תרגום עברי לפרוש יהונתן בן עוזיאל.
התרגום הינו מילולי בלבד ואינו מעובד לעברית בת זמננו.
נערך ע"י אבי ואורית משיח פסח התשנ"ו.
 

שיר השירים - תרגום יהונתן

פרק א
(א) שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה:
שירים ותשבחות שאמר שלמה מלך ישראל ברוח הנבואה לפני ריבון העולם. עשר   שירות נאמרו בעולם הזה, ושירה זו משובחת מכולן.
שירה ראשונה - אמר אדם הראשון בזמן שכופר עוונו והגיע יום השבת והגן  עליו ופתח פיו ואמר מזמור שיר ליום  השבת
שירה שנייה - אמרו משה ובני ישראל בזמן שאדון העולם קרע את ים סוף ושרו  כולם כפי שנאמר "אז ישיר משה ובני ישראל".
שירה שלישית - אמרו בני ישראל בזמן שניתנה להם בארה של מרים כמו שכתוב "אז ישיר ישראל".
שירה רביעית - אמר משה כאשר הגיע זמנו להפטר מן העולם כמו שכתוב "האזינו השמיים ואדברה".
שירה חמישית - אמר יהושע בן נון כאשר נלחם ועמדו השמש והירח 36 שעות במסלולם ופסקו מלומר שירה ויהושע פתח פיו ואמר שירה כמו שנאמר "אז ידבר יהושע לה'".
שירה שישית - אמרו ברק ודבורה ביום שמסר ה' בידם את סיסרא ואת מחנהו ביד בני ישראל כפי שכתוב "ותשר דבורה וברק בן אבינועם".
שירה שביעית - אמרה חנה בזמן שה' נתן לה בן כפי שנאמר "ותתפלל חנה ותאמר".
שירה שמינית - ששיבח דוד את ה' בנבואתו על כל הניסים אשר עשה לו ה".
שירה תשיעית - אמר שלמה המלך ברוח הקודש לפני ה'.
 שירה עשירית - עתידין לומר בני הגלות בזמן שיצאו מהגלות וכתוב בישעיה "שירה הזאת תהיה לכם לשמחה כערב חג הפסח ושמחת הלב של עם ההולך להיראות לפני ה' שלוש פעמים בשנה בשירות ותשבחות. העם שעולה להר ה' לעבוד את ה' שהוא ריבונם של ישראל".
פסוק ב':
(ב) יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן:
אמר שלמה בנבואתו, יתברך שם ה' שנתן לנו תורה ע"י משה.
ספר גדול כתב לנו על שני לוחות אבנים וששה סדרי משנה וגמרא והיה מדבר אתנו פנים אל פנים כאדם הנושק לחברו מתוך חיבה יתרה כפי שה' מחבב אותנו יותר משבעים עמים.
פסוק ג':
(ג) לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ:
למשמע ניסיך וגבורותיך שעשית לעמך בית ישראל התרגשו כל העמים אשר שמעו את שמע גבורותיך ואותותיך, ושמך הקדוש נשמע בכל הארץ ושם ה' הוא המשובח מכל התשבחות אשר נאמרו על מלכים וכהנים ולכן אהבו הצדיקים ללכת בדרך ה' על מנת שיירשו את העולם הזה ואת העולם הבא.
פסוק ד':
(ד) מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ:
כאשר יצאו בנ"י ממצרים היתה הולכת שכינת אדון העולם לפניהם בעמוד ענן ביום בלילה.
אמרו צדיקי הדור ההוא ריבון כל העולמים נלך אחריך ונהא צמודים לדרכך הטובה ותקרב אותנו למרגלות הר סיני ותן לנו את תורתך מבית גנזיר ונשמח ב-22 אותיות שמהם היא נכתבה ונזכור את התורה ונאהב לעבדך ונתרחק מאלקים אחרים וכל הצדיקים שעושים הטוב בעיניך פוחדים ממד ואוהבים מצוותיך.
פסוק ה':
 (ה) שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלָם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה:
כאשר עשו בנ"י את העגל. הושחרו פניהם כבני כוש השוכנים באוהלי קידר וכאשר שבו בתשובה ונסלח להם גדל זיו יקר פניהם כמלאכים על שעשו יריעות למשכן ושכנה בהם שכינת ה' ומשה רבם עלה לרקיע והשלים בינם לבין מלכם.
 
פסוק ו':
(ו) אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי:
אמרה כנסת ישראל אל העמים אל תלעגו לי שאני סובלת מצרות יותר מכם שזה משום שעשיתי כמעשיכם והשתחויתי לשמש ולירח ונביאי השקר הם שגרמו שה" ירגז עלי והם שלימדו אותי לעבוד לדתכם ואילו לאדוו העולם שהוא אלקי לא עבדתי ולא הלכתי בדרכיו ולא שמרתי את מצוותיו ואת תורתו.
פסוק ז
(ז) הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ:
כאשר הגיע זמנו של משה להיפטר מן העולם התפלל לפני ה' : נגלה לעמך שהם עתידים להתחייב וללכת לגלות כאשר הודעת לאבות, וכיצד הם יתפרנסו ויחיו ביו העמים כי קשה גזירת העמים כחום השמש בצהריים בתקופת תמוז. ולמה זה יהיו מטולטלים בין עדרי עשו וישמעאל אשר משווים אותך לאליליהם.
פסוק ח':
 (ח) אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים:
אמר הקב"ה למשה על שכינת ישראל הדומה לבחורה נאה להיות בגלות ואני ארחם עליה אם היא תלך בדרכי הצדיקים ותהא מתפללת על פי מנהיגי הדור ותלמד את בניה הדומים לגדיי עיזים לבוא לביהכ"נ ולבית המדרש ובזכות זאת יהיו מתפרנסים בגלות עד בוא המשיח אשר ינהיג אותם עד שיבנה ביהמ"ק שיבנו להם דוד ושלמה רועי ישראל.
פסוק ט':
(ט) לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דִּמִּיתִיךְ רַעְיָתִי:
כאשר יצאו בנ"י ממצרים רדפו פרעה ומחנהו אחריהם במרכבות ובפרשים. והייתה דרכם סגורה מארבע פינות מימין ומשמאל היה המדבר המלא נחשים ועקרבים. מאחוריהם היה פרעה הרשע ומחנהו ואילו לפניהם היה ים סוף. מה עשה הקב"ה : הראה את גבורתו על הים, יבש את המים ואת קרקעית הים לא יבש אמרו רשעים. ערב רב ונכרים שבבנ"י, את הים יכול לייבש ואת קרקעית הים לא יכול לייבש. באותה שעה התרגז ה' עליהם ורצה להטביעם באותם מים שבהם טבעו פרעה וחיל מרכבותיו פרשיו וסוסיו. ואם לא משה שפרש את ידיו לפני ה' והשיב את אפו מבנ"י... פתחו הוא וצדיקי הדור את פיהם ואמרו שירה ועברו בתוך ים סוף ביבשה בוכות אברהם יצחק ויעקב אהובי ה'.
פסוק י':
(י) נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים:
כאשר יצאו למדבר, אמר ה' למשה כמה ראוי העם הזה לתת לו את התורה שתהיה כמו נזם באפו למען לא יסטו מדרך הישר וגם שכמם ראוי לשאת בעול התורה כמו נזם עורפו של השור החורש בשדה ומפרנס אותו ואת בעליו .
פסוק י"א:
 (יא) תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף:
 
