סימן נח – דיני קריאת שמע וברכותיה
סעיף א- זמן קריאת שמע וברכותיה למצוה מן המובחר
זמן קריאת שמע של שחרית, משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת, ברחוק ד' אמות, ויכירנו.
ונמשך זמנה עד סוף ג' שעות, שהוא רביע היום.
ומצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין (פי' תלמידים. ורש"י פי' אנשים ענוים ומחבבים המצות) שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה (פי' יציאת החמה כמו הנצו הרמונים) (שיר השירים ו, יא; ז, יג) כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה ויסמוך התפלה מיד בהנץ החמה. ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד.
הגה: שיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ (מיימוני פ"א).
תחילת זמן לברכות ק"ש- כמו ק"ש .
איך נקבע זמן ק"ש- דרך אנשים אז לקום ומתקיים "ובקומך" .2. כיוון שקבעו פרשה לציצית "וראיתם אותו" ,קבעו חכמים שהזמן הוא שיכיר בן תכלת ללבן והוא כשיכיר את חברו וכו'.
להתפלל לכתחילה בסוף הזמן - לכתחילה אסור שיתאחר עד הזמן הזה ,והוא זמן שבני מלאכים קמים .
אסמכתא לעיקר מצות תפילה בנץ - מדקאמר "יראוך עם שמש" .
ממתי מונים שעות זמניות –מ"א -עלה"ש ,
גר"א –נץ .
ואין לזה נפק"מ כי ממילא אסור לאחר .
לעבור זמן ק"ש כי מחכה לציצית ותפילין –אסור .אלא יקרא ק"ש בברכותיה בזמנה (וצריך לגומרה כולה בזמנה ) ואחר יניח טו"ת ויקרא ק"ש או מזמור תהילים.
וה"ה בספק אם יאחר ג"כ נוהג כך .וזה דוחה איסור לקרות ק"ש בלי טו"ת אע"פ שהוא כמעיד עדות שקר.
לעבור זמן ק"ש כדי להתפלל בציבור –שלא כדין. ולכן יקפידו לקרא ק"ש מוקדם .
לעבור זמן ק"ש לאפשר לזקנים להתפלל בציבור –לא, כי לא אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך.
סגולות למתפלל נץ – 1,שכרו מרובה 2,מובטח לו שהוא בע"ה 3,לא ינזק כל אותו היום
להתפלל עד ברכו לפני זמן טו"ת –בה"ל זמן –אפשר .אלא שלא ראוי להניח טו"ת לכתחילה בין ישתבח ל"יוצר אור" אלא רק מי ששעתו דחוקה לו ולגבי שבת זה מח' שו"ע ורמ"א ,סימן י"ח ס"ג.
להתפלל 18 קודם הנץ –בה"ל משיראה –בשעת הדחק וודאי מותר .
רגיל להתפלל בנץ ונזדמן שאין לו מנין בנץ –בה"ל ומצוה –מותר להתפלל יחדי ולא עוד אלא אפילו אין לו תפילין יתפלל בנץ.
הגדרת הנץ החמה –רמ"א כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ. (היא השעה שבה החמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים.
א,מב' –יש גורסים –"עשור שעה" 6' דק'.
ב, גרא' –"שליש עשור שעה". 2' דק'.
בה"ל כמו שיעור-
לפי פמ"ג- עמוד השחר עד עלות השמש 72 דק' . עלה"ש עד שיכיר חבירו (6)+ משיכיר עד תחילת נץ (6)+תחילת הנץ ועד עלות גוף השמש על הארץ 60 דק'.
בה"ל מקשה הרי הרמב"ם אומר מעלה"ש עד הנץ החמה וזה תחילת זריחה ולא עלות כל הגוף של השמש .
למסקנת בה"ל הנץ הוא נקודה ראשונה מהחמה שמתחילה לצוץ בעולם.
סעיף ב
אם לא קרא אותה קודם הנץ החמה יש לו להקדים לקרותה במהרה כל מה שיוכל.
האם עדיף להתפלל ביחיד –לא
שתיית תה או קפה קודם התפילה עם החבר'ה –נכון למנוע.
סעיף ג- זמן קריאת שמע במשכים לצאת לדרך
ומי שהוא אנוס, כגון שהיה משכים לצאת לדרך במקום גדודי חיה ולסטים, שלא יוכל לעמוד ולא לכוין אפילו פרשה ראשונה ואפילו עד (על) לבבך, (דברים ו, ו) או שבני השיירא (קראבאנא בלע"ז) הולכים מהרה ולא ימתינו לו כלל, יכול לקרותה עם ברכותיה משעלה עמוד השחר, דכיון שעלה עמוד השחר שפיר קרינן ביה ובקומך (דברים ו, ז) וגם שפיר מקרי יוצר אור.
