תרגום עברי לפרוש יהונתן בן עוזיאל.
התרגום הינו מילולי בלבד ואינו מעובד לעברית בת זמננו.
נערך ע"י אבי ואורית משיח פסח התשנ"ו.
 

שיר השירים - תרגום יהונתן

פרק א
(א) שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה:
שירים ותשבחות שאמר שלמה מלך ישראל ברוח הנבואה לפני ריבון העולם. עשר   שירות נאמרו בעולם הזה, ושירה זו משובחת מכולן.
שירה ראשונה - אמר אדם הראשון בזמן שכופר עוונו והגיע יום השבת והגן  עליו ופתח פיו ואמר מזמור שיר ליום  השבת
שירה שנייה - אמרו משה ובני ישראל בזמן שאדון העולם קרע את ים סוף ושרו  כולם כפי שנאמר "אז ישיר משה ובני ישראל".
שירה שלישית - אמרו בני ישראל בזמן שניתנה להם בארה של מרים כמו שכתוב "אז ישיר ישראל".
שירה רביעית - אמר משה כאשר הגיע זמנו להפטר מן העולם כמו שכתוב "האזינו השמיים ואדברה".
שירה חמישית - אמר יהושע בן נון כאשר נלחם ועמדו השמש והירח 36 שעות במסלולם ופסקו מלומר שירה ויהושע פתח פיו ואמר שירה כמו שנאמר "אז ידבר יהושע לה'".
שירה שישית - אמרו ברק ודבורה ביום שמסר ה' בידם את סיסרא ואת מחנהו ביד בני ישראל כפי שכתוב "ותשר דבורה וברק בן אבינועם".
שירה שביעית - אמרה חנה בזמן שה' נתן לה בן כפי שנאמר "ותתפלל חנה ותאמר".
שירה שמינית - ששיבח דוד את ה' בנבואתו על כל הניסים אשר עשה לו ה".
שירה תשיעית - אמר שלמה המלך ברוח הקודש לפני ה'.
 שירה עשירית - עתידין לומר בני הגלות בזמן שיצאו מהגלות וכתוב בישעיה "שירה הזאת תהיה לכם לשמחה כערב חג הפסח ושמחת הלב של עם ההולך להיראות לפני ה' שלוש פעמים בשנה בשירות ותשבחות. העם שעולה להר ה' לעבוד את ה' שהוא ריבונם של ישראל".
פסוק ב':
(ב) יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן:
אמר שלמה בנבואתו, יתברך שם ה' שנתן לנו תורה ע"י משה.
ספר גדול כתב לנו על שני לוחות אבנים וששה סדרי משנה וגמרא והיה מדבר אתנו פנים אל פנים כאדם הנושק לחברו מתוך חיבה יתרה כפי שה' מחבב אותנו יותר משבעים עמים.
פסוק ג':
(ג) לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ:
למשמע ניסיך וגבורותיך שעשית לעמך בית ישראל התרגשו כל העמים אשר שמעו את שמע גבורותיך ואותותיך, ושמך הקדוש נשמע בכל הארץ ושם ה' הוא המשובח מכל התשבחות אשר נאמרו על מלכים וכהנים ולכן אהבו הצדיקים ללכת בדרך ה' על מנת שיירשו את העולם הזה ואת העולם הבא.
פסוק ד':
(ד) מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ:
כאשר יצאו בנ"י ממצרים היתה הולכת שכינת אדון העולם לפניהם בעמוד ענן ביום בלילה.
אמרו צדיקי הדור ההוא ריבון כל העולמים נלך אחריך ונהא צמודים לדרכך הטובה ותקרב אותנו למרגלות הר סיני ותן לנו את תורתך מבית גנזיר ונשמח ב-22 אותיות שמהם היא נכתבה ונזכור את התורה ונאהב לעבדך ונתרחק מאלקים אחרים וכל הצדיקים שעושים הטוב בעיניך פוחדים ממד ואוהבים מצוותיך.
פסוק ה':
 (ה) שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלָם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה:
כאשר עשו בנ"י את העגל. הושחרו פניהם כבני כוש השוכנים באוהלי קידר וכאשר שבו בתשובה ונסלח להם גדל זיו יקר פניהם כמלאכים על שעשו יריעות למשכן ושכנה בהם שכינת ה' ומשה רבם עלה לרקיע והשלים בינם לבין מלכם.
 
פסוק ו':
(ו) אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי:
אמרה כנסת ישראל אל העמים אל תלעגו לי שאני סובלת מצרות יותר מכם שזה משום שעשיתי כמעשיכם והשתחויתי לשמש ולירח ונביאי השקר הם שגרמו שה" ירגז עלי והם שלימדו אותי לעבוד לדתכם ואילו לאדוו העולם שהוא אלקי לא עבדתי ולא הלכתי בדרכיו ולא שמרתי את מצוותיו ואת תורתו.