ונאמר למשה, עלה לרקיע ואתן לך שני לוחות אבנים החצובות מכיסא הכבוד זוהרות כזהב נקי, מסודרות בשורות הכתובות באצבע וחקוק בהן עשר דברות מזוקקות יותר מכסף, המזוקק  שבעתיים. שבעה עניינים מתפרשים ל 49 פנים ואתן את התורה על ידך לעם בית ישראל.
פסוק י"ב
(יב) עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ:
ועד שהיה משה רבם בשמיים מקבל את שני לוחות האבנים והתורה ומצוותיה קמו רשעי הדור ההוא ואספסוף שבהם ועבדו לעגל הזהב. וקילקלו מעט מעשיהם ויצא להם עם רע בעולם, משום שמקודם היה ריחם נודף בעולם ואחרי כן החמיץ כנרד מקולקל, שריחו רע מאוד ובא נגע צרעת על בשרם.
פסוק י"ג
(יג) צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין:
בו בומן אמר ה' למשה: " לך, רד כי חיבלו עמך הרף ממני ואשמידם" . ואז משה חזר וביקש רחמים מלפני ה' והזכיר לה' את עקדת יצחק אשר עקדו אביו  בהר המוריה על המזבח. וה' חזר מכעסו והשרה את שכינתו ביניהם כבתחילה.
פסוק י"ד
(יד) אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי:
כאשר ירד משה ושני לוחות אבנים בידו, ובעטיו של חטאם של ישראל כבדו ידיו והלוחות נפלו ונשברו. ואז הלך משה וראה את העגל ופיזר את עפרו בנחל, והשקה את בני ישראל והרג את כל מי שנתחייב במוות וחזר בפעם השנייה לשמיים והתפלל לפני ה" שיכפר לבני ישראל. ואז נצטווה לעשות משכן וארון באותו זמן משה עשה את המשכן ואת כל כליו ואת הארון ושם בארון שני לוחות אבנים ומינה את בני אהרון הכהנים להקריב קורבן על המזבח ולנסוך יין על הקורבנות, ומהיכן היה לו להם ייו לנסך הרי המדבר לא יכול לגדל גפנים ולא תאנים ורימונים אלא היו הולכים לכרמי עין גדי ולוקחים משם אשכולות ענבים ועושים מהם יין, ומנסכים אותו על המזבח רביעית ההין לכבש יין.
פסוק ט"ו:
(טו) הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים:
כאשר עשו בני ישראל את רצון מלכם. הקב"ה משבחם בפני צבא מרום. וכן אומר מה נאים מעשייך בתי כנסת ישראל, בזמן שאת עושה את רצוני ועוסקת במצוות תורתי וכמה מתוקנים מעשייך כמו גוזלים בני יונה הכשרים להקרבה על המזבח.
פסוק ט"ז:
(טז) הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה:
השיבה כנסת ישראל ואומרת :כמה טוב שהשכינה שורה ביננו, ומקבלת ברצון את תפילתנו כאשר את שורה במיטתנו קיימת האהבה ובנינו מתרבים על הארץ  ואנו  משגשגים כמו אילן הנטוע על פלגי מים. וענפיו טובים ושרשיו מרובים.
פסוק י"ז
(יז) קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים:
אמר שלמה המלך : כמה נאה בית המקדש שנבנה מעץ הארז, אבל בית המקדש שעתיד להיבנות משובח בזמן מלך המשיח יעלה עליו כי קורותיו  עשויים מארזי גן עדן וקירותיו מארזים משובחים.
 
פרק ב'
פסוק א':
(א) אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים:
אומרת כנסת ישראל: כאשר אדון עולם משרה את שכינתו בתוכי אני דומה לעץ המושקה מגן עדן, ומעשי נאים כורד שבערוגה בגן עדן.
פסוק ב'
(ב) כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת:
וכאשר אני סוטה מדרך הישר שבעיני ה' ה' מסלק את שכינת קודשו ממני, ואני דומה לורד פורח בין הקוצים הנועצים את קוציהם ופוצעים וכך אני נדקרת ונפצעת מגזרות קשות בגלות בין ארצות העמים.
פסוק ג':
(ג) כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי:
כמו שהאתרוג הוא המשובח בין עצי הסרק. וכל העולם יודעים אותו, כך ריבון העולמים הוא המשובח על ידי המלאכים, בזמן שהתגלה על הר סיני כשנתן תורה לעמו. באותה שעה בסוכת  שכינתו רציתי לשבת ומצוות תורתו ערבות על שפתי. ושכר מצוותיו שמורים לי לעולם הבא.
פסוק ד':
(ד) הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה:
אמרה כנסת ישראל: אבוא לפני ה' לבית המדרש בהר סיני ללמוד תורה מפי משה. תורה גדולה ואת מצוותיה אקבל בחיבה, ואומר: כל שיצוה ה' אעשה ואשמע.
פסוק ה':
(ה) סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי:
וכאשר שמעתי בקול ה' המדבר מתוך האש התרגשתי ופחדתי, ואז קרבו משה ואהרן ואמרתי להם: קבלו אתם את התורה מתוך האש ובואו לבית המדרש, וסעדו אותי במצוות התורה שעליהן עומד העולם ושימו כצעיף על צווארי המיסו מילים קדושות על שפתי כתפוחי גן עדן, ואהיה עוסקת בהן וארפא מהם ואשתעשע בהם בחיבה.
פסוק ו':
(ו) שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי:
כשבני ישראל היו הולכים במדבר היו ענני הכבוד מקיפים אותם מארבע רוחות השמיים כדי שלא ישלוט בהם עיו הרע. וענן הוריד מעליהם כדי שלא ישפיע עליהם חום השמש ולא גשם וברד. וענן הוריד מתחתם והיה עוטף אותם כמו אומן העוטף תינוק. וענן אחד היה הולך לפניהם מהלך שלושה ימים ליישר הרים ולמלא בקעות, והורג כל נחשים ועקרבים שבמדבר, והיה מחפש להם אחר מקום לישון, בגלל שהיו עסוקים בלימוד התורה שניתנה להם ע"י הגבורה.
פסוק ז'   
(ז) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ:
אחרי כן נאמר למשה בנבואה לשלוח שליחים לרגל את הארץ, וכאשר שבו הוציאו שם רע על הארץ, והתעכבו 40 שנה במדבר. פתח משה את פיו ואמר: השבעתי אותך כנסת ישראל שלא תזידו לעלות לארץ כנען עד שלא יהיה רצון מ-ה' וימותו כל אנשי  דור אנשי הצבא מתוך המחנה, כמו שאחיהם בני אפרים יצאו ממצרים לסניףלפני הגאולה ב-30 שנים ונפלו ביד הפלישתים היושבים בנת, אלא תחכו עד שיגמרו 40 השנים ואח"כ יעלו בניכם ויירשו אותה.
פסוק ח':
(ח) קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת:
אמר שלמה המלך: בזמן שבני ישראל היו יושבים במצרים עלתה שוועתם אל ה". ואו נגלה ה' למשה על הר חורב ושלחו למצרים להושיע אותם ולהוציאם מחוך דוחק אדוניהם המצרים, הם ילדיהם ונשיהם בגלל זכות אבותם הדומים להרים וקיצר את זמן שיעבודם ב-190 שנה ועל צדק אמותיהם הצדכניות הדומות לגבעות.
פסוק ט":
(ט) דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים:
אומרת כנסת ישראל: בזמן שנגלה כבוד ה' בליל הפסח והרג כל בכור. ורכב על ברקים מהירים ורץ כצבי, והגן על הבתים שאנו שם. ועמד אחר הדלת והגיח מחלון הדלת והסתכל  מן החרכים וראה דם קורבן הפסח ודם הברית החקוק על בשרנו, ומיהר משמי מרומיו וראה את עמו אוכלים את קורבן החג צלוי באש על מצות ומרורים כרוכים במצה, וה' חס עלינו ולא נחו רשות למלאך המוות לפגוע בנו.
פסוק י':
(י) עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ:
וכשהגיע הבוקר חזר אהובי ואמר לי: קומי, כנסת ישראל אהובתי משכבר הימים וטובת המעשים. לכי וצאי משעבוד מצרים.
פסוק י"א:
(יא) כִּי הִנֵּה הַסְּתָו  עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ:
כי הרי זמן שעבוד הדומה לסתו נגמר, ושנות השעבוד שאמרתי לאברהם בברית בין הבתרים נגמרו, ומלכות מצרים הדומה לגשם טורד נגמרה, ולא תוסיפו עוד לראותם עד עולם.
פסוק י"ב:
(יב) הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ:
ומשה ואהרן הדומים ללולב ותמר באו לעשות ניסים בארץ מצרים, וזמן קטילת הבכורים הגיע וקול רוחו של הקב"ה, שהבטיח לאברהם אביכם שיושיעכם כבר שמעתם, "וגם את הגוי אשר יעבודו דו אנוכי" ואחרי כן יצאו ברכוש רב. ועתה אני חפץ לעשות מה שאמרתי להם.
פסוק י"ג:
(יג) הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ:
כנסת ישראל דומה לביכורי תאנים, פותחת את פיה, ואומרת שירה על ים סוף, גם בחורים ותינוקות שבחו את בורא העולם בלשונם, ומיד אמר להם אדון עולם: קומי כנסת ישראל אהובתי וחביבתי. ולכי מכאן לארץ שהבטחתי לאבותייך.
פסוק י"ד:
(יד) יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה:
כאשר רדף פרעה הרשע אחרי עם ישראל היתה דומה כנסת ישראל ליונה במלכודת בחגוי הסלע ונחש מאחוריה ונץ מבחוץ, וגם כאן נלכדה כנסת ישראל במלכודת מארבע פינותיה. כי מלפנים היה הים ומאחור רודף שונאם משני עבריהם מדבר המלא נחשים ארסיים. הנושכים והורגים בארסם בני אדם. ומיד פתחה את פיה בתפילה להי, ויצאה בת קול מהשמים, ואמרה: את כנסת ישראל הדומה ליונה טהורה, ומסתתרת בין חגוי הסלע, ומסתתרת תחת המדרגה הראי את פנייך ואת מעשייך הטובים, והשמיעי את קולך כי קולך ערב בבית  המקדש מעט וזיוך נאה ומעשייך נאים.
פסוק ט"ו:
(טו) אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים שׁוּעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר:
אחרי שעברו את הים, התלוננו שאין מים, ובא עמלק הרשע, ששמר להם טינה על דבר הבכורה שנטל יעקב אבינו מעשו ובא להילחם בישראל על שביטלו את מצוות התורה. והיה עמלק הרשע גונב מתחת נוצות ענני הכבוד נפשות משבט דו, והורג אותם על שהיה בידיהם פסלו של מיכה. באותה שעה, בני ישראל הדומים לכרם התחייבו בכליה, וניצלו בגלל צדיקי הדור ההוא הדומים לבושם טוב.
פסוק ט"ז:
 (טז) דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים:
באותה שעה חזרו בתשובה, ואז נועד משה והתפלל לפני ה', ויהושע משרתו נחלץ ויצא מתחת ענני הכבוד ועמו אנשים צדיקים, הדומים במעשיהם לורד ונלחמו בעמלק ושברו את עמלק ואת עמו בצו ה". והרגו ושברו לפי חרב.
פסוק י"ז:
 (יז) עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים סֹב דְּמֵה לְךָ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בָתֶר:
ובתחילת היום עבדו בני ישראל את עגל הזהב, והסתלקו ענני הכבוד השומרים עליהם, ונשארו חשופים, ואיבדו את מגינם החקוק בו שם ה' המפורש ב-70 שמות, ורצה ה' להשמיד אותם מהעולם, אלולא עלה זכר הבטחתו לאברהם יצחק ויעקב, שהיו זריזים בעבודת ה' כמו צבי ועופר ואייל, והקורבן שהקריב אברהם את יצחק בנו בהר מוריה ומלפנים בברית בין הבתרים.
 
