סימן רלא
סעיף א
אם אי אפשר לו ללמוד בלא שינת הצהרים, יישן. הגה: וכשניעור משנתו א"צ לברך אלהי נשמה (ב"י); וי"א שיקרא קודם שיישן: ויהי נועם (תהילים צ, יז) (כל בו); ובלבד שלא יאריך בה, שאסור לישן ביום יותר משינת הסוס שהוא שתין נשמי, ואף בזה המעט לא תהא כוונתו להנאת גופו, אלא להחזיק גופו לעבודת השי"ת; וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה, לא יכוין להנאתו, אלא לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב: בכל דרכיך דעהו (משלי ג, ו) ואמרו חכמים: כל מעשיך יהיו לשם שמים, שאפילו דברים של רשות, כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך, יהיו כולם לעבודת בוראך, או לדבר הגורם עבודתו, שאפילו היה צמא ורעב, אם אכל ושתה להנאתו אינו משובח, אלא יתכוין שיאכל וישתה כפי חיותו, לעבוד את בוראו; וכן אפילו לישב בסוד ישרים, ולעמוד במקום צדיקים, ולילך בעצת תמימים, אם עשה להנאת עצמו והשלים חפצו ותאותו, אינו משובח אלא א"כ עשה לשם שמים; וכן בשכיבה, א"צ לומר שבזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצות לא יתגרה בשינה לענג עצמו, אלא אפילו בזמן שהוא יגע וצריך לישן כדי לנוח מיגיעתו, אם עשה להנאת גופו אינו משובח, אלא יתכוין לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות שלא תטרף דעתו בתורה מחמת מניעת השינה; וכן בתשמיש האמורה בתורה, אם עשה להשלים תאותו או להנאת גופו ה"ז מגונה, ואפי' אם נתכוין כדי שיהיו לו בנים שישמשו אותו וימלאו מקומו אינו משובח, אלא יתכוין שיהיו לו בנים לעבודת בוראו או שיתכוין לקיים מצות עונה כאדם הפורע חובו; וכן בשיחה, אפי' לספר בדברי חכמה צריך שתהיה כונתו לעבודת הבורא או לדבר המביא לעבודתו. כללו של דבר, חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו, וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך יעשהו, ואם לאו לא יעשהו; ומי שנוהג כן, עובד את בוראו תמיד.
סימן רלב – דברים האסורים לעשות בשעת המנחה סעיף א אם השעה דחוקה, יתפללו בלחש ואחר כך יאמר שליח ציבור: מגן, ומחיה, ויענה קדושה, ומסיים: האל הקדוש, אם אין שהות ביום לגמור י"ח ברכות. הגה: ויש אומרים שיתפלל השליח צבור עם הקהל בקול רם, וכן נוהגין ועיין לעיל סי' קכ"ד סעיף ב'.
הגדרת שעת דחק -שאין שהות ביום להתפלל לחש + חזרה .
נפק"מ בין שולחן ערוך לרמ"א- לרמ"א אין חזרה כלל ולשולחן ערוך יש חזרה חלקית .לרמ"א אין עונים אמן על השליח ציבור וטוב שיהיה אחד שיענה אמן ולשולחן ערוך עונים אמן על החזרה החלקית .