פסוק ז
(ז) הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ:
כאשר הגיע זמנו של משה להיפטר מן העולם התפלל לפני ה' : נגלה לעמך שהם עתידים להתחייב וללכת לגלות כאשר הודעת לאבות, וכיצד הם יתפרנסו ויחיו ביו העמים כי קשה גזירת העמים כחום השמש בצהריים בתקופת תמוז. ולמה זה יהיו מטולטלים בין עדרי עשו וישמעאל אשר משווים אותך לאליליהם.
פסוק ח':
 (ח) אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים:
אמר הקב"ה למשה על שכינת ישראל הדומה לבחורה נאה להיות בגלות ואני ארחם עליה אם היא תלך בדרכי הצדיקים ותהא מתפללת על פי מנהיגי הדור ותלמד את בניה הדומים לגדיי עיזים לבוא לביהכ"נ ולבית המדרש ובזכות זאת יהיו מתפרנסים בגלות עד בוא המשיח אשר ינהיג אותם עד שיבנה ביהמ"ק שיבנו להם דוד ושלמה רועי ישראל.
פסוק ט':
(ט) לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי:
כאשר יצאו בנ"י ממצרים רדפו פרעה ומחנהו אחריהם במרכבות ובפרשים. והייתה דרכם סגורה מארבע פינות מימין ומשמאל היה המדבר המלא נחשים ועקרבים. מאחוריהם היה פרעה הרשע ומחנהו ואילו לפניהם היה ים סוף. מה עשה הקב"ה : הראה את גבורתו על הים, יבש את המים ואת קרקעית הים לא יבש אמרו רשעים. ערב רב ונכרים שבבנ"י, את הים יכול לייבש ואת קרקעית הים לא יכול לייבש. באותה שעה התרגז ה' עליהם ורצה להטביעם באותם מים שבהם טבעו פרעה וחיל מרכבותיו פרשיו וסוסיו. ואם לא משה שפרש את ידיו לפני ה' והשיב את אפו מבנ"י... פתחו הוא וצדיקי הדור את פיהם ואמרו שירה ועברו בתוך ים סוף ביבשה בוכות אברהם יצחק ויעקב אהובי ה'.
פסוק י':
(י) נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים:
כאשר יצאו למדבר, אמר ה' למשה כמה ראוי העם הזה לתת לו את התורה שתהיה כמו נזם באפו למען לא יסטו מדרך הישר וגם שכמם ראוי לשאת בעול התורה כמו נזם עורפו של השור החורש בשדה ומפרנס אותו ואת בעליו .
פסוק י"א:
 (יא) תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף:
 
ונאמר למשה, עלה לרקיע ואתן לך שני לוחות אבנים החצובות מכיסא הכבוד זוהרות כזהב נקי, מסודרות בשורות הכתובות באצבע וחקוק בהן עשר דברות מזוקקות יותר מכסף, המזוקק  שבעתיים. שבעה עניינים מתפרשים ל 49 פנים ואתן את התורה על ידך לעם בית ישראל.
פסוק י"ב
(יב) עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ:
ועד שהיה משה רבם בשמיים מקבל את שני לוחות האבנים והתורה ומצוותיה קמו רשעי הדור ההוא ואספסוף שבהם ועבדו לעגל הזהב. וקילקלו מעט מעשיהם ויצא להם עם רע בעולם, משום שמקודם היה ריחם נודף בעולם ואחרי כן החמיץ כנרד מקולקל, שריחו רע מאוד ובא נגע צרעת על בשרם.
פסוק י"ג
(יג) צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין:
בו בומן אמר ה' למשה: " לך, רד כי חיבלו עמך הרף ממני ואשמידם" . ואז משה חזר וביקש רחמים מלפני ה' והזכיר לה' את עקדת יצחק אשר עקדו אביו  בהר המוריה על המזבח. וה' חזר מכעסו והשרה את שכינתו ביניהם כבתחילה.
פסוק י"ד
(יד) אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי:
כאשר ירד משה ושני לוחות אבנים בידו, ובעטיו של חטאם של ישראל כבדו ידיו והלוחות נפלו ונשברו. ואז הלך משה וראה את העגל ופיזר את עפרו בנחל, והשקה את בני ישראל והרג את כל מי שנתחייב במוות וחזר בפעם השנייה לשמיים והתפלל לפני ה" שיכפר לבני ישראל. ואז נצטווה לעשות משכן וארון באותו זמן משה עשה את המשכן ואת כל כליו ואת הארון ושם בארון שני לוחות אבנים ומינה את בני אהרון הכהנים להקריב קורבן על המזבח ולנסוך יין על הקורבנות, ומהיכן היה לו להם ייו לנסך הרי המדבר לא יכול לגדל גפנים ולא תאנים ורימונים אלא היו הולכים לכרמי עין גדי ולוקחים משם אשכולות ענבים ועושים מהם יין, ומנסכים אותו על המזבח רביעית ההין לכבש יין.
פסוק ט"ו:
(טו) הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים:
כאשר עשו בני ישראל את רצון מלכם. הקב"ה משבחם בפני צבא מרום. וכן אומר מה נאים מעשייך בתי כנסת ישראל, בזמן שאת עושה את רצוני ועוסקת במצוות תורתי וכמה מתוקנים מעשייך כמו גוזלים בני יונה הכשרים להקרבה על המזבח.
