והחלב לא מתבשל אלא מתחמם ומותר בין דוד שמש ובין ממיחם . (מותר פסיק רישיה בדרבנן אף בניחא ליה בדוד שמש שנכנסים מים קרים ומתחממים ).

2.על ידי נתינת בקבוק חלב בתוך כלי שני .

1. חימום על פלטה ובלבד שלא יגיע לחום שהיד סולדת בו ומותר משום ספק ספיקא 1חלב מפוסטר ואין בישול אחר בישול בלח לרמבם 2 כל ששומר שלא יגיע ליד סולדת בו מותר ולא חוששים שישכח שהרי הגמרא שבת כז: התירו ליתן קיטון מים כנגד מדורה בשביל להפיג צינתן ולדעת תוספות מדובר במקום שאף אם ישכח לא יגיע ליד סולדת בו וכך פסק שולחן ערוך שיח יד אבל לפי רשי ורמבן מותר כל כשהמטרה להפשיר ואין חוששים שישכח .

ולכאורה קשה על היתר לשים על הפלטה מדברי ב"י שז  שהביא האגור שמותר לומר לגוי לעשות מאכל לתינוק מקמח ומים בשבת וכולי וכתב שאם הוא קר יחממנו כנגד האש במקום שאין יד סולדת פה .
ולכאורה אם יש ספק ספיקא יכול לחמם גם במקום שיד סולדת בו .
 ועוד קשה מה הבעיה מב"י שיח טז שכתב שאין לשים מרק שהצטנן כנגד מדורה במקום שיד סולדת ובעלון מיישב הבעיה.
 ערוי מים חמים לתבשיל שעל הפלטה לפי הרב עובדיה המים יורדים בדרגתם לעירוי מכלי ראשון וחוזרים לכלי ראשון ומתבשלים .
חכם שלום כהן טען שיש בזה ספק ספקא -אחד שמא אין בישול אחר בישול .  שמא כר"ת  שערוי  מבשל  ככלי ראשון .וממילא אין בישול ו.
עיין בעלון דחיית הראשון לציון שאין עושים ספק ספיקא מול שולחן ערוך מפורש .
לאכול באירוע שבישלו גויים לפי דעת שוע
יש ספק ספיקא שמא הלכה כרמא 2 הגזרה רק כשהוא מבשל בביתו ולא בבית ישראל
בהו"ש על ברכה שיוצאים בה ידי חובה
הבאבא סאלי היה עונה בהו"ש .
אם אין הערכה לרב אי אפשר ללמוד תורה ממנו - רבי שמעון שקופ
עד כאן בית מרן 400
 
 
 
 
בית נאמן 91
מספר פסוקים בתורה-   קידושין ל עמוד א כתב שבארץ ישראל היו מפסקים את הפסוק לשלוש חלקים
ויאמר השם אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם ויגד משה את דברי העם אל השם
בגמרא שם נאמר שיש 5888 פסוקים
 בחומשים כתוב שיש 5845 פסוקים
 בתוספות ישנים כתוב 8888 פסוקים הובא ברשש על קידושין ל.
 
האם שפן וארנבת מעלים גרה -בתורה משמע שכן
במציאות הם לא מעלים גרה
תשובה כי מעלה גרה המה הכוונה אף על פי שנראים לך שהם מעלה גרה בכל זאת אל תאכל אותם . כי משמש אף על פי על-פי הרדק שורש כי בשם רבינו יונה אבן גאנח.
 וכן מוכח בלשון הכתוב בגמל והארנבת שפן וחזיר
 וכן נכתב פשוט שרידי אש חלק ב סימן סד.
וכן בספר ויען שמואל חלק ח סוף סימן כה .
 
בית נאמן 102
זכר למחצית השקל חזון איש סימן טל קונטרס השיעורים הדרהם הוא 5.5 גרם .
רב חיים נאה ספר שיעורי תורה הדרהם 3.2 גרם .
הרב עובדיה בחזון עובדיה פורים עמוד קב - דרהם הוא שלוש גרם
שיעור חמישה סלעים לפדיון הבן הוא 30 דרהם- כך פוסק שולחן ערוך יורה דעה סימן שה א . וא"כ מחצית השקל שזה חצי סלע וזה עשירית של 30 דרהם כלומר 3 דרהם  ואם כל דרהם הוא שלוש גרם אז תשעה גרם כסף טהור זה שיעור של מחצית השקל בכסף טהור. ואם גרם כסף טהור הוא שתי שקל אז בתוספת מעמ מגיעים לשיעור מחצית השקל בכסף של היום בערך 20 שח .
על מי נותנים מחצית השקל -ילדים מגיל בר מצווה.
 מתחת לבר מצווה -לא חייב ואם רוצה יכול מכספי מעשר ויש נותנים על עובר דרכי משה סימן תרצד .
האם קריאת פרשת זכור היא מדאורייתא- תוספות מסכת ברכות דף יג עמוד א כותב שזה דאו' ועוד פוסקים .
אבל רמבם פרק יג מהלכות תפילה ה"כ לא כתב שהוא דאו'
 רבי נתן אדלר שות בניין ציון החדשות סימן ח- גם נשים חייבות בזה כיוון שהיא מצוות עשה שלא הזמן גרמא .
אבל בגמרא מגילה דף כטעמוד א דף נאמר שחכמים תיקנו לקרוא פרשת זכור בשבת לפני פורים ולכן זו מצווה שהזמן גרמא.
 