סעיף ב לא ישב אדם להסתפר סמוך למנחה, עד שיתפלל; ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי (מקום שמעבדין שם העורות)
, ולא לדין ולא לאכול אפי' סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה; ואם התחיל באחת מכל אלו, אינו מפסיק אע"פ שהתחיל באיסור; והוא שיהא שהות ביום להתפלל אחר שיגמור סעודתו או מלאכתו, אבל אם אין שהות להתפלל אח"כ, צריך להפסיק מיד; ומאימתי התחלת תספורת, משיניח סודר של ספרים על ברכיו; והתחלת מרחץ, משיפשוט לבושו העליון; והתחלת בורסקי, משיקשור בגד בין כתיפיו כדרך הבורסקים; והתחלת דין, אם היו עסוקים בו, משיתחילו בעלי דינים לטעון, ואם לא היו עסוקים בו, משיתעטפו הדיינים, ולדידן משישבו אדעתא לדון; והתחלת אכילה משיטול ידיו. הגה: וי"ח וסבירא להו דסעודה קטנה מותר, ואינו אסור רק בסעודת נשואין או מילה (טור בשם ר"ת); וי"א דאפילו סעודה גדולה סמוך למ"ג שרי (בעל המאור והג"מ פ"ק דשבת); וי"א דסעודה קטנה אפי' סמוך למנחה קטנה שרי (טור בשם ר"י); ונהגו להקל כשתי הסברות, דהיינו בסעודה גדולה סמוך למנחה גדולה, ובסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה; ואפשר הטעם משום דעכשיו קורין לבית הכנסת, לא חיישינן דלמא יפשע ולא יתפלל (אגודה פ"ק דשבת), (וע"ל סי' פ"ט); מיהו בסעודה גדולה יש להחמיר אפילו סמוך למנחה גדולה, ואפילו אם התחיל קודם לכן, כשמגיע מנחה קטנה והשעה עוברת, צריך לקום ולהתפלל (טור וב"י בשם הפוסקים).
סעיף ג והא דאסור לאכול סעודה קטנה, היינו כשקובע לסעודה; אבל לטעום, דהיינו אכילת פירות, מותר. והוא הדין לאכול פת כביצה כדרך שאדם אוכל, בלא קבע, מותר. כשהגיע הזמן מנחה קטנה מותר :
לאכול הרבה פירות כי זה לא מקרי סעודה
תבשיל מחמש מיני דגן כשאינו קובע עליו סעודה
לחם עד כביצה
משקה משכר עד כביצה
משקאות קלים אפילו הרבה
כשהגיע זמן מנחה קטנה אסור:
תבשיל מחמש מיני דגן כשקובע עליו סעודה
לחם יותר מכביצה
משקה משכר יותר מכביצה
סימן רלג
סעיף א
מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה, יצא. ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן, ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע. הגה: ומשערי' שעות אלו לפי ענין היום, ואף אם היום ארוך משערינן לי"ב שעות והם נקראים שעות זמניות, וכן כל מקום ששיערו חכמים בשעות, משערינן לשעות אלו (רמב"ם בפי' המשנה בפ"ק דברכות), ואסיקנא, דעבד כמר, עבד; ודעבד כמר, עבד; והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו, שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה, שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה; ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה; ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה, אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה; ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה, יצא. ובשעת הדחק, יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה. הגה: ולדידן במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה, אין לו להתפלל מנחה אחר כך; ובדיעבד או בשעת הדחק, יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה דהיינו עד צאת הכוכבים (בית יוסף בשם אהל מועד ורשב"א).
סעיף ב
אם יש לו מים, צריך ליטול ידיו כדי להתפלל, אף ע"פ שאינו יודע להם שום לכלוך, ולא יברך. ( וע"ל סימן צ"ב סעיף ה'). הגה: ואפי' עומד מלמודו, יטול ידיו לתפלה (מנהגים); ואם אין לו מים מזומנים, אינו צריך ליטול.
סימן רלד
סעיף א
הרוצה להתפלל מנחה גדולה ומנחה קטנה, אין ראוי לו להתפלל רשות, אלא הגדולה; ואם יתפלל הגדולה חובה, לא יתפלל הקטנה כי אם רשות; אבל אין ראוי להתפלל תפלת רשות, אא"כ מכיר בעצמו שהוא זהיר וזריז ואמיד בדעתו לכוין בתפלתו מראש ועד סוף בלא היסח הדעת, אבל אם אינו מכוין בה יפה קרינן ביה: למה לי רוב זבחיכם (ישעיה א, יא). הגה: אין לומר אשרי שקודם מנחה, אלא כשיש מנין בב"ה, כדי שיאמרו עליו הקדיש שלפני תפלת המנחה (הגהת סמ"ק וכל בו). יש שכתבו שנוהגין לומר פרשת התמיד (במדבר כח, א - ח) קודם אשרי של תפלת המנחה, נגד תמיד של בין הערבים, ומנהג יפה הוא (אבודרהם בשם הר"י וב"י).