פסוק ט"ז:
(טז) הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה:
השיבה כנסת ישראל ואומרת :כמה טוב שהשכינה שורה ביננו, ומקבלת ברצון את תפילתנו כאשר את שורה במיטתנו קיימת האהבה ובנינו מתרבים על הארץ  ואנו  משגשגים כמו אילן הנטוע על פלגי מים. וענפיו טובים ושרשיו מרובים.
פסוק י"ז
(יז) קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים:
אמר שלמה המלך : כמה נאה בית המקדש שנבנה מעץ הארז, אבל בית המקדש שעתיד להיבנות משובח בזמן מלך המשיח יעלה עליו כי קורותיו  עשויים מארזי גן עדן וקירותיו מארזים משובחים.
 
פרק ב'
פסוק א':
(א) אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים:
אומרת כנסת ישראל: כאשר אדון עולם משרה את שכינתו בתוכי אני דומה לעץ המושקה מגן עדן, ומעשי נאים כורד שבערוגה בגן עדן.
פסוק ב'
(ב) כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת:
וכאשר אני סוטה מדרך הישר שבעיני ה' ה' מסלק את שכינת קודשו ממני, ואני דומה לורד פורח בין הקוצים הנועצים את קוציהם ופוצעים וכך אני נדקרת ונפצעת מגזרות קשות בגלות בין ארצות העמים.
פסוק ג':
(ג) כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי:
כמו שהאתרוג הוא המשובח בין עצי הסרק. וכל העולם יודעים אותו, כך ריבון העולמים הוא המשובח על ידי המלאכים, בזמן שהתגלה על הר סיני כשנתן תורה לעמו. באותה שעה בסוכת  שכינתו רציתי לשבת ומצוות תורתו ערבות על שפתי. ושכר מצוותיו שמורים לי לעולם הבא.
פסוק ד':
(ד) הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה:
אמרה כנסת ישראל: אבוא לפני ה' לבית המדרש בהר סיני ללמוד תורה מפי משה. תורה גדולה ואת מצוותיה אקבל בחיבה, ואומר: כל שיצוה ה' אעשה ואשמע.
פסוק ה':
(ה) סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי:
וכאשר שמעתי בקול ה' המדבר מתוך האש התרגשתי ופחדתי, ואז קרבו משה ואהרן ואמרתי להם: קבלו אתם את התורה מתוך האש ובואו לבית המדרש, וסעדו אותי במצוות התורה שעליהן עומד העולם ושימו כצעיף על צווארי המיסו מילים קדושות על שפתי כתפוחי גן עדן, ואהיה עוסקת בהן וארפא מהם ואשתעשע בהם בחיבה.
פסוק ו':
(ו) שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי:
כשבני ישראל היו הולכים במדבר היו ענני הכבוד מקיפים אותם מארבע רוחות השמיים כדי שלא ישלוט בהם עיו הרע. וענן הוריד מעליהם כדי שלא ישפיע עליהם חום השמש ולא גשם וברד. וענן הוריד מתחתם והיה עוטף אותם כמו אומן העוטף תינוק. וענן אחד היה הולך לפניהם מהלך שלושה ימים ליישר הרים ולמלא בקעות, והורג כל נחשים ועקרבים שבמדבר, והיה מחפש להם אחר מקום לישון, בגלל שהיו עסוקים בלימוד התורה שניתנה להם ע"י הגבורה.
פסוק ז'   
(ז) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ:
אחרי כן נאמר למשה בנבואה לשלוח שליחים לרגל את הארץ, וכאשר שבו הוציאו שם רע על הארץ, והתעכבו 40 שנה במדבר. פתח משה את פיו ואמר: השבעתי אותך כנסת ישראל שלא תזידו לעלות לארץ כנען עד שלא יהיה רצון מ-ה' וימותו כל אנשי  דור אנשי הצבא מתוך המחנה, כמו שאחיהם בני אפרים יצאו ממצרים לסניףלפני הגאולה ב-30 שנים ונפלו ביד הפלישתים היושבים בנת, אלא תחכו עד שיגמרו 40 השנים ואח"כ יעלו בניכם ויירשו אותה.
פסוק ח':
(ח) קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת:
אמר שלמה המלך: בזמן שבני ישראל היו יושבים במצרים עלתה שוועתם אל ה". ואו נגלה ה' למשה על הר חורב ושלחו למצרים להושיע אותם ולהוציאם מחוך דוחק אדוניהם המצרים, הם ילדיהם ונשיהם בגלל זכות אבותם הדומים להרים וקיצר את זמן שיעבודם ב-190 שנה ועל צדק אמותיהם הצדכניות הדומות לגבעות.
פסוק ט":
(ט) דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים:
אומרת כנסת ישראל: בזמן שנגלה כבוד ה' בליל הפסח והרג כל בכור. ורכב על ברקים מהירים ורץ כצבי, והגן על הבתים שאנו שם. ועמד אחר הדלת והגיח מחלון הדלת והסתכל  מן החרכים וראה דם קורבן הפסח ודם הברית החקוק על בשרנו, ומיהר משמי מרומיו וראה את עמו אוכלים את קורבן החג צלוי באש על מצות ומרורים כרוכים במצה, וה' חס עלינו ולא נחו רשות למלאך המוות לפגוע בנו.