בית נאמן 101
איסור ערכאות אינו כולל בתי דין לעבודה -מהרשם שהוא רבי שלום מרדכי מברזאן.
 שבועה חמורה -טיעון נגד שבועה חמורה בכתובה איך נשבע ש"אפלח" הרי הוא לא עובד אלא לומד.
איך חכמים מפרשים עין תחת עין ממון -הגמרא בבא קמא דף פד. מפרשת שזה ממון .
הוכחה ראשונה כתוב "כי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש כאשר ישית בעל האישה ונתן בפלילים" כלומר לא היה אסון האישה לא מתה וגם לא ילדיה אבל בכל זאת היא ניגפה כלומר נחבלה עם כל זה ישלם כסף .
הוכחה שניה -עוד נאמר נאמר בפסוק "ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות כי מות
יומת" כלומר דווקא לרוצח אי אפשר לקחת כופר אבל לפגיעות אחרות תקחו כופר וזה ממון והוכחה זו נאמרה בגמרא בבא קמא דף פג עמוד ב .
הוכחה מספר 3 -מביאה אבן עזרא בשם רסג שהרי עם פגע בעין והוריד לו ראייה בשליש כיצד אפשר לעשות משפט צדק ולהוריד בדיוק שליש ויש שם המשך .
הוכחה 4 מכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש ויקרא פרק כד פסוק  כח האם עולה על הדעת שמי שהרג בהמה יהרג אלא הכוונה שישלם .
הוכחה 5 עין תחת עין האותיות שבאות מתחת לעין אין כסף .
 
בית נאמן 119
ברכת שהחיינו בבין המצרים -גרא תקנא סעיף יז חסידות שלא לברך שהחיינו בשלושת השבועות היא חומרה יתרה וראיה מברכות דף נט: שאם סיפרו לאדם שאביו נפטר מברך דיין האמת וגם שהחיינו אם השאיר לו ירושה.
 ויש אוסרים כי הימים קשים ולא כדאי לברך שהחיינו .
שות יחוה דעת חלק א סימן לז  מתיר לברך בשבת.
 חולה אישה מעוברת מותר על פי משנה ברורה סימן תקנא סקצ"ט .
פרי שאי אפשר למצוא אותו אחר תשעה באב סימן תקנא סעיף יז.
 שמיעת שירים בבין המצרים -בשולחן ערוך נאמר ריקודים ומחולות
מגן אברהם תקנא סעיף קטן י.
האור לציון חלק גימל עמוד קפג פרק יז הערה א מן הדין אין מקור בשולחן ערוך שלא לשמוע שירים בספירת העומר והספרדים לא נהגו להימנע מזה ולכן במקום צורך יש להקל .
הרב מזוז והוא הדין בימי בין המצרים .
יש להקל בשירים מוקלטים ובפרט לפי דעת שולחן ערוך תקנא סעיף ב שמותר להתחתן עד ראש חודש אב וכל שכן בערב שבת שלפי האיבן עזרא על הפסוק ו"ביום שמחתכם ובמועדיכם" ספר במדבר י י שכתב שצריך להיכנס לשבת בשמחה. וזו הסיבה שלא נכתב בשמחתכם אלא ביום שמחתכם שזה מרמז ליום מיוחד שיש בו שמחה וזהו יום שבת.
 