סעיף ב
אם שכח ולא התפלל מנחה, מתפלל ערבית שתים; ואומר אשרי קודם תפלה שהיא תשלומין לתפלת המנחה. (וע"ל סימן ק"ח).
סימן רלה – זמן קריאת שמע של ערבית סעיף א זמן קריאת שמע בלילה משעת יציאת שלשה כוכבים קטנים, ואם הוא יום מעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו; ואם קראה קודם לכן, חוזר וקורא אותה בלא ברכות; ואם הצבור מקדימים לקרות ק"ש מבעוד יום, יקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה ויתפלל עמהם, וכשיגיע זמן, קורא קריאת שמע בלא ברכות. הגה: ומיהו לא יחזור ויתפלל בלילה אע"פ שהצבור מקדימים הרבה לפני הלילה, אלא א"כ הוא רגיל בשאר פרישות וחסידות דאז לא מתחזי כיוהרא מה שיחזור ויתפלל (מרדכי ריש ברכות והגהות מיימוני פ"ג מהלכות תפלה ותרומת הדשן ס"א).
סעיף ב אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן ק"ש של ערבית, ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה, מפסיק וקורא ק"ש בלא ברכותיה וגומר סעודתו, ואח"כ קורא אותה בברכותיה ומתפלל. הגה: אבל אין צריך להפסיק לתפלה, הואיל והתחיל לאכול; אבל אם לא התחיל לאכול אע"פ שנוטל ידיו, צריך להפסיק (ר"ן פ"ק דשבת); ואם אין שהות להתפלל, מפסיק אף לתפלה (הראב"ד בהגהות פ"ג מהלכות ברכות).
½ שעה קודם צאת הכוכבים שהוא זמן קריאת שמע - שולחן ערוך -אסור להתחיל לאכול שמא ירדם ולא יקרא ק"ש וטעימה בעלמא מותר עד כביצה פת .
משנה ברורה - לישון מעט -אסור.
לעסוק במלאכות נמשכות - אסור כבסימן רלב וא"ר מתיר עד זמן ק"ש .
ללמוד - מותר .
טז מקל בכל הנ"ל והאחרונים פוסקים כשולחן ערוך אלא אם כן שם שומר .
כשהגיע זמן קש =צה"כ -אסור ללמוד כשהוא מתפלל בביתו ביחיד אלא אם כן הניח שומר שאינו לומד. ואם שם שומר מותר בהכל .
אף אם התפלל ערבית מבעוד יום -נכון להיזהר .
אם התחיל בכל הנ"ל בהיתר - אינו מפסיק אף כשהגיע זמן ק"ש וכל עוד יש זמן .
התחיל באיסור וצריך להפסיק האם מפסיק גם לברכות קש ול-18 -שולחן ערוך -לא. כי הם מדרבנן.
רמ"א -אם רק נטל ידיו וטרם ברך - יתפלל 18 אף על פי שיש זמן דחמיר דין זה ממנחה.
ואם כבר ברך על נט"י - יאכל מעט ויתפלל כדי שלא להפסיק לכתחילה .
סעיף ג לכתחלה צריך לקרות ק"ש מיד בצאת הכוכבים, וזמנה עד חצי הלילה; ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר, יצא ידי חובתו. מן התורה כל הלילה -בשכבך כל זמן שב"א שוכבים .
בצאת כוכבים - מרוויח מצוות זריזין
עד חצות – מותר. אבל מפסיד מצוות זריזין.
ואם עוסק באכילה או במלאכה המטרדת אסור מדינא.
אחר חצות - עובר על מצוות חכמים
בהל- ואם נותן שיעור לרבים הוי שעת הדחק ומותר לאחר חצות .
אחרי עמוה"ש ולפני הנץ - בלא אונס ,לא יצא. באונס -יצא .
סעיף ד הקורא ק"ש של ערבית אחר שעלה עמוד השחר, קודם הנץ החמה (פי' יציאת החמה מענין הנצו הרמונים) (שיר השירים ו, יא; ז, יג).