פסוק י':
(י) עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ:
וכשהגיע הבוקר חזר אהובי ואמר לי: קומי, כנסת ישראל אהובתי משכבר הימים וטובת המעשים. לכי וצאי משעבוד מצרים.
פסוק י"א:
(יא) כִּי הִנֵּה הַסְּתָו  עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ:
כי הרי זמן שעבוד הדומה לסתו נגמר, ושנות השעבוד שאמרתי לאברהם בברית בין הבתרים נגמרו, ומלכות מצרים הדומה לגשם טורד נגמרה, ולא תוסיפו עוד לראותם עד עולם.
פסוק י"ב:
(יב) הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ:
ומשה ואהרן הדומים ללולב ותמר באו לעשות ניסים בארץ מצרים, וזמן קטילת הבכורים הגיע וקול רוחו של הקב"ה, שהבטיח לאברהם אביכם שיושיעכם כבר שמעתם, "וגם את הגוי אשר יעבודו דו אנוכי" ואחרי כן יצאו ברכוש רב. ועתה אני חפץ לעשות מה שאמרתי להם.
פסוק י"ג:
(יג) הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ:
כנסת ישראל דומה לביכורי תאנים, פותחת את פיה, ואומרת שירה על ים סוף, גם בחורים ותינוקות שבחו את בורא העולם בלשונם, ומיד אמר להם אדון עולם: קומי כנסת ישראל אהובתי וחביבתי. ולכי מכאן לארץ שהבטחתי לאבותייך.
פסוק י"ד:
(יד) יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה:
כאשר רדף פרעה הרשע אחרי עם ישראל היתה דומה כנסת ישראל ליונה במלכודת בחגוי הסלע ונחש מאחוריה ונץ מבחוץ, וגם כאן נלכדה כנסת ישראל במלכודת מארבע פינותיה. כי מלפנים היה הים ומאחור רודף שונאם משני עבריהם מדבר המלא נחשים ארסיים. הנושכים והורגים בארסם בני אדם. ומיד פתחה את פיה בתפילה להי, ויצאה בת קול מהשמים, ואמרה: את כנסת ישראל הדומה ליונה טהורה, ומסתתרת בין חגוי הסלע, ומסתתרת תחת המדרגה הראי את פנייך ואת מעשייך הטובים, והשמיעי את קולך כי קולך ערב בבית  המקדש מעט וזיוך נאה ומעשייך נאים.
פסוק ט"ו:
(טו) אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים שׁוּעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר:
אחרי שעברו את הים, התלוננו שאין מים, ובא עמלק הרשע, ששמר להם טינה על דבר הבכורה שנטל יעקב אבינו מעשו ובא להילחם בישראל על שביטלו את מצוות התורה. והיה עמלק הרשע גונב מתחת נוצות ענני הכבוד נפשות משבט דו, והורג אותם על שהיה בידיהם פסלו של מיכה. באותה שעה, בני ישראל הדומים לכרם התחייבו בכליה, וניצלו בגלל צדיקי הדור ההוא הדומים לבושם טוב.
פסוק ט"ז:
 (טז) דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים:
באותה שעה חזרו בתשובה, ואז נועד משה והתפלל לפני ה', ויהושע משרתו נחלץ ויצא מתחת ענני הכבוד ועמו אנשים צדיקים, הדומים במעשיהם לורד ונלחמו בעמלק ושברו את עמלק ואת עמו בצו ה". והרגו ושברו לפי חרב.
פסוק י"ז:
 (יז) עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים סֹב דְּמֵה לְךָ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בָתֶר:
ובתחילת היום עבדו בני ישראל את עגל הזהב, והסתלקו ענני הכבוד השומרים עליהם, ונשארו חשופים, ואיבדו את מגינם החקוק בו שם ה' המפורש ב-70 שמות, ורצה ה' להשמיד אותם מהעולם, אלולא עלה זכר הבטחתו לאברהם יצחק ויעקב, שהיו זריזים בעבודת ה' כמו צבי ועופר ואייל, והקורבן שהקריב אברהם את יצחק בנו בהר מוריה ומלפנים בברית בין הבתרים.
 
פרק גי
פסוק א':
(א) עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו:
וכאשר ראו בני ישראל שהסתלקו ענני הכבוד מעליהם. וכתר הקודש שניתן להם בהר סיני ניטל מהם. ונשארו בחשיכה וביקשו את כתר הקודש שניטל מהם ולא מצאו.
פסוק ב':
(ב) אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו:
אמרו בני ישראל אלה לאלה: נקום ונלך סביב לאוהל מועד שפרס משה מחוץ למחנה, ונבקש תורה מה', ושכינת קודש שנסתלקה מאיתנו וחיפשו בערים בשווקים וברחובות ולא מצאו.