בית נאמן 346
עב שמות
רשי סוכה מה. אני והו הושיעה נא והו זה שם ראשון עב שמות ישר הפוך ישר
ויש שיטה של ישר ישר ישר
שם שני הוא ילי ראשי תיבות למען יחלצון ידידיך וזו סגולה לרפואה כמו שבגמרא ברכות  ה. אמר לחולה הב לי ידך יהב ליה  ידיהו ואוקמיה ר"ת ילי. יחלצון מלשון רפואה חלצתו חמה ברכות לד:
 ניקוד שם ה'בתפילת 18 כוונות של העמידה
 קמץ בברכת המינים וזה כתר
פתח חוכמה בחונן הדעת
צירי זה הרוצה בתשובה
מנהג שלא להזכיר חמץ בפסח חומוס
ספר תשבי ערך דבר אצלנו לא נוהגים להזכיר חמץ בפסח
ויהי בישורון מלך
זה משה וכן ברשי בהעלותך עשה לך 2 חצוצרות כסף שיהיו תוקעים לפניך כמלך.
 כיסוי מזונות בקידוש

1. מצד דומה למן אין צריך 2. מצד בושת של פת צריך  3.מצד כבוד לסעודה של שבת צריך .

ונפק"מ. נוספת בסעודה שלישית שאין יין
מדוע מוסיפים יום השישי בקידוש
כנסת הגדולה רעא בהגהות לטור כי אם יתחיל ומהמילים ויכולו אפשר להבין שכילה מלאכתו ביום השביעי לכן אומרים יום השישי ויכולו השמיים והארץ וכל  וכו'
ולכן שינו הזקנים שתרגמו התורה ליוונית וכתבו ויכל אלוהים ביום השישי
עניית הציבור לחיים
לחיים פירושו אנו מקשיבים כי שואל סברי מרנן האם אתם מקשיבים ואומרים לו לחיים ובארמית לחיי כמנהג התימנים ופירושו לחיי בגמרא זה בסדר והכוונה אנו מתכוונים לצאת ידי חובה
 
 
בית נאמן 79
שיעור חלה לפי בא"ח ש"א צו יט 777 דרהם
 ביצה הוא חי דרהם
שיעור קמח בחלה 43.2 ביצים
שיעור חלה  43 * 18 = 777
 ובא"ח חישב לפי משקל
 
אבל פירוש המשניות לרמבם מסכת חלה פ"ב  מ"ו, ובמסכת עדויות  פ"א מ"ב כתב הרמבם שהולכים אחר נפח ולא אחר משקל.
 ואמנם כביצה מיים זה משקל חי דרהם
אבל נפח קמח זה משקל י"ב דרהם
וא"כ 43.2 * 12 = 520
גאונים סוברים שהולכים לפי משקל והרמבם דוחה אותם בפירוש המשניות.
סחיטת ענבים לתוך אוכל בשבת אף על פי שלא הכל נספג באוכל
ברכ"י רעב סק"ג מתיר לסחוט ענבים למי שאין מספיק יין לקידוש על הלחם ,ומה שישאר מהיין יש בו לקידוש .
ולכן בא"ח מתיר לסחוט לימון לתוך סוכר ש"ב יתרו ב .
 
 
בית נאמן 292
 
כמה ימי חושך היו במצרים על פי הפשט שלושה ימים .
בשמות רבה פרק יוד  כב - שישה ימים ,שלוש ימים לא ראו ועוד שלושה ימים בהם לא יכלו לזוז .
ברכת לבנה או קידוש לבנה
קידוש לבנה שייך רק בזמן בית המקדש שהיו באים עדים לבית הדין .וראש אב בית דין היה קורא מקודש וכל העם עונים מקודש מקודש . מסכת ראש השנה דף כד עמוד א .
לפיכך כיום נכון לומר ברכת לבנה כמו שולחן ערוך סימן תכו .
היכן שהלבנה נעלמת תוך שבעה ימים - חזון עובדיה חנוכה עמוד שסג בהערה אפשר לברך לאחר שלושה ימים .
הרב מזוז ובשעת הדחק גדול אולי אפשר לברך מיד לאחר ראש חודש ולסמוך על דעת הרמבם.
 שימוש במכשיר שמיעה בשבת אפשר להגביה או להנמיך כיוון שזה רק הגברת זרם ואין שום ניצוץ
 
בית נאמן 100
האם עומדים בעשרת הדיברות
בתשובות הרמבם סימן מו מהדורת פריימן אסור לעמוד בעשרת הדיברות על פי הגמרא בברכות יב עמוד אלף שהיו קוראים עשרת הדיברות כל בוקר לפני קריאת שמע והמינים אומרים שהתורה זה רק עשרת הדיברות .
הרב אלישיב אומר לא לעמוד בגלל הרמבם .
הרב עובדיה שות יחוה דעת חלק א סימן כט לא לעמוד .
ברך על פרי והביאו לו פרי חשוב יותר
הבית יוסף הביא דעת רשבא בסימן רו שאי אפשר שברכת הפרי הראשון תפטור את הפרי החשוב יותר , אומנם בשולחן ערוך לא פסק אותו להלכה .
הפוסקים למעשה כרשבא הנ"ל - בן איש חי שנה ראשונה פרשת בלק אות ט.
חזון עובדיה ברכות קפ.
ברכת השם ח"ג פ"ט ס"ב.
 החולקים על רשבא-  כף החיים ר"ו סקט"ל.
 