אבל אם אינו במקום גדודי חיה וליסטים, וגם אין בני השיירא נחפזים כ"כ, אפילו יוצא לדרך אחר שעלה עמוד השחר אינו קורא עד שיגיע זמנה.
קריאת שמע בעלות השחר- שוע- אנוס וכנל.
מא וגרא -חולקים וסוברים שלא יברך יוצר אור בהשכמה אלא עד שיכיר בין תכלת ללבן שהוא זמן שיכיר חברו .וממילא צריך לחכות לזמן זה מחמת התפילין .
מקרים נוספים בהם מקרי אנוס – 1 .יש קבורת מת רחמנא ליצלן 2. מילה 3. יום ערבה דמפשי ברחמים. 4. וכן בדוגמת שיירה במדבר שלא יוכל לקרוא קריאת שמע עד סוף זמן קריאת שמע במקרה זה מתפלל בביתו וקורא קריאת שמע וברכותיה ואף מניח תפילין אך מברך עליהם רק מי משיגיע זמן שיראה חברו בריחוק ארבע אמות ויכירו כבסימן ל.
סעיף ד – זמן קריאת שמע בדיעבד
אם קראה משעלה עמוד השחר, אעפ"י שלא היה אנוס, יצא בדיעבד. ואם קראה בלא ברכות יחזור לקרותה בזמנה עם הברכות. ועיין לקמן סימן ס' (ב"י סי' מ"ו).
מה מקרי עמוד השחר -1. מא-מעט קודם שיאיר פני המזרח .
2 . א"ר, גרא, בהל- משהאיר פני המזרח וזה קודם לזמן שיראה חברו וכו'. וכן דעת בהל.
מדוע יוצא ידי חובה בעלות השחר- דמקצת אנשים קמים אז ושפיר קרינן ובקומך ובדיעבד העמידו על דין תורה. ומכל מקום דווקא באקראי (הוא פעם בחודש ) אבל לא בקביעות ואם יש לו שעת הדחק באופן קבוע מותר אף בקביעות.
כשקרא קריאת שמע וברכותיה בעלה"ש האם יצא בברכות קריאת שמע דיעבד – בהל בלא -כן.
סעיף ה-גבול אחרון לקריאת שמע של ערבית בדיעבד
אם נאנס ולא קרא ק"ש ערבית עד שעלה עמוד השחר, כיון שעדיין לא הנץ החמה קורא קריאת שמע ויוצא בה ידי חובת קריאת שמע ערבית.
ואם היה אנוס באותה שעה לצאת לדרך מקום גדודי חיה ולסטים, לא יקרא אז ק"ש פעם שנית לצאת בה ידי חובת ק"ש של יום, שמאחר שעשה לאותה שעה לילה אי אפשר לחזור ולעשותה יום.
אמירת ק"ש דערבית אחר עלה"ש- כיוון שיש אז קצת אנשים שהולכים לישון לכן נקרא בשכבך בשעת הדחק אבל שלא בשעת הדחק לא יצא אפילו דיעבד.
ק"ש לערבית אחר עלה"ש ומיד אחריה לשם שחרית-שוע- לא יקרא, ואף לא כשיגיע זמן שמכיר חברו אלא ימתין עד זמנה לכתחילה.
- אליהו רבא מתיר.
סעיף ו- קריאת שמע לאחר זמנה
אע"פ שזמנה נמשך עד סוף השעה הג', אם עברה שעה ג' ולא קראה קורא אותה בברכותיה כל שעה ד' שהוא שליש היום, ואין לו שכר כקורא בזמנה.
ואם עברה שעה ד' ולא קראה, קוראה בלא ברכותיה כל היום.
לא קרא במזיד- ה"ה.
דין ברכות ק"ש -דינם כתפילה ולפיכך עד שליש היום. הברכות הם לא על ק"ש דאין אומרים אקב"ו לקרות שמע.
נאנס עד אחר שעה רביעית- מב- ברכותיו לבטלה. ומכ"מ יקרא ק"ש לקבל עומ"ש אבל לא מחויב.
ולגבי פרשת ציצית ושאר פסוקים המזכירים יצי"מ- יקרא אפילו כל היום דיש בהם מצות זכירה וכן מ"ע שלא הזמן גרמא.