פרק גי
פסוק א':
(א) עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו:
וכאשר ראו בני ישראל שהסתלקו ענני הכבוד מעליהם. וכתר הקודש שניתן להם בהר סיני ניטל מהם. ונשארו בחשיכה וביקשו את כתר הקודש שניטל מהם ולא מצאו.
פסוק ב':
(ב) אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו:
אמרו בני ישראל אלה לאלה: נקום ונלך סביב לאוהל מועד שפרס משה מחוץ למחנה, ונבקש תורה מה', ושכינת קודש שנסתלקה מאיתנו וחיפשו בערים בשווקים וברחובות ולא מצאו.
פסוק ג':
(ג) מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם:
אמרה כנסת ישראל: מיצאו את משה ואהרן והלויים  שומרי משמרת אוהל מועד. ומסובבים אותו סחור סחור ותשאלו אותם על שכינת קדשו שהסתלקה ממני וישיב משה את ספר התורה ואמר משה אעלה לשמי מרום ואתפלל לפני ה' אולי יכפר חטאיכם, וישרה את שכינתו בתוככם כמקודם.
פסוק ד'
(ד) כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי:
קטן ומעט היה וה' שב מרוגזו, והורה למשה לעשות את אוהל מועד והשרה את שכינתו בהם. ובני ישראל היו מקריבים קורבנותיהם. ועוסקים במצוות התורה בהיכל בית מדרשו של משה רבם, ובאוהלו של יהושע משרתו.
פסוק ה'
(ה) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ:
כאשר שמעו 7 עמים, שבני ישראל עתידים לרשת את הארץ קמו כאחד, וקיצצו אילנות וסתמו את מקורות המים. החריבו את עריהם וברחו. אמר הקב"ה למשה: אני הבטחתי לאבותיהם, שאעלה את בניהם לארץ זבת חלב ודבש. ואיך אני מעלה את בניהם לארץ חרבה וריקה, לכו אני מעכב אותם 40 שנה במדבר, ותהא התורה מתערבת בגופם. ואחרי כן העמים הרשעים יבנו את מה שהחריבו. ואז אמר משה לבני ישראל: השבעתי  אתכם בה' צבאות ובאיתני ישראל יש שלא תגידו לעלות לארץ הכנעני עד שישלמו 40 השנים, ויהיה הרצון מלפני ה' לתת את יושבי הארץ בידיהם, ותעברו את הירדן, ותהא הארץ כבושה לפניכם.
פסוק ו'
(ו) מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל:
כאשר יצאו בני ישראל מהמדבר. ועברו את הירדן עם יהושע בו נון. אמרו עמי הארץ: מי זו האומה הנבחרת שיצאה מן המדבר, ולומדת מקטורת הסמים, ונענים בוכות אברהם, שעבד לה' והתפלל לה' בהר המוריה ונמשחים משמן המשחה בזכות צדקתו של יצחק, שנעקד במקום בית המקדש הנקרא הר הלבנון ונעשים לה ניסים בגלל חסידותו של יעקב, שנאבק במלאך עד עלות השחר, וגבר עליו. וניצל הוא ו-10 שבטיו.
פסוק ז'
(ז) הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל:
כאשר בנה שלמה מלך ישראל את בית המקדש בירושלים אמר ה' כמה נאה בית מקדש זה וכמה נאים הכהנים אשר פורסים ידיהם וניצבים על דוכנם ומברכים את בית ישראל בשישים אותיות שנמסרו למשה רבם והברכה מקיפה אותם כחומה גבוהה וחוקה ובה בטוחים ומצליחים כל גיבורי ישראל.
פסוק ח':
(ח) כֻּלָם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת:
והכהנים והלויים וכל שבטי ישראל מאוחדים במצוות התורה הדומים לחרב. ולומדים ושונים בהם כגיבורים למודי קרבות וכל אחד ואחד מהם בעל אות הברית על בשרו כמו חותמת הברית בבשרו של אברהם ובטוחים עליה כמו גבר החוגר חרב על ירכו ולכן לא פוחדים מהמזיקים ושדים שבאים בלילה.
 (ט) אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן:
היכל קודש בנה שלמה המלך מאילנות ומעצי האשור הבאים מלבנון וחיפה אותם בזהב טהור.
פסוק י'
 (י) עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף רְפִידָתוֹ זָהָב מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָם:
לאחר שהשלים אותו, שם בתוכו את ארון העדות שהוא עמוד העולם ובתוכו שני לוחות הברית שהטמין משה בחורב היקרים מכסף מזוקק וטובים מזהב ועליו פרש פרוכת  תכלת וארגמן ובין הכרובים שעליהם הכפורת היתה שורה שכינת ה' שהשכין את שמו בירושלים  מכל ערי ארץ   ישראל.
פסוק יא'
(יא) צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ:
כאשר בא שלמה המלך לעשות את חנוכת בית המקדש יצא כרוז בעם וכך אמרו צאו וראו יושבי ארץ ישראל ועם ציון בכתר שהכתירו עם בית ישראל את שלמה מלכם ביום חנוכת בית המקדש ושימחו בשמחת חג שעשה שלמה המלך בעת ההיא את חג הסוכות ארבע עשר יום.
פרק ד'
פסוק א':
(א) הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד:
ביום ההוא הקריב המלך שלמה 1000 עולות על המזבח והתקבל ברצון קורבנו לפני ה' יצאה בת קול מן השמים וכך אמרה: כמה נאה את כנסת ישראל וכמה נאים אתם מנהיגיה וחכמיה יושבי סנהדרין שהם מאירים לעולם ולעם בית ישראל ודומים לגוזלים בני יונה ואפילו שאר בני העם ועמי הארץ הם צדיקים כבני יעקב שאספו אבנים ועשו גלעד בהר גלעד.
פסוק ב':
(ב) שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם:
כמה נאים כהנים ולויים שמקריבים את קורבנותייך ואוכלים בשר הקודשים ומעשרות וקרבנות הנזירים וטהורים מכל טרפה וגול. כמו שהיו טהורים עדרי צאן יעקב כאשר היו נגזזים ועלו מן נחל יבוק שלא היה בהם טרפה וגזל וכולם דומים זה לזה וילדו תאומים כל הזמן ושקולה ועקרה אין בהם.
פסוק גי:
(ג) כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ:
ושפתי כהן גדול היו מבקשים מחילה ביום כיפור לפני ה' ומילותיו היו הופכים את חטאי ישראל הדומים לחוט אדום ומלבינים אותם כצמר והמלך הוא מנהיגם מלא מצוות כרימון והשרים הקרובים למלך אין בהם רע.
פסוק ד'
(ד) כְּמִגְּדַל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים:
וראש הסנהדריו שהוא גדול ובעל זכויות ובעל מעשים טובים כדוד מלך ישראל ועל מאמר פיו היה נבנה העולם ובלימוד תורה היה עוסק היה מגן על עם ישראל ומנצחים בקרב כאילו אוחזים בידיהם כל כלי מלחמה.
פסוק ה'
(ה) שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה הָרוֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים:
שני גואלייך העתידים לגאלך משיח בן דוד ומשיח בן אפרים דומים למשה ולאהרון בני יוכבד שנמשלו לשני עופרים בני צביה והיו רועים את עם ישראל ארבעים שנה במדבר במן ובעופות מפוטמים ומי בארה של מרים.
פסוק ו'
(ו) עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים אֵלֶּךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה:
בכל זמן שהיו בית ישראל אוחזים בידיהם את אמונת אבותיהם הצדיקים היו בורחים המזיקים מביניהם בגלל שהיתה שכינת ה' שורה בבית המקדש שנבנה בהר המוריה וכל המזיקים ומחבלים היו בורחים מריח קטורת הסמים. 
פסוק ז'
(ז) כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ:
בזמן שהיו בני ישראל עושים רצונו של אדון העולם הוא משבח אותם בשמי מרום ואומר: כולך טובה כנסת ישראל ומום אין בך.
פסוק ח'
(ח) אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים:
אמר ה' איתי תהא יושבת כנסת ישראל שדומה לכלה צנועה ואיתי תעלי לביהמ"ק ויהי מקריבים לך שי ראשי העם שיושבים על נהר אמנה ותושבים היושבים בראש הר הלבנון והעם שבחרמון .ויהיו מעלים לך מיסים יושבי הכרכים החזקים שהם גיבורים כמו אריה ותקרובת מערי ההרים החזקים מהנמרים. 
פסוק ט':
(ט) לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה לִבַּבְתִּינִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ:
קבועה על לוח לבי אהבתי לאחותי כנסת ישראל הדומה לכלה צנועה קבועה על לוח לבי אהבה לפחות שבינך שהוא צדיק כאחד מרבני הסנהדרין וכאחד ממלכי בית יהודה שהיה נותן כתר מלכות על צוארו.
פסוק י':
(י) מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים:
כמה חביבה עלי אהבתך אחותי כנסת ישראל שנמשלה לכלה צנועה, כמה טובה עלי חיבתך יותר משבעים אומות והשם הטוב של צדיקייך נודף מכל הבשמים.
פסוק י"א: 
(יא) נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן:
בזמן שמתפללים הכהנים בעזרת הקדש נוטפות שפתותיהם דבש ולשונך כלה צנועה בדבריך שירים ותשבחות מתוקות כחלב ודבש וריח לבושי הכהנים כריח הלבונה.