פסוק ג':
(ג) מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם:
אמרה כנסת ישראל: מיצאו את משה ואהרן והלויים  שומרי משמרת אוהל מועד. ומסובבים אותו סחור סחור ותשאלו אותם על שכינת קדשו שהסתלקה ממני וישיב משה את ספר התורה ואמר משה אעלה לשמי מרום ואתפלל לפני ה' אולי יכפר חטאיכם, וישרה את שכינתו בתוככם כמקודם.
פסוק ד'
(ד) כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי:
קטן ומעט היה וה' שב מרוגזו, והורה למשה לעשות את אוהל מועד והשרה את שכינתו בהם. ובני ישראל היו מקריבים קורבנותיהם. ועוסקים במצוות התורה בהיכל בית מדרשו של משה רבם, ובאוהלו של יהושע משרתו.
פסוק ה'
(ה) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ:
כאשר שמעו 7 עמים, שבני ישראל עתידים לרשת את הארץ קמו כאחד, וקיצצו אילנות וסתמו את מקורות המים. החריבו את עריהם וברחו. אמר הקב"ה למשה: אני הבטחתי לאבותיהם, שאעלה את בניהם לארץ זבת חלב ודבש. ואיך אני מעלה את בניהם לארץ חרבה וריקה, לכו אני מעכב אותם 40 שנה במדבר, ותהא התורה מתערבת בגופם. ואחרי כן העמים הרשעים יבנו את מה שהחריבו. ואז אמר משה לבני ישראל: השבעתי  אתכם בה' צבאות ובאיתני ישראל יש שלא תגידו לעלות לארץ הכנעני עד שישלמו 40 השנים, ויהיה הרצון מלפני ה' לתת את יושבי הארץ בידיהם, ותעברו את הירדן, ותהא הארץ כבושה לפניכם.
פסוק ו'
(ו) מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל:
כאשר יצאו בני ישראל מהמדבר. ועברו את הירדן עם יהושע בו נון. אמרו עמי הארץ: מי זו האומה הנבחרת שיצאה מן המדבר, ולומדת מקטורת הסמים, ונענים בוכות אברהם, שעבד לה' והתפלל לה' בהר המוריה ונמשחים משמן המשחה בזכות צדקתו של יצחק, שנעקד במקום בית המקדש הנקרא הר הלבנון ונעשים לה ניסים בגלל חסידותו של יעקב, שנאבק במלאך עד עלות השחר, וגבר עליו. וניצל הוא ו-10 שבטיו.
פסוק ז'
(ז) הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל:
כאשר בנה שלמה מלך ישראל את בית המקדש בירושלים אמר ה' כמה נאה בית מקדש זה וכמה נאים הכהנים אשר פורסים ידיהם וניצבים על דוכנם ומברכים את בית ישראל בשישים אותיות שנמסרו למשה רבם והברכה מקיפה אותם כחומה גבוהה וחוקה ובה בטוחים ומצליחים כל גיבורי ישראל.
פסוק ח':
(ח) כֻּלָם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת:
והכהנים והלויים וכל שבטי ישראל מאוחדים במצוות התורה הדומים לחרב. ולומדים ושונים בהם כגיבורים למודי קרבות וכל אחד ואחד מהם בעל אות הברית על בשרו כמו חותמת הברית בבשרו של אברהם ובטוחים עליה כמו גבר החוגר חרב על ירכו ולכן לא פוחדים מהמזיקים ושדים שבאים בלילה.
 (ט) אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן:
היכל קודש בנה שלמה המלך מאילנות ומעצי האשור הבאים מלבנון וחיפה אותם בזהב טהור.
פסוק י'
 (י) עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף רְפִידָתוֹ זָהָב מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָם:
לאחר שהשלים אותו, שם בתוכו את ארון העדות שהוא עמוד העולם ובתוכו שני לוחות הברית שהטמין משה בחורב היקרים מכסף מזוקק וטובים מזהב ועליו פרש פרוכת  תכלת וארגמן ובין הכרובים שעליהם הכפורת היתה שורה שכינת ה' שהשכין את שמו בירושלים  מכל ערי ארץ   ישראל.
פסוק יא'
(יא) צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ:
כאשר בא שלמה המלך לעשות את חנוכת בית המקדש יצא כרוז בעם וכך אמרו צאו וראו יושבי ארץ ישראל ועם ציון בכתר שהכתירו עם בית ישראל את שלמה מלכם ביום חנוכת בית המקדש ושימחו בשמחת חג שעשה שלמה המלך בעת ההיא את חג הסוכות ארבע עשר יום.
פרק ד'
פסוק א':
(א) הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד:
ביום ההוא הקריב המלך שלמה 1000 עולות על המזבח והתקבל ברצון קורבנו לפני ה' יצאה בת קול מן השמים וכך אמרה: כמה נאה את כנסת ישראל וכמה נאים אתם מנהיגיה וחכמיה יושבי סנהדרין שהם מאירים לעולם ולעם בית ישראל ודומים לגוזלים בני יונה ואפילו שאר בני העם ועמי הארץ הם צדיקים כבני יעקב שאספו אבנים ועשו גלעד בהר גלעד.