ברכות ק"ש אחר שעה רביעית- מב כנ"ל כדעת שוע.
בהל קוראה- פר"ח בדעת רמבם-אין קבע לברכות
משכנות יעקב- עד חצות וכמו תפילה.
בהל- למסקנה מקל עד חצות בנאנס.
סעיף ז- דין תשלומים בקריאת שמע
אם לא קראה ביום י"א שיש לה תשלומין בערבית. וכן אם לא קרא ק"ש בערבית יש לה תשלומין ביום, ויש חולקים.
תשלומין לק"ש - כמו בתפילה ומכל מקום דינו כקורא בתורה בלבד שהרי כבר עבר זמנה .
וכן פסקו גרא וברכי יוסף.
סימן נט – דין ברכה ראשונה ביוצר
סעיף א
בא"י אלהינו מלך העולם יוצר אור ובורא חושך - תקנו להזכיר מדת לילה ביום להוציא מלב האפיקורסים שאומרים שמי שברא אור לא ברא חושך.
זהירות שלא יאמר "יוצרור"
סעיף ב – איזה אור מדובר ומה נפקמ לענין חתימה
אם טעה ואמר אשר בדברו מעריב ערבים ונזכר מיד ואמר: יוצר אור, וגם סיים יוצר המאורות, יצא.
אבל אם אמר: בדברו מעריב ערבים ולא אמר: יוצר אור, או לא סיים יוצר המאורות, לא יצא.
ואם אמר: יוצר אור ובורא חשך אשר בדברו מעריב ערבים וגם סיים מעריב ערבים, לא יצא. הגה: וה"ה אם לא אמר תחלה רק יוצר אור, אם סיים מעריב ערבים לא יצא (דברי עצמו לפרש כן הטור והרא"ש).
אבל אם סיים: יוצר המאורות, כיון שפתח יוצר אור יצא, אף על פי שהפסיק במעריב ערבים.
התחיל אשר בדברו מעריב עד מתי יכול לחזור לנוסח יוצר אור- שוע- אם נזכר מיד .
מב- מדובר שתיקן תכ"ד .
אם נזכר לקראת סוף הברכה-פמ"ג-לא יצא ומתחיל מראש הברכה. כי הפסיד תחילת הברכה.
דה"ח-יאמר שם יוצר אור עד סוף ברכת המאורות.
מ"ב- כן יש לנהוג למעשה ומה שכתב שוע "מיד" לאו דוקא.
החלקים המעכבים – לשוע- חתימת הברכה+ תחילת הברכה או אמצעיתה יהיו כדין
בהל ולא אמר-לדעת הגר"א מספיק שחתימת הברכה כדין אע"פ שהפתיחה והאמצע לא היו כדין.
טעה באופן שצריך לחזור, והתחיל בינתים אהבת עולם (רבה) – יסיים ברכת אהבת עולם ויאמר אח"כ יוצר אור קודם ק"ש.
טעה בברכת המעריב ערבים- אותו הדין.
סעיף ג - האם יחיד יכול לומר קדושת יוצר
י"א שהקדושה שביוצר, יחיד אומרה, לפי שאינה אלא סיפור דברים.
וי"א שיחיד מדלגה, ואינה נאמרת אלא בציבור.
ויש לחוש לדבריהם וליזהר שיחיד יאמרנה בניגון וטעמים כקורא בתורה.
הגה: וכבר פשט המנהג כסברא ראשונה, ויחיד אומר אותה. וכשעונין קדושה זאת אומרים אותה בקול רם. (הגהת מיימוני בנוסח התפלות).
אופן אמירת ביחיד- עדיף לאומרה בישיבה ובלחש ויש מתירים גם בקול רם. וטוב להדר כשאומר ביחיד בניגון וטעמים. ומכל מקום אם יש עשר בבי"כ אף שלא מתפלל איתם לכו"ע יכול לאומרה .
סעיף ד
ברכת יוצר וערבית אומר עם השליח צבור בנחת.
הגה: וימהר לסיים קודם שיסיים הש"צ ויענה אמן אחר ש"צ. (הגהת מיימוני פ"א מהלכות ברכות. רוקח סי' רי"ח)
ומיהו אם לא אמרה, רק שמעה מש"צ, יצא, דברכות אלו הש"צ מוציא היחיד אע"פ שהוא בקי.
מיהו אין הש"צ מוציא היחיד בפחות מי' (הר"י פ' מי שמתו)
ולא יענה אמן אחר סיום הבוחר בעמו ישראל באהבה, משום דהוי הפסק (ועיין לקמן סי' ס"א).