לא יצא ידי חובתו אלא אם כן היה אנוס, כגון שכור או חולה וכיוצא בהן; ואנוס שקרא אז לא יאמר השכיבנו, דכיון שעלה עמוד השחר אינו זמן שכיבה. הגה: אבל שאר הברכות, דהיינו שנים שלפני ק"ש וברכת אמת ואמונה עד השכיבנו, אומר (טור ומרדכי והגהות מיימוני וע"ל סימן נ"ח סעיף ה').
בשכבך -מדאורייתא - עד הנץ כיוון שיש עדיין אנשים שישנים. אבל חכמים ביטלו ממנו המצווה אלא אם כן הוא אנוס .
שיכור מערב הקודם - אף שנשתכר משהגיע זמן ק"ש דהיינו מצאת הכוכבים מכל מקום מקרי אנוס כיוון שסבר שיפוג יינו אבל בהחל לשתות סמוך לעלה"ש לא מקרי אנוס.
השמטת ברכת השכיבנו - משום שאינו זמן שאנשים הולכים לישון וכן לא יאמר ה-18 פסוקים ולא תפילת 18 כיוון שהוא יום לכל דבר.
סימן רלו
סעיף א
בערב מברך שתים לפני ק"ש, ושתים לאחריה.
דיבור בין ברכו לברכת ק"ש - אם כוונתו להתפלל עם הציבור הוי ברכו כתחילת ברכה ואסור לדבר.
אמת ואמונה - אינה פותחת בברוך כי נחשבת סמוכה לברכה שניה של ק"ש וק"ש עצמה אינה הפסק וחותמת גאל ישראל בעבר כי מדבר על גאולת מצרים .
השכיבנו - נתקנה כנגד תפילות בנ"י בזמן שנגף ה' את מצרים ועל כן היא מעין גאולה אריכתא וכוללת שימור מן המזיקים .
סעיף ב
אין לספר בין גאולה דערבית לתפלה, ואף הנוהגין לומר י"ח פסוקים ויראו עינינו, אין להפסיק בין יראו עינינו לתפלה; ומיהו מה שמכריז ש"צ ראש חדש בין קדיש לתפלת ערבית לא הוי הפסק, כיון שהוא צורך התפלה; וכן יכול לומר: ברכו, להוציא מי שלא שמע, ולא הוי הפסק. הגה: (ועיין לעיל סימן ס"ט). ראיתי מדקדקים נהגו לעמוד כשאומרים הי"ח פסוקים של ברוך ה' לעולם וכו' (תהילים פט, נג) ומנהג יפה הוא כי נתקנו במקום תפלת י"ח, ועל כן ראוי לעמוד בהן כמו בתפלה.
סימן לו סעיף ב'
תיקון אמירת פסוקים - היו מפחדים להישאר ערבית בבתי הכנסת בשדה לכן תקנו 18 פסוקים עם אזכרות כנגד 18 ברכות של ערבית ומסיימים בקדיש ואף עכשיו כשמתפללים בבית הכנסת לא התבטל המנהג ואין הוא הפסק בין גאולה לתפילה כי הם כמו גאולה אריכתא וכן כל שהוא לצורך תפילה מותר להפסיק .
סעיף ג
מצא צבור שקראו ק"ש ורוצים לעמוד בתפלה, יתפלל עמהם ואחר כך יקרא ק"ש עם ברכותיה.
להתפלל מנחה עם ציבור שמקדים להתפלל ערבית - אפשר כל שיהיה לו ערבית אחר כך. ואם לא יהיה לו יתפלל מנחה כשהם בק"ש ועמידה של ערבית עם הציבור ואחר כך ישלים קש וברכותיה .
סעיף ד
אחר שומר עמו ישראל אומר אמן אחר ברכת עצמו, ולא יענה אמן אחר ברכת המלך בכבודו (וע"ל סימן רט"ו).
סימן רלז – סדר תפילת ערבית
סעיף א
אין שליח צבור חוזר התפלה בתפלת ערבית ( ואין נופלין על פניהם לאחר ערבית).