פסוק י"ב:
(יב) גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם:
ונשייך הנישאות לגברים צנועים ככלה צנועה היא כגן עדן שאין רשות לאדם להכנס לתוכו למעט הצדיקים שנפשם נשלחות לתוכו ע"י מלאכים, ובתולותיך מוסתרות סגורות כמו מעיין מים חיים היוצא מתחת לאילן ונפרש לארבע ראשי נהרות ואלמלא שהוא סגור בשם גדול וקדוש היה יוצא ושופע ושוטף את כל העולם.
פסוק י"ג
 (יג) שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים:
ובחורייך מלאים מצוות כרימון ואוהבים את נשיהם שיולדות בנים צדיקים כמותם וריחם דומה לבשמים טובים מגן עדן כפרים עם נרדים.
פסוק י"ד
(יד) נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים:
נרד וכרכום וקנה בושם וקנמון עם כל עצי לבונה ומור טהור ועצי אהלות עם כל מיני בשמים.
פסוק ט"ו:
(טו) מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן:
ומי השילוח זורמים בנחת עם המים היורדים מהר חרמון להשקות את ארץ ישראל בגלל שהם עוסקים בדברי התורה הדומים למים חיים ובוכות ניסוך המים שמנסכים על המובח בביהמ"ק שנבנה בירושלים ואשר נקרא לבנון.
פסוק ט"ז:
(טז) עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו:
ועל צד צפון היה שולחן ועליו תריסר לחמי הפנים ועל צד דרום היה נר להאיר ועל המזבח יהיו מקריבים הכהנים קורבנות ומעלים עליו קטורת בשמים כנסת ישראל אמרה יבוא יבוא אלוקי אהובי לביהמ"ק ויקבל ברצון קורבנות עמו .
פרק הי
פסוק א':
(א) בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כָלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים:
אמר הקב"ה לעם בית ישראל עלה לביהמ"ק שבנית לי אחותי כנסת ישראל שדומה לכלה צנועה. השריתי שכינתי בינכם קיבלתי ברצון את קטורת הסמים שעשית לשמי שלחתי אש מהשמים ואכלה את העולות ואת קורבן הקודשים. והתקבל ברצון לפני ניסוך היין האדום ויין הלבן שניסכו הכהנים על מובחי כעת אתם כהני אוהבי מצוותי איכלו פה שנישאר מקורבנות ושיבעו נחת מן הטוב שאני מעתיר עליכם.
פסוק ב':
(ב) אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻּצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה:
אחר כל הדברים האלה חטאו עם בית ישראל ומסר ה' אותם ביד נבוכדנאצר מלך בבל והם דומים בגלות כאדם שלא יכול להתעורר משנתו וקול רוח הקודש היתה מעירה אותם ע"י הנביאים והיתה מעירה את ליבם הישן. פתח ריבוו כל העולמים ואמר חיזרו בתשובה פתחי פיך ובקשי ושבחי אותי אחותי אהובתי כנסת ישראל הדומה ליונה בשלמות מעשיך כי נמלא שיער ראשי מדימעותייך כגבר ששיער ראשו נירטב בטל השמים ובלוריתו נתמלאה טיפות עיניך כאדם שקווצות שערו נמלאו טיפות הגשם הנוחתות בלילה.
פסוק ג'
(ג) פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם:
עונה כנסת ישראל לפני הנביאים הרי כבר הסרתי מעלי עול מצוותיו ועבדתי לאלוקים אחרים ואיך יהיו לי פנים לחזור אליו. עונה לה אדון עולם על ידי נביאים ואף אני סילקתי את שכינתי מתוכך ואיך אחזור ואת עושה מעשים רעים ואני הדרתי את רגלי מטומאתך ואיך אטנפם בין העמים במעשיך הרעים.
פסוק ד'
(ד) דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו:
כאשר התגלה לה' שעם ישראל לא חפצים להתחרט ולחזור בתשובה הושיט את נחת זרועו על שבט ראובן וגד וחצי שבט המנשה שמעבר הירדן ומסרם לידי סנחריב מלך אשור והגלה אותם ללחלח ולחבור נהר גיזן וערי מדי והוליך מידיהם עגל מתכת שעשה ירבעם החוטא משבט דן המתקרא פמייס בזמנו של פקח בן רמליהו וכאשר אני שמעתי רחמי נכמרו עליהם.
פסוק ה'
(ה) קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל:
וכאשר נחה עלי נחת זרועו של ה' תהיתי על מעשי והכהנים הקריבו קורבן והקטירו קטורת סמים ולא התקבל ברצון כי אדון עולם נעל דלתי  תשובה בפני.
פסוק ו':
(ו) פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי:
אמרה כנסת ישראל חפצתי לבקש מדרש מלפני ה' והוא סילק שכינתו מתוכי ונפשי תאבה לכל מילותיו. ביקשתי שכינת יקרו ולא מצאתי התפללתי לפניו והוא כיסה השמים בעננים ולא קיבל תפילתי.
פסוק ז':
(ז) מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר הִכּוּנִי פְצָעוּנִי נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת:
השיגו אותי הכשדים ששומרים את הדרכים ומעיקים בחוזקה על ירושלים חלק הרגו בחרב וחלק הובילו בשבי ונטלו כתר המלכות מעל צוארו של צדקיהו מלך יהודה והובילו אותו לריבלה סימאו את עיניו הבבלים הצרים על ירושלים וחונים על חומותיה.
פסוק ח'
(ח) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי:
אמרה כנסת ישראל השבעתי אתכם הנביאים בגזרת דבר ה' שאם יתגלה לכם אהובי תאמרו לפניו שעשיתי הרע בגלל שהשפיע עלי טובה.
פסוק ט':
(ט) מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד הַיָּפָה בַּנָּשִׁים מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּנוּ:
ענו הנביאים ואמרו לבית ישראל האם אלה האלקים שאת רוצה לעבוד כנסת ישראל טובה מכל האומות לאלה את חפצה לעבוד שכך השבעתנו.
פסוק י':
 (י) דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם דָּגוּל מֵרְבָבָה:
וכך החלה כנסת ישראל לעסוק בשבחי בורא עולם וכן אמרה : לאלקים ההוא רצוני לעבוד המתעטף ביום בכובע חיוור כשלג ועוסק ב-24 ספרי התורה ובדברי נביאים והכתובים ובלילה הוא עוסק ב-6 סדרי משנה וזיו יקר פניו מאיר כאש מרוב חכמה וסברה שהוא מחדש הלכות חדשות בכל יום ועתיד לפרסמם לעמו ביום הגדול ומלכותו על ריבוא רבבות מלאכים המשמשים לפניו.
פסוק י"א
(יא) רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוּצּוֹתָיו תַּלְתַּלִים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב:
תורתו היא רצויה מזהב טוב ופרוש המילים ובהם תלי תילים מטעמים ומצוותיו למי ששומרים אותם זכים כמו שלג ואלה שלא שומרים אותם שחורים ככנפי עורב.
פסוק י"ב
(יב) עֵינָיו כְּיוֹנִים עַל אֲפִיקֵי מָיִם רֹחֲצוֹת בֶחָלָב יֹשְׁבוֹת עַל מִלֵּאת:
עיניו מסתכלות תמיד לירושלים להיטיב לה ולברך אותה מראשית השנה ועד סוף השנה כיונים העומדות ומסתכלות על מוצאי מים, בגין זכותם של יושבי הסנהדרין העוסקים בתורה ומאירים את הדין שיהיה מזוקק כחלב ויושבים בבית המדרש ועוסקים בדין שפוסקים את הדין לזכות ולחובה.
פסוק י"ג:
(יג) לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר:
שני לוחות אבנים שנחן לעמו כתובות בעשר שורות דומות לשורות גינת הבושם מרובים בדיקדוקים וטעמים כמו שגינה מרובה בבשמים ושפתי חכמיו העוסקים בתורה זולפים וטועמים בכל צד ומוצא פיהם כמור מובחר.
פסוק י"ד
(יד) יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים:
תריסר שבטי יעקב עבדו טבועים על ציץ כתר זהב קדוש טבעות על תריסר מרגליות עם שלוש אבות העולם אברהם יצחק ויעקב. ראובן טבוע על אודם שמעון טבוע על פיטדה. לוי טבוע על ברקת יהודה טבוע על נופך יששכר טבוע על ספיר, זבולון טבוע על יהלום דן טבוע על לשם נפתלי טבוע על שבו גד טבוע על אחלמה אשר טבוע על תרשיש יוסף טבוע על שוהם בנימין טבוע על ישפה. דומים ל-12 המזלות המאירים כמנורה במעשיהם כשן הפיל ובוהקים כספיר. 
פסוק ט"ו:
(טו) שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כָּאֲרָזִים:
והצדיקים הם עמודי עולם מבוססים על סומכים של זהב טוב, הם מצוות התורה שעוסקים בהם ומוכיחים את עם בית ישראל לעשות רצון ה' והוא מתמלא רחמים עליהם כסבא ומלבין את חטאיהם של בית ישראל כשלג ועתיד לעשות ניצחון בקרב העמים העוברים על דבריו, כבחור גיבור וחזק כארזים.
פסוק ט"ז:
(טז) חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם:
מילים כמרעה מתוקות כדבש וכל מצוותיו אהובות על החכמים מזהב וכסף כך הם התשבחות לאלוקי אהובי כך הוא תוקף גבורתו של אדוני חביבי הנביאים המתנבאים בירושלים.
 