והיום אין נוהגים בנחת כי כל אחד מברך לעצמו
נפקא מינה בין 18 לברכות שמע לעניין האם שליח ציבור מוציא בקי -ב-18 אין שליח ציבור מוציא את הבקי (קכד) כי תפילה היא רחמים וכל אחד צריך לבקש על עצמו. אבל ברכות קריאת שמע יכול השליח ציבור להוציא הבקי מדינא . ובלבד ששליח ציבור נתכוון להוציאו והוא התכוון לצאת .
מכל מקום כיוון שהם ברכות ארוכות אין אדם יכול לכוון תדיר עם שליח ציבור בשתיקה ולכן יהא רגיל לומר עם שליח ציבור.
עניית אמן ובהו"ש - באמצע ברכות קריאת שמע - אין עונים.
וכשסיים יוצר אור - עונה אמן על כל ברכה .
באמצע פסוקי דזמרה - אינו עונה ברוך הוא וברוך שמו .
האם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים בברכתו -בכל הברכות כן ,חוץ מברכות הנהנין .
באילו ברכות יכול השליח ציבור להוציא והאם צריך ציבור –
ברכות קריאת שמע - שליח ציבור מוציא יחיד ואפילו בקי , רק ב 10 .
לבוש -ברכות השחר - שליח ציבור מוציא יחיד ואפילו בקי אבל רק ב 10.
בהל בפחות – מא- לכו"ע בשאר ברכות יכול להוציא מי שאינו בקי ולא צריך 10.
פמג- יכול להוציא אפילו בקי ובפחות מ 10. שהם כברכת המצוות ואף מי שיצא מוציא ולא בעי 10.
ברכת המצוות והנהנין -שליח ציבור מוציא יחיד.
אחד מוציא חברו בברכת הנהנין
ברכה ראשונה על לחם ויין - כנל ובלבד שיקבעו עצמם לזה דהיינו שישבו יחד.
ברכת המזון -אם 2 אכלו מצווה לחלק אא"כ אחד לא בקי .
שארי ברכות חוץ מפת ויין - יש דעות בין הפוסקים אם אחד יכול להוציא חברו . ריג.
עניית אמן אחר הבוחר עמו ישראל באהבה -לשולחן ערוך -אסור משום הפסק .
רמא - יכול ,ובאופן שמקדים לסיום קודם שליח ציבור דהן ברכות בפני עצמם ולא על קריאת שמע .
מב- לכתחילה יסיים עם השליח ציבור ומכל מקום אין לענות אמן על ברכה אחרת.
עניית אמן אחר יוצר המאורות - גם שולחן ערוך מודה שיכול לענות אמן .
בהל ולא יענה - לכתחילה יסיים גם פה עם השליח ציבור .
סעיף ה
אם טעה בברכות יוצר בענין שצריך לעמוד אחר תחתיו, אם טעה מקדושה ואילך אין השני צריך להתחיל אלא ממקום שפסק.
הגה: דהיינו שמתחיל מקדושה ואילך, ואם טעה קודם קדושה צריך להתחיל בראש (הר"י והרא"ש פרק אין עומדין והגהות מיימוני פ"י מהלכות תפלה וטור).
הגדרת קדושה – קדוש קדוש קדוש ה' צב' מלא כל הארץ כבודו
מדוע החזן השני אינו מתחיל מתחילת ברכה - אף על גב דקיימא לן בסימן קכ"ו שהשני צריך להתחיל מתחילת ברכה שטעה הראשון ,מכל מקום כיוון שענו קדוש קדוש משם ואילך כתחילת ברכה.
אם החזן הראשון הפסיק לפני קדושה - החזן השני מתחיל מתחילת ברכה כי אין חולקים ברכה אחת לשתיים.
המנהג כיום -אם נשתתק החזן ביוצר אור ובכל הברכות (חוץ מ 18 ) אסור לחזן השני להתחיל מתחילת ברכה שכבר אמר מתחילה לעצמו כיוון שכיום כל אחד מברך לעצמו ואין שום אחד שיוצא ידי חובה מהשליח ציבור.
הראשון השתתק באמצע והשני לא היה בבית הכנסת בחצי הראשון - עדיין יכול להתחיל מאמצע הברכה כיוון שהוא מוציא רבים ידי חובה קכו ב . אבל כיום שאין המנהג להוציא בברכות אסור לו להתחיל באמצע הברכה אם עדיין לא אמר בעצמו.