הקלות בתפילת ערבית - אין תפילת ערבית חובה אלא מצווה ולכן אין צריך בחזרה להוציא מי שאינו יכול להתפלל . ואפילו כיום שקבעוה כחובה גם כן לא הצריכו חזרה וכן נפילת אפיים
מתפלל ערבית מבעו"י - גם כן אין צריך נפי"א ואף אם משלים תפילת מנחה אין צריך נפי"א.
פסוקים קודם ערבית - כי צריך לקרוא ק"ש מתוך דברי תורה .והיכן שנוהגים לקרוא מזמור הנה ברכו זה בגלל שמוזכר שם העומדים בבית ה' בלילות או משום שנאמר שם ברכו את ה'.
רלח - לקבוע עתים לתורה בלילה
סעיף א
צריך ליזהר בלמוד הלילה יותר מבשל יום, והמבטלו עונשו מרובה.
מעלת לימוד בלילה – 1. לא אברי לילה אלא לגירסה
- כל העוסק בתורה בלילה הקבה מושך עליו חוט של חסד ביום שנאמר יומם יצווה ה' חסדו ובלילה .
- ת"ח העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהם הכתוב כאילו עוסקים בעבודה .
- כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר קומי רוני בלילה נוכח פני ה' .
- רמבם -הרוצה לזכות בכתר תורה יזהר בכל לילותיו ולא יבזבז באכילה שתייה ,שינה ושיחה ועל כל פנים ללמוד קצת לפני השינה .
- כל בית שאין בו ד"ת נשמעים בו בלילה וכולי .
- ודלא מוסיף יסף שצריך להוסיף בלילה החל מטו באב
- שינה לצדיקים רע להם ורע לעולם .רש"י משום שאינם עוסקים בתורה .
- שער הציון לפי הארי אין ללמוד מקרא ע פ י מדרש שה' היה לומד עם משה מקרא ביום במשנה בלילה. פמ"ג- ועל כל פנים אין בזה איסור .
סעיף ב
אם יש לו חק קבוע ללמוד כך וכך ליום והיה טרוד ביום ולא השלימו, ישלימנו בלילה מיד.
ואם לא השלים הוי מעוות לא יוכל לתקון כי לכל יום יש חיוב בפני עצמו
גמ' נדרים ז' כל האומר אשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלוקי ישראל .
ובשולחן ערוך יו"ד ריד א אם נהג לעשות דבר טוב אם היה דעתו לנהוג כן לעולם הוי נדר .ולכן טוב להתנות בתחילה שלא יהיה דבר זה עליו כנדר .
סימן רלט – דין קריאת שמע על מיטתו
סעיף א
קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע (דברים ו, ד - ט) ומברך: המפיל חבלי שינה על עיני וכו'. הגה: ויקרא קריאת שמע סמוך למטתו, ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע שעל מטתו, אלא יישן מיד, שנאמר: אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה (תהילים ד, ה) (כל בו ורוקח ורבינו ירוחם נ"ב ח"ב), ועיין לעיל סימן ס"ג אי מותר לקרות כשהוא שוכב; ואם קרא ק"ש ולא יוכל לישן מיד, אז חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה עד שישתקע בשינה ושיהיה קריאתו סמוך לשינתו (הגהות מיימוני פ"ז); ואין מברכין על ק"ש של ערבית. (הגהות מיימוני פ"ז וב"י בשם תוס' פ' כל הבשר). ואומר: יושב בסתר עליון (תהילים צא, א - טז)
ואומר: ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה (תהילים ג, ב - ט) ואומר: ברוך ה' ביום בלילה ברוך ה' בשכבנו ברוך ה' בקומנו, ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן וכו' (זכריה ג, ב) ה' שומרך וכו' מעתה ועד עולם (תהילים קכא, ה - ח) בידך אפקיד רוחי וכו' (תהילים לא, ו) יברכך ה' וכו', עד וישם לך שלום (במדבר ו, כב - כז) ואומר: השכיבנו עד סמוך לחתימה.
אמירת ק"ש - שולחן ערוך - פרשה ראשונה.