פסוק ב':
(ב) שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם:
כמה נאים כהנים ולויים שמקריבים את קורבנותייך ואוכלים בשר הקודשים ומעשרות וקרבנות הנזירים וטהורים מכל טרפה וגול. כמו שהיו טהורים עדרי צאן יעקב כאשר היו נגזזים ועלו מן נחל יבוק שלא היה בהם טרפה וגזל וכולם דומים זה לזה וילדו תאומים כל הזמן ושקולה ועקרה אין בהם.
פסוק גי:
(ג) כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ:
ושפתי כהן גדול היו מבקשים מחילה ביום כיפור לפני ה' ומילותיו היו הופכים את חטאי ישראל הדומים לחוט אדום ומלבינים אותם כצמר והמלך הוא מנהיגם מלא מצוות כרימון והשרים הקרובים למלך אין בהם רע.
פסוק ד'
(ד) כְּמִגְּדַל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים:
וראש הסנהדריו שהוא גדול ובעל זכויות ובעל מעשים טובים כדוד מלך ישראל ועל מאמר פיו היה נבנה העולם ובלימוד תורה היה עוסק היה מגן על עם ישראל ומנצחים בקרב כאילו אוחזים בידיהם כל כלי מלחמה.
פסוק ה'
(ה) שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה הָרוֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים:
שני גואלייך העתידים לגאלך משיח בן דוד ומשיח בן אפרים דומים למשה ולאהרון בני יוכבד שנמשלו לשני עופרים בני צביה והיו רועים את עם ישראל ארבעים שנה במדבר במן ובעופות מפוטמים ומי בארה של מרים.
פסוק ו'
(ו) עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים אֵלֶּךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה:
בכל זמן שהיו בית ישראל אוחזים בידיהם את אמונת אבותיהם הצדיקים היו בורחים המזיקים מביניהם בגלל שהיתה שכינת ה' שורה בבית המקדש שנבנה בהר המוריה וכל המזיקים ומחבלים היו בורחים מריח קטורת הסמים. 
פסוק ז'
(ז) כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ:
בזמן שהיו בני ישראל עושים רצונו של אדון העולם הוא משבח אותם בשמי מרום ואומר: כולך טובה כנסת ישראל ומום אין בך.
פסוק ח'
(ח) אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים:
אמר ה' איתי תהא יושבת כנסת ישראל שדומה לכלה צנועה ואיתי תעלי לביהמ"ק ויהי מקריבים לך שי ראשי העם שיושבים על נהר אמנה ותושבים היושבים בראש הר הלבנון והעם שבחרמון .ויהיו מעלים לך מיסים יושבי הכרכים החזקים שהם גיבורים כמו אריה ותקרובת מערי ההרים החזקים מהנמרים. 
פסוק ט':
(ט) לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה לִבַּבְתִּינִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ:
קבועה על לוח לבי אהבתי לאחותי כנסת ישראל הדומה לכלה צנועה קבועה על לוח לבי אהבה לפחות שבינך שהוא צדיק כאחד מרבני הסנהדרין וכאחד ממלכי בית יהודה שהיה נותן כתר מלכות על צוארו.
פסוק י':
(י) מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים:
כמה חביבה עלי אהבתך אחותי כנסת ישראל שנמשלה לכלה צנועה, כמה טובה עלי חיבתך יותר משבעים אומות והשם הטוב של צדיקייך נודף מכל הבשמים.
פסוק י"א: 
(יא) נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן:
בזמן שמתפללים הכהנים בעזרת הקדש נוטפות שפתותיהם דבש ולשונך כלה צנועה בדבריך שירים ותשבחות מתוקות כחלב ודבש וריח לבושי הכהנים כריח הלבונה.
פסוק י"ב:
(יב) גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם:
ונשייך הנישאות לגברים צנועים ככלה צנועה היא כגן עדן שאין רשות לאדם להכנס לתוכו למעט הצדיקים שנפשם נשלחות לתוכו ע"י מלאכים, ובתולותיך מוסתרות סגורות כמו מעיין מים חיים היוצא מתחת לאילן ונפרש לארבע ראשי נהרות ואלמלא שהוא סגור בשם גדול וקדוש היה יוצא ושופע ושוטף את כל העולם.
פסוק י"ג
 (יג) שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים:
ובחורייך מלאים מצוות כרימון ואוהבים את נשיהם שיולדות בנים צדיקים כמותם וריחם דומה לבשמים טובים מגן עדן כפרים עם נרדים.
פסוק י"ד
(יד) נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים:
נרד וכרכום וקנה בושם וקנמון עם כל עצי לבונה ומור טהור ועצי אהלות עם כל מיני בשמים.
פסוק ט"ו:
(טו) מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן:
ומי השילוח זורמים בנחת עם המים היורדים מהר חרמון להשקות את ארץ ישראל בגלל שהם עוסקים בדברי התורה הדומים למים חיים ובוכות ניסוך המים שמנסכים על המובח בביהמ"ק שנבנה בירושלים ואשר נקרא לבנון.