סימן ס – דין ברכות לקריאת שמע ואם צריכים כוונה
סעיף א
ברכה שנייה: אהבת עולם (הגה: וי"א אהבה רבה, וכן נוהגין בכל אשכנז),
ואינה פותחת בברוך, מפני שהיא סמוכה לברכת יוצר אור.
ואם היא פוטרת ברכת התורה ע"ל סי' מ"ז.
מקור לנוסח הרמא- משום שכתוב חדשים לבקרים רבה אמונתך
סעיף ב - מה דין קורא ק"ש ללא ברכות,
קרא ק"ש בלא ברכה יצא י"ח ק"ש וחוזר וקורא הברכות בלא ק"ש.
ונ"ל שטוב לחזור ולקרות ק"ש עם הברכות.
מחלוקת הראשונים ופסיקת השוע- רב האי גאון -לא יוצא ידי חובת קריאת שמע אם לא קורא בברכותיה . פרי מגדים סובר ששולחן ערוך פוסק כמוהו .
שוע פסק כדעה החולקת- יצא ידי חובת ק"ש כי ברכות ק"ש לא ניתקנו על קריאת שמע.
ביאור הלכה סובר שפשוט ששולחן ערוך לא סובר כר' האי.
מדוע חוזר על ק"ש כשמשלים ברכות ק"ש- כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה וקריאת שמע זו נחשבת כקורא בתורה.
קורא קריאת שמע תוך 3 שעות וברכות ק"ש אחר 3 שעות -אפילו הכי צריך לקרוא עוד פעם קריאת שמע -ביאור הלכה ונראה
סעיף ג - מה דין ברכות ק"ש כשהיפך סידרן.מה דינו של מי שהחליף בברכות ק"ש בין שחרית לערבית
סדר הברכות אינו מעכב, שאם הקדים שנייה לראשונה יצא ידי חובת ברכות.
מב- ואפילו אמר כל הברכות לפני קריאת שמע או אחר קריאת שמע או אפילו אחר התפילה.
ברך ברכה אחת -יצא ידי חובה את הברכה שבירך ואין חילוק בין ציבור ליחיד.
החליף בין ברכות ק"ש שחרית וערבית- סימן סו סעיף י- כל מי שלא אמר שחרית אמת ויציב, ובערבית אמת ואמונה לא י"ח המצוה כתקנה. ( מב- אם החליף בין שחרית לערבית- קודם שחתם חוזר לתחילת ברכה ואם אמר ה' מסיים ואין צריך לחזור.
סעיף ד -האם כוונה במצוות דאוריתא או דרבנן מעכבת ,חלק בין מצוות מעשיות :מתעסק בשופר ויצאו תקיעות . מצוות תלויות באכילה אוכל מצה בפסח וסובר שהוא יום חול .מצוות תלויות באמירה ק"ש ברהמ"ז
י"א שאין מצות צריכות כוונה, וי"א שצריכות כוונה לצאת בעשיית אותה מצוה, וכן הלכה.
הכוונות שיש בעשיית המצוה- א. כוונת הלב למצוה עצמה דהיינו ריכוז כח המחשבה במצוה ושלא יהרהר בדברים אחרים. לכתחילה בכל המצוות ודיעבד יצא י"ח למעט פסוק ראשון של ק"ש וברכת אבות בתפילה ב. כוונה לצאת ידי חובה קודם שמתחיל את המצווה. ובזה המח' אם מצוות צריכות כוונה.
מצוה מן המובחר— נדרים ר' אליעזר בן צדוק אומר עשה דברים לשם פועלם, ונאמר בנביא : ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה.
דעה שניה מצוות צריכות כוונה - דהיינו שאם לא כיון לצאת יד"ח בעשיית המצוה לא יצא מן התורה וצריך לחזור ולעשותה ואם מסתפק ספק דאו' לחומרא ומכ"מ לא יחזור על הברכה.
האם כוונה מדאו' -רשב"ם- כן . פמ"ג- מסתפק.
האם מצוות צריכות כוונה במצוות דרבנן – מ"א - א"צ כוונה במצוות דרבנן . אלא רק בדאו'.
מ"ב - משמע אצלנו שגם במצוות דרבנן צריך כוונה.
נפק"מ – לענין ברכות שהם מדרבנן ( חוץ מברהמ"ז ) אם לא כיון בהם -יצא. כי חוששים למ"ד שאין צריך כוונה. ואע"פ שאם לא כיון בעשית פעולת המצוה עליו לחזור ולעשות.