משנה ברורה - אם התפלל מבעוד יום צריך לקרוא כל הפרשיות ויכוון לצאת ידי חובת ק"ש וגם מצות זכירת יצי"מ וטוב לקרוא כל הק"ש שהוא רמ"ח בתוספת אל מלך נאמן לשמור רמ"ח איבריו.
מתי מברך המפיל -שולחן ערוך - אחרי ק"ש להסמיך לשינה בפסוקים שאומר אחר כך הוי לשמירה ולא הוי הפסק.
יש מברכים בסוף ממש וכל שכן אם יודע שלא ירדם באמצע .
משנה ברורה - לברך קודם ק"ש ובמיוחד אם יודע שיכול להירדם באמצע.
לברך המפיל לפני שהולך לישון - דעה 1.כשרואה כשבאה השינה .
2. לקרוא מיד שמא ירדם ואין לחוש להפסק כל עוד לא מתעסק בדבר אחר אלא רק שוהה בשתיקה .
3. הרוצה לאכול ולשתות או לדבר דבר דחוף מותר ויחזור ויקרא פרשת שמע ונכון להיזהר שלא להפסיק בין הברכה לשינה .
4. כשצריך לשמש ינקה עצמו ויאמר המפיל וק"ש.
5. אם קרא ק"ש בזמנה יכול לקרות " וברכת המפיל בשכיבה .
ויש מחמירים בשכיבה אף על צידו ודווקא בעמידה או בישיבה אלא אם כן כבר שוכב שאז יטה על צידו ועד שירדם חוזר וקורא פרשה ראשונה [ ויש שמדלגים על פסוק ראשון ] או פסוקי רחמים או יהרהר בד"ת .
מינימום כשהוא חולה או אנוס -פרשה ראשונה של ק"ש וברכת המפיל .
עוד מדיני שכיבה -1. לישון אסור לשכב פרקדן אלא על צידו .
2. הישן ביום אין מברך המפיל אלא יושב בסתר עליון לשמירה והגנה
3. וטוב שיפשפש במעשיו שעשה ביום ויעשה תשובה וימחל למי שפגע בו שזה מועיל לאריכות ימים.
4. אין לישן יחידי בחדר ובמיוחד חולה ,חיה ,חתן ,כלה, אבל ,ת"ח.
סעיף ב
כשיפשוט חלוקו לא יהפכנו ממטה למעלה, שא"כ נמצא גופו ערום, אלא יפשטנו דרך ראשו ויכסה עצמו בסדינו מתחת, ויכנס במטתו.
סימן רמ
סעיף א
אם היה נשוי, לא יהא רגיל ביותר עם אשתו, אלא בעונה האמורה בתורה. הטיילים, שפרנסתן מצויה להם ואין פורעין מס, עונתן בכל יום; הפועלים שעושים מלאכה בעיר אחרת ולנין בכל לילה בבתיהם, פעם אחת בשבוע; ואם עושים מלאכה בעירם, פעמים בשבוע; החמרים, אחת בשבוע; הגמלים, אחת לל' יום; הספנים, אחת לששה חדשים; ועונת ת"ח מליל שבת לליל שבת; וכל אדם צריך לפקוד את אשתו בליל טבילתה, ובשעה שיוצא לדרך אם אינו הולך לדבר מצוה, וכן אם אשתו מניקה והוא מכיר בה שהיא משדלתו ומרצה אותו ומקשטת עצמה לפניו כדי שיתן דעתו עליה, חייב לפקדה. ואף כשהוא מצוי אצלה לא יכוין להנאתו, אלא כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה ולקיים מצות בוראו שיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקיימי מצות בישראל; וכן אם מכוין לתיקון הולד, שבששה חדשים אחרונים יפה לו שמתוך כך יצא מלובן ומזורז, שפיר דמי; ואם הוא מכוין לגדור עצמה בה כדי שלא יתאוה לעבירה, כי רואה יצרו גובר ומתאוה אל הדבר ההוא. הגה: גם בזה יש קיבול שכר, אך (טור) יותר טוב היה לו לדחות את יצרו ולכבוש אותו, כי אבר קטן יש באדם: מרעיבו, שבע; משביעו, רעב; אבל מי שאינו צריך לדבר, אלא שמעורר תאותו כדי למלאות תאותו, זו היא עצת יצר הרע, ומן ההיתר יסיתנו אל האיסור, ועל זה אמרו רבותינו ז"ל: המקשה עצמו לדעת יהא בנדוי.