פרק ו'
(א) אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ:
השיבו הנביאים כאשר שמעו את שבח ה' מפי כנסת ישראל. וכן אמרו בגלל חטאך הסתלקה השכינה מתוכך. את שטובים מעשיך מכל האומות ולכל מקום תפנה אהבתי בהסתלקותי ממקדשך. אמרה כנסת ישראל על חטאי ומרדי ואש החטא שנימצאו בי. אומרים הנביאים עתה חיזרי בתשובה וקומי את ואנו ונתפלל לפניו ונבקש רחמים.
(ב) דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים:
ואדון עולם יקבל תפילתנו ברצון וירד לבבל, לסנהדרין החכמים ויתן רווחה לעמו ויוציאם מגלותם ע"י כורש ועזרא ונחמיה וזרובבל בן שאלתיאל וזקני יהודה ויבנו את בית המקדם וימנו כהנים על הקורבנות ולווים על משמרת דבר הקדש. וישלח אש מהשמים ויקבל ברצון את קרבנם ואת קטורת הסמים וכאדם המכלכל את בנו אהובו בתפנוקים כן יפנק אותם ואדם האוסף ורדים מהשדה כך יאסוף אותם מבבל.
פסוק ג'
(ג) אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים:
וביום ההוא אני אעבוד לאדון עולם אהובי ויאהב אותי וישרה שכינת קדשו בתוכי ויפנקני.
פסוק ד'
(ד) יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה נָאוָה כִּירוּשָׁלָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת:
אמר ה' במאמרו כמה נאה את חביבתי בזמן שאת חפצה לעשות רצוני. טוב ביהמ"ק שבנית לי כמקדש הראשון שבנה לי שלמה המלך בירושלים וכל העמים פוחדים ממך כמו אז שהלכת ארבעה דגליך במדבר.
פסוק ה'
(ה) הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מִן הַגִּלְעָד:
אקיף מנהיגיך חכמי כנסת הגדולה סביב סביב שהם המליכוני בגלות וקבעו בית מדרש ללימוד תורתי ותנוקות ועמי הארץ צדיקים במאמר פיהם כבני יעקב שליקטו אבנים ועשו גלעד בהר גלעד.
פסוק ו': 
(ו) שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם:
הכהנים והלויים אוכלי הקורבנות ומעשרות הקדש הנקיים מכל אונס וגזל, כמו שהיו טהורים עדרי צאן יעקב בזמן שעלו מנחל יבוק שלא היה בהם אונס וגול וכולם דומים זה לזה וילדו תאומים בכל הזמן ושכולה ועקרה לא היתה בהם.
פסוק ז':
(ז) כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ:
ומלכות בית חשמונאי כולם מלאים מצוות כרימון חוץ ממתתיהו כהן גדול ובניו שהם צדיקים מכולם ומקיימים מצוות התורה.
פסוק ח':
(ח) שִׁשִּׁים הֵמָּה מְּלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר:
קמו היוונים ואספו שישים מלכים מבני עשו לבושי שריון, רוכבים על סוסים ופרשים ושמונים דוכסים מבני ישמעאל רוכבים על פילים חוץ משאר העמים והיה נראה שאין להם מספר ומינו את אנטיוכוס המלך עליהם לראש ובאו להילחם בירושלים.
פסוק ט'
(ט) אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ:
ובעת ההיא היתה כנסת ישראל דומה ליונה תמימה, עובדת בלב אחד לאדוניה ואוחזת בתורה ועוסקת במצוות התורה בלב שלם וזכויותיה כיום יציאתה ממצרים ואז יצאו בני חשמונאי ומתתיהו וכל עם ישראל ונילחמו בהם ומסר הי אותם בידם וכאשר ראו יושבי הארץ שיבחו אותם ומלכי הארץ ושילטונם פיארו אותם.
 