דוגמאות למ"ד מצוות צריכות כוונה
תוקע להתלמד- אם לא נתכוון לצאת בה ג"כ בשביל עצמו - לא יצא .ואם התכוון גם לעשות המצוה - יצא.
מברך ברהמ"ז עם הקטנים לחנכם -אם לא נתכוון לצאת בה ג"כ בשביל עצמו - לא יצא. ( דעת הטז שאינו יוצא י"ח אף לסוברים שאין מצוות צריכות כוונה כי יש כאן כוונה הפכית שלא לצאת ) ומכ"מ אם התכוון גם לעשות המצוה -יצא. ( אבל אם לא אכל כדי שביעה בה"ל סומך על הרדב"ז שבמצוה דרבנן א"צ כוונה לצאת ולכן אי"צ לחזור ולברך. ומכ"מ לצאת דעת הטז או שיתכוון לצאת עם הקטנים או שיתכוון במפורש שלא לצאת ויחזור ויברך).
קורא ק"ש דרך לימודו- לא יצא כי הקריאה לא היתה לשם מצוה.
מקרים שונים בהם יי"ח אע"פ שלא היתה כוונה ( גם למ"ד שמצוות צריכות כוונה), והיינו היכן שמוכח שעשייתו היא כדי לצאת ולא בסתמא -א"ר- קורא ק"ש על סדר התפילה, אוכל מצה, נוטל לולב שאע"פ שלא כיוון לצאת יי"ח שהרי עושה כדי לצאת.
- כשיש הכנה למצוה אז אף אם לא כיון - יצא כגון שאם הסב יצא ידי אכילת מצה
ואם עבר מאחורי בי"כ ונעמד לשמוע יצא יד"ח תקיעת שופר.
-ואם עומד בתוך בי"כ- מסתמא לשם כוונה וכל כהאי גוונא נוכל למצא בכל המצוות.
2 נפקמ למ"ד צריכים כוונה -מצות ציצית סוכה- הכוונה לעיכובא.
נפק"מ 1 - בהל ויש אומרים- כשנקרא לעלות לתורה ונוטל ציצית קהל ומברך ,ואינו מכוון לשם מצות ציצית ועובר על מ"ע שלא מכוין לשם מצוה ,ומכ"מ מלמד הבהל זכות שאין רצונם ללבוש אלא רק לכבוד התורה לזמן מועט וכמו מי שלובש בגד להדגמה שפטור מציצית.
נפקמ 2 . בהל וכן הלכה- קרא ק"ש על הסדר בתפילה בזמנה ,אולם בד"כ הוא נוהג להקדים תפילת ערבית ולקרא ק"ש שלא בזמנה כדי לסמוך גאולה לתפילה ורק אח"כ קורא ק"ש בזמנה - האם יצא י"ח כשארע שקרא ק"ש על התפילה ובאמת הגיע הזמן דלכאורא לא יצא ואע"פ שמוכח שקראה בסדר התפילה משום שתמיד קורא בסדר התפילה שלא ע"מ לצאת יד"ח ק"ש אלא רק כדי לסמוך גאולה לתפילה.
דעה אחת אומרת שמצוות אינן צריכות כונה - כלומר בין אם עושה בעצמו בלא כוונה לצאת יד"ח ובין אם שומע מאחר כגון מגילה ושופר אע"פ שלא נתכוון לצאת יד"ח המצוה.
ויש מסייגים בדעה זו : 1. שאם המצוה היא רק באמירה כגון ק"ש וברהמ"ז לכו"ע צריך כוונה.
2. ותנאי נוסף שמופיע בפוסקים שאף שאין מכווין לשם מצוה מכ"מ הוא מתכווין לפעולה כגון שמכוון לתקוע כדי לשיר ויצאה לו תקיעה כשרה אז יצא, אבל אם מתכוון בעלמא כגון שנשף באוויר שנכנס לשופר יצאה תקיעה- לכו"ע לא יצא.
3. ועוד תנאי שמופיע בפוסקים שי"ח המצוה אף שאין כוונה לצאת כל שיודע שהוא חייב במצווה ,אבל אם חושב שכבר יצא או סבור שהוא פטור מן המצוה בגלל שלא הגיע זמנה או שהלולב פסול - לא יצא.
4 .וכ"ש אם מתכוון בפירוש לא לצאת.
מקורות בהם מוכח שדעת שוע לפסוק כמ"ד שמצוות אין צריכות כוונה- בהל וכן הלכה- בסימן תפ"ט ס"ד משמע בשו"ע לגבי ספירת העומר שא"צ כוונה וכן סובר הגרא בדעת שוע.