סעיף ב
לא ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר, ואפילו שתיהן נשיו.
בשעת תשמיש
סעיף ג
וברותי מכם המורדים והפושעים בי (יחזקאל כ, לח) אלו בני תשעה מדות: בני אנוסה; בני שנואה; בני נידוי; בני תמורה; בני מורדת; בני שכרות; בני גרושת הלב; בני ערבוביא; בני חצופה.
שנואה בד"כ אבל רצויה לתשמיש -מותר.
דרגת שכרות -שדעתו מבולבלת.
מא -יעקב התכוון לגופה של לאה אף על פי שחשב ששמה רחל.
סעיף ד
אסור להסתכל באותו מקום, שכל המסתכל שם אין לו בושת פנים, ועובר על: והצנע לכת (מיכה ו, ח), ומעביר הבושה מעל פניו, שכל המתבייש אינו חוטא, דכתיב: ובעבור תהיה יראתו על פניכם (שמות כ, כ) זו הבושה, לבלתי תחטאו (שמות כ, כ) ועוד דקא מגרה יצר הרע בנפשיה, וכל שכן הנושק שם, שעובר על כל אלה ועוד, שעובר על: בל תשקצו את נפשותיכם.
סעיף ה
הוא למטה והיא למעלה, זו דרך עזות; שמשו שניהם כאחד, זו דרך עקש.
סעיף ו
אסור לשמש מטתו בפני כל אדם אם הוא נעור, ואפילו ע"י הפסק מחיצה עשרה, ובפני תינוק שאין יודע לדבר, מותר; בית שיש בו ספר תורה או חומשים העשוים בגלילה, אסור לשמש בו עד שיהיה בפניו מחיצה. (ולענין לעשותה בשבת ע"ל ריש סי' שט"ו), ואם יש לו בית אחר, אסור עד שיוציאנו; ואם יש בו תפילין או ספרים, אפי' של גמרא, אסור עד שיתנם בכלי בתוך כלי; והוא שלא יהא השני מיוחד להם (וע"ל סי' מ' סעיף ב'), אבל אם הוא מיוחד להם, אפילו מאה כחד חשיבי, ואם פירש טלית ע"ג ארגז, חשוב ככלי בתוך כלי.
סעיף ז
לא ישמש בתחלת הלילה ולא בסופה, כדי שלא ישמע קול ב"א ויבא לחשוב באשה אחרת, אלא באמצע הלילה.
ואם יצרו מתגבר לא יחמיר .
סעיף ח
וישמש באימה וביראה, כמ"ש על ר"א שהיה מגלה טפח ומכסה טפח ודומה כמו שכפאו שד, פי' באימה וביראה כאלו כפאו שד; וי"מ מגלה טפח ומכסה טפח, שלא היה ממרק האבר בשעת תשמיש כדי למעט הנאתו; ודומה כמו שכפאו שד, שעושה הדבר באונס. וי"מ: מגלה טפח, שבאשה, כלומר עכשיו מגלה אותה לצורך תשמיש, ועכשיו מכסה אותה, כלומר שלא היה מאריך באותה מעשה ודומה לו כמו שבעתו השד ונבעת והניח המעשה, כל כך היה מקצר בתשמיש. ויש מפרשים: מגלה טפח, על הסינר, שהיתה חוגרת בו, שאף בשעת תשמיש היה מצריכה לחגרה ומגלה רק טפח ממנה, ומכסה מיד כדי למעט הנאתו; וכולהו פירושי איתנהו, וצריך בעל נפש ליזהר בהם.
מכוסה בשמיכה.
סעיף ט
לא יספר עמה בדברים שאינם מענייני התשמיש, לא בשעת תשמיש ולא קודם לכן, שלא יתן דעתו באשה אחרת; ואם סיפר עמה ושימש, אמרו עליו: מגיד לאדם מה שיחו (עמוס ד, יג) אפי' שיחה קלה שבין אדם לאשתו מגידין לו בשעת הדין.