פסוק ט"ז:
(טז) עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו:
ועל צד צפון היה שולחן ועליו תריסר לחמי הפנים ועל צד דרום היה נר להאיר ועל המזבח יהיו מקריבים הכהנים קורבנות ומעלים עליו קטורת בשמים כנסת ישראל אמרה יבוא יבוא אלוקי אהובי לביהמ"ק ויקבל ברצון קורבנות עמו .
פרק הי
פסוק א':
(א) בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כָלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים:
אמר הקב"ה לעם בית ישראל עלה לביהמ"ק שבנית לי אחותי כנסת ישראל שדומה לכלה צנועה. השריתי שכינתי בינכם קיבלתי ברצון את קטורת הסמים שעשית לשמי שלחתי אש מהשמים ואכלה את העולות ואת קורבן הקודשים. והתקבל ברצון לפני ניסוך היין האדום ויין הלבן שניסכו הכהנים על מובחי כעת אתם כהני אוהבי מצוותי איכלו פה שנישאר מקורבנות ושיבעו נחת מן הטוב שאני מעתיר עליכם.
פסוק ב':
(ב) אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻּצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה:
אחר כל הדברים האלה חטאו עם בית ישראל ומסר ה' אותם ביד נבוכדנאצר מלך בבל והם דומים בגלות כאדם שלא יכול להתעורר משנתו וקול רוח הקודש היתה מעירה אותם ע"י הנביאים והיתה מעירה את ליבם הישן. פתח ריבוו כל העולמים ואמר חיזרו בתשובה פתחי פיך ובקשי ושבחי אותי אחותי אהובתי כנסת ישראל הדומה ליונה בשלמות מעשיך כי נמלא שיער ראשי מדימעותייך כגבר ששיער ראשו נירטב בטל השמים ובלוריתו נתמלאה טיפות עיניך כאדם שקווצות שערו נמלאו טיפות הגשם הנוחתות בלילה.
פסוק ג'
(ג) פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם:
עונה כנסת ישראל לפני הנביאים הרי כבר הסרתי מעלי עול מצוותיו ועבדתי לאלוקים אחרים ואיך יהיו לי פנים לחזור אליו. עונה לה אדון עולם על ידי נביאים ואף אני סילקתי את שכינתי מתוכך ואיך אחזור ואת עושה מעשים רעים ואני הדרתי את רגלי מטומאתך ואיך אטנפם בין העמים במעשיך הרעים.
פסוק ד'
(ד) דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו:
כאשר התגלה לה' שעם ישראל לא חפצים להתחרט ולחזור בתשובה הושיט את נחת זרועו על שבט ראובן וגד וחצי שבט המנשה שמעבר הירדן ומסרם לידי סנחריב מלך אשור והגלה אותם ללחלח ולחבור נהר גיזן וערי מדי והוליך מידיהם עגל מתכת שעשה ירבעם החוטא משבט דן המתקרא פמייס בזמנו של פקח בן רמליהו וכאשר אני שמעתי רחמי נכמרו עליהם.
פסוק ה'
(ה) קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל:
וכאשר נחה עלי נחת זרועו של ה' תהיתי על מעשי והכהנים הקריבו קורבן והקטירו קטורת סמים ולא התקבל ברצון כי אדון עולם נעל דלתי  תשובה בפני.
פסוק ו':
(ו) פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי:
אמרה כנסת ישראל חפצתי לבקש מדרש מלפני ה' והוא סילק שכינתו מתוכי ונפשי תאבה לכל מילותיו. ביקשתי שכינת יקרו ולא מצאתי התפללתי לפניו והוא כיסה השמים בעננים ולא קיבל תפילתי.
פסוק ז':
(ז) מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר הִכּוּנִי פְצָעוּנִי נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת:
השיגו אותי הכשדים ששומרים את הדרכים ומעיקים בחוזקה על ירושלים חלק הרגו בחרב וחלק הובילו בשבי ונטלו כתר המלכות מעל צוארו של צדקיהו מלך יהודה והובילו אותו לריבלה סימאו את עיניו הבבלים הצרים על ירושלים וחונים על חומותיה.
פסוק ח'
(ח) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי:
אמרה כנסת ישראל השבעתי אתכם הנביאים בגזרת דבר ה' שאם יתגלה לכם אהובי תאמרו לפניו שעשיתי הרע בגלל שהשפיע עלי טובה.
פסוק ט':
(ט) מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד הַיָּפָה בַּנָּשִׁים מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּנוּ:
ענו הנביאים ואמרו לבית ישראל האם אלה האלקים שאת רוצה לעבוד כנסת ישראל טובה מכל האומות לאלה את חפצה לעבוד שכך השבעתנו.
פסוק י':
 (י) דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה:
וכך החלה כנסת ישראל לעסוק בשבחי בורא עולם וכן אמרה : לאלקים ההוא רצוני לעבוד המתעטף ביום בכובע חיוור כשלג ועוסק ב-24 ספרי התורה ובדברי נביאים והכתובים ובלילה הוא עוסק ב-6 סדרי משנה וזיו יקר פניו מאיר כאש מרוב חכמה וסברה שהוא מחדש הלכות חדשות בכל יום ועתיד לפרסמם לעמו ביום הגדול ומלכותו על ריבוא רבבות מלאכים המשמשים לפניו.