ומתרץ הא"ר שבספירת העומר דרבנן - אי"צ כוונה.
- מצוה התלויה באכילה- שו"ע תע"ה ד' יצא דיעבד אף שלא כיון.
סעיף ה
הקורא את שמע ולא כוון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל, לא יצא ידי חובתו.
והשאר, אם לא כוון לבו אפילו היה קורא בתורה, או מגיה הפרשיות האלו בעונת קריאת שמע, יצא, והוא שכוון לבו בפסוק ראשון.
מהו הכוונות ההכרחיות בפרשת שמע- דעה ראשונה
בפסוק ראשון:2 כוונות. 1.כוונת הלב למצוה עצמה שיכוון ליבו למה שמוציא בפיו. 2. כוונה לצאת במצוה כמו שצוה ה'.
בשאר פרשיות - כוונה לצאת י"ח המצוה (ואע"פ שאין שם ליבו למה שנאמר) כי רק פסוק ראשון הוא עיקר קבלת עומ"ש.
דעה שניה
בפסוק הראשון- לעכובא כוונה לצאת י"ח המצוה.
בשאר הפרשיות- דיעבד א"צ כוונה כלל.
מגיה ע"פ הכתוב ולא עפ"י הקריאה- לא יצא י"ח ק"ש.
סימן סא – דין כמה צריך לדקדק ולכון בקריאת שמע
סעיף א
יקרא קריאת שמע בכוונה, באימה, ביראה, ברתת וזיע.
באילו חלקים צריך לכוון בקריאת שמע- לכתחילה בכל קריאת שמע .בדיעבד רק בפסוק הראשון .
על פי הירושלמי יש לכוון בקריאת שמע את עשרת הדיברות -השם אלוקינו -אנוכי השם אלוהיך .
השם אחד -לא יהיה לך אלוהים אחרים
ואהבת -לא תישא שם השם לשווא כדין מי שבאמת אוהב את המלך ואינו נשבע בשמו לשקר. וכתבתם על מזוזות ביתך -לא תחמוד בית חברך.
ואספת דגנך- לא תגנוב .
ואבדתם מהרה -לא תרצח .
למען ירבו ימיכם -כבד את אביך ואת אמך.
ולא תתורו אחרי עיניכם -לא תנאף .
למען תזכרו -זכור את יום השבת שהוא שקול כנגד כל התורה .
אני השם אלוהיכם -לא תענה ברעך עד שקר.
דרך קריאת ק"ש- אימה ויראה -קבלת עול מלכות שמיים להיות נהרג על קידוש השם .בכל נפשך אפילו נוטל נפשך.
ברטט וזיע- ק"ש נקראת כקריאת גזירת מלך חדשה שקוראים במתינות כדי להבין היטב בכל הציוויים ואת העונשים הכרוכים בה .
סעיף ב
אשר אנכי מצוך היום (דברים ו, ו) היינו לומר: בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, ולא כמי שכבר שמע אותו הרבה פעמים שאינו חביב אצלו.
כיצד מראה שחביב עליו- קורא להבין ולא כמי רוצה לצאת ידי הקריאה.
סעיף ג
בקריאת שמע יש רמ"ה תיבות וכדי להשלים רמ"ח כנגד איבריו של אדם מסיים שליח צבור ה' אלהיכם אמת, וחוזר ואומר בקול רם ה' אלהיכם אמת. הגה: ובזה כל אדם יוצא הואיל ושומעין מפיו של ש"צ ג' תיבות אלו (ב"י בשם א"ח). ואם היחיד רוצה ג"כ לאמרם עם השליח צבור, אין איסור בדבר (דברי עצמו). ואם הוא קורא ביחיד יכוין בט"ו ווי"ן שבאמת ויציב שעולים צ', והם כנגד ג' שמות ההויה, שכל שם עולה כ"ו וד' אותיותיו הם ל'. הגה: ויש עוד טעם אחר בדבר, דט"ו ווי"ן עולין צ', והקריאה נחשבת א', הרי צ"א כמנין השם בקריאתו ובכתיבתו, והוי כאילו אמר ה' אדנ"י אמת (מהרי"ק שורש מ"ב /ל"א/ ואגור). ויש שכתבו דכל הקורא קריאת שמע ביחיד יאמר: אל מלך נאמן שמע וגו', כי ג' תיבות אלו משלימין המנין של רמ"ח, והוא במקום אמן שיש לענות אחר ברוך הבוחר בעמו ישראל באהבה, וכן נוהגין. ונראה לי מכל מקום כשקורא עם הצבור לא יאמר אמ"נ, רק יאמר אמן אחר הש"צ כשמסיים הברכה, וכן נוהגין ונכון הוא.