צדדים להקל בצירוף מחלל שבת בפרהסיא למניין
סברת בניין ציון החדשות סימן כג -שכל מי שעושה קידוש מודה בבורא עולם על פי רשי חולין דף ה . . חזון איש יורה דעה סימן ב אות כח- כיוון שלא יודעים היום להוכיח .
משנה ברורה סימן שפה סק"ו- כל שמתבייש לחלל שבת לפני תלמיד חכם גדול זה לא נקרא בפרהסיה
 
בית נאמן 293
ארטישוק= קנרס
גאון רבי צבי פסח פרנק כרם ציון הלכות פסוקות פרק יא סעיף קטן  א -אין בארטישוק איסור ספיחין כי הוא רב שנתי .
 
בית נאמן 159
1.פסח הוא חג חינוך והאמונה אמונה=107-ק"ז שזה המזמור של פסח.
2.בכל מקום כתוב "הודו" גימטרייה 21 (למעט מגילת אסתר-ששם זה שם מקום "הנדו" ולא מלשון הודאה.) ובמזמור ק"ז כתוב "הדו" כי בפסח אומרים הלל שלם רק ביום 15 גימטרייה "הדו".
           ואילו ביום 21 שזה שביעי של פסח לא אומרים הודו.
3.מי כמוכה מי כמוך פעם בלי דגש ופעם עם דגש.
           בהתחלה פרעה נחנק מהמים ואמר בלי דגש ואחרי שיצא מהמים אמר בדגש.
           ויש מקור שפרעה ניצל פרקי ר' אליעזר פרק מ"ג והפך למלך בננוה.
מי ברז שהושארו 24 שעות כשרים ללוש בהם מצות-
           ר' יעקב לנדא-אסר משום שיש במים נתרן, ואסור שיהיה מלח במצות.
 מתירים-במי בארות מלוחים כל שאפשר לשתות מהם.
רב פעלים ח"ד חאו"ח סימן י"ח.
שואל ונשאל ח"ג סימן ל'.
רמב"ם, שו"ע חנ"ה ס"ה-מתיר להוסיף מלח מעיקר הדין.
 
 
בית נאמן 196
הרב עובדיה לא האמין לנבואות שאומרים בעלי תסמונת וגם הר' מאזוז וכן מעיד אמנון יצחק.
רב האי גאון לא היו לו ילדים.
הדעה שהרמב"ם מביא בהלכות שמיטה י,ו שחולקת על דעת הרמב"ם ע"פ הגמרא בערכין, היא של רב האי גאון ועליו הוא כותב "כי קבלה והמעשה עמודים גדולים בהוראה".
ר' חננאל היו לו 9 בנות     סדר הדורות
זיהוי עץ הדעת- הדר דגן-חיטה ענבים תאנים.
 