פסוק י"א
(יא) רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוּצּוֹתָיו תַּלְתַּלִים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב:
תורתו היא רצויה מזהב טוב ופרוש המילים ובהם תלי תילים מטעמים ומצוותיו למי ששומרים אותם זכים כמו שלג ואלה שלא שומרים אותם שחורים ככנפי עורב.
פסוק י"ב
(יב) עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם רֹחֲצוֹת בֶחָלָב יֹשְׁבוֹת עַל מִלֵּאת:
עיניו מסתכלות תמיד לירושלים להיטיב לה ולברך אותה מראשית השנה ועד סוף השנה כיונים העומדות ומסתכלות על מוצאי מים, בגין זכותם של יושבי הסנהדרין העוסקים בתורה ומאירים את הדין שיהיה מזוקק כחלב ויושבים בבית המדרש ועוסקים בדין שפוסקים את הדין לזכות ולחובה.
פסוק י"ג:
(יג) לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר:
שני לוחות אבנים שנחן לעמו כתובות בעשר שורות דומות לשורות גינת הבושם מרובים בדיקדוקים וטעמים כמו שגינה מרובה בבשמים ושפתי חכמיו העוסקים בתורה זולפים וטועמים בכל צד ומוצא פיהם כמור מובחר.
פסוק י"ד
(יד) יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים:
תריסר שבטי יעקב עבדו טבועים על ציץ כתר זהב קדוש טבעות על תריסר מרגליות עם שלוש אבות העולם אברהם יצחק ויעקב. ראובן טבוע על אודם שמעון טבוע על פיטדה. לוי טבוע על ברקת יהודה טבוע על נופך יששכר טבוע על ספיר, זבולון טבוע על יהלום דן טבוע על לשם נפתלי טבוע על שבו גד טבוע על אחלמה אשר טבוע על תרשיש יוסף טבוע על שוהם בנימין טבוע על ישפה. דומים ל-12 המזלות המאירים כמנורה במעשיהם כשן הפיל ובוהקים כספיר. 
פסוק ט"ו:
(טו) שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כָּאֲרָזִים:
והצדיקים הם עמודי עולם מבוססים על סומכים של זהב טוב, הם מצוות התורה שעוסקים בהם ומוכיחים את עם בית ישראל לעשות רצון ה' והוא מתמלא רחמים עליהם כסבא ומלבין את חטאיהם של בית ישראל כשלג ועתיד לעשות ניצחון בקרב העמים העוברים על דבריו, כבחור גיבור וחזק כארזים.
פסוק ט"ז:
(טז) חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם:
מילים כמרעה מתוקות כדבש וכל מצוותיו אהובות על החכמים מזהב וכסף כך הם התשבחות לאלוקי אהובי כך הוא תוקף גבורתו של אדוני חביבי הנביאים המתנבאים בירושלים.
 
פרק ו'
(א) אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ:
השיבו הנביאים כאשר שמעו את שבח ה' מפי כנסת ישראל. וכן אמרו בגלל חטאך הסתלקה השכינה מתוכך. את שטובים מעשיך מכל האומות ולכל מקום תפנה אהבתי בהסתלקותי ממקדשך. אמרה כנסת ישראל על חטאי ומרדי ואש החטא שנימצאו בי. אומרים הנביאים עתה חיזרי בתשובה וקומי את ואנו ונתפלל לפניו ונבקש רחמים.
(ב) דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים:
ואדון עולם יקבל תפילתנו ברצון וירד לבבל, לסנהדרין החכמים ויתן רווחה לעמו ויוציאם מגלותם ע"י כורש ועזרא ונחמיה וזרובבל בן שאלתיאל וזקני יהודה ויבנו את בית המקדם וימנו כהנים על הקורבנות ולווים על משמרת דבר הקדש. וישלח אש מהשמים ויקבל ברצון את קרבנם ואת קטורת הסמים וכאדם המכלכל את בנו אהובו בתפנוקים כן יפנק אותם ואדם האוסף ורדים מהשדה כך יאסוף אותם מבבל.
פסוק ג'
(ג) אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים:
וביום ההוא אני אעבוד לאדון עולם אהובי ויאהב אותי וישרה שכינת קדשו בתוכי ויפנקני.
פסוק ד'
(ד) יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת:
אמר ה' במאמרו כמה נאה את חביבתי בזמן שאת חפצה לעשות רצוני. טוב ביהמ"ק שבנית לי כמקדש הראשון שבנה לי שלמה המלך בירושלים וכל העמים פוחדים ממך כמו אז שהלכת ארבעה דגליך במדבר.
פסוק ה'
(ה) הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מִן הַגִּלְעָד:
אקיף מנהיגיך חכמי כנסת הגדולה סביב סביב שהם המליכוני בגלות וקבעו בית מדרש ללימוד תורתי ותנוקות ועמי הארץ צדיקים במאמר פיהם כבני יעקב שליקטו אבנים ועשו גלעד בהר גלעד.
פסוק ו': 
(ו) שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם מַתְאִי