השלמת תיבות קריאת שמע ל-248 - התורה היא רפואה לגוף ולעצמות שנאמר רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך בעולם הזה ובעולם הבא וכשקורא קריאת שמע כתיקונה כל איבר נוטל תיבה ומתרפא בה. ולכן שליח ציבור משלים עוד שלוש תיבות "השם אלוהיכם אמת" .
כיצד משלים הקורא ביחיד - כיוון שלא שומע משליח ציבור לא יכול להשלים ל 248 ומכל מקום יכוון ב15 ווין של אמת ויציב.
האם שליח ציבור אומר פעמיים אמת- 10 מאמרות ,גרא- לא מסיים קריאת שמע באמת כדי שלא יהיה 249.
שולחן ערוך וכן פמג- מסיים קריאת שמע באמת כי אמת השני אינו מן המניין .
חזן שאומר בקול רם רק השם אלוהיכם אמת ( כמנהג האשכנזים)- אין למחות.
והיחיד אין מסיים קריאת שמע באמת עם השליח ציבור אבל יכול לומר עם השליח ציבור השם אלוהיכם אמת שלא יראה כ-שמע שמע
אבל אם סיים אמת ושהה ואחר אמר השם אלוהיכם אמת לית לן בה.
כיצד משלים המתפלל יחיד בערבית -יכוון באמת במקום שלוש תיבות .
עניית אמן על ברכות קריאת שמע של שליח ציבור -רמא- עונה.
גרא- ולא נחשב הפסק בין ברכה לקריאת שמע כי הברכות קריאת שמע לא ניתקנו דווקא על קריאת שמע.
פמג- עדיף שיסיים עם שליח ציבור ולא יענה אמן .
סעיף ד
נוהגין לקרות פסוק ראשון בקול רם, כדי לעורר הכוונה.
סעיף ה
נוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון, כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין.
יד ימין
סעיף ו
צריך להאריך בחי"ת של אחד, כדי שימליך הקב"ה בשמים ובארץ, שלזה רומז החטוטרות שבאמצע הגג החי"ת. ויאריך בדלי"ת של אחד שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו ומושל בד' רוחות העולם. ולא יאריך יותר מכשיעור זה. ויש נוהגים להטות הראש כפי המחשבה: מעלה ומטה ולד' רוחות.
זהירות בנענועים- שלא יהיה שתי וערב
חלוקה בין ד' ל -ח'-מגן אברהם -ב-ח' מאריך שליש וב-ד' שני שליש .
יש אומרים יאריך רק ב-ד' ויכוון שם .
סעיף ז
ידגיש בדלי"ת שלא תהא כרי"ש.
סעיף ח
לא יחטוף בחי"ת ולא יאריך באל"ף.
סעיף ט
אסור לומר שמע ב' פעמים, בין שכופל התיבות שאומר שמע שמע בין שכופל הפסוק ראשון.
מה הטעם -משום שנראה כמקבל שתי רשויות .
אם לא כיוון בקריאת שמע -בציבור - יחזור ויקרא בלחש . ביחיד -יכול לקרוא בקול רם .
כיוון ורוצה לחזור ולקרוא- אסור אפילו בלחש.
בסליחות -מותר כי יש הפסק.
טז- אפילו ממתין מעט יכול לקרוא שנית כי אין רציפות .
האם יוצא ידי חובה קריאת שמע כשכופל הפסוק -דיעבד יצא .
בכפילת מילים -צריך עיון .
בהל בין שכופל- לרשי הוי מגונה ולא יצא . לר"ח- לא חשיב הפסק ויצא .
כפילת שאר פסוקים שלאחר פסוק ראשון -ב"י - מותר .
מאירי -מחמיר.
על מיטתו -אין להחמיר
סעיף י
כשקורא קריאת שמע על מטתו מותר לקרות כל הפרשה ולחזור ולקרותה. ויש מי שאומר שגם בזה יש ליזהר מלומר פסוק ראשון. (הגה: ב' פעמים).
לקרוא פעמיים קריאת שמע כשלא על מיטתו -אסור לקרוא הפרשה הראשונה פעמיים. ואם קורא כל הפרשיות -אין חשש.
על מיטתו -צריך לקרוא �