פסוק י'
(י) מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת:
אמרו האומות כמה נאים מעשה העם הזה כעמוד השחר. יפים נעריהם כירח וברורה זכותם כשמש ואימתם על כל יושבי הארץ כזמן שבו הלכו ארבעה דגלים במדבר.
 
פסוק י"א:
(יא) אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים:
אמר אדון העולם. בביהמ"ק שני שיבנה ע"י כורש השריתי שכינתי למראה המעשים הטובים של עמי ולמראה רבוי החכמים הדומים לגפן ופריחתם מלאה מעשים טובים כרימונים.
 
פסוק י"ב:
 
 (יב) לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב:   נ"א עמינדיב
וכאשר נגלה לפני ה' שהם צדיקים ועוסקים בתורה אמר ה' לא הוסיף להכות ולא אעשה איתם כלה אלא נימלך בדעתו להטיב ולשים אותם גאים במרכבות מלכים בגלל זכות צדיקי הדור הדומים במעשיהם לאברהם אביהם.
 
פרק ז'
פסוק א
שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם:
 
שובי אלי כנסת ישראל שובי לירושלים שובי לבית מדרש תורה שובי לקבל נבואה מנביאים המתנבאים בשם ה' ומה טיבכם נביאי שקר להטעות עם ירושלים בנבואתכם שאתם מדברים סרה על דבר ה' ולחלל מחנה ישראל ויהודה.
 
פסוק ב
מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן:
 
אמר שלמה ברוח הנבואה מלפני ה' כמה נאים חגיהם של ישראל כאשר עולים להראות לפני ה' 3 פעמים בשנה בבגדים צבעוניים ומקריבים את נדריהם ואת נדבותיהם ובניהם יוצאי ירכיהם נאים כפנינים הקבועים על כתר קדושה שעשה בצלאל האומן לאהרן הכהן.
 
 
פסוק ג':
(ג) שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים:
 
וראש הישיבה שבזכותו מתפרנסים כל העולם כמו שעובר מתפרנס מהמופרש במעי אמו. זוהר בתורה באמצע הגוף לטהר ולטמא לזכות ולחייב. ולא פוסקים דברי תורה מפיו כמו שלא מפסיקים מי הנהר הגדול היוצא מעדן. ושבעים חכמים מקיפים אותו בשורות אליפסיות ואוצרם מלא במעשר קודש  ונדרים ונדבות שנתנו להם עזרא הכהן וזרובבל והושע ונחמיה ומרדכי הבקי בלשונות, אנשי כנסת הגדולה הדומים לוורדים בגלל שיש להם כח לעסוק בתורה יומם ולילה.
 
(ד) שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תָּאֳמֵי צְבִיָּה:
שני מושיעייך שעתידים להושיעך. משיח בן דוד ומשיח בן אפרים דומים למשה ולאהרון בני יוכבד הדומים לשני גדיים תאומי צביה.
פסוק ה'
(ה) צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק:
ואב בית הדין הדן דינייך, חזק על העם לכפות אותם ולעקוד את מי שהתחייב בדין. כמו שלמה המלך שעשה מגדל משן של פיל וכבש את עם בית ישראל והחזיר אותם לאדון עולם. וספרייך מלאים חכמה כברכות מים ויודעים למנות חשבון העיבור ומעברים שנים וקובעים ראשי חדשים וראשי שנים בשערי סנהדרין הגדולה. וראשה הבא מבית יהודה דומה לדוד המלך שבנה מגדל ציון שמתקרא מגדל הגבנון שכל מי שיעלה עליו יוכל למנות את כל מגדלי דמשק.
פסוק ו': 
(ו) רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים:
המלך שהתמנה עלייך לראשונה צדיק כאליהו הנביא שקינא קנאתו לאדון עולם והרג את נביאי השקר בהר כרמל והשיב את עם ישראל לירא את ה'. ודלת העם ההולכים בראש שפוף על שהינם מסכנים עתידים ללבוש בגדי ארגמן כמו שלבש דניאל בבבל ומרדכי בשושן בגלל זכותו של אברהם שהמליך מקדמא דנא את בורא עולם ובזכות יצחק שכפתו אביו להקריבו ובחסידות יעקב שגילף על העץ ברהטים.
פסוק ז'
(ז) מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים:
אמר שלמה המלך כמה נאה את כנסת ישראל בזמן שתסבלי עלייך את עול מלכותי בזמן שאני מוכיח אותך יסורים על חטאיך ואת מקבלת אותם באהבה ודומים בפנייר כתפנוקים. 
פסוק ח':
(ח) זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת:
ובזמן שהכהנים פורסים ידיהם בתפילה ומברכים את אחיהם בית ישראל ודומות אצבעות ידיהם הפרושות כלולבי תמר וקומתם כדגל וקהל העם עומדים עם בניהם מול הכהנים ופניהם כבושות בקרקע כאשכולות הענבים.
פסוק ט":
(ט) אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו וְיִהְיוּ נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים:
אמר ה' בדברו ארד ואנסה את דניאל ואראה אם יוכל לעמוד בנסיון אחד כמו שעמד אברהם הדומה ללולב בעשרה נסיונות ואבחן גם את חנניה מישאל ועזריה אם יוכלו לעמוד בנסיון ואושיע בגלל זכותם את עם בית ישראל הדומים לאשכולות של ענבים. ושמם של דניאל חנניה מישאל ועזריה נשמע בכל הארץ וריחם יהיה נודף כריח התפוחים של גן עדן.
פסוק י":
(י) וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים:
אמרו דניאל וחבריו נקבל עלינו גזירות דבר ה' כמו שקיבל עליו אברהם הדומה ליין ישן ונלך בדרך הישר לפניו כמו שהלכו אליהו ואלישע הנביאים שבזכותם קמו מתים הדומים לאנשים ישנים ויחזקאל בן בוזי הכהן שמנבואת פיו התעוררו עצמות המתים אשר בבקעת דורא.
פסוק י"א
(יא) אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ:
אמרה ירושלים כל זמן שאני הולכת בדרכו של אדון עולם הוא משרה שכינתו בתוכי ועלי רצונו ובזמן שאני סוטה מהדרך מסלק שכינתו מתוכי ומטלטל אותי בין העמים והם שולטים בי כגבר השולט באשתו.
פסוק י"ב
(יב) לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים:
כאשר חטאו עם בית ישראל היגלה ה' אותם בארץ שעיר שדה אדום אמרה כנסת ישראל בבקשה ממך ריבון העולם קבל תפילתי שאני מתפללת לפניך בערי גלות ובמדינות העמים.
פסוק י"ג
(יג) נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ:
אומרים בני ישראל אלה לאלה נקדים בבוקר ונלך לביהכנ"ס ולבית המדרש ונחשוק בספר התורה ונראה אם הגיע זמן ישועה לעם ישראל הדומים לגפן, להיוושע מגלותם. ונשאל את החכמים אם ניגלה לפני ה' זכות צדיקים המלאים מצוות כרימון אם הגיע זמן לעלות לירושלים לתת שם שבח לאלקי השמים ולהקריב עולות וזבחי קודשים.
פסוק י"ד:
(יד) הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ:
וכאשר יהיה רצון מלפני ה' להושיע את עמו מהגלות יאמר למלך המשיח כבר נשלם זמן הגלות וזכות הצדיקים מריחה לפני כריח אפרסמון וחכמי הדור קבועים על דלתות בית המדרש ועוסקים במצוות התורה ובדברי הכתובים ובדברי התורה. לכן קום וקבל מלכות ששמרתי לך.
 