בית נאמן 298
"מחצית השקל בשקל הקודש" שמות ל י"ג
שקל של תורה=סלע של חכמים בגמרא=4 דינרים=סלע בתרגום אונקלוס
שקל שמוזכר במשנה ובגמרא=1/2 שקל של תורה=1/2 סלע של חכמים=2 דינרים=2 זוזים.
רש"י על הפסוק-עשרים גרה השקל מפרש שקל שלם=4 זוזין.
והכוונה לשקל של תורה לאפוקי משקל של חכמים שהוא 2 זוזים.
5 שקלים של פדיון הבן
ופדויו מבן חודש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקודש במדבר יח טז
שקל זה פי 2 ממחצית השקל.
שיעור של שקל זה 6 דרהם .רמב"ם ביכורים י"א א . שו"ע יו"ד שה א'.
ואם הדרהם שוקל 3 גרם כסף לפי הגר"ע.
אז שקל הוא 18 גרם כסף.
ומחצית השקל זה 9 גרם כסף.
גרם כסף טהור ללא מע"מ בשנת תשפ"ב 2.5 ₪.
וא"כ 9 גרם כסף טהור הוא 22.5 ₪.
האם אפשר לעשות פדיון הבן בשטרות כסף רגילים או שמא צריך מטבעות בעלי ערך עצמי.
חת"ס יו"ד סימן קל"ד-נשאר בצ"ע.
מחמירים-תשובה מאהבה ח"ב סימן ת"ד
               שו"ת האלף לך שלמה חו"מ סימן ו'
מקלים-
               שו"ת חסד לאברהם תאומים ח"א סימן צ"ה
               חזו"א חי"ד סימן ע"ב סק"י
               מלוה ה' פט"ו הערה 8
המנהג להחמיר ולהצריך מטבעות של כסף כי זה ספק דאו'.
הלוואת סאה בסאה בערך נמוך
כשלווים כסף ומחזירים כסף אין בעיה. אבל יש בעיה כשלווים בשווה כסף ומחזירים בשווה כסף שמא השער התייקר ונמצא שמחזיר לו יותר והווי ריבית מדרבנן.
פתרונות:1.אם יש ללווה קצת מאותו המין.
             2.אם אין ללווה קצת מאותו מין יכול המלווה לתת לו מאותו המין במתנה ע"מ להחזיר ע"מ שיהיה לו מעט מאותו המין.
           רמ"א יו"ד קס"ב א יש להקל בהלוואות סאה בסאה בדברים קטנים.
           רמ"א פסק ע"פ הראשונים המקלים בסוגית הגמרא בפרק איזהו נשך עה.
           השו"ע לא פסק כמקילים ומאידך בב"י הביא את דעת הרמב"ם מלוה י ג שמחמיר.
אחרונים שכתבו שהמנהג להקל בניגוד לדעת הב"י -מהרינ"ש, פרי חדש ב"א ח'. מובאים בספר מלוה ה' ח"ב פרק י"ד הלכה ט"ז.
מאיזה גיל נותנים זכר למחצית השקל
בתורה נאמר כל העובר על הפקודים מבן 20 שנה ומעלה שמות ל יג
רע"ב שקלים פרק א' משנה ב' רק מגיל 20.
וכן רמ"א תרצ"ד א רק מגיל 20
אבל תוספות יו"ט פר' א' משנה ד חולק על הרע"ק כי גיל 20 שנקטה תורה זה לא מדבר על 1/2 שקל שהיו מביאים לקרבנות התמיד מדי שנה. ואלא גיל 20 שנקטה תורה זה לעניין חיוב תרומה בשביל האדנים (היו 100 אדנים שהיו עשויים כסף שנעשה ממחצית השקל וקרשי המשכן היו תקועים בתוכם). וא"כ יוצא שמחצית השקל לקרבנות התמיד זה דווקא מגיל מצוות וכן נפסק ברמב"ם בהלכות שקלים א ו שכל איש מישראל כהנים לויים וישראלים חייבים ליתן מחצית השקל.
ואיש בכל מקום נחשב מגיל 13. (במסכת ר"ה ז. למדו מהפסוק "זאת עולת חודש בחודשו לחודשי השנה" במדבר כח' י"ד שיש  לחדש את התרומה לקרבנות ולא להשתמש מכסף ישן וכיוון שניסן הוא ראש החודשים לכן משמיעים על השקלים כבר מאדר
           קרבנות הציבור שיש לכל ישראל חלק שווה בהם הם: קרבן התמיד בוקר ובין הערביים, וקרבנות המוספים של שבתות י"ט ור"ח.)
חזו"ע פורים עמ' ק"ד-אמנם טוב ונכון לתת מגיל 13 ומי שירצה ליתן מגיל 20 יש לו על מה שיסמוך כי סוף סוף זה רק מנהג.
מ"א תרצ"ג סק"ג ה החמיר ליתן גם לנשים וילדים
וקשה עליו שהרי נשים פטורות ממחצית השקל "איש כופר נפשו" שמות ל  יב
וכן פסק רמב"ם שקלים א. ו. . שמעיקר הדין נשים פטורות ואם רצו לתת מקבלים מידם.
תורה תמימה כי תישא אות כד מיישב שאמנם זה מנהג שבא לכפר כנגד שקלי המן
מגילה יג שרק דימו שקליהם לשקלי הזמן.
בעניין מעשר כספים
הסכמת רוב האחרונים שזה מתורת מנהג שהרי כשיש חיוב של מעשר תבואה ופירות אסור לאכול ללא הפרשת המעשר.
משמע מדעת שו"ע הלכות צדקה יו"ד רמט ס"ו שהמפריש 1/10 מנכסיו זה עין בנונית ובחומש זה עין יפה ופחות ממעשר זה עין רעה.
מקרים בהם לא נותנים מעשרות
1.כשחייב כסף לאנשים יחו"ד ח"ג סימן ע"ו כי הכסף שייך לבעלי החובות.
           ולכן נותן צדקה כמה פרוטות. שזה שלישית השקל לשנה שזה בערך 17 ₪ לשנה.
2.אם יכנס למינוס בבנק
מה אפשר לתת זכר למחצית השקל
חזו"ע פורים ע"מ ק"ה נכון לתת לישיבות לת"ת וכוללים כי גם מחזיק מקום תורה וגם משפחות שהרי מטרת הקרבנות לכפר על עוונות ישראל וכיום התורה מכפרת על עוונות.
זכר למחצית השקל מכספי מעשרות
שו"ת יחו"ד ח"א סימן פ"ז כיוון שהמנהג ליתן זכר למחצית השקל הפך להיות כמו נדר וחובה וקיי"ל שדבר שהוא חובה לא משתלם מכספי מעשר, כי מעשר צריך לתת מדבר שהוא רשות ולא מכסף שאתה חייב לתת.
לדוגמא: מי שעלה לתורה ומתחייב לתת צדקה האם יכול לתת ממעשרות הט"ז ביו"ד סימן רמ"ט סק"א כתב שאם בכוונתו לתת ממעשר מותר אבל אם קנה כבר מצוה ולא התכוון מתחילה להביא מכספי מעשר הרי שחל עליו חיוב מצד נדר לצדקה ודבר שבחובה א"א לשלם ממעשרות.
ואילו בחזו"ע פורים עמ' ק"ד כתב שמי שהשעה דחוקה לו והתנה שמה שמפריש למעשרות הוא בלי נדר, יכול להחשיב זכר למחצית השקל מכספי מעשר.
 