דיבורים להרגעה -מותר. סעיף י'
סעיף י
אם היה לו כעס עמה, אסור לשמש עד שיפייסנה; ויכול לספר עמה קודם תשמיש, כדי לרצותה.
סעיף יא
אסור לשמש לאור הנר אע"פ שמאפיל בטליתו. הגה: אבל אם עושה מחיצה גבוה עשרה לפני הנר (הגהות מיימוני פ"ב מה' יו"ט), אע"פ שהאור נראה דרך המחיצה, כגון שהפסיק בסדין, שרי. ( כן נראה לי מדברי רש"י בפרק ב' דמסכת ביצה) גם אמרינן התם דשרי כשכופה כלי על הנר; ואם מותר לעשות מחיצה זו בשבת, ע"ל ריש סי' שט"ו, וכן אסור לשמש ביום, אלא אם כן הוא בית אפל. הגה: ותלמיד חכם מאפיל בטליתו ושרי (טור).
סעיף יב
אסור לשמש מטתו בשני רעבון, אלא לחשוכי בנים, (פי' מי שאין לו בנים). הגה: וע"ל סי' תקע"ד ס"ד; והוא הדין בשאר צרות, שהם כרעבון (ירושלמי דתענית).
ואם יצרו מתגבר מותר. יש לו בנים ואין לו בת -מותר. וכן מותר בליל טבילה .
סעיף יג
אכסנאי אסור לשמש; ואם יחדו לו ולאשתו בית, מותר ובלבד שלא יישן בטליתו של בעה"ב.
לישון בחדר אחד עם זוג אף כשהאישה נידה -אסור .
סעיף יד
שכבת הזרע הוא כח הגוף ומאור העינים, וכל זמן שתצא ביותר, הגוף כלה וחייו אובדים; וכל השטוף בבעילה, זקנה קופצת עליו, וכחו תשש, ועיניו כהות, וריח רע נודף מפיו, ושער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרים, ושער זקנו ושחיו ושער רגליו רבה, ושיניו נושרות, והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו, אמרו חכמי הרופאים: אחד מאלף מת משאר חלאים, והאלף מרוב תשמיש; לפיכך צריך אדם ליזהר.
סעיף טו
לא יבעול והוא שבע או רעב, אלא כשיתעכל המזון שבמעיו; ולא יבעול מעומד, ולא מיושב, ולא בבית המרחץ, ולא ביום שנכנס למרחץ, ולא ביום הקזה, ולא ביום יציאה לדרך או ביאה מן הדרך, ולא לפניהם, ולא לאחריהם. (והא דבריש הסימן שחייב לפוקדה, איירי כשהוא רוכב או יושב בקרון, וכאן איירי במהלך) (מהרש"ל).
מיניקת משמשת כשהתינוק ישן .
אחר תשמיש תמתין לפחות שיעור מיל.
מאחרת טבילה עוברת עבירה .
אין להזכיר דבר קדושה כש"ז עליו .
אין לשים ספר על מיטה שישן עליה.
סעיף טז
המשמש מטתו על מטה שתינוק ישן עליה, אותו תינוק נכפה; ולא אמרן אלא דלא הוי בר שתא, אבל הוי בר שתא לית לן בה; ולא אמרן, אלא דגני להדי כרעיה (פי' שישן לרגליו), אבל גני להדי רישיה לית לן בה; ולא אמרן אלא דלא מנח ידיה עליה, אבל מנח ידיה עליה, לית לן בה.
סעיף יז
מטה שישן בה עם אשתו, צריך שתהא ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום.
סימן רמא
סעיף א
אחד מהדברים ששונא הקב"ה, המשתין בפני מטתו, ערום. המשתין לפני מטתו, ערום, מביא לידי עניות; ולא אמרן, אלא דמהדר אפיה לפוריא (פי' למטה), אבל לבראי לית לן בה; ודמהדר אפיה לפוריא נמי לא אמרן, אלא בארעא, אבל במנא לית לן בה.