פרק ח
פסוק א':
(א) מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ גַּם לֹא יָבוּזוּ לִי:
ובימות המשיח יתגלה מלך המשיח לכנסת ישראל ויאמרו לו בנ"י תהא עמנו לאח ונעלה לירושלים ונהא יונקים ממך טעמי התורה כמו שתינוק יונק משדי אמו שכל זמן שהייתי מטולטלת מחוץ לארצי הייתי זוכרת את שם אלוקים ומוסרת נפשי על אלוקותו ואף עמי הארץ לא היו מבזים אותי.
פסוק ב'
(ב) אֶנְהָגֲךָ אֲבִיאֲךָ אֶל בֵּית אִמִּי תְּלַמְּדֵנִי אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמֹּנִי:
אביאך אל מלך המשיח ואעלה אותך אל בית המקדש ותלמד אותי לפחד מה' וללכת בדרכיו ושם נאכל סעודה של לוויתן ונשתה יין עתיק שהוצפנו ענביו מיום שנברא העולם ומרימוני פירות שנועדו לצדיקים בגן עדן. 
פסוק ג':
(ג) שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי:
אמרה כנסת ישראל אני נבחרת מכל העמים שאני קושרת תפילין ביד שמאל ובראשי וקובעת מזוזה בצד ימין בדלתי בשליש העליון של הפתח מול המשקוף שאין רשות למזיקים לחבל בי.
פסוק ד':
 (ד) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָם מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ:
ואמר מלך המשיח. משביע אני אתכם עמי בית ישראל מה טעם אתם מתגרים בעמי הארץ לצאת מהגלות ומה טעם אתם מורדים בחילות גוג ומגוג. התעכבו מעט עד שישמדו העמים שעלו למלחמה בירושלים ואח"כ יזכור לכם אדון עולם רחמי צדיקים ויהיה רצון מפניו להושיעכם.
פסוק ה'
(ה) מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ:
אמר שלמה הנביא כאשר יחונו המתים, עתיד לחתוך את הר משחה וכל מתי ישראל עתידים לצאת מתחתיו ואפילו צדיקים שמתו בגלות עתידים לבוא דרך מחילות מתחת לאדמה ויוצאים למרגלות הר המשחה והרשעים שמתו ונקברו בארץ ישראל עתידים להיות זרוקים כמו שאדם יורק אבן בקלע. ואז יאמרו כל תושבי הארץ מהי זכותו של העם הזה שעלה מארץ מצרים ריבוא רבבות כמו ביום שהיו עולים מהמדבר לא"י ומתפנקים על רחמי אדונם כיום שעמדו תחת הר סיני לקבל את התורה ובאותה שעה עתידה ציון שהיא אימם של ישראל להוליד את בניה וירושלים לקבל את בני הגלות.
פסוק ו':
(ו) שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה:
אומרים בנ"י ביום ההוא לריבונם, בבקשה ממך שים אותנו כפיתוחי חותם על ליבך כפיתוחי חותם על זרועך שלא נוסיף להיות עוד בגלות כי חזקה כמוות האהבה ותקיפה כגהנום שברא אותו ה' ביום השני לבריאת העולם לשרוף בו העובדים לעבודה זרה.
פסוק ז'
(ז) מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ:
אמר אדון עולם לעמו בית ישראל, אם מתכנסים כל העמים הנמשלים לים שהם רבים, לא יכולים לסלק את אהבתי ממך, ואם מתאספים כל מלכי הארץ הדומים למי נהרות השוטפים בחזקה לא יכולים למחות אותך מהעולם ואם יתן אדם כל ממון ביתו לקנות חכמה בגלות אני מחזיר לו כפליים בעולם הבא וכל הביזה שיבוזו ממחנות גוג ומגוג תהיה שלו.
פסוק ח'
(ח) אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ:
בעת ההיא יאמרו מלאכי השמים אלה לאלה. אומה אחת יש לנו בארץ ומבריקות זכויותיהם, ומלכים ושליטים אין לה שיצאו לפניה להילחם עם מחנה גוג. מה נעשה לאחותינו ביום שידברו עליה האומות להילחם איתה.
פסוק ט':
(ט) אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז:
יאמר מיכאל שרם של ישראל אם היא עומדת כחומה בין העמים ותיתן כסף לקנות יחוד שמו של אדון עולם נהיה אנו ואתם עם ספריהם. מסביבם כחומות כסף. ואין רשות לעמים לשלוט בה כמו שאין רשות לעש לשלוט בכסף, ואפילו אם הם מועטים במצוות נבקש רחמים עליה מלפני ה' ויזכור לה זכות התורה שעוסקים בה התינוקות הכתובה על לוח הלב ועומדת לפני האומה כארז.
פסוק י'
(י) אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם:
יושבת כנסת ישראל ואומרת, אני חזקה במצוות התורה כחומה ובני יציבים באמונתם כמגדל. ובאותו הזמן תהא כנסת ישראל מבקשת רחמים בעיני אדוניה ויהיו שואלים לשלומה כל תושבי הארץ.
פסוק י"א:
(יא) כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ אֶלֶף כָּסֶף:
אומה אחת הולכת בדרכו של אדון עולם שהשלום הוא שלו והיא דומה לכרם, והושיב אותה בירושלים ומסר אותה ביד מלכי בית דוד שיהיו שומרים אותה כמו שהאריס שומר את הכרם. אחר שמת שלמה מלך ישראל נשארה מלכותו ביד רחבעם בנו ובא ירבעם בן נבט וחלק עמו מלכותו ולקח מידו שבטים על פי מאמר פיו של אחיה השילוני שהיה אדם גדול.
פסוק י"ב:
(יב) כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ:
אשר
כאשר שמע שלמה מלך ישראל נבואתו של אחיה השילוני רצה להרוג את ירבעם, וירבעם ברח מלפני שלמה ובא מצרימה ןבאותה שעה נאמר בנבואה למלך שלמה שיהיה הוא שולט בעשרה שבטים כל ימיו ואחר מותו ישלוט בהם ירבעם בן נבט ובשני השבטים יהודה ובנימין ישלוט רחבעם בן שלמה. 
פסוק י"ג:
(יג) הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי:
אמר שלמה בסוף נבואתו, עתיד אדון העולם לאמר לכנסת ישראל בסוף הימים, את כנסת ישראל דומה לגינה קטנה בין האומות ויושבת בבית המדרש עם חברי הסנהדרין ושאר העם מצייתים לקול ראש הישיבה ולומדים מפיו מצוות התורה, השמיעיני קול מלותייך שאת יושבת לחייב ולזכות ואהיה מסכים לכל מה שאת עושה.
פסוק י"ד:
(יד) בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים:
באותה שעה יאמרו זקני כנסת ישראל, ברח לך אהובי אדון עולם מארץ זו המסואבת. והשרה שכינתך בשמי מרום, ובעת צרה כשאנו מתפללים לפניך תהיה דומה לצביה שבזמן שישנה עינה האחת סגורה ואחת פתוחה, או לעופר אילים שבעת שבורח מסתכל אחריו וכן את תהיה משגחת בנו ומסתכלת בצערנו ובסיגופנו משמי מרום עד הזמן שתרצה בנו ותושיע אותנו ותעלה אותנו על הר ירושלים ושם יקריבו הכוהנים לפניך קטורת הסמים.
 
חסלת שיר השירים
 
 

דימויים גופניים בשיר השירים

 
 
 

זמנו של שיה"ש ומחברו                                          
פשט הכתוב שיה"ש אשר לשלמה והינו ששלמה המלך כתבו
ובספר מלכים מ"א ה' ב' וידבר 3000 משל ויהי שירו חמשה ואלף.
ואף שמשלי ,קהלת ושיה"ש אינם מגיעים למספר זה מכ"מ יתכן ששיה"ש הם המובחרים שבמשליו.
גמ' ב"ב יד'חזקיהו ואנשי סיעתו כתבו אותם
וזאת עפ"י הכתוב במשלי כה ב גם אלה משלי שלמה אשר העתיק אנשי חזקיהו מלך יהודה.
 