בית נאמן 317
מקור שמותר לעבוד בשמיטה מסיבות כלכליות
 סנהדרין כו. מכריז רבי ינאי וזרעו בשמיטה משום ארנונה .
הרב מזוז -היתר מכירה הוא כמו היתר מכירת חמץ לגוי בשטר ואף על פי שזו מכירה הפורמלית .
חומרת בשר חלק
דעות המקילים - אם זו שיחה אמיתית היא לא ניתקת במעיכה ולכן אם נתפרקה וירדה סימן שזה רק ריר בעלמא.
 רמ"א יו"ד טל סעיף  יג הוא קולא גדולה אבל כבר נהגו .
האוסרים להקל במיעוך ומשמוש
רשבא תורת הבית הארוך דף לד:
 רבנו ירוחם נתיב טו ח"ה דף קכד.
רמב ם הלכות שחיטה יא ו-ז .
שוע ב"י יו"ד טל
של"ה שער האותיות ג  עד.
 חיי אדם ספר שערי צדק משפטי הארץ פי"א סימן כו
סוגי חלק
דעת שו"ע -ריאה צריכה להיות חלקה לגמרי חלק בית יוסף .
מנהג ג'רבא- להתיר בסירכה בין הריאה ללב כי זה בא משומן .
מנהג תוניס – מנפחים לבדוק ואם אין יציאת אוויר רמבם שחיטה ז ז
כיוון שיש שלוש אונות בריאה בצד ימין ואם הסירכה עוברת מהראשונה לשלישית דהיינו מריאה עליונה לריאה תחתונה אז לא עושים נפיחה ומטריפים . אבל מראשונה לשנייה או משנייה לשלישית עושים את הנפיחה.
מנהג מרוקו -אף בשמחה העליונה לתחתונה מכשירים על ידי נפיחה .
( יש שאינם מכירים בבדיקת הנפיחה פרי תואר של רבי חיים בן עטר יו"ד סימן טל סקל"ב.)
ויש עוד מנהגים של מעוך ומשמוש .
טענת המתירים בבשר רגיל
הרי לפני שהפרה נשחטה מסתבר הייתה נחלבת ושותים את חלבה ואם כן מדוע כאשר נשחטה אתה מערים חומרות לאסור .
תשובה -אומנם סברה זו מובאת בב"י יו"ד סימן טל בבהמה שנשחטה ובטרם שהריאה נבדקה היא נעלמה. רבותיו של ראשי רצו להטריף אבל דעת רשי הייתה להכשיר בטענה שאתמול שתינו מחלבה והפרה הוחזקה לכשרה ואיך אתה רוצה להטריפה היום מספק הלא אין מחזיקים איסור מספק?? ואומנם יש לסמוך על הרוב. וכן בגמ' חולין  ט. בהמה שנשחטה בחזקת היתר עומדת עד שנדע במה נטרפה וכן פסק רמבם שחיטה יא , יג -יד . אבל כאן הריאות מולנו וניתן לבדוק ולא צריך להסתמך על רוב אלא בודקים סרכות וכל שנתגלתה סירכה הרי אתחזק איסורא ושוב אין סומכים על הרוב.
בד"כ סומכים על הרוב בענייני כשרות

1. האם חוששים לענבים עורלה בשוק החופשי - מעיקר הדין אפשר לקנות כי הרוב לא עורלה.