זמן העולה מהכתוב-ירושלים בנויה בתפארתה
                   מגדל דוד עומד איתן
                   שלטי גיבורים תלוים עליו
                   הדוד מסתובב חפשי בארץ ומגיע עד ברכות בחשבון
                   חתונתו של המלך שלמה
שיה"ש– יפה את רעייתי כתרצה נאוה בירושלים [מ"א יד יז תרצה עיר בירה של ירבעם]
אבל המילה פרדס לכאורה לקוחה מהפרסית והפרסים כבשו את א"י הרבה יותר מאוחר משלמה
"שלחיך פרדס רימונים"                  פרדס=PARADISE         
עוד מילים מארמית המצויים בלשון חז"ל ולא בלשון מקרא :כתל ,חרך,טנף ,מזג.
מילים לא ברורות– אפריון ,תלפיות - האם מיוונית  -לא בהכרח.
משמעות שיה"ש
1. פשוטו של מקרא אהבה בין דוד לרעייתו .
2 .בעלי המדרש-דורשים כל פסוק כעומד בפני עצמו ומביע רעיון לעצמו - אין רצף
3. דעת רש"י –בפתיחה חולק על מדרשי אגדה וכותב שאינם מתישבים על לשון המקרא וסדר המקראות .
ואכן רש"י משתדל לבאר את שיה"ש כשיר רצוף בהמשך אחד מתחילה ועד הסוף .
והוא קורות עם ישראל מראשיתו ועד אחרית הימים .
4.ראב"ע –כמו שיטת רש"י אלא שמנסה למצא רציפות גם במשמעות הפשט.
5. אוסף של קטעי שירה שסודרו בזמנים שונים ובמקומות – מפרשים האחרונים
משמעות הדמויות                                          
רש"י – בהקדמה –הרעיה  היא אשה השרויה ב"אלמנות חיות"
ראב"ע –קורות אהבה של נערה שטרם בגרה  והיא שומרת כרמים ואהובה רועה צאן .
יש פרשנים שאמרו על השונמית – שהוא אבישג השונמית
תהפוכות האהבה בין הרעיה לדוד                                                               
האהובים לא נתקלים בקשיים חיצוניים .
הרעיה מביאה את דוד אל בית אמה להראות שהכל נעשה לפי הנהוג והמקובלות .
רגעים קשים–חולת אהבה
רעיה  מסרבת לדוד
הדוד מתחמק ונעלם
מתנהגים עם הרעיה ביד קשה                                                               
דמות הדוד -גבה קומה
 דגול מרבבה בעל שערות שחורות כעורב קווצותיו תלתלים לחיים אדומות ובעל זקן, וקל רגלים
דמות הרעיה-גבוהת קומה (זאת קומתך דמתה לתמר ) שערה שחור (שערך כעדר העיזים)מראה פניה שחורות (אל תראוני שאני שחרחורת ) לבנת שיניים ופסיעותיה יפות (מה יפו פעמייך).
בת למשפחת עשירים (בת נדיב) מרבה להתבשם ויש לה כרם משלה.
האחים שלה שמוה נוטרת בכרמים ומתנהגים בה ביד קשה והדוד מייעץ לה לעסוק גם ברעיית צאן ועד שהאחים שלה מתפקחים ורוצים לדאוג לה מסתבר שהיא מצאה את המיועד לה .
אביה של הנערה לא נזכר –אולם בגלל שהאבא בעל נשים רבות וממילא  הקשר הישיר הוא לאמא . ראה רבקה ,מחלת בת ישמעל 
שיה"ש כמשל לאהבה עליונה
ורבי יוחנן באתי לגני אחותי כלה-?
כל הענינים שבין איש ואשתו הם ענינים שמקורם בקדושה וסימנים לענינים קדושים.
לכןן תקנו ברכת חתנים שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ וכו".
ומכאן רואים שכל שמחת חתן וכלה הוא סמל ורמז לשמחת גאולה וקיבוץ גלויות.
רש"י וראב"ע -מפרשים גם המילים. משתדלים לקשר בין הפסוקים ולמצוא רציפות מתחילה ועד הסוף.ומדבר על תולדות עם ישראל מראשית היותו לעם ועד האחרית הימים.
רש"י ו' יב' לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב,רמז למלחמת אחים חשמונאים הורקנוס ואריסטובלוס שהביאה ישראל תחת שלטון רומי.
שיטת המדרש-עוסק רק בנמשל ופחות במשמעות המשל.
אסכולה אחרת- רעיה היא נפשו של חסיד העובד את מאהבה ומשתוקק אל ה'.
חגיגה טז' עמ' ב' משכני אחריך נרוצה – רבי עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום .
רמב"ם הלכות תשובה י"ג כיצד היא האהבה הראויה כי חולת האהבה אני.
רמב"ם מורה נבוכים סוף פרק נא' על החלק השלישי.
דרך המקובלים – הכניסו את המנהג לקרוא את שיה"ש סמוך לקבלת שבת וכן אמירת אשת חיל
צמחים
צמחי בשמים
1.נרד–כריתות ו. צמח עוטה שערות המגוננות עליו מפני הרוח והקור ולכן דומה לשיבולת ונקרא שיבולת נרד
2.כרכום– תבלין צהוב-כתום ריחני נזכר בגמ' בק' פא עמ' ב' שיהושוע תיקן תקנה
3.קנה– ירמיה ו. כ. מובא מהודו
4. קנמון–בב"ר ס"ה יג משמע שגדל בא"י ,ועוד סברה שהיה מובא מסין.
5.לבונה- ג"כ מובא עם הקנה לעיל . גדל בהודו
6.מור– מופק מעצים ,והוא שמן המור ,מור עובר .לקטורת השתמשו בצורתו הגבישית .מור דרור צרור המור
7. אהלות-במדבר כד ו עץ הגדל בהודו
8.גדל בארץ -כפר=חינה -כתום אדום בעל רוח .הפרחים בצורת אשכולות "אשכול הכופר" גדל בכרמי עין גדי
9.גדל בארץ= בשם=ראש בשמים –המובחר שבבשמים –אפרסמון
פרחי ארץ
1.שושנה–שושן צחור(ליליום)
2.שושנת העמקים–נרקיס
3.חבצלת(השרון)-חבצלת החוף
עצי גן
1.גפן-גפנים סמדר נתנו ריח .לאחר הבשלת האבקנים
2.תאנה-נכלל בפרי מגדים שהם פחות מתוקים של הקיץ –חנטה פגיה –תפרחת התאנה באביב
3.תפוח–נזכר 4 פעמים בגלל ריחו העדין
4. רמון– יפה בעל טעם עדין בעל פרחים אדומים בראשית הקיץ ומסמל את התעוררות האהבה . רקת הרעיה דומה לרימון
5.אגוז- גנת אגוז דומה לבוסתן ששם מגדלים כמה סוגי עצי פרי , בנוסף לאגוז
6.תמר-נכלל בפרי מגדים שהם פירות מתוקים של הקיץ  ,גוף הרעיה דומה לעץ התמר
עצי היער
1. ארזים- ארזי הלבנון גבוהים וחזקים ,חמרי בניה של בניני פאר.
2.ברותים- (ברוש)אלא שאין ריחו של הברוש נעים ואולי זה 'יוניפרוס' שבהרי לבנון.
צמחי השדה
1. דודאים–סיגליות
2.חטים-
3.חוחים-סוג קוץ
 בע"ח בטבע
צבי ואיל
א בעלי צורה יפה ,נאמנים לבן הזוג,ולכן מדמים את אהבת הרעיה והדוד לבע"ח אלה
ב "סוב דומה לך דודי" העפרים גדלים ועוזבים את האם
"משגיח מן החלונות מציץ מן החרקים" ,בשלב זה הם נבדלים מהנקבות ,ורק בעונת הייחום הזכרים יוצאים לחפש את בת הזוג,ואז יש מרדף ובריחה זו מזה
יונה –יונתי בחגווי הסלע –יונת סלעים שבונה את הקן בנקיקי סלעים.
סוס-"לסוסתי ברכבי פרעה" וכו'
חיות טרף–שועלים מחבלים כרמים.
          אריות ונמרים שוכנים בלבנון שניר וחרמון.
עורב –"קווצתיו תלתלים שחורות כעורב"-
זמיר –שם כולל לציפור שיר אשר נעלמות בחורף ורק באביב מגיעות הן לגדול האפרוחים.
תור –עוף נודד שעובר בארץ בחודש ניסן כשחוזר מארצות הדרום ונקרא כך על שם הקול שמשמיע.
 
                                                שיר השירים
שיר השירים הוא אחד מכ"ד ספרי קודש – מסכת ידים ספ"ג
מדוע פיקפקו בשיה"ש –אבות דר"נ א, ד,
דעת ר' עקיבא מובאת במדרש ע"י ר' אלעזר בן עזריה שהיה רבו של ר' עקיבא,     למלך שנטל סאה של חיטים
מדרש זה הובא ברשי בפסוק הראשון .
חכמי ישראל מקבלים דעתו של רבי עקיבא –ברכות נז': הרואה שיה"ש בחלום
                                                שבועות לה:
                                                וכן רמבם יסודי תורה ו.ט.
טכני
117 פסוקים
חציו , פסוק כט' ד' יד' נרד וכרכום.
חלוקת 8 פרקים לפעמים מפרידה בעינין אחד ראש פרק ה' .
טעמי המקרא הרגילים ולא טעמי אמת
האם יש קו מקשר בן הפסוקים
רש"י בפתיחה לשיה"ש – נוקט בגישה של שיר רצוף – קורות עם ישראל מראשיתו ועד אחרית הימים .
מדרש אגדה – כל פסוק עומד בפ"עומביע רעיון .