 2 יש 70 סוגי טרפות רמבם שחיטה ט נקב בקרום המוח, נקב בעצם ,נקב בדקין, נקב במעיים .
3. לכן המתארח אצל חברו יכול לאכול בשר מדין ס"ס יבי"א ח"ב יו"ד סימן ג.

1. יתכן שזה חלק. 2. ואף אם לא חלק אולי הלכה כמתירים.

וורט לפרשת בלק אוי מי יחיה משמו אל
בילקוט שמעוני רבי אלעזר הקפר אומר שבלעם הסתכל מסוף העולם ועד סופו וראה שעתיד לעמוד אדם שעשה עצמו אלוה ועליו אמר שבגללו יהיו הרבה צרות ומי יוכל לחיות מאחר ששם עצמו אל. משומו -גימטריה ישוע . יחיה -33 וזה גילו במותו .
 
 
 
בית נאמן 172
שמיעת מוזיקה בערב שבת אחר חצות בספירת העומר- משה חבושה אמר בשם הרב עובדיה שמותר לגבי שמיעת מוזיקה
בערב שבת אחר חצות בימי בין המצרים -הרב מזוז מקל כדי להיכנס לשבת בשמחה
 
בית נאמן 171
לנסוע באופניים בשבת -שות רב פעלים חלק א סימן כה מתיר בתנאים מסוימים.
 
 בית נאמן 170
גוי שבישל בשבת עבור חולה מה דינו של התבשיל במוצאי שבת –
במשנה ברורה יש סתירה בסימן שיח סעיף קטן יד  התיר. ואילו בסימן שכח סקסג אסר לכולם משום בישולי גויים.
דין הכלים -צריכים הגעלה.
 בכלי חרס לכתחילה סגי בהעגלה שלוש פעמים. ודיעבד אם בישל ולא הכשיר ויש רוב תבשיל מותר.
חום יד סולדת -רבי שלמה זלמן אוירבך בשות מנחת שלמה חלק אלף סימן צדי אלף אות ח אומר שזה 45 מעלות .
אבל אור לציון חלק ב פרק למד הערה יב חולק על הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך וסובר שזה 65 מעלות
אכל כזית לחם אבל נהיה שבע מהאורז ומסתפק אם ברך ברכת המזון -עושים כאן ספק ספיקא לברך ברכת המזון ספק ראשון שמא הלכה כראשונים שחייב ברכה מדאורייתא גם בצירוף מאכלים אחרים והספק השני שמה הלכה כרבי אברהם בן דוד שכבר באכילת כזית לחם חייב בברכת המזון מדאורייתא. וכן פסק הרב עובדיה יחווה דעת חלק ב עמוד סא בהערה.
 
 
 
בית נאמן 166
שיעור קמח להפרשת חלה -בן איש חי 777 תשעז דרהם שנה ראשונה פרשת צו אות יט שזה כמעט שתיים וחצי קילו על פי רבי חיים פלגי חיים לראש על פי הגאונים.
 אבל שולחן ערוך סימן תנו סא כותב שזה 520 גרם.
 
בית נאמן 261
בעניין מנהגים שבאו עם עדות מחול לא"י
שו"ת אבקת רוכל סימן ריב "קמא קמא בטל" וכל מי שבא ע"ד להשתקע נוהג כמניין המקום ואסור לשנות מפני המחלוקת.
האשכנזים וביניהם החזו"א לא קיבלו את הנ"ל ונוהגים כפנים מאירות ח"ב סימן קלג שיכולים להמשיך במנהגם.
סתירה בשו"ת אבקת רוכל
בסימן לב נשאל על קהילה שנהגו כרמב"ם ונתמנה רב שרצה להנהיג כדעת ר"י ושאלו את הב"י אם לנהוג כמוהו.
          ופסק להם שאם חלק מהקהילות נוהגות כרא"ש וחלק כרמב"ם אין בזה משום לא תתגודדו שהואיל וכל קהל נוהג כמנהגו הראשון הרי זה כ2 דינים בעיר אחת וקי"ל כרבא         יבמות יד. שהיכן שיש בתי דינים בעיר אחת וסותרים בדיניהם אין משום "לא תתגודדו" ואין קהל אחד כופה קהל אחר.
אבל הרמב"ם ע"ז יב יד סבר שיש לא תתגודדו ב2 בתי דינים בעיר.
והמהרשד"ם יו"ד קנג הסביר שהרמב"ם מתכוון דווקא לתחילת מחלוקת אבל לאחר שהוקבעו המנהגים אין בזה משום "לא תתגודדו".
עיין שו"ת יחו"ד ח"ד סימן לו.
ומדוע לא כותב הבית יוסף ש"דין קמא קמא בטיל"
ומתרצים כי שם לא דיבר במתיישבים חדשים.
ועוד תירוצים יש ילקו"י פסח כרך ב' ע"מ תשצ"ד.
עוד הקשה הרב יעקב יוסף ז"ל על הכלל קמא קמא בטיל מתשובת בית יוסף.
בשו"ת בית יוסף בדיני יבום וחליצה סימן ב על אחד שהיה נשוי לאשכנזיה ומת ללא ילדים ל"ע והורה הב"י לחלוץ ולא לייבם. והלא בשו"ע אה"ע קס"ה א  פסק ליבם (רמ"א-חולק ופוסק שיש לחלוץ שמא לא מכוון לשם שמיים) וזה ע"פ רמב"ם יבום א ב שאף שלא מתכוון רק לשמה מכ"מ כיוון שמתכוון גם לשמה הרי זה מועיל.
ולכן יש מי שרוצה לומר שתשובה ריב באבקת רוכל לא נרשמה ע"י הב"י עצמו.
אבל התירוץ הוא ששם האשכנזייה לא רצתה את האח וכן שהאח היה עני ולא יכל לפרנס.
מקרים בהם הרב עובדיה הורה ליבם
אברכים מכרם ביבנה באו לגרע"י להיבחן באיסור והיתר. ונהרגו בעוונות, והגרע"י הציע לנשותיהם להתייבם ואדרבה התנגד לעמדת הרבנות הראשית.
שו"ת יחו"ד ח"ה אות ד.
   
בית נאמן 179
הרב מזוז מספר שהיה צריך להאכיל את אישתו ביום כיפור והוא אומר שלפי מה שמקובל צריך לחכות בין כפית לכפית כ-10 דקות . ואומר הרב מזוז אחר כך נזכרתי שלדעת הרמבם לא מצטרפים השתיות אלא אם כן שותה רביעית בבת אחת אבל אם מפסיק ביניהם לא מצטרפים .והרי כן אם נחכה 10 דקות בין כפית לכפית צריך לחמם עוד פעם את המרק ועדיף שלא לעשות את זה אחר כך מצאתי שהשולחן ערוך בסימן  תריח  סעיף ח את פסק לכתחילה כדעת הרמבם ולכן לתת כפית אחר כפית רצוף זה בסדר.
בית נאמן 191
הרב בן ציון אבא שאול מסר בשם רבי חיים זוננפלד שלא היה חושש לרבנו תם חוץ מיום כיפור שבו היה מאחר לאכול עד שיגיע זמן רבנו תם ונימק שיש לזכור את דעת רבינו תם.
רבי חיים זוננפלד היה תלמיד הכתב סופר בנו של החתם סופר. בתשובות חתם סופר אורח חיים סימן פ כותב שנוהג כר"ת גם לקולא.
 מדוע חלקו השעה ל 1080 בחישובי קידוש החודש והלא אפשר היה לחלק ל 360 -הרמב ם הלכות קידוש החודש פרק יא הלכה ז  הסביר שבחרו  ב -1080כיוון שמתחלק להרבה מספרים. ולכאורה גם 360 מתחלק לאותם מספרים ומדוע לא בחרו בו הגרא על השולחן ערוך הלכות ראש חודש ,ספר העיבור של איבן עזרא ג. , ספר יסוד עולם מאמר גימל פרק י"ב של רבי יצחק הישראלי תלמיד הראש .
רמזים לחלוקת תתרף -רבי יוסף חיים זוננפלד עשה ירח למועדים תהילים קד יד בגימטריה תשצג .
 
לדעת השולחן ערוך אין לברך ברכת הלבנה אלא  בהתמלא 7 ימים שלמים המולד סימן תכו ס"ד ואת זה קיבל מ"המלאך הדובר בו " (ח ידא שם הגדולים חלק אלף ערך מהרחו ) וזאת דעת רבי יוסף גיקטיליא שנכתב בבית יוסף .ועל כן יש לחשב 24 כפול 7 שעות אחר המולד.
פירוש נוסח חידושיה ביום פלוני ומנייניה ביום פלוני- כאשר יש שני ימי ראש חודש אז חידוש הלבנה יתכן שיהיה ביום אלף דראש חודש אבל מניין החודש הבא מתחיל מ-ב' דר"ח.
 
 
 
 

אברהם=אוריאל    אוריאל=